הלוואי עלי, שהייתי בדימונה לא היה לי שום בעיה.

יש מאפיות יש קניון צמוד לבית(טוב נו, סוג של..) שהיה בו כל מה שרציתי..

הבעיה שעברתי לישוב קטנטן שבמכולת שלו אין יותר מדיי דברים..

באסה..

מקווה שהיא תואהב אתזה..

מכיר את הסיפור "תבלין של שבת"?

למקרה שלא, אצטט, (קיים בכמה גרסאות, זאת הראשונה שעלתה בגוגל)

היה היה פעם קיסר גדול ועשיר וקראו לו אנטונינוס ולאנטונינוס היה הכל, כסף וזהב ומשחקים ויהלומים. בקיצור, כל מה שרצה היה לו, כי הוא היה קיסר. אבל מה, התחיל לשעמם לו נורא והוא לא ידע מה לעשות. שעמם לו ושעמם לו והוא היה עצוב מאוד.

היועצים שלו רצו לשמח אותו ומה לא הביאו לו? הביאו לו פילים שרקדו פסדובלה ושרו ביידיש, הביאו לו דובים שרקדו ולס עם ג'ירפות, הביאו לו קופים שאכלו בננות עם הקליפה, הביאו לו את הליצנים הכי מצחיקים בעולם,  אבל הוא המשיך להיות עצוב ומשועמם.

עד שבא אליו אחד היועצים שלו ואמר לו – לך לציפורי, גר שם רבי יהודה הנשיא, הוא חכם גדול ובודאי לא תשתעמם בחברתו.

ציווה אנטונינוס לרתום את מרכבת המסע שלו עם שנים עשר הסוסים המהירים ביותר בממלכה והתחילו לדהור. אחרי מסע ארוך ביבשה ובים הגיעו לקראת שבת לביתו של רבי יהודה הנשיא. ירד אנטונינוס בכבודו ובעצמו ודפק על דלת ביתו של רבי יהודה הנשיא. בתו של רבי יהודה הנשיא פתחה את הדלת ונסוגה בבהלה. הקיסר, לא פחות ולא יותר, הקיסר שהכירה את דיוקנו ממטבעות הכסף של הממלכה עמד בפתח ביתם. היא רצה בבהלה לאביה. יצא רבי יהודה הנשיא, ראה את הקיסר והזמינו להיכנס לביתו. אנטונינוס התפלא שרבי יהודה הנשיא אינו משתחווה בפניו. אך סלח לו, כי אמר בליבו - חכם זה ודאי יודע מה הוא עושה. נכנס אנטונינוס וראה את כל בני המשפחה סביב שולחן השבת. הנרות דולקים, יין על השולחן חלות ומאכלים רבים.

הזמין רבי יהודה הנשיא את הקיסר לסעודת השבת. טעם הקיסר מהמרק – אהה, איזה טעם נפלא אמר לעצמו, -  מימי לא טעמתי מרק נפלא שכזה, אכל מהאורז מקציצות הבשר, מכרעי התרנגולת, מהממולאים, מהחצילים, מהסלט המצוין, שתה מים זכים והמשיך לאכול עוד קצת מן הקציצות ומן המרק ומן הדגים הצלויים. אה איזה טעם! איזה טעם! אמר הקיסר - רבי יהודה הנשיא, למען האמת, מעולם לא אכלתי מאכלים טעימים כל כך. אבקשך להכין לי ליום שלישי שוב מטעמים כאלה. אמר הקיסר ונפרד מרבי יהודה הנשיא.

כבר ביום ראשון החלו בני ביתו של רבי יהודה הנשיא לשקוד על הכנת הארוחה ליום שלישי לכבודו של הקיסר אנטונינוס. קנו את הבשר המשובח ביותר, את הירקות והקמח והתחילו בבישולים.

ביום שלישי בשעה היעודה, הגיעה פמלייתו של הקיסר לביתו של רבי יהודה הנשיא. נכנס הקיסר והתיישב ליד השולחן העמוס לעייפה במאכלים והתחיל לאכול. טעם מן המרק - מוזר אמר לעצמו -  אין זה אותו טעם של המרק הראשון שאכלתי. טעם מן הקציצות -  אין אלו אותן הקציצות, ומן הדגים אותו דבר, ללא טעם -  מה קורה כאן? שאל את רבי יהודה הנשיא. - כשבאתי אליך ללא הודעה מוקדמת בערב שבת השולחן היה ערוך והמאכלים היו טעימים כל כך ואילו עכשיו משהו חסר, אין זה אותו הדבר.

נכון, אמר רבי יהודה הנשיא, זה בגלל התבלין החסר.

איזה תבלין חסר? על מה אתה מדבר? זעם הקיסר. – כן, אמר רבי יהודה הנשיא - אז היה לנו את התבלין, אבל היום אי אפשר להשיג את התבלין הזה.

- מה פירוש אי אפשר? התרתח אנטונינוס. - אני הקיסר! אני אשיג לך כל תבלין שתבקש.

- אבל, אמר רבי יהודה הנשיא, תבלין זה אינו בטווח השגה, הוא שייך רק ליום השבת.

 – מה זאת אומרת? אני לא מבין? זעם הקיסר.

- כשבאת בשבת, אמר רבי יהודה הנשיא - על השולחן שרתה אווירת השבת, השקט השלווה והאור המיוחד של השבת. כל אלה, הם התבלין המיוחד, השייך רק לשבת.

זה לא הטעם באמת,

זאת האווירה

אני בטוח שהיא תאהב

אם לא את הטעם, היא בטוח תאהב את ההשקעה

אשריה שזכתה בבעל כזה!

בעזהי"ת.

וטיפ קטן על נשים:

בד"כ מה שחשוב לנו זה ההשקעה, פחות התוצאות...

בעזהי"ת.

שאנשים תמיד מסתבכים בלקרוא לי.. כי מה יגידו, ילדה? אני לא נראית ילדה.. מה יגידו, גברת? אני גם לא נראית גברת! בחורה\נערה זה לא הולך טוב...

אז שלשום במעיין הכנתי פסטה, והיתה איזה אישה אחת שחשבה שאני שמה יותר מדי פסטה בסיר, אז היא צעקה אליי כזה: "גברת, ילדה, נערה, בחורה!!! אל  תשימי כ"כ הרבה!!!"

ואני נקרעתי לה

לא לפנות אלייך בפחות מ"גברת, ילדה, בחורה, נערה"

אני מכירה את המצב הזה, יכולים לקרוא לי ביום אחד "גברת" ומיד אח"כ "ילדה"... ויש את האלה שבכלל מדלגים על זה עם איזה "מאמי"

(אבל לא תמיד האמינו שאני חייל, היה יותר הגיוני לחשוב שמדובר בתחפושת).

ההרגשה בטח נפלאה כשמישהו קורא לך "חייל", לא?

ברגע שאתה נראה יותר מחמש עשרה- אפשר לקרוא לך "הלו! גבר!"

או "אחי"

בעזהי"ת.

פעם בטעות אמרתי למישהו (מכאן, מעניין אם אתה זוכר! ) "חמוד", בתור קריאה..

וזה היה בתקופה שקראתי לכולם ככה... D:

זה מה שנקרא הצתה מאוחרת

לק"י

לא שהייתי רוצה להיות נהגת אוטובוס, אבל היא נהנית מזה- טוב שהיא עושה את זה.

אזמה אם היא גברת?! או נערה, אשה, ילדה..

אחרת יהיו נהגות גם באוטבוס

עומדת ברחוב, גברים ערסים... את יודעת... והם הסתכלו  על מודעת פרסומת כזו בספקנות רבה... ואז אחד אמר "הי! תראו למטה... כתוב שיש מעונות... לעזאזל!!" הוא החוויר "חבר'ה!" לחש  "זה נראה רציני" והתעלף.

החבר'ה לא טיפלו בו בכלל... הם פשוט דהרו למשרדים של אגד...

בהיסטריה מוחלטת...

אולי היו ולא ראית?

ואגב נסעתי בצפון עם נהגת והופתעתי לטובה ולא היה טייס אטומטי

איזה כיף לאשתך!!

כל פעם משתפרים...

להבא- תשאל פה לפני שאתה מתכיל להכין

יש פה כמה גברים שמבינים בקינוחים ויעזרו לך לנווט...

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

אם אתה מרגיש ששוה לך להוציא על זה בסביבות 2000 ש"ח, זה תלוי ברמת חיים שאליה אתה מתרגל...

זמן זה פרמטר חשוב בחיים

בדיוק כמו שאנחנו מחזיקים מכונת כביסה. מייבש ומדיח.

גם רכב זה על אותו בסיס

שילוב של נוחות+חיסכון זמן

על מכונת כביסה מייבש ומדיח אתה לא עושה טסט, דלק, ביטוחים, חניונים, מוסכים, אחזקה, ריביות, לא דומה ולא קרוב.
 

בירושלים ובמרכז ובערים חרדיות לרוב עדיף לחיות בלי רכב, ביו"ש לרוב אין לך ברירה.

אבל זה על אותו משקל.

אומנם מחיר גבוה יותר, אבל זה כסף תמורת נוחות + זמן

ובאמת יש כאלה ששמים בחצר כזה

לי אישית אין חצר, אז אין לי את הדילמה הזאת

ויש סבירות גבוהה שאם היתה לי חצר הייתי שם שם בריכת אינטקס

אם השכר של מיודענו הוא נניח 50₪/שעה

וההוצאה על רכב זה נניח 2000₪ בחודש

אז הרכב צריך לחסוך לו 40 שעות בחודש מינימום כדי שזה ישתלם.

או משהו כזה.

לכן זה שיקול של עלות תועלת

במקרה שלו לדעתי זה לא כדאי

אבל יש כאלה שזה שווה להם

(ושווה זה לאו דווקא רק חיסכון כספי. כי רכב לא מביא בדרך כלל חיסכון כספי)

תמצא הרבה יותר חרדים מקרית ספר בלי רכב כי הם התרגלו לרמת חיים אחרת, ואין להם שום סיבה להוציא עוד הרבה כסף בשביל זה (וגם בשביל חופשה בחו"ל נגיד), כמובן זה כלול בנוחות ובזמן כדלעיל.

השאלה האם אתה חושב שזה מוצדק

יתרונות: נוחות

חסרונות: עלות

זה בגדול

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.

גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר

אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...

הוציאה כמה פעמים בת מרעה

כמה רומזים עליו שהוא משלנו חחח

עוד יוציאו אותו להורג בגללנו...