שאלה שמטרידה אותי כבר המון זמן:יאש'ה

המון הלכות שקשורות לצניעות הם בעצם רק סייג שקבעו חכמים כדי להרחיק את האדם מהעברה

השאלה היא כמה רחוק צריך להיות הגבול הזה..

כלומר נגיד אצל החרדים שיש להם חברה מאוד סגורה והם לא יודעים מזה בנות בערך (אני בכוונה מקצין קצת..) כשהם נתקלים בבת וצריכים לדבר איתה או משו בסגנון אני די בטוח שזה לא נעים להם ואפילו יכול להביא אותם להירהור עברה וכדו'..

ומהצד השני יש את החברה החילונית שאצלה גם לגעת בבנות לא בהכרח עושה להם משו..

אתם מבינים..בעצם בהצבת הגבול אנחנו רק מסבכים את עצמינו..

אני למשל רגיל לשמוע קול אישה מהבית..וכשאני שומע קול אישה שום דבר בנפש שלי לא זז...ולעומת זאת יש לי חברים שזה מאוד מפריע להם לשמוע קול אישה...

מרוב הפחד הזה של עברה והרהורי עברה אתה בעצם רק מגדיל את ההסתברות...

בשביל מה זה טוב? לא עדיף כבר בלי כל זה?
 

אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי..

תודה!

הסברת את עצמך מצוין.אוהבת את אבא
מצד אחד, כפי שאתה מציג את זה, זה כך. אדם שמתרגל מתחספס - טבע העולם והאדם. האם טוב או לא? כאן ההלכה נכנסת. לדוג, זה שאתה רגיל מהבית לשמוע קול אישה, לא בהכרח מעיד שאדם ששומע לראשונה ומתרגש הוא ה'לא בסדר'. יתכן שאתה הוא הלא בסדר. הלכה היא אחת. החמרות/הקלות באו על פני ההלכה, זה שאתה שומע מהבית לא מעיד על ההלכה עצמה, במילים אחרות. ולכן, הגבול הוא אחד. מכיון שלא כולנו בנו מאותו מוצא, כאן נכנסו המנהגים וכו.
יש מטרה להלכותסוג'וק
עבר עריכה על ידי סוג'וק בתאריך כ"ה אב תשע"ב 20:40

 

 

והמטרה איננה (רק) השמירה שלהן.

 

הלכה אומרת לך בעצם איך תתנהג ע"מ שהמימד הנשמתי יתבטא בבריאות בעולם. איך מתנהג מי שנמצא במימד נשמתי.

אם אתה מקיים את ההלכה כמצוות אנשים מלומדה, או לצאת ידי חובה וכד' ואינך מחובר למימד הנשמתי - מה הרווחת?

וכמובן שגם אם לא תשמור על ההלכה לא הרווחת את המימד הנשמתי.

המפתח הוא איזון והרמוניה.

לא להחמיר מדי מתוך גישה של שמירת הלכה "בשביל עולם הבא" כמו שהיה נהוג בגלות אלא לבחור בדעות ממוצעות בריאות

[הגר"א כותב בפירוש על משלי שהעובד בשביל עולם הבא זה עבודה זרה כמו העובד בשביל עולם הזה והסיבה היא שהמטרה היא עולם הבא בעולם הזה! - גילוי המימד הנשמתי בעולם הזה]

 

המקיים בשביל "עולם הבא" מקיים מתוך פחד [גישה יותר חרדית]

המקיים בשביל עולם הזה בגאולה, מקיים מתוך אהבה [גישת הרב קוק]

 

 

...יאש'ה

לא עניתם לי....או שפשוט לא הבנתי...

אני יודע שיש מטרה להלכות...אבל איך שאני מבין את המטרה לא מסתדר עם המציאות...

כי תכלס מי אמר שלהתחספס בקטע הזה זה רע? יש המון דברים שעם הזמן אתה מתחספס אליהם...

אני מרגיש שעצם ההלכה רק מגבירה את תאווה...

 

אני לא שואל למה לשמור..אם בשביל העולם הזה או העולם הבא...

אני שואל למה בכלל חכמים תיקנו תקנות כאלה(לא דווקא בקטע של שירת נשים..זה סתם היה דוגמא שקפצה לי..) .כי איך שאני מרגיש ורואה את הדברים התקנות פועלות בדיוק הפוך ממה שחז"ל התכוונו....

 

מה הקשר חרדים?מושיקו

חכמינו זכרונם לברכה עשו גדרים על מנת לשמור גם על גברים וגם על נשים שלא יוזקו בנשמתם ובגופם

 

לכן הם פסקו את הלכות מסוימות באופן מסוים - ואם אתה סומך עליהם בנושאים אחרים אתה יכול לסמוך עליהם גם בענינים אלו.

 

יש חרדים שלקחו חלק מההלכות והקצינו אותם יש חלקים בעם (ולאו דווקא לא דתיים)שמתעלמים מחלק מההלכות.

 

גיל הנעורים הוא גיל שצריך לחנך את עצמך ע"פ תורה - רוב ההלכות האלו אתה מבין בהמשך החיים עד כמה הם נכונות.

העניין הוא שהגלות בילבלה אותנו וגם התקנות לא כמקורסוג'וק

 

ואנחנו לא בהכרח ניגשים מתוך גישה בריאה גם להלכות.

 

איך שחכמים תיקנו זה מעולה. הבעיה היא שמאז עבר זמן ותקופות והדברים לא מסודרים. בעיקר בראש. בגישה.

 

כחלק מזה ומהגאולה הגיעה גם חילונות שבסופו של דבר מטהרת (לא במתכוון) כל מיני סיגים ומחזירה אותנו לבריאות של "עולם הזה" במגמה לטהרה וקדושה.

חילונות (בצד הכופר) וחרדיות (בצד הכופה) זהו ציר ששני צדיו לא בבריאות ארצישראלית.

 

שים לב: ההלכה מתיחסת הרבה פעמים כנגד דברים ואומרת זה לא נכון אלא כך נכון. בסדר העולם המודעות עולה מתוך דבר והתנגדות לו , אבל בפועל עלינו לקיים זאת כי זאת האמת ולא כי זה "נגד".

 

לענייננו: אם מקימים הלכה כאנטי לפריצות אז בעצם נותנים חשיבות לפריצות. הגישה הנכונה יותר היא קיום הלכה כי זאת האמת והבריאות הנשמתית. ובתוך ההלכה למצוא את הדרך הממוצעת והבריאה לא מתוך סיגופים ועצבונות.. אם עוד לא התחברת לקדושה ולמימד הנשמתי שההלכות אמורות להביא אז זה שכרו בהפסדו וזו היתה הכוונה הנ"ל בקיום הלכות רק לשם קיום הלכות..

לא מבינה בזה כ"כ, אבל רציתי להוסיף-גפן36

תמיד השתדלתי להזהר בשמירת נגיעה כמו מאש,

עד שנאלצתי להתחיל לנסוע הרבה באוטובוסים.

בוקר אחד כשעליתי לאוטובוס התחככתי במישהו.

לא משהו טרגי, פשוט עברנו אחד ליד השני.

אח"כ כל היום זה צף לי שוב ושוב.

כשזה קרה שוב זה פחות הפריע לי,

עד שבאיזה שהוא שלב זה לא הפריע לי בכלל.

 

אבל בעצם זה כ"כ הפריע לי שלא מפריע לי.

אפילו שזה כזה דבר זניח (יחסית) ובדיעבד גם מותר. (עדיף שלא אבל מותר)

הפריע לי שנעשיתי אטומה ואדישה לזה,

כי זה פחות טהור ונקי לחיות ככה.

קיצרתי פה, אבל באמת שהרגשתי את זה.

(וב"ה- כשהתחלתי לשים לב ולהשתדל מאד להמנע גם ממגע באוטובוסים

חזרה לי הזהירות הזו... וזה חשוב. זה נותן נפש יותר נקיה ויותר אמיתית..)

אאל"טב.ש.

העין אי"ה הראשון בשבת מתייחס לשאלה שלך.

^^הנה היא:יויו2

"השכל יש לו חקים קבועים, שכאשר יתמלאו חוקיו יתן הוא את פריו בטח ככל ההויות הטבעיות שראוי לסמוך עליהן. אמנם על הדברים המקריים שאין להם יסוי חקי בטבע אין להשען, אפילו אם יזדמן שיוצלחו אין לדון ממקרה אחד על חבירו. ע"כ בהיות החכם עוסק בענין המושכל הנדון, אז ודאי יוציא שכלו דבר שלם ומתוקן. אמנם בהיותו קאי במסכת אחריתי, אז כפי דרך הרגיל הטבעי אין לבטח בתוצאות שכלו, כיון שההתיחדות לאותו הענין שהוא אחד מהחקים הטבעיים של השכל, חסרה כאן. אמנם יזדמן כי שכל נעלה יסקור בסקירה אחת אמתת העיון גם בענין שאין מעייניו שמה כעת, מפני שאצל הגדול כל המושכלות הפרטיים הם מתקשרים לחטיבה אחת שלמה, והכל הוא לפ"ז מסכת אחת. אבל דבר זה אינו נחלת הכלל באופן שיהי' חק קבוע כ"א הזדמנות בשאר רוחו של יחיד ומצויין שבבנ"א, וכל דבר מזדמן אפשר שיקרו סבות מעכבות שלא תבא ההזדמנות בכל עת. ע"כ אין ראוי לשום קו להנהגה כ"א מה שהוא בערך חק קבוע לשכל האנושי, דהיינו הוצאת האמת אחרי ההתיחדות הגמורה בענין הנידון. ויש בזה חסרון מוסרי כיון דאי לאו ררבי גברא רבא, כספתיה שלא יוכל להשיב, פן יארע שאותו היתרון הבא משאר רוח חוץ לטבע הקבוע האנושי לא יופיע באיזה זמן, כיון שכל דבר יוצא מן הכלל הוא עכ"פ מקרי ונח לקבל שינוי, ולבד החסרון המוסרי יוכל לבא ג"כ מזה לידי תוצאות של חסרון שכלי, דמשני לך שינוייא דלאו שינוייא הוא, ואולי לא תשיג רפיון הדבר ותקבלו שלא בצדק. ולמד ג"כ שאין לסמוך על איזה הנהגה שחקי ההגיון השכלי אינם מסכימים לה. אע"פ שהנסיון הורה שעלתה יפה איזה פעם, כי הוא רק מקרה שאינו מתמיד. ע"כ אע"ג דהשתא מיהת שפיר משני לך, מ"מ אין לסור מן האזהרה הנוסדת על אדני משפט צדק וחק קבוע בטבע האנושי בשכלו, שלא יתן פריו כ"א בהשלמת חקיו, שהתיחדות העיון בענין הוא אחד מהם."

הפרעת דה-פרסונליזציה.. מכיר?נקדש את שמך..
עבר עריכה על ידי נקדש את שמך.. בתאריך כ"ו אב תשע"ב 13:52
"הפרעת דה-פרסונליזציה או הפרעת נתק מהעצמי (באנגלית: Depersonalization Disorder או בר"ת DPD) היא הפרעה דיסוציאטיבית (ב-ICD-10 מסווגת כהפרעת חרדה) שבה הסובל חש רגשות מתמשכים או חוזרים של דה-פרסונליזציה ו/או דה-ריאליזציה. הקריטריון לאיבחון על פי ה-DSM הוא שהנבדק חש תחושה מתמשכת או חוזרת של נתק וניכור מתהליכים מנטליים ומגופו. הסימפטומים כוללים תחושת אוטומטיות, ניהול שגרה יומיומית ללא יכולת לחוות את החיים במלואם, הרגשה שהאדם נמצא בסרט או בחלום, תחושה של האדם שהוא נמצא מחוץ לתהליכי החשיבה והנפש שלו, תחושת נתק מהגוף, חוויות חוץ-גופיות, והרגשה כללית של ניתוק מ"האני-העצמי", מהסביבה ומהמציאות."
(ותודה לויקיפדיה..)
 
אולי זה לא אבחון מדויק, אבל בכיף הייתי מאבחנת כל יהודי שלא שומר תורה ומצוות, ככזה.
"הרגשה כללית של ניתוק מ"האני-העצמי"..."
ניתוק מהנשמה. שהיא "האני העצמי" האמיתי.
 
הצבת גבולות, גדרים וסייגים של חז"ל נועדו, בין היתר, על מנת לשמור על האדם כיצור מרגיש, חש. 
אנחנו לא מסבכים את עצמנו, כ"א שומרים על הרגישות שלנו... שנוכל לחוות את החיים במלואם.
 
כמו במכשיר קשר בצבא - ככל שיש פחות הפרעות בקשר, כך הצליל שנשמע הוא יותר נקי, יותר ברור.
אבל כשהמכשיר מלוכלך ומלא בחול, אתה שומע מקוטע, הברות בודדות ועמומות.
"וכשאני שומע קול אישה שום דבר בנפש שלי לא זז..."
התחספסת, אתה פחות מרגיש.. זה לא מצב בריא, ואנחנו לא הופכים אותו לאידיאל.
 
ולהבדיל אלף אלפי הבדלות,כמו שאנחנו סומכים על משרדיויו2
עבר עריכה על ידי יויו2 בתאריך כ"ז אב תשע"ב 19:30

התחבורה שסימן לנו קו רציף בכביש שלדעתם שם יהיה מסוכן לעקוף,ומקווקו שאפשר,ושמו תמרורים היכן שנראה להם, ק"ו שנסמוך על חז"ל שקבעו לנו גבולות וסייגים ע"פ ראות עינם,וע"פ ההסתכלות העמוקה שלהם על המציאות.

וכמו שנראה לנו לפעמים שיש מקומות שכן אפשר לעקוף בכביש,אבל יש קו רציף,אז אנחנו לא עוקפים,על אחת כמה  וכמה בדברי חז"ל הקדושים

 

(ההשוואה הזו התארה לי עכשיו בנהיגה..)

לענוית דעתי....צ.מ.צ

בס"ד

 

לענוית דעתי, מה שכתבה זה בדיוק הסיבה בגללה אסור להחמיר סתם על עצמך או להקל.
ה' ידעה את נפש האדם יותר טוב מכולם והוא יכל להגיד לנו איזה מעשים יגרמו לנו לכיספוס יתר שבגלל נאבד דברים חשובים ואיזה דברים יגרמו לעדינות יתר שתגדיל את הבעיותיות.

ה' לא כתב את הכללים במפורש בתורה ונתן לחכמים לקבע את הגבולות ולכן, לפי דעתי, דווקא שמירה על דברי חז"ל כפי שהם ללא הוספה לא יגרמו לפיספוס המטרה ולעומת זאת החמרת יתר תגרום לפספוס המטרה.

למה את מתכוונת באומרך 'החמרת יתר'?נקדש את שמך..

יש החמרות שיש להן מקום. והכל לפי מדרגתך..

ועייני מסל"ש פרק י"ג בביאור מידת הפרישות.

 

שבת שלום!

החמרת יתר = החמרות שאין להן מקוםצ.מ.צאחרונה
עבר עריכה על ידי צ.מ.צ בתאריך א' אלול תשע"ב 16:49

בס"ד

 

נכון יש החמרות שיש להן מקום אבל יש גם החמרות שאין להן מקום.

2 דגמאות:

* בפסח חובה לאכול מצה בשביל האפיקומן. אם אני אוכל את הכמות לפי הדעת המחמירה ביותר (נראה לי 4\3 מצה) בזמן של הדעה שהכי מחמירה (לא זכרת כמה זמן זה יוצא) אני לא יצא ידי חובה כי אני אוכל באכילה גסה דבר שאסור לפי כל הדעות.

* יש מחלוקת בין בית הלל לבית שמאי לגבי מה לעשות עם העצמות שנשארו מהבשר\עוף בשבת. אני לא זכרת מה בדיוק כל אחד אומר אבל היה רב אחד שלא רצה להיכנס למחלוקת ולכן הוא היה פשוט זורק את העצמות מאחורי מקום הישיבה. זה אולי היה נשמע בסדר עם המשפט הבא במשנה לא היה בגלל הענווה של אותו רב נחרב בית המקדש. לא ברור לי בדיוק מה הקשר בין המחלוקת הזו לחורבן הית אבל ברור שחכמים לא היו מרוצים מהחמרת היתר של אותו רב.

 

המסקנה שלי משני המקרים האלו היא שיש כזה דבר החמרת יתר כאשר מחמרים בלי סיבה. יכל להיות שאני טועה אתם מוזמנים להסביר לי איפה הטעות שלי.

 

ברור שיש מקרים שבהם יש להחמיר!! אבל כמו שאסור סתם להקל, אסור סתם להחמיר. (אל תגידו 'טוב זה ברור' כי אני ראיתי הרבה מקרים בהם אנשים מחמרים ממש בלי סיבה)

 

לגבי מסילת ישרים לצערי אין לי זמן להסתכל שם עכשו (בעזרת ה' אני אעיון שם בקרוב) אבל ממה שאני זכרת שלמדנו באולפנה על מסילת ישרים אז בתחילת הפרק על הפרישות גם הרב כותב שאסור לפרות יותר מדי (יש פרישות שאינם לרוח היהדות כמו מה שהנוצרים עושים).

 

מקווה שהסברתי את עצמי כמו שצריך ושלא חפרתי יותר מדי.

זמני היוםצע
עבר עריכה על ידי צע בתאריך ד' בחשוון תשפ"ז 2:20

אשמח לתשובות.

אני לא טוב בניסוחים מדויקים כל התייחסות זה מבורך.

ייתכנו אי דיוקים שלי מקסימום תשאלו ואסביר/אתקן.

א. האם קרבן התמיד הוקרב לפני נץ החמה? משנה ידועה ביומא - האיר פני המזרח.. אם כן אז למה תפילה אידיאלית היא בנץ ולא כבר משהאיר פני המזרח כמו קרבן?

ב. השוע בסימן פט מחלק בין תפילה בעלות השחר - רק בשעת הדחק. לתפילה משהאיר פני המזרח - בדיעבד.

למה תפילה שונה מהרבה מצוות שנאמר בהם שבדיעבד יצא כבר מעלות השחר..(ולא רק בשעת הדחק כבתפילה)?

ג. יש דעות בראשונים שתפילה אחרי הנץ (נניח בשמונה בבוקרל צורך הפשטות) היא רק בדיעבד ולא לכתחילה? ולכתחילה זה רק בנץ?

תודה

שאלות טובות (ואני לא בטוח בתשובות שאני כותב)טיפות של אור

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

תפילה בנץה' אלהים אמת

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

המשךטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ו' בחשוון תשפ"ז 23:26

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

רק מעיר שלפי הא"ר וגר"א לפני משאיר נחשב לילהרודף מצוות

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

טיפות של אור

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

יש לי תאוריה שאת איברי תמיד של שחר הקטירו בנץ החמהרודף מצוות

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

עונה מהזיכרוןיהודי שואף לטוב

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

במחילה, זו טענה שקשה מאד לקבל אותהדורש טוב לעמי

בסדר העבודה היומיומי המתואר במסכת תמיד מתוארת שחיטת התמיד בתחילת פרק ד, וקריאת שמע של אנשי משמר בתחילת פרק ה. ובברייתא למדנו "הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרים", וברור מתוך דברי רש"י בברכות יא: שהברייתא מדברת באופן כללי, ולא רק יום הכיפורים, כך שיוצא ששחיטת התמיד בכל יום היתה עוד לפני זמן 'משיכיר'.

(והמשנה ביומא על ברקאי ומשהאיר מופיעה מילה במילהטיפות של אור

גם במסכת תמיד [פרק ג משנה ב])

צודק, זו הוכחה טובה יותר.😅דורש טוב לעמיאחרונה

תעשו לי סדר בסוגיית מסיק עצי זית שנטעו ערביםפתית שלג

בעיקר על העצים הרחוקים יותר מהיישובים- אלה שערבים לא מנועים מלמסוק ואלה שאין בהם סכנה בטחונית מיוחדת אם ערבים יבואו למסוק (לדוגמה בצמוד לכביש)

הדין ההלכתי של אצות, אלמוגים ושושנות יםקעלעברימבאר

מה הדין של אלמוגים? האם אפשר לסכך בהם מחמת דבר שגידולו מהקרקע? הרי הגמרא בסוכה אומרת שאלמוגים שבקרקע הים הם מ7 מיני ארזים.

ואצות? ומה לגבי קניית אצות בכספי מעשר שני? האם הן כדגים שמותר או כפטריות שאסור?

ומה דין האוכל שושנת ים? האם בגלל שמחוברת לקרקע היא צמח ודומם, או בגלל שזזה היא חיה?

לכאורה מצד אחדאדני השדה הם חיה למרות שמחוברים בחבל בשר לקרקע ואם ינתק ימותו (ואפילו מטמאים באוהל) ,מצד שני צמחים טורפים הם זזים ועדיין מוגדרים צומח ומותר לאכלם.

(אהבתי את השאלות)טיפות של אור

כל מה שהזכרת הם דברים שיחסית קשה לסוכך איתם טכניתאריק מהדרום

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

לפי מה שהבנתי אצות וכדומה פטורות ממצצוות התלויותקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ"ז בתשרי תשפ"ז 8:55

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

עוד סברה-קעלעברימבאר

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

(לא בדיוקטיפות של אור

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

תודה.קעלעברימבאר

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

לא הבנתינקדימון

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

פשיטא שלא הולכים לפי הגדרה מדעית מיקרוסקופית.קעלעברימבאר

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

אם הייני הולכים לפי מיקרוסקופית אז גם חיידק יחיד אנקדימון

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

אם כן מה ההגדרה ההלכתית של צמח?קעלעברימבאר

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

איך יודעים שאדם אינו קוף לפי ההלכה?מי האיש? הח"ח!

הצתה מאוחרת אמנם, אבל היינו עסוקים בשטויות של בני אדם, וברגע מסוים גם סביב ענייני הקופים.

לי זה נשמע שיש קשר הדוק בין ההלכה לבין המדע, מפני שהניסיון האמפירי מפריד רביית אדם מרביית הקופים הגדולים (וכמובן קופים אחרים, שגם גנטית רחוקים יותר מהמשפחה). יש מקורות הלכתיים שמבדילים בין אדם לבין קוף, אבל הפרטים שהם מספקים כלל אינם מדעיים אלא אגדיים, כגון סנהדרין ק"ט ע"א.

האדם הוא פרימט, אבל לא קוף גדול. לקופים הגדולים 24 זוגות כרומוזומים בגרעיני התאים. לאדם 23 זוגות (ומן הסתם לכל ההומינידים). גם מבחינה פילוגנטית זה מפריד אדם מקוף, אחרת היינו גם קופים וגם בננות. השוני הכרומוזומלי אחראי ככל הנראה לשחרור שרירי הלסת העצומים המחזיקים בגולגולת הקוף, ועושים את מבנה הלסתות הקופי ל"חייתי" כלומר, מלבני. לסת האדם משוחררת מתפיסת הלחץ העצומה הזאת, והיא אליפטית.

מובן שכל זה הוא בהתיישבות מוחלטת עם האבולוציה הדרוויניסטית.

אבל רבי יוסי סובר שאדני השדה מטמאים באוהל כאדם.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ט"ז בחשוון תשפ"ז 21:48

ולא נראה לי שסבר שהם תבוניים או שאדם יכול להוליד מהם. גם אם זה דברי אגדתא. מכאן רואים שרבי יוסי סבר שאם ישנו בעולם יצור דמוי אדם, הוא יטמא באוהל כאדם מריבוי בפסוק.

ב. לגבי שלדים אני לא חושב שהולכים כאן לפי מדע אלא לפי חזקה. אם זה נראה כמו אדם או לא

אבל עד כמה דמוי אדם?מי האיש? הח"ח!

לפי הירושלמי זה משהו שאנחנו בכלל לא מכירים במציאות ["בר נש... חיי מן טיבורייה"], לפי הערוך אלה בני אדם אבל עם איזו מין מוגבלות ("הגדלים ביערים"), לפי התפארת ישראל שם זה אורנגאוטן. אני לא חושב שיש פירוש מובן ומקובל. לגבי ה"נראה כמו אדם", עדיין לא מתיישב לי מה לחשוב. האם הדניסובים היו "אדם"? אם דניסובי היה "מתגייר", האם היה גיורו מכניסו תחת שם ישראל? אני בספק רב שאתה או אני שאיננו פתולוגים או אנתרופולוגים נתבונן בשלד הדניסובי, נבין שזה היה משהו "אחר", ואנו יודעים בוודאות שזה היה משהו אחר ולא סאפיינס.

לכולי עלמא זה לא בני אדם.קעלעברימבאר

אילו זה בני אדם הגרים ביער רק עם מוגבלות הם היו בדין אדם לכל דבר.

"בני אדם הגדלים ביערים" זה כינוי לקופי אדם. כמו שבאינדונזית "אורנג אוטן" פירושו "איש היער" זה לא שחשבו שהוא אדם עם מוגבלות.

ב. לא צריך פה דין "אדם". אלא רק דין לטמא באוהל. רבי יוסי לא סבר שהם אדם לכל דבר, רק לגבי טומאה באוהל.

אם למראה עין הוא רנאה כמו שלד אדם - נראה שלא הולכים לפי המדע אלא לפי מראה העין. כי התורה ניתנה לבני אדם ולא למדענים במעבדה. כנל מותר לאכול חיידקים

אמנם היה שזיהה את אדני השדה עם אורנגאוטןרודף מצוות

(בעל תפארת ישראל על המשנה)

אך סביר הרבה יותר שמדובר בייצור קרוב הרבה יותר לבן אנוש.

מרדכי כסלו טוען טענה מרתקת לפיה מדובר בצאצאי ייצורים דמויי אדם (מיני 'אדם הקדמון') שהיו בעולם לפני בריאת אדם וחווה, אך לא היתה להם את יכולת הדיבור.

בכל מקרה לא מדובר פה באדם תבוניקעלעברימבאר

נכון, אך השאלה מהו תנאי הסף להיחשב תבונירודף מצוות

בהחלט ייתכן למשל שאדני השדה עשו שימוש בכלים (ברמה מתקדמת בהרבה מהשימוש בכלים שקופים עושים).

למה הכוונה?מי האיש? הח"ח!

פרט של המין הביולוגי "אדם נבון" (סאפיינס)? או אדם, לצורך העניין הומיניד כלשהו, אבל נבון (כי כאמור הדניסובים היו לצורך העניין תבוניים לגמרי, או למשל הננסים של פלורס)?

תבונה ברמה כזאת המאפשרת שפה עם מילים מופשטותקעלעברימבאראחרונה

ולא רק שמות עצם

השאלה התעוררה בעקבות תמיההקעלעברימבאר

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדaibrainora

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

מסתבר לענ"דרודף מצוות

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

הגיוני. רק תקח בחשבון ששוננת ים זזה כמו חיה, רקקעלעברימבאר

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

לאחר בחינה מחודשת בקשר לשושנות יםרודף מצוות

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

מה ההגדרה של שרץ מול צמח או פטריה?קעלעברימבאר

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

זו בדיוק השאלה שצריך לברר אותה.רודף מצוות

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

דיון על מהות ההלכה - פיצול משרשור אחרטיפות של אור
ישר כוח!🙂קעלעברימבאר

להורדה חינם: הספר "קיצור הלכות שבת"עיתים לתורה

להורדה חינם: הספר "קיצור הלכות שבת" (113 עמודים) – עם שיעור מוקלט לכל פרק

20261018005719.pdf

שלום לכולם,

הספר "קיצור הלכות שבת" מאת הרב ירון אליה זמין עכשיו להורדה חינם, והקובץ המלא מצורף כאן להודעה. זהו ספר של 113 עמודים, ובו 43 פרקים.

הספר מרכז את הלכות השבת שפוגשים בכל שבוע – מהדלקת נרות וקידוש, דרך מוקצה, בישול וחימום אוכל, ועד מלאכות שבת ורפואה בשבת – כמנהגי הספרדים והאשכנזים, בלשון בהירה ותמציתית.

מה תמצאו בו

  • סדר ברור לפי נושאים – קל למצוא את התשובה בדיוק כשהשאלה עולה.

  • מקורות לכל הלכה – בגוף הטקסט, למי שרוצה לבדוק ולהעמיק.

  • שיעור מוקלט לכל פרק – ליד כל כותרת יש שני ברקודים: אחד לשיעור קצר למעשה, ואחד לשיעור מורחב מהמקורות. סורקים בטלפון ושומעים את השיעור על אותו נושא בדיוק.

איך להפיק ממנו את המרב: שמרו את הקובץ בטלפון או הדפיסו אותו. כשעולה שאלה – פותחים את הפרק, ומי שרוצה להבין את ההלכה לעומק סורק את הברקוד ושומע את השיעור.

אם הספר הועיל לכם – נשמח שתעבירו אותו הלאה, לחברים, למשפחה ולבית הכנסת.

שבת שלום ומבורכת!

צוות עיתים לתורה

תוכן העניינים

כל כותרת כאן מקשרת לפרק המלא באתר "עיתים לתורה", כך שאפשר לקרוא כל פרק גם אונליין:

כבוד ועונג השבת

הלכות מוקצה

בישול, שהייה והטמנה בשבת

הנאה ממעשה שבת

מלאכות שבת

רפואה בשבת

להמשך לימוד

שיעורים של רבניםה' אלהים אמת

לא יודע אם זה המקום, אבל מישהו יודע אם יש שיעורים קבועים של הרבנים הבאים במקומות מסויימים מלבד הישיבות שלהם?

הרב דביר טל

הרב ארל'ה הראל

הרב ישראל אריאל

ישדורש טוב לעמי

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הזדמנות להמליץ בחום על שיעורים של הרב הראל ביוטיוברודף מצוותאחרונה

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.

מישהו מכיר את הרב גור אריה ארגמן?אביעד מילוא

נטילת לולב ביום טוב שחל בשבת בארץ ישראלדורש טוב לעמי

מה דעתכם בעניין?

לפני שנים אחדות הרב ישראל אריאל הוציא ספר בשם "שופר ולולב בשבת" שבו הוא קורא גם לתקוע בשופר בשבת, לפחות בירושלים, וגם ליטול ביום טוב ראשון שחל בשבת.

אך תכל'ס אלה שתי סוגייות נפרדות לחלוטין, ובעוד לא השתכנעתי בכלל לגבי שופר, לגבי לולב אני מוצא טעם רב בדבריו.

בקיצור נמרץ, שלוש טענות חשובות לחזק את האמירה לפיה צריך ליטול לולב ביום טוב ראשון שחל בשבת בארץ ישראל, (לא בחול המועד, ולא במועד בחו"ל, בבית, ולא בבית הכנסת):

א) יש סיבות טובות להניח כי הסוגייה השנייה (בבלי סוכה, מד.) שסותרת את מסקנת הסוגייה הראשונה (שם, מג.) היא בעצם תוספת מאוחרת, כנראה של חכמי בבל בדורות שאחר חתימת התלמוד, שפשוט חולקים על מסקנת התלמוד. כל הסגנון שם תמוה, הלשון - אינה כלשון התלמוד, והשינוי של 180 מעלות מכל מה שקדם בסוגייה, מעורר קושי רב.

ב) המנהג בפועל בארץ ישראל בתקופת האמוראים ובדורות שאר חתימת התלמוד היה ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת. כמבואר בירושלמי (עירובין פרק ג הלכה ט), בספר החילוקים, ובפיוטי הקליר. והרי לכל אורך הדיון בגמרא: אמוראי בבל, שלא ידעו מה המנהג בארץ ישראל, ניסו לברר זאת, ולקבוע הלכה למעשה על פי אותו מנהג, ואף המסקנה הדחוקה של הסוגייה השנייה מבוססת על חשבונות הלכתיים שמטרתם ליישב את ההלכה עם העדות של אמוראים שדיווחו על המנהג בארץ לגבי מצוות ערבה בשבת!

ג) גם אם נקבל לחלוטין את מסקנת הסוגייה השנייה בגמרא, לפיה בני ארץ ישראל בטלים כלפי בני בבל, ולכן אין ליטול לולב גם בארץ, כדין חוץ לארץ, יש מקום רב לטעון שכיום, כשהמרכז הגדול ביותר של יהודים בעולם הינו בארץ ישראל, וגם מרכז התורה הוא ללא ספק בארץ ישראל, כבר אין בני ארץ ישראל בטלים, ויש לשוב לנהוג על פי דין המשנה - וליטול. (אדרבה, אולי יש אפילו מקום לטעון שכיום בני חוץ לארץ בטלים כלפי בני ארץ ישראל וגם הם חייבים ליטול לולב ביו"ט שחל בשבת).

יש עוד הרבה מאד מה להוסיף, אך קיצרתי.

חשוב להבהיר, אני כן בא לעורר דיון, אך אני בהחלט לא בא להורות הלכה נגד המנהג המקובל ופסק השולחן ערוך, ומפציר במי שמעיין ומגיע (כמוני) למסקנה שצריך ליטול בשבת: לעשות זאת בצנעה, לא להוציא את ארבעת המינים מהמבנה בו הוא נמצא, ולאחר שנטל והניח - לא לטלטל אותם עוד. אישית, אני גם נמנע מלברך בשם ומלכות. (לגבי שהחיינו אפשר למצוא פתרונות כמו פרי חדש או בגד חדש).

המאמר הראשון הוא מאמר ישן של הרב יואל אליצור שמסכם בגדול את הסוגייה בצורה יפה, אם כי חלקית.

והפרט הכי מעשי בו הינו המשפט האחרון, בו הוא מביא מהרב רבינוביץ' זצ"ל שמי שנוטל בצנעה לא עובר בשום איסור, (מובאת גם דעת החולקים).

20260916215534.pdf

20260916215610.pdf

המאמר השני, של הרב אליהו ובר, שחלקו השני עוסק בלולב, עניינו להוכיח שכיום צריך ליטול בארץ ביו"ט שחל בשבת.

שמרנים תרגישו חפשי לתקוף אותי. אך אנא, לקיים בלב "את והב בסופה".

לקוראים: פוצלו מהדיון מספר ענפים שעסקו במהות ההלכהטיפות של אור

ולא בגופה של סוגיה

הם הועברו לכאן:

דיון על מהות ההלכה - פיצול משרשור אחר - בית המדרש