לגבי השאר זו סיטואציה מאוד מורכבת ולכן כל מישהו מבחוץ יהיה לו מאוד קשה להכיר את הניואנסים של המשפחה.

לגבי הילדים, לפעמים ילדים רואים זוועות במשפחה ויודעים לבד ובעזרת ההורים שזו סיטואציה לא טובה

ושאין מה לעשות יש אנשים מסובכים בעולם.

לא נראה לי צריך לפחד שהילדים "לא יראו" דברים כאלה, העניין הוא איך -את ובעלך- מתייחסים לזה.

ליד ההורים שלו להתעלם מזה ואחרי זה לדבר עם הילדים שסבא וסבתא עברו דברים קשים בחיים ולכן הם ככה...

כל הכבוד לך

את אישה חזקה

תעמדי היטב על משמר הבית שלך! אל תתני לאף אדם או גורם שלא מתאים לרוח הבית ולעבודת המידות של הבית-

להכנס

ולא משנה איזה קרבה משפחתית הוא מחזיק

עכשיו לגבי ההורים שלו

אני לא מבינה- הם גרושים או לא?

כי אם הם גרושים- שינתקו קשר!!

ושהילדים שלהם יבינו שהדבר הכי טוב בשבילם הוא באמת- לנתק קשר!!

ממש תושיבי לשיחה את כל הגיסים והגיסות שלך- ותסבירי להם בעדינות- את מה שאת רואה מבחוץ, והם לא יכולים לראות

שאמא שלהם ממשיכה לעבור התעללות של ממש!!!! גם אחרי שהיא גרושה

שזה לא כיבוד אם בכלל!! לתת למצב כזהל התרחש

שהדבר הנכון והראוי הוא שזוג גרוש- לא יפגשו יותר. בכלל. ולא ינהלו שום קשר חברתי ביניהם. בכלל.  (אגב- כלל נכון בד"כ, עם יוצאי דופן מועטים- כגון חתונות של הילדים- וגם זה בתנאי שההורים הם לא **** )

תעוררי אותם- כמה חשוב לשמור על הכבוד של אמא שלהם-

מה זה לרצות לשלוח אותה במונית ולא לעשות את זה? אם רוצה לדאוג לה- עושים! לא מדברים...

זה שהיא במצב נפשי לא פשוט ועל כדורים- זה סיבה לכבד ולהעריך אותה מאוד!! כמה עבודה ומאמץ לוקח לה בפנים כדי להיות סבתא, כדי לבוא לאירועים ולהיות נחמדה למשפחה, כדי לתפקד

וכמה- באמת כמה!- צריך להעריך אותה על שהיא לא מפוצצת מכות את הגרוש שלה (מה שראוי לעשות- אגב, לדעתי )

ותודיעי להם- שאת מציבה בזאת כלל -שכל המשפחה תיאלץ לכבד ולשמור-

לאור צורת ההתנהגות הבלתי נסבלת של חמיך, חסר דרך ארץ ומידות בצורה מחפירה-

אם את ובעלך ומשפחתך שם- חמיך לא שם.

נקודה

או הוא או אתם

אם זה אירוע של יומולדת לבעלך- אז חמיך לא מוזמן, ולא יודע כלום מזה שיש אירוע.

אם יש ברית לבן שלך (בעז"ה שתזכי בעת שהשם יתן) -הוא לא שם. ובוודאי שלא מכובד במשהוא.

אל תתני לא לך לא לבעלך ולא לילדים שלך להיחשף לאדם עם מידות רעות שכאלו

זה שורט את הנפש

זה פוגע בבעלך לראות את אבא שלו בשבל כזה נורא

זה יפגע בנפש הרגישה של הילדים שלך- לראות את הפגיעה בסבתא שלהם, לראות דוגמא של מידות מקולקלות כל כך של אדם מבוגר.

תתקרבו יותר להורים שלך- תקבלו מהם הרבה חום אהבה וכבוד- שיספיקו בשביל שניכם...

ותדעי- יהיו סיטואציות שלבעלך יעלה במוח בצורה אינסטינקטיבית- התבנית הרעה שהוא ראה בבית- ואז הוא יצטרך להלחם בזה- ולקנות לו תבנית אינסטינקט חדשה

זה לא קל

ולפעמים צריך עזרה בזה- איש חכם או יועץ נישואין או רב

סתם תדעי- תשימי בכיס את המחשבה הזו- יש מצב שתצטרכו עזרה בשביל מצבי לחץ....

לאנונימית פותחת השרשור - לצערי אני מכיר מציאות כזו מקרוב.

מוזמנת לאישי להסברים על איך אנחנו התמודדנו. (כמובן שכל מקרה לגופו ויכול להיות שלא לכל אחד מתאים בדיוק אותו דבר)

קיבלת  תגובה מעולה

מצטרפת לאלו שענו שאם ההורים גרושים אין שום סיבה שיפגשו.

אך מסתייגת מהאמירה שלנתק את הקשר עם האב.

למרות שהוא נשמע אדם קשה ביותר זה ממש לא טוב לנתק איתו את הקשר.

אם אליכם הוא מתייחס בסדר צריך לשמור על קשר כלשהו. אבא נשאר אבא

גם כשהוא לא כליל המעלות. אני מכירה את הנושא מקרוב מאוד ואומרת שילד

שמנתק קשר עם אביו סוחב את זה אח"כ לכל החיים- זה ממש נזק נפשי, גם לאדם מבוגר.

צריך לשמור על קשר הדוק עם האם לעזור לה ולחזק אותה, היא זקוקה מאוד לילדים שלה. ובעיקר

להרחיק אותה מהאב, שלא יהיה בינהם שום קשר. (יומולדת זה לא דבר כזה חשוב שצריך להזמין את שניהם.)

וגם צריך להסביר לכל הורה שזה שאתה אוהב את ההורה האחר, זה לא אומר שאתה בוגד בו. זה דבר

שהורים גרושים מתקשים לקבל בהתחלה.

בהצלחה.

תודה רבה על התגובות..

צדיקה אחותך ממש חיזקתותי...הלוואי ויכולתי ליישם את מה שכתבתן.

לצערי זה משפחה הרבה יותר מורכבת ממה שאפשר לתאר וחשבתי על זה הרבה והגעתי למסכנה שאני לא יכולה להתערב.. אני בסה''כ גיסה (ועוד גיסה לא כזו אהובה....) אז פשוט להשלים עם המצב...

כי אבא של בעלי לא בנאדם שישים על מישו ואם יש פגישה במשפחה, חג או משו הוא יבוא ולא מעניין אותו ואז מה שיצא זה שהאמא תדפק עוד יותר ותמיד לא תהיה חלק מכולם כי אם הוא בא אז היא לא יכולה לבוא וזה לא בסדר שתמיד היא זו שתוותר על מפגש...

דבר שני, אבא של בעלי בגלל השתיה החריפה ועוד כל מיני דברים לא טובים הבריאות שלו לא באיתנה ואין לי  לב אוף. הייתי מאד רוצה שהילדים שלי לא יכירו אותו אבל אני חושבת שזה לא מעשי וגם אני שמחה שאני לא צריכה לחשוב על זה עכשיו כי זה עדיין לא מעשי...

והוא גם הציב עובדה שכולם צריכים לקרוא לילד הראשון שנולד בשמו ולתת לו להיות סנדק ואין מצב להתחמק מיזה..

תאמת לפני שהרכתי אותו דווקא אהבתי תשם ויש מצב שהייתי קוראת ככה לבן שלי אבל עכשיו אין סיכוייייי!! 

אני צריכה להפסיק להלחץ ולהיות יותר אופטימית על המשפחה הזו ובמיוחד על האבא הזה שאני מרגישה פשוט סלידה ממנו ומהדרך שלו לדבר עם אנשים ולהשפיל אותם.

לאזור כוחות ולהשלים עם המצב כי אני לא יוכל לשנות את זה..

וגם החג הזה הם היו ביחד עם הילדים והיה חג זוועה. זה עצוב שאין משפחה נורמאלית שאפשר ללכת בראש שקט ובאוירה טובה לחגים ושבתות...

ההתנהגות הזו היא באמת מאוד מזעזעת.  וב"ה שבעלך למד מזה לכיוון השני.

לענ"ד, עיקר ההשקעה שלכם בנושא, צריכה להיות ע"י כך שתזמינו לעיתים תדירות את האמא בפני עצמה, בלי ליידע את האבא. תארחו אותה, תגידו לה כמה אתם מוקירים אותה. אם קורה דבר כמו שתיארת - אל תתביישו בפעם הבאה להגיד לה, תדעי שמה שאבא אמר זה כ"כ לא נכון - כולם מכבדים אותך ומעריכים אותך. הם נסעו במונית כי מיהרו אל הילדים, וכד'.  כלומר: אתם לא "התערבתם" פה כנגד, אתם דיברתם בעד. החיזוקים האלה חשובים.

אל האבא תתייחסו בכבוד מצד עצמו, גם כי זו ההלכה וגם פרקטית זה הכי נכון - אבל "בכבוד", פירוש הדבר במה שנוגע אליו. אין שום צורך "לא לכבד" כדי לא לקרוא דווקא על-שמו; בנידון זה - הבעייתיות מובנת, וזה שיקול שלכם.

כמה שיותר תבדילו בין האירועים עם האמא לאירועים עם האבא - במה שתלוי בכם (גם אותו תקבלו, בפני עצמו, ו"אל תגיבו" כשמדבר בזולות; יתכן שיחוש לבד שאין לכך מענה, ויחפש סיגנון שמעורר התייחסות יותר טובה) - כמה שתכבדו, תקרינו אהבה ותוקירו את האמא בפני עצמה, ללא הימצאות האבא בסביבה כלל, וכמה שיותר "תתַרגלו" שכיבוד האבא אינו שיעבוד חייכם ורצונותיכם -

כך לענ"ד יש סיכוי טוב יותר להתייצב על דרך יותר רצויה במצב הקיים.

מה פה הביג דיל? שאנשים יתחילו להתמודד בחיים ולא לזרוק תצרות שלהם על אחרים!!

לא נראה שהיא "זרקה את צרותיה על אחרים"...  היא מתייעצת מה לעשות במצב כזה, שיש בו באמת צדדים מזעזעים והוא בהחלט "ביג דיל"..  בשביל זה יש את הפורום.

היא גם "פורקת" את צערה - גם בשביל זה קיים הפורום..

כמו כן, דווקא בנידון זה, נראה שהם מתמודדים יפה מאוד; אינני יודע כמה היו מצליחים לכתוב באיזון כזה על מצב כזה, ולשמור על שלוה יחסית, לא להתפרץ, ועוד לדאוג גם לבריאות של האבא...

ואפילו האמא המסכנה, בתיאור הזה, אינה זורקת את צרותיה על אחרים, אלא נושאת את כאבה.

ומאוד יפה שאנשים כאן משתדלים להיות "נושאים בעול עם חבריהם" ומסייעים. כך צריך לעשות אם יש למישהו חלילה צרה. שיהיו רק שמחות לכולם.

למצוא דרך לחזק את האם ומצד שני לכבד את האבא.

אבל לנסות להתחמק ממסיבות משפחתיות (בשלב שיש ילדים) כדי לשמור על טוהר נפשם.

תודה על המחמאות!

אל תגידי "הלוואי"

תגידי- אין הדבר תלוי אלא בי!

אח"כ תרשמי לך (בדף! ) רשימה "מה אני צריכה לעשות כדי ליישם את זה" -גם מעשים וגם עמדות נפש

את יודעת למה נוהגים שכלה מסתובבת בחופה סביב החתן 7 פעמים?

(לפחות אחת הסיבות...) בסיבובים האלו- הכלה בונה מסביב לחתן חומה של הגנה

היא בונה את הביצורים של הבית שלהם

זה הבית שלנו- זה הזוגיות שלנו. וכל מי שינסה לפגוע בנו- יתקל בחומה בצורה, ויהיה לו עסק איתי (בעלת הבית)

יש לך כוחות לעשות את מה שטוב לבית שלך

שטוב לך, לאיש שלך, לילדים שלך

יש לך את הכוחות- זה לא עידוד, זה לא הבטחה- זה שיקוף של עובדה! מה קיים במציאות.

(ואת זה אני מרשה לעצמי לומר בלי להכיר אותך... )

את לא צריכה להיות גיסה אהובה- את צריכה להיות גיסה נחושה

אולי לא תרכשי לך עוד מניות בזה שתצאי "הגיסה הרעה" -אבל כן תרכשי לך עוד נחת בחיים של עצמך

אהדה ותמיכה- תמצאי אצל חברות טובות שלך, הן הכתובת. לא הגיסים הקלוקלים.

לגבי האבא-

אם הוא ינחת בהפתעה באירוע שהוא לא מוזמן- אפשר לומר יחסית בעדינות "אה! אתה מפתיע!" או לומר יותר בגסות "אתה לא מוזמן- פעם אחרת תבוא ונחגוג איתך"

אבל לא להעביר בשתיקה- זה בטוח.

ולהשתדל כמה שיותר להשאיר את האמא בתור "מלכת הערב"

לגבי הילדים -

אתהאמא- את מחליטה עליהם

אל תסכימי לחשוף את הילדים שלך לאף אדם בעולם שאת לא סומכת שהוא טוב לילדייך- יהיה זה שכן או קרוב או רחוק או ידיד או חם

אל תסכימי לתת סנדקות לאדם רע  או לקרוא עם שמו

זה לא משנה כמה סנקציות הוא יפעיל

מצידך- שלא יבוא לברית, שלא ידבר איתכם יותר

(אפשר- לתת סנדקות לרב גדול, לקרוא על שם תלמיד חכם גדול- קצת מרכך את העסק.... )

ברור! שיש מצב להתחמק מזה

הוא קובע עובדות?

מה אכפת לך! את קובעת עובדות יותר חזקה, נחושה, וצודקת!

יש מצבים שצריך להשלים איתם

להשלים- כלומר שהמצב ישאר- רחוק רחוק ממך

כי לשנות אותו -לא תשני באמת

להשלים הם זה שמצב גרוע נשאר קרוב אלייך ופוגע בך- זה לא השלמה, זה כניעה הרסנית

ואיי תודה את מקסימה, אני ממש רואה את ההשקעה שלך לכתוב לי..אני ממש מעריכה את זה, תודה!

לבית שלי זה ברור לי שאני לא אכניס דברים שיפגעו לנו בבית..

הצעתי לבעלי ונזמין או את המשפחה שלי או שלו לחג, וזה היה ברור שאם מזמינים תהורים שלו אז זה רק את אמא שלו והאחים אבל בעלי אמר שזה לא אפשרי, אז פשוט הזמנו את ההורים שלי.. (הצעתי את האפשרות של ההורים שלו שלא ירגיש רע עם זה שיש לו משפחה לא טובה או משו כזה ושזה לא יפגע בו אבל ברור שהיינו שנינו סובלים ממציאותת שהם יבואו..) 

אז לתוך הבית שלנו אני לא אכניס את המציאויות הלא נעימות האלה..

הבעיה מתחילה מליסוע לשם...

אבל את ממש צודקת שאנחנו צריכים לעשות מה שטוב לנו!

תודה ממש אני ימשיך להתחזק ממה שכתבת עוד הרבה!

והכי חשוב- כל הזמן, כל הזמן- תקשיבי לבעלך

הוא אומר דברים חכמים

בתור התחלה- תזמיני אולי רק את אמא שלו- לארוחת ערב אצלכם או משהוא דומה?

(לא ארוך מידי בזמן.. שיהיה לך קשה. אבל לתת רק לה פירגון ותשומת לב.)

וכמובן-

תפתחו קשר עם איש חכם (רב? או יועץ? או כל איש חכם?) שיוכל לעודד ולייעץ, לעזור להכריע במצבים רגישים, בצורה הרבה יותר טובה ממה שאפשר לקבל מפורום.

גם אני מצטרף לצדיקה וממליץ לכם לבודד את הגורם הבעייתי שמחמם את האוירה (האב)

ולהזמין רק את האמא, אם לא לשבתות וחגים אז רק לארוחת ערב, או למסעדה. לא בתור אירוע רשמי ומופגן שעלול לעורר עליכם את כל השדים הרעים אלא בפשטות וטבעיות.

ושוב- אתם העיקר. תעשו מה שטוב לכם.

כולכם עזרתם לי מאד!

גמר חתימה טובה! =)

אני לא מסכימה עם "צדיקה אחותך" , לומר לו בגסות שהוא לא מוזמן.

נכון שהוא לא כליל השלמות אך עדיין מחוייבים בכבודו-מצד כיבוד הורים. הוא עדיין אבא.

אבל כן אפשר להתחמק באלגנטיות מפגישותאיתו ולהזמין את האמא (בלי האחים) לבד.

אני סומכת על העדינות של האנשים המעורבים

שכמה שהם לא ינסו להיות גסים- עדיין יצא להם אמירה (יחסית) עדינה מידי....

(היה לי עוד משהוא לכתוב לך- אבל החלטתי שזה גס מידי.... חג שמח שיהיה לך)

(ואם יש לך השגות נוספות- אני אשמח באמת! שתכתבי באריכות ופירוט הצעת עבודה שנכונה לדעתך- אני אשמח ללמוד מהשקפת עולם נוספת)

[שהסכימה איתי...] גם ערכית וגם פרקטית.

המשפט שאמרת אינו כ"כ שייך לדעתי לנידון זה. כאן זה צריך להיעשות רק במינימום ההכרחי כדי להגיע לתוצאה המעשית הרצויה (עידוד האם, הזמנתה בפני עצמה וכו').

מעבר לכך - הם לא במקום רבש"ע, אלא עושים מה שציוה עליהם בנידון זה (כיבוד או"א זה אפילו ברשעים)

לפי דעתי דווקא בגלל שמדובר בהתנהגות נוראה וקיצונית וגלויה כ"כ אז זה פחות בעייתי כי בגיל מוקדם כבר מבינים שזו לא התנהגות ראויה לחיקוי. נראה לי הקשר אליך, אותו דבר, דווקא בגלל הקיצוניות יותר קל לא להתייחס לאבא של בעלך ולא לספור אותו ולכן גם לא להפגע ממנו.

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת