לק"י

נמצאת כשצריכים אותה.

אבל חשבתי על זה, ו- לפעמים כשכועסים על מישו או נפגעים ממנו, ולא מדברים איתו- אז הכאב והכעס רק הולכים וגדלים.

לעומת זאת, אם מדברים (למרות הקושי והכאב)- רואים שהמישו הזה לא בהכרח כועס עלינו/ שונא אותנו/ מזלזל בנו, אלא יתכן שמסיבותיו שלו הוא לא שם כשהיינו צריכים אותו.

והסיבות שלו יכולות להיות סיבות רציניות או פחות רציניות (כמו: חוסר מחשבה וכדומה)- ולמרות זאת השיחות והמפגשים איתו יכולים לרכך את ההרגשה הלא נעימה, ולהזכיר לנו את האהבה והקשר שקיימים.

לכן, לעניות דעתי, עשית בשכל שיצרת איתה קשר (כי לפי מה שהבנתי היא ממש חשובה לך), וחשוב שתדברו- אפילו על סתם דברים כדי שהכעס והכאב לא יגדלו עוד.

וכשתדברו- אולי תרגישי שאת כבר פחות פגועה ממנה.

חוץ מזה, שחשוב שתדברי איתה על מה שקרה..

ואם לא נעים לך לפתוח את זה (ואני די בטוחה שלי לא היה נעים לפתוח את הנושא), אז או שתחכי עוד זמן מה שהקשר ייפרח מחדש

או

שכאשר את מדברת איתה על הפרידה שלה- תזכירי את הפרידה שלך ("את יודעת, גם לי כשנפרדתימ... היה ככה" וכדומה), זה יזכיר לה שגם את חווית את זה. ואולי היא תזכר איך היא התנהגה כשזה קרה, ותפתח בעצמה את הדיבור על הנושא.

שיהיה בהצלחה! ובשורות טובות לך ולכל עמ"י!!

לק"י

שאת מוכנה להקשיב כל הזמן, אבל לא מספיק מעריכה גם את הרצונות שלך?!

לק"י

יש אנשים שמוותרים על הרצונות שלהם בשביל האחרים

או

שהם נותנים הרגשה כזאת: "אני פה בשבילכם, ואני מוכנה לוותר על הרצונות שלו, הרגשות שלי וכו'".

כאילו, חשוב לשדר לאנשים שגם לנו יש רצונות ורגשות, ואנחנו לא סמרטוטים. ואנחנו לא נותנים את עצמינו בלי גבול, וכשלנו יש צורך מסויים- אנחנו נרצה שיתייחסו אליו.

חוץ מזה, אם החברה שלך מתנהגת ככה באופן קבוע- הייתי שוקלת האם כדאי להמשיך חברות כזאת..

(ואני לא אומרת שזה ככה חו"ח, אלא רק מעלה שאלה).

לק"י

קודם כל, את מרגישה שהרצונות והרגשות שלך חשובים?

כי אם לא, אז כדאי שתתחילי לעבוד על זה!

(כדי שהאחרים יכבדו אותך, קודם כל את צריכה לכבד את עצמך!).

אולי תתני לעצמך את האפשרות לפתוח את הרגשות שלך בפני אנשים אחרים.

תבחרי דמות שקרובה אלייך ואת יודעת שאכפת לה- ותשתפי אותה בדברים שעוברים עלייך, בקשיים שלך, ברגשות שלך.

ותנסי בשיחות עם אנשים- לדבר גם על עצמך..

כדי שתוכלי לעזור לאחרים- חשוב שיהיו גם לך כוחות!!

בהצלחה רבה!

ואם יהיה לי עוד רעיון בעז"ה, אני אכתוב..

לק"י

ושיהיה בהצלחה!

ושתעשי את מה שטוב לך באמת!!

ואני לא אומרת לך לשדר כמה שאת מסכנה, אבל לשתף..

למה התורה מצווה "לא תיטור"?

כי אותה נטירה היא שקר. היא אגו. חושך, חוסר מודעות.

גם מה שחושבים שהיה וגם מה שמרגישים בעקבות כך..

לדון לזכות ז"א לפסוק פסק במציאות אחרי האמת והטוב והזכות. גם אם אותו אחד לא באמת היה 100% עם כוונה טובה, כי הרע הוא חושך ולא אמיתי.

מה שאפשר לעשות זה לשאול עצמך במה את אולי מאכזבת את עצמך,

במה את לא נותנת אמון בעצמך, לא סומכת על עצמף..

כי אף אחד לא באמת יכול לעשות לנו משו בלי שנעשה זאת לעצמנו.

ודברי חז"ל: "כל הפוסל - במומו פוסל". מה שאנו רואים אצל אחרים זה כי זה נמצא אצלנו.

"כל נגעים אדם רואה חוץ - מנגעי עצמו" - מה שרואים בחוץ זה כי זה נמצא בתוכנו.

וה"בתוכנו" איננו אישי שלנו כך שאין הכוונה להאשמה עצמית, אלא לזיהוי המקור ולפתירה פנימית שהיא הרבה יותר קלה מחיצונית. זו הרי גישת פנימיות התורה..

שם הפתרון השורשי, ובסופו של דבר זו פשטות

ההאשמה העצמית היחידה הנכונה היא על כך שאנחנו מאשימים את עצמנו..

ו..תודה על המחמאה, הספר שלי עדיין לא יצא.. [ולא מאחל לך נסיון שאינך מכירה]

ב"הצלחה

זה לא אומר שהיא לא נכונה, אבל אולי מתאימה לאנשים/דרגות מסויימות, לי אישית היא הביאה בעיקר צרות.

אני מעדיפה את הגישה של "לדון לכף זכות" כי היא נותנת יותר לגיטימציה לרגשות ואנושיות. היא בעצם אומרת "אוקיי, נפגעת, לא נעים, אבל בוא תנסה לראות את המציאות מנקודת מבט אחרת, חיובית יותר" היא מאפשרת לך לראות גם את עצמך כאנושי, נפגע, כועס (כמובן כדאי שזה יהיה בפרופרציות למקרה, אבל כל אחד לפי יכולותיו) וגם את השני כאנושי, טועה, לא מתכוון וכו'.

התפיסה שהבאת פחות נותנת לגיטימציה לרגשות (ככה לפחות אני מרגישה), לי אישית היא גורמת לכך שכשפוגעים בי בסוף הכעס מופנה כלפי עצמי- מישהו פגע בי> אני נפגעת> נזכרת בתפיסה הזו> זה מציף איזשהו פגם אצלי> אני כועסת על עצמי על זה שנפגעתי ומרגישה רע עם אותו פגם.

זה קצת נותן תחושה שכל העולם בסדר, והבעיה תמיד אצלי, תורם להתקדמות ולעבודה עצמית - זה לא, לצבירת תסכולים וכעסים- מאוד.

אז יכול להיות שזו לא כוונת המשורר, אבל מי שיש לו נטיה טבעית לאשמה, התפיסה הזו רק תחזק את הנטיה הזו ותזיק לו.

מעבר לכך שגישה כזו גורמת לזה שאתה נמצא כל הזמן במודעות לפגמים שלך, א"א לחיות ככה נורמלי, וא"א להתקדם ככה, זה מחליש, זה מחזק את התפיסות השליליות שלך על עצמך, ולכן עדיפה בעייני הגישה של לדון לכף זכות שמחזקת הסתכלות חיובית על המציאות, שגם זו עבודה פנימית לא פשוטה בד"כ.

רובינו מכירים את הפגמים שלנו די טוב, ויודעים היכן נדרשת לנו עבודה (גם אם לא יודעים הכל, יודעים מספיק בשביל לספק לנו תעסוקה עד 120) ושבויים בתפיסות שליליות על עצמנו, כך שאין צורך לחזק יותר את הצד הזה, דווקא הצד של עין טובה (על עצמינו/אחרים) בד"כ צריך יותר חיזוק.

זו דעתי האישית בכל אופן.

בפירוש המילה "אחריות"

באנגלית - אחריות (ריספונס אביליטי) פירושה: יכולת תגובה - חיצוני

בעברית - אחריות פירושה: אחר היות - פנימי

זה לא שכל העולם בשביל ה"תיקון שלי"

זה שנמגר כבר את שורשי הדברים, נפסיק להתעסק בשטויות האלו, ונתחיל לחיות באמת!

והעניין שפחות מדגישים בגישה הזו הוא שהאגו איננו אישי. ה"פגמים" האלו, שהם רק דמיונות, הם לא "שלנו". "יתמו חטאים" - חטאים ולא חוטאים - הפגמים אינם אנשים אלא דעות.

מה שצריך לעשות זה לזהות אותם, ולא להזדהות איתם. להביט בהם ולתת להם לחלוף. הם רק למראית עין. אפשר גם לצחוק עליהם! [וגם לבטא רגשות]

זו גישה עמוקה ופחות קונבנציונלית אך שוה בסופו של דבר. כי שורש הבעיות הם בדעת וגישת הבעש"ט היא ההבדלה בדעת, בירור הדעת, ומשם באה המתקה נהדרת, איך פתאום לראות אחרת ממה שחשבנו.

"ורשעים עוד אינם" - הם עוד אינם (ולא "כבר אינם") - כי אף פעם לא באמת היו. זה היה רק חטאים ולא חוטאים. רוחות, דעות, מחשבות, חשבונות. "אלהים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים"

כשתופסים את העקרון אז כבר יש הרבה פחות עבודה כי מבינים שהעבודה היחידה היא בדעת. מבינים שאנו לא סובלים ממה שקורה לנו אלא מהמחשבות שלנו על מה שקורה לנו!

דבר שני ופרקטי - השיטה נכונה גם למבט של דברים טובים חוץ מ"פגמים".

למשל - הייתי רוצה שמישו יעשה לי טוב מסוים כך וכך. אני מסתכל - האם אני עושה לעצמי את אותו טוב?

אני רוצה שיפנקו אותי - האם אני מפנק עצמי? יאללה לפנק עצמי ועם זאת גם יפנקו אותי!

יכול להיות שהטוב הזה כבר קיים בסביבתי רק שאני לא רואה אותו?

הגישה הזו אומרת שכל מה שאנו באמת רוצים כבר קיים. רק עוד לא זיהינו זאת.

כי באמת איך אפשר לרצות משהו שלא קיים?

יש שאלה - כי יש תשובה לגלות

יש חושך - כי יש אור שבוקע ממנו

יש מכה - ויש רפואה שקודמת לה

!

"להביט בהם ולתת להם לחלוף"- אז איפה העבודה פה?

"הפגמים הם רק דמיונות"- אז אפשר ללכת לנוח?

מסכימה איתך שבשורש הנשמה טובה וטהורה ללא אותם פגמים, אבל ב"קליפות" הם נמצאים ושם העבודה.

זה שהכל מתחיל בדעות, נכון, זה עדיין לא עונה על מה שכתבתי למעלה. א"א להיות כל הזמן במודעות לדעות מוטעות, א"א להתקדם ככה לשום מקום.

יוצא מזה גם שאנשים יותר רגישים דעותיהם מעוותות יותר, מי שנוטה להיפגע יותר= יש לו יותר פגמים/דעות שדורשות תיקון. בד"כ במציאות, דווקא אנשים שרגישים פחות, יהיו כאלה גם כלפי הסביבה שלהם, ואנשים רגישים יותר יהיו רגישים ואכפתיים יותר כלפי הסביבה.

ושוב, התייחסות רק ל"דעת" לא נותנת לגיטמציה לרגשות, הרגש הוא תוצר של מחשבה ואם המחשבה מעוותת אז גם לרגש אין מקום. וכלא נותנים לו מקום- הוא כבר ידאג שיתנו לו.

ואם כבר התייחסת לדברים טובים, שים לב שעדיין התייחסת ל"פגמים", אמנם כלפי עצמנו, אבל זה עדיין פגם.

השאלה אם זה עובד כך שכל טוב שאתה רואה סביבך- קיים בך. ואם כן- זו נקודה לא פחות משמעותית וחשובה להתפתחות האישית.

אתחיל מהסוף: בוודאי שעובד וזה חזק מאוד. בסדנא שהייתי בסיומה היינו צריכים כל אחד לומר\לכתוב משו טוב על כל אחד מהפורום. אח"כ היינו צריכים לכתוב את כל הדברים הטובים האלו בתעודת הוקרה שניתנה

מאיתנו לעצמנו. ז"א כל מה שראינו בחברי הקבוצה אלו בעצם דברים טובים בנו..

אממה - בדר"כ אנו "מתעוררים" לדברים דרך סבל ומה שמפריע.. לכן כתבתי כך קודם.. הלוואי וניתן לעצמנו תעודת הוקרה והערכה

--

נכון, כל רגש הוא תוצר של עולם האמונות. רגש שלילי כמו גם תחושה שלילית (גוף הכאב) הוא בעצם שקר, דהיינו טעות שהתממשה. ה"רע" הוא דמיוני. דמיוני אמיתי.. כפי שכתוב, ויש שיר על זה: "באמת אין שום עצב בעולם. למי שמכיר אורה של האמת" או לגבי פחד בתהלים: "שם פחדו פחד , לא היה פחד". או: "און אם ראיתי בלבי - לא ישמע ה'". ועוד. מחשבותינו (ואתן רגשותינו ותחושותינו) אינן הההאמת.

העבודה היא ללא מאמץ. לזהות ולא להזדהות. זה לא קל לא להתאמץ ולא להאבק. צריך להתאמץ לא להתאמץ..

מה התכלית? חיבור לנשמה, לעץ החיים. ששם האמת ושם השלמות ושם כל מה שבאמת רוצים ושם יש נסים. מה שמסתיר את אור הנשמה אלו המחשבות שלנו, עץ הדעת. [ולשם כך צריך גם מדיטציה\התבודדות אבל זה עניין נוסף..]

זה לא סתם ללכת לנוח. "קומה ה' למנוחתך"! זה מצריך לקום למנוחה..

העבודה בימות המשיח היא מול "רע" חיצוני דמיוני. אפשר לסיים את העבודה הזו הרבה לפני 120 ואז להתחיל לחיות באמת..

יש חיים שאנו עוד לא מכירים. יש חיים לאחר העבודה..

יש לך מקור שאומר את זה? אני מכירה רק את מה שהבאת קודם על על הצד השלילי, לא ראיתי התייחסות גם לחיובי.

ולחלק השני-

אתה יכול לתת דוגמא פרקטית, לא הבנתי מה זה אומר בפועל, למשל-

מישהו אמר לי משהו שפגע בי, נפגעתי, הרגשתי עצב/כעס.

זיהיתי שמה שהפריע לי בהתנהגות שלו זה חוסר אכפתיות.

מסקנה: במקומות מסויימים אני לא אכפתית (?)

מה עכשיו?

מן הסתם יש אבל לא עולה לי כרגע.

לגבי המקרה:

הכי קל לעבוד על "תלונה", מחשבה שגורמת מתח. עצב וכעס הם רעות חולות הי"ו.. הרגשות אלו מורות לנו שיש כאן משהו לא תקין, יש כאן שקר.

המחשבה יכולה להיות: פלוני לא אכפתי. פלוני צריך להיות יותר אכפתי. זו התלונה במקרה ההוא.

עכשיו, את יודעת שזה לא בהכרח האמת, מחשבה, בוודאי כזו שמעוררת מתח, היא אף פעם לא האמת. המחשבה הזו שפלוני לא אכפתי גורמת לך סבל.

את יכולה להעצים את הסבל הזה, את ה"סיפור" הזה בתוכך, לראות מה זה גורם, גם בפיזי.  [זה אכן סיפור של האגו, מחשבת הסבל הזו]

ואז לראות מי את ללא ה"סיפור" הזה. מי את בשלוה הפנימית שאיננה תלויה, ללא מחשבות וסבל. [זה מה שעושים במדיטציה או שקט פנימי]

אח"כ אפשר להפוך את המחשבה המקורית בכמה אפשרויות.

לדוגמא: אני (או: המחשבה שלי) צריכה להיות יותר אכפתית, כולל לעצמי כמובן [בחמלה, ולא באשמה\ביקורת או "מסקנה"]

או: פלוני לא צריך להיות יותר אכפתי. לנסות לראות איך הוא כן אכפתי באמת.

או: פלוני לא מספיק אכפתי, וזה בסדר.. [זה לא העסק שלך האכפתיות שלו..]

בשעת הדחק אפשר לעשות היפוכים מידיים או בירור הדעת בדרך אחרת.

כמו כן יכולהיות באמת שהוא לא מספיק אכפתי אבל למה לך להעניש עצמך על כסילותם של אחרים.

יש בעולם חוסר מודעות וגם לזה אפשר להתיחס בחמלה, או בהתרחקות, בלי סבל. 'חטאים ולא חוטאים...'

מה שכתבת מבוסס על השיטה של ביירון קייטי? (כך זה נשמע..)

ננסה את זה פעם הבאה בלנ"ד.

הלכתי על כמה שיותר בטוח ומתומצת שאפשר כאן, שזה עפ"י קייטי.

וכמובן שזה אותו עקרון של הבעש"ט של הכנעה הבדלה המתקה.

אני אישית ממליץ גם על אקהרט טול

ואפילו על ר' נחמן.. |בבדיחותא|

ואגב - קייטי ובעלה יהודים

אבל מה לעשות שאנחנו בשבירה נפשית..

חולה לומד על המחלה שלו, באיזה רובד שתהיה וכך גם מבריא ממנה..

אנחנו כולנו חולים בנפש. לא באישי, העולם חולה.

אנחנו אפילו לא יודעים ומתארים לעצמנו מהי נפש בריאה שלמה. נפש של ימות המשיח. יש שם שלמות נפלאה!

כשנעבור זאת ונגיע לשם, כבר נצטרך פחות את כל תחומי הנפש. פשוט נגיע לבית המקדש ונרפא. ריפוי כמו שהיה בהר סיני, עד אלמוות!

בב"י!

19. לא תיקום ולא תיטור

צוטט מהאתר של ישיבת בית אל

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=627

* אולי ייתכן שבזמן שאת עברת את אותו קשר משמעותי,

היא גם עברה משהו משמעותי מסוג אחר, או מאותו סוג,

וגם היא נתקלה בקושי גדול שהכביד?

* אולי היא בחורה שמדברת ומשתפת פחות?

מהלך רוחה- מה נראה לך שנכון לגביה?

* האם זה היה קיים תמיד או שנוצר רק עכשיו?

האם היא כך רק איתך או עם כל שאר חברותיה הקרובות?

דעי לך שייתכן מאוד שהיא גם משתדלת מאוד לשוחח איתך,

במסגרת מי שהיא ובהתאם לצורת ההתנהלות שלה

ולכן יתכן שהיא מרגישה שהיא משוחחת ומשתפת, שומעת ומקשיבה לך

על אף שאת מרגישה פחות-

וזאת כי את מתנהלת אחרת ממנה.

בעצמינו......... כשקורה הדבר לא רואים מה מעבר למעשים של החברה.... אך כשאת מתבשלת על עצמך במהלך הזמן........... את מסתכלת לאחור... ו..וואו...... פחות שיתפת.... אך התמודדת באמת!!! ואולי החברה רצתה בטובתך?? שתדעי להתמודד לבד בעצמך? שתגלי בעצמך כוחות נפש אדירים... שאין לאף אחד אחר? וכך.. את.. רק את.... תעלי מעלה מעלה.... ותעלי על דרך המלך!! תכירי את עצמך יותר טוב!!עוד תגלי את הדרך הנכונה.... זאת דרך.. תמיד נישאר בדרך.... אך תמיד נתקדם... ונעבור הרבה מהדרך!!! בהצלחה!!! זה בדוק,נכון!!! וקיים.......

רק בשביל זה זה שווה... וכל אחד.. במקומו הוא......הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא....

תקשיבי את פשוט מיוחדת! להצליח להתמודד גם עם פרידה זה ממש קשה, אבל זה יותר קשה כשציפית שחברה שלך תוכל להיות איתך שם וזה לא קרה.

אני לא מכירה את חברה שלך, אבל כשחברה לא נמצאת לידך כשצריך אותה , בשבילי היא לא חברה. אני חושבת שזה ממש פוגע. ואת לא צריכה לשדר עסקים כרגיל ושהכל בסדר, אני חושבת שבהזדמנות שתצא לכן לדבר, חשוב שתעלי את זה, שהיא לא הייתה איתך כשציפית שהיא תהיה שם. את לא צריכה להציג שאת גיבורה ושהכל בסדר כשבפנים הכל כואב.

ועכשיו אני אשתף אותך בתובנות שאני למדתי. כשראיתי שאני צריכה לחפש את חברה שלי והיא לא זמינה לי. עם הרבה קושי הבנתי שהיא כנראה לא מסוגלת להכיל את מה שאני עוברת. היה לי קשה מאוד. אבל עזר לי שאמרתי לעצמי שב"ה יש לי משפחה ויש לי עוד חברות. עשיתי עם עצמי עבודה והחלטתי שאני חייבת לשתף ולא להשאיר את הכאב בפנים. כך כל מי שחשבתי שיכול באמת לעזור לי ולהבין אותי שיתפתי אותו.

אני רוצה לספר לך מה גיליתי, 1. שלא חייבים להישען רק על חברה אחת כי כשהיא לא שם אנחנו נשארים לבד וכן ניתן להגדיל לעצמך את מעגל החברות הטובות והאנשים שנותנים בהם אמון.

2. גיליתי שיש הרבה אנשים שאפשר לשתף ויש להם עצות טובות לתת לי. 3. שמחתי מאוד שלא השארתי ולא נשארתי עם הכאב בתוך תוכי זה הקל עליי מאוד. 

והכי חשוב כשחזרתי להיות בקשר איתה היה לי יותר קל הייתי הרבה פחות מאוכזבת ויכלתי לתמוך בה אבל גם בלב שלם לא הרגשתי צורך להתמסר. כשהיא שיתפה הייתי שם נכונה לעזור ולהכיל, אבל לא הראתי לה עודף דאגה למצב שלה בכל רגע נתון.

אני מאחלת שתצליחי להתמודד עם האתגרים שהקב"ה מציב בפנינו ולהתחשל ולמצוא הכי בקרוב את החתן המיועד לך. בעזרת ה'. 

כל אחד עובר משהו  בחיים....כל אחד מתישהו מרגיש את הפתאום לבד בדד... אך הקב"ה מרים.... וברור שרק הקב"ה מחשל אותנו- ואולי הקב"ה שלח את החברה בשביל זה?? הרי נסתרות דרכי ה'.... את לא יודעת מה ולמה.. אך את יודעת שזה בשבילך.... הקב"ה שם אותך פה בעולם.. בתק' מסויימת.. בזמן מסויים.. ועם אנשים מסויימים..... וכל זה לא סתם... יש לך ייעוד בעולם.... אולי הקב"ה שלח את החברה כדי לעזור לך להתחשל.. או שהוא רוצה להראות לך שאת מסוגלת להתמודד לבד,למרות שהכי קשה בעולם לראות את זה.. אך זה זה.... מקווה שעזרתי ושלא חזרתי על הנאמר פה..

האם היא עצמה מיוזמתה נוהגת להתקשר הרבה ולשתף?

ומלבד זה, קורה שלעיתים ניתק לזמן מה הקשר..

מדוע זה מטריד אותך דוקא הפעם?

לק"י

אם זה קרה רק בפעם הזאת, סביר להניח שיש לה סיבה טובה.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי