עבר עריכה על ידי משכנות הרועים בתאריך כ' תשרי תשע"ג 21:10
11.2.
האם יש לכתוב פרגמטי או פרגמאטי? קלסי או קלאסי? פרדוקס, פאראדוקס, או אולי פארדוקס או פראדוקס? פארק או פרק? אנו בחרנו כמעט ולא להשתמש באל"ף לציון תנועת a במילים לועזיות, וכותבים פרגמטי, קלסי, פרדוקס, פרק. בסעיף זה נסביר מדוע.
o מן הידוע הוא שלאמות הקריאה בעברית אין הגייה יחידה: וי"ו עשויה לציין את התנועה או u, יו"ד מציינת i או e, וה"א מציינת בדרך־כלל a אך גם o או e. אם הקריאה אל"ף ניתנת לקריאה בדרכים כה רבות, שלפעמים עולה השאלה האם היא בכלל עוזרת לקריאה.
אל"ף עשויה לציין: 1. תנועת o: ראש, ראשן, ראשתן, שמאל, נאד, צאן, פארה, לא, זאת, מאזניים 2. תנועת i: ראשון, ראשוני
3. תנועת e: ראשית, וחלק מהשמות עם סיומת אל"ף: גא, פלא, דשא, פרא, כלא, טנא, מטאטא, שונא, בורא, רופא, קורא, ירא, טמא, צמא, מלא, גומא, נושא, הימצא, יוצא, צא, לולא
4. חוסר תנועה: חטא, גיא, שווא
5. לעתים אל"ף באה בסוף מילה אחרי אם קריאה אחרת, ולא מוסיפה כלום: קישוא, מצוא, בוא, קרוא, בריא, בקיא, נביא, נשיא, שיא, קיא, לביא, מצביא, מספוא, משוא, מלוא, מבוא, מחבוא, קפוא, יצוא, יבוא, ברוא, אפוא
6. תנועת a: כל שמות העצם עם סיומת "אי" )כגון בנאי, פנאי, ועוד עשרות(, חלק מהשמות עם סיומת אל"ף )שווא, סומא, מושא, מופלא, אימא, אבא, סבא, סבתא, תוצא, מוצא, דודא, אמורא, צאצא, מקפא, ממצא, מבטא, מורא, נורא, מקרא, תא,
מלאכותי, כאן, לאו
התפתח נוהג להוסיף אל"ף לציון התנועה a במילים לועזיות. נדמה לנו שנוהג זה לא התפתח על דרך העברית, כי בדוגמאות לעיל רואים שבפחות ממחצית המקרים, אל"ף באמצע מילה מציין תנועת a. לכן לדעתנו נוהג זה הושפע משפות זרות כמו ארמית, ערבית ויידיש.
הנוהג לציין את התנועה "a" בתעתיק מילים לועזיות על־ידי אם הקריאה אל"ף אינו חדש, והוויכוח מתי ראוי להוסיף אל"פים ומתי לא, נמשך כבר כמאה שנה.
בספרו יד הלשון ]17[, עמוד 2, מצטט יצחק אבינרי פרסום שלו משנת 1943, שטען בזכות השימוש באל"ף לתעתיק a, בכל מקום, ללא יוצא מן הכלל. להלן קטעים ממאמרו של אבינרי:
במילים זרות אלף נחוצה. בכנוס הארצי של הרגיסטראטורים, שנתכנס בתל־אביב בשבט תרצ"ה, הרציתי על הטראנסקריפציה של שמות זרים בעברית. )ההרצאה נדפסה אח"כ בחוברת הסתדרות הפקידים ובעתון "הדאר"(. בקורת־רוח יצוין כאן :a שהצעה אחת זכתה לצאת מגדר הצעה לפעל ממש. כוונתי לשמוש האלף במקום יאפאן ולא יפן. ]...[ עם ראשית תחית הדבור העברי, עוד ראו מעין "זרגוניזמוס" בכתיבת אלפין בשמות זרים ]...[ אבל בדורנו זה כבר אין "צחות" ממין זה מקובלת ביותר ]...[ עכשיו כבר כותבים יאפאן )לפני שנים מעטות כתבו הכל יפן( אך במקום מאדאגאסקר עוד כותבים לרוב מדגסקר וכיוצא בזה בשאר מילים ממין זה. ]...[ אל נא יאמרו: הכתיב המלא מאריך את צורתן הכתבית של המלים ]...[ פתרון ראדיקאלי זה, של קביעת אלף במקום a בכל המילים הלועזיות, מקיל את הקריאה והוא הכרחי
ומותר לנו.
אולם למעשה, הקביעה הנחרצת שיש לכתוב אל"ף עבור כל תנועת a מעולם לא התקבלה: בהערות שאבינרי מצטט ממתנגדיו דווקא יש היגיון: הוספת האל"פים באמת מקנה למילים צורה זרה לעברית, וללא צורך גורמת להן להיראות מסובכות )"זרגוניזמוס", בפי אבינרי(. היא באמת מאריכה ומקשה על הכתיבה. היום הכתיב "יאפאן" שעליו ממליץ אבינרי אינו מקובל כלל, והכתיב "יפן" הוא הנפוץ. למעשה, גם אבינרי עצמו הבין שלא סביר להוסיף אל"פים בכל מקום ללא הבחנה, ובשנת 1944 מפרסם המשך )ששוב מופיע ב"יד הלשון"(,
ולהלן קטעים ממנו:
במילים זרות אלף יתרה. הצעתי להטיל אלף במלים זרות במקום a זכתה להתגשם במלואה. אולם כבר יש מפריזים בענין זה עד כדי כך שיש להציב גבולות לדבר. קודם־כל אין להטיל אלף במלים זרות שבתלמוד, כגון: איטליה, גרמניה, פדגוג, ולא קאתידרה במקום קתידרה. גם אין לכתוב אמריקאני, אפריקאני, כי אלף זו אינה הכרחית להקלת הקריאה, והיא חוצצת בין הסיום העברי – ני ובין גוף השם ]...[ רבים התחילו לכתוב "גאז", באלף, אך מוטב לכתוב גז ]...[ אלף זו מעידה מיד על מקור לועזי, ואילו בכתבנו גז – הרינו מקרבים אותה למקור ישראל]...[ אין כשורש גוז )"גז חיש", "נגוזו ועבר"( הולם את הגז ]...[ יש לכתוב מסה, כי האלף היתרה נותנת טעם לפגם, ומה גם שיש חוקרים נודעים, המוכיחים כי המסה הלועזית לקוחה ממקור עברי ]...[ קפה, בלא אלף, הוא על משקל שדה, קצה, קנה. ולמה נטיל כאן אלף יתרה,
הפוגמת את הצורה העברית של התבה? מכני – אף בתיבה9 זו אין להכניס אלף
לא מצאנו החלטה רשמית ועדכנית של האקדמיה לגבי הכמות הראויה של אל"פים. בעבר האקדמיה נהגה להרבות באל"פים, במיוחד בשמות פרטיים לועזיים )אנשים, מוסדות ומקומות(. ב"כללי התעתיק מלועזית לעברית" ]7[ מ־ 1977, קבעה האקדמיה ש:
א היא סימן לתנועת a בתחילת התיבה ובאמצעה. בסוף התיבה יהיה הסימן ל-a ה,
9 הציטוטים מ"יד הלשון" הם כלשונם, בכתיב ששימש בספר. מעניין לשים לב שהכתיב הנהוג אז היה חסר יותר מזה הנהוג היום, ואחיד פחות )למשל הכתיב "תבה" ו "תיבה" מופיע במרחק מילים ספורות זו מזו(.
35
אך בעדכון האחרון של התעתיק של השמות הפרטיים, ]18[ מ 2007, האקדמיה כבר ממליצה פחות על אל"פים:
a באם הקריאה א או ללא סימן מיוחד. דוגמאות: אמריקה, טוסקנה, דבלין, מנהיים. בשמות קצרים ב־א: קאן, באק, נפאל, ת'אצ'ר.
a אפשר לציינה באל"ף במקום שהיעדרה עלול לגרום שיבוש בקריאה, וראוי לכתבה בשמות קצרים בני שתיים־שלוש אותיות )בלי האל"ף(. בשמות הקצרים היא נכתבת גם בכתיב מנוקד. שמות שכבר נשתרש בהם הכתיב בלי אל"ף ייכתבו בלי אל"ף, כגון יפן.
דוגמאות נוספות: הנובר, טיימז, פררה, פלרמו, ז'נווה, טהרן, בנגלדש, צ'אד, קניה, סנגל, פרגווי
כששאלנו את האקדמיה ב 2006 על תוספת אל"פים במילים לועזיות )ולא רק שמות פרטיים לועזיים( קיבלנו תשובה עם ההנחיה הבאה ]32[:
הדרך שהמזכירות המדעית ממליצה עליה, והיא אף הדרך שבה נערכים כתבי העת של האקדמיה, היא למעט באל"פין בכל הנוגע למילים לועזיות. לשיטתנו אפוא קלסי, פרדוקס, פרגמטי, ניטרלי.
מאותה תשובה ניתן גם להבין שגם עבור שמות פרטיים הנוהג העדכני הוא למעט באל"פים, וכן שעבור מילים קצרות כמו park ניתן להוסיף אל"פים כדי להפחית את דו המשמעות:
האקדמיה דנה לאחרונה בשאלת התעתיק מלועזית לעברית – הנוגע כפי שציינת לשמות פרטיים – ואישרה את המגמה לכתוב אל"ף לציון תנועת a רק בשמות קצרים. מגמה זו מוסברת בסיכוי הגבוה להיווצרות הומוגרפים ככל שמדובר בשמות קצרים ולאו דווקא בצורך לציין את תנועת a. אותה התופעה קיימת גם במילים לועזיות )שאינן שמות פרטיים(, דוגמת פארק. ... נראה שאפשר לעמוד על מגמה נוספת והיא שככל שהמילה או השם הפרטי שגורים יותר בעברית הצורך באל"ף פוחת, ובוודאי כאשר אין חשש להומוגרפיות. כך אנו מוצאים פחות ופחות יאפאן, יפאן, ויותר ויותר יפן.
לשם האחידות, אנו כותבים גם מילים קצרות ודו־משמעיות, כמו פרק, ללא אל"ף. ייתכן שבעתיד יש לשקול זאת שוב לאור החלטות האקדמיה הנ”ל. את שמות המדינות נפאל ו צ'אד אנו כותבים כך, עם אל"ף, מכיוון שכתיבים אלו מופיעים בפירוש בהחלטות הנ”ל.
מילון ההווה ומילון אבן־שושן החדש מקפידים כמונו שלא להשתמש באל"ף כאם קריאה ברוב המילים לועזיות, אך יש מקרה אחד בו גם הם, וגם אנחנו, החלטנו להשתמש באם הקריאה אל"ף במילים לועזיות )כרגע, לא מצאנו לו הצדקה מפורשת בכללי האקדמיה(:
כאשר יש יו"ד עיצורית שבכל מקרה היינו אמורים להוסיף עבורה אם קריאה )יו"ד נוספת(, אז אם התנועה היא a, אנו נוטים להוסיף את אם הקריאה אל"ף במקום יו"ד – ובכך בעצם מקלים על הקריאה פעמיים ב"מחיר" אם קריאה בודדת: אם הקריאה מבהירה שלא מדובר בחיריק אלא ביו"ד עיצורית, והאל"ף מבהירה )עם ההסתייגות מראשית הפרק( שמדובר
בתנועת a אחרי היו”ד. אפשר לראות מקרה זה בדוגמאות הבאות:
1. את הסיומת -יאלי אנו כותבים כך )ולא -יילי(. לדוגמה לויאלי, אקספוננציאלי, קולגיאלי, סקטוריאלי, מיניסטריאלי, מטריאלי, בקטריאלי, פריפריאלי, פרובינציאלי, אקזיסטנציאלי, קולוניאלי, טריטוריאלי, אימפריאלי, פוטנציאלי, טריביאלי, סטודנטיאלי, רדיאלי. כך גם מילים הנגזרות ממילים אלו, כגון לויאליסט,
מטריאליזם, אקזיסטנציאליזם וכד'. 2. כפי שביקש יצחק אבינרי בציטוט לעיל, בדרך כלל לא מוסיפים אל"ף לפני הסיומת
"-ני" – כמו אמריקני, מאוריטני, ג'מייקני. סיומת זו היא כמובן תעתיק הסיומת 36
אך בעדכון האחרון של התעתיק של השמות הפרטיים, ]18[ מ 2007, האקדמיה כבר ממליצה פחות על אל"פים:
a באם הקריאה א או ללא סימן מיוחד. דוגמאות: אמריקה, טוסקנה, דבלין, מנהיים. בשמות קצרים ב־א: קאן, באק, נפאל, ת'אצ'ר.
a אפשר לציינה באל"ף במקום שהיעדרה עלול לגרום שיבוש בקריאה, וראוי לכתבה בשמות קצרים בני שתיים־שלוש אותיות )בלי האל"ף(. בשמות הקצרים היא נכתבת גם בכתיב מנוקד. שמות שכבר נשתרש בהם הכתיב בלי אל"ף ייכתבו בלי אל"ף, כגון יפן.
דוגמאות נוספות: הנובר, טיימז, פררה, פלרמו, ז'נווה, טהרן, בנגלדש, צ'אד, קניה, סנגל, פרגווי
כששאלנו את האקדמיה ב 2006 על תוספת אל"פים במילים לועזיות )ולא רק שמות פרטיים לועזיים( קיבלנו תשובה עם ההנחיה הבאה ]32[:
הדרך שהמזכירות המדעית ממליצה עליה, והיא אף הדרך שבה נערכים כתבי העת של האקדמיה, היא למעט באל"פין בכל הנוגע למילים לועזיות. לשיטתנו אפוא קלסי, פרדוקס, פרגמטי, ניטרלי.
מאותה תשובה ניתן גם להבין שגם עבור שמות פרטיים הנוהג העדכני הוא למעט באל"פים, וכן שעבור מילים קצרות כמו park ניתן להוסיף אל"פים כדי להפחית את דו המשמעות:
האקדמיה דנה לאחרונה בשאלת התעתיק מלועזית לעברית – הנוגע כפי שציינת לשמות פרטיים – ואישרה את המגמה לכתוב אל"ף לציון תנועת a רק בשמות קצרים. מגמה זו מוסברת בסיכוי הגבוה להיווצרות הומוגרפים ככל שמדובר בשמות קצרים ולאו דווקא בצורך לציין את תנועת a. אותה התופעה קיימת גם במילים לועזיות )שאינן שמות פרטיים(, דוגמת פארק. ... נראה שאפשר לעמוד על מגמה נוספת והיא שככל שהמילה או השם הפרטי שגורים יותר בעברית הצורך באל"ף פוחת, ובוודאי כאשר אין חשש להומוגרפיות. כך אנו מוצאים פחות ופחות יאפאן, יפאן, ויותר ויותר יפן.
לשם האחידות, אנו כותבים גם מילים קצרות ודו־משמעיות, כמו פרק, ללא אל"ף. ייתכן שבעתיד יש לשקול זאת שוב לאור החלטות האקדמיה הנ”ל. את שמות המדינות נפאל ו צ'אד אנו כותבים כך, עם אל"ף, מכיוון שכתיבים אלו מופיעים בפירוש בהחלטות הנ”ל.
מילון ההווה ומילון אבן־שושן החדש מקפידים כמונו שלא להשתמש באל"ף כאם קריאה ברוב המילים לועזיות, אך יש מקרה אחד בו גם הם, וגם אנחנו, החלטנו להשתמש באם הקריאה אל"ף במילים לועזיות )כרגע, לא מצאנו לו הצדקה מפורשת בכללי האקדמיה(:
כאשר יש יו"ד עיצורית שבכל מקרה היינו אמורים להוסיף עבורה אם קריאה )יו"ד נוספת(, אז אם התנועה היא a, אנו נוטים להוסיף את אם הקריאה אל"ף במקום יו"ד – ובכך בעצם מקלים על הקריאה פעמיים ב"מחיר" אם קריאה בודדת: אם הקריאה מבהירה שלא מדובר בחיריק אלא ביו"ד עיצורית, והאל"ף מבהירה )עם ההסתייגות מראשית הפרק( שמדובר
בתנועת a אחרי היו”ד. אפשר לראות מקרה זה בדוגמאות הבאות:
1. את הסיומת -יאלי אנו כותבים כך )ולא -יילי(. לדוגמה לויאלי, אקספוננציאלי, קולגיאלי, סקטוריאלי, מיניסטריאלי, מטריאלי, בקטריאלי, פריפריאלי, פרובינציאלי, אקזיסטנציאלי, קולוניאלי, טריטוריאלי, אימפריאלי, פוטנציאלי, טריביאלי, סטודנטיאלי, רדיאלי. כך גם מילים הנגזרות ממילים אלו, כגון לויאליסט,
מטריאליזם, אקזיסטנציאליזם וכד'. 2. כפי שביקש יצחק אבינרי בציטוט לעיל, בדרך כלל לא מוסיפים אל"ף לפני הסיומת
"-ני" – כמו אמריקני, מאוריטני, ג'מייקני. סיומת זו היא כמובן תעתיק הסיומת 36
תנועת a, אך במקרה זה נשאלת השאלה האם זו בכלל תנועת a, או אל"ף עיצורית: האם בכתיבמנוקדכותבים פוְרּסַמְלְּדִהידאו פוְרְמּסַאְלְּדִהיד?באנגלית,לאניתןלכתובהבדלזה, כי אין את העיצור אל"ף.
לדעתנו, הכתיב הראוי הוא פורמאלדהיד, עם אל"ף עיצורית, משום שמילה זו היא הלחם של המילים אלדהיד )שהוא סוג של תרכובת אורגנית( וחומצה פורמית )חומצת נמלים(.
אך מסיבה לא ברורה, הנוהג הוא הפוך: מילון רב־מילים ]6[ כותב ללא אל"ף, מילון אבן שושן החדש ]12[ כותב גם הוא ללא אל"ף )בערך פורמלין(, וחיפוש בגוגל מעלה שהכתיב ללא אל"ף נפוץ פי 13 מהכתיב עם אל"ף. יתר על כן, הכתיב ללא אל"ף קיבל גושפנקה רשמית )אך עקיפה־משהו( מאקדמיה: במאגר מונחי הצילום ]27[ בערך "פורמלין", מוסבר
שהוא תמיסת 40% פורמלדהיד – כך, ללא אל"ף.
הסבר אפשרי לנוהג זה הוא תעתיק "כפשוטו" של המילה הלועזית, בלא ליחס חשיבות מיוחדת לעובדה שנוצרה מהלחם, ולכן תעתיק התנועה a במילה זו זהה לתעתיק כל a אחר – לא נוספת אל"ף.
החלטנו ללכת בעקבות האקדמיה, המילונים והציבור, ולקבל את הכתיב ללא אל"ף, פורמלדהיד.
34
חזרה קצרה על רגעים עיקריים:
