באמת שאני מבינה אותך וחשבתי על זה הרבה!

זה נכון.. מרגיש חשיפה.. ואני זוכרת שמישהי כתבה פה בפורום מזמן שהיא מרגישה מחולקת ל20 כבר..

אבל אותי מחזיק זה שדווקא בגלל שעוברים הרבה, ה' עוזר לנו לשכוח אותו/ה ושיישאר רק מה שלמדנו מהקשרים...

בהצלחה!!

בוודאי שצריך להמשיך לשמור על צניעות ונקיות.

וכדאי להשתדל לזכור בכל היכרות, שזו לא מטרה בפני עצמה - אלא כבירור האם אח"כ יהיה שייך, בנישואין.

ואז - גם כשמשוחחים לעומק, ומנסים לחוש אם מרגישים את הזולת ואם הוא מרגיש אותנו - זה הכל בתוך ה"תחום" הזה של ניסיון הבדיקה עם מישהו שהוא עדיין "אחֵר". דומני שזה גם נותן איזו אינטואיציה, עד איזה רובד שייך בכל זמן.

כששני נשמות נפגשות בכוונה טהורה לנישואין גם אם הם לא מתאימות זה גם עבודה בפני עצמה בשבילהנשמה לברר עוד כמה בירוירם ע"י זה ולקרב אותה לזיווג האמיתי.

שמעתי את זה בשיעורים של הרב יצחק ערד

לכולם בכ"כ הרבה פגישות עם בחורים\ות לשמור על עצמם ולשמור מרחק.. זה בדיוק היישום של אותו חינוך!! ושמגיע האחד באמת הכל מופנה אליו בעזרת ה'

כל כך הרבה דברים שהחמרתי על עצמי (לפחות יחסית לסביבה בה אני נמצאת) ושהתאמצתי לשמור עליהם בחירוף נפש... אני מרגישה שהכל ירד לטמיון. לדוגמא, בעבר - כשקולי היה זך וצלול היו לא מעט שירים שנמנעתי מלפרסמם במקומות מסוימים כדי לא לחשוף את נפשי* לאף בן, גם אם לא מקפיד על קול אישה כאשר נשמע דרך מכשיר ו/או שאינו מכיר. לא יודעת, כל כך נזהרתי בזה - אבל מה ההבדל בין לחשוף את הנפש דרך השירה, לבין לחשוף אותה דרך הפגישות? אני פשוט מרגישה שעבדתי לחינם.

* שהרי שירה היא דבר מאד רוחני שיש בו בכדי לחשוף מן הנפש.

ומכאן טמון ההבדל..

לעניות דעתי, הרבה פעמים בחיינו אנחנו מרגישים כמין קוטביות כזו

שבבת אחת צריך להיות משהו אחד, ובהזדמנות האחרת שנקרית לנו- להיות אחרים לחלוטין..

כפי שאת תיארת. וכפי שקורה עוד במהלך החיים..

ולעניות דעתי כדתיים זה אפילו מתחדד הרבה יותר.

לעניין שאלתך- זה אכן קשה ולא פשוט, אבל מצד אחר צריך לזכור שזה שלב שלעיתים בלתי נמנע

כדי לאפשר לנו להגיע למקום של לקראת נישואין..

צריך להשקיע בתפילות שה' יכוון דרכנו נכונה

ושאת הנתון לנו נצליח לשמר, ולשתף רק במקום הנכון ולאדם הנכון..

הצלחה רבה רבה!

אך ישנן דעות שונות בהלכה (שמיעה דרך מכשיר גם אישה שהאדם מכיר, שמיעה דרך מכשיר רק אם אינו מכיר, שמיעת שירי קודש, שמיעת כמה נשים ביחד וכו' וכו'... עשיתי על זה דוקטורט בכיתה ח' ) אני הקפדתי מאד גם על דברים מותרים. הדוגמא לעיל לא מפורטת מספיק, אך האמיני לי שמבחינת ההלכה הייתי יכולה לפרסם במקומות מסוימים ובתנאים מסוימים - ולא עשיתי את זה. אפילו מורל בסניף או שירי שבת על יד השולחן בנוכחות חברים של אחי לא התרתי לעצמי.

ותודה על מה שכתבת.

ואני בטוחה שאת יותר מבסדר בקטע הזה

אלא היה נשמע ששאלת: מה ההבדל בין חשיפה בשירה (שאסורה)

לבין חשיפה בפגישות?

הרי בשני המצבים הנפש נחשפת.

אז כתבתי שזה לא חשיפת הנפש בשירה שאסורה, אלא יש עניין אחר.. כך שההשוואה לא מדויקת

בשמחה, ומקווה שהואלתי.

בהצלחה רבה בכל אשר תפני

וגם כאן - כמו שכבר כתבתי - בהדרגה ובזהירות, ובתור "בדיקה".

לא צריך להגזים ב"חשיפה", ולאידך - כאן זה לא בשביל הענין בפני עצמו, אלא כחלק מהתהליך, לשם שמיים. בדיקת היכרות. כמו שהרמבם אומר שאסור לשאת אשה עד שיראנה, ועם זה סתם כך אין "להסתכל". אז מישהו יגיד, עד שנזהרתי..  נזהרת בצדק, וגם פה - זה מוכוון-מטרה, כדי לבדוק משום "ואהבת לרעך כמוך", שלא תתגנה בעיניו. וגם ה"עד שיראנה" מבחינה רוחנית, זה לאותו צורך. וכמו שגם שם כתוב "לא יסתכל דרך זנות", כלומר: סתם בצורה מופקרת, אלא באופן עדין, כדי לבדוק את נשיאת החן - מסתבר שגם ב"עד שיראנה" הרוחני, יש הבדל בין גישוש עדין של האפשרות לקשר נפשי עמוק, ע"י ניסיון ההיכרות ההדדי, לבין סתם בשביל הנאת ההיחשפות הנפשית ההדדית.  כל זמן שהדברים לשם שמיים, מתברר מתוכם מה מתאים ומה לא, והולכים ומתקרבים אל המטרה.

והרגישות הזו עצמה, היא דבר יפה, וכנראה מראה שלא איבדת אותה...

היו לשם שמים (שירי קודש וכאלה) וראה תגובתי ל"לעולם חסדו".

ה"היחשפות" שמנעתי מעצמי לא הייתה כבישה של איזה רצון כלשהו שנבע ממקום לא טהור. אדרבה! אבל לא כאן המקום להרחיב...

מה שכן, לא בא לי לפתח את הדיון על הדוגמא הספציפית הזו. אני מדברת בכללי - קשה להיחשף בפגישות. ונכון שהכל בהדרגה ובמינון וכו', אבל עדיין. במיוחד אחרי שנים של נתק ושמירה על עצמי, כל דיבור עם בן כלשהו יוצר אצלי תחושה שהנה, חשפתי מעצמי...

עד שיגיע...

והראיה:

את לא כזה מחשיבה את מה שאחרים חשפו

כך גם הם , אם מטריד אותם, זה מה שהם חשפו ולא מה שנחשפו אליהם

כי תכלס בסופו של דבר כל אחד באמת באמת רק עם מה ששלו

יש משפט כזה: אל תהיה טרוד ממה שחושבים עליך, הם טרודים ממה שאתה חושב עליהם...

בקיצור : מחשבות-רגשות-תחושות לא נעימות, אינן האמת..

אבל....

אני חושבת שהיום שאני נשואה זה ממש עזר לי ליצור קשר פתוח עם בעלי עוד בתקופה הדייטים (אני הייתי אדם מאד סגור).

ההתמודדות שלי הייתה המחשבה שאי"ה אולי יותר אני לא אפגוש את האדם הזה.....

בנושא חינוך תורני שמתבטאת בעיקר בצניעות אבל לא רק.

קשה מאד למחנכים לשים את הגבול בין חינוך להחמרה מיותרת ואסורה שגורמת רק לנזקים

לבין עשייה חיובית מבורכת שנובעת מהבנת רוח ההלכה.

לדוגמא: בנושא הצניעות, נרצה שנערה תלך בבגדים צנועים עפ"י דרישת ההלכה,

אבל אם זה מגיע למצב שבו בת נראית מוזנחת,כפופה וחסרת שמחת חיים

בגלל מסרים מוגזמים של צניעות, הרי שהחינוך כשל בתפקידו.

או למשל בנושא ארץ ישראל,

אם יש נוער אכפתי, שמוכן להשקיע זמן ומאמץ במאחזים הרי שהמסר הועבר.

אבל אם הנוער נסחף לפעולות 'תג מחיר' או אלימות מיותרת נגד ערבים הרי שהחינוך לא"י כשל.

לדעתי, בגלל הבעייתיות הזאת, כל אחד צריך לדעת מה ההלכה בדיוק אומרת, ולעשות כך בצורה יבשה.

ולא לערב הסברים רגשיים בעניין.

למשל בנושא צניעות: מי אמר שהתורה נגד היחשפות נפשית של נשים?

אולי היא בכלל בעד? ושירת נשים לא קשור?

למה להיכנס לסרטים ותסביכים בגלל הסבר מטופש של מצווה כלשהיא?

מי אמר שצריך להגיע לחתונה 'נקיים'?

זה לא כתוב בשום מקום במקורות

אלו הסברים 'נפשיים' כביכול, מאד מאוחרים, 

שנועדו לספק תירוצים מול תרבות המערב המתפתחת

ולא מחזיקים מים במבחן המציאות.

(כדי לסבר את האוזן: התורה התירה ביגמיה, וגם פילגש, וגם אשת יפת תואר, וכל אלו לא ממש מסתדרים עם מושג ה'נקיות')

לסיכום:

צריך לקיים את ההלכה היבשה, לדעת שזה רצון ה'

ולא לנסות להסביר לעצמנו קשקושים

כמו שלא כל קולא עדיפה. יש חומרות שאין הציבור יכול לעמוד בהן, ויש קולות שאין הציבור יכול לעמוד בהן.

בכל אופן לא כל מי שמחמירה על עצמה בנושאי צניעות מגיעה למצב של מראה מוזנח וכד'. לפעמים ישנה בעיה הפוכה דווקא, שבחורה הולכת ע"פ גדרי הצניעות, כביכול, אך בגדיה מנקרי עיניים ומושכי תשומת לב. וודאי אתה מכיר את הקטע של אורי אורבך, "הולכת צנוע"... כמו כן, לא כל מי ש"שרוף" על א"י הולך לשרוף כפרים ערביים. ודאי שכל עניין וכל מצווה צריכה לתפוס את מקומה בצורה ראויה וטובה, ולא להביא את האדם למעשים שאין דעת התורה נוחה מהם.

כך למשל, ת"ח שנמצא רבב על בגדו כאילו מתחייב מיתה (שבת קיד, ע"א). למה? כי אדם שנברא בצלם, במיוחד אם הוא יהודי ובפרט אם הוא תלמיד חכם - מייצג משהו. במקרה הזה את התורה. לכן הופעתו צריכה להיות מכובדת, שלא יזלזלו אנשים בו ויגידו: "ככה הם אנשי תורה. מוזנחים הם ומרושלים כ"כ... אל יהא חלקי עמהם". וכך גם בעוד עניינים. אדם צריך לשים לב שכל ערך וכל מצווה עליה הוא מקפיד, יעשו בצורה ראויה ולא יפגעו בערכים ובמצוות אחרות ולא יביאו לחילול ה'. ודאי שלא פעם יש קונפליקטים, (לחיצת יד לאישה - צניעות מול ואהבת לרעך כמוך), אבל אדם צריך לכוון כמה שיותר לרצון ה', לראות באיזה אופן ינהג כך שיוכל לעשותו בצורה הטובה ביותר.

לגבי מה שאמרת על הסברים רגשיים ומטופשים למצוות - אני לא מסכימה. כבר אמר הרמב"ם שתפקיד האדם להשיג המושכלות. חלק מהשגת המושכלות היא דעת ענייני המצוות. אדם לא יכול לעשות את המצוות בלי רגש, בלי חיבור. זאת אומרת, הוא יכול, אבל זה קשה. ודאי שהבסיס הוא לעשות כל מצווה קודם כל כי היא רצון ה', גם אם לא מבינים את משמעותה (ויש לזה מעלה גדולה שבזאת כובש אדם את יצרו מפני רצון יוצרו). אך כל אדם מתקשה לעשות כל כך הרבה פעולות מבלי להבינן, מבלי לתת להם טעם כלשהו. אחרי הכל, אנחנו לא רובוטים, בטח לא לגבי ענייני צניעות, שמטבעם מצריכים המון כח רצון וכבישת היצר והרגשות. אז ודאי שקודם כל עושים הכל, כיוון שא"א לחכות עד שילמד אדם את טעמי המצוות כולן (וכפי שביאר רס"ג בספרו "אמונות ודעות" את מגבלות החקירה השכלית) - אבל כן מנסים אח"כ להבין ולמצוא הסברים.

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).