בעזהי"ת.

בפרט כשהעלון החל לצאת לאור.

אבל כשראיתי שרבנים משתפים איתם פעולה, וגם קראתי הרבה מהמאמרי-מערכת שלהם, וראיתי שהם סבבה לגמרי, ויוצאים גברים, אז הנחתי לנושא..

מישהו יודע מי האנשים שם?

תהיתי על זה...

המסתוריות עושה את שלה

גם לי זה הפריע.

כאילו "מאמר מערכת" זה קודש קודשים וחייבים לקבל...

בטח כשזו במה שעוסקת בין השאר בעניינים של שאלות אמוניות,

צריכים שלמערכת יהיו קריטריונים ועמדה של מה מכניסים ומה לא.

לדעתי מגוון הדעות שמופיע ב"עולם קטן" הוא מגוון ועשיר מאוד.

מצד שני - דעות בעייתיות מובהקות, כמעט ולא תמצאנה את הדרך לשם.,

הבעיה היותר חמורה בעיני היא של כלים תקשורתיים אחרים שמקובלים בציבורנו,

ועד לא מזמן הכניסו שם דעות בעייתיות משהו.

דעות שמשחקות יותר מדי על הגבול (ואני עדין) של אפיקורסות, של עיוות בהלכות

דעות, של יחס לתורה, לגדולי האומה, וכן הלאה.

מי שמחפש במות מעמיקות, מאוזנות וביקורתיות יותר -

שומה עליו לא לחפש את זה בעלוני שבת.

האם ראוי לדעתך לנסות להשפיע על דעותיהם דרך מאמרי המערכת?

אגב, שמעתי ממקורות כאלה ואחרים שהאוריינטציה שלהם גושניקית יחסית.

להיות ביקורתי?

להיות ביקורתי כלפי מה שהרב אומר, מה שאבא אומר, מה שהמדריך בסניף אמר, מה שכתוב בספרים הקדושים

הכל

הנוער מוכיח יפה שהוא מסוגל לביקורתיות

אבל כשזה מגיע למאמר מערכת אלמוני-  פתאום יש חשש...

זה קונפורמיזם כלפי ה"בא-לי".

אלא כניעה ללא תנאי לעריצותו של יצר העצלנות/פינוק/חוסר קבלת מרות.

נוער אוהב ומרבה להתווכח,

למה?

יש משפט שאומר שרוב הוויכוחים בעולם היו נמנעים לו אחד הצדדים היה אומר "עזוב, ממילא שנינו לא מבינים בזה כלום"..

בני נוער אינם מסוגלים לראות מורכבות של דברים, הראיה שלהם היא מאוד חד ממדית, ומכאן מגיעה היכולת שלהם להתווכח ולחפור שעות על גבי שעות (עייני פורום נוגה)..

כל זה לא סותר, ואף מחזק את העובדה שהנוער מושפע בקלות אדירה מהחומרים שאליהם הוא נחשף, בעיקר אם הם צבעוניים וחינמיים, ומכאן טענתי.

תארי מצב שבו מנחה ב'ערוץ הילדים' או משהו בסגנון (מה בני נוער של היום אוהבים לראות?) היה מתבטא בצורה פוליטית, מיד היו זועקים וזועמים, זה היה נחשב לדבר נוראי.

בס"ד

אני לא חושבת שנוער לא מבין כלום במה שהוא מדבר...

אם תדבר עם החבר'ה בנוג"ה תגלה שהם יכולים להיות לא פחות אינטיליגנטים ומבינים ממך.

רוב בני הנוער שאני מכירה מהפורום מסוגלים להבין מורכבויות לפעמים יותר ממבוגרים

ואת המשפט "עזוב, ממילא שנינו לא מבינים בזה כלום" כל אחד צריך לדעת לומר לא משנה מה גילו.

אתה צודק שעל פי הדעה הרווחת נוער לא מסוגל להיות בעל ראייה רחבה

אבל הדעה הרווחת הזאת כבר מעידה על ראייה מצומצמת.

להכניס את כל הנוער למסגרת כזאת קטנה זה להצטמצם.

יש נוער שהראייה שלו היא באמת שטחית, שחור לבן, רדודה,

ויש נוער אחר, שאותו כנראה לא הכרת, וחלקו אפילו היה פעם בפורום נוג"ה,

שיודע להסתכל על דברים בצורה נכונה, שיודע להבין ולנתח מורכבויות בכשרון שיש מבוגרים שגם להם אין את זה,

אף פעם לא ראית נוער שהוא בוגר לגילו?

ניסית פעם ללכת לדפים של נוג"ה היותר ישנים ולראות את הדיונים שם?

אני לא חושבת שנוג"ה הוא דוגמה לרדידות ושטחיות, במיוחד לא פעם..

עכשיו יש יותר מקום להסכים איתך בקשר לפורום, פעם לא.

ובקשר לנוער הכללי-

נכון שאנחנו מושפעים הרבה פעמים, אבל זה תלוי יותר באופי מאשר בגיל..

מה לעשות, יש ביננו גם כאלה מיוחדים, כדאי לך פעם לנסות להכיר אותם ולדבר איתם.

(אולי גם כדאי לך  לשאול כאן אפילו, כאלה שמכירים חלק מנוג"ה ולראות מה דעתם עליהם...)

עד כאן חפירותי.

מקווה שהובנתי.

בס"ד

כיום בני נוער רואים בטלויזיה "האח הגדול", "כוכב נולד" וכדומה...

כדאי לבדוק לפני שאומרים

עשיתם מהעלון הזה איזה עלון מחתרת 

העורך הראשון היה אלחנן ניר וכיום העורך הוא יוסף רוסו.

"להאבק" בגוף מסחרי ורווחי זה בד"כ חסר תועלת. עדיף ללמד את האחים/ילדים/חברים קריאה ביקורתית והבנת הכתוב, ובעיקר הבנת הלא כתוב.

כשקוראים כתבה מהסוג שהתפרסמה במעייני הישועה לפני כמה שבועות על הרב טאו מבינים שזה לא דמותו של הרב עצמו אלא שתלמידיו עורכים (או מעורבים בעריכה של ) "מעייני הישועה"

כשקוראים את הפרשיה של כתבי הרב קוק ב"עולם קטן" מבינים שהעיתון "לקח צד" גם אם באופן רשמי ביקש את תגובת המעורבים בדבר.

(לא שאני חשוד על חיבת "ישיבות הקו" או הזרוע הצבאית שלהם, סתם עניין של חידוד עקרונות)

"ידיעות" משמש ככלי מלחמה במשחק הפוליטי של צד מאוד מסויים, "מעריב" משמש היום כדובר IDB (למשל, סלקום), על "הארץ" אין מה לדבר וגם בשבע. כל אלו נותנים ביטוי למגוון של דעות אבל ברור לכל מי שקורא אותו לעומק מה הקו של המערכת.

כלל האצבע הוא כנראה לא לקרוא רק כלי תקשורת אחד. בתפילת מנחה של ערב שבת לקרוא את "שבת בשבתו", בקבלת שבת את "מצב הרוח" ובערבית אחרי עמידה את "עולם קטן".

ככה מקבלים תמונה מאוזנת.

(איור: גונן מעתוק, מקור ראשון)

צריך לדעת שלא בטוח שיש את התמונה המלאה.

אם כל עיתון/ עלון היה שולח כתב לשטח, וכל הבעיה הייתה רק ההטיה האישית, האיזונים היו עשויים לפתור את הבעייה (אם כי צריך לזכור שבנושאים מסויימים כל העלונים שהוזכרו הם רק צד אחד של המתרס).

אבל לפעמים כלי תקשורת מעתיקים אחד מהשני, או שכל הכתבות מבוססות על דוא"ל ששלח יחצ"ן אחד.

עדיף השפעה כזאת על הנוער מאשר השפעות חולין של אינטרנט, טלוויזיה וקולנוע..

זכותם.

הם עשו משו חזק, סחפו אחריהם את כל הנוער, כולם מקשיבים להם.

הם חייבים לך משו? לא.

הם יכולים לכתוב מה שבא להם ומה שלא - לא.

מסכים או לא  - זו דעה מעניינית (או לא...).

אבל מה קשור חטא ופשע?

ביום רביעי שעבר, תקף ח"כ כצל'ה בחריפות את רעיון הפריימריז במפלגות. במאמר דעה (הארוך) שכתב השכיל הח"כ לתקוף את "עולם קטן" בטענה שגם בהם הציבור לא בחר. יש לציין שהמאמר פורסם ב"עולם קטן" בשבת האחרונה.

אולם כצל'ה לא הבין דבר אחד, הציבור כן בחר בעולם קטן. כאשר מישהו מחליט להרים את העלון ולקרוא אותו, הוא מעניק לו חשיפה ובכך משלם לו בחשיפה לפרסומות, לחמו ובשרו של העלון. 

כל עיתון חופשי לפעול כאוות נפשו. אם אנשים יאהבו הם יקנו אותו, ואם לא, אז לא. 

דמיינו שרשת שופרסל תחליט לנסות ולמכור לכם מוצר חדש, אבקת כביסה בריח שוקולד. זכותם, ואם אנשים יקנו, זו תהיה הצלחה מסחרית, ואם לא, אז יורידו את זה מהמדפים. 

עיתונים אינם שונים. הם צריכים להרוויח את לחמם בכדי להתקיים. והם תלויים בציבור שצורך אותם. "עולם קטן" אהוד על הציבור ולכן הוא מתקיים וגדל. כל מי שלא מרוצה מהם, מוזמן לפתוח עלון חדש ולהתחרות בהם, והציבור יחליט. 

כמובן שיש לעיתון אג'נדה. לכל גוף תקשורת יש מאפיינים אידיאולוגיים ופוליטיים. בשוק חופשי שבו לכל אדם מותר לפתוח עיתון, התקשורת תאזן את עצמה. יקומו עיתונים רבים ומגוונים.

והכי חשוב - לפתוח עיתון, כל אחד יכול. אבל הציבור מחליט ברגליו איזה עיתון לצרוך, איזה עיתון הוא אוהב, ואיזה עיתון ייסגר. 

לא צריך להגזים עם תיאוריות של השפעה. אף אחד לא באמת משפיע או מושפע יותר מידי. 

זה שמשהו מופיע בעיתון, לא הופך את זה לנכון, ואינטגלנציה בסיסית מספיקה כדי להתמודד בצורה ביקורתית עם תכני עיתון. 

מההיכרות שלי עם החבר'ה של "עולם קטן", אין לי משהו נגדם, שיבושם להם. 

תכלס, הבעיה מתחילה בהתערבות הממשלה, אבל זה כבר סיפור אחר. 

"הבעיה מתחילה בהתערבות הממשלה" - בבקשה לפרט. גם עולם קטן זה ביביתון?

לא התכוונתי שיש בעיה של התערבות ממשלתית בעולם קטן. אלא בעיה של התערבות ממשלתית בתקשורת הישראלית. וערוץ 7 לדוגמא, חוו את זה על בשרם.

כולכם צודקים,

בוודאי שזכותו של כל גוף מסחרי להביע את דעותיו ולנסות להשפיע,

כמו ווינט, הארץ, בשבע וכו'

אין לי שום בעיה עם זה,

אין לי גם בעיה עם הדעות שמוצגות בעולם קטן (נכון לעכשיו אין לי מושג מה הקו המנחה..)

כל זה לגיטימי לגמרי,

הבעיה שלי היא בדבר שהוא ספציפי לעולם קטן-

הוא פונה לבני נוער, ולא למבוגרים,

והם, בניגוד למה שכתבה GBCK (צר לי אבל לא מסכים כלל עם מה שכתבת, גם אני הייתי נער, וכיום בפרספקטיבה של שש שנים אחרי, ברור לי שלא ידעתי כלום מהחיים שלי, למרות שהייתי בטוח שאני כן) עדיין לא מספיק בשלים לדעת כיצד להתמודד עם הדברים,

האם לדעתכם צריך להשאיר את האזור של בני הנוער סטרילי מתעמולה והשפעה (זו דעתי), או אדרבא, יש כאן טרף קל, ופראייר מי שלא משתמש בכח שלו כדי לגייס את הצעירים לשורותיו?

נסו להתמקד בשאלה הנ"ל.

אם אתה שואל ממקום ציני וקר - "עולם קטן" הוא פלטפורמה מסחרית,

ממילא לא שייכות קושיות מוסריות/חינוכיות/פדגוגיות.

אם אתה שואל ממקום חינוכי ודאגני - אז אתה לא יכול לקבל את ה"טרף

קל" כצד לגיטימי ב"חקירה" שלך...

במחקרים שנעשו בחו"ל, נמצא שילדים יודעים לזהות היטב פרסומות סמויות. 

מאידך - יש תנועה חזקה בעולם התקשורת, שקוראת להגן על ילדים ונוער מפני פרסום ותעמולה. 

אני לא מאמין בהתערבות חיצונית של הממשלה. 

1. אני חושב שתפקידם של ההורים ומחנכים לעזור לילדיהם לבחור את כלי התקשורת שהם צורכים (וזה נכון לגבי כל התחומים). 

2. לחנך אותם לחשיבה ביקורתית. הורים צריכים לשבת עם הילדים שלהם ולדבר איתם על המסרים התקשורתיים (ועל כל תחום אחר), ולעזור להם לצאת מהתמימות שמאפיינת גם חלק ניכר מהמבוגרים. 

זה נכון לכל תחום, מתקשורת, כלכלה ופוליטיקה ועד למוסכומיות ונורמות הכי בסיסיות בחברה. (וכן, אפילו לדת ורבנים).  

אם יש להורה בעיה עם ערוץ מסויים - שיצנזר אותו לילדיו (במיוחד הצעירים). 

עם הערוצים הלגיטימיים - שיחנך לחשיבה ביקורתית. 

שמחייבים אותך ללכת לטיפול ודווקא עם מטפלות שלהם.

בוא נגיד שהגעת למצב מוזר ביותר שהצליחו לחייב אותך ללכת לטיפול, באיזה קטע הם מרשים לעצמם לבחור את המטפל שלך? בלי קשר להאם הוא גבר או אשה.

אני הייתי שוקל למצוא עבודה במקום אחר.

לגיטימי לגמרי

חוץ מזה שבמעונות יש עוד שבועיים, ובהרבה מקומות יש קייטנה שבוע הבא.

במקומות שיש שתי אזעקות ביום ותמיד יש התרעה מוקדמת הסכנה להחזיר את הלימודים נמוכה.

בשביל להוביל מאות תלמידים לממדים בבטחה.

יקשה המקשה - התמודדנו שנים ארוכות עם אזעקות ללא כל התרעה מוקדמת, אז 6 דקות לא יספיקו?

והתשובה היא כמובן שגם כאשר היו אזעקות בלי התרעות, אז למרות כל התרגולים וכל ההבטחות, בפועל רבים רבים בבתי הספר נשארו מחוץ לממד. אי אפשר לנייד בדקה וחצי מאות תלמידים למרחבים מוגנים בכל בית ספר.

וזה עוד לפני שדיברנו על המורים עצמם, שצריכים לעזוב את הילדים שלהם לבד בבית, כאשר לפעמים המורים גרים במקום שבו עוד לא החזירו את הלימודים אבל מלמדים במקום שבו כן החזירו, או שסתם יש להם ילדים בני 9-10 שעוד לא חוזרים ללמוד כי מחזירים רק את הקטנים. לחלקם/ן יש בני/ות זוג מגויסים וכו', כך שאין מי שיישאר עם הילדים בבית בתקופה שבה אין יום ללא אזעקות.

לק"י

ובהתחשב בזה שכולם ירדו בצורה מסודרת, ויקשיבו להוראות.

והדרכים גם הן מסוכנות כרגע. לא בכל מקום יש מרחב מוגן.

אני שמחה מאוד שאני כרגע עוד בחל"ד. כך שגם אם יחזירו אצלינו, אני אוכל להשאיר בבית.

בעבר הורים לילדים מתחת לגיל 14 שלא היתה להם מסגרת/ מי שישמור עליהם, יכלו להשאר בבית.

ברוך ה' ירדו קצת מהעץ.. ונקווה בעזרת ה' שימשיך כך ולא ינסו שוב להחזיר למסגרות.

(אני חושבת שבעיקר הכעס שלי) זאת הציפייה מצוותי החינוך להגיע וללמד/ להדריך סיטואציה כזאת.

למרות שגם שמעתי קולות של אנשי חינוך שמאוד מתלהבים על חזרה (לא מצליחה להבין את זה.....)

כל כך מתסכל!

אם כבר אז שיפתחו למי שניגשים לבגרויות, כי זה באמת קריטי - אבל גנים? יסודי בנמוכים? דווקא ילדים קטנים? אני תוהה אם מצב כזה לא יגביר חלילה חרדות אצל הילדים

הקבוצות היישוביות ממש סוערות על זה

יגביר חרדות, במיוחד בגילאים קטנים שצוות חינוכי של מורה ואולי מדריכה/סייעת צריכים להיות על 30 ילדים וכו'

בעיקר הדרכים נראות לי בעיתיות 

וגילאי הגן והיסודי הצעיר (א-ג) זה אפילו גרוע מכך.

כי כיום הבסיס של הלמידה בגילאי יסודי וגן, זה ה"בייביסיטר" שהם מספקים, לפני אפילו הלמידה.

והבייביסיטר הזה נדרש להרבה הורים כדי לצאת לעבוד,

כיום מה שקורה זה שיש מורים (בעיקר בתיכון עם לחץ בגרויות) שמנסים ללמד. ותיכונסטים שלא ממש מצליחין ללמוד (מסיבות רגשיות. מהפרעות סביבה וכו')

בגילאים הצעירים יותר ממה שהתרשמתי. אפילו לא מנסים ללמד אלא לכל היותר ליצור שיח רגשי מרגיע אולי פעילות הפוגתית וכו'

מי שכן מנסה ללמד, עושה את זה תוך רתימת ההורים ללמד את הילד. לרוב ההורים זה רק יוצר יותר רעש בראש מאשר שקט וחלקם מעדיפים לוותר על כך.

היה נכון יותר להחליט שעכשיו 3 שבועות בין פורים לפסח מערכת החינוך סגורה.

ולהאריך את שנת הלימודים בשבוע-שבוע וחצי.

לחלופין. להקדים את פתיחת שנה"ל שנה הבאה.

המצב כיום, זה לא פייר כלפי אף אחד.

לא הורים. לא תלמידים ולא מורים.

המשחק מובנה כך שהוא מבליט את השנאה והנחרצות נגד הצד השני

אבל הוא בונה על הדומה ומכחיש את השונה

אבל עדיין מעניין

מה ששמתי לב:

– מרבית המשפטים הם ישראליים (על־מנת ליצור רושם מסוים...)

– חלק מהמשפטים קצת חסרי קונטקסט ומתפרשים שונה מכוונתם במקור ללא אותו קונטקסט אז קצת לא הוגן

כך או כך, דעתי האישית: סוג ההתבטאויות האלה אינו חורג מכל פרופגנדת מלחמה רגילה, גם של בעלות הברית לצורך העניין.

ההבדל: הפרופגנדה של בעלות הברית ושל ישראל מכוונת כלפי קבוצה לאומית שהיא צד למלחמה. לא כן הנאצים כלפי היהודים.

בגדול שלומי בסדר, ימים קשים עברו על כוחותינו אבל בסוף לא התאבדתי so בסדר.

tale.co.il מת אז התפתיתי לפרסם כאן קצת.

למרות שאני מפרסם גם בוואטפאד... אבל לא יודע פחות אוהב וואטפאד.

גם לא ברור מה מקור המשפטים, משני ה"צדדים".

חלק מהמשפטים/תיאורים שיוחסו שם לממשלת ישראל, נראים לא הגיוניים או מעוותים בדרכים שונות. וחלק, לדעתי, מאוד צודקים בקונטקסט שלהם.

אבל גם אם יימצא שוויון מלא בין המשפטים - ולא יימצא - עדיין לא זכור לי שהיהודים בגרמניה עשו פיגועים ורצחו בדם קר אנשים תמימים, תינוקות... בכלל לא ברור לי על סמך מה הייתה אמורה להיות מלחמה נגד היהודים, מלבד האגו המטומטם של הגרמנים, שלא יתכן שהם הפסיגו במלחמה כי הם פשוט היו פחות טובים. יחי ההבדל הקטן.

לכאב פיזי

צריך טיפול

דחוף

עדיף דרך קופת החולים, אבל אפשר גם דרך סה"ר או ער"ן. 

ואו מכל דבר קטן כואב לי כזה בלב

עוזר לי ממש לבכות וככה להוציא תכאב החוצה... וגם לכתוב הכל פשוט מה שיוצא וגם אני נותנת לעצמי לכאוב, מותר.. אבל אחכ משתדלת לעשות משו כיףף ומשמח♥️

ויושבת על משהו.

על מה זה יושב אצלך?

לטווח רחוק ובכללי יכול לעזור לתחם את הכאב ולתת לו ביטוי בזמנים קבועים ביום בצורה ממוקדת ןמתוך שליטה, וממילא כנראה שהוא פחות יצוץ בשאר היום בצורה קיצונית

לא כ"כ הבנתי את השאלה.

לגבי הקטע המובא,

בכללי:

א. האם המקור לסיפור אמין וידוע בצורה וודאית שאכן נאמר מפיו של רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל? 

ב. אם אכן נאמר מפיו קטונתי ואני עפר ואפר לרגליו ולא מתחילה אפילו להבין את ההשגות העליונות וכו'

ג. אם לא נאמר מפיו אלא זהו סיפור בפני עצמו שלא נאמר בפי גדול ישראל לענ"ד יש כאן תמיהה או לפחות חוסר הבנה שלי של העניין מדוע יש להמעיט באהבה כדי לזכות בהריון או בכל דבר אחר, וכיצד ייתכן שאהבתם הגדולה של איש ואשתו מונעת זאת?

שוב, קטונתי לגמרי ואינני מבינה זאת כלל אם אכן נאמר מפי גדול ישראל

ברמה הפצפונת של ההבנה המוגבלית שלי יש כאן תמיהה ואינני מבינה זאת.

אני רואה את התורה כמקדשת שם שמים ומקדשת שלום ואהבה בין איש לאישתו, עד לרמה שהקב"ה בכבודו ובעצמו אומר שימחה חלילה שמו מעל המים כדי להשכין שלום בין איש לאישתו...

וככל שהאהבה ביניהם יותר גדולה כך נחת הרוח בשמים ובכל העולמות... וכגודל האהבה, הקירבה, האחדות, השלום ביניהם גם יושפע השפע גם בעולמות הגשמיים.

ובכל דרך שהיא אין חלילה רצון להמעיט את האהבה ולו בקצת, אלא אדרבא להגדילה.

זה באמת קודש הקודשים.

זה גם מה שבפועל רואים בקודש הקודשים שלנו בבית המקדש, מעל ארון הברית - קודש הקודשים בין איש לאישתו המתבטא בכרובים.

יש עוד הרבה מה להאריך אבל אלו הנקודות העיקריות בינתיים.

ומתייגת את @הסטורי שאולי הוא ידע להסביר יותר לעומק את המקור הנ"ל, והאם אכן כך אמר רבי אלימלך זצ"ל ואם כן למה התכוון?

בגדול אני די 'מתנגד'🤷

כי בכל זוגיות יש חיכוכים\ריחוקים מסוימים ולכן נותר לנו להתעסק בקירוב בלבד, לעומת האהבה הגדולה שמתוארת פה שלא חדלה ולו לרגע אחד.

והמסר הוא מעין מה שאומרים על ימי הריחוק שיכולים להיות דוקא להיות מנוף לימי הקרבה והזדמנות לייצר השתוקקות.

אני קראתי את זה כמסר שרק נותן לנו עין טובה גם על הקשיים בזוגיות.

לגבי המקור, באמת מעניין. מה שכן נתקלתי בסיפור הזה בעוד מקום ולא רק שם..

באמת קטונתי מההבנה במקור הזה...

מקום לעולם. לפי קבלת האר"י. (לא מבינה בזה כלום כמובן, סתם, עלתה לי האסוציאציה הזו);

אולי כדי שמשהו יוכל להיכנס, צריך שיווצר איזשהו סדק בשלמות....

אסוציאציה נוספת שעלתה לי: הבן שלי אמר לי שחייבת להיות מידת הדין

בעולם; הוא דיבר על גמרא שמסופר בה על עזים שחורות.....לא זוכרת בדיוק

איך ומה..... משהו שאי אפשר שרק מידת החסד  והרחמים תהיה בעולם.

 רק שלם וטוב כי אז ייקרע לגזרים.

מאוד אבין אם יגיבו כאן: מה הקשר?!

לא יודעת בדיוק, אבל יש לי הרגשה שיש איזה קשר במה שהבאתי.

אכן זה סיפורי חסידים וצריך לראות שזה אמין וכו'

אבל על צד שהכל נכון בסיפור, לדעתי חלילה להבין מהסיפור שמה שמונע זה שהם אוהבים מידי וכד'.

אלא, וזה מדוייק גם מהסיפור עצמו, יותר כמו שאומרים על פנינה שהכעיסה את חנה לשם שמים, כדי שבצערה ובקנאתה חנה תתעורר להתפלל לד' חזק יותר.

וכך כאן, וגם בסיפור של יעקב אבינו כפי שהובא במעשה פה- שאגב זה תי' ממש יפה לעניין!-

כנראה חשש שבגלל שהשלום בית טוב, תודה לאל, אז לא מרגישה בצורה חריפה מספיק את חיסרון לילד. וצער כזה מבליט לה שהיא צריכה ילד ויביאו אותה להתפלל.

או אפילו חריף יותר שד' עונה לתפילת המסכן ורצה להביא אותה למצוקה כזאת..

זה דעתי לפחות. על כל פנים ממש נהניתי מההסבר על יעקב לרחל לפחות!

אפשר לחלק בין הגלות לא"י. ולומר שמכיוון שהמהות של גלות זה פירוד מסויים בין הקב"ה לעמ"י, אז כדי שהגלות תמשיך צריך שהפירוד ימשיך. וזה משתקף גם בקשר הזוגי, שצריך פירוד מסויים כדי שההורים ימשיכו את עצמם לעולם גם אחרי מותם על ידי הבאת ילד (רק שאצל רוב ככל הזוגות הפירוד הזה כבר נמצא שם ולא צריך ליצור אותו..). ואילו בא"י צריך אחדות כדי להמשיך ילד.

אבל יותר נראה שאלו פשוט שני מקרים שונים. אצל הזוג שבא לרשב"י היה צריך לחזק את האהבה, ואילו אצל הזוג שבא לר' אלימלך הייתה "יותר מדי" אהבה, כלומר אחדות גבוהה מאוד, ובשביל להוליד צריך (מבחינה רוחנית) מציאות של שניים ולא אחד. רק בא"י למי שבדרגת א"י שייכת לידה מתוך אחדות גבוהה כזו (כי בא"י האחדות לא מנותקת מהטבע הפשוט).

דווקא מתוך הריחוק והמריבה אז האישה זוכה להיפקד

נכון... התוס' שם...

על כל פנים זה לא נראה שזה דחייה גמורה אלא יותר הכרעה

הגמרא בברכות לא ב מביאה את 2 הצדדים בתור מאן דאמר

אז אולי כן יש בחינה מסוימת שבה דברי לרבי עקיבא התקבלו ועל פיה הסיפור

[דוקא מעניין שהמדרש מזכיר את מקום המעשה, בצידן. צידן היא בעבר הירדן, ומוזכרת בהקשר של חו"ל, או מ"מ בדרגה פחותה מעבר הירדן המערבי "מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה וירשתם אותה...וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל" (ספרי). 

למרות שבמעשה מרשב"י אפשר לומר שמדובר בצידון בכתיב חסר, אבל אאל"ט לא הייתה שם התיישבות יהודית באותו זמן.]

לי די קשה כי לא נרדמת ודי משעמם לי אני לא אשקר

וזה לא קשור אני על רטלין

על משהו שלמדת, לחשוב על כל מיני דברים המעניינים אותך.......  הכל בראש כמובן.

לתרגל כל מיני דברים וכו'....

אבל לבטח את יכולה לעשות או ללמוד או לחשוב או משהו שמעניין אותך.

החי צומח - אני הייתי עושה את זה לפעמים בלילות כאלה, או מתרגלת בראש משהו שלמדתי,

וכאלה.

מה עם פשוט לקום ולעשות משהו? לכרסם משהו טעים במטבח? לקרוא ספר מעניין/משעמם - עד שתיפול

עלייך תרדמה?  לישון עם חיית מחמד נחמדה ונקייה? לשתות חלב חם (לסיסרא זה די עזר....). עם דבש?

לא מתמצאת בריטאלין, אבל יכול להיות שאפשר ליטול אותו רחוק מזמן השינה? אולי הוא מעורר מדי?

חס ושלום

אצלנו לא רלוונטי להתעורר...

ואני לא מדבר רק על הימים הקרובים כמובן...

התרגלנו לסבבים מול עזה, עכשיו נתחיל להתרגל לסבבים מול איראן.