באמת שאני מבינה אותך וחשבתי על זה הרבה!

זה נכון.. מרגיש חשיפה.. ואני זוכרת שמישהי כתבה פה בפורום מזמן שהיא מרגישה מחולקת ל20 כבר..

אבל אותי מחזיק זה שדווקא בגלל שעוברים הרבה, ה' עוזר לנו לשכוח אותו/ה ושיישאר רק מה שלמדנו מהקשרים...

בהצלחה!!

בוודאי שצריך להמשיך לשמור על צניעות ונקיות.

וכדאי להשתדל לזכור בכל היכרות, שזו לא מטרה בפני עצמה - אלא כבירור האם אח"כ יהיה שייך, בנישואין.

ואז - גם כשמשוחחים לעומק, ומנסים לחוש אם מרגישים את הזולת ואם הוא מרגיש אותנו - זה הכל בתוך ה"תחום" הזה של ניסיון הבדיקה עם מישהו שהוא עדיין "אחֵר". דומני שזה גם נותן איזו אינטואיציה, עד איזה רובד שייך בכל זמן.

כששני נשמות נפגשות בכוונה טהורה לנישואין גם אם הם לא מתאימות זה גם עבודה בפני עצמה בשבילהנשמה לברר עוד כמה בירוירם ע"י זה ולקרב אותה לזיווג האמיתי.

שמעתי את זה בשיעורים של הרב יצחק ערד

לכולם בכ"כ הרבה פגישות עם בחורים\ות לשמור על עצמם ולשמור מרחק.. זה בדיוק היישום של אותו חינוך!! ושמגיע האחד באמת הכל מופנה אליו בעזרת ה'

כל כך הרבה דברים שהחמרתי על עצמי (לפחות יחסית לסביבה בה אני נמצאת) ושהתאמצתי לשמור עליהם בחירוף נפש... אני מרגישה שהכל ירד לטמיון. לדוגמא, בעבר - כשקולי היה זך וצלול היו לא מעט שירים שנמנעתי מלפרסמם במקומות מסוימים כדי לא לחשוף את נפשי* לאף בן, גם אם לא מקפיד על קול אישה כאשר נשמע דרך מכשיר ו/או שאינו מכיר. לא יודעת, כל כך נזהרתי בזה - אבל מה ההבדל בין לחשוף את הנפש דרך השירה, לבין לחשוף אותה דרך הפגישות? אני פשוט מרגישה שעבדתי לחינם.

* שהרי שירה היא דבר מאד רוחני שיש בו בכדי לחשוף מן הנפש.

ומכאן טמון ההבדל..

לעניות דעתי, הרבה פעמים בחיינו אנחנו מרגישים כמין קוטביות כזו

שבבת אחת צריך להיות משהו אחד, ובהזדמנות האחרת שנקרית לנו- להיות אחרים לחלוטין..

כפי שאת תיארת. וכפי שקורה עוד במהלך החיים..

ולעניות דעתי כדתיים זה אפילו מתחדד הרבה יותר.

לעניין שאלתך- זה אכן קשה ולא פשוט, אבל מצד אחר צריך לזכור שזה שלב שלעיתים בלתי נמנע

כדי לאפשר לנו להגיע למקום של לקראת נישואין..

צריך להשקיע בתפילות שה' יכוון דרכנו נכונה

ושאת הנתון לנו נצליח לשמר, ולשתף רק במקום הנכון ולאדם הנכון..

הצלחה רבה רבה!

אך ישנן דעות שונות בהלכה (שמיעה דרך מכשיר גם אישה שהאדם מכיר, שמיעה דרך מכשיר רק אם אינו מכיר, שמיעת שירי קודש, שמיעת כמה נשים ביחד וכו' וכו'... עשיתי על זה דוקטורט בכיתה ח' ) אני הקפדתי מאד גם על דברים מותרים. הדוגמא לעיל לא מפורטת מספיק, אך האמיני לי שמבחינת ההלכה הייתי יכולה לפרסם במקומות מסוימים ובתנאים מסוימים - ולא עשיתי את זה. אפילו מורל בסניף או שירי שבת על יד השולחן בנוכחות חברים של אחי לא התרתי לעצמי.

ותודה על מה שכתבת.

ואני בטוחה שאת יותר מבסדר בקטע הזה

אלא היה נשמע ששאלת: מה ההבדל בין חשיפה בשירה (שאסורה)

לבין חשיפה בפגישות?

הרי בשני המצבים הנפש נחשפת.

אז כתבתי שזה לא חשיפת הנפש בשירה שאסורה, אלא יש עניין אחר.. כך שההשוואה לא מדויקת

בשמחה, ומקווה שהואלתי.

בהצלחה רבה בכל אשר תפני

וגם כאן - כמו שכבר כתבתי - בהדרגה ובזהירות, ובתור "בדיקה".

לא צריך להגזים ב"חשיפה", ולאידך - כאן זה לא בשביל הענין בפני עצמו, אלא כחלק מהתהליך, לשם שמיים. בדיקת היכרות. כמו שהרמבם אומר שאסור לשאת אשה עד שיראנה, ועם זה סתם כך אין "להסתכל". אז מישהו יגיד, עד שנזהרתי..  נזהרת בצדק, וגם פה - זה מוכוון-מטרה, כדי לבדוק משום "ואהבת לרעך כמוך", שלא תתגנה בעיניו. וגם ה"עד שיראנה" מבחינה רוחנית, זה לאותו צורך. וכמו שגם שם כתוב "לא יסתכל דרך זנות", כלומר: סתם בצורה מופקרת, אלא באופן עדין, כדי לבדוק את נשיאת החן - מסתבר שגם ב"עד שיראנה" הרוחני, יש הבדל בין גישוש עדין של האפשרות לקשר נפשי עמוק, ע"י ניסיון ההיכרות ההדדי, לבין סתם בשביל הנאת ההיחשפות הנפשית ההדדית.  כל זמן שהדברים לשם שמיים, מתברר מתוכם מה מתאים ומה לא, והולכים ומתקרבים אל המטרה.

והרגישות הזו עצמה, היא דבר יפה, וכנראה מראה שלא איבדת אותה...

היו לשם שמים (שירי קודש וכאלה) וראה תגובתי ל"לעולם חסדו".

ה"היחשפות" שמנעתי מעצמי לא הייתה כבישה של איזה רצון כלשהו שנבע ממקום לא טהור. אדרבה! אבל לא כאן המקום להרחיב...

מה שכן, לא בא לי לפתח את הדיון על הדוגמא הספציפית הזו. אני מדברת בכללי - קשה להיחשף בפגישות. ונכון שהכל בהדרגה ובמינון וכו', אבל עדיין. במיוחד אחרי שנים של נתק ושמירה על עצמי, כל דיבור עם בן כלשהו יוצר אצלי תחושה שהנה, חשפתי מעצמי...

עד שיגיע...

והראיה:

את לא כזה מחשיבה את מה שאחרים חשפו

כך גם הם , אם מטריד אותם, זה מה שהם חשפו ולא מה שנחשפו אליהם

כי תכלס בסופו של דבר כל אחד באמת באמת רק עם מה ששלו

יש משפט כזה: אל תהיה טרוד ממה שחושבים עליך, הם טרודים ממה שאתה חושב עליהם...

בקיצור : מחשבות-רגשות-תחושות לא נעימות, אינן האמת..

אבל....

אני חושבת שהיום שאני נשואה זה ממש עזר לי ליצור קשר פתוח עם בעלי עוד בתקופה הדייטים (אני הייתי אדם מאד סגור).

ההתמודדות שלי הייתה המחשבה שאי"ה אולי יותר אני לא אפגוש את האדם הזה.....

בנושא חינוך תורני שמתבטאת בעיקר בצניעות אבל לא רק.

קשה מאד למחנכים לשים את הגבול בין חינוך להחמרה מיותרת ואסורה שגורמת רק לנזקים

לבין עשייה חיובית מבורכת שנובעת מהבנת רוח ההלכה.

לדוגמא: בנושא הצניעות, נרצה שנערה תלך בבגדים צנועים עפ"י דרישת ההלכה,

אבל אם זה מגיע למצב שבו בת נראית מוזנחת,כפופה וחסרת שמחת חיים

בגלל מסרים מוגזמים של צניעות, הרי שהחינוך כשל בתפקידו.

או למשל בנושא ארץ ישראל,

אם יש נוער אכפתי, שמוכן להשקיע זמן ומאמץ במאחזים הרי שהמסר הועבר.

אבל אם הנוער נסחף לפעולות 'תג מחיר' או אלימות מיותרת נגד ערבים הרי שהחינוך לא"י כשל.

לדעתי, בגלל הבעייתיות הזאת, כל אחד צריך לדעת מה ההלכה בדיוק אומרת, ולעשות כך בצורה יבשה.

ולא לערב הסברים רגשיים בעניין.

למשל בנושא צניעות: מי אמר שהתורה נגד היחשפות נפשית של נשים?

אולי היא בכלל בעד? ושירת נשים לא קשור?

למה להיכנס לסרטים ותסביכים בגלל הסבר מטופש של מצווה כלשהיא?

מי אמר שצריך להגיע לחתונה 'נקיים'?

זה לא כתוב בשום מקום במקורות

אלו הסברים 'נפשיים' כביכול, מאד מאוחרים, 

שנועדו לספק תירוצים מול תרבות המערב המתפתחת

ולא מחזיקים מים במבחן המציאות.

(כדי לסבר את האוזן: התורה התירה ביגמיה, וגם פילגש, וגם אשת יפת תואר, וכל אלו לא ממש מסתדרים עם מושג ה'נקיות')

לסיכום:

צריך לקיים את ההלכה היבשה, לדעת שזה רצון ה'

ולא לנסות להסביר לעצמנו קשקושים

כמו שלא כל קולא עדיפה. יש חומרות שאין הציבור יכול לעמוד בהן, ויש קולות שאין הציבור יכול לעמוד בהן.

בכל אופן לא כל מי שמחמירה על עצמה בנושאי צניעות מגיעה למצב של מראה מוזנח וכד'. לפעמים ישנה בעיה הפוכה דווקא, שבחורה הולכת ע"פ גדרי הצניעות, כביכול, אך בגדיה מנקרי עיניים ומושכי תשומת לב. וודאי אתה מכיר את הקטע של אורי אורבך, "הולכת צנוע"... כמו כן, לא כל מי ש"שרוף" על א"י הולך לשרוף כפרים ערביים. ודאי שכל עניין וכל מצווה צריכה לתפוס את מקומה בצורה ראויה וטובה, ולא להביא את האדם למעשים שאין דעת התורה נוחה מהם.

כך למשל, ת"ח שנמצא רבב על בגדו כאילו מתחייב מיתה (שבת קיד, ע"א). למה? כי אדם שנברא בצלם, במיוחד אם הוא יהודי ובפרט אם הוא תלמיד חכם - מייצג משהו. במקרה הזה את התורה. לכן הופעתו צריכה להיות מכובדת, שלא יזלזלו אנשים בו ויגידו: "ככה הם אנשי תורה. מוזנחים הם ומרושלים כ"כ... אל יהא חלקי עמהם". וכך גם בעוד עניינים. אדם צריך לשים לב שכל ערך וכל מצווה עליה הוא מקפיד, יעשו בצורה ראויה ולא יפגעו בערכים ובמצוות אחרות ולא יביאו לחילול ה'. ודאי שלא פעם יש קונפליקטים, (לחיצת יד לאישה - צניעות מול ואהבת לרעך כמוך), אבל אדם צריך לכוון כמה שיותר לרצון ה', לראות באיזה אופן ינהג כך שיוכל לעשותו בצורה הטובה ביותר.

לגבי מה שאמרת על הסברים רגשיים ומטופשים למצוות - אני לא מסכימה. כבר אמר הרמב"ם שתפקיד האדם להשיג המושכלות. חלק מהשגת המושכלות היא דעת ענייני המצוות. אדם לא יכול לעשות את המצוות בלי רגש, בלי חיבור. זאת אומרת, הוא יכול, אבל זה קשה. ודאי שהבסיס הוא לעשות כל מצווה קודם כל כי היא רצון ה', גם אם לא מבינים את משמעותה (ויש לזה מעלה גדולה שבזאת כובש אדם את יצרו מפני רצון יוצרו). אך כל אדם מתקשה לעשות כל כך הרבה פעולות מבלי להבינן, מבלי לתת להם טעם כלשהו. אחרי הכל, אנחנו לא רובוטים, בטח לא לגבי ענייני צניעות, שמטבעם מצריכים המון כח רצון וכבישת היצר והרגשות. אז ודאי שקודם כל עושים הכל, כיוון שא"א לחכות עד שילמד אדם את טעמי המצוות כולן (וכפי שביאר רס"ג בספרו "אמונות ודעות" את מגבלות החקירה השכלית) - אבל כן מנסים אח"כ להבין ולמצוא הסברים.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.