אני הגעתי מבית שאא שלי מאודד עוזר לאמא שלי בהכל... מה זאת אומרת עוזר?? הבית והילדים הם שלו באותה מידה ולכן העבודה מתחלקת בינהם.

אצל ההורים של בעלי האבא מפרנס והאמא עושה הכל בבית...

את ודאי צודקת!

לפי מה שאת מתארת, הוא לא טועה בהערכה שלו שאת מסוגלת ליותר ממה שאת עושה בפועל.

איני יודע אם עלייך להתנצל, בכל אופן ברור כי עליו לתת את התמיכה הרגשית שאת כמהה לה. ובמקביל עלייך להעריך מעט יותר מה שהוא עושה עבור הבית בין אם זה בחוץ ובין אם זה בבית.

כמים הפנים לפנים..

למה לך להשוות בינו לבין אבא שלך?

אמרת הכל. 

אם התיאור מדוייק, ולא שמענו אותו, אז את צודקת אבל לגמרי. זה הריון ראשון, ואולי הוא לא מבין מה פה קורה פה. 

אני חושב, שמישהו מבחוץ יכול להבהיר לו מה זה אישה בהריון, ומהי התמיכה שעליו לתת. ולא רק בהריון.

זה יכול להיות אפילו חבר קרוב. ודאי לא צריך ייעוץ. יתכן שממך הוא לא ישמע.

בעצם, היום יש המון חומר כתוב שיעזור לו להבין מה עובר עלייך. אם לא יסבירו לו, עד שהוא לא יהיה בהריון, הוא לא יבין....

מה שבטוח, שאל תתייאשי. עמדי על שלך - בחכמה ורגישות, ואל תתני לטעות שלו להרוס לכם.

זה הריון שני.. וגם פעם שעברה היה לו קשה...

והוא באמת עושה המון ואני מאוד משתדלת להודות לו כמו שצריך.. אולי אני צריכה להשתפר בזה. אבל יותר חסר לו נראה לי לראות אותי עובדת מאשר לשמוע אותי מודה.

אני לא משווה בינו לבין אבא שלי, רק אולי זה השפיע שהגענו מבתים שכל כך שונה בהם חלוקת התפקידים..

מישהו מוכן לבוא להרביץ לו???

זה יכאב!

בעל מוכה, למי יתלונן?

ולענין, אחרי מה שהוספת, באמת יש עוד צד. יתכן שהתקשורת ביניכם לא טובה.

אם כל אחד יוכל להבין את השני ולהבהיר את עצמו מבלי לפגוע בשני, הרי ששיחה שמבהירה רגשות הדדיים תעזור.

כבר נקלענו למריבה הזאת כמה פעמים וכל פעם בצורה יותר חריפה

אוף ובכלל תיכננו לצאת היום לפיצה ובגלל המריבה המפגרת הזאת שנינו כועסים מידי

תיזכרי בכמה שאת אוהבת אותו, והוא יזכר שאת האישה שלו שהכי אוהבת אותו.

תצאו לאכול משהו (במוצ"ש...) כמו שתכננתם.

אפשר גם לטבל בצ'ופרים ובמילים חמות.

ופשוט תהנו ביחד.

את הדיון הזה תפתחי בזמן אחר ששניכם נינוחים ואוהבים,

ובטוח שתמצאו דרך לפתור את הבעיונת הזו.

בהצלחה

לדעתי צריך למצוא זמן לדבר, לקבוע כללים, שרק מקשיבים אחד לשני ומגיבים למחרת במכתב, ו/או שלא אומרים את המילה את/אתה אלא רק אני. (כלומר מה הצרכים/ רצונות/ שאיפות וכו' שלי ולא מה את/ה צריכים לעשות).

אין מנוס מלמצוא את הדרך לדבר ובע"ה זה יקרב אתכם יותר.

תדברי עם אבא שבשמים זה תמיד עוזר............

בהצלחה

זה פשוט חוסר הבנה בסיסי שלכם בצרכים אחד של השני

בגלל שהוא לא השואל נתמקד במה את יכולה לעשות

קודם כל לקדם את הבעל בחיוך ובהתענינות על איך עבר עליו יומו

יש זמן לדבר על דברים והיום לדוגמא הזמן הזה לא היה ברגע שהבעל נוחת מהעבודה

זה הזמן הכי גרוע  והכי מעיק אפשר בהלט להגיד לו בצורה יפה בזמן שאתם יושבים על פיצה 

או שהכנת לו ארוחת ערב

להסביר כמה את מעריכה את העזרה שהוא נותן

ולומר שעכשיו שאת בהריון את צריכה קצת יותר עזרה מהרגיל  (כדאי לך גם לבדוק מה יותר קל לו לעשות ומה יותר מפריע לו)

כמובן כל פעם שמבקשים עזרה זה לא בהנחתה ברגע הכניסה אלה בצורה יפה

ואם אפשר לדואג מראש לארוחה מסודרת לפני בקשת העזרה זה בכלל טוב

(לגבי הבעל אני לא יודע אם יש טעם לכתוב אבל ודאי שאשה בזמן ההריון צריכה הרבה יותר עזרה ואין טעם לדבר על עצלנות

אלא במצב חריג ביותר שגם הוא יכול לנבוע מההריון  חובה לראות את הדברים הטובים ולהודות לאישה על מה שהיא כן עושה ומתאמצת "למרות" ההריון )

בזמן הריון חשוב מאוד לעבור את זה ביחד. זה ממש חשוב לעובר- הוא מרגיש אותכם, חשוב לילד הגדול יותר

וחשוב לכם.

מכיוון ששניכם צודקים אתם חייבים לפתור את הבעיה ביחד, סה"כ זו בעיה טכנית וכך צריך להסתכל עליה.

חלוקת עבודה בבית תעזור לשניכם לדעתי. (אבל חייבת להיות גמישות, המצב בהריון הוא בלתי צפוי כידוע, לפעמים מרגישים מצויין ולפעמים ממש גרוע.) אולי תסבירי לבעלך בהגיון לא בשעת מריבה, מה את מרגישה פיזית.

ספרי לו על הקשיים שלך, ספרי על כל מה שעובר עליך, חברי אותו להריון. הוא חייב להבין שאת בהריון בשביל שניכם.

(גם לבעלי לקח זמן להבין מה זה הריון וכל הריון אצלי היה גרוע מקודמו. אבל הוא הבין בסוף והיום ברור לו שכניסה להריון

דורשת ממנו המון ולכן אנחנו עושים לעצמינו הכנות נפשיות לפני שאנחנו מחליטים על הריון נוסף.)

בהצלחה רבה.

לא לדאוג מידי, בתוך ה"מריבה" שלכם, שם הפיתרון... זה מראה על איכפתיות הדדית וגם על קצת שוני בהסתכלות + אי הבנה של בעלך היקר מה זה בדיוק אשה בהריון לפעמים (אם כי אצלך כנראה זה "סביר").

את צריכה לקחת אותו לשיחה נינוחה, באהבה, בלי שום כעס.

וזה - אחרי שקצת התאמצת, הבית מסודר, כוס קפה ו..מדברים.

תגידי לו שאת מבינה שהוא רגיל שהוא עובד ואת מסדרת את הבית, ושאין לך בעיה מיוחדת עם זה (כמובן, גם קצת לעזור, ולו רק בשביל תחושת השותפות..);

אבל שאת צריכה להסביר לו שני דברים: האחד - שבאמת הוא לא מרגיש מה זה הריון, ושלפעמים קשה לך יותר פיזית וכו', ולכן אשה בהריון היא לפעמים כאילו בדיוק "עובדת" בעוד תפקיד, לא רק כמו לפני כן, וממילא קצת מעבודתה יכול ליפול אז על הבעל.. שיקח בקלות יותר..

והדבר השני, תגידי לו שיש תרופה שעוזרת לזה...  כלומר: המצב הבסיסי הוא באמת קיים בהריון (לא תמיד. אל תבהילי אותו מידי), אבל אם את מרגישה שהוא אוהב אותך ומבין אותך ו"איתך", אז זה גורם לך הרגשה כ"כ טובה, שזה עצמו מוליד בך כחות חדשים, לעשות מרצון, גם כשקצת קשה. שאצל אשה ביחוד, ההרגשה הטובה מהבעל, ממש משפיעה על היכולת..   על כן, אם במקום התגובה ה"טבעית" של הבעת אי שביעות הרצון ממה ש"נפל" עליו עוד, הוא יתאפק, ולהיפך - יעודד אותך, שיהיה בטוח שהקושי יישאר בגודל ה"טבעי" האמיתי שלו ואת תשמחי להקל מעליו במה שאת לא מוכרחה.

אני חושב שהוא פשוט לא כ"כ מודע לזה. והרוגז, כמובן, גורם בדיוק ההיפך. גם אצלו הוא לא גורם למוטיווציה לתת לך מוטיווציה.

דבר ראשון למען הסדר הטוב השלמנו מאז.....

אני מודע על הקושי של אישה בהריון. אולי וכנראה לא לגמרי....

אני מודע לזה שהרבה מהעול שבדר"כ נופל רק על אישתי, בזמן ההריון צריך ליפול גם עלי ואני משתדל לעזור לאישתי בבית בכל התחומים,

אם בכלים כביסה להחליף טיטולים ולקום לילד בלילה לסדר את הבית. ואת הכל אני משתדל לעשות בלי הרגשת טינה או חמיצות פנים.

אני לא מחסיר ממנה אהבה. וגם כשאני באמצא לשתוף כלים אולסדר את הבית כשהיא מבקשת ממני חיבוק או צומי אני משתדל לעזוב הכל ולתת לה מה שהיא רוצה.

אני משתדל לקנות לה הפתעות משמחות והכל.

יש פשוט זמנים מסויימים שנופלת עלי עייפות מהעול הזה, אני מרגיש שאני עובד שלוש קריירות, אחת בחוץ אחת בבית ואחת הטיפול הריגשי באישתי  המתוקה. בזמנים אלו אני מקש מאישתי לעזור לי בצורה כזאת שאני ארגיש שאני לא לבד עם הכל. אני בכוונה לא מגדיר לה מה כדי שהיא תרגיש חופשייה לראות מה היא יכולה ולמה יש לה כוחות.

דר"כ היא טוענת שהיא עושה מה שהיא יכולה. ואם אני מבקש ממנה בצורה פחות נעימה זה מגיע בקלות למצב בכי. שרק מוציא ממני יותר אנרגיות רגשיות לפייס אותה מייד ולהבטיח לעצמי לא להעלות את הנושא שוב.

אני כרגע לא יכול לחשוב על הריונות נוספים בעתיד בידיעה מה זה ידרוש. אני בטראומה מהתקופות האלו. ואני אוהב לעזור ולפנק אבל זה כבד עלי. ועקרונית גם לי היה חלום על בית מלא ילדים מתוקים.

אני אוהב את אשתי ואוהב את הילד שלי ואני גם שמח על ההריון הנוסף. ובכל זאת זה כנראה יהיה האחרון.....

טוב אז באמת זכיתי בבעל המקסים ביותר בעולם והוא באמת מפרגן ומתחשב [אני חושבת שכתבתי את זה כבר קודם..]

בס"ד

פשוט חמוד.

זה המילה הראשונה שיצא לי ולבעלי שקראנו את ההודעות שלכם

טוב אז באמת זכיתי בבעל המקסים ביותר בעולם והוא באמת מפרגן ומתחשב [אני חושבת שכתבתי את זה כבר קודם..]

אני חושבת שהעיפות והדיכאון האלו לא קשורים למה אני עושה או למה לא. אלא להרגשה שלו שהוא לא יכול להתפרק ולהשתחרר כמו שריך ואז הוא מרגיש שהכל כבד עליו וגם אני כבדה עליו.

כמובן שיש גם ימים שאני עושה פחות. או כי לא הרגשתי טוב, או כי היה עכשיו את החגים לדוגמא והוא היה הרבה בבית ובאופן טיבעי נפל עליו קצת יותר מבד"כ.. אבל בשגרה העניינים יותר בסדר.. אני כן מרגישה שאני עושה. לפעמים לא מספיק, אל אני רואה כמה הוא עושה וזה מאוד מעורר אותי לעשות גם, ואם לא אז נהיה לי מלאא נקיפות מצפון ככה שאני לא מנצלת את ההריון לטובתי.. [מישהו יודע מה הבעיה לעשות אנטר באמצע הודעה פתאום?? לא עובד לי!!!!] ובקשר להריון הבא... אני חושבת שבכלל לא צריך לדבר על זה עכשיו. עכשיו קשה לו והוא לא רואה את התוצאה המהממת בידיים שלו. ובאמת יהיה נכון לקחת פסק זמן אחרי הלידה. אז נדבר על זה כשיגיע הזמן. עוד שנתיים בערך. [אני לא מצליחה לכתוב כי המחשב לא נותן וזה קוטע את חוט המחשבה.. מקווה שאני מובנת...]

אתם פשוט מקסימים..

שמע לי, איש יקר.  מה שאתה עושה זה מצוין.  מכל מה שכתבת, הנקודה האחת, שהבחנת בה בעצמך, זה מה שקורה כשאתה "מבקש בצורה פחות נעימה", שאז זה יכול להגיע לבכי, ואבא'לה צריך לפייס ולהבטיח שלא עוד..  אכן, לפעמים ככה זה אשה, עוד יותר אשה בהיריון, עוד יותר אשה ש"קולטת" שזה עובד אצל בעלה המפנק.. (אם זה היה ילד, היו אומרים לך שיש כאן משהו לא-חינוכי, כי הוא מתרגל לבכות... אבל כאן זה בסדר גמור, רואים שהיא מבינה ענין, גם לא עושה "בכוונה", ועוד יש לה - כדרכן של נשים טובות - יסורי מצפון שמא היא מנצלת את המצב ואת הבעל...  אשריכם!). תשתדל להוסיף באמירה נעימה, מתוך הערכה ואהבה, בין כשאתה מבקש אותה לעזור במשהו, ובין בשיבוח של מה שהיא כן מצליחה לעשות (אל תעשה "משוואה".. יתכן שאתה עושה המון, אבל מה נעשה? ככה "מפעילים" את זה.. בשבח אמיתי, הערכה ועידוד).

ואל תהיה"טַמבָּל"...  אני חושב שאתה האיש הראשון שאני שומע מתבטא "אני לא יכול לחשוב על הריונות נוספים"...(זה בבדיחותא). אתה יודע למה אשה צריכה להביא קרבן אחרי הלידה? כי היא נודרת שזה ההריון האחרון...  אולי אתה צריך אחרי הריון..

הקושי הוא זמני. כשמבינים את הענין ורואים כמה זה יכול לפתח את הנתינה לאשה, ואת הכרת הטוב שלה בחזרה - וגם היא מבינה ומשתדלת - זה יכול להיהפך למשהו בונה את ה"ביחד" הרבה יותר מכל מיני דברים של "מנוחה".

ולעומת זה, ילדים זה לנצח. וגם שם יש "חתיכת עבודה" לא פעם. אבל אין כמו זה.

בעז"ה זה לא יהיה האחרון.. ותרוץ מהר לבקש מהקב"ה שלא "ירשום" מה שאמרת..  כדי שלא יעשה לך "בעיות" כשכן תרצה עוד...

הצלחה רבה, היחלצות מהטראומה והפיכתה לחוויה בונה וטובה, "איש את רעהו יעזורו" הדדית, ו.. בית מלא ילדים מתוקים...

הרבה נחת.

כמו שאשתך לא שואלת אותך למה המשכורת כל כך קטנה, ומתלוננת שככה אי אפשר להאכיל משפחה ואולי צריך למסור את אחד הילדים לאימוץ בגלל שאתה לא עובד מספיק קשה, ככה אתה לא מנהל את עסקיה של אשתך.

מפריע לך? קח עוזרת. 50 ש"ח בשבוע לנערה השכנה, ושניכם וגם הנערה השכנה מאושרים. לא שווה?

את התינוק שלכם ללידה

ובזה, כמה שתעזור לה, היא נשארת לבד.

בהצלחה

מה שאתם מתארים נשמע מוכר מדי.

ב"ה שהשלמתם, ולכל הקוראים הדיון הזה יכול להוסיף המון להבין את שני הצדדים בהתמודדות הזאת.

רציתי רק להוסיף/ להדגיש משהו קטן שאצלנו הפך לגדול:

אמרת שהיחס לאשתך זה עוד "קריירה"- א"א לדעת באיזה טון זה נאמר, בכל אופן, אני ממש זוכרת שאצלנו בהריון בעלי ממש התחרפן מההתנהגות ה"צומי" שלי. וגם לי זה היה קשה כי אני ממש לא כזאת! היום אני יכולה להגיד שזאת הייתה תופעת הריון נטו!

כנ"ל לעניין הבכי, אצלי כל דבר היה מלווה בבכי, כמה שהייתי משתדלת לעצור אותו, לשתות, לרוץ לשירותים, לנשום עמוק, לא משנה מה עשיתי, לא הצלחתי להימנע מבכי היסטרי על כל שטות.

ביקשתי מבעלי שינסה להתעלם מהבכי ולשים לב רק למילים שאני אומרת כי הבכי היה בלתי נשלט והמילים כן,

אבל הוא טען שא"א להתעלם מכזה דבר.. לצערי הרב זה גרם לו לא לדבר איתי על המון דברים שהוא היה רוצה כי כל משפט שאמר היה מאוים ע"י בכי, (בהזדמנות אחרי הלידה הוא אמר לי את זה. "שזה תמיד היה ברקע")

אין לי פתרון קסם. ב"ה בינתיים התקופה הזאת מאחורינו (עם ילד מתוק ומקסים) ועכשיו כמה חודשים אחרי, אפשר להסתכל אחורה וממש לראות איך כל צד עשה את המקסימום שתהיה אווירה נעימה (למרות שלא הצלחנו, עובדה שלא דיברנו על המון דברים שהפריעו לבעלי).

מה שאני רוצה להגיד זה, ששני בני הזוג סובלים מבעיית ההורמונים המשתוללים! זה לא שהאשה היא הבעיה והגבר סובל מבעיה זו, זו תופעת לוואי להריון קשה ומעצבנת ששני בני הזוג צריכים להתמודד איתה יחד.

כאן אני מצטרפת לקודמי, דברים טובים באים עם קושי גדול בעקבותיהם. עם נסתכל על זה ככה, נקבל את המציאות כמות שהיא בסלחנות ונתמודד עם כל הקשיים שבדרך!

וטיפ לזוג שהעשיר אותנו ביכולת לראות את הדברים משני הצדדים, דברו על הדברים האלו אחרי ההריון. כרגע כמה שתנסו להבין, להשלים, להכיל, מדובר בהורמונים שממשיכים להשתולל.

אח"כ אפשר ללבן את הדברים עז הסוף ולחשוב על פתרונות/ דרכים להתמודדות בפעם הבאה.

בהצלחה לכם, לנו ולכולם!

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?