ותביני שזו תקופה שעוברת

ונכון- היא באמת לא פשוטה..

תמיד עניין אותי למה.. 

אבל כנראה שכך הוא זה..

ה' יהיה בעזרך,

אל ייאוש! 

בע"ה זה יגמר ותסתכלו על זה בחיוך

ב"ה

את מתרגשת הוא מתרגש כולם מתרגשים ...אין מה לעשות כמו שאת לחוצה מרוב שמחה גם הם רק שהם כניראה לא יודעים איך לנטב את זה כמו שצריך..

על תתני לזה לשבור אותך..

ומזל טוב יה"ר שכל אחד ואחת באיתו ובזמנו (איתה וזמנה?) יזכו לרדת פורום אחד למטה.

בשמחות תמיד!@!

פשוט "גזעים" (בשביל לא להשמיץ אף עדה אני לא ארשום את העדה- אבל הם ממש ענתיקות)

והם בראש של מה שהיה לפני 30 שנה טוב גם היום..

ונמאס לי כבר להגיב להם- ואני ממש מפחדת שזה ימשיך (החפירות) אחרי החתונה.

למעשה השאלה-

עד כמה ההורים\המשפחה באמת משפיעים על ההחלטה??

במשך השנים.

אבל, זה בהחלט דבר שצריך לדעת להתמודד איתו.

לדעת לכבד, לדעת להסביר להורים מה שאפשר להסביר להם, לדעת לשמור על קור רוח, ולדעת גם להפחית את המעורבות שלהם, כשהיא מפריעה.

ואגב, כדאי לחשוב על זה, כשבוחרים איפה לגור, המרחק מבית ההורים הוא בהחלט שיקול.

ניסיתי לענות, אבל נראה לי שיש מקום להפנות את השאלה הזו לנשואים.

שהוא יבין שעכשיו בסיס חייו עובר מהם אלייך ושיכבד את רצונך והרגשותייך. זה לוקח זמן. תני לו זמן. רק ודאי איתו שלא יישר מאחורי הסינר שלהם גם אחרי החתונה.

זה מתכון להרס, לענ"ד.

"חזית מאוחדת" צריכה להיות לחזק זה את זה.

כלפי ההורים - להתרגל בסבלנות.ובנחת, גם בדברים שלא מסכימים עליהם.

אלה ההורים שלו אז שהוא ידבר איתם ויסביר להם שהם גורמים לך להרגיש "לא בנח" - אבל שיעשה את זה בצורה יפה. 

מי יותר ומי פחות.

בדרך כלל אנחנו נוטים להיות סבלניים יותר כלפי ההורים שלנו מאשר כלפי הורי הצד השני, זה מצב טבעי.

מה שצריך לעשות זה לגור רחוק מהם במידה שתקשה על התערבות יום יומית

כל צד צריך לגונן על הצד השני בפני הוריו שלו. לדוגמה - אם אבא שלך מרגיז את בעלך, התפקיד שלך הוא להעיר על כך לאבא שלך. אל תשלחי את בעלך לעשות את זה. כך יווצר מצב שכל צד מטפל בהורים של עצמו, את אל תריבי עם אמא שלו ושהוא לא יתווכח עם אמא שלך

כל צד צריך להזהר לא לתמוך במשפחתו יתר על המידה כנגד הצד השני, דהיינו - את אל תגני על אחיך (למשל) אם הוא במחלוקת עם בעלך ושבעלך לא יגן על אחותו  (או אבא שלו וכו') אם היא מעצבנת אותך.

אם הנדנוד לא עובר את הגבול הסביר, צריך לשתוק ולעבור הלאה, לא לריב אבל גם לא להכנע, אתם צריכים לעשות את הדברים שנראים לכם טובים ונכונים

כמו שאמרו לפני התקופה הזאת עוברת, מה שאת מרגישה עכשיו ממש לא אומר לגבי העתיד.

הבעיות ישארו אבל לא בהיקף ורמת הקושי כמו עכשיו.

מה שאכתוב מתייחס לתקופה שאחרי החתונה:

מהנסיון שלי אני יכולה לומר לך שיש הבדל תהומי בין דור ההורים לדור שלנו וזה לא דווקא מ"גזענות".

הייתי מכנה את זה "הבדלי תרבות".

אצלנו גם ההורים שלי וגם ההורים של בעלי ילידי חו"ל שעלו לארץ בגיל צעיר, ואצל כל צד יש תרבות ומנהגים שונים מאוד.

אני לא מדברת על מנגינות ומאכלים שזה בקטנה- מתרגלים..

אני מתכוונת יותר לדברים יומיומיים- למשל אצל בעלי כולם מדברים בנימוס, בשקט, כל אחד מביע את דעתו וכו'

אצלנו- רעש, המולה, אם אין צעקות כנראה שהנושא לא מעניין אף אחד.. (השבת ניסיתי להרדים את התינוק ולא הצלחתי מרוב צעקות והתבאסתי פעמיים, גם שהוא לא נרדם וגם שאני לא שותפה לנושא שמסעיר את כולם..)

אז קורה מדי פעם שיש אי הבנות ומישהו נעלב, אחרי שבת אנחנו מדברים על מה שקרה, מבינים מאיפה זה נובע ומנסים לתקן..

חשוב להיות מודעים להבדלים ולדבר על זה הרבה- ככה נהוג אצלכם, ככה נהוג אצלנו ולהחליט איך לנהוג בבית הפרטי.

אתן לה דוגמה נוספת- אצל בעלי כל ילד מתפלל באיזה מניין שהוא רגיל אליו, אצלנו ברור שכולם הולכים לביכ"נ עם ראש המשפחה. לא שמתי לב להבדל הזה אז לא הכנתי אותו, בשבת הראשונה אבא שלי לקח את זה קשה שהחתן שלו לא בא איתו לתפילה.. בסוף אבא שלי קיבל את זה.

סתם אי נעימיות קטנות מדי פעם..

בינינו אנחנו כמעט ולא נתקלים בבעיות כאלו בעיקר כי שנינו גדלנו בארץ, חשופים יותר למנהגים שונים, אנחנו נכנסנו לקשר כזה מבחירה. מתמודדים, יש דברים קשים יותר..

איך אנחנו מתמודדים?

בגדול אני בעד הגישה: "ברומא תתנהג כמו רומאי"- כלומר כשאנחנו מתארחים  שנינו מתנהגים לפי הנהוג אצל המשפחה המארחת. (זה לא תמיד קל אבל נראה לי הכי נכון)

אצלנו- הבהרנו ועודנו מבהירים להורים שאצלנו אנחנו בוחרים איך לנהוג והם ממש מתאמצים לא להתערב.

זה לא נחמד אבל אנחנו ממש עקשניים עם זה. לא מתאים לכם- אל תבואו..

(והם באים והמון)

לגבי הקשר בין משפחות ההורים- מהתקופה שלפני החתונה אני זוכרת הרבה חיכוכים וזה העיב על הקשר שלנו. וגם לי עברו מחשבות בראש אם זה נכון להיכנס למציאות כזאת.. ב"ה זה עבר.

מאז במשך שנה וחצי הייתה רק פעם אחת שהמשפחות היו צריכות להסתדר ביניהם וזה היה בברית ובפדיון שלנו אבל אני הייתי אחרי לידה ולא היה לי כח להיכנס לזה אז לא יודעת על מה ועד כמה הם רבו..

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳