ומחלקים להם בערב החג שקית ממתקים שתעסיק אותם בשאר הזמן הפנוי

תלוי גם בגיל הילדים- אבל חשוב להפעיל אותם ולתכנן  איתם מראש.

מי מתפלל מה, כמה איפה ומתי.

מכינים משחקים, ספרים, יציאה לתשליך כחוויה, האמא יכולה לשבת איתם בגינה במקום בביה"כ ולהכנס לתקיעות, ברכת כהנים וכד'..

הילדים עוזרים/ אחראים על עריכת השולחן, ארגון הבית וכד' לסעודות החג.

הגדולים יותר יכולים להכין הצגות על ר"ה (אברהם ושרה, יעקב ורחל, חנה ושמואל, יוסף הצדיק- כל אלו שנפקדו בר"ה) לסעודת החג או לאחריה, המון זמן לוקח לעשות חזרות ולהתאים תלבושות .

ומה שאת/ה עשית זה הדבר הטוב ביותר-- ללמוד את ההלכות ולהזכיר לעצמנו מה מותר ומה אסור, להתאפק, להעביר על המידות ולדעת שהסטן עובד קשה ביום הזה ומקדיש לכך שעות נוספות.

תודה על התזכורת!!

בתור אמא קמצנית בממתקים בכל השנה- הכנתי לחג הרבה דברים "שווים" כדי שהם ירגישו את השמחה והחגיגיות. זה השפה שלהם.הבעל שמח בבשר ויין, אנו בבגד יפה- והילדים באמת שמחים בממתקים...לא אני המצאתי...

ועל ראש השנה כתוב בפירוש- לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים.

 בהצלחה לכולנו...

ועוד משהו-

לפני שנה היה פה שירשור עידוד למי שנשאר(ת) בבית עם הילדים ומנועה מלהגיע לתפילה. היו שם כמה דברים ממש מחזקים ומעודדים. אולי מישהו ימצא את זה.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t384455#4622610

(השרשור היה בנשואים טריים לא פה)

אבל השרשור שציינת מדבר רק על התפילה ופותחת השרשור שאלה באופן כללי איך לא לכעוס על הילדים. קצת סטינו מהנושא.

מניסיוני ממתקים הם אחד הגורמים לחלק מהילדים להתנהגות קשה  -  סוכר וצבע מאכל ממש לא עושים להם טוב והתוצאות כמעט מיידיות. כדאי להזהר מזה

לוקחים אותם לשיחת עומק לפני החג, ולא משנה אם מדובר אפילו בבני שנתיים בלבד

מסבירים להם על החג, על התפילות, מדברים איתם על המשאלות שלהם והציפיות שלהם מהשנה הקרובה

וכמה שזה נראה מוזר- הם תופסים רצינות ומבינים באילו ימים הם נמצאים.

כמובן שאי אפשר להחזיק אותם ככה זמן רב, ואז מחלקים סוכריות וכד' אבל חשוב מאוד לשתף אותם בעניינו של חג, אחרת מה שהם יזכרו (ומה שאני זוכר)זה רק שקיות במבה ענקיות בדרך לבית כנסת

א. קנינו לכל אחת משחק חדש שניתן להם ברגע המפתח הבעייתי....

ב. אני אישית לא מתכוונת להרעיב אותן עד לסעודה... וגם לא למלא אותן בממתקים, אלא לנסות לשמור על סדר יום רגיל של ארוחות. מה שאומר שאוכלים "ארוחת עשר" כרגיל, ואם צריך גם הולכים לישון כרגיל. ילד רעב ועייף נהיה עצבני ומעצבן.

ג. כמובן- שיתוף, לפי הגיל, בחוויות החג. גם בסעודה- סיפורים, הצגות. חשבנו להכין מעין מדליות למי שאומר את ה"יהי רצון" הכי מקורי, הכי מצחיק וכו'.

גם בבית הכנסת- יש סידורים לחגים לילדים, ויש שירים שהם מכירים מהגן.

אנחנו כועסים ומעירים רק כשאנחנו רואים שהם עושים משהו נוגד לעקרונות הבית התורה העם והארץ....

אז בזמנים כאלה מקבלים החלטה שאנחנו פשוט לא מחנכים היום !

כלומר לא נתפסים לקטנות

מחליטים מראש שלא נורא אם לא יגמרו את כל הצלחת כי מבינים שהם מפוצצים בממתקים ולא נורא אם שכחו לברך או  חזרו מלוכלכים מהמשחקיה או כל דוגמא אחרת 

פשוט לא מעירים בע"ה

ומכינים אותם לזה שזה לא יום רגיל ולא יצפו שכל השנה תהיה ככה מפנקת כמו היום המיוחד הזה

במקביל הכנה לכל אחד כפי רמתו ורמת הציפיות ממנו

יהי רצון שבאמת נזכור ונעביר על המידות!

(למרות שזה הרבה יותר קשה כשזה לא רק הילדים שלי אלא של עוד מהמשפחה...)

שנה טובה ומבורכת בעז"ה ללא כעסים!

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...