הי, אני יוצאת עם בחור במשך כמה חודשים.
בהתחלה היה מאד יבש(במשך כל החודש הראשון) והפריעו לי כל מיני דברים כמו סגנון ומראה. הבחור התעקש שזה בכל זאת מתאים ולא יודעת למה אבל בכל זאת המשכתי.
עם הזמן הקשר נהיה טוב יותר ויותר, הכרתי אותו באופו הרבה יותר טוב והתרגלתי גם לסגנון שלו ולשאר הדברים, וגם המראה כבר לא הפריע לי.לדעתי זה גם קרה בגלל הנכונות הגדולה שלו שארגיש טוב עם כל מיני דברים והוא באמת השתדל לשים לב לכל דבר שהפריע לי (ושהיה באפשרותו לשנות).
כיום אני באמת רואה בו המון דברים מיוחדים שמאד רציתי שיהיו בבעלי. אני חושבת שסה"כ הוא מאד מתאים לי וגם אם יש שוני אני חושבת שהפלוסים שלו עולים על זה. יש בו את הדברים שהכי חשובים לי ואני באמת לא חושבת שאצליח למצוא עוד אחד כמוהו... אני ממש לא מסוגלת לחשוב על האפשרות של לוותר עליו.
אבל מצד שני, מידי פעם עולות לי מחשבות שזה לא הגיוני שבהתחלה בכלל לא רציתי ופתאום עכשיו אני כן רוצה. זה הגיוני שבהתחלה הכל כ"כ יבש ופתאום זה ככה מתהפך? לא היה שום 'קליק' ראשוני והכל נבנה ע"י עבודה של 2 הצדדים.
אני רק חייבת לציין שההבדלים הם לא היו מההתחלה מאד מהותיים(כמו שוני מבחינה דתית או אופי נורא שונה). זה היה סגנון שונה וכל מיני דברים קטנים שהפריעו ואולי זאת הסיבה שהמשכתי ולא חתכתי...
אשמח מאד שתייעצו לי מה לעשות...



