אני נשואה כבר עוד מעט שנתיים, יש רגעים שאני אוהבת את בעלי עד בלי די, ויש רגעים שהייתי מעדיפה לראות את עצמי גרושה.
בעלי ואני בעלי דעות שונות גדלנו במשפחות שונות, וזהו גודל המורכבות של חיי הזוגיות שלנו.
בעלי עוזר לי המון בבית, כלים אוכל כביסות בישולים ועם הילד ללא מילים.
אני יודעת שזה המון אך זה לא הכל, אני מרגישה חסרה בכל מה שקשור לבן זוג לשיחה, לייעוץ לדעות משותפות.
ההורים שלו נורא קמצנים, ואנשים שתמיד חושבים שעושים להם רע, ומרמים אותם.
המשפחה לעומתם מבזבזים כסף, ומשחררים גם עלינו המון, אבל חופרים רצח בכל מה שקשור לילד המדהים שלנו.
עד לפני כמה חודשיים היינו אברכים בישיבה, וגם שם מון ריבים על כסף, ובעלי שמאשים אותי כל הזמן.
כל מה שקשור לחברים, בעלי אינו אדם חברי ובאמת זה מהבית אין לו המון חברים, הייתה לו ילדות לא נעימה, הוריו אינם אנשים שמכניסים לביתם אנשים אחרים ולא חיזקו אצל ילדם את נושא החברויות. וזה מתבטא בכך שבעלי לא מבינים מסרים חברתיים ומכל דבר נפגע, וכך גם ממני. אני הבחורה הראשונה והאחרונה שהוא יצא איתה. לא היו לא ידידיות בפרט כמעט לא חברים.
אני אדם מאוד חברותי, שאוהבת חבר'ה ומאז שנישאתי אני לא מרגישה שכייף לי להביא חברים הביתה, ובעלי גם לא מעודד את זה.
היינו בטיפול זוגי כבר שהיינו אברכים, בעלי חשב רק על הכסף, ולא פתח את עצמו נפשית מבחינתו אנחנו בכל לא צריכים.
זה לא עזר!!!
כיום אנחנו גרים ביישוב ולי נורא קשה, אני במצב שאני לא אוהב אותו.
כל פעם לפני שאני יוצאת מהבית הוא עושה לי סרטים על הכסף, שאין ושאני מבזבזת דלק כל פעם שאני נוסעת להורים שלי (כמובן שאני לא נוסעת כמעט סתם בגללו, כי אין לי כוח לריבים ולחפירות). הוא לא נותן לי יד חופשית ולא סומך עלי, ועכשיו אני זאת שמביאה את הכסף הביתה. והוא כל הזמן גם אומר לי שאני לא עובדת מספיק וכל הזמן סופר לי את השעות (וכמה אני מרוויחה), ושבגלל שאני עובדת בעבודה שאין לי מספיק שעות אין לנו הנחה במעון (והוא כמובן שמסתכל על אנשים אחרים שיש להם). אני לא קונה לעצמי כלום לא מפנקת את עצמי. לחגים לא קנינו לעצמנו בגדים כי יש מינוס. (כמובן שהמינוס נוצר לא בגלל שטויות!!!!)..
הגענו למסקנה שאני צריכה לטפל בנושא הכספי כי הוא חסר פרפורציות וזה מלחיץ אותו. (עדין לא התחלנו כי אני צריכה ללמוד).
אבל עדיין אני מתחילה להיות חסומה רגשית אליו, אני לא מרגישה שיש לי בן זוג אלא שוטר ואדם ממורמרר.
אין לי עם מי לדבר על "איך היה בעבודה", או כשיש לי משהו על הלב.
הוא ענה תשובות כל כך מפגרות של ילד בן חצי שנה.
בילויים: כל הזמן הכסף, השבוע הזמנתי בייביסטר בלי לשאול אותו ופשוט יצאנו. (בישיבה היינו יוצאים על בסיס שבועי, לבית קפה).
עכשיו חגים ואין לנו כסף לעשות טיול מטורף ואני גם עובדת. וההורים שלי גרים קרוב, ובמקום לשת בדיכאון בבית יש לנו אפשרות לנסוע למשפחה שלי ולשבת איתם, העיקר לא להיות בבית ולצאת קצת. ובעלי כמובן לא רוצה ואומר "משעממם לי שם" הוא סתם אנטי!!! אתמול יצאתי עם המשפחה שלי לאיזה אירוע שהם כל שנה הולכים (הופעות כזה), ובעלי צריך להתחיל את האוניברסיטה, ובנתיים הוא לא עובד כל כך, והייתה לו עבודה לאתמול (ואין מצב שאני מסכימה לו לא ללכת, והוא חייב לצאת לעבוד המצב לא מזהיר). אני חזרתי מעבודה וכמובן שכל חול המועד לא יצאנו וזאת הייתה הזדמנות בשבילי קצת לנשום אוויר מהעבודה הקשה, בעלי כמובן איך שנכנסתי הביתה בעבודה החל לחפור לי על הכסף, וזרק מילים "את כל הזמן נוסעת להורים שלך, זה דלק", מהרגע שעברנו למרכז לא נסעתי פעם אחת סתם לבלות להורים שלי, ואז הוא התחיל לזרוק זמנים שנסענו (וכמו שאמרתי הוא אוהב לזרוק מילים לא קשורות) אלו היו פעמים שבכלל נסענו להשים את הילד בבייביסטר כדי שאוכל לצאת לעבוד שהילד היה חולה. ואתמול זאת הייתה פעם ראשונה שנסעתי כדי לצאת איתם. מה שהוא חפר לי לפני יצאתי וכל הדרך הייתי בדיכאון, עצבות מטורף. וככה הוא עושה לי כל פעם לפני שאני רוצה לצאת. רשמתי לו הודעה שנמאס לי מהזוגיות הזאת, ושהוא ממש הורס לי ובמקום לשמוח שאני יוצאת הוא מדכא אותי כל פעם מחדש. (כשהוא לא יכול לבוא איתי). אז הוא אמר שאני כל הזמן חושב על עצמי ויוצאת לבד (ממש כמה אני יוצאת כבר).!!!! בקיצור כל פעם לפני כל דבר סרט הודי, חפירות, ועצבים. אין לי כבר כוח לזה, בעל שלא מפרגן לא מפנק, לא קשוב אלי. רק חופר על כסף כסף כסף ושיש מינוס. ומכניס אותי ללחצים ולהיו \ת קמצנית כמוהו, להחינק ולא לקנות לעצמי כלום.
לא לנסוע להורים שלי (כי הדלק), להגיע למצב שאני ממש מגזימה כבר..
בא לי פשוט לקחת הכל ולפרק להיות גרושה להרוויח מה שאני מרוויחה ושלום...
- נשואים טריים