תנסי אולי בוויכוח הבא למצוא נקודות טובות דווקא מה שהוא אומר...

תנסי לדעת לפניו מה הוא רוצה ולעשות את זה בלי להגיע לויכוח אפילו...

ותמיד את יכולה לבקש ממנו שהוא יחליט.. [ולא להסכים בשום אופן לומר את דעתך...]

לתת לכל אחד מבני הזוג לתרום את חלקו מהמקום היחודי שלו.

הרבה אימון לשריר האמון,לשוחח,להקשיב,לשתף,להתיעץ,להחליט ביחד,לסמוך עליו גם כשזה לא לגמרי לפי איך שאת רוצה,זה תהליך הדרגתי שכל אחד צריך ללמוד להפתח,להכיל את השונות של השני,נכון לא פשוט אבל אפשרי מניסיון.

את פשוט לא מביאה להגיד לו את המילה.

נלחמת על זה שלך תהיה המילה.

והצלחת.

ועכשיו את מתמודדת הם ההפך..

לא רוצה להיות רעה... אבל.... את דיי בישלת את זה לעצמך..

אבל מה לעשות נשמה...

את יכולה לשפר את זה

כל דבר שנראה לך שלא יהיה אכפת לך לקבל את דעתו

תבקשי ממנו להחליט ותקיימי את מה שהוא אומר

תתיעצי איתו על מה שאת מסוגלת לקבל ממנו ותחמיאי לו על העצות הטובות

העיקר שהכל יבוא מאהבה, ולא ממאבקי כח

"לדעת להכנע" ממליצה לך לקרוא

בהצלחה 

זה סוג נשים כאלה.

דעתניות, שיודעות בדיוק מה הן רוצות, אבל באיזה מקום פנימי רוצות שהבעל הוא זה שיקבל את ההחלטות.

שיהיה גברי ולא יכנע לכל החלטה שלהם.

גם אני כזאת, על אף שבעלי לא שתלטן בכלל, ההיפך.

ולכן כ"כ קל לי לקבוע הכל, רק שבאיזה מקום אני רוצה שהוא יהיה קצת גבר, ושלא יתן לי להחליט בהכל.

בקיצור, זה אכן מתוסבך.

אשמח באמת אם למישהו יהיה רעיון אמיתי מה עושים.

ואני רוצה להבהיר- זה לא שהוא רוצה להחליט ואני לא נותנת לו, זה פשוט נהיה המצב הקבוע שאני מחליטה ודי. וסליחה שזה נשמע כ"כ גרוע, אבל זה המצב ואני באמת לא חושבת שזה נכון שזה ימשך ככה.

תודה.

אני חושבת שיש לך (או לבעלך) בעיה של קוטביות את לא מצליחה להיות באמצע את או שולטת או שאת נשלטת.

זה נראה לי דפוס שמאד קשה לשנות לבד. ואני חושבת שכדאי לך ללכת לטיפול פרטני או זוגי

וכמובן להתפלל הרבה על שלום בית, זה טוב לכולנו

המון בהצלחה 

מצאתי את עצמי מאושפזת חודשיים וחצי ואז בעלי סופסוף למד לקבל החלטות ואני למדתי להיכנע מעט.

זה קרה ממש לפני שהיה פיצוץ בינינו.

עכשיו אני מרגישה שיותר קל לי לשאול לדעתו ולוותר מדי פעם

זה ספר מעולה לנשואות, פשוט מצוין. 

אני זוכרת שבשבוע הראשון אחרי שקראתי אותו (ולא הייתי בטוחה בכלל שאני רוצה "ללכת" על זה...) פתאום היחסים בינינו נהיו כאלה טובים וחמים... ברגע שהתחלתי לשכוח מה כתוב שם התחלתי פתאום להרגיש את המועקות והמריבות הקטנות.  זה ממש ממש עוזר. 

ואל תתקמצני, תקני אותו. זה ספר שצריך שיהיה בבית.

חוץ מזה אני ממליצה לקרוא את המאמר הזה:

http://www.ahuva.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=188921

בהצלחה במאמץ הכי חשוב בחיים...

ונראה לי שזה יכול לעזור גם לאנונימית שכתבה שהיא מזדהה. זה בדיוק זה.

ולא הייתי רצה לטיפול... זה בסך הכל מציאות טיפה מוקצנת של אובר לקיחת אחריות על העולם מצד האישה.

גם אם הבעל מאפשר את השטלתנות- הוא יכול להיות ממורמר ולצבור כעסים שיצאו בדרך ונושא אחר ואז לא תביני מאיפה זה בא.

כדאי להתאמן בלשאול- מה אתה היית מעדיף?  ולהגיד: טוב, אם זה חשוב לך ונראה לך נכון, אז בסדר..

ולא רק במה שלא אכפת לך! לא יזיק להתפשר גם בנושאים חשובים לך. אתם זוג וגם לו יש רצונות ובטחון שהוא צודק בנושאים מסויימים.

תצאי איתו למסעדה דברי איתו על זה שאת רוצה אותו! ולא את מה שגרמת לו להיות.

אפשר ללכת ליועץ זוגיות.

ודבר חשוב מאוד:  גבר אוהב וצריך כבוד.

ככל שתפנימי את זה  יותר מהר ככה את תקבלי את היחס הנכון שמגיע לך

פשוט לשבת ולדבר על זה, ביחד איתו ולהגיע להסכמה בניכם איך הקשר שלכם צריך להיות..

זה לא נשמע מדברייך שכייף לו עם ההשתלטות ומצד שני גם לך לא נעים שאת שולטת או שהוא שולט..

לכן פשוט תשבו ותדונו על זה ותעלו סיטואציות ותרדו לפרטים עד שתגיעו למה שאת רוצים..

השיחות האלה הכי בונות בעולם!

בהצלחה..

ואגב- את מקסמיה לדעתי! עצם זה שלא נעים לך עם המצב זה מדהים!

יש כאלה שלא מנסות אפילו לחשוב מה טוב לבעל אז תשמחי שגם אם את עושה טעויות-את יודעת לומר די ולחפש כיוון לשנות את זה!

אני חושבת שלדבר זה נחמד והכל אבל מה שבאמת יפתור את זה זה להבין מאיפה זה נובע לך.

תיראי, יש תשובה לכך שאת לא נותנת לו מקום בהחלטה. וכן, להפך הוא.

את לא כ"כ סומכת על ההחלטות שלו? האם את חושבת שאת מחליטה הכי טוב?

תחשבי על זה, ותעני לעצמך.

מה שאני מציעה לעשות - זה פשוט דוח שיח עם עצמך, למה המצב הזה קורה.

ולבסוף, תעזבי את הנושא לגמרי ואל תדברי עליו. ואני אגיד לך למה. 

להיות מודע לפעמים זה ממש לא טוב. ולהיות מודע ולא לעשות עם זה כלום, זה עוד יותר גרוע.

אבל להיות מודע - ולנסות לשפר [שזה קשה] ולהמקד בדברים החיוביים זה הדרך..

מה שלדעתי אני הייתי עושה במצבך, זה פשוט מפנקת את הבעל. 
זה משום מה פותר הכל!!
מדברת איתו יותר, מחבקת אותו יותר, מקשיבה להחלטות היומיומיות שלו, וכמובן, תיראי שזה יבוא להפך.
וגם אם לא, זה בסדר!! על לאט לאט..

אתם זוג! ואתם הכי חמודים בעולם!! ואת הכי צריכה לאהוב אותכם בעולם!! [את לא מבינה כמה אני מחמיאה לעצמנו..]

וככה צריך להיות!

הבחירות מושלמות, הדעות מושלמות, הכל מושלם!!

ותיראי, אני מבטיחה לך, עם קצת סבלנות, וקצת מאמץ - את תפני לו מקום, והוא לך. 

הכי חשוב - ללמוד להקשיב ולשתף. בהכל. 
לפעמים האופי הוא זה שמחליט על שתלטנות או לא, אבל לפעמים זה משהו שנאגר..זאת אומרת,

אין שיתוף במחשבות קטנות, אין שיתוף סתם בדברים די חשובים..

הכל תלוי בך, תזכרי את זה

בעלך, מן הסתם, אינו מעונין "לריב" - ולכן, אם את אומרת על משהו שכך יהיה, הוא יודע שההתנגדות שלו פירושה מריבה, או "פרצוף" ומעדיף שזה לא יקרה.

הוא לא "משלים" עם זה - עובדה שאמר לך שאת תמיד מחליטה..

זה דבר גרוע מצד עצמו, גרוע מצד המקום הטבעי של האיש בבית, וגם עלול חלילה "להתפוצץ" פעם.

אבל זה תלוי לגמרי בבחירה שלך - פנימית ומעשית.

קודם כל, לענ"ד, תשבי עם עצמך ותחליטי, בהסכמה פנימית, שזה באמת לא בסדר. שבית זו שותפות, ואת צריכה לכבד את בעלך ושבאמת הוא יביע את דעתו, ושזה חשוב שדברים יתקבלו מתוך שניכם, גם לא מזיק שהבעל קצת יוביל..

אח"כ, תתבונני בתוכך מה קשה לך עם זה. כתבת ש"אין מצב" שיגידו לך איך ללכת וכו'.

בית זה לא חיי-רווקות. יש מצב שבעל מביע דעה, גם אם לא ב"רודנות", על איך שאשתו הולכת למשל, והיא מתחשבת בכך מתוך הרגשה פנימית של קשר. אתם נשואים.

את צריכה לערוך, לענ"ד, איזשהו שינוי פנימי, בתודעה ובהרגשה, להתבונן ולהרגיש את הטוב שאת לא מחליטה "לבד" שאתם ביחד בהחלטות, שאת גם יודעת לקבל מה שבעלך אמר. להרגיש את ה"ביחד" שבכך. את הטוב שבכך.

אחר כך, ההנהגה המעשית:  כשדנים על משהו, תקשיבי למה שהוא אומר, אל תיחפזי "לחרוץ" מה עושים.. אל תחשבי שזה ב"סמכותך הבלעדית", גם אם הבעל הוא איש טוב ולא רוצה לריב. אם הוא אומר אחרת, תחשבי אולי בעצם זה נראה לך. וגם אם לא - תחליטי מראש שאין דבר כזה ש"את מחליטה". תלמדו לדון, לדבר ביחד. לנסות להציע משהו מוסכם. לא להפוך דיונים כאלה לדבר מייגע, אלא להיפך - למנוף לקירוב: מדברים ביחד, מעלים אפשרויות, נהנים להסכים זה עם זה, לוותר קצת לפעמים. אם משהו חשוב לך מאוד - תשאלי: אולי אתה מסכים ש..  ותראי אם מסכים. להתרגל שאין דבר כזה שאת מחליטה לבד בענין משותף, שלא כדעתו.  וגם במה שנוגע לכל אחד מכם, לא מזיק לשמוע מה אומר השני, שישמח גם כן..

מסכימה עם מה שכתבת,

אבל- אני חושבת לדוגמא שמתאים לי ללמוד אחיות ותמיד חלמתי ללמוד את זה והוא יחליט לי שלא? 

דבר שני לגבי לבוש או איפור- הוא כן אומר מה הוא חושב שצנוע ואיך בת ישראל צריכה להתלבש (הוא קצת קיצוני בעניין מבחינתו שאלך עם שלים..למרות שזה בסדר מבחינתו שאני אלך מאד רחב חצאיות ארוכות, גרביים כיסוי מלא שלא יוצאת אף שערה וכ''ו..) וזה לא בסדר..לא התחתנו כדי לשנות אחד את השני..

הוא קיבל אותי עם רצונות ואופי  לבוש ואיפור..

ואני אהיה כנה עם עצמי- אני כן מתערבת לו בבגדים..לא אוהבת שהוא לובש כל מיני דברים ישנים שלא יודעת מאיפה הביא..או רק  חולצות לבנות מכופתרות..

אני יודעת שאני נשמעת מנאדם ממש מגעיל שחושבת רק על עצמי ומחליטה עליו ולא נותנת לו להחליט עליי. 

וזה נכון.

כלך אחד עפ הגועל שיש לו באישיות.

זה הדפקה שלי

אז בסה''כ אני רוצה לשנות את זה. אני יודעת שזה לא בסדר.

אבל איך???

הזוגיות היא שותפות, ברגע בו נישאתם יש השפעה הדדית והשלכות לבחירות שלך בחיים. הבחירות שלך לוקחות שיקולים נוספים שלא היו קיימים בחיי הרווקות - כמו : איך מה שאבחר ישפיע על בעלי והילדים.

יש החלטות שאין להן השפעה ולכן יש מקום להתגמש בהן ולעשות טוב לשני, לתת לו את העצמאות, המרחב האישי וההחלטות שלו-כמו בענייני לבוש, איפור וכדו'.

יש החלטות שהן אמנם מאוד מהותיות ונוגעות לך "בנשמה", אבל יש להן השפעה על התנהלות הבית-בהן חובה לדבר יחד, להתייעץ, לאסוף את כל הנתונים שקשורים ולדון באופן אובייקטיבי-מה הכי טוב לנו לבית.

לא מתוך מקום של נצחנות, אלא של בירור אמיתי - של מה יעשה לנו טוב יותר. אתם שניכם יחד ולא משני עברי המתרס.

אם הגעתם למצב שאת לא תסכימי איתו-על העיקרון-סתם כי את מרגישה חייבת להתנגד לכל מה שהוא יגיד וזה גם מה שעובר לו בראש-אז אתם בעצם נכנסתם למה שנקרא: "מאבק כוח", ואז מומלץ ללכת לייעוץ זוגי (זה יכול להיות גם פגשיות ספורות, לאו דווקא תהליך ארוך) ולרכוש את הכלי שנקרא: "ניהול קונפליקטים"-איך לנהל חילוקי דעות נכון ואם תרצו לעשות עבודה יותר מקיפה-איך לשפר את האווירה בבית? אלו פעילויות חיוביות אתן מוכנים לעשות זה בשביל זו ולהיפך.

בהצלחה!!

אשמח לעזור עוד באישי.

בהצלחה בכל!

גב' יקרה (באמת יקרה - כי רואים שתוך-כדי-דיבור את מבחינה בדיוק מה הבעיה, ולא מתכחשת לה... ישרה).

תקראי מה שכתבת: "אני כן מתערבת לו בבגדים. לא אוהבת שהוא לובש.. רק חולצות לבנות מכופתרות..."

אבל לגבי עצמך: "הוא כן אומר מה הוא חושב שצנוע... וזה לא בסדר לא התחתנו כדי לשנות אחד את השני... הוא קיבל אותי עם רצונות.. איפור.." (כמובן, גם את קיבלת אותו עם רצונות וחולצה לבנה).

נו, אז זה נורמלי?.....

בוודאי שאת צריכה לשנות, ומהר. לפני שהוא חלילה יחליט ש"נמאס לו מזה".. וכל אדם סביר היה מחליט כך...

אלא מה? "אני רוצה לשנות.. אני יודעת שזה לא בסדר". זה המזל שלך.  "אבל איך"?....  איך? יש לך בחירה: פשוט לשנות!!

ובתחילה, כמו כל דבר עקום שמתרגלים - קצת לקיצוניות השניה.

מה שהוא רצה "להתערב לך" הרבה יותר הגיוני מההיפך (בלי להיכנס כעת אם באמת כך הוא צריך להגיד או לא). אשה שהולכת ללמוד אחיות - מקצוע מאד חשוב - יש לבעלה איזושהי "נגיעה" בנושא. אולי מפריע לו שאשתו תצטרך ליגוע בכל מיני גברים אחרים (שוב - לא חייב. הרי זה לשם-שמים, אבל אולי לו אישית מפריע). איך אמרת? הוא קיבל אותי עם איפור...  לא בתור אחות...

רוצֶה שתלכי עם כיסוי ראש מלא וכו'.. נו, כש"קיבל אותך" עוד לא הלכת בכלל עם כיסוי ראש..  גם התחושה של איש לגבי צניעות אשתו, שונה מאשר כשהיה רווק.  אז כמובן, זה לא אומר שצריך לעשות "טרור", אפשר לדבר - אבל זה כן ממחיש את האבסורד הגמור, שאת רואה לגיטימיות להתערב בעניינים שהם לגמרי "שלו", אולי מהותים לאופיו ואינם סותרים כל ענין ערכי - אבל "לא יכולה להבין" איזה זכות יש לו "להתערב" בדברים שיש בהם צד ערכי שבינו-לבינה, אחרי שנישאתם.

במחילה, זו הסתכלות מעוקמת על כל ענין הנישואין. נישואין זה לא "רווקה פלוס איש". מציאות חדשה! (בלי הריסה לאופי שלפני כן..) קבלי אותה בשמחה.

אז מה, באתי "לזרות מלח על הפצעים"?.. לא, חלילה. רק דומני שהבנַת האבסורד, תחושתו, תעזור לך קצת לצאת ממנו ביתר זריזות.

שינוי - קודם כל בתוך הראש שלך. בזריזות ובשמחה.

אח"כ - גם באופן מעשי: לכבד מאד מה שהוא אומר. לעיין היטב מה ה"ראש" שלו, למה הוא אומר. לִרצות מאד להגיע לקירבה, גם אם לא אחידות בתפיסת העולם. לשמוח שיש לך בעל כזה, איש מעלה, שרוצה דברים יפים, ערכיים, שאוהב את אשתו ורוצה שלא כל העולם "יצפה" בה.

לשנות במידה לא מועטה את כל התפיסה לגבי ה"ביחד" של הנישואין. לראות בכך מעלה ולא חיסרון.  אח"כ כבר יהיה קל יותר למצוא גם את המרחב האישי של כל אחד, בתוך ה"ביחד" (מה זה "והוא יחליט לי שלא?".. איזו לשון היא זו בכלל לאשה נשואה?.. מה פירוש "יחליט לך"? תדברו ביחד. אינך מבינה שיש הרבה מאד תחומים שכשאר נשואים הם נוגעים גם לבן-הזוג?  משוחחים, בנחת, בהקשבה, בכבוד, באהבה. אח"כ גם שלמים יותר עם מיצוי הנטיה האישית. כי זה גם אישי וגם מתוך הביחד. עלית קומה - תתרגלי ותשמחי).

פשוט - תשַני, אולי קצת בהדרגה אבל בלי "בטלנות"; בִפנים ובהנהגה המעשית.

בהצלחה רבה.

אז ממה שאמרת יוצא שהוא מקבל או רוצה לקבל החלטות בתחומים שלא שייכים לו!

ואז הלכת לקיצוניות השניה של אני מחליטה על הכל.

אז אפשר לעשות סדר.

ישנם 3 מעגלים. בעצם שניים המעורבים זה בזה חלקית. אחד שלך, אחד שלו, ואחד משותף.

הוא מחליט. בתחום ובמעגל הקשור אליו. למשל - איזה עבודה הוא עובד וכדומה.

את מחליטה בתחומים הקשורים אלייך. למשל - בגדים, איפור, מטבח מה יהיה בארוחה.. וכמו כן - כן - כפי ששמת לב - יש לך אחריות על הבגדים שלו. זה טבעי שאישה תרצה שבעלה ייראה טוב. ולכן זה דווקא בתחום אחריותך!

הוא מוביל ומנהיג את המשפחה בתחום המשותף יחד עם שיתוף שלך, והקשבה לרצונותיך. מיקום מגורים, שולחן השבת ועוד...

וכל הכבוד לך על ההקשבה הפנימית שלך לכך שמצד אחד את רוצה שהוא יהיה ב"מקום" שלו, המכובד, אך זה מתנגש לך עם זה שהוא לוקח את ה"מקום" שלך.
שיחה זוגית איתו וחלוקת תחומי אחריות משותפים מחכה לכם! בהצלחה!
 

למרות שאולח אומר דברים שלא רגילים לומר, בכל זאתאומר זאת:

רבות מחברותיי וגם אני ביניהם שולטות בבן הזוג  ואנחנו לא מתביישות בזה. אנחנו אוהבות את בני הזוג שלנו אבל מאמינים שהאישה צריכה להיות הדומיננטית,ושבסופו של דבר זה טוב גם לבן הזוג.

בית שבו האישה שולטת מנוהל הרבה יותר טוב. מה לעשות, יש לגבר (כן, כל גבר) אגו ויצר שרק אם הוא מנותב לאישה הוא מנותב נכון. וכשיש אישה חזקה ושולטת היא גורת שהבעל היה מפוקס בה ובבית ולא בדברים אחרים

בהצלחה

האם זה מה שהפך להיות הפמיניזם - שדרש עד עכשיו שוויון בין המינים.. 

עכשיו הדרישה הפכה להיות - עליונות האישה?

דיברת על כך שלגבר יש אגו.. משתמע מעניין ה"שליטה" פה - שגם לאישה יש אגו..

"שהבעל יהיה מפוקס בה ובבית ולא בדברים אחרים"

מה זה דברים אחרים?

עבודה?

חברים?
בילויים?

הגדרת המילה "אגו" על פי פרויד = האני!

"סופר אגו" = האני העליון.

להגיד אני כאישה יכולה להכתיב לבעלי ולעולם כיצד נכון וטוב לחיות יותר מכל אחד אחר - 

זה סופר אגו!

אח, כמה צדקו חז"ל כשאמרו "כל הפוסל, במומו פוסל".

זוגיות - כפי שהיא נכתבת ונשמעת - שורשה ומשמעותה ב"זוג"!!!
היא מנוהלת על ידי זוג, ביחסי כבוד ואהבה הדדיים!
אם מישהו חושב שהוא "שולט" בבן הזוג שלו - 

הוא לא מנהל זוגיות!

הוא מנהל מצב של בוס ושכיר..
 

אני לא מצליחה להעביר אפילו עד כמה אני מזועזעת ממה שכתבת..

פשוט מחליא.

ויש לי תחושה, שאתם חיות בדמיון שאתם מאושרות מהמצב הזה..

עד שהבעל שלכם "הנשלט" - כבר לא יוכל לשאת בעול, והאושר המדומה יתנפץ.

לא בריא הסתכלות כזאת!!

מזה לשלוט בבן זוג?

שהתחתנו בירכו אותנו "שמח תשמח רעים אהובים" מזה אומר?

רעים.. חברים..

בני הזוג חייב להיות בקשר של אהבה בקשר של כל אחד נותן לאחר את המקום שלו..

לא כתוב בשום מקום שהאישה צריכה לשלוט על הגבר..

ויותר מיזה..אני חושבת שגבר שאישתו עושה ממנו "לפלף" הוא מסכן..

גבר הוא בסופו של דבר גבר..

לא יזיק לאישה לתת לו לפעמים הרגשה שהוא המלך בבית..

ומבטיחה לך שגבר שמקבל הרגשה כזאת מאישתו- היא עושה ממנו מלך והוא עושה אותה מלכה!

בקיצור- חיי שיתוף זה דבר חשוב מאד, החלטות ביחד.. אני לא יכולה לחשוב איזה בעסה זה לבעל שמרגיש 

שאישתו היא שולטת ומחליטה החלטות לבד..

וחוצמיזה שהאנונימית כתבה בפרוש שזה לא טוב לבעלה אז למה שתמשיך ככה? 

"רבות מחברותיי וגם אני ביניהם שולטות בבן הזוג ואנחנו לא מתביישות בזה" - אתן מסכנות בלי לחוש בכך, בעליכם מסכנים, מענין כמה זמן עד שהאשליה תתנפץ. זה שמישהו "לא מתבייש" בדברים עקומים, לא עושה אותם טובים יותר - רק מצביע על חומרת המצב...

מומחית לענייני "גבר, כן כל גבר" ("והוא ימשול בך" - פאסה... מי שאמר את זה כנראה לא הכיר את הגברים שהוא יצר..).

לדעתי, את לא "אוהבת את בן זוגך", ונא לא לספר מעשיות. זו "אהבה" כמו שמי שמגדל חתול אוהב אותו...  או כמו אהבת הבאלאבוסטע לסמרטוט איתו היא מנקה את הריצפה....

שלא יהיו אי הבנות: ההודעה הזו מראה על אי הבנה אפילו התחלית, מה זה איש (אולי מרוב "דמיונות השילטון" הכותבת גם מניחה שאף איש לא יכול לספר לה מה זה איש...).

נסיון מוזר, "לבנות" ממש ההיפך מהטבע האנושי. זו אומללות גמורה: אשה כזו לא תכיר לעולם מה זה גבר (וכנראה שגם הוא לא יזכה להכיר בכיוון השני..), אם לא תעשה עבודה רצינית על כל הלך-מחשבותיה.

מוזר מאד למה רומז "שהבעל יהיה מפוקס בה.. ולא בדברים אחרים". יש להניח ש"מותר לו" לעסוק בעוד כמה דברים חוץ מהווד מעלתה..   אלא מה? בהיות שדובר על "יצר", אני מניח שהכוונה ליצר שבין איש לאשה. כלומר: אם היא לא "תשלוט עליו", אז זה לא יופנה רק אליה...  אוי לאוזניים שכך שומעות. אשה שמתחתנת עם מישהו כזה - היא באמת בבעיה.. ואם היא משלה את עצמה שזה ייפתר ע"י "כח" היא עוד יותר בבעיה..

ובהיות שדובר בשירשור קרוב על מה שיודעים לפני החתונה את הכיוון של מי שמתחתנים איתו - אני חושב שמן הראוי שאשה כזו, תאמר למי שהיא מעוניינת להינשא לו (כן - "להינשא", מה נעשה? כך אומרים בעברית. הוא "נושא אותה לאשה", והיא - "נישאת לו"...) - שזה הכיוון שלה...  יש להניח שכ95% לפחות לא יסכימו להתחתן איתה; ומי שיסכים לתנאים כאלו - לא הייתי ממליץ לה להתחתן איתו...

גם אני לא אוחזת מדרך החיים שלה, אבל השתלחות כזו אישית?!

זה החיים שלה, תחייה אותם כטוב בעינייה. 

לא נראה לי שתגובתך תעזור ותשכנע אותה שהחיים שלה לא טובים. וגם אם כן- יש דרכים יפות יותר לעשות זאת.

לכל אלו שכתבו על שותפות- קצת שטחי לדבר כך על זוגיות. כשהגבר מוביל את הבית -אין בעיה בשותפות? בחברות? ברעים האהובים? ברור שדינמיות מסוימת של אחד מבני הזוג בנושאים כלשהו לא מפחיתה וגורעת מהשותפות בינהם.

החיים הם לא שחור-לבן. יחיה כל זוג כטוב בעיניו ובהתאמה לכוחותיו גם אם לא כך בדיוק כתוב בספרים.

אני מקווה מאוד שלא עוברות פה רווקות

שלקחו את דרך החיים שלה כהמלצה!

אוי ואבוי!!!

פשוט אוי ואבוי!!

שלא תבינו לא נכון, אני מרגישה הסתיגות מכל מילה שנכתבה שם. לי לא מתאימה זוגיות שכזו.

אבל אני לא חושבת שדחוף להסביר לה כמה החיים שלה מועדים לפיצוץ 

ויש לי תחושה, שאתם חיות בדמיון שאתם מאושרות מהמצב הזה..

עד שהבעל שלכם "הנשלט" - כבר לא יוכל לשאת בעול, והאושר המדומה יתנפץ.

לצטט את ד. אני אפילו לא מתחילה...

בואו נודה, יש כאלו זוגות. יש גברים עם תכונות נשיות ולהיפך, ופעמים נעשים חילופי תפקידים. אם האישה משכילה, היא יודעת לתת לגבר תחושה נוחה, ואין לי שום חסר - יש להם חיים מצוינים.

ד"א, ברור שזו לא תשובה לפותחת השרשור שכותבת בפירוש שבעלה אינו מרוצה מהמעמדות בבית.

ש"יש גברים עם תכונות נשיות", במחילת כבודך.. (ובוודאי נכון, כדברייך, שיש כל מיני "יצירות" בעולם).

דברייך ממש אמורים "לפגוע בה"....  מבחינתה - זו לא "תכונה נשית"..  היא כתבה שכך נכון להיות, בכוללנות.

וממה שציטטתי ממנה, בהודעה שבהמשך - את יכולה לראות שגם שם זה לא היה "כך". לקח לה זמן "לאלף" (אם הוא עושה מה שאומרת יש תגמול - וגם ההיפך יש תגמול.... בסדר? זה נורמלי בעינייך?)

את באמת חושבת שה"נקודה" זה להסביר לה? הנקודה זה כי יש כאן עוד כמה שקוראים..

לא העליתי בדעתי לשניה "לשכנע אותה". גם כי זה לא מענין אותי, גם כי אין לכך סיכוי.

לא כתבתי "אליה". וגם היא לא כתבה פה "מכתב אישי" למישהו.

זה פורום ציבורי, אנשים קוראים; ולי ברור שאפילו קליטה כלשהי של אוירה מזה (נגיד, איזו אשה יהיה לה "מצב רוח" ויתנגן לה ה"צליל" של ההודעה הזאת, או איזו רווקה..) - יכולה לגלגל הריסה של בתים בישראל.

לגבי מה שכתבת על "שותפות": הגבר גם לא יולד.. זה לא חידוש בעולם שלכל אחד יש עניינו המיוחד גם בתוך "שותפות", בין במובן הכללי, ובין במובן של אישיותו הספציפית. וזה אכן מה שכתבת על "דינמיות מסויימת". מה שהיא כתבה זו לא "דינמיות מסויימת" וגם לא איזשהם "ניואנסים" אישיים: זו "תובנה" כוללנית שהיא משחררת פה, ולדעתי, זה גם סוג של אלימות.

מן הסתם, בעדינותך, את מזועזעת, ובכן - אני מעתיק-מדביק הודעה של האשה הזו, באותו נושא, מלפני כשלש שנים. אם את חושבת שזו "דרך לגיטימית", ובפרט בתור "דעה" ציבורית - זכותך. זכותי לחשוב שזה מזעזע ולהתריע מפני זה.

בעיני, זה לא הרבה פחות מתרבויות בהן האיש "אילף" את האשה ע"י מכות. זו אלימות וזו אלימות.

ובכן:

"אנחנו משפחה מאושרת כי אצלנו אני הבוסית בבית ועל פי ישק דבר. אמנם לקח לי זמן לגרום לבעלי להבין שזהו אושרו, אבל כיום הוא מבין זאת היטב.
הוא עושה כל מה שאני אומרת לו וזה גורם לו סיפוק אדיר. אם הדברים מתבצעים היטב יש תגמול ואם לא אז יש גם תגמול..."

עד כאן ההודעה. אין צורך להוסיף מאומה. לא חוזר מ"מ מדברי.

ניסיתי לדון לכף זכות ולחשוב שהיה קשה לאישה לבטא את מה שקורה אצלם בבית ולכן זה נשמע כל כך רע.

עצוב 

מאוד!

דן, כשראיתי את תגובתך "גועל נפש", אמרתי לעצמי, 'סתם שפה לא יפה ולא במקום.

אבל כשראיתי את מה שציטטת (מאיפה הבאת ציטוט מלפני שלוש שנים?), באמת זה תיאור עדין לתחושת הזעזוע שחשים כשקוראים את הציטוט.

ישנה תופעה (=מחלה) נפשית שנקראת מזוכיזם.

נשמע שיש כאן שילוב של מזוכיזם וסדיזם.

לא יודע אם זה המצב, אבל או שמדובר במחלה נפשית, או סתם אדם מושחת ברמות מטורפות.

אם היא היתה מכירה בצרתה, היתה הולכת לטיפול פסיכולוגי, אבל אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.

מה שכן, אני מרחם על הילדים שגודלים בבית חולה, ובעל כרחם יצאו חולים לאחד מן הכיוונים הקיצוניים.

ראיתי בכרטיס שלה.

אגב עברתי על כל הודעותיה.

אני חושב שהיא מדבררת את עצמה נהדר.

מסכנים הילדים. וכן, גם הבעל. 

ומסכן חולה שבטוח שהוא הכי בריא וכולם חולים. ולא עוד, אלא ש'מאלף' אנשים בריאים, כדי שיתאימו לצרכיו האנוכיים וחולניים.

הרמב"ם קורא על חולי הנפשות "אוי לאומרים לחושך אור" וכו'. שם מביא שזה חלק מהחולי. (בהל' דעות)

אני ממש לא חושבת שזו הדרך..

הפוך, אני רציתי לדעת איך יוצאים ממציאות כזאת..

לא הגעתי לרמה ש"על פי ישק דבר" ממש ממש לא! וגם לא רוצה להגיע למצ כזה! אימלה בעלי ואני נהיה שנינו מסכנים!!

אני בסה''כ רוצה לתת לו את מקומו כבעל..

ושניהיה שותפים!

תודה על העזרה של כל מי שהבין אותי וניסה לעזור..

אנחנו מדברים על זה

גישתך דווקא מדהימה ביכולת שלך להבין מקום לא נכון בהתנהגותך, ועוד את כ"כ מוטרדת מכך ומנסה לתקן.

זה יפה ונכון, והלואי על כולנו יכולת זו.

זה ההבדל היסודי:

בין מי שמבין שיש בעיה (ולכן גם הבעיה אצלו פחות קיצונית..), ורוצה לצאת ממנה. ומתייעץ איך;

ומי שעושה מהבעיה "אידיאולוגיה", ומנסה "לסחוב" גם אחרים אליה, ע"י "שבחי השיטה", וכך גם הבעיה קיצונית יותר, ואיך יֵצֵא ממנה?..

מה שדן כתב ומה שאלירז כתבה.

זוגיות זה ביחד!

אין פה עניין של שולט ונשלט, צריך לעבוד יחד אחרת אין פה זוגיות...

ומנסה 'לתת רישיון' למצב מעוות.

הרי ציטוט עם קצת סתירה פנימית שהיא בעצם נראית כהגזמה שקרית כדי להיראות 'נורמאלי ולגיטימי'.

(ההדגשות שלי.)

למרות שאולח אומר דברים שלא רגילים לומר, בכל זאתאומר זאת:

רבות מחברותיי וגם אני ביניהם שולטות בבן הזוג  ואנחנו לא מתביישות בזה.

זה בדיוק זה. את לא צריכה להיבהל, זה קורה להרבה מאיתנו וחייבים לעבוד על זה, אחרת בעלך יהיה מסכן וגם את- לא תרגישי את ה'גבר' שלך וחבל.

פשוט לקנות ייעוץ זוגי ב 77 ש"ח....

בצד זה שאני מסכים שיש חשיבות גדולה לשיתוף לדעתי גם הניסיון לשלוט לפעמים בא ממקום טוב של לעשות את הדברים כמו שצריך הרי אנחנו מצפים מבעלי תפקידים מסוימים לשלוט\ להוביל (למשל הורים, מנהיגים או מנהלים) ולכן לעיתים יש חשיבות לרצון הזה.

ברור שבזוגיות (לעומת הורות) יש חשיבות לשותפות ולכן אין מקום להובלה בלעדית.

מהניסיון שלי:

1. לנסות למצוא מטרה משותפת ולעבוד עליה ביחד.
2. לתת כמה שיותר חופש (לאור המטרות המשותפות) ולנסות להשפיע רק בנקודות החשובות.

מהניסיון שלי כאשר יש מאבק על שליטה אז על כל דבר קטן יש מאבק והרבה פעמים אנחנו מפסידים בעיקר בדברים החשובים.

לעומת זאת כאשר יש שיח על מטרות רואים שהרבה פעמים רצונות לא סותרים אחד את השני, בנוסף כאשר אדם מנסה להשפיע בנקודות ממוקדות בד"כ הוא יקבל את מבוקשו.

אבל של הבעל שלי בי.

זה לא ממש שליטה זה הובלה.

בעלי מוביל את הבית וטוב לי וכייף לי שזה ככה!!

אני לא חושבת שזה מקום נשי לשלוט על הבעל!!

הזדעזעתי מהעניין..

בתור גבר, תחושתי היא שזו מחמאה גדולה שאשתי יכולה לתת לי. וגבר זקוק למחמאה כזו מצד אשתו.

לתת לי להוביל. זה משהו שצריך לקבל, לא לקחת.

לשלוט זה רע. להוביל - כשאשתך רוצה בכך, זה מרגיש לך נתינה ודאגה לאשתך,

וזו הרגשה נפלאה, שבאה ממקום של נתינה ורצון להיטיב, לא ממקום אנוכי( = שליטה) [ואולי לפעמים - לא תמיד, זה ההבדל בין אישה שולטת לגבר מוביל, שימו לב להגדרות הנשים השולטות לעיל, מאיזה מקום זה בא, כמובן שיש היפוך תפקידים לפעמים.] 

אני חושב שזה מובנה ברוב הגברים והנשים (- למרות שאצל חלק, השפיעה רוח הפמינזם שטייחה את הטבע, ושיווקה אותו כשליטה ודריסה של הגבר. דבר שאינו נכון, כמו שאמרתי קודם.) אישה שתאפשר לבעלה להרגיש מוביל(= מוערך, ומוערץ ו"סומכת עליך"),

מפריחה את הזוגיות ואת שמחת שניהם.

תשמעי קצת יהודית פוגל. את יכולה לשלוח לה שאלה בדוא"ל היא תענה לך דרך הרשת. כל תשובה שלה תהיה יותר טובה ממה שיש לי לומר בעניין. והפתרון לא ממש מסובך. בפיך ובלבבך לעשותו. שבת שלום

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?