תסבירי לבעלך את המצב,

תגידי לו שלא נוח לך שזה כך -

ותשאלי אם יש לו רעיונות בשבילך, איך יהיה לך יותר מוטיבציה, כי ממש יש לך מוטיווציה שתהיה לך מוטיווציה...

ואז - יתכן שבגלל שהוא ישים לב וירצה לעזור לך - זה "יחַיה" קצת את הענין (כמובן, בתנאי שאת מכירה אותו ככזה שלא יגרום לו רק להילחץ בעצמו מהענין).

ואלו דברים שקורים לעיתים..

אולי גם תעשו מידי פעם ביחד משהו, כולכם, עם הילדים. כשמרגישים יותר את ה"ביחד", האהבה נותנת מוטיבציה לעשות בשבילם.

(אגב- את יודעת שמורת לך להרגיש כל מיני דברים- אפילו אם את לא בהריון? סתם נק' למחשבה....)

בית שהוא לא אהוב -זה קצת בעיה

אבל לפני שאת מבררת את מצב הבית- תבררי את מצבך את- האם יש לך זמן להתאוורר בחיים? לצאת עם חברה? לשבת לקרוא ספר בשקט? לשתות כוס קפה? לנוח?

לתת לעצמך למלא מאגרים של כוח. עוד לפני שאת משליכה את זה שלא טוב לך- על מצב הבית.

עכשיו לגבי התנהלות הבית-

יש דברים שגברים לא רואים (טוב, רובם- לא נכליל)

כל עוד יש לאיש את אשתו בבית- מבחינתו יש לו הכל לא משנה לו אם הארוחה חמה היא מושקעת או "רק" טעימה, לא משנה לו אם יש גיגית כביסה בסלון... אם יש חיוך שלך בבית

יש דברים שילדים לא יודעים לעשות

לא יודעים את ההבדל בין "להיות בן בית ולקבל את הטיפוח שאני באמת צריך מההורים" לבין "אני חלק מהדיירים פה ואני צריך למלא את חלקי בעשיה"

לילדים אין אחריות על המצב של הבית- אם לא "עקרת הבית"!!!  יש להם שותפות ברמה מסויימת של עשיית מטלות שוטפות

לילדים אין את המבט-על שיש לך כדי לדעת מה צריך לעשות- צריך להכווין אותם.

בהרבה משפחות יש לוח תורניות או לוח סדר עשיה -ומסמנים במדבקות איזה ילד עשה- כדי להכווין וכדי לתת עידוד

את יכולה לעשות לך גם לוח מדבקות- תרשמי מה שעשית היום לטובת המצב של הבית- ותשימי לך מדבקה

(כן! אני רצינית! זה יעזור לך, וזה יעזור לסביבה לראות את מה שהם לא מבינים לראות- כדי להעריך שעשית בכלל... וכמה להעריך אותך על העשיה)

לגבי המצב של הבית עצמו-

לדעתי ומניסיוני- מה שאת צריכה לעשות זה לקטר

אבל לקטר בצורה מקצועית!

את הקיטור הכי ארוך, הכי מפורט- על כל חור ופינה בבית- מה מציק לך בו

אבל!!!! זה חייב להיות מתועד- לעשות רשימה כתובה של כל מה שמציק לך במראה הפיזי של הבית

מה עושים עם זה אח"כ?

רשימת מטלות לעשיה!! נכון זה גאוני?

לא ביום אחד את תתקני תשני תשפצי תצבעי תסדרי תקני \\\ את כל מה שיש ברשימה

אבל יהיה לך קצה חוט לעבוד- מה את יכולה לעשות בחינם? מה את יכולה לעשות עם משאבים שכבר יש בבית? מה את יכולה לעשות אם את מקדישה כל חודש 100 ש"ח לטובת העיניין? מה את צריכ לבקש מבעלך לעשות?

ותתפלאי לגלות- שלא ירחק היום- ותסתכלי סביבך ותאמרי- זה באמת בית!

אני מרגישה שהנקודה הכי משמעותית היא האהבה

אני מרגישה מרוקנת ממנה

אני זקוקה לזה מאוד

בעלי עסוק מעל הראש בעניני ציבור

ומי אני הקטנה שאטריד אותו

הוא כאילו לא צריך את זה הוא מסתדר בלי זוגיות עשירה שאני צמאה לה

 אולי מה שמספק אותו והוא מלא בסיפוק של עשיה

ואני די כבר מיואשת

נדפקתי ונתקעתי

בהכל בחיים

אני לא כ"כ מצליחה לאסוף אותי

זה נראה גדול עלי

ומחר שבת.... והבית..... ואני....

יתכן שהוא באמת מוצא סיפוק ושמחה בעשיה.

אבל אם את תציעי בבית גם את הצד הזה - זה יכול מאד לשמח אותו.

לפעמים, אדם מסתדר בעין טובה עם מה שיש, אבל כשמעוררים צדדים נוספים - מקבלם באהבה ושמחה.

דבר ראשון, תוציאי לך מהראש "על המקום" את ה"נדפקתי ונתקעתי בהכל בחיים".. חלילה לך.

לפי מה שאת מתארת, נראה שיש לך כלים טובים מאד לצמוח. את צריכה לארגן אותם.

זה לא "גדול עלייך".  לפעמים התחלה קטנה ועדינה יכולה לחולל פלאים. אבל את צריכה להאמין בכך.

אני מציע לך להחליט שאחרי שבת את עושה משהו בענין - ומתוך כך תתפני כעת בשמחה לעבודות לקראת שבת.

מה תעשי אחרי שבת?

תזמיני את בעלך לשיחה..

תגידי לו, בנעימות, אני רוצה שתקדיש זמן שאני אוכל לשוחח איתך על משהו שחשוב לי.  אם הוא ייראה "עסוק" (בכלל לא בטוח) - תגידי לו: תחשוב שאני "פרוייקט ציבורי"...

ותשוחחו בזמן נינוח. אל תשוחחי מתוך התלוננות ומרירות. תשיחי לפניו את כאבך וצערך. תגידי לו שאת מרגישה שהוא חסר לך. שאת מאד מוקירה את עבודתו הציבורית, אבל חסר לך קצת יותר "ביניכם", בלי סתירה לעיסוקיו החשובים.

תבקשי ממנו רעיונות. תציעי גם את. תסבירי שחסרה לך במידת מה התחושה הממשית של האהבה ביניכם ושזה מאד חשוב לך.

ותחליטו גם על איזשהן נקודות התחלה. פעם-פעמיים בשבוע לצאת ביחד. לשוחח. להתענין זה בזה וכו'.

אל תתייאשי כלל ואל תחשבי שזה "גדול" עלייך. השאיפה שלך מצוינת, וזו ההתחלה של הכל.

לפעמים אשה חושבת "איך בכלל מניעים את זה", ואינה יודעת או יכולה להאמין שבעלה מלא רצון טוב ופשוט אינו מודע למצב. תנסי.

בהצלחה רבה.

הבוקר מדרך הטבע יותר קל

אבל אני שמה לב יותר ויותר שהמצב לא פשוט

כאילו חיכיתי עד שארגיש הכי זיפת הכי בקנטים כדי להעיז לבקש שינוי ויחס

כאילו אם זה לא פיקוח נפש אז זה בסדר

ואפשר לחיות עם זה

דיברנו קצת אתמול והוא רוצה לתת יותר תשומת לב אבל הוא טרוד יותר מידי

ולא יודע איך אפשר להפריד

שאל אם אני כועסת עליו

אמרתי שלא וזהו

איך אפשר לבטא בכעס את כל השנים של הקמילה במקום פריחה

של הסתגרות של לבד במקום כל החלומות והכח שאפשר לקבל מהביחד מהתשומת לב וההקשבה והחיבור של בנזוג

שאיתך שחושב עליך ומשקיע

מי שחי כך הוא מלא בחיים ולכן כולם מלא דרגות מעלי. וגם כך התחלתי נמוך. אז עכשיו כולם מעל ומעבר ( כולם-כל מי שלא נותן לחיים שלו לעבור בלעדיו)

אבל זה מה יש ומפה צריך להתחיל ללכת

להפסיק להתבחבש ולחיות בדמיונות

אקווה שאי אפשר לזהות אותי כי אני פורקת את ההכי הכי אישי שלי

מוזר לעשות זאת כך בציבור- אני לא יודעת אם זה נכון לציבור. אבל לי זה עושה טוב! (לפחות עכשיו. מקוה שלא אתחרט)

אבל אהבתי את התגובות שקיבלתי

כתבתם מאוד מאוד יפה

אשריכם

צריך יותר משיחה אחת עם הבעל שהוא באמת יקלוט שעשית שינוי. בתוכך מתחוללים 

זזות יבשות שלמות והוא כנראה בכלל לא יודע. 

כשאת מדברת איתו, שימי לב שלא ישמע ממך אשמה כלפיו, תספרי על עצמך, 

על הרגשות שלך, "חסרה לי תשומת לב, אני מרגישה בודדה, אני זקוקה לך"

ולא "אתה לא נותן לי תשומת לב, אתה משאיר אותי בודדה, אתה לא מספיק משקיע".

כשאשה פונה לגבר ממקום של "תושיע אותי" זה נותן לו המון המון מוטבציה לעזור. 

את חייבת שינוי בהסתכלות. גם על מה שעד עכשיו.

את חושבת שאת פחות מאחרים, כי הפסדת שנים של פריחה מכח ה"ביחד", תשומת הלב וההקשבה, שהיו יכולים להתבטא.

זה נכון, שהחלומות הללו הם טובים וגם יכולים להיות במציאות.

אבל לפעמים חלומות מבשילים, מבפנים, ואח"כ מתיישמים יותר חזק.

דיברת קצת עם בעלך, הוא שאל אם את כועסת..

את יודעת כמה כאלה, שלא יודעות בכלל איך ומה לומר - וכמה שכאלה שלא יודעים איך ומה לקבל. ולא היו שואלים את "את כועסת"...

יש נשים, שהיו שמחות אם הבעל היה שואל כך.. כלומר: מוכן להיות קשוב, מוכן לעשות משהו. אם כי לא יודע בדיוק באיזה אופן.

את לא "למטה מכולם" - תוציאי את זה ממך מיד. החשיבה הזאת, עם כל ההבנה לצער, אינה רק "תוצאה" אלא גם "גורם". גורם הרסני. וגם ה"התחלתי נמוך". הקב"ה אומר "אני את דכא".. אצל מי שנראה בעיני עצמו נמוך... שיש לו ענוה. מהקרקע מתחילים לצמוח. מתחושת הענוה, מהתחושה שחייבים התעוררות, מחדש, מתחושת הכחות הפנימיים בעומקם.  אבל מהודעתך באמת ניכר שאת בעלת-מעלה. כנראה גם בעלך.

את צריכה, לדעתי, לשנות את כל ההסתכלות. גם על מה שהיה. כלומר: לומר לעצמך - אם עכשיו יפרח משהו הגון בהתחדשות, אז כל מה שהיה זה הכנה לזה. כמו צמח שגדל מתחת לקרקע עד שמבצבץ.

להבין שתחושת החסר, וה"מה צריך להיות" התחדדה אצלך בגלל השנים הללו, ויחד עם זה יש לך ישוב הדעת של קצת יותר בוגרת - ועם זה ביחד אפשר להתחיל תהליך מאד יפה, שיברר את הערך של מה שהיה, וגם תהיה בו תחושה מתמדת של צורך "לפצות". מנוע כזה להמשיך תמיד ולעלות.  מעין "במקום של בעלי תשובה".. לפעמים דווקא מהירידה מקבלים מוטיווציה מתמדת לעליה.

כך כותב הרב קוק זצ"ל, שלפעמים הזמנים שמתבטלים מהתורה, גורמים להכיר את גודל ערכה וחיוניותה. גם כאן יש משהו מעין זה, וזה יכול להיות מנוף להמשך.

את צריכה לדבר איתו שוב. קודם כל, להודות על כך שהקשיב לך, ושהיה איכפת לו אם את כועסת (סימן שהוא אדם טוב).  ולהסביר, מעומק הלב, שזה לא ענין של כעס, אלא של הרגשת חסר, הפסד..  ושמאד היית רוצה שתמצאו דרך שבגלל התחושה הזו, אתם תתאמצו יותר - ואולי זה יתן הרגשה של "פיצוי" וערך למצב שגרם לכך להתעורר.

את אומרת שאינו יודע איך אפשר להפריד בין טרדותיו לבין הזמן שיכול להקדיש לך.

זה מתחיל קודם כל מ"סדר" בתוככם. תשאלי אותו, אם הוא מייחס לזה חשיבות; בלי "תלונה", באמיתיות ומהלב. מן הסתם יגיד שכן. ואז אפשר להמשיך: אם אדם חולה, אז הוא צריך לנוח אע"פ שיש לו הרבה עיסוקים? בוודאי. אם אינו בריא, מניין הכח לעיסוקיו. אותו דבר, אדם אוכל, מתפלל וכו'.  אז אולי צריך להסתכל כך גם על הבנין הבסיסי שבין שניכם. זו הבריאות הבסיסית של ה"ביחד", וזה יתן כח וערך גם לעיסוקיו החשובים. על בסיס ביתו הבריא.

אחרי שזה יובן - אז, לענ"ד, תקבעו שני דברים: האחד ביחס; פשוט להתענין יותר, מהלב, אחד בעיסוקי השני, בתחושותיו. לעודד, לשבח, מילה חמה. אם מודעים לכך ורוצים בכך - רואים שכמעט לא צריך לכך "זמן". אפשר להיות ביחד גם כשלא נמצאים ביחד. טלפון פה ושם וכו'. העיקר התענינות כנה מהלב. שאותו הרגע שמדברים - יהיה כולו עם השני.

הדבר השני - לקבוע זמנים שאתם יוצאים ביחד. אין סלולארי (חוץ מלילדים) ולא שום דבר אחר, טרדות וכד'. רק אתם - זמן איכות.

תתחילו ביחד, מחדש. אל תתייאשי בשום אופן. תאמיני. ואל תסתכלי על השנים שהיו כ"קמילה", אלא כהתבשלות שתוביל לצמיחה גבוהה יותר. תתחילי מבפנים!

הצד הטכני-

לאדם מאוד עמוס- קשה לתפוס אותו

לכן לדעתי חשוב להתחיל מפיתרון טכני פשוט

לקבוע ביחד ביומן פגישה שלכם

זמן קדוש בל יעבור

שעה בשבוע שבו יש לו פגישה עיסקית חשובה שהוא לא יכול להזיז או לבטל או לאחר- פגישה איתך

צאו ביחד, תני לו לפנק אותך כמה שיותר

שבו באיזה מקום -תאכלו או לא, ותדברו תדברו תדברו

תעשו נוהל ממש כמו דייטים של רווקים- לא מאחרים, לא מפדחים, בלי פלאפונים בכלל

אם תמצאי קשה לכם להתחיל לדבר- תכיני מראש כרטיסיות של משחק- שיפתחו את השיחה יעזרו לזרום.

דבר שני- לקבוע ערב אחד בשבוע

שבו הוא גומר מוקדם הכל העבודות -והולך הביתה,

ונמצא רק בבית, מתייחס רק לילדים- ואחרי שהם ישני- מתייחס רק אלייך

כל מי שמתקשר- מפריע לו

כל עשיה אחרת- חשובה פחות מהעשיה של לבנות את הבית שלו. (תזכורת: לבנות בית נאמן ביזראל זו משימה לאומית- שרק בני הזוג יכולים לקיים! )

אל תתיאשי

תתחזקי שאת שומרת הסף של הבית שלכם. לא סתם את עקרת הבית- עמוד ויסוד של הבית

תאמיני בבעלך שהמשפחה שלכם יקרה גם לו- ושבאמת גם הוא צריך תחנות עצירה כדי לנוח, כדי להיות איש משפחה, כדי לא להפסיד את החיים של עצמו מרוב עשיית טובת הזולת

באמת כתבתם כל כך חזק ויפה

זו עבודה מאוד קשה

בעלי באמת אדם טוב

רק שאין לנו תיאם ציפיות

קשה לי  מאוד לבקש שיתפנה אלי

לא נעים לי

זה מרגיש מאוד קטן ביחס למה שהוא מתעסק

ואני יכולה למצא מקורות אחרים לכוח

כמו חברות טובות. סרט טוב. התפתחות אישית.ספורט

אפילו שבעיניי כח מלהיות חלק מזוג ומאהבה גדולה זה הכח הכי חזק שיש בעולם. שיש מישהו שאני אוהבת ומעריכה שגם רוצה לשמוע  את דעתך מחשיב אותה . מישהו מכבד ומעריך -זה כח...

ולד. הייתי מוציאה לי מהראש שאני למטה מכולם אבל זו האמת אני רואה זאת תמיד.

כבר קבענו יום אחד שנצא מהבוקר

תודה רבה לכם על כיוונים ותוכן

אני אגיד לך למה את הכי חשובה בעולם!!

כי הוא נתן לך טבעת על היד ואמר לך-

את מקודשת לי

ונתן לך מסמך חתום שכתוב בו-

את אשתו, את הבית שלנו נקים ביחד- ואני מתחייב לתת לך תשומת לב וכל מה שאת צריכה- כמו שכל יהודי נותן לאשתו

(כתוב שם עוד כמה בלה בלה בלה... אבל זה לא משנה )

לכולנו יש חברים וחברות

לכולנו יש עבודה מספקת

לכולנו יש משפחה אוהבת

אבל--

בן\בת זוג יש רק אחד!!

משפחה משל עצמנו יש רק אחד!!

בשביל בעלך- את האישה היחידה בכ----------------------------ל העולם. רק את- אשתו!

טטטטאם!!

ראית כמה את חשובה?

אין בעולם עוד אחת כמוך!

את יכולה למצוא מקורות אחרים לכוח- אבל בשביל זה יכולת להשאר רווקה.... לעולם לא תקבלי מכל שאר הדברים בעולם- את הכוח שאת זגוגה לו- מהחיבור הנפשי עם בעלך

כל הדברים שהוא מתעסק- זה "דברים שעושים בחיים"

הקשר שלו איתך זה -"החיים עצמם"

תמיד את חשובה יותר

אחרי שתתרגלו ככה חודשיים של לצאת ביחד פעם בשבוע, וערב להיות בבית פעם בשבוע

הייתי מציעה בתור תרגיל הבא- כל פעם שאת מתקשרת אליו- הוא חייב לענות, ולענות-לענות לא לומר "אח"כ אני אחזור אלייך". ומצידך תתחייבי להתקשר אליו הרבה, על כל דבר, באמצע החיים.

אבל בינתיים התרגיל שלך בטלפונים- להתקשר אליו למה שנראה לך חשוב ודחוף- ולא לדחות לערב\למחר\לאחר כך את השאלות שלך שאת רוצה לשמוע ממנו

ב. אין סתירה לכך שאת יכולה למצוא כח גם מ"מקורות אחרים". אתם איש ואשתו, משפחה. וכמו שאדם אינו מתעלם מזה שהוא אדם, עם האופי שלו, כשהולך לעשות דברים גדולים עם אחרים, ועל כך הוא גם נשען. כך גם האדם, והזוג, נשענים על נקודת המוצא הזו שהם משפחה, ביחד, וגם על כך בונים דברים חשובים נוספים.

ג. מה שאת כותבת "מרגיש מאד קטן ביחס למה שהוא מתעסק" - כבר כתבתי: משפחה זה לא "קטן". זה בסיס, וזה כולל בתוכו ערכים וכחות גדולים מאד.

אבל זה שאת מכניסה לך בראש שזה "קטן" - אם כי גם יש בכך צד יפה של ענוה והערכת עיסוקו של הבעל, שזה טוב - זו שגיאה. תעמיקו בערך הענין ובמשמעותו, ותעמדו על הגודל, גם אם צריך להקדיש הרבה זמן לדברים חשובים נוספים.

וההסתכלות הזאת "משתלבת יפה", למרבית הצער, עם מה שאת כותבת על עצמך "שאני למטה מכולם.. זו האמת"... פשוט לא יאומן כמה אדם יכול להטעות את עצמו. אמנם בספרי המוסר כתוב לפעמים שזה יפה מאד שהאדם רואה את עצמו פחות מאחרים, וגם הרב קוק זצ"ל משהו על "אפילו אם האדם חושב שהוא הכי גרוע בעולם"...  אבל אין הכוונה של אף אחד להחלשה עצמית ר"ל. יש מצב, שהאדם מסתכל על המעלות של אחרים, ולגבי עצמו - מתמקד יותר במה שצריך להוסיף, אבל זו ענוה שהופכת למנוף אדיר, מלא מרץ.

תדעי שמה שכתבת על עצמך זה ממש שטויות. כואב - אבל שטויות. אשה שבכלל מסוגלת לכתוב ברמה שאת כתבת - היא כבר הרבה למעלה מכל מיני חברות שהיא חושבת שהיא למטה מהן...  את צריכה להבחין ביון ענוה כשרה לענוה פסולה. תראי את הטוב שבאחרים, תראי מה עוד יש לך להתקדם, אבל גם תשמחי בכל שמץ טוב שהקב"ה נתן בך - וכנראה נתן בך הרבה מאד. ותדעי, שזה ממש יצר הרע, שלפעמים אינו מצליח להפיל את האדם ע"י גאוה, או ש"יתנפח" על אחרים - אז הוא בא מהצד השני, "כמה אני אפס"...

אַת זו אַת, זה כבר הרבה מאד. אין באולם מישהו "במקומך". תאמיני בעצמך, בטוב שה' נתן בך - וכבר תראי שינוי מיידי לטובה בכל ההרגשה. יש לך רצון טוב? הרב קוק זצ"ל כותב שהדבר הכי יקר, האושר הכי גדול, זה הרצון הטוב - ושאת זה האדם יכול לרכוש ברגע אחד, בהחלטה אחת.

כנראה בעלך באמת לא מודע ךמה שהולך אצלך - ואת "חוששת" ליידע אותו.. מי את?....

תגידי לו מה שכתבת כאן [מעתיק-מדביק: ]  "אפילו שבעיניי כח מלהיות חלק מזוג ומאהבה גדולה זה הכח הכי חזק שיש בעולם. שיש מישהו שאני אוהבת ומעריכה שגם רוצה לשמוע את דעתך מחשיב אותה . מישהו מכבד ומעריך -זה כח..." - אני בטוח שהוא ישמח. גם ידאג להראות לך שהוא מחשיב את דעתך.

תחליטי שיש אופציה לדרך חדשה; שיש אופציה, שלא פירשת עד כה נכון כ"כ את המצב. אל תתעקשי "להתענג" על הסבל...

בהצלחה רבה.

סדנת הורים מתוקשבת "להרחבת הקשר הרגשי" על הרשת מבלי לצאת מהבית.

דווקא בבית כאשר אנחנו הכי עצמנו מתגלים החולשות מול הילדים, ואנו נדרשים לדעת להוביל אותם ואת עצמנו בשבילי התיסכולים, כעסים,רגשות,חולשות ביד רמה

לפרטים פנו אלי באישי

הרבה  פעמים המרחב הרגשי הזוגי וההורי נראה תקין מעל פני השטח ואינו מעיד על איזושהיא בעיה

אך אם מעט מקשיבים פנימה מגלים שיש הצטברות של כעסים ותסכולים שאינם מדוברים ואינם מטופלים.

דווקא המקומות הלא מדוברים (שחוששים לפתוח או לא מודעים אליהם) , שם יש את החוסר אונים ואת אותם כבלים רגשיים.

בסדנא הנ"ל מלמדים את ההורים להסתכל במשקפיים שם שתי עדשות: האחת על עצמו, להכנס למרחב הריגשי שלו פנימה וכל הזמן להיות במודעות, היכן הוא נמצא ,לאן רוצה להגיע ומה מונע ממנו. בעדשה השניה לראות את עולמו הרגשי של הילד ולבחון היכן הוא נמצא ,לאן רוצה להגיע ומה מונע ממנו.

ע"י עבודה מהסוג הזה , עולים כל הרגשות למודעות, הדברים מדוברים ומטופלים בכלים פשוטים אבל עמוקים שפותחו ע"י פרופ' חיים גינות.

כאמור קשר אפשרי (לא מחייב)

בהצלחה

השואלת לא אמרה מאומה על הילדים שלה

אלא עם בעלה והקשר איתו

או שתענה ממן העניין- או שתשלח את תמיכתך- או שאל תקשקש את האג'נדה שלך בחינם

פותחת השירשור-

מה שלומך?

איך היה ה"דייט" עם בעלך?

אני מנסה לחשוב לך על ספר או חוברת שמדבר על העצמת המקום של הזוגיות כיסוד עמ"י, העצמת החשיבות של עקרת הבית במשפחה .....

(יש לאחרים פה המלצה לספר כזה? תרשמו !)

חוכמות נשיםבגן השלום לנשים של הרב הרוש התחלתי לקרוא את זה עכשיו ונראה לי שזה יכול לעזו לך...

בהצלחה

מה ממריץ אותך לעשות?

יש אנשים שצריכים לרצות אחרים כדי להרגיש טוב..

יש אנשים שצריכים הערצה מאחרים.

יש אנשים שצריכים לראות הספק.

יש אנשים שצריכים דינמיקה קבוצתית, להרגיש שייכים ולא לבד.

מה ההתניה שלך?

מה גורם לך להרגיש טוב, סיפוק, להרגיש שאת שמחה בזה?

מילה חמה מבעלך? מהילדים?

שכנה שנכנסת ואומרת "וואו"?

להסתכל על הבית נקי ועל המשפחה מחייכת ונינוחה?

להסתכל על רשימת מטלות ולדעת שעשית V על כולה?

לראות את הילדים מסדרים יחד איתך, שותפים למשימה?

או אולי אפילו שעה של מנוחת צהריים...?

ספר טוב? כוס קפה ועוגה על הבוקר?

אלירז יקרה,

עצות ממש טובות!

השתמשתי בעצמי בכמה מהן, ובניתי לי התניה-אסיים לשטוף את הכלים ואז אתו לעצמי עוגה וכדו'.

כאן אם הבנתי נכון זו מציאות של שנים

ואני לא בטוחה שזה  יעזור.

לעניות דעתי הרעיון של שיחה מצויין,

אבל לבוא ממקום של "נזקקת",

זו לא בושה להיות זקוקה לתשומת לב של בעלך,

זה לא אומר שאת ילדה קטנה,

להיפך, זה אומר שאת מספיק בוגרת, ישרה ובעלת ענווה

להביע את הצרכים שלך במילים (ולא במעשים עקיפים, כמו: הזנחת הבית ואז לחכות ש"מישהו ישים לב אלי").

כמובן, כפי שאמרו כאן, לא להאשים את הבעל במצב אלא רק לתאר את החוויה והרגשות שלך,

סביב עיסוקיו הרבים.

נראה לי שזה אמור להחמיא גלבר שאישתו חפצה בו ורוצה את קרבתו,

אפילו אם יש לו חוץ ממנה 200 אלך חברים וידידים.

הקשר עם אישתך הוא סקאלה אחרת לגמרי.

בהצלחה!!

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?