אז בסדר, כי ברגע שאם ח"ו ישתבש משו היא תוכל לפנות אותך לבי"ח.. אבל באמת שתקחימישהיעם הרבה המלצות על לידת בית, כי שמעתי סיפורים שנגמרו רע מאוד עם מיילדת\דולה שלא היתה מוסמכת ללידות בית,דברים הסתבכו והיא רצתה "להשאיר טבעי", היולדת סמכה עליה ולא נסעה לבי"ח וזה נגמר ממש רע בעיקר ליולדת.

אבל איך אוכל לדעת אם אני מתאימה?

בלידה ראשונה אין שום מושג איך הגוף יתנהג

ומצד שני, כל כך לא רוצה להיות על סרט נע של שיקולי המערכת

אבל אי אפשר לדעת בכמה כאב זה יעלה לנו.. גם אני רציתי טבעי לגמרי ובסוף לקחתי אפידוראל בפתיחה 4.5 ולא התחרטתי ב"ה, וגם הייתי כל הזמן עם מוניטור וגם זה ב"ה- כי באמצע היו ירידות בדופק ונתנו לי חמצן. ואם לא היו תופסים את זה בזמן אולי זה היה מחמיר..

ובאופן כללי החוויה מהלידה היתה ממש טובה למרות שהיא לא היתה הכי קלה שבעולם [OP וכו'].. קיצר, לדעתי כן כדאי לך לנסות להתחיל בבית ולסחוב כמה שיותר, וכשאת רואה שזה מתקרב ומתחזק כן לצאת ללדת בבית חולים. [וחוצמזה רק מי שיולדת בבי"ח מקבלת מענק לידה שזה הרבה בילד ראשון, לא חבל? ]

ואם תגיעי בפתיחה מספיק גדולה כי תסחבי בבית אז לא יספיקו יותר מידי לבדוק אותך. [וגם זה לא כזה נורא, תאמיני לי שרק תרצי לדעת באיזה פתיחה את כבר ושיבדקו אותך..]

ואם לניאדו קרוב אלייך אז ממליצה לך ללדת שם כי לא מכניסים לך סטאז'רים והרבה בדיקות וממש זורמים עם לידות טבעיות ומעודדים..

קיצר בהצלחה!!!

האם הקפדת להתנועע כמו שאומרים בספר "לידה פעילה" או שהיית בתנוחת שכיבה לפני כן

האם ניסית לשכך את הכאבים באמצעות מים? או אמצעי אחר?

מה גרם לך להתחרט ולקחת אפידורל?

תודה מראש

היו לי צירים ממש כואבים והייתי בטוחה שאני בפתיחה מתקדמת, אבל אמרו לי שאני רק ב2. אמרתי יאללה נסחוב אולי זה לא יתגבר, עשיתי הליכה ליד הים בערך 50 דקות והצירים ממש מתחזקים אבל ממש. והקטע -שלא היתה לי הפסקה בין הצירים! תמיד כאב, ופשוט בציר עוד יותר כאב, כך שלא יכלתי לנוח!!זה היה מזעזע וממש קשה להתמודד ככה. זה נבע בגלל שהיה לי מצג OP..

חזרתי לבי"ח ואמרו לי שהתקדמתי בזמן הקצר הזה ל4 ב"ה! הכניסו אותי לחדר לידה ותכננתי להמשיך להתמודד בלי אפידורל.

אז הייתי במקלחת על כדור עם זרם מיים חמים על הגב איפה שכאב- וזה ממש עזר!! קודם כל, את הכאב שבין הצירים כבר כמעט לא הרגשתי ככה, ואת הציר גם הרגשתי פחות חזק. אבל אין ספק זה היה כואב גם במקלחת אבל הרבה יותר טוב.. לידה הבאה בע"ה אני אסחוב יותר זמן שם. יצאתי אחרי 40 דק', והייתי בפתיחה 4.5 אבל אחרי שיוצאים מהמקלחת כבר אי אפשר יותר כי הכאבים חוזרים בבום ובצורה נוראית. אז אמרתי יאללה חאלס עשיתי מספיק תביאו אפידורל..

אבל ממש לא הייתי בתנוחת שכיבה. וגםעם האפידורל יכלתי לזוז ואפילו--- לעמוד על 6! המרדים היה מעולה ושם לי מינון שאני אוכל להרגיש את הרגלים וצירי לחץ..

סך הכל הלידה היתה 7 שעות, ואני לא רואה את עצמי כ"כ הרבה זמן עם הכאבים האלה ועוד עם ההתחזקות.. בלידה הבאה  אני מקווה שיהיה לי מצג רגיל וזה יאפשר התמודדות יותר נורמאלית בע"ה..

אני מניחה שבמצג לא תקין מיילדת בית לא תקבל אותי ממילא...

התינוק יוצא עם הפנים למעלה במקום למטה וזה מה שעושה את הבלאגן. הראש כן למטה ב"ה אבל מסובב לצד השני..

זה גם יכול להשתנות תוך כדי הלידה.. תבדקי איתה. אולי באמת על דברים כאלה לא מקבלים בבית. אבל אני מניחה שאין לך את זה בע"ה, זה לא הכי נפוץ.

עברתי לידה לא מתוכננת בבית, שנעשתה עם מיילדת מהישוב שבדיוק הייתה בביתה.

ועם זאת, אני סומכת יותר על הבי"ח שיתנו לי טיפול מהיר אם חלילה יקרה משהו, מאשר שאם חלילה קורה משהו שמצריך התערבות רפואית דחופה (ולא אפרט אילו סיבוכים עלולים להופיע גם כשההריון והלידה תקינים) בבית ואז לוקח זמן עד ש-מגיע אמבלונס, מתפנים, מגיעים לבי"ח, מקבלים את הטיפול הדחוף.

הסיבות שלך מובנות ומוצדקות, אך חייבת להפריך את חלקן.

משום מה נוצר הרושם שבבי"ח, בגלל הנהלים והפרוטוקולים שלהם, ממהרים מידי להתערב, מחליטים בשביל היולדת, מפעילים לחץ פסיכולוגי ועוד ועוד.

^^^ חלק מהסיבות שפירטת למה את לא רוצה בי"ח.

אני ילדתי בשני בתי חולים שונים (ואני לא מחשיבה את הבי"ח שבו הייתי מאושפזת אחרי הלידה שילדתי בבית, כי זה לא שייך לכאן).

הלידה הראשונה הייתה עם התערבויות רפואיות, אולי חקלכן יחשיבו את זה להרבה.

ושום דבר לא נעשה בלי הסכמתי או הסכמת בעלי ובלי שביררנו מראש את כל האפשריות העומדות בפנינו כולל התייעצות עם גורם חיצוני, התייעצנו עם הרב פירר.

היו סיבות רפואיות שהצדיקו את ההתערבויות ושום דבר לא נכפה עלי, הצוות לא הפעיל עלי שום "לחץ פסיכולוגי". נתנו לי את הזמן להחליט בלי לשאול כל רגע מה החלטתי, והכל נעשה מתוך הסבר של היתרונות ומה עלול לקרות אם אסרב (הם מחויבים לתת את כל המידע הזה) ורק אחרי הסכמתי.

בלידה נוספת שילדתי בבי"ח אחר, המיילדת לא רק שלא לחצה עלי לקחת אפידורל, להיפך, כשבעלי עדכן אותה שאני לא מעוניינת באפידורל, היא הסכימה איתי מאוד ואמרה שבצורה שבה אני חווה את הצירים, היא אפילו לא חושבת להציע לי ותוך שעה אהיה אחרי (מה שהיה נכון).

בכל בי"ח יש אנשי צוות שיותר מנסים "ליישר קו" ופחות קשובים לצרכים של היולדת, אבל בד"כ זה אדם ספציפי ולא מדיניות של בי"ח, לפי החוק אסור לרופא לכפות טיפול על חולה, יש מקרים מאוד מסוימים בהם החוק מאפשר התערבות ללא הסכמת המטופל (אין לי כוח לחפש את החוק הזה, עד כמה שזכור לי זה אנשים שלא בריאים בנפשם/ דעתם בתנאים מסוימים וזה לא מצב של יולדת רגילה).

ולא הבנתי למה את כ"כ חוששת מ"מפל התערבויות" אם חלילה יש סכנה, הרבה יותר מהסיכון שיש בלידת בית אם חלילה קורה משהו המצריך התערבות מהירה של שניות- דקות, מה שלא מתאפשר אם יולדים בבית, כמו שכתבתי למעלה.

מאחלת לך שתחליטי את הדבר הכי טוב עבורך, לידה קלה עם ידיים מלאות

לקחת מיילדת פרטית בבי"ח...

זה עולם אחר מאשר להגיע למשמרת רגילה בבי"ח, אין לך את כל מה שתיארת שאת מפחדת ממנו....

ובנוסף להכל יש לך את האופציה ללידה טבעית לעזרה כל הזמן כי היא עלייך. בלי להרגיש שאת בבי"ח ועדיין שהכל יהיה בבי"ח.

לדעתי במצב שלך זה הכי מומלץ!

צריך לעבור במיון בדיקת פתיחה + מוניטור 20 דקות עד שנכנסים לחדר טבעי

כל המתח הזה עלול להרוס לידה שהיתה יכולה להיות רגועה מלכתחילה אם פשוט נשארים בבית.

הרבה פעמים מוניטור מציל חיים.

בלי מוניטור א"א לדעת אם העובר במצוקה.

לא חסרים לי סיפורים בהם העובר היה במצוקה שלא טופלה במיידית וזה לא נגמר בטוב.

ולעומת זאת מניסיון אישי שלי שתפסו את המצוקה בזמן, בזכות הניטור הרציף, יש לי ילד שלא רוצה לחשוב שאם לא היה מקבל טיפול מיידי אולי חלילה היה נפגע בגלל חוסר חמצן הוא הכחיל כמה דקות אחרי לידה כשראו מצוקה עוד בשלב הלחיצות.

אני לא רוצה להפחיד אלא להראות שלא כל מה ש"קוסם" לנו, הוא אכן הבחירה הכי נכונה.

אני זקוקה לפרטיות

שבהם המוניטור היה הגורם למצוקה.

לא כ"כ ממזמן מישהי פה סיפרה על לידה שהסתיימה בניתוח קיסרי בגלל מצוקת עובר

בניתוח הסתבר שחבל הטבור היה מונח בין התינוק לגב שלה, וכך בזמן שהיא שכבה על הגב במוניטור זה הפעיל לחץ על חבל הטבור וגרם למצוקה עוברית.

שכיבה בלא תזוזה, במיוחד שכיבה על הגב בהחלט יכולה לגרום לשלל סיבוכים בלידה.

סליחה, אבל תמיד כשעשיתי מוניטורים [ועשיתי הרבה, עברתי שבועיים תתאריך] תמיד אמרו לי לשכב על צד שמאל שאז הזרימה בחבל הטבור הכי טובה וזה בטוח לא לוחץ על כלום. נראלי זה כ"כ נדיר שמוניטור יזיק יותר מאשר יועיל שאין צורך להסחף..

כי מוניטור רציף מזיק, והסבירות לכך היא לא קטנה בכלל. וגם לי יצא לעשות הרבה מוניטור, ותמיד ביקשו ממני לשכב על הגב, כולל בבית חולים שבסיור לידה הצהיר על כך שאת המוניטור אפשר לעשות בישיבה, בעמידה, בקפיצה על כדור פזיו וכו'... אבל כשניסיתי לעמוד חטפתי צעקות מהמיילדת.

השכיבה בלידה בלי תזוזה מאיטה את התקדמות הלידה,(לכן מעלה את הסיכוי ללידה מכשירנית/ניתוח קיסירי) מקשה על היכולת להתמודד עם הצירים, (לכן מעלה את בקשות האפידורל, שבתורו מעלה את הסיכון לסיבוכים נוספים) מעלה את הסיכון לתסחיף מי שפיר (אחד הסיבוכים המסוכנים יותר בלידה) ועוד.

אז נכון שיש בתי חולים שמאפשרים לעשות את המוניטור גם לא בשכיבה, אבל גם אז הוא מגביל מאוד את התנועתיות, וברוב בתי החולים זה גם לא לא המצב.

כיום, ברוב בתי החולים מי שתבקש ניטור לא רציף תצטרך לחתום על הסכמה שהיא מודעת לסיכונים וכו', אבל בעצם זה צריך להיות הפוך, כדי לעשות מוניטור רציף אמורים להחתים את היולדת על הסיכונים הכרוכים בכך.

אישית, אני לא כ"כ הבנאדם ללידות בית ולא חשבתי על אחת כזו לכן אני לא יכולה להמליץ על זה..

כמו שכתבו לך- הבעיה העיקרית בלידות בית זה עצם העובדה שאת לא בבי"ח..- ז"א שאם אכן צריך משהו דחוף- אין אותו במיידי.. אני הגעתי לאחד מבתי החולים הגדולים בארץ שאמרו לי שמה שטוב בו- שיש צוות רפואי טוב וחדר ניתוח מוכן אם ח"ו צריך משהו- ובאמת חשבתי שזה הרבה יותר מלחיץ שזה מה שביה"ח מתהדר בו- ה"מקרי חירום" כביכול..

רק אחרי שילדתי גיליתי שזה לא כך- צוות המיילדות (עברתי כמה משמרות..) היה מעולה, דווקא היה לי ביטחון בלידה בגלל זה.

העיקר בלידה זה התחושה שלך- שתהיי רגועה (כך משתחרר האוקסיטוצין שגורם ללידה..), שתרגישי בטוחה וכו'.. כדאי מאוד להתייעץ עם מיילדות שעושות זאת, ועם מיילדות של בי"ח- לשמוע מה יש להגיד לכאן ולכאן.. בסופו של דבר הנקודה העיקרית בהבדל זה הגשת עזרה שאנחנו מתפללים שלא נזדקק לה- אך לא יודעים מה ה' החליט...

בהצלחה רבה עם ההחלטה וכמובן בלידה!

תזכרי שלא משנה איפה זה יהיה- העיקר שנמצאים איתך אנשים שאת סומכת עליהם ויש לך תחושת ביטחון בקרבתם. שתהיי רגועה ככל האפשר ובאמת שתרגישי בהמקום שבו את נמצאת הוא אופטימלי ללידה. ובע"ה- הכל יהיה מצוין! (:

גם בהזרקת אפידוראל עצמה שוכבים על הצד.....

השווה בין כ-20,000 לידות מנוטרות רציף או לסירוגין (זה מספר מאוד יוצא דופן במחקרים רק שתדעו).

המחקר מצא ש:

1. לא היה הבדל בתמותת אימהות

2. לא היה הבדל בתמותת תינוקות

3. לא היה הבדל במספר שיתוקי מוחין

4. עם מוניטור רציף היו הרבה יותר לידות מכשירניות וקיסריות.

מסקנה: מוניטור רציף לא עוזר למנוע שיתוק מוחין או מוות, ומעלה את ההתערבויות (ככל הנראה בשל "מידע עודף"). 

בלידת בית המיילדת מגיעה עם מוניטור ובודקת לסירוגין.

אם תצליחי להיות רגועה בצירים בלי אפידוראל לא נראה לי שתהיה לך בעיה להיות רגועה עם מוניטור.

ילדתי בבית מספר פעמים.

דווקא בלידה ראשונה, בדיעבד, זה יותר חשוב, לדעתי.

מכיוון שבלידה ראשונה את פחות מודעת להשפעה של בית היולדות והנהלים שלו עליך.

בשמחה אמשיך לענות על עוד שאלות אם תרצי.

במקרה של סיבוך בלידה ח"ו, בבית אין את כל הציוד הרפואי וצוות המומחים שיכולים לעזור בשניות גורליות.

שיהיה בהצלחה, בשמחה ובשעה טובה!!

שלבית חולים יש אחריות על המטופל ולכן הוא לא מוכן לקחת סיכונים אלא אם כן המטופל בחר בכך ברצון ובמודע. למה לקחת סיכונים? המטרה שלך ושל הצוות הרפואי צריכה להיות זהה, הצוות הרפואי רוצה בשלום האם והתינוק ויש עליו אחריות משפטית כבדה מאוד לדאוג לכך.

נכון שרפואה זה לא 100% ורק הקב"ה הוא רופא וגם מרפא תתפללי שיהיו לך שליחים טובים ותשתמשי בשכל הישר שהקב"ה חנן אותך כדי לברר את טיב השליחים.

שיהיו בשורות טובות לידה קלה וידיים מלאות 

שלידת בית בטוחה לפחות באותה מידה שלידת בי"ח בטוחה. סטטיסטיקות על אלפי לידות לא משקרות. בין אם תסבירי את זה בסיכונים שקיימים בבי"ח ולא קיימים בבית (כגון הידבקות בחיידקים עמידים) ובין אם תפני להסברים מורכבים יותר - זו המציאות.

אני יכולה להעיד על עצמי שאם הייתי יולדת בבית (לידה שלישית בזמן,רגילה וטבעית אחרי שתיים טבעיות ללא שום בעיות סיבוכים או התערבויות)-לא הייתי פה עכשיו.אוני מכירה מקרוב עוד מקרים כאלה.  בבית חולים יש אפשרות למענה מהיר כשמתעורר קושי. לידה זה מצב כ"כ מסוכן ובכל שניה יכול להתעורר אפילו דבר קטן. ואני לא אחת שרצה לפתרון רפואי קונווציונאלי  על כל דבר. (אנחנו משתדלים לאכול בריא, כמה שפחות תרופות, ילדתי את כולם-ארבעה- בלי אפידורל)

שמעתי שיש פסק של הרב רא"ם- לידה בבית =רצח במזיד. (לתינוק וגם ליולדת). ואני הקטנה מסכימה עם כל מילה. אמנם הניסוח קיצוני מעט אך זו הדרך להעביר את המסר. ושמעתי לא מעט סיפורים שמוכיחים את זה.

לא סתם אנו מברכות הגומל אחרי כל לידה. למה להוסיף סיכונים ובעיות על מצב שהוא גם ככה מלא סכנות? 

 בעז"ה בידיים מלאות ובשלום.

שמעתי שגם יולדת מתה שם פעם.

בחיי.

לא מסכימה איתך שמשמעות ההשתדלות הזאת היא בהכרח לידת בי"ח לכל אחת בכל מצב.

הרי מה מביא לתחושת הביטחון שלך בבית החולים? הנהלים שלהם, הפרוטוקולים שלהם, הדרכים שבהן הם יודעים לטפל.

ומה מביא להחלטות שלהם, על-פי מה הם קובעים למשל מי תקבל עירוי ומי רק "פקק", מה ההתוויות לזירוז לידה, ועוד ועוד הכרעות כאלה? התשובה היא סקר קוקראיין. זה הוא "סטנדרט הזהב" ברפואה מבוססת עובדות.  הם עוברים על כל המחקרים שנעשו ומסיקים מסקנות לפי איכות המחקרים ומסקנותם, ומהמסקנות שלהם נגזרים רוב הפרוטוקולים של רוב בתי החולים.

ומה סקר קוקראיין אומר על לידות בית? את יכולה לקרוא כאן http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/14651858.CD000352.pub2/abstract אבל אם את רוצה ציטוטים נבחרים, בבקשה:

"מחקרים תצפיתניים טובים יותר ויותר מראים שלידת בית חולים מתוכננת איננה בטוחה יותר מלידת בית מתוכננת המלווה על ידי מיילדת מנוסה עם מערכת רפואית מגבה, אך עלולים להוביל ליותר התערבויות וסיבוכים."

"כל מדינה צריכה לשקול להקים שירותי לידת בית עם שיתוף פעולה של מערכת רפואית מגבה, ולהציע לנשים בהריון בסיכון נמוך מידע אודות ההוכחות המדעיות הקיימות והבחירות האפשריות שלהן"

עכשיו, ספציפית לגבי הלידה שלך, אני כמובן לא אתווכח איתך, ומה שלא היה - ברוך ה' שיצאת מזה בשלום. אבל קחי בחשבון שקביעה של "אם לא היה X אז ודאי לא היה Y", יכולים להיות מעט מאוד מקרים במציאות, אם בכלל, שהיא יכולה להיאמר בביטחון ולהיות במאה אחוז נכונה. יש כ"כ הרבה משתנים שאי-אפשר לקחת בחשבון כשהתגלגלות העניינים הייתה שונה, שבאמת קשה להסיק על סמך מה שהיה את מה שיכול היה להיות. הנה כמה דברים שאולי (אולי! כאמור, אין לי איך לדעת) יכולים לשנות את התמונה: האם ידוע לך איזה ציוד בדיוק מביאה איתה מיילדת בית, ואת יודעת בוודאות שמה שנדרש להצלתך לא היה נגיש בלידת בית? האם לקחת בחשבון ואיזו רמה מקצועית ורמת השגחה צמודה (ולא על שלושה חדרים במקביל) מביאה איתה מיילדת בית? האם לקחת בחשבון סימנים מחשידים שאולי קדמו למצב המסוכן שהגעת אליו, ומיילדת בית מקצועית הייתה יודעת לזהות בזמן ולהפנות אותך לבית חולים? האם ייתכן שהמצב המסוכן שהגעת אליו לא היה כורח המציאות, ותנאי לידה אחרים היו יכולים להביא לתוצאות אחרות?

בכל מקרה, גם אם את עדיין בטוחה לחלוטין במסקנה הקודמת שלך, את הסטטיסטיקה על כלל הלידות זה לא משנה, ומסתבר שמקרים שבהם הבחירה ללדת בבית החולים הייתה מצילת חיים מתקזזים עם מקרים שבהם הבחירה ללדת בבית הייתה מצילת חיים, כי עובדה שמבחינת האחוזים רואים שאין יתרון ללידות בית החולים.

הציטוט שלך מהרב רא"ם - האם הכוונה לרב רא"ם הכהן מישיבת עתניאל? אם כן, בכאב לב גדול, אני מבקשת ממך להראות לי איפה נאמר, מתי, באיזה הקשר. יש לך קישור? תודה.

אני חייבת להחזיר לך מחמאה:

שבוע שעבר רפרפתי על שרשור אחד שעסק בנושא שאני לא בקיאה בו, ופתחתי די באקראי את אחת ההודעות, בלי לשים לב מי הכותבת. כשנוכחתי שלפניי הודעה מלאה בידע ובחכמה, וכתובה באיזון, בשיקול דעת עמוק שכזה... אמרתי לעצמי: זאת חייבת להיות יהודיה. הצצתי - ואכן

לא פעם אני חולקת על דעתכן, אבל תמיד נהנית ללמוד אודות דעות אחרות דרכיכן.

לא להיפך.

עוד לא שמעתי על לידה שהיו מצילים בה את  האם והעובר אם היא היתה קוראת בבית ולא בביה"ח.

להיפף, שמעתי הרבה (מהסביבה והפורומים).

ביתרון של לידת בית הוא בעיקר פסיכולוגי שאני ממש לא מזלזלת בו! (וגם זה לא לכולן)

אבל, עדיין לא מדובר ביתרון של הצלת חיים.

יש סיפורים על פאשלות של בי"ח אבל גם של מיילדות בית.

רוב הפאשלות של בי"ח גורמות לניתוחים סתאם והתערבויות יתר אבל בסןפן של דבר לא מדובר בפגיעה לטווח רחוק. לעומת זאת, הפאשלות ששמעתי עליהם של מיילדת בית גרמו לפגיעות לטווח רחוק ואף למוות.

כך אמרו אנשים במשך אלפי שנים.

הרי רואים בבירור שהשמש זורחת בבוקר במזרח ושוקעת בערב במערב. מי צריך מחקר? ההיגיון הבריא לבדו מספיק כדי להגיע למסקנה הפשוטה שהשמש מסתובבת סביב כדור הארץ.

וכשרואים שני כדורי ברזל, אחד במשקל טון ואחד במשקל קילו - צריך מחקר בשביל לדעת שהראשון ייפול מהר מדי מהשני?

וכשרואים בית חולים עם המון ציוד ותרופות ורופאים, צריך מחקר בשביל לדעת שבטוח יותר להיות בו מאשר בבית?

כן, צריך מחקר, כי המחקר הפריך את שלוש ההנחות הכל-כך הגיוניות האלה.

ושתקום בבקשה מי שמסתפקת בהיגיון בריא כדי לקבוע אם השמש מסתובבת סביב כדור הארץ או להפך.

הנה, לדוגמה, אישה שככל הנראה עוד הייתה חיה היום לולי הגיעה לבית החולים:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4027531,00.html

כמו שכתבתי למעלה, זו דוגמה קיצונית באופן מובהק. רוב המקרים, לכאן ולכאן, הם לא שחור לבן כאלה. נוצרים מצבים מורכבים כאלה שקשה לדעת בהם בוודאות מה מוביל למה ו"מה היה קורה אילו". אבל בשורה התחתונה הסטטיסטיקה מורה שתוצאות לידות הבית אינן נופלות במאום מתוצאות לידות בי"ח.

מבחינתי חשוב לי להגיד שלא במקרה הקישור הזה לא היה בתגובות הראשונות שלי לשרשור. אני נמנעת מלקשר לדברים כאלה כל עוד אין טיעונים ברוח "אין ולא יכול להיות דבר כזה". כשזו הטענה - נראה לי חשוב להפריך אותה, אם ידוע לי שהיא שגויה. בכל זאת נשים שואבות מידע והחלטות בין השאר משיחות פורום. אנחנו לא סתם מפטפטות כדי להעביר את הזמן...

רק תפתחי עיתון מדי פעם...

ומיילדות הוא אחד התחומים ה"חמים" ברשלנות רפואית.

(מחילה פופקוו)

כן הוא ראש ישיבת עתניאל ורב הישוב.

להלן דבריו בענין:

כאשר יש סיבוך אפילו 'קטן' כמו לדוגמא חבל הטבור שכרוך סביב הצואר של התינוק- אם זה בבית חולים מכניסים לחדר ניתוח ובא לציון גואל. אם זה קורה בבית- זה להכנס לכתחילה למצב של סכנה.

כיוון שמחללים שבת כדי להציל אפילו עוברים- לעשות  דבר שיביא לסיכון (ז"א לידת בית) כאשר הנורמה היא לא לעשות את זה (אלא רמת זהירות ומקדמי בטחון גבוהה יותר) - זה אסור באופן מוחלט.

ובקשר אלי- 

דימום רציני שפרץ פתאום ללא שום סימן מקדים אחרי שהתינוק יצא (מים מקוניאליים 2) לפני שהשילייה יצאה. המילדת היתה בחדר והיא לא הצליחה להשתלט לבד. רק אחרי כמה דקות עם עוד מילדת ורופא (עם עיסויים נוראיים ועוד זריקה- הכל במקביל) יצאתי מכלל סכנה. 

אצלי המיילדת פשוט החליקה אותו מעל הראש תוך כדי הלידה, וכך בדיוק עושות גם מיילדות בית. ניתוח בגלל זה? ה' ישמור! זה בדיוק להיכנס לכתחילה למצב סכנה, ממש המילים שלך.

ולגבייך, סליחה, לא הבנתי. כתבת שהיו לכם מים מקוניאליים? אז זה כן סימן מקדים, ועל זה כבר היית עוברת לבית חולים בין כה וכה, לא? או שאת מתכוונת שהדימום עצמו נקרא מים מקוניאליים?

בכל-אופן, תודה לא-ל שיצאת מכלל סכנה.

מהסכנות ההפוכות, אלה שקיימות רק כשאישה מוסרת את עצמה בידי הרפואה הציבורית בזמן הרגיש של לידה, ומנוטרלות מראש כשהסיוע הרפואי הוא פרטי.

אבל אני ממש לא יכולה להירגע מהדוגמה ההיא על חבל הטבור. הרי חבל טבור סביב הצוואר זה מצב שקורה בשליש מהלידות בערך, אם אני לא טועה. אם זו הייתה כזו סכנה לעבור לידה מחוץ לבית חולים במצב כזה, לא היינו מגיעים למצב שקיים היום, שמדי שנה יולדות בארץ מאות נשים בבית, וב"ה מעולם לא קרה בארץ אובדן של יולדת או תינוק בלידת בית.

להיתפס לדוגמא קטנה שנתן הרב. הוא לא איש מקצוע מהתחום הזה והדיון שפתחת פה הוא ממש סטיה מהענין המרכזי. ברור שכוונת הדוגמא היא להראות שבכל מצב שמתפתחת סכנה אפילו 'קטנה' המקום הבטוח להיות בו הוא בית חולים.

בלידה שלי היו כמה עשרות שניות מהזמן שטיפלו במים המקוניאליים (זה התברר כשהתינוק יצא) עד שהתחיל הדימום שאם לא הייתי בבית חולים לא היתה מי שתענה לך פה. זה לא מצב לעבור בו לבית חולים למרות שאני גרה במרחק נסיעה של כמה דקות באחד הטובים בארץ.

למרות ההערכה העצומה שלי לרב, שגם בעלי למד תורה מפיו, אין ברירה אלא לזכור שהוא לא איש מקצוע מהתחום הזה, ועל פי מה שציטטת מפיו - נראה שאינו מודע לספרות הרפואית בעניין בטיחות לידת בית. כשאתייעץ עם ללדת בבית או לא - וודאי וודאי ששאלת "ונשמרתם" היא נר לרגליי - אבחר מייעצים שבקיאים בתחום.

ברור שיש מקום לשאול רב בענין לידת בית. זו לא שאלה בכלל. פשוט הדוגמא שהרב נתן לא מתאימה ב100%, וזה אולי בגלל שהוא לא הכי מומחה בענין. כמובן שזה לא מוציא אותו מכלל רב שניתן להתייעץ איתו גם על לידת בית. וכל אחת תבחר את הרב שלה.

מענין- האם יש רב שיתיר לכתחילה לידת בית?

מסופקני.

ובענין חבל הטבור- ב"ה שאצלך זה נגמר כך. אבל ממש לא חסרים מקרים שזה הסתיים בחדר ניתוח. כך שהדוגמא שהרב נתן לא כ"כ  רחוקה מהמציאות.

ולגבי חבל הטבור - יכול להיות שאת מתבלבלת עם שמט חבל הטבור? זו אכן תופעה שמצריכה ניתוח, ואני מכירה אישית מישהי שהגיעה מלידת בית לניתוח במצב כזה. לה ולילדה שלום.

והוא מיד חזר אלי ואמר שהוא בוחן כל מקרה לגופו.

תכלס גם מיילדת הבית לא לוקחת כל לידה, אלא כל מקרה לגופו

(Ovestin).

זו משחה רפואית, מכילה תוספת של ההורמון אסטרוגן, ומשמשת בעיקר לטיפול ביובש בנרתיק.

כדאי לנסות לדייק מה הכאב.

האם הכאב הוא בפתח או עמוק בפנים

האם שורף או לוחץ

האם כואב גם אחרי? מדממת? יום אחרי האיזור רגיש יותר?

פשוט יכולות להיות כל מיני סיבות.

ממליצה ללכת לרופאת עריה ולדן (שזה גניקולוגית שמתעסקת בעיקר בעריה והלדן, שזה מילים יפות לפות ונרתיק. הן ה-כתובת לכאבים ביחסים)

לא יודעת מה הרופא נתן לך אבל הנה טיפים שניתנו לי ולא אמורים להזיק:

-הרבה משחק מקדים, שהוא יכנס כשאת ממש מגורה

-להשתמש בסיכוך.תנסי חמאת שיאה או שמן שקדים.זה טבעי שניהם ולא שורף או עם ריח

-להדריך אותו כשנכנס, אפשר להאט. אם הכאב עמוק-תנסי לעצור אותו שניה כשכואב, לכווץ חזק ואז להרפות וכשאת מרפה שיכנס עמוק יותר.

מנהלות- ניסיתי לכתוב בצורה עניינית.אם יש צורך לצנזר - לכו על זה.

שלושת הטיפים אנחנו כבר עושים

זה ממש כואב כל חיכוך בפנים

לא ממש בפתח אבל גם לא מאוד עמוק

לא מדממת וכן כואב אחרי אבל בבוקר כבר לא

באתר של ארגון שלמה אמור להיות רשימה

בכל קופה אמורות להיות, לפעמים קשה להשיג תור. אם יש ביטוח/תקציב יש גם אפשרויות לפרטי. לרוב זו פגישה אחת עם הרופאה (ואז טיפול בהתאם. למשל פיזיו)

ייעוץ הלכתי- חשוב! יש דרכים להתיר כל מיני דברים בין בני זוג בסיטואציות כאלו. (תכלס- מגע מיני ללא חדירה). תפנו למי שאתם סומכים עליו, אני לא פוסקת (ובטח שלא בפורום). חשוב להסביר את הכאב, את כמות הזמן וכד'

זה יכול להיות הורמונלי, העור דקיק ורגיש, ומה שעוזזאת משחה הורמונלית שקוראים לה אובסטין. מורחים אותה עם האצבע ותוך כמה שבועות ממש כושר אם זאת הבעיה

ויכול להיות קשור לפיזיותרפיהשל רצפת האגן. ממליצה לבדוק את 2 הכיוונים במקביל.

את המרשם הזה רק רופא נשים מביא? או שאפשר לבקש פניה באפליקציה מרופא משפחה?

תוהה לעצמי אם אני חייבת לקבוע תור בשביל לקבל את המרשם

זה אצל רופא נשים. גם כנראה ירצה לבדוק שיש צורך בנרתיק ושהכל תקין ברחם לפני שייתן. אחר כך לחדש מרשם אפשר גם אצל רופא משפחה.

זה היה לי והשתמשתי באובסטין

הרגשתי שזה עוזר אבל לא לגמרי

כן היה עדיין רגיש שם הכל

בגלל זה המלצתי לבדוק את 2 הכיוונים במקביל. וזה תהליך, לוקח כמה שבועות עד שהאובסטין עוזר וצריך להתמיד אחרת חוזר להיות רגיש. אם אני לא טועה הרופאה גם המליצה להעלות ל3 פעמים במקום פעמיים בשבוע כשזה לא מספיק עזר. וגם הפיזיו' זה תהליך.

ויכול להיות שיש מקרים שלא עוזר עד הסוף, לא יודעת.

-פטריה

-דלקת בדרכי השתן

-אם אין, ללכת לרופאה שמומחית לכאבים. לא כל רופא נשים מומחה בזה!

תודה לך

יש רשימה של רופאות מומחיות

לא לקיים יחסי מין כואבים.. אפשר בפתח אם לא כואב

יכול להיות מכמה סיבוצ אז צריך שרופאה תאבחן

אולי יובש, אולי כיווץ, אולי הורמונלי

תקראי קצת באתר של אחינעם לב שגיא יש הרבה מידע

אולי צריך פיזיותרפיה רצפת אגן

מה שחשוב לדעת שיש מה לעשות עם זה ושזה לא גזירה לתמיד

לא ידעתי שיש לה אתר

ממש תודה לך!

ננסה כמה כיוונים במקביל באמת

גם אובסטין וגם פיזיו ונקווה שיעזור

אני השתנו לי החיים ברגע שהתחלתי לשים את החמאת סיכוך של חברת ספירולינה

החמאה הזאת?

יש לך קישור?

https://spiru-life.co.il/collections/%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA/products/%D7%97%D7%9E%D7%90%D7%AA-%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9A-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA

בהריון וגם כמה חודשים אחרי לידה

הגוף לא מתנהג כרגיל

יש יותר רגישות ופוטנציאל גדול יותר לכאב

נראה לי כדאי קודם כל להרפות

לעשות רק מה שמתאים

ולא כרגיל

לקחת את הזמן

לתת לגוף להחלים ולחזור לעצמו

(מפתיע שזה לא מובן מאליו)

וזה מה שעשינו

אבל כמה אפשר

כל סוף ההריון ויתרנו על זה

אבל עכשיו כבר יותר מחודשיים מהלידה

וזה קורה פעמים מידי בודדות

וחסר לשנינו

מנסים להחזיר את הגוף בכוח

זה יכול לפגוע הרבה קדימה

כמה אפשר? כמה שהגוף צריך

אין דרך באמת טובה לזרז את זה

ולקחת בחשבון שזה המחיר של הריון

לפעם הבאה

צריך לבדוק אם זה באמת הגוף צריך להתאושש

או שיש בעיה שאפשר לפתור

חוץ מה אני מניקה ולא מתכוונת להפסיק כל כך מהר

וארצה גם עוד ילדים בהמשך

אז בגלל שאני לא מעוניינת להתנזר כל כך הרבה

אני מחפשת פתרונות אחרים

לוקח הרבה זמן להתאושש מלידה

גם אם אין כאב

האיזור שם לא חוזר לעצמו כ"כ מהר

בטח לא חודשיים אחרי לידה

(גם שנה אחרי

אין חזרה מלאה למה שהיה קודם

אבל בסוף זה קורה

החלמה מלאה של הגוף)

לא צריך להתנזר מהכל

אלא ממה שיוצר את הכאב

וכן

מי שמתכננת הריונות רצופים בלי זמן מספיק להתאוששות

יכולה לשלם במחיר של חוסר יכולת להנות באופן טבעי

דיבור על 'בעיה' 'פתרון'

במקום לתת לגוף להחלים באמת

יכול להוות מכשול בפני עצמו להנות

ואז גם כשהגוף מחלים

הנפש לא

וחבל

שנות הפוריות הם שנים מאד ספציפיות

וחבל שהגישה הלחוצה והלא מקשיבה לגוף

תעצב את החוויה הזו

אולי לכל החיים

זה מרגיש מההודעות שלך שאת פשוט מנסה לשכנע לא להביא הרבה/ צפופים.

לא רק בנושא הזה.. .

אני אחות וזה מרגיש קצת מנותק מהמציאות של הגוף.

נכון שהגוף צריך להתאושש, אבל זה לא אומר שזו הסיבה לכאב וזה לא אומר שלא צריך וטוב לטפל. לפעמים הרגישות היא בלי קשר ליחסים

או דווקא בגלל המניעה.

מקווה שאת קוראת את ההודעה בטון המתאים ולא כביקורת

שיתפתי גם אישית ולכן האנונימי

❤️

מותר לך כמובן להביע את דעתך אבל יהיה טוב שתנסי לנסח בצורה שלא פוגעת במי שבוחרת אחרת. בסוף כולנו רגישות והורמונליות וגם אנחנו לא קוראות לפעמים בטון המתאים

לא האחות היחידה שדברה על הנושא הזה

אבל בטח נוח לכתוב ביקורת מאנונימי בלי לעמוד בבטחה מאחורי דעותיך

בכל הריון יש זמן התאוששות שבכלל לא קשור ספציפית לכאב

אבל יכול גם

בכל הריון יכול להיות מחיר כזה או אחר בנוגע ליחסים

בהריונות צפופים זה פשוט לא נותן מרווח התאוששות מספיקה

ואולי את ואחרים מנסים לשכנע שזה הגיוני וטוב לקבל טיפול במקום להניח לגוף

הן מבחינת יחסים מלאים והן מבחינת הריונות

למען הסר ספק

אני לא באה לשכנע כלום

הכי חשוב זו בחירה חופשית

לעשות כל מה שרוצים

ומומלץ בדרך

להיות חשופים לכלל המידע הנכון

למה לא גם וגם?

למה לא לטפל במקביל וככה לוודא שלא מפספסים משהו אחר?

חבל סתם לסבול

והסברתי את עניין האנונימי, וששיתפתי משהו אינטימי שלי, אם תרצי אכתוב לך מי אני כשאהיה בניק שלי.

בכל אופן עומדת בבטחה לגמרי מאחורי דעותיי ב"ה

זה פשוט לא סותר, ויש לרפואה הרבה פעמים פתרונות שאנחנולא מודעים אליהם (וגם אני לא מודעת לכולם).

אגב דווקא ההתקן הורמונלי עשה לי כאבים ויובש הכי חזקים גם כשנתתי לגוף את מקסימום המנוחה ואילו כשלא מנעתי הרגשתי מיד את הלחות הטבעית

אם רק מחכים ומרפים זה לא תמיד עובר לבד. חבל לסחוב את הקושי תקופה ארוכה סתם. מדברת מניסיון מר.....

בלידות הראשונות לקח לי זמן להבין שצריך לטפל ואיך, והטיפול היה אחר כל פעם ולקח כמעט שנה כל פעם לצאת מזה. ואם לא הייתי מטפלת אני לא חושבת שהיה עובר לבד.

אחרי הלידה השלישית כבר ידעתי מה יעזור והייתי על זה והיה שיפור משמעותי אחרי חודשים בודדים.

מקצת קריאה בנושא, את צודקת שיש אחוז משמעותי של נשים שיעבור להן לבד אחרי כמה חודשים. אבל זאת לא סיבה בעיניי לא לבדוק את הפתרונות שיכולים להביא לשיפור.

מניסיון גם בתחום הזה וגם בתחומים אחרים

אני גם מאוד בעד לעשות רק מה שנעים

אבל יש דברים שחבל לגרור, בטח כשהם כבר תקופה ארוכה….

ודבר נוסף- הרבה מהטיפולים לתחום הזה דווקא דורשים ממך חיבור לגוף, כך שלפעמים אחרי המצב יותר טוב ממה שהיה לפני אפילו

נכון שכל חודש בלי יחסים נעימים זה מעיק מציק וכואב

אבל מדובר פה על חודשי הריון ולידה

צריך לקחת בחשבון שהגוף עבר ועדיין עובר תהליך.. לא כל דבר צריך ישר לרוץ לרופאים שיתחילו לחטט שם ולבדוק מה יש

אני בעד לעשות תור טלפוני לרופאת נשים אולי יהיה לה פיתרון או משחה שיזרזו את ההחלמה

אבל לא נשמע מצב חריג כמו שמתארים פה שצריך ללכת לרופא מומחה מאוד

מתי נשים וגברים יבינו שהריון זאת טלטלה רצינית לגוף ולנפש ויתנו מקום וזמן לתהליכים הטבעיים לקרות?!

אני לא אכנס פה יותר מידי לתיאורים

אבל אישית אני יכולה להגיד שאני מרגישה שחוזרת לעצמי בפן המיני רק כשנה וחצי-שנתיים אחרי הלידה.

עד אז אני ובעלי מודעים שהכל קצת אחרת

גם החשק גם הכוח גם הגוף

וזה בסדר

וזאת עסקת חבילה שמגיעה עם כל הריון ולידה

שחודשיים אחרי לידה זה ממש מעט ולא חריג בכלל.

לגוף לא אכפת שנמנעתם גם בזמן ההריון, יש לו קצב החלמה משלו וחודשיים זה רק שבועיים אחרי הזמן שהרופאים ממליצים להמנע ממילא.

אפשר לנסות להקל עם מה שאפשר, אבל לפעמים הגוף צריך פשוט זמן ולא פתרונות, וכשדוחקים בו הוא מתנגד עוד יותר.

ויש עוד דרכים ליהנות אחד משניה גם בלי חדירה מלאה.

מיניות אחרי לידה משתנה וזה הזמן לגלות דרכים אחרות, להאט, לחקור ולא לנסות לשכפל את מה שהכרתם עד עכשיו.

לדעתי זה יכל להשתפר עם הזמן

תוך 3+ חודשים לדעתי זה כבר לגמרי אחרת

חודשיים זה ממש טרי

והיו לידות שאחרי חודש לא כאב, הרבה פעמים זה הורמונלי או משהו אחר

ושווה לברר אם זה מפריע לזוגיות

אבל לפעמים אכן ככה היה שפשוט עבר לבד

מבינה אותך כל כך זה באמת מתסכל בטירוף,

לפי התיאור שלך זה נשמע תיאור מתאים לכיווץ שרירי רצפת האגן, ממליצה לפנות לפזיותרפיה של רצפת האגן

ואם תרצי המלצה יש לי מישהי מהממת בירושלים.

אצלי אחרי כל הלידות כאב במשך כמה חודשים, הנחתי שהאזור פשוט יותר רגיש

את אלופה שבאת לכאן לפורום לכתוב ולחפש פתרון.

כי זה באמת מצב מתסכל מאוד מצד אחד, ומצד שני לא פשוט לדבר על זה ולחפש עזרה.

אני חושבת שבהריון, ובטח סוף הריון, ועוד יותר אחרי לידה- הגוף משתנה. ממש.

וזה בסדר שכרגע אתם פחות יחד. לא כתבת על החשק שלך והאם כשאתם יחד זה מרצון שלך או מ'צריך' ו'לא נעים מבעלי', אבל אני משערת על דעת עצמי שזה המצב (גם כי לך כואב, גם כי מאוד מאוד נפוץ שלנשים סביב הלידה יש פחות חשק), ואם זה המצב, אז תיזהרי ממש. לא מקיימים יחסים כשכואב. לא מכריחים את הגוף לקיים יחסים. ממש לא עם מיליון סימני קריאה.

זה אחר כך רק יוצר מעגל גרוע יותר שהגוף מקשר בין יחסים לכאב. ואת לא רוצה להיות שם.

מצד שני, זה לא אומר להתנזר לגמרי, וממליצה ממש לפנות לייעוץ הלכתי לראות מה אפשר לעשות כדי לשמר רמה מסוימת של תשוקה ואינטימיות בלי להכאיב לך אפילו לרגע.

לגבי הכאב עצמו- לי זה נשמע כמו משהו של פיזיו' רצפת אגן. שרירים מכווצים מדי שקשה להם להרפות (שוב, מצב נפוץ אחרי לידה). זה עניין שיכול להיפתר בשתיים-שלוש פגישות. חוץ מזה שבכל מקרה מומלץ לפנות לפיזיו' אחרי כל לידה, בלי קשר אם מרגישים משהו או לא.

אם לא היית אז ממליצה ממש ללכת. זה עוזר גם עם בעיות מהסוג הזה.

כדאי לבדוק אם את מונעת הורמונלית והג'ל לא עוזר, אז לשקול להחליף מניעה.

הייתי מחפשת מקום שיכיל יותר את הסיטואציה.

ואם המצב מורכב, לא הייתי מוותרת על התינוקייה.

ממליצה על אסותא אשדוד.

בעין כרם. אף אחד לא אומר לי כלום. אם אני רואה צורך אז מוסיפה מטרנה. אצלי הם לא ישנים ביומיים הראשונים, אז אני מוסיפה מטרנה עד שחלב מתאזן. פשוט באה לעמדת אחיות ולוקחת.

אישה אחרי לידה חייבת כמה שעות לישון ולהתקלח.

לגבי אפידורל, אולי עדיף בלעדיו? לדעתי הוא מיועד לנשים שיש להן שלב צירים ארוך מאוד כואב. ואת באה בפתיחה מתקדמת ואז יולדת מהר. גם מבחינת התאוששות עדיף בלעדיו.

בהתאוששות האמת..(אצלי)

כשאני לא מיד אחרי לידה אני אומרת לעצמי. פשוט תגידי שאת מביאה מטרנה עכשיו וכו'. או שאת משאירה ללילה בתינוקיה והכל. אבל מיד אחרי לידה אני כעלה נידף . ויכוליות שספציפית אני נתקלתי באחיות חסרות רגישות.. לא יודעת באמת לא יודעת. בדכ הרי הפחד הגדול לפני הלידה סה הלידה עצמה . אצלי האשפוז מחשיש לא פחות

אם יש אפשרות כלכלית - אפשר לקחת דולה לאחרי לידה, שתהיה איתך לפחות בלילה הראשון/ביממה הראשונה לאחר הלידה בביות מלא. זה מה שאני עשיתי אחרי קיסרי (שבו אסור לקום מהמיטה ביממה הראשונה), וזה היה לי מצוין. היא הייתה איתי בלילה ובמשך היום אמא שלי הייתה איתי.

לי אישית קל יותר להתאושש כשהתינוק לידי, גם אם פיזית אני לא מסוגלת לטפל בו מעבר הנקה.

אבל אם לך קל יותר שהתינוק בתינוקייה, אז אפשר לחפש בית חולים אחר שיותר מבין לקשיי היולדת ולא מכריח להיניק...

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

דולה, אמא, אחות או חברה טובה, שתבוא להיות איתך בשעות הראשונות עד שתתאוששי או עד שבעלך יוכל להגיע שוב (או שמראש הוא ישאר).

וגם אני חושבת שהאפידורל לא מועיל לך...

אצלי אמרו 8 שעות, ואחר כך אמרו לי לחכות עוד שעתיים כי הברזל היה נמוך.

ואחרי זה כבר קמתי הולכתי לפגיה.

יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלות לקום, אבל לא שמעתי שאסור.

זה ההנחיות שנתנו לי לגבי לקום מהמיטה.

להישאר לבד עם התינוק לא היה רלוונטי לי, כי הוא היה בפגייה.

גם לי היו תינוקות בפגייה אחרי קיסרי, ואני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי לראות אותם זה היה בכיסא גלגלים... אבל לא זוכרת כמה זמן זה היה אחרי הלידה ולא זוכרת מתי כבר הגעתי אליהם לבד...

אחרי קיסרי

ויממה הראשונה צריך מלווה לביות מלא

לא זכרתי מדויק...

או אופציה נוספת, אני לא יודעת בדיוק אם היא תענה לך על כל המורכבויות אבל בשיבא לא צריך להחליט אם את רוצה ביות מלא או חלקי. אני למשל שמתי שם לילה אחד בתינוקיה, ולילה אחד הילדה הייתה איתי.

אני לא ככ ממליצה בכללי על בית החולים הזה, כי לי לא היה טוב שם אבל אולי זה יאפשר לך את ההתאוששות הראשונית שאת צריכה ואחכ התינוק יוכל להיות איתך.

אגב, אמנם לא היה לי ככ טוב שם אבל מכל הצוות, צוות התינוקיה זכור לי הכי לטובה דווקא.

בכל מקרה- לא הייתי חוזרת למקום שלא היה טוב בו. אם שמיר קרוב לך אז כנראה שבמרחק של עוד כמה דקות נסיעה יש לך עוד כמה בתי חולים קרובים. בין אם זה לכיוון השפלה- קפלן/ אסותא אשדוד ובין אם זה לכיוון המרכז- וולפסון, שיבא, ועוד..

מה שכן, אם את קצת מרחיקה לבית חולים אחר, צריך לקחת בחשבון שאולי צריך לצאת בשלב מוקדם יותר ולא לחכות עד לצירים הארוכים יותר

1. האם לשים בתינוקיה

2. האם לחזור לאותו בי"ח

3. האם להביא עזרה ליממה הראשונה.

התשובה יכולה להיות שונה בכל אחד מהנושאים.

אם את אומרת שאחרי לידות קשה לך ההתאוששות אז כן הייתי ממליצה לך לשים בתינוקיה ותבקשי שיביאו לך את התינוק כשהוא לא רגוע. את יכולה להיות עם התינוק כל הזמן שאת רק רוצה (חוץ מכמה שעות בודדות בלילה)... אני מאוד רציתי ביות מלא ולא הסכימו לי, ואני ממש שמחה שלא הסכימו לי. זה משחרר שאת לא חייבת להיות צמודה לתינוק.

ועל הבי"ח, אם אין לך נסיון טוב עם הצוות לדעתי הייתי מנסה בי"ח אחר.

כמה שאלות:

1.מישהי מכירה את וולפסון? יצא לה ללדת שם?

2.שאלה כללית לגבי ביות. איך זה הולך? האם ברגע שאמרתי ביות אין אפשרות בכלל לתינוקיה? להתקלח? לשירותים? וכו'. איך זה עובד. מה לגבי חדרים? זה חדר פרטי?

לגבי שמישו יהיה איתי לאורך היום הראשון באמת זה משו שאני חושבת עליו . בסהכ הילדים כבר לא קטנטנים ויש סבתות/דודות/ביסיטר בתשלום . אולי אגיד לבעלי באמת להיות איתי ביום הראשון (או מישו אחר) חדר פרטי יהיה יותר נוח בעניין הזה..

התנאים בהיות מלא משתנים לפי בית חולים/ מחלקה.

אז כדאי לברר ספציפית במקומות שרלוונטיים לך.

יש מקומות שאין שם בכלל תינוקיה, ויש מקומות שיש אפשרות גם לשים בתינוקיה אם צריך.

אני יודעת שלפעמים נשים מבקשות מהאחיות לשמור על התינוק.

גם לגבי החדרים. יש מקומות שיש חדר פרטי ויש מקומות שלא.

אני הייתי בבית מלא בשערי צדק ביולדות ג'.

הייתי עם התינוקת כל הזמן. וכשהתקלחתי הכנסתי אותה איתי לחדר.

היינו שתיים בחדר, כשבמחלקות אחרות יש שלוש.

אני יכולה לשים בהגדרה בתינוקיה אבל בעצם יהיה רוב הזמן איתי(ועם מלווה אם אכן זה יקרה)

ואז רק לבדיקות וכאלה נשים שם..

אם אנסה עוד יותר לזקק מה מחזיר אותי בצורה שלילית ככ בלידות האחרונות זה החוסר אונים/השפיטה/ההקטנה

זותומרת, אני רוצה לטפל בתינוק בדרך שלי(כאמור זה לא לידה ראשונה שלי)

מבלי שתבוא אחת ןתגיד לי שהוא ככ הוהוא ככה אם אני צריכה עזרה אני מתייעצת כמובן אבל אם לא אז לא.

אם באמת אסדר שמלווה יהיה איתי אז חלק מתפקידו יהיה באמת להיות חוצץ מול הצוות בעניין הזה לפי איך שאסכם איתו מראש.

באיזה בתי חולים יש חדרים פרטים מישהי יודעת?

אבל זה על בסיס מקום פנוי...

בכמה חדרים בודדים

אבל סטטיסטית באמת זה לא אחוז גבוה מהמחלקות..כלומר רוב רובם הנשים לא מקבלות אותן

בכל אופן זה לא בודדים

בד' החדשה יש בודדים, אני יודעת כי הייתי שם וביררתי.

אולי יש משהו עוד יותר חדש שאני לא מכירה

חדרים פרטיים עם מיטה למלווה. הצוות היה מקסים, לא שמתי בתינוקיה אז לא יודעת לומר לך איך היא.

לא בטוחה

ובאסף הרופא הבנתי שעכשיו ב-36 שעות הראשונות יש חדר פרטי ואחכ את יכולה להשתחרר או לעבור לחדר עם עוד נשים

ביות אז אני במחלקת ביות למשל(שזה שתיים בחדר)

תנסי בית חולים אחר

אולי קפלן. לי היה שם מעולה.

באמת באסף הרופא הרבה צוותים לא נחמדים. חיבוק

אולי לחפש מישהי שתהיה עם הילדים כדי שבעלך יוכל להיות איתך ביממה הראשונה? אולי יכול להתאים שיהיו אצל סבתא/ דודה או אולי נערה בוגרת שהם מכירים תוכל להישאר איתם?

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

כן? לזמןש הוא בכביסה

בקרוב למשהו קטן..

אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..

(למרות שזה מרגיש לי "בגידה" בדובי האמיתי, שנביא לו מעין מתחרה🙈 אני כזו שנוהגת לייחס לבובות רגשות, ויהיה לי קשה להימלט מזה🤭🤭)

במחשבה שניה, לא הייתי מתנגדת שבעלי יתפצל לשני גופים. בזמן שאחד ישן / בעבודה - השני מתפקד בבית. כוח על שימושי דווקא.

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)

ולשים חלק מהילדים באוהל בסלון/ מרפסת

לטייל ביום לפני ואחרי

אפשר לתכנן לבשל יחד ארוחת ערב, זה החוויה

והיה לי ממש קשה לישון באוהל

מתישהו התייאשתי והלכתי לישון ברכב בחניון.

אנחנו לוקחים דירה פשוטה בצפת (לא בעיר העתיקה). לקחנו אותה גם שנה שעברה והיינו ממש מרוצים.

הם לוקחים לפי מיטה/מרווח, אנחנו שמים את הילדים הקטנים על מזרנים ויצא לנו ל4 מבוגרים ו8 ילדים כ1000ש"ח ללילה.

אם מעניין אותך פרטים, בשמחה אתן לך באישי.

לא יודעת איפה אתם גרים אבל לפעמים זה מיקום שיכול להיות אטרקטיבי לאנשים אחרים.

נניח ההורים שלי השנה מצאו דירה פשוטה בצפון ונסעו ל3 ימים ובימים האלה המשפחה שגרה שם מתארחת בבית שלהם...

וגם סיכמו משאירים אחד לשני מצעים ומגבות אז נחסך המון סחיבה

החלפת דירות אני לא רוצה.

לגבי דירה- האמת ש1000 שח זה הרבה בשבילנו כרגע, למרות שזה זול

יש סיכוי למצוא באיזור 500? אם הילדים ישנו בחצר? נראה לי שזה לא מציאותי בצפון בעונה הזאת.

מזרון רק בשבילי זה אפשרי, איפה יש קמפינג שאתן ממליצות? נורמלי ולא יקר?

לישון ברכב גם לא נשמע לי תענוג גדול

מבינה שהחלפת דירות לא רלוונטית לך, אבל אולי אם תכתבי הודעה כזאת גנרית לכולם שאתם מחפשים דירה לישון בה לילה או שניים בתקופת הקיץ, ואם מישהו יוצא לנופש ויתאים שתתארחו אצלם בתשלום סמלי תשמחו לדבר.

בגלל שאתם הרבה הייתי מוסיפה גם שלא חייב מיטות לכולם ואתם תדאגו לעצמכם. וכמובם שתשאירו נקי אחריכם

גם קמפינג באתר מוסדר בתשלום מגיעים בכיף ל500₪. במקומות הזולים מגיעים לסדר גודל של 40-50 לאדם.

אפשר בחוף כינר. יש שירותים ומקלחות, משלמים רק על החנייה. יש גם שטיבלך לתפילות בבין הזמנים

ומומלץ ביותר, אבל בלי מקלחות - פארק גורן. מקום ענק, חינם לגמרי שגם כשעמוס אפשר למצוא את הפינה השקטה שלך. יש מים זורמים, יש שירותים, יש מסלול מהמם שמתחיל ישר מהחניון. אין מקלחות, אין חשמל. מגיעים פקחים, אז כדאי לדאוג לישון רק במקומות שמאושרים ללינה בתוך הפארק.

חוויה מובטחת.

מקסימום+ 1 או 2

בטח בעונה הזאת שהיא הכי יקרה בשנה

אפילו זה אי אפשר למצוא כמעט אז אני לא חושבת שזה אפשרי למצוא בכזה מחיר עם 9 ילדים...♥️

יצא לי לישון על אחד כזה והיה לא רע

אומנם לא בצפון אבל מקום מסודר.

אני אחת שחייבת לישון על מזרן נוח לגמרי, אחרת סובלת מכאבי גב, ומזרן מתנפח (איכותי) היה לי ממש נוח.

אנחנו מתכננים לעשות קמפינג בשמורת עוז וגאו"ן בגוש עציון, זה בחינם בעיקרון. כן היינו צריכים לקנות אוהלים (שניים, יש עוד שניים שהתאומים קיבלו מתנה לבר מצווה) ויש לנו את המזרן המתנפח ממעין קמפינג שבעלי ואני עשינו פעם (השאר יישנו בשק"שים ושמיכות), כך שזה אמור להיות נוח וזול יחסית. והאוהלים יישארו לנו גם לעתיד.

בכל אופן, אפשר גם לברר על החלפת דירות, אם יש לכם דירה במקום יחסית שווה...

גנים לאומיים.

אני יכולה להמליץ על אשקלון. אומנם לא בצפון, אבל מקום נחמד מאוד. ישנים על דשא, אפשר להשכיר מזרונים או להביא מהבית. אוהלים משלכם. יש שרותים מסודרים ונקיים. מקלחות גם אחלה. מקררים, כיורים לשטוף כלים. ואפשר לטייל במקום נחמד ויפה שם. וגם לרדת לים בבוקר חוף מוכרז, כשירדנו אליו בבוקר היו שם מלא משפחות דוסיות בלבוש מלא (ילדות עם חולצות 3/4 וחצאיות...).

זה נקרא נטורה בישוב נטור בגולן. מתחמים פרטיים לאוהלים, משכירים מזרונים, יש מטבח עם גז מקררים, שירותים מקלחת, שחשוחיות מים, פינת חי, מחצלת עם משחקים לילדים.. ממש נחמד. מאמינה שיעלה יותר מסתם מקום אבל שווה לברר..תסתכלי באינטרנט מספרים

ושמעתי גם שיש אירוח זול במדרשת נוב.

ובאזור אחרי לגמרי שמעתי שיש אירוח זול בישיבה באלון מורה.

לא זוכרת את הפרטים ששמעתי על שניהם... בטח אפשר למצוא אנשי קשר דרך גוגל...

בהצלחה!

אפשר לקשור על הגג

קמפינג זול יחסית זה שמורות של רשות הטבע. תראי מחירים באתר שלהם. זה באזור 60 לאדם.

(ובמקומות הגדולים יש בד''כ השכרת מזרונים ב 10-15 למזרון).

(אם אתם לא רוצים שיהיה חם אתם יכולים ללכת ללינה במכתש רמון, ביום חם אבל בלילה נעים...)

https://www.parks.org.il/%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D/

והכי זול-חוף בכנרת. יוצא לחניה ללילה פחות מ 100 לדעתי לרכב

תודה לכולכן על ההצעות והעזרה!

נבדוק את האפשרויות, תודה רבה!

הקטנה נולדה כשהגדול היה בן 5.5

לקח זמן, אבל היום כשהגדול בן 8 והקטנה בת 2.5

אני ממש רואה כמה הם חברים

וכמה הקשר הזה טוב ומדויק להם ממש

וכמה אם הם היו קרובים יותר בגיל זה היה הרבה יותר מורכב..

לא בחרתי בזה.

לא רציתי פער כזה

כל מיני נסיבות שה' בחר להוביל אותנו בהן הובילו לשם

יש בזה אתגרים גדולים

אבל יש בזה גם ברכה גדולה.

וכן, זה לגמרי להפעיל 2 מערכות מקבילות..

אומנם זה לא בין שניים. אבל בין העוברית לאחיה האחרים. האמת שזה כן מעסיק אותי, אולי ננסה שיהיה עוד אחד במרחק סביר אבל יש ממש ממש מצב שזה הסוף.

אני חושבת שמודעות זה הדבר הכי חשוב פה. המציאות היא מה ש-ה' גלגל בסופו של דבר. ולכל אחד יש את התיק שאיתו הוא גדל. היה פה לצשל לא מזמן דיון מאוד מעמיק על משפחות ברוכות. יש שזה היה קסום להן ויש שזה היה נורא להן ויש עוד הרבה באמצע. אין לנו שליטה על התוצאה. אנחנו יכולות להשתדל ולהיות במודעות לאתגר.

מודעות למשל במקרה שלך זה לדאוג לזמן אישי, לדאוג יותר להשקיע בהזמנה של חברים, לדאוג לפעילות סבירה לשניהם- הוא עדיין ממש צעיר, כל הג'ימבורי וכו', כל דבר בטבע, הכל רלוונטי, אם יש משפחת חברים או בני דודים עם קרבה בגיל לקבוע יחד פעילות או נסיעה משותפת.

המון נחת משניהם.

ועוד רעיונות-

למצוא פעילוית שמתאימים לשניהם כמו גן שעשועים, ג'ימבורי, בריכה בחצר...

לנצל את הזמן שהקטן ישן לפעילויות שמתאימות לגדול והקטן עלול להפריע- לבשל ביחד; לספר סיפורים, לבנות עם מגנטים.

ובכללי בשלב הזה נראה לי יותר להתמקד בתעסוקה לגדול, ושהקטן יתעניין במה שאתם עושים.

ואולי לחשוב עם הגדול על רעיונות לתעסוקה שיוכל להעסיק את עצמו כשאת עסוקה עם הקטן ולא פנויה אליו- חוברת עבודה/ צביעה, דגמים, פאזלים, מולטי קומבינציה.

2 ילדים עם פער של 9 שנים

חברים ממש טובים

מגיל צעיר

פער של פחות מ5 שנים הוא לא באמת פער גדול

אולי רק בגיל צעיר כזה

תעסוקה של ילדים לא בהכרח קשורה לפערי גילאים

וקשורה בעיקר לתפיסה

(אם צריך להעסיק ילדים/ ילד יכול להעסיק את עצמו/ גישה כלפי מסכים/ אירוח חברים ועוד)

לילדים יכולות להיות הרבה תלונות

זה בסדר שהם מתלוננים

אבל זה לא אמור להוביל את המחשבה/ הפעולה

היא לא תמיד נכונה

לי יש צמודים והם רבים כל היום וממש לא אוהבים אחד את השני.

לעומת זאת בת שמונה ובן חמש מסתדרים טוב. ויש לי גם בן חמש ובת שנה וזה בכלל לא פער ככ גדול בעיני

חבל על ההלקאה העצמית, תשדרי לילד כמה הוא בר מזל שקיבל אמא לעצמו ככ הרבה שנים ואיזה כיף שיש לו תינוק.

כשיש ילדים צמודים אז חוששים שאין יחס אישי מספיק ואחד בא על חשבון השני, כשיש פער גדול חוששים שאין לו עם מי לשחק. ומצד שני בכל מצב יש גם צד חיובי שעליו עדיף לשים את הדגש מול עצמך ומול הילד.

בלי לבטל את הרגשות של הילד כמובן- הוא מתבאס שאין לו תאום- "באמת היה יכול להיות כיף אח תאום כדי שתמיד יהיה חבר בגילך לשחק איתו!"- לא ממקום שאת מרגישה לא בסדר- ברור לך שעשית את מה שהיה הכי נכון ומדויק למשפחה שלכם! אלא ממקום שאת מבינה את הרצון שלו. כמו שהיית מביעה הבנה כלפיו כשמתבאס לחזור הביתה מהגינה.

דוקא בעיניי יצא ממש טוב ב"ה

הגדולים לא מקנאים ומשחקים איתה.

סה"כ לא רואה בעיה, בסופו של דבר הכל לטובה. אם היה לפני אולי היה קשה יותר אם היה אחרי שוב אולי גם היה קשה יותר כי גם אני כבר מבוגרת.

כל דבר בעיתו ובזמנו, הכל לטובה

באמת מאוד קשה לפעמים שהוא לבד. אבל נתתן רעיונות מעולים איישם בע''ה, תודה

איזור המרכז