שלום!
אני אומנם יחסית קטן לגילכם , אבל תנו לי בבקשה קצת יחס ותקראו את זה !! תודה!! 
רציתי לשתף אותכם בדבר תורה ששמעתי:
שלמה המלך אומר שני פסוקים על האשה -
* "מצא אשה מצא טוב" {משלי}
* "ומוצא אני מר ממות את האישה " {קהלת}
לכאורה הפסוקים סותרים זה את זה... ולמה? כולנו רואים , בפסוק הראשון , זה משדר
לנו שחיים עם אשה זה טוב! ובפסוק השני , הוא מתבטא ממש בחריפות נגד החיים עם
האשה , האשה זה "מר ממות" . נראה ממש תמוה !!! 
יש פירוש נפלא שמסביר את זה בדרך כ"כ יפה -
בוא נתבונן רגע על ההבדלים בין הפסוקים -
בפסוק השני מובאים שני דברים שאינם מובאים בפסוק הראשון :
* המילה "אני".
* ה' הידיעה במילה "האישה".
עכשיו , לאחר שהתבוננו נוכל להבין את הפסוקים יותר טוב....
וזהו ההסבר:
אם בני הזוג מגיעים לנישואים מתוך הכרה של אין "אני" - אני לא מיוחד/ת ,
אין גאווה אחד על השני , אלא שנינו באנו במטרה לעזור ,לכבד ולאהוב אחד את השני ,
אז "מצא אשה מצא טוב" , אבל , אם הגבר בא לחתונה עם כל האגו שלו {"מוצא אני"}
והאשה באה ואומרת , "מה אתה חושב? אני אשה רגילה? אני "האישה" , בה' הידיעה ,
אתה צריך לדעת עם מי התחתנת... - נישואים כאלה , "מר ממות" , הם יסבלו כל חייהם.
אם כל אחד מבליט את עצמו ומרגיש את עצמו גבוה מעל השני , זה מר ממות.
לעומת זאת אם כל אחד מצניע את עצמו לטובת השני ,יכבד ,ידאג ויאהב אותו באמת , אז
זוכים להגיע לדרגה של חיים מאושרים , "מצא טוב".
אני מאחל לכם {ולי} שתכירו את החלק השני שלכם במהרה , תחיו חיים מאושרים ותזכו להקים
בית נאמן בישראל על יסודות התורה! אמן!!
מקווה שנהנתם!
תודה על הבימה!



