תסבירי לבעלך את המצב,

תגידי לו שלא נוח לך שזה כך -

ותשאלי אם יש לו רעיונות בשבילך, איך יהיה לך יותר מוטיבציה, כי ממש יש לך מוטיווציה שתהיה לך מוטיווציה...

ואז - יתכן שבגלל שהוא ישים לב וירצה לעזור לך - זה "יחַיה" קצת את הענין (כמובן, בתנאי שאת מכירה אותו ככזה שלא יגרום לו רק להילחץ בעצמו מהענין).

ואלו דברים שקורים לעיתים..

אולי גם תעשו מידי פעם ביחד משהו, כולכם, עם הילדים. כשמרגישים יותר את ה"ביחד", האהבה נותנת מוטיבציה לעשות בשבילם.

(אגב- את יודעת שמורת לך להרגיש כל מיני דברים- אפילו אם את לא בהריון? סתם נק' למחשבה....)

בית שהוא לא אהוב -זה קצת בעיה

אבל לפני שאת מבררת את מצב הבית- תבררי את מצבך את- האם יש לך זמן להתאוורר בחיים? לצאת עם חברה? לשבת לקרוא ספר בשקט? לשתות כוס קפה? לנוח?

לתת לעצמך למלא מאגרים של כוח. עוד לפני שאת משליכה את זה שלא טוב לך- על מצב הבית.

עכשיו לגבי התנהלות הבית-

יש דברים שגברים לא רואים (טוב, רובם- לא נכליל)

כל עוד יש לאיש את אשתו בבית- מבחינתו יש לו הכל לא משנה לו אם הארוחה חמה היא מושקעת או "רק" טעימה, לא משנה לו אם יש גיגית כביסה בסלון... אם יש חיוך שלך בבית

יש דברים שילדים לא יודעים לעשות

לא יודעים את ההבדל בין "להיות בן בית ולקבל את הטיפוח שאני באמת צריך מההורים" לבין "אני חלק מהדיירים פה ואני צריך למלא את חלקי בעשיה"

לילדים אין אחריות על המצב של הבית- אם לא "עקרת הבית"!!!  יש להם שותפות ברמה מסויימת של עשיית מטלות שוטפות

לילדים אין את המבט-על שיש לך כדי לדעת מה צריך לעשות- צריך להכווין אותם.

בהרבה משפחות יש לוח תורניות או לוח סדר עשיה -ומסמנים במדבקות איזה ילד עשה- כדי להכווין וכדי לתת עידוד

את יכולה לעשות לך גם לוח מדבקות- תרשמי מה שעשית היום לטובת המצב של הבית- ותשימי לך מדבקה

(כן! אני רצינית! זה יעזור לך, וזה יעזור לסביבה לראות את מה שהם לא מבינים לראות- כדי להעריך שעשית בכלל... וכמה להעריך אותך על העשיה)

לגבי המצב של הבית עצמו-

לדעתי ומניסיוני- מה שאת צריכה לעשות זה לקטר

אבל לקטר בצורה מקצועית!

את הקיטור הכי ארוך, הכי מפורט- על כל חור ופינה בבית- מה מציק לך בו

אבל!!!! זה חייב להיות מתועד- לעשות רשימה כתובה של כל מה שמציק לך במראה הפיזי של הבית

מה עושים עם זה אח"כ?

רשימת מטלות לעשיה!! נכון זה גאוני?

לא ביום אחד את תתקני תשני תשפצי תצבעי תסדרי תקני \\\ את כל מה שיש ברשימה

אבל יהיה לך קצה חוט לעבוד- מה את יכולה לעשות בחינם? מה את יכולה לעשות עם משאבים שכבר יש בבית? מה את יכולה לעשות אם את מקדישה כל חודש 100 ש"ח לטובת העיניין? מה את צריכ לבקש מבעלך לעשות?

ותתפלאי לגלות- שלא ירחק היום- ותסתכלי סביבך ותאמרי- זה באמת בית!

יתכן שהוא באמת מוצא סיפוק ושמחה בעשיה.

אבל אם את תציעי בבית גם את הצד הזה - זה יכול מאד לשמח אותו.

לפעמים, אדם מסתדר בעין טובה עם מה שיש, אבל כשמעוררים צדדים נוספים - מקבלם באהבה ושמחה.

דבר ראשון, תוציאי לך מהראש "על המקום" את ה"נדפקתי ונתקעתי בהכל בחיים".. חלילה לך.

לפי מה שאת מתארת, נראה שיש לך כלים טובים מאד לצמוח. את צריכה לארגן אותם.

זה לא "גדול עלייך".  לפעמים התחלה קטנה ועדינה יכולה לחולל פלאים. אבל את צריכה להאמין בכך.

אני מציע לך להחליט שאחרי שבת את עושה משהו בענין - ומתוך כך תתפני כעת בשמחה לעבודות לקראת שבת.

מה תעשי אחרי שבת?

תזמיני את בעלך לשיחה..

תגידי לו, בנעימות, אני רוצה שתקדיש זמן שאני אוכל לשוחח איתך על משהו שחשוב לי.  אם הוא ייראה "עסוק" (בכלל לא בטוח) - תגידי לו: תחשוב שאני "פרוייקט ציבורי"...

ותשוחחו בזמן נינוח. אל תשוחחי מתוך התלוננות ומרירות. תשיחי לפניו את כאבך וצערך. תגידי לו שאת מרגישה שהוא חסר לך. שאת מאד מוקירה את עבודתו הציבורית, אבל חסר לך קצת יותר "ביניכם", בלי סתירה לעיסוקיו החשובים.

תבקשי ממנו רעיונות. תציעי גם את. תסבירי שחסרה לך במידת מה התחושה הממשית של האהבה ביניכם ושזה מאד חשוב לך.

ותחליטו גם על איזשהן נקודות התחלה. פעם-פעמיים בשבוע לצאת ביחד. לשוחח. להתענין זה בזה וכו'.

אל תתייאשי כלל ואל תחשבי שזה "גדול" עלייך. השאיפה שלך מצוינת, וזו ההתחלה של הכל.

לפעמים אשה חושבת "איך בכלל מניעים את זה", ואינה יודעת או יכולה להאמין שבעלה מלא רצון טוב ופשוט אינו מודע למצב. תנסי.

בהצלחה רבה.

הבוקר מדרך הטבע יותר קל

אבל אני שמה לב יותר ויותר שהמצב לא פשוט

כאילו חיכיתי עד שארגיש הכי זיפת הכי בקנטים כדי להעיז לבקש שינוי ויחס

כאילו אם זה לא פיקוח נפש אז זה בסדר

ואפשר לחיות עם זה

דיברנו קצת אתמול והוא רוצה לתת יותר תשומת לב אבל הוא טרוד יותר מידי

ולא יודע איך אפשר להפריד

שאל אם אני כועסת עליו

אמרתי שלא וזהו

איך אפשר לבטא בכעס את כל השנים של הקמילה במקום פריחה

של הסתגרות של לבד במקום כל החלומות והכח שאפשר לקבל מהביחד מהתשומת לב וההקשבה והחיבור של בנזוג

שאיתך שחושב עליך ומשקיע

מי שחי כך הוא מלא בחיים ולכן כולם מלא דרגות מעלי. וגם כך התחלתי נמוך. אז עכשיו כולם מעל ומעבר ( כולם-כל מי שלא נותן לחיים שלו לעבור בלעדיו)

אבל זה מה יש ומפה צריך להתחיל ללכת

להפסיק להתבחבש ולחיות בדמיונות

אקווה שאי אפשר לזהות אותי כי אני פורקת את ההכי הכי אישי שלי

מוזר לעשות זאת כך בציבור- אני לא יודעת אם זה נכון לציבור. אבל לי זה עושה טוב! (לפחות עכשיו. מקוה שלא אתחרט)

אבל אהבתי את התגובות שקיבלתי

כתבתם מאוד מאוד יפה

אשריכם

צריך יותר משיחה אחת עם הבעל שהוא באמת יקלוט שעשית שינוי. בתוכך מתחוללים 

זזות יבשות שלמות והוא כנראה בכלל לא יודע. 

כשאת מדברת איתו, שימי לב שלא ישמע ממך אשמה כלפיו, תספרי על עצמך, 

על הרגשות שלך, "חסרה לי תשומת לב, אני מרגישה בודדה, אני זקוקה לך"

ולא "אתה לא נותן לי תשומת לב, אתה משאיר אותי בודדה, אתה לא מספיק משקיע".

כשאשה פונה לגבר ממקום של "תושיע אותי" זה נותן לו המון המון מוטבציה לעזור. 

את חייבת שינוי בהסתכלות. גם על מה שעד עכשיו.

את חושבת שאת פחות מאחרים, כי הפסדת שנים של פריחה מכח ה"ביחד", תשומת הלב וההקשבה, שהיו יכולים להתבטא.

זה נכון, שהחלומות הללו הם טובים וגם יכולים להיות במציאות.

אבל לפעמים חלומות מבשילים, מבפנים, ואח"כ מתיישמים יותר חזק.

דיברת קצת עם בעלך, הוא שאל אם את כועסת..

את יודעת כמה כאלה, שלא יודעות בכלל איך ומה לומר - וכמה שכאלה שלא יודעים איך ומה לקבל. ולא היו שואלים את "את כועסת"...

יש נשים, שהיו שמחות אם הבעל היה שואל כך.. כלומר: מוכן להיות קשוב, מוכן לעשות משהו. אם כי לא יודע בדיוק באיזה אופן.

את לא "למטה מכולם" - תוציאי את זה ממך מיד. החשיבה הזאת, עם כל ההבנה לצער, אינה רק "תוצאה" אלא גם "גורם". גורם הרסני. וגם ה"התחלתי נמוך". הקב"ה אומר "אני את דכא".. אצל מי שנראה בעיני עצמו נמוך... שיש לו ענוה. מהקרקע מתחילים לצמוח. מתחושת הענוה, מהתחושה שחייבים התעוררות, מחדש, מתחושת הכחות הפנימיים בעומקם.  אבל מהודעתך באמת ניכר שאת בעלת-מעלה. כנראה גם בעלך.

את צריכה, לדעתי, לשנות את כל ההסתכלות. גם על מה שהיה. כלומר: לומר לעצמך - אם עכשיו יפרח משהו הגון בהתחדשות, אז כל מה שהיה זה הכנה לזה. כמו צמח שגדל מתחת לקרקע עד שמבצבץ.

להבין שתחושת החסר, וה"מה צריך להיות" התחדדה אצלך בגלל השנים הללו, ויחד עם זה יש לך ישוב הדעת של קצת יותר בוגרת - ועם זה ביחד אפשר להתחיל תהליך מאד יפה, שיברר את הערך של מה שהיה, וגם תהיה בו תחושה מתמדת של צורך "לפצות". מנוע כזה להמשיך תמיד ולעלות.  מעין "במקום של בעלי תשובה".. לפעמים דווקא מהירידה מקבלים מוטיווציה מתמדת לעליה.

כך כותב הרב קוק זצ"ל, שלפעמים הזמנים שמתבטלים מהתורה, גורמים להכיר את גודל ערכה וחיוניותה. גם כאן יש משהו מעין זה, וזה יכול להיות מנוף להמשך.

את צריכה לדבר איתו שוב. קודם כל, להודות על כך שהקשיב לך, ושהיה איכפת לו אם את כועסת (סימן שהוא אדם טוב).  ולהסביר, מעומק הלב, שזה לא ענין של כעס, אלא של הרגשת חסר, הפסד..  ושמאד היית רוצה שתמצאו דרך שבגלל התחושה הזו, אתם תתאמצו יותר - ואולי זה יתן הרגשה של "פיצוי" וערך למצב שגרם לכך להתעורר.

את אומרת שאינו יודע איך אפשר להפריד בין טרדותיו לבין הזמן שיכול להקדיש לך.

זה מתחיל קודם כל מ"סדר" בתוככם. תשאלי אותו, אם הוא מייחס לזה חשיבות; בלי "תלונה", באמיתיות ומהלב. מן הסתם יגיד שכן. ואז אפשר להמשיך: אם אדם חולה, אז הוא צריך לנוח אע"פ שיש לו הרבה עיסוקים? בוודאי. אם אינו בריא, מניין הכח לעיסוקיו. אותו דבר, אדם אוכל, מתפלל וכו'.  אז אולי צריך להסתכל כך גם על הבנין הבסיסי שבין שניכם. זו הבריאות הבסיסית של ה"ביחד", וזה יתן כח וערך גם לעיסוקיו החשובים. על בסיס ביתו הבריא.

אחרי שזה יובן - אז, לענ"ד, תקבעו שני דברים: האחד ביחס; פשוט להתענין יותר, מהלב, אחד בעיסוקי השני, בתחושותיו. לעודד, לשבח, מילה חמה. אם מודעים לכך ורוצים בכך - רואים שכמעט לא צריך לכך "זמן". אפשר להיות ביחד גם כשלא נמצאים ביחד. טלפון פה ושם וכו'. העיקר התענינות כנה מהלב. שאותו הרגע שמדברים - יהיה כולו עם השני.

הדבר השני - לקבוע זמנים שאתם יוצאים ביחד. אין סלולארי (חוץ מלילדים) ולא שום דבר אחר, טרדות וכד'. רק אתם - זמן איכות.

תתחילו ביחד, מחדש. אל תתייאשי בשום אופן. תאמיני. ואל תסתכלי על השנים שהיו כ"קמילה", אלא כהתבשלות שתוביל לצמיחה גבוהה יותר. תתחילי מבפנים!

הצד הטכני-

לאדם מאוד עמוס- קשה לתפוס אותו

לכן לדעתי חשוב להתחיל מפיתרון טכני פשוט

לקבוע ביחד ביומן פגישה שלכם

זמן קדוש בל יעבור

שעה בשבוע שבו יש לו פגישה עיסקית חשובה שהוא לא יכול להזיז או לבטל או לאחר- פגישה איתך

צאו ביחד, תני לו לפנק אותך כמה שיותר

שבו באיזה מקום -תאכלו או לא, ותדברו תדברו תדברו

תעשו נוהל ממש כמו דייטים של רווקים- לא מאחרים, לא מפדחים, בלי פלאפונים בכלל

אם תמצאי קשה לכם להתחיל לדבר- תכיני מראש כרטיסיות של משחק- שיפתחו את השיחה יעזרו לזרום.

דבר שני- לקבוע ערב אחד בשבוע

שבו הוא גומר מוקדם הכל העבודות -והולך הביתה,

ונמצא רק בבית, מתייחס רק לילדים- ואחרי שהם ישני- מתייחס רק אלייך

כל מי שמתקשר- מפריע לו

כל עשיה אחרת- חשובה פחות מהעשיה של לבנות את הבית שלו. (תזכורת: לבנות בית נאמן ביזראל זו משימה לאומית- שרק בני הזוג יכולים לקיים! )

אל תתיאשי

תתחזקי שאת שומרת הסף של הבית שלכם. לא סתם את עקרת הבית- עמוד ויסוד של הבית

תאמיני בבעלך שהמשפחה שלכם יקרה גם לו- ושבאמת גם הוא צריך תחנות עצירה כדי לנוח, כדי להיות איש משפחה, כדי לא להפסיד את החיים של עצמו מרוב עשיית טובת הזולת

באמת כתבתם כל כך חזק ויפה

זו עבודה מאוד קשה

בעלי באמת אדם טוב

רק שאין לנו תיאם ציפיות

קשה לי  מאוד לבקש שיתפנה אלי

לא נעים לי

זה מרגיש מאוד קטן ביחס למה שהוא מתעסק

ואני יכולה למצא מקורות אחרים לכוח

כמו חברות טובות. סרט טוב. התפתחות אישית.ספורט

אפילו שבעיניי כח מלהיות חלק מזוג ומאהבה גדולה זה הכח הכי חזק שיש בעולם. שיש מישהו שאני אוהבת ומעריכה שגם רוצה לשמוע  את דעתך מחשיב אותה . מישהו מכבד ומעריך -זה כח...

ולד. הייתי מוציאה לי מהראש שאני למטה מכולם אבל זו האמת אני רואה זאת תמיד.

כבר קבענו יום אחד שנצא מהבוקר

תודה רבה לכם על כיוונים ותוכן

אני אגיד לך למה את הכי חשובה בעולם!!

כי הוא נתן לך טבעת על היד ואמר לך-

את מקודשת לי

ונתן לך מסמך חתום שכתוב בו-

את אשתו, את הבית שלנו נקים ביחד- ואני מתחייב לתת לך תשומת לב וכל מה שאת צריכה- כמו שכל יהודי נותן לאשתו

(כתוב שם עוד כמה בלה בלה בלה... אבל זה לא משנה )

לכולנו יש חברים וחברות

לכולנו יש עבודה מספקת

לכולנו יש משפחה אוהבת

אבל--

בן\בת זוג יש רק אחד!!

משפחה משל עצמנו יש רק אחד!!

בשביל בעלך- את האישה היחידה בכ----------------------------ל העולם. רק את- אשתו!

טטטטאם!!

ראית כמה את חשובה?

אין בעולם עוד אחת כמוך!

את יכולה למצוא מקורות אחרים לכוח- אבל בשביל זה יכולת להשאר רווקה.... לעולם לא תקבלי מכל שאר הדברים בעולם- את הכוח שאת זגוגה לו- מהחיבור הנפשי עם בעלך

כל הדברים שהוא מתעסק- זה "דברים שעושים בחיים"

הקשר שלו איתך זה -"החיים עצמם"

תמיד את חשובה יותר

אחרי שתתרגלו ככה חודשיים של לצאת ביחד פעם בשבוע, וערב להיות בבית פעם בשבוע

הייתי מציעה בתור תרגיל הבא- כל פעם שאת מתקשרת אליו- הוא חייב לענות, ולענות-לענות לא לומר "אח"כ אני אחזור אלייך". ומצידך תתחייבי להתקשר אליו הרבה, על כל דבר, באמצע החיים.

אבל בינתיים התרגיל שלך בטלפונים- להתקשר אליו למה שנראה לך חשוב ודחוף- ולא לדחות לערב\למחר\לאחר כך את השאלות שלך שאת רוצה לשמוע ממנו

ב. אין סתירה לכך שאת יכולה למצוא כח גם מ"מקורות אחרים". אתם איש ואשתו, משפחה. וכמו שאדם אינו מתעלם מזה שהוא אדם, עם האופי שלו, כשהולך לעשות דברים גדולים עם אחרים, ועל כך הוא גם נשען. כך גם האדם, והזוג, נשענים על נקודת המוצא הזו שהם משפחה, ביחד, וגם על כך בונים דברים חשובים נוספים.

ג. מה שאת כותבת "מרגיש מאד קטן ביחס למה שהוא מתעסק" - כבר כתבתי: משפחה זה לא "קטן". זה בסיס, וזה כולל בתוכו ערכים וכחות גדולים מאד.

אבל זה שאת מכניסה לך בראש שזה "קטן" - אם כי גם יש בכך צד יפה של ענוה והערכת עיסוקו של הבעל, שזה טוב - זו שגיאה. תעמיקו בערך הענין ובמשמעותו, ותעמדו על הגודל, גם אם צריך להקדיש הרבה זמן לדברים חשובים נוספים.

וההסתכלות הזאת "משתלבת יפה", למרבית הצער, עם מה שאת כותבת על עצמך "שאני למטה מכולם.. זו האמת"... פשוט לא יאומן כמה אדם יכול להטעות את עצמו. אמנם בספרי המוסר כתוב לפעמים שזה יפה מאד שהאדם רואה את עצמו פחות מאחרים, וגם הרב קוק זצ"ל משהו על "אפילו אם האדם חושב שהוא הכי גרוע בעולם"...  אבל אין הכוונה של אף אחד להחלשה עצמית ר"ל. יש מצב, שהאדם מסתכל על המעלות של אחרים, ולגבי עצמו - מתמקד יותר במה שצריך להוסיף, אבל זו ענוה שהופכת למנוף אדיר, מלא מרץ.

תדעי שמה שכתבת על עצמך זה ממש שטויות. כואב - אבל שטויות. אשה שבכלל מסוגלת לכתוב ברמה שאת כתבת - היא כבר הרבה למעלה מכל מיני חברות שהיא חושבת שהיא למטה מהן...  את צריכה להבחין ביון ענוה כשרה לענוה פסולה. תראי את הטוב שבאחרים, תראי מה עוד יש לך להתקדם, אבל גם תשמחי בכל שמץ טוב שהקב"ה נתן בך - וכנראה נתן בך הרבה מאד. ותדעי, שזה ממש יצר הרע, שלפעמים אינו מצליח להפיל את האדם ע"י גאוה, או ש"יתנפח" על אחרים - אז הוא בא מהצד השני, "כמה אני אפס"...

אַת זו אַת, זה כבר הרבה מאד. אין באולם מישהו "במקומך". תאמיני בעצמך, בטוב שה' נתן בך - וכבר תראי שינוי מיידי לטובה בכל ההרגשה. יש לך רצון טוב? הרב קוק זצ"ל כותב שהדבר הכי יקר, האושר הכי גדול, זה הרצון הטוב - ושאת זה האדם יכול לרכוש ברגע אחד, בהחלטה אחת.

כנראה בעלך באמת לא מודע ךמה שהולך אצלך - ואת "חוששת" ליידע אותו.. מי את?....

תגידי לו מה שכתבת כאן [מעתיק-מדביק: ]  "אפילו שבעיניי כח מלהיות חלק מזוג ומאהבה גדולה זה הכח הכי חזק שיש בעולם. שיש מישהו שאני אוהבת ומעריכה שגם רוצה לשמוע את דעתך מחשיב אותה . מישהו מכבד ומעריך -זה כח..." - אני בטוח שהוא ישמח. גם ידאג להראות לך שהוא מחשיב את דעתך.

תחליטי שיש אופציה לדרך חדשה; שיש אופציה, שלא פירשת עד כה נכון כ"כ את המצב. אל תתעקשי "להתענג" על הסבל...

בהצלחה רבה.

סדנת הורים מתוקשבת "להרחבת הקשר הרגשי" על הרשת מבלי לצאת מהבית.

דווקא בבית כאשר אנחנו הכי עצמנו מתגלים החולשות מול הילדים, ואנו נדרשים לדעת להוביל אותם ואת עצמנו בשבילי התיסכולים, כעסים,רגשות,חולשות ביד רמה

לפרטים פנו אלי באישי

הרבה  פעמים המרחב הרגשי הזוגי וההורי נראה תקין מעל פני השטח ואינו מעיד על איזושהיא בעיה

אך אם מעט מקשיבים פנימה מגלים שיש הצטברות של כעסים ותסכולים שאינם מדוברים ואינם מטופלים.

דווקא המקומות הלא מדוברים (שחוששים לפתוח או לא מודעים אליהם) , שם יש את החוסר אונים ואת אותם כבלים רגשיים.

בסדנא הנ"ל מלמדים את ההורים להסתכל במשקפיים שם שתי עדשות: האחת על עצמו, להכנס למרחב הריגשי שלו פנימה וכל הזמן להיות במודעות, היכן הוא נמצא ,לאן רוצה להגיע ומה מונע ממנו. בעדשה השניה לראות את עולמו הרגשי של הילד ולבחון היכן הוא נמצא ,לאן רוצה להגיע ומה מונע ממנו.

ע"י עבודה מהסוג הזה , עולים כל הרגשות למודעות, הדברים מדוברים ומטופלים בכלים פשוטים אבל עמוקים שפותחו ע"י פרופ' חיים גינות.

כאמור קשר אפשרי (לא מחייב)

בהצלחה

השואלת לא אמרה מאומה על הילדים שלה

אלא עם בעלה והקשר איתו

או שתענה ממן העניין- או שתשלח את תמיכתך- או שאל תקשקש את האג'נדה שלך בחינם

פותחת השירשור-

מה שלומך?

איך היה ה"דייט" עם בעלך?

אני מנסה לחשוב לך על ספר או חוברת שמדבר על העצמת המקום של הזוגיות כיסוד עמ"י, העצמת החשיבות של עקרת הבית במשפחה .....

(יש לאחרים פה המלצה לספר כזה? תרשמו !)

חוכמות נשיםבגן השלום לנשים של הרב הרוש התחלתי לקרוא את זה עכשיו ונראה לי שזה יכול לעזו לך...

בהצלחה

מה ממריץ אותך לעשות?

יש אנשים שצריכים לרצות אחרים כדי להרגיש טוב..

יש אנשים שצריכים הערצה מאחרים.

יש אנשים שצריכים לראות הספק.

יש אנשים שצריכים דינמיקה קבוצתית, להרגיש שייכים ולא לבד.

מה ההתניה שלך?

מה גורם לך להרגיש טוב, סיפוק, להרגיש שאת שמחה בזה?

מילה חמה מבעלך? מהילדים?

שכנה שנכנסת ואומרת "וואו"?

להסתכל על הבית נקי ועל המשפחה מחייכת ונינוחה?

להסתכל על רשימת מטלות ולדעת שעשית V על כולה?

לראות את הילדים מסדרים יחד איתך, שותפים למשימה?

או אולי אפילו שעה של מנוחת צהריים...?

ספר טוב? כוס קפה ועוגה על הבוקר?

אלירז יקרה,

עצות ממש טובות!

השתמשתי בעצמי בכמה מהן, ובניתי לי התניה-אסיים לשטוף את הכלים ואז אתו לעצמי עוגה וכדו'.

כאן אם הבנתי נכון זו מציאות של שנים

ואני לא בטוחה שזה  יעזור.

לעניות דעתי הרעיון של שיחה מצויין,

אבל לבוא ממקום של "נזקקת",

זו לא בושה להיות זקוקה לתשומת לב של בעלך,

זה לא אומר שאת ילדה קטנה,

להיפך, זה אומר שאת מספיק בוגרת, ישרה ובעלת ענווה

להביע את הצרכים שלך במילים (ולא במעשים עקיפים, כמו: הזנחת הבית ואז לחכות ש"מישהו ישים לב אלי").

כמובן, כפי שאמרו כאן, לא להאשים את הבעל במצב אלא רק לתאר את החוויה והרגשות שלך,

סביב עיסוקיו הרבים.

נראה לי שזה אמור להחמיא גלבר שאישתו חפצה בו ורוצה את קרבתו,

אפילו אם יש לו חוץ ממנה 200 אלך חברים וידידים.

הקשר עם אישתך הוא סקאלה אחרת לגמרי.

בהצלחה!!

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר