ועוד יותר, ב"ה שאת יודעת מה את רוצה... זה כ"כ חשוב!

מנסיון שלי עם בעלי, אפשר לשנות מציאות כשאומרים את הדברים אחרת.

במצב שלך הייתי אומרת לו שכל הסיבות ללדת בשע"צ נכונות (מקום דתי וכו') אבל נוחות האישה בלידה היא עניין של פיקוח

נפש (מבחינה הלכתית אפילו) ובגלל שבשע"צ יולדים רק על הגב וחשוב לך לנסות ללדת אחרת כדי שהלידה תהיה יותר טובה לך ורגועה וכו', עדיף שתלכו הפעם למקום אחר והדברים האחרים הם רק מס' 2 ולא 1, ולכן תמצאו את הפתרונות המתאימים אם צריך.

אותו דבר לגבי המשפחה שלו- תתחילי בכמה שאת שמחה שיש לכם משפחה תומכת שמשקיעה בכם עם פרחים וכו' וכו'....

אבל לדעתך העניין של הצניעות אחרי הלידה הוא לא מה שמפריע לך, אלא הצורך שלך לנוח אחרי לידה ולא לראות אנשים\גברים.

וברגע שתעשי את זה מתוך נחת ושמחה אני בטוחה שבעלך יבין אותך

(את יכולה להתחיל במשפט כזה "חשבתי על השיחה שהייתה לנו ו....")

גם כשממש לא מתאים הביקור. כשהוא מודיע על הלידה תבקשי שיגיד שאת מותשת ממש ולא להגיע מייד.קרה לי שחמי הגיע באחת הלידות לא בשעת ביקור לפני שירדתי מהמיטה ומאחורי הוילון שמע את האחות מורידה אותי  פעם ראשונה ואומרת לקחת פדים וכו'. זה היה ממש זוועה מבחינתי ופגיעה בפרטיות שלי. היי - בשביל מי אתם באים? ביקור כזה זה רק בשביל עצמכם  ולא בשביל היולדת וסליחה על הביקורת... העניין הוא שאי אפשר תמיד לומר להורים ולא תמיד זה יעזור לבקש מהם. זה קצת אי הבנה של מה היולדת צריכה וטיפה חוסר טקט שצריך לחיות איתו כי לא נצליח להסביר לעולם. ולידה אחת שגיס+גיסה + 2 ילדיהם הגיעו לפני שירדתי מהמיטה וכל הזמן משכתי את השמיכה לראות שאני מספיק מכוסה כי החלוק של ביה"ח היה קצת פתוח במקומות חשובים וזה לא נעים ממש. מבינה אותך מכל הלב. אבל מה יעזור בי"ח אחר? נשמע שגם למרכז הם יסעו או לעין-כרם ודאי.

מה שכן את חייבת לשקף לו את ההרגשה ואין מה להתווכח עם התחושה שלא נעים לי בחדר הלידה לראות אורחים ועוד גברים ולכן זה שהוא אומר שאת צנועה זה לא קשור לצורך שלך לשקט נפשי ותחושה נעימה ונקיה לייד המשפחה. נראה שלא הסברת לו מספיק והוא גבר, איך יבין לגמרי? נסי בשיחה נינוחה וגם אם לא יבין הוא יכול לכבד את רצונך. את היולדת.

באופן אישי תנוחת הלידה בשע"צ על הגב כמעט בישיבה בעזרת 2 אחיות ועם ברכיים מורמות וידיות לידיים, הייתה לי טובה מאד הרבה יותר מתאימה מזו שבהר הצופים . אך חכי שיענו לך כאלה שילדו בצורות אחרות.

בהצלחה. ואולי פשוט תלדי בשבת והבעייה תיפתר מעצמה?!!!

כשהגעתי לשם לא שמעתי את השמועה הזאת (שמאז שמעתי המון פעמים) שהם לא מקבלים תנוחות אחרות, ולא עלה בדעתי אפילו לדון בזה או לשאול או לבקש - היה ברור לי בפשטות שאני מתארגנת ללחיצות איך שנוח לי. נעמדתי על הברכיים, ואף אחד לא העיר לי על זה כלום. רק אחרי כמה דקות, כשלא הייתה התקדמות, המיילדת הציעה לי לעבור לתנוחה אחרת שכנראה תהיה לי יותר טובה - וגם היא לא הייתה בשכיבה! בקיצור, לא הייתה לי עם זה שום בעיה.

אם מכל שאר הבחינות היית מרוצה בשע"צ, לא הייתי פוסלת בגלל תנוחה. באף בית חולים את לא יכולה לדעת מראש על איזו מיילדת תיפלי, ומאידך - בכל בית חולים את יכולה פשוט להחליט שככה את יולדת וזהו, ובתקווה שהמיילדת תשלים עם זה

לגבי המחלוקת עם בעלך - אוי, מבינה אותך. גם אצלנו בלידה הראשונה הגיעו אחים שלי ושל בעלי במפתיע רגע אחרי שילדתי בערך (הם ידעו שנסעתי לבי"ח בחג וחשבו שילדתי כבר מזמן). המיילדת סירבה להכניס אותם לחדר הלידה, וסירבה גם לתוכנית של בעלי להוציא לרגע את התינוק אליהם שיראו אותו (אני עצמי כמעט ולא הספקתי לראות אותו!) והרגשתי כזאת הקלה שהיא לוקחת על עצמה את תפקיד השוטר הרע... זה היה נראה לי לגמרי לא במקום, עם כל כמה שהערכתי אותם שהתאמצו ובאו, ומצד שני זה היה נראה לי גם משהו שגברים בחיים לא יקלטו ("אבל את מכוסה, אז מה הבעיה", הא?).

אני רק יכולה להודות לה' שילדתי ביו"כ בבוקר, שהיה גם שבת.. כך שעד מוצ"ש בשעה מאוחרת- לא ראיתי אף אחד!

ובאמת חשבנו כמה זה טוב ללדת ככה בשבת כי את יכולה לנוח בלי פלא' וכו', ואף אחד לא יודע..!!

אולי להודיע קצת יותר מאוחר שילדת? נגיד, רק שאת מגיעה למחלקה? זה אחרי שעתיים לפחות.. (לא שזה נשמע לי סביר שאנשים באים לבקר כ"כ מהר יולדת אבל אולי זה יכול לעזור לך?)

באמת נראה לי שמה שהציעו פה אלו רעיונות טובים, מקווה שהם יעבדו אצלך!!

שיהיה בשעה טובה!

בכל זאת היא גם אישה שילדה... והיא תסביר לבעלה כמה דברים בסיסיים??

לבעלי אני הסברתי לפני הלידה שהיולדת היא מלכה ואפילו את הבקשות הכי מוזרות שלה מוכרחים לקיים. לא כל שכן בקשות כאלו מציאותיות!!!!!!

אני גם ילדתי בשע"צ וביקשתי תנוחה אחרת. הייתי עם אפידורל אבל הרגשתי ממש שליטה ברגליים. המיילדת ענתה לי "אנחנו נתנו לך אפידורל עכשיו תעשי מה שאומרים לך"...

אני גם לא אהבתי שם את התינוקיה ולא את האישפוז.. יש עוד בתי חולים דתיים בארץ אם זה מה שקריטי או עוד בתי חולים בירושלים.. אם לא מתאים לך משהו תעשי מה שנכון לך ולא לבעלך. אולי הוא לא מבין את זה אבל התפקיד שלך הוא ללדת והתפקיד שלו הוא לתמוך, ושכל אחד ימלא את תפקידו... [אני לא מנסה להיות פוגענית או צינית.. אבל נראה לי חשוב להדגיש את זה..

שמעתי על המון נשים בשע"צ שילדו בכריעה או לפי נוחותן. כאשר מקבלים אפידורל המצב הוא שונה ואם עוברים קורס הכנה ללידה מבינים את ההבדל. 

בי אפידורל המיילדות שם ממש ממש פתוחות ונעימות.

אין פה מה לדבר על מה נכון או לא נכון לעשות. אלא לשתף את בן זוגך בתחושות שלך. לך זה לא נעים ולא לעניין שיבואו לחדר לידה ולכן את מבקשת שלא יבואו. אולי זה לא חלק מגדרי הצניעות אבל לך זה לא נח. וכו'. הבקשה שלך היא בקשה אישית שלך וככה זה צריך להישמע. כמו גם הדיון על המקום ללדת  

אני חושבת שחשוב מאד גם להקל על הבעל בתהליך. גם הוא עובר פה קבלה של ילד נוסף, הוא מטפל בילדים וחשוב שהוא ירגיש נגיש ונח כדי לבוא ולעזור לנו (המון המון תמיכה נפשית) בימי האישפוז. ובכלל שיכיר את בית החולים ולא ירגיש שהוא תלוי בחסדי אחרים - מאד מאד משמעותי. 

בהצלחה ושתחזרי בידיים מלאות 

היא לא תעזור לתקשורת ולזוגיות שלהם...

הם צריכים ללמוד לדבר ולכבד זה את זו את הצרכים שלהם.

את מציעה להגיע כמו "מלכה" כלומר להנחית פקודות וגם אומרת "תעשי מה שנכון לך ולא לבעלך..." זה קצת צורם לי.

היא יכולה להנחית פקודות למיילדת ולדולה אבל בעלה זה קשר נצחי וצריך לעשות עבודה ולהגיע לפיתרון ששניהם יהיו מרוצים...

כמובן שאני מסכימה עם דבריך שעדיפות היולדת היא מעל הכל אבל השאלה איך עושים את זה היא המרכזית...(איזה טעם ישאר להם מהלידה אם היא תגרום לבעלה הרגשה שהיא לא מכבדת את תחושותיו?)

קודם כל בשעה טובה!

כעקרון אין בעיה בשערי צדק ללדת בתנוחות שונות,בעיקר עם המילדות הצעירות יותר.

לגבי המבקרים והקושי עם הבעל,ניסית להסביר והוא לא מבין..קורה.

תבקשי ממנו שלמרות שהוא לא מבין שיקבל. תסבירי לו שמדובר בענין רגשי,לאו דווקה הגיוני (למרות שלנו זה הגיוני לגמרי)

וחלק מהעזרה שלו בלידה זה לאפשר לך מנוחה פיזית ורגשית אחרי הלידה,וגם זמן לבד איתו ואם התינוק.

ברגע שמשהו מוגדר כ "שיגעון של יולדת" באופן מפתיע יותר קל לסביבה לקבל.

את לא יודעת לשים גבולות והכל פרוץ טוהכל מותר.

זה חוסר כבוד לעצמך, וחבל. מי יכבד אותך כשאת עצמך לא מצליחה?

בע"ה תאמצי את ההזדמנות הנפלאה הזו לתת לעצמך את המתנה הזו של פרטיות, גבולות, וכבוד.

אני מעריצה אותך

אני קלעפטע רצינית ביותר, ואם מישהו היה נכנס לי כל כך מה ר, הייתי בטוח מעירה איזה הערה מעליבה כלפי כולם 

כל הכבוד לך !!!! איזה זכויות יש לך בשמים על העניין הזה !!!!! איזה כיבוד הורים , איזה כבוד למי שחושב שונה ממך

פשוט להעריץ

אין פה עניין של גבולות, עצם העובדה שאתם  סוגרים את הדלת - זה כנראה גבול מאד חזק במשפחה שלו - וכל הכבוד שאת עומדת על זה

מה שכן - את יכולה מראש לבקש בשקט עזרה מאחת מאנשי הצוות , כדי שיצמצמו את זמן הביקרו למינימום

ואי- מצחיק זה נראה כאילו אני כתבתי את ההודעה (חוץ מכמה פרטים לא חשובים...)

אני חושבת שקודם כל בסיפור הזה חשוב לבעלך להבין שאת מאד מעריכה את המשפחה שלו. כי תראי- עדיין לא סיפרת להם על ההיריון (על אף שהורייך כבר יודעים) אמא שלך מן הסתם תהיה בלידה, והם לא מורשים להיכנס.  אז בראש הגברי של בעלך  את מפלה את הוריו לרעה (אפילו שהסיבות שלך מובנות לגמרי בעיני)  על אף שהם סבא וסבתא בדיוק כמו הצד השני.

עצתי- כמו שכמה פה אמרו- להתקשר יותר מאוחר אבל- תחכי עם זה גם לאחרים, לא יכול להיות שחברים ידעו לפני ההורים של בעלך. אז אם זה מאד חשוב לך תעשי ויתור בקטע של להודיע לכל העולם בשניה הראשונה.

אם זה מעודד אותך- סיפורי זוועה שלי- ההורים של בעלי הגיעו ישר אחרי הלידה עוד לפני שארגנו אותי בכלל, הם הגיעו אז ישר שמו לי מחיצה וארגנו אותי כששניהם נמצאים בדר מעבר לוילון- זוועה...אגב, חמי מאד הובך מזה אז אני מקווה שזה לא יחזור על עצמו (אפילו אבא שלי לא מעיז להיכנס בשלבים כאלה...)

בלידה הראשונה סבא וסבתא ודוד ודודה של בעלי באו לבקר אחרי כמה שעות במחלקה- הבעיה הייתה שמרב חולשה עוד לא קמתי אפילו לשירותים, אז אני עם הכותונת של הלידה (בגד לא ממש מחמיא) ותוך כדי מגיעה אחות ללוות אותי לשירותים. וכל הדרך מהמיטה לשירותים מתמלאת טיפות דם, אז הם הרגישו שזה לא ממש מתאים אבל לא הלכו. אלא נתנו לי "לנוח" סגרו לי וילון וישבו עם התינוק במיטה ליד (לא הייתה שם יולדת)

ב"ה בלידה אח"כ בעלי הזהיר את כל מי שהוא לא ההורים להגיע לפחות אחרי יום!!!!!!!!!

גם אצלינו המשפחה של בעלי רוצים לבוא מיד אחרי הלידה, וגם אצלהם אין בנים ואני כמו הבת שלהם....

אבל....

עוד לפני הלידה הראשונה אמרתי לבעלי. שהוא דואג לזה שאף אחד לא מגיע לבקר אותי אחרי הלידה עד שאני מאשרת. וכדי לא להעליב אמרתי לו שאף אחד זה כולל גם את המשפחה שלי, גם את המשפחה שלו וגם את ראש הממשלה .....(חוץ מאמא שלי!!!!)

ובעלי העדין דאג להגיד לכולם שאני צריכה להתאושש מהלידה אז לא להגיע. ההורים הבינו ואמרו שאפשר יהיה להגיע שיתקשר. וכך היה ברגע שהתאוששתי, התרחצתי אמרנו להם שאפשר לבוא. והם הגיעו והיו מאושרים עד השמים וגם אני הייתי נינוחה וסבלנית....  

תדמיין בבקשה (וסליחה מראש על ההשוואה, ניסיתי למצוא משהו שבן יכול להרגיש)-

'היתה לך עצירות, כל הלילה לא ישנת מרוב כאבי בטן, 

התהפכת במיטה, חשבת שאת יוצא מדעתך, הסתובב בבית, התקפלת מכאב,

בסוף נסעת באמבולנס לבית חולים, 

ועכשיו אתה שוכב במיטה עם חיתול מלא,

אבל מכוסה היטב בשמיכה.

אתה רוצה אורחים?'

טיטול מלא.

הם יבואו 20 דקות אחרי הטלפון - את יכולה לדאוג שהתלפון יצא רק כשתהיי במחלקה.

אם כי אני לא מבינה מה הבעיה לבקש להגיע עוד שעתיים פלוס.

מובן ולגיטימי לדעתי.

אנונימית יקרה,

קראתי את הודעתך תחילה בהתפעמות רבה.

את כותבת דבר כל כך מרתיח בכזו שלווה והתחשבות, כמעט בלי כעס על בן הזוג שלך -

אני במצבך הייתי... לא יודעת, אבל שום דרך לא היתה פסולה בעיני בשביל לעצור את חמי מלבוא לפני יומיים לאחר הלידה. (!)

כמובן אני לא מדברת על לינץ' (:

אבל לבעלי הייתי מסבירה בתקיפות רבה ללא השארת מקום לדיון (אני מניחה שאם הוא היה מתווכח איתי על זה גם הייתי מגיעה לעצבים רבים למדי, במיוחד במצב כזה, אני ממש מקנאה בך שנימה כזו לא מופיעה אצלך!)

ואם הוא לא היה מתקשר לחמי לומר לו את זה, אני הייתי מתקשרת,

ואם הוא עדיין היה מגיע - הייתי שולחת את המיילדת לחסום לו את הדרך, ובטח ובטח שלגיסי!!!

אז זה הרגש הראשון שעלה בי, איזו אישה נוחה את.

אבל מצד שני, האם אין בכך הגשת עצמך לרמיסה, סליחה, ללא כל הצדקה?
הרי את כל כך צודקת, איך אפשר לחשוב אחרת בכלל?
למה שלא יתחשבו בך במקום הכי רגיש שיש, ואחרי שסחבת 9 חודשים, ועברת את הדבר הזה שנקרא לידה,

מה שאת מבקשת חייב להתקבל כפקודה מלכותית, באמת!

אני חושבת שאם תעמדי על שלך בנעימות אבל בתקיפות,

כלומר תשלבי את זה שאת כ"כ לא כעסנית כנראה אבל תעמדי על שלך ללא פשרות,

בעלך לא יכעס ויבין אותך.

ככה כשאת מתביישת, ולא בטוחה, זה נשמע לא משכנע, כאילו את בעצמך סבורה שיש פה מקום ל'כיבוד הורים' או להתחשבות בזה שהוא 'נרגש ולא מסוגל לחכות',

את נמצאת בפנים אבל מבחוץ זה נשמע ממש... נורא, לא יודעת.

ליבי איתך מאד מאד,

ואני מקווה בשבילך שתדעי לעשות את זה,

תחשבי באיזו הקלה תלכי לחדר לידה ותקבלי את הילד כשהמתח שהם יופיעו פתאום פשוט לא יהיה!

את יכולה כמו שכתבו כאן לדבר ישירות עם הורי בעלך, אם את מסוגלת.

אבל המפתח האמיתי נמצא בתקשורת שלך עם בעלך. את נשואה רק לו ובניגוד למשפחה מסביב, איתו את חייבת לבנות קשר של הבנה אמיתית ושכל אחד יהיה שם בשביל השני כשהוא צריך. ואין ספק שמיד אחרי לידה אתזאת שצריכה שבעלך יהיה שם בשבילך ובמידת הצורך יגונן עלייך.

היתה לי פעם אחרי לידה שהייתי עייפה בטירוף, והיו בעיות עם ההנקה. ההורים של בעלי חיכו בזמן שמדריכת ההנקה היתה אצלי, לא זוכרת אם בסוף ראיתי אותם או לא...

את יכולה פשוט "להרדם" בזמן שאת לא מעוניינת לארח, ואפשר אפילו לגייס את האחיות כדי לבקש שקט ומנוחה.

אבל המפתח האמיתי זה שבעלך יהיה בצד שלך. דברי על זה איתו פעם אחרי פעם. אני לא רציתי מבקרים ביום של הלידה, ובבית במשך חודש. לאט לאט בעלי הבין יותר ויותר, ולמד להיות גורם מאזן ומפשר כך שאהיה מרוצה ורגועה - וגם ההורים ירגישו איכשהו טוב.

דבר אחד ברור, בוודאי שהוא לא יכול להבין אם לא תסבירי. אין לו שום דרך להרגיש מה עובר ויעבור אלייך, בלי שאת תנסי להעביר את התחושות העמוקות ביותר שלך. ולא, בחדר לידה זה לא הזמן המתאים להתחיל...

בתור בעלה של אישה שילדה לנו ב"ה כבר שניים (בתפילה ובציפיה לבאות...), אשתף במעט תובנותיי:

בלידה הראשונה אשתי הייתה שעות רבות (!) בחדר לידה, ולבסוף זה הסתיים עם וואקום: חמותי ואני בחוץ עם התהילים, ובפנים צוות שלם של מיילדת, מיילדת ראשית, עוזרת שלה(?), סטאז'רית, רופא מיילד, רופאת ילדים, ואח"כ רופאה פלסטית (או מה שהיא, בשביל עבודת התפירה המרובה) ואפילו המנקה הערביה.

לאחר כמה דקות מזמינים אותנו פנימה לחדר הלידה, ובתוך ההמולה הזו אני זוכה לראות את בני בכורי שוכב על ביטנה של אישתי, ואותה המומה ונאנקת מכאבים. כל נסיונותיי לחוות שמחה משותפת על לידת בכורינו ברגעים אלה עלו בתוהו: כאב לה! וגם היה המון בלגאן בחדר. אני לכשעצמי הרגשתי שכזו שמחה לא יכולה לבוא בשקט, וההמולה הזו היא תפאורה ראויה לדבר גדול כל-כך. אבל אישתי לא רצתה לראות לא אותי ולא את הבן שלנו, בטח לא את אמא שלה או מבקרים אחרים. כל מה שעניין אותה היה לנוח ולהתאושש.

את ההבנה למצבה של אישתי קיבלתי רק כעבור כמה חודשים, ואח"כ בהמשך, בלידה השניה (שהייתה ב"ה קלה ואינטימית הרבה יותר). רק שם הבנתי עד כמה לידה הוא לא עניין לגברים:

בכל מפגש בין שניים כ"א תורם מעט מעצמו עבור ה"ביחד", וככל שהמפגש משמעותי יותר, כך גם התרומה עבור ה"ביחד רבה יותר". בלידה ישנו מגפש ראשוני בין הילוד לבין אימו, בו האם מבטלת אל כל קיומה למען קיומו של היילוד, ואם לא - היא מסכנת אותו (וגם את עצמה...)

הדבר ההכי חשוב לאחר הלידה הוא לאפשר לאישה לקבל מחדש את כוחותיה, וכאן תפקידו של הבעל הוא חיוני מעין כמותו: לתת לה את מה שהיא צריכה עבור זה, ולא פחות מכך - למנוע ממנה את מה שעלול להפריע!

אם היא רוצה אותך - תהיה שם בשבילה. אם לא - תתרחק מעט!

אם היא רוצה את היילוד שלכם - תן לה אותו. אם לא - צוות האחיות מכיר את מלאכתו היטב, ולאמא והיילוד עוד צפוייה בחסדי ד' תקופת חיים ארוכה יחד, תעביר אותו אליהם!

אם היא רוצה את האחים\אחיות\הורים\חברות שלה, אבל לא שלך - תן לה את אלה, ומנע ממנה את אלה!

היא היא מעדיפה הפוך: את אמא שלך, אבל לא את אמא שלה (גם זה קורה לפעמים), אז זה תפקידה של הבעל: לעמוד כמו חומה בצורה!! למנוע ממנה את אי הנעימות הזו.

בקיצור: לתת ליולדת את מה שהיא צריכה כדי להתאושש, ולמונע את מה שעלול להפריע.

בתור אחת שילדה בחודש שישי פג ורק רציתי לנוח וכולם (מהצד של בעלי) וחלק מהצד שלי הגיעו לבקר ואני הראש שלי לא היה איתם אלא בפגיה... וגם הטלפונים לא הפסיקו עד שפשוט ניתקתי את הפלאפון...

לעומת הלידה השניה שילדתי בראש השנה אז עד אחרי החג (ילדתי בשני בבוקר ועד שלישי בערב) רק בעלי שהיה לידי אף אחד לא ידע ויכולתי לנוח וגם להתייחס לתינוקת שנולדה.

ואחרי זה אני גם הודעתי שלא יבואו אף אחד אבל לך תריב עם הצד של הבעל... חמותי היתה אצלי 6 שעות ואני לא ידעתי כבר מה לעשות.

הבעל חייב לעשות מה שאשתו רוצה ורק את זה אפילו אם הוא חושב אחרת!

אישה אחרי לידה רוצה רק לנוח ומקלחת כי היא מרגישה מלוכלכת ועייפה! זה לא זמן לביקור אחרי זה כשהיא כבר בבית אז כן שיבואו יעזרו יבשלו ינקו ישמרו על התינוק או על הילדים האחרים אם יש כדי שהיולדת תנוח וכדו

באמת! הלוואי וכל הבעלים היו ככה.

בלידה השנייה שלי היתה איתי מישהי בחדר שבעלה פחות או יותר הכריח אותה כמה שעות אחרי לידה לאכול סעודה שלישית (ילדתי בשבת) כי זה חובה, ולא הבין בכלל מה עבר עליה. מצאת השבת הוא רק היה בטלפונים והיא היתה ממש ממש מסכנה...

לדעתי, צריך להסביר לבעלך מה זה אישה אחרי לידה. מתוך מה שאת כתבת, מבחינתו אישה אחרי לידה זה פשוט: "אישה עייפה ושמחה". אז למה לא לבקר אותך בעצם? אמנם את עייפה קצת, אבל שמחה, וברור שאת אמורה לשמוח שעוד אנשים שמחים איתך ביחד.

אני חושבת שצריך ליידע אותו שלא זה המצב.

תסבירי לו שאישה מיד אחרי לידה היא לא "אישה עייפה", אלא אישה כמעט שבורה, שמרגישה שהגוף שלה קרוע, האיברים כואבים, הרגליים רועדות (וזה בלי מצב של תפרים, ולאחר לידה קלה ומהירה. אם הלידה יותר ארוכה ומורכבת, ואם יש תפרים, אז המצב גרוע בהרבה). בנוסף פרט להרגשה הגופנית השבורה, יש גם הרגשה גופנית היגיינית, כמו שאמרת שאת מרגישה איכס ומלוכלכת. תסבירי לו שאמנם את מכוסה ולא רואים כלום, אבל את מרגישה מלוכלכת ולא נעים לך לראות אנשים במצב כזה (כמו שלא נעים להכניס אורחים לבית הפוך ומבולגן).

את יכולה להסביר לבעלך שבאופן ניסי ביותר (אני בהחלט חושבת שזה אחד מפלאי הלידה), בתוך כמה שעות המצב משתפר בהרבה, ולכן לאחר כמה שעות, ולאחר מקלחת טובה שתתן לך גם להרגיש כיף עם עצמך, תשמחי לקבל את הוריו המקסימים שכל-כך איכפת להם מכם, ושמחים בשמחתכם.

באמת נראה לי שהבעיה היא חוסר המודעות של בעלך למצב שבו אישה נמצאת ברגעים האלה של מיד אחרי הלידה.

אולי, את יכולה להפנות אותו לשרשור הזה שיראה מה כולם כתבו.  בדרך-כלל בשרשורים אפשר לראות דעות לכאן ולכאן, אולם בשרשור הזה, ממש כולם הסכימו איתך (אין אפילו אחד שחושב שאת טועה). כלומר, את לא משונה בדרישות שלך, ואת נורמלית, ורוצה שבסך-הכל יתייחסו אלייך כמו שכל הנשים רוצות שיתייחסו אליהן.

ב"ה ילדתי אחד ביום שישי ואחת בשבת, אז עד שבאו זה כבר לפחות יום אחרי הלידה, אבל גם כשבאים שבוע אח"כ לבקר בבית ו"לראות את התינוק החדש" יכול להטריף אותי.

אני הרגשתי שאף אחד לא מתעניין בי אלא רק בתינוק, מפוצצים אותי בדברים שאני לא צריכה, באים אחיינים קטנים ומנוזלים (ואני לא אחת סטרילית אבל בכל זאת תינוק/ת בן/ת שבוע...).

וצריך 60 פעם לספר את סיפור הלידה...

עם בן זה עוד איכשהו בסדר כי כולם באים לברית וזהו (למרות שאצל הבן חמותי באה לבקר אותנו בבית 4 ימים אחרי הלידה), אבל עם בת אנשים באים בלי טקט ובלי יותר מדי לשאול, אומרים "אנחנו רוצים לבוא עוד שעה, אנחנו כבר בדרך, בסדר?"

בחיי שפעם הבאה שאלד אני לא רוצה לראות אף אחד חוץ מאת בעלי, ההורים שלי והילדים שלי.

בס"ד

כך שזה לא כזה עוזר....

והודעתי לבעלי חד משמעית שחוץ מהמשפחה המצומצת שלו ושלי [אבאמא, אחים] אף אחד לא בא, בוודאי שלא נשאר מעבר לשעות ביקור.

עוד טראומה מהלידה.....
 

לאחר לידת בני השני שכבה לידי אישה מדהימה וועכשו לאחר קריאת השרשור אני רק מעריצה אותה יותר.

האישה הזו ילדה תינוק בניתוח קסרי לאחר שלושה ימים שהיא דיממה, כיוון שלא ניכר מצוקה לעובר חיכו וחיכו (שבוע 35). היא היתה מחוברת לכל צינור אפשרי כאובה ומותשת. האישה קיבלה את כל האורחים הרבים שהגיעו לבקרה במאור פנים. בשיחת עידוד שהיא נתנה לי (באותו יום אחי התחתן ואני הייתי בבית חולים) שאלתי אותה מאיפה היא שואבת את הכוחות לחייך לכולם, והיא בפשטות הסבירה שזה נכד ראשון לשני הצדדים שחיכו לו הרבה שנים וכוולם מאוד נרגשים יחד איתה, והיא מבינה אותם ושמחה יחד איתם. מדהימה!

כמובן זו לא הנורמה, אבל המפגש איתה היה בעיני חוויה בלתי נשכחת.

עדיין לא ילדתי בע''ה גם לי זה יקרה.. 

אבל רק מהשרשור הזה בצרוף לחוסר טקט של המשפחה של בעלי שגרה באזור המרכז שבאה באותו יום של הלידה בצרוף לזה שאני לא הכי מסתדרת איתם (בלשון עדינה..) החלטתי שאני שאצטרך ללדת- זה יהיה כמה שיותר רחוק...ככה שלא יבואו..

אזור ירושלים..או נתניה משו רחוווקק...

זה ממש מובן שצריך לנוח ולא רוצים לראות אף אחד!!

אבל במעיני הישועה זו ממש ברכה,

ששעות הביקור מוגבלות לשעה קטנה פה ועוד אחת שם,

ואח"כ השומר פשוט מגרש את כולם אחד אחד!

נכון שזה לא מאפשר גישה חופשית לבעלים,

אבל בהמשך ממילא הוא צריך להיות עם שאר הילדים והריצות האלו קשות לו.

כשאת יודעת מראש באיזו שעה יהיו מבקרים אפשר להערך לזה, וכל שאר הזמן רגוע ושקט.

גם לא מצד אלו שבאים אליך,

אני חושבת אם הייתי ליד אחת שאליה מגיעים בלי סוף - זה גם קשה!

הרעש וחוסר הפרטיות והכל.

כל כך חכם לעשות את העבודה לנשים - חשבתי שזה משהו חריג,

אבל תראו כמה מכן כותבות פה על תופעה כזו!

רק רוצה להוסיף מנסיוני כדולה לגבי העניין של תנוחות לידה בשע"צ שבהחלט ניתן ללדת גם על הברכיים, בשכיבה על הצד ואפילו קרה לי פעם אחת שליוויתי לידה בכריעה (על המיטה). אז זה בהחלט אפשרי, פשוט צריך לוודא שהמיילדת  שנמצאת איתך יכולה לתמוך בסוג כזה של לידה.

לגבי התנוחה אני מתכוונת,

כי לי קרה שהגעתי לרגע הלידה, ורציתי לא לשכב, ואז המילדת אמרה לי שהיא לא יודעת לקבל לידה לא בשכיבה.

יופי, מה אני אעשה עכשיו? אצא למסדרון לחפש איזו מילדת שמוכנה להכנס רגע לילד אותי בצורה אחרת?

אם אומרים מראש זה יעזור? הרי המיילדת תהיה אותה אחת.. כמה יש במשמרת?

אם היא לא יודעת מגזר עליך ללדת דווקא בשכיבה?

מישהי תחכים אותי?

אם תגיעי עם "תוכנית לידה" זה יעזור מאוד! לך, וגם למיילדות, שחשוב להן להתאים את המיילדת הנכונה לכל יולדת.

גם במהלך הלידה, אם את מרגישה שלא התחברת למיילדת, בעלך יכול לבקש בשבילך להחליף, וזו השמחה שלהן למלא את רצונך בלידה שלך.

ובכל זאת אם הגיע רגע הלידה והמיילדת מבקשת ממך לשנות תנוחה, את בהחלט יכולה להגיד לה שאת לא מוכנה לזוז, והיא כבר תסתדר - תאמיני לי! רוב הפעמים בסך הכל צריך רק להושיט ידיים ולתפוס את התינוק בע"ה

מיילדת אחת אחראית על שניים-שלושה חדרים, ורצוי מאוד שהם יהיו קרובים זה לזה (לטובת היולדות!). אז בעיקר אחרי שכבר התמקמת בחדר, זה כאב ראש רציני בשבילם להעביר. וגם לפני כן, יש שיקולי חדרים פנויים ומיילדות עמוסות וכו'. אז אני לא אומרת שרצון היולדת הוא לא שיקול, הוא כן שיקול ובעיקרון משתדלים, אבל יש עוד שיקולים ברקע, ולא תמיד זה פשוט להחליף מיילדת.

שיהיה כתם על הסדין/ השמיכה בלי שתשימי לב, 

ויהיה לאורחים מביך מאוד, לא רק לך.

הסיפור שלי:

אצלי בלידה הקודמת שהיתה בסוף בקיסרי.. רגע אחרי שהגעתי למחלקה (לפחות הם לא הגיעו לחדר התאוששות מהניתוח..) הגיעו כל המשפחה של בעלי- חמי, האחים והאחיות (חמותי הגיעה כבר בבוקר כששמעה שאני בדרך לבית החולים...) וסבתא שלו.

חוץ מהעובדה שעוד לא הרשו לי לרדת להתקלח בגלל הניתוח והרגשתי ממש גועל נפש ומלוכלכת, כאב לי נורא ולא יכולתי לקום, לזוז, ובכלל לקבל אורחים..

ובנוסף בגלל שעוד היה אסור לרדת הייתי עדיין מחוברת לקטטר מה שגרם לשאלות מאד מביכות מצד גיסתי הקטנה (-הייתה אז בת 5): למה יש לך שקית עם נוזל צהוב ליד המיטה? וכאלה.. היה לי ממש לא נעים!!!!!

אחרי שהם הלכו דיברתי עם בעלי וביקשתי ממנו שידבר איתם , אבל הוא אמר שהם שמחים ומתרגשים- בכל זאת נכד ראשון.. ושאי אפשר להגיד להם  לא לבוא..

ובאמת יומיים אח"כ הם הגיעו שוב בהרכב מלא! (לפחות אחרי יומיים הייתי בערך ניידת.. אבל עדיין כאב לי נורא!) פה כבר נשברתי, ובשלב מסויים ביקשתי סליחה, ושאני כבר חוזרת, יצאתי החוצה והתחלתי לבכות. הרגשתי כל כך רע! בעלי שיצא אחרי התחיל להבין שאני לא מסוגלת לאורחים וביקש מהם ללכת.

נראה לי לקראת הלידה הנוכחית הוא כבר ידאג שלא יגיעו אורחים כשאני לא רוצה..

מהשרשור פה את רואה שאת לא לבד.. אולי תהיה לך בזה קצת נחמה..

שיהיה בהצלחה!

בכל אופן  שיהיה הריון קל , לידה קלה ותינוק בריא!

חשבתי שתכתבי על ילדים שכל הזמן מבקשים מותרות. צעצועים, ממתקים, דברים שקנו לחברים וכד'.

אבל את כותבת על דברים שבאמת נצרכים.

צריך למצוא את הדרך לנהל את הקניות האלה בצורה שהכי נוחה לך.

אם זה לקנות דרך האינטרנט ולא להסתובב פיזית בחנויות.

אולי לנסות להיערך מראש ולא להיתקע עם משהו דחוף שחייבים לקנות. (למשל לקנות כמה בקבוקים, ואם נשבר מייד יש חדש).

אפשר לעשות רשימה של דברים שצריך לקנות, ולקנות באופן מרוכז.

זה תלוי גם אם אתם גרים במקום עם חנויות נגישות, או שכל קנייה זה לצאת במיוחד.

ודברים שאת צריכה לעצמך, תשלבי עם הקניות לילדים.

אפשר גם לבדוק כל דבר עד כמה הוא נצרך ודחוף, ועל חלק מהדברים לוותר או לדחות את הקנייה.

הנה הילדון קרע מכנסיים, הנה מדי בית ספר לילדה,הנה נקרע לה הרוכסן בחצאית שהיא הכי אוהבת

כיפות ציציות גרביונים קולקציית חורף טרנינגים פיגמות

ואצלי יש רק 2 ב"ה, אבל בן ובת ואין ירושות אז הכל חדש כל פעם וכן זו התעסקות

וזה עוד בלי העונה של הקלפים, גולות כי לכולם יש, ספרי קריאה.. ב"ה אין לזה סוף

אני עושה ככה: ביגוד זה עליי, כולל ציוד לימודי

כל השאר - בעלי כי זה בנוסף.לתחזוק של הבית באוםן בלעדי שלי כמעט

אבל אני לא מוותרת על עצמי האמת.

כמו לפני חגים, כמו לפני חופשים ולפני חזרה לבית הספר.

אין סיבה חודש אחרי תחילת הלימודים להיזכר שחסר בגדים או בקבוקים או נעלי צעד ראשון או מחשבון מדעי.

לדעתי את צריכה ליזום בתקופות של קניות הצטיידות מקיפה ולא רק חולצות סמל נגיד.

נכון שאין קשר בין נעלי צעד ראשון לתחילת הלימודים,

אבל זאת הזדמנות לעשות יישור קו על כל מה שצריך בתקופה הקרובה.

אם נשבר בקבוק חדש פתאומי שתיקח בקבוק מי עדן עד שתהיה הזדמנות לקנות, לא דחוף. אם נשברה קופסת האוכל שיקחו בשקית אוכל לבינתיים.

אם זה דברים קטנים כמו מתנה ליום הולדת של חבר או חטיף למחר או קרם לשיער שפתאום נגמר, אני שולחת אותם לבד לקנות בסופר הקרוב.

יש כרטיס אשראי אצלם ופירוט אשראי אני רואה מה סליקה עם כרטיס ומה בגוגל פיי ואז יש לי מעקב רציף אחרי החיובים שהם משתמשים.

לעצמי אני לוקחת יום חופש מרוכז מדי פעם וקונה.

זה מזכיר לי שב1.9 הלכתי לקנות משקפי שמש ובכל בחנויות נגמרו מבצעי הקיץ עד 31.8

והייתי בשוק מי מסיים מבצעים עד שסוף סוף אפשר ללכת לקנות בלי ילדים סביבי כל היום..

לא יודעת, זה מרגיש לי שזה לא נגמר.

מדובר בשישה ילדים, גילאים שונים.

פשוט לא מצליחה לרכז את זה!

וברור שקנית הכל ללימודים והצטיידנו מעל ומעבר אבל כל הזמן צצים עוד ועוד

וכמה שנראה לי שעשיתי להם קניות הם שוב צריכים דברים

מרגישה שזה לא סביר כל היום להזמין ולהזמין לקפוץ לפה לקפוץ לשם

(וכן, בכוונה לא התייחסתי למותרות. אבל הם אוכלים את הראש עם הבקשות האלו)

מאוד עזור לי לקפוץ מדי פעם לחנות יד2

וגם לבקש דברים בקבוצות מסירה ולא אוגרות בסביבה...

אני גם לא טובה בקניות בצורה די קיצונית

והייתי רוצה יותר להצליח לקנות מה שהם צריכים בזמן

אבל גם זה כן נראלי עוזר להרגיל אותם קצת לצרכנות יותר מווסתת...

קונה מראש ובזול.

בדר'כ בסופי עונה, המבצעים, עושה קניות של ביגוד לשנה הבאה. יכול לצאת לי זול ברמת עשרה שקלים לחולצה/מכנס/חצאית (תמנון, קיווי, גולף, פוקס). עושה ככה גם עם בגדי שבת.

יש לי בארון למעלה ארגזי בד של איקאה ובהם אני מכניסה את הביגוד החדש, לרוב כבר מכובס, מקופל ומוכן,(וגם את הבגדים שעוברים מאחד לשני ויהיו רלוונטים בשנה הבאה).

כך כשמגיעה עונה חדשה, אני פותחת את הארגזים ומגלה שפע. לרוב כמעט ולא צריכה השלמות.

היה לי לא מזמן מקרה שהיינו צריכים לצאת לאירוע, ובדיוק מכנסי השבת של אחד הבנים הוכתמו קשות והזוג השני נקרע. שניה לפני שנכנסתי לפאניקה נזכרתי בארגז, פתחתי והיו שם 3 זוגות חדשים.. אחד לקחנו ואת השאר השארנו לחדש בחגים.

עכשיו למשל, לראש השנה, היו לי לכל אחד מהילדים בגד חגיגי חדש, שאף לא אחד מהם נקנה עכשיו ולא הצריך אותי להתרוצץ ערב חג..

המינוסים שעלולים להיות:

• צריך טיפה מקום אחסון (כי אם ראיתי מכופתרות חגיגיות לשבת שבדר'כ עולות 60₪ יורד במבצע ל10 או 20, אקנה כבר כמה מידות הלאה ואשמור לשנה-שנתיים הבאות)

• עלולה להיות טעות בהערכה של המידה. כמעט כבר לא קורה לי.

• יצא לי שלא זכרתי שכבר קניתי וראיתי פריט במבצע וקניתי עוד מאותו סוג. (עדיין, שווה מבחינה כלכלית ומבחינתם הלחץ)

מתנהלת ככה גם לגבי פריטים אחרים. השנה למשל לא הייתי צריכה בכלל לקנות עטיפות שקופות לספרים ולמחברות, גם לא צבעים, טושים, מחקים, מחדדים וכדומה.. כי בשנה שעברה קניתי כמה סוגים ונשארה כמות. הציוד לבית הספר מאוחסן לי בארון פתוח במחסן, בקופסאות שקופות לפי נושאים, ופשוט שולפים כשצריך.

היום בבוקר, שניה לפני שיצא לתלמוד תורה, הבן שלי פתאום אומר לי שצריך מחברת 14 שורות.. אין בעיה חמוד שלי, לך למחסן, תוודא שהוצאת את קופסת המחברות הנכונה וקח מחברת. (וקח גם עטיפה שקופה מהקופסה ליד(;)

אגב, בן אחר היה צריך מחברת 14 שורות לפני שבוע ולא היה, כי קניתי בטעות חבילות של סוג אחר. אז נכון שהייתי צריכה לקנות. אבל כשכבר קניתי, קניתי חבילה של כמה וכמה. וכשייגמר, בע'ה מקווה לשים לב ולמלא מלאי ולא לחכות שהם יצטרכו.

כשקניתי בקבוקים לבית הספר, קניתי עוד אחד ספייר. כדי שאם יישבר/ יאבד/ או כל בעיה אחרת- יהיה לי לתת בשלוף.

(בקבוק פשוט של 5 שקלים מהסטוק).

אפילו מתנות לימי הולדת של חברים יש לי כמה במלאי לעת הצורך. השבוע היה יום הולדת לחברה מהגן של הבת שלי- פתחנו את הקופסה של המתנות, בחרנו מתנה, עטפנו, ברכה וביי.

אני מוצאת שהשיטה הזו אומנם תופסת קצת מקום בבית או במחסן,

אבל:

א. מוזילה לי עלויות בצורה דרסטית

ב. מאפשרת לי להיות מאובזרת מראש להרבה צרכים ולחסוך לי התרוצצות ברגע האמת.

אם קראת עד פה- סחטיין עליך.

הצלחה ושמחה!

אני השנה מצאתי פיתרון, פתחתי קבוצת ווצאפ עם עצמי וכתבתי לכל ילד מה יש, איזה צבע, איזה חברה

ככה שגם אם אני מסתובבת בקניות ואני רואה שיש מספיק חולצות לדוגמא, אז אני לא קונה

שישה ילדים זה פרויקט גדול

גם מבחינת צריכה

זה הרבה עבודה

לי יש ארבעה

וברור לי שכל הזמן צריך לקנות ולעשות דברים שצריך

נראה לי האישו הוא הציפייה שלך שזה יהיה אחרת

כשברור מראש שזה סיזיפי

לא בגדים, לא ספרים, כלום, גם פחות מוצלחת בזה ותמיד מבזבזת יותר משרציתי רק כדי לסיים.

עכשיו יש לי שני גדולים שיכולים לקפוץ פה לחנויות קרובות לעשות לי השלמות והם סבבה עם זה וכיף להם הסיבוב הזה.

אבל בגדים לחגים או מלתחות חדשות זה עוד לא מצאתי פיתרון

אבל אם זה בשגרה, אני צריכה לסנכרן עם זה שבעלי בבית והרבה פעמים יש לי זמן קצוב ואז אני צריכה בלחץ לרוץ ולקנות מה שיש....

משתדלת לרשום לעצמי את הדברים שצריך לקנות. לתעדף את הדחופים, ומה שלא דחוף יחכה כמה ימים.

וכן, לפעמים לוקחת יום חופש בשביל לעשות את זה בנחת. אין ברירה.

בפרט כשאני חושבת איזה כיף שסיימתי עם כל הציוד הלימודי, ופתאום בתחילת השנה מבקשים גם חוצצים, צבעי מים, טושים מחיקים ודפדפת חשבון...

באמת למי שיש חנות קרובה וילדים שמסוגלים ללכת לבד - זה ממש מקל. נכון שזה עולה שקל שניים שלושה יותר, אבל גם להתאמץ לנסוע בשביל פריט בודד עולה מאמץ ודלק. הכי מתסכל אלו פריטים ספציפיים שאין בחנויות מכולת. רק בתחילת השנה קלטתי שיש לנו שני ילדים שצריכים את אותו חומש (וכשבדקתי וקניתי ספרי לימוד - ראיתי שיש בבית חומש וחשבתי שאין צורך לקנות).

זה לא רק לילדים, גם פתאום נשבר הקולפן, והתינוק הגיע לגיל שצריך כוס אימון, ונגמר לי הויטמינים...

מה שאני עושה בפועל,

עושה לעצמי רשימות, ופעם בכמה שבועות עושה סיבוב בקניון. ביגוד אני קונה הרבה אונליין. ואם אני בתקופה עמוסה מחפשת אונליין גם פריטים אחרים כמו ציוד לימודי או ציוד תינוקות.

ופעם בשבוע בערך, לדאוג לקנות את מה שכתוב.

רב הדברים זה לא פיקוח נפש, וברגע שהילדים רואים שזה כתוב, הם יודעים שנדאג לזה.

זה מוריד מראש את הנידנודים: נו מתי כבר תקנו לי...

ובשבילך, זה ירכז את הכל לפעם בשבוע, ולא כל יום, כל היום..

רשימות מרוכזות זה רעיון מעולה. אאמץ.

לגבי קניות מראש - יותר קשוח כי הבית פיצי וזה באמת לא רק סביב בגדים אלא המון חפצים שהם צריכים כמו שאחרות גם ציינו פה.

קחי לך יום ותצאי לקנות רק לךלקטנים קונה רק ביד 2...

גם ככה מתלכלך מהר

עם 7 ילדים ב"ה.

אין לי פתרונות קסם כי כאמור אני באותה סירה.

אבל כמה דברים להתייעלות:

1. יש לי רשימה בפלאפון (בפתקים) שהיא רשימת קניות סופר ומתחתיה רשימת קניות לבית/לילדים. לפעמים כשאני מרגישה שעמוס אני אומרת להם תכתבו לי ברשימה כי מה שלא כתוב אני לא זוכרת.

2. אני לא קונה מיד כשמבקשים. אם הלכתי עם הבנות לפני שבוע וחצי לקניות, אז הקניה הבאה תיהיה עוד שבועיים כנראה. אלא אם יש צורך דחוף. ואז לפני שיוצאים מבקשת מהן להכין לי פתק עם כל מה שהן צריכות. ואז אני עושה סדר עדיפויות. איזה חנויות הולכים קודם. איפה יש גם דברים לי או לקטנים, או מה מיותר בעייני וצריך להזכיר להן שקנינו בסוף העונה הקודמת או אפשר בלי.

3. אתרים מחו"ל בעיקר. אני לבית מזמינה הרבה מאלי אקספרס. גם הילדים כל מיני חפצים קטנים כמו קליפסים, תיק רחצה, בקבוקים, ציוד כושר של הבן, משחקים קטנים, דברים לתינוקת ועוד. הבנות אוהבות את שיין אז הן לפעמים מחפשות שם. אחרי זה אני עושה להן סינון מה לא נצרך או מה הן לא שמו לב לפרטים של בגד מסוים וכו.

4. אם הם מספיק גדולים (אצלי הגדולים בני 12-14.5) הם יכולים לפעמים ללכת לבד עם פלאפון ולקנות בעצמם. את יכולה לבקש שיעדכנו אותך מהחנות לפני כל קניה. וגם עוד אופציה לשלוח אותם עם חבר/ה שאת סומכת עליהם או עם דוד. במיוחד אם יש דוד/ה רווק/ה שקצת יותר פנוי/ה ורוצה קשר עם האחיינים הגדולים ומתאים להם להסתובב ביחד, יכול לחסוך לך.

5. התייעלות בקניה עצמה- אני הולכת איתן לאזור מסחרי. אני הולכת לחנות אחת לקנות משהו שאני צריכה והילד/ה נכנסים בנתיים לחנות אחרת לחפש את מה שהם צריכים אם יש שם. ואז או שהם משלמים בעצמם ממני או שאני באה מאשרת ומשלמת.

זה צרה של עוד הרבה זמן! תתעסקי בצצרות של עכשיו בלבד!!! (בסוף זה משוער, את יכולה ללדת גם שבועיים קודם, ר"ח או בכלל ברח אייר ..בקיצור אל תדאגי!!

אבל חבל על האנרגיות שלך

כשזה יגיע זה יגיע וזה יהיה הכי מדויק.

אגב, לקחת בחשבון ששנה הבאה שנה מעוברת?

אולי את בכלל אמור ללדת בפורים?

אז זה כן ערב פסח...

מן הסתם אם זה המשוער, את עדיין לא יודעת את מין העובר.

אם זה בן, אפשר להיחלץ על בר מצוה בשבת הגדול עוד 13 שנים(;

חח סתם בהומור.

בע'ה הכי חשוב שיהיה בבריאות טובה ובידיים מלאות ולכי תדעי.. החיים מפתיעים (ומצטרפת למי שכתבה שתבדקי כי השנה מעוברת)

אני פעם לא יצאתי לטיול באיזשהו תאריך כי אמא שלי היתה לקראת לידה. בסוף ילדה יותר מחודש אחר כך!

אז בנחת ובבריאות בע'ה

בר מצווה חול המועד פסח יותר מסובך...

מי תביא דירה לשבת הגדול?

אני פעם הבאתי דירה לשבת בר מצוה בפסח אבל רק אחרי שהם התחייבו לי שהם לא מכניסים לבית אוכל. (יש אצלנו הקפדות מאוד גדולות בפסח ולא התאים לי החשש שנכנס משהו שיפסול לי את הכלים). כן השארתי להם כיבוד מפנק.

אבל דירה לשבת הגדול? עם כל הטירוף של אמצע הניסיונות.. וגם בדר'כ הרוב בבית שלהם בשבת כזו כי ההורים/החמות לא ששים לארח..

אבל באמת הרחקתי ממש(;

והכל שטויות

הכי חשוב בבריאות בע'ה

ברית בשבת הגדול (יומיים לפני החג) ואחכ בר מצוה שבוע וחצי לפני פסח. היה מאתגר, אבל מוצלח ביותר. לא השגנו דירות לכולם אז לפי הדירות- הגיעו האורחים.

ולא ידעתי בהריון שזה בן, אז לא הייתי לחוצה כל ההריון.

אני חושבת על האופציה של ברית בפסח😂 אנחנו לא אוכלים בפסח מחוץ לבית (שזה אגב חלק ממה שמלחיץ אותי באופציה של להיות מאושפזת בפסח) אז זה יהיה מורכב ממש

אני חושבת שאני רוצה בת רק כדי לחסוך לי את הלחץ מזה😂

כשאסור עדיין לאכול מצות וכבר אי אפשר חמץ. אכלו שם בערך גפילטע פיש וזהו. אבל זה היה לפני המון שנים.

כיום באמת שיש כ''כ הרבה דברים שאפשר לקנות בכשרויות הכי גבוהות ובלי שרויה ובלי כל מיני בעיות.. בע'ה שיעבור בשלום ובטוב!

אבל אצלנו קבעו אותה בשחרית של ותיקין כדי שיהיה אפשר עדיין לעשות המוציא על חמץ.

היה ערב חג מטורף אפילו יותר משנה רגילה...

אני איתך אחותי

המשוער שלי ביום האחרון של פסח

ואני בעננים איזה תאריכיםםםםם ללדת בהם אמאלה!

יום הולדת בפסח זה מיוחד, אז יש במה להתעודד😅

אז בלי

לחץ אחותי, הכל אפשרי😉

סתם כדי להירגע🙂

הספקתי להילחץ ולהתחיל לנקות לפסח.

חחחח......

משוגעת

עכשיו רק עצוב לי שלא זכיתי.

בעיני לא להילחץ אבל כן לחשוב על זה בשעשוע ואתגר במובן החיובי,

חלק מהחוויה של הריון, להיות במחשה על התלמ ועל המשמעות שלו (היה לי תלמ ביום כיפור לפני 8 שנים, חוויה עצומה היה להתלהב מזה.)

היה בסדר גמור. ממש דאגתי מהאוכל בבית חולים האמת (והייתי שם ארבעה ימים) והיה ממש לא נורא

אחת במעייני הישועה והיה סיוט כי לא נתנו שם בפסח להכניס אוכל, ואני איסטניסטית ולא נוגעת באוכל של הבית חולים אז היו צריכים לעבוד קשה להכניס לי אוכל🤦🏻‍♀️ היה סיוט. הייתי מאושפזת מלמחרת החג הראשון וילדתי רק בערב שביעי של פסח אחרי שבת חול המועד בבי"ח... אז השתחררתי רק אחרי החג. זה היה לפני הרבה שנים והמחלקה היתה ישנה והיתה לי חוויה על הפנים.

הלידה האחרונה שוב היתה בפסח אבל הפעם ילדתי באיכילוב והיה מושלם! זה חדרים פרטיים אז לא היה כ"כ משנה לי מבחינת האוכל וכו כי בכל מקרה כל אחת אוכלת בחדר שלה ואני אכלתי אוכל מהבית בנחת בלי להחביא😉.

מבחינת התארגנות לחג- רק הוצאתי חמץ מינימום בלי פרויקטים של ארגון ומיון שלא קשורים לחמץ, הכל בנחת ורגוע. דווקא היה נוח שחול המועד וכולם בחופש ועזרו עם הילדים בבית בשמחה, אבל יש לי משפחה מדהימה שגרים קרוב אז זה באמת מאד הקל. אחרי החג בעלי טיפל בכלי פסח והחמץ (ואחרי שהתאוששתי מהלידה סידרתי את הארונות מחדש😉). אם יש לך עוד שאלות- בכיף.

הייתי בטוחה שאלד בחג ראשון ואז הברית תהיה בחג שני שהיה יומיים ופחדתי מזה ממש

בסוף ילדתי לפני וככ שמחתי שלא היה לי אכפת מכלום חח

הברית הייתה בחול המועד, עשינו בבית הכנסת, הזמנו קייטרינג, היה מעולה.

חייבים להתחיל לחסוך לשבת בר מצווה באיזה מקום כי אף אחד לא ייתן את הבית שלו בשבת הגדול חח

ואולי השנה מראש תקפידו יותר בנושא חמץ כדי שיהיה יותר קל לנקות

לדוגמה לא לאכול חמץ בחדרים

כי לנקות בית עם בטן של חודש 9 לא סימפטי גם בלי קשר לתל"מ שניה לפני פסח

אני חששתי הריון שלם מברית בתשעה באב בלי לדעת בכלל מה מין העובר.

בסוף יצאה ברית בשבת והיה יותר כאב ראש אפילו😂

אל תחשבי על זה ככה

תהיי בראש שאת לא קובעת את המציאות והכל יסתדר לטובה גם אם זה בתוך החג וכו' זה כבר מוריד מהלחץ

גם הייתי בתקופה הזו לקראת לידה ואנשים יותר נלחצו ואמרו לי שלא תלדי ביום הזה ולא ביום הזה...

כאילו מי אנחנו ומה הבחירה שלנו בדברים האלה בכלל??

ב"ה ותודה על מה שיש מתי אני אלד זה לא משנה העיקר שהחוויה תהיה טובה בבריאות ובידיים מלאות

אני פשוט מנתקת את זה.

היו לי גם מקרים שחברים מאד טובים אמרו לי אישית דברים מאד מכוערים בקטע פוליטי, מבחינתם זה היה סוג של בדיחה מבחינתי זה הבהיר לי איך הם רואים את הסביבה שלי וכמה הם מנותקים מהמציאות. אבל היה לי חשוב הקשר איתם ופשוט אחסנתי את זה במקום אחר במוח ו"שכחתי".

נראה לי שזה יכול לקרות עם כל מיני אנשים בכל מיני תחומים שפתאום חברה נגיד תגיד משהו ממש מעליב או ממש חסר טקט. ואנחנו מחליקים ומתעלמים.. אז כזה.

משתדלת ממש פיזית לא לשמוע את השיחות האלה. לא רוצה לדעת מה אומרים.

יש לי מישהי ממש חמודה בעבודה שאני מעריכה מאוד והיא שמאלנית, אמנם לא כזה מדברים אצלנו פוליטיקה אבל לפעמים זה עולה ואני שומעת את הדעות הנחרצות שלה (והיא את שלי חח).

יש דברים שאלה טענות לגיטימיות שאני מבינה ומכבדת אם כי לא מסכימה, ויש כל מיני טענות הזויות כאלה כמו שסיפרת, נגיד היא אמרה לי פעם ברצינות תהומית שהאיראנים התקיפו אותנו בגלל ביבי, ואם היה ראש ממשלה אחר הם לא היו יורים עלינו כי הם סבבה עם הישראלים רק לא עם ביבי.

עכשיו איך אמורים להגיב לדברים האלה? והיא משוכנעת שזה נכון! אני מסתכלת על אנשים כאלה בעיקר שהם מאוד מאוד תמימים ומאמינים לכל מה שמאכילים אותם, והתקשורת מאכילה אותם המון.

לא קורה מצד אחד של המפה הפוליטית

זה קורה מכל הצדדים

ובקצוות זה בולט העיוורון של אנשים אחר האידאולוגיה

משמאל ומימין

את קיטונם ודעתם ברבים. כי אצלנו במשרד יש גם שמאלנים וגם ימניים ומי שכל הזמן מדבר נגד (באופן מסריח) זה השמאלניים.

סובייקטיבית או אובייקטיבית

אם את ימנית את לא יכולה לראות את התמונה המלאה

כי אני יודעת להגיד את כמות היחס של דיבורים לכאן ולכאן. ובתור אחת שלא משתתפת בשיחות האלה אני אומרת מהצד.

ואני גם הדתייה היחידה בערך (יש אחד חופש כיפה אבל הןא לא תמיד מגיע)

ובאמת לפעמים הם גם מקשרים דברים לא קשורים ואומרים שזה 'החרדים' או דיבורים על ילודה או באמת דברים שאני משתגעת

אז אני פשוט או לא משתתפת בשיחה אאכ פונים אליי ישרות ואז אענה משו ציני או מצחיק או מוגזם (מה הם לא מונעות נו הנה חמדמדה מותר לכם למנוע הריון?? אני: מפתאוםםםםםם אנחנו לכולנו יש עשרה ילדים פקל ילד בשנה אין ברירה חייב לגדל את אוכלוסיית החרדים!! סתם דוגמא)

אישית אני מעדיפה את זה מאשר להיכנס לדיונים עקרים סתם

הרי לא ייצא מזה כלום

אני שומרת על גזרה ניטרלית, ואם מישו (היה פעמיים כאלו רק) אומר משו לא במקום, אני סןתמת… אין לי עניין לענות לאנשים שלא יקשיבו…

לא מתייחסת לזה כאיך אהיה מולו בפן המקצועי, ולא משליכה על איך אני נתפסת בעינהם, זו אני. זה הם. הם יודעים שאנחנן שונים כמו שאני יודעת את זה…

זה זוועה של חשיבה והם ברדיפה עצמית.

לא חושבת שההסתכלות שלך צריכה להיות אחרת עליה.

רחמים זה המקסימום המתאפשר.

תשמחי שהגעת להבנה שהם קיצוניים בקצה הקצה ולא שאת חיה באשליה שכל אחד לדעתו שלו. זה אשליה.

אני משתדלת להפריד בין כמה דברים

שמאל/אנטי ביבי שחושב אחרת ממני בכל מיני דרכים אבל במהות הוא ציוני - יש לי איתו שיח. יכולה לא להסכים איתו, להשתדל לא לדבר איתו על פוליטיקה, אבל עדיין פשוט חושבים אחרת ומסכימים לא להסכים.

לעומת שמאל פרוגרסיבי עם מחשבות שממש אנטי ישראליות והרסניות - זה לא מקובל עלי. אני מתרחקת מאנשים כאלו. לשמחתי לא עובדת אבל כמובן שיש בין החברים, אני מבחינתי פשוט התרחקתי. לא ברעש וצלצולים אבל לא רוצה להכיל מי שבפועל מעדיף את אויבינו על פנינו.

דבר שני חשוב להפריד בין אנשים שמכירים את מה שקורה באמת ביהודה ושומרון או בכללי מודעים למצב, לבין אלו שניזונים מהתקשורת - לדוגמא מה שקורה ביהודה ושומרון מוצג בתקשורת באור מאוד מסויים שאם לא הייתי יודעת דברים אחרים גם אני הייתי מזדעזעת מאוד. לאנשים כאלה אני אמנם אתבאס מהם אבל אם יהיה לי כוח אנהל איתם דיון ואציג להם נתונים אחרים ואם לא פשוט אצטער על שטיפת המוח אבל אבין שהם פשוט לא מודעים למציאות.

בסוף אני חושבת שטוב מאוד לבחור חברים שיודעים להבחין בין טוב לרע, ואין סיבה להעריך את מי שבוחר בשם כל מיני ערכים הרסניים וזרים להשתלח במדינה שלנו

הרוב הגדול של הציבור, גם השמאל. אוהב את ארץ ישראל ועם ישראל ורוצה פה בניין יחד.

על המציאות דרך העיניים שלהם. אבל אחרי המלחמה זה כבר לא הגיוני.

אז עוזר לי להבין שמאוד קשה לשנות תפיסת עולם, גם כשהמציאות מראה משהו אחר המוח מנסה למצוא איך בכל זאת תפיסת העולם המבוססת במוח יכולה להמשיך להתקיים ולהסתדר עם הנתונים בפועל. במקרה הזה הספיצפי גם התקשורת ממשיכה לבסס ולתמוך אז זה עוד יותר מעודד להמשיך את אותה תפיסת עולם.

בעיניי מי ששינה תפיסת עולם בעקבות המלחמה ראוי להתפעלות, ומי שלא הוא לא חולה או טיפש. הוא פשוט תקוע בתפיסת עולם מעוותת שלמד וממשיכים לספר לו ולא בחן באופן מחושב מול מבחן המציאות.

שאין לך מה להתבאס שזה משפיע עלייך

כן לנסות לשחרר כי לא כיף לעבוד ככה

אבל להבין שבעצם זה משפיע עלייך כי אכפת לך

אכפת לך מהעם שלך ולכן נוגע בך לשמוע כאלה דעות

זה טוב שאכפת לך...

לשים ספריי לשיער, כזה של תסרוקות, על סרט נגד החלקה. לא ניסיתי בעצמי אבל.

תסרקי אותו לאחור (לי נגיד יש פוני עם שביל בצד, ואחריו אני מסרקת לאחור), ככה הסרט יותר נעצר.

ועוברים לכובעים עם סרט מובנה.

פטנט לבובו עם סרט סילקון.

לדעת כדאי לנסות

יותר מבלי כלום

זה נמשך אחורה

על השיער ואז שמה את הבובו

זה מה שאני עושה רק באירועים מיוחדים ועבד לי מושלם בפעמים שניסיתי.

לא עושה את זה בשוטף כי זה מגעיל 😅

וגם יש שיטה של להשאיר כמו פוני כזה מקדימה ולשים אותו אחורה אחרי שקושרים צד אחד של הבובו. לא יודעת אם זה מובן ככה, ואם זה רלוונטי כי נשמע שאת לא בקטע של בובו.

על זה מגלגלת מטפחת ומוסיפה סרט החלקה

נשמע מסובך אבל זה שתי דקות

בובו פשוט לא החזיק לי.. עכשיו לא קורה שעפה לי המטפחת

מהסופר פארם. חזקות מאד

קניתי רק פעם אחת - בינתיים עברו יותר מ 4 שנים ומאד מרוצה

חפשי בחנויות פינק ליידי ובקמיליון.

ראיתי שהם התעדכנו ויש להם גם כמו בובואים כאלו

אפשר לקנות גם בביוטיקר, עולות כמה שקלים להרבה סיכות

אלו סיכות שאם את מחברת לשיער אין שום סיכוי בעולם שזה מחליק

זה חזק ממש, אם כבר החשש איתן שלא יתלשו שערות

היום

שמעתי דברים טובים על בובו של תאיר סול

בובו Archives - תאיר סול - TAIR SOL

כרגע המלאי אזל אבל אמור להתחדש

אני מקווה שיחזור למלאי

אולי נתפס עליו אבק וכד וככה הוא פחות יחליק לך.

אמי מכבסת אותו מפעם לפעם

לדעתי המטרה של חוג שהוא יהנה ויעשיר את הידע, קצת חשיפה למשהו נוסף בחיים. לא מעבר..

אלקטרוניקה זה מצוין ולדעתי זה רק הבדל בשם של החוג ולא הבדל אמיתי.

אני בטוחה שהוא בכל מקרה נועד לגדולות

ואם כבר זה נקרה לפתחך ואת מזהה כאן איזה קושי אצלך, ואת מזהה את הכשלים בצורת החשיבה שמובילה אל הקושי ומודעת לחוסר ההיגיון בתחושה, אפשר להפוך את זה להזדמנות לתרגול.

למשל תרגול של שחרור, של לשים את עצמי בצד ולתת לילד להיות.

הוא יספיק לשנות את תחומי העניין שלו?

חוץ מזה, בתור אחת שנשואה למהנדס אלקטרוניקה - נעלבתי שאת חושבת שזה לא נחשב זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)

כתבתי לך בהומור, כדי להקליל לך את הסיטואציה😊❤️

איך חוג בכיתה א ישפיע על השכר שלו?

אז שנה הבאה יהיה ברובוטיקה....

ואם הילד מתלהב מה זה משנה אם זה מושך אותך או לא?

אגב הנדסת חשמל זה תואר לא קל... וגם השכר לא רע נדמה לי....

(ואת כבר לא באמת יודעת אם יש לו ראש מתמטי שיתאים לדבר כזה. ..)

באופן כללי חוג זה להרחבת אופקים

ולהתנסויות שלא נתקלים בהן ביומיום

וגם לכיף והנאה וחיזוק הביטחון העצמי

הנושא של החוג לא באמת קריטי עד כדי כך....

והוא אמר שבשלב הזה בחיים הכי חשוב לבנות אוריינות מדעית - ואז בעתיד כבר יש בסיס לכל מקצוע מדעי שהוא. אז זה לא משנה לאיזה חוג ספציפי הוא ילך, העיקר שעכשיו הוא מקבל את יכולת הלמידה המדעית.

ועוד דבר שהוא אמר - עם קצב התפתחות הבינה המלאכותית, אין לדעת כיום אילו מקצועות ייחשבו רווחיים כשהבן שלך יהיה גדול מספיק... אז שוב, לכן כרגע מספיק רק "החינוך המדעי", ולא המקצוע המדויק.

זהו, מקווה שזה הרגיע אותך קצת יותר

העיקר שהילד נהנה וטוב לו.

לא הייתי שמה בכיתה א' בחוג שבעתיד יכניס שככר גבוה וקשור להיי טק.

אם כך, הכי טוב זה חוג מיומנות AI

העיקר הילד טוב לו, אל תתבאסי.

אני במקרה כזה שלחתי את הילד גם לחוג השני לניסיון, ואז בחר... ומה שיבחר מבורך

זה שלב כ"כ מוקדם בחיים, הוא יכול לשנות את דעתו עוד מיליון פעם עד שיגיע לבחור מקצוע וגם אחרי.

אני הייתי בכיתה א בחוג חקלאות, מה לי ולזה היום? 😅

ועדיין היתה לי הזדמנות להיחשף לדברים שפחות יש לי בהקשרים אחרים בחיים ומאמינה שהרווחתי מהם.

תנסי לראות מה הילד מרוויח מהחוג (שזה אגב לא קשור רק לתוכן הספציפי בעיניי - זה יכול להיות התנסות, סיטואציות חברתיות, מחקר עצמאי, חוויות הצלחה וכישלון, מוטוריקה ועוד ועוד), לא איך קוראים לו ואיזו אסוציאציות זה עושה לך.

הילד נהנה ומתפתח? נהדר.

גם ככה אין לכם וטו על מה שהוא יעסוק בו ומן הסתם לא תרצו שיגיד שזה בגללכם

למקצוע שלו לחיים.

לדעתי לחשוף לתחומים זה תמיד טוב הוא יכול לעשות חוג רובוטיקה שנה הבאה בכל מקרה הקשר בין זה למקצוע האמיתי הוא תלוש.

והצחיק אותי שלדעתך אלקטרוניקה שזה למשל חשיפה להנדסת חשמל נחשבת עבודת כפיים זה מקצוע סופר מבוקש ונדרש והיום עם הAI דווקא תכנות שזה רובוטיקה בירידה בביקוש.

אל דאגה...

והניחי לו לנפשו.

ומודה שאני לא הייתי עולה בקלות על ההבדל בין החוגים

ויותר מזה-

בעיני, מי שמגיע לחייו הבוגרים כשהוא העשיר את עולמו הפנימי את תחומי ההתעניינות שלו, כשיגיע לבגרות ולתחום העיסוק בו יבחר, הוא יגיע הרבה יותר יצירתי, חכם ועם יותר עושר פנימי.

ואגיד לך עוד משהו-לפעמים עיסוק במשהו בגיל צעיר מדי עלול לפתח אנטי, במיוחד כשהילד לא נמשך או לא בחר את זה, אלא זה היה רצון ההורים. מכירה כמה וכמה שההורים לחצו עליהם ללמוד נגינה מגיל קטן וכשטיפה גדלו- זרקו את זה.

אין ערובה לשום דבר.

תני ללכת למה שמעניין אותו. עכשיו המיקוד זה לגדל ילד שסקרן לחיים וללמידה, שנהנה, שכיף לו, תני לו לטעום ולחוות ולהתנסות ולהתעשר בידע ובחוויות.

בסוף בסוף בע'ה יבחר את העיסוק שלו לפי נטיית ליבו וכשרונותיו.

קוריוז מצחיק לסיום- כשהייתי באולפנה, היתה איתי בכיתה מישהי שמאוד מאוד רצתה ללמוד במגמת ספרות. וההורים שלה לא הסכימו, כי רצו תחום ריאלי ולא היתה לה ברירה והיא נרשמה למגמת ביולוגיה.

מה קרה כשהלכה ללמוד תואר ראשון (והבחירה סופסוף היתה בידה)? - הלכה ללמוד ספרות..(:

לא הייתי שמה לב לטעות.

שוק העבודה יראה שונה לגמרי

דווקא חשמלאים (כן אלה שעובדים עם הידיים) כנראה ירוויחו יותר ממנהדסי תוכנה

אבל יש עוד לפחות 20 שנה עד שהוא יגיע לשם

והחוג לא באמת ישפיע על מה שהוא יהיה בעתיד

בעלי עשה בשבת שאחרי הלידה קידוש למתפללים בבית הכנסת וקרא שם, אני נחתי בבית בינתיים😉.

ברכת הגומל אפשר להגיד בלי קשר כשיש הזדמנות.

אין שום חובה להשקיע, אגב לא רק לבנות... גם בריתות עשיתי מצומצם ובלי הוצאות כמעט כי אישית לא התאים לי אחרי לידה אירוע רציני.

תעשי מה שנוח לך ונכון לך.

לגדולה עשינו קידוש בישיבה של בעלי, כשהיא היתה בערך בת חודשיים.

לקטנה בעלי עשה סיום והביא כיבוד לישיבה למחרת הלידה.

ואנחנו נוהגים לא לברך הגומל אחרי לידה.

גדולה אצל חמותי עם כל אחים שלי ושלו והוורים שלי (לחמותי יש בית גדול ממש ולב רחב ב"ה❤️)

ואתל הקטנה סגרנו מסעדה חלבית בדיוק חודש אחרי הלידה, גם הזמנו כזה אחים אחיינים הורים סבא סבתא (היו לנו 34 אנשים) ואכלנו ובעלי אמר דבר תורה, אני ניראלי בירכתי הגןמל לפני לא בטוחה מתי

וזהו

היה ממש כיף ואני מאוד מאוד שמחה שעשינו את זה

יש אומרים שיש עניין לעשות קידוש לבנות

אבל אני פחות מחזיקה מזה באופן אישי

עשינו מסיבת הודיה עם המשפחה הקרובים (ההורים והאחים שלנו) בערך חודשיים אחרי הלידה.

אצלנו בבית, ארוחה חלבית (את הרוב אני הכנתי כי אני אוהבת) ודיברנו קצת על השם והסיפור של הלידה.

מאמינה שבמשך השנים כשהמשפחה תגדל לא בהכרח נעשה דבר כזה.

בעיניי מה שתיארת ממש מספיק, אבל בסוף את צריכה להרגיש עם זה בנוח.

בסופו של דבר מי שהכי שמח בהולדת תינוק הם בני המשפחה

אנחנו אישית עושים קידוש לקהילה לבנות, כי לא רוצים להטריח את המשפחה שלנו להגיע. אנחנו עושים את זה בבית שלנו. אבל נשמע שאצלכם זה לא מתאים, מכמה בחינות, אז לא...

(לבת שלי שנולדה בקורונה עשינו "אירוע" בזום כשהייתה בת שמונה ימים - סתם כי זה מה שיצא - והקרנו בו מצגת שבסופה נחשף השם שבחרנו לה אבל עשינו לה גם קידוש שהייתה רגיעה בקורונה. בכל אופן, אולי זה גם משהו שאתם יכולים לעשות, אם זה מתאים לכם...)

רק שהייתי מזמינה גם את אחים והורים של בעלך אם מסתדר.

אנחנו עשינו ל2 הבנות אירוע קטן בבית רק עם ההורים והאחים של שנינו.

מבחינת גודל נשמע לי מעולה, אבל כן נשמע לי חסר שמשתפים רק צד אחד

תשלחי "הזמנה" למסיבת הודיה

תכיני עוגה שווה שהשם של הילדה רשום עליה

תבואו בבגדים חגיגיים (כולל התינוקת)

תחפשי ברשת ברכות או תפילות ל"זבד הבת" ותברכו

תכיני מזכרות קטנות (משהו סמלי)

אירוע בתוך חודש מהלידה

הזמנו את המשפחה הקרובה, לא עשינו קייטרינג ואירוע גדול אבל כן עשינו סעודת הודיה

לא ברור לי האפלייה... למה לתינוק חוגגים ולתינוקת לא.

רצינו לציין את המאורע, לחגוג עם המשפחה, ולהודות לה'.

לכל אחת במתכונת אחרת, בגדול בעיקר עם המשפחה:

החל מאירוע שדומה לבת מצווה, ועד לפיקניק ועל האש בגן סאקר. איך שהרגשנו באותה תקופה שבא לנו לחגוג.

אבל אנחנו לא חוגגים כי חייבים, אנחנו חוגגים כי אנחנו ממש ממש שמחים!

הביתה ועשינו מנגל

אפילו לא עם המשפחה...