למה את מכניסה לעצמך פחדים לראש?

יהיה בסדר, את תעברי את זה כמו שכולם עוברים את זה.

שתגידי לסיטואציה שבוע לפני החתונה,

תפתחי פה שוב שרשור

וניתן לך עצות מעשיות איך מתגברים על זה (ויש הרבה)

כרגע אני בכוונה לא נותן עצות או מדבר על זה

כי זה תאורתי

אין לך למה לחשוב על זה.

זה סתם מכניס אותך למצב רוח לא טוב

אז למה? פשוט בשביל מה?

עצה טובה לגרש מחשבות, היא לחשוב לעומק על משהו אחר

בהצלחה!

לא כזה תיאורטי, יש לי סיבה לחשוב על זה. וזה מלחיץ אותי לאללה. 
אני באמת לא חושבת שזה פחד נורמלי. תיארתי את ההרגשה לחברה והיא טוענת שיש לי סוג של תת חרדה חברתית, ואני חושבת שאולי יש סיכוי שהיא צודקת, למרות שזו פעם ראשונה שאני בכלל חושבת על משהו בכיוון הזה, לא היו לי בעיות חברתיות בעבר. 
אני גם לא מצליחה לא לחשוב על זה [בדרך כלל זה מלווה בתחושה של חולשה ושכל חום הגוף עולה... עד כדי כך...]

גם אני ממש לא רואה את החתונה עצמה כאירוע מהנה, להיפך, אין לי מושג מה אעשה כשזה יגיע (אם בכלל..).

מה עושים?

אם את יודעת מעכשיו שיש לך קושי עם זה כדאי שתנסי למצוא פתרונות,

יכול להיות שאיזה טיפול מרגיע (מגע/דמיון מודרך..)לפני כן יעשה את העבודה, לא חסרים היום דברים מהסוג הזה,

אם את מתחברת יותר לדברים פרקטיים- כמה פגישות של CBT יכולים לעזור,

במקרים קיצוניים אם את חוששת שממש לא תתפקדי- איזו תרופת הרגעה (טבעית/לא טבעית) באופן חד פעמי (כדאי כמובן לבחון מראש את ההשפעה).

זה נראה לי כל כך מעוות. אני זו שאמורה להנות! 

חוצמזה גם את לוקחת זו עדיין "את" רק יותר משוחררת (אם היא עושה את פעולתה כמו שצריך)

אבל שוב- יש לך עוד כמה אופציות, אולי עדיף לנסות קודם אותן.

אפשר גם למצוא "פתרונות" קטנים לדברים ספציפים.

(לא פותר הכול, אבל יש שזה עוזר להן.)

לדוגמה:

טול לא שקוף מדי.

הזמן שהחתן בא לכסות את הכלה - לא זמן ארוך מדי, קצר ולעניין.

להסתובב - לבקש שמישהי תסתובב איתך כל הזמן, אפשר גם לקחת אחיין (אם יש) ולהתעסק איתו, לדוגמה בכיסא כלה.

לכן גם יש זר - כי זה עוזר להחזיק בחפץ.

לא חושבת שהדברים האלה יעזרו. 
ברגע שאני ארגיש שכולם מסתכלים עלי, קצר ככל שזה יהיה, אני לא יודעת מה אני אעשה...

אלו פחדים טבעיים לגמרי.. זה חלק מ"הענין".

כשמגיעים - רואים שמתקדמים..

ששואלים אותי איך היתה החתונה שלי, לפעמים אני עונה: "לא יודע, לא הייתי שם"..

ואני לא כזה זקן..

אני כל הזמן לפני החתונה שיגעתי את אישתי שאני יביא לה לחתונה את אחי  ואני יחכה בחדר יחוד רק..

אה ניזכרתי, היא לא הסכימה..

הייתי ממש לחוץ מזה שאני מרכז העניינים..

ב"ה שעברתי..

אין לי שום רעיון חוץ מההוכחה שעוברים אתזה ואפילו חיים אחרי זה(מדדתי ויש לי דופק, משמע אני חי).

בהצלחה.

אני גם לא אחת שאוהבת שכולם מסתכלים עליה.. לא אוהבת תשומת לב של מאות האנשים שהגיעו..

באמצע החתונה לקחתי את הרגליים שלי והלכתי לטייל עם חברה בדשא..

טיילנו לנו ויישבנו בחוץ.. נחנו..

וזה היה טוב, מרגיע, מנתק לרגע מהמאורע..

תנסי לחשבו איך החתונה תהיה שלך, בצורה שאת רוצה, איך שלך יהיה הכי טוב!

בעזהי"ת.

זה מה שעניין אותך בערב החתונה שלך!?

ובאמצע החתונה שלך, לא יזיק לאף אחד אם תלכי לטייל 10 דקוצת עם חברה..

עובדה.. אני עשיתי ולא נראה לי שאנשים יודעים על זה בכלל..

בעזהי"ת.

אני ממש רואה את עצמי לוקחת את בעלי החדש ובורחת מהאולם באמצע

את החברות טוחנים מספיק לפני...

ברור שעם החתן..

גם אני הכי פחדתי מזה

ובכלל- ללכת עם שמלה לבנה..

היו פעמים שכמעט ביקשתי מחליפה, רק לזמנים הללו

אבל בעקרון- אלו תחושות שעוברות,

לא יודעת איך, אבל דברים בערב עצמו עוברים ממש מהר

ובכלל לא מספיקים להבין מי עומד מול מי

ולתת לתחושות האלה במה..

[אפשר לאחל לך מזל טוב?

]

בקשר לשמלה הלבנה - אמא שלי אמרה שאם אני לא רוצה אני לא חייבת, ושכולם יקפצו

פעמיים!!!

כשהגענו לאולם.. ובערך רבע שעה לפני שהוא בא לכסות אותי..

פותר יופי-רסקיו

אבל בכל זאת.. זה עובר.. ואח"כ נהנים ממש !!

העיצה הכי טובה זה פשוט לחיות מדקה לדקה בלי לחשוב על "כל הזמן שיהיה ושהיה"

במילים אחרות פשוט לזרוםם..

זה בדוק על ביישנים כרוניים!

ממש ממש ממש לא, אין אף אחד בעולם שחושב שאני ביישנית.

אני לא אוהבת את המחשבה שזה ערב שאני במרכזו, ושיהיו שם מליון אנשים שאני לא מכירה. 
ושאני אעמוד בחופה וכולם יעמדו מסביבי ויסתכלו.
ובעיקר, אני לא אוהבת את המחשבה שאני אצטרך ללבוש שמלה לבנה. 

אני לא אוהב להיות מרכז הערב. אני אוהב להיות בצד בשקט ולעשות את העבודה שלי. לא אוהב להתפרסם וכו'.

בארוע עצמו די תפקדתי על אוטומאט ועשיתי מה שציפו ממני, או עסקתי בתכנון ובארגון של הארוע (בעיקר בשעות שלפניו, או בחופה).

היה, נגמר, סגרנו את הדלת ובזה העניין הסתיים. לקחו שני מסמרים ועשו מהם מסמרי הערב.

אנחנו רוצים שהחברות שלנו והמשפחה שלנו ישמחו איתנו..

אחת הדרכים הטובות-זה לרקוד..ככה אני מרגישה בכל אופן..

כשחברה שלי מתחתנת-ברור שאני אעזור לפני אם היא צריכה עזרה כלשהי...

אבל אני באה לחתונה-כדי לשמח אותה ולשמוח איתה...

משהו חריג באופן קיצוני.

אני גם מעדיף אירוע קטנטן אבל זה יהיה מוזר וחריג אם לא יגיעו כל משפחותם לבית אבותם..

אני מסכים עם אלה שמעליי- אם זה כ"כ מפריע ומלחיץ אז להשתדל "לשים על אוטומט".

קשה לי עם כל המבטים, ולהיות במרכז העניינים...

זה עובר מהר ומתיש.

בלי ששמים לב לזה כמעט.

היה מצחיק לשמוע כל מיני אפיזודות שהיו בחתונה חודש אחרי'ה - וכלל לא היינו מודעים לקיומה

ברבנות!

ולסגור עיניין. מניין אנשים. קידושין. הכל.. וסימנו V.

אז צריך להויסף עוד קצת חברים טובים שירקידו ברבנות

של חתונה, שמלת כלה, מוזמנים..

זה לא רק את מתחתנת! הקב"ה מתחתן יחד איתך! זו לא שמחה פרטית, זו שמחה של כלל ישראל!!

בית יהודי, חורבה מחורבות ירושלים, חיבור לשלמות. מצאת את החצי? הוספת שלמות בעולם!

כל עמ"י רוצה להודות לך ולשמוח איתך ולברך אותך שתצליחי להמשיך במה שהתחלת- כל חייך..

ממליצה ללמוד על מהות החתונה, בניית בית.

אהבתי מאד את "נתיבות שלום- בחכמה יבנה בית"(לא רק לחתנים!) ואת החוברת של הרב והרבנית טל מיד בנימין על משמעות ברכות החתונה. ויש עוד המון ספרים וחוברות..

בהצלחה.

בשמחה.

אני אומר מה אני יצטרך להיות ככה בקונטרול תמידי ותמיד עם חיוך וכל האנשים וכו'

פעם אמרתי לחברים שלי שאני מעדיף מניין מצומצם של המשפחה ברבנות....

התחתנתי לפני מעל 20 שנה! אני זוכרת בדיוק את החששות האלו , גם בתור נערה אפילו לפני שחתונה היתה באופק - אני לא רוצה שיסתכלו עלי, לא רוצה להתאפר ובדיוק כל מה שתיארת!

בסוף - בזמן החופה - ממש שכחתי מכל האורחים, כאילו לא שמתי לב שהיו בכלל ! התאפרתי (ביקשתי שיהיה עדין) בפעם הראשונה והאחרונה (יש דברים שלא משתנים!) ובחרתי שמלת כלה בצבע שנהב ולא לבן בוהק - היה לי יותר נעים.

כל יתר החתונה - אני מכירה רק מהתמונות - בזמן שזה קורה הרבה זוגות פשוט מרחפים  - היה בהחלט מהנה אבל לא זוכרת יותר מדי.

מצוות שמחת חתן וכלה קיימת בדיוק בגלל הפחדים האלו!

נכון שיש (מעט) אנשים שאוהבים להיות במרכז - רובנו די מתפדחים מזה, אבל כפי הנראה, הקב"ה ברא אותנו עם מנגנון שמאפשר לנו להתמודד..

תשתדלי להתפלל ולבקש  - הרי כל החיים יש התמודדויות וקשיים - ואחרי החתונה וכל החיים צריך למצוא כוחות להתמודד עם הרבה מצבים שכל אחד עובר. ה' יעזור ותראי שתהיי כלה שמחה , ונאה וחסודה!

גם ההמלצה לקחת רסקיו נשמעת המלצה טובה - אפשר גם לקחת כל פעם שאת נלחצת והמחשבות מתחילות להתרוצץ - זה לא מזיק ובאמת מרגיע.

מזל טוב!!!

כלה ביום כלולותיה כל העניים נשואות אליה

זהו טבע העולם....

ותחשבי כמה יפה ובתולית תראי בשמלתך הלבנה כשלצידך עומד החתן שלך בחליפה יפה זה הגבר שאיתו בחרת לקיים את המצווה הנעלה בהקמת בית יהודי וכשר למהדרין.

אל לך לחשוש ...פחדייך יתפוגגו למראית כל אהובייך אשר מקיפים ושמחים בשמחתך...ומאחלים לך בע"ז רק טוב ואהבה.( וכן יהיו הרבה נשיקות , חיבוקים ואיחולים)

ותאמיני לי מרוב אושר ענייך יראו ולא יראו את הסובבים אותך..כמו " שיכור" שלא מבחין בסובב אותו.

תתחתני כמו בת מלך עם כל ההוד הפאר...שיהיה מה להראות לילדים ולנכדים בבוא הזמן...

כבשת החורף שיהיה בהצלחה ובמזל טוב

כשאת מגיעה  בעז"ה את תשבי על כסא ותברכי בנות חברות וקרובות משפחה

אח"כ החופה

אח"כ חדר ייחוד

ואח"כ ריקודים

ואז הבייתה

אפילו לאכול לא יהיה לך זמן...

מזל"ט ענק!

תנסי אולי לראות זאת מנקודת מבט קצת אחרת.

מי אלה כל האנשים שתהיה במרכז העניינים שלהם באותו ערב?

חברות שאת אוהבת, משפחה מורחבת ששמחה איתך, חברים שלו ששמחים איתו. תחשבי שכולם שם שמחים איתך ובשבילך. שמחה אמיתית, שמחה של מצווה, תחשבי כמה תפילות יתפללו עליך כל החברות בזמן החופה.

וגם- תתפלאי, אבל כשכבר תגיעי לאולם, לבושה בשמלה לבנה (או כתומה, לא משנה..), מתרגשת, מן הסתם תרגישי שכל אורח או אורחת שמגיעים- ממש משמחים אותך.

הגיוני שאפילו תגידי תודה או לפחות תרגישי צורך להגיד תודה לכל אחד ואחד מהדודים של החתן שאת אפילו לא מכירה, רק על זה שהם באו ליום השמחה שלך.

ועוד דבר, לגבי השמלה- כמובן שתבחרי מה שטוב לך, אבל תכל'ס- מה אכפת לך, פעם אחת בחיים ללבוש איזה שמלה יפה, מושקעת, להרגיש שאת הכי יפה בעולם!!

באמת, אני בזמנו חשבתי שמה פתאום, אני אקנה איזו שמלה ב"בת עין..", אבל בסופו של דבר התגלגל שהייתה לי שמלה מושקעת ויפה והיה לי כ"כ כיף!!

מתי עוד תהיה לי שמלה כזו? כן, זה טוב וכיף להרגיש יפה ומיוחדת ומושקעת ביום המיוחד הזה. במיוחד שזה נגמר אחרי 4-5 שעות...

בעזה"י

[למרות שלי זה לא הפריע כל כך ]

הרב מלמד אמר לי לשמח את האנשים האחרים.

לא להתרכז בעצמך, לשמח את החברים ואת המשפחה ובמיוחד את ההורים שכל כך נתנו לך

[בחתונה, ואת החיים].

וזו הייתה עצה מדהימה!

בהצלחה

כל אורחת- חברה , שכנה, מורה, דודה וכ' שהכלה פונה אליה בחום ואהבה מרגישה נהדר

בקושי יש זמן לנשום

מתרכזים בקורה מסביב, אצל האחרים, בברכות שאחרים מבקשים,

בתפילה..

לעצמנו בקושי יש זמן

אולי עדיף שפשוט תלכי לרופא/פסיכולוג/ קואצ'ר משהו בסגנון, ותתייעצי.

יש המון פתרונות שהם לאו דווקא תרופות פסיכיאטריות,

למשל- אני לקחתי לפני טסט תרופה שמרגיעה דופק ולחץ דם. ואז גם אם את נלחצת, אין תגובת שרשרת של "וואי הדופק עולה לי איזה לחץ ויש לי חום" וכו'.

אל תפחדי לנסות משהו כזה, זה חד פעמי- וזה ערב שחשוב לך.

הכל בתיאום עם רופא כמובן ,

ומזל טוב..

הרבה מהנשואים פה כתבו על זה שבסופו של דבר בערב עצמו עסוקים בדברים אחרים, והכל עובר מהר וכו',

העניין הוא שעד שמגיעים לערב הזה א"א לדעת שכך יהיה, ולפעמים הפחד מהפחד (=הפחד לחוש פחד) יותר גדול מהפחד עצמו,

אולי בערב עצמו בסוף יהיה בסדר, השאלה היא מה יהיה בשבוע- שבועיים לפני, אם יש סיכוי שבמקום להתכונן נפשית, טכנית, רוחנית לאירוע היא תהיה עסוקה באותו פחד מהפחד או בחששות עצמם- כדאי להקדים רפואה למכה ומעכשיו לחפש פתרונות. ויש כאלה רק את צריכה למצוא מה מתאים לך.

אני ביום עצמו קראתי תהילים וכד'... שזה משהו שלא מתקשר אך ורק לחתונה.

אחרי התפילה והתהילים פשוט בדקתי ציונים והתקשרתי לאינטנט רימון בשביל לסדר את החיבורים לאינטרנט.

חוץ מזמן תהילים ותפילות הייתי די טכנית.

אני- כאחת ששונאאאת להצטלם, לא יודעת מה אעשה..

ערב שלם להיות מרכז העניינים, ועוד לעיני המצלמה!!!!

ועוד משו- מפחדת להיות מקורקעת.

כ"כ מתאים לי לשים לב לכל הפיפסים הכי קטנים והכי מפושלים שיהיו בחתונה..

רוצה פשוט לרחף, לשמוח עם מי שבא לשמח ומהמעמד המרגש וזהו!...

לנו זה צינזר פאשלה שהיתה ממש בסוף החופה.

מי שרואה את הסרט לא יבחין בפאשלה.

בעזהי"ת.

בד"כ בנות חולמות להיות כלות, ואפילו מתחפשות לזה כל שנה!!

אותי לא מטריד כ"כ הקטע של להיות במרכז העניינים, אני שיא הרואה את עצמי נותנת הערות לצלם- לא מכאן, תעשה זווית יותר מעניינת, פה- תתפוס גם את הפרחים ברקע, פוקוס על הטבעת..

חחח

אבל זה בעיקר בגלל שלא אכפת לי מה יהיה הערב הזה, מה שמעניין זה "היום שאחרי"..

ממש לא! ליפך.. אני מאד!!

אבל החששות קיימים, אין מה לעשות

אפשר לקחת כדור הרגעה [טבעי!]

כל הריקודים וכו... מעדיף חתונה שקטה עם חברה שבאמת ארגיש איתם בנוח, ושאדע שהם שמחים באמת בשמחתי...

כל הטקס הזה... וההופעה... לא מתאימים לי !!!!

אני - איתך!

ונהניתי בו מכל רגע.

הסתכלתי מסביבי על האנשים שהגיעו - 

אלה האנשים שליוו אותי במשך כל חיי.

המשפחה הקרובה והמורחבת שהיו שם אתי בכל שלב, החברים של ההורים שלי שנסענו יחד לטיולים והתארחנו אחד אצל השני, החברות שלי שעברנו כה הרבה מחנות ומסעות ולימודים וחוויות יחד.

כל האנשים האלה אתי ביחד, מלווים אותי גם לאירוע הזה.

הם כולם טרחו והגיעו - במיוחד בשבילי. 

הם לבשו בגדים יפים, גיהצו אותם, התאימו את התכשיט לבגד ואת העניבה לחליפה, חלקם לקחו בייביסיטר, חלקם יצאו יותר מוקדם מהעבודה, חלקם נסעו ברכבם או תיאמו הגעה עם אחרים, חלקם נסעו באוטובוסים.

כולם התאמצו ובאו, בשביל להיות שם אתי, לשמוח אתי ביום נישואיי לבחיר לבי.

והמוזמנים מהצד השני, הם אלה שטרחו עבור בעלי, הם אלה שהיו שם עבורו בנקודות חייו השונות, החבר'ה מהתיכון והישיבה והצבא, המשפחה, החברים...

כולם יחד איתנו באותו אולם, כולם עבורנו.

מאד התרגשתי, לא מלחץ, אלא מהכרת הטוב.

כמה טוב להגיע ליום הגדול הזה מוקפת במשפחה וחברים.

אני מאד מאד נהניתי, ממש הרגשתי המרכז של הערב, לא כי אני ה"מחליטה", אלא כי כולם שם הם אנשים שאני מאד אוהבת, או שבעלי מאד אוהב.

תיהני מכל רגע! ורק שיגיע כבר!

טוב, לא כולו, (בכל זאת יש גם בעל בסביבה וזה.. ) אבל לי זה נראה ממש כיף. זה לא שבוחנים אותך ואת באיזה הצגה, מותר לך להתנהג איך שבא לך - זאת החתונה שלך!! ולא יודעת מה הגיבו על ה"אולם והשמלה ומלצרים" אבל יש המון וריאציות של חתונה ותעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת.. שיהיה לך טוב. (גלי עטרי, שם, שם)

חשבתי שאני היחידה.

על זה חשבתי כל השבוע לפני החתונה והדבר הראשון שחשבתי עליו שיצאתי מחדר ייחוד.

ההתמודדות שלי היתה לנתק את עצמי מהמסביב, לקפוא ולהתנהג כמו רובוט ולדעת שזה עובר תוך כמה שעות.

בסוף בחתונה עצמה החלק שבו ממש הרגשתי מרכז הענינים היה הכסא כלה שמה שעזר לי בו שהיתה לידי חברה עם שעון שכל הזמו אמרה לי מה השעה ואז ידעתי עוד כמה זמן בעלי בערך יגיע (אנחנו וההורים שלנו ממש יקים).

החלק הקשה שלאחריו היתה החופה שבה פשוט ניתקתי את עצמי והסתכלתי למעלה על המנועים של המזגנים.

יש שיגידו שיש פה פספוס אבל אני חושבת שלי זה היה נכון כי אם לא הייתי מסוגלת להתעלף במקום (יש לי חרדת קהל מטורפת...)

אח"כ בחדר ייחוד זה זמן המנוחה ומבחינתי זו היתה החתונה האמיתית. שמה גם בעלי נתן לי חיזוקים.

אח,כ בריקודים (אני לא יודעת לרקוד, אבל ממש לא) פשוט זרמתי עם כולם, הרגתי שאני בכלל לא נמצאת בחתונה ואיך שהו הרגלייים זזו מאליהם ודי דחפו אותי למעגלים וזרמתי עם כולם ויחסית נרגעתי.

בשלב מסוים הרגשתי שאני זקוקה למים בטירוף כי אני עוד שניה נגמרת אז ביקשתי מחברה שהיתה לידי ובסה"כ נבלעתי בהמון (כמה שכלה יכולה להבלע).

בסה"כ החתן והכלה נמצאים ביום החתונה באיזוריים שמיימים ולא על הקרקע פשוט צריך לתת לרגליים ללכת מאליהם.

אם אני עברתי את זה אז כל אחד יכול......

אל תשכחי שיש גם חתן כך שפסיכולוגית זה מוריד מהמתח.

בסופו של דבר זה עובר אחרי כמה שעות וזוכרים בעיקר את חדר ייחוד....

אם זה לא נח לך אז את יכולה במשך החתונה לא לגעת אי"ה במי שיהיה בעלך (לי אישית לא  היה לי נעים לגעת נגיעות ראשונות מול כולם ותיאמתי איתו לפני החתונה- נתנו ידיים רק לפני חדר ייחוד מסיבה הלכתית- לאשכנזים).

פשוט, אי"ה, שזה יהיה רלוונטי, תחשבי על כל מה שאת חושבת שיפחית ממך לחץ.

מהניסיון שלי נקטע היחסית מלחיץ היה כיסא כלה שבשיא בעלי בא לכסות אותי, זה חלק שאפשר לקצר אבל לא לוותר, למשל להביא את ההסעה של החבאים של ההורים ממש לפני שהחתן בא לכסות את הכלה ואז תהיי, אי"ה, רק עם חברות סביבך.....

אי"ה שתזכי להגיע לגשר ולעבור אותו.

ב"ה חתונה זה דבר שמח והפוך ממלחמה. אבל ביחס ללחץ שלך אולי אוכל לעזור לך מניסיון של התחושה והלחץ שקיימים טרם קרב. זו סיטואציה שאולי רק הפיוט "ונתנה תוקף" יכול להיות לבטא אותה במילים. זה פחד שמאיים לשתק. קשה לדבר. הנשימה נעשית קצרה. הפה יבש. הלב עובד שעות נוספות. אמנם אני לא מוכן שאף אחד אחר יחליף אותי או שהמלחמה תתרחש בלי שאני שותף לה ובמקום 'רציני' (וזה לא בגלל ששון אלי קרב אלא בגלל שלנו הלוחמים יש 'שריטה' פסיכולוגית שחבל לנתח אותה), אבל כל לוחם שטעם מלחמה יגיד לך שבעומק הלב יש לו תקווה גדולה שיקרה משהו והכל יתבטל לגמרי. באמת שהרבה יותר נחמד להתאמן במגרש ידידותי, למשל בחולות צאלים.

תכף אציע לך מה עושים במצב כזה של 'טרום קרב', אבל לפני כן אספר לך שבכל מקרה ברגע שהקרב מתחיל בפועל הכל נמחק בשנייה הראשונה. ואח"כ 'זורמים' עם האירועים בלי שהפחד המעיק שקיים לפני הקרב.

ב"ה הסיטואציה שלך ממש לא דומה לקרב ולפחד לאבד את החיים. להיפך. אבל עם זאת יש דמיון מסוים לקרב: את בלחץ. הפחד משתלט. גם את לא רוצה שמישהי אחרת תחליף אותך חלילה מתחת לחופה עם בחיר לבך, וגם את היית מעדיפה מגרש אימונים סטרילי של חתונה ברבנות. אבל מה אפשר לעשות - בחתונה כמו במלחמה את לא יכולה לקבוע את הכללים לבדך. יש הורים, ויש מחותנים. ויש אורחים. וכן, יש גם מוסכמות חברתיות שעם כל המילים היפות בסופו של דבר לא נכון ולא ראוי 'לצפצף' עליהם לגמרי. אה, כמעט שכחתי - יש גם בן זוג ששותף לחגיגה.

בקיצור: הדבר הראשון שאני מייעץ לך זה למחוק מהפרוטוקול את האשליה ש"הקרב" יתבטל. ובע"ה החתונה שלך (שבה מופיעה ומתארחת השכינה!!!) תהיה 'כמו כל החתונות'. עם אולם/גן אירועים, ותזמורת, ושמלה מיוחדת. וריקודים. כן, כולל פיזוז מסביב לחתן ולכלה. כן! את אכן תהיי בע"ה 'מסמר הערב'. זה לא נוח לך. אבל תקבלי את זה שאלו נתוני ה"קרב", "ולא שואלים אותך"...

הדבר השני זה לזכור הבטחה של גנרל זקן, שברגע שהחתונה תתחיל, הפחד יתנדף. וגם אם בהחלה מתרגשים, והפה יבש וכו' - תוך שעה קלה זה יהפוך לפשוט וקל. ומהר מאוד זה יתחלף לכיף. ובסוף החתונה תרגישי ב"ה תחושת התעלות של "מנצחים" שתלווה אותך במשך שנים. כולל סיפורי נוסטלגיה של "לוחמת" בדימוס...

אגב: הרבה יותר מפחיד לקחת סיכון שמא כל החיים תתחרטי חלילה על כך שלא היה לך אומץ לחתונה 'רגילה'. במקום ערב אחד של "פחד" את עלולה חלילה למצוא את עצמך במשך שנים אכולת רגשי אשמה וחרטה שלא היה לך אומץ לחתונה 'נורמאלית'. לא הייתי לוקח את הצ'אנס. ולא היית מחליף את ה"פחד"  מפני חתונה קונבציונאלית, בספק ספקא של סכנת יסורי חרטה כל החיים. תחשבי על זה.

מה מייעצים בצבא כדי לתפקד ערב הקרב למרות תחושת הלחץ?

דבר ראשון - לתת לגיטימציה לפחד ולכל התופעות הפיזיולוגיות שמתלוות אליו. זה נורמאלי לחלוטין!!!. כולל התפרצויות בכי. כולל חוסר סבלנות לאחרים, ולעצמי. כולל עצבים לא הגיוניים ולא מוסברים על כל העולם. וכו' וכו' וכו' וכו'. את שומעת: זה נורמאלי!! הרבה יותר מדאיג אם זה לא יקרה לך. לוחם שלא מרגיש לחץ, כנראה לא מבין לפני מה הוא עומד.

ותאמיני לי גם למפקד ותיק (ואגלה שאני כזה) ואפילו לרמטכ"ל  הלב עובד שעות נוספות לפני קרב. והפה יבש,. וכו' רק שבמשך השנים לומדים להפנים שזה נורמאלי, ולומדים להתעלם מזה. (פסיכולוגיים טוענים שזה קשור לרובד החייתי שיש בנו. אבל זה נושא לפורום אחר).

דבר שלישי - מי שעסוק, פחות חשוף לפחדים ולקשיים. למפקד אין זמן 'להקשיב' לתחושות שמקננות בו. הוא אחראי על הרבה חיילים. על הרבה פרטים והכנות. יש לו הרבה משימות. והוא גם צריך להראות לכולם דוגמה אישית. וכולם הרי לחוצים.

בקיצור: אני מייעץ לך בהפוך על הפוך לקחת פיקוד ממש 'באטרף' על החתונה שלך! בהפוך על הפוך כדאי לך להתעסק הרבה וכמה שיותר עם כל הפרטים 'המלחיצים': עם עיצוב השמלה שתהיה הכי מדהימה בעולם (בלי להשתגע כספית!!!), והעיצוב של האולם שיהיה מיוחד. ואיך את הבימאית של התזמורת ושל הצלם ושל כל הדברים שיש בחתונה 'רגילה'. ותחליטי שאת הופכת אותם למיוחדים. לשונים. אה, וגם - איך את מצליחה לחתוך בכל מיני הוצאות, לייעל כל מיני דברים ולחסוך כסף. ובלי להוריד את רמת הביצוע המושלם! בקיצור: הפוך על הפוך ממה שאת מרגישה ומה שכתבת בפוסט הפתיחה של השרשרת!!

הסתייגות אחת: את בע"ה הולכת להיות המפקדת והבימאית והמפיקה והמנהלת של החתונה. אבל תהיי מפקדת טובה ומנהלת קשובה. ומפיקה חביבה. עם מינימום עצבים. בלי לריב על 'שטויות'. להיות קשובה ל'גחמות' של ההורים ושל החתן ושל שאר 'החיילים' שלך. למלא את רצונותיהם וחלומותיהם. לדאוג שכולם ירגישו טוב בהכנות לחתונה הזו. את המנהלת והיוזמת. אבל גם ה'אוזן  הקשבת'.

ובהפוך על הפוך - תחלמי על הדברים הכי יפים שאת מדמיינת בחתונה, ותחליטי שאת הולכת להגשים את החלומות הללו בחתונה שלך. וזו תהיה חתונה מיוחדת שכולם יזכרו אותה. ופעם נוספת: בלי להשתגע כספית!! ואדרבא - עם הרבה מחשבה על חיסכון בכל מקום שאפשר. כי רעיונות טובים ומקוריים הם דווקא אלו שלא מצריכים פנקס צ'קים!! ותחליטי שאת מחייכת לכולם מסביבך פי כמה מההממוצע שלך ביומיום. ושאת תעשי את כל 'החיילים' שמסביבך שמחים ועליזים ומאושרים. ותראי את מפיקהה עבורם את כל החלומות שלהם.

דבר אחרון שמציעים לפני קרב - תרגילי הרפייה מעשיים. אתן לך אחד פשוט שעושה פלאים. מטרתו לרכז את המתח בידיים ולהעיף אותו החוצה: סגרי את אצבעות הידיים שלך חזק חזק. הכי חזק שאת יכולה. תוך כדי זה הכניסי לריאות אוויר, ותשאירי אותו בתוך הריאות. תספרי בלב עד עשר, ואח"כ תשחררי את האוויר לאט לאט לאט החוצה, ובמקביל תשחררי לאט לאט את האצבעות הקפוצות. תחזרי על התרגיל כמה פעמים ותראי שזה עושה פלאים. מומלץ גם לסגור עיניים במשך התרגיל. (אגב: גם נהג שמרגיש עייפות בשעת נהיגה יכול לעשות זאת תוך כדי הנהיגה כאשר הוא אוחז חזק את גלגל ההגה. אבל כמובן עם עיניים פתוחות...).

תכל'ס: יאללה, קדימה לעבודה הקשה!!  בפול גז. ממש באטרף. ושתהיה לך חתונה מדהימה. "משוגעת" ומיוחדת. (אבל בבקשה בלי להשתגע כספית). ותעבידי את כולם. ותחייכי. ומותר גם קצת "להחרפן" ולרקוד. ואם את פורצת בבכי או מתוסכלת מדי פעם או מתעצבנת וצועקת - תזרמי עם זה. זה בסדר ונורמאלי (ואם משהו מכל זה לא יקרה, אז באמת יש מקום לדאוג שאת חלילה לא בסדר...)

והכי חשוב: חתונה זה רק  ה'פרומו' לחיים. ושם חייבים להשקיע פי כמה. האמת, שאת ההכנות לזה אפשר וצריך להתחיל כבר עכשיו.

שנה טובה ופחדים נעימים

גנרל זקן בדימוס

דבר ראשון, אני לגמרי מבינה. אני אמנם טיפה רחוקה מחתונה ממש, אבל כל הקטע של ערב החתונה מלחיץ אותי. (מבחינה חברתית) בבת מצווה של עצמי הייתי האדם הכי תקוע ולא קשור, וזו ממש לא הייתה הפקה גנדריוזית...

דבר נוסף: אני לא יודעת עד כמה זה בא בחשבון, אבל יש מצב לחתונה קטנה? הזכרת שאת לא רוצה לאכזב אף אחד, חתונה קטנה עם משפחה וחברים/ות קרובים יכולה להיות פיתרון טוב, (בנוסף לחיסכון הכספי) וכדי להימנע מלהעליב חברים (בעיקר של ההורים...) אפשר להזמין אותם לאחד מערבי השבע ברכות. (בהם את לא בשמלה לבנה ענקית ומושכת תשומת לב...)

אני לגמרי לצידך. זו באמת חתיכת פאדיחה, ועד כמה שהכל אמור לעסוק בבית החדש שנבנה בעם ישראל, קשה מאד  לעמוד מול כמה מאות אנשים במרכז העסק...

מותר לך לגמרי להילחץ מהאנשים מסביב, ולדעתי את פשוט צריכה למצוא דרך להתמודד עם הלחץ. אם על ידי שיכנוע עצמי עמוק שיהיה בסדר, וזה כולה ערב אחד, או על ידי המנעות ממופע גדול ומפדאח. (או כל דבר אחר שעולה בדעתך)

בהצלחה!

במובן מסוים אפילו יותר...

אם זה בא בחשבון...

וגם - זו רק הייתה הצעה. אני לא מתיימרת לקבוע לך מה לעשות. רק מציעה ומקווה שמשהו שאמרתי יהיה מועיל בצורה כלשהי.

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש