שלא...

גם מול הפורום אני לרוב צוחקת ומגיבה די בקול (גילוי נאות....)

אז לא קורה לי שאני נשארת אדישה בחברה ה"מציאותית"...

רק אצלי הבעת הרגשות התנוונה?

שאת קצת מגזימה.... לפחות קצת.

רואים את זה אפילו מהבעת ה"חרדה" הזאת...

תפסיקי (ולא רק את) לחפש חסרונות בעצמך.

תשמחי בטוב שה' נתן לך.

כשתמצאי מי שמתאים לך - את תדברי איתו ולא עם המחשב; ועם הזמן, גם תבטאי מה שצריך מתי שצריך. אל דאגה (ובלי קשר - באמת לא צריך יותר מידי "לצ'וטט" באינטרנט. יש עוד כמה דברים, לא פחות חשובים..)

אני מרגישה שהבעת הרגשות שלי נשחקה,

כי בחברה אני מתקשה להחצין את מה שאני מרגישה.

ומהכרות שלי עם עצמי, זה לא מתאים לי. אני אדם פתוח מאוד רגשית (ויעיד מי שמכיר אותי..).

אבל אני מדברת על הרגש, לא חווה אותו במציאות. אני יכולה לצחוק בפנים, אבל בחוץ זה יראה כאילו אני מגחכת..

ולא התכוונתי לכתוב שחלק ניכר מהיום אני מצו'טטת (ואני לא כ-זה מצ'וטטת) אלא שאני נמצאת הרבה באינטרנט=> מה שגורם לכל זה, לפחות אצלי.

וגם כשכן, זה לאו דווקא *איתו*, אלא בעיקר עם חברות.

כלל לא התכוונתי אלייך..

אלא להביע הזדהות-כללית עם מה שביקרת "צ'יטוט יתר" במחשב..

מי אני שאבקר אותך (וגם למה..)...

מצטער, לא הבנתי..

יכול להיות שאת עוברת תהליך של ייבוש.. 

מי אמר שזה קשור לרשת?

כשאני מדברת עם אנשים באינטרנט, אז בהתחלה אני צוחקת באמת (כשמדובר בדברים מצחיקים..)

ואחרי כמה פעמים, בגלל שהכל וירטואלי, אז אני כבר לא צוחקת באמת ורק שולחת סמיילי צוחק.

כי מי רואה אותי בעצם?

האייקונים מחליפים טוב מאוד את ה"צורך" להביע פיזית רגשות והבעות פנים.

לכן, הרבה פעמים כשאני מדברת עם חברות באינטרנט, אחרי לא הרבה זמן זה עובר לשיחה אמיתית בפלא'.

וגם בקשרים עם בחורים, האינטרנט הוא מכשול מבחינתי. אני גם יוצאת לא ברורה הרבה פעמים (כי אין טונאציה) וגם זה סתם מעצבן שזה וירטואלי.

הצלחתי להסביר את עצמי?

יכול להיות שהאינטרנט שחק לך קצת את ההבעות, אבל זה בטח זמני (רוב התקשורת הבין-אישית היא בהבעות ושפת גוף), לדעתי, זה לא יכול להיות קבוע...

אם את מתעקשת, את תמיד יכולה להאשים את Admin על הוספת ההבעות לשורת הנושא

כמו שכמות המידע חוסמת את הנפש והרעיונות והיצירתיות.

שזה דבר ידוע.

אני חושב שזה גם אותו דבר לגבי ההתרגשות.

פעם לקבל סמיילי היה עושה לי את היום..

היום אם אין בהודעה איזה חמש סמיילים, ושלוש חחחח...

צריך לבדוק ולברר מה קרה..

פעם לראות את ה"פלונית מקליד\ה" היה מרנין משהו בלב.

וברור שזה לא אותו דבר כיום,

לגבי ההשלכות על העולם האמיתי.

אני כמעט בטוח שזה משפיע,

סה"כ יש לנו נפש אחת, 

ואם נפטם אותה כל הזמן בריגושים ובצחוקים, היא תתחיל להקיא, ובצדק.

לסגנונות הכתיבה יש משמעות, למיקום הפסיקים, למבנה הטקסט והפיסוק, לגופנים (מה שלא רלוונטי בעברית כמעט).

אני מסוגל להתפוצץ מצחוק ולהנות ממשהו על המחשב. אין לי בעיה עם זה. ברור שאני צוחק/נהנה/נעצב מהמסך שמולי וממה שמופיע עליו.

זה בכלל אחרת...

אצלך המחשב זה ממש חבר.....

אני |משתדל לפחות| לצחוק תמיד

בעזהי"ת.

צריך להיות מודעים לעניין, ובסוף זה מסתדר..

נראה לי שזה הרבה יותר מורכב אצלי מפשוט להחליט שאני מאזנת.

הדפקט כבר נטבע.

בעעע מה עושים?!

והעבודה תמיד מתחילה מאיפשהו.

אפשר להתחיל מהרגש(התחושה שמשהו לא בסדר), ואפשר להתחיל מהשכל(הבנות איך דברים צריכים להיות שונים בפועל, לא רק במבחן התוצאה).

השלב שמגיע אח"כ אמנם דורש את המעבר בין "חשוב ואל תעשה" ל-"קום עשה", והוא דורש מוכנות למאבק נפשי מסוים אם התחלת להתמכר למחשב, אבל דרגת הקושי שונה אצל כל אחד.

ואם מצליחים זה שווה את זה.

הבהרה: אני לא מדבר על נטישה של כל מה שקשור באינטרנט או בפורום, אלא על ויסות. יכול להיות שתחליטי שזה מה שאת צריכה אבל לא הכרחי שזה יהיה המצב.

היא ההשפעות שנגרמו מזה.

גם אם תקופה מסויימת לא אכנס לאינטרנט, עדיין אתקשה להביע רגשות בחוץ.

ואני לא אדם מייבש באופי. בפנים אני ממש מלאת רגש..

חשבתי שהבהרתי שזו רק אופציה אחת מתוך מכלול... מחילה אם לא הצלחתי להעביר את כוונתי.

הרי אני לא יודע מה הגורם לתחושה שלך, אני רק יכול להציע פתרון אפשרי בצורה כללית.

יצאתי מתוך נקודת הנחה שתחושה של חוסר התאמה בין מה שקורה בפנים למה שיוצא החוצה נובעת מחוסר איזון או מאיזון שמשפיע על הבעת הרגשות בצורה לא טובה.

בהתחשב בזה שרוב החיים הם איזונים בין רצוי ומצוי, מחויב המציאות ואפשרי, וכן הלאה...

תוכל להסביר במילים אחרות את הרעיון שלך?

מודעות לבעיה (הצד השכלי) זה יש. זה מציק לי מאוד (הצד הרגשי).

מה הלאה?

הרעיון: אם אנחנו לא נמצאים במקום המתאים לנו מבחינה נפשית, רע לנו. אם אנחנו לא מצליחים להעביר כמו שצריך את מה שאנחנו חווים/חושבים, רע לנו.

אם אנחנו חושבים שיש סיבה שאשמה בזה שאנחנו כבר לא מצליחים לפתקד כמו שצריך, צריך לעבור למעשים - ולסלק את המכשול מהדרך

לכן הלאה יהיה להבין בדיוק מה הבעיה(עד כמה שאפשר), איך את יכולה להתמודד איתה(בעבודת המידות קוראים לזה בדרך כלל "תחבולות", בגלל האמירה או הפסוק:"כי בתחבולות תעשה לך מלחמה".).

השלב שבא מיד אחרי זה הוא היישום בשטח.

אני יודעת מה הבעיה, אבל לא יודעת מה עושים איתה כ"כ..

אולי זה באמת, כמו שאתה אומר, לעשות תחבולות- כלומר להתאמץ ליצור שיחות אמיתיות עם אנשים,

וכאשר מתפתחת שיחה בוואטצאפ/ אסמסים/ פה בפורום-

להחליט שעם כל הקושי ולמרות שהרבה יותר קל לי כבר להתבטא בכתב, אעבור מהר לשיחה יזומה בטלפון (ב"ה בזכות התחרות בסלולורי זה אפשרי.. ). 

ממ..

אפשרי. אבל העיקר, תזכרי תמיד שאם קשה לחשוב על פתרונות, לצאת מהריבוע של ההרגל בדרך כלל עוזר.

בהצלחה

"כשמתאמצים ולא הולך- זה הזמן להרפות"..

ואז מצליחים לצאת מהריבוע.

זו אחת מעבודות חיי..

אחח שנזכה..

תודה על העזרה.

בעזהי"ת.

להיות מודע לאיך שאתה מביע רגשות. להסתובב טיפה ליד אנשים שהם שיאאאא המבטאיםםםם רגשוותתת!!! ולהתאמן על זה

אם תרצי כמה כאלה, אני מוכנה להלוות לך חברות

ת'אמת, רעיון ממש טוב!

אולי לאט לאט אקבל מהם את הטבעיות והזרימה..

בעע הלוואי!

ממש לא נעים לי במצב הזה, ואת עדה לכך שאני לא אדם מייבש..

הרי רוב היום את נמצאת ומגיבה לסובב אותך בעולם האמיתי ולא הוירטואלי, נכון?

אז סופו של העולם האמיתי להשפיע עלייך יותר מהעולם הווירטואלי.. כך אני חושב..

לכן לא צריך לדאוג לוויסות- הוא תמיד קיים

אני לא מדברת על חשש שעלול להתקיים, ואז באמת נכון להגיד שהמציאות מווסתת.

אני מדברת על מציאות קיימת, שאני מתקשה להחצין הבעות פנים ורגשות.

וזה לא כי איזו טראומה עברה עלי.

אני מבינה, נראה לי, למה אתה מתכוון. ובאמת זה נשמע קצת מוזר שאם רוב היום אני חיה בעולם האמיתי,

איך הוירטואלי כ"כ השפיע עלי..?!

לא יודעת. אבל זה קיים, זה בועט וזה הורס.

אבל זה לא בר קיימא. זה רק זמני..

זוכרת את עידן האייסיקיו? אני לא חושב שהוא השפיע על היחסים הבינאישיים שלנו..

זה שאנחנו מתקשרים באסמסים קצרים לא הופך אותנו לאנשים יבשים וישירים.. 

ואם זה משפיע זה רק זמני.. כי סופנו לשאוף לטבע שלנו

לפחות כך אני מאמין...

אצלי דווקא כן קשורה לעידן האייסי. היא התחילה כבר משם..

משהו בטבעיות נשחק..

זה מתבטא חזק בעיקר בפגישות, ולכן *רק* עכשיו אני מתחילה לקבול על זה.

גם האסמסים הקצרים הם מכה אצלי, אבל הם לפחות לא "שיחה" עם אדם.

בשיחה אמורים להביע רגש כלשהו (הזדהות, כעס, שמחה, עצב..) וכאשר זה מבוטא ע"י אייקונים וירטואלים, אז זה אסון.

מנסיון..

ואני בטוחה שאפשר לחזור לטבעיות- אבל איך? זה כבר מתחיל לתסכל אותי..

קודם כל, את מתוסכלת וזה דבר טוב! כי גם דרך הרשת את לא משותקת רגשית..

דבר שני, זה מעולה שאת מכירה בבעיה- כי רק כך אפשר לפתור אותה...

את יכולה להדגים איך הצד הרגשי נשחק בהתנהלות היומיומית שלך (עדיף בסיפור קצר)? 

דוגמה? עצם זה שבכתב אני יכולה לשפוך את ליבי, ובדיבור ממשי זה נתקע

ואני רואה את עצמי מדברת על הרגש ממבט חיצוני ולא באמת חווה אותו.

אני יכולה להגיד לאדם שהוא ממש משמח אותי, אבל אתקשה להראות באמת שאני שמחה ממה שעשה עבורי. אני יכולה להגיד לאדם שהוא פשוט קורע אבל מה שהוא יראה זה רק חיוך. הצחוק נבלע בפנים.

מתנה שקיבלתי משמיים (ולכן אין לי בעיה לכתוב אותה בריש גלי. זה לא אני, זה ה'..):

היכולת להכיר ביתרונות ובחסרונות של עצמי. אני מאוד מודעת לעצמי-

אממה, זה נשאר בגדר מודעות.

ואכמ"ל.

השאלה שלי היא תכלסית- מה פתרון הקסם? מה עושים? והאם יש מזדהים בקהל?

זה לא חוכמה לשפוך את הלב על הכתב.. קשה יותר לשפוך את הלב כשמישהו מסתכל עליך...

שוב- לא בטוח שזה קשור לאינטרנט.

פיתרון- הרמב"ם בשמונה פרקים כותב על המידות השונות אצל בני האדם, ומסביר שבכל תכונה שיש לאדם יש 2 קצוות קיצון, ויש את דרך האמצע- כלומר, המינון המושלם. איך מגיעים למינון המושלם? מושכים קצת לצד השני... עד שמגיעים לאמצע ושם נשארים...

לנידון דידן- אולי תנסי להיות יותר מוחצנת (אפילו לא אמיתי, מלאכותי ומזוייף), תתלהבי מכל דבר, תתרגשי מכל חידוש, תצחקי מכל בדיחה וכו'... עד שתרגישי שכל ההתבטאויות הרגשיות והלך חייך חזרו למסלולם- לדרך האמצע..

תתחילי עכשיו!

מה את אומרת?

אני אישית חושב שזה הופך אדם לזול.

לעניות דעתי, אפילו הרמב"ם לא כיוון דעתו לכך...

גם לי עלתה הרגשה כזו..

אבל נראה לי שאנסה לעשות שילוב בין מה ששניכם הצעתם.

אולי, אם עד עכשיו הייתי מוותרת לעצמי ומנהלת שיחות רציניות בצורה וירטואלית,

היום *בכוונה* אלך לקיצוניות שניה ולא אשתמש כמעט בשיחות וירטואליות.

אני ממש לא אדם ביישן. ממש לא. ממש ממש לא. 

אני די פעילה בחברה.

א. לחברה יש סוג כלשהו של אובייקטיביות... מה שהיא רואה זה מה שישפיע על איך ששופטים אותך, על איך שאתה נתפס בעיניהם. מעטים מאוד(באופן יחסי) יבואו וישאלו מה יום מיומיים וינסו להבין את העומק שמאחורי המעשים שלך.

יוצא מזה, שלא פעם אם אתה מתחיל להתנהג בצורה מוחצנת, מלאכותית ומזוייפת אתה יכול לעשות חילול ה' גדול בדרך לעבודת המידות(בין אם ברחוב, כשאת עם החברות ומתחילה ליישם את ה"שיטה" הזו, ובין אם בפורומים יותר מצומצמים).

השלכה נוספת היא איך שאנשים יתפסו אותך. במקום הבחורה הכנה, הרגישה והמאופקת(זה רק ציור של תכונות ראנדומליות שעלו לי. אין לי מושג מי ומה את) הם פתאום יחשבו שהם רואים את ה"צד האפל שלך"... הבחורה שבכל בדיחה קטנה צורחת בהיסטריה, שוכחת את עצמה, וכזו שעוד לא מצאה מי היא באמת(אחרת - מה יום מיומיים?)

ב. עבודת המידות, שינויי הרגלים וכו' דורשים הרבה השקעה וזמן. בסופו של התהליך את יכולה למצוא ש"נתקעת" בצורת התנהגות שבנית לעצמך, שגם היא לא מתאימה לך. והכל בגלל ההרגל...

ג. גם הרמב"ם היה מודע לחשיבות של כבוד ישראל בכלל, ובנות ישראל(הצנועות, שכל כבודן פנימה, ועוד) בפרט. מראית עין, כבוד הבריות, צניעות, התנהגות הדומה להתנהגות הגוים... על כל אלה שם הרמב"ם דגש גדול.

ד. שיהיה ברור!!!!!!!!:

אין לי שום דבר נגד שיטת הרמב"ם. להיפך. אני חושב שהרמב"ם הוא אחד מגדולי ישראל החשובים ביותר מאז תקופת הראשונים, בעיקר בהלכה ובפילוסופיה(שבשבני אלה הוא ידוע כאחד הגדולים והחשובים ביהדות. ואגב, גם אצל הגוים, עד היום לומדים[או מנסים ללמוד...] את משנתו הפילוסופית של הרמב"ם!).

לא שהוא זקוק ל"הסכמה" ממני...

אבל בהחלט יש לי דבר וחצי דבר נגד ההצעה המעניינת של "מאוד מעניין" לפירוש הרמב"ם לפי מקור אחד ויחיד, ובלי להזכיר במילה או חצי מילה את המורכבות וראיית מכלול דבריו לפני שקופצים למימוש כל דבר שרואים או שומעים...

(מכאן משמע, שהפתרון לרוצים לחיות ע"פ הרמב"ם וליישם את דבריו ככתבם מהרגע שבו הם לומדים אותו, הוא ללמוד עם חברותא שמכיר את דרכו ושיטתו, ועדיף תימני, מכיוון שלפחות חלקם נוהגים לפחות בחלק מהדברים כדעתו ופסיקותיו. לי אישית יש חבר שחי ע"פ פסקיו ושיטתו של הרמב"ם. אם מישהו מעונין ללמוד רמב"ם עם פירוש מוצלח, אני ממליץ על הרב קאפח מהסיבות שכתבתי לעיל. אם כי אליה וקוץ בה - גם בשביל להבין את דברי הרב קאפח צריך לשלוט בכתביו לפחות בבקיאות ברמה יפה מאוד.)

ולגבי אריסטו - יש סיבה לכך שהרמב"ם למד את כתביו(שהיו בעיקר שכתובים של מורו הרוחני שאיני זוכר את שמו כרגע...) ועל סמך זה כתב משנה נוספת, ולא השאיר את כתביו כמו שהם והמליץ לכל יהודי ללמוד אותם...

לא כל משנתו של אריסטו תואמת ליהדות, גם אם היהדות קיבלה ממנו המון(בהשראת הרמב"ם ובהשראת תורת הלוגיקה והחשיבה המערבית). גם על לימוד הפילוסופיה עצמו כותב הרמב"ם שאדם צריך קודם למלא את כרסו בתורה ורק אחר כך לגשת ללימוד הפילוסופיה וחכמות חיצוניות.

וכל זה^, למרות מה שכתב הרב הנזיר על הפילוסופיה, שהיא תורת הנסתר וכו' וכו'.... ואולי בגלל זה...

טיפ לחיים,  בויכוח תציג טענות! אל תתקוף עם מחסנית ריקה.

בעיקרון אני חושב שפספסת את הנקודה.

הפיתרון שאני הצעתי- אינו "שיטת המיצוע" של הרמב"ם. אלא מבוסס על "שיטת המיצוע" של הרמב"ם.

הנקודה המרכזית היא, שהפתרון אינו להגיע ולהיקבע עד הקיצוניות השניה, אלא למשוך לכיוונה (לא להגיע לקיצון לגמרי, אלא להתקרב אליו במידה הנצרכת...)

לא הצעתי לה להתחיל להשתטות בפומבי. ולהתחרפן מכל שטות.

התלהבות, התרגשות ושמחה מוחצנת (לא מוקצנת) אינם דבר שלילי!

זה לא אמור להוריד כהוא זה מכבודה של בת ישראל! אפשר להיות גם מוחצן וגם צנוע. וזה היופי של הדור שלנו! יש לנו יכולת לשלב בין דברים שלכאורה נראים הפכים.

עבודת המידות אכן לוקחת זמן. אבל זה לא הנושא.

הרגלים שרוצים לשנות אינם קשים לשינוי כמו אופי שנעשה כטבע לאדם.

ובנימה אישית- לא "פסקתי" כרמב"ם אלא הסתמכתי על דעתו. דרך אגב, סתם שתדע, הרמב"ם לא המציא את "דרך האמצע". אריסטו המציא אותה.

נ.ב

ואל תדאג, כשאני מביא מקור/אסמכתא. כנראה שאני קצת יודע על מה אני מדבר... 

בהצלחה ולילה טוב!

תודה על הטיפ, אשתדל לשים אותו במחסנית הרזרבית בהקדם האפשרי

הממ... אני חושב שכנראה משהו באמת נהרס ביכולת שלי להעביר את כוונותי בכתב...

חשבתי שאמרתי בפירוש שאין לי דבר וחצי דבר נגד "דרך האמצע" של הרמב"ם, אלא שאני מתנגד לפירוש(ובעצם, במקרה הזה מדובר על יישום השיטה, לדעתך...) שלך. להלן ציטוט:

"אין לי שום דבר נגד שיטת הרמב"ם...יש לי דבר וחצי דבר נגד ההצעה המעניינת של "מאוד מעניין" לפירוש הרמב"ם".

בכל מקרה, סליחה אם לא העברתי את דברי כראוי.

היות ואין לי מושג איך מה שהיא מרגישה בא לידי ביטוי במציאות, אני לא יודע אם התחרפנות והשתטות הם ההפכים המדויקים, אבל ברור לי שאם אתה לוקח חוסר והופך אותו לעודף הוא הופך למוגזם, מוחצן ולא בריא.

אפילו אם אתה עושה את זה רק לטווח קצר, אתה פוגע:

1) בתדמית האישית שלך מול החברה(כמו שאמרתי, רוב רובם של האנשים לא יגשו אליך לשאול מה קרה פתאום. הם פשוט ישפטו...).

2) בתדמית החברתית של הציבור שאליו אתה משתייך. זה נכנס לעניין של "מראית עין" ויכול להגיע עד רמה של חילול ה'(כמו כל הקצנה. בייחוד כשמדובר בהחצנת רגשות וכדו').

3) באדם עצמו. הליכה לקצה השני בדרך כלל עושה אחד משני דברים:

א. תחושת חוסר זהות מועצמת עם מי ומה שאני.

ב. תחושה ש"עכשיו טוב". בפני עצמה אין בתחושה הזו שום רע, אבל כשההקצנה לא מתאימה לך באמת אלא רק מגיעה מתוך איזשהי תחושה שסוחפת היא רעה...

נחמד מאוד להציג אמירה ש"יש לנו יכול לשלב בין דברים שלכאורה נראים הפכים", אבל בפועל תלך ותראה כמה הדור שלנו מצליח לעשות את זה.

לך אל החילונים ותאמר לי אם הם מצליחים לשלב בין צניעות למוחצנות,

לך אל החרדים ותאמר לי אם הם מצליחים לשלב בין מוחצנות לצניעות,

לך אל הדתיים-לאומיים ותאמר לי כמה(ואם בכלל...) מצליחים לשלב בין מוחצנות וצניעות...

(אני מדבר כציבור, לא על פרטים)

גם אם שינוי הרגלים אינו קשה כשינוי האופי(או הטבע השני), גם שינוי ההרגלים בפני עצמו קשה כקריעת ים-סוף(כהקבלה, כן?).

נ.ב.

יופי! שני אנשים שיודעים קצת שווים ביחד הרבה

רוצה שנקבע חברותא?(אני מתלבט אם ההצעה הזאת רצינית... מצד אחד אתה נשמע אדם מעניין מאוד, עם ידע. מצד שני - אינטרנט וזה וזה... מה דעתך שנפתח על זה עוד שרשור?

כל שיטת 'דרך האמצע' של הרמב"ם (ואריסטו) יש ביכולתה להפוך את האדם לזול ויש בכוחה לשחרר אותו מהרגלים שליליים שהוא סיגל לעצמו..

זה יראה זול רק אם תרצה בכך, ומצד שני אם תרצה- מעשיך יתפרשו כאצילות..

או כפי שאני נוהג לומר- "אני מביא את הכלים- אתה תצייר את התרשים"

איך שנראה לך, זו עצתי.

ב"הצלחה!

תודה!

מה, רק השבת הייתה על זה כתבה ב"בשבע".

אבל זה לא אומר שבדור הקודם שלא היו צ'טים ופלאפונים חכמים שהם היו יותר אכפתיים אלא מה הייתה אז אפשרות קלה יותר לפתח קשר למי שרצה.

מכירים את זה שאתם מול אחרים אז לא נעים להטות את "הפנים האמיתיות" שאתם מרגישים (כשזה משהו כמו עצב/כעס/בהלה/מתח כדומה)? אז גיליתי שמי שלא מכיר אותי ממש טוב לא קולט בכלל שמשהו שונה בפנים שלי ואני חופשייה לבטא את פרצופי בטבעיות

שאלה: האם את כן מחוברת לרגש מבפנים? פעמים רבות המחסום בלהביע, חוסם איפשהו גם מבפנים, או הפוך. האם פעם היית יותר מביעה רגשות בתור "התגובה הנכונה" למצב חברתי מסוים, אך מבפנים היית יותר מחוברת דרך השכל ופחות חווה ומחוברת רגשית? למה נראה לי כך?  כי את כותבת שמול המחשב האייקון צוחק למשל ולא את. כשמשהו מגלגל אותך מבפנים נראה לי שאייקונים לא מוחקים את הצחוק הטבעי. אולי זה הענין לעבוד על החיבור , על לנסות להרגיש מה את מרגישה ולהתחבר ואז התגובה החיצונית כבר תתאים תצמה ל"בפנים"

יש בזה משהו. אני חושבת שעלית על איזו שהיא נק' נכונה אצלי, שלא ייחסתי לה יותר מידי משמעות.

לגבי האייקון שצוחק- אני גם מתגלגלת מצחוק, אבל רק בפנים.

תכלס, אבדוק זאת עם עצמי.

כיוון מאתגר ומעניין- תודה.

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

הרי אומרים שעם המן ירדו גם אמצעי טיפוח לנשים.

החיצוניות כן חשובה. במידת מה. זה מאוד נורמלי וטבעי - ההרגשה שלך. לא מדברים כאן על קיצוניות, שאגב, גם

זה לגיטימי לרצות, אתה צריך להכיר את עצמך.

יש נשים שמאוד מטפחות את עצמן, יש פחות ויש, בכלל לא. אולי מושבניקיות...? אבל אלו שלא, חושבת שהן במיעוט.

אולי אם הקשר יתהדק יותר ויותר ותרגישו יותר קרבה וכנות זה עם זו, יהיה מקום לתת מקום לכך שהיית רוצה (קצת?) אחרת.

איך לעשות זאת, איני יודעת באמת. אם התשובות כאן אינן מספקות אותך, אולי תתייעץ עם איש/אשה מקצועים יותר?

מאוד אגב ייתכן שאם הקשר מאוד יהיה טוב וקרוב, זה פחות יפריע לך. אבל בכל זאת, לא לדלג על זה, כי לפעמים,

בשעת מריבה (שלא תקרה חלילה אבל תמיד יש איזו מחלוקת קטנה...), אולי זה עלול לחזור ולהפריע.

במיוחד (סליחה סליחה סליחה), השיער בפנים. נראה לי.

כן.

לפעמים ויתור שכלי על משהו 'לא חשוב' גורר מחירים לאחר שנים.

שקורים הרבה פעמים בקשר, כי הרי אין  מישהו מושלם...

טיפ שנתנה יועצת נישואין.

הכותרת היתה: מן הזהירות, לא להיזהר יותר מדי.

כדאי לקרוא. בתחילה יש שם מודעות אירושין אחדות ואחר כך הטיפ שלה והמקרה שטיפלה בו

עם בחורה מקסימה שראתה יותר מדי...

המסר שלה שצריך ללמוד לעגל פינות. לא תמיד . היא אומרת שזו עבודה מאוד עדינה, אבל

חשובה.  ממליצה לקרוא את זה.

אגב, אין לי שום נגיעות בעניין. פשוט יש לפעמים טיפים טובים שמעניין וחשוב לקרוא

אותם. גם אני נתקלת בעין חדה מדי אצלי וגם אצל אחד הילדים שכבר למעלה מ30.

קשה.

לרגע לא חשבתי שיש לך נגיעות אישיות 💖

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

בחורה שחברותיה "הלבישו" אותה לפני הפגישה כי לדעתן היא הולכת ספורטיבית מידי ולא אלגנטי.

הבחור ה"מופגש" התלונן שהיא אלגנטית מדי. הוא לא אוהב את הסגנון הזה..... הוא מעדיף ספורטיבי....

לק"י

בשביל אנשים אחרים

בטח כשמדובר בכמה וכמה דברים. לא במשהו נקודתי ספציפי.

1.

נראה לי שהרצון לסגנון/מראה מסויים 'איך אני רוצה להיראות' מגיע משני צדדים.

א. רצון להרגיש מטופח/חפשי.

ב. רצון להראות XYZ בעיני אחרים.

מה קורה בהתנגשות?

תלוי מה חזק יותר. תלוי בטאקט, תלוי באישיות.

2.

גם הרצון להרגיש XYZ נבנה ברמה מסויימת ממה שהסביבה קובעת, זה בונה 'דימוי יופי/XYZ' מסויים.

3.

אני מכיר אנשים שהיו הולכים 'זרוק', עד שהם פגשו את האחת, וזה השתנה, וזה לא שהם 'מקריבים'. הם היו 'זרוקים' לא מסיבה עקרונית, אלא כי לא ראו בזה חשיבות, אבל אם זה חשוב לה אז זה בהחלט חשוב להם.

4.

כנראה שהיא מתארגנת לפני פגישה. גם אם לא 'שישה חדשים בשמן המור וכו'', ולא רק כדי להרשים, אלא מתוך רצון לכבד ולהרגיש רצויה. היא כנראה תשמח לשמוע הכוונה, במה היית שמח אם היא היתה משקיעה יותר, כי זה באמת חשוב לה.

איך אומרים את זה?

אולי לנצל 'הזדמנות' (מי היה מאמין שזו יכולה להיות הזדמנות) שיש לה הרבה שיער בפנים ולשאול אותה כבדרך אגב אם השיער לא מפריע לה, למה היא לא מעבירה אותו אחורה, ומשם להתגלגל.

הוא התכוון, עד כמה שהבנתי, לשיער הצומח ע  ל   הפנים...רק תאר לעצמך שהוא ישאל אותה למה היא לא מסיטה אותו אחורה.......

ויצאתי קצת גבר...
ייתכן שה בגלל שנפגשתי לא מזמן עם מישהישעפו לה שערות על הפנים כל הזמן ולא הבנתי איך זה לא מפריע לה.

בכל מקרה, אני לא נכד שלך.

סליחה על הפנייה אליך כאילו היית ילד - פגעתי בך. סליחה.

אבל אני דווקא מתפעלת מהנקיות, מהנפש הלא מקולקלת שלכם,

מזה שאינכם מעורים בכל מיני דברים לא נקיים (בלשון המעטה) מההצטדקויות

הרגישות המלוות שאלות או הרגשות והדרך העדינה והמהוססת להעלות אותן...

אבל באמת, לכנות בחור "מתוק" זה לא באמת לעניין. סליחה!

ולא יעזור אם אתנצל ואומר שבמידה מסויימת אתם בעיני

ילדים (ביחס אלי, בוודאי!) ולו בגלל שאתם בהתחלת

החיים, ושמורים, ודתיים - אני בגילכם הייתי במקום

אחר לגמרי. לדאבוני.

אז סליחה. באמת. אני אעשה תשובה על זה, בלי נדר.

אישה תיפגע מאוד אם יעירו לה על כך.

מלבד זאת - לרוב אישה שלא "מטפחת" את עצמה עושה זאת מבחירה, כך שלא יועיל לומר לה להשתנות. 

מחוסר מודעות, חינוך מסויים, וחושבת שכן אפשר להשתנות כשיש סיבה מספקת.

להסיר שיער מיותר, למרוח קצת מייקאפ, שפתון, וכו' - לא סוף העולם. (כשחוזרים

הביתה, מסירים באנחת רווחה את המסיכה  ושבים להיות עם פנים נקיות.

הרי לא הולכים לישון עם איפור. והבעל לא נמצא, יש לשער, כל היום

בבית, אז לקראת בואו...... לא נורא בכלל. אפשרי.

אחר כך, איך מגשרים את זה הלאה, זה נושא אחר.

איך אני חולה על בנות שלא שמות קצוץ על איך שהן נראות. בדרכ הן הכי יפות גם

וההכי חשוב- הבפנוכו שלהן צנוע ןיפה

בלי כל האגו והשיט

לפני שנים רבות מאוד, חי מלך ב...

לא לא. סליחה. 

אני מתחילה שוב:

לפני שנים הרבה, היתה לי חברה אמריקאית, ממוצא יווני.

דקה, קטנה, עם עור בצבע זית ושיער חלק ארוך ושחור וגם עיניים כהות.

היה לה חוש הומור ושמחת חיים..משהו.

בכל אופן, יום אחד שוחחנו והיא סיפרה לי שמישהו

הטיח בה:

"יש לך שפם!"

"נכון מאוד", ענתה, "אבל אני יכולה להוריד אותו, אבל אתה לא יכול לגדל שפם על הפנים החלקות שלך!"

בחורה בריאת נפש. 

ולכל אלה ואלו שיש וגם לאלה ואלו שאין,

שבוע טוב וחודש טוב!

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?