והרב הזה לא מוכן...להרפות!!

שהיהודי הנ"ל - גם אם "עם רצון טוב" - די צעיר ולא כ"כ מנוסה.

צריך לבדוק מי רבו שלו בעצמו - ושיורה לו להרפות מזה מייידית.

ענ"ד.

היהודי הזה הוא לא כלכך  צעיר אומנם יש לו ילד בןכמה חודשים ואני חשבתי לומר לרב שלו אבל אין לו כלכך רב מובהק.. יש מישו אבל הוא ממש צדיק שבטוח נשים לא יכולות להגיע אליו

ידאג לכך שאשה תוכל לתנות לפניו את צערה והבעייתיות הקשה,

גם אם דרך אשתו, למשל, או בכתב.

תבררי איך את יכולה "להגיע" אליו.

נראה שיש פה באמת "בוסריות" כשלהי באופן העזרה - הן מצד הנותן והן מצד המקבל - אבל זה לא נראה טוב אם זה ימשיך כך.

אז שוה להתאמץ.

מועדים לשמחה.

סליחה- אבל נשמע משהו מתוסבך. רב מגיע הביתה באמצע הלילה? 

דחוף צריך להפסיק את הקשר, עם אנשים כאלה זה מסוכן (מנסיון....)

תהיי מתואמת עם אשתו של היהודי השני

תחליטו שתיכן ביחד- עכשיו אנחנו אומרות "לא!"

במקביל- כל אישה אומרת לבעלה- לא עכשיו! לך הביתה! תדבר עם אשתך ולא עם אף אדם שלא נשוי לנו פה! אני לא מרשה!  רוצה לריב? תריב איתי, קשה לך? תדבר איתי- תפסיק להזליג החוצה את החיים שלנו

תהיי תקיפה

תעשו שיתכן גבולות לבעלים שלכן- בתנועת מלקחיים

וחוצמזה תחזרי ליועצת זוגיות- מסתבר שאתם עדיין צריכים אותה קצת...

בלי להכיר בדיוק את הנפשת הפועלות, יכולה גם לגרום להריסה קשה. זה לא מסוג העצות שניתן לתת "אנונימית" ללא הכרת האנשים הספציפיים.

מה גם שלפי דבריה נושאי השיחה שלהם התחילו מענייניו ולא מהחיים המשותפים שלהם.

אכן, מה שכתבת בסוף שייך יותר. שתנסה להסביר (בנחת. "תקיפות" עפ"י רוב זה לא נשק רצוי, חוץ ממקרים מיוחדים שצריך להכירם) לבעלה - וכשזה לא ילך, לומר כדרישת-מינימום, בא נשאל את היועצת לגבי השפעה של דבר כזה על נישואין. ממבט אובייקטיבי

אבל לא עמדתי בזה לגרש אותו מהבית שלי??? בקושי העזתי לומר לו שאני מרגישה שאין לי בעל ושאין לי פרטיות פה ממש ממש התאמצתי באמת לומר..

אבל זה באמת מוגזם לפעמים זה אפילו הוא מגיע בשעות הקטנות של הלילה שלא נעים אני צריכה להתלבש בשבילו 

שלום לך,

איני נשואה אך מתוך קריאת השרשור עלה לי כיוון נוסף שייתכן והוא אפשרי-

אולי ניתן לשוחח עם הבעל ע"כ שהדבר מזיק לאותו רב.... (בלי להזכיר אותך ואת הזוגיות שלכם, אלא נטו לטובת אותו הרב)

מה שאני ראיתי, תלות רגשית נפתרת או ע"י מודעות אישית או ע"י דאגה לזה שתלויים בו ומתוך כך קצת מתרחקים.

הלוואי ותצליחו לעלות על דרך המלך והכל יבוא על מקומו בשלום.

מועדים לשמחה.

לפעמים "לא נשואה" יכולה לתת מתוך שכל ישר ו"מבט מהצד" עצה פשוטה וישרה יותר מנשואים.. (ובכל זאת - בקרוב אצלך...).

אינני יודע אם זה יצליח, אבל אם כן, אז אולי אחרי קצת "התרחקות" אפשר להצביע בזהירות על זה ש"הנה, גם הרווחת משהו מההתחשבות, שאתה מצליח לא רע לענות לעצמך ומשאיר רק דברים כבדים באמת להתייעצות". כך זה בונה "רציונאל" שאפשר אולי להמשיך לפעול לפיו.

הוא כל הזמן אומר לבעלי "אל תדאג לי ולאישתי אני מסתדר איתה ..." או שפעם אחת שמעתי אתו אומר לו "אני ואישתי בחיים לא רבנו לא זוכר אולי בתחילת הנישואין משו קטן..." אז בעלי מאמין לו ואני גם בהתחלה האמנתי עד ששמעתי את אישתו בוכה לי בערב יום כיפור והיא אמרה שהיא לא מסוגלת לסלוח לו על זה....

אבל בכל אופן 'שמים' זה באמת עצה חכמה תודה!

אני עדיין קצת מפורקת מכל העניין התלותיות הזו ואני אמרתי לבעלי שהריחוק שזה עשה בנינו הוא עד כדי כךמ שאני לא מסוגלת אפילו ללכת למקווה וזה ממש "איום" בשבילו.. אני לא יודעת אם אני עושה נכון אבל למה רק שהוא רוצה שנתחבר רגשית הוא משקיע בנו ובקשר ושאסורים אז הוא כל היום עם הרב הזה..??!! אני מתוסכלת!!

תנסי מכל הכיוונים:

שיחה רצינית עם בעלך. להראות רווח מול הפסד בענין הזה אצלכם. להציע אם הוא מעונין לשאול על זה את היועצת.

הסברה לו שהנ"ל אינו יודע מה באמת אשתו מרגישה - תספרי לו מה היא אמרה לך.

ניסיון לתפוס את רבו של הנ"ל, אולי בכתב או דרך אשתו - שיעמיד אותו על המקום.

אפשר לקבוע עם בעלך "מכסה", בתוך השיחה ביניכם; נניח - פעמיים בשבוע, "שיחה" עם הנ"ל, לא בביתכם ולא עליכם אלא בענייניו, לימודיו וכד'.

ודווקא כלפי הנ"ל אני חושב שאת כן יכולה להיות יותר אסרטיבית - אבל זה אחרי שבעלך קצת "יתנתק" ממנו. אחרת יש חשש שיסית נגדך. אם תגיעי עם בעלך לקצת יותר הבנה, תוכלי להגיד ליהודי הזה, שבהיות שהסברת בעדינות שזה הורס לכם, ולא הבין - אינך מוכנה שיגיע לביתכם יותר מפעם בשבוע בין השעות וכו'..  פגיעה בצניעותכם ובפרטיותכם.  נראה לי קצת תמוה שאת קוראת לו "רב". זו לא בדיוק התנהגות "רבנית" לכאורה.

אולי אני לא מבינה מספיק, אך גם בעלי מאוד קשור לרבנים שלו בישיבה ובחיים לא מגיע למצב כזה.

ומה שאשתו של אותו רב אמר הדליק לי נורה אדומה עוד יותר גדולה.. רבנים גדולים נותנים מעצמם, אך בתנאי שנשותיהם "איתם"- וזה לא המצב פה..

אני חושבת שהייתי מנסה לדבר עם רב או רבנית שאת קשורה אליהם, או אדם אחר גדול בתורה. להסביר את הסיטואציה.. נשמע לי יותר סביר שאדם כזה יוכל לעזור ואולי גם להשפיע יותר. כי מה שאת מתארת- שבעלך לא עושה את מה שאת מבקשת ממנו- זה לא מצב רגיל ובריא (לעניות דעתי הלא-קובעת בכלל כמובן)

ועוד יותר- שגם הרב לא "מתואם" עם אשתו בקשר שהתפתח בינו לבין בעלך...

אדם גדול יותר אולי יצליח בע"ה להשפיע גם על הרב וגם על בעלך בע"ה

הרבה כוחות ובהצלחה גדולה!!

לא נורמלי בעליל 

יש סרט ביוטיוב הרב אמר של ישיבת נו"ש ממש דומה.

הייתי ממליצה לך לפנות לפורום תקנה אולי.

ולפותחת השירשור-

חיבוק גדול גדול גדול!!!

נשמע לא פשוט!!!

וואי אני ממש רואה שהוא עושה את זה מלב טוב אבל עם הרבה חוסר טקט וחוסר מודעות וחוסר...לא יודעת אני רק יודעת שזה לא נובע ממשהו "לא כשר" כמו הומו..

בכל אופן,

דיברנו על זה ודיברתי גם עם הרב שלנו שאנחנו החלטנו שמה שהוא אומר אנחנו עושים גם אם אחד מהצדדים לא מרוצה..

והוהא ממש הסכים איתי שלא שייך מה שהולך ובעלי קיבל את זה ואני רואה גם שהשיחה שעשיתי עם אישתו (אני לא יודעת אם כתבתי אבל אתמול התקשרתי אליה שהגיעו מים עד נפש ולא התאפקתי וממש בכיתי לה שאני לא מסוגלת יותר לרמת הקשר הזו שלהם אז כנראה שזה עזר כי היום הוא לא הגיע ולא דיבר עם בעלי בטלפון (לפחות לידי..)

ואני ממש מקווה שבעלי יעמוד בזה ולא יהיה לו קשה להפסיק את התלות הנוראית הזאת..

תודה לכולכם..

"עשה לך רב"..  ברוך ה'.

כמו שההרגל לצד הזה עשה את שלו - כך בעז"ה גם ההתרגלות לצד השני, לאיזון נורמלי.

פעם אחרונה היתה לפני חודשיים.. זה פורום משעמם בדר"כ.. {לא לקפוץ עלי אנשים.. } ופתאום אני רואה מה שכתבת.

זה לא חידש לי כלום.. כי סיפרת לי הכל בטל'.

מה שלומך נשמה יקרה ואהובה?

כתבו לך פה ב"ה עצות טובות ויקרות!

אני מקווה שהכל יסתדר לכם על הצד הטוב ביותר.

אתם באמת עשיתם כמה צעדים משמעותיים וטובים מאוד והרב הזה, כמו שאמרתי לך, באמת לא נשמע כמו רב רגיל.. כמו שאמרתי לך על רבינו הקדוש הרב י' שלא היה מגיע אלינו סתם כל יום.. {למרות שזה היה מאוד נחמד להנות מזיו חכמתו יותר..:-p]

אהובה!!
אני פה!!

ואת ממש יכולה שוב להתקשר...

יהיה בסדר!!

אני בכלל חושבת שאתם צריכים לעזוב את המקום הזה ואת הישיבה הזאת..

שזה היה לכם טוב עד עכשיו..

אבל הגיע הזמן להמשיך הלאה..

שזה לא עושה כ"כ טוב לבעלך שם... ולכם...

אבל זה החלטה שלכם... אולי אני טועה..

נשיקות נשמה!!

התלבטתי אם לכתוב לך אבל לפני משורת הדין.. שתדעי שקראתי את זה..

אני אוהבת אותך!!!

כייף שיש כמוך חברה!

תודה באמת שימחת אותי!

אוהבת גם כלכך כלכך! נדבר... 

ושהיא לא תבוא אליכם כל הזמן לבית לייעץ.....

הצחקת אותי..

הלוואי והייתי יכולה לבוא אליה פעם בשבוע..

ה' ירחם..

נשמההה

בואי נשתלט על הפורום

נמציא כל פעם בעיות אחרות

למשל מה לעשות אם בעלי אוהב להתחפש לפני השינה בתחפושות של פורים כי אומר שככה השינה רוחנית..

או למשל עוד בעיה מומצאת מה לעשות אם בעלך צובע את השיער לבהיר כי אומר שגדולי הדור היו בהירי שיער..

וכל מיני כאלה בעיות מרתקות..

וואההההההההההההההההההההההה

האם גם הסיפור שבתחילת השרשור היה מומצא?

לא רוצה לפגוע חלילה.

לא.

הסיפור בתחילת השירשור הוא אמיתי

השטויות ששתי החברות התחילו לגלגל ביניהן - זה קצת ציניות בריאה במבט על מצבי חיים קשים

וזה הדבר הכי טוב

חבר טוב אמיתי -עיצה טובה להרבה מצבים לחוצים

אל דאגה זה לא מומצא פשוט במקרה החברה הכי טובה שלי שאיתה דיברתי על המקרה נכנסה לפה..

תודה על כל התגובות...

בהודעה שגררה את תגובותיהן,

"לשחרר" קצת את האוירה, אחרי הענין הקשה...

ב"ה שהתחיל כבר להסתדר מתוכם.

על חוסר ההבנה

כן הייתי פונה לפורום תקנה לבדוק את ההתנהלות של הרב. אם את חוששת מזה אולי כדאי לפנות לרב ידוע, אובייקטיבי וישר, כמו: הרב גיסר [עפרה], הרב שיינברג עזרא וכו'.

אולי הרב שאת מדברת עליו הוא צדיק גדול אבל ההתנהלות שלו ממש לא רבנית וממש לא יהודית והיחסים ביניהם, לפי מה שכתבת, עברו לחלוטין את יחסי רב- תלמיד.

כתבתי דברים קשים, אבל התיאור שלך היה ממש קיצוני!

עוד. אם מישהו חש בהתנהלות בעייתית הכתובת היא משטרה ולא אי אלו אנשים שחושבים שהם יכולים להחליף את רשויות החוק. אבל בכלל לא נראה מהספור שמדובר במשהו בעייתי ברמת החוק, כך שהמשטרה לא תטפל בזה ואין טעם לפנות.

אם מדובר ברב גדול שלא מקבל נשים אז בטוח יש לאשה דרכים להגיע אליו ואם לא אז כנראה לא מדובר ברב כ"כ גדול.... עד כמה שידוע לי אחד מבני מש' אבוחצירה (אחד הבבות) לא קיבל נשים אבל תמיד היה דרך להגיע אליהם....

אם אין לך איך להגיע לרב של הרב אז אולי תדברי עם אשתו של הרב שתדבר איתם (כמובן גם את) ששתיהם ילכו לטיפול ביחד לבדוק את הקשר ביניהם. אם הם לא מסכימים אז לנסות לשתף רב שמבין בתחום או כל מישהו אחר שמבין בתחום ומקובל על שניהם.

בהצלחה.....

אני מרגישה שעזר לכמה ימים והנה זה מתחיל לחזור..

היו עכשיו כמה ימים של שיחרור..

אבל שוב זה חוזר..

עכשיו הרב הזה היה כאן אני לא יכולה לדמיין שזה שוב יקרה..

זה פשוט סוחט ממני את כל הכוחות שקיימים בי..

אני פשוט הולכת להצבי לו תנאי בצער רב שזה או אני או הוא.

אני לא מכונה לחיות במחצב שיש על הפרטיות שלי ועל השיחרור שלנו כזוד-משהו שמאיים.

מותר לך גם להרים טלפון ליהודי הנ"ל, ולהודיע לו שבהיות שהוא מאיים על שלמות ביתכם  בביקוריו המוגזמים, בשעות לא-שעות, ולפרקי זמן לא סבירים, ואינו מבין זאת- אינך מוכנה שיגיע יותר.

נראה לי שהשלום בית שלך חשוב לא פחות מרגע אחד של בושה.

רק שתדעי שפשוט כאב לי מאוד לקרוא את ההודעה שלך..

עצה שלי כלא נשואה, בלי שום קשר למקרה הספציפי.

לשים גבולות בחיים זה משהו שמאוד מאוד חשוב.

במקרה הזה אין גבול.. אז צריל לשים אותו.

אולי זה מבייש, אבל עם קצת אסרטיביות הרוגע והשלווה שלך יחזרו על מנת להשקיע במה שחשוב באמת.

בבית שלך!

הצלחות.

מועדים לשמחה

אבל מה שאני חשבתי היה, שלכאורה מצד האמת אם הברירה היא בין להגיד לבעל "או אני או הוא" (שגם זו לא אפשרות מופרכת), לבין להגיד לו שיפסיק לבוא - אולי זה עדיף.

הרי בעלך קיבל עקרונית את הכרעת הרב ששאלתם, וכל השאלה היא מי יגיד ליהודי הנ"ל..

ואולי הכי טוב בכל זאת לפנות לרבו של הנ"ל, כפי שכבר הצעתי, בדחיפות (דרך אשתו, בכתב או כד'), לתאר את המצב ולבקש שיורה לו מיידית לחדול. זה בצירוף הצעד שעשיתם, יכול להועיל.

אחרי זמן, שהעניינים ירגעו (כך אפשר גם לסכם עם הבעל), כמובן אין מניעה שיהיה יחס טוב ביניהם, אבל בגבולות הנורמלי. לא על חשבון הבית ולא ב"התמכרות" (וצריך להגדיר דבר כזה ממש במס' שיחות שלא עוברים אותן וכד', ככל תופעה שרואים שהופכת להיות "תלותית". הכל אפשר להסביר בנחת, גם לבעל).

אבל לפי מה שאת מתארת, נשמע לי שהרב הזה קצת מרחף..

גם לפי מה שאמר על המריבות שלו עם אשתו- לעומת מה שהיא אמרה לך.

גם מהחוסר איזון הבולט ב"עזרה" שלו לבעלך- אם הוא היה מבין בנפש/מצליח להתנתק מאיזשהו

צורך או רצון שלו עצמו יש בקשר אינטנסיבי מדי מדי מדי עם בעלך, הוא לא היה מגיע למצב כזה.

ובכלל- משהו שם מריח לא טוב+מדליק נורות אזהרה מהבהבות.

לדעתי- אם מבחינות אחרות זה יכול להסתדר- תעברו משם דירה, וכמה שיותר מהר יותר טוב.

הקשר הזה לא טוב לבעלך!!!

יכול להיות שהרב אכן עוזר קצת, אבל הוא הורס הרבה, ולכן עדיף שלא מדובשו ולא מעוקצו!!

תשבי עם בעלך ותגידי לו שההפיכה שלו לתלותי לא עוזרת לו, שהוא מזיק לנישואים שלכם,

ושזה או את או הרב.

תחליטו על קויים ברורים- אם לא עוברים דירה, וגם אם כן. (אולי תעזרו ברב שלכם??).

בקשר לרב- הייתי מחפשת דרך להודיע לו חד משמעית שהקשר שלו עם בעלך מזיק לנישואין שלכם:

או ע"י שיחה שלך איתו, או ע"י מכתב, או ע"י שליח.

(ובכ"מ- לא הייתי בונה על זה יותר מדי, עקב נסיון העבר,

וגם כי נשמע ממך שהוא מסתכל על המציאות מזוית מאד... אינדיבידואלית ולא בהכרח תואמת אותה...)

בהצלחה יקרה!

אולי כדאי להתייעץ באמת שוב עם היועצת?

ואם יש לך אפשרות לשלוח את בעלך לקבל איזשהיא עזרה- מצויין!!

בשורות טובות..

נ.ב:

אני חייבת לציין שכשקראתי את זה בהתחלה ההרהור הראשון שלי היה- אולי כך זה היה עם כל מיני רבנים אחרים שר"ל

התגלו כל מיני דברים לא נעימים על הקשר שלהם עם תלמידים שלהם.

בשבת היינו אמורים לאכול אצל משפחה אחת שזהמינה אותנו לכל השבת והוא פשוט לא הגיע לסעודה שניה וחארי כן הבנתי שהיה אצל אותו אחד (אחרי מה שהיה אני לא קוראת לו רב..)

החלטתי שאני פשוט הולכת לשם ומדברת עם אישתו שוב, מרוב עצבים וצער על זה שהוא נעלם לי כל השבת ושהגיע אמרתי לו שנמאס לי, שזה או אני או הוא והוא פשוט אמר לי שאני לא מייאמת עליו הוא ממשיך איתו את הקשר.  ואז החלטתי שאני הולכת לשם.

הלכתי ודיברתי איתה אמרתי לה שאם זה ממשיך ככה אני לא ממשיכה את הנישואין אני לא מסוגלת יותר.

והיא אמרה שבעלה אמר שהוא מאד קידם את הזוגיות שלנו ואמרתי לה שזה מממש מממש לא נכון והפוך- הוא מאד דירדר את הזוגיות שלנו...

ובסוף היא הבינה.

חזרתי הביתה ובעלימ לא היה פה גם סעודהב שלישית הוא לא הגיע למשפחה שהיינו אמורים לאכול אצלה.. ופה די כבר נשברתיי!!! סבלתי ממש בושות מהם...

וזהו הבדלה חזרתי הביתה והוא היה כאן עם אותו "רב" והוא פשוט בא והתחיל לצעוק עלי שאני שקרנית וכפוית טובה הייתי בהלם התחלתי לבכות ופשוט אמרתי לו את כל מה שהיה לי לומר עליו..

וצעקתי ובכיתי ומה לא...

וזהו ככה זה נגמר..

מקווה שזה נגמר הוא התעצבן שאני הולכת לכתוב מכתב לראש הישיבה כי אני יודעת שהוא ממש לא יואהב תעניין...

וזהו..תאמת שפשוט לא בא לי להמשיך את הנישואין ואמרתי לו שזה בגללו ותאמת אני פחות מאשימה את ה"רב" הזה..יותר את בעלי על כל מה שקרה...

תודה על ההקשבה..

מי צעק ולמי אמרת מה שהיה לך לומר, לאיש הזה או לבעלך?

או לאיש הנ"ל - טוב מאד. רק חבל שחיכית.

וכבר אמרתי לך - אל תהיי "עדינה" מידי עם האיש הזה, שמא אח"כ תצטרכי להיות הרבה פחות עדינה (הנה, זה כבר התחיל..)

דחוף לרבו - ושיזהיר אותו. גם תודיעי לו שאינך מוכנה שידרוך יותר על סף ביתכם. בלי להתבייש ובלי שטויות. טוב שיש לך בושה - אבל באופן חד פעמי עדיף כך - כדי שתוכלי לשמור את התכונה היפה הזאת לטווח ארוך.

זה לא נכון לדעתי שבעל יותר "אשם". זה מעין "התמכרות". מי שצריך להיות אחראי במצב הזה הוא האיש הנ"ל.

תפני גם אל הרב שלכם, שקיבלתם על עצמכם, בדחיפות. וגם אל רבו של הנ"ל, גם כן בדחיפות.

אל תהרסי הכל בגלל זה, היחס ביניכם יכול לחזור למוטב. יש לבעלך טעות בשיקול דעת (אמרתי: זה כנראה סוג של "התכרות רוחנית". יש דברים כאלה. כשזה יעבור - הוא יתאפס).

הנקודה כעת - זו הסברה ברורה שאם היה נורמלי, אין בעיה של קשר מידי פעם. אדרבה, חיובי. אך כיוון שזה הקצין - צריך להקצין לצד השני ולנתק כל מגע.

זה הסיכום שאתם צריכים להגיע גם עם רבו וגם עם רבכם. יפה שעה אחת קודם.

מועדים לשמחה.

אני צעקתי והוצאתי את כל מה שיש לי בלב על אותו "רב" ואני ראיתי את אישתו והיא אמרה לי פשוט תגידי לו שאת לא רוצה לראות אותו יותר בביתכם, זה נשמע שהיא גם ממש לא אוהבת את העניין ושהיא מנסה לשים גבולות ומקווה שגם אני אשים..

אני ובעלי עכשיו ממש בריב אני באמת חושבת רציני שאם הוא לא מתאפס אני לא ממשיכה תנישואים. וזה חבל כי היינו במצב מעולה לפני. עצוב כמה בנאדם אחד ושכל קטן של בעלי יכול להרוס חיי זוגיות שלמים 

ובעלי מתנהג עכשיו בדיוק כמו אותו אדם שראיתי איך התייחס לאישתו, לא עונה לי, מתעלם אני מתוסכלת! אני לא מקום ראשון אצלו עכשיו זה קודם התורה וזה כלכך מעוות!! אוף עצוב! זה לא היה ככה!!!

נכון לעכשיו אני חושבת ליסוע לחג לבד לחברה או משהו להתאושש קצת ולחשוב מה הלאה..

שקודם התורה.

והתורה אומרת לו שהוא צריך להתנהג כמו בן אדם, ולא ללכת אחרי מי שגורם ההיפך ממה שהיא רוצה..

ואני רואה שאשתו המליצה כמוני.. יפה ומצער.

הייתם במצב מעולה - אל תוותרי על זה כ"כ מהר.  אחרי שקצת תרגעי, מלבד מה שכבר המלצתי לך (הרב של הנ"ל, בזריזות. הרב שלכם), את יכולה לשבת לשיחה עם בעלך. לא ב"איומים", זה כרגע לא יעזור. לשאול אותו האם הוא חושב שזה מה שהקב"ה רוצה ממנו, שהתורה מדריכה: שישוחח עם אדם כ"כ הרבה עד שהוא מגיע בשעות מאוחרות ומפריע לפרטיות, יוצר תלות, מפרק שלום בית בשני הבתים..  שיחשוב בשכל ישר אם זו דרכה של תורה.. תגידי לו שאם זה היה מישהו שמדריך אותו ומטיב לו באופן סביר - בשמחה. אבל לא באופן שנוטל את כל מה שביניכם ויוצר אצלו תלות גמורה גם במה שאינו צריך באמת. כמו כן - תזכירי את הסיכום לפי מי אתם הולכים - ומה הוא אמר. תגידי שמבחינתך את מוכנה שתלכו אליו שוב, ושהוא יסביר את כל נימוקיו לשהות הממושכת עם האיש ההוא. ואת תגידי את שלך.

ומה שעשית ביחס לההוא, זה נכון. חבל שלא קצת קודם..

כמה שזה קשה...

מספרים על אישה אחת

שהלכה להתייעץ עם הרב

הגיעה לבית\משרד\חדר שיעורים של הרב, נקשה בדלת, שלום הרב

-שלום, אני בשיעור- אם תוכלי לחכות קצת עם השאלה או לבוא שוב...

-אה, הרב, פשוט רציתי להתגרש וחשבתי לדבר עם הרב לפני שאני הולכת על זה...

פנה הרב לתלמידיו- אוקי! השיעור נגמר, עכשיו! כולם ללכת!

וישב על האישה לדיבור ארוך...

אני מספרת לך את הסיפור הזה- כדי לתת לך כוח

את יודעת את האמת

שהאיש שלך טוב  (גם אם עכשיו הוא "מבולבל" קצת...)

ושהיה לכם טוב ביחד

ושעוד יכול להיות לכם טוב ביחד!

שיש גורם שמבלבל ומפריע ומקלקל ביניכם -ושצריך לסלק אותו- וכמה שיותר מהר!

שיש לך את הכוח והתושיה כדי לפעול ולעשות מה שצריך בשביל הבית שלך!

(אפ את רוצה- אני ממליצה לך- לפתוח לך כינוי רק בשביל לכתוב על קורותייך במישור הזה... שתוכלי לרשום תחת כינוי אנונימי כלשהוא ולא כל שירשור חדש יהיה "היי אני אנונימית הזו מהשירשור פעם..." , וככה גם יותר קל לפנות באישי אם את רוצה)

עצמי..פשוט אם שמת לב חברה טובה שלי קראה את זה וישר עלתה שזאת אני...ואני לא רוצה שהיא תדע את הכינוי שלי...

לדעתי יש שם תלותיות 

וכמו שכתבתי פורום תקנה.

משהו פה נשמע מגעיל ולא נורמלי..

אולי תנסי לבוא לבעלך ברכות פעם.. תלטפי אותו.. ותשאלי אותו

הי בעל  אני פה רציתי שתשתף אותי קצת מה שלומך? ותתחילו לדבר על הדברים הקטנים בליבו.. כשאת משדרת אני פה לך.. תומכת אוהבת פה בשבילך.

ואולי הוא יפתח אלייך. ויקבל ממך חום ופחות יצטרך את הרב.

(לא שעד היום לא נתת לו.. אבל נראה שהוא צריך הרבה חום ותמיכה)

מה את חושבת?

בתקווה שהוא ישפיע על בעלך...

יש לך מצב לדבר איתו ישירות וזה יהיה מהר יותר?

ועוד יותר טוב שאת לא קוראת לבנאדם הזה רב..

הוא הכל חוץ מרב!!!

בהצלחה יקרה ותהיי חזקה!!!!

אין לי מילים

וכל הכבוד לך!!

זה לא פשוט מה שאת עוברת ואני מאד מאד מזדהה איתך. אחרי שעבדתם כ" קשה והתקדמתם פתאום מגיע איזה "רב" ונדבק אליכם, יותר נכון לבעלך והכל משתבש. את מאד כועסת על בעלך- למה הוא לא עוזב את האדם הזה? הוא לא מרגיש את העיוות???!!!! ואני חושבת (וכבר כתבתי את זה קודם) שבעלך הוא חולה! נכון אין לא תרופות והוא לא מאושפז אפילו , אבל מה שעובר איתו זה מחלה נפשית. אני לא כ"כ בקיאה בתחום הנפש ובסיבות שאדם מפתח תלות אבל אדם שנהיה תלוי חזק כ"כ במשהו אחר זה כי משהו בפנים לא כ"כ מאוזן (אולי זה הביטחון העצמי). (ה"רב" גם הוא לדעתי לא מאוזן אך אין זה מתפקידך לדאוג לו כמובן). ומכיוון שהוא חולה, והתנהגותו עם ה"רב" היא המחלה אל לך לכעוס עליו! סליחה ממש שאני מעירה לך במצב כ"כ כואב!!! אני חושבת שבזה שאת אומרת לבעלך יותר מידי שנמאס לך להמשיך את הנישואין איתו הוא מתיאש וחושב "את אישתי כבר איבדתי" ומרב חרדה הוא עוד יותר נדבק ל"רב" הנוראי הזה. תגידי לו על החיובי -" אני רוצה להמשיך ולבנות את הקשר, התקדמנו כ"כ הרבה, עבדנו קשה, אני מרגישה מאד קשורה אליך והרב הזה מפריד ביננו, אני לא רוצה לעזוב אותך.." וכך על זו הדרך. אבל בעיקר תביני הוא לא כ"כ אשם. הוא חולה! כפי שלהבדיל לא היית כועסת עליו אם הייתה מתגלה בגופו איזו מחלה מוזרה. זה קשה לעכל כי זה נראה פשוט התנהגות לא טובה שמה הבעיה להבין ולהפסיק אותה וזה לא כך. לכן ,לדעתי, מלבד כל הפעילויות הנכונות מאד שאת עושה שפניתם לרב אמיתי, ושתכתבי מכתב לראש הישיבה, שדיברת עם אשתו של ה"רב", שאמרת ל"רב" את דעתך האמיתית, וכל מה שתעשי לניתוק וסיום הקשר הזה, מלבד כל אלה כדאי לשלב ייעוץ פסיכולוגי.

ולגבי גרושין- לפי מה שכתבת נראה לי לא כדאי להתיאש, הרי עבדתם קשה עם היועצת ובעלך הוכיח שהוא מסוגל להתקדם (אם הבנתי נכון מההודעה הראשונה שלך בשרשור). לדעתי להתמקד בניתוק מהרב והטיפול הפסיכולגי וכן לחזור ליועצת אם שייך אז עדיין יש תקוה. נכון היו לך בשבת ממש פדיחות אבל זה בגלל המחלה של בעלך והעיקר מה קורה בינכם ולא מה תחשוב עליכם אותה משפחה טובה. לכן אל תשברי. ובאמת שתדעי שאישה גרושה נחשבת בשידוכים קצת סוג ב' גם אם כל האשמה בבעלה הקודם! רוב הסיכויים שתמצאי בחור שהיה נשוי ואולי גם התגרש (אם לא התאלמן) ואז גם הוא מגיע עם פקעלה. וכמה שיבטיחו לך שהוא התגרש בגלל אשתו ושאין לו אישית בעיות את אף פעם לא באמת יכולה לדעת... וכמובן פעם שניה זה תמיד יותר קשה,זה ידוע! יש לכם ילדים? זה עוד יותר מוריד את המניות להצלחה בנישואים שניים!

ה' שלח לך ניסיון לא קל. היית מעדיפה בעל נורמאלי. אולי את חושבת לעצמך? טעיתי בבחירה! אך דעי שאצל ה' אין טעויות. הוא שלח לך את הבעל הזה עם המורכבות שלו וה' יודע למה אבל זה בטוח לטובתך! אני כותבת את זה משום שנראה לי שיש לבעלך רצון לשפר והוא הצליח בעבר. אם הוא היה אדיש למצב/לא רוצה ללכת לטיפול/לא מצליח לשפר כלום אולי הייתי אומרת -את צודקת,תעזבי אותו. אבל זה לא כך.לכן תתחזקי באמונה שה' יתברך שלח לך את זה ואין ממנו יתברך טעויות ותמשיכי לעשות הכל ולהשתדל. כל הכבוד על כל המאצים שלך. אני מאד מעריכה אותך.

ה

איציק ויהודית - לא ידעתי שאתם שחקנים כ"כ טובים

מגמתי ואנטישמי שכזה לא ראיתי הרבה זמן.

לא נעים לי לחשוב שדתיים הכינו אותו.

בינתיים אסתפק בזה למרות שיש לי עוד הרבה מה לאמר על הדבר הזה.

אני ובעלי ראינו אותו מזמן.

ומה אפשר לעשות שיש רבנים כאלה.. 

הסרט לא אומר שכל הרבנים כאלו אלא הוא מעביר את המסר שעבודת ה' אמיתית לא אמורה להיראות ככה.

אני חושב שהסרט עשוי בטוב טעם ואין בו שום אמירה נגד הדת או משהו בסגנון.

מי שרוצה לחפש דווקא את השלילי תמיד יוכל למצוא את זה.

עצוב שמחנכים נוער לציניות כזאת בעבודת ה'.

זה הולך להיות בוטה, לצערי. כי לטובת כולם בסיפור הזה, אני חושב שאת צריכה להביט על המצב כמו שהוא באמת, ללא פחד. אחרת, אין לי ספק שיהיה מאוחר מדאי.

חייב לציין שמתחילת הדברים שכתבת, הבנתי את מה שישתלשל מהקשר הזה. ואח"כ קראתי את זה בהודעות הנוספות שלך...

ואני בטוח שאם זה לא ייפסק, יהיה לזה המשך עוד יותר קשה. ממה שקראתי כאן, אני חושב שהרבה כאן חושבים על זה ולא אומרים. כי לא נעים להיות 'נביא זעם', ועוד קיצוני כ"כ... גם אני לא אומר מפורש, אבל כן מנסה להעיר.

הם חולים. זה ברור.

האיש המסכן והמסוכן הזה שנתקע לחייכם, ניצל את חולשתו הנפשית הזמנית של בעלך. גם אם לא במודע, ואינני בטוח שזה לא מודע.

תחשבי ללא פחד עד היכן יכולים הדברים להגיע. 

אני גם חושב כמו אחרים כאן שיש לאותו אדם בעיה שדורשת טיפול פסיכולוגי במקרה הטוב, ואולי אף הורמונאלי. וד"ל.

זה ההסבר הכי הגיוני להתנהגות החולנית הזו. לצערי. זו התנהגות חולנית , ללא ספק. זו לא עזרה של אדם טוב ללא טקט. זה ברור. אל תתני לעצמך לטשטש את המציאות כי קשה להביט לה בעיניים.

מישהו חייב לעצור את המצב הזה. 

ולדעתי, זה יהיה רק את ואשתו של אותו אדם. פשוט , כי אין ברירה. אני בטוח שהרב שלו או כל גורם אחר , לא יועיל. הוא חולה, הוא לא יוכל לעצור בכוחות עצמו אני מאמין שאין לו כ"כ יכולת בחירה חופשית, זו פשוט מחלה שחזקה מההגיון שלו/שלהם.

זה חייב להיות מישהו עם המון כוח, שלא יותיר הרבה ברירות בידיהם.

יתכן שרק לך ולאישתו יש את הכוח הזה. -אמירה אמיתית, לפחות שלך, על פרידה. כי  ברור שהמצב רק יחמיר, וגם אם לא תרצי עכשיו, סביר להניח שאם לא יקרה משהו חריג, המצב יתדרדר לכדי פרידה, והסבל רק יגדל. ובינתיים, כל יום שעובר, את ואישתו מאבדות מהכוח שלכם להשפיע, כי הם נקשרים יותר, ויהיו יותר חזקים בדרכם המסוכנת. אם תשימי לב, לפי מה שתיארת, זה כבר קורה, התהליך הזה.

מה שכן, את חייבת לנהוג בחכמה. לא לאיים במלחמתיות ( זה פשוט יגרום לו להחזיר, כמו במלחמה...), אלא מתוך אהבה (שאני בטוח שעם מאמץ, תוכלי לאתר אותה בליבך), להסביר את כאבך, וכמה שאת זקוקה לו (כן, זה בד"כ, חשוב לבעל, ולכן חשוב לנסות לעורר בו את הרגש הגברי לדאגה והענקה לבת הזוג) וגם לומר לו, שאם לא יחול שינוי, את הולכת. נקודה. לא כי את שונאת אותו וכועסת עליו (למרות שאת באמת כועסת ובצדק), אלא פשוט , כי את - כמו כל אישה בריאה - לא מסוגלת לחיות כך.

בקשי את שיתוף הפעולה של אישתו של אותו מסכן. היא תשמח לעזור, אולי תצטרכי לדחוף אותה קצת, אבל הרצון ודאי קיים, גם היא סובלת מאוד, זה ברור.

וגם תפילות של שתיכן יעזרו.

ועוד נקודה חשובה לדעתי לא פחות.

צריך לנסות להבין מה גרם לו לתלות הזו. יתכן שאם הוא יקבל ממך תמיכה בלתי מסוייגת במצב הנפשי אליו נקלע, ללא חשש מצידו לפגיעה בתדמיתו בעינייך, ועם שדר תמידי מצידך שאת מעריכה אותו לא פחות, למרות חולשתו (לפעמים קשה לנו הגברים להיראות חלשים בעיני נשותינו), זה יעזור לו לנתק את הקשר עם אותו אדם. יתכן שאף יבכר את ההיפתחות בפנייך מההיפתחות בפניו. לך כאשה שלו יש את היכולת הזו. ללא ספק. אם תצליחי בזה, אין ספק ששידרגתם את הקשר שלכם בעשרות מונים! הוא יהיה אסיר תודה לך על שבזמנים הקשים שלו , תמכתך בו באהבה, ולא נתת למצב לפגוע בהערכתך וכבודך כלפיו. זה עבודה קשה מצידך, אך אני בטוח שהכוח והרצון לכך קיים.

והכי חשוב:

לעניות דעתי, התגובות שלנו , חברי הפורום, תפקידם במקרה כ"כ לא פשוט, רק לעורר אותך על חומרת המצב, ולעודד לפנות לייעוץ מקצועי, שלדעתי חייב להגיע מיועץ שמכיר ומטפל גם בבעיות זוגיות שנובעות מהבעיה שנרמזה כאן. אדם כזה יוכל לזהות מייד לפי תיאורך את המצב האם מדובר בבעיה כזו, או שהבעיה פשוטה יותר, ופשוט לכווין אותך כיצד לנהוג, כי אני מעריך שלא יהיה כ"כ שיתוף פעולה מצד בעלך, לפחות בהתחלה.

בשום אופן, אל תוותרי על ייעוץ מקצועי מהדרגות הראשונות. זה ללא ספק לא עוד בעיה רגילה של שלום בית שכל יועץ יכול לטפל נכון. עם כל הכבוד לנו אנו רק חברי פורום, לא יועצים, וזה לא דרש מאיתנו מבחנים כלשהם...

מעבר לכך, זיכרי, יש בידייך הכוח להציל אחרים, או בעקיפין ח"ו לאמלל אחרים שיפלו ברשתו של אותו אדם בלבוש רב.

איזרי כוח. 

תקופה קצרה של מאמץ, ותוכלי בע"ה להמשיך בדרך הנכונה לשלום בית ואושר(ברור שיהיה צורך בבנית אימון הדדי מחודש, ולא יהיה קל, אבל זה יגיע), עד שיבואו שנים טובות שלא ייזכרו הימים הרעים.

בהצלחה.

אנחנו בונים תילי תילים של מחשבות ודעות על סיפור שאנחנו לא מכירים, שגם אם שמענו את התיאור שלו, עדיין זה לא כמו לראות בעיניים ולהכיר את האנשים באנמת. שלא לדבר על כך שאנחנו שומעים את הסיפור ממישהו שהוא צד בעניין, ללא יכולת לשמוע את הצד השני ובאפשרות קיימת שאולי צד זה מעט מגזים, גם אם לא בכוונה, כשאנחנו בתוך סיטואציה לא תמיד אנחנו רואים אותה באור מדויק, ובכל מקרה  תמיד לכל אחד יש את הפרשנות שלו והדברים אנם שחור ולבן. לכן נראה לי מעט ואפילו הרבה בעייתי לבנות תיאוריה כזאת קשה על מקרה שאחרי הכול אתה לא באמת מכיר.  

אני חושבת שעצות מאנשים שאת לא מכירה בעניין כזה רגיש זה פשוט לא נכון.. אולי אני טועה אבל לדעתי המשפחה שלך היא זו שצריכה להיות מעורבת. אם אין קשר טוב למשפחה אז חברה קרובה/ רבנית- מישהי שאפשר לדבר איתה פנים אל פנים. להסביר את המצב האמיתי.

למילה הכתובה יכולות להיות משמעוית רבות וכל אחד מפרש את דברייך כרצונו- ועונה לך בהתאם..

רק נשאר לי להתפלל ולקוות שה' ישמע את תפילותייך, זעקותייך ובע"ה תזכו לצאת מהמצב הכואב במהירות ובשלום.

ותודה רבה על העצות..

פשוט לדעתי עדיף פנים אל פנים..

פה כל אחד כותב ממה שהוא מבין- ואף אחד לא באמת מבין...

המון הצלחה וסיעתא דשמיא!

איזו אמיצה את זה פשוט להעריץ..!!

כמה שאת מנסה לשמור על בעלך ועל הזוגיות שלכם ככל שרק תוכלי!!

ממש אשת חייל מי ימצא.

בכל מקרה אני מקווה שהקב"ה ייתן לך כוחות נפשיים ופיזיים להתמודדות הלא קלה בתקופה הזאת

ובע"ה שהכל יגמר לטובה ובמהירות.

בהצלחה ובשרי לנו בשורות טובות!

[למה] רק לי מרגיש שיש כאן סחיטה רגשית?

אנונימית יקרה! נשמע שאת במצב מאוד-מאוד קשה!

עד כמה שאני רואה, בעלך במצב חלש, שלא מאפשר לו כרגע להילחם על הבית שלכם, ואת נשארת בודדה במערכה.

זה קשה, זה לא פייר, אבל אין ברירה! ועליך למצוא את הכוחות לעשות את זה! תנסי לזכור את הבית שלכם בזמנים הטובים, ומשם לשאוב את הכח להילחם על הבית הזה!

בואי ניתן משל פיזי למצב בו הבית שלכם נמצא: נדמיין שבעלך חולה בשפעת קשה, והכביסה עולה על גדותיה, הכיורים מלאים, אין אוכל במקרר. הרי לא יעלה על הדעת לדרוש ממנו לקחת חלק בטיפול בבית כשהוא קודח מחום וכל גופו כואב, ועליך לעשות את כל המשימות בעצמך. זה קשה, זה לא הוגן, אבל אין ברירה.

ומה עליך לעשות? בראש ובראשונה עליך להתעמת עם אותו "רב".

ה"רב" הזה מזכיר לי בדיחה קצרה: איך קוראים למי שסיים את בית הספר לרפואה עם הציונים הכי נמוכים בכיתה? תשובה: "רופא". וואלה לא הייתי רוצה ליפול על הרופא הזה!

גם הרב הזה, לו היו עורכים אולימפיאדת רבנים, כנראה שלא רק שלא היה זוכה במדליה, אלא קרוב לוודאי שגם לא היה עובר את המוקדמות. ובכל זאת, הוא "רב". מילא.

אז איפה היינו? כן. את הולכת לרב ואומרת לו (במילותיך שלך):

"החלטתי שעלי ועל בעלי לשקם את הזוגיות שלנו ולחזק את הבית שלנו. בגלל זה אני לא מוכנה יותר שתהיה איתו בקשר. לא תוכל יותר להתראות איתו, וגם לא ליצור איתו קשר בכל דרך אחרת. אם הוא מנסה ליצור איתך קשר, אתה צריך להתחמק ולסיים במהירות. מאחר ואני מאמינה שבעלי כן חשוב לך באופן מסויים, אני מציעה לך שאם בעלי יוצר איתך קשר, תאמר לו שהחלטת להקדיש זמן וכח לתיקון הזוגיות שלך והבית שלך, ונקווה שהוא ירצה לקחת ממך דוגמא. משיחותי עם אשתך, אני מרגישה שזה יכול להיות רעיון באמת טוב גם עבורכם."

שימי לב שלא השתמשתי בפועל "ב.ק.ש". את לא מבקשת, את החלטת ובאת להודיע לו מה עליו לעשות.

בשלב הזה הוא עשוי לנסות להתווכח, להתקומם, לספר לך סיפורים, אולי לספר כמה בעלך חלש וכמה הוא עוזר לו, אולי הוא יבשר לך שהשם בכבודו ובעצמוהתגלה אליו בחלום ואמר לו שעליו להתעלק על בעלך. לא משנה - את לא באת לשוחח, לא באת לנהל דיון. את לא עונה לו בכלל על התוכן של דבריו (להתעלם לגמרי! גם אם הוא יאיים נוסח "בעלך עלול לקחת חייו בידיו" או השד יודע מה ה"רב" הזה עלול לקשקש").

את יכולה להוסיף: "הזוגיות והבית מאוד חשובים לי, אז החלטתי שאם אני לא מצליחה לפתור בעצמי את הבעיה הזו, אני אפנה לקבל ייעוץ מקצועי בפורום תקנה". כמו שאני רואה את התפקיד של פורום תקנה, הם בהחלט יכולים לעזור גם במקרה הזה. הבעיה בהטרדות מיניות מצד גורמים בעלי שררה או כח, היא יותר בעיה של ניצול ומרות, ופחות בעיה מינית. שימי לב שהרב מנצ את כוחו גם עליך כדי להגיע אל סיפוקו (יהיה אשר יהיה הסיפוק שהוא שואב מהקשר הלא בריא עם בעלך): את חוששת לפנות אליו בשל התואר שלו! הוא מנצל את התואר שלו כדי לפגוע בבית שלך! פורום תקנה בהחלט יכול לעזור מהנסיון הרב שצברו.

אחרי שסיימת את דבריך את יוצאת והולכת. אם הוא מנסה להמשיך בשיחה, להתווכח, את לא מתייחסת לתוכן של הדברים ולא מסבירה ולא מוסיפה דבר. את יכולה להיפרד בדברים: "אין לי זמן לדבר, כי אני צריכה לחזור להיות עם בעלי ולקתן את הבית שלנו". ופשוט ללכת! הוא ינסה להמשיך אבל את סיימת ואת הולכת.

כדי להתחזק, תדמייני את התנהלות הדברים שוב ושוב, עד שתהיה לך תמונה ברורה כיצד זה יקרה.

וכשאת יוצאת מהרב, את באמת צריכה לחזור ולטפל בבעלך ובבית שלך. איך מטפלים במחלה? יש שלושה דברים שעוזרים בכל מחלה, ושלושתם הוכחו מחקרית:

1. תפילה

2. אהבה

3. צחוק ושמחה

כשאת חוזרת הביתה את אדם שמח ועליז, חיוך על שפתיך בכל עת. את נוהגת באהבה בבעלך, מפנקת כל הזמן (כמו שמפנקים אדם חולה), ובע"ה הוא ידבק בשמחה שלך, ואת בחזרה תדבקי ממנו, ותוך זמן קצר הבית שלכם חוזר להיות מלא אהבה ושמחה, בנין שלם בע"ה. כמובן, אם צריך, לא להתבייש להעזר באנשי מקצוע לפי הצורך בע"ה הכי חשוב להחזיר לכם את מה שמגיע לכם!

אני חוזרת להתחלה: זה בידיים שלך בלבד, למרבה הצער. אך למרבה השמחה יש בך את הכוחות לעשות את זה!

מאחלת הצלחה ואושר, כמו שמגיע לכם!

תנסי ליצור קשר באישי באמצעות מסר או מייל.

יש כמה שאלות שיכולות לאבחן האם מדובר אכן בהתמכרות.

שבוע טוב!

מגיבים יקרים, איפה אתם חיים??

מה אתם מתייחסים בכלל?

רואים בפירוש סגנון כתיבה של ילדה בת ארבע עשרה ששיעמם לה, והמחשב היה נראה לה אחלה מקום לשגע אנשים... במקום להתקשר לאנשים לשאול אם יש להם מים בברז...

זה סיפור מצוץ מהאצבע!!

אל תקחי את זה קשה

למה אתם חושבים שאני ילדה?? זה דיי פוגע לכתוב מהלב את מה שעובר עליך ואז חושבים שאת ילדה בת 14..

אגב זאת אני

בגלל שטויות שיש לפעמים באינטרנט (פעם איזו ילדה כתבה פה "בעיה" מומצאת, על "בעלה"... היה לה משעמם בחופש..  עיון קצר בכרטיסה הראה שהיא לומדת בכיתה י' באולפנה..  אם כי, מוכרחים לציין, היה לה כישרון ספרותי ודמיוני לא רע..) - יכול לקרות שלמישהו פתאום "קופץ פיוז", רגע, אולי זה סתם..

זה באמת נורא - את לא הראשונה שנפגעת מזה פה; וכבר התרעתי במקרה של הילדה ההיא על חומרת הענין, שעלול לגרום לא להתייחס כראוי למי שבאמת צריך ומגיע לו.

אבל את רואה שכולם - למעט אחת (כנראה בגלל החשש הנ"ל) - לקחו אותך ברצינות ומאד התאמצו לעזור.

וגם, מי שעקב אחרי המשך הודעותייך, הבין שקשה מאד "להמציא" דבר כזה.

וטוב שאמרת שזו "את". שהענין לא יתחיל כלל.

אני מקוה שהמצב אצלכם השתפר. חבל שיתקלקל מה שכבר עלה על דרך המלך.

באמת שאני מעריכה כל אחד ואחת ראיתי את ההשקעה שלכם לסייע..

אז תודה =)

וברוך ה' המצב השתפר, הוא עדיין בקשר איתו אבל החלטנו ביחד עם הרב שלו שכל מה שקשור אלינו הוא לא מדבר איתו ואין מצב שהוא מתקשר או עונה בזמן שהוא בבית..וגם הרב שלנו דיבר עם אותו אחד וזה ממש עזר  וכך זה ממש הוריד את התלות..עכשיו הוא מדבר איתו פחות ונמצא הרבה יותר איתי..

ושוב- תודה לכולכם!

תאמת אני בכללי אוהבת מאד לקרוא את התגובות שלך! יש לך חכמת חיים!

כמובן לעולם אי אפשר לדעת, אבל דווקא ההודעה הזו בכלל לא מחשידה.

אני חושבת שמי שהיתה טורחת להמציא כזו השתלשלות עניינים, היתה טורחת עוד דקה וחצי בשביל להרשם בניק ייחודי משלה

מי שחושדת כנראה מאמינה אמונה עיוורת בתואר "רב". אפשר לראות בזה תמימות יפה, אולי

אם היא תהיה שופטת, בטח היא תפנק את כל הפושעים האלה שמופיעים בבית משפט עם כיפה פתאום

(כמדומני בספר "אפשר לצאת מזה" - התגברות על פחדים), על תופעה של תלות רגשית בחבר וכדו'. ייתכן שהדברים שמופיעים שם יכולים לעזור, לפחות במשהו. ייתכן שכותב הדברים (שהוא מטפל, אין לי הכרות אישית איתו), יכול לעזור יותר. 

שזה לא חכם בכלל (לפחות אצלנו) ללכת לטיפול אצל מישהי שלא שומרת תורה ומצוות, זה יעשה לזוגיות שלנו הרבה יותר נזק מתועלת..

וברוך ה' זה כבר מאחורינו כל הסיפור.. 

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?