מה עשיתם לפני קריאת כתבה זו? התרכזתם בכתבה אחרת, פתרתם תשבץ או בהיתם בחלון, משועממים וטרודים? יותר ויותר אנשים כיום ישיבו כן לשאלה השלישית.
השעמום הוא אמנם תופעה שכיחה - ואולם לדברי ד"ר ג'ון איסטווד, פסיכולוג מאוניברסיטת יורק בטורונטו, מכותבי המאמר המקיף The Unengaged Mind על תיאוריית השעמום - אין להתייחס אליו כאל תופעה שולית. לדבריו, יש קשר הדוק בין נטייה לשעמום ובין שימוש בסמים ובאלכוהול, הימורים, אכילה מופרזת, דיכאון, ואף סיכון לביצוע טעויות.
בעוד לרובנו טעויות בעבודה אינן עניין של חיים ומוות, הן עלולות להיות הרסניות בקרב עובדי מפעלים או טייסים למשל. "טייס חייב להיות ערני בזמן ההמראה והנחיתה, אך מרגע שמופעל הטייס האוטומטי, בתא הטייס יכול להיות משעמם מאוד", מספר סמי פרנקס (שם בדוי), טייס בחברת תעופה מסחרית. "במחקר על טייסי משנה נמצא כי 30% מאלה שהתעוררו אחרי תנומה קלה דיווחו שראו גם את הטייס השני ישן", הוסיף.
אף על פי שהתופעה משכה לאורך ההיסטוריה את תשומת לבם של פילוסופים, פסיכולוגים, מדענים וחוקרים רבים, עד היום לא הוגדר השעמום באופן מדויק וגם אין אחידות דעים על דרכי הפעולה נגדו. איסטווד אומר כי לעתים קרובות מפרשים אותו כ"חוויה מרגיזה שבה אנו רוצים לפעול, אך לא מצליחים להביא את עצמנו לכך".
שלושה מרכיבים דרושים לצורך ריכוז. ערנות מינימלית כדי לא להירדם תוך כדי הפעולה, פעילות תקינה של מנגנוני ההתמצאות, כדי שלמשל נגיב למכונית חולפת אם אנו חוצים את הכביש כשמוחנו עסוק במחשבות, וכן מעורבות של מערכת נפשית נוספת שיודעת להתעלות מעל לצרכים הנפשיים ומאפשרת ריכוז במטלה גם אינה מעניינת במיוחד. השעמום פורץ כשאחד ממרכיבים אלה מושבת.
"איננו יכולים להימנע משעמום, זהו רגש אנושי", אומרת ד"ר אסתר פריאדרשיני, מרצה לחינוך באוניברסיטה בנורוויץ' שבאנגליה. "עלינו למצוא דרכים לרתום אותו לטובתנו, כל אחד זקוק למנוחה". לדבריה, ישנם אמנים שדיווחו כי השעמום תרם ליצירתיות שלהם.
ואולם, מה שנתפש חיובי בקרב אחדים יכול להיות שוחק ומתיש בעבור אחרים. מחקרים שונים הצביעו כי מי שחוו טראומות קשות נוטים יותר לדווח על מקרי שעמום מאלו שחייהם היו רגועים יותר. לפי תיאוריה זו, אנשים אלו סגרו את עצמם מבחינה רגשית ומתקשים לפענח מה רצונם. הם בעלי תשוקה כללית לפעולה אך אינם יודעים מהי. ניתוק רגשי זה מכונה אלקסיתימיה ועלול לפגוע בכל אחד.
כך למשל, אנשים שמתוסכלים על שלא הגשימו את חלומותיהם נוטים להשקיע את כל מרצם בשנאה עצמית או כעס על העולם, עד שלא נותרת להם כל יכולת להתרכז בפעילות אחרת. מן העבר השני, קופצי בנג'י וחובבי סיכונים נוטים גם הם לסבול משעמום ומדווחים על צורך תמידי לריגושים חדשים.
"שעמום איננו תחושה נעימה ולכן אנחנו מנסים למחוק אותו בדרכים שליליות", אומר איסטווד, אך מציין כי נחוץ עוד מחקר לבדיקת קשר סיבתי ישיר בין השניים. "שעמום הוא כמו חול טובעני - ככל שנתנגד, נטבע מהר יותר".
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=list&forum=scoops1
