לצערי, שמעתי יותר מדי סיפורי פגיעה
משני הצדדים,
בד"כ אני גם מנסה לברר מאיפה סיפור הפגיעה מגיע, למה הוא קרה.
אני יכול לחבר רוב סיפורי הפגיעה בבנות,
ולהגיד שאם הבן היה יודע שזה כ"כ יכאב לה,
הוא לא היה עושה את זה!
ברוב הפעמים זה מגיע מתמימות וחוסר הכרת העולם הנשי.
(למרות שכן, תמיד יש יוצאי דופן)
אבל לצערי, סיפורי הפגיעה בבנים נראים קצת אחרת,
בד"כ זה מרגיש שהיה שם מאחורי הקלעים זלזול מטורף ברגשות
"הוא גבר, הוא יהיה חזק, אני בטוחה שהוא יצליח להסתדר"
כך שמותר לעגל פינות רגישות, להגיד מילים לא במקום,
במקרה גרוע יותר פשוט להפסיק להתייחס.
אני יכול להעיד על עצמי:
שיצאתי עם מישהי, דיברנו, קבענו להפגש שוב.
והיא פשוט הבריזה לי.
עוד מישהי החליטה פשוט להתעלם ממני,
לא לדבר איתי, לא להתייחס להודעות שלי וכו'
(ד"א אגב, אני מכיר לפחות 15 סיפורים דומים מחברים שלי, על הברזות, התעלמות וכו')
מי שיגיד לי שהן לא היו מודעות להרגשה,
פשוט מדבר שטויות!
אם היא הייתה מפעילה את השכל ל5 שניות,
ומנסה להבין...
מה אני ארגיש שהחליטו להבריז לי?
מה אני ארגיש שאני מנסה לתפוס אותה, ואני לא מצליח?
היא הייתה מגיעה למסקנה מאוד ברורה, שזה יכאב, ואפילו מאוד!
"עם כוח מגיעה מחויבות" (ספיידר-מן, שם, שם)
הבנות הן עם רגיש מאוד
בנוסף, הן חושבות על כל דבר מכל כיוון אפשרי (ואל תגידו לי שאני לא צודק
)
אין להן את הלגיטמציה להגיד שהן לא ידעו,
הן ידעו, זה פשוט לא היה אכפת להן!
היה להם הרבה יותר נוח לעשות לעצמן חיים קלים ולכסות את העיניים.
בכדי לוודא שלא הובנתי לא נכון,
- גם בנים פוגעים, לעיתים בצורות מזוויעות.
- רוב הבנות שהכרתי פשוט מתוקות אחת אחת
אין לי כמעט מילה רעה להגיד עליהם
אבל לצערי, יש כאלו שלא 
אני זוכר שבצבא, דיברתי עם איזה חבר שהיה עורפי.
ועבר טירונות של חיילים עורפיים (ג'ובניקים בלעז)
נפשי:
שאלתי אותו, נו איך זה שיש מפקדת?
החיים דבש, אה?
החבר:
איזה, הלוואי...
המפקדות יכולות להיות מאוד חמות ולבביות
אבל שהן רוצות להכנס בך, כל הרגש שיש בהן מנותב לפגיעה
לא כך המפקדים, כמו שאתה יודע, אומנם אתה לא יכול לשבת ולספר להם כמה קשה לך בבית
אבל גם העונשים שלהן, הם בד"כ דברים פיזים, שמחשלים את הגוף.
המפקדות מחשלות את הנפש, הן יודעות מצויין לגעת בנקודות הכואבות!