שלא...

גם מול הפורום אני לרוב צוחקת ומגיבה די בקול (גילוי נאות....)

אז לא קורה לי שאני נשארת אדישה בחברה ה"מציאותית"...

רק אצלי הבעת הרגשות התנוונה?

שאת קצת מגזימה.... לפחות קצת.

רואים את זה אפילו מהבעת ה"חרדה" הזאת...

תפסיקי (ולא רק את) לחפש חסרונות בעצמך.

תשמחי בטוב שה' נתן לך.

כשתמצאי מי שמתאים לך - את תדברי איתו ולא עם המחשב; ועם הזמן, גם תבטאי מה שצריך מתי שצריך. אל דאגה (ובלי קשר - באמת לא צריך יותר מידי "לצ'וטט" באינטרנט. יש עוד כמה דברים, לא פחות חשובים..)

אני מרגישה שהבעת הרגשות שלי נשחקה,

כי בחברה אני מתקשה להחצין את מה שאני מרגישה.

ומהכרות שלי עם עצמי, זה לא מתאים לי. אני אדם פתוח מאוד רגשית (ויעיד מי שמכיר אותי..).

אבל אני מדברת על הרגש, לא חווה אותו במציאות. אני יכולה לצחוק בפנים, אבל בחוץ זה יראה כאילו אני מגחכת..

ולא התכוונתי לכתוב שחלק ניכר מהיום אני מצו'טטת (ואני לא כ-זה מצ'וטטת) אלא שאני נמצאת הרבה באינטרנט=> מה שגורם לכל זה, לפחות אצלי.

וגם כשכן, זה לאו דווקא *איתו*, אלא בעיקר עם חברות.

כלל לא התכוונתי אלייך..

אלא להביע הזדהות-כללית עם מה שביקרת "צ'יטוט יתר" במחשב..

מי אני שאבקר אותך (וגם למה..)...

מצטער, לא הבנתי..

יכול להיות שאת עוברת תהליך של ייבוש.. 

מי אמר שזה קשור לרשת?

כשאני מדברת עם אנשים באינטרנט, אז בהתחלה אני צוחקת באמת (כשמדובר בדברים מצחיקים..)

ואחרי כמה פעמים, בגלל שהכל וירטואלי, אז אני כבר לא צוחקת באמת ורק שולחת סמיילי צוחק.

כי מי רואה אותי בעצם?

האייקונים מחליפים טוב מאוד את ה"צורך" להביע פיזית רגשות והבעות פנים.

לכן, הרבה פעמים כשאני מדברת עם חברות באינטרנט, אחרי לא הרבה זמן זה עובר לשיחה אמיתית בפלא'.

וגם בקשרים עם בחורים, האינטרנט הוא מכשול מבחינתי. אני גם יוצאת לא ברורה הרבה פעמים (כי אין טונאציה) וגם זה סתם מעצבן שזה וירטואלי.

הצלחתי להסביר את עצמי?

יכול להיות שהאינטרנט שחק לך קצת את ההבעות, אבל זה בטח זמני (רוב התקשורת הבין-אישית היא בהבעות ושפת גוף), לדעתי, זה לא יכול להיות קבוע...

אם את מתעקשת, את תמיד יכולה להאשים את Admin על הוספת ההבעות לשורת הנושא

כמו שכמות המידע חוסמת את הנפש והרעיונות והיצירתיות.

שזה דבר ידוע.

אני חושב שזה גם אותו דבר לגבי ההתרגשות.

פעם לקבל סמיילי היה עושה לי את היום..

היום אם אין בהודעה איזה חמש סמיילים, ושלוש חחחח...

צריך לבדוק ולברר מה קרה..

פעם לראות את ה"פלונית מקליד\ה" היה מרנין משהו בלב.

וברור שזה לא אותו דבר כיום,

לגבי ההשלכות על העולם האמיתי.

אני כמעט בטוח שזה משפיע,

סה"כ יש לנו נפש אחת, 

ואם נפטם אותה כל הזמן בריגושים ובצחוקים, היא תתחיל להקיא, ובצדק.

לסגנונות הכתיבה יש משמעות, למיקום הפסיקים, למבנה הטקסט והפיסוק, לגופנים (מה שלא רלוונטי בעברית כמעט).

אני מסוגל להתפוצץ מצחוק ולהנות ממשהו על המחשב. אין לי בעיה עם זה. ברור שאני צוחק/נהנה/נעצב מהמסך שמולי וממה שמופיע עליו.

זה בכלל אחרת...

אצלך המחשב זה ממש חבר.....

אני |משתדל לפחות| לצחוק תמיד

בעזהי"ת.

צריך להיות מודעים לעניין, ובסוף זה מסתדר..

נראה לי שזה הרבה יותר מורכב אצלי מפשוט להחליט שאני מאזנת.

הדפקט כבר נטבע.

בעעע מה עושים?!

והעבודה תמיד מתחילה מאיפשהו.

אפשר להתחיל מהרגש(התחושה שמשהו לא בסדר), ואפשר להתחיל מהשכל(הבנות איך דברים צריכים להיות שונים בפועל, לא רק במבחן התוצאה).

השלב שמגיע אח"כ אמנם דורש את המעבר בין "חשוב ואל תעשה" ל-"קום עשה", והוא דורש מוכנות למאבק נפשי מסוים אם התחלת להתמכר למחשב, אבל דרגת הקושי שונה אצל כל אחד.

ואם מצליחים זה שווה את זה.

הבהרה: אני לא מדבר על נטישה של כל מה שקשור באינטרנט או בפורום, אלא על ויסות. יכול להיות שתחליטי שזה מה שאת צריכה אבל לא הכרחי שזה יהיה המצב.

היא ההשפעות שנגרמו מזה.

גם אם תקופה מסויימת לא אכנס לאינטרנט, עדיין אתקשה להביע רגשות בחוץ.

ואני לא אדם מייבש באופי. בפנים אני ממש מלאת רגש..

חשבתי שהבהרתי שזו רק אופציה אחת מתוך מכלול... מחילה אם לא הצלחתי להעביר את כוונתי.

הרי אני לא יודע מה הגורם לתחושה שלך, אני רק יכול להציע פתרון אפשרי בצורה כללית.

יצאתי מתוך נקודת הנחה שתחושה של חוסר התאמה בין מה שקורה בפנים למה שיוצא החוצה נובעת מחוסר איזון או מאיזון שמשפיע על הבעת הרגשות בצורה לא טובה.

בהתחשב בזה שרוב החיים הם איזונים בין רצוי ומצוי, מחויב המציאות ואפשרי, וכן הלאה...

תוכל להסביר במילים אחרות את הרעיון שלך?

מודעות לבעיה (הצד השכלי) זה יש. זה מציק לי מאוד (הצד הרגשי).

מה הלאה?

הרעיון: אם אנחנו לא נמצאים במקום המתאים לנו מבחינה נפשית, רע לנו. אם אנחנו לא מצליחים להעביר כמו שצריך את מה שאנחנו חווים/חושבים, רע לנו.

אם אנחנו חושבים שיש סיבה שאשמה בזה שאנחנו כבר לא מצליחים לפתקד כמו שצריך, צריך לעבור למעשים - ולסלק את המכשול מהדרך

לכן הלאה יהיה להבין בדיוק מה הבעיה(עד כמה שאפשר), איך את יכולה להתמודד איתה(בעבודת המידות קוראים לזה בדרך כלל "תחבולות", בגלל האמירה או הפסוק:"כי בתחבולות תעשה לך מלחמה".).

השלב שבא מיד אחרי זה הוא היישום בשטח.

אני יודעת מה הבעיה, אבל לא יודעת מה עושים איתה כ"כ..

אולי זה באמת, כמו שאתה אומר, לעשות תחבולות- כלומר להתאמץ ליצור שיחות אמיתיות עם אנשים,

וכאשר מתפתחת שיחה בוואטצאפ/ אסמסים/ פה בפורום-

להחליט שעם כל הקושי ולמרות שהרבה יותר קל לי כבר להתבטא בכתב, אעבור מהר לשיחה יזומה בטלפון (ב"ה בזכות התחרות בסלולורי זה אפשרי.. ). 

ממ..

אפשרי. אבל העיקר, תזכרי תמיד שאם קשה לחשוב על פתרונות, לצאת מהריבוע של ההרגל בדרך כלל עוזר.

בהצלחה

"כשמתאמצים ולא הולך- זה הזמן להרפות"..

ואז מצליחים לצאת מהריבוע.

זו אחת מעבודות חיי..

אחח שנזכה..

תודה על העזרה.

בעזהי"ת.

להיות מודע לאיך שאתה מביע רגשות. להסתובב טיפה ליד אנשים שהם שיאאאא המבטאיםםםם רגשוותתת!!! ולהתאמן על זה

אם תרצי כמה כאלה, אני מוכנה להלוות לך חברות

ת'אמת, רעיון ממש טוב!

אולי לאט לאט אקבל מהם את הטבעיות והזרימה..

בעע הלוואי!

ממש לא נעים לי במצב הזה, ואת עדה לכך שאני לא אדם מייבש..

הרי רוב היום את נמצאת ומגיבה לסובב אותך בעולם האמיתי ולא הוירטואלי, נכון?

אז סופו של העולם האמיתי להשפיע עלייך יותר מהעולם הווירטואלי.. כך אני חושב..

לכן לא צריך לדאוג לוויסות- הוא תמיד קיים

אני לא מדברת על חשש שעלול להתקיים, ואז באמת נכון להגיד שהמציאות מווסתת.

אני מדברת על מציאות קיימת, שאני מתקשה להחצין הבעות פנים ורגשות.

וזה לא כי איזו טראומה עברה עלי.

אני מבינה, נראה לי, למה אתה מתכוון. ובאמת זה נשמע קצת מוזר שאם רוב היום אני חיה בעולם האמיתי,

איך הוירטואלי כ"כ השפיע עלי..?!

לא יודעת. אבל זה קיים, זה בועט וזה הורס.

אבל זה לא בר קיימא. זה רק זמני..

זוכרת את עידן האייסיקיו? אני לא חושב שהוא השפיע על היחסים הבינאישיים שלנו..

זה שאנחנו מתקשרים באסמסים קצרים לא הופך אותנו לאנשים יבשים וישירים.. 

ואם זה משפיע זה רק זמני.. כי סופנו לשאוף לטבע שלנו

לפחות כך אני מאמין...

אצלי דווקא כן קשורה לעידן האייסי. היא התחילה כבר משם..

משהו בטבעיות נשחק..

זה מתבטא חזק בעיקר בפגישות, ולכן *רק* עכשיו אני מתחילה לקבול על זה.

גם האסמסים הקצרים הם מכה אצלי, אבל הם לפחות לא "שיחה" עם אדם.

בשיחה אמורים להביע רגש כלשהו (הזדהות, כעס, שמחה, עצב..) וכאשר זה מבוטא ע"י אייקונים וירטואלים, אז זה אסון.

מנסיון..

ואני בטוחה שאפשר לחזור לטבעיות- אבל איך? זה כבר מתחיל לתסכל אותי..

קודם כל, את מתוסכלת וזה דבר טוב! כי גם דרך הרשת את לא משותקת רגשית..

דבר שני, זה מעולה שאת מכירה בבעיה- כי רק כך אפשר לפתור אותה...

את יכולה להדגים איך הצד הרגשי נשחק בהתנהלות היומיומית שלך (עדיף בסיפור קצר)? 

דוגמה? עצם זה שבכתב אני יכולה לשפוך את ליבי, ובדיבור ממשי זה נתקע

ואני רואה את עצמי מדברת על הרגש ממבט חיצוני ולא באמת חווה אותו.

אני יכולה להגיד לאדם שהוא ממש משמח אותי, אבל אתקשה להראות באמת שאני שמחה ממה שעשה עבורי. אני יכולה להגיד לאדם שהוא פשוט קורע אבל מה שהוא יראה זה רק חיוך. הצחוק נבלע בפנים.

מתנה שקיבלתי משמיים (ולכן אין לי בעיה לכתוב אותה בריש גלי. זה לא אני, זה ה'..):

היכולת להכיר ביתרונות ובחסרונות של עצמי. אני מאוד מודעת לעצמי-

אממה, זה נשאר בגדר מודעות.

ואכמ"ל.

השאלה שלי היא תכלסית- מה פתרון הקסם? מה עושים? והאם יש מזדהים בקהל?

זה לא חוכמה לשפוך את הלב על הכתב.. קשה יותר לשפוך את הלב כשמישהו מסתכל עליך...

שוב- לא בטוח שזה קשור לאינטרנט.

פיתרון- הרמב"ם בשמונה פרקים כותב על המידות השונות אצל בני האדם, ומסביר שבכל תכונה שיש לאדם יש 2 קצוות קיצון, ויש את דרך האמצע- כלומר, המינון המושלם. איך מגיעים למינון המושלם? מושכים קצת לצד השני... עד שמגיעים לאמצע ושם נשארים...

לנידון דידן- אולי תנסי להיות יותר מוחצנת (אפילו לא אמיתי, מלאכותי ומזוייף), תתלהבי מכל דבר, תתרגשי מכל חידוש, תצחקי מכל בדיחה וכו'... עד שתרגישי שכל ההתבטאויות הרגשיות והלך חייך חזרו למסלולם- לדרך האמצע..

תתחילי עכשיו!

מה את אומרת?

אני אישית חושב שזה הופך אדם לזול.

לעניות דעתי, אפילו הרמב"ם לא כיוון דעתו לכך...

גם לי עלתה הרגשה כזו..

אבל נראה לי שאנסה לעשות שילוב בין מה ששניכם הצעתם.

אולי, אם עד עכשיו הייתי מוותרת לעצמי ומנהלת שיחות רציניות בצורה וירטואלית,

היום *בכוונה* אלך לקיצוניות שניה ולא אשתמש כמעט בשיחות וירטואליות.

אני ממש לא אדם ביישן. ממש לא. ממש ממש לא. 

אני די פעילה בחברה.

א. לחברה יש סוג כלשהו של אובייקטיביות... מה שהיא רואה זה מה שישפיע על איך ששופטים אותך, על איך שאתה נתפס בעיניהם. מעטים מאוד(באופן יחסי) יבואו וישאלו מה יום מיומיים וינסו להבין את העומק שמאחורי המעשים שלך.

יוצא מזה, שלא פעם אם אתה מתחיל להתנהג בצורה מוחצנת, מלאכותית ומזוייפת אתה יכול לעשות חילול ה' גדול בדרך לעבודת המידות(בין אם ברחוב, כשאת עם החברות ומתחילה ליישם את ה"שיטה" הזו, ובין אם בפורומים יותר מצומצמים).

השלכה נוספת היא איך שאנשים יתפסו אותך. במקום הבחורה הכנה, הרגישה והמאופקת(זה רק ציור של תכונות ראנדומליות שעלו לי. אין לי מושג מי ומה את) הם פתאום יחשבו שהם רואים את ה"צד האפל שלך"... הבחורה שבכל בדיחה קטנה צורחת בהיסטריה, שוכחת את עצמה, וכזו שעוד לא מצאה מי היא באמת(אחרת - מה יום מיומיים?)

ב. עבודת המידות, שינויי הרגלים וכו' דורשים הרבה השקעה וזמן. בסופו של התהליך את יכולה למצוא ש"נתקעת" בצורת התנהגות שבנית לעצמך, שגם היא לא מתאימה לך. והכל בגלל ההרגל...

ג. גם הרמב"ם היה מודע לחשיבות של כבוד ישראל בכלל, ובנות ישראל(הצנועות, שכל כבודן פנימה, ועוד) בפרט. מראית עין, כבוד הבריות, צניעות, התנהגות הדומה להתנהגות הגוים... על כל אלה שם הרמב"ם דגש גדול.

ד. שיהיה ברור!!!!!!!!:

אין לי שום דבר נגד שיטת הרמב"ם. להיפך. אני חושב שהרמב"ם הוא אחד מגדולי ישראל החשובים ביותר מאז תקופת הראשונים, בעיקר בהלכה ובפילוסופיה(שבשבני אלה הוא ידוע כאחד הגדולים והחשובים ביהדות. ואגב, גם אצל הגוים, עד היום לומדים[או מנסים ללמוד...] את משנתו הפילוסופית של הרמב"ם!).

לא שהוא זקוק ל"הסכמה" ממני...

אבל בהחלט יש לי דבר וחצי דבר נגד ההצעה המעניינת של "מאוד מעניין" לפירוש הרמב"ם לפי מקור אחד ויחיד, ובלי להזכיר במילה או חצי מילה את המורכבות וראיית מכלול דבריו לפני שקופצים למימוש כל דבר שרואים או שומעים...

(מכאן משמע, שהפתרון לרוצים לחיות ע"פ הרמב"ם וליישם את דבריו ככתבם מהרגע שבו הם לומדים אותו, הוא ללמוד עם חברותא שמכיר את דרכו ושיטתו, ועדיף תימני, מכיוון שלפחות חלקם נוהגים לפחות בחלק מהדברים כדעתו ופסיקותיו. לי אישית יש חבר שחי ע"פ פסקיו ושיטתו של הרמב"ם. אם מישהו מעונין ללמוד רמב"ם עם פירוש מוצלח, אני ממליץ על הרב קאפח מהסיבות שכתבתי לעיל. אם כי אליה וקוץ בה - גם בשביל להבין את דברי הרב קאפח צריך לשלוט בכתביו לפחות בבקיאות ברמה יפה מאוד.)

ולגבי אריסטו - יש סיבה לכך שהרמב"ם למד את כתביו(שהיו בעיקר שכתובים של מורו הרוחני שאיני זוכר את שמו כרגע...) ועל סמך זה כתב משנה נוספת, ולא השאיר את כתביו כמו שהם והמליץ לכל יהודי ללמוד אותם...

לא כל משנתו של אריסטו תואמת ליהדות, גם אם היהדות קיבלה ממנו המון(בהשראת הרמב"ם ובהשראת תורת הלוגיקה והחשיבה המערבית). גם על לימוד הפילוסופיה עצמו כותב הרמב"ם שאדם צריך קודם למלא את כרסו בתורה ורק אחר כך לגשת ללימוד הפילוסופיה וחכמות חיצוניות.

וכל זה^, למרות מה שכתב הרב הנזיר על הפילוסופיה, שהיא תורת הנסתר וכו' וכו'.... ואולי בגלל זה...

טיפ לחיים,  בויכוח תציג טענות! אל תתקוף עם מחסנית ריקה.

בעיקרון אני חושב שפספסת את הנקודה.

הפיתרון שאני הצעתי- אינו "שיטת המיצוע" של הרמב"ם. אלא מבוסס על "שיטת המיצוע" של הרמב"ם.

הנקודה המרכזית היא, שהפתרון אינו להגיע ולהיקבע עד הקיצוניות השניה, אלא למשוך לכיוונה (לא להגיע לקיצון לגמרי, אלא להתקרב אליו במידה הנצרכת...)

לא הצעתי לה להתחיל להשתטות בפומבי. ולהתחרפן מכל שטות.

התלהבות, התרגשות ושמחה מוחצנת (לא מוקצנת) אינם דבר שלילי!

זה לא אמור להוריד כהוא זה מכבודה של בת ישראל! אפשר להיות גם מוחצן וגם צנוע. וזה היופי של הדור שלנו! יש לנו יכולת לשלב בין דברים שלכאורה נראים הפכים.

עבודת המידות אכן לוקחת זמן. אבל זה לא הנושא.

הרגלים שרוצים לשנות אינם קשים לשינוי כמו אופי שנעשה כטבע לאדם.

ובנימה אישית- לא "פסקתי" כרמב"ם אלא הסתמכתי על דעתו. דרך אגב, סתם שתדע, הרמב"ם לא המציא את "דרך האמצע". אריסטו המציא אותה.

נ.ב

ואל תדאג, כשאני מביא מקור/אסמכתא. כנראה שאני קצת יודע על מה אני מדבר... 

בהצלחה ולילה טוב!

תודה על הטיפ, אשתדל לשים אותו במחסנית הרזרבית בהקדם האפשרי

הממ... אני חושב שכנראה משהו באמת נהרס ביכולת שלי להעביר את כוונותי בכתב...

חשבתי שאמרתי בפירוש שאין לי דבר וחצי דבר נגד "דרך האמצע" של הרמב"ם, אלא שאני מתנגד לפירוש(ובעצם, במקרה הזה מדובר על יישום השיטה, לדעתך...) שלך. להלן ציטוט:

"אין לי שום דבר נגד שיטת הרמב"ם...יש לי דבר וחצי דבר נגד ההצעה המעניינת של "מאוד מעניין" לפירוש הרמב"ם".

בכל מקרה, סליחה אם לא העברתי את דברי כראוי.

היות ואין לי מושג איך מה שהיא מרגישה בא לידי ביטוי במציאות, אני לא יודע אם התחרפנות והשתטות הם ההפכים המדויקים, אבל ברור לי שאם אתה לוקח חוסר והופך אותו לעודף הוא הופך למוגזם, מוחצן ולא בריא.

אפילו אם אתה עושה את זה רק לטווח קצר, אתה פוגע:

1) בתדמית האישית שלך מול החברה(כמו שאמרתי, רוב רובם של האנשים לא יגשו אליך לשאול מה קרה פתאום. הם פשוט ישפטו...).

2) בתדמית החברתית של הציבור שאליו אתה משתייך. זה נכנס לעניין של "מראית עין" ויכול להגיע עד רמה של חילול ה'(כמו כל הקצנה. בייחוד כשמדובר בהחצנת רגשות וכדו').

3) באדם עצמו. הליכה לקצה השני בדרך כלל עושה אחד משני דברים:

א. תחושת חוסר זהות מועצמת עם מי ומה שאני.

ב. תחושה ש"עכשיו טוב". בפני עצמה אין בתחושה הזו שום רע, אבל כשההקצנה לא מתאימה לך באמת אלא רק מגיעה מתוך איזשהי תחושה שסוחפת היא רעה...

נחמד מאוד להציג אמירה ש"יש לנו יכול לשלב בין דברים שלכאורה נראים הפכים", אבל בפועל תלך ותראה כמה הדור שלנו מצליח לעשות את זה.

לך אל החילונים ותאמר לי אם הם מצליחים לשלב בין צניעות למוחצנות,

לך אל החרדים ותאמר לי אם הם מצליחים לשלב בין מוחצנות לצניעות,

לך אל הדתיים-לאומיים ותאמר לי כמה(ואם בכלל...) מצליחים לשלב בין מוחצנות וצניעות...

(אני מדבר כציבור, לא על פרטים)

גם אם שינוי הרגלים אינו קשה כשינוי האופי(או הטבע השני), גם שינוי ההרגלים בפני עצמו קשה כקריעת ים-סוף(כהקבלה, כן?).

נ.ב.

יופי! שני אנשים שיודעים קצת שווים ביחד הרבה

רוצה שנקבע חברותא?(אני מתלבט אם ההצעה הזאת רצינית... מצד אחד אתה נשמע אדם מעניין מאוד, עם ידע. מצד שני - אינטרנט וזה וזה... מה דעתך שנפתח על זה עוד שרשור?

כל שיטת 'דרך האמצע' של הרמב"ם (ואריסטו) יש ביכולתה להפוך את האדם לזול ויש בכוחה לשחרר אותו מהרגלים שליליים שהוא סיגל לעצמו..

זה יראה זול רק אם תרצה בכך, ומצד שני אם תרצה- מעשיך יתפרשו כאצילות..

או כפי שאני נוהג לומר- "אני מביא את הכלים- אתה תצייר את התרשים"

איך שנראה לך, זו עצתי.

ב"הצלחה!

תודה!

מה, רק השבת הייתה על זה כתבה ב"בשבע".

אבל זה לא אומר שבדור הקודם שלא היו צ'טים ופלאפונים חכמים שהם היו יותר אכפתיים אלא מה הייתה אז אפשרות קלה יותר לפתח קשר למי שרצה.

מכירים את זה שאתם מול אחרים אז לא נעים להטות את "הפנים האמיתיות" שאתם מרגישים (כשזה משהו כמו עצב/כעס/בהלה/מתח כדומה)? אז גיליתי שמי שלא מכיר אותי ממש טוב לא קולט בכלל שמשהו שונה בפנים שלי ואני חופשייה לבטא את פרצופי בטבעיות

שאלה: האם את כן מחוברת לרגש מבפנים? פעמים רבות המחסום בלהביע, חוסם איפשהו גם מבפנים, או הפוך. האם פעם היית יותר מביעה רגשות בתור "התגובה הנכונה" למצב חברתי מסוים, אך מבפנים היית יותר מחוברת דרך השכל ופחות חווה ומחוברת רגשית? למה נראה לי כך?  כי את כותבת שמול המחשב האייקון צוחק למשל ולא את. כשמשהו מגלגל אותך מבפנים נראה לי שאייקונים לא מוחקים את הצחוק הטבעי. אולי זה הענין לעבוד על החיבור , על לנסות להרגיש מה את מרגישה ולהתחבר ואז התגובה החיצונית כבר תתאים תצמה ל"בפנים"

יש בזה משהו. אני חושבת שעלית על איזו שהיא נק' נכונה אצלי, שלא ייחסתי לה יותר מידי משמעות.

לגבי האייקון שצוחק- אני גם מתגלגלת מצחוק, אבל רק בפנים.

תכלס, אבדוק זאת עם עצמי.

כיוון מאתגר ומעניין- תודה.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!