לק"י

נמצאת כשצריכים אותה.

אבל חשבתי על זה, ו- לפעמים כשכועסים על מישו או נפגעים ממנו, ולא מדברים איתו- אז הכאב והכעס רק הולכים וגדלים.

לעומת זאת, אם מדברים (למרות הקושי והכאב)- רואים שהמישו הזה לא בהכרח כועס עלינו/ שונא אותנו/ מזלזל בנו, אלא יתכן שמסיבותיו שלו הוא לא שם כשהיינו צריכים אותו.

והסיבות שלו יכולות להיות סיבות רציניות או פחות רציניות (כמו: חוסר מחשבה וכדומה)- ולמרות זאת השיחות והמפגשים איתו יכולים לרכך את ההרגשה הלא נעימה, ולהזכיר לנו את האהבה והקשר שקיימים.

לכן, לעניות דעתי, עשית בשכל שיצרת איתה קשר (כי לפי מה שהבנתי היא ממש חשובה לך), וחשוב שתדברו- אפילו על סתם דברים כדי שהכעס והכאב לא יגדלו עוד.

וכשתדברו- אולי תרגישי שאת כבר פחות פגועה ממנה.

חוץ מזה, שחשוב שתדברי איתה על מה שקרה..

ואם לא נעים לך לפתוח את זה (ואני די בטוחה שלי לא היה נעים לפתוח את הנושא), אז או שתחכי עוד זמן מה שהקשר ייפרח מחדש

או

שכאשר את מדברת איתה על הפרידה שלה- תזכירי את הפרידה שלך ("את יודעת, גם לי כשנפרדתימ... היה ככה" וכדומה), זה יזכיר לה שגם את חווית את זה. ואולי היא תזכר איך היא התנהגה כשזה קרה, ותפתח בעצמה את הדיבור על הנושא.

שיהיה בהצלחה! ובשורות טובות לך ולכל עמ"י!!

לק"י

שאת מוכנה להקשיב כל הזמן, אבל לא מספיק מעריכה גם את הרצונות שלך?!

לק"י

יש אנשים שמוותרים על הרצונות שלהם בשביל האחרים

או

שהם נותנים הרגשה כזאת: "אני פה בשבילכם, ואני מוכנה לוותר על הרצונות שלו, הרגשות שלי וכו'".

כאילו, חשוב לשדר לאנשים שגם לנו יש רצונות ורגשות, ואנחנו לא סמרטוטים. ואנחנו לא נותנים את עצמינו בלי גבול, וכשלנו יש צורך מסויים- אנחנו נרצה שיתייחסו אליו.

חוץ מזה, אם החברה שלך מתנהגת ככה באופן קבוע- הייתי שוקלת האם כדאי להמשיך חברות כזאת..

(ואני לא אומרת שזה ככה חו"ח, אלא רק מעלה שאלה).

לק"י

קודם כל, את מרגישה שהרצונות והרגשות שלך חשובים?

כי אם לא, אז כדאי שתתחילי לעבוד על זה!

(כדי שהאחרים יכבדו אותך, קודם כל את צריכה לכבד את עצמך!).

אולי תתני לעצמך את האפשרות לפתוח את הרגשות שלך בפני אנשים אחרים.

תבחרי דמות שקרובה אלייך ואת יודעת שאכפת לה- ותשתפי אותה בדברים שעוברים עלייך, בקשיים שלך, ברגשות שלך.

ותנסי בשיחות עם אנשים- לדבר גם על עצמך..

כדי שתוכלי לעזור לאחרים- חשוב שיהיו גם לך כוחות!!

בהצלחה רבה!

ואם יהיה לי עוד רעיון בעז"ה, אני אכתוב..

לק"י

ושיהיה בהצלחה!

ושתעשי את מה שטוב לך באמת!!

ואני לא אומרת לך לשדר כמה שאת מסכנה, אבל לשתף..

למה התורה מצווה "לא תיטור"?

כי אותה נטירה היא שקר. היא אגו. חושך, חוסר מודעות.

גם מה שחושבים שהיה וגם מה שמרגישים בעקבות כך..

לדון לזכות ז"א לפסוק פסק במציאות אחרי האמת והטוב והזכות. גם אם אותו אחד לא באמת היה 100% עם כוונה טובה, כי הרע הוא חושך ולא אמיתי.

מה שאפשר לעשות זה לשאול עצמך במה את אולי מאכזבת את עצמך,

במה את לא נותנת אמון בעצמך, לא סומכת על עצמף..

כי אף אחד לא באמת יכול לעשות לנו משו בלי שנעשה זאת לעצמנו.

ודברי חז"ל: "כל הפוסל - במומו פוסל". מה שאנו רואים אצל אחרים זה כי זה נמצא אצלנו.

"כל נגעים אדם רואה חוץ - מנגעי עצמו" - מה שרואים בחוץ זה כי זה נמצא בתוכנו.

וה"בתוכנו" איננו אישי שלנו כך שאין הכוונה להאשמה עצמית, אלא לזיהוי המקור ולפתירה פנימית שהיא הרבה יותר קלה מחיצונית. זו הרי גישת פנימיות התורה..

שם הפתרון השורשי, ובסופו של דבר זו פשטות

ההאשמה העצמית היחידה הנכונה היא על כך שאנחנו מאשימים את עצמנו..

ו..תודה על המחמאה, הספר שלי עדיין לא יצא.. [ולא מאחל לך נסיון שאינך מכירה]

ב"הצלחה

זה לא אומר שהיא לא נכונה, אבל אולי מתאימה לאנשים/דרגות מסויימות, לי אישית היא הביאה בעיקר צרות.

אני מעדיפה את הגישה של "לדון לכף זכות" כי היא נותנת יותר לגיטימציה לרגשות ואנושיות. היא בעצם אומרת "אוקיי, נפגעת, לא נעים, אבל בוא תנסה לראות את המציאות מנקודת מבט אחרת, חיובית יותר" היא מאפשרת לך לראות גם את עצמך כאנושי, נפגע, כועס (כמובן כדאי שזה יהיה בפרופרציות למקרה, אבל כל אחד לפי יכולותיו) וגם את השני כאנושי, טועה, לא מתכוון וכו'.

התפיסה שהבאת פחות נותנת לגיטימציה לרגשות (ככה לפחות אני מרגישה), לי אישית היא גורמת לכך שכשפוגעים בי בסוף הכעס מופנה כלפי עצמי- מישהו פגע בי> אני נפגעת> נזכרת בתפיסה הזו> זה מציף איזשהו פגם אצלי> אני כועסת על עצמי על זה שנפגעתי ומרגישה רע עם אותו פגם.

זה קצת נותן תחושה שכל העולם בסדר, והבעיה תמיד אצלי, תורם להתקדמות ולעבודה עצמית - זה לא, לצבירת תסכולים וכעסים- מאוד.

אז יכול להיות שזו לא כוונת המשורר, אבל מי שיש לו נטיה טבעית לאשמה, התפיסה הזו רק תחזק את הנטיה הזו ותזיק לו.

מעבר לכך שגישה כזו גורמת לזה שאתה נמצא כל הזמן במודעות לפגמים שלך, א"א לחיות ככה נורמלי, וא"א להתקדם ככה, זה מחליש, זה מחזק את התפיסות השליליות שלך על עצמך, ולכן עדיפה בעייני הגישה של לדון לכף זכות שמחזקת הסתכלות חיובית על המציאות, שגם זו עבודה פנימית לא פשוטה בד"כ.

רובינו מכירים את הפגמים שלנו די טוב, ויודעים היכן נדרשת לנו עבודה (גם אם לא יודעים הכל, יודעים מספיק בשביל לספק לנו תעסוקה עד 120) ושבויים בתפיסות שליליות על עצמנו, כך שאין צורך לחזק יותר את הצד הזה, דווקא הצד של עין טובה (על עצמינו/אחרים) בד"כ צריך יותר חיזוק.

זו דעתי האישית בכל אופן.

בפירוש המילה "אחריות"

באנגלית - אחריות (ריספונס אביליטי) פירושה: יכולת תגובה - חיצוני

בעברית - אחריות פירושה: אחר היות - פנימי

זה לא שכל העולם בשביל ה"תיקון שלי"

זה שנמגר כבר את שורשי הדברים, נפסיק להתעסק בשטויות האלו, ונתחיל לחיות באמת!

והעניין שפחות מדגישים בגישה הזו הוא שהאגו איננו אישי. ה"פגמים" האלו, שהם רק דמיונות, הם לא "שלנו". "יתמו חטאים" - חטאים ולא חוטאים - הפגמים אינם אנשים אלא דעות.

מה שצריך לעשות זה לזהות אותם, ולא להזדהות איתם. להביט בהם ולתת להם לחלוף. הם רק למראית עין. אפשר גם לצחוק עליהם! [וגם לבטא רגשות]

זו גישה עמוקה ופחות קונבנציונלית אך שוה בסופו של דבר. כי שורש הבעיות הם בדעת וגישת הבעש"ט היא ההבדלה בדעת, בירור הדעת, ומשם באה המתקה נהדרת, איך פתאום לראות אחרת ממה שחשבנו.

"ורשעים עוד אינם" - הם עוד אינם (ולא "כבר אינם") - כי אף פעם לא באמת היו. זה היה רק חטאים ולא חוטאים. רוחות, דעות, מחשבות, חשבונות. "אלהים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים"

כשתופסים את העקרון אז כבר יש הרבה פחות עבודה כי מבינים שהעבודה היחידה היא בדעת. מבינים שאנו לא סובלים ממה שקורה לנו אלא מהמחשבות שלנו על מה שקורה לנו!

דבר שני ופרקטי - השיטה נכונה גם למבט של דברים טובים חוץ מ"פגמים".

למשל - הייתי רוצה שמישו יעשה לי טוב מסוים כך וכך. אני מסתכל - האם אני עושה לעצמי את אותו טוב?

אני רוצה שיפנקו אותי - האם אני מפנק עצמי? יאללה לפנק עצמי ועם זאת גם יפנקו אותי!

יכול להיות שהטוב הזה כבר קיים בסביבתי רק שאני לא רואה אותו?

הגישה הזו אומרת שכל מה שאנו באמת רוצים כבר קיים. רק עוד לא זיהינו זאת.

כי באמת איך אפשר לרצות משהו שלא קיים?

יש שאלה - כי יש תשובה לגלות

יש חושך - כי יש אור שבוקע ממנו

יש מכה - ויש רפואה שקודמת לה

!

"להביט בהם ולתת להם לחלוף"- אז איפה העבודה פה?

"הפגמים הם רק דמיונות"- אז אפשר ללכת לנוח?

מסכימה איתך שבשורש הנשמה טובה וטהורה ללא אותם פגמים, אבל ב"קליפות" הם נמצאים ושם העבודה.

זה שהכל מתחיל בדעות, נכון, זה עדיין לא עונה על מה שכתבתי למעלה. א"א להיות כל הזמן במודעות לדעות מוטעות, א"א להתקדם ככה לשום מקום.

יוצא מזה גם שאנשים יותר רגישים דעותיהם מעוותות יותר, מי שנוטה להיפגע יותר= יש לו יותר פגמים/דעות שדורשות תיקון. בד"כ במציאות, דווקא אנשים שרגישים פחות, יהיו כאלה גם כלפי הסביבה שלהם, ואנשים רגישים יותר יהיו רגישים ואכפתיים יותר כלפי הסביבה.

ושוב, התייחסות רק ל"דעת" לא נותנת לגיטמציה לרגשות, הרגש הוא תוצר של מחשבה ואם המחשבה מעוותת אז גם לרגש אין מקום. וכלא נותנים לו מקום- הוא כבר ידאג שיתנו לו.

ואם כבר התייחסת לדברים טובים, שים לב שעדיין התייחסת ל"פגמים", אמנם כלפי עצמנו, אבל זה עדיין פגם.

השאלה אם זה עובד כך שכל טוב שאתה רואה סביבך- קיים בך. ואם כן- זו נקודה לא פחות משמעותית וחשובה להתפתחות האישית.

אתחיל מהסוף: בוודאי שעובד וזה חזק מאוד. בסדנא שהייתי בסיומה היינו צריכים כל אחד לומר\לכתוב משו טוב על כל אחד מהפורום. אח"כ היינו צריכים לכתוב את כל הדברים הטובים האלו בתעודת הוקרה שניתנה

מאיתנו לעצמנו. ז"א כל מה שראינו בחברי הקבוצה אלו בעצם דברים טובים בנו..

אממה - בדר"כ אנו "מתעוררים" לדברים דרך סבל ומה שמפריע.. לכן כתבתי כך קודם.. הלוואי וניתן לעצמנו תעודת הוקרה והערכה

--

נכון, כל רגש הוא תוצר של עולם האמונות. רגש שלילי כמו גם תחושה שלילית (גוף הכאב) הוא בעצם שקר, דהיינו טעות שהתממשה. ה"רע" הוא דמיוני. דמיוני אמיתי.. כפי שכתוב, ויש שיר על זה: "באמת אין שום עצב בעולם. למי שמכיר אורה של האמת" או לגבי פחד בתהלים: "שם פחדו פחד , לא היה פחד". או: "און אם ראיתי בלבי - לא ישמע ה'". ועוד. מחשבותינו (ואתן רגשותינו ותחושותינו) אינן הההאמת.

העבודה היא ללא מאמץ. לזהות ולא להזדהות. זה לא קל לא להתאמץ ולא להאבק. צריך להתאמץ לא להתאמץ..

מה התכלית? חיבור לנשמה, לעץ החיים. ששם האמת ושם השלמות ושם כל מה שבאמת רוצים ושם יש נסים. מה שמסתיר את אור הנשמה אלו המחשבות שלנו, עץ הדעת. [ולשם כך צריך גם מדיטציה\התבודדות אבל זה עניין נוסף..]

זה לא סתם ללכת לנוח. "קומה ה' למנוחתך"! זה מצריך לקום למנוחה..

העבודה בימות המשיח היא מול "רע" חיצוני דמיוני. אפשר לסיים את העבודה הזו הרבה לפני 120 ואז להתחיל לחיות באמת..

יש חיים שאנו עוד לא מכירים. יש חיים לאחר העבודה..

יש לך מקור שאומר את זה? אני מכירה רק את מה שהבאת קודם על על הצד השלילי, לא ראיתי התייחסות גם לחיובי.

ולחלק השני-

אתה יכול לתת דוגמא פרקטית, לא הבנתי מה זה אומר בפועל, למשל-

מישהו אמר לי משהו שפגע בי, נפגעתי, הרגשתי עצב/כעס.

זיהיתי שמה שהפריע לי בהתנהגות שלו זה חוסר אכפתיות.

מסקנה: במקומות מסויימים אני לא אכפתית (?)

מה עכשיו?

מן הסתם יש אבל לא עולה לי כרגע.

לגבי המקרה:

הכי קל לעבוד על "תלונה", מחשבה שגורמת מתח. עצב וכעס הם רעות חולות הי"ו.. הרגשות אלו מורות לנו שיש כאן משהו לא תקין, יש כאן שקר.

המחשבה יכולה להיות: פלוני לא אכפתי. פלוני צריך להיות יותר אכפתי. זו התלונה במקרה ההוא.

עכשיו, את יודעת שזה לא בהכרח האמת, מחשבה, בוודאי כזו שמעוררת מתח, היא אף פעם לא האמת. המחשבה הזו שפלוני לא אכפתי גורמת לך סבל.

את יכולה להעצים את הסבל הזה, את ה"סיפור" הזה בתוכך, לראות מה זה גורם, גם בפיזי.  [זה אכן סיפור של האגו, מחשבת הסבל הזו]

ואז לראות מי את ללא ה"סיפור" הזה. מי את בשלוה הפנימית שאיננה תלויה, ללא מחשבות וסבל. [זה מה שעושים במדיטציה או שקט פנימי]

אח"כ אפשר להפוך את המחשבה המקורית בכמה אפשרויות.

לדוגמא: אני (או: המחשבה שלי) צריכה להיות יותר אכפתית, כולל לעצמי כמובן [בחמלה, ולא באשמה\ביקורת או "מסקנה"]

או: פלוני לא צריך להיות יותר אכפתי. לנסות לראות איך הוא כן אכפתי באמת.

או: פלוני לא מספיק אכפתי, וזה בסדר.. [זה לא העסק שלך האכפתיות שלו..]

בשעת הדחק אפשר לעשות היפוכים מידיים או בירור הדעת בדרך אחרת.

כמו כן יכולהיות באמת שהוא לא מספיק אכפתי אבל למה לך להעניש עצמך על כסילותם של אחרים.

יש בעולם חוסר מודעות וגם לזה אפשר להתיחס בחמלה, או בהתרחקות, בלי סבל. 'חטאים ולא חוטאים...'

מה שכתבת מבוסס על השיטה של ביירון קייטי? (כך זה נשמע..)

ננסה את זה פעם הבאה בלנ"ד.

הלכתי על כמה שיותר בטוח ומתומצת שאפשר כאן, שזה עפ"י קייטי.

וכמובן שזה אותו עקרון של הבעש"ט של הכנעה הבדלה המתקה.

אני אישית ממליץ גם על אקהרט טול

ואפילו על ר' נחמן.. |בבדיחותא|

ואגב - קייטי ובעלה יהודים

אבל מה לעשות שאנחנו בשבירה נפשית..

חולה לומד על המחלה שלו, באיזה רובד שתהיה וכך גם מבריא ממנה..

אנחנו כולנו חולים בנפש. לא באישי, העולם חולה.

אנחנו אפילו לא יודעים ומתארים לעצמנו מהי נפש בריאה שלמה. נפש של ימות המשיח. יש שם שלמות נפלאה!

כשנעבור זאת ונגיע לשם, כבר נצטרך פחות את כל תחומי הנפש. פשוט נגיע לבית המקדש ונרפא. ריפוי כמו שהיה בהר סיני, עד אלמוות!

בב"י!

19. לא תיקום ולא תיטור

צוטט מהאתר של ישיבת בית אל

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=627

* אולי ייתכן שבזמן שאת עברת את אותו קשר משמעותי,

היא גם עברה משהו משמעותי מסוג אחר, או מאותו סוג,

וגם היא נתקלה בקושי גדול שהכביד?

* אולי היא בחורה שמדברת ומשתפת פחות?

מהלך רוחה- מה נראה לך שנכון לגביה?

* האם זה היה קיים תמיד או שנוצר רק עכשיו?

האם היא כך רק איתך או עם כל שאר חברותיה הקרובות?

דעי לך שייתכן מאוד שהיא גם משתדלת מאוד לשוחח איתך,

במסגרת מי שהיא ובהתאם לצורת ההתנהלות שלה

ולכן יתכן שהיא מרגישה שהיא משוחחת ומשתפת, שומעת ומקשיבה לך

על אף שאת מרגישה פחות-

וזאת כי את מתנהלת אחרת ממנה.

בעצמינו......... כשקורה הדבר לא רואים מה מעבר למעשים של החברה.... אך כשאת מתבשלת על עצמך במהלך הזמן........... את מסתכלת לאחור... ו..וואו...... פחות שיתפת.... אך התמודדת באמת!!! ואולי החברה רצתה בטובתך?? שתדעי להתמודד לבד בעצמך? שתגלי בעצמך כוחות נפש אדירים... שאין לאף אחד אחר? וכך.. את.. רק את.... תעלי מעלה מעלה.... ותעלי על דרך המלך!! תכירי את עצמך יותר טוב!!עוד תגלי את הדרך הנכונה.... זאת דרך.. תמיד נישאר בדרך.... אך תמיד נתקדם... ונעבור הרבה מהדרך!!! בהצלחה!!! זה בדוק,נכון!!! וקיים.......

רק בשביל זה זה שווה... וכל אחד.. במקומו הוא......הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא....

תקשיבי את פשוט מיוחדת! להצליח להתמודד גם עם פרידה זה ממש קשה, אבל זה יותר קשה כשציפית שחברה שלך תוכל להיות איתך שם וזה לא קרה.

אני לא מכירה את חברה שלך, אבל כשחברה לא נמצאת לידך כשצריך אותה , בשבילי היא לא חברה. אני חושבת שזה ממש פוגע. ואת לא צריכה לשדר עסקים כרגיל ושהכל בסדר, אני חושבת שבהזדמנות שתצא לכן לדבר, חשוב שתעלי את זה, שהיא לא הייתה איתך כשציפית שהיא תהיה שם. את לא צריכה להציג שאת גיבורה ושהכל בסדר כשבפנים הכל כואב.

ועכשיו אני אשתף אותך בתובנות שאני למדתי. כשראיתי שאני צריכה לחפש את חברה שלי והיא לא זמינה לי. עם הרבה קושי הבנתי שהיא כנראה לא מסוגלת להכיל את מה שאני עוברת. היה לי קשה מאוד. אבל עזר לי שאמרתי לעצמי שב"ה יש לי משפחה ויש לי עוד חברות. עשיתי עם עצמי עבודה והחלטתי שאני חייבת לשתף ולא להשאיר את הכאב בפנים. כך כל מי שחשבתי שיכול באמת לעזור לי ולהבין אותי שיתפתי אותו.

אני רוצה לספר לך מה גיליתי, 1. שלא חייבים להישען רק על חברה אחת כי כשהיא לא שם אנחנו נשארים לבד וכן ניתן להגדיל לעצמך את מעגל החברות הטובות והאנשים שנותנים בהם אמון.

2. גיליתי שיש הרבה אנשים שאפשר לשתף ויש להם עצות טובות לתת לי. 3. שמחתי מאוד שלא השארתי ולא נשארתי עם הכאב בתוך תוכי זה הקל עליי מאוד. 

והכי חשוב כשחזרתי להיות בקשר איתה היה לי יותר קל הייתי הרבה פחות מאוכזבת ויכלתי לתמוך בה אבל גם בלב שלם לא הרגשתי צורך להתמסר. כשהיא שיתפה הייתי שם נכונה לעזור ולהכיל, אבל לא הראתי לה עודף דאגה למצב שלה בכל רגע נתון.

אני מאחלת שתצליחי להתמודד עם האתגרים שהקב"ה מציב בפנינו ולהתחשל ולמצוא הכי בקרוב את החתן המיועד לך. בעזרת ה'. 

כל אחד עובר משהו  בחיים....כל אחד מתישהו מרגיש את הפתאום לבד בדד... אך הקב"ה מרים.... וברור שרק הקב"ה מחשל אותנו- ואולי הקב"ה שלח את החברה בשביל זה?? הרי נסתרות דרכי ה'.... את לא יודעת מה ולמה.. אך את יודעת שזה בשבילך.... הקב"ה שם אותך פה בעולם.. בתק' מסויימת.. בזמן מסויים.. ועם אנשים מסויימים..... וכל זה לא סתם... יש לך ייעוד בעולם.... אולי הקב"ה שלח את החברה כדי לעזור לך להתחשל.. או שהוא רוצה להראות לך שאת מסוגלת להתמודד לבד,למרות שהכי קשה בעולם לראות את זה.. אך זה זה.... מקווה שעזרתי ושלא חזרתי על הנאמר פה..

האם היא עצמה מיוזמתה נוהגת להתקשר הרבה ולשתף?

ומלבד זה, קורה שלעיתים ניתק לזמן מה הקשר..

מדוע זה מטריד אותך דוקא הפעם?

לק"י

אם זה קרה רק בפעם הזאת, סביר להניח שיש לה סיבה טובה.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?