אני הגעתי מבית שאא שלי מאודד עוזר לאמא שלי בהכל... מה זאת אומרת עוזר?? הבית והילדים הם שלו באותה מידה ולכן העבודה מתחלקת בינהם.

אצל ההורים של בעלי האבא מפרנס והאמא עושה הכל בבית...

את ודאי צודקת!

לפי מה שאת מתארת, הוא לא טועה בהערכה שלו שאת מסוגלת ליותר ממה שאת עושה בפועל.

איני יודע אם עלייך להתנצל, בכל אופן ברור כי עליו לתת את התמיכה הרגשית שאת כמהה לה. ובמקביל עלייך להעריך מעט יותר מה שהוא עושה עבור הבית בין אם זה בחוץ ובין אם זה בבית.

כמים הפנים לפנים..

למה לך להשוות בינו לבין אבא שלך?

זה הריון שני.. וגם פעם שעברה היה לו קשה...

והוא באמת עושה המון ואני מאוד משתדלת להודות לו כמו שצריך.. אולי אני צריכה להשתפר בזה. אבל יותר חסר לו נראה לי לראות אותי עובדת מאשר לשמוע אותי מודה.

אני לא משווה בינו לבין אבא שלי, רק אולי זה השפיע שהגענו מבתים שכל כך שונה בהם חלוקת התפקידים..

כבר נקלענו למריבה הזאת כמה פעמים וכל פעם בצורה יותר חריפה

אוף ובכלל תיכננו לצאת היום לפיצה ובגלל המריבה המפגרת הזאת שנינו כועסים מידי

לדעתי צריך למצוא זמן לדבר, לקבוע כללים, שרק מקשיבים אחד לשני ומגיבים למחרת במכתב, ו/או שלא אומרים את המילה את/אתה אלא רק אני. (כלומר מה הצרכים/ רצונות/ שאיפות וכו' שלי ולא מה את/ה צריכים לעשות).

אין מנוס מלמצוא את הדרך לדבר ובע"ה זה יקרב אתכם יותר.

תדברי עם אבא שבשמים זה תמיד עוזר............

בהצלחה

זה פשוט חוסר הבנה בסיסי שלכם בצרכים אחד של השני

בגלל שהוא לא השואל נתמקד במה את יכולה לעשות

קודם כל לקדם את הבעל בחיוך ובהתענינות על איך עבר עליו יומו

יש זמן לדבר על דברים והיום לדוגמא הזמן הזה לא היה ברגע שהבעל נוחת מהעבודה

זה הזמן הכי גרוע  והכי מעיק אפשר בהלט להגיד לו בצורה יפה בזמן שאתם יושבים על פיצה 

או שהכנת לו ארוחת ערב

להסביר כמה את מעריכה את העזרה שהוא נותן

ולומר שעכשיו שאת בהריון את צריכה קצת יותר עזרה מהרגיל  (כדאי לך גם לבדוק מה יותר קל לו לעשות ומה יותר מפריע לו)

כמובן כל פעם שמבקשים עזרה זה לא בהנחתה ברגע הכניסה אלה בצורה יפה

ואם אפשר לדואג מראש לארוחה מסודרת לפני בקשת העזרה זה בכלל טוב

(לגבי הבעל אני לא יודע אם יש טעם לכתוב אבל ודאי שאשה בזמן ההריון צריכה הרבה יותר עזרה ואין טעם לדבר על עצלנות

אלא במצב חריג ביותר שגם הוא יכול לנבוע מההריון  חובה לראות את הדברים הטובים ולהודות לאישה על מה שהיא כן עושה ומתאמצת "למרות" ההריון )

בזמן הריון חשוב מאוד לעבור את זה ביחד. זה ממש חשוב לעובר- הוא מרגיש אותכם, חשוב לילד הגדול יותר

וחשוב לכם.

מכיוון ששניכם צודקים אתם חייבים לפתור את הבעיה ביחד, סה"כ זו בעיה טכנית וכך צריך להסתכל עליה.

חלוקת עבודה בבית תעזור לשניכם לדעתי. (אבל חייבת להיות גמישות, המצב בהריון הוא בלתי צפוי כידוע, לפעמים מרגישים מצויין ולפעמים ממש גרוע.) אולי תסבירי לבעלך בהגיון לא בשעת מריבה, מה את מרגישה פיזית.

ספרי לו על הקשיים שלך, ספרי על כל מה שעובר עליך, חברי אותו להריון. הוא חייב להבין שאת בהריון בשביל שניכם.

(גם לבעלי לקח זמן להבין מה זה הריון וכל הריון אצלי היה גרוע מקודמו. אבל הוא הבין בסוף והיום ברור לו שכניסה להריון

דורשת ממנו המון ולכן אנחנו עושים לעצמינו הכנות נפשיות לפני שאנחנו מחליטים על הריון נוסף.)

בהצלחה רבה.

לא לדאוג מידי, בתוך ה"מריבה" שלכם, שם הפיתרון... זה מראה על איכפתיות הדדית וגם על קצת שוני בהסתכלות + אי הבנה של בעלך היקר מה זה בדיוק אשה בהריון לפעמים (אם כי אצלך כנראה זה "סביר").

את צריכה לקחת אותו לשיחה נינוחה, באהבה, בלי שום כעס.

וזה - אחרי שקצת התאמצת, הבית מסודר, כוס קפה ו..מדברים.

תגידי לו שאת מבינה שהוא רגיל שהוא עובד ואת מסדרת את הבית, ושאין לך בעיה מיוחדת עם זה (כמובן, גם קצת לעזור, ולו רק בשביל תחושת השותפות..);

אבל שאת צריכה להסביר לו שני דברים: האחד - שבאמת הוא לא מרגיש מה זה הריון, ושלפעמים קשה לך יותר פיזית וכו', ולכן אשה בהריון היא לפעמים כאילו בדיוק "עובדת" בעוד תפקיד, לא רק כמו לפני כן, וממילא קצת מעבודתה יכול ליפול אז על הבעל.. שיקח בקלות יותר..

והדבר השני, תגידי לו שיש תרופה שעוזרת לזה...  כלומר: המצב הבסיסי הוא באמת קיים בהריון (לא תמיד. אל תבהילי אותו מידי), אבל אם את מרגישה שהוא אוהב אותך ומבין אותך ו"איתך", אז זה גורם לך הרגשה כ"כ טובה, שזה עצמו מוליד בך כחות חדשים, לעשות מרצון, גם כשקצת קשה. שאצל אשה ביחוד, ההרגשה הטובה מהבעל, ממש משפיעה על היכולת..   על כן, אם במקום התגובה ה"טבעית" של הבעת אי שביעות הרצון ממה ש"נפל" עליו עוד, הוא יתאפק, ולהיפך - יעודד אותך, שיהיה בטוח שהקושי יישאר בגודל ה"טבעי" האמיתי שלו ואת תשמחי להקל מעליו במה שאת לא מוכרחה.

אני חושב שהוא פשוט לא כ"כ מודע לזה. והרוגז, כמובן, גורם בדיוק ההיפך. גם אצלו הוא לא גורם למוטיווציה לתת לך מוטיווציה.

דבר ראשון למען הסדר הטוב השלמנו מאז.....

אני מודע על הקושי של אישה בהריון. אולי וכנראה לא לגמרי....

אני מודע לזה שהרבה מהעול שבדר"כ נופל רק על אישתי, בזמן ההריון צריך ליפול גם עלי ואני משתדל לעזור לאישתי בבית בכל התחומים,

אם בכלים כביסה להחליף טיטולים ולקום לילד בלילה לסדר את הבית. ואת הכל אני משתדל לעשות בלי הרגשת טינה או חמיצות פנים.

אני לא מחסיר ממנה אהבה. וגם כשאני באמצא לשתוף כלים אולסדר את הבית כשהיא מבקשת ממני חיבוק או צומי אני משתדל לעזוב הכל ולתת לה מה שהיא רוצה.

אני משתדל לקנות לה הפתעות משמחות והכל.

יש פשוט זמנים מסויימים שנופלת עלי עייפות מהעול הזה, אני מרגיש שאני עובד שלוש קריירות, אחת בחוץ אחת בבית ואחת הטיפול הריגשי באישתי  המתוקה. בזמנים אלו אני מקש מאישתי לעזור לי בצורה כזאת שאני ארגיש שאני לא לבד עם הכל. אני בכוונה לא מגדיר לה מה כדי שהיא תרגיש חופשייה לראות מה היא יכולה ולמה יש לה כוחות.

דר"כ היא טוענת שהיא עושה מה שהיא יכולה. ואם אני מבקש ממנה בצורה פחות נעימה זה מגיע בקלות למצב בכי. שרק מוציא ממני יותר אנרגיות רגשיות לפייס אותה מייד ולהבטיח לעצמי לא להעלות את הנושא שוב.

אני כרגע לא יכול לחשוב על הריונות נוספים בעתיד בידיעה מה זה ידרוש. אני בטראומה מהתקופות האלו. ואני אוהב לעזור ולפנק אבל זה כבד עלי. ועקרונית גם לי היה חלום על בית מלא ילדים מתוקים.

אני אוהב את אשתי ואוהב את הילד שלי ואני גם שמח על ההריון הנוסף. ובכל זאת זה כנראה יהיה האחרון.....

טוב אז באמת זכיתי בבעל המקסים ביותר בעולם והוא באמת מפרגן ומתחשב [אני חושבת שכתבתי את זה כבר קודם..]

בס"ד

פשוט חמוד.

זה המילה הראשונה שיצא לי ולבעלי שקראנו את ההודעות שלכם

טוב אז באמת זכיתי בבעל המקסים ביותר בעולם והוא באמת מפרגן ומתחשב [אני חושבת שכתבתי את זה כבר קודם..]

אני חושבת שהעיפות והדיכאון האלו לא קשורים למה אני עושה או למה לא. אלא להרגשה שלו שהוא לא יכול להתפרק ולהשתחרר כמו שריך ואז הוא מרגיש שהכל כבד עליו וגם אני כבדה עליו.

כמובן שיש גם ימים שאני עושה פחות. או כי לא הרגשתי טוב, או כי היה עכשיו את החגים לדוגמא והוא היה הרבה בבית ובאופן טיבעי נפל עליו קצת יותר מבד"כ.. אבל בשגרה העניינים יותר בסדר.. אני כן מרגישה שאני עושה. לפעמים לא מספיק, אל אני רואה כמה הוא עושה וזה מאוד מעורר אותי לעשות גם, ואם לא אז נהיה לי מלאא נקיפות מצפון ככה שאני לא מנצלת את ההריון לטובתי.. [מישהו יודע מה הבעיה לעשות אנטר באמצע הודעה פתאום?? לא עובד לי!!!!] ובקשר להריון הבא... אני חושבת שבכלל לא צריך לדבר על זה עכשיו. עכשיו קשה לו והוא לא רואה את התוצאה המהממת בידיים שלו. ובאמת יהיה נכון לקחת פסק זמן אחרי הלידה. אז נדבר על זה כשיגיע הזמן. עוד שנתיים בערך. [אני לא מצליחה לכתוב כי המחשב לא נותן וזה קוטע את חוט המחשבה.. מקווה שאני מובנת...]

אתם פשוט מקסימים..

שמע לי, איש יקר.  מה שאתה עושה זה מצוין.  מכל מה שכתבת, הנקודה האחת, שהבחנת בה בעצמך, זה מה שקורה כשאתה "מבקש בצורה פחות נעימה", שאז זה יכול להגיע לבכי, ואבא'לה צריך לפייס ולהבטיח שלא עוד..  אכן, לפעמים ככה זה אשה, עוד יותר אשה בהיריון, עוד יותר אשה ש"קולטת" שזה עובד אצל בעלה המפנק.. (אם זה היה ילד, היו אומרים לך שיש כאן משהו לא-חינוכי, כי הוא מתרגל לבכות... אבל כאן זה בסדר גמור, רואים שהיא מבינה ענין, גם לא עושה "בכוונה", ועוד יש לה - כדרכן של נשים טובות - יסורי מצפון שמא היא מנצלת את המצב ואת הבעל...  אשריכם!). תשתדל להוסיף באמירה נעימה, מתוך הערכה ואהבה, בין כשאתה מבקש אותה לעזור במשהו, ובין בשיבוח של מה שהיא כן מצליחה לעשות (אל תעשה "משוואה".. יתכן שאתה עושה המון, אבל מה נעשה? ככה "מפעילים" את זה.. בשבח אמיתי, הערכה ועידוד).

ואל תהיה"טַמבָּל"...  אני חושב שאתה האיש הראשון שאני שומע מתבטא "אני לא יכול לחשוב על הריונות נוספים"...(זה בבדיחותא). אתה יודע למה אשה צריכה להביא קרבן אחרי הלידה? כי היא נודרת שזה ההריון האחרון...  אולי אתה צריך אחרי הריון..

הקושי הוא זמני. כשמבינים את הענין ורואים כמה זה יכול לפתח את הנתינה לאשה, ואת הכרת הטוב שלה בחזרה - וגם היא מבינה ומשתדלת - זה יכול להיהפך למשהו בונה את ה"ביחד" הרבה יותר מכל מיני דברים של "מנוחה".

ולעומת זה, ילדים זה לנצח. וגם שם יש "חתיכת עבודה" לא פעם. אבל אין כמו זה.

בעז"ה זה לא יהיה האחרון.. ותרוץ מהר לבקש מהקב"ה שלא "ירשום" מה שאמרת..  כדי שלא יעשה לך "בעיות" כשכן תרצה עוד...

הצלחה רבה, היחלצות מהטראומה והפיכתה לחוויה בונה וטובה, "איש את רעהו יעזורו" הדדית, ו.. בית מלא ילדים מתוקים...

הרבה נחת.

כמו שאשתך לא שואלת אותך למה המשכורת כל כך קטנה, ומתלוננת שככה אי אפשר להאכיל משפחה ואולי צריך למסור את אחד הילדים לאימוץ בגלל שאתה לא עובד מספיק קשה, ככה אתה לא מנהל את עסקיה של אשתך.

מפריע לך? קח עוזרת. 50 ש"ח בשבוע לנערה השכנה, ושניכם וגם הנערה השכנה מאושרים. לא שווה?

את התינוק שלכם ללידה

ובזה, כמה שתעזור לה, היא נשארת לבד.

בהצלחה

מה שאתם מתארים נשמע מוכר מדי.

ב"ה שהשלמתם, ולכל הקוראים הדיון הזה יכול להוסיף המון להבין את שני הצדדים בהתמודדות הזאת.

רציתי רק להוסיף/ להדגיש משהו קטן שאצלנו הפך לגדול:

אמרת שהיחס לאשתך זה עוד "קריירה"- א"א לדעת באיזה טון זה נאמר, בכל אופן, אני ממש זוכרת שאצלנו בהריון בעלי ממש התחרפן מההתנהגות ה"צומי" שלי. וגם לי זה היה קשה כי אני ממש לא כזאת! היום אני יכולה להגיד שזאת הייתה תופעת הריון נטו!

כנ"ל לעניין הבכי, אצלי כל דבר היה מלווה בבכי, כמה שהייתי משתדלת לעצור אותו, לשתות, לרוץ לשירותים, לנשום עמוק, לא משנה מה עשיתי, לא הצלחתי להימנע מבכי היסטרי על כל שטות.

ביקשתי מבעלי שינסה להתעלם מהבכי ולשים לב רק למילים שאני אומרת כי הבכי היה בלתי נשלט והמילים כן,

אבל הוא טען שא"א להתעלם מכזה דבר.. לצערי הרב זה גרם לו לא לדבר איתי על המון דברים שהוא היה רוצה כי כל משפט שאמר היה מאוים ע"י בכי, (בהזדמנות אחרי הלידה הוא אמר לי את זה. "שזה תמיד היה ברקע")

אין לי פתרון קסם. ב"ה בינתיים התקופה הזאת מאחורינו (עם ילד מתוק ומקסים) ועכשיו כמה חודשים אחרי, אפשר להסתכל אחורה וממש לראות איך כל צד עשה את המקסימום שתהיה אווירה נעימה (למרות שלא הצלחנו, עובדה שלא דיברנו על המון דברים שהפריעו לבעלי).

מה שאני רוצה להגיד זה, ששני בני הזוג סובלים מבעיית ההורמונים המשתוללים! זה לא שהאשה היא הבעיה והגבר סובל מבעיה זו, זו תופעת לוואי להריון קשה ומעצבנת ששני בני הזוג צריכים להתמודד איתה יחד.

כאן אני מצטרפת לקודמי, דברים טובים באים עם קושי גדול בעקבותיהם. עם נסתכל על זה ככה, נקבל את המציאות כמות שהיא בסלחנות ונתמודד עם כל הקשיים שבדרך!

וטיפ לזוג שהעשיר אותנו ביכולת לראות את הדברים משני הצדדים, דברו על הדברים האלו אחרי ההריון. כרגע כמה שתנסו להבין, להשלים, להכיל, מדובר בהורמונים שממשיכים להשתולל.

אח"כ אפשר ללבן את הדברים עז הסוף ולחשוב על פתרונות/ דרכים להתמודדות בפעם הבאה.

בהצלחה לכם, לנו ולכולם!

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב