למה את מכניסה לעצמך פחדים לראש?

יהיה בסדר, את תעברי את זה כמו שכולם עוברים את זה.

שתגידי לסיטואציה שבוע לפני החתונה,

תפתחי פה שוב שרשור

וניתן לך עצות מעשיות איך מתגברים על זה (ויש הרבה)

כרגע אני בכוונה לא נותן עצות או מדבר על זה

כי זה תאורתי

אין לך למה לחשוב על זה.

זה סתם מכניס אותך למצב רוח לא טוב

אז למה? פשוט בשביל מה?

עצה טובה לגרש מחשבות, היא לחשוב לעומק על משהו אחר

בהצלחה!

לא כזה תיאורטי, יש לי סיבה לחשוב על זה. וזה מלחיץ אותי לאללה. 
אני באמת לא חושבת שזה פחד נורמלי. תיארתי את ההרגשה לחברה והיא טוענת שיש לי סוג של תת חרדה חברתית, ואני חושבת שאולי יש סיכוי שהיא צודקת, למרות שזו פעם ראשונה שאני בכלל חושבת על משהו בכיוון הזה, לא היו לי בעיות חברתיות בעבר. 
אני גם לא מצליחה לא לחשוב על זה [בדרך כלל זה מלווה בתחושה של חולשה ושכל חום הגוף עולה... עד כדי כך...]

גם אני ממש לא רואה את החתונה עצמה כאירוע מהנה, להיפך, אין לי מושג מה אעשה כשזה יגיע (אם בכלל..).

מה עושים?

אם את יודעת מעכשיו שיש לך קושי עם זה כדאי שתנסי למצוא פתרונות,

יכול להיות שאיזה טיפול מרגיע (מגע/דמיון מודרך..)לפני כן יעשה את העבודה, לא חסרים היום דברים מהסוג הזה,

אם את מתחברת יותר לדברים פרקטיים- כמה פגישות של CBT יכולים לעזור,

במקרים קיצוניים אם את חוששת שממש לא תתפקדי- איזו תרופת הרגעה (טבעית/לא טבעית) באופן חד פעמי (כדאי כמובן לבחון מראש את ההשפעה).

זה נראה לי כל כך מעוות. אני זו שאמורה להנות! 

חוצמזה גם את לוקחת זו עדיין "את" רק יותר משוחררת (אם היא עושה את פעולתה כמו שצריך)

אבל שוב- יש לך עוד כמה אופציות, אולי עדיף לנסות קודם אותן.

אפשר גם למצוא "פתרונות" קטנים לדברים ספציפים.

(לא פותר הכול, אבל יש שזה עוזר להן.)

לדוגמה:

טול לא שקוף מדי.

הזמן שהחתן בא לכסות את הכלה - לא זמן ארוך מדי, קצר ולעניין.

להסתובב - לבקש שמישהי תסתובב איתך כל הזמן, אפשר גם לקחת אחיין (אם יש) ולהתעסק איתו, לדוגמה בכיסא כלה.

לכן גם יש זר - כי זה עוזר להחזיק בחפץ.

לא חושבת שהדברים האלה יעזרו. 
ברגע שאני ארגיש שכולם מסתכלים עלי, קצר ככל שזה יהיה, אני לא יודעת מה אני אעשה...

אלו פחדים טבעיים לגמרי.. זה חלק מ"הענין".

כשמגיעים - רואים שמתקדמים..

ששואלים אותי איך היתה החתונה שלי, לפעמים אני עונה: "לא יודע, לא הייתי שם"..

ואני לא כזה זקן..

אני כל הזמן לפני החתונה שיגעתי את אישתי שאני יביא לה לחתונה את אחי  ואני יחכה בחדר יחוד רק..

אה ניזכרתי, היא לא הסכימה..

הייתי ממש לחוץ מזה שאני מרכז העניינים..

ב"ה שעברתי..

אין לי שום רעיון חוץ מההוכחה שעוברים אתזה ואפילו חיים אחרי זה(מדדתי ויש לי דופק, משמע אני חי).

בהצלחה.

כל החתונה חיפשתי את הכלה.

חתן היה, אבל עם מי הוא התחתן? מוזר...

אבל מדי פעם אפשר להנות קצת מלהיות במרכז, גם אם לא נהנים מזה ביומיום(מנסיון).

זה כמו שאני בחיים לא מתאפרת. כלום. ובחתונה הסכמתי להתאפר כי ידעתי שבסופו של דבר אני כן ארצה את זה, וכן אתבאס אם לא אעשה ככה. (ואפילו לבשתי שמלה! דבר שאני פשוט לא עושה...)

על אותו עיקרון (בערך), אם לא תלמדי להנות מזה שזה היום שלך ושל בעלך, ולא נורא שתצטלמי קצת ותרקדי קצת במרכז (ועם מי שאת רוצה!) וכו', בהרבה מקרים אולי תתחרטי על זה (לא יודעת, לא ניסיתי להתנהג ככה ולא ניסיתי להיות את...).

ושיהיה בעז"ה בקרוב!!!

כי ככה בדיוק אני הייתי!!

עשיתי כמה דברים שעזרו לי להגיע לחתונה רגועה ומפוקסת

וממש ממש נהנתי ממנה ולא ניסיתי להתחמק מלהיות "מרכז העניינים",

אם את רוצה רעיונות או סתם לדבר... אני אשמח באישי.

מזל טוב 

אני גם לא אחת שאוהבת שכולם מסתכלים עליה.. לא אוהבת תשומת לב של מאות האנשים שהגיעו..

באמצע החתונה לקחתי את הרגליים שלי והלכתי לטייל עם חברה בדשא..

טיילנו לנו ויישבנו בחוץ.. נחנו..

וזה היה טוב, מרגיע, מנתק לרגע מהמאורע..

תנסי לחשבו איך החתונה תהיה שלך, בצורה שאת רוצה, איך שלך יהיה הכי טוב!

בעזהי"ת.

זה מה שעניין אותך בערב החתונה שלך!?

ובאמצע החתונה שלך, לא יזיק לאף אחד אם תלכי לטייל 10 דקוצת עם חברה..

עובדה.. אני עשיתי ולא נראה לי שאנשים יודעים על זה בכלל..

בעזהי"ת.

אני ממש רואה את עצמי לוקחת את בעלי החדש ובורחת מהאולם באמצע

את החברות טוחנים מספיק לפני...

ברור שעם החתן..

גם אני הכי פחדתי מזה

ובכלל- ללכת עם שמלה לבנה..

היו פעמים שכמעט ביקשתי מחליפה, רק לזמנים הללו

אבל בעקרון- אלו תחושות שעוברות,

לא יודעת איך, אבל דברים בערב עצמו עוברים ממש מהר

ובכלל לא מספיקים להבין מי עומד מול מי

ולתת לתחושות האלה במה..

[אפשר לאחל לך מזל טוב?

]

בקשר לשמלה הלבנה - אמא שלי אמרה שאם אני לא רוצה אני לא חייבת, ושכולם יקפצו

פעמיים!!!

כשהגענו לאולם.. ובערך רבע שעה לפני שהוא בא לכסות אותי..

פותר יופי-רסקיו

אבל בכל זאת.. זה עובר.. ואח"כ נהנים ממש !!

העיצה הכי טובה זה פשוט לחיות מדקה לדקה בלי לחשוב על "כל הזמן שיהיה ושהיה"

במילים אחרות פשוט לזרוםם..

זה בדוק על ביישנים כרוניים!

ממש ממש ממש לא, אין אף אחד בעולם שחושב שאני ביישנית.

אני לא אוהבת את המחשבה שזה ערב שאני במרכזו, ושיהיו שם מליון אנשים שאני לא מכירה. 
ושאני אעמוד בחופה וכולם יעמדו מסביבי ויסתכלו.
ובעיקר, אני לא אוהבת את המחשבה שאני אצטרך ללבוש שמלה לבנה. 

אני לא אוהב להיות מרכז הערב. אני אוהב להיות בצד בשקט ולעשות את העבודה שלי. לא אוהב להתפרסם וכו'.

בארוע עצמו די תפקדתי על אוטומאט ועשיתי מה שציפו ממני, או עסקתי בתכנון ובארגון של הארוע (בעיקר בשעות שלפניו, או בחופה).

היה, נגמר, סגרנו את הדלת ובזה העניין הסתיים. לקחו שני מסמרים ועשו מהם מסמרי הערב.

אנחנו רוצים שהחברות שלנו והמשפחה שלנו ישמחו איתנו..

אחת הדרכים הטובות-זה לרקוד..ככה אני מרגישה בכל אופן..

כשחברה שלי מתחתנת-ברור שאני אעזור לפני אם היא צריכה עזרה כלשהי...

אבל אני באה לחתונה-כדי לשמח אותה ולשמוח איתה...

משהו חריג באופן קיצוני.

אני גם מעדיף אירוע קטנטן אבל זה יהיה מוזר וחריג אם לא יגיעו כל משפחותם לבית אבותם..

אני מסכים עם אלה שמעליי- אם זה כ"כ מפריע ומלחיץ אז להשתדל "לשים על אוטומט".

קשה לי עם כל המבטים, ולהיות במרכז העניינים...

זה עובר מהר ומתיש.

בלי ששמים לב לזה כמעט.

היה מצחיק לשמוע כל מיני אפיזודות שהיו בחתונה חודש אחרי'ה - וכלל לא היינו מודעים לקיומה

ברבנות!

ולסגור עיניין. מניין אנשים. קידושין. הכל.. וסימנו V.

אז צריך להויסף עוד קצת חברים טובים שירקידו ברבנות

של חתונה, שמלת כלה, מוזמנים..

זה לא רק את מתחתנת! הקב"ה מתחתן יחד איתך! זו לא שמחה פרטית, זו שמחה של כלל ישראל!!

בית יהודי, חורבה מחורבות ירושלים, חיבור לשלמות. מצאת את החצי? הוספת שלמות בעולם!

כל עמ"י רוצה להודות לך ולשמוח איתך ולברך אותך שתצליחי להמשיך במה שהתחלת- כל חייך..

ממליצה ללמוד על מהות החתונה, בניית בית.

אהבתי מאד את "נתיבות שלום- בחכמה יבנה בית"(לא רק לחתנים!) ואת החוברת של הרב והרבנית טל מיד בנימין על משמעות ברכות החתונה. ויש עוד המון ספרים וחוברות..

בהצלחה.

בשמחה.

אני אומר מה אני יצטרך להיות ככה בקונטרול תמידי ותמיד עם חיוך וכל האנשים וכו'

פעם אמרתי לחברים שלי שאני מעדיף מניין מצומצם של המשפחה ברבנות....

התחתנתי לפני מעל 20 שנה! אני זוכרת בדיוק את החששות האלו , גם בתור נערה אפילו לפני שחתונה היתה באופק - אני לא רוצה שיסתכלו עלי, לא רוצה להתאפר ובדיוק כל מה שתיארת!

בסוף - בזמן החופה - ממש שכחתי מכל האורחים, כאילו לא שמתי לב שהיו בכלל ! התאפרתי (ביקשתי שיהיה עדין) בפעם הראשונה והאחרונה (יש דברים שלא משתנים!) ובחרתי שמלת כלה בצבע שנהב ולא לבן בוהק - היה לי יותר נעים.

כל יתר החתונה - אני מכירה רק מהתמונות - בזמן שזה קורה הרבה זוגות פשוט מרחפים  - היה בהחלט מהנה אבל לא זוכרת יותר מדי.

מצוות שמחת חתן וכלה קיימת בדיוק בגלל הפחדים האלו!

נכון שיש (מעט) אנשים שאוהבים להיות במרכז - רובנו די מתפדחים מזה, אבל כפי הנראה, הקב"ה ברא אותנו עם מנגנון שמאפשר לנו להתמודד..

תשתדלי להתפלל ולבקש  - הרי כל החיים יש התמודדויות וקשיים - ואחרי החתונה וכל החיים צריך למצוא כוחות להתמודד עם הרבה מצבים שכל אחד עובר. ה' יעזור ותראי שתהיי כלה שמחה , ונאה וחסודה!

גם ההמלצה לקחת רסקיו נשמעת המלצה טובה - אפשר גם לקחת כל פעם שאת נלחצת והמחשבות מתחילות להתרוצץ - זה לא מזיק ובאמת מרגיע.

מזל טוב!!!

כלה ביום כלולותיה כל העניים נשואות אליה

זהו טבע העולם....

ותחשבי כמה יפה ובתולית תראי בשמלתך הלבנה כשלצידך עומד החתן שלך בחליפה יפה זה הגבר שאיתו בחרת לקיים את המצווה הנעלה בהקמת בית יהודי וכשר למהדרין.

אל לך לחשוש ...פחדייך יתפוגגו למראית כל אהובייך אשר מקיפים ושמחים בשמחתך...ומאחלים לך בע"ז רק טוב ואהבה.( וכן יהיו הרבה נשיקות , חיבוקים ואיחולים)

ותאמיני לי מרוב אושר ענייך יראו ולא יראו את הסובבים אותך..כמו " שיכור" שלא מבחין בסובב אותו.

תתחתני כמו בת מלך עם כל ההוד הפאר...שיהיה מה להראות לילדים ולנכדים בבוא הזמן...

כבשת החורף שיהיה בהצלחה ובמזל טוב

כשאת מגיעה  בעז"ה את תשבי על כסא ותברכי בנות חברות וקרובות משפחה

אח"כ החופה

אח"כ חדר ייחוד

ואח"כ ריקודים

ואז הבייתה

אפילו לאכול לא יהיה לך זמן...

מזל"ט ענק!

תנסי אולי לראות זאת מנקודת מבט קצת אחרת.

מי אלה כל האנשים שתהיה במרכז העניינים שלהם באותו ערב?

חברות שאת אוהבת, משפחה מורחבת ששמחה איתך, חברים שלו ששמחים איתו. תחשבי שכולם שם שמחים איתך ובשבילך. שמחה אמיתית, שמחה של מצווה, תחשבי כמה תפילות יתפללו עליך כל החברות בזמן החופה.

וגם- תתפלאי, אבל כשכבר תגיעי לאולם, לבושה בשמלה לבנה (או כתומה, לא משנה..), מתרגשת, מן הסתם תרגישי שכל אורח או אורחת שמגיעים- ממש משמחים אותך.

הגיוני שאפילו תגידי תודה או לפחות תרגישי צורך להגיד תודה לכל אחד ואחד מהדודים של החתן שאת אפילו לא מכירה, רק על זה שהם באו ליום השמחה שלך.

ועוד דבר, לגבי השמלה- כמובן שתבחרי מה שטוב לך, אבל תכל'ס- מה אכפת לך, פעם אחת בחיים ללבוש איזה שמלה יפה, מושקעת, להרגיש שאת הכי יפה בעולם!!

באמת, אני בזמנו חשבתי שמה פתאום, אני אקנה איזו שמלה ב"בת עין..", אבל בסופו של דבר התגלגל שהייתה לי שמלה מושקעת ויפה והיה לי כ"כ כיף!!

מתי עוד תהיה לי שמלה כזו? כן, זה טוב וכיף להרגיש יפה ומיוחדת ומושקעת ביום המיוחד הזה. במיוחד שזה נגמר אחרי 4-5 שעות...

בעזה"י

[למרות שלי זה לא הפריע כל כך ]

הרב מלמד אמר לי לשמח את האנשים האחרים.

לא להתרכז בעצמך, לשמח את החברים ואת המשפחה ובמיוחד את ההורים שכל כך נתנו לך

[בחתונה, ואת החיים].

וזו הייתה עצה מדהימה!

בהצלחה

כל אורחת- חברה , שכנה, מורה, דודה וכ' שהכלה פונה אליה בחום ואהבה מרגישה נהדר

בקושי יש זמן לנשום

מתרכזים בקורה מסביב, אצל האחרים, בברכות שאחרים מבקשים,

בתפילה..

לעצמנו בקושי יש זמן

אולי עדיף שפשוט תלכי לרופא/פסיכולוג/ קואצ'ר משהו בסגנון, ותתייעצי.

יש המון פתרונות שהם לאו דווקא תרופות פסיכיאטריות,

למשל- אני לקחתי לפני טסט תרופה שמרגיעה דופק ולחץ דם. ואז גם אם את נלחצת, אין תגובת שרשרת של "וואי הדופק עולה לי איזה לחץ ויש לי חום" וכו'.

אל תפחדי לנסות משהו כזה, זה חד פעמי- וזה ערב שחשוב לך.

הכל בתיאום עם רופא כמובן ,

ומזל טוב..

הרבה מהנשואים פה כתבו על זה שבסופו של דבר בערב עצמו עסוקים בדברים אחרים, והכל עובר מהר וכו',

העניין הוא שעד שמגיעים לערב הזה א"א לדעת שכך יהיה, ולפעמים הפחד מהפחד (=הפחד לחוש פחד) יותר גדול מהפחד עצמו,

אולי בערב עצמו בסוף יהיה בסדר, השאלה היא מה יהיה בשבוע- שבועיים לפני, אם יש סיכוי שבמקום להתכונן נפשית, טכנית, רוחנית לאירוע היא תהיה עסוקה באותו פחד מהפחד או בחששות עצמם- כדאי להקדים רפואה למכה ומעכשיו לחפש פתרונות. ויש כאלה רק את צריכה למצוא מה מתאים לך.

אני ביום עצמו קראתי תהילים וכד'... שזה משהו שלא מתקשר אך ורק לחתונה.

אחרי התפילה והתהילים פשוט בדקתי ציונים והתקשרתי לאינטנט רימון בשביל לסדר את החיבורים לאינטרנט.

חוץ מזמן תהילים ותפילות הייתי די טכנית.

אני- כאחת ששונאאאת להצטלם, לא יודעת מה אעשה..

ערב שלם להיות מרכז העניינים, ועוד לעיני המצלמה!!!!

ועוד משו- מפחדת להיות מקורקעת.

כ"כ מתאים לי לשים לב לכל הפיפסים הכי קטנים והכי מפושלים שיהיו בחתונה..

רוצה פשוט לרחף, לשמוח עם מי שבא לשמח ומהמעמד המרגש וזהו!...

לנו זה צינזר פאשלה שהיתה ממש בסוף החופה.

מי שרואה את הסרט לא יבחין בפאשלה.

בעזהי"ת.

בד"כ בנות חולמות להיות כלות, ואפילו מתחפשות לזה כל שנה!!

אותי לא מטריד כ"כ הקטע של להיות במרכז העניינים, אני שיא הרואה את עצמי נותנת הערות לצלם- לא מכאן, תעשה זווית יותר מעניינת, פה- תתפוס גם את הפרחים ברקע, פוקוס על הטבעת..

חחח

אבל זה בעיקר בגלל שלא אכפת לי מה יהיה הערב הזה, מה שמעניין זה "היום שאחרי"..

ממש לא! ליפך.. אני מאד!!

אבל החששות קיימים, אין מה לעשות

אפשר לקחת כדור הרגעה [טבעי!]

כל הריקודים וכו... מעדיף חתונה שקטה עם חברה שבאמת ארגיש איתם בנוח, ושאדע שהם שמחים באמת בשמחתי...

כל הטקס הזה... וההופעה... לא מתאימים לי !!!!

אני - איתך!

גם אני מאוד חששתי,

לא אוהבת להתבלט,

לא אוהבת שמנשקים אותי ומדברים איתי אנשים שאני בכלל לא מכירה,

ושאני צריכה לחייך ולעשות כאילו שאני מכירה אותם,

להתייחס לכולם, ולכמה בבת אחת,

ועוד ועוד,

אבל בסופו של דבר נהניתי מאוד מהחתונה שלנו.

שמחתי לראות אנשים שלא ראיתי שנים,

נהניתי ושמחתי לראות כמה כולם שמחים בשמחתי,

רקדתי המון,

בירכתי חברות ובני משפחה (אני לא אחת שיודעת לברך, אבל הקב"ה שם בפי בדיוק את המילים המתאימות בזרימה, בלי מחשבה כלל)

צחקתי הרבה, ובכלל לא הייתי צריכה להתייחס לכולם

כי גם הם שמחו לראות ולדבר אחד עם השני.

הדבר היחיד שלא הספקתי היה - לאכול!

אז, אנא!

תאכלי בחדר ייחוד ואז תהיי מאלו שמתביישים לאכול לפני הבעל...

ערב החתונה הוא משהו שמעבר לכל מחשבה ותכנון,

ערב מיוחד מלא קדושה וסיעתא דשמיא,

אז...

מזל טוב!

ונהניתי בו מכל רגע.

הסתכלתי מסביבי על האנשים שהגיעו - 

אלה האנשים שליוו אותי במשך כל חיי.

המשפחה הקרובה והמורחבת שהיו שם אתי בכל שלב, החברים של ההורים שלי שנסענו יחד לטיולים והתארחנו אחד אצל השני, החברות שלי שעברנו כה הרבה מחנות ומסעות ולימודים וחוויות יחד.

כל האנשים האלה אתי ביחד, מלווים אותי גם לאירוע הזה.

הם כולם טרחו והגיעו - במיוחד בשבילי. 

הם לבשו בגדים יפים, גיהצו אותם, התאימו את התכשיט לבגד ואת העניבה לחליפה, חלקם לקחו בייביסיטר, חלקם יצאו יותר מוקדם מהעבודה, חלקם נסעו ברכבם או תיאמו הגעה עם אחרים, חלקם נסעו באוטובוסים.

כולם התאמצו ובאו, בשביל להיות שם אתי, לשמוח אתי ביום נישואיי לבחיר לבי.

והמוזמנים מהצד השני, הם אלה שטרחו עבור בעלי, הם אלה שהיו שם עבורו בנקודות חייו השונות, החבר'ה מהתיכון והישיבה והצבא, המשפחה, החברים...

כולם יחד איתנו באותו אולם, כולם עבורנו.

מאד התרגשתי, לא מלחץ, אלא מהכרת הטוב.

כמה טוב להגיע ליום הגדול הזה מוקפת במשפחה וחברים.

אני מאד מאד נהניתי, ממש הרגשתי המרכז של הערב, לא כי אני ה"מחליטה", אלא כי כולם שם הם אנשים שאני מאד אוהבת, או שבעלי מאד אוהב.

תיהני מכל רגע! ורק שיגיע כבר!

טוב, לא כולו, (בכל זאת יש גם בעל בסביבה וזה.. ) אבל לי זה נראה ממש כיף. זה לא שבוחנים אותך ואת באיזה הצגה, מותר לך להתנהג איך שבא לך - זאת החתונה שלך!! ולא יודעת מה הגיבו על ה"אולם והשמלה ומלצרים" אבל יש המון וריאציות של חתונה ותעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת.. שיהיה לך טוב. (גלי עטרי, שם, שם)

חשבתי שאני היחידה.

על זה חשבתי כל השבוע לפני החתונה והדבר הראשון שחשבתי עליו שיצאתי מחדר ייחוד.

ההתמודדות שלי היתה לנתק את עצמי מהמסביב, לקפוא ולהתנהג כמו רובוט ולדעת שזה עובר תוך כמה שעות.

בסוף בחתונה עצמה החלק שבו ממש הרגשתי מרכז הענינים היה הכסא כלה שמה שעזר לי בו שהיתה לידי חברה עם שעון שכל הזמו אמרה לי מה השעה ואז ידעתי עוד כמה זמן בעלי בערך יגיע (אנחנו וההורים שלנו ממש יקים).

החלק הקשה שלאחריו היתה החופה שבה פשוט ניתקתי את עצמי והסתכלתי למעלה על המנועים של המזגנים.

יש שיגידו שיש פה פספוס אבל אני חושבת שלי זה היה נכון כי אם לא הייתי מסוגלת להתעלף במקום (יש לי חרדת קהל מטורפת...)

אח"כ בחדר ייחוד זה זמן המנוחה ומבחינתי זו היתה החתונה האמיתית. שמה גם בעלי נתן לי חיזוקים.

אח,כ בריקודים (אני לא יודעת לרקוד, אבל ממש לא) פשוט זרמתי עם כולם, הרגתי שאני בכלל לא נמצאת בחתונה ואיך שהו הרגלייים זזו מאליהם ודי דחפו אותי למעגלים וזרמתי עם כולם ויחסית נרגעתי.

בשלב מסוים הרגשתי שאני זקוקה למים בטירוף כי אני עוד שניה נגמרת אז ביקשתי מחברה שהיתה לידי ובסה"כ נבלעתי בהמון (כמה שכלה יכולה להבלע).

בסה"כ החתן והכלה נמצאים ביום החתונה באיזוריים שמיימים ולא על הקרקע פשוט צריך לתת לרגליים ללכת מאליהם.

אם אני עברתי את זה אז כל אחד יכול......

אל תשכחי שיש גם חתן כך שפסיכולוגית זה מוריד מהמתח.

בסופו של דבר זה עובר אחרי כמה שעות וזוכרים בעיקר את חדר ייחוד....

אם זה לא נח לך אז את יכולה במשך החתונה לא לגעת אי"ה במי שיהיה בעלך (לי אישית לא  היה לי נעים לגעת נגיעות ראשונות מול כולם ותיאמתי איתו לפני החתונה- נתנו ידיים רק לפני חדר ייחוד מסיבה הלכתית- לאשכנזים).

פשוט, אי"ה, שזה יהיה רלוונטי, תחשבי על כל מה שאת חושבת שיפחית ממך לחץ.

מהניסיון שלי נקטע היחסית מלחיץ היה כיסא כלה שבשיא בעלי בא לכסות אותי, זה חלק שאפשר לקצר אבל לא לוותר, למשל להביא את ההסעה של החבאים של ההורים ממש לפני שהחתן בא לכסות את הכלה ואז תהיי, אי"ה, רק עם חברות סביבך.....

אי"ה שתזכי להגיע לגשר ולעבור אותו.

ב"ה חתונה זה דבר שמח והפוך ממלחמה. אבל ביחס ללחץ שלך אולי אוכל לעזור לך מניסיון של התחושה והלחץ שקיימים טרם קרב. זו סיטואציה שאולי רק הפיוט "ונתנה תוקף" יכול להיות לבטא אותה במילים. זה פחד שמאיים לשתק. קשה לדבר. הנשימה נעשית קצרה. הפה יבש. הלב עובד שעות נוספות. אמנם אני לא מוכן שאף אחד אחר יחליף אותי או שהמלחמה תתרחש בלי שאני שותף לה ובמקום 'רציני' (וזה לא בגלל ששון אלי קרב אלא בגלל שלנו הלוחמים יש 'שריטה' פסיכולוגית שחבל לנתח אותה), אבל כל לוחם שטעם מלחמה יגיד לך שבעומק הלב יש לו תקווה גדולה שיקרה משהו והכל יתבטל לגמרי. באמת שהרבה יותר נחמד להתאמן במגרש ידידותי, למשל בחולות צאלים.

תכף אציע לך מה עושים במצב כזה של 'טרום קרב', אבל לפני כן אספר לך שבכל מקרה ברגע שהקרב מתחיל בפועל הכל נמחק בשנייה הראשונה. ואח"כ 'זורמים' עם האירועים בלי שהפחד המעיק שקיים לפני הקרב.

ב"ה הסיטואציה שלך ממש לא דומה לקרב ולפחד לאבד את החיים. להיפך. אבל עם זאת יש דמיון מסוים לקרב: את בלחץ. הפחד משתלט. גם את לא רוצה שמישהי אחרת תחליף אותך חלילה מתחת לחופה עם בחיר לבך, וגם את היית מעדיפה מגרש אימונים סטרילי של חתונה ברבנות. אבל מה אפשר לעשות - בחתונה כמו במלחמה את לא יכולה לקבוע את הכללים לבדך. יש הורים, ויש מחותנים. ויש אורחים. וכן, יש גם מוסכמות חברתיות שעם כל המילים היפות בסופו של דבר לא נכון ולא ראוי 'לצפצף' עליהם לגמרי. אה, כמעט שכחתי - יש גם בן זוג ששותף לחגיגה.

בקיצור: הדבר הראשון שאני מייעץ לך זה למחוק מהפרוטוקול את האשליה ש"הקרב" יתבטל. ובע"ה החתונה שלך (שבה מופיעה ומתארחת השכינה!!!) תהיה 'כמו כל החתונות'. עם אולם/גן אירועים, ותזמורת, ושמלה מיוחדת. וריקודים. כן, כולל פיזוז מסביב לחתן ולכלה. כן! את אכן תהיי בע"ה 'מסמר הערב'. זה לא נוח לך. אבל תקבלי את זה שאלו נתוני ה"קרב", "ולא שואלים אותך"...

הדבר השני זה לזכור הבטחה של גנרל זקן, שברגע שהחתונה תתחיל, הפחד יתנדף. וגם אם בהחלה מתרגשים, והפה יבש וכו' - תוך שעה קלה זה יהפוך לפשוט וקל. ומהר מאוד זה יתחלף לכיף. ובסוף החתונה תרגישי ב"ה תחושת התעלות של "מנצחים" שתלווה אותך במשך שנים. כולל סיפורי נוסטלגיה של "לוחמת" בדימוס...

אגב: הרבה יותר מפחיד לקחת סיכון שמא כל החיים תתחרטי חלילה על כך שלא היה לך אומץ לחתונה 'רגילה'. במקום ערב אחד של "פחד" את עלולה חלילה למצוא את עצמך במשך שנים אכולת רגשי אשמה וחרטה שלא היה לך אומץ לחתונה 'נורמאלית'. לא הייתי לוקח את הצ'אנס. ולא היית מחליף את ה"פחד"  מפני חתונה קונבציונאלית, בספק ספקא של סכנת יסורי חרטה כל החיים. תחשבי על זה.

מה מייעצים בצבא כדי לתפקד ערב הקרב למרות תחושת הלחץ?

דבר ראשון - לתת לגיטימציה לפחד ולכל התופעות הפיזיולוגיות שמתלוות אליו. זה נורמאלי לחלוטין!!!. כולל התפרצויות בכי. כולל חוסר סבלנות לאחרים, ולעצמי. כולל עצבים לא הגיוניים ולא מוסברים על כל העולם. וכו' וכו' וכו' וכו'. את שומעת: זה נורמאלי!! הרבה יותר מדאיג אם זה לא יקרה לך. לוחם שלא מרגיש לחץ, כנראה לא מבין לפני מה הוא עומד.

ותאמיני לי גם למפקד ותיק (ואגלה שאני כזה) ואפילו לרמטכ"ל  הלב עובד שעות נוספות לפני קרב. והפה יבש,. וכו' רק שבמשך השנים לומדים להפנים שזה נורמאלי, ולומדים להתעלם מזה. (פסיכולוגיים טוענים שזה קשור לרובד החייתי שיש בנו. אבל זה נושא לפורום אחר).

דבר שלישי - מי שעסוק, פחות חשוף לפחדים ולקשיים. למפקד אין זמן 'להקשיב' לתחושות שמקננות בו. הוא אחראי על הרבה חיילים. על הרבה פרטים והכנות. יש לו הרבה משימות. והוא גם צריך להראות לכולם דוגמה אישית. וכולם הרי לחוצים.

בקיצור: אני מייעץ לך בהפוך על הפוך לקחת פיקוד ממש 'באטרף' על החתונה שלך! בהפוך על הפוך כדאי לך להתעסק הרבה וכמה שיותר עם כל הפרטים 'המלחיצים': עם עיצוב השמלה שתהיה הכי מדהימה בעולם (בלי להשתגע כספית!!!), והעיצוב של האולם שיהיה מיוחד. ואיך את הבימאית של התזמורת ושל הצלם ושל כל הדברים שיש בחתונה 'רגילה'. ותחליטי שאת הופכת אותם למיוחדים. לשונים. אה, וגם - איך את מצליחה לחתוך בכל מיני הוצאות, לייעל כל מיני דברים ולחסוך כסף. ובלי להוריד את רמת הביצוע המושלם! בקיצור: הפוך על הפוך ממה שאת מרגישה ומה שכתבת בפוסט הפתיחה של השרשרת!!

הסתייגות אחת: את בע"ה הולכת להיות המפקדת והבימאית והמפיקה והמנהלת של החתונה. אבל תהיי מפקדת טובה ומנהלת קשובה. ומפיקה חביבה. עם מינימום עצבים. בלי לריב על 'שטויות'. להיות קשובה ל'גחמות' של ההורים ושל החתן ושל שאר 'החיילים' שלך. למלא את רצונותיהם וחלומותיהם. לדאוג שכולם ירגישו טוב בהכנות לחתונה הזו. את המנהלת והיוזמת. אבל גם ה'אוזן  הקשבת'.

ובהפוך על הפוך - תחלמי על הדברים הכי יפים שאת מדמיינת בחתונה, ותחליטי שאת הולכת להגשים את החלומות הללו בחתונה שלך. וזו תהיה חתונה מיוחדת שכולם יזכרו אותה. ופעם נוספת: בלי להשתגע כספית!! ואדרבא - עם הרבה מחשבה על חיסכון בכל מקום שאפשר. כי רעיונות טובים ומקוריים הם דווקא אלו שלא מצריכים פנקס צ'קים!! ותחליטי שאת מחייכת לכולם מסביבך פי כמה מההממוצע שלך ביומיום. ושאת תעשי את כל 'החיילים' שמסביבך שמחים ועליזים ומאושרים. ותראי את מפיקהה עבורם את כל החלומות שלהם.

דבר אחרון שמציעים לפני קרב - תרגילי הרפייה מעשיים. אתן לך אחד פשוט שעושה פלאים. מטרתו לרכז את המתח בידיים ולהעיף אותו החוצה: סגרי את אצבעות הידיים שלך חזק חזק. הכי חזק שאת יכולה. תוך כדי זה הכניסי לריאות אוויר, ותשאירי אותו בתוך הריאות. תספרי בלב עד עשר, ואח"כ תשחררי את האוויר לאט לאט לאט החוצה, ובמקביל תשחררי לאט לאט את האצבעות הקפוצות. תחזרי על התרגיל כמה פעמים ותראי שזה עושה פלאים. מומלץ גם לסגור עיניים במשך התרגיל. (אגב: גם נהג שמרגיש עייפות בשעת נהיגה יכול לעשות זאת תוך כדי הנהיגה כאשר הוא אוחז חזק את גלגל ההגה. אבל כמובן עם עיניים פתוחות...).

תכל'ס: יאללה, קדימה לעבודה הקשה!!  בפול גז. ממש באטרף. ושתהיה לך חתונה מדהימה. "משוגעת" ומיוחדת. (אבל בבקשה בלי להשתגע כספית). ותעבידי את כולם. ותחייכי. ומותר גם קצת "להחרפן" ולרקוד. ואם את פורצת בבכי או מתוסכלת מדי פעם או מתעצבנת וצועקת - תזרמי עם זה. זה בסדר ונורמאלי (ואם משהו מכל זה לא יקרה, אז באמת יש מקום לדאוג שאת חלילה לא בסדר...)

והכי חשוב: חתונה זה רק  ה'פרומו' לחיים. ושם חייבים להשקיע פי כמה. האמת, שאת ההכנות לזה אפשר וצריך להתחיל כבר עכשיו.

שנה טובה ופחדים נעימים

גנרל זקן בדימוס

דבר ראשון, אני לגמרי מבינה. אני אמנם טיפה רחוקה מחתונה ממש, אבל כל הקטע של ערב החתונה מלחיץ אותי. (מבחינה חברתית) בבת מצווה של עצמי הייתי האדם הכי תקוע ולא קשור, וזו ממש לא הייתה הפקה גנדריוזית...

דבר נוסף: אני לא יודעת עד כמה זה בא בחשבון, אבל יש מצב לחתונה קטנה? הזכרת שאת לא רוצה לאכזב אף אחד, חתונה קטנה עם משפחה וחברים/ות קרובים יכולה להיות פיתרון טוב, (בנוסף לחיסכון הכספי) וכדי להימנע מלהעליב חברים (בעיקר של ההורים...) אפשר להזמין אותם לאחד מערבי השבע ברכות. (בהם את לא בשמלה לבנה ענקית ומושכת תשומת לב...)

אני לגמרי לצידך. זו באמת חתיכת פאדיחה, ועד כמה שהכל אמור לעסוק בבית החדש שנבנה בעם ישראל, קשה מאד  לעמוד מול כמה מאות אנשים במרכז העסק...

מותר לך לגמרי להילחץ מהאנשים מסביב, ולדעתי את פשוט צריכה למצוא דרך להתמודד עם הלחץ. אם על ידי שיכנוע עצמי עמוק שיהיה בסדר, וזה כולה ערב אחד, או על ידי המנעות ממופע גדול ומפדאח. (או כל דבר אחר שעולה בדעתך)

בהצלחה!

במובן מסוים אפילו יותר...

אם זה בא בחשבון...

וגם - זו רק הייתה הצעה. אני לא מתיימרת לקבוע לך מה לעשות. רק מציעה ומקווה שמשהו שאמרתי יהיה מועיל בצורה כלשהי.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי