ז"א בדידות. קצר ולעניין..

על פניו זה "לא להיות לבד" , אבל אנחנו יודעים שהביחד הזה הוא ישות בפני עצמה מאז ומעולם

כלומר- בגדול קיבלתי, אבל-

האם הצורך שלך להתחתן  הוא רק כדי  לענות על תחושת הבדידות?

יש כמה רבדים של "למה".

החל מגשמיים דרך נפשיים ורוחניים ועד נשמתיים ו"לשמה".

(אוך,אני מרגישה מורה, אבל באמת חשוב לי לשמוע עוד רעיונות לתשובה..)

לק"י

אבל אם אני מנסה לחשוב יותר לעומק: אז באמת יש חיסרון בלהשאר לבד, בעיקר כשכולם מתחתנים..

ולמען האמת, אם הנורמה הייתה לא להתחתן- אז פשוט לא היינו נשארים לבד, שהרי כולם היו נשארים ביחד ולא בזוגות- זוגות.

ועוד משו- נראה לי שיש איזה רצון בלהקים בית משל עצמך עם ההחלטות שלך, לחנך ילדים בצורה שאתה חושב שהיא נכונה וכו'..

איזה שיעור שמעת? שיעור תורה או משו אקדמאי כזה?? פשוט מעניין אותי של מי הדיעה שמה שאנחנו עושים זה כדי לפצות על חסר שקיים אצלינו..

האם אנחנו מתחתנים כי זוהי הנורמה? קצת מזעזע לחשוב על זה ככה,לא?

אני לא מסכימה עם ההנחה שאומרת שאם לא הייתה נורמה חברתית להתחתן,היינו נשארים ביחד כולם ולא חשים בצורך להתחתן...

עם החלק השני הסכמתי דווקא,

הרצון להקים בית שיבטא את הדרך שלך בעולם,את החינוך הנכון לשיטתך וכו'.

כלומר- אם נבחן זאת לפי הקריטריון של חוסר- אנחנו שואפים למלא את החוסר שלנו בביטוי ומימוש עצמי, ביישום הדרך שלנו בחיים,לא??

מה אתם אומרים?

אגב, זה היה שיעור תורה,אבל ברור שכאשר ניתקתי את האמירה הזו מהקשרה אולי פגעתי בנכונותה. ברמת העיקרון האמירה הזו הובאה כדי להסביר במעט את המרחק בין האדם לריבוש"ע.

האדם- רוב רצונותיו באים כדי למלא איזשהו חיסרון שטבוע בו.(כפי שהסברתי בהודעה הפותחת),

ואילו הקב"ה- אין בו שום חיסרון,הוא השלימות עצמה.וממילא,כל "רצונותיו", כמו הרצון למשל שאנו נלך בדרכיו,לא באים כדי להשלים איזשהו חיסרון חלילה.

יעל- אני אשמח אם תוכלי לפרט ולהרחיב לגבי האמירה ש"מתחתנים כי זו הנורמה"..

לק"י

בואו ננסה לחשוב- למה שנרצה בכלל להתחתן? ובעצם "לתקוע" את עצמינו עם מישו זר?? ועוד גבר (במקרה שלי..), שזה די ההיפך של אשה.. מה רע להיות תלויה בעיקר בעצמי? ולא בעוד מישו??

יותר הגיוני שנעדיף לא לעשות את זה לעצמינו, לא?!

ופה מגיעה הנורמה- רוב האנשים מתחתנים (או בימינו לפחות חיים עם מישו גם ללא נישואים)!

ומה קורה למי שלא מתחתן? פשוט נשאר לבד.. ללא חברה נורמלית.

מה הפתרון? להתחתן!

וכדי לחזק את דעתי, אני אגיד שכמדומני שסבתא שלי בעצמה אמרה דבר דומה..

אז נכון שזאת לא הסיבה היחידה, אבל נראה לי שהיא די מרכזית.

אני יודעת שהגישה הזאת נוגדת את דעתם של רוב אנשי הפורום..

וזה לא שאני לא רוצה להתחתן, אבל אני מנסה להבין מה עומד מאחורי הרצון הלא כ"כ הגיוני והדי הזוי הזה.

בס"ד

לדעתי הכל יוצא מהנקודה של שלימות הנשמה שלנו... קשה להיות חצי, זה להיות חסר...אני חושבת שכל אחד מרגיש את זה. אחרי שמתחתנים מרגישים שינוי בהרבה דברים בחיים כי פתאום הכלי שלם.

בס"ד

אבל אנחנו מתחתנים כדי למלא את החסרון האלוקי "ותחסרהו מעט מאלוקים וכבוד והדר תעטרהו" (תהילים ח')

כמו שאמר הרב מנחם פרומן שליט"א:"יש לי בן שאוהב קוקה קולה, יש לי בן אחר שאוהב את אשתו,ואני אוהב לשמוע את ברי סחרוף, ובעצם כל זה ביטוי של אהבת ה'."

"מי שלא חשק לאשה הוא דומה לחמור ופחות ממנו, והטעם כי מהמורגש צריך שיבחין העבודה האלהית"

[מר' אליהו די וידאש, תלמיד הרמ"ק בשם ר' יצחק מן עכו במעשיות הפרושים]

בס"ד

בשלב כלשהו בחיים (ואני לא נכנסת לדיון של מתי, כל אחד וזמנו הוא) האדם מרגיש צורך בעוד מישהו בחייו.

מישהו קרוב, זה קלישאה אבל באמת שאנחנו חצויים עד שאנחנו מתחתנים.

יש- רצון מאוד גדול של האנושות להתקיים, ליציבות, זה נכון! אבל לא רק.

ע"י קשר קרוב, זוגי, האדם מוציא לפועל את האישיות שלו, העולם הפנימי שלו והוא מתעלה ע"י הקשר הזה (זו 

השאיפה לפחות) במידות, בהסתכלות על דברים, בתובנות, בבגרות וכד'...

יש רצון ליישם בילדינו בעז"ה את החוכמת חיים שצברנו, את העקרונות והאידיאלים שחונכנו לפיהם, ולהמשיך את [

השושלת הזו שנקראת "עמ"י". 

הרצון של ההתפתחות והמעבר שלב בחיים יכול להיווצר ע"י הרבה מעגלים, חברים, משפחה שנים וכד'

אבל הוא בא לידי מימושו הגדול ביותר רק בקשר הנישואין. הנשמות שהיו מחוברות, מתחברות שוב לידי דבר שלם

ונעלה, וביחד ע,י חיבור נשמתי מגיעים להתעלות הגדולה ביותר.

שנזכה!! 

לפי דעת האורחות צדיקים

הסיבה היא הקנאה

"אמר הקדוש-ברוך-הוא: קנא לי, שאלולי הקנאה אין העולם מתקיים, לפי שאין אדם נוטע כרם ואין אדם נושא אשה ואין אדם בונה בית(שוחר טוב לז,א). כי כל אלו העניינים באים מחמת שאדם מקנא בחברו. אם יבנה בית, גם אחר ישים דעתו לעשות כן. וכן לעניין אשה, כל אחד מקנא בחברו. " (אורחות צדיקים, שער הקנאה)

כל אחד מתחתן מסיבה אחרת

ואני לא חושב שזה כ"כ משנה למה מתחתנים

זה יכול להיות מסיבה נשגבת של תיקון האנושות

וזה יכול להיות כי הוא מרגיש שהגיע הזמן וכולם עושים את זה בלי איזה מחשבה עמוקה מאחורי זה

זה באמת לא רלוונטי למה או מה המניע לחתונה.

העיקר שזה לא יהיה מניע סתמי שיחלוף אחרי זמן מועט

וישאיר אותם נשואים בלי רצון אמיתי בזה.

ממילא מובן מה החיסרון

שיש הרבה אנשים שמתחתנים

כדי לממש את הצורך הנפשי-רגשי שהקב"ה נטע בנו.

בחור/ה רווקים חשים מדי פעם בדידות וזה טבעי,

זה אמור לדחוף אותנו להתחתן.

לא הייתי אומר שזה אגצונטרי להתחתן,

בן אדם אגוצנטרי לא מוכן לוותר על העצמאות שלו לטובת מישהו אחר

וכ"ש שמדובר על קשר זוגי שדורש הרבה נתינה מעצמך.

כל רצון נובע בהחלט על חיסרון

אך הרצון לנישואין נובע מהחיסרון עצמו-אנחנו חסרים!!

לא שחסר לנו משהו ספציפי-אלא האישיות שלנו חסרה.. לא שלימה..

ככה אני מרגישה..

ועוד משהו-אני מרגישה שחסר לי בנוסף להכל גם ת'כלס הקשר הגופני-רגשי שאותו לא תקבלי מאף חברה..

חיבוק או מילה טובה (שוב, זה נראה אגוצנטרי-אבל זה לא..) שזה אחרת.. או קשר נצחי ואמיתי..

נראלי שיש לנו גם את הרצון לתת ולהשפיע בלי גבול-ואת זה בעיקר עושים בנישואים.. גם חוסר!

קיצר שאלה טובה ומורכבת!

בס"ד

בין כל שאר הדברים החשובים שנמנו כאן...

גם הצורך להיות שייך ברמה הכי פנימית וטוטאלית שרק ניתן.

שמחתי לקרוא.

ואני אשמח עוד אם יש עוד אנשים שרוצים להביע דעתם..

( -שכל אחד יבחר לו את הסמיילי שליבו חפץ בו..)

ושבס"ד נזכה כולנו ל--

בקלות,בשמחה,ללא עכבות וללא מחסומים!

שבת שלום לכולנו.

אבל..

נראה לי שכולם פה מאד נזהרים להישאר ברמות רוחניות גבוהות ואולי מתביישים להודות בחולשות..

לעצמי, כשאניחושבת למה התחתנתי, כלולים בזה גם מניעים וחסרונות הקשורים לחומר וחסרונות לכאורה "נמוכים".

למשל - המגע הגופני. הכמיהה לחיבור גופני היא מחסרונותי והיא בהחלט הובילה לרצון להתחתן.

התדמית - דווקא לזה התייחסו כאן - אני רוצה להיות חלק מהחברה ולכן אני רוצה לפעול באופן "נורמלי". בגלל זה חיפשתי גם אחד "נורמלי" (ואז גיליתי ש"נורמלי" זו פנטזיה..) - נועד למלא את החסרון בכך שאני מרגישה "קטנה" כשאני לא מתנהגת לפי מה שמוגדר "נורמלי".

הרצון שלי ליהנות מתדמית של אשת משפחה למופת, הרצון שיעריכו אותי על כך שאני מגדלת משפחה "לתפארת מדינת ישראל" - נועד למלא את החסרון שאני אינני מרגישה מוערכת מספיק, לא על ידי עצמי ולא על ידי סביבתי ולכן אני צריכה ליצור תדמית של אשה מוצלחת.

הפחד מלהשאר לבד - לא בגלל שאני יודעת איך זה להיות רווקה מבוגרת, אבל הסיפורים הפחידו אותי ולכן הנטיה שלי הייתה להחליט ש"כן" יותר מלהחליט ש"לא" - נועד למלא את החסרון שלי בבטחון לקוי לגבי היכולות שלי (וכן, גם של הקב"ה) להתמודד עם רווקות מאוחרת..

ויש עוד..אבל לא היום

רוח

השותפות בנשיאת נטל החיים בעולם הזה מייצבת ומאפשרת צמיחה. 

א.  אני די מסכים עם הרבה ממה שאמרו פה .

ב.  רציתי לחדד משו, קודם כל זה שאלה ענקית!!!!!  לפני שנה שאלתי את הרב שלי את השאלה הזאת, (בערך... רק בשפה שלי..: "למה מתחתנים...." ) והוא אמר לי שזה שאלה שהוא שאל את הרב שלו בשיעור ד'... (בקייצער, זה שאלה גדולה!!! אשרייך!!) ורציתי להדגיש את העניין של ה"חצי נשמה"  לפני שטאטע מוריד לעולם חלק אלוק ממעל, הוא חוצה אותה, וכמו שיש תהליך התבגרות ובנייה עצמית, ככה גם יש עוד חלק, "מציאת הצלע".....

   אז..... יהי רצון שנזכה למצוא  בעז"ה כל אחד את הצלע שלו בלי מניעות ועיקובים!!! בעיתו ובזמנו בקרוב!!!!!!

אההה... ויש עוד נקודה שאני עדיין לאיד'ע אותה (הבנתי מהרב שלי שעם הגיל הנק' הזאת באה....)

בהצלווווחה!!!!! ושבת שלום!!!!!!

האדם נולד לבד.

מת לבד.

ובין שני הקצוות הללו של החיים הוא מנסה כל כך לעשות הכל כדי לא להיות לבד.

בס"ד

ומבחינה גשמית- גופנית.

קראתי את התגובות בשרשור , וכולם חוזרים על אותה הגברת בשינוי אדרת.

שכן כל שנאמר: אמת ,נכון ,שריר ,יציב וקיים!

היות ותשובתי מתבססת על עקרון הבדידות , כפי שכתבו קודמיי לא אאריך בזה , אך אסביר את עמדתי מזווית מעט שונה..

כל בחור ובחורה מגיעים לגיל של בגרות, לשלב שמסיקים מסקנות,מקבלים תובנות, מגבשים דעה עצמית , והשקפה ברורה,

אמנם הבניה אינה שלמה..היופי החיצוני נראה במלא הדרו , אך החלל הפנימי לוקה בחסר- חלול.

הרצון להתחתן נובע מתחושת הבניה החלקית , כתוצאה מפיצול הנשמות שעתידות להתאחד אצל כולנו בקרוב.

אנחנו נרגיש שלמים ובנויים רק אחרי שההרמוניה הפנימית תושלם.

"אדם לעמל יולד"- אנו עמלים מבחינה גשמית-כלכלה ופרנסה , ומבחינה רוחנית - עבודת המידות , ונסיונות..

והיות שישנו קושי בהתמודדות יחידנית , אמר הקב"ה :"אעשה לו עזר כנגדו:- שהרי : "טובים השנייים מן האחד".

וכאשר העול נישא ומתחלק בין שניים, ההתמודדות מחולקת באופן שווה בין בני הזוג.

שכן , שני חצאים ביחד מרכיבים את השלם.

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).