לק"י

שאת מוכנה להקשיב כל הזמן, אבל לא מספיק מעריכה גם את הרצונות שלך?!

לק"י

יש אנשים שמוותרים על הרצונות שלהם בשביל האחרים

או

שהם נותנים הרגשה כזאת: "אני פה בשבילכם, ואני מוכנה לוותר על הרצונות שלו, הרגשות שלי וכו'".

כאילו, חשוב לשדר לאנשים שגם לנו יש רצונות ורגשות, ואנחנו לא סמרטוטים. ואנחנו לא נותנים את עצמינו בלי גבול, וכשלנו יש צורך מסויים- אנחנו נרצה שיתייחסו אליו.

חוץ מזה, אם החברה שלך מתנהגת ככה באופן קבוע- הייתי שוקלת האם כדאי להמשיך חברות כזאת..

(ואני לא אומרת שזה ככה חו"ח, אלא רק מעלה שאלה).

לק"י

ושיהיה בהצלחה!

ושתעשי את מה שטוב לך באמת!!

ואני לא אומרת לך לשדר כמה שאת מסכנה, אבל לשתף..

למה התורה מצווה "לא תיטור"?

כי אותה נטירה היא שקר. היא אגו. חושך, חוסר מודעות.

גם מה שחושבים שהיה וגם מה שמרגישים בעקבות כך..

לדון לזכות ז"א לפסוק פסק במציאות אחרי האמת והטוב והזכות. גם אם אותו אחד לא באמת היה 100% עם כוונה טובה, כי הרע הוא חושך ולא אמיתי.

מה שאפשר לעשות זה לשאול עצמך במה את אולי מאכזבת את עצמך,

במה את לא נותנת אמון בעצמך, לא סומכת על עצמף..

כי אף אחד לא באמת יכול לעשות לנו משו בלי שנעשה זאת לעצמנו.

ודברי חז"ל: "כל הפוסל - במומו פוסל". מה שאנו רואים אצל אחרים זה כי זה נמצא אצלנו.

"כל נגעים אדם רואה חוץ - מנגעי עצמו" - מה שרואים בחוץ זה כי זה נמצא בתוכנו.

וה"בתוכנו" איננו אישי שלנו כך שאין הכוונה להאשמה עצמית, אלא לזיהוי המקור ולפתירה פנימית שהיא הרבה יותר קלה מחיצונית. זו הרי גישת פנימיות התורה..

שם הפתרון השורשי, ובסופו של דבר זו פשטות

ההאשמה העצמית היחידה הנכונה היא על כך שאנחנו מאשימים את עצמנו..

ו..תודה על המחמאה, הספר שלי עדיין לא יצא.. [ולא מאחל לך נסיון שאינך מכירה]

ב"הצלחה

זה לא אומר שהיא לא נכונה, אבל אולי מתאימה לאנשים/דרגות מסויימות, לי אישית היא הביאה בעיקר צרות.

אני מעדיפה את הגישה של "לדון לכף זכות" כי היא נותנת יותר לגיטימציה לרגשות ואנושיות. היא בעצם אומרת "אוקיי, נפגעת, לא נעים, אבל בוא תנסה לראות את המציאות מנקודת מבט אחרת, חיובית יותר" היא מאפשרת לך לראות גם את עצמך כאנושי, נפגע, כועס (כמובן כדאי שזה יהיה בפרופרציות למקרה, אבל כל אחד לפי יכולותיו) וגם את השני כאנושי, טועה, לא מתכוון וכו'.

התפיסה שהבאת פחות נותנת לגיטימציה לרגשות (ככה לפחות אני מרגישה), לי אישית היא גורמת לכך שכשפוגעים בי בסוף הכעס מופנה כלפי עצמי- מישהו פגע בי> אני נפגעת> נזכרת בתפיסה הזו> זה מציף איזשהו פגם אצלי> אני כועסת על עצמי על זה שנפגעתי ומרגישה רע עם אותו פגם.

זה קצת נותן תחושה שכל העולם בסדר, והבעיה תמיד אצלי, תורם להתקדמות ולעבודה עצמית - זה לא, לצבירת תסכולים וכעסים- מאוד.

אז יכול להיות שזו לא כוונת המשורר, אבל מי שיש לו נטיה טבעית לאשמה, התפיסה הזו רק תחזק את הנטיה הזו ותזיק לו.

מעבר לכך שגישה כזו גורמת לזה שאתה נמצא כל הזמן במודעות לפגמים שלך, א"א לחיות ככה נורמלי, וא"א להתקדם ככה, זה מחליש, זה מחזק את התפיסות השליליות שלך על עצמך, ולכן עדיפה בעייני הגישה של לדון לכף זכות שמחזקת הסתכלות חיובית על המציאות, שגם זו עבודה פנימית לא פשוטה בד"כ.

רובינו מכירים את הפגמים שלנו די טוב, ויודעים היכן נדרשת לנו עבודה (גם אם לא יודעים הכל, יודעים מספיק בשביל לספק לנו תעסוקה עד 120) ושבויים בתפיסות שליליות על עצמנו, כך שאין צורך לחזק יותר את הצד הזה, דווקא הצד של עין טובה (על עצמינו/אחרים) בד"כ צריך יותר חיזוק.

זו דעתי האישית בכל אופן.

בפירוש המילה "אחריות"

באנגלית - אחריות (ריספונס אביליטי) פירושה: יכולת תגובה - חיצוני

בעברית - אחריות פירושה: אחר היות - פנימי

זה לא שכל העולם בשביל ה"תיקון שלי"

זה שנמגר כבר את שורשי הדברים, נפסיק להתעסק בשטויות האלו, ונתחיל לחיות באמת!

והעניין שפחות מדגישים בגישה הזו הוא שהאגו איננו אישי. ה"פגמים" האלו, שהם רק דמיונות, הם לא "שלנו". "יתמו חטאים" - חטאים ולא חוטאים - הפגמים אינם אנשים אלא דעות.

מה שצריך לעשות זה לזהות אותם, ולא להזדהות איתם. להביט בהם ולתת להם לחלוף. הם רק למראית עין. אפשר גם לצחוק עליהם! [וגם לבטא רגשות]

זו גישה עמוקה ופחות קונבנציונלית אך שוה בסופו של דבר. כי שורש הבעיות הם בדעת וגישת הבעש"ט היא ההבדלה בדעת, בירור הדעת, ומשם באה המתקה נהדרת, איך פתאום לראות אחרת ממה שחשבנו.

"ורשעים עוד אינם" - הם עוד אינם (ולא "כבר אינם") - כי אף פעם לא באמת היו. זה היה רק חטאים ולא חוטאים. רוחות, דעות, מחשבות, חשבונות. "אלהים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים"

כשתופסים את העקרון אז כבר יש הרבה פחות עבודה כי מבינים שהעבודה היחידה היא בדעת. מבינים שאנו לא סובלים ממה שקורה לנו אלא מהמחשבות שלנו על מה שקורה לנו!

דבר שני ופרקטי - השיטה נכונה גם למבט של דברים טובים חוץ מ"פגמים".

למשל - הייתי רוצה שמישו יעשה לי טוב מסוים כך וכך. אני מסתכל - האם אני עושה לעצמי את אותו טוב?

אני רוצה שיפנקו אותי - האם אני מפנק עצמי? יאללה לפנק עצמי ועם זאת גם יפנקו אותי!

יכול להיות שהטוב הזה כבר קיים בסביבתי רק שאני לא רואה אותו?

הגישה הזו אומרת שכל מה שאנו באמת רוצים כבר קיים. רק עוד לא זיהינו זאת.

כי באמת איך אפשר לרצות משהו שלא קיים?

יש שאלה - כי יש תשובה לגלות

יש חושך - כי יש אור שבוקע ממנו

יש מכה - ויש רפואה שקודמת לה

!

"להביט בהם ולתת להם לחלוף"- אז איפה העבודה פה?

"הפגמים הם רק דמיונות"- אז אפשר ללכת לנוח?

מסכימה איתך שבשורש הנשמה טובה וטהורה ללא אותם פגמים, אבל ב"קליפות" הם נמצאים ושם העבודה.

זה שהכל מתחיל בדעות, נכון, זה עדיין לא עונה על מה שכתבתי למעלה. א"א להיות כל הזמן במודעות לדעות מוטעות, א"א להתקדם ככה לשום מקום.

יוצא מזה גם שאנשים יותר רגישים דעותיהם מעוותות יותר, מי שנוטה להיפגע יותר= יש לו יותר פגמים/דעות שדורשות תיקון. בד"כ במציאות, דווקא אנשים שרגישים פחות, יהיו כאלה גם כלפי הסביבה שלהם, ואנשים רגישים יותר יהיו רגישים ואכפתיים יותר כלפי הסביבה.

ושוב, התייחסות רק ל"דעת" לא נותנת לגיטמציה לרגשות, הרגש הוא תוצר של מחשבה ואם המחשבה מעוותת אז גם לרגש אין מקום. וכלא נותנים לו מקום- הוא כבר ידאג שיתנו לו.

ואם כבר התייחסת לדברים טובים, שים לב שעדיין התייחסת ל"פגמים", אמנם כלפי עצמנו, אבל זה עדיין פגם.

השאלה אם זה עובד כך שכל טוב שאתה רואה סביבך- קיים בך. ואם כן- זו נקודה לא פחות משמעותית וחשובה להתפתחות האישית.

אתחיל מהסוף: בוודאי שעובד וזה חזק מאוד. בסדנא שהייתי בסיומה היינו צריכים כל אחד לומר\לכתוב משו טוב על כל אחד מהפורום. אח"כ היינו צריכים לכתוב את כל הדברים הטובים האלו בתעודת הוקרה שניתנה

מאיתנו לעצמנו. ז"א כל מה שראינו בחברי הקבוצה אלו בעצם דברים טובים בנו..

אממה - בדר"כ אנו "מתעוררים" לדברים דרך סבל ומה שמפריע.. לכן כתבתי כך קודם.. הלוואי וניתן לעצמנו תעודת הוקרה והערכה

--

נכון, כל רגש הוא תוצר של עולם האמונות. רגש שלילי כמו גם תחושה שלילית (גוף הכאב) הוא בעצם שקר, דהיינו טעות שהתממשה. ה"רע" הוא דמיוני. דמיוני אמיתי.. כפי שכתוב, ויש שיר על זה: "באמת אין שום עצב בעולם. למי שמכיר אורה של האמת" או לגבי פחד בתהלים: "שם פחדו פחד , לא היה פחד". או: "און אם ראיתי בלבי - לא ישמע ה'". ועוד. מחשבותינו (ואתן רגשותינו ותחושותינו) אינן הההאמת.

העבודה היא ללא מאמץ. לזהות ולא להזדהות. זה לא קל לא להתאמץ ולא להאבק. צריך להתאמץ לא להתאמץ..

מה התכלית? חיבור לנשמה, לעץ החיים. ששם האמת ושם השלמות ושם כל מה שבאמת רוצים ושם יש נסים. מה שמסתיר את אור הנשמה אלו המחשבות שלנו, עץ הדעת. [ולשם כך צריך גם מדיטציה\התבודדות אבל זה עניין נוסף..]

זה לא סתם ללכת לנוח. "קומה ה' למנוחתך"! זה מצריך לקום למנוחה..

העבודה בימות המשיח היא מול "רע" חיצוני דמיוני. אפשר לסיים את העבודה הזו הרבה לפני 120 ואז להתחיל לחיות באמת..

יש חיים שאנו עוד לא מכירים. יש חיים לאחר העבודה..

יש לך מקור שאומר את זה? אני מכירה רק את מה שהבאת קודם על על הצד השלילי, לא ראיתי התייחסות גם לחיובי.

ולחלק השני-

אתה יכול לתת דוגמא פרקטית, לא הבנתי מה זה אומר בפועל, למשל-

מישהו אמר לי משהו שפגע בי, נפגעתי, הרגשתי עצב/כעס.

זיהיתי שמה שהפריע לי בהתנהגות שלו זה חוסר אכפתיות.

מסקנה: במקומות מסויימים אני לא אכפתית (?)

מה עכשיו?

מן הסתם יש אבל לא עולה לי כרגע.

לגבי המקרה:

הכי קל לעבוד על "תלונה", מחשבה שגורמת מתח. עצב וכעס הם רעות חולות הי"ו.. הרגשות אלו מורות לנו שיש כאן משהו לא תקין, יש כאן שקר.

המחשבה יכולה להיות: פלוני לא אכפתי. פלוני צריך להיות יותר אכפתי. זו התלונה במקרה ההוא.

עכשיו, את יודעת שזה לא בהכרח האמת, מחשבה, בוודאי כזו שמעוררת מתח, היא אף פעם לא האמת. המחשבה הזו שפלוני לא אכפתי גורמת לך סבל.

את יכולה להעצים את הסבל הזה, את ה"סיפור" הזה בתוכך, לראות מה זה גורם, גם בפיזי.  [זה אכן סיפור של האגו, מחשבת הסבל הזו]

ואז לראות מי את ללא ה"סיפור" הזה. מי את בשלוה הפנימית שאיננה תלויה, ללא מחשבות וסבל. [זה מה שעושים במדיטציה או שקט פנימי]

אח"כ אפשר להפוך את המחשבה המקורית בכמה אפשרויות.

לדוגמא: אני (או: המחשבה שלי) צריכה להיות יותר אכפתית, כולל לעצמי כמובן [בחמלה, ולא באשמה\ביקורת או "מסקנה"]

או: פלוני לא צריך להיות יותר אכפתי. לנסות לראות איך הוא כן אכפתי באמת.

או: פלוני לא מספיק אכפתי, וזה בסדר.. [זה לא העסק שלך האכפתיות שלו..]

בשעת הדחק אפשר לעשות היפוכים מידיים או בירור הדעת בדרך אחרת.

כמו כן יכולהיות באמת שהוא לא מספיק אכפתי אבל למה לך להעניש עצמך על כסילותם של אחרים.

יש בעולם חוסר מודעות וגם לזה אפשר להתיחס בחמלה, או בהתרחקות, בלי סבל. 'חטאים ולא חוטאים...'

מה שכתבת מבוסס על השיטה של ביירון קייטי? (כך זה נשמע..)

ננסה את זה פעם הבאה בלנ"ד.

הלכתי על כמה שיותר בטוח ומתומצת שאפשר כאן, שזה עפ"י קייטי.

וכמובן שזה אותו עקרון של הבעש"ט של הכנעה הבדלה המתקה.

אני אישית ממליץ גם על אקהרט טול

ואפילו על ר' נחמן.. |בבדיחותא|

ואגב - קייטי ובעלה יהודים

אבל מה לעשות שאנחנו בשבירה נפשית..

חולה לומד על המחלה שלו, באיזה רובד שתהיה וכך גם מבריא ממנה..

אנחנו כולנו חולים בנפש. לא באישי, העולם חולה.

אנחנו אפילו לא יודעים ומתארים לעצמנו מהי נפש בריאה שלמה. נפש של ימות המשיח. יש שם שלמות נפלאה!

כשנעבור זאת ונגיע לשם, כבר נצטרך פחות את כל תחומי הנפש. פשוט נגיע לבית המקדש ונרפא. ריפוי כמו שהיה בהר סיני, עד אלמוות!

בב"י!

19. לא תיקום ולא תיטור

צוטט מהאתר של ישיבת בית אל

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=627

* אולי ייתכן שבזמן שאת עברת את אותו קשר משמעותי,

היא גם עברה משהו משמעותי מסוג אחר, או מאותו סוג,

וגם היא נתקלה בקושי גדול שהכביד?

* אולי היא בחורה שמדברת ומשתפת פחות?

מהלך רוחה- מה נראה לך שנכון לגביה?

* האם זה היה קיים תמיד או שנוצר רק עכשיו?

האם היא כך רק איתך או עם כל שאר חברותיה הקרובות?

דעי לך שייתכן מאוד שהיא גם משתדלת מאוד לשוחח איתך,

במסגרת מי שהיא ובהתאם לצורת ההתנהלות שלה

ולכן יתכן שהיא מרגישה שהיא משוחחת ומשתפת, שומעת ומקשיבה לך

על אף שאת מרגישה פחות-

וזאת כי את מתנהלת אחרת ממנה.

בעצמינו......... כשקורה הדבר לא רואים מה מעבר למעשים של החברה.... אך כשאת מתבשלת על עצמך במהלך הזמן........... את מסתכלת לאחור... ו..וואו...... פחות שיתפת.... אך התמודדת באמת!!! ואולי החברה רצתה בטובתך?? שתדעי להתמודד לבד בעצמך? שתגלי בעצמך כוחות נפש אדירים... שאין לאף אחד אחר? וכך.. את.. רק את.... תעלי מעלה מעלה.... ותעלי על דרך המלך!! תכירי את עצמך יותר טוב!!עוד תגלי את הדרך הנכונה.... זאת דרך.. תמיד נישאר בדרך.... אך תמיד נתקדם... ונעבור הרבה מהדרך!!! בהצלחה!!! זה בדוק,נכון!!! וקיים.......

רק בשביל זה זה שווה... וכל אחד.. במקומו הוא......הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא....

תקשיבי את פשוט מיוחדת! להצליח להתמודד גם עם פרידה זה ממש קשה, אבל זה יותר קשה כשציפית שחברה שלך תוכל להיות איתך שם וזה לא קרה.

אני לא מכירה את חברה שלך, אבל כשחברה לא נמצאת לידך כשצריך אותה , בשבילי היא לא חברה. אני חושבת שזה ממש פוגע. ואת לא צריכה לשדר עסקים כרגיל ושהכל בסדר, אני חושבת שבהזדמנות שתצא לכן לדבר, חשוב שתעלי את זה, שהיא לא הייתה איתך כשציפית שהיא תהיה שם. את לא צריכה להציג שאת גיבורה ושהכל בסדר כשבפנים הכל כואב.

ועכשיו אני אשתף אותך בתובנות שאני למדתי. כשראיתי שאני צריכה לחפש את חברה שלי והיא לא זמינה לי. עם הרבה קושי הבנתי שהיא כנראה לא מסוגלת להכיל את מה שאני עוברת. היה לי קשה מאוד. אבל עזר לי שאמרתי לעצמי שב"ה יש לי משפחה ויש לי עוד חברות. עשיתי עם עצמי עבודה והחלטתי שאני חייבת לשתף ולא להשאיר את הכאב בפנים. כך כל מי שחשבתי שיכול באמת לעזור לי ולהבין אותי שיתפתי אותו.

אני רוצה לספר לך מה גיליתי, 1. שלא חייבים להישען רק על חברה אחת כי כשהיא לא שם אנחנו נשארים לבד וכן ניתן להגדיל לעצמך את מעגל החברות הטובות והאנשים שנותנים בהם אמון.

2. גיליתי שיש הרבה אנשים שאפשר לשתף ויש להם עצות טובות לתת לי. 3. שמחתי מאוד שלא השארתי ולא נשארתי עם הכאב בתוך תוכי זה הקל עליי מאוד. 

והכי חשוב כשחזרתי להיות בקשר איתה היה לי יותר קל הייתי הרבה פחות מאוכזבת ויכלתי לתמוך בה אבל גם בלב שלם לא הרגשתי צורך להתמסר. כשהיא שיתפה הייתי שם נכונה לעזור ולהכיל, אבל לא הראתי לה עודף דאגה למצב שלה בכל רגע נתון.

אני מאחלת שתצליחי להתמודד עם האתגרים שהקב"ה מציב בפנינו ולהתחשל ולמצוא הכי בקרוב את החתן המיועד לך. בעזרת ה'. 

כל אחד עובר משהו  בחיים....כל אחד מתישהו מרגיש את הפתאום לבד בדד... אך הקב"ה מרים.... וברור שרק הקב"ה מחשל אותנו- ואולי הקב"ה שלח את החברה בשביל זה?? הרי נסתרות דרכי ה'.... את לא יודעת מה ולמה.. אך את יודעת שזה בשבילך.... הקב"ה שם אותך פה בעולם.. בתק' מסויימת.. בזמן מסויים.. ועם אנשים מסויימים..... וכל זה לא סתם... יש לך ייעוד בעולם.... אולי הקב"ה שלח את החברה כדי לעזור לך להתחשל.. או שהוא רוצה להראות לך שאת מסוגלת להתמודד לבד,למרות שהכי קשה בעולם לראות את זה.. אך זה זה.... מקווה שעזרתי ושלא חזרתי על הנאמר פה..

האם היא עצמה מיוזמתה נוהגת להתקשר הרבה ולשתף?

ומלבד זה, קורה שלעיתים ניתק לזמן מה הקשר..

מדוע זה מטריד אותך דוקא הפעם?

לק"י

אם זה קרה רק בפעם הזאת, סביר להניח שיש לה סיבה טובה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.