תנסי אולי בוויכוח הבא למצוא נקודות טובות דווקא מה שהוא אומר...

תנסי לדעת לפניו מה הוא רוצה ולעשות את זה בלי להגיע לויכוח אפילו...

ותמיד את יכולה לבקש ממנו שהוא יחליט.. [ולא להסכים בשום אופן לומר את דעתך...]

לתת לכל אחד מבני הזוג לתרום את חלקו מהמקום היחודי שלו.

הרבה אימון לשריר האמון,לשוחח,להקשיב,לשתף,להתיעץ,להחליט ביחד,לסמוך עליו גם כשזה לא לגמרי לפי איך שאת רוצה,זה תהליך הדרגתי שכל אחד צריך ללמוד להפתח,להכיל את השונות של השני,נכון לא פשוט אבל אפשרי מניסיון.

את פשוט לא מביאה להגיד לו את המילה.

נלחמת על זה שלך תהיה המילה.

והצלחת.

ועכשיו את מתמודדת הם ההפך..

לא רוצה להיות רעה... אבל.... את דיי בישלת את זה לעצמך..

אבל מה לעשות נשמה...

את יכולה לשפר את זה

כל דבר שנראה לך שלא יהיה אכפת לך לקבל את דעתו

תבקשי ממנו להחליט ותקיימי את מה שהוא אומר

תתיעצי איתו על מה שאת מסוגלת לקבל ממנו ותחמיאי לו על העצות הטובות

העיקר שהכל יבוא מאהבה, ולא ממאבקי כח

"לדעת להכנע" ממליצה לך לקרוא

בהצלחה 

זה סוג נשים כאלה.

דעתניות, שיודעות בדיוק מה הן רוצות, אבל באיזה מקום פנימי רוצות שהבעל הוא זה שיקבל את ההחלטות.

שיהיה גברי ולא יכנע לכל החלטה שלהם.

גם אני כזאת, על אף שבעלי לא שתלטן בכלל, ההיפך.

ולכן כ"כ קל לי לקבוע הכל, רק שבאיזה מקום אני רוצה שהוא יהיה קצת גבר, ושלא יתן לי להחליט בהכל.

בקיצור, זה אכן מתוסבך.

אשמח באמת אם למישהו יהיה רעיון אמיתי מה עושים.

ואני רוצה להבהיר- זה לא שהוא רוצה להחליט ואני לא נותנת לו, זה פשוט נהיה המצב הקבוע שאני מחליטה ודי. וסליחה שזה נשמע כ"כ גרוע, אבל זה המצב ואני באמת לא חושבת שזה נכון שזה ימשך ככה.

תודה.

אני חושבת שיש לך (או לבעלך) בעיה של קוטביות את לא מצליחה להיות באמצע את או שולטת או שאת נשלטת.

זה נראה לי דפוס שמאד קשה לשנות לבד. ואני חושבת שכדאי לך ללכת לטיפול פרטני או זוגי

וכמובן להתפלל הרבה על שלום בית, זה טוב לכולנו

המון בהצלחה 

מצאתי את עצמי מאושפזת חודשיים וחצי ואז בעלי סופסוף למד לקבל החלטות ואני למדתי להיכנע מעט.

זה קרה ממש לפני שהיה פיצוץ בינינו.

עכשיו אני מרגישה שיותר קל לי לשאול לדעתו ולוותר מדי פעם

זה ספר מעולה לנשואות, פשוט מצוין. 

אני זוכרת שבשבוע הראשון אחרי שקראתי אותו (ולא הייתי בטוחה בכלל שאני רוצה "ללכת" על זה...) פתאום היחסים בינינו נהיו כאלה טובים וחמים... ברגע שהתחלתי לשכוח מה כתוב שם התחלתי פתאום להרגיש את המועקות והמריבות הקטנות.  זה ממש ממש עוזר. 

ואל תתקמצני, תקני אותו. זה ספר שצריך שיהיה בבית.

חוץ מזה אני ממליצה לקרוא את המאמר הזה:

http://www.ahuva.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=188921

בהצלחה במאמץ הכי חשוב בחיים...

ונראה לי שזה יכול לעזור גם לאנונימית שכתבה שהיא מזדהה. זה בדיוק זה.

ולא הייתי רצה לטיפול... זה בסך הכל מציאות טיפה מוקצנת של אובר לקיחת אחריות על העולם מצד האישה.

גם אם הבעל מאפשר את השטלתנות- הוא יכול להיות ממורמר ולצבור כעסים שיצאו בדרך ונושא אחר ואז לא תביני מאיפה זה בא.

כדאי להתאמן בלשאול- מה אתה היית מעדיף?  ולהגיד: טוב, אם זה חשוב לך ונראה לך נכון, אז בסדר..

ולא רק במה שלא אכפת לך! לא יזיק להתפשר גם בנושאים חשובים לך. אתם זוג וגם לו יש רצונות ובטחון שהוא צודק בנושאים מסויימים.

תצאי איתו למסעדה דברי איתו על זה שאת רוצה אותו! ולא את מה שגרמת לו להיות.

אפשר ללכת ליועץ זוגיות.

ודבר חשוב מאוד:  גבר אוהב וצריך כבוד.

ככל שתפנימי את זה  יותר מהר ככה את תקבלי את היחס הנכון שמגיע לך

פשוט לשבת ולדבר על זה, ביחד איתו ולהגיע להסכמה בניכם איך הקשר שלכם צריך להיות..

זה לא נשמע מדברייך שכייף לו עם ההשתלטות ומצד שני גם לך לא נעים שאת שולטת או שהוא שולט..

לכן פשוט תשבו ותדונו על זה ותעלו סיטואציות ותרדו לפרטים עד שתגיעו למה שאת רוצים..

השיחות האלה הכי בונות בעולם!

בהצלחה..

ואגב- את מקסמיה לדעתי! עצם זה שלא נעים לך עם המצב זה מדהים!

יש כאלה שלא מנסות אפילו לחשוב מה טוב לבעל אז תשמחי שגם אם את עושה טעויות-את יודעת לומר די ולחפש כיוון לשנות את זה!

אני חושבת שלדבר זה נחמד והכל אבל מה שבאמת יפתור את זה זה להבין מאיפה זה נובע לך.

תיראי, יש תשובה לכך שאת לא נותנת לו מקום בהחלטה. וכן, להפך הוא.

את לא כ"כ סומכת על ההחלטות שלו? האם את חושבת שאת מחליטה הכי טוב?

תחשבי על זה, ותעני לעצמך.

מה שאני מציעה לעשות - זה פשוט דוח שיח עם עצמך, למה המצב הזה קורה.

ולבסוף, תעזבי את הנושא לגמרי ואל תדברי עליו. ואני אגיד לך למה. 

להיות מודע לפעמים זה ממש לא טוב. ולהיות מודע ולא לעשות עם זה כלום, זה עוד יותר גרוע.

אבל להיות מודע - ולנסות לשפר [שזה קשה] ולהמקד בדברים החיוביים זה הדרך..

מה שלדעתי אני הייתי עושה במצבך, זה פשוט מפנקת את הבעל. 
זה משום מה פותר הכל!!
מדברת איתו יותר, מחבקת אותו יותר, מקשיבה להחלטות היומיומיות שלו, וכמובן, תיראי שזה יבוא להפך.
וגם אם לא, זה בסדר!! על לאט לאט..

אתם זוג! ואתם הכי חמודים בעולם!! ואת הכי צריכה לאהוב אותכם בעולם!! [את לא מבינה כמה אני מחמיאה לעצמנו..]

וככה צריך להיות!

הבחירות מושלמות, הדעות מושלמות, הכל מושלם!!

ותיראי, אני מבטיחה לך, עם קצת סבלנות, וקצת מאמץ - את תפני לו מקום, והוא לך. 

הכי חשוב - ללמוד להקשיב ולשתף. בהכל. 
לפעמים האופי הוא זה שמחליט על שתלטנות או לא, אבל לפעמים זה משהו שנאגר..זאת אומרת,

אין שיתוף במחשבות קטנות, אין שיתוף סתם בדברים די חשובים..

הכל תלוי בך, תזכרי את זה

בעלך, מן הסתם, אינו מעונין "לריב" - ולכן, אם את אומרת על משהו שכך יהיה, הוא יודע שההתנגדות שלו פירושה מריבה, או "פרצוף" ומעדיף שזה לא יקרה.

הוא לא "משלים" עם זה - עובדה שאמר לך שאת תמיד מחליטה..

זה דבר גרוע מצד עצמו, גרוע מצד המקום הטבעי של האיש בבית, וגם עלול חלילה "להתפוצץ" פעם.

אבל זה תלוי לגמרי בבחירה שלך - פנימית ומעשית.

קודם כל, לענ"ד, תשבי עם עצמך ותחליטי, בהסכמה פנימית, שזה באמת לא בסדר. שבית זו שותפות, ואת צריכה לכבד את בעלך ושבאמת הוא יביע את דעתו, ושזה חשוב שדברים יתקבלו מתוך שניכם, גם לא מזיק שהבעל קצת יוביל..

אח"כ, תתבונני בתוכך מה קשה לך עם זה. כתבת ש"אין מצב" שיגידו לך איך ללכת וכו'.

בית זה לא חיי-רווקות. יש מצב שבעל מביע דעה, גם אם לא ב"רודנות", על איך שאשתו הולכת למשל, והיא מתחשבת בכך מתוך הרגשה פנימית של קשר. אתם נשואים.

את צריכה לערוך, לענ"ד, איזשהו שינוי פנימי, בתודעה ובהרגשה, להתבונן ולהרגיש את הטוב שאת לא מחליטה "לבד" שאתם ביחד בהחלטות, שאת גם יודעת לקבל מה שבעלך אמר. להרגיש את ה"ביחד" שבכך. את הטוב שבכך.

אחר כך, ההנהגה המעשית:  כשדנים על משהו, תקשיבי למה שהוא אומר, אל תיחפזי "לחרוץ" מה עושים.. אל תחשבי שזה ב"סמכותך הבלעדית", גם אם הבעל הוא איש טוב ולא רוצה לריב. אם הוא אומר אחרת, תחשבי אולי בעצם זה נראה לך. וגם אם לא - תחליטי מראש שאין דבר כזה ש"את מחליטה". תלמדו לדון, לדבר ביחד. לנסות להציע משהו מוסכם. לא להפוך דיונים כאלה לדבר מייגע, אלא להיפך - למנוף לקירוב: מדברים ביחד, מעלים אפשרויות, נהנים להסכים זה עם זה, לוותר קצת לפעמים. אם משהו חשוב לך מאוד - תשאלי: אולי אתה מסכים ש..  ותראי אם מסכים. להתרגל שאין דבר כזה שאת מחליטה לבד בענין משותף, שלא כדעתו.  וגם במה שנוגע לכל אחד מכם, לא מזיק לשמוע מה אומר השני, שישמח גם כן..

מסכימה עם מה שכתבת,

אבל- אני חושבת לדוגמא שמתאים לי ללמוד אחיות ותמיד חלמתי ללמוד את זה והוא יחליט לי שלא? 

דבר שני לגבי לבוש או איפור- הוא כן אומר מה הוא חושב שצנוע ואיך בת ישראל צריכה להתלבש (הוא קצת קיצוני בעניין מבחינתו שאלך עם שלים..למרות שזה בסדר מבחינתו שאני אלך מאד רחב חצאיות ארוכות, גרביים כיסוי מלא שלא יוצאת אף שערה וכ''ו..) וזה לא בסדר..לא התחתנו כדי לשנות אחד את השני..

הוא קיבל אותי עם רצונות ואופי  לבוש ואיפור..

ואני אהיה כנה עם עצמי- אני כן מתערבת לו בבגדים..לא אוהבת שהוא לובש כל מיני דברים ישנים שלא יודעת מאיפה הביא..או רק  חולצות לבנות מכופתרות..

אני יודעת שאני נשמעת מנאדם ממש מגעיל שחושבת רק על עצמי ומחליטה עליו ולא נותנת לו להחליט עליי. 

וזה נכון.

כלך אחד עפ הגועל שיש לו באישיות.

זה הדפקה שלי

אז בסה''כ אני רוצה לשנות את זה. אני יודעת שזה לא בסדר.

אבל איך???

הזוגיות היא שותפות, ברגע בו נישאתם יש השפעה הדדית והשלכות לבחירות שלך בחיים. הבחירות שלך לוקחות שיקולים נוספים שלא היו קיימים בחיי הרווקות - כמו : איך מה שאבחר ישפיע על בעלי והילדים.

יש החלטות שאין להן השפעה ולכן יש מקום להתגמש בהן ולעשות טוב לשני, לתת לו את העצמאות, המרחב האישי וההחלטות שלו-כמו בענייני לבוש, איפור וכדו'.

יש החלטות שהן אמנם מאוד מהותיות ונוגעות לך "בנשמה", אבל יש להן השפעה על התנהלות הבית-בהן חובה לדבר יחד, להתייעץ, לאסוף את כל הנתונים שקשורים ולדון באופן אובייקטיבי-מה הכי טוב לנו לבית.

לא מתוך מקום של נצחנות, אלא של בירור אמיתי - של מה יעשה לנו טוב יותר. אתם שניכם יחד ולא משני עברי המתרס.

אם הגעתם למצב שאת לא תסכימי איתו-על העיקרון-סתם כי את מרגישה חייבת להתנגד לכל מה שהוא יגיד וזה גם מה שעובר לו בראש-אז אתם בעצם נכנסתם למה שנקרא: "מאבק כוח", ואז מומלץ ללכת לייעוץ זוגי (זה יכול להיות גם פגשיות ספורות, לאו דווקא תהליך ארוך) ולרכוש את הכלי שנקרא: "ניהול קונפליקטים"-איך לנהל חילוקי דעות נכון ואם תרצו לעשות עבודה יותר מקיפה-איך לשפר את האווירה בבית? אלו פעילויות חיוביות אתן מוכנים לעשות זה בשביל זו ולהיפך.

בהצלחה!!

אשמח לעזור עוד באישי.

בהצלחה בכל!

גב' יקרה (באמת יקרה - כי רואים שתוך-כדי-דיבור את מבחינה בדיוק מה הבעיה, ולא מתכחשת לה... ישרה).

תקראי מה שכתבת: "אני כן מתערבת לו בבגדים. לא אוהבת שהוא לובש.. רק חולצות לבנות מכופתרות..."

אבל לגבי עצמך: "הוא כן אומר מה הוא חושב שצנוע... וזה לא בסדר לא התחתנו כדי לשנות אחד את השני... הוא קיבל אותי עם רצונות.. איפור.." (כמובן, גם את קיבלת אותו עם רצונות וחולצה לבנה).

נו, אז זה נורמלי?.....

בוודאי שאת צריכה לשנות, ומהר. לפני שהוא חלילה יחליט ש"נמאס לו מזה".. וכל אדם סביר היה מחליט כך...

אלא מה? "אני רוצה לשנות.. אני יודעת שזה לא בסדר". זה המזל שלך.  "אבל איך"?....  איך? יש לך בחירה: פשוט לשנות!!

ובתחילה, כמו כל דבר עקום שמתרגלים - קצת לקיצוניות השניה.

מה שהוא רצה "להתערב לך" הרבה יותר הגיוני מההיפך (בלי להיכנס כעת אם באמת כך הוא צריך להגיד או לא). אשה שהולכת ללמוד אחיות - מקצוע מאד חשוב - יש לבעלה איזושהי "נגיעה" בנושא. אולי מפריע לו שאשתו תצטרך ליגוע בכל מיני גברים אחרים (שוב - לא חייב. הרי זה לשם-שמים, אבל אולי לו אישית מפריע). איך אמרת? הוא קיבל אותי עם איפור...  לא בתור אחות...

רוצֶה שתלכי עם כיסוי ראש מלא וכו'.. נו, כש"קיבל אותך" עוד לא הלכת בכלל עם כיסוי ראש..  גם התחושה של איש לגבי צניעות אשתו, שונה מאשר כשהיה רווק.  אז כמובן, זה לא אומר שצריך לעשות "טרור", אפשר לדבר - אבל זה כן ממחיש את האבסורד הגמור, שאת רואה לגיטימיות להתערב בעניינים שהם לגמרי "שלו", אולי מהותים לאופיו ואינם סותרים כל ענין ערכי - אבל "לא יכולה להבין" איזה זכות יש לו "להתערב" בדברים שיש בהם צד ערכי שבינו-לבינה, אחרי שנישאתם.

במחילה, זו הסתכלות מעוקמת על כל ענין הנישואין. נישואין זה לא "רווקה פלוס איש". מציאות חדשה! (בלי הריסה לאופי שלפני כן..) קבלי אותה בשמחה.

אז מה, באתי "לזרות מלח על הפצעים"?.. לא, חלילה. רק דומני שהבנַת האבסורד, תחושתו, תעזור לך קצת לצאת ממנו ביתר זריזות.

שינוי - קודם כל בתוך הראש שלך. בזריזות ובשמחה.

אח"כ - גם באופן מעשי: לכבד מאד מה שהוא אומר. לעיין היטב מה ה"ראש" שלו, למה הוא אומר. לִרצות מאד להגיע לקירבה, גם אם לא אחידות בתפיסת העולם. לשמוח שיש לך בעל כזה, איש מעלה, שרוצה דברים יפים, ערכיים, שאוהב את אשתו ורוצה שלא כל העולם "יצפה" בה.

לשנות במידה לא מועטה את כל התפיסה לגבי ה"ביחד" של הנישואין. לראות בכך מעלה ולא חיסרון.  אח"כ כבר יהיה קל יותר למצוא גם את המרחב האישי של כל אחד, בתוך ה"ביחד" (מה זה "והוא יחליט לי שלא?".. איזו לשון היא זו בכלל לאשה נשואה?.. מה פירוש "יחליט לך"? תדברו ביחד. אינך מבינה שיש הרבה מאד תחומים שכשאר נשואים הם נוגעים גם לבן-הזוג?  משוחחים, בנחת, בהקשבה, בכבוד, באהבה. אח"כ גם שלמים יותר עם מיצוי הנטיה האישית. כי זה גם אישי וגם מתוך הביחד. עלית קומה - תתרגלי ותשמחי).

פשוט - תשַני, אולי קצת בהדרגה אבל בלי "בטלנות"; בִפנים ובהנהגה המעשית.

בהצלחה רבה.

אז ממה שאמרת יוצא שהוא מקבל או רוצה לקבל החלטות בתחומים שלא שייכים לו!

ואז הלכת לקיצוניות השניה של אני מחליטה על הכל.

אז אפשר לעשות סדר.

ישנם 3 מעגלים. בעצם שניים המעורבים זה בזה חלקית. אחד שלך, אחד שלו, ואחד משותף.

הוא מחליט. בתחום ובמעגל הקשור אליו. למשל - איזה עבודה הוא עובד וכדומה.

את מחליטה בתחומים הקשורים אלייך. למשל - בגדים, איפור, מטבח מה יהיה בארוחה.. וכמו כן - כן - כפי ששמת לב - יש לך אחריות על הבגדים שלו. זה טבעי שאישה תרצה שבעלה ייראה טוב. ולכן זה דווקא בתחום אחריותך!

הוא מוביל ומנהיג את המשפחה בתחום המשותף יחד עם שיתוף שלך, והקשבה לרצונותיך. מיקום מגורים, שולחן השבת ועוד...

וכל הכבוד לך על ההקשבה הפנימית שלך לכך שמצד אחד את רוצה שהוא יהיה ב"מקום" שלו, המכובד, אך זה מתנגש לך עם זה שהוא לוקח את ה"מקום" שלך.
שיחה זוגית איתו וחלוקת תחומי אחריות משותפים מחכה לכם! בהצלחה!
 

למרות שאולח אומר דברים שלא רגילים לומר, בכל זאתאומר זאת:

רבות מחברותיי וגם אני ביניהם שולטות בבן הזוג  ואנחנו לא מתביישות בזה. אנחנו אוהבות את בני הזוג שלנו אבל מאמינים שהאישה צריכה להיות הדומיננטית,ושבסופו של דבר זה טוב גם לבן הזוג.

בית שבו האישה שולטת מנוהל הרבה יותר טוב. מה לעשות, יש לגבר (כן, כל גבר) אגו ויצר שרק אם הוא מנותב לאישה הוא מנותב נכון. וכשיש אישה חזקה ושולטת היא גורת שהבעל היה מפוקס בה ובבית ולא בדברים אחרים

בהצלחה

האם זה מה שהפך להיות הפמיניזם - שדרש עד עכשיו שוויון בין המינים.. 

עכשיו הדרישה הפכה להיות - עליונות האישה?

דיברת על כך שלגבר יש אגו.. משתמע מעניין ה"שליטה" פה - שגם לאישה יש אגו..

"שהבעל יהיה מפוקס בה ובבית ולא בדברים אחרים"

מה זה דברים אחרים?

עבודה?

חברים?
בילויים?

הגדרת המילה "אגו" על פי פרויד = האני!

"סופר אגו" = האני העליון.

להגיד אני כאישה יכולה להכתיב לבעלי ולעולם כיצד נכון וטוב לחיות יותר מכל אחד אחר - 

זה סופר אגו!

אח, כמה צדקו חז"ל כשאמרו "כל הפוסל, במומו פוסל".

זוגיות - כפי שהיא נכתבת ונשמעת - שורשה ומשמעותה ב"זוג"!!!
היא מנוהלת על ידי זוג, ביחסי כבוד ואהבה הדדיים!
אם מישהו חושב שהוא "שולט" בבן הזוג שלו - 

הוא לא מנהל זוגיות!

הוא מנהל מצב של בוס ושכיר..
 

אני לא מצליחה להעביר אפילו עד כמה אני מזועזעת ממה שכתבת..

פשוט מחליא.

ויש לי תחושה, שאתם חיות בדמיון שאתם מאושרות מהמצב הזה..

עד שהבעל שלכם "הנשלט" - כבר לא יוכל לשאת בעול, והאושר המדומה יתנפץ.

לא בריא הסתכלות כזאת!!

מזה לשלוט בבן זוג?

שהתחתנו בירכו אותנו "שמח תשמח רעים אהובים" מזה אומר?

רעים.. חברים..

בני הזוג חייב להיות בקשר של אהבה בקשר של כל אחד נותן לאחר את המקום שלו..

לא כתוב בשום מקום שהאישה צריכה לשלוט על הגבר..

ויותר מיזה..אני חושבת שגבר שאישתו עושה ממנו "לפלף" הוא מסכן..

גבר הוא בסופו של דבר גבר..

לא יזיק לאישה לתת לו לפעמים הרגשה שהוא המלך בבית..

ומבטיחה לך שגבר שמקבל הרגשה כזאת מאישתו- היא עושה ממנו מלך והוא עושה אותה מלכה!

בקיצור- חיי שיתוף זה דבר חשוב מאד, החלטות ביחד.. אני לא יכולה לחשוב איזה בעסה זה לבעל שמרגיש 

שאישתו היא שולטת ומחליטה החלטות לבד..

וחוצמיזה שהאנונימית כתבה בפרוש שזה לא טוב לבעלה אז למה שתמשיך ככה? 

"רבות מחברותיי וגם אני ביניהם שולטות בבן הזוג ואנחנו לא מתביישות בזה" - אתן מסכנות בלי לחוש בכך, בעליכם מסכנים, מענין כמה זמן עד שהאשליה תתנפץ. זה שמישהו "לא מתבייש" בדברים עקומים, לא עושה אותם טובים יותר - רק מצביע על חומרת המצב...

מומחית לענייני "גבר, כן כל גבר" ("והוא ימשול בך" - פאסה... מי שאמר את זה כנראה לא הכיר את הגברים שהוא יצר..).

לדעתי, את לא "אוהבת את בן זוגך", ונא לא לספר מעשיות. זו "אהבה" כמו שמי שמגדל חתול אוהב אותו...  או כמו אהבת הבאלאבוסטע לסמרטוט איתו היא מנקה את הריצפה....

שלא יהיו אי הבנות: ההודעה הזו מראה על אי הבנה אפילו התחלית, מה זה איש (אולי מרוב "דמיונות השילטון" הכותבת גם מניחה שאף איש לא יכול לספר לה מה זה איש...).

נסיון מוזר, "לבנות" ממש ההיפך מהטבע האנושי. זו אומללות גמורה: אשה כזו לא תכיר לעולם מה זה גבר (וכנראה שגם הוא לא יזכה להכיר בכיוון השני..), אם לא תעשה עבודה רצינית על כל הלך-מחשבותיה.

מוזר מאד למה רומז "שהבעל יהיה מפוקס בה.. ולא בדברים אחרים". יש להניח ש"מותר לו" לעסוק בעוד כמה דברים חוץ מהווד מעלתה..   אלא מה? בהיות שדובר על "יצר", אני מניח שהכוונה ליצר שבין איש לאשה. כלומר: אם היא לא "תשלוט עליו", אז זה לא יופנה רק אליה...  אוי לאוזניים שכך שומעות. אשה שמתחתנת עם מישהו כזה - היא באמת בבעיה.. ואם היא משלה את עצמה שזה ייפתר ע"י "כח" היא עוד יותר בבעיה..

ובהיות שדובר בשירשור קרוב על מה שיודעים לפני החתונה את הכיוון של מי שמתחתנים איתו - אני חושב שמן הראוי שאשה כזו, תאמר למי שהיא מעוניינת להינשא לו (כן - "להינשא", מה נעשה? כך אומרים בעברית. הוא "נושא אותה לאשה", והיא - "נישאת לו"...) - שזה הכיוון שלה...  יש להניח שכ95% לפחות לא יסכימו להתחתן איתה; ומי שיסכים לתנאים כאלו - לא הייתי ממליץ לה להתחתן איתו...

גם אני לא אוחזת מדרך החיים שלה, אבל השתלחות כזו אישית?!

זה החיים שלה, תחייה אותם כטוב בעינייה. 

לא נראה לי שתגובתך תעזור ותשכנע אותה שהחיים שלה לא טובים. וגם אם כן- יש דרכים יפות יותר לעשות זאת.

לכל אלו שכתבו על שותפות- קצת שטחי לדבר כך על זוגיות. כשהגבר מוביל את הבית -אין בעיה בשותפות? בחברות? ברעים האהובים? ברור שדינמיות מסוימת של אחד מבני הזוג בנושאים כלשהו לא מפחיתה וגורעת מהשותפות בינהם.

החיים הם לא שחור-לבן. יחיה כל זוג כטוב בעיניו ובהתאמה לכוחותיו גם אם לא כך בדיוק כתוב בספרים.

אני מקווה מאוד שלא עוברות פה רווקות

שלקחו את דרך החיים שלה כהמלצה!

אוי ואבוי!!!

פשוט אוי ואבוי!!

שלא תבינו לא נכון, אני מרגישה הסתיגות מכל מילה שנכתבה שם. לי לא מתאימה זוגיות שכזו.

אבל אני לא חושבת שדחוף להסביר לה כמה החיים שלה מועדים לפיצוץ 

ויש לי תחושה, שאתם חיות בדמיון שאתם מאושרות מהמצב הזה..

עד שהבעל שלכם "הנשלט" - כבר לא יוכל לשאת בעול, והאושר המדומה יתנפץ.

לצטט את ד. אני אפילו לא מתחילה...

בואו נודה, יש כאלו זוגות. יש גברים עם תכונות נשיות ולהיפך, ופעמים נעשים חילופי תפקידים. אם האישה משכילה, היא יודעת לתת לגבר תחושה נוחה, ואין לי שום חסר - יש להם חיים מצוינים.

ד"א, ברור שזו לא תשובה לפותחת השרשור שכותבת בפירוש שבעלה אינו מרוצה מהמעמדות בבית.

ש"יש גברים עם תכונות נשיות", במחילת כבודך.. (ובוודאי נכון, כדברייך, שיש כל מיני "יצירות" בעולם).

דברייך ממש אמורים "לפגוע בה"....  מבחינתה - זו לא "תכונה נשית"..  היא כתבה שכך נכון להיות, בכוללנות.

וממה שציטטתי ממנה, בהודעה שבהמשך - את יכולה לראות שגם שם זה לא היה "כך". לקח לה זמן "לאלף" (אם הוא עושה מה שאומרת יש תגמול - וגם ההיפך יש תגמול.... בסדר? זה נורמלי בעינייך?)

את באמת חושבת שה"נקודה" זה להסביר לה? הנקודה זה כי יש כאן עוד כמה שקוראים..

לא העליתי בדעתי לשניה "לשכנע אותה". גם כי זה לא מענין אותי, גם כי אין לכך סיכוי.

לא כתבתי "אליה". וגם היא לא כתבה פה "מכתב אישי" למישהו.

זה פורום ציבורי, אנשים קוראים; ולי ברור שאפילו קליטה כלשהי של אוירה מזה (נגיד, איזו אשה יהיה לה "מצב רוח" ויתנגן לה ה"צליל" של ההודעה הזאת, או איזו רווקה..) - יכולה לגלגל הריסה של בתים בישראל.

לגבי מה שכתבת על "שותפות": הגבר גם לא יולד.. זה לא חידוש בעולם שלכל אחד יש עניינו המיוחד גם בתוך "שותפות", בין במובן הכללי, ובין במובן של אישיותו הספציפית. וזה אכן מה שכתבת על "דינמיות מסויימת". מה שהיא כתבה זו לא "דינמיות מסויימת" וגם לא איזשהם "ניואנסים" אישיים: זו "תובנה" כוללנית שהיא משחררת פה, ולדעתי, זה גם סוג של אלימות.

מן הסתם, בעדינותך, את מזועזעת, ובכן - אני מעתיק-מדביק הודעה של האשה הזו, באותו נושא, מלפני כשלש שנים. אם את חושבת שזו "דרך לגיטימית", ובפרט בתור "דעה" ציבורית - זכותך. זכותי לחשוב שזה מזעזע ולהתריע מפני זה.

בעיני, זה לא הרבה פחות מתרבויות בהן האיש "אילף" את האשה ע"י מכות. זו אלימות וזו אלימות.

ובכן:

"אנחנו משפחה מאושרת כי אצלנו אני הבוסית בבית ועל פי ישק דבר. אמנם לקח לי זמן לגרום לבעלי להבין שזהו אושרו, אבל כיום הוא מבין זאת היטב.
הוא עושה כל מה שאני אומרת לו וזה גורם לו סיפוק אדיר. אם הדברים מתבצעים היטב יש תגמול ואם לא אז יש גם תגמול..."

עד כאן ההודעה. אין צורך להוסיף מאומה. לא חוזר מ"מ מדברי.

ניסיתי לדון לכף זכות ולחשוב שהיה קשה לאישה לבטא את מה שקורה אצלם בבית ולכן זה נשמע כל כך רע.

עצוב 

מאוד!

דן, כשראיתי את תגובתך "גועל נפש", אמרתי לעצמי, 'סתם שפה לא יפה ולא במקום.

אבל כשראיתי את מה שציטטת (מאיפה הבאת ציטוט מלפני שלוש שנים?), באמת זה תיאור עדין לתחושת הזעזוע שחשים כשקוראים את הציטוט.

ישנה תופעה (=מחלה) נפשית שנקראת מזוכיזם.

נשמע שיש כאן שילוב של מזוכיזם וסדיזם.

לא יודע אם זה המצב, אבל או שמדובר במחלה נפשית, או סתם אדם מושחת ברמות מטורפות.

אם היא היתה מכירה בצרתה, היתה הולכת לטיפול פסיכולוגי, אבל אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.

מה שכן, אני מרחם על הילדים שגודלים בבית חולה, ובעל כרחם יצאו חולים לאחד מן הכיוונים הקיצוניים.

ראיתי בכרטיס שלה.

אגב עברתי על כל הודעותיה.

אני חושב שהיא מדבררת את עצמה נהדר.

מסכנים הילדים. וכן, גם הבעל. 

ומסכן חולה שבטוח שהוא הכי בריא וכולם חולים. ולא עוד, אלא ש'מאלף' אנשים בריאים, כדי שיתאימו לצרכיו האנוכיים וחולניים.

הרמב"ם קורא על חולי הנפשות "אוי לאומרים לחושך אור" וכו'. שם מביא שזה חלק מהחולי. (בהל' דעות)

אני ממש לא חושבת שזו הדרך..

הפוך, אני רציתי לדעת איך יוצאים ממציאות כזאת..

לא הגעתי לרמה ש"על פי ישק דבר" ממש ממש לא! וגם לא רוצה להגיע למצ כזה! אימלה בעלי ואני נהיה שנינו מסכנים!!

אני בסה''כ רוצה לתת לו את מקומו כבעל..

ושניהיה שותפים!

תודה על העזרה של כל מי שהבין אותי וניסה לעזור..

אנחנו מדברים על זה

גישתך דווקא מדהימה ביכולת שלך להבין מקום לא נכון בהתנהגותך, ועוד את כ"כ מוטרדת מכך ומנסה לתקן.

זה יפה ונכון, והלואי על כולנו יכולת זו.

זה ההבדל היסודי:

בין מי שמבין שיש בעיה (ולכן גם הבעיה אצלו פחות קיצונית..), ורוצה לצאת ממנה. ומתייעץ איך;

ומי שעושה מהבעיה "אידיאולוגיה", ומנסה "לסחוב" גם אחרים אליה, ע"י "שבחי השיטה", וכך גם הבעיה קיצונית יותר, ואיך יֵצֵא ממנה?..

מה שדן כתב ומה שאלירז כתבה.

זוגיות זה ביחד!

אין פה עניין של שולט ונשלט, צריך לעבוד יחד אחרת אין פה זוגיות...

ומנסה 'לתת רישיון' למצב מעוות.

הרי ציטוט עם קצת סתירה פנימית שהיא בעצם נראית כהגזמה שקרית כדי להיראות 'נורמאלי ולגיטימי'.

(ההדגשות שלי.)

למרות שאולח אומר דברים שלא רגילים לומר, בכל זאתאומר זאת:

רבות מחברותיי וגם אני ביניהם שולטות בבן הזוג  ואנחנו לא מתביישות בזה.

זה בדיוק זה. את לא צריכה להיבהל, זה קורה להרבה מאיתנו וחייבים לעבוד על זה, אחרת בעלך יהיה מסכן וגם את- לא תרגישי את ה'גבר' שלך וחבל.

פשוט לקנות ייעוץ זוגי ב 77 ש"ח....

בצד זה שאני מסכים שיש חשיבות גדולה לשיתוף לדעתי גם הניסיון לשלוט לפעמים בא ממקום טוב של לעשות את הדברים כמו שצריך הרי אנחנו מצפים מבעלי תפקידים מסוימים לשלוט\ להוביל (למשל הורים, מנהיגים או מנהלים) ולכן לעיתים יש חשיבות לרצון הזה.

ברור שבזוגיות (לעומת הורות) יש חשיבות לשותפות ולכן אין מקום להובלה בלעדית.

מהניסיון שלי:

1. לנסות למצוא מטרה משותפת ולעבוד עליה ביחד.
2. לתת כמה שיותר חופש (לאור המטרות המשותפות) ולנסות להשפיע רק בנקודות החשובות.

מהניסיון שלי כאשר יש מאבק על שליטה אז על כל דבר קטן יש מאבק והרבה פעמים אנחנו מפסידים בעיקר בדברים החשובים.

לעומת זאת כאשר יש שיח על מטרות רואים שהרבה פעמים רצונות לא סותרים אחד את השני, בנוסף כאשר אדם מנסה להשפיע בנקודות ממוקדות בד"כ הוא יקבל את מבוקשו.

אבל של הבעל שלי בי.

זה לא ממש שליטה זה הובלה.

בעלי מוביל את הבית וטוב לי וכייף לי שזה ככה!!

אני לא חושבת שזה מקום נשי לשלוט על הבעל!!

הזדעזעתי מהעניין..

בתור גבר, תחושתי היא שזו מחמאה גדולה שאשתי יכולה לתת לי. וגבר זקוק למחמאה כזו מצד אשתו.

לתת לי להוביל. זה משהו שצריך לקבל, לא לקחת.

לשלוט זה רע. להוביל - כשאשתך רוצה בכך, זה מרגיש לך נתינה ודאגה לאשתך,

וזו הרגשה נפלאה, שבאה ממקום של נתינה ורצון להיטיב, לא ממקום אנוכי( = שליטה) [ואולי לפעמים - לא תמיד, זה ההבדל בין אישה שולטת לגבר מוביל, שימו לב להגדרות הנשים השולטות לעיל, מאיזה מקום זה בא, כמובן שיש היפוך תפקידים לפעמים.] 

אני חושב שזה מובנה ברוב הגברים והנשים (- למרות שאצל חלק, השפיעה רוח הפמינזם שטייחה את הטבע, ושיווקה אותו כשליטה ודריסה של הגבר. דבר שאינו נכון, כמו שאמרתי קודם.) אישה שתאפשר לבעלה להרגיש מוביל(= מוערך, ומוערץ ו"סומכת עליך"),

מפריחה את הזוגיות ואת שמחת שניהם.

תשמעי קצת יהודית פוגל. את יכולה לשלוח לה שאלה בדוא"ל היא תענה לך דרך הרשת. כל תשובה שלה תהיה יותר טובה ממה שיש לי לומר בעניין. והפתרון לא ממש מסובך. בפיך ובלבבך לעשותו. שבת שלום

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.