אז... קודם כל - לא נעים לי לאכזב, הבחור לא קם בבוקר והחליט "זהו! הגיע הזמן להתגייס!", מהסיבה הפשוטה והטכנית –הוא כלל וכלל לא ישן הלילה (מסיבות שונות ומשונות, בלי קשר לגיוס שתוכנן) אבל הוא כן החליט בשעה מוקדמת כלשהי ביום- שהגיע הזמן לבחור כבר בכיוון, ו... להתגייס,
בהתלהבות רבה הוא קם מן המיטה (בה תיכנן לבלות בשינה עד הערב) התלבש בחיפזון, סירק שערות ראשו, נטל את תעודת הזהות מן הארון ויצא לדרך, אל לשכת הגיוס,
אלא שכבר בתחנה החלו החששות לבצבץ מפינות שונות במוחו, מכיוונים שונים ומגוונים...
משום שאיתרע מזלו להחליט את החלטתו האמיצה דוקא ביום שבו הבייני"שים יוצאים לזמן אלול, הוא לא חש בנוח במיוחד ליד בחורי החמד בעלי הפרצופים המאיימים ומזוודותיהם המאיימות עוד יותר... חנוטים בחליפותיהם ומגבעותיהם וחמושים בגמרותיהם... בעומק לבבו קינן החשש ולא הרפה.. הוא היה משוכנע שכולם שם מודעים לכוונותיו הזדוניות...
אלא שבאומץ רב הוא הסיט מהם מבטו והתבונן במבט רב משמעות וריכוז - בפח הזבל הירוק שניצב לא הרחק משם... בזוויתו הימנית התחתונה - לו נחפוץ לדייק...
בין כך ובין כך נפלטה אנחת רווחה מקרבו כשנוכח לדעת שהאוטובוס שלו קרב אל התחנה... חיש מהר הוא עלה עליו, שילם – והתיישב בחלק האחורי , מה שהתברר מיד כטעות אסטרטגית חמורה משום שטרם חלף האוטובוס על פני תחנה או שתיים – וכבר ישבו לצידו בנוחות שני חיילים בריאי בשר ומגודלי שרירים, והגרוע מכל – מוכרים,
"חי נפשי" הרהר לעצמו "הלא זהו הפרחח מכיתה ו'! זה שמאז ומעולם לא פתח ולו ספר אחד בלימודו! והאחר? הלא הוא כמעט ראוי לתואר פושע! הוא הרי ספסר הנפצים המרכזי בשכונה בתקופת חג הפורים!" מחשבות עגומות בהקשר לחברה שמצפה לו עם גיוסו... העיקו עליו מאד והורידו, יחד עם הבייני"שים - את מוטיבציתו (מלשון מוטיבציה- כמובן) לשפל חדש אותו בוקר, אך שוב, הוא החליט להסיח דעתו ולנצל את זמנו לשיחת טלפון שתבטיח את העובדה שלשכת הגיוס בכלל פתוחה בשעה זו, מוכנה ומזומנה לגייסו,
אלא שבשיחת טלפון קצרה התברר לו שעליו לחכות לזימון מיוחד, ושבלעדיו לא תתכן כניסתו למתחם הלשכה, "אין שום דרך לפתוח בתהליך כלשהו? שיבטיח לפחות את גיוסי, וימנע ממני להתחרט שוב מחר בבוקר??? שאל\כמעט התחנן הבחור המתוסכל,
לאחר המתנה ארוכה לצורך בירור העניין, הוא קיבל תשובה סופית : "צר לי" ענתה הפקידה "אך תיאלץ לחכות בסבלנות לזימון שישלח לביתך" הוא סגר את הפלאפון, מאוכזב מעט, ירד מן האוטובוס וחזר לביתו במפח נפש,
וזוהי הבלדה על ג'ון ויוקו... הה ..לא!!! סליחה! ... על ארי ודלצ'י... לא לא לא !! שוב סליחה!!!! על הבחור שרצה להתגייס- אך לא עלתה בידו. (אני כל כך עייף, שכל הבלדות מתערבבות לי...
)

