אז בסדר, כי ברגע שאם ח"ו ישתבש משו היא תוכל לפנות אותך לבי"ח.. אבל באמת שתקחימישהיעם הרבה המלצות על לידת בית, כי שמעתי סיפורים שנגמרו רע מאוד עם מיילדת\דולה שלא היתה מוסמכת ללידות בית,דברים הסתבכו והיא רצתה "להשאיר טבעי", היולדת סמכה עליה ולא נסעה לבי"ח וזה נגמר ממש רע בעיקר ליולדת.

אבל איך אוכל לדעת אם אני מתאימה?

בלידה ראשונה אין שום מושג איך הגוף יתנהג

ומצד שני, כל כך לא רוצה להיות על סרט נע של שיקולי המערכת

אבל אי אפשר לדעת בכמה כאב זה יעלה לנו.. גם אני רציתי טבעי לגמרי ובסוף לקחתי אפידוראל בפתיחה 4.5 ולא התחרטתי ב"ה, וגם הייתי כל הזמן עם מוניטור וגם זה ב"ה- כי באמצע היו ירידות בדופק ונתנו לי חמצן. ואם לא היו תופסים את זה בזמן אולי זה היה מחמיר..

ובאופן כללי החוויה מהלידה היתה ממש טובה למרות שהיא לא היתה הכי קלה שבעולם [OP וכו'].. קיצר, לדעתי כן כדאי לך לנסות להתחיל בבית ולסחוב כמה שיותר, וכשאת רואה שזה מתקרב ומתחזק כן לצאת ללדת בבית חולים. [וחוצמזה רק מי שיולדת בבי"ח מקבלת מענק לידה שזה הרבה בילד ראשון, לא חבל? ]

ואם תגיעי בפתיחה מספיק גדולה כי תסחבי בבית אז לא יספיקו יותר מידי לבדוק אותך. [וגם זה לא כזה נורא, תאמיני לי שרק תרצי לדעת באיזה פתיחה את כבר ושיבדקו אותך..]

ואם לניאדו קרוב אלייך אז ממליצה לך ללדת שם כי לא מכניסים לך סטאז'רים והרבה בדיקות וממש זורמים עם לידות טבעיות ומעודדים..

קיצר בהצלחה!!!

האם הקפדת להתנועע כמו שאומרים בספר "לידה פעילה" או שהיית בתנוחת שכיבה לפני כן

האם ניסית לשכך את הכאבים באמצעות מים? או אמצעי אחר?

מה גרם לך להתחרט ולקחת אפידורל?

תודה מראש

היו לי צירים ממש כואבים והייתי בטוחה שאני בפתיחה מתקדמת, אבל אמרו לי שאני רק ב2. אמרתי יאללה נסחוב אולי זה לא יתגבר, עשיתי הליכה ליד הים בערך 50 דקות והצירים ממש מתחזקים אבל ממש. והקטע -שלא היתה לי הפסקה בין הצירים! תמיד כאב, ופשוט בציר עוד יותר כאב, כך שלא יכלתי לנוח!!זה היה מזעזע וממש קשה להתמודד ככה. זה נבע בגלל שהיה לי מצג OP..

חזרתי לבי"ח ואמרו לי שהתקדמתי בזמן הקצר הזה ל4 ב"ה! הכניסו אותי לחדר לידה ותכננתי להמשיך להתמודד בלי אפידורל.

אז הייתי במקלחת על כדור עם זרם מיים חמים על הגב איפה שכאב- וזה ממש עזר!! קודם כל, את הכאב שבין הצירים כבר כמעט לא הרגשתי ככה, ואת הציר גם הרגשתי פחות חזק. אבל אין ספק זה היה כואב גם במקלחת אבל הרבה יותר טוב.. לידה הבאה בע"ה אני אסחוב יותר זמן שם. יצאתי אחרי 40 דק', והייתי בפתיחה 4.5 אבל אחרי שיוצאים מהמקלחת כבר אי אפשר יותר כי הכאבים חוזרים בבום ובצורה נוראית. אז אמרתי יאללה חאלס עשיתי מספיק תביאו אפידורל..

אבל ממש לא הייתי בתנוחת שכיבה. וגםעם האפידורל יכלתי לזוז ואפילו--- לעמוד על 6! המרדים היה מעולה ושם לי מינון שאני אוכל להרגיש את הרגלים וצירי לחץ..

סך הכל הלידה היתה 7 שעות, ואני לא רואה את עצמי כ"כ הרבה זמן עם הכאבים האלה ועוד עם ההתחזקות.. בלידה הבאה  אני מקווה שיהיה לי מצג רגיל וזה יאפשר התמודדות יותר נורמאלית בע"ה..

אני מניחה שבמצג לא תקין מיילדת בית לא תקבל אותי ממילא...

התינוק יוצא עם הפנים למעלה במקום למטה וזה מה שעושה את הבלאגן. הראש כן למטה ב"ה אבל מסובב לצד השני..

זה גם יכול להשתנות תוך כדי הלידה.. תבדקי איתה. אולי באמת על דברים כאלה לא מקבלים בבית. אבל אני מניחה שאין לך את זה בע"ה, זה לא הכי נפוץ.

עברתי לידה לא מתוכננת בבית, שנעשתה עם מיילדת מהישוב שבדיוק הייתה בביתה.

ועם זאת, אני סומכת יותר על הבי"ח שיתנו לי טיפול מהיר אם חלילה יקרה משהו, מאשר שאם חלילה קורה משהו שמצריך התערבות רפואית דחופה (ולא אפרט אילו סיבוכים עלולים להופיע גם כשההריון והלידה תקינים) בבית ואז לוקח זמן עד ש-מגיע אמבלונס, מתפנים, מגיעים לבי"ח, מקבלים את הטיפול הדחוף.

הסיבות שלך מובנות ומוצדקות, אך חייבת להפריך את חלקן.

משום מה נוצר הרושם שבבי"ח, בגלל הנהלים והפרוטוקולים שלהם, ממהרים מידי להתערב, מחליטים בשביל היולדת, מפעילים לחץ פסיכולוגי ועוד ועוד.

^^^ חלק מהסיבות שפירטת למה את לא רוצה בי"ח.

אני ילדתי בשני בתי חולים שונים (ואני לא מחשיבה את הבי"ח שבו הייתי מאושפזת אחרי הלידה שילדתי בבית, כי זה לא שייך לכאן).

הלידה הראשונה הייתה עם התערבויות רפואיות, אולי חקלכן יחשיבו את זה להרבה.

ושום דבר לא נעשה בלי הסכמתי או הסכמת בעלי ובלי שביררנו מראש את כל האפשריות העומדות בפנינו כולל התייעצות עם גורם חיצוני, התייעצנו עם הרב פירר.

היו סיבות רפואיות שהצדיקו את ההתערבויות ושום דבר לא נכפה עלי, הצוות לא הפעיל עלי שום "לחץ פסיכולוגי". נתנו לי את הזמן להחליט בלי לשאול כל רגע מה החלטתי, והכל נעשה מתוך הסבר של היתרונות ומה עלול לקרות אם אסרב (הם מחויבים לתת את כל המידע הזה) ורק אחרי הסכמתי.

בלידה נוספת שילדתי בבי"ח אחר, המיילדת לא רק שלא לחצה עלי לקחת אפידורל, להיפך, כשבעלי עדכן אותה שאני לא מעוניינת באפידורל, היא הסכימה איתי מאוד ואמרה שבצורה שבה אני חווה את הצירים, היא אפילו לא חושבת להציע לי ותוך שעה אהיה אחרי (מה שהיה נכון).

בכל בי"ח יש אנשי צוות שיותר מנסים "ליישר קו" ופחות קשובים לצרכים של היולדת, אבל בד"כ זה אדם ספציפי ולא מדיניות של בי"ח, לפי החוק אסור לרופא לכפות טיפול על חולה, יש מקרים מאוד מסוימים בהם החוק מאפשר התערבות ללא הסכמת המטופל (אין לי כוח לחפש את החוק הזה, עד כמה שזכור לי זה אנשים שלא בריאים בנפשם/ דעתם בתנאים מסוימים וזה לא מצב של יולדת רגילה).

ולא הבנתי למה את כ"כ חוששת מ"מפל התערבויות" אם חלילה יש סכנה, הרבה יותר מהסיכון שיש בלידת בית אם חלילה קורה משהו המצריך התערבות מהירה של שניות- דקות, מה שלא מתאפשר אם יולדים בבית, כמו שכתבתי למעלה.

מאחלת לך שתחליטי את הדבר הכי טוב עבורך, לידה קלה עם ידיים מלאות

לקחת מיילדת פרטית בבי"ח...

זה עולם אחר מאשר להגיע למשמרת רגילה בבי"ח, אין לך את כל מה שתיארת שאת מפחדת ממנו....

ובנוסף להכל יש לך את האופציה ללידה טבעית לעזרה כל הזמן כי היא עלייך. בלי להרגיש שאת בבי"ח ועדיין שהכל יהיה בבי"ח.

לדעתי במצב שלך זה הכי מומלץ!

צריך לעבור במיון בדיקת פתיחה + מוניטור 20 דקות עד שנכנסים לחדר טבעי

כל המתח הזה עלול להרוס לידה שהיתה יכולה להיות רגועה מלכתחילה אם פשוט נשארים בבית.

הרבה פעמים מוניטור מציל חיים.

בלי מוניטור א"א לדעת אם העובר במצוקה.

לא חסרים לי סיפורים בהם העובר היה במצוקה שלא טופלה במיידית וזה לא נגמר בטוב.

ולעומת זאת מניסיון אישי שלי שתפסו את המצוקה בזמן, בזכות הניטור הרציף, יש לי ילד שלא רוצה לחשוב שאם לא היה מקבל טיפול מיידי אולי חלילה היה נפגע בגלל חוסר חמצן הוא הכחיל כמה דקות אחרי לידה כשראו מצוקה עוד בשלב הלחיצות.

אני לא רוצה להפחיד אלא להראות שלא כל מה ש"קוסם" לנו, הוא אכן הבחירה הכי נכונה.

אני זקוקה לפרטיות

שבהם המוניטור היה הגורם למצוקה.

לא כ"כ ממזמן מישהי פה סיפרה על לידה שהסתיימה בניתוח קיסרי בגלל מצוקת עובר

בניתוח הסתבר שחבל הטבור היה מונח בין התינוק לגב שלה, וכך בזמן שהיא שכבה על הגב במוניטור זה הפעיל לחץ על חבל הטבור וגרם למצוקה עוברית.

שכיבה בלא תזוזה, במיוחד שכיבה על הגב בהחלט יכולה לגרום לשלל סיבוכים בלידה.

סליחה, אבל תמיד כשעשיתי מוניטורים [ועשיתי הרבה, עברתי שבועיים תתאריך] תמיד אמרו לי לשכב על צד שמאל שאז הזרימה בחבל הטבור הכי טובה וזה בטוח לא לוחץ על כלום. נראלי זה כ"כ נדיר שמוניטור יזיק יותר מאשר יועיל שאין צורך להסחף..

כי מוניטור רציף מזיק, והסבירות לכך היא לא קטנה בכלל. וגם לי יצא לעשות הרבה מוניטור, ותמיד ביקשו ממני לשכב על הגב, כולל בבית חולים שבסיור לידה הצהיר על כך שאת המוניטור אפשר לעשות בישיבה, בעמידה, בקפיצה על כדור פזיו וכו'... אבל כשניסיתי לעמוד חטפתי צעקות מהמיילדת.

השכיבה בלידה בלי תזוזה מאיטה את התקדמות הלידה,(לכן מעלה את הסיכוי ללידה מכשירנית/ניתוח קיסירי) מקשה על היכולת להתמודד עם הצירים, (לכן מעלה את בקשות האפידורל, שבתורו מעלה את הסיכון לסיבוכים נוספים) מעלה את הסיכון לתסחיף מי שפיר (אחד הסיבוכים המסוכנים יותר בלידה) ועוד.

אז נכון שיש בתי חולים שמאפשרים לעשות את המוניטור גם לא בשכיבה, אבל גם אז הוא מגביל מאוד את התנועתיות, וברוב בתי החולים זה גם לא לא המצב.

כיום, ברוב בתי החולים מי שתבקש ניטור לא רציף תצטרך לחתום על הסכמה שהיא מודעת לסיכונים וכו', אבל בעצם זה צריך להיות הפוך, כדי לעשות מוניטור רציף אמורים להחתים את היולדת על הסיכונים הכרוכים בכך.

אישית, אני לא כ"כ הבנאדם ללידות בית ולא חשבתי על אחת כזו לכן אני לא יכולה להמליץ על זה..

כמו שכתבו לך- הבעיה העיקרית בלידות בית זה עצם העובדה שאת לא בבי"ח..- ז"א שאם אכן צריך משהו דחוף- אין אותו במיידי.. אני הגעתי לאחד מבתי החולים הגדולים בארץ שאמרו לי שמה שטוב בו- שיש צוות רפואי טוב וחדר ניתוח מוכן אם ח"ו צריך משהו- ובאמת חשבתי שזה הרבה יותר מלחיץ שזה מה שביה"ח מתהדר בו- ה"מקרי חירום" כביכול..

רק אחרי שילדתי גיליתי שזה לא כך- צוות המיילדות (עברתי כמה משמרות..) היה מעולה, דווקא היה לי ביטחון בלידה בגלל זה.

העיקר בלידה זה התחושה שלך- שתהיי רגועה (כך משתחרר האוקסיטוצין שגורם ללידה..), שתרגישי בטוחה וכו'.. כדאי מאוד להתייעץ עם מיילדות שעושות זאת, ועם מיילדות של בי"ח- לשמוע מה יש להגיד לכאן ולכאן.. בסופו של דבר הנקודה העיקרית בהבדל זה הגשת עזרה שאנחנו מתפללים שלא נזדקק לה- אך לא יודעים מה ה' החליט...

בהצלחה רבה עם ההחלטה וכמובן בלידה!

תזכרי שלא משנה איפה זה יהיה- העיקר שנמצאים איתך אנשים שאת סומכת עליהם ויש לך תחושת ביטחון בקרבתם. שתהיי רגועה ככל האפשר ובאמת שתרגישי בהמקום שבו את נמצאת הוא אופטימלי ללידה. ובע"ה- הכל יהיה מצוין! (:

גם בהזרקת אפידוראל עצמה שוכבים על הצד.....

השווה בין כ-20,000 לידות מנוטרות רציף או לסירוגין (זה מספר מאוד יוצא דופן במחקרים רק שתדעו).

המחקר מצא ש:

1. לא היה הבדל בתמותת אימהות

2. לא היה הבדל בתמותת תינוקות

3. לא היה הבדל במספר שיתוקי מוחין

4. עם מוניטור רציף היו הרבה יותר לידות מכשירניות וקיסריות.

מסקנה: מוניטור רציף לא עוזר למנוע שיתוק מוחין או מוות, ומעלה את ההתערבויות (ככל הנראה בשל "מידע עודף"). 

בלידת בית המיילדת מגיעה עם מוניטור ובודקת לסירוגין.

אם תצליחי להיות רגועה בצירים בלי אפידוראל לא נראה לי שתהיה לך בעיה להיות רגועה עם מוניטור.

ילדתי בבית מספר פעמים.

דווקא בלידה ראשונה, בדיעבד, זה יותר חשוב, לדעתי.

מכיוון שבלידה ראשונה את פחות מודעת להשפעה של בית היולדות והנהלים שלו עליך.

בשמחה אמשיך לענות על עוד שאלות אם תרצי.

במקרה של סיבוך בלידה ח"ו, בבית אין את כל הציוד הרפואי וצוות המומחים שיכולים לעזור בשניות גורליות.

שיהיה בהצלחה, בשמחה ובשעה טובה!!

שלבית חולים יש אחריות על המטופל ולכן הוא לא מוכן לקחת סיכונים אלא אם כן המטופל בחר בכך ברצון ובמודע. למה לקחת סיכונים? המטרה שלך ושל הצוות הרפואי צריכה להיות זהה, הצוות הרפואי רוצה בשלום האם והתינוק ויש עליו אחריות משפטית כבדה מאוד לדאוג לכך.

נכון שרפואה זה לא 100% ורק הקב"ה הוא רופא וגם מרפא תתפללי שיהיו לך שליחים טובים ותשתמשי בשכל הישר שהקב"ה חנן אותך כדי לברר את טיב השליחים.

שיהיו בשורות טובות לידה קלה וידיים מלאות 

שלידת בית בטוחה לפחות באותה מידה שלידת בי"ח בטוחה. סטטיסטיקות על אלפי לידות לא משקרות. בין אם תסבירי את זה בסיכונים שקיימים בבי"ח ולא קיימים בבית (כגון הידבקות בחיידקים עמידים) ובין אם תפני להסברים מורכבים יותר - זו המציאות.

אני יכולה להעיד על עצמי שאם הייתי יולדת בבית (לידה שלישית בזמן,רגילה וטבעית אחרי שתיים טבעיות ללא שום בעיות סיבוכים או התערבויות)-לא הייתי פה עכשיו.אוני מכירה מקרוב עוד מקרים כאלה.  בבית חולים יש אפשרות למענה מהיר כשמתעורר קושי. לידה זה מצב כ"כ מסוכן ובכל שניה יכול להתעורר אפילו דבר קטן. ואני לא אחת שרצה לפתרון רפואי קונווציונאלי  על כל דבר. (אנחנו משתדלים לאכול בריא, כמה שפחות תרופות, ילדתי את כולם-ארבעה- בלי אפידורל)

שמעתי שיש פסק של הרב רא"ם- לידה בבית =רצח במזיד. (לתינוק וגם ליולדת). ואני הקטנה מסכימה עם כל מילה. אמנם הניסוח קיצוני מעט אך זו הדרך להעביר את המסר. ושמעתי לא מעט סיפורים שמוכיחים את זה.

לא סתם אנו מברכות הגומל אחרי כל לידה. למה להוסיף סיכונים ובעיות על מצב שהוא גם ככה מלא סכנות? 

 בעז"ה בידיים מלאות ובשלום.

שמעתי שגם יולדת מתה שם פעם.

בחיי.

לא מסכימה איתך שמשמעות ההשתדלות הזאת היא בהכרח לידת בי"ח לכל אחת בכל מצב.

הרי מה מביא לתחושת הביטחון שלך בבית החולים? הנהלים שלהם, הפרוטוקולים שלהם, הדרכים שבהן הם יודעים לטפל.

ומה מביא להחלטות שלהם, על-פי מה הם קובעים למשל מי תקבל עירוי ומי רק "פקק", מה ההתוויות לזירוז לידה, ועוד ועוד הכרעות כאלה? התשובה היא סקר קוקראיין. זה הוא "סטנדרט הזהב" ברפואה מבוססת עובדות.  הם עוברים על כל המחקרים שנעשו ומסיקים מסקנות לפי איכות המחקרים ומסקנותם, ומהמסקנות שלהם נגזרים רוב הפרוטוקולים של רוב בתי החולים.

ומה סקר קוקראיין אומר על לידות בית? את יכולה לקרוא כאן http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1002/14651858.CD000352.pub2/abstract אבל אם את רוצה ציטוטים נבחרים, בבקשה:

"מחקרים תצפיתניים טובים יותר ויותר מראים שלידת בית חולים מתוכננת איננה בטוחה יותר מלידת בית מתוכננת המלווה על ידי מיילדת מנוסה עם מערכת רפואית מגבה, אך עלולים להוביל ליותר התערבויות וסיבוכים."

"כל מדינה צריכה לשקול להקים שירותי לידת בית עם שיתוף פעולה של מערכת רפואית מגבה, ולהציע לנשים בהריון בסיכון נמוך מידע אודות ההוכחות המדעיות הקיימות והבחירות האפשריות שלהן"

עכשיו, ספציפית לגבי הלידה שלך, אני כמובן לא אתווכח איתך, ומה שלא היה - ברוך ה' שיצאת מזה בשלום. אבל קחי בחשבון שקביעה של "אם לא היה X אז ודאי לא היה Y", יכולים להיות מעט מאוד מקרים במציאות, אם בכלל, שהיא יכולה להיאמר בביטחון ולהיות במאה אחוז נכונה. יש כ"כ הרבה משתנים שאי-אפשר לקחת בחשבון כשהתגלגלות העניינים הייתה שונה, שבאמת קשה להסיק על סמך מה שהיה את מה שיכול היה להיות. הנה כמה דברים שאולי (אולי! כאמור, אין לי איך לדעת) יכולים לשנות את התמונה: האם ידוע לך איזה ציוד בדיוק מביאה איתה מיילדת בית, ואת יודעת בוודאות שמה שנדרש להצלתך לא היה נגיש בלידת בית? האם לקחת בחשבון ואיזו רמה מקצועית ורמת השגחה צמודה (ולא על שלושה חדרים במקביל) מביאה איתה מיילדת בית? האם לקחת בחשבון סימנים מחשידים שאולי קדמו למצב המסוכן שהגעת אליו, ומיילדת בית מקצועית הייתה יודעת לזהות בזמן ולהפנות אותך לבית חולים? האם ייתכן שהמצב המסוכן שהגעת אליו לא היה כורח המציאות, ותנאי לידה אחרים היו יכולים להביא לתוצאות אחרות?

בכל מקרה, גם אם את עדיין בטוחה לחלוטין במסקנה הקודמת שלך, את הסטטיסטיקה על כלל הלידות זה לא משנה, ומסתבר שמקרים שבהם הבחירה ללדת בבית החולים הייתה מצילת חיים מתקזזים עם מקרים שבהם הבחירה ללדת בבית הייתה מצילת חיים, כי עובדה שמבחינת האחוזים רואים שאין יתרון ללידות בית החולים.

הציטוט שלך מהרב רא"ם - האם הכוונה לרב רא"ם הכהן מישיבת עתניאל? אם כן, בכאב לב גדול, אני מבקשת ממך להראות לי איפה נאמר, מתי, באיזה הקשר. יש לך קישור? תודה.

אני חייבת להחזיר לך מחמאה:

שבוע שעבר רפרפתי על שרשור אחד שעסק בנושא שאני לא בקיאה בו, ופתחתי די באקראי את אחת ההודעות, בלי לשים לב מי הכותבת. כשנוכחתי שלפניי הודעה מלאה בידע ובחכמה, וכתובה באיזון, בשיקול דעת עמוק שכזה... אמרתי לעצמי: זאת חייבת להיות יהודיה. הצצתי - ואכן

לא פעם אני חולקת על דעתכן, אבל תמיד נהנית ללמוד אודות דעות אחרות דרכיכן.

לא להיפך.

עוד לא שמעתי על לידה שהיו מצילים בה את  האם והעובר אם היא היתה קוראת בבית ולא בביה"ח.

להיפף, שמעתי הרבה (מהסביבה והפורומים).

ביתרון של לידת בית הוא בעיקר פסיכולוגי שאני ממש לא מזלזלת בו! (וגם זה לא לכולן)

אבל, עדיין לא מדובר ביתרון של הצלת חיים.

יש סיפורים על פאשלות של בי"ח אבל גם של מיילדות בית.

רוב הפאשלות של בי"ח גורמות לניתוחים סתאם והתערבויות יתר אבל בסןפן של דבר לא מדובר בפגיעה לטווח רחוק. לעומת זאת, הפאשלות ששמעתי עליהם של מיילדת בית גרמו לפגיעות לטווח רחוק ואף למוות.

כך אמרו אנשים במשך אלפי שנים.

הרי רואים בבירור שהשמש זורחת בבוקר במזרח ושוקעת בערב במערב. מי צריך מחקר? ההיגיון הבריא לבדו מספיק כדי להגיע למסקנה הפשוטה שהשמש מסתובבת סביב כדור הארץ.

וכשרואים שני כדורי ברזל, אחד במשקל טון ואחד במשקל קילו - צריך מחקר בשביל לדעת שהראשון ייפול מהר מדי מהשני?

וכשרואים בית חולים עם המון ציוד ותרופות ורופאים, צריך מחקר בשביל לדעת שבטוח יותר להיות בו מאשר בבית?

כן, צריך מחקר, כי המחקר הפריך את שלוש ההנחות הכל-כך הגיוניות האלה.

ושתקום בבקשה מי שמסתפקת בהיגיון בריא כדי לקבוע אם השמש מסתובבת סביב כדור הארץ או להפך.

הנה, לדוגמה, אישה שככל הנראה עוד הייתה חיה היום לולי הגיעה לבית החולים:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4027531,00.html

כמו שכתבתי למעלה, זו דוגמה קיצונית באופן מובהק. רוב המקרים, לכאן ולכאן, הם לא שחור לבן כאלה. נוצרים מצבים מורכבים כאלה שקשה לדעת בהם בוודאות מה מוביל למה ו"מה היה קורה אילו". אבל בשורה התחתונה הסטטיסטיקה מורה שתוצאות לידות הבית אינן נופלות במאום מתוצאות לידות בי"ח.

מבחינתי חשוב לי להגיד שלא במקרה הקישור הזה לא היה בתגובות הראשונות שלי לשרשור. אני נמנעת מלקשר לדברים כאלה כל עוד אין טיעונים ברוח "אין ולא יכול להיות דבר כזה". כשזו הטענה - נראה לי חשוב להפריך אותה, אם ידוע לי שהיא שגויה. בכל זאת נשים שואבות מידע והחלטות בין השאר משיחות פורום. אנחנו לא סתם מפטפטות כדי להעביר את הזמן...

רק תפתחי עיתון מדי פעם...

ומיילדות הוא אחד התחומים ה"חמים" ברשלנות רפואית.

(מחילה פופקוו)

כן הוא ראש ישיבת עתניאל ורב הישוב.

להלן דבריו בענין:

כאשר יש סיבוך אפילו 'קטן' כמו לדוגמא חבל הטבור שכרוך סביב הצואר של התינוק- אם זה בבית חולים מכניסים לחדר ניתוח ובא לציון גואל. אם זה קורה בבית- זה להכנס לכתחילה למצב של סכנה.

כיוון שמחללים שבת כדי להציל אפילו עוברים- לעשות  דבר שיביא לסיכון (ז"א לידת בית) כאשר הנורמה היא לא לעשות את זה (אלא רמת זהירות ומקדמי בטחון גבוהה יותר) - זה אסור באופן מוחלט.

ובקשר אלי- 

דימום רציני שפרץ פתאום ללא שום סימן מקדים אחרי שהתינוק יצא (מים מקוניאליים 2) לפני שהשילייה יצאה. המילדת היתה בחדר והיא לא הצליחה להשתלט לבד. רק אחרי כמה דקות עם עוד מילדת ורופא (עם עיסויים נוראיים ועוד זריקה- הכל במקביל) יצאתי מכלל סכנה. 

אצלי המיילדת פשוט החליקה אותו מעל הראש תוך כדי הלידה, וכך בדיוק עושות גם מיילדות בית. ניתוח בגלל זה? ה' ישמור! זה בדיוק להיכנס לכתחילה למצב סכנה, ממש המילים שלך.

ולגבייך, סליחה, לא הבנתי. כתבת שהיו לכם מים מקוניאליים? אז זה כן סימן מקדים, ועל זה כבר היית עוברת לבית חולים בין כה וכה, לא? או שאת מתכוונת שהדימום עצמו נקרא מים מקוניאליים?

בכל-אופן, תודה לא-ל שיצאת מכלל סכנה.

מהסכנות ההפוכות, אלה שקיימות רק כשאישה מוסרת את עצמה בידי הרפואה הציבורית בזמן הרגיש של לידה, ומנוטרלות מראש כשהסיוע הרפואי הוא פרטי.

אבל אני ממש לא יכולה להירגע מהדוגמה ההיא על חבל הטבור. הרי חבל טבור סביב הצוואר זה מצב שקורה בשליש מהלידות בערך, אם אני לא טועה. אם זו הייתה כזו סכנה לעבור לידה מחוץ לבית חולים במצב כזה, לא היינו מגיעים למצב שקיים היום, שמדי שנה יולדות בארץ מאות נשים בבית, וב"ה מעולם לא קרה בארץ אובדן של יולדת או תינוק בלידת בית.

להיתפס לדוגמא קטנה שנתן הרב. הוא לא איש מקצוע מהתחום הזה והדיון שפתחת פה הוא ממש סטיה מהענין המרכזי. ברור שכוונת הדוגמא היא להראות שבכל מצב שמתפתחת סכנה אפילו 'קטנה' המקום הבטוח להיות בו הוא בית חולים.

בלידה שלי היו כמה עשרות שניות מהזמן שטיפלו במים המקוניאליים (זה התברר כשהתינוק יצא) עד שהתחיל הדימום שאם לא הייתי בבית חולים לא היתה מי שתענה לך פה. זה לא מצב לעבור בו לבית חולים למרות שאני גרה במרחק נסיעה של כמה דקות באחד הטובים בארץ.

למרות ההערכה העצומה שלי לרב, שגם בעלי למד תורה מפיו, אין ברירה אלא לזכור שהוא לא איש מקצוע מהתחום הזה, ועל פי מה שציטטת מפיו - נראה שאינו מודע לספרות הרפואית בעניין בטיחות לידת בית. כשאתייעץ עם ללדת בבית או לא - וודאי וודאי ששאלת "ונשמרתם" היא נר לרגליי - אבחר מייעצים שבקיאים בתחום.

ברור שיש מקום לשאול רב בענין לידת בית. זו לא שאלה בכלל. פשוט הדוגמא שהרב נתן לא מתאימה ב100%, וזה אולי בגלל שהוא לא הכי מומחה בענין. כמובן שזה לא מוציא אותו מכלל רב שניתן להתייעץ איתו גם על לידת בית. וכל אחת תבחר את הרב שלה.

מענין- האם יש רב שיתיר לכתחילה לידת בית?

מסופקני.

ובענין חבל הטבור- ב"ה שאצלך זה נגמר כך. אבל ממש לא חסרים מקרים שזה הסתיים בחדר ניתוח. כך שהדוגמא שהרב נתן לא כ"כ  רחוקה מהמציאות.

ולגבי חבל הטבור - יכול להיות שאת מתבלבלת עם שמט חבל הטבור? זו אכן תופעה שמצריכה ניתוח, ואני מכירה אישית מישהי שהגיעה מלידת בית לניתוח במצב כזה. לה ולילדה שלום.

והוא מיד חזר אלי ואמר שהוא בוחן כל מקרה לגופו.

תכלס גם מיילדת הבית לא לוקחת כל לידה, אלא כל מקרה לגופו

חפץ מעבר זה דבר טוב בעיקרון בעיני כאמא. עוזר להרדם, להרגע, להיפרד. בלי להרוס את הפה ואת נשימת האף למשל כמו מוצץ או בקבוק.

פשוט אצל המתוקה שלך זה נשמע קצת קיצוני. בפארק ובכל מקום. אז אפשר לעשות איזו חשיבה כמו שאז דובר בשרשור ההוא.

אני לא בטוחה שבובה חדשה תועיל לזה ספציפית. אין עוד בובות בבית? אפשר לעודד אותה להרחיב ולשחק גם איתן. לשחק איתה קצת ואז לשחרר אבל לא מאמינה שזה יתקרב לאיך שהיא עם הדובון...

לגבי מתנה אני בעד מה שכיף לגיל שנתיים- בובה ילדה ועגלה קטנה, מגנטים, כלי מטבח, פירות לחיתוך, אפשר ערכות כאלה של מליסה ודאג של גלידה, פיצה וכד'. ממש אוהבים בגיל הזה. וזה מעודד דיבור בשפה באופן טבעי משחקי ונכון לגיל... עם מגנטים אפשר לבנות בתים לחיות. בגיל הזה העבודה טבעית וכיפית עם כל האמצעים שהילדים אוהבים. את יכולה להכין איתה ארוחה לדובי ולעוד כמה בובות. להתחיל לשחק שהן משמיעות קולות או מדברות אם היא בשלה ואם לא אז עדיין לפעול עליהן בלי לתפעל אותן.

אז זה יעזור לה להתחבר אליה טוב יותר מאשר בובה שקיימת בבית... (אבל לא בטוח שזה יעבוד - לפני כמה זמן הלכתי איתה ועם אחותה הגדולה יותר, שרצתה בובה של חתולה, ואחרי שבחרתי בשבילה הצעתי לקטנה שתי בובות קטנות וזולות שתבחר אחת מהן, והיא בחרה בדובי קטן בהתלהבות - אבל כמה רגעים אחר כך זרקה אותו לרצפה בחוסר אכפתיות...)

אני אתייעץ גם עם קלינאית התקשורת שיש לה עכשיו, אבל בכל זאת - יש לך רעיונות איך למתן את הקשר שלה עם הדובי? והאם באמת צריך לעשות את זה כבר בגיל הזה?

תודה על שאר הרעיונות!

מגנטים יש לנו בבית והיא לא ממש מתעניינת בהם. עגלה ובובה היא אוהבת מאוד (יש לנו עגלה אחת, קצת מפורקת, אולי באמת אפשר לקנות חדש), אבל היא לא מגוונת את המשחק בבובה ככה (ולרןב שמה בעגלה את הדובי שלה). שאר המשחקים שהכרת באמת פגשנו אצל קלינאית התקשורת והיא נהנתה. החשש שלי שהחלקים של המשחק יתפזרו מהר מאוד ולא יהיו שמישים למשחק, כמו שקרה להרבה משחקים אחרים שקניתי במהלך השנים...

אבל אולי באמת צריך להשתדל עם זה באופן מיוחד, ולקנות משהו ולשמור עליו באדיקות בשבילה... (זה או ר גם לשמור עליו מפניה לפעמים🙈)

שאם זו מטרה איתה אז צריך איכשהו לעבוד על להרחיב גם אם לא קורה לבד. קצת להאכיל, לנדנד, לתת בקבוק... כמובן עם מלל מתאים וחזרתי. העבודה בעצם על השפה משולבת בעבודה על המשחק בגיל הזה. אם היא לא מוותרת על הדובי אז לגוון בסוג המשחק איתו. אם מוכנה לבובה אחרת אז אפשר אותו דבר כמו שעשתה עם הדובי, הבנת את הרעיון? לגוון בדבר אחד שישאיר אותה באזור בטוח שהיא תוכל להתפתח בו.

יכול להיות שאם היא תבחר בובה יפה בעצמה היא יותר תשחק. וגם עגלה זה אחלה לגיל הזה אם מה שיש כבר עשה את שלו. ומגנטים, שוב, צריך קצת ללמד, קצת לשבת, לתת ביטחון... נגיד בשבת אפילו קצת להקדיש לזה. לא צריך שעות.

לגבי הדובי בכללי, היא באמת קטנה... פשוט כמוך הייתי נגעלת מזה בפארק בקופ''ח או בקניון. אז משאירה באוטו או בתיק. או דברנו אז נראה לי על שקית מיוחדת שתהיה ''הבית שלו''. ברמה הזאת. לא צריך גמילה בגיל שנתיים. בעיני לפחות.

יכול להיות שבעבר משחקים נעלמו כי היו לך הרבה קטנים? אולי זה יהיה שונה עכשיו. ברור שזה קורה אבל אצלי נגיד לא בקצב וברמה שאת מתארת. אבל זה גם הרבה פחות ילדים. בכל מקרה גם בובה ועגלה עובד. ובלי קשר לשפה גם בימבות כיפיות לגיל... לכי עם הלב.

(6.5) יש בובה שהוא מאד אוהב ושמיכה שהוא מאד אוהב

לא רואה בזה בעיה

כן הרחבנו את מעגל השמיכות והבובות

אבל הוא שומר אמונים לאלה האהובים

ולפעמים אנחנו צריכים לחפש אותם כשהם נאבדים והוא לא יכול לישון בלעדיהם

נראה לי קצת דרמטי לדבר על בעיות כאלה בגיל שנתיים

זה טבעי שיש בובה אהובה

אלא אם היא הולכת איתה כל הזמן צמוד גם נניח לגן

כרגע זה טוב מבחינתי, כי היא עדיין בשלב ההסתגלות.

באמת זו שאלה, אם זה באמת לא טוב...

(יש לי עוד בת שהייתה לה בובה מסוימת אהובה בגיל הזה, אבל לאט לאט נוספו לה עוד בובות. ובגיל חמש בערך היא איבדה בהן עניין לגמרי... ועוד בת שאהבה לישון עם חיתול טטרה מגיל צעיר מאוד, ונגמלה מזה רק בגיל שמונה בערך. אני לא ראיתי בזה רע, אבל חמותי ששמעה על זה הייתה בהלם... וגם הילדונת שמעליה מכורה לכרית מסוימת, אבל בעיקר בשינה או כשהיא צריכה התפנקות, היא לא צריכה אותה בגן למשל... מעניין שאצלי רק הבנות התמכרו לחפץ מעבר🙃 ויש אחת שלא...)

אם היא עוזבת אותה לפעמים או ממש צמודה אליה

אצלי רק הוא עם חפצים כאלה

(ועוד אחד היה מחובר למוצצים שלו)

אבל הוא אף פעם לא לקח לגן את השמיכה/ בובה

היא כן מסוגלת להסכים לעזוב אותו כשחייבים, למשל כשנוטלים ידיים בבוקר או כשמתקלחים (אבל לפעמים קשה לה).

נשמע קצת יותר מדי

אבל היא עדיין קטנה

יש לזה הרבה זמן להתאזן לבד

אני לא מבינה בזה

אבל הבת שלי בגיל שלה וכרגע היא מאוד מאוד אוהבת עגלות של בובות

ימים שלמים היא משחקת בזה

גם בימבה היא אוהבת

אבל אולי צריך לגוון לה את יכולות המשחק, וזה מה שאני מתלבטת...

אני חושבת שזה ממש לגיטימי וטוב להתפתחות הרגשית שיש בובת מעבר בגיל הזה ואף לא רואה חשש שזה ימשיך לגיל מאוחר יותר. בסופו של דבר אף ילד לא ימשיך להידבק לדובי לעולמי עד, זה עובר לבד..(בניגוד למוצץ שכן יש חשיבות להפסיק עד גיל מסויים כי זה משפיע על תפקודי הפה).

את אמא שלה ומכירה את הבת שלך הכי טוב, תקני לה מה שהיא אוהבת כל משחק יכול לשרת אותה שפתית, זה הכל תלוי באיך המבוגר שלידה מעשיר אותה שפתית תוך כדי המשחק ונותן לה מודל לחיקוי.

בגיל הזה לאט לאט מתפתח משחק דמיוני. לכן אני מאד אוהבת בגיל הזה לקנות כלי מטבח, כלי רופא, אמבטייה לבובה, כלי עבודה (יותר לבנים..).

בהצלחה!

ואם המבוגר שלידה לא תמיד זמין כדי להעשיר לה את המשחק?...🙈

(ועכשיו אני קולטת שראשי התיבות שלך הם בעצם קלינאית תקשורת! נכון?)

הכל טוב, ברור שההורים לא תמיד יושבים צמוד לילד ומשחקים איתו, אבל כשכן יש את הזמן איכות אחד על אחד אז זה משמעותי- ומההיבט של קלינאית זה משמעותי איך משחקים ופחות במה משחקים..;)

וחוץ מזה שלא חייב לשבת לשחק כדי להעשיר את השפה, אפשר גם בשגרת היומיום- בזמן אוכל, זמן אמבטייה וכו'

אבל כנראה שבשבילה זה לא מספיק... (היא מתקדמת ב"ה, אבל לאט...)

ממש לא מסכימה.

חפץ מעבר זה צורך נפשי בסיסי שממש לא הייתי נלחמת בו, ואף להפך. חפץ מעבר נושר מעצמו שהצורך מגיע לסיפוק

אני גם אגיד בעדינות שקל''ת היא מומחית לתחומה, בתחום בריאות הנפש לא כלול בתוכו.

האם היא עסוקה רק בחפץ ולא פנויה לפעילות אחרת או שהוא מלווה אותה בפעילויות שונות?

שבדובי מפריע לה לפעמים לשתף פעולה בטיפול. גם השנייה אמרה את זה (אף שהיא לא אמרה שהדובי לא טוב בשביל הילדה).

ונכון, צודקת. נתייעץ על זה באמת גם עם מדריכת ההורים שלנו, שהיא פסיכולוגית...

שאלתי על איך את מתרשמת ממנה כאמא שלה.

האם היא עסוקה כל הזמן בדובי, או שהיא נגיד משחקת והדובי נמצא איתה, זו כוונתי.

אני יכולה להבין שבטיפול הנוכחות של חפתץ המעבר עשויה להפריע, השאלה אם הוא מפריע להתנהלות היום יומית שלה, האם רק הוא מעסיק אותה, או שהוא חלק מהמרחב

אני חושבת שהיא פשוט עושה את כל הדברים ביום יום עם הדובי (כמעט, לא ממש הכול), כלומר - הוא מתלווה אליה בכל מיני פעולות, וזה לא שהיא רק מתעסקת בו. יש לה עוד "תחומי עניין".

מסייגת שכמובן לא ראיתי...

אבל נשמע ממש בתחום הסביר

ילדתי רגע לפני שבוע 37.

חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.

אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.

וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...

יצאתי בשבוע 35

קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה

היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני

בשבילי זה היה מאד נכון

לנוח בבית להיות בקצב שלי

לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו

ולהגיע ללידה בנחת

ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)

אלא אם כן ילדתי לפני..

הכי טוב זה כמה ימים לפני

לא מידי הרבה

שיהיה בשעה טובה לידה קלה

בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...

אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה

בין שבוע לשבועיים

למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה

תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..

בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה

אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים

יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣

אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.

אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.

למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.

ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה

איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..

לקחתי לתשומת לבי.

אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה

ילדתי אחרי שבוע

מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני

בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.

בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.

לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.

ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ

ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...

אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.

בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)

והייתי זמינה מרחוק לבלתמים

זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה

וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.

הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.

לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..

אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי

חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.

אבל ילדתי ב37

בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.

ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.

יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.

הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.

היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.

אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות

יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.

אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח

אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי

ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.

תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.

אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),

אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.

הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.

אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.

תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...

אז כן הייתה לי תעסוקה.

אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!

אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)

יצאתי ב37 וילדתי ב41++

הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי

נשמע כואב ממש.

נשמע קשה ממש. שלא מתייחסים ולא מעריכים.

אין לי עצות, אז רק נותנת חיבוק ומקווה שתמצאי נחת 🙏

לדעתי תחשבי רגע על משהו קטן שיעשה לך נעים כי את דואגת לעצמך. משהו שניתן לך חיבוק לעצמך.

שוקו חם.

עוגיה.

איזה שיר שמרגש אותך.

משו קליל שניתן לך חיבוק. מגיע לך.

ואחרי זה אני היתי יושבת לחשוב מה יעשה לזה סוף. משו כלשהו חייב להיות.

♥️

את ראויה להרבה טוב 😘

כשיש פער בין איך שזה נראה

לבין המציאות

שאי אפשר להתלונן

שיוצאים קטנים

קשוח

דבר ראשון חיבוק, זה הרגשה נוראית לריב עם הבעל ולהרגיש לא מוערכת וכישלון..

שאלה מעצבנת מוזמנת לערוף לי את הראש וירטואלית - מה המצב ההורמונלי שלך?

שואלת רק! כי מזדהה כ"כ עם ההרגשה שהכל שחור ושהבעל מעצבן עד כדי רגשות הרהורי בריחה מהבית, ואז שבוע אחרי המחזור מגיע ואת כזה - אהה לכן הרגשתי ככה!

הרבה פעמים המצב בשעתו מרגיש נורא ואיום ושאין תקווה וש*הוא* כך וכך וכך

ובסוף בא הבוקר (או המחזור) והכל נראה יותר נורמלי

שהוא עושה לך מניפולציות, אולי אפילו על גבול הגיזלייטינג, ממה שאת מתארת זה נשמע שהוא מסובב את הכל וגורם לך להיות אשמה.

זה נשמע לי קצת מטריד.

אני יודעת שזה קלישאתי אבל ממליצה על טיפול או זוגי ואם לא אז לפחות לעצמך, לקבל כוחות, שלא תכתבי על עצמך שוב שאץ אכזרית חס וחלילה

מציעה ממש לחשוב על טיפול אישי... וחיבוק לך🫂

מצטרפת ל @מתיכון ועד מעון , גם לי נשמע שיש פה מניפולטיביות לא בריאה שהוא מפעיל עלייך.

מחזקת אותך ללכת לטיפול אישי ולקבל כוחות.

בהצלחה❤️

את טוב גדול, יש בך כוחות.

בלי קשר למה שאת עושה, בהשוואה אליו או מול הילדים או במדידה של כמה מטלות.

שבי עם עצמך, עם דף או בעל פה

היית אישה מדהימה גם לפני שהתחתנת

גם לפני שהפכת לאמא

(לא סותר את זה שאת כנראה אמא נהדרת)

להיאחז בנקודות הכוח הפנימיות.

להיזכר מי את.

תמצאי משפטים חיוביים שמגדירים אותך

תיאחזי בזה, תשנני לעצמך ברגעי הקושי

או כל ערב

מתי שאת צריכה.

להגיד כל בוקר בכוונה "אלוקיי נשמה שנתת בי טהורה היא"

אחר כך יהיה לך כוח לבדוק מה מניפולציות, מה טעויות, מה חולשות שלו ומה אולי תקופה קשה.

כי זה נשמע שאת מודדת את עצמך רק בהשוואה אליו

יש אותך ויש בל הרבה טוב, אני בטוחה.

קודם כל את

למצוא את הכוח שלך

להאמין בעצמך.

נשמע קשוח וכואב.

ועצתי;

כשלומדים להבין את המנגנונים שמפעילים מב9נים את כל הסיבוך, וגם לנהל דינמיקה זוגית בריאה של גבר אישה, זה יכול מאד לעזור.

שלא יתרגל..

אלא ישר מכבסים...

אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.

גם כרבולית עבה עובדת.

ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף

לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...

והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות

ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד

והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....

מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.

כבר הרבה זמן מחפשת

למזרן

הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...

רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.

הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....

והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.

ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...

ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.

יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.

מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..

קופה-פוליאסטר 360 ° גיליון מותאם אישית עמיד למים רק (ללא ציפה) סרט אלסטי סביב מזרנים כיסוי מיטת גודל מלך - AliExpress 15

אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.

כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.

ולתלות בשמש

אין מה לעשות

רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.

הולכים לפני השינה

ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון

זה גנטי ממש.......

אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.

בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.

הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!

ובחורף מעל הפליז עם פוך. ככה לפעמים מספיק לכבס רק את הפליז.

וסדין ניילון. בלי ציפויים. ככה רק מנגבים.

ושמיכות פוך בגודל של תינוק (גם לילדים שכבר בגן). כי שמיכה גדולה לא נכנסת בקלות למכונה, ושמיכת תינוק כן נכנסת למכונה.

חוץ מזה אפשר כבר ללמד אותם מגיל מסויים להוריד את הסדין, להניח במקלחת עם הפיז'מה הרטובה. זה חוסך קצת התעסקות

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

אזור ירמיהו. המליצו לי, לא התנסיתי

יש להם אתר וגם סניף ביפו.

איפה יקר אבל אני מאוד אוהבת את הבדים 'להם והמגוון.

דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.

קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..

אשמח למספר אם יש לך

יש לי, אני פשוט לא אוהבת לשלוח טלפונים בפורום ציבורי

באיזור ירושלים

ם לך תפני אלי בפרטי

מנסיון אישי

מירושלים, באזור נגיש

תכתבי לי האישי אשלח לך מספר. ממש תותחית.

היתי אצלה אני, עברתי תהליך מהמם ב''ה.

דתיה ומתחשבת בדת בתהליך הטיפול, עמוקה ומהירה וממש טובה.

וגם מקבלת בזום.

קיצור שלחי לי האישי.

מקווה שבאמת יהיה לה זמינות

מעולה, שלחי חי באישי