לנסות בכמה מישורים:
המישור הכי חשוב הוא בתוך הראש, במחילה... (ואם יש לך, כדברייך, "ראש טוב" - קחי את זה כאתגר..):
הרי אפשר להסתכל על הפעילות עם הילדה בבית, קל וחומר עם שתיים, כדבר גדול מאד.
יש להניח שאם היה לך תואר ב"גידול ילדים מיוחד פרטני בנסיבות אישיות m.a..." - והיית מקבלת, מתוך אמון רב של המערכת בך, שתי ילדות קטנות לחניכה אישית מגיל ינקות ועד שיעמדו על רגליהן.. כולל דיווח מידי פעם על ההישגים, ושכר הגון - היית רואה בכך "מיצוי אישי" לעילא...
אלא שכיום את מביטה על כך בתור "בין ארבע קירות וילדה".. אז קודם כל - שַני מבט, באמיתיות ובשמחה, זה אפשרי לגמרי. יש לך עד הלידה עוד זמן בדיוק בשביל זה..
ניכר מדברייך, אולי, שאת קצת מנסה לעשות "העברה" מהרווקות לעכשיו (אני מבריקה, הייתי כך וכך), וע"י כך - את אולי קצת חוסמת את הטוב שניתן לראות ולקבל מהמצב הנוכחי.
ה"מבריקות" שלך היום - צריכה קודם כל למצוא את ביטויה בהבנת גודל הענין שאת בו, גם בשמחה בו.
כדאי גם להוציא לגמרי מהראש את המחשבה ש"לדבר בציניות" זה נקרא "מבריק" ו"לא להבין" חכמות כאלה - זה "פשוט"... מי יודע, אולי בעלך עדיין "נזהר" מתגובות של אז, כשאת חושבת שזה כבר עבר?..
אחר כך, לענ"ד, את צריכה להציב לעצמך "יעד". לעיתים כשרואים את היעד, גם אם לא מיד, זה נותן כחות גם לעכשיו. את אומרת שאת היית מורה מוצלחת, שאת יכולה עם עוד שנה לימודים לקבל עבודה טובה ומתאימה; תחליטי שאחרי השלב הראשוני של גידול הילדות/ים (לכל היותר, עוד שנה-שנתיים), את חוזרת לעבוד במה שמתאים לך או ללמוד. ממש תציירי את זה בראש, איך את שוב מלמדת, שמחה בזה, מרוצים ממך, לומדת וכו'. זה יתן לך כח גם לבינתיים, אבל לא "בינתיים" בתור שלב דיעבדי שצריך לדלג עליו, אלא בתור שלב חשוב וטוב. אך בידיעה, שאח"כ תוסיפי על זה דבר שאת אוהבת, טוב לך, ומוציא לפועל עוד כשרונות שבך.
כלומר: היום, לכאורה כך נראה, את עובדת בסדר "הפוך": את זוכרת במה היית מוצלחת, ומתוך כך אין לך מוטיבציה למה שעכשיו... אולי את צריכה לעשות ההיפך: לראות את הטוב במה שאת עוסקת עכשיו, לעשות את זה בשיא השלמות עם זה, ומתוך כך - לקבל כח גם לשלב נוסף. זה שהוא "ברקע" - יעזור לך גם לקבל ברוח טובה את השלב הנוכחי, במקום לגרום להיות מתוסכלת ממנו.. קודם, ה"מעגל הפנימי" עם הבעל בענוה ושמחה ועם הילדה/ים. אח"כ - מתוך זה - הלאה.
וכדי ליישם את זה, את צריכה לענ"ד, אחרי קצת "עבודה פנימית" כזאת, "לקחת את בעלך" לשיחה. קודם כל, להתנצל על היחס המוטעה בעבר, להגיד לו כמה את אוהבת ומעריכה אותו. אח"כ, להסביר לו שאת רוצה לקחת בשמחה את העיסוק הנוכחי בבניית הבית, גם איתו גם עם הילדים, אבל את באופייך צריכה גם את ה"איוורור" וההתקדמות של העבודה בחוץ, לימודים.
ואז תציעי בפני את הסדר הנ"ל. תגידי לו שאם תדעי שאחרי כך וכך זמן, את יכולה גם לחזור אל הדברים הללו - אז זה יתן לך כח להווה. תסבירי לו שאת צריכה את זה, כמו שהוא צריך את העסקנות שלו... ותסכמו ביניכם, איך זה יהיה. כלומר: תחליטו ביחד איך אפשר תוך זמן סביר ליצור מצב כזה. בין ע"י מקום עבודה שמכסה את שכר המעון, בין ע"י התאמצות גם שלו לטובת הענין וכד'. זה ענין של שניכם, לא רק שלך, תתייעצו ביחד. אם יש צורך - תשתפו את היועץ/ת שלכם.
באותה שיחה, גם תסבירי את הנושא של החברה שלך. תסבירי לו שאת מרגישה מאד בודדה אחרי המעבר, שלאשה חברות זה דבר חשוב (שוב - תתני לו דוגמה מעסקנותו, כמה חושב לו התעסקות עם בני אדם). תגידי לו: בוא נבודד בין אחיה לבינה. אין לי כל עסק עם אחיה, חשוב לי הקשר איתה, ואיננו מערבות כל ענין שנוגע אליו או אליך, מבטיחה.. הוא יצטרך להבין את זה. אם תגידי מתוך כבוד והסברת החשיבות, יש סיכוי.
בכלל, חשוב קשר טלפוני עם חברות. היום זו לא "תקופת האבן".. יש לך סקייפ (לא בעיה להתקין במחשב, חינם)? תדברי עם חברות מהמרכז בסקייפ עם וידאו, "שידור חי".. ואל תקטרי - תדברו בשמחה, כמימים ימימה..
כמו כן - היית מורה? תתחילי כבר עכשיו (זאת אומרת - עוד יומיים.. אחרי התאוששות ראשונית..) להכין מערכי שיעורים במחשב. תכיני נושאים כשהילדה ישנה, תנצלי את כשרונותייך הברוכים. כשתגיעי ללמד - כבר יהיה לך הרבה חומר, לא "מהיד לפה" (הרי גם אז יהיו ילדים בבית).
הקיצור: להתחיל מהמעגל הפנימי (בעל, באהבה, בהקשבה הדדית, בכבוד אמת; ילדים), אל החיצוני יותר. כאשר גם ה"חיצוני" חשוב, רואים ומדמיינים אותו באופק-הקרוב ומתחילים בפועל להכין אותו. וכן - קשר עם חברות.
ואגב: "לא מקובל עלי" (במחילה) מה שכתבת שבעלך "יעדיף להתגרש" ולא להתנתק קצת מעסקנותו.. אין דבר כזה. אני בטוח שגם בעלך היקר מבין שיש לו מחוייבויות לבית.. יתכן, כדלעיל, שהרושם הלא-נעים מתחילת הנישואין קצת "מבריח" אותו לעסקנות-יתר..
אתם תדברו; תגידי לו שאת מאד מכבדת ומעריכה את עסקנותו, ועוד יותר אוהבת אותו.. וצריכה את קרבתו. בפרט כשאתם גרים רחוק מחברה שהיית רגילה. ולכן, תסכמו על ימים שאתם יוצאים ביחד, משוחחים ונהנים איש מחברת רעותו. לא עסקנות ולא פלאפונים. אם הוא ישמע שאת אוהת אותו, מכבדת אותו, צריכה אותו - יתכן שתגלי "להפתעתך" שקירבתך אינה במקום כ"כ אחורי אצלו ביחס לעסקנותו....
חיזקי ואמצי. אל תתייאשי בשום אופן. את לא צריכה "להילחם", את צריכה לבנות מחדש, מתוך ראיית נקודות הטוב, מבפנים. ואל תחששי משום "דיכאון" ח"ו אחרי הלידה.. תלכי כך כברר מעכשיו, ותגיעי ללידה בשמחה על עוד משימה חשובה וטובה שמתאימה לכשרונותייך הטובים (אני מניח שאח"כ, גם בשאלת-חכם, תוכלו לעשות קצת הפסקה לצורך התאוששותך וחזרתך למסלול משמח ומתאים. ומתוך כך - גם בנין הבית ביתר שאת ושמחה).
את עניני ה"חותנת" תעזבי לגמרי. את לא הראשונה בהיסטוריה עם דברים כאלה.. אל "תסתכלי" עליה, אל תתרשמי מהיחס, תכבדי וזהו. ואל תחשבי שבעלך "משוה". הכל שטויות - וזה גם לא משנה כלום.
הצלחה רבה!
ואין כסף להכניס סתם למעון.