ועוד יותר, ב"ה שאת יודעת מה את רוצה... זה כ"כ חשוב!

מנסיון שלי עם בעלי, אפשר לשנות מציאות כשאומרים את הדברים אחרת.

במצב שלך הייתי אומרת לו שכל הסיבות ללדת בשע"צ נכונות (מקום דתי וכו') אבל נוחות האישה בלידה היא עניין של פיקוח

נפש (מבחינה הלכתית אפילו) ובגלל שבשע"צ יולדים רק על הגב וחשוב לך לנסות ללדת אחרת כדי שהלידה תהיה יותר טובה לך ורגועה וכו', עדיף שתלכו הפעם למקום אחר והדברים האחרים הם רק מס' 2 ולא 1, ולכן תמצאו את הפתרונות המתאימים אם צריך.

אותו דבר לגבי המשפחה שלו- תתחילי בכמה שאת שמחה שיש לכם משפחה תומכת שמשקיעה בכם עם פרחים וכו' וכו'....

אבל לדעתך העניין של הצניעות אחרי הלידה הוא לא מה שמפריע לך, אלא הצורך שלך לנוח אחרי לידה ולא לראות אנשים\גברים.

וברגע שתעשי את זה מתוך נחת ושמחה אני בטוחה שבעלך יבין אותך

(את יכולה להתחיל במשפט כזה "חשבתי על השיחה שהייתה לנו ו....")

גם כשממש לא מתאים הביקור. כשהוא מודיע על הלידה תבקשי שיגיד שאת מותשת ממש ולא להגיע מייד.קרה לי שחמי הגיע באחת הלידות לא בשעת ביקור לפני שירדתי מהמיטה ומאחורי הוילון שמע את האחות מורידה אותי  פעם ראשונה ואומרת לקחת פדים וכו'. זה היה ממש זוועה מבחינתי ופגיעה בפרטיות שלי. היי - בשביל מי אתם באים? ביקור כזה זה רק בשביל עצמכם  ולא בשביל היולדת וסליחה על הביקורת... העניין הוא שאי אפשר תמיד לומר להורים ולא תמיד זה יעזור לבקש מהם. זה קצת אי הבנה של מה היולדת צריכה וטיפה חוסר טקט שצריך לחיות איתו כי לא נצליח להסביר לעולם. ולידה אחת שגיס+גיסה + 2 ילדיהם הגיעו לפני שירדתי מהמיטה וכל הזמן משכתי את השמיכה לראות שאני מספיק מכוסה כי החלוק של ביה"ח היה קצת פתוח במקומות חשובים וזה לא נעים ממש. מבינה אותך מכל הלב. אבל מה יעזור בי"ח אחר? נשמע שגם למרכז הם יסעו או לעין-כרם ודאי.

מה שכן את חייבת לשקף לו את ההרגשה ואין מה להתווכח עם התחושה שלא נעים לי בחדר הלידה לראות אורחים ועוד גברים ולכן זה שהוא אומר שאת צנועה זה לא קשור לצורך שלך לשקט נפשי ותחושה נעימה ונקיה לייד המשפחה. נראה שלא הסברת לו מספיק והוא גבר, איך יבין לגמרי? נסי בשיחה נינוחה וגם אם לא יבין הוא יכול לכבד את רצונך. את היולדת.

באופן אישי תנוחת הלידה בשע"צ על הגב כמעט בישיבה בעזרת 2 אחיות ועם ברכיים מורמות וידיות לידיים, הייתה לי טובה מאד הרבה יותר מתאימה מזו שבהר הצופים . אך חכי שיענו לך כאלה שילדו בצורות אחרות.

בהצלחה. ואולי פשוט תלדי בשבת והבעייה תיפתר מעצמה?!!!

כשהגעתי לשם לא שמעתי את השמועה הזאת (שמאז שמעתי המון פעמים) שהם לא מקבלים תנוחות אחרות, ולא עלה בדעתי אפילו לדון בזה או לשאול או לבקש - היה ברור לי בפשטות שאני מתארגנת ללחיצות איך שנוח לי. נעמדתי על הברכיים, ואף אחד לא העיר לי על זה כלום. רק אחרי כמה דקות, כשלא הייתה התקדמות, המיילדת הציעה לי לעבור לתנוחה אחרת שכנראה תהיה לי יותר טובה - וגם היא לא הייתה בשכיבה! בקיצור, לא הייתה לי עם זה שום בעיה.

אם מכל שאר הבחינות היית מרוצה בשע"צ, לא הייתי פוסלת בגלל תנוחה. באף בית חולים את לא יכולה לדעת מראש על איזו מיילדת תיפלי, ומאידך - בכל בית חולים את יכולה פשוט להחליט שככה את יולדת וזהו, ובתקווה שהמיילדת תשלים עם זה

לגבי המחלוקת עם בעלך - אוי, מבינה אותך. גם אצלנו בלידה הראשונה הגיעו אחים שלי ושל בעלי במפתיע רגע אחרי שילדתי בערך (הם ידעו שנסעתי לבי"ח בחג וחשבו שילדתי כבר מזמן). המיילדת סירבה להכניס אותם לחדר הלידה, וסירבה גם לתוכנית של בעלי להוציא לרגע את התינוק אליהם שיראו אותו (אני עצמי כמעט ולא הספקתי לראות אותו!) והרגשתי כזאת הקלה שהיא לוקחת על עצמה את תפקיד השוטר הרע... זה היה נראה לי לגמרי לא במקום, עם כל כמה שהערכתי אותם שהתאמצו ובאו, ומצד שני זה היה נראה לי גם משהו שגברים בחיים לא יקלטו ("אבל את מכוסה, אז מה הבעיה", הא?).

אני רק יכולה להודות לה' שילדתי ביו"כ בבוקר, שהיה גם שבת.. כך שעד מוצ"ש בשעה מאוחרת- לא ראיתי אף אחד!

ובאמת חשבנו כמה זה טוב ללדת ככה בשבת כי את יכולה לנוח בלי פלא' וכו', ואף אחד לא יודע..!!

אולי להודיע קצת יותר מאוחר שילדת? נגיד, רק שאת מגיעה למחלקה? זה אחרי שעתיים לפחות.. (לא שזה נשמע לי סביר שאנשים באים לבקר כ"כ מהר יולדת אבל אולי זה יכול לעזור לך?)

באמת נראה לי שמה שהציעו פה אלו רעיונות טובים, מקווה שהם יעבדו אצלך!!

שיהיה בשעה טובה!

בכל זאת היא גם אישה שילדה... והיא תסביר לבעלה כמה דברים בסיסיים??

לבעלי אני הסברתי לפני הלידה שהיולדת היא מלכה ואפילו את הבקשות הכי מוזרות שלה מוכרחים לקיים. לא כל שכן בקשות כאלו מציאותיות!!!!!!

אני גם ילדתי בשע"צ וביקשתי תנוחה אחרת. הייתי עם אפידורל אבל הרגשתי ממש שליטה ברגליים. המיילדת ענתה לי "אנחנו נתנו לך אפידורל עכשיו תעשי מה שאומרים לך"...

אני גם לא אהבתי שם את התינוקיה ולא את האישפוז.. יש עוד בתי חולים דתיים בארץ אם זה מה שקריטי או עוד בתי חולים בירושלים.. אם לא מתאים לך משהו תעשי מה שנכון לך ולא לבעלך. אולי הוא לא מבין את זה אבל התפקיד שלך הוא ללדת והתפקיד שלו הוא לתמוך, ושכל אחד ימלא את תפקידו... [אני לא מנסה להיות פוגענית או צינית.. אבל נראה לי חשוב להדגיש את זה..

שמעתי על המון נשים בשע"צ שילדו בכריעה או לפי נוחותן. כאשר מקבלים אפידורל המצב הוא שונה ואם עוברים קורס הכנה ללידה מבינים את ההבדל. 

בי אפידורל המיילדות שם ממש ממש פתוחות ונעימות.

אין פה מה לדבר על מה נכון או לא נכון לעשות. אלא לשתף את בן זוגך בתחושות שלך. לך זה לא נעים ולא לעניין שיבואו לחדר לידה ולכן את מבקשת שלא יבואו. אולי זה לא חלק מגדרי הצניעות אבל לך זה לא נח. וכו'. הבקשה שלך היא בקשה אישית שלך וככה זה צריך להישמע. כמו גם הדיון על המקום ללדת  

אני חושבת שחשוב מאד גם להקל על הבעל בתהליך. גם הוא עובר פה קבלה של ילד נוסף, הוא מטפל בילדים וחשוב שהוא ירגיש נגיש ונח כדי לבוא ולעזור לנו (המון המון תמיכה נפשית) בימי האישפוז. ובכלל שיכיר את בית החולים ולא ירגיש שהוא תלוי בחסדי אחרים - מאד מאד משמעותי. 

בהצלחה ושתחזרי בידיים מלאות 

היא לא תעזור לתקשורת ולזוגיות שלהם...

הם צריכים ללמוד לדבר ולכבד זה את זו את הצרכים שלהם.

את מציעה להגיע כמו "מלכה" כלומר להנחית פקודות וגם אומרת "תעשי מה שנכון לך ולא לבעלך..." זה קצת צורם לי.

היא יכולה להנחית פקודות למיילדת ולדולה אבל בעלה זה קשר נצחי וצריך לעשות עבודה ולהגיע לפיתרון ששניהם יהיו מרוצים...

כמובן שאני מסכימה עם דבריך שעדיפות היולדת היא מעל הכל אבל השאלה איך עושים את זה היא המרכזית...(איזה טעם ישאר להם מהלידה אם היא תגרום לבעלה הרגשה שהיא לא מכבדת את תחושותיו?)

קודם כל בשעה טובה!

כעקרון אין בעיה בשערי צדק ללדת בתנוחות שונות,בעיקר עם המילדות הצעירות יותר.

לגבי המבקרים והקושי עם הבעל,ניסית להסביר והוא לא מבין..קורה.

תבקשי ממנו שלמרות שהוא לא מבין שיקבל. תסבירי לו שמדובר בענין רגשי,לאו דווקה הגיוני (למרות שלנו זה הגיוני לגמרי)

וחלק מהעזרה שלו בלידה זה לאפשר לך מנוחה פיזית ורגשית אחרי הלידה,וגם זמן לבד איתו ואם התינוק.

ברגע שמשהו מוגדר כ "שיגעון של יולדת" באופן מפתיע יותר קל לסביבה לקבל.

קודם כל הרגעתן אותי שאפשר ללדת אחרת בשע"צ. האמת היא שזה מה שבאמת רציתי לשמוע! אם אפשר באמת ללדת שם בתנוחות שונות אין לי סיבה בכלל להתווכח עם בעלי. אני ממש לא מחפשת סיבות להתווכח איתו!!!!!!!!!! וסה"כ היה לי טוב בשע"צ פעם קודמת רק העניין הספציפי הזה הפריע לי, בעז"ה יתנו לי ללדת כמו שאני רוצה

ואני ממש מסכימה עם מי שכתבה שגם הבעל עובר לידה, אמנם אחרת אבל בכל זאת.. וחוצמיזה שהשיקולים שלו הם נכונים וחשובים...

לגבי הקטע עם חמי וגיסי...

זה כבר הרבה יותר מסובך!!! אין מצב בעולם לספר להם באיחור, זה אומר שאנשים שלא מהמשפחה ידעו קודם וזה ממש אבל ממש לא לעניין

בעיקרון אני די מתחברת לקטע של אני היולדת וליולדת יש שגעונות וזה אחד מהם. ואין מה לעשות חוץ מלכבד את השיגעון שלי.

הקטע הוא שדי קשה לדבר עם חמי, בעלי  חושב שככה הוא וזהו, אין מה לשנות אדם בגיל 65 ולבקש ממנו כל מיני בקשות כמו לחכות עם ההתרגשות שלו עד שייה נוח יותר... אני לא מסכימה עם בעלי בקטע הזה, אני חושבת שחמי יבין אם יגידו לו, אבל בעלי לא הולך לעשות את זה כנראה

נראה לי שזה גם קשור לזה שלהם יש רק בנים. אז אין בנות שיגידו לאבא שזה לא שייך וחמותי... נו, טאקט זה לא מהדברים שיש לה מהם בשפע (והיא עדיין אישה מ-ד-ה-י-מ-ה!!!). אז כאילו אני הבת שלהם ואחותם (גם יש קשר עם גיסי כמעט כמו אחים, ברור שבגבולות מאוד ברורים) אז אפשר גם לבוא למקום כזה אישי ואינטימי...

(זה כמו שיש להם ממש קושי עם זה שחדר השינה שלנו סגור בד"כ כשהם באי בגלל שהם כל כך הרבה בנים ולא נעים לי שחמי ושאר הבנים יסתובבו לי בחדר, ישבו על המיטה וכו. הם פשוט לא מצליחים להבין את זה...)

אני מברכת יום יום שעה שעה על האהבה והתמיכה שיש לנו משני הצדדים!

את לא יודעת לשים גבולות והכל פרוץ טוהכל מותר.

זה חוסר כבוד לעצמך, וחבל. מי יכבד אותך כשאת עצמך לא מצליחה?

בע"ה תאמצי את ההזדמנות הנפלאה הזו לתת לעצמך את המתנה הזו של פרטיות, גבולות, וכבוד.

תודה על התגובה הנפלאה שלך!

תגובה מלאה באמפטיה, הבנה והכלה, שמחתי לקרוא את תגובתך  |ציני|

גרמת לי עכשיו לבכות

מזה הירידה הזו??? ממש לא במקום!!!

זה מה שהיית שמחה לשמוע כשאת מתוסכלת??? שאת לא בסדר ואת לא יודעת לשים גבולות?? 

חוצמיזה יש דרך לומר דברים הרי היא כתבה שהיא רגישה אז אולי קצת אפשר לגלות התחשבות???

לא כל אחת מסוגלת לקרוא מילים חותכות בצורה כזו!

זה פוגע ולא שייך!

ואנונימית פותחת- את מקסימה אין לי ממש עצה טובה יותר ממה שכבר נתנו לך.. 

בהצלחה! ותדעי שכשקראתי את מה שכתבת הרגשתי שאת מדהימה! ומיוחדת! ואשרייך! יודעת להתמודד בגבורה ועוד לחשוב על טובת בעלך ומשפחתו בזמן שאת בעצמך צריכה התחשבות!  אין פשוט מלכה! אני חושבת ששאני לא היתי מצליחה לכתוב בכזאת יציבות ועדינות ובאמת שקראת ממש התפלאתי!

בהצלחה!

אני מעריצה אותך

אני קלעפטע רצינית ביותר, ואם מישהו היה נכנס לי כל כך מה ר, הייתי בטוח מעירה איזה הערה מעליבה כלפי כולם 

כל הכבוד לך !!!! איזה זכויות יש לך בשמים על העניין הזה !!!!! איזה כיבוד הורים , איזה כבוד למי שחושב שונה ממך

פשוט להעריץ

אין פה עניין של גבולות, עצם העובדה שאתם  סוגרים את הדלת - זה כנראה גבול מאד חזק במשפחה שלו - וכל הכבוד שאת עומדת על זה

מה שכן - את יכולה מראש לבקש בשקט עזרה מאחת מאנשי הצוות , כדי שיצמצמו את זמן הביקרו למינימום

ואי- מצחיק זה נראה כאילו אני כתבתי את ההודעה (חוץ מכמה פרטים לא חשובים...)

אני חושבת שקודם כל בסיפור הזה חשוב לבעלך להבין שאת מאד מעריכה את המשפחה שלו. כי תראי- עדיין לא סיפרת להם על ההיריון (על אף שהורייך כבר יודעים) אמא שלך מן הסתם תהיה בלידה, והם לא מורשים להיכנס.  אז בראש הגברי של בעלך  את מפלה את הוריו לרעה (אפילו שהסיבות שלך מובנות לגמרי בעיני)  על אף שהם סבא וסבתא בדיוק כמו הצד השני.

עצתי- כמו שכמה פה אמרו- להתקשר יותר מאוחר אבל- תחכי עם זה גם לאחרים, לא יכול להיות שחברים ידעו לפני ההורים של בעלך. אז אם זה מאד חשוב לך תעשי ויתור בקטע של להודיע לכל העולם בשניה הראשונה.

אם זה מעודד אותך- סיפורי זוועה שלי- ההורים של בעלי הגיעו ישר אחרי הלידה עוד לפני שארגנו אותי בכלל, הם הגיעו אז ישר שמו לי מחיצה וארגנו אותי כששניהם נמצאים בדר מעבר לוילון- זוועה...אגב, חמי מאד הובך מזה אז אני מקווה שזה לא יחזור על עצמו (אפילו אבא שלי לא מעיז להיכנס בשלבים כאלה...)

בלידה הראשונה סבא וסבתא ודוד ודודה של בעלי באו לבקר אחרי כמה שעות במחלקה- הבעיה הייתה שמרב חולשה עוד לא קמתי אפילו לשירותים, אז אני עם הכותונת של הלידה (בגד לא ממש מחמיא) ותוך כדי מגיעה אחות ללוות אותי לשירותים. וכל הדרך מהמיטה לשירותים מתמלאת טיפות דם, אז הם הרגישו שזה לא ממש מתאים אבל לא הלכו. אלא נתנו לי "לנוח" סגרו לי וילון וישבו עם התינוק במיטה ליד (לא הייתה שם יולדת)

ב"ה בלידה אח"כ בעלי הזהיר את כל מי שהוא לא ההורים להגיע לפחות אחרי יום!!!!!!!!!

גם אצלינו המשפחה של בעלי רוצים לבוא מיד אחרי הלידה, וגם אצלהם אין בנים ואני כמו הבת שלהם....

אבל....

עוד לפני הלידה הראשונה אמרתי לבעלי. שהוא דואג לזה שאף אחד לא מגיע לבקר אותי אחרי הלידה עד שאני מאשרת. וכדי לא להעליב אמרתי לו שאף אחד זה כולל גם את המשפחה שלי, גם את המשפחה שלו וגם את ראש הממשלה .....(חוץ מאמא שלי!!!!)

ובעלי העדין דאג להגיד לכולם שאני צריכה להתאושש מהלידה אז לא להגיע. ההורים הבינו ואמרו שאפשר יהיה להגיע שיתקשר. וכך היה ברגע שהתאוששתי, התרחצתי אמרנו להם שאפשר לבוא. והם הגיעו והיו מאושרים עד השמים וגם אני הייתי נינוחה וסבלנית....  

איך לא חשבו על זה לפני?

תלדי באמצע הלילה..

ואם בכל זאת הקטן/ה שלך יחליט לצאת בשעה שאנשים יוצאים מהבית, אולי אפשר לחכות קצת עם הטלפונים לכולם? (ככה לא יהיו אחרים שישמעו את זה קודם..)

בלידה שלי אמא שלי היתה על קוצים להתקשר לכולם מחדר הלידה אבל אני ובעלי עמדנו על כך שבא לנו קצת שקט אז אחרי שעה הרמנו טלפון ראשון.

מהסיפור שלך ומהתגובות פה אני מבינה שאני ממש הגזמתי אם הרגשתי אי נוחות כשכל האחים של בעלי באו לבקר בשבת אחר"צ שלושה ימים אחרי לידה.. (אפילו אחי שאמר לי יום שישי שהוא מת לבקר וסירבתי בכל תוקף התאפק עד מוצ"ש)

אבל זה הביך אותי לגמרי!! זה היה בשבת אז הם לא יכלו לתת התרעה קודם וכולי הייתי סמרטוטית ופעם ראשונה שהתחלתי לטפטף חלב היה מול כולם, ולא רק שלא הבנתי מה קורה לגוף שלי עוד להיווכח בזה לפני כולם..

בעעעע!

רק להיזכר בזה עושה לי חשק בפעם הבאה ללדת באילת..

טוב לדעת שלא רק במשפחה שלנו יש כאלה ייצורים שלא מסוגלים להתאפק..

ומי שאמרה שהם באים לבקר את עצמם ולא את היולדת נראה לי עלתה על הנקודה.. אולי באמת זאת הדרך שלהם להיות שותפים לתהליך הלידה?

אז נכון שהדבר האחרון שבא לעשות שניה אחרי לידה זה לשמח מישהו אחר, אבל אם אין ברירה וכבר הם שם אז אולי לחשוב על זה ככה שאת עושה להם טובה שאת מוכנה לקבל אותם יקל במעט את התסכול? (ובאמת כל הכבוד לך שאת מסוגלת להתייחס אליהם בכלל!)

לגבי בעלך, מההודעות לא כ"כ מובן אם הוא מבין אותך בעניין אבל חושב שאין כ"כ מה לעשות או שהוא בכלל לא מבין אותך וחושב שהם צודקים?

(אני מנסה לחשוב איך הייתי מסבירה לבעלי את התחושה אחרי לידה, הדבר הראשון שעובר לי בראש זה כשקמים מרופא שיניים אחרי טיפול שורש- הרופא אומר סיימנו, מרימים קצת את הראש, חוטפים סחרחורת ורוצים לישוווון!

על בעלי זה היה עובד, הוא מת מפחד מרופאי שיניים.. )

נראה לי חשוב שתגיעו להבנה בנושא הזה גם אם לא תהיה לזה השלכה מעשית, לפחות לא תהיה ביניכם טרוניה בעת הביקור אלא שניכם תהיו שותפים שסובלים מביקור משונה שכזה..

תדמיין בבקשה (וסליחה מראש על ההשוואה, ניסיתי למצוא משהו שבן יכול להרגיש)-

'היתה לך עצירות, כל הלילה לא ישנת מרוב כאבי בטן, 

התהפכת במיטה, חשבת שאת יוצא מדעתך, הסתובב בבית, התקפלת מכאב,

בסוף נסעת באמבולנס לבית חולים, 

ועכשיו אתה שוכב במיטה עם חיתול מלא,

אבל מכוסה היטב בשמיכה.

אתה רוצה אורחים?'

טיטול מלא.

הם יבואו 20 דקות אחרי הטלפון - את יכולה לדאוג שהתלפון יצא רק כשתהיי במחלקה.

אם כי אני לא מבינה מה הבעיה לבקש להגיע עוד שעתיים פלוס.

מובן ולגיטימי לדעתי.

אנונימית יקרה,

קראתי את הודעתך תחילה בהתפעמות רבה.

את כותבת דבר כל כך מרתיח בכזו שלווה והתחשבות, כמעט בלי כעס על בן הזוג שלך -

אני במצבך הייתי... לא יודעת, אבל שום דרך לא היתה פסולה בעיני בשביל לעצור את חמי מלבוא לפני יומיים לאחר הלידה. (!)

כמובן אני לא מדברת על לינץ' (:

אבל לבעלי הייתי מסבירה בתקיפות רבה ללא השארת מקום לדיון (אני מניחה שאם הוא היה מתווכח איתי על זה גם הייתי מגיעה לעצבים רבים למדי, במיוחד במצב כזה, אני ממש מקנאה בך שנימה כזו לא מופיעה אצלך!)

ואם הוא לא היה מתקשר לחמי לומר לו את זה, אני הייתי מתקשרת,

ואם הוא עדיין היה מגיע - הייתי שולחת את המיילדת לחסום לו את הדרך, ובטח ובטח שלגיסי!!!

אז זה הרגש הראשון שעלה בי, איזו אישה נוחה את.

אבל מצד שני, האם אין בכך הגשת עצמך לרמיסה, סליחה, ללא כל הצדקה?
הרי את כל כך צודקת, איך אפשר לחשוב אחרת בכלל?
למה שלא יתחשבו בך במקום הכי רגיש שיש, ואחרי שסחבת 9 חודשים, ועברת את הדבר הזה שנקרא לידה,

מה שאת מבקשת חייב להתקבל כפקודה מלכותית, באמת!

אני חושבת שאם תעמדי על שלך בנעימות אבל בתקיפות,

כלומר תשלבי את זה שאת כ"כ לא כעסנית כנראה אבל תעמדי על שלך ללא פשרות,

בעלך לא יכעס ויבין אותך.

ככה כשאת מתביישת, ולא בטוחה, זה נשמע לא משכנע, כאילו את בעצמך סבורה שיש פה מקום ל'כיבוד הורים' או להתחשבות בזה שהוא 'נרגש ולא מסוגל לחכות',

את נמצאת בפנים אבל מבחוץ זה נשמע ממש... נורא, לא יודעת.

ליבי איתך מאד מאד,

ואני מקווה בשבילך שתדעי לעשות את זה,

תחשבי באיזו הקלה תלכי לחדר לידה ותקבלי את הילד כשהמתח שהם יופיעו פתאום פשוט לא יהיה!

את יכולה כמו שכתבו כאן לדבר ישירות עם הורי בעלך, אם את מסוגלת.

אבל המפתח האמיתי נמצא בתקשורת שלך עם בעלך. את נשואה רק לו ובניגוד למשפחה מסביב, איתו את חייבת לבנות קשר של הבנה אמיתית ושכל אחד יהיה שם בשביל השני כשהוא צריך. ואין ספק שמיד אחרי לידה אתזאת שצריכה שבעלך יהיה שם בשבילך ובמידת הצורך יגונן עלייך.

היתה לי פעם אחרי לידה שהייתי עייפה בטירוף, והיו בעיות עם ההנקה. ההורים של בעלי חיכו בזמן שמדריכת ההנקה היתה אצלי, לא זוכרת אם בסוף ראיתי אותם או לא...

את יכולה פשוט "להרדם" בזמן שאת לא מעוניינת לארח, ואפשר אפילו לגייס את האחיות כדי לבקש שקט ומנוחה.

אבל המפתח האמיתי זה שבעלך יהיה בצד שלך. דברי על זה איתו פעם אחרי פעם. אני לא רציתי מבקרים ביום של הלידה, ובבית במשך חודש. לאט לאט בעלי הבין יותר ויותר, ולמד להיות גורם מאזן ומפשר כך שאהיה מרוצה ורגועה - וגם ההורים ירגישו איכשהו טוב.

דבר אחד ברור, בוודאי שהוא לא יכול להבין אם לא תסבירי. אין לו שום דרך להרגיש מה עובר ויעבור אלייך, בלי שאת תנסי להעביר את התחושות העמוקות ביותר שלך. ולא, בחדר לידה זה לא הזמן המתאים להתחיל...

בתור בעלה של אישה שילדה לנו ב"ה כבר שניים (בתפילה ובציפיה לבאות...), אשתף במעט תובנותיי:

בלידה הראשונה אשתי הייתה שעות רבות (!) בחדר לידה, ולבסוף זה הסתיים עם וואקום: חמותי ואני בחוץ עם התהילים, ובפנים צוות שלם של מיילדת, מיילדת ראשית, עוזרת שלה(?), סטאז'רית, רופא מיילד, רופאת ילדים, ואח"כ רופאה פלסטית (או מה שהיא, בשביל עבודת התפירה המרובה) ואפילו המנקה הערביה.

לאחר כמה דקות מזמינים אותנו פנימה לחדר הלידה, ובתוך ההמולה הזו אני זוכה לראות את בני בכורי שוכב על ביטנה של אישתי, ואותה המומה ונאנקת מכאבים. כל נסיונותיי לחוות שמחה משותפת על לידת בכורינו ברגעים אלה עלו בתוהו: כאב לה! וגם היה המון בלגאן בחדר. אני לכשעצמי הרגשתי שכזו שמחה לא יכולה לבוא בשקט, וההמולה הזו היא תפאורה ראויה לדבר גדול כל-כך. אבל אישתי לא רצתה לראות לא אותי ולא את הבן שלנו, בטח לא את אמא שלה או מבקרים אחרים. כל מה שעניין אותה היה לנוח ולהתאושש.

את ההבנה למצבה של אישתי קיבלתי רק כעבור כמה חודשים, ואח"כ בהמשך, בלידה השניה (שהייתה ב"ה קלה ואינטימית הרבה יותר). רק שם הבנתי עד כמה לידה הוא לא עניין לגברים:

בכל מפגש בין שניים כ"א תורם מעט מעצמו עבור ה"ביחד", וככל שהמפגש משמעותי יותר, כך גם התרומה עבור ה"ביחד רבה יותר". בלידה ישנו מגפש ראשוני בין הילוד לבין אימו, בו האם מבטלת אל כל קיומה למען קיומו של היילוד, ואם לא - היא מסכנת אותו (וגם את עצמה...)

הדבר ההכי חשוב לאחר הלידה הוא לאפשר לאישה לקבל מחדש את כוחותיה, וכאן תפקידו של הבעל הוא חיוני מעין כמותו: לתת לה את מה שהיא צריכה עבור זה, ולא פחות מכך - למנוע ממנה את מה שעלול להפריע!

אם היא רוצה אותך - תהיה שם בשבילה. אם לא - תתרחק מעט!

אם היא רוצה את היילוד שלכם - תן לה אותו. אם לא - צוות האחיות מכיר את מלאכתו היטב, ולאמא והיילוד עוד צפוייה בחסדי ד' תקופת חיים ארוכה יחד, תעביר אותו אליהם!

אם היא רוצה את האחים\אחיות\הורים\חברות שלה, אבל לא שלך - תן לה את אלה, ומנע ממנה את אלה!

היא היא מעדיפה הפוך: את אמא שלך, אבל לא את אמא שלה (גם זה קורה לפעמים), אז זה תפקידה של הבעל: לעמוד כמו חומה בצורה!! למנוע ממנה את אי הנעימות הזו.

בקיצור: לתת ליולדת את מה שהיא צריכה כדי להתאושש, ולמונע את מה שעלול להפריע.

בתור אחת שילדה בחודש שישי פג ורק רציתי לנוח וכולם (מהצד של בעלי) וחלק מהצד שלי הגיעו לבקר ואני הראש שלי לא היה איתם אלא בפגיה... וגם הטלפונים לא הפסיקו עד שפשוט ניתקתי את הפלאפון...

לעומת הלידה השניה שילדתי בראש השנה אז עד אחרי החג (ילדתי בשני בבוקר ועד שלישי בערב) רק בעלי שהיה לידי אף אחד לא ידע ויכולתי לנוח וגם להתייחס לתינוקת שנולדה.

ואחרי זה אני גם הודעתי שלא יבואו אף אחד אבל לך תריב עם הצד של הבעל... חמותי היתה אצלי 6 שעות ואני לא ידעתי כבר מה לעשות.

הבעל חייב לעשות מה שאשתו רוצה ורק את זה אפילו אם הוא חושב אחרת!

אישה אחרי לידה רוצה רק לנוח ומקלחת כי היא מרגישה מלוכלכת ועייפה! זה לא זמן לביקור אחרי זה כשהיא כבר בבית אז כן שיבואו יעזרו יבשלו ינקו ישמרו על התינוק או על הילדים האחרים אם יש כדי שהיולדת תנוח וכדו

באמת! הלוואי וכל הבעלים היו ככה.

בלידה השנייה שלי היתה איתי מישהי בחדר שבעלה פחות או יותר הכריח אותה כמה שעות אחרי לידה לאכול סעודה שלישית (ילדתי בשבת) כי זה חובה, ולא הבין בכלל מה עבר עליה. מצאת השבת הוא רק היה בטלפונים והיא היתה ממש ממש מסכנה...

לדעתי, צריך להסביר לבעלך מה זה אישה אחרי לידה. מתוך מה שאת כתבת, מבחינתו אישה אחרי לידה זה פשוט: "אישה עייפה ושמחה". אז למה לא לבקר אותך בעצם? אמנם את עייפה קצת, אבל שמחה, וברור שאת אמורה לשמוח שעוד אנשים שמחים איתך ביחד.

אני חושבת שצריך ליידע אותו שלא זה המצב.

תסבירי לו שאישה מיד אחרי לידה היא לא "אישה עייפה", אלא אישה כמעט שבורה, שמרגישה שהגוף שלה קרוע, האיברים כואבים, הרגליים רועדות (וזה בלי מצב של תפרים, ולאחר לידה קלה ומהירה. אם הלידה יותר ארוכה ומורכבת, ואם יש תפרים, אז המצב גרוע בהרבה). בנוסף פרט להרגשה הגופנית השבורה, יש גם הרגשה גופנית היגיינית, כמו שאמרת שאת מרגישה איכס ומלוכלכת. תסבירי לו שאמנם את מכוסה ולא רואים כלום, אבל את מרגישה מלוכלכת ולא נעים לך לראות אנשים במצב כזה (כמו שלא נעים להכניס אורחים לבית הפוך ומבולגן).

את יכולה להסביר לבעלך שבאופן ניסי ביותר (אני בהחלט חושבת שזה אחד מפלאי הלידה), בתוך כמה שעות המצב משתפר בהרבה, ולכן לאחר כמה שעות, ולאחר מקלחת טובה שתתן לך גם להרגיש כיף עם עצמך, תשמחי לקבל את הוריו המקסימים שכל-כך איכפת להם מכם, ושמחים בשמחתכם.

באמת נראה לי שהבעיה היא חוסר המודעות של בעלך למצב שבו אישה נמצאת ברגעים האלה של מיד אחרי הלידה.

אולי, את יכולה להפנות אותו לשרשור הזה שיראה מה כולם כתבו.  בדרך-כלל בשרשורים אפשר לראות דעות לכאן ולכאן, אולם בשרשור הזה, ממש כולם הסכימו איתך (אין אפילו אחד שחושב שאת טועה). כלומר, את לא משונה בדרישות שלך, ואת נורמלית, ורוצה שבסך-הכל יתייחסו אלייך כמו שכל הנשים רוצות שיתייחסו אליהן.

ב"ה ילדתי אחד ביום שישי ואחת בשבת, אז עד שבאו זה כבר לפחות יום אחרי הלידה, אבל גם כשבאים שבוע אח"כ לבקר בבית ו"לראות את התינוק החדש" יכול להטריף אותי.

אני הרגשתי שאף אחד לא מתעניין בי אלא רק בתינוק, מפוצצים אותי בדברים שאני לא צריכה, באים אחיינים קטנים ומנוזלים (ואני לא אחת סטרילית אבל בכל זאת תינוק/ת בן/ת שבוע...).

וצריך 60 פעם לספר את סיפור הלידה...

עם בן זה עוד איכשהו בסדר כי כולם באים לברית וזהו (למרות שאצל הבן חמותי באה לבקר אותנו בבית 4 ימים אחרי הלידה), אבל עם בת אנשים באים בלי טקט ובלי יותר מדי לשאול, אומרים "אנחנו רוצים לבוא עוד שעה, אנחנו כבר בדרך, בסדר?"

בחיי שפעם הבאה שאלד אני לא רוצה לראות אף אחד חוץ מאת בעלי, ההורים שלי והילדים שלי.

(ואני בראש ) ועדיין אנשים מבקרים אישה אחרי לידה ומבקשים פירוט של סדר יום שלך ושל התינוק 4 ימים אחרי לידה כדי שיבואו שהוא ער .

אני לא מבינה, לנשים בדור הקודם היה נעים להיות עם כ"כ הרבה מבקרים שמגיעים הביתה כשעוד לא עברו 10 ימים מהלידה.

בא לי להראות את השירשור הזה בתוספת כל הסיפורים ששמעתי למנהלי מח' יולדות שלא יתנו לאף אחד להכנס חוץ מלבעלים. גם היולדות האחרות סובלות מזה.

(בבי"ח שהייתי שעות ביקור היו בפועל כל היום וקצת מהלילה חוץ מבין 2 ל-4 ואז גם הבעל לא יכול להכנס).

אני הודעתי לבעלי שבלידה הבאה אי"ה, אני חוסמת את הפלא' לשיחות נכנסות חוץ מהפלא' שלו לשבועיים מינימום, ואולי יותר. ומבקרים שבאים אז פשוט לשאול אותם מהם רוצים ותמיד להגיד שאני ישנה גם אם זה לא נכון.

בס"ד

כך שזה לא כזה עוזר....

והודעתי לבעלי חד משמעית שחוץ מהמשפחה המצומצת שלו ושלי [אבאמא, אחים] אף אחד לא בא, בוודאי שלא נשאר מעבר לשעות ביקור.

עוד טראומה מהלידה.....
 

לאחר לידת בני השני שכבה לידי אישה מדהימה וועכשו לאחר קריאת השרשור אני רק מעריצה אותה יותר.

האישה הזו ילדה תינוק בניתוח קסרי לאחר שלושה ימים שהיא דיממה, כיוון שלא ניכר מצוקה לעובר חיכו וחיכו (שבוע 35). היא היתה מחוברת לכל צינור אפשרי כאובה ומותשת. האישה קיבלה את כל האורחים הרבים שהגיעו לבקרה במאור פנים. בשיחת עידוד שהיא נתנה לי (באותו יום אחי התחתן ואני הייתי בבית חולים) שאלתי אותה מאיפה היא שואבת את הכוחות לחייך לכולם, והיא בפשטות הסבירה שזה נכד ראשון לשני הצדדים שחיכו לו הרבה שנים וכוולם מאוד נרגשים יחד איתה, והיא מבינה אותם ושמחה יחד איתם. מדהימה!

כמובן זו לא הנורמה, אבל המפגש איתה היה בעיני חוויה בלתי נשכחת.

עדיין לא ילדתי בע''ה גם לי זה יקרה.. 

אבל רק מהשרשור הזה בצרוף לחוסר טקט של המשפחה של בעלי שגרה באזור המרכז שבאה באותו יום של הלידה בצרוף לזה שאני לא הכי מסתדרת איתם (בלשון עדינה..) החלטתי שאני שאצטרך ללדת- זה יהיה כמה שיותר רחוק...ככה שלא יבואו..

אזור ירושלים..או נתניה משו רחוווקק...

זה ממש מובן שצריך לנוח ולא רוצים לראות אף אחד!!

אבל במעיני הישועה זו ממש ברכה,

ששעות הביקור מוגבלות לשעה קטנה פה ועוד אחת שם,

ואח"כ השומר פשוט מגרש את כולם אחד אחד!

נכון שזה לא מאפשר גישה חופשית לבעלים,

אבל בהמשך ממילא הוא צריך להיות עם שאר הילדים והריצות האלו קשות לו.

כשאת יודעת מראש באיזו שעה יהיו מבקרים אפשר להערך לזה, וכל שאר הזמן רגוע ושקט.

גם לא מצד אלו שבאים אליך,

אני חושבת אם הייתי ליד אחת שאליה מגיעים בלי סוף - זה גם קשה!

הרעש וחוסר הפרטיות והכל.

כל כך חכם לעשות את העבודה לנשים - חשבתי שזה משהו חריג,

אבל תראו כמה מכן כותבות פה על תופעה כזו!

רק רוצה להוסיף מנסיוני כדולה לגבי העניין של תנוחות לידה בשע"צ שבהחלט ניתן ללדת גם על הברכיים, בשכיבה על הצד ואפילו קרה לי פעם אחת שליוויתי לידה בכריעה (על המיטה). אז זה בהחלט אפשרי, פשוט צריך לוודא שהמיילדת  שנמצאת איתך יכולה לתמוך בסוג כזה של לידה.

לגבי התנוחה אני מתכוונת,

כי לי קרה שהגעתי לרגע הלידה, ורציתי לא לשכב, ואז המילדת אמרה לי שהיא לא יודעת לקבל לידה לא בשכיבה.

יופי, מה אני אעשה עכשיו? אצא למסדרון לחפש איזו מילדת שמוכנה להכנס רגע לילד אותי בצורה אחרת?

אם אומרים מראש זה יעזור? הרי המיילדת תהיה אותה אחת.. כמה יש במשמרת?

אם היא לא יודעת מגזר עליך ללדת דווקא בשכיבה?

מישהי תחכים אותי?

אם תגיעי עם "תוכנית לידה" זה יעזור מאוד! לך, וגם למיילדות, שחשוב להן להתאים את המיילדת הנכונה לכל יולדת.

גם במהלך הלידה, אם את מרגישה שלא התחברת למיילדת, בעלך יכול לבקש בשבילך להחליף, וזו השמחה שלהן למלא את רצונך בלידה שלך.

ובכל זאת אם הגיע רגע הלידה והמיילדת מבקשת ממך לשנות תנוחה, את בהחלט יכולה להגיד לה שאת לא מוכנה לזוז, והיא כבר תסתדר - תאמיני לי! רוב הפעמים בסך הכל צריך רק להושיט ידיים ולתפוס את התינוק בע"ה

מיילדת אחת אחראית על שניים-שלושה חדרים, ורצוי מאוד שהם יהיו קרובים זה לזה (לטובת היולדות!). אז בעיקר אחרי שכבר התמקמת בחדר, זה כאב ראש רציני בשבילם להעביר. וגם לפני כן, יש שיקולי חדרים פנויים ומיילדות עמוסות וכו'. אז אני לא אומרת שרצון היולדת הוא לא שיקול, הוא כן שיקול ובעיקרון משתדלים, אבל יש עוד שיקולים ברקע, ולא תמיד זה פשוט להחליף מיילדת.

שיהיה כתם על הסדין/ השמיכה בלי שתשימי לב, 

ויהיה לאורחים מביך מאוד, לא רק לך.

הסיפור שלי:

אצלי בלידה הקודמת שהיתה בסוף בקיסרי.. רגע אחרי שהגעתי למחלקה (לפחות הם לא הגיעו לחדר התאוששות מהניתוח..) הגיעו כל המשפחה של בעלי- חמי, האחים והאחיות (חמותי הגיעה כבר בבוקר כששמעה שאני בדרך לבית החולים...) וסבתא שלו.

חוץ מהעובדה שעוד לא הרשו לי לרדת להתקלח בגלל הניתוח והרגשתי ממש גועל נפש ומלוכלכת, כאב לי נורא ולא יכולתי לקום, לזוז, ובכלל לקבל אורחים..

ובנוסף בגלל שעוד היה אסור לרדת הייתי עדיין מחוברת לקטטר מה שגרם לשאלות מאד מביכות מצד גיסתי הקטנה (-הייתה אז בת 5): למה יש לך שקית עם נוזל צהוב ליד המיטה? וכאלה.. היה לי ממש לא נעים!!!!!

אחרי שהם הלכו דיברתי עם בעלי וביקשתי ממנו שידבר איתם , אבל הוא אמר שהם שמחים ומתרגשים- בכל זאת נכד ראשון.. ושאי אפשר להגיד להם  לא לבוא..

ובאמת יומיים אח"כ הם הגיעו שוב בהרכב מלא! (לפחות אחרי יומיים הייתי בערך ניידת.. אבל עדיין כאב לי נורא!) פה כבר נשברתי, ובשלב מסויים ביקשתי סליחה, ושאני כבר חוזרת, יצאתי החוצה והתחלתי לבכות. הרגשתי כל כך רע! בעלי שיצא אחרי התחיל להבין שאני לא מסוגלת לאורחים וביקש מהם ללכת.

נראה לי לקראת הלידה הנוכחית הוא כבר ידאג שלא יגיעו אורחים כשאני לא רוצה..

מהשרשור פה את רואה שאת לא לבד.. אולי תהיה לך בזה קצת נחמה..

שיהיה בהצלחה!

בכל אופן  שיהיה הריון קל , לידה קלה ותינוק בריא!

כדי שיהיה לך שקט הייתי קונה עוד כמה (3 אולי).

יש עכשו מבצעים טובים בכל מקום...

קרטרס, פוקס, שילב עדיין טיפה יקרים אבל בסדר...

תבדקי איפה נשאר משהו שאת אוהבת.

לק"י

לבן שלי יש יותר אוברולים/ בגדים עליוניים (חלק קניתי, קיבלתי, נשארו מהגדול יותר).

אני מחליפה לו בערך פעם ביומיים, כי היא כמעט ולא מתלכלך. וכרגע אני מקלחת אותו פעם בשבוע, אז מחליפה בלי קשר למקלחות.

קצב הכביסות פה מאוד משתנה.. במיוחד שבהתחלה אני מכבסת לניו בורן בנפרד.. אני אקנה עוד קצת..

עוד לא מכירה את התינוק כי עוד לא ילדתי 😀אז לא יודעת להגיד אם יהיה פלטן או לא..

קצת תלוי איפה את גרה וכמה קר.

אם יש לך שפע שמיכות אז זה כן בסדר, ממילא בגיל הקטן הם כל הזמן מתחת לשמיכה.

לי יש 3 שמיכות ומה שבאמת הייתי רוצה זה עוד אחת...

ומקסימום אם יש לך של המידה הבאה זה כן תגבור- אפשר אם נתקעת לשים אוברול קצת גדול בגיל הזה, זה לא זוחל שזה מסרבל אותם...

רק לדאוג שיהיה לך בנגישות

אני גם צריכה אוברולים חמים ורגליות

חוששת שמה שקניתי יהיה קטן אז בכלל הבעיה

ונראה לי אני צריכה להיות חברה שלך, השאלות שלך בול שלי ואני גם צריכה ללדת כל רגע

מקסימום אחזיר.

ומחר אמורה לצאת לקניות אז אנסה לחפש..

רגליות דווקא לא חסר לי.. אני הרבה יותר אוהבת אוברולים בגיל הזה.. 

אז זה בגד גוף וגטקס, ומעל אוברול/ חולצה ומכנסיים.

אנחנו בדרום, ועדיין בן כמעט 3 חודשים לובש 2 שכבות חורפיות (פלנל ומעל פוטר/ פליז).

מה לגבי סטריפינג?

זה יכול לעזור לתהליך להתחיל אם יש תנאים

מתפללת בשבילך שהכל יעבור בשלום ובקלות ממש בקרוב 

קודם כל לדעתי את צריכה להיכנס קצת למערה שלך.

יש מערה כזאת שנכנסים אליה לפני לידה

פחות לענות לטלפונים והודעות, פחות ליצור אינטראקציה עם אנשים מסביב.

להקשיב למה שהולך בתוכך...

אולי כדאי ללכת לדיקור סיני או לנסות זירוז טבעי (כמובן אחרי ייעוץ של רופא, אני לא מוסמכת), לעשות תרגילי ספינינג בייביז יכול לעזור, להקשיב לאיזה פודקאסט מרגיע, אולי ללכת לשחות קצת במים.

להתפלל וגם להרפות.

חיבוק חזק, זה ממש לא פשוט.

ה' איתך 💙💙💙

לק"י

לידה בהחלט יכולה להתחיל פתאום. בלי שום הקדמה. מאחלת לך בעז"ה לידה קלה ומהירה, בנחת, ובידיים מלאות ובריאות🙏🏽

(ואגב, אני גם ילדתי בן במשקל 3.800 ב-41+2. הוא היה פשוט ארוך. ויצאתי בלי כלום ב"ה. אבל מלכתחילה העריכו אותו בפחות).

אולי יש באזור שלך בית חולים פחות מלחיץ?

סתם כי היה נשמע לי שיש סיכוי שככה אני אהיה עוד 30 שנה...

את אמא שלי ויש לנו קשר טוב , כשהיא רוצה להתעניין היא יודעת , פה זה נטו שהיא שכחה אותי ומתרכזת בעצמה .. ואני מאוד פגועה מזה , באמת שזה לא על העניין של תהיה או לא תהיה בברית ואני גם הכי אפרגן לה שהיא תטוס ותהנה משהו שהיא לא עשתה שנים למען עצמה , אבל אל תהפכי את עצמך לסיפור המרכזי עם החישובים של איך ומתי זה יהיה, כשאני סובלת

לחץ

של רופאים .. 

האמת שזו קצת הזיה, להגיד לך למשוך כדי שהיא תוכל להינות. עם כל הכבוד לזה שהיא לא הייתה בחו"ל, זה לא עכשיו הראשון בסדרי העדיפויות.

מה עם בריאות העובר? בריאותך שלך?

יש לך תמיכה? דולה?

יש לך את התמיכה של ה' תתפללי ובע"ה הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. מחזיקה לך אצבעות!

היא ממש מלאה באגו וגם כשהיא זו שפוגעת , אם מוכיחים אותה היא מתנהגת כמו הקורבן . אז מראש נמנעתי מלהגיד לה ישירות , היום רק העזתי להגיד לה שזה מעצבן אותי שהיא מאחלת

לי למשוך עד סוף השבוע כשאני כבר לחוצה ועייפה והיא אמרה לי "מה קרה אסור לי להגיד כלום מה כבר אמרתי ", אפילו לא התקשרתי אליה אחרי הבדיקה , נטו עדכנתי בוואצאפ של המשפחה שהשתחררנו שוב, והיא אפילו לא התקשרה (ככה היא כשהיא מבינה שהיא טועה אבל בחיים היא לא תודה או תחזור בה, להפך היא תצפה שאת עוד זו שתזמי שיחה). ובעלי בכלל עצבני עליה פיצוצים אני עוד אדם שיודע לספוג ולשתוק , בעלי ממש רותח ופגוע.

והשליטה העצמית.

האמת שאני הייתי לוקחת את זה גם קשה, אבל נראה שאת התרגלת אליה וכבר לא מצפה שהיא תשים את עצמה בצד.

בעלך לקח את הצד שלך במקומך?

נראה לי את אישה חזקה מנטלית, אז נשאר רק לבקש ולהתפלל שאכן יהיה צירים רגילים והכל ייגמר בע"ה בטוב!

לק"י

אם כן, אז כדאי להעיר אותו אם הוא נרדם בהנקה, ושיינק עוד.

ולפעמים ממשיך לינוק.

לא תמיד יש לו גרעפס.. 

את מרגישה שהוא לא אוכל מספיק, או שאוכל ובכל זאת לא עולה מספיק במשקל?

הוא מתעייף מהר, יונק בצורה לא יעילה, ישן ופותח רווחים גדולים בין הנקות, אין לך מספיק חלב?

את יכולה להתייעץ עם יועצת הנקה, כדי להבין איפה הבעיה.

כמובן שכדאי שאת תקפידי על ארוחות מסודרות, שתייה ושינה, עד כמה שאפשר.

אפשר גם לאכול דברים שמדברים את החלב הופכים אותו לעשיר יותר.

את יכולה לשלב תמ"ל, אבל קחי בחשבון שזה יכול אולי לגרום לו להעדיף בקבוק על הנקה, ויכול לגרום להתמעטות של החלב.

אם בכל מקרה את רוצה לשלב תמ"ל כשהוא יתחיל מסגרת, אז לא נורא שהוא יתחיל כבר עכשיו.

אפשר גם לשאוב ולתת לו חלב שאוב בבקבוק, אם יש לך כח להתעסק עם שאיבות. גם ככה הוא יכול להעדיף בקבוק, אבל זה ישמור על כמויות החלב.

את עוקבת על המשקל בטיפת חלב?

מה אמרו לך על זה?

גם אם הוא עולה יותר לאט במשקל, זה יכול להיות בסדר.

אם הוא חיוני, ממלא טיטולים ומתפתח, לא צריך להילחץ.

הוא בעיקר נרדם תוך כדי ואז הוא יונק חלש.. צריכה להניח אותו בעגלה כי רק ככה הוא מתעורר, יונק ונרדם שוב..

אני מניקה כל שעתיים שעתיים וחצי בד"כ אבל אני תמיד מציעה כשהוא ער..

יש חלב, אני לא מרגישה מלאה אבל גם לא מרוקנת..

אני במעקב בטיפת חלב, הוא עולה אבל ממש לאט בסביבות ה150 בשבוע...

שוקלת להביא לו תמ"ל פעם ביום, בעדיפות לערב אחר הנקה כדי שיעלה במשקל, יתחזק ולחזור להנקה מלאה...

הוא אכן ממלא טיטולים אבל כנראה מתעייף מההנקה

לק"י

לסחוט חלב על היד לבקבוק.

לפעמים זה קל יותר משאיבה 

לא יודעת להגיד אם עזר פיזית.

נפשית הקדשתי זמן לעצמי.. וזה הכי משמעותי מבחינתי.

אחרי מעברים כמו לידה שהעצמות כמו אגן, גב, מותניים הכל מזדעזע וזז מהמקום מה שיכול לגרום לחוסר איזון וכאבים.

הבנתי שבמקסיקו זה טקס כזה שעושים לנשים. 

לא הרגשתי שעזר לי במיוחד

כן היה לי כיף הפינוק הזה 

שטויות, אבל כן יכול להיות מפנק וכיף.

לא הייתי בונה על זה בתור "הצלה" אלא כמשהו של טיפוח הגוף והנפש.

לא עשיתי בעצמי, רק קראתי על זה 

קושרים אותך במטפחות, וואו לא הייתי עושה את זה
ואם המטרה זמן אישי לעצמי, למה לא מסאז' או משהו דומה?
באמת זה תהליך שסוגר את העצמות? זה וודאי?

זה כמו כל הרפואה האלטרנטיבית כמעט, משהו שלא נחקר ואין על זה נתונים...

זו איזושהי מסורת עתיקה 

ולא באמת חושבת שזה קריטי העוד כמה חודשים

ולרוב במילא רק לנסיעות קצרות

לילד הבא כן אקנה בתוקף

מציעה לך למכור אותה עכשיו יד שניה כמובן לציין שבלי תוקף

ולפני הלידה הבאה לקנות ביד שניה אחת טובה עם תוקף ארוך

אני לא יודעת מה דעתי על סוגיית התוקף

אני לא אקנה בלי נגיד .

באמצע

יש לי לגדולים יותר כסאות בלי תוקף שמשתמשת 

אם הקפדת להכניס הביתה אז יש יותר מקום להקל

בכל אופן לא חושבת שהייתי שומרת לילד הבא

אבל בתור עגלה, אני חושבת שזאת עגלה לא בטיחותית בעליל

זה מצויין בתור כיסא בטיחות ולא מעבר.

(לפי התמונות היה נראה שהתינוקות שנפטרו שבוע שעבר היו בכזאת עגלה. איך אפשר להשאיר תינוק קטן לישון ולהיות שעות בכזה דבר מקומר?? אפשר לנשום תקין ככה?? אם הוא מרגיש חוסר אויר יש לו אפשרות לזוז??)

אולי לא הכי בריא לאורך זמן וגם על זה שמעתי שזה קשקוש.🤷🏼‍♀️

יותר מידי סיבות נותנים למוות של התינוקות ה' ישמור ..

אבל זה אולי הגביר את הסיכון.

ואני הסברתי בהודעה למעלה למה *לדעתי* העגלה לא בטיחותית.

כך הסביר לי רופא ילדים

הזווית הזו פחות בריאה מבחינת נשימה,

לכן בנסיעה זה בסדר כי זה זמן מוגבל

הבעיה שמשתמשים בזה כמו עגלה והילד כל היום בזה וזה כבר לא בריא ולא מומלץ.

לגבי התוקף- אם הכסא לא נשאר באוטו רב הזמן חושבת שכן הייתי משתמשת...

שאסור להשאיר תינוק בדונה ליותר מדי זמן.

זה סלקל לכל דבר אבל אם אני עושה יציאות קצרות כמו לאסוף את הילדים וכו אז זה לגמרי פתרון מצויין!

והיה חשוב לי לכתוב את זה

בסביבה שלי יש מלא משפחות שאפילו רכב אין להם

אבל קונים את הדונה כי זה אופנתי 

עוד לא החלטתי מה לעשות

בינתיים ארוז יפה במחסן

הייתי בודקת דבר ראשון מבחינת ביטוח- האם הם מתנערים במידה והסלקל לא בתוקף ולפי זה גם מסיקה מסקנות

הדונה שלי באמת במצב מעולה וכואב לי עליה, הסיבה היחידה שארצה להחליף זה כדי להשתדרג לנשכבת

אנחנו לא משתמשים אחרי שעובר התוקף, אלא מעבירים הלאה למעוניינים. תמידיש מי שלוקח אז זה בטוח נפוץ...

מקפידה על התוקף ולא מחליפה. לא אומרת את זה כהמלצה. ואני יודעת שכמעט אף פעם אין פה תשובות כאלה...

אבל למעשה ככה זה אצלנו.

ג'יפיטי טוען שלדונה יש תוקף של 6 שנים אם זה עוזר לך.

האמת שאם אף פעם לא השארת בשמש, הרכב לא עבר תאונה עם הדונה ואת בטוחה שהילדים לא שיחקו איתה וזרקו בצורה חזקה או משהו (לצערי אני לא יכולה להגיד את זה על הדונה שלנו) אני כן הייתי משתמשת. 

כל פעם בלילה מחדש

לכן ערה עכשיו

ובעלי נוחר לידי וזה מעצבן שהוא ככה ואני לא .

לפחות יש לכם ממד לא כמונו?

לק"י

אצלינו 2 הגדולים (11 ו-8) יורדים לבד. עד הלידה, בעלי ואני הרמנו את שני הקטנים (כרגע בני 5.5 ושלוש ורבע).

סביר להניח שעכשיו נרים את 2 הקטנים. ובת ה-5 וחצי תרד לבד.

(אנחנו גרים בקומה שניה ויש לנו מקלט בבניין).

אם יהיה כנראה אשאר רגועה...

"כלום לא מפחיד...הכל כרגיל... כלום לא קורה פה...כלום לא קורה פה..."

מלחמות של התקופה המודרנית הם יותר רעש חזק ומלחיץ פיצוצים, הרבה תשקורת ובלאגן ואימה אבל ב"ה פחות אבדות בנפש.  

מצד שני

כאילו מה יותר מפחיד מימה שהיה עד עכשיו?

הדיבורים יותר מפחידים מימה שקורה בפועל

בסביבה שלנו.
סיוט
מבינה לליבך
השבת לא ישנתי טוב, כי הייתי דרוכה
נקווה ונתפלל לטוב
סליחה שאין לי דרכים להירגע, אותי מרגיע מתוק! ומוזיקה טובה

והפעם ילכו עד הסוף.

המשטר באיראן צריך לפחד, לא אנחנו.

צריך להתכונן ולהתארגן, להכין את הילדים שלא יופתעו.

האזעקה הראשונה תהיה להודיע שהתחילה מלחמה אז אין טעם להיות דרוכה כל רגע.

אם אין לך אפליקצייה של פיקוד העורף זה הזמן,

זה נותן התראה כמה דקות לפני אזעקת טילים.

אפשר לרדת באווירה רגועה יחסית.

במקלט כדאי מאוד שיהיה תיק מוכן עם משחקים ואוכל.

שהגדולים יותר יכירו את התיק "ויחכו" להגיע אליו.

לברוח ממשהו זה מלחיץ,

לרוץ בשביל להגיע ליעד זה מדרבן ונעים יותר אז עדיף להפוך את זה להגעה לתיק.

כשהכל מוכן לא צריך להיות דרוכים כל רגע,

מן הסתם אי אפשר לא לחשוב בכלל,

אבל אפשר להרפות מהמחשבות.

הגיוני שאחרי לידה הכל רגיש יותר

🤗

ואצלינו אגב רוב הפעמים ההתראות לפני לא תמיד היו נכונות- ולא היתה אזעקה בסוף

ולפעמים היתה בלי התראה

ואין ממד או חדר בלי חלונות

ומקלט זה לנסוע ברכב בלבד ולא קרוב ולא פרקטי עם חבורת קטנים

בטח לא בלילה

בחיים לא נספיק

אז אני לא בחרדות כי ב''ה לא חיה ככה ומשתדלת לא להתעסק במה שאין לי עליו שליטה

אבל כן מרגישה שזה בכל זאת מאתגר מחשבתית התחושה שאין אפילו אשליה של מרחב בטוח

אני לא היחידה

זה בעיה בהרבה ישובים שאין ממדים והרוב בניה קלה או קרוואנים

הפותחת תיארה מצב שיש להם מקלט והיא הייתה כל השבת בדריכות אם יצטרכו לרוץ אליו ועל זה עניתי.

אם יש לך שאלה אחרת, את יכולה לשאול בנפרד ולקבל תשובות שרלוונטיות למציאות שאת מתארת.

מאוד הזדהתי והסכמתי איתך אבל כשניסיתי לקחת לעצמי נתקעתי על זה שאני לא מצליחה להתמקם נכון כמו שתארת

אני כן רגועה ולא בחרדה

אבל אם וכש..זה כן מלחיץ

או מתחת למדרגות גם נחשב מרחב מוגן, כשאין משהו אחר.
אותי זה היה מרגיע...

אנחנו לא נכנסים שם

ואין מסדרון

אבל בוחרים את הרע במיעוטו

קלה וקראונים, ואם זה אומר שגם הגנים והמעונות עדיין בלי ממדים.

אבל למקרה שהם כבר מבני קבע ויש בקרבתכם, בתקופות של אזעקות חוזרות אצלנו לפחות ניתן היה להשתמש בהם וככה ירד עומס מהמקלטים הציבוריים בשכונות שלא בנו ממד. אם זה מעשי לכם, תנסי לברר עם גננת או מנהלת מעון שבקירבתכם על האפציה ואיך בזמן אמת אפשר להיכנס. כמובן להקפיד לשמור על ציוד ועד כמה שניתן לא לאפשר לילדים לראות את קוד הכניסה אם יש קודן.

הגנים באותו המקום בערך ככה שרחוקים מכל מי שלא גר צמוד..

וגם מעט למלא אנשים..ובלי חניה צמודה -מדרגות וכו

ובשום צורה לא נצליח להעמיס את כולם לנסוע לסחוב אותם מהאוטו לגן בזמן הנתון וגם פעם אחת מילא..אבל כמה פעמים בלילה?

זה פשוט לא מעשי כשיש ב''ה הרבה ילדים וגם תינוקות

עם 2-3 עוד אפשר אולי

לא מעבר

וגם צפוףףףף זה מקלטים קטניםםםם ומלא אנשים ואין מקום לזוז

לא יכולה לסבול את זה יותר. כל פעם לחיות עם חרדה ממשהו אחר

התפרצות חצבת. מלחמה. יוקר מחיה. סופה. מלחמה

פשוט לא שומעת חדשות ולא מתעניינת בזה. לא רואה איך זה עוזר לי להתכונן למלחמה כל הזמן.

יש בבית אוכל ויש בקבוקי מים.

חיה את היום ומשתדלת להנות ממנו ומהילדים ומהמשפחה.. כשתגיע מלחמה כולנו נדע ונצטרך להתמודד..  

ודרך אגב גם לנו אין ממד , גרה בבית פרטי יש מקלט שצריך לצאת מהבית וללכת, לרדת מדרגות עם מס' ילדים ותינוק.. רוב הזמן בעלי לא בבית... 

מקווה שזה יעזור 🙏

עם אינסוף הערות..

קחי בחשבון שאם הוא מעדיף לשפשף סירים מאשר לשבת עם הילד, אולי זה לא בגלל הילד... אולי זה בגלל ה'הנחיות' שהוא מקבל ממך תוך כדי או אחרי?

אז הכל בסדר…

שתמיד יאיר 😊 חיוך את הזוגיות שלכם …

יותר קשה לי להיות ב"שהייה" כמו הרדמות לשבת איתם וכו, מאשר להתרוצץ

ולהספיק לתקתק, זה ממש עניין של אופי .. 

ולי זה סבבה.

העלית נקודה