בס"ד
כ"כ נמאס לי כבר מסגנון האנשים שאני עובדת אותם...מנסים לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה , כאשר אני עובדת לבד מול 9 ילדים כ-ל יום כולל יום שישי. אני כ"כ רוצה כבר לנסוע שבת לחברות ואין אפשרות שיחליפו אותי ביום שישי כי אין כאן אנשים מתאימים לכך וגם אם כן הם לא לומדים לתואר וההורים לא מסכימים.
אני עובדת ליד המעון והמטפלת שם כאילו כל הזמן עוקבת אחרי, ממש כמו בלשית...ותוחבת את אפה בעניינים לא לה, יש לי כ-מ-ה ילדים היפראקטיביים ואחד מהם שפוצע לפחות חמישה ילדים ביום, הוא חייב תשומת לב מלאה, אני כל הזמן מנסה עליו גישות חינוכיות ותיאוריות פסיכולוגיות למיניהן...וכלום עד עכשיו לא כ"כ עזר...
מי שעובד עם ילדים יודע כמה העבודה שוחקת, אבל מבחינתי זה בסדר, העניין הוא שיש כאן הסתכלות מוגזמת תחת זכוכית מגדלת עליי, כך אני מרגישה ההורים באים בטענות על דברים שבכלל לא שייכים אליי כמו: "למה אני צריך לבוא לטיול"? ובעלי עובד והוא לא יכול לבוא לטיול עם הילד", ולמה את לא מבקשת מהורים אחרים לבוא"? מן הראוי זהורה יבוא עם ילדו לא?!
חוצמזה היום דיברתי עם "הבוסית" שלי ואמרתי לה שאני חייבת עזרה נוספת עם "ההיפרים" והיא אמרה אני לא יכולה להגיד להורים: "מעיין לא מצליחה להסתדר עם הילד הזה והזה ולכן תשלמו עוד כסף כדי שנביא לה עזרה", כאשר לטענתה רק מעל 11 ילדים נביא עוד מישהי. חוצפה! אני חושבת להתפטר, אחותי אמרה לי לבוא לעבוד איפה שהיא עובדת, אבל חבל לי על הילדים אני מאוד אוהבת אותם ואף אחד גם לא יעבוד שם במקומי זאת ממש חרפה ליישוב מה שקורה שם!

במצב ממש טוב ב"ה!!
