ז"א בדידות. קצר ולעניין..

על פניו זה "לא להיות לבד" , אבל אנחנו יודעים שהביחד הזה הוא ישות בפני עצמה מאז ומעולם

כלומר- בגדול קיבלתי, אבל-

האם הצורך שלך להתחתן  הוא רק כדי  לענות על תחושת הבדידות?

יש כמה רבדים של "למה".

החל מגשמיים דרך נפשיים ורוחניים ועד נשמתיים ו"לשמה".

(אוך,אני מרגישה מורה, אבל באמת חשוב לי לשמוע עוד רעיונות לתשובה..)

לק"י

אבל אם אני מנסה לחשוב יותר לעומק: אז באמת יש חיסרון בלהשאר לבד, בעיקר כשכולם מתחתנים..

ולמען האמת, אם הנורמה הייתה לא להתחתן- אז פשוט לא היינו נשארים לבד, שהרי כולם היו נשארים ביחד ולא בזוגות- זוגות.

ועוד משו- נראה לי שיש איזה רצון בלהקים בית משל עצמך עם ההחלטות שלך, לחנך ילדים בצורה שאתה חושב שהיא נכונה וכו'..

איזה שיעור שמעת? שיעור תורה או משו אקדמאי כזה?? פשוט מעניין אותי של מי הדיעה שמה שאנחנו עושים זה כדי לפצות על חסר שקיים אצלינו..

האם אנחנו מתחתנים כי זוהי הנורמה? קצת מזעזע לחשוב על זה ככה,לא?

אני לא מסכימה עם ההנחה שאומרת שאם לא הייתה נורמה חברתית להתחתן,היינו נשארים ביחד כולם ולא חשים בצורך להתחתן...

עם החלק השני הסכמתי דווקא,

הרצון להקים בית שיבטא את הדרך שלך בעולם,את החינוך הנכון לשיטתך וכו'.

כלומר- אם נבחן זאת לפי הקריטריון של חוסר- אנחנו שואפים למלא את החוסר שלנו בביטוי ומימוש עצמי, ביישום הדרך שלנו בחיים,לא??

מה אתם אומרים?

אגב, זה היה שיעור תורה,אבל ברור שכאשר ניתקתי את האמירה הזו מהקשרה אולי פגעתי בנכונותה. ברמת העיקרון האמירה הזו הובאה כדי להסביר במעט את המרחק בין האדם לריבוש"ע.

האדם- רוב רצונותיו באים כדי למלא איזשהו חיסרון שטבוע בו.(כפי שהסברתי בהודעה הפותחת),

ואילו הקב"ה- אין בו שום חיסרון,הוא השלימות עצמה.וממילא,כל "רצונותיו", כמו הרצון למשל שאנו נלך בדרכיו,לא באים כדי להשלים איזשהו חיסרון חלילה.

יעל- אני אשמח אם תוכלי לפרט ולהרחיב לגבי האמירה ש"מתחתנים כי זו הנורמה"..

לק"י

בואו ננסה לחשוב- למה שנרצה בכלל להתחתן? ובעצם "לתקוע" את עצמינו עם מישו זר?? ועוד גבר (במקרה שלי..), שזה די ההיפך של אשה.. מה רע להיות תלויה בעיקר בעצמי? ולא בעוד מישו??

יותר הגיוני שנעדיף לא לעשות את זה לעצמינו, לא?!

ופה מגיעה הנורמה- רוב האנשים מתחתנים (או בימינו לפחות חיים עם מישו גם ללא נישואים)!

ומה קורה למי שלא מתחתן? פשוט נשאר לבד.. ללא חברה נורמלית.

מה הפתרון? להתחתן!

וכדי לחזק את דעתי, אני אגיד שכמדומני שסבתא שלי בעצמה אמרה דבר דומה..

אז נכון שזאת לא הסיבה היחידה, אבל נראה לי שהיא די מרכזית.

אני יודעת שהגישה הזאת נוגדת את דעתם של רוב אנשי הפורום..

וזה לא שאני לא רוצה להתחתן, אבל אני מנסה להבין מה עומד מאחורי הרצון הלא כ"כ הגיוני והדי הזוי הזה.

בס"ד

לדעתי הכל יוצא מהנקודה של שלימות הנשמה שלנו... קשה להיות חצי, זה להיות חסר...אני חושבת שכל אחד מרגיש את זה. אחרי שמתחתנים מרגישים שינוי בהרבה דברים בחיים כי פתאום הכלי שלם.

בס"ד

אבל אנחנו מתחתנים כדי למלא את החסרון האלוקי "ותחסרהו מעט מאלוקים וכבוד והדר תעטרהו" (תהילים ח')

כמו שאמר הרב מנחם פרומן שליט"א:"יש לי בן שאוהב קוקה קולה, יש לי בן אחר שאוהב את אשתו,ואני אוהב לשמוע את ברי סחרוף, ובעצם כל זה ביטוי של אהבת ה'."

"מי שלא חשק לאשה הוא דומה לחמור ופחות ממנו, והטעם כי מהמורגש צריך שיבחין העבודה האלהית"

[מר' אליהו די וידאש, תלמיד הרמ"ק בשם ר' יצחק מן עכו במעשיות הפרושים]

בס"ד

בשלב כלשהו בחיים (ואני לא נכנסת לדיון של מתי, כל אחד וזמנו הוא) האדם מרגיש צורך בעוד מישהו בחייו.

מישהו קרוב, זה קלישאה אבל באמת שאנחנו חצויים עד שאנחנו מתחתנים.

יש- רצון מאוד גדול של האנושות להתקיים, ליציבות, זה נכון! אבל לא רק.

ע"י קשר קרוב, זוגי, האדם מוציא לפועל את האישיות שלו, העולם הפנימי שלו והוא מתעלה ע"י הקשר הזה (זו 

השאיפה לפחות) במידות, בהסתכלות על דברים, בתובנות, בבגרות וכד'...

יש רצון ליישם בילדינו בעז"ה את החוכמת חיים שצברנו, את העקרונות והאידיאלים שחונכנו לפיהם, ולהמשיך את [

השושלת הזו שנקראת "עמ"י". 

הרצון של ההתפתחות והמעבר שלב בחיים יכול להיווצר ע"י הרבה מעגלים, חברים, משפחה שנים וכד'

אבל הוא בא לידי מימושו הגדול ביותר רק בקשר הנישואין. הנשמות שהיו מחוברות, מתחברות שוב לידי דבר שלם

ונעלה, וביחד ע,י חיבור נשמתי מגיעים להתעלות הגדולה ביותר.

שנזכה!! 

לפי דעת האורחות צדיקים

הסיבה היא הקנאה

"אמר הקדוש-ברוך-הוא: קנא לי, שאלולי הקנאה אין העולם מתקיים, לפי שאין אדם נוטע כרם ואין אדם נושא אשה ואין אדם בונה בית(שוחר טוב לז,א). כי כל אלו העניינים באים מחמת שאדם מקנא בחברו. אם יבנה בית, גם אחר ישים דעתו לעשות כן. וכן לעניין אשה, כל אחד מקנא בחברו. " (אורחות צדיקים, שער הקנאה)

כל אחד מתחתן מסיבה אחרת

ואני לא חושב שזה כ"כ משנה למה מתחתנים

זה יכול להיות מסיבה נשגבת של תיקון האנושות

וזה יכול להיות כי הוא מרגיש שהגיע הזמן וכולם עושים את זה בלי איזה מחשבה עמוקה מאחורי זה

זה באמת לא רלוונטי למה או מה המניע לחתונה.

העיקר שזה לא יהיה מניע סתמי שיחלוף אחרי זמן מועט

וישאיר אותם נשואים בלי רצון אמיתי בזה.

ממילא מובן מה החיסרון

שיש הרבה אנשים שמתחתנים

כדי לממש את הצורך הנפשי-רגשי שהקב"ה נטע בנו.

בחור/ה רווקים חשים מדי פעם בדידות וזה טבעי,

זה אמור לדחוף אותנו להתחתן.

לא הייתי אומר שזה אגצונטרי להתחתן,

בן אדם אגוצנטרי לא מוכן לוותר על העצמאות שלו לטובת מישהו אחר

וכ"ש שמדובר על קשר זוגי שדורש הרבה נתינה מעצמך.

כל רצון נובע בהחלט על חיסרון

אך הרצון לנישואין נובע מהחיסרון עצמו-אנחנו חסרים!!

לא שחסר לנו משהו ספציפי-אלא האישיות שלנו חסרה.. לא שלימה..

ככה אני מרגישה..

ועוד משהו-אני מרגישה שחסר לי בנוסף להכל גם ת'כלס הקשר הגופני-רגשי שאותו לא תקבלי מאף חברה..

חיבוק או מילה טובה (שוב, זה נראה אגוצנטרי-אבל זה לא..) שזה אחרת.. או קשר נצחי ואמיתי..

נראלי שיש לנו גם את הרצון לתת ולהשפיע בלי גבול-ואת זה בעיקר עושים בנישואים.. גם חוסר!

קיצר שאלה טובה ומורכבת!

בס"ד

בין כל שאר הדברים החשובים שנמנו כאן...

גם הצורך להיות שייך ברמה הכי פנימית וטוטאלית שרק ניתן.

שמחתי לקרוא.

ואני אשמח עוד אם יש עוד אנשים שרוצים להביע דעתם..

( -שכל אחד יבחר לו את הסמיילי שליבו חפץ בו..)

ושבס"ד נזכה כולנו ל--

בקלות,בשמחה,ללא עכבות וללא מחסומים!

שבת שלום לכולנו.

אבל..

נראה לי שכולם פה מאד נזהרים להישאר ברמות רוחניות גבוהות ואולי מתביישים להודות בחולשות..

לעצמי, כשאניחושבת למה התחתנתי, כלולים בזה גם מניעים וחסרונות הקשורים לחומר וחסרונות לכאורה "נמוכים".

למשל - המגע הגופני. הכמיהה לחיבור גופני היא מחסרונותי והיא בהחלט הובילה לרצון להתחתן.

התדמית - דווקא לזה התייחסו כאן - אני רוצה להיות חלק מהחברה ולכן אני רוצה לפעול באופן "נורמלי". בגלל זה חיפשתי גם אחד "נורמלי" (ואז גיליתי ש"נורמלי" זו פנטזיה..) - נועד למלא את החסרון בכך שאני מרגישה "קטנה" כשאני לא מתנהגת לפי מה שמוגדר "נורמלי".

הרצון שלי ליהנות מתדמית של אשת משפחה למופת, הרצון שיעריכו אותי על כך שאני מגדלת משפחה "לתפארת מדינת ישראל" - נועד למלא את החסרון שאני אינני מרגישה מוערכת מספיק, לא על ידי עצמי ולא על ידי סביבתי ולכן אני צריכה ליצור תדמית של אשה מוצלחת.

הפחד מלהשאר לבד - לא בגלל שאני יודעת איך זה להיות רווקה מבוגרת, אבל הסיפורים הפחידו אותי ולכן הנטיה שלי הייתה להחליט ש"כן" יותר מלהחליט ש"לא" - נועד למלא את החסרון שלי בבטחון לקוי לגבי היכולות שלי (וכן, גם של הקב"ה) להתמודד עם רווקות מאוחרת..

ויש עוד..אבל לא היום

רוח

השותפות בנשיאת נטל החיים בעולם הזה מייצבת ומאפשרת צמיחה. 

א.  אני די מסכים עם הרבה ממה שאמרו פה .

ב.  רציתי לחדד משו, קודם כל זה שאלה ענקית!!!!!  לפני שנה שאלתי את הרב שלי את השאלה הזאת, (בערך... רק בשפה שלי..: "למה מתחתנים...." ) והוא אמר לי שזה שאלה שהוא שאל את הרב שלו בשיעור ד'... (בקייצער, זה שאלה גדולה!!! אשרייך!!) ורציתי להדגיש את העניין של ה"חצי נשמה"  לפני שטאטע מוריד לעולם חלק אלוק ממעל, הוא חוצה אותה, וכמו שיש תהליך התבגרות ובנייה עצמית, ככה גם יש עוד חלק, "מציאת הצלע".....

   אז..... יהי רצון שנזכה למצוא  בעז"ה כל אחד את הצלע שלו בלי מניעות ועיקובים!!! בעיתו ובזמנו בקרוב!!!!!!

אההה... ויש עוד נקודה שאני עדיין לאיד'ע אותה (הבנתי מהרב שלי שעם הגיל הנק' הזאת באה....)

בהצלווווחה!!!!! ושבת שלום!!!!!!

האדם נולד לבד.

מת לבד.

ובין שני הקצוות הללו של החיים הוא מנסה כל כך לעשות הכל כדי לא להיות לבד.

בס"ד

ומבחינה גשמית- גופנית.

קראתי את התגובות בשרשור , וכולם חוזרים על אותה הגברת בשינוי אדרת.

שכן כל שנאמר: אמת ,נכון ,שריר ,יציב וקיים!

היות ותשובתי מתבססת על עקרון הבדידות , כפי שכתבו קודמיי לא אאריך בזה , אך אסביר את עמדתי מזווית מעט שונה..

כל בחור ובחורה מגיעים לגיל של בגרות, לשלב שמסיקים מסקנות,מקבלים תובנות, מגבשים דעה עצמית , והשקפה ברורה,

אמנם הבניה אינה שלמה..היופי החיצוני נראה במלא הדרו , אך החלל הפנימי לוקה בחסר- חלול.

הרצון להתחתן נובע מתחושת הבניה החלקית , כתוצאה מפיצול הנשמות שעתידות להתאחד אצל כולנו בקרוב.

אנחנו נרגיש שלמים ובנויים רק אחרי שההרמוניה הפנימית תושלם.

"אדם לעמל יולד"- אנו עמלים מבחינה גשמית-כלכלה ופרנסה , ומבחינה רוחנית - עבודת המידות , ונסיונות..

והיות שישנו קושי בהתמודדות יחידנית , אמר הקב"ה :"אעשה לו עזר כנגדו:- שהרי : "טובים השנייים מן האחד".

וכאשר העול נישא ומתחלק בין שניים, ההתמודדות מחולקת באופן שווה בין בני הזוג.

שכן , שני חצאים ביחד מרכיבים את השלם.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!