נשואים 8 וחצי שנים, שלושה ילדים ובינתיים הכל לא, ברוך ה'.
השאלה שמטרידה אותי היא החסכונות.
האם עדיף לחסוך ואז להסתכן בדברים כאלה?
אין לנו בכלל חסכונות, זאת אומרת ברגע שמצטבר סכום מכובד אז אנחנו מעבירים אותו לחסכון כללי עם ריבית קטנה וידועה מראש (באזור 2 אחוז), שזמין כל חודש למקרה הצורך (או למקרה שאבא שלי יבקש החזר עלההלואה שנתן לדירה..).
אבל אין לי חסכון לכל ילד, ותמיד אני אוהבת שיש לי מעל 10000 שקל בעובר ושב, כדי שגם אם לא אעקוב יומיומי, לא אגיע למצב כזה של מינוס חס ושלום.
אבל שום חסכונות, פנסיה, לילדים וכו'. (בעלי רב ואברך ומקבל כסף ממלגות ובהחלט גם משמים ואני סטודנטית שמקבלת מלגה וגם קצת עובדת, והכסף מגיע כל פעם ממקום אחר אבל אין לי ממש בטחונות, וגם משתנה מחודש לחודש). האם יש בזה הגיון או שזה סתם בזבוז (מטריד אותי יותר שאי פעם נגיע למינוס, מאשר שאולי אקבל ריבית יותר גבוהה בחסכון לטווח ארוך, כי תמיד יכולות להיות הפתעות בהוצאות או ירידות בהכנסות.
בעלי בכלל לא מבין בעניינים האלו ואני מנהלת את הכסף. ואני לא יודעת אם אני מבינה, כי בטח יש דרכים טובות יותר להשקיע מבלי להכנס לסיכון. או לחלק את החסכונות לטווח ארוך וקצר. לא מבינה בזה...
השאלה היא האם חסכונות לטווח ארוך, פנסיה, ילדים, הם באמת חסכונות משתלמים? או שזה יורת פסיכולוגי שבמה שישי משתמשים ואם יש יותר אנחנו מרשים לעצמנו יותר? (אני מתלבטת אם זה גם מה שקורה אצלנו, נראה לי שאנחנו די יודעים לא להפריז בהוצאות).
(בעלי בדיוק עושה קורס מזורז של "מקימי" עם דף הוצאות והכנסות. אני ממש אבל ממש לא אוהבת את הדברים האלו, ברור שיש הוצאות והכנסות בסיסיות, אבל אצלנו אני מרגישה שהרבה זה ממש משמים, ואת זה אני לא יכולה לכתוב על דף...)
) ואם מדובר על השקעה במדד של מדינה לטווח ארוך מאד שלא מתכוונים להיבהל ולהוציא ברגע שהבורסה מתחילה לצנוח, אז בהסתברות של כמעט 100%- לא רק שלא תפסיד מזה, אלא סביר שתרוויח באחוזים הרבה יותר גבוהים מאשר הריבית 2% המסכנה..