והרב הזה לא מוכן...להרפות!!

שהיהודי הנ"ל - גם אם "עם רצון טוב" - די צעיר ולא כ"כ מנוסה.

צריך לבדוק מי רבו שלו בעצמו - ושיורה לו להרפות מזה מייידית.

ענ"ד.

היהודי הזה הוא לא כלכך  צעיר אומנם יש לו ילד בןכמה חודשים ואני חשבתי לומר לרב שלו אבל אין לו כלכך רב מובהק.. יש מישו אבל הוא ממש צדיק שבטוח נשים לא יכולות להגיע אליו

ידאג לכך שאשה תוכל לתנות לפניו את צערה והבעייתיות הקשה,

גם אם דרך אשתו, למשל, או בכתב.

תבררי איך את יכולה "להגיע" אליו.

נראה שיש פה באמת "בוסריות" כשלהי באופן העזרה - הן מצד הנותן והן מצד המקבל - אבל זה לא נראה טוב אם זה ימשיך כך.

אז שוה להתאמץ.

מועדים לשמחה.

סליחה- אבל נשמע משהו מתוסבך. רב מגיע הביתה באמצע הלילה? 

דחוף צריך להפסיק את הקשר, עם אנשים כאלה זה מסוכן (מנסיון....)

תהיי מתואמת עם אשתו של היהודי השני

תחליטו שתיכן ביחד- עכשיו אנחנו אומרות "לא!"

במקביל- כל אישה אומרת לבעלה- לא עכשיו! לך הביתה! תדבר עם אשתך ולא עם אף אדם שלא נשוי לנו פה! אני לא מרשה!  רוצה לריב? תריב איתי, קשה לך? תדבר איתי- תפסיק להזליג החוצה את החיים שלנו

תהיי תקיפה

תעשו שיתכן גבולות לבעלים שלכן- בתנועת מלקחיים

וחוצמזה תחזרי ליועצת זוגיות- מסתבר שאתם עדיין צריכים אותה קצת...

בלי להכיר בדיוק את הנפשת הפועלות, יכולה גם לגרום להריסה קשה. זה לא מסוג העצות שניתן לתת "אנונימית" ללא הכרת האנשים הספציפיים.

מה גם שלפי דבריה נושאי השיחה שלהם התחילו מענייניו ולא מהחיים המשותפים שלהם.

אכן, מה שכתבת בסוף שייך יותר. שתנסה להסביר (בנחת. "תקיפות" עפ"י רוב זה לא נשק רצוי, חוץ ממקרים מיוחדים שצריך להכירם) לבעלה - וכשזה לא ילך, לומר כדרישת-מינימום, בא נשאל את היועצת לגבי השפעה של דבר כזה על נישואין. ממבט אובייקטיבי

אבל לא עמדתי בזה לגרש אותו מהבית שלי??? בקושי העזתי לומר לו שאני מרגישה שאין לי בעל ושאין לי פרטיות פה ממש ממש התאמצתי באמת לומר..

אבל זה באמת מוגזם לפעמים זה אפילו הוא מגיע בשעות הקטנות של הלילה שלא נעים אני צריכה להתלבש בשבילו 

שלום לך,

איני נשואה אך מתוך קריאת השרשור עלה לי כיוון נוסף שייתכן והוא אפשרי-

אולי ניתן לשוחח עם הבעל ע"כ שהדבר מזיק לאותו רב.... (בלי להזכיר אותך ואת הזוגיות שלכם, אלא נטו לטובת אותו הרב)

מה שאני ראיתי, תלות רגשית נפתרת או ע"י מודעות אישית או ע"י דאגה לזה שתלויים בו ומתוך כך קצת מתרחקים.

הלוואי ותצליחו לעלות על דרך המלך והכל יבוא על מקומו בשלום.

מועדים לשמחה.

לפעמים "לא נשואה" יכולה לתת מתוך שכל ישר ו"מבט מהצד" עצה פשוטה וישרה יותר מנשואים.. (ובכל זאת - בקרוב אצלך...).

אינני יודע אם זה יצליח, אבל אם כן, אז אולי אחרי קצת "התרחקות" אפשר להצביע בזהירות על זה ש"הנה, גם הרווחת משהו מההתחשבות, שאתה מצליח לא רע לענות לעצמך ומשאיר רק דברים כבדים באמת להתייעצות". כך זה בונה "רציונאל" שאפשר אולי להמשיך לפעול לפיו.

הוא כל הזמן אומר לבעלי "אל תדאג לי ולאישתי אני מסתדר איתה ..." או שפעם אחת שמעתי אתו אומר לו "אני ואישתי בחיים לא רבנו לא זוכר אולי בתחילת הנישואין משו קטן..." אז בעלי מאמין לו ואני גם בהתחלה האמנתי עד ששמעתי את אישתו בוכה לי בערב יום כיפור והיא אמרה שהיא לא מסוגלת לסלוח לו על זה....

אבל בכל אופן 'שמים' זה באמת עצה חכמה תודה!

אני עדיין קצת מפורקת מכל העניין התלותיות הזו ואני אמרתי לבעלי שהריחוק שזה עשה בנינו הוא עד כדי כךמ שאני לא מסוגלת אפילו ללכת למקווה וזה ממש "איום" בשבילו.. אני לא יודעת אם אני עושה נכון אבל למה רק שהוא רוצה שנתחבר רגשית הוא משקיע בנו ובקשר ושאסורים אז הוא כל היום עם הרב הזה..??!! אני מתוסכלת!!

תנסי מכל הכיוונים:

שיחה רצינית עם בעלך. להראות רווח מול הפסד בענין הזה אצלכם. להציע אם הוא מעונין לשאול על זה את היועצת.

הסברה לו שהנ"ל אינו יודע מה באמת אשתו מרגישה - תספרי לו מה היא אמרה לך.

ניסיון לתפוס את רבו של הנ"ל, אולי בכתב או דרך אשתו - שיעמיד אותו על המקום.

אפשר לקבוע עם בעלך "מכסה", בתוך השיחה ביניכם; נניח - פעמיים בשבוע, "שיחה" עם הנ"ל, לא בביתכם ולא עליכם אלא בענייניו, לימודיו וכד'.

ודווקא כלפי הנ"ל אני חושב שאת כן יכולה להיות יותר אסרטיבית - אבל זה אחרי שבעלך קצת "יתנתק" ממנו. אחרת יש חשש שיסית נגדך. אם תגיעי עם בעלך לקצת יותר הבנה, תוכלי להגיד ליהודי הזה, שבהיות שהסברת בעדינות שזה הורס לכם, ולא הבין - אינך מוכנה שיגיע לביתכם יותר מפעם בשבוע בין השעות וכו'..  פגיעה בצניעותכם ובפרטיותכם.  נראה לי קצת תמוה שאת קוראת לו "רב". זו לא בדיוק התנהגות "רבנית" לכאורה.

אולי אני לא מבינה מספיק, אך גם בעלי מאוד קשור לרבנים שלו בישיבה ובחיים לא מגיע למצב כזה.

ומה שאשתו של אותו רב אמר הדליק לי נורה אדומה עוד יותר גדולה.. רבנים גדולים נותנים מעצמם, אך בתנאי שנשותיהם "איתם"- וזה לא המצב פה..

אני חושבת שהייתי מנסה לדבר עם רב או רבנית שאת קשורה אליהם, או אדם אחר גדול בתורה. להסביר את הסיטואציה.. נשמע לי יותר סביר שאדם כזה יוכל לעזור ואולי גם להשפיע יותר. כי מה שאת מתארת- שבעלך לא עושה את מה שאת מבקשת ממנו- זה לא מצב רגיל ובריא (לעניות דעתי הלא-קובעת בכלל כמובן)

ועוד יותר- שגם הרב לא "מתואם" עם אשתו בקשר שהתפתח בינו לבין בעלך...

אדם גדול יותר אולי יצליח בע"ה להשפיע גם על הרב וגם על בעלך בע"ה

הרבה כוחות ובהצלחה גדולה!!

לא נורמלי בעליל 

יש סרט ביוטיוב הרב אמר של ישיבת נו"ש ממש דומה.

הייתי ממליצה לך לפנות לפורום תקנה אולי.

ולפותחת השירשור-

חיבוק גדול גדול גדול!!!

נשמע לא פשוט!!!

וואי אני ממש רואה שהוא עושה את זה מלב טוב אבל עם הרבה חוסר טקט וחוסר מודעות וחוסר...לא יודעת אני רק יודעת שזה לא נובע ממשהו "לא כשר" כמו הומו..

בכל אופן,

דיברנו על זה ודיברתי גם עם הרב שלנו שאנחנו החלטנו שמה שהוא אומר אנחנו עושים גם אם אחד מהצדדים לא מרוצה..

והוהא ממש הסכים איתי שלא שייך מה שהולך ובעלי קיבל את זה ואני רואה גם שהשיחה שעשיתי עם אישתו (אני לא יודעת אם כתבתי אבל אתמול התקשרתי אליה שהגיעו מים עד נפש ולא התאפקתי וממש בכיתי לה שאני לא מסוגלת יותר לרמת הקשר הזו שלהם אז כנראה שזה עזר כי היום הוא לא הגיע ולא דיבר עם בעלי בטלפון (לפחות לידי..)

ואני ממש מקווה שבעלי יעמוד בזה ולא יהיה לו קשה להפסיק את התלות הנוראית הזאת..

תודה לכולכם..

"עשה לך רב"..  ברוך ה'.

כמו שההרגל לצד הזה עשה את שלו - כך בעז"ה גם ההתרגלות לצד השני, לאיזון נורמלי.

פעם אחרונה היתה לפני חודשיים.. זה פורום משעמם בדר"כ.. {לא לקפוץ עלי אנשים.. } ופתאום אני רואה מה שכתבת.

זה לא חידש לי כלום.. כי סיפרת לי הכל בטל'.

מה שלומך נשמה יקרה ואהובה?

כתבו לך פה ב"ה עצות טובות ויקרות!

אני מקווה שהכל יסתדר לכם על הצד הטוב ביותר.

אתם באמת עשיתם כמה צעדים משמעותיים וטובים מאוד והרב הזה, כמו שאמרתי לך, באמת לא נשמע כמו רב רגיל.. כמו שאמרתי לך על רבינו הקדוש הרב י' שלא היה מגיע אלינו סתם כל יום.. {למרות שזה היה מאוד נחמד להנות מזיו חכמתו יותר..:-p]

אהובה!!
אני פה!!

ואת ממש יכולה שוב להתקשר...

יהיה בסדר!!

אני בכלל חושבת שאתם צריכים לעזוב את המקום הזה ואת הישיבה הזאת..

שזה היה לכם טוב עד עכשיו..

אבל הגיע הזמן להמשיך הלאה..

שזה לא עושה כ"כ טוב לבעלך שם... ולכם...

אבל זה החלטה שלכם... אולי אני טועה..

נשיקות נשמה!!

התלבטתי אם לכתוב לך אבל לפני משורת הדין.. שתדעי שקראתי את זה..

אני אוהבת אותך!!!

כייף שיש כמוך חברה!

תודה באמת שימחת אותי!

אוהבת גם כלכך כלכך! נדבר... 

ושהיא לא תבוא אליכם כל הזמן לבית לייעץ.....

הצחקת אותי..

הלוואי והייתי יכולה לבוא אליה פעם בשבוע..

ה' ירחם..

נשמההה

בואי נשתלט על הפורום

נמציא כל פעם בעיות אחרות

למשל מה לעשות אם בעלי אוהב להתחפש לפני השינה בתחפושות של פורים כי אומר שככה השינה רוחנית..

או למשל עוד בעיה מומצאת מה לעשות אם בעלך צובע את השיער לבהיר כי אומר שגדולי הדור היו בהירי שיער..

וכל מיני כאלה בעיות מרתקות..

וואההההההההההההההההההההההה

האם גם הסיפור שבתחילת השרשור היה מומצא?

לא רוצה לפגוע חלילה.

לא.

הסיפור בתחילת השירשור הוא אמיתי

השטויות ששתי החברות התחילו לגלגל ביניהן - זה קצת ציניות בריאה במבט על מצבי חיים קשים

וזה הדבר הכי טוב

חבר טוב אמיתי -עיצה טובה להרבה מצבים לחוצים

אל דאגה זה לא מומצא פשוט במקרה החברה הכי טובה שלי שאיתה דיברתי על המקרה נכנסה לפה..

תודה על כל התגובות...

בהודעה שגררה את תגובותיהן,

"לשחרר" קצת את האוירה, אחרי הענין הקשה...

ב"ה שהתחיל כבר להסתדר מתוכם.

על חוסר ההבנה

כן הייתי פונה לפורום תקנה לבדוק את ההתנהלות של הרב. אם את חוששת מזה אולי כדאי לפנות לרב ידוע, אובייקטיבי וישר, כמו: הרב גיסר [עפרה], הרב שיינברג עזרא וכו'.

אולי הרב שאת מדברת עליו הוא צדיק גדול אבל ההתנהלות שלו ממש לא רבנית וממש לא יהודית והיחסים ביניהם, לפי מה שכתבת, עברו לחלוטין את יחסי רב- תלמיד.

כתבתי דברים קשים, אבל התיאור שלך היה ממש קיצוני!

עוד. אם מישהו חש בהתנהלות בעייתית הכתובת היא משטרה ולא אי אלו אנשים שחושבים שהם יכולים להחליף את רשויות החוק. אבל בכלל לא נראה מהספור שמדובר במשהו בעייתי ברמת החוק, כך שהמשטרה לא תטפל בזה ואין טעם לפנות.

אם מדובר ברב גדול שלא מקבל נשים אז בטוח יש לאשה דרכים להגיע אליו ואם לא אז כנראה לא מדובר ברב כ"כ גדול.... עד כמה שידוע לי אחד מבני מש' אבוחצירה (אחד הבבות) לא קיבל נשים אבל תמיד היה דרך להגיע אליהם....

אם אין לך איך להגיע לרב של הרב אז אולי תדברי עם אשתו של הרב שתדבר איתם (כמובן גם את) ששתיהם ילכו לטיפול ביחד לבדוק את הקשר ביניהם. אם הם לא מסכימים אז לנסות לשתף רב שמבין בתחום או כל מישהו אחר שמבין בתחום ומקובל על שניהם.

בהצלחה.....

אני מרגישה שעזר לכמה ימים והנה זה מתחיל לחזור..

היו עכשיו כמה ימים של שיחרור..

אבל שוב זה חוזר..

עכשיו הרב הזה היה כאן אני לא יכולה לדמיין שזה שוב יקרה..

זה פשוט סוחט ממני את כל הכוחות שקיימים בי..

אני פשוט הולכת להצבי לו תנאי בצער רב שזה או אני או הוא.

אני לא מכונה לחיות במחצב שיש על הפרטיות שלי ועל השיחרור שלנו כזוד-משהו שמאיים.

מותר לך גם להרים טלפון ליהודי הנ"ל, ולהודיע לו שבהיות שהוא מאיים על שלמות ביתכם  בביקוריו המוגזמים, בשעות לא-שעות, ולפרקי זמן לא סבירים, ואינו מבין זאת- אינך מוכנה שיגיע יותר.

נראה לי שהשלום בית שלך חשוב לא פחות מרגע אחד של בושה.

רק שתדעי שפשוט כאב לי מאוד לקרוא את ההודעה שלך..

עצה שלי כלא נשואה, בלי שום קשר למקרה הספציפי.

לשים גבולות בחיים זה משהו שמאוד מאוד חשוב.

במקרה הזה אין גבול.. אז צריל לשים אותו.

אולי זה מבייש, אבל עם קצת אסרטיביות הרוגע והשלווה שלך יחזרו על מנת להשקיע במה שחשוב באמת.

בבית שלך!

הצלחות.

מועדים לשמחה

אבל מה שאני חשבתי היה, שלכאורה מצד האמת אם הברירה היא בין להגיד לבעל "או אני או הוא" (שגם זו לא אפשרות מופרכת), לבין להגיד לו שיפסיק לבוא - אולי זה עדיף.

הרי בעלך קיבל עקרונית את הכרעת הרב ששאלתם, וכל השאלה היא מי יגיד ליהודי הנ"ל..

ואולי הכי טוב בכל זאת לפנות לרבו של הנ"ל, כפי שכבר הצעתי, בדחיפות (דרך אשתו, בכתב או כד'), לתאר את המצב ולבקש שיורה לו מיידית לחדול. זה בצירוף הצעד שעשיתם, יכול להועיל.

אחרי זמן, שהעניינים ירגעו (כך אפשר גם לסכם עם הבעל), כמובן אין מניעה שיהיה יחס טוב ביניהם, אבל בגבולות הנורמלי. לא על חשבון הבית ולא ב"התמכרות" (וצריך להגדיר דבר כזה ממש במס' שיחות שלא עוברים אותן וכד', ככל תופעה שרואים שהופכת להיות "תלותית". הכל אפשר להסביר בנחת, גם לבעל).

אבל לפי מה שאת מתארת, נשמע לי שהרב הזה קצת מרחף..

גם לפי מה שאמר על המריבות שלו עם אשתו- לעומת מה שהיא אמרה לך.

גם מהחוסר איזון הבולט ב"עזרה" שלו לבעלך- אם הוא היה מבין בנפש/מצליח להתנתק מאיזשהו

צורך או רצון שלו עצמו יש בקשר אינטנסיבי מדי מדי מדי עם בעלך, הוא לא היה מגיע למצב כזה.

ובכלל- משהו שם מריח לא טוב+מדליק נורות אזהרה מהבהבות.

לדעתי- אם מבחינות אחרות זה יכול להסתדר- תעברו משם דירה, וכמה שיותר מהר יותר טוב.

הקשר הזה לא טוב לבעלך!!!

יכול להיות שהרב אכן עוזר קצת, אבל הוא הורס הרבה, ולכן עדיף שלא מדובשו ולא מעוקצו!!

תשבי עם בעלך ותגידי לו שההפיכה שלו לתלותי לא עוזרת לו, שהוא מזיק לנישואים שלכם,

ושזה או את או הרב.

תחליטו על קויים ברורים- אם לא עוברים דירה, וגם אם כן. (אולי תעזרו ברב שלכם??).

בקשר לרב- הייתי מחפשת דרך להודיע לו חד משמעית שהקשר שלו עם בעלך מזיק לנישואין שלכם:

או ע"י שיחה שלך איתו, או ע"י מכתב, או ע"י שליח.

(ובכ"מ- לא הייתי בונה על זה יותר מדי, עקב נסיון העבר,

וגם כי נשמע ממך שהוא מסתכל על המציאות מזוית מאד... אינדיבידואלית ולא בהכרח תואמת אותה...)

בהצלחה יקרה!

אולי כדאי להתייעץ באמת שוב עם היועצת?

ואם יש לך אפשרות לשלוח את בעלך לקבל איזשהיא עזרה- מצויין!!

בשורות טובות..

נ.ב:

אני חייבת לציין שכשקראתי את זה בהתחלה ההרהור הראשון שלי היה- אולי כך זה היה עם כל מיני רבנים אחרים שר"ל

התגלו כל מיני דברים לא נעימים על הקשר שלהם עם תלמידים שלהם.

בשבת היינו אמורים לאכול אצל משפחה אחת שזהמינה אותנו לכל השבת והוא פשוט לא הגיע לסעודה שניה וחארי כן הבנתי שהיה אצל אותו אחד (אחרי מה שהיה אני לא קוראת לו רב..)

החלטתי שאני פשוט הולכת לשם ומדברת עם אישתו שוב, מרוב עצבים וצער על זה שהוא נעלם לי כל השבת ושהגיע אמרתי לו שנמאס לי, שזה או אני או הוא והוא פשוט אמר לי שאני לא מייאמת עליו הוא ממשיך איתו את הקשר.  ואז החלטתי שאני הולכת לשם.

הלכתי ודיברתי איתה אמרתי לה שאם זה ממשיך ככה אני לא ממשיכה את הנישואין אני לא מסוגלת יותר.

והיא אמרה שבעלה אמר שהוא מאד קידם את הזוגיות שלנו ואמרתי לה שזה מממש מממש לא נכון והפוך- הוא מאד דירדר את הזוגיות שלנו...

ובסוף היא הבינה.

חזרתי הביתה ובעלימ לא היה פה גם סעודהב שלישית הוא לא הגיע למשפחה שהיינו אמורים לאכול אצלה.. ופה די כבר נשברתיי!!! סבלתי ממש בושות מהם...

וזהו הבדלה חזרתי הביתה והוא היה כאן עם אותו "רב" והוא פשוט בא והתחיל לצעוק עלי שאני שקרנית וכפוית טובה הייתי בהלם התחלתי לבכות ופשוט אמרתי לו את כל מה שהיה לי לומר עליו..

וצעקתי ובכיתי ומה לא...

וזהו ככה זה נגמר..

מקווה שזה נגמר הוא התעצבן שאני הולכת לכתוב מכתב לראש הישיבה כי אני יודעת שהוא ממש לא יואהב תעניין...

וזהו..תאמת שפשוט לא בא לי להמשיך את הנישואין ואמרתי לו שזה בגללו ותאמת אני פחות מאשימה את ה"רב" הזה..יותר את בעלי על כל מה שקרה...

תודה על ההקשבה..

מי צעק ולמי אמרת מה שהיה לך לומר, לאיש הזה או לבעלך?

או לאיש הנ"ל - טוב מאד. רק חבל שחיכית.

וכבר אמרתי לך - אל תהיי "עדינה" מידי עם האיש הזה, שמא אח"כ תצטרכי להיות הרבה פחות עדינה (הנה, זה כבר התחיל..)

דחוף לרבו - ושיזהיר אותו. גם תודיעי לו שאינך מוכנה שידרוך יותר על סף ביתכם. בלי להתבייש ובלי שטויות. טוב שיש לך בושה - אבל באופן חד פעמי עדיף כך - כדי שתוכלי לשמור את התכונה היפה הזאת לטווח ארוך.

זה לא נכון לדעתי שבעל יותר "אשם". זה מעין "התמכרות". מי שצריך להיות אחראי במצב הזה הוא האיש הנ"ל.

תפני גם אל הרב שלכם, שקיבלתם על עצמכם, בדחיפות. וגם אל רבו של הנ"ל, גם כן בדחיפות.

אל תהרסי הכל בגלל זה, היחס ביניכם יכול לחזור למוטב. יש לבעלך טעות בשיקול דעת (אמרתי: זה כנראה סוג של "התכרות רוחנית". יש דברים כאלה. כשזה יעבור - הוא יתאפס).

הנקודה כעת - זו הסברה ברורה שאם היה נורמלי, אין בעיה של קשר מידי פעם. אדרבה, חיובי. אך כיוון שזה הקצין - צריך להקצין לצד השני ולנתק כל מגע.

זה הסיכום שאתם צריכים להגיע גם עם רבו וגם עם רבכם. יפה שעה אחת קודם.

מועדים לשמחה.

אני צעקתי והוצאתי את כל מה שיש לי בלב על אותו "רב" ואני ראיתי את אישתו והיא אמרה לי פשוט תגידי לו שאת לא רוצה לראות אותו יותר בביתכם, זה נשמע שהיא גם ממש לא אוהבת את העניין ושהיא מנסה לשים גבולות ומקווה שגם אני אשים..

אני ובעלי עכשיו ממש בריב אני באמת חושבת רציני שאם הוא לא מתאפס אני לא ממשיכה תנישואים. וזה חבל כי היינו במצב מעולה לפני. עצוב כמה בנאדם אחד ושכל קטן של בעלי יכול להרוס חיי זוגיות שלמים 

ובעלי מתנהג עכשיו בדיוק כמו אותו אדם שראיתי איך התייחס לאישתו, לא עונה לי, מתעלם אני מתוסכלת! אני לא מקום ראשון אצלו עכשיו זה קודם התורה וזה כלכך מעוות!! אוף עצוב! זה לא היה ככה!!!

נכון לעכשיו אני חושבת ליסוע לחג לבד לחברה או משהו להתאושש קצת ולחשוב מה הלאה..

שקודם התורה.

והתורה אומרת לו שהוא צריך להתנהג כמו בן אדם, ולא ללכת אחרי מי שגורם ההיפך ממה שהיא רוצה..

ואני רואה שאשתו המליצה כמוני.. יפה ומצער.

הייתם במצב מעולה - אל תוותרי על זה כ"כ מהר.  אחרי שקצת תרגעי, מלבד מה שכבר המלצתי לך (הרב של הנ"ל, בזריזות. הרב שלכם), את יכולה לשבת לשיחה עם בעלך. לא ב"איומים", זה כרגע לא יעזור. לשאול אותו האם הוא חושב שזה מה שהקב"ה רוצה ממנו, שהתורה מדריכה: שישוחח עם אדם כ"כ הרבה עד שהוא מגיע בשעות מאוחרות ומפריע לפרטיות, יוצר תלות, מפרק שלום בית בשני הבתים..  שיחשוב בשכל ישר אם זו דרכה של תורה.. תגידי לו שאם זה היה מישהו שמדריך אותו ומטיב לו באופן סביר - בשמחה. אבל לא באופן שנוטל את כל מה שביניכם ויוצר אצלו תלות גמורה גם במה שאינו צריך באמת. כמו כן - תזכירי את הסיכום לפי מי אתם הולכים - ומה הוא אמר. תגידי שמבחינתך את מוכנה שתלכו אליו שוב, ושהוא יסביר את כל נימוקיו לשהות הממושכת עם האיש ההוא. ואת תגידי את שלך.

ומה שעשית ביחס לההוא, זה נכון. חבל שלא קצת קודם..

כמה שזה קשה...

מספרים על אישה אחת

שהלכה להתייעץ עם הרב

הגיעה לבית\משרד\חדר שיעורים של הרב, נקשה בדלת, שלום הרב

-שלום, אני בשיעור- אם תוכלי לחכות קצת עם השאלה או לבוא שוב...

-אה, הרב, פשוט רציתי להתגרש וחשבתי לדבר עם הרב לפני שאני הולכת על זה...

פנה הרב לתלמידיו- אוקי! השיעור נגמר, עכשיו! כולם ללכת!

וישב על האישה לדיבור ארוך...

אני מספרת לך את הסיפור הזה- כדי לתת לך כוח

את יודעת את האמת

שהאיש שלך טוב  (גם אם עכשיו הוא "מבולבל" קצת...)

ושהיה לכם טוב ביחד

ושעוד יכול להיות לכם טוב ביחד!

שיש גורם שמבלבל ומפריע ומקלקל ביניכם -ושצריך לסלק אותו- וכמה שיותר מהר!

שיש לך את הכוח והתושיה כדי לפעול ולעשות מה שצריך בשביל הבית שלך!

(אפ את רוצה- אני ממליצה לך- לפתוח לך כינוי רק בשביל לכתוב על קורותייך במישור הזה... שתוכלי לרשום תחת כינוי אנונימי כלשהוא ולא כל שירשור חדש יהיה "היי אני אנונימית הזו מהשירשור פעם..." , וככה גם יותר קל לפנות באישי אם את רוצה)

עצמי..פשוט אם שמת לב חברה טובה שלי קראה את זה וישר עלתה שזאת אני...ואני לא רוצה שהיא תדע את הכינוי שלי...

לדעתי יש שם תלותיות 

וכמו שכתבתי פורום תקנה.

משהו פה נשמע מגעיל ולא נורמלי..

אולי תנסי לבוא לבעלך ברכות פעם.. תלטפי אותו.. ותשאלי אותו

הי בעל  אני פה רציתי שתשתף אותי קצת מה שלומך? ותתחילו לדבר על הדברים הקטנים בליבו.. כשאת משדרת אני פה לך.. תומכת אוהבת פה בשבילך.

ואולי הוא יפתח אלייך. ויקבל ממך חום ופחות יצטרך את הרב.

(לא שעד היום לא נתת לו.. אבל נראה שהוא צריך הרבה חום ותמיכה)

מה את חושבת?

בתקווה שהוא ישפיע על בעלך...

יש לך מצב לדבר איתו ישירות וזה יהיה מהר יותר?

ועוד יותר טוב שאת לא קוראת לבנאדם הזה רב..

הוא הכל חוץ מרב!!!

בהצלחה יקרה ותהיי חזקה!!!!

אין לי מילים

וכל הכבוד לך!!

זה לא פשוט מה שאת עוברת ואני מאד מאד מזדהה איתך. אחרי שעבדתם כ" קשה והתקדמתם פתאום מגיע איזה "רב" ונדבק אליכם, יותר נכון לבעלך והכל משתבש. את מאד כועסת על בעלך- למה הוא לא עוזב את האדם הזה? הוא לא מרגיש את העיוות???!!!! ואני חושבת (וכבר כתבתי את זה קודם) שבעלך הוא חולה! נכון אין לא תרופות והוא לא מאושפז אפילו , אבל מה שעובר איתו זה מחלה נפשית. אני לא כ"כ בקיאה בתחום הנפש ובסיבות שאדם מפתח תלות אבל אדם שנהיה תלוי חזק כ"כ במשהו אחר זה כי משהו בפנים לא כ"כ מאוזן (אולי זה הביטחון העצמי). (ה"רב" גם הוא לדעתי לא מאוזן אך אין זה מתפקידך לדאוג לו כמובן). ומכיוון שהוא חולה, והתנהגותו עם ה"רב" היא המחלה אל לך לכעוס עליו! סליחה ממש שאני מעירה לך במצב כ"כ כואב!!! אני חושבת שבזה שאת אומרת לבעלך יותר מידי שנמאס לך להמשיך את הנישואין איתו הוא מתיאש וחושב "את אישתי כבר איבדתי" ומרב חרדה הוא עוד יותר נדבק ל"רב" הנוראי הזה. תגידי לו על החיובי -" אני רוצה להמשיך ולבנות את הקשר, התקדמנו כ"כ הרבה, עבדנו קשה, אני מרגישה מאד קשורה אליך והרב הזה מפריד ביננו, אני לא רוצה לעזוב אותך.." וכך על זו הדרך. אבל בעיקר תביני הוא לא כ"כ אשם. הוא חולה! כפי שלהבדיל לא היית כועסת עליו אם הייתה מתגלה בגופו איזו מחלה מוזרה. זה קשה לעכל כי זה נראה פשוט התנהגות לא טובה שמה הבעיה להבין ולהפסיק אותה וזה לא כך. לכן ,לדעתי, מלבד כל הפעילויות הנכונות מאד שאת עושה שפניתם לרב אמיתי, ושתכתבי מכתב לראש הישיבה, שדיברת עם אשתו של ה"רב", שאמרת ל"רב" את דעתך האמיתית, וכל מה שתעשי לניתוק וסיום הקשר הזה, מלבד כל אלה כדאי לשלב ייעוץ פסיכולוגי.

ולגבי גרושין- לפי מה שכתבת נראה לי לא כדאי להתיאש, הרי עבדתם קשה עם היועצת ובעלך הוכיח שהוא מסוגל להתקדם (אם הבנתי נכון מההודעה הראשונה שלך בשרשור). לדעתי להתמקד בניתוק מהרב והטיפול הפסיכולגי וכן לחזור ליועצת אם שייך אז עדיין יש תקוה. נכון היו לך בשבת ממש פדיחות אבל זה בגלל המחלה של בעלך והעיקר מה קורה בינכם ולא מה תחשוב עליכם אותה משפחה טובה. לכן אל תשברי. ובאמת שתדעי שאישה גרושה נחשבת בשידוכים קצת סוג ב' גם אם כל האשמה בבעלה הקודם! רוב הסיכויים שתמצאי בחור שהיה נשוי ואולי גם התגרש (אם לא התאלמן) ואז גם הוא מגיע עם פקעלה. וכמה שיבטיחו לך שהוא התגרש בגלל אשתו ושאין לו אישית בעיות את אף פעם לא באמת יכולה לדעת... וכמובן פעם שניה זה תמיד יותר קשה,זה ידוע! יש לכם ילדים? זה עוד יותר מוריד את המניות להצלחה בנישואים שניים!

ה' שלח לך ניסיון לא קל. היית מעדיפה בעל נורמאלי. אולי את חושבת לעצמך? טעיתי בבחירה! אך דעי שאצל ה' אין טעויות. הוא שלח לך את הבעל הזה עם המורכבות שלו וה' יודע למה אבל זה בטוח לטובתך! אני כותבת את זה משום שנראה לי שיש לבעלך רצון לשפר והוא הצליח בעבר. אם הוא היה אדיש למצב/לא רוצה ללכת לטיפול/לא מצליח לשפר כלום אולי הייתי אומרת -את צודקת,תעזבי אותו. אבל זה לא כך.לכן תתחזקי באמונה שה' יתברך שלח לך את זה ואין ממנו יתברך טעויות ותמשיכי לעשות הכל ולהשתדל. כל הכבוד על כל המאצים שלך. אני מאד מעריכה אותך.

ה

איציק ויהודית - לא ידעתי שאתם שחקנים כ"כ טובים

מגמתי ואנטישמי שכזה לא ראיתי הרבה זמן.

לא נעים לי לחשוב שדתיים הכינו אותו.

בינתיים אסתפק בזה למרות שיש לי עוד הרבה מה לאמר על הדבר הזה.

אני ובעלי ראינו אותו מזמן.

ומה אפשר לעשות שיש רבנים כאלה.. 

הסרט לא אומר שכל הרבנים כאלו אלא הוא מעביר את המסר שעבודת ה' אמיתית לא אמורה להיראות ככה.

אני חושב שהסרט עשוי בטוב טעם ואין בו שום אמירה נגד הדת או משהו בסגנון.

מי שרוצה לחפש דווקא את השלילי תמיד יוכל למצוא את זה.

עצוב שמחנכים נוער לציניות כזאת בעבודת ה'.

זה הולך להיות בוטה, לצערי. כי לטובת כולם בסיפור הזה, אני חושב שאת צריכה להביט על המצב כמו שהוא באמת, ללא פחד. אחרת, אין לי ספק שיהיה מאוחר מדאי.

חייב לציין שמתחילת הדברים שכתבת, הבנתי את מה שישתלשל מהקשר הזה. ואח"כ קראתי את זה בהודעות הנוספות שלך...

ואני בטוח שאם זה לא ייפסק, יהיה לזה המשך עוד יותר קשה. ממה שקראתי כאן, אני חושב שהרבה כאן חושבים על זה ולא אומרים. כי לא נעים להיות 'נביא זעם', ועוד קיצוני כ"כ... גם אני לא אומר מפורש, אבל כן מנסה להעיר.

הם חולים. זה ברור.

האיש המסכן והמסוכן הזה שנתקע לחייכם, ניצל את חולשתו הנפשית הזמנית של בעלך. גם אם לא במודע, ואינני בטוח שזה לא מודע.

תחשבי ללא פחד עד היכן יכולים הדברים להגיע. 

אני גם חושב כמו אחרים כאן שיש לאותו אדם בעיה שדורשת טיפול פסיכולוגי במקרה הטוב, ואולי אף הורמונאלי. וד"ל.

זה ההסבר הכי הגיוני להתנהגות החולנית הזו. לצערי. זו התנהגות חולנית , ללא ספק. זו לא עזרה של אדם טוב ללא טקט. זה ברור. אל תתני לעצמך לטשטש את המציאות כי קשה להביט לה בעיניים.

מישהו חייב לעצור את המצב הזה. 

ולדעתי, זה יהיה רק את ואשתו של אותו אדם. פשוט , כי אין ברירה. אני בטוח שהרב שלו או כל גורם אחר , לא יועיל. הוא חולה, הוא לא יוכל לעצור בכוחות עצמו אני מאמין שאין לו כ"כ יכולת בחירה חופשית, זו פשוט מחלה שחזקה מההגיון שלו/שלהם.

זה חייב להיות מישהו עם המון כוח, שלא יותיר הרבה ברירות בידיהם.

יתכן שרק לך ולאישתו יש את הכוח הזה. -אמירה אמיתית, לפחות שלך, על פרידה. כי  ברור שהמצב רק יחמיר, וגם אם לא תרצי עכשיו, סביר להניח שאם לא יקרה משהו חריג, המצב יתדרדר לכדי פרידה, והסבל רק יגדל. ובינתיים, כל יום שעובר, את ואישתו מאבדות מהכוח שלכם להשפיע, כי הם נקשרים יותר, ויהיו יותר חזקים בדרכם המסוכנת. אם תשימי לב, לפי מה שתיארת, זה כבר קורה, התהליך הזה.

מה שכן, את חייבת לנהוג בחכמה. לא לאיים במלחמתיות ( זה פשוט יגרום לו להחזיר, כמו במלחמה...), אלא מתוך אהבה (שאני בטוח שעם מאמץ, תוכלי לאתר אותה בליבך), להסביר את כאבך, וכמה שאת זקוקה לו (כן, זה בד"כ, חשוב לבעל, ולכן חשוב לנסות לעורר בו את הרגש הגברי לדאגה והענקה לבת הזוג) וגם לומר לו, שאם לא יחול שינוי, את הולכת. נקודה. לא כי את שונאת אותו וכועסת עליו (למרות שאת באמת כועסת ובצדק), אלא פשוט , כי את - כמו כל אישה בריאה - לא מסוגלת לחיות כך.

בקשי את שיתוף הפעולה של אישתו של אותו מסכן. היא תשמח לעזור, אולי תצטרכי לדחוף אותה קצת, אבל הרצון ודאי קיים, גם היא סובלת מאוד, זה ברור.

וגם תפילות של שתיכן יעזרו.

ועוד נקודה חשובה לדעתי לא פחות.

צריך לנסות להבין מה גרם לו לתלות הזו. יתכן שאם הוא יקבל ממך תמיכה בלתי מסוייגת במצב הנפשי אליו נקלע, ללא חשש מצידו לפגיעה בתדמיתו בעינייך, ועם שדר תמידי מצידך שאת מעריכה אותו לא פחות, למרות חולשתו (לפעמים קשה לנו הגברים להיראות חלשים בעיני נשותינו), זה יעזור לו לנתק את הקשר עם אותו אדם. יתכן שאף יבכר את ההיפתחות בפנייך מההיפתחות בפניו. לך כאשה שלו יש את היכולת הזו. ללא ספק. אם תצליחי בזה, אין ספק ששידרגתם את הקשר שלכם בעשרות מונים! הוא יהיה אסיר תודה לך על שבזמנים הקשים שלו , תמכתך בו באהבה, ולא נתת למצב לפגוע בהערכתך וכבודך כלפיו. זה עבודה קשה מצידך, אך אני בטוח שהכוח והרצון לכך קיים.

והכי חשוב:

לעניות דעתי, התגובות שלנו , חברי הפורום, תפקידם במקרה כ"כ לא פשוט, רק לעורר אותך על חומרת המצב, ולעודד לפנות לייעוץ מקצועי, שלדעתי חייב להגיע מיועץ שמכיר ומטפל גם בבעיות זוגיות שנובעות מהבעיה שנרמזה כאן. אדם כזה יוכל לזהות מייד לפי תיאורך את המצב האם מדובר בבעיה כזו, או שהבעיה פשוטה יותר, ופשוט לכווין אותך כיצד לנהוג, כי אני מעריך שלא יהיה כ"כ שיתוף פעולה מצד בעלך, לפחות בהתחלה.

בשום אופן, אל תוותרי על ייעוץ מקצועי מהדרגות הראשונות. זה ללא ספק לא עוד בעיה רגילה של שלום בית שכל יועץ יכול לטפל נכון. עם כל הכבוד לנו אנו רק חברי פורום, לא יועצים, וזה לא דרש מאיתנו מבחנים כלשהם...

מעבר לכך, זיכרי, יש בידייך הכוח להציל אחרים, או בעקיפין ח"ו לאמלל אחרים שיפלו ברשתו של אותו אדם בלבוש רב.

איזרי כוח. 

תקופה קצרה של מאמץ, ותוכלי בע"ה להמשיך בדרך הנכונה לשלום בית ואושר(ברור שיהיה צורך בבנית אימון הדדי מחודש, ולא יהיה קל, אבל זה יגיע), עד שיבואו שנים טובות שלא ייזכרו הימים הרעים.

בהצלחה.

אנחנו בונים תילי תילים של מחשבות ודעות על סיפור שאנחנו לא מכירים, שגם אם שמענו את התיאור שלו, עדיין זה לא כמו לראות בעיניים ולהכיר את האנשים באנמת. שלא לדבר על כך שאנחנו שומעים את הסיפור ממישהו שהוא צד בעניין, ללא יכולת לשמוע את הצד השני ובאפשרות קיימת שאולי צד זה מעט מגזים, גם אם לא בכוונה, כשאנחנו בתוך סיטואציה לא תמיד אנחנו רואים אותה באור מדויק, ובכל מקרה  תמיד לכל אחד יש את הפרשנות שלו והדברים אנם שחור ולבן. לכן נראה לי מעט ואפילו הרבה בעייתי לבנות תיאוריה כזאת קשה על מקרה שאחרי הכול אתה לא באמת מכיר.  

אני חושבת שעצות מאנשים שאת לא מכירה בעניין כזה רגיש זה פשוט לא נכון.. אולי אני טועה אבל לדעתי המשפחה שלך היא זו שצריכה להיות מעורבת. אם אין קשר טוב למשפחה אז חברה קרובה/ רבנית- מישהי שאפשר לדבר איתה פנים אל פנים. להסביר את המצב האמיתי.

למילה הכתובה יכולות להיות משמעוית רבות וכל אחד מפרש את דברייך כרצונו- ועונה לך בהתאם..

רק נשאר לי להתפלל ולקוות שה' ישמע את תפילותייך, זעקותייך ובע"ה תזכו לצאת מהמצב הכואב במהירות ובשלום.

ותודה רבה על העצות..

פשוט לדעתי עדיף פנים אל פנים..

פה כל אחד כותב ממה שהוא מבין- ואף אחד לא באמת מבין...

המון הצלחה וסיעתא דשמיא!

איזו אמיצה את זה פשוט להעריץ..!!

כמה שאת מנסה לשמור על בעלך ועל הזוגיות שלכם ככל שרק תוכלי!!

ממש אשת חייל מי ימצא.

בכל מקרה אני מקווה שהקב"ה ייתן לך כוחות נפשיים ופיזיים להתמודדות הלא קלה בתקופה הזאת

ובע"ה שהכל יגמר לטובה ובמהירות.

בהצלחה ובשרי לנו בשורות טובות!

[למה] רק לי מרגיש שיש כאן סחיטה רגשית?

אנונימית יקרה! נשמע שאת במצב מאוד-מאוד קשה!

עד כמה שאני רואה, בעלך במצב חלש, שלא מאפשר לו כרגע להילחם על הבית שלכם, ואת נשארת בודדה במערכה.

זה קשה, זה לא פייר, אבל אין ברירה! ועליך למצוא את הכוחות לעשות את זה! תנסי לזכור את הבית שלכם בזמנים הטובים, ומשם לשאוב את הכח להילחם על הבית הזה!

בואי ניתן משל פיזי למצב בו הבית שלכם נמצא: נדמיין שבעלך חולה בשפעת קשה, והכביסה עולה על גדותיה, הכיורים מלאים, אין אוכל במקרר. הרי לא יעלה על הדעת לדרוש ממנו לקחת חלק בטיפול בבית כשהוא קודח מחום וכל גופו כואב, ועליך לעשות את כל המשימות בעצמך. זה קשה, זה לא הוגן, אבל אין ברירה.

ומה עליך לעשות? בראש ובראשונה עליך להתעמת עם אותו "רב".

ה"רב" הזה מזכיר לי בדיחה קצרה: איך קוראים למי שסיים את בית הספר לרפואה עם הציונים הכי נמוכים בכיתה? תשובה: "רופא". וואלה לא הייתי רוצה ליפול על הרופא הזה!

גם הרב הזה, לו היו עורכים אולימפיאדת רבנים, כנראה שלא רק שלא היה זוכה במדליה, אלא קרוב לוודאי שגם לא היה עובר את המוקדמות. ובכל זאת, הוא "רב". מילא.

אז איפה היינו? כן. את הולכת לרב ואומרת לו (במילותיך שלך):

"החלטתי שעלי ועל בעלי לשקם את הזוגיות שלנו ולחזק את הבית שלנו. בגלל זה אני לא מוכנה יותר שתהיה איתו בקשר. לא תוכל יותר להתראות איתו, וגם לא ליצור איתו קשר בכל דרך אחרת. אם הוא מנסה ליצור איתך קשר, אתה צריך להתחמק ולסיים במהירות. מאחר ואני מאמינה שבעלי כן חשוב לך באופן מסויים, אני מציעה לך שאם בעלי יוצר איתך קשר, תאמר לו שהחלטת להקדיש זמן וכח לתיקון הזוגיות שלך והבית שלך, ונקווה שהוא ירצה לקחת ממך דוגמא. משיחותי עם אשתך, אני מרגישה שזה יכול להיות רעיון באמת טוב גם עבורכם."

שימי לב שלא השתמשתי בפועל "ב.ק.ש". את לא מבקשת, את החלטת ובאת להודיע לו מה עליו לעשות.

בשלב הזה הוא עשוי לנסות להתווכח, להתקומם, לספר לך סיפורים, אולי לספר כמה בעלך חלש וכמה הוא עוזר לו, אולי הוא יבשר לך שהשם בכבודו ובעצמוהתגלה אליו בחלום ואמר לו שעליו להתעלק על בעלך. לא משנה - את לא באת לשוחח, לא באת לנהל דיון. את לא עונה לו בכלל על התוכן של דבריו (להתעלם לגמרי! גם אם הוא יאיים נוסח "בעלך עלול לקחת חייו בידיו" או השד יודע מה ה"רב" הזה עלול לקשקש").

את יכולה להוסיף: "הזוגיות והבית מאוד חשובים לי, אז החלטתי שאם אני לא מצליחה לפתור בעצמי את הבעיה הזו, אני אפנה לקבל ייעוץ מקצועי בפורום תקנה". כמו שאני רואה את התפקיד של פורום תקנה, הם בהחלט יכולים לעזור גם במקרה הזה. הבעיה בהטרדות מיניות מצד גורמים בעלי שררה או כח, היא יותר בעיה של ניצול ומרות, ופחות בעיה מינית. שימי לב שהרב מנצ את כוחו גם עליך כדי להגיע אל סיפוקו (יהיה אשר יהיה הסיפוק שהוא שואב מהקשר הלא בריא עם בעלך): את חוששת לפנות אליו בשל התואר שלו! הוא מנצל את התואר שלו כדי לפגוע בבית שלך! פורום תקנה בהחלט יכול לעזור מהנסיון הרב שצברו.

אחרי שסיימת את דבריך את יוצאת והולכת. אם הוא מנסה להמשיך בשיחה, להתווכח, את לא מתייחסת לתוכן של הדברים ולא מסבירה ולא מוסיפה דבר. את יכולה להיפרד בדברים: "אין לי זמן לדבר, כי אני צריכה לחזור להיות עם בעלי ולקתן את הבית שלנו". ופשוט ללכת! הוא ינסה להמשיך אבל את סיימת ואת הולכת.

כדי להתחזק, תדמייני את התנהלות הדברים שוב ושוב, עד שתהיה לך תמונה ברורה כיצד זה יקרה.

וכשאת יוצאת מהרב, את באמת צריכה לחזור ולטפל בבעלך ובבית שלך. איך מטפלים במחלה? יש שלושה דברים שעוזרים בכל מחלה, ושלושתם הוכחו מחקרית:

1. תפילה

2. אהבה

3. צחוק ושמחה

כשאת חוזרת הביתה את אדם שמח ועליז, חיוך על שפתיך בכל עת. את נוהגת באהבה בבעלך, מפנקת כל הזמן (כמו שמפנקים אדם חולה), ובע"ה הוא ידבק בשמחה שלך, ואת בחזרה תדבקי ממנו, ותוך זמן קצר הבית שלכם חוזר להיות מלא אהבה ושמחה, בנין שלם בע"ה. כמובן, אם צריך, לא להתבייש להעזר באנשי מקצוע לפי הצורך בע"ה הכי חשוב להחזיר לכם את מה שמגיע לכם!

אני חוזרת להתחלה: זה בידיים שלך בלבד, למרבה הצער. אך למרבה השמחה יש בך את הכוחות לעשות את זה!

מאחלת הצלחה ואושר, כמו שמגיע לכם!

תנסי ליצור קשר באישי באמצעות מסר או מייל.

יש כמה שאלות שיכולות לאבחן האם מדובר אכן בהתמכרות.

שבוע טוב!

מגיבים יקרים, איפה אתם חיים??

מה אתם מתייחסים בכלל?

רואים בפירוש סגנון כתיבה של ילדה בת ארבע עשרה ששיעמם לה, והמחשב היה נראה לה אחלה מקום לשגע אנשים... במקום להתקשר לאנשים לשאול אם יש להם מים בברז...

זה סיפור מצוץ מהאצבע!!

אל תקחי את זה קשה

למה אתם חושבים שאני ילדה?? זה דיי פוגע לכתוב מהלב את מה שעובר עליך ואז חושבים שאת ילדה בת 14..

אגב זאת אני

בגלל שטויות שיש לפעמים באינטרנט (פעם איזו ילדה כתבה פה "בעיה" מומצאת, על "בעלה"... היה לה משעמם בחופש..  עיון קצר בכרטיסה הראה שהיא לומדת בכיתה י' באולפנה..  אם כי, מוכרחים לציין, היה לה כישרון ספרותי ודמיוני לא רע..) - יכול לקרות שלמישהו פתאום "קופץ פיוז", רגע, אולי זה סתם..

זה באמת נורא - את לא הראשונה שנפגעת מזה פה; וכבר התרעתי במקרה של הילדה ההיא על חומרת הענין, שעלול לגרום לא להתייחס כראוי למי שבאמת צריך ומגיע לו.

אבל את רואה שכולם - למעט אחת (כנראה בגלל החשש הנ"ל) - לקחו אותך ברצינות ומאד התאמצו לעזור.

וגם, מי שעקב אחרי המשך הודעותייך, הבין שקשה מאד "להמציא" דבר כזה.

וטוב שאמרת שזו "את". שהענין לא יתחיל כלל.

אני מקוה שהמצב אצלכם השתפר. חבל שיתקלקל מה שכבר עלה על דרך המלך.

באמת שאני מעריכה כל אחד ואחת ראיתי את ההשקעה שלכם לסייע..

אז תודה =)

וברוך ה' המצב השתפר, הוא עדיין בקשר איתו אבל החלטנו ביחד עם הרב שלו שכל מה שקשור אלינו הוא לא מדבר איתו ואין מצב שהוא מתקשר או עונה בזמן שהוא בבית..וגם הרב שלנו דיבר עם אותו אחד וזה ממש עזר  וכך זה ממש הוריד את התלות..עכשיו הוא מדבר איתו פחות ונמצא הרבה יותר איתי..

ושוב- תודה לכולכם!

תאמת אני בכללי אוהבת מאד לקרוא את התגובות שלך! יש לך חכמת חיים!

כמובן לעולם אי אפשר לדעת, אבל דווקא ההודעה הזו בכלל לא מחשידה.

אני חושבת שמי שהיתה טורחת להמציא כזו השתלשלות עניינים, היתה טורחת עוד דקה וחצי בשביל להרשם בניק ייחודי משלה

מי שחושדת כנראה מאמינה אמונה עיוורת בתואר "רב". אפשר לראות בזה תמימות יפה, אולי

אם היא תהיה שופטת, בטח היא תפנק את כל הפושעים האלה שמופיעים בבית משפט עם כיפה פתאום

(כמדומני בספר "אפשר לצאת מזה" - התגברות על פחדים), על תופעה של תלות רגשית בחבר וכדו'. ייתכן שהדברים שמופיעים שם יכולים לעזור, לפחות במשהו. ייתכן שכותב הדברים (שהוא מטפל, אין לי הכרות אישית איתו), יכול לעזור יותר. 

שזה לא חכם בכלל (לפחות אצלנו) ללכת לטיפול אצל מישהי שלא שומרת תורה ומצוות, זה יעשה לזוגיות שלנו הרבה יותר נזק מתועלת..

וברוך ה' זה כבר מאחורינו כל הסיפור.. 

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.