אני עשיתי את זה לבחור שנפגשתי אתו, שלימים הוא בעלי...
זה אמנם לא היה אחרי חודשיים, ולא דיברנו על חתונה, אבל זה היה אחרי תקופה, וקשר כן נוצר ברמה מסויימת ואני אמרתי לו בטלפון שאני לא רוצה להמשיך יותר, למרות שהוא רצה. ובכן - וכאן נכנסים חומר למחשבה ואולי עצה -
הוא (ב"ה) ממש לא קיבל את זה, ונתן לי להבין שהוא ממש בשוק מזה שאני מודיעה לו את זה ככה פתאום, בלי שדיברנו, ועוד בטלפון...
אז המצפון שלי התעורר, ולמרות שלא חשבתי שאשנה את דעתי, עליתי על אוטובוס לירושלים (הייתי אז בבר-אילן) ונפגשנו.
בפגישה הזו דיברנו על הכל, והוא הבהיר עד כמה הוא לא רוצה שנפרד - וכל העניין הזה עשה לי משהו.
אמנם, לא שיניתי את דעתי וכן נפרדנו, אבל זה היה לתקופה ואח"כ חידשנו את הקשר (ביוזמתו - צריך אומץ וכנות בשביל זה...) ו...התחתנו.
לפי דעתי,לא כדאי לקפוץ ישר להכרזות שהוא לא רגיש ודברים מעין אלו.
אולי אפשר לנסות לדבר על זה? לפתוח את זה? (גם אם לא עכשיו, אולי בהמשך - כמו ששוקי הציע)
הרי תיארת שקודם כן היה טוב, ולא סתם מגיעים עם כל אחד לדיבורים על חתונה, אז אולי את כן יכולה להתמקד בטוב, לנסות להסתכל על המצב בישרות, ואם מבחינתך יש מצב - אל "תשרפי" אותו. אני מחזיקה מחידוש קשרים!
(אולי יש פרטים שלא הרחבת לגביהם - איך היה נושא הרגישות אצלו לאורך הקשר וכד'...אם זו תופעה אצלו אז יש מה לבדוק, אבל אם זו נקודה - תחשבי על זה...