למה את מכניסה לעצמך פחדים לראש?

יהיה בסדר, את תעברי את זה כמו שכולם עוברים את זה.

שתגידי לסיטואציה שבוע לפני החתונה,

תפתחי פה שוב שרשור

וניתן לך עצות מעשיות איך מתגברים על זה (ויש הרבה)

כרגע אני בכוונה לא נותן עצות או מדבר על זה

כי זה תאורתי

אין לך למה לחשוב על זה.

זה סתם מכניס אותך למצב רוח לא טוב

אז למה? פשוט בשביל מה?

עצה טובה לגרש מחשבות, היא לחשוב לעומק על משהו אחר

בהצלחה!

לא כזה תיאורטי, יש לי סיבה לחשוב על זה. וזה מלחיץ אותי לאללה. 
אני באמת לא חושבת שזה פחד נורמלי. תיארתי את ההרגשה לחברה והיא טוענת שיש לי סוג של תת חרדה חברתית, ואני חושבת שאולי יש סיכוי שהיא צודקת, למרות שזו פעם ראשונה שאני בכלל חושבת על משהו בכיוון הזה, לא היו לי בעיות חברתיות בעבר. 
אני גם לא מצליחה לא לחשוב על זה [בדרך כלל זה מלווה בתחושה של חולשה ושכל חום הגוף עולה... עד כדי כך...]

גם אני ממש לא רואה את החתונה עצמה כאירוע מהנה, להיפך, אין לי מושג מה אעשה כשזה יגיע (אם בכלל..).

מה עושים?

אם את יודעת מעכשיו שיש לך קושי עם זה כדאי שתנסי למצוא פתרונות,

יכול להיות שאיזה טיפול מרגיע (מגע/דמיון מודרך..)לפני כן יעשה את העבודה, לא חסרים היום דברים מהסוג הזה,

אם את מתחברת יותר לדברים פרקטיים- כמה פגישות של CBT יכולים לעזור,

במקרים קיצוניים אם את חוששת שממש לא תתפקדי- איזו תרופת הרגעה (טבעית/לא טבעית) באופן חד פעמי (כדאי כמובן לבחון מראש את ההשפעה).

זה נראה לי כל כך מעוות. אני זו שאמורה להנות! 

חוצמזה גם את לוקחת זו עדיין "את" רק יותר משוחררת (אם היא עושה את פעולתה כמו שצריך)

אבל שוב- יש לך עוד כמה אופציות, אולי עדיף לנסות קודם אותן.

אפשר גם למצוא "פתרונות" קטנים לדברים ספציפים.

(לא פותר הכול, אבל יש שזה עוזר להן.)

לדוגמה:

טול לא שקוף מדי.

הזמן שהחתן בא לכסות את הכלה - לא זמן ארוך מדי, קצר ולעניין.

להסתובב - לבקש שמישהי תסתובב איתך כל הזמן, אפשר גם לקחת אחיין (אם יש) ולהתעסק איתו, לדוגמה בכיסא כלה.

לכן גם יש זר - כי זה עוזר להחזיק בחפץ.

לא חושבת שהדברים האלה יעזרו. 
ברגע שאני ארגיש שכולם מסתכלים עלי, קצר ככל שזה יהיה, אני לא יודעת מה אני אעשה...

אלו פחדים טבעיים לגמרי.. זה חלק מ"הענין".

כשמגיעים - רואים שמתקדמים..

ששואלים אותי איך היתה החתונה שלי, לפעמים אני עונה: "לא יודע, לא הייתי שם"..

ואני לא כזה זקן..

אני כל הזמן לפני החתונה שיגעתי את אישתי שאני יביא לה לחתונה את אחי  ואני יחכה בחדר יחוד רק..

אה ניזכרתי, היא לא הסכימה..

הייתי ממש לחוץ מזה שאני מרכז העניינים..

ב"ה שעברתי..

אין לי שום רעיון חוץ מההוכחה שעוברים אתזה ואפילו חיים אחרי זה(מדדתי ויש לי דופק, משמע אני חי).

בהצלחה.

כל החתונה חיפשתי את הכלה.

חתן היה, אבל עם מי הוא התחתן? מוזר...

אבל מדי פעם אפשר להנות קצת מלהיות במרכז, גם אם לא נהנים מזה ביומיום(מנסיון).

זה כמו שאני בחיים לא מתאפרת. כלום. ובחתונה הסכמתי להתאפר כי ידעתי שבסופו של דבר אני כן ארצה את זה, וכן אתבאס אם לא אעשה ככה. (ואפילו לבשתי שמלה! דבר שאני פשוט לא עושה...)

על אותו עיקרון (בערך), אם לא תלמדי להנות מזה שזה היום שלך ושל בעלך, ולא נורא שתצטלמי קצת ותרקדי קצת במרכז (ועם מי שאת רוצה!) וכו', בהרבה מקרים אולי תתחרטי על זה (לא יודעת, לא ניסיתי להתנהג ככה ולא ניסיתי להיות את...).

ושיהיה בעז"ה בקרוב!!!

כי ככה בדיוק אני הייתי!!

עשיתי כמה דברים שעזרו לי להגיע לחתונה רגועה ומפוקסת

וממש ממש נהנתי ממנה ולא ניסיתי להתחמק מלהיות "מרכז העניינים",

אם את רוצה רעיונות או סתם לדבר... אני אשמח באישי.

מזל טוב 

אני גם לא אחת שאוהבת שכולם מסתכלים עליה.. לא אוהבת תשומת לב של מאות האנשים שהגיעו..

באמצע החתונה לקחתי את הרגליים שלי והלכתי לטייל עם חברה בדשא..

טיילנו לנו ויישבנו בחוץ.. נחנו..

וזה היה טוב, מרגיע, מנתק לרגע מהמאורע..

תנסי לחשבו איך החתונה תהיה שלך, בצורה שאת רוצה, איך שלך יהיה הכי טוב!

בעזהי"ת.

זה מה שעניין אותך בערב החתונה שלך!?

ובאמצע החתונה שלך, לא יזיק לאף אחד אם תלכי לטייל 10 דקוצת עם חברה..

עובדה.. אני עשיתי ולא נראה לי שאנשים יודעים על זה בכלל..

בעזהי"ת.

אני ממש רואה את עצמי לוקחת את בעלי החדש ובורחת מהאולם באמצע

את החברות טוחנים מספיק לפני...

ברור שעם החתן..

גם אני הכי פחדתי מזה

ובכלל- ללכת עם שמלה לבנה..

היו פעמים שכמעט ביקשתי מחליפה, רק לזמנים הללו

אבל בעקרון- אלו תחושות שעוברות,

לא יודעת איך, אבל דברים בערב עצמו עוברים ממש מהר

ובכלל לא מספיקים להבין מי עומד מול מי

ולתת לתחושות האלה במה..

[אפשר לאחל לך מזל טוב?

]

בקשר לשמלה הלבנה - אמא שלי אמרה שאם אני לא רוצה אני לא חייבת, ושכולם יקפצו

פעמיים!!!

כשהגענו לאולם.. ובערך רבע שעה לפני שהוא בא לכסות אותי..

פותר יופי-רסקיו

אבל בכל זאת.. זה עובר.. ואח"כ נהנים ממש !!

העיצה הכי טובה זה פשוט לחיות מדקה לדקה בלי לחשוב על "כל הזמן שיהיה ושהיה"

במילים אחרות פשוט לזרוםם..

זה בדוק על ביישנים כרוניים!

ממש ממש ממש לא, אין אף אחד בעולם שחושב שאני ביישנית.

אני לא אוהבת את המחשבה שזה ערב שאני במרכזו, ושיהיו שם מליון אנשים שאני לא מכירה. 
ושאני אעמוד בחופה וכולם יעמדו מסביבי ויסתכלו.
ובעיקר, אני לא אוהבת את המחשבה שאני אצטרך ללבוש שמלה לבנה. 

אני לא אוהב להיות מרכז הערב. אני אוהב להיות בצד בשקט ולעשות את העבודה שלי. לא אוהב להתפרסם וכו'.

בארוע עצמו די תפקדתי על אוטומאט ועשיתי מה שציפו ממני, או עסקתי בתכנון ובארגון של הארוע (בעיקר בשעות שלפניו, או בחופה).

היה, נגמר, סגרנו את הדלת ובזה העניין הסתיים. לקחו שני מסמרים ועשו מהם מסמרי הערב.

אנחנו רוצים שהחברות שלנו והמשפחה שלנו ישמחו איתנו..

אחת הדרכים הטובות-זה לרקוד..ככה אני מרגישה בכל אופן..

כשחברה שלי מתחתנת-ברור שאני אעזור לפני אם היא צריכה עזרה כלשהי...

אבל אני באה לחתונה-כדי לשמח אותה ולשמוח איתה...

משהו חריג באופן קיצוני.

אני גם מעדיף אירוע קטנטן אבל זה יהיה מוזר וחריג אם לא יגיעו כל משפחותם לבית אבותם..

אני מסכים עם אלה שמעליי- אם זה כ"כ מפריע ומלחיץ אז להשתדל "לשים על אוטומט".

קשה לי עם כל המבטים, ולהיות במרכז העניינים...

זה עובר מהר ומתיש.

בלי ששמים לב לזה כמעט.

היה מצחיק לשמוע כל מיני אפיזודות שהיו בחתונה חודש אחרי'ה - וכלל לא היינו מודעים לקיומה

ברבנות!

ולסגור עיניין. מניין אנשים. קידושין. הכל.. וסימנו V.

אז צריך להויסף עוד קצת חברים טובים שירקידו ברבנות

של חתונה, שמלת כלה, מוזמנים..

זה לא רק את מתחתנת! הקב"ה מתחתן יחד איתך! זו לא שמחה פרטית, זו שמחה של כלל ישראל!!

בית יהודי, חורבה מחורבות ירושלים, חיבור לשלמות. מצאת את החצי? הוספת שלמות בעולם!

כל עמ"י רוצה להודות לך ולשמוח איתך ולברך אותך שתצליחי להמשיך במה שהתחלת- כל חייך..

ממליצה ללמוד על מהות החתונה, בניית בית.

אהבתי מאד את "נתיבות שלום- בחכמה יבנה בית"(לא רק לחתנים!) ואת החוברת של הרב והרבנית טל מיד בנימין על משמעות ברכות החתונה. ויש עוד המון ספרים וחוברות..

בהצלחה.

בשמחה.

אני אומר מה אני יצטרך להיות ככה בקונטרול תמידי ותמיד עם חיוך וכל האנשים וכו'

פעם אמרתי לחברים שלי שאני מעדיף מניין מצומצם של המשפחה ברבנות....

התחתנתי לפני מעל 20 שנה! אני זוכרת בדיוק את החששות האלו , גם בתור נערה אפילו לפני שחתונה היתה באופק - אני לא רוצה שיסתכלו עלי, לא רוצה להתאפר ובדיוק כל מה שתיארת!

בסוף - בזמן החופה - ממש שכחתי מכל האורחים, כאילו לא שמתי לב שהיו בכלל ! התאפרתי (ביקשתי שיהיה עדין) בפעם הראשונה והאחרונה (יש דברים שלא משתנים!) ובחרתי שמלת כלה בצבע שנהב ולא לבן בוהק - היה לי יותר נעים.

כל יתר החתונה - אני מכירה רק מהתמונות - בזמן שזה קורה הרבה זוגות פשוט מרחפים  - היה בהחלט מהנה אבל לא זוכרת יותר מדי.

מצוות שמחת חתן וכלה קיימת בדיוק בגלל הפחדים האלו!

נכון שיש (מעט) אנשים שאוהבים להיות במרכז - רובנו די מתפדחים מזה, אבל כפי הנראה, הקב"ה ברא אותנו עם מנגנון שמאפשר לנו להתמודד..

תשתדלי להתפלל ולבקש  - הרי כל החיים יש התמודדויות וקשיים - ואחרי החתונה וכל החיים צריך למצוא כוחות להתמודד עם הרבה מצבים שכל אחד עובר. ה' יעזור ותראי שתהיי כלה שמחה , ונאה וחסודה!

גם ההמלצה לקחת רסקיו נשמעת המלצה טובה - אפשר גם לקחת כל פעם שאת נלחצת והמחשבות מתחילות להתרוצץ - זה לא מזיק ובאמת מרגיע.

מזל טוב!!!

כלה ביום כלולותיה כל העניים נשואות אליה

זהו טבע העולם....

ותחשבי כמה יפה ובתולית תראי בשמלתך הלבנה כשלצידך עומד החתן שלך בחליפה יפה זה הגבר שאיתו בחרת לקיים את המצווה הנעלה בהקמת בית יהודי וכשר למהדרין.

אל לך לחשוש ...פחדייך יתפוגגו למראית כל אהובייך אשר מקיפים ושמחים בשמחתך...ומאחלים לך בע"ז רק טוב ואהבה.( וכן יהיו הרבה נשיקות , חיבוקים ואיחולים)

ותאמיני לי מרוב אושר ענייך יראו ולא יראו את הסובבים אותך..כמו " שיכור" שלא מבחין בסובב אותו.

תתחתני כמו בת מלך עם כל ההוד הפאר...שיהיה מה להראות לילדים ולנכדים בבוא הזמן...

כבשת החורף שיהיה בהצלחה ובמזל טוב

כשאת מגיעה  בעז"ה את תשבי על כסא ותברכי בנות חברות וקרובות משפחה

אח"כ החופה

אח"כ חדר ייחוד

ואח"כ ריקודים

ואז הבייתה

אפילו לאכול לא יהיה לך זמן...

מזל"ט ענק!

תנסי אולי לראות זאת מנקודת מבט קצת אחרת.

מי אלה כל האנשים שתהיה במרכז העניינים שלהם באותו ערב?

חברות שאת אוהבת, משפחה מורחבת ששמחה איתך, חברים שלו ששמחים איתו. תחשבי שכולם שם שמחים איתך ובשבילך. שמחה אמיתית, שמחה של מצווה, תחשבי כמה תפילות יתפללו עליך כל החברות בזמן החופה.

וגם- תתפלאי, אבל כשכבר תגיעי לאולם, לבושה בשמלה לבנה (או כתומה, לא משנה..), מתרגשת, מן הסתם תרגישי שכל אורח או אורחת שמגיעים- ממש משמחים אותך.

הגיוני שאפילו תגידי תודה או לפחות תרגישי צורך להגיד תודה לכל אחד ואחד מהדודים של החתן שאת אפילו לא מכירה, רק על זה שהם באו ליום השמחה שלך.

ועוד דבר, לגבי השמלה- כמובן שתבחרי מה שטוב לך, אבל תכל'ס- מה אכפת לך, פעם אחת בחיים ללבוש איזה שמלה יפה, מושקעת, להרגיש שאת הכי יפה בעולם!!

באמת, אני בזמנו חשבתי שמה פתאום, אני אקנה איזו שמלה ב"בת עין..", אבל בסופו של דבר התגלגל שהייתה לי שמלה מושקעת ויפה והיה לי כ"כ כיף!!

מתי עוד תהיה לי שמלה כזו? כן, זה טוב וכיף להרגיש יפה ומיוחדת ומושקעת ביום המיוחד הזה. במיוחד שזה נגמר אחרי 4-5 שעות...

בעזה"י

[למרות שלי זה לא הפריע כל כך ]

הרב מלמד אמר לי לשמח את האנשים האחרים.

לא להתרכז בעצמך, לשמח את החברים ואת המשפחה ובמיוחד את ההורים שכל כך נתנו לך

[בחתונה, ואת החיים].

וזו הייתה עצה מדהימה!

בהצלחה

כל אורחת- חברה , שכנה, מורה, דודה וכ' שהכלה פונה אליה בחום ואהבה מרגישה נהדר

בקושי יש זמן לנשום

מתרכזים בקורה מסביב, אצל האחרים, בברכות שאחרים מבקשים,

בתפילה..

לעצמנו בקושי יש זמן

אולי עדיף שפשוט תלכי לרופא/פסיכולוג/ קואצ'ר משהו בסגנון, ותתייעצי.

יש המון פתרונות שהם לאו דווקא תרופות פסיכיאטריות,

למשל- אני לקחתי לפני טסט תרופה שמרגיעה דופק ולחץ דם. ואז גם אם את נלחצת, אין תגובת שרשרת של "וואי הדופק עולה לי איזה לחץ ויש לי חום" וכו'.

אל תפחדי לנסות משהו כזה, זה חד פעמי- וזה ערב שחשוב לך.

הכל בתיאום עם רופא כמובן ,

ומזל טוב..

הרבה מהנשואים פה כתבו על זה שבסופו של דבר בערב עצמו עסוקים בדברים אחרים, והכל עובר מהר וכו',

העניין הוא שעד שמגיעים לערב הזה א"א לדעת שכך יהיה, ולפעמים הפחד מהפחד (=הפחד לחוש פחד) יותר גדול מהפחד עצמו,

אולי בערב עצמו בסוף יהיה בסדר, השאלה היא מה יהיה בשבוע- שבועיים לפני, אם יש סיכוי שבמקום להתכונן נפשית, טכנית, רוחנית לאירוע היא תהיה עסוקה באותו פחד מהפחד או בחששות עצמם- כדאי להקדים רפואה למכה ומעכשיו לחפש פתרונות. ויש כאלה רק את צריכה למצוא מה מתאים לך.

אני ביום עצמו קראתי תהילים וכד'... שזה משהו שלא מתקשר אך ורק לחתונה.

אחרי התפילה והתהילים פשוט בדקתי ציונים והתקשרתי לאינטנט רימון בשביל לסדר את החיבורים לאינטרנט.

חוץ מזמן תהילים ותפילות הייתי די טכנית.

אני- כאחת ששונאאאת להצטלם, לא יודעת מה אעשה..

ערב שלם להיות מרכז העניינים, ועוד לעיני המצלמה!!!!

ועוד משו- מפחדת להיות מקורקעת.

כ"כ מתאים לי לשים לב לכל הפיפסים הכי קטנים והכי מפושלים שיהיו בחתונה..

רוצה פשוט לרחף, לשמוח עם מי שבא לשמח ומהמעמד המרגש וזהו!...

לנו זה צינזר פאשלה שהיתה ממש בסוף החופה.

מי שרואה את הסרט לא יבחין בפאשלה.

בעזהי"ת.

בד"כ בנות חולמות להיות כלות, ואפילו מתחפשות לזה כל שנה!!

אותי לא מטריד כ"כ הקטע של להיות במרכז העניינים, אני שיא הרואה את עצמי נותנת הערות לצלם- לא מכאן, תעשה זווית יותר מעניינת, פה- תתפוס גם את הפרחים ברקע, פוקוס על הטבעת..

חחח

אבל זה בעיקר בגלל שלא אכפת לי מה יהיה הערב הזה, מה שמעניין זה "היום שאחרי"..

ממש לא! ליפך.. אני מאד!!

אבל החששות קיימים, אין מה לעשות

אפשר לקחת כדור הרגעה [טבעי!]

כל הריקודים וכו... מעדיף חתונה שקטה עם חברה שבאמת ארגיש איתם בנוח, ושאדע שהם שמחים באמת בשמחתי...

כל הטקס הזה... וההופעה... לא מתאימים לי !!!!

אני - איתך!

גם אני מאוד חששתי,

לא אוהבת להתבלט,

לא אוהבת שמנשקים אותי ומדברים איתי אנשים שאני בכלל לא מכירה,

ושאני צריכה לחייך ולעשות כאילו שאני מכירה אותם,

להתייחס לכולם, ולכמה בבת אחת,

ועוד ועוד,

אבל בסופו של דבר נהניתי מאוד מהחתונה שלנו.

שמחתי לראות אנשים שלא ראיתי שנים,

נהניתי ושמחתי לראות כמה כולם שמחים בשמחתי,

רקדתי המון,

בירכתי חברות ובני משפחה (אני לא אחת שיודעת לברך, אבל הקב"ה שם בפי בדיוק את המילים המתאימות בזרימה, בלי מחשבה כלל)

צחקתי הרבה, ובכלל לא הייתי צריכה להתייחס לכולם

כי גם הם שמחו לראות ולדבר אחד עם השני.

הדבר היחיד שלא הספקתי היה - לאכול!

אז, אנא!

תאכלי בחדר ייחוד ואז תהיי מאלו שמתביישים לאכול לפני הבעל...

ערב החתונה הוא משהו שמעבר לכל מחשבה ותכנון,

ערב מיוחד מלא קדושה וסיעתא דשמיא,

אז...

מזל טוב!

ונהניתי בו מכל רגע.

הסתכלתי מסביבי על האנשים שהגיעו - 

אלה האנשים שליוו אותי במשך כל חיי.

המשפחה הקרובה והמורחבת שהיו שם אתי בכל שלב, החברים של ההורים שלי שנסענו יחד לטיולים והתארחנו אחד אצל השני, החברות שלי שעברנו כה הרבה מחנות ומסעות ולימודים וחוויות יחד.

כל האנשים האלה אתי ביחד, מלווים אותי גם לאירוע הזה.

הם כולם טרחו והגיעו - במיוחד בשבילי. 

הם לבשו בגדים יפים, גיהצו אותם, התאימו את התכשיט לבגד ואת העניבה לחליפה, חלקם לקחו בייביסיטר, חלקם יצאו יותר מוקדם מהעבודה, חלקם נסעו ברכבם או תיאמו הגעה עם אחרים, חלקם נסעו באוטובוסים.

כולם התאמצו ובאו, בשביל להיות שם אתי, לשמוח אתי ביום נישואיי לבחיר לבי.

והמוזמנים מהצד השני, הם אלה שטרחו עבור בעלי, הם אלה שהיו שם עבורו בנקודות חייו השונות, החבר'ה מהתיכון והישיבה והצבא, המשפחה, החברים...

כולם יחד איתנו באותו אולם, כולם עבורנו.

מאד התרגשתי, לא מלחץ, אלא מהכרת הטוב.

כמה טוב להגיע ליום הגדול הזה מוקפת במשפחה וחברים.

אני מאד מאד נהניתי, ממש הרגשתי המרכז של הערב, לא כי אני ה"מחליטה", אלא כי כולם שם הם אנשים שאני מאד אוהבת, או שבעלי מאד אוהב.

תיהני מכל רגע! ורק שיגיע כבר!

טוב, לא כולו, (בכל זאת יש גם בעל בסביבה וזה.. ) אבל לי זה נראה ממש כיף. זה לא שבוחנים אותך ואת באיזה הצגה, מותר לך להתנהג איך שבא לך - זאת החתונה שלך!! ולא יודעת מה הגיבו על ה"אולם והשמלה ומלצרים" אבל יש המון וריאציות של חתונה ותעשי רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת.. שיהיה לך טוב. (גלי עטרי, שם, שם)

חשבתי שאני היחידה.

על זה חשבתי כל השבוע לפני החתונה והדבר הראשון שחשבתי עליו שיצאתי מחדר ייחוד.

ההתמודדות שלי היתה לנתק את עצמי מהמסביב, לקפוא ולהתנהג כמו רובוט ולדעת שזה עובר תוך כמה שעות.

בסוף בחתונה עצמה החלק שבו ממש הרגשתי מרכז הענינים היה הכסא כלה שמה שעזר לי בו שהיתה לידי חברה עם שעון שכל הזמו אמרה לי מה השעה ואז ידעתי עוד כמה זמן בעלי בערך יגיע (אנחנו וההורים שלנו ממש יקים).

החלק הקשה שלאחריו היתה החופה שבה פשוט ניתקתי את עצמי והסתכלתי למעלה על המנועים של המזגנים.

יש שיגידו שיש פה פספוס אבל אני חושבת שלי זה היה נכון כי אם לא הייתי מסוגלת להתעלף במקום (יש לי חרדת קהל מטורפת...)

אח"כ בחדר ייחוד זה זמן המנוחה ומבחינתי זו היתה החתונה האמיתית. שמה גם בעלי נתן לי חיזוקים.

אח,כ בריקודים (אני לא יודעת לרקוד, אבל ממש לא) פשוט זרמתי עם כולם, הרגתי שאני בכלל לא נמצאת בחתונה ואיך שהו הרגלייים זזו מאליהם ודי דחפו אותי למעגלים וזרמתי עם כולם ויחסית נרגעתי.

בשלב מסוים הרגשתי שאני זקוקה למים בטירוף כי אני עוד שניה נגמרת אז ביקשתי מחברה שהיתה לידי ובסה"כ נבלעתי בהמון (כמה שכלה יכולה להבלע).

בסה"כ החתן והכלה נמצאים ביום החתונה באיזוריים שמיימים ולא על הקרקע פשוט צריך לתת לרגליים ללכת מאליהם.

אם אני עברתי את זה אז כל אחד יכול......

אל תשכחי שיש גם חתן כך שפסיכולוגית זה מוריד מהמתח.

בסופו של דבר זה עובר אחרי כמה שעות וזוכרים בעיקר את חדר ייחוד....

אם זה לא נח לך אז את יכולה במשך החתונה לא לגעת אי"ה במי שיהיה בעלך (לי אישית לא  היה לי נעים לגעת נגיעות ראשונות מול כולם ותיאמתי איתו לפני החתונה- נתנו ידיים רק לפני חדר ייחוד מסיבה הלכתית- לאשכנזים).

פשוט, אי"ה, שזה יהיה רלוונטי, תחשבי על כל מה שאת חושבת שיפחית ממך לחץ.

מהניסיון שלי נקטע היחסית מלחיץ היה כיסא כלה שבשיא בעלי בא לכסות אותי, זה חלק שאפשר לקצר אבל לא לוותר, למשל להביא את ההסעה של החבאים של ההורים ממש לפני שהחתן בא לכסות את הכלה ואז תהיי, אי"ה, רק עם חברות סביבך.....

אי"ה שתזכי להגיע לגשר ולעבור אותו.

ב"ה חתונה זה דבר שמח והפוך ממלחמה. אבל ביחס ללחץ שלך אולי אוכל לעזור לך מניסיון של התחושה והלחץ שקיימים טרם קרב. זו סיטואציה שאולי רק הפיוט "ונתנה תוקף" יכול להיות לבטא אותה במילים. זה פחד שמאיים לשתק. קשה לדבר. הנשימה נעשית קצרה. הפה יבש. הלב עובד שעות נוספות. אמנם אני לא מוכן שאף אחד אחר יחליף אותי או שהמלחמה תתרחש בלי שאני שותף לה ובמקום 'רציני' (וזה לא בגלל ששון אלי קרב אלא בגלל שלנו הלוחמים יש 'שריטה' פסיכולוגית שחבל לנתח אותה), אבל כל לוחם שטעם מלחמה יגיד לך שבעומק הלב יש לו תקווה גדולה שיקרה משהו והכל יתבטל לגמרי. באמת שהרבה יותר נחמד להתאמן במגרש ידידותי, למשל בחולות צאלים.

תכף אציע לך מה עושים במצב כזה של 'טרום קרב', אבל לפני כן אספר לך שבכל מקרה ברגע שהקרב מתחיל בפועל הכל נמחק בשנייה הראשונה. ואח"כ 'זורמים' עם האירועים בלי שהפחד המעיק שקיים לפני הקרב.

ב"ה הסיטואציה שלך ממש לא דומה לקרב ולפחד לאבד את החיים. להיפך. אבל עם זאת יש דמיון מסוים לקרב: את בלחץ. הפחד משתלט. גם את לא רוצה שמישהי אחרת תחליף אותך חלילה מתחת לחופה עם בחיר לבך, וגם את היית מעדיפה מגרש אימונים סטרילי של חתונה ברבנות. אבל מה אפשר לעשות - בחתונה כמו במלחמה את לא יכולה לקבוע את הכללים לבדך. יש הורים, ויש מחותנים. ויש אורחים. וכן, יש גם מוסכמות חברתיות שעם כל המילים היפות בסופו של דבר לא נכון ולא ראוי 'לצפצף' עליהם לגמרי. אה, כמעט שכחתי - יש גם בן זוג ששותף לחגיגה.

בקיצור: הדבר הראשון שאני מייעץ לך זה למחוק מהפרוטוקול את האשליה ש"הקרב" יתבטל. ובע"ה החתונה שלך (שבה מופיעה ומתארחת השכינה!!!) תהיה 'כמו כל החתונות'. עם אולם/גן אירועים, ותזמורת, ושמלה מיוחדת. וריקודים. כן, כולל פיזוז מסביב לחתן ולכלה. כן! את אכן תהיי בע"ה 'מסמר הערב'. זה לא נוח לך. אבל תקבלי את זה שאלו נתוני ה"קרב", "ולא שואלים אותך"...

הדבר השני זה לזכור הבטחה של גנרל זקן, שברגע שהחתונה תתחיל, הפחד יתנדף. וגם אם בהחלה מתרגשים, והפה יבש וכו' - תוך שעה קלה זה יהפוך לפשוט וקל. ומהר מאוד זה יתחלף לכיף. ובסוף החתונה תרגישי ב"ה תחושת התעלות של "מנצחים" שתלווה אותך במשך שנים. כולל סיפורי נוסטלגיה של "לוחמת" בדימוס...

אגב: הרבה יותר מפחיד לקחת סיכון שמא כל החיים תתחרטי חלילה על כך שלא היה לך אומץ לחתונה 'רגילה'. במקום ערב אחד של "פחד" את עלולה חלילה למצוא את עצמך במשך שנים אכולת רגשי אשמה וחרטה שלא היה לך אומץ לחתונה 'נורמאלית'. לא הייתי לוקח את הצ'אנס. ולא היית מחליף את ה"פחד"  מפני חתונה קונבציונאלית, בספק ספקא של סכנת יסורי חרטה כל החיים. תחשבי על זה.

מה מייעצים בצבא כדי לתפקד ערב הקרב למרות תחושת הלחץ?

דבר ראשון - לתת לגיטימציה לפחד ולכל התופעות הפיזיולוגיות שמתלוות אליו. זה נורמאלי לחלוטין!!!. כולל התפרצויות בכי. כולל חוסר סבלנות לאחרים, ולעצמי. כולל עצבים לא הגיוניים ולא מוסברים על כל העולם. וכו' וכו' וכו' וכו'. את שומעת: זה נורמאלי!! הרבה יותר מדאיג אם זה לא יקרה לך. לוחם שלא מרגיש לחץ, כנראה לא מבין לפני מה הוא עומד.

ותאמיני לי גם למפקד ותיק (ואגלה שאני כזה) ואפילו לרמטכ"ל  הלב עובד שעות נוספות לפני קרב. והפה יבש,. וכו' רק שבמשך השנים לומדים להפנים שזה נורמאלי, ולומדים להתעלם מזה. (פסיכולוגיים טוענים שזה קשור לרובד החייתי שיש בנו. אבל זה נושא לפורום אחר).

דבר שלישי - מי שעסוק, פחות חשוף לפחדים ולקשיים. למפקד אין זמן 'להקשיב' לתחושות שמקננות בו. הוא אחראי על הרבה חיילים. על הרבה פרטים והכנות. יש לו הרבה משימות. והוא גם צריך להראות לכולם דוגמה אישית. וכולם הרי לחוצים.

בקיצור: אני מייעץ לך בהפוך על הפוך לקחת פיקוד ממש 'באטרף' על החתונה שלך! בהפוך על הפוך כדאי לך להתעסק הרבה וכמה שיותר עם כל הפרטים 'המלחיצים': עם עיצוב השמלה שתהיה הכי מדהימה בעולם (בלי להשתגע כספית!!!), והעיצוב של האולם שיהיה מיוחד. ואיך את הבימאית של התזמורת ושל הצלם ושל כל הדברים שיש בחתונה 'רגילה'. ותחליטי שאת הופכת אותם למיוחדים. לשונים. אה, וגם - איך את מצליחה לחתוך בכל מיני הוצאות, לייעל כל מיני דברים ולחסוך כסף. ובלי להוריד את רמת הביצוע המושלם! בקיצור: הפוך על הפוך ממה שאת מרגישה ומה שכתבת בפוסט הפתיחה של השרשרת!!

הסתייגות אחת: את בע"ה הולכת להיות המפקדת והבימאית והמפיקה והמנהלת של החתונה. אבל תהיי מפקדת טובה ומנהלת קשובה. ומפיקה חביבה. עם מינימום עצבים. בלי לריב על 'שטויות'. להיות קשובה ל'גחמות' של ההורים ושל החתן ושל שאר 'החיילים' שלך. למלא את רצונותיהם וחלומותיהם. לדאוג שכולם ירגישו טוב בהכנות לחתונה הזו. את המנהלת והיוזמת. אבל גם ה'אוזן  הקשבת'.

ובהפוך על הפוך - תחלמי על הדברים הכי יפים שאת מדמיינת בחתונה, ותחליטי שאת הולכת להגשים את החלומות הללו בחתונה שלך. וזו תהיה חתונה מיוחדת שכולם יזכרו אותה. ופעם נוספת: בלי להשתגע כספית!! ואדרבא - עם הרבה מחשבה על חיסכון בכל מקום שאפשר. כי רעיונות טובים ומקוריים הם דווקא אלו שלא מצריכים פנקס צ'קים!! ותחליטי שאת מחייכת לכולם מסביבך פי כמה מההממוצע שלך ביומיום. ושאת תעשי את כל 'החיילים' שמסביבך שמחים ועליזים ומאושרים. ותראי את מפיקהה עבורם את כל החלומות שלהם.

דבר אחרון שמציעים לפני קרב - תרגילי הרפייה מעשיים. אתן לך אחד פשוט שעושה פלאים. מטרתו לרכז את המתח בידיים ולהעיף אותו החוצה: סגרי את אצבעות הידיים שלך חזק חזק. הכי חזק שאת יכולה. תוך כדי זה הכניסי לריאות אוויר, ותשאירי אותו בתוך הריאות. תספרי בלב עד עשר, ואח"כ תשחררי את האוויר לאט לאט לאט החוצה, ובמקביל תשחררי לאט לאט את האצבעות הקפוצות. תחזרי על התרגיל כמה פעמים ותראי שזה עושה פלאים. מומלץ גם לסגור עיניים במשך התרגיל. (אגב: גם נהג שמרגיש עייפות בשעת נהיגה יכול לעשות זאת תוך כדי הנהיגה כאשר הוא אוחז חזק את גלגל ההגה. אבל כמובן עם עיניים פתוחות...).

תכל'ס: יאללה, קדימה לעבודה הקשה!!  בפול גז. ממש באטרף. ושתהיה לך חתונה מדהימה. "משוגעת" ומיוחדת. (אבל בבקשה בלי להשתגע כספית). ותעבידי את כולם. ותחייכי. ומותר גם קצת "להחרפן" ולרקוד. ואם את פורצת בבכי או מתוסכלת מדי פעם או מתעצבנת וצועקת - תזרמי עם זה. זה בסדר ונורמאלי (ואם משהו מכל זה לא יקרה, אז באמת יש מקום לדאוג שאת חלילה לא בסדר...)

והכי חשוב: חתונה זה רק  ה'פרומו' לחיים. ושם חייבים להשקיע פי כמה. האמת, שאת ההכנות לזה אפשר וצריך להתחיל כבר עכשיו.

שנה טובה ופחדים נעימים

גנרל זקן בדימוס

דבר ראשון, אני לגמרי מבינה. אני אמנם טיפה רחוקה מחתונה ממש, אבל כל הקטע של ערב החתונה מלחיץ אותי. (מבחינה חברתית) בבת מצווה של עצמי הייתי האדם הכי תקוע ולא קשור, וזו ממש לא הייתה הפקה גנדריוזית...

דבר נוסף: אני לא יודעת עד כמה זה בא בחשבון, אבל יש מצב לחתונה קטנה? הזכרת שאת לא רוצה לאכזב אף אחד, חתונה קטנה עם משפחה וחברים/ות קרובים יכולה להיות פיתרון טוב, (בנוסף לחיסכון הכספי) וכדי להימנע מלהעליב חברים (בעיקר של ההורים...) אפשר להזמין אותם לאחד מערבי השבע ברכות. (בהם את לא בשמלה לבנה ענקית ומושכת תשומת לב...)

אני לגמרי לצידך. זו באמת חתיכת פאדיחה, ועד כמה שהכל אמור לעסוק בבית החדש שנבנה בעם ישראל, קשה מאד  לעמוד מול כמה מאות אנשים במרכז העסק...

מותר לך לגמרי להילחץ מהאנשים מסביב, ולדעתי את פשוט צריכה למצוא דרך להתמודד עם הלחץ. אם על ידי שיכנוע עצמי עמוק שיהיה בסדר, וזה כולה ערב אחד, או על ידי המנעות ממופע גדול ומפדאח. (או כל דבר אחר שעולה בדעתך)

בהצלחה!

במובן מסוים אפילו יותר...

אם זה בא בחשבון...

וגם - זו רק הייתה הצעה. אני לא מתיימרת לקבוע לך מה לעשות. רק מציעה ומקווה שמשהו שאמרתי יהיה מועיל בצורה כלשהי.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!