לק"י

נמצאת כשצריכים אותה.

אבל חשבתי על זה, ו- לפעמים כשכועסים על מישו או נפגעים ממנו, ולא מדברים איתו- אז הכאב והכעס רק הולכים וגדלים.

לעומת זאת, אם מדברים (למרות הקושי והכאב)- רואים שהמישו הזה לא בהכרח כועס עלינו/ שונא אותנו/ מזלזל בנו, אלא יתכן שמסיבותיו שלו הוא לא שם כשהיינו צריכים אותו.

והסיבות שלו יכולות להיות סיבות רציניות או פחות רציניות (כמו: חוסר מחשבה וכדומה)- ולמרות זאת השיחות והמפגשים איתו יכולים לרכך את ההרגשה הלא נעימה, ולהזכיר לנו את האהבה והקשר שקיימים.

לכן, לעניות דעתי, עשית בשכל שיצרת איתה קשר (כי לפי מה שהבנתי היא ממש חשובה לך), וחשוב שתדברו- אפילו על סתם דברים כדי שהכעס והכאב לא יגדלו עוד.

וכשתדברו- אולי תרגישי שאת כבר פחות פגועה ממנה.

חוץ מזה, שחשוב שתדברי איתה על מה שקרה..

ואם לא נעים לך לפתוח את זה (ואני די בטוחה שלי לא היה נעים לפתוח את הנושא), אז או שתחכי עוד זמן מה שהקשר ייפרח מחדש

או

שכאשר את מדברת איתה על הפרידה שלה- תזכירי את הפרידה שלך ("את יודעת, גם לי כשנפרדתימ... היה ככה" וכדומה), זה יזכיר לה שגם את חווית את זה. ואולי היא תזכר איך היא התנהגה כשזה קרה, ותפתח בעצמה את הדיבור על הנושא.

שיהיה בהצלחה! ובשורות טובות לך ולכל עמ"י!!

לק"י

שאת מוכנה להקשיב כל הזמן, אבל לא מספיק מעריכה גם את הרצונות שלך?!

לק"י

יש אנשים שמוותרים על הרצונות שלהם בשביל האחרים

או

שהם נותנים הרגשה כזאת: "אני פה בשבילכם, ואני מוכנה לוותר על הרצונות שלו, הרגשות שלי וכו'".

כאילו, חשוב לשדר לאנשים שגם לנו יש רצונות ורגשות, ואנחנו לא סמרטוטים. ואנחנו לא נותנים את עצמינו בלי גבול, וכשלנו יש צורך מסויים- אנחנו נרצה שיתייחסו אליו.

חוץ מזה, אם החברה שלך מתנהגת ככה באופן קבוע- הייתי שוקלת האם כדאי להמשיך חברות כזאת..

(ואני לא אומרת שזה ככה חו"ח, אלא רק מעלה שאלה).

לק"י

קודם כל, את מרגישה שהרצונות והרגשות שלך חשובים?

כי אם לא, אז כדאי שתתחילי לעבוד על זה!

(כדי שהאחרים יכבדו אותך, קודם כל את צריכה לכבד את עצמך!).

אולי תתני לעצמך את האפשרות לפתוח את הרגשות שלך בפני אנשים אחרים.

תבחרי דמות שקרובה אלייך ואת יודעת שאכפת לה- ותשתפי אותה בדברים שעוברים עלייך, בקשיים שלך, ברגשות שלך.

ותנסי בשיחות עם אנשים- לדבר גם על עצמך..

כדי שתוכלי לעזור לאחרים- חשוב שיהיו גם לך כוחות!!

בהצלחה רבה!

ואם יהיה לי עוד רעיון בעז"ה, אני אכתוב..

לק"י

ושיהיה בהצלחה!

ושתעשי את מה שטוב לך באמת!!

ואני לא אומרת לך לשדר כמה שאת מסכנה, אבל לשתף..

למה התורה מצווה "לא תיטור"?

כי אותה נטירה היא שקר. היא אגו. חושך, חוסר מודעות.

גם מה שחושבים שהיה וגם מה שמרגישים בעקבות כך..

לדון לזכות ז"א לפסוק פסק במציאות אחרי האמת והטוב והזכות. גם אם אותו אחד לא באמת היה 100% עם כוונה טובה, כי הרע הוא חושך ולא אמיתי.

מה שאפשר לעשות זה לשאול עצמך במה את אולי מאכזבת את עצמך,

במה את לא נותנת אמון בעצמך, לא סומכת על עצמף..

כי אף אחד לא באמת יכול לעשות לנו משו בלי שנעשה זאת לעצמנו.

ודברי חז"ל: "כל הפוסל - במומו פוסל". מה שאנו רואים אצל אחרים זה כי זה נמצא אצלנו.

"כל נגעים אדם רואה חוץ - מנגעי עצמו" - מה שרואים בחוץ זה כי זה נמצא בתוכנו.

וה"בתוכנו" איננו אישי שלנו כך שאין הכוונה להאשמה עצמית, אלא לזיהוי המקור ולפתירה פנימית שהיא הרבה יותר קלה מחיצונית. זו הרי גישת פנימיות התורה..

שם הפתרון השורשי, ובסופו של דבר זו פשטות

ההאשמה העצמית היחידה הנכונה היא על כך שאנחנו מאשימים את עצמנו..

ו..תודה על המחמאה, הספר שלי עדיין לא יצא.. [ולא מאחל לך נסיון שאינך מכירה]

ב"הצלחה

זה לא אומר שהיא לא נכונה, אבל אולי מתאימה לאנשים/דרגות מסויימות, לי אישית היא הביאה בעיקר צרות.

אני מעדיפה את הגישה של "לדון לכף זכות" כי היא נותנת יותר לגיטימציה לרגשות ואנושיות. היא בעצם אומרת "אוקיי, נפגעת, לא נעים, אבל בוא תנסה לראות את המציאות מנקודת מבט אחרת, חיובית יותר" היא מאפשרת לך לראות גם את עצמך כאנושי, נפגע, כועס (כמובן כדאי שזה יהיה בפרופרציות למקרה, אבל כל אחד לפי יכולותיו) וגם את השני כאנושי, טועה, לא מתכוון וכו'.

התפיסה שהבאת פחות נותנת לגיטימציה לרגשות (ככה לפחות אני מרגישה), לי אישית היא גורמת לכך שכשפוגעים בי בסוף הכעס מופנה כלפי עצמי- מישהו פגע בי> אני נפגעת> נזכרת בתפיסה הזו> זה מציף איזשהו פגם אצלי> אני כועסת על עצמי על זה שנפגעתי ומרגישה רע עם אותו פגם.

זה קצת נותן תחושה שכל העולם בסדר, והבעיה תמיד אצלי, תורם להתקדמות ולעבודה עצמית - זה לא, לצבירת תסכולים וכעסים- מאוד.

אז יכול להיות שזו לא כוונת המשורר, אבל מי שיש לו נטיה טבעית לאשמה, התפיסה הזו רק תחזק את הנטיה הזו ותזיק לו.

מעבר לכך שגישה כזו גורמת לזה שאתה נמצא כל הזמן במודעות לפגמים שלך, א"א לחיות ככה נורמלי, וא"א להתקדם ככה, זה מחליש, זה מחזק את התפיסות השליליות שלך על עצמך, ולכן עדיפה בעייני הגישה של לדון לכף זכות שמחזקת הסתכלות חיובית על המציאות, שגם זו עבודה פנימית לא פשוטה בד"כ.

רובינו מכירים את הפגמים שלנו די טוב, ויודעים היכן נדרשת לנו עבודה (גם אם לא יודעים הכל, יודעים מספיק בשביל לספק לנו תעסוקה עד 120) ושבויים בתפיסות שליליות על עצמנו, כך שאין צורך לחזק יותר את הצד הזה, דווקא הצד של עין טובה (על עצמינו/אחרים) בד"כ צריך יותר חיזוק.

זו דעתי האישית בכל אופן.

בפירוש המילה "אחריות"

באנגלית - אחריות (ריספונס אביליטי) פירושה: יכולת תגובה - חיצוני

בעברית - אחריות פירושה: אחר היות - פנימי

זה לא שכל העולם בשביל ה"תיקון שלי"

זה שנמגר כבר את שורשי הדברים, נפסיק להתעסק בשטויות האלו, ונתחיל לחיות באמת!

והעניין שפחות מדגישים בגישה הזו הוא שהאגו איננו אישי. ה"פגמים" האלו, שהם רק דמיונות, הם לא "שלנו". "יתמו חטאים" - חטאים ולא חוטאים - הפגמים אינם אנשים אלא דעות.

מה שצריך לעשות זה לזהות אותם, ולא להזדהות איתם. להביט בהם ולתת להם לחלוף. הם רק למראית עין. אפשר גם לצחוק עליהם! [וגם לבטא רגשות]

זו גישה עמוקה ופחות קונבנציונלית אך שוה בסופו של דבר. כי שורש הבעיות הם בדעת וגישת הבעש"ט היא ההבדלה בדעת, בירור הדעת, ומשם באה המתקה נהדרת, איך פתאום לראות אחרת ממה שחשבנו.

"ורשעים עוד אינם" - הם עוד אינם (ולא "כבר אינם") - כי אף פעם לא באמת היו. זה היה רק חטאים ולא חוטאים. רוחות, דעות, מחשבות, חשבונות. "אלהים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים"

כשתופסים את העקרון אז כבר יש הרבה פחות עבודה כי מבינים שהעבודה היחידה היא בדעת. מבינים שאנו לא סובלים ממה שקורה לנו אלא מהמחשבות שלנו על מה שקורה לנו!

דבר שני ופרקטי - השיטה נכונה גם למבט של דברים טובים חוץ מ"פגמים".

למשל - הייתי רוצה שמישו יעשה לי טוב מסוים כך וכך. אני מסתכל - האם אני עושה לעצמי את אותו טוב?

אני רוצה שיפנקו אותי - האם אני מפנק עצמי? יאללה לפנק עצמי ועם זאת גם יפנקו אותי!

יכול להיות שהטוב הזה כבר קיים בסביבתי רק שאני לא רואה אותו?

הגישה הזו אומרת שכל מה שאנו באמת רוצים כבר קיים. רק עוד לא זיהינו זאת.

כי באמת איך אפשר לרצות משהו שלא קיים?

יש שאלה - כי יש תשובה לגלות

יש חושך - כי יש אור שבוקע ממנו

יש מכה - ויש רפואה שקודמת לה

!

"להביט בהם ולתת להם לחלוף"- אז איפה העבודה פה?

"הפגמים הם רק דמיונות"- אז אפשר ללכת לנוח?

מסכימה איתך שבשורש הנשמה טובה וטהורה ללא אותם פגמים, אבל ב"קליפות" הם נמצאים ושם העבודה.

זה שהכל מתחיל בדעות, נכון, זה עדיין לא עונה על מה שכתבתי למעלה. א"א להיות כל הזמן במודעות לדעות מוטעות, א"א להתקדם ככה לשום מקום.

יוצא מזה גם שאנשים יותר רגישים דעותיהם מעוותות יותר, מי שנוטה להיפגע יותר= יש לו יותר פגמים/דעות שדורשות תיקון. בד"כ במציאות, דווקא אנשים שרגישים פחות, יהיו כאלה גם כלפי הסביבה שלהם, ואנשים רגישים יותר יהיו רגישים ואכפתיים יותר כלפי הסביבה.

ושוב, התייחסות רק ל"דעת" לא נותנת לגיטמציה לרגשות, הרגש הוא תוצר של מחשבה ואם המחשבה מעוותת אז גם לרגש אין מקום. וכלא נותנים לו מקום- הוא כבר ידאג שיתנו לו.

ואם כבר התייחסת לדברים טובים, שים לב שעדיין התייחסת ל"פגמים", אמנם כלפי עצמנו, אבל זה עדיין פגם.

השאלה אם זה עובד כך שכל טוב שאתה רואה סביבך- קיים בך. ואם כן- זו נקודה לא פחות משמעותית וחשובה להתפתחות האישית.

אתחיל מהסוף: בוודאי שעובד וזה חזק מאוד. בסדנא שהייתי בסיומה היינו צריכים כל אחד לומר\לכתוב משו טוב על כל אחד מהפורום. אח"כ היינו צריכים לכתוב את כל הדברים הטובים האלו בתעודת הוקרה שניתנה

מאיתנו לעצמנו. ז"א כל מה שראינו בחברי הקבוצה אלו בעצם דברים טובים בנו..

אממה - בדר"כ אנו "מתעוררים" לדברים דרך סבל ומה שמפריע.. לכן כתבתי כך קודם.. הלוואי וניתן לעצמנו תעודת הוקרה והערכה

--

נכון, כל רגש הוא תוצר של עולם האמונות. רגש שלילי כמו גם תחושה שלילית (גוף הכאב) הוא בעצם שקר, דהיינו טעות שהתממשה. ה"רע" הוא דמיוני. דמיוני אמיתי.. כפי שכתוב, ויש שיר על זה: "באמת אין שום עצב בעולם. למי שמכיר אורה של האמת" או לגבי פחד בתהלים: "שם פחדו פחד , לא היה פחד". או: "און אם ראיתי בלבי - לא ישמע ה'". ועוד. מחשבותינו (ואתן רגשותינו ותחושותינו) אינן הההאמת.

העבודה היא ללא מאמץ. לזהות ולא להזדהות. זה לא קל לא להתאמץ ולא להאבק. צריך להתאמץ לא להתאמץ..

מה התכלית? חיבור לנשמה, לעץ החיים. ששם האמת ושם השלמות ושם כל מה שבאמת רוצים ושם יש נסים. מה שמסתיר את אור הנשמה אלו המחשבות שלנו, עץ הדעת. [ולשם כך צריך גם מדיטציה\התבודדות אבל זה עניין נוסף..]

זה לא סתם ללכת לנוח. "קומה ה' למנוחתך"! זה מצריך לקום למנוחה..

העבודה בימות המשיח היא מול "רע" חיצוני דמיוני. אפשר לסיים את העבודה הזו הרבה לפני 120 ואז להתחיל לחיות באמת..

יש חיים שאנו עוד לא מכירים. יש חיים לאחר העבודה..

יש לך מקור שאומר את זה? אני מכירה רק את מה שהבאת קודם על על הצד השלילי, לא ראיתי התייחסות גם לחיובי.

ולחלק השני-

אתה יכול לתת דוגמא פרקטית, לא הבנתי מה זה אומר בפועל, למשל-

מישהו אמר לי משהו שפגע בי, נפגעתי, הרגשתי עצב/כעס.

זיהיתי שמה שהפריע לי בהתנהגות שלו זה חוסר אכפתיות.

מסקנה: במקומות מסויימים אני לא אכפתית (?)

מה עכשיו?

מן הסתם יש אבל לא עולה לי כרגע.

לגבי המקרה:

הכי קל לעבוד על "תלונה", מחשבה שגורמת מתח. עצב וכעס הם רעות חולות הי"ו.. הרגשות אלו מורות לנו שיש כאן משהו לא תקין, יש כאן שקר.

המחשבה יכולה להיות: פלוני לא אכפתי. פלוני צריך להיות יותר אכפתי. זו התלונה במקרה ההוא.

עכשיו, את יודעת שזה לא בהכרח האמת, מחשבה, בוודאי כזו שמעוררת מתח, היא אף פעם לא האמת. המחשבה הזו שפלוני לא אכפתי גורמת לך סבל.

את יכולה להעצים את הסבל הזה, את ה"סיפור" הזה בתוכך, לראות מה זה גורם, גם בפיזי.  [זה אכן סיפור של האגו, מחשבת הסבל הזו]

ואז לראות מי את ללא ה"סיפור" הזה. מי את בשלוה הפנימית שאיננה תלויה, ללא מחשבות וסבל. [זה מה שעושים במדיטציה או שקט פנימי]

אח"כ אפשר להפוך את המחשבה המקורית בכמה אפשרויות.

לדוגמא: אני (או: המחשבה שלי) צריכה להיות יותר אכפתית, כולל לעצמי כמובן [בחמלה, ולא באשמה\ביקורת או "מסקנה"]

או: פלוני לא צריך להיות יותר אכפתי. לנסות לראות איך הוא כן אכפתי באמת.

או: פלוני לא מספיק אכפתי, וזה בסדר.. [זה לא העסק שלך האכפתיות שלו..]

בשעת הדחק אפשר לעשות היפוכים מידיים או בירור הדעת בדרך אחרת.

כמו כן יכולהיות באמת שהוא לא מספיק אכפתי אבל למה לך להעניש עצמך על כסילותם של אחרים.

יש בעולם חוסר מודעות וגם לזה אפשר להתיחס בחמלה, או בהתרחקות, בלי סבל. 'חטאים ולא חוטאים...'

מה שכתבת מבוסס על השיטה של ביירון קייטי? (כך זה נשמע..)

ננסה את זה פעם הבאה בלנ"ד.

הלכתי על כמה שיותר בטוח ומתומצת שאפשר כאן, שזה עפ"י קייטי.

וכמובן שזה אותו עקרון של הבעש"ט של הכנעה הבדלה המתקה.

אני אישית ממליץ גם על אקהרט טול

ואפילו על ר' נחמן.. |בבדיחותא|

ואגב - קייטי ובעלה יהודים

אבל מה לעשות שאנחנו בשבירה נפשית..

חולה לומד על המחלה שלו, באיזה רובד שתהיה וכך גם מבריא ממנה..

אנחנו כולנו חולים בנפש. לא באישי, העולם חולה.

אנחנו אפילו לא יודעים ומתארים לעצמנו מהי נפש בריאה שלמה. נפש של ימות המשיח. יש שם שלמות נפלאה!

כשנעבור זאת ונגיע לשם, כבר נצטרך פחות את כל תחומי הנפש. פשוט נגיע לבית המקדש ונרפא. ריפוי כמו שהיה בהר סיני, עד אלמוות!

בב"י!

19. לא תיקום ולא תיטור

צוטט מהאתר של ישיבת בית אל

http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=627

* אולי ייתכן שבזמן שאת עברת את אותו קשר משמעותי,

היא גם עברה משהו משמעותי מסוג אחר, או מאותו סוג,

וגם היא נתקלה בקושי גדול שהכביד?

* אולי היא בחורה שמדברת ומשתפת פחות?

מהלך רוחה- מה נראה לך שנכון לגביה?

* האם זה היה קיים תמיד או שנוצר רק עכשיו?

האם היא כך רק איתך או עם כל שאר חברותיה הקרובות?

דעי לך שייתכן מאוד שהיא גם משתדלת מאוד לשוחח איתך,

במסגרת מי שהיא ובהתאם לצורת ההתנהלות שלה

ולכן יתכן שהיא מרגישה שהיא משוחחת ומשתפת, שומעת ומקשיבה לך

על אף שאת מרגישה פחות-

וזאת כי את מתנהלת אחרת ממנה.

בעצמינו......... כשקורה הדבר לא רואים מה מעבר למעשים של החברה.... אך כשאת מתבשלת על עצמך במהלך הזמן........... את מסתכלת לאחור... ו..וואו...... פחות שיתפת.... אך התמודדת באמת!!! ואולי החברה רצתה בטובתך?? שתדעי להתמודד לבד בעצמך? שתגלי בעצמך כוחות נפש אדירים... שאין לאף אחד אחר? וכך.. את.. רק את.... תעלי מעלה מעלה.... ותעלי על דרך המלך!! תכירי את עצמך יותר טוב!!עוד תגלי את הדרך הנכונה.... זאת דרך.. תמיד נישאר בדרך.... אך תמיד נתקדם... ונעבור הרבה מהדרך!!! בהצלחה!!! זה בדוק,נכון!!! וקיים.......

רק בשביל זה זה שווה... וכל אחד.. במקומו הוא......הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא....

תקשיבי את פשוט מיוחדת! להצליח להתמודד גם עם פרידה זה ממש קשה, אבל זה יותר קשה כשציפית שחברה שלך תוכל להיות איתך שם וזה לא קרה.

אני לא מכירה את חברה שלך, אבל כשחברה לא נמצאת לידך כשצריך אותה , בשבילי היא לא חברה. אני חושבת שזה ממש פוגע. ואת לא צריכה לשדר עסקים כרגיל ושהכל בסדר, אני חושבת שבהזדמנות שתצא לכן לדבר, חשוב שתעלי את זה, שהיא לא הייתה איתך כשציפית שהיא תהיה שם. את לא צריכה להציג שאת גיבורה ושהכל בסדר כשבפנים הכל כואב.

ועכשיו אני אשתף אותך בתובנות שאני למדתי. כשראיתי שאני צריכה לחפש את חברה שלי והיא לא זמינה לי. עם הרבה קושי הבנתי שהיא כנראה לא מסוגלת להכיל את מה שאני עוברת. היה לי קשה מאוד. אבל עזר לי שאמרתי לעצמי שב"ה יש לי משפחה ויש לי עוד חברות. עשיתי עם עצמי עבודה והחלטתי שאני חייבת לשתף ולא להשאיר את הכאב בפנים. כך כל מי שחשבתי שיכול באמת לעזור לי ולהבין אותי שיתפתי אותו.

אני רוצה לספר לך מה גיליתי, 1. שלא חייבים להישען רק על חברה אחת כי כשהיא לא שם אנחנו נשארים לבד וכן ניתן להגדיל לעצמך את מעגל החברות הטובות והאנשים שנותנים בהם אמון.

2. גיליתי שיש הרבה אנשים שאפשר לשתף ויש להם עצות טובות לתת לי. 3. שמחתי מאוד שלא השארתי ולא נשארתי עם הכאב בתוך תוכי זה הקל עליי מאוד. 

והכי חשוב כשחזרתי להיות בקשר איתה היה לי יותר קל הייתי הרבה פחות מאוכזבת ויכלתי לתמוך בה אבל גם בלב שלם לא הרגשתי צורך להתמסר. כשהיא שיתפה הייתי שם נכונה לעזור ולהכיל, אבל לא הראתי לה עודף דאגה למצב שלה בכל רגע נתון.

אני מאחלת שתצליחי להתמודד עם האתגרים שהקב"ה מציב בפנינו ולהתחשל ולמצוא הכי בקרוב את החתן המיועד לך. בעזרת ה'. 

כל אחד עובר משהו  בחיים....כל אחד מתישהו מרגיש את הפתאום לבד בדד... אך הקב"ה מרים.... וברור שרק הקב"ה מחשל אותנו- ואולי הקב"ה שלח את החברה בשביל זה?? הרי נסתרות דרכי ה'.... את לא יודעת מה ולמה.. אך את יודעת שזה בשבילך.... הקב"ה שם אותך פה בעולם.. בתק' מסויימת.. בזמן מסויים.. ועם אנשים מסויימים..... וכל זה לא סתם... יש לך ייעוד בעולם.... אולי הקב"ה שלח את החברה כדי לעזור לך להתחשל.. או שהוא רוצה להראות לך שאת מסוגלת להתמודד לבד,למרות שהכי קשה בעולם לראות את זה.. אך זה זה.... מקווה שעזרתי ושלא חזרתי על הנאמר פה..

האם היא עצמה מיוזמתה נוהגת להתקשר הרבה ולשתף?

ומלבד זה, קורה שלעיתים ניתק לזמן מה הקשר..

מדוע זה מטריד אותך דוקא הפעם?

לק"י

אם זה קרה רק בפעם הזאת, סביר להניח שיש לה סיבה טובה.

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰