לא משקיעה באוכל בלסדר
אולי זה כי אני לא אוהבת את הבית
אולי כי אני היחידה שעושה הכל הילדים לא עוזרים ולמה שיעריכו?
בעלי שם לב למצב רק כשזה קטסטרופה!!
ואז הביקורת נותן לי פוש אבל לטווח קצר ביותר
ולא אני לא בהריון
בהתחלה חשבתי שאולי זה בגלל זה
אבל התבדיתי.
אוווף
הבית הזה אני לא יודעת להגדיר מה מציק לי בו
השכנים מקסימים
אבל קצת יותר מידי אחד בתוך השני.
יש למישו תובנות????????
איך לצאת מהנכס שמשתלט עלי??
תסבירי לבעלך את המצב,
תגידי לו שלא נוח לך שזה כך -
ותשאלי אם יש לו רעיונות בשבילך, איך יהיה לך יותר מוטיבציה, כי ממש יש לך מוטיווציה שתהיה לך מוטיווציה...
ואז - יתכן שבגלל שהוא ישים לב וירצה לעזור לך - זה "יחַיה" קצת את הענין (כמובן, בתנאי שאת מכירה אותו ככזה שלא יגרום לו רק להילחץ בעצמו מהענין).
ואלו דברים שקורים לעיתים..
אולי גם תעשו מידי פעם ביחד משהו, כולכם, עם הילדים. כשמרגישים יותר את ה"ביחד", האהבה נותנת מוטיבציה לעשות בשבילם.
(אגב- את יודעת שמורת לך להרגיש כל מיני דברים- אפילו אם את לא בהריון? סתם נק' למחשבה....)
בית שהוא לא אהוב -זה קצת בעיה
אבל לפני שאת מבררת את מצב הבית- תבררי את מצבך את- האם יש לך זמן להתאוורר בחיים? לצאת עם חברה? לשבת לקרוא ספר בשקט? לשתות כוס קפה? לנוח?
לתת לעצמך למלא מאגרים של כוח. עוד לפני שאת משליכה את זה שלא טוב לך- על מצב הבית.
עכשיו לגבי התנהלות הבית-
יש דברים שגברים לא רואים (טוב, רובם- לא נכליל)
כל עוד יש לאיש את אשתו בבית- מבחינתו יש לו הכל 
לא משנה לו אם הארוחה חמה היא מושקעת או "רק" טעימה, לא משנה לו אם יש גיגית כביסה בסלון... אם יש חיוך שלך בבית
יש דברים שילדים לא יודעים לעשות
לא יודעים את ההבדל בין "להיות בן בית ולקבל את הטיפוח שאני באמת צריך מההורים" לבין "אני חלק מהדיירים פה ואני צריך למלא את חלקי בעשיה"
לילדים אין אחריות על המצב של הבית- אם לא "עקרת הבית"!!! יש להם שותפות ברמה מסויימת של עשיית מטלות שוטפות
לילדים אין את המבט-על שיש לך כדי לדעת מה צריך לעשות- צריך להכווין אותם.
בהרבה משפחות יש לוח תורניות או לוח סדר עשיה -ומסמנים במדבקות איזה ילד עשה- כדי להכווין וכדי לתת עידוד
את יכולה לעשות לך גם לוח מדבקות- תרשמי מה שעשית היום לטובת המצב של הבית- ותשימי לך מדבקה
(כן! אני רצינית! זה יעזור לך, וזה יעזור לסביבה לראות את מה שהם לא מבינים לראות- כדי להעריך שעשית בכלל... וכמה להעריך אותך על העשיה)
לגבי המצב של הבית עצמו-
לדעתי ומניסיוני- מה שאת צריכה לעשות זה לקטר
אבל לקטר בצורה מקצועית!
את הקיטור הכי ארוך, הכי מפורט- על כל חור ופינה בבית- מה מציק לך בו
אבל!!!! זה חייב להיות מתועד- לעשות רשימה כתובה של כל מה שמציק לך במראה הפיזי של הבית
מה עושים עם זה אח"כ?
רשימת מטלות לעשיה!! נכון זה גאוני?
לא ביום אחד את תתקני תשני תשפצי תצבעי תסדרי תקני \\\ את כל מה שיש ברשימה
אבל יהיה לך קצה חוט לעבוד- מה את יכולה לעשות בחינם? מה את יכולה לעשות עם משאבים שכבר יש בבית? מה את יכולה לעשות אם את מקדישה כל חודש 100 ש"ח לטובת העיניין? מה את צריכ לבקש מבעלך לעשות?
ותתפלאי לגלות- שלא ירחק היום- ותסתכלי סביבך ותאמרי- זה באמת בית!
אני מרגישה שהנקודה הכי משמעותית היא האהבה
אני מרגישה מרוקנת ממנה
אני זקוקה לזה מאוד
בעלי עסוק מעל הראש בעניני ציבור
ומי אני הקטנה שאטריד אותו
הוא כאילו לא צריך את זה הוא מסתדר בלי זוגיות עשירה שאני צמאה לה
אולי מה שמספק אותו והוא מלא בסיפוק של עשיה
ואני די כבר מיואשת
נדפקתי ונתקעתי
בהכל בחיים
אני לא כ"כ מצליחה לאסוף אותי
זה נראה גדול עלי
ומחר שבת.... והבית..... ואני....
יתכן שהוא באמת מוצא סיפוק ושמחה בעשיה.
אבל אם את תציעי בבית גם את הצד הזה - זה יכול מאד לשמח אותו.
לפעמים, אדם מסתדר בעין טובה עם מה שיש, אבל כשמעוררים צדדים נוספים - מקבלם באהבה ושמחה.
דבר ראשון, תוציאי לך מהראש "על המקום" את ה"נדפקתי ונתקעתי בהכל בחיים".. חלילה לך.
לפי מה שאת מתארת, נראה שיש לך כלים טובים מאד לצמוח. את צריכה לארגן אותם.
זה לא "גדול עלייך". לפעמים התחלה קטנה ועדינה יכולה לחולל פלאים. אבל את צריכה להאמין בכך.
אני מציע לך להחליט שאחרי שבת את עושה משהו בענין - ומתוך כך תתפני כעת בשמחה לעבודות לקראת שבת.
מה תעשי אחרי שבת?
תזמיני את בעלך לשיחה..
תגידי לו, בנעימות, אני רוצה שתקדיש זמן שאני אוכל לשוחח איתך על משהו שחשוב לי. אם הוא ייראה "עסוק" (בכלל לא בטוח) - תגידי לו: תחשוב שאני "פרוייקט ציבורי"...
ותשוחחו בזמן נינוח. אל תשוחחי מתוך התלוננות ומרירות. תשיחי לפניו את כאבך וצערך. תגידי לו שאת מרגישה שהוא חסר לך. שאת מאד מוקירה את עבודתו הציבורית, אבל חסר לך קצת יותר "ביניכם", בלי סתירה לעיסוקיו החשובים.
תבקשי ממנו רעיונות. תציעי גם את. תסבירי שחסרה לך במידת מה התחושה הממשית של האהבה ביניכם ושזה מאד חשוב לך.
ותחליטו גם על איזשהן נקודות התחלה. פעם-פעמיים בשבוע לצאת ביחד. לשוחח. להתענין זה בזה וכו'.
אל תתייאשי כלל ואל תחשבי שזה "גדול" עלייך. השאיפה שלך מצוינת, וזו ההתחלה של הכל.
לפעמים אשה חושבת "איך בכלל מניעים את זה", ואינה יודעת או יכולה להאמין שבעלה מלא רצון טוב ופשוט אינו מודע למצב. תנסי.
בהצלחה רבה.
הבוקר מדרך הטבע יותר קל
אבל אני שמה לב יותר ויותר שהמצב לא פשוט
כאילו חיכיתי עד שארגיש הכי זיפת הכי בקנטים כדי להעיז לבקש שינוי ויחס
כאילו אם זה לא פיקוח נפש אז זה בסדר
ואפשר לחיות עם זה
דיברנו קצת אתמול והוא רוצה לתת יותר תשומת לב אבל הוא טרוד יותר מידי
ולא יודע איך אפשר להפריד
שאל אם אני כועסת עליו
אמרתי שלא וזהו
איך אפשר לבטא בכעס את כל השנים של הקמילה במקום פריחה
של הסתגרות של לבד במקום כל החלומות והכח שאפשר לקבל מהביחד מהתשומת לב וההקשבה והחיבור של בנזוג
שאיתך שחושב עליך ומשקיע
מי שחי כך הוא מלא בחיים ולכן כולם מלא דרגות מעלי. וגם כך התחלתי נמוך. אז עכשיו כולם מעל ומעבר ( כולם-כל מי שלא נותן לחיים שלו לעבור בלעדיו)
אבל זה מה יש ומפה צריך להתחיל ללכת
להפסיק להתבחבש ולחיות בדמיונות
אקווה שאי אפשר לזהות אותי כי אני פורקת את ההכי הכי אישי שלי
מוזר לעשות זאת כך בציבור- אני לא יודעת אם זה נכון לציבור. אבל לי זה עושה טוב! (לפחות עכשיו. מקוה שלא אתחרט)
אבל אהבתי את התגובות שקיבלתי
כתבתם מאוד מאוד יפה
אשריכם
צריך יותר משיחה אחת עם הבעל שהוא באמת יקלוט שעשית שינוי. בתוכך מתחוללים
זזות יבשות שלמות והוא כנראה בכלל לא יודע.
כשאת מדברת איתו, שימי לב שלא ישמע ממך אשמה כלפיו, תספרי על עצמך,
על הרגשות שלך, "חסרה לי תשומת לב, אני מרגישה בודדה, אני זקוקה לך"
ולא "אתה לא נותן לי תשומת לב, אתה משאיר אותי בודדה, אתה לא מספיק משקיע".
כשאשה פונה לגבר ממקום של "תושיע אותי" זה נותן לו המון המון מוטבציה לעזור.
את חייבת שינוי בהסתכלות. גם על מה שעד עכשיו.
את חושבת שאת פחות מאחרים, כי הפסדת שנים של פריחה מכח ה"ביחד", תשומת הלב וההקשבה, שהיו יכולים להתבטא.
זה נכון, שהחלומות הללו הם טובים וגם יכולים להיות במציאות.
אבל לפעמים חלומות מבשילים, מבפנים, ואח"כ מתיישמים יותר חזק.
דיברת קצת עם בעלך, הוא שאל אם את כועסת..
את יודעת כמה כאלה, שלא יודעות בכלל איך ומה לומר - וכמה שכאלה שלא יודעים איך ומה לקבל. ולא היו שואלים את "את כועסת"...
יש נשים, שהיו שמחות אם הבעל היה שואל כך.. כלומר: מוכן להיות קשוב, מוכן לעשות משהו. אם כי לא יודע בדיוק באיזה אופן.
את לא "למטה מכולם" - תוציאי את זה ממך מיד. החשיבה הזאת, עם כל ההבנה לצער, אינה רק "תוצאה" אלא גם "גורם". גורם הרסני. וגם ה"התחלתי נמוך". הקב"ה אומר "אני את דכא".. אצל מי שנראה בעיני עצמו נמוך... שיש לו ענוה. מהקרקע מתחילים לצמוח. מתחושת הענוה, מהתחושה שחייבים התעוררות, מחדש, מתחושת הכחות הפנימיים בעומקם. אבל מהודעתך באמת ניכר שאת בעלת-מעלה. כנראה גם בעלך.
את צריכה, לדעתי, לשנות את כל ההסתכלות. גם על מה שהיה. כלומר: לומר לעצמך - אם עכשיו יפרח משהו הגון בהתחדשות, אז כל מה שהיה זה הכנה לזה. כמו צמח שגדל מתחת לקרקע עד שמבצבץ.
להבין שתחושת החסר, וה"מה צריך להיות" התחדדה אצלך בגלל השנים הללו, ויחד עם זה יש לך ישוב הדעת של קצת יותר בוגרת - ועם זה ביחד אפשר להתחיל תהליך מאד יפה, שיברר את הערך של מה שהיה, וגם תהיה בו תחושה מתמדת של צורך "לפצות". מנוע כזה להמשיך תמיד ולעלות. מעין "במקום של בעלי תשובה".. לפעמים דווקא מהירידה מקבלים מוטיווציה מתמדת לעליה.
כך כותב הרב קוק זצ"ל, שלפעמים הזמנים שמתבטלים מהתורה, גורמים להכיר את גודל ערכה וחיוניותה. גם כאן יש משהו מעין זה, וזה יכול להיות מנוף להמשך.
את צריכה לדבר איתו שוב. קודם כל, להודות על כך שהקשיב לך, ושהיה איכפת לו אם את כועסת (סימן שהוא אדם טוב). ולהסביר, מעומק הלב, שזה לא ענין של כעס, אלא של הרגשת חסר, הפסד.. ושמאד היית רוצה שתמצאו דרך שבגלל התחושה הזו, אתם תתאמצו יותר - ואולי זה יתן הרגשה של "פיצוי" וערך למצב שגרם לכך להתעורר.
את אומרת שאינו יודע איך אפשר להפריד בין טרדותיו לבין הזמן שיכול להקדיש לך.
זה מתחיל קודם כל מ"סדר" בתוככם. תשאלי אותו, אם הוא מייחס לזה חשיבות; בלי "תלונה", באמיתיות ומהלב. מן הסתם יגיד שכן. ואז אפשר להמשיך: אם אדם חולה, אז הוא צריך לנוח אע"פ שיש לו הרבה עיסוקים? בוודאי. אם אינו בריא, מניין הכח לעיסוקיו. אותו דבר, אדם אוכל, מתפלל וכו'. אז אולי צריך להסתכל כך גם על הבנין הבסיסי שבין שניכם. זו הבריאות הבסיסית של ה"ביחד", וזה יתן כח וערך גם לעיסוקיו החשובים. על בסיס ביתו הבריא.
אחרי שזה יובן - אז, לענ"ד, תקבעו שני דברים: האחד ביחס; פשוט להתענין יותר, מהלב, אחד בעיסוקי השני, בתחושותיו. לעודד, לשבח, מילה חמה. אם מודעים לכך ורוצים בכך - רואים שכמעט לא צריך לכך "זמן". אפשר להיות ביחד גם כשלא נמצאים ביחד. טלפון פה ושם וכו'. העיקר התענינות כנה מהלב. שאותו הרגע שמדברים - יהיה כולו עם השני.
הדבר השני - לקבוע זמנים שאתם יוצאים ביחד. אין סלולארי (חוץ מלילדים) ולא שום דבר אחר, טרדות וכד'. רק אתם - זמן איכות.
תתחילו ביחד, מחדש. אל תתייאשי בשום אופן. תאמיני. ואל תסתכלי על השנים שהיו כ"קמילה", אלא כהתבשלות שתוביל לצמיחה גבוהה יותר. תתחילי מבפנים!
הצד הטכני-
לאדם מאוד עמוס- קשה לתפוס אותו
לכן לדעתי חשוב להתחיל מפיתרון טכני פשוט
לקבוע ביחד ביומן פגישה שלכם
זמן קדוש בל יעבור
שעה בשבוע שבו יש לו פגישה עיסקית חשובה שהוא לא יכול להזיז או לבטל או לאחר- פגישה איתך
צאו ביחד, תני לו לפנק אותך כמה שיותר
שבו באיזה מקום -תאכלו או לא, ותדברו תדברו תדברו
תעשו נוהל ממש כמו דייטים של רווקים- לא מאחרים, לא מפדחים, בלי פלאפונים בכלל
אם תמצאי קשה לכם להתחיל לדבר- תכיני מראש כרטיסיות של משחק- שיפתחו את השיחה יעזרו לזרום.
דבר שני- לקבוע ערב אחד בשבוע
שבו הוא גומר מוקדם הכל העבודות -והולך הביתה,
ונמצא רק בבית, מתייחס רק לילדים- ואחרי שהם ישני- מתייחס רק אלייך
כל מי שמתקשר- מפריע לו
כל עשיה אחרת- חשובה פחות מהעשיה של לבנות את הבית שלו. (תזכורת: לבנות בית נאמן ביזראל זו משימה לאומית- שרק בני הזוג יכולים לקיים! )
אל תתיאשי
תתחזקי שאת שומרת הסף של הבית שלכם. לא סתם את עקרת הבית- עמוד ויסוד של הבית
תאמיני בבעלך שהמשפחה שלכם יקרה גם לו- ושבאמת גם הוא צריך תחנות עצירה כדי לנוח, כדי להיות איש משפחה, כדי לא להפסיד את החיים של עצמו מרוב עשיית טובת הזולת
באמת כתבתם כל כך חזק ויפה
זו עבודה מאוד קשה
בעלי באמת אדם טוב
רק שאין לנו תיאם ציפיות
קשה לי מאוד לבקש שיתפנה אלי
לא נעים לי
זה מרגיש מאוד קטן ביחס למה שהוא מתעסק
ואני יכולה למצא מקורות אחרים לכוח
כמו חברות טובות. סרט טוב. התפתחות אישית.ספורט
אפילו שבעיניי כח מלהיות חלק מזוג ומאהבה גדולה זה הכח הכי חזק שיש בעולם. שיש מישהו שאני אוהבת ומעריכה שגם רוצה לשמוע את דעתך מחשיב אותה . מישהו מכבד ומעריך -זה כח...
ולד. הייתי מוציאה לי מהראש שאני למטה מכולם אבל זו האמת אני רואה זאת תמיד.
כבר קבענו יום אחד שנצא מהבוקר
תודה רבה לכם על כיוונים ותוכן
אני אגיד לך למה את הכי חשובה בעולם!!
כי הוא נתן לך טבעת על היד ואמר לך-
את מקודשת לי
ונתן לך מסמך חתום שכתוב בו-
את אשתו, את הבית שלנו נקים ביחד- ואני מתחייב לתת לך תשומת לב וכל מה שאת צריכה- כמו שכל יהודי נותן לאשתו
(כתוב שם עוד כמה בלה בלה בלה... אבל זה לא משנה 
)
לכולנו יש חברים וחברות
לכולנו יש עבודה מספקת
לכולנו יש משפחה אוהבת
אבל--
בן\בת זוג יש רק אחד!!
משפחה משל עצמנו יש רק אחד!!
בשביל בעלך- את האישה היחידה בכ----------------------------ל העולם. רק את- אשתו!
טטטטאם!!
ראית כמה את חשובה?
אין בעולם עוד אחת כמוך!
את יכולה למצוא מקורות אחרים לכוח- אבל בשביל זה יכולת להשאר רווקה.... לעולם לא תקבלי מכל שאר הדברים בעולם- את הכוח שאת זגוגה לו- מהחיבור הנפשי עם בעלך
כל הדברים שהוא מתעסק- זה "דברים שעושים בחיים"
הקשר שלו איתך זה -"החיים עצמם"
תמיד את חשובה יותר
אחרי שתתרגלו ככה חודשיים של לצאת ביחד פעם בשבוע, וערב להיות בבית פעם בשבוע
הייתי מציעה בתור תרגיל הבא- כל פעם שאת מתקשרת אליו- הוא חייב לענות, ולענות-לענות לא לומר "אח"כ אני אחזור אלייך". ומצידך תתחייבי להתקשר אליו הרבה, על כל דבר, באמצע החיים.
אבל בינתיים התרגיל שלך בטלפונים- להתקשר אליו למה שנראה לך חשוב ודחוף- ולא לדחות לערב\למחר\לאחר כך את השאלות שלך שאת רוצה לשמוע ממנו
ב. אין סתירה לכך שאת יכולה למצוא כח גם מ"מקורות אחרים". אתם איש ואשתו, משפחה. וכמו שאדם אינו מתעלם מזה שהוא אדם, עם האופי שלו, כשהולך לעשות דברים גדולים עם אחרים, ועל כך הוא גם נשען. כך גם האדם, והזוג, נשענים על נקודת המוצא הזו שהם משפחה, ביחד, וגם על כך בונים דברים חשובים נוספים.
ג. מה שאת כותבת "מרגיש מאד קטן ביחס למה שהוא מתעסק" - כבר כתבתי: משפחה זה לא "קטן". זה בסיס, וזה כולל בתוכו ערכים וכחות גדולים מאד.
אבל זה שאת מכניסה לך בראש שזה "קטן" - אם כי גם יש בכך צד יפה של ענוה והערכת עיסוקו של הבעל, שזה טוב - זו שגיאה. תעמיקו בערך הענין ובמשמעותו, ותעמדו על הגודל, גם אם צריך להקדיש הרבה זמן לדברים חשובים נוספים.
וההסתכלות הזאת "משתלבת יפה", למרבית הצער, עם מה שאת כותבת על עצמך "שאני למטה מכולם.. זו האמת"... פשוט לא יאומן כמה אדם יכול להטעות את עצמו. אמנם בספרי המוסר כתוב לפעמים שזה יפה מאד שהאדם רואה את עצמו פחות מאחרים, וגם הרב קוק זצ"ל משהו על "אפילו אם האדם חושב שהוא הכי גרוע בעולם"... אבל אין הכוונה של אף אחד להחלשה עצמית ר"ל. יש מצב, שהאדם מסתכל על המעלות של אחרים, ולגבי עצמו - מתמקד יותר במה שצריך להוסיף, אבל זו ענוה שהופכת למנוף אדיר, מלא מרץ.
תדעי שמה שכתבת על עצמך זה ממש שטויות. כואב - אבל שטויות. אשה שבכלל מסוגלת לכתוב ברמה שאת כתבת - היא כבר הרבה למעלה מכל מיני חברות שהיא חושבת שהיא למטה מהן... את צריכה להבחין ביון ענוה כשרה לענוה פסולה. תראי את הטוב שבאחרים, תראי מה עוד יש לך להתקדם, אבל גם תשמחי בכל שמץ טוב שהקב"ה נתן בך - וכנראה נתן בך הרבה מאד. ותדעי, שזה ממש יצר הרע, שלפעמים אינו מצליח להפיל את האדם ע"י גאוה, או ש"יתנפח" על אחרים - אז הוא בא מהצד השני, "כמה אני אפס"...
אַת זו אַת, זה כבר הרבה מאד. אין באולם מישהו "במקומך". תאמיני בעצמך, בטוב שה' נתן בך - וכבר תראי שינוי מיידי לטובה בכל ההרגשה. יש לך רצון טוב? הרב קוק זצ"ל כותב שהדבר הכי יקר, האושר הכי גדול, זה הרצון הטוב - ושאת זה האדם יכול לרכוש ברגע אחד, בהחלטה אחת.
כנראה בעלך באמת לא מודע ךמה שהולך אצלך - ואת "חוששת" ליידע אותו.. מי את?....
תגידי לו מה שכתבת כאן [מעתיק-מדביק: ] "אפילו שבעיניי כח מלהיות חלק מזוג ומאהבה גדולה זה הכח הכי חזק שיש בעולם. שיש מישהו שאני אוהבת ומעריכה שגם רוצה לשמוע את דעתך מחשיב אותה . מישהו מכבד ומעריך -זה כח..." - אני בטוח שהוא ישמח. גם ידאג להראות לך שהוא מחשיב את דעתך.
תחליטי שיש אופציה לדרך חדשה; שיש אופציה, שלא פירשת עד כה נכון כ"כ את המצב. אל תתעקשי "להתענג" על הסבל...
בהצלחה רבה.
סדנת הורים מתוקשבת "להרחבת הקשר הרגשי" על הרשת מבלי לצאת מהבית.
דווקא בבית כאשר אנחנו הכי עצמנו מתגלים החולשות מול הילדים, ואנו נדרשים לדעת להוביל אותם ואת עצמנו בשבילי התיסכולים, כעסים,רגשות,חולשות ביד רמה
לפרטים פנו אלי באישי
הרבה פעמים המרחב הרגשי הזוגי וההורי נראה תקין מעל פני השטח ואינו מעיד על איזושהיא בעיה
אך אם מעט מקשיבים פנימה מגלים שיש הצטברות של כעסים ותסכולים שאינם מדוברים ואינם מטופלים.
דווקא המקומות הלא מדוברים (שחוששים לפתוח או לא מודעים אליהם) , שם יש את החוסר אונים ואת אותם כבלים רגשיים.
בסדנא הנ"ל מלמדים את ההורים להסתכל במשקפיים שם שתי עדשות: האחת על עצמו, להכנס למרחב הריגשי שלו פנימה וכל הזמן להיות במודעות, היכן הוא נמצא ,לאן רוצה להגיע ומה מונע ממנו. בעדשה השניה לראות את עולמו הרגשי של הילד ולבחון היכן הוא נמצא ,לאן רוצה להגיע ומה מונע ממנו.
ע"י עבודה מהסוג הזה , עולים כל הרגשות למודעות, הדברים מדוברים ומטופלים בכלים פשוטים אבל עמוקים שפותחו ע"י פרופ' חיים גינות.
כאמור קשר אפשרי (לא מחייב)
בהצלחה
השואלת לא אמרה מאומה על הילדים שלה
אלא עם בעלה והקשר איתו
או שתענה ממן העניין- או שתשלח את תמיכתך- או שאל תקשקש את האג'נדה שלך בחינם
פותחת השירשור-
מה שלומך?
איך היה ה"דייט" עם בעלך?
אני מנסה לחשוב לך על ספר או חוברת שמדבר על העצמת המקום של הזוגיות כיסוד עמ"י, העצמת החשיבות של עקרת הבית במשפחה .....
(יש לאחרים פה המלצה לספר כזה? תרשמו !)
חוכמות נשיםבגן השלום לנשים של הרב הרוש התחלתי לקרוא את זה עכשיו ונראה לי שזה יכול לעזו לך...
בהצלחה
מה ממריץ אותך לעשות?
יש אנשים שצריכים לרצות אחרים כדי להרגיש טוב..
יש אנשים שצריכים הערצה מאחרים.
יש אנשים שצריכים לראות הספק.
יש אנשים שצריכים דינמיקה קבוצתית, להרגיש שייכים ולא לבד.
מה ההתניה שלך?
מה גורם לך להרגיש טוב, סיפוק, להרגיש שאת שמחה בזה?
מילה חמה מבעלך? מהילדים?
שכנה שנכנסת ואומרת "וואו"?
להסתכל על הבית נקי ועל המשפחה מחייכת ונינוחה?
להסתכל על רשימת מטלות ולדעת שעשית V על כולה?
לראות את הילדים מסדרים יחד איתך, שותפים למשימה?
או אולי אפילו שעה של מנוחת צהריים...?
ספר טוב? כוס קפה ועוגה על הבוקר?
אלירז יקרה,
עצות ממש טובות!
השתמשתי בעצמי בכמה מהן, ובניתי לי התניה-אסיים לשטוף את הכלים ואז אתו לעצמי עוגה וכדו'.
כאן אם הבנתי נכון זו מציאות של שנים
ואני לא בטוחה שזה יעזור.
לעניות דעתי הרעיון של שיחה מצויין,
אבל לבוא ממקום של "נזקקת",
זו לא בושה להיות זקוקה לתשומת לב של בעלך,
זה לא אומר שאת ילדה קטנה,
להיפך, זה אומר שאת מספיק בוגרת, ישרה ובעלת ענווה
להביע את הצרכים שלך במילים (ולא במעשים עקיפים, כמו: הזנחת הבית ואז לחכות ש"מישהו ישים לב אלי").
כמובן, כפי שאמרו כאן, לא להאשים את הבעל במצב אלא רק לתאר את החוויה והרגשות שלך,
סביב עיסוקיו הרבים.
נראה לי שזה אמור להחמיא גלבר שאישתו חפצה בו ורוצה את קרבתו,
אפילו אם יש לו חוץ ממנה 200 אלך חברים וידידים.
הקשר עם אישתך הוא סקאלה אחרת לגמרי.
בהצלחה!!
ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.
אז לדעתי זוגיות תקינה:
כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)
ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)
מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס
אני מחלק דירוג
כי מן הסתם תרצי שמישהו
יתן לך דירוג
ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים
לפידבק ממך.
שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת
מכילה ומקבלת ולא שיפוטית
מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים
ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.
החכמתם אותי.
תנו עוד.
לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.
יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?
לק"י
מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).
מובן בפורום פתוח.
ממליץ:
למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.
לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...
אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.
אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.
ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.
אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.
אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.
אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.
מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?
והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?
מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.
בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.
פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.
אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף
שניהם כתבו ספרים בנושא.
הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.
ולצורת הסתכלות על הנושא.
מחפש רב עם רוח יותר צעירה
יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.
יותר מידי בשבילי
טוב
אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת
זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה
בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה
שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת
חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ
ואין פה בגידה בעיניי
אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות
אם לא - למה לפרק לה את האשליה?
גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי
לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי
למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?
כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?
האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?
באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה
כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין
בטח שיש עניין של שיתוף.
גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל
תלוי מה משתפים ואיך.
אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין
לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,
זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.
אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.
וזה גם בסדר.
אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.
אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.
מבלי לעשות כלום.
עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.
בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.
בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:
נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?
להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.
אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?
יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.
בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!
תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!
בהצלחה גיבור!
תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.
נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!
ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.
עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.
בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.
אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.
בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):
''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.
לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.
לא מנטרל את ההתמודדות.
אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.
והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.
כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''
הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.
כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.
לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.
היא לא בזה שאתה לא מספר.
בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.
זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.
מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.
אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).
לצערי מסכים עם @פשוט אני..
בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.
יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...
מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.
אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.
אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???
תודה ל@המקורית
על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.
רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.
הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?
הרבה גברים מאותגרים בזה
צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך
ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים
זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך
לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב
אתה או היא?
שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)
שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)
אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.
אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?
עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.
זה מה שכתבתי
אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.
לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.
תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.
אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.
זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.
אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.
אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.
ושתי עצות בשבילך-
לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).
להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.
להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.
אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים
כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה
אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!
העיצה על הכל היא תפילה!
תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.
השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,
כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.
מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.
לגביי שיתוף עם האישה -
היא לא תבין כי אין לה!!!
תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,
רק הם יעזרו לך.
כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -
עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.
גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.
אבל תמיד מנצחים.
כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.
"
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..
"
"
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
"
זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.
מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.
בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.
על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.
הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).
הקומה השלישית היא - אמון.
אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.
אישית -
כן אספר ואשתף הכל. הכל.
אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.
נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.
כי
אנחנו לא מבינים את התמודדות
אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני
יש בנינו אמון .
אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.
.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.
האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?
לק"י
אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.
בהצלחה!!
אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.
אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.
לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.
ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.
בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?
התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.
לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.
מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.
ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.
אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.
המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.
נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.
ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.
תצליחו!!
לק"י
האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.
אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.
ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.
כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.
כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון
אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.
ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.
כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.
היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.
לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)
סה משהו זצריך לבחור.
אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..
אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.
לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות
בהצלחה.
נשואים טריים וותיקים אלופים
לפני כמה שנים נחרב הבית
כל בית שאתם בונים
הזוגיות שלכם המשפחה
היא כמו אבן,
כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים
תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם
אתם מביאים את הגאולה
אל תתיאשו
חיזקו ואימצו נשואים.
אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.
עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.
אבל היא העבודה האמיתית.
והבניין האמיתי של עם ישראל.
כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים
אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו
והקרבת אלוהים שהוא ייצג.
כשעם ישראל היה במדרגה טובה
עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם
באותה תקופה.
לכן שימרו על עצמכם יחד.
ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.
על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.
תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.
אני ואשתי נשואים 8 שנים
יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,
לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,
היא כמעט ולא הולכת לעבודה
ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית
כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה
וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה
סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה
ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף
אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי
כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,
לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?
זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה
מה אתם אומרים?
והחליטה לשים רגל על רגל
ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.
החולשה של הדור.
המפרקת את רוב הבתים.
פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.
אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה
ולא מהיום אומר לך.
הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.
גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40
בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה
ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.
ואני שואל
אם הוא לא מעוניין בילד משותף,
למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45
שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.
ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42
גם שמציפות את אתרי ההיכרות.
ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה
שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.
וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.
ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו
אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה
והולך להעלם בשנים האחרונות.
זה ממש דוחה אותי.
זהו כסף שקונה יופי.??
על זה את מתבססת?
הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן
המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.
ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה
שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.
הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.
באלגנט.
חברה אמיתית
שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36
גיל שממנו אפשר רק לרדת.
בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.
נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי
אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב
מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,
המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!
כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.
זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.
באחריות ומנסיון.
ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.
כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.
גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.
הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.
אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני
פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית
יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)
לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.
אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...
אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.
איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק
אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.
ועכשיו בקשר אליך,
דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,
מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.
אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...
הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.
לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.
תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.
בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.
מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.
כל יום שעובר זה הפסד.
נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.
בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.
קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.
קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.
"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"
אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.
תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.
וזה האמת לעולם.
רק מה, החיים בולעים.
חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.
כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...
כולם ככה.
הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.
לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.
בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...
הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.
הלוואי.
בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.
יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.
צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).
אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.
בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.
נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.
לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.
לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,
אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"
להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.
היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.
היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?
אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?
אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).
כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.
מול הילדים וגם לא מולם.
באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי
זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......
נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.
בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.
טיפול.
בן אדם שחי מהחולשות שלך
אתה לא רוצה להיות נשוי לו.
דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.
או מפציצים אותו באהבה ובחמלה
בתקווה שהוא יצליח להתיישר
כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ
ולהתנהג לא יפה
ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה
ואומר איזה ילדה טובה
ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה
ואז מרוב הלם היא מוחמאת
וחוזרת לתלם.
אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה
שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.
שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!
באמת חצה גבולות
הבן אדם בבעיה.
האשה משפילה אותו מול הילדים.
הוא סופג ניכור הורי.
וניכור אישי.
לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.
מה אתה מציע לו לעשות?
הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול
מבחינתי זו אמירה ריקה
כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו
וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו
השכם והערב
אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן
והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול
לכן תרגיעו.
יש לבן אדם בעיה
תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות
לא עם דיקלומים.
ובטח לו להוציא את התסכול עלי.
בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא
דברים נחמדים על אנשים שטוב
להם בחיים
והם נהנים.
בשביל זה יש פורום גרושים גרושות
שם מכיייפים (:
בחרת להכנס לפורום הקשוח
של נישואין טריים.
אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים
ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.
תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.
מה קשור להתקומם נגדי?
נראלי זה פחות מתאים.
זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.
קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.
אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.
כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.
בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג
נשואים חמש שנים
לא יודעים איך מחפשים מטפל/ת זוגית
נשמח להמלצות מנסיון
