אנשים לוקחים כבוד בכל מקום שנראה להם שיקבלו מכך כבוד. כלומר, כל עוד לא יצא שכרם בהפסדם (כל עוד קלונם לא יהיה גדול מכבודם). כמובן, ככל שאנשים מתבגרים התמונה מתשנה, פחות איכפת לאנשים (לא לכולם).

למה? כי אנשים הם רודפי כבוד.

לכן הם חיים בחברה, ואינם פורשים ממנה (לפחות ברמה הרעיונית של להוכיח לחברה שהם שווים משהו).

ק"ו שכאשר אדם שאין ביכולותו לדעת שהוא גאוותן, ובודאי כאשר הוא מציג זאת כביכול כעניין של צינעה (לעתים יש באדם את הייחוס הייחודי כרגע, ועל-כן החברה נותנת בו מבט כאילו הוא יודע סוד שאחרים לא יודעים, ומכך הופך להיות גאוותן ענו) - כך זה עם מישהי שזה עתה התחתנה וחברותיה טרם התחתנו, ואז היא כמוצאת וממתיקה סוד בחיוכה כיודעת הכל...

אין מה לעשות הכבוד הוא עניין גדול בחיוו של האדם, ואלו שרודפים את כבוד הענווה הם אף רודפי כבוד גדולים יותר. והכחם עיניו בראשו ורואה זאת סביבתו. מאידך, הקנאה בכבודם של אחרים כאשר לאדם אין כבוד מוציאה את האדם אף יותר מן העולם... על-כן יהיה האדם צנוע אמיתי, יכבוש כבודו, יעבוד על מידותיו, ויבין את קטנותו, ומתוך כך ודאי תבוא לו ברכה גדולה וימצא עצמו רחוק מן הגאווה לא כי בורח ממנה, אלא כי טבעו מרחיק אותו מכך.

נכתב ממרומי גילי המזדקן. אך סביר להניח שכבר בנציני בגרותי אי שם בגיל 18 היו מחשבותיי מתחילות להתפקח.

צר לי לאכזב אותך..

 יש מצב שזה פירוש אישי שלך?

ואם הם מתגאים.. אז זה נוורא ואיום.. תהיו שמחים ותחשבו על אחרים!

מה יש להתגאות?.? שיהייו בריאים..

תשמחי שאת לא מבינה מה יש להתגאות כאילו סיימו דוקטורט ואת נורמלית

בגיל 24, בהיותי עדיין רווק, עברתי מבית הורי במרכז הארץ לעיר אחרת בדרום. 

מהר מאוד פגשתי כל מיני אנשים שתמהו איך בכלל אני מעיז לענות על השאלה "איפה אתה גר?" בתשובה שהיא עיר מגורי החדשה. היו אף כאלו שהוסיפו ושאלו "כן, אבל איפה אתה באמת גר?".

היו גם מצבים בהם התגובה על השקעה רבה למען התלמידים שלי, במקום מילות עידוד, היתה "בסדר, הוא רווק, אז יש לו זמן".

נכון להיום אני נשוי, אבל אני מבין ויודע היטב היטב על מה מדובר. חוויתי את זה על בשרי.

חתונה מסמלת עידן חדש בחיים, וזה גורם לאנשים התרגשות יתירה.

בעזהי"ת.

לפני שנה וחצי בערך, חברה טובה טובה שלי התארסה והתחתנה. הייתי איתה בכל התהליך, ליויתי אותה, קישטתי לה את הבית וכו'.

ואין, מאז, היא פשוט התנדפה לי מהחיים. כ"כ לא שיתפה בכלום. כ"כ לא קיימת לי יותר.

ומזה כעסתי עליה. הייתי שיא הפגועה, כאילו- מה נסגר איתך?! ככה נוטשים חברה?

אבל היום, במרחק של קצת זמן, אני מבינה את ההתכנסות הזאת. זה כ"כ לא פשוט התהליך הזה של חתונה, זה עולם חדש לגמרי!! מכל מקום זה עולם לא מוכר- עוברים דירה, סביבה אחרת, לפעמים זה כרוך בהעברת לימודים ומכללה, זה להכיר בנאדם חדש, משפחה חדשה, לבנות יחסים נכונים וחדשים עם כל הסביבה שלך- כולל ההורים המקסימים שלך!, לבנות את עצמך כלכלית.

זה הכי לא פשוט. ואני לגמרי מבינה שהחברות יידחקו לתחתית שרשרת המזון. מה לעשות.

[כמובן שאין צורך וחובה להיות אפאטי כלפי אנשים שמכירים, ומותר להיות נחמדים. אבל אל תצפו.]

מה שחברה שלך עשתה לך (ונשואות טריות עושות כל הזמן לחברות שלהם) זה גם טיפשי וגם ממש לא יפה.

בסדר, זאת התחלה חדשה וכו' וכו', אבל אם חברוּת ספיק חשובה לבנאדם- הוא יכול להמשיך לשמור על קשרים. גם אם זה קצת יותר קשה מקודם.

גם שירות לאומי או להתחיל לימודים זה התחלה חדשה בסדר גודל די רציני, ובכל זאת- חברויות ממשיכות ואפילו מתחזקות.

למה כשמישהי מתחתנת, מיד נותנים לה לגיטימציה לשכוח ולנטוש חברות שעשו ועזרו להן בחוסר-אנוכיות ראוי לציון, כאילו שהן כלום?

ולא רק לשם הכרת התודה או לשם חברוּת העבר, לדעתי הנשואה הטרייה צריכה לזכור שאמנם יש לה עכשיו בעל ומשפחה חדשה והכל מרגש, והיא מרגישה על פסגת העולם ולא צריכה כבר את החברות הישנות שלה.

אבל למעשה, כל אחת צריכה חברות, ובעל זה לא תחליף לחברות.

יום אחד היא תתעורר, שנה או שנתיים או שלוש אחרי החתונה, ותבין שהיא נטשה את החברות שלה ועכשיו אין לה למי להתקשר לקטר על צרות החיים, ללכת ליום שופינג או סתם לפטפט ולרכל. היא הפסידה.

יש לי חברות כאלה ויש לי גם חברות אחרות- שהתחתנו ונשארו אותן חברות נאמנות, למרות שזה קשה, כי החברות שלנו מספיק חשובה להם- וגם אני יודעת שכשיגיע תורי הם יהיו שם כמו שאני הייתי בשבילם. זאת חברות אמיתית לדעתי..

בעזהי"ת.

אני לא מעודדת את התופעה הזאת, אבל אני בהחלט מבינה את זה ולא אומרת "תהיו עדיין עם החברות שלכן".

כי אין מה לעשות, עם כל השמחה העצומה שיש בחתונה (ויש!), יש גם הרבה מאוד מתח ולחץ, וזה סוג של טראומה נפשית. פשוט טלטלה שכזאת.

אני חושבת שבתור חברה, גם אנחנו, הרווקות, צריכות להבין את המקום של הכלות הטריות, ולאפשר להן לבנות את ביתן בדרך שטובה להן.

כדאי לה לשמור על קשר עם "העולם הישן והמוכר".

דווקא בתוך הדברים החדשים, הלא מוכרים, צריך את העוגן הזה של החברה הטובה.

אבל יש להן מן תחושה כזאת שהחברה הרווקה "שנשארה מאחור" לא תבין אותי.

אין לה מקום בעולם הזה!

וכאן כן יש את הגאווה הזאת של "את לא במקום שלי". אני התקדמתי הלאה ואת נשארת מאחור.

עצוב אבל קיים.

והאמת שאף פעם לא הבנתי מאיפה זה נובע...

אומנם אני נשואה, אך עברתי בהחלט כברת דרך לא פשוטה עד שהתחתנתי,

ולא התחתנתי בגיל צעיר, כך שהספקתי לראות כמעט את כ-ל חברותיי מתחתנות לפניי.

ועדיין- אני ממש לא מבינה על מה את מדברת

לגבי ההתרחקות:

אני לא חושבת שיש טעם להאשים את אחד הצדדים.

אע"פ שאני חייבת לסייג את דברייך ולומר שכשהייתי רווקה, הרגשתי שאני עצמי בקושי יוזמת קשר 

עם חברותיי הנשואות וזאת כי לא ידעתי איך ניגשים לזה.

איך משוחחים עם אישה נשואה, ועל מה?

אומנם,

אני לא חושבת שאישה נשואה שקיימה שיח וקשר, הדוק ורציף עם חברה, צריכה להתנתק לחלוטין

אבל.. זה גם לא נורא אם לא משוחחים באותה תדירות כמו פעם

מדוע להסתכל על הדברים בעין ביקורתית,

בעוד שאפשר להחליט להסתכל על זה בעין טובה

ולומר שהיא משקיעה מאמצים רבים לשוחח איתך ולהשאיר את הקשר על תילו,

ולו במעט?

לגבי הגאווה וההתנשאות: אגיד לך משהו בכנות, מלב אל לב:

אני דווקא מרגישה בתור נשואה שחברותיי הרווקות הן אלו שאני חפצה, אולי הכי, בטובתן.

בלנסות לברר איך אפשר להתקרב אליהן יותר, איך הן חשות ומרגישות

איך אפשר לשדך להן- אולי אני מכירה מישהו מתאים?

הדברים שכתבת מן הסתם מכוונים גם אליי,

כך שהרשי לי לקבל אותם כמעליבים..

ואפילו אישית..

הסיטואציה הזו של חברה טובה שהתחתנה לא קרתה לי ספציפית.

אני מדברת על המצב מנקודת מבט של המתבונן.

אחותי בתקופה כזו שרוב חברותיה התארסו/התחתנו. ואני פשוט כל כך כועסת (וגם לא מבינה...) על המצב שנוצר.

החברות הנשואות התרחקו? אוקיי. נצא מנקודת הנחה שזה די לגיטימי לאחר מעבר למעגל חיים חדש ושונה אז אתה

די שוכח ומתרחק מהמעגל הסביבתי הקודם שלך.(למרות שבעיניי מישהי שנשואה סה"כ שבוע לא צריכה ככה לנתק קשרים אבל נניח שזה כך...)

מדובר פה על תופעה כמעט גורפת אצלה בחברה.(אצל אחותי.)  הבנות המאורסות מתייחסות בתחושת רחמים לאלה שעוד לא התחתנו..

(תארו לכם. אחת הזהירה את חברתה לא לשתף חברה אחרת בהכנותיה לחתונה כי היא עוד לבדה. והקנאה תגמור אותה...וכן, זה מקרה אמיתי..ויש עוד כמה מקרים שכאלה.)

אני לא יודעת איך להמחיש לכם את התופעה הכל כך רווחת  לצערי....

אבל היא כל כך מאוסה. אז רק רציתי לשתף ולראות אם יש מהמשתתפים.

אלה שלא "זכו" להכיר אנשים כאלה, אשריכם שזכיתם. תודו לה' על החברים שלכם כי ישנם דברים שהם לא מובנים מאליו...

רק רציתי להדגיש שדבריי הוצאו מהקשרם. לא התכוונתי כל כך לתופעת ההתרחקות לאחר הנישואים, אלא לתופעה המרגיזה

שפורטה להנ"ל בתקופה שלאחר האירוסין..(עד לחתונה וקצת אחריה.)

ל"לעולם חסדו"-מצטערת אם נפגעת. לא התכוונתי לפגוע , אבל את פשוט לא מבינה איך זה אצלנו בחברה.(סגנון חברה שונה

שבאמת יש ממה להיפגע.)

בעזהי"ת.

לפעמים זה באמת רגישות (אולי טו מאצ'), אבל זה עדיין בא לנסות למנוע כמה שיותר סבל ע"י אי-שיתוף של ההכנות וזה.

מדובר פה בגיל 19!

לא נראה לי שבחורה בת 19 לא תהיה מסוגלת רגשית להשתתף בהכנות לחתונת חברתה.

לו יצוייר, והיה מדובר בגילאים גבוהים יותר היייתי מבינה שהדברים נובעים מרגישות.

אך, כשמדובר בבנות בנות 19 בלבד, לא נראה לי בכל אופן שכך פני הדברים...

אין יותר סבל מזה שחברה שלך שלפני יומיים שיתפה אותך בהכל -פתאום לא מדברת ולא מספרת כלום...

בעזהי"ת.

אני לא מצדיקה אף חריגה. רק מנסה להראות את הצד השני של המטבע..

אמנם זה היה בסוגריים, אבל כתבת: "(למרות שבעיניי מישהי שנשואה סה"כ שבוע לא צריכה ככה לנתק קשרים אבל נניח שזה כך...)"

אני בטוחה שלא קשה להבין כמה התקופה הזו מרגשת ומלחיצה, כמה מתכוננים ועסוקים לקראת, ואז הכל משתנה בלי שבכלל יכלת להבין מה קרה.

אז כן, דווקא מי שמאוד קרובה לזמן החתונה שלה (לפני ואחרי) הכי ברור מאליו שתנתק קשרים, או לפחות מובן שהיא לא תשקיע יותר מדי בלחזק את הקיימים.

זה הזמן לחזק קשר אחר, שעם כל הכבוד לחברות הטובות הוא כל כך חדש ומשמעותי בחיים שמשקיעים בו את כל הזמן.

אני לא באה לזלזל חלילה בחברות, אבל מן הסתם יש הבדל בין קשר, חזק ככל שיהיה, שנבנה בין שתי חברות במשך שנים לבין קשר עמוק ואינטימי בין בני זוג שברגעים אלה ממש לומדים להכיר זה את זו באמת, לחיות יחד בכל המובנים; הרגשיים והטכניים.

כמו שאמרת, זה מעבר לחיים חדשים, אבל זה לא עניין של "שוכח ומתרחק מהמעגל הקודם שלך", אלא של הסתגלות לתקופה חדשה ומדהימה בחיים, שלוקח זמן לשלב אותה עם מי שאתה כבר קודם, כולל מי שסביבך כבר הרבה זמן. ובשביל זה שווה לחכות.

ראשית, אני מסכימה עם המקום של הניתוק (מהצד של הרווקה). עם כל זה, צריך המון הכלה וסבלנות מצד הרווקה, כיוון שלאחר כמה זמן (יש לי חברה שזה בא לה אחרי שנתיים, אולי זה הרבה אולי זה קצת) הנשואה חוזרת למעגל של החברות שלה. צריך להיות עם אורך-רוח. כל זוג והקצב שבו הוא בונה לעצמו את הבסיס, אל לנו להתערב!

נוסף על כך, נק' שהועלתה ואני שמחה שהיא עלתה - הקנאה. אני מסכימה שממקום של רווקה זה צף, בטח ובטח ככל שהגיל גם עולה. עם כל זאת, אני חושבת שאם הקשר הוא מספיק אמיתי בין השתיים, אז הדיבור יהיה ממקום פתוח וכנה (לא אמרתי למאורסת מה לעשות, אבל אם היא מספיק חכמה ורוצה לשתף את חברה שלה בהכנות - היא תמצא בעז"ה איך לעשות את זה). אני יכולה להעיד על עצמי שהתפללתי אחרי אירוסין של חברה שלא תשתף אותי בהכנות לחתונה שלה, כיוון שאני לא רוצה להיות במקום כ"כ בעייתי מול עצמי ובטח שמולה. ב"ה היא בחרה דרך מעולה, שגם עוזרת לי. 

עניין אחרון בעז"ה. המקום של רווקה בכלל הוא תמיד בעייתי, גם אחרי החתונה (תבואי לבקר והוא יהיה שם? תדברי איתו? תדברי איתה עליו? בכלל תשאלי עליו?). נכון שבחברה המתחרד"לת שלנו, השאלות יצופו בעולמה של הרווקה ויהיו התלבטויות, על כן מה שאני משתדלת לעשות זה לתת לנשואה את המקום וההובלה בדיבור (אם היא מעלה את הנושא - אני זורמת, אם לא - אני לא שואלת). 

לילה טוב!

באמת שלא מבינה אותך.

זוכרת תקו' בה לא נכנסנו להריון, היו חברות רבות שלא דיברו לידי על טיטולים וכו' תקו' ארוכה חוץ מחברה אחת - אני מודה שעם אותה חברה אחת היה לי הכי נוח שהיא טבעית איתי, אבל בד בבד מעולם לא כעסתי על החברות שלא שיתפו - הן עשו זאת בוודאי מכוונה טובה, אז למה להסצכל עליהן כך?

אני לא מבינה אותך.

את שמה לב?

היה לך הכי נוח שהיא דווקא כן מדברת על זה.. ולא מתעלמת ..

אז למה לא למחות על התופעה של השתיקה המוזרה ?

לגבי כל השאר- היא ראתה את זה באור חיובי

את זכית ב"ה לא להיות מאלה.

אבל יש כאלה בנות שלא, יש כאלה שמתכנסות בעולם שלהם ו"שוכחות" את חברותיהן..

זה קיים, זה כואב ומעצבן...

ואני מברכת על זה שאני זכיתי שיש לי חברות טובות שנשארו חברות טובות שלי

גם אחרי שהתחתנו... הלוואי שאני גם אהיה כזאת אחרי שאתחתן.

אבל התרחקות והתנתקות כן, לא חושבת שזו הסיבה לזה

מנזר צניעות לכתר גאווה והתנשאות.

לא זכורה לי גאווה של חברות באופן חריג,

אולי את מקנאה אז את מפרשת ההתנהגות שלהן כגאווה?

מעבר אולי להתכנסות מסוימת עקב שינוי החיים וריחוף מסוים - מאותה סיבה, לא זכורה לי גאווה.

שכל זוג שמתחתן מתכנס בעצמו בתקופה הראשונה. זה לא סתם שינוי קטן, זה עולם אחר וחדש שפתאום הם חיים בו...

זה כמו להיוולד למקום שעוד לא מכירים, וצריך ללמוד אותו וזה כ"כ נפלא, אך גם כ"כ לא פשוט....

אני חושבת שאת מפרשת את זה בתור התנשאות מתוך טעות, כי את לא יודעת איך לפרש אחרת, כי את עוד לא שם (בע"ה בעתו ובזמנו).

סיפור קטן על עצמי -

אני למשל זוכרת שמאוד התכנסתי, בטח ובטח שלא מהתנשאות... אלא מתוך גיוס כל כולי לבניית הקשר האישי שלנו, כדי שיהיה לנו את הבסיס הכי טוב שאפשר....

כש"חזרתי" שוב לחברות שלי, אני זוכרת שהייתי בהיריון, וכשדיברתי על זה ליד בנות רווקות אז מישהי נשואה אמרה לי: "אל תדברי על זה כ"כ לידן, תחשבי, זה ישעמם אותן...." וזה ממש נחקק לי טוב טוב. מאז באמת השתדלתי לא לדבר עם בנות רווקות על דברים שלא שייכים לעולם שלהן.. ופתאום גיליתי שאין לי כ"כ על מה לדבר איתן........

אחרי כמה זמן חברה טובה טובה טובה שלי התקשרה, ודיברנו... ואני הרגשתי כל כך בודדה (מבחינת חברות) ושפכתי את לבי ובכיתי... והיא סיפרה לי שהיא באמת כעסה עלי שהתרחקתי ככה... וסיפרתי לה את מה שאותה אחת אמרה לי.. והחברה הטובה ענתה: "לא שמעתי שטויות כאלה בחיים!!! זה כ"כ לא נכון! אם לא תדברי על נישואים והיריון וילדים וכו' - לא תדברי כמעט על כלום!! אלה החיים שלך עכשיו!" היא שימחה אותי כל כך, כי ירדה לי אבן כבדה מהלב, ופתאום הבנתי שאני כן יכולה להיות חופשייה עם בנות אחרות, גם אם הן עדיין לא במקום שלי... (כמובן יש דברים שאין עניין לדבר עליהם בכל מקרה).

ואז דיברתי עם חברה אחרת.. והיא שאלה אותי מה נשמע... וסיפרתי לה על הבן המתוק שלנו, על זה שהחלטתי לא לעבוד כדי להשקיע בו את כולי, על זה שבעלי היקר התחיל ללמוד באוניברסיטה וכו' וכו'... ופתאום היא אומרת לי: "רגע, אבל אני שואלת אותך על עצמך!!! ואת מספרת לי על הבן שלך ועל בעלך ועל כולם חוץ ממך!!! מה איתך????"

פתאום כל כך התבלבלתי.... היא חושבת שאני לא מדברת על עצמי?? וכי מי אני עכשיו??? אני רעיה, ואני אמא - זו אני!!! אני לא מי שהייתי........ מה שדיברתי וסיפרתי, זו הייתה אני! אלה החיים שלי, אני כולי שייכת לבעלי ולילדים!!

למה חפרתי את כל החפירה הזאת?

כי אני הבנתי שהדברים האלה באמת לא פשוטים, כל החיים פתאום משתנים לך מול העיניים, ואת מרגישה שאת לא באותו מקום שהיית, ואת לא באותו מקום עם החברות שלך שעוד לא שם... ואת לא יודעת מה נכון לדבר איתן ומה לא.. ואולי תשעממי אותן, ואולי הן ירגישו שכל כך השתנית וכבר לא יאהבו כל כך את חברתך וכו' וכו'...

ואני מוצאת את עצמי עדיין מתנדנדת בקונפליקטים האלה, אולי כי בכל זאת עדיין לא הצלחתי למצוא את המקום שלי, אני עוד לא נשואה כ"כ הרבה זמן...

צריך הרבה סובלנות, אנחנו לא תמיד מבינים הכל... ואני לא מתכוונת רק למי שעוד לא התחתן, אלא באותה מידה אני מתכוונת לנשואים שבנינו...

או שלא כל כך הבנתם את הכוונה או שלא, אני התייאשתי.

ביקשתי לדעת אם יש הזדהות, אם התופעה קיימת ..(ותודה למי שהבין את העניין וענה פשוט, קצר וקולע..)

התגובות הללו רק ממחישות לי שאני לא מדמיינת את התופעה, היא אכן קיימת...

אני מבינה את מה שאתם מנסים להסביר. אבל לא כל כך כיוונתם.(אני מדברת על סיטואציה נורא מסויימת בחברה מסויימת..)

עצוב לי שהרבה פה חושבים שדברי נובעים מקנאה. לא, הם נובעים מכאב.

  אנשים הקרובים לי נפגעו . כאב לי שקרוביי נפגעו ורציתי לשתף.

(ולכל אלה שהסיקו שאני מדברת מתוך קנאה. אז כפי שהזכרתי, אני שמיניסטית.לא נראה לי שיש מה לקנא כרגע..)

אם יש מציאות כזאת - אני פשוט מזועזעת. זה עצוב כל כך! 

ואם לא  [מה שנראה אצלנו] - כך צריך להיות.

בס"ד

אני מאוד מבינה את מה שאת מרגישה המון חברות שלי התחתנו לפני והיה לי מאוד קשה עם התחושה הזאת שהם התנתקו

ומה אנחנו לא חברות יותר?

והחלטתי שאני אתחתן אני אשמור קשר עם כולם אני אשאר לחברות שלי כמו תמיד אשמור על קשר ויעשה הכול שירגישו שאני אותו בנאדם רק נשוי.

ו..היום ב"ה ענק אני נשואה וזה כ"כ לא כמו שתיכננתי אני שומרת על קשר משתדלת מאוד מאוד מאוד עונה תמיד לטלפונים של חברות ונותנת להם את התחושה הכי מהממת שבעולם.

אבל זה כ"כ לא כמו שזה נראה בתור רווקה יש בעל יש עול יש מחויבות יש שינוי חיים כ"כ ענק שעד שלא חווים אותו פשוט לא מבינים ואני מאוד מבינה את הבנות האלה שאחרי החתונה נעלמו לפעמים זה מהשוק ,ולפעמים זה כי פשוט אין יותר סבלנות הנישואין זה תהליך של המון כחות נפש ועבודה לפעמים כל האנרגיה של הבת הולכת רק על זה..

שממש לא כזאת.... ונשארה כרגיל...

ודווקא בשנה הראשונה של הנישואין שלה היו לה קשיים והיתה גם מספרת על חלקם...

והייתה באה בהרבה צניעות וענווה ולא מתהדרת בשום דבר או יכולת מיוחדת שבזכות זה התחתנה...

מוריה רק מבקשת להתריע על תופעה שכדאי לשים לב אליה ולהקטין אותה, כי היא לא מוסיפה כבוד. לחשוד אוטומטית בקנאה זה כבר סוג של התנשאות..

מה יש פה לקנא?- כל אחת מתחתנת בזמנה.

אורין. תודה לך על התגובה הנפלאה. שתמצתה וקלעה בול למה שכיוונתי.

אין חילוק בין רווק לנשוי. רווקה לנשואה. זה עניין של חינוך בפרט, וגישה לחיים בכלל. 

יש שני ענינים שאולי קשורים אחד לשני

1 מכורח הנסיבות השינויים של החתונה שומרים פחות על קשר.

2 יש גאוה שהמתחתן מרגיש כאילו קנה אוטו חדש,או מצא עבודה חדשה שמסדרת אותו טוב ונרה שעל דברה הכותבת

זה חשוב להקים משפחה. וכל אחד יגיע תורו..בעזרת ה'..אמן...

וספרי לי על אלה שמתגרשים ומתגרשות אחר כך. לאן נעלמו נוצות הטווס?????????

תקופת החתונה היא תקופה יפה עם כל מה שסובב אותה.ומרוב שמחה  החיוך לא יורד מהשפתיים..שני אנשים מעולמות שונים ותרבויות שונות מתמזגים....ואחר כך באים ילדים.. עוד חיוכים. ואין זמן לזוגיות... ומכן הרכבת טסה ללא מעצורים...

עד כאן שיגרה.. ומכאן  רק  ה'  יודע לאן זה מוביל- " הפתעה"!!!!!!

אבל בימינו תאחלי לחברתך שימשיך לה כך ויותר... את יודעת שלא הכל וורוד והמון מטאטאים ומסתירים מתחת לשטיח.

וגם תורך יגיע בעזרת ה'...... כמו כולנו.......

קבלי על עצמך בכל מחיר לא להיות כזאת זה נקרא תשובה

אני נשואה שבע שנים.

יש לי אחיות נשואות וכשאחי התחתן, התרגשתי ושמחתי מאד כמובן.

ולא ציפיתי להמשך הכואב.

בכל פעם שנפגשים בשבת אצל ההורים, זה פוגע בי בצורה בלתי רגילה, לא זוכרת את עצמי בסערת רגשות כזו! זה המם אותי.

ואנסה להסביר,  אמנם אני מסכימה שזוג בקשר הראשוני חייב את העולם הפנימי שלו , ופחות מתעסק עם העולם שמעבר.

אבל- מכאן ועד להתנשאות ותינוקיות כזו מצד גיסתי, אני בהלם.

ויש לי גיסים וגיסות מהצד השני כולם מתנהגים נורמלי ונעים.

אתן דוגמא, בשלחן שבת, אני יושבת מול הזוג הצעיר, מחייכת ופותחת בשיח ניטרלי אבל ברגע שעיני נפגשות בעיני גיסתי היא פשוט בורחת במהירות טיל לבעלה שהוא אחי הקרוב! שיושב לידה, ומסתודדת איתו, מה הדיבליות הזו, 

תעשו טובה, יש גבול, וגם אם היא רוצה את הביטחון של בעלה, היא לא חייבת לקחת אותה באמצע כל סעודה לחצי שעה לחדר [לא כולל לפני נט"י וכו']

סורי שאני בוטה, זה מוציא אותי משלוותי. ניסיתי לתת זמן אבל זה חורג אין ספק.

מעניין אם זה קורה בעוד משפחות. 

במחשבה שניה אני חושבת שתלוי באישיות של בני הזוג, כמו היא שנראה שזקוקה לאהבה מעל הנורמה.

אגב, אחי ממש לא כזה ויותר בענינים, אבל הוא מרגיש חייב ללכת לאשתו וכך אני בקושי מחליפה איתו מלה הגיונית [אפילו לנימוס].

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?