שיצר הרע נמצא בכל מקום... בעיקר במקומות הכאילו בסדר.

קל מאוד לשנוא את הערבים שתופסים לנו ספסלי לימוד...

לעומת החבר'ה הדתיים.

נק' למחשבה.

אולי לך זה לא נראה הבדל..

מנקודת מבטי זה נראה כך:

עם חבר'ה חילונים, אין לי כזה חשק להתחבר (מבחינה חברית, לא מבחינת אהבת עמ"י..).

אין כ-זה יצר הרע.. (אולי אצחק מהבדיחות שלהם באופן לא רצוני..).

עם חבר'ה דתיים אני אמורה לשמור על דיסטאנס (כמו עם החילוניים) אבל זה פי אלף יותר קשה!

לכן אני יכולה להבין את 'גן נעול', שמבאס אותה שדווקא הם, שאמורים להבין את זה (ברמה מסויימת אם לא יותר), להגדיל ראש, ולא להתיישב דווקא ליד בת..

בקיצור- ההבדל זה שדתיים יודעים את הרגישות ואת חוקי הצניעות, לעומת חילוניים שמגלים פתאום שיש דבר כזה שמירת נגיעה...

ולהיפך, לפי מה שאת אומרת עדיף שישב לידך דתי

שלא יגע בך בטעות או משו בסגנון

לא מבין למה את אמורה לשמור על דיסטאנס

וסתם אנקדוטה

היום התיישבה לידי בחורה חסודה +

בלי בעיה מיוחדת

זה עדיף שדתי יתיישב לידי על פני חילוני (בפועל- אני מרגישה יותר טוב עם זה כשזה קורה).

אבל אני מרגישה הזדהות עם 'גן נעול', שיש עוד מקומות ובכ"ז מתיישבים לידה, כאילו הם בחרו את המושב באקראי, לא משנה להם... (=הקטנת ראש!).

שחברה שלי לומדת עם בנים חילונים. אחד מהם יודע שאסור לו לגעת, וכשהוא בטעות נגע, למשל כשהמרפקים נפגשים וכד', הוא מיד זז מתנצל. עד כדי כך הדברים היו ברורים לו שאסור לגעת בבחורה, שיום אחד הוא מצא את עצמו בספרייה עם מישהי (לא דתיה), וכשנגע בה בטעות - נבהל ומיד הזיז את היד. אחרי המקרה הזה הוא אמר לחברה שלי: "אמאל'ה, התחלתי לשמור נגיעה" 

*אוף. זה לא כיף לכתוב את הסיפור הזה. הוא יותר מצחיק כשאומרים בע"פ.*

וברצינות: אני יודעת שבנים לא נושכים ושזה לא כ-ז-ה אסון, פשוט סתם ציפיתי ליותר טאקט מהם. דווקא בגלל שהם דתיים.

כמו שדתי מתישב לידי באוטובוס.

בקטנה.

רק מבאס שלא נעים להירדם, זהו.

לא צריך לעשות ביג דיל...

תזכרי שאת התיישבת שם קודם

סבבה. התיישב על ידי. לא קרה כלום... אבל זה היה סוג של "למה שלא תשב במושב אחר? יש לך מספיק מקום שם. ואפילו עם שקע. ואפילו עם עוד בנים על יד" |סנוב| שוב, זה לא כזה נורא, ובאמת שאני בריאה ושלימה אפילו שבן התיישב על ידי*, פשוט סתם ציפיתי להתנהגות אחרת. ולכל המציעים כיוון המתאים יותר לפורום לנ"ו- לא. זה לא ממש הכיוון.

*<צ>

(וכן, יש שקעים גם במקומות אחרים בכיתה. לא הרבה, אבל יש)"

תקבעי עם חברה שגם לה יש מחשב- שתשבו ביחד

ותת]סו ביחד את השקע הקרוב אליכן

או שתלמדי להפסיק להתקמצן על חשמל...

(בנים דתיים לא יודעים מה זה טאקט, או ג'נטלמניות...)

ולמה בנים דתיים לא יודעים מה זה תאקט או ג'נטלמניות?

אני ממש אשמח לשמוע למה את חושבת ככה

כך שאין לי חברות. נו, מזל שיש את ספרות - אולפנה אחת גדולה.

ולא הבנתי מה הקשר להתקמצנות על חשמל, אפשר הסבר?

את לא מבינה שבחור צעיר דתי נורמאלי רוצה להכיר בחורה דתית ?

 ואם הוא התישב לידך אז תיקחי את זה כמחמאה .

אם הוא מוצא חן בעיניך - קדימה.

 אם לא - אז לא. תהייי אדישה בתרוה שבפעם אחרת יהיה מישהו שכן ימצא חן בעיניך.

אז זהו..

שלרוב?

אנחנו לא מעונינות שיתחילו איתנו כל רגע פנוי.

מפתיע,אה?

נכון,יש בזה משהו מחמיא,אבל כשזה קורה כל הזמן. והאוירה בכללי היא כזאת.

אז לא. זה כבר לא מצחיק. זה מציק.

<סוף פריקה>

זה באמת מציק

אתן יכולות להיות רגועות,

רוב הזמן לא מנסים להתחיל איתכן

ואם כן, תמיד אפשר להגיד שלא נעים לך מהארוס שלך  

בדר''כ אינטואציה של בת זה דבר מדויק.

ומחילה...

יש הבדל כשבן שואל לדוגמא "מה השעה" כי הוא באמת מעוניין לדעת מה השעה וכשהוא שאול את אותו הדבר מתוך כוונה להתחיל איתך..

מרגישים את זה.

מזכיר לי שחבר שלי דיבר פעם עם מישהי באוטובוס (הוא טיפוס חברותי כזה, שמדבר עם כולם)

הם דיברו כל הנסיעה, צחקו וכו'

שהם הגיעו לתחנה, הוא קם ויצא

היא שאלה אותו "מה? אתה לא מבקש ממני מס' טלפון?"

ככה הוא סיפר את זה

אותי זה ממש שיעשע!

זה אנחנו שלא מעוניינים שאתן תתחלנה איתנו!!     |פמיניסט|

<סוף פריקה> <צ>  <>

סתם התיישבו על ידי. לא כל תנועה/ התנהגות/ דיבור חסר טאקט בהכרח מביל לפרשנות כזו. אם בן שואל אותך מה השעה או איך מגיעים לבניין מסוים, או אם הוא התיישב לידך- זה לא אומר כלום. לא צריך לחשוב בכיוון הזה כל הזמן.

וגברת גן, אני מבין שזה מפריע

אבל יש לאנשים נטיה לנסות להיות בקרב משהו שהם מכירים

נכון,

זה בעיה הלכתית גדולה

אבל זה טבע האדם

ויצר הרע יודע לעבוד שם מצויין.

ממש לא.

רק ציינתי בפניכם את העובדה שכשמתחילים איתך 3 פעמים בהלך היום-זה לא כיף כבר..

במיוחד את הבעיה ללמוד לקשור את הכיסוי ראש אחרי החתונה

מה יש לי להתרברב בדבר שאני שונננאת???

מתחילות להיות לי מחשבות שניות על זה..

במיוחד שיש כאן כמה ילדים שמתחננים למכות

שימו לב למשו מדליק:

לא אמרתי שמתחילים איתי 3 פעמים ביום.

לא הזכרתי מילה על כך שמתחילים או לא מתחילים איתי כל רגע.

זה רק המוח שלכם שפירשן את זה ככה!

אלא עודף במחשבות....

|מרגיש חכם|

זאת לא נגיעת חיבה

לפחות לו

לך זה בספק

 מי רוצה הראשון?

הנה הפעם הרביעית!

טופי מתחילה איתך!

(מכות)

למכות!

(יותר נכון, לזה את התכוונת)

ואת מבליגה כמובן,

למרות שגם כשנורא היה בא לי לריב מכות עם מישהו, וחברות שלי התנדבו, זה אף פעם לא הלך.. אז את יכולה להיות רגועה...

ממש לא הבנת נכון,

עם כמוצי אי אפשר לריב!! כי היא ממש מתוקה!!

עם בנים זה עסק אחר

כמוצי ענתה לאליעזר ברק,

בכל אופן, לא הבנתי איפה פה הסתירה? סתם לא התחברתי להסבר/ פרשנות הזו של הדברים שלי, אז הרגשתי צורך להבהיר שאני לא מכוונת לנק' הזו שהיא העלתה.

בלי קשר לשאלה שלך...

זה לא אומר שהם עושים את זה

רוב הזמן הם סתם חיים להם את החיים.

מישהו מוכן להעביר פה קורס בשרשור נכון??

בחיים אני לא אלמד במקום בנים ובנות

לדיון של "האם ללמוד במקום מעורב או לא" - היו לי את השיקולים שלי וכרגע זה מה יש.

|סמיילי מקדים תרופה למכה| (-מה, גם את זה אין פה?)

אבל באו לא נפתח את זה כאן

רוצים, מוזמנים ללנ"ו

כי היא כבר דוקטור

שגורמים לך להבין, שהציבור הדתי כיום (כיום = לפחות עבעשר השנים האחרונות) הוא כבר לא ציבור. הוא עדר. הולך כל יום אחרי אופנה חדשה. 

חלאס כבר לנסות ליצור מציאות שלא צריכה להתקיים.

הלכת ללמוד במקום מעורב? תתמודדי עם זה.

יש לך את השיקולים שלך? הם מחייבים רק אותך. לא אף אחד אחר.

סך הכל רצית לפרוק את זה כאן? זה דיי צבוע.

שכל אחד ישב איפה שבא לו. תאמיני לי, אם לא היית חושבת על זה כל היום, זה לא היה מפריע לך. 

(אני אגלה לך סוד: הוא ניסה להתחיל איתך. אבל איך אמרה צדיקה: "בנים דתיים לא יודעים מה זה טאקט, או ג'נטלמניות... ".

בדיוק כמו שבנות דתיות חושבות שכל רגע מתחילים איתן). 

בקיצור, צאו מהסרט. תחיו כמו בני אדם. לא כמו קופים, שרק מחקים אחרים כל היום.

א. מה הקשר לעדר?

ב. איזו מציאות בדיוק לא צריכה להתקיים, שאני מנסה ליצור אותה? מציאות "נפרדת"? לא ניסיתי ליצור...

ג. נכון. השיקולים שלי מחייבים רק אותי. מה הצביעות בלפרוק את מה שפרקתי? נכנסתי למציאות מסוימת, ידעתי שאצטרך להתמודד עמה (וזה קשה אחרי כל השנים שהייתי רגילה למציאות אחרת. לא חשבתי שלא אתקל במקרים כאלו). בסה"כ ציפיתי שההתמודדות שלי תהיה עם אנשים אחרים. אגב, ההתמודדות הזו זה לא כזה "ביג דיל" (שאלו יהיו ההתמודדויות הכי גדולות), וכבר אמרתי את זה. סתם קצת הציק לי העניין.

ד. אני לא חושבת על זה כל היום, רק כשמגיעה סיטואציה שמעלה את הנושא הזה, ומציבה לי קונפליקטים שונים.

ה. ממש לא יפה ההשתלחות הזו שלך בי... מפריע לך שפרקתי? אין בעיה, אבל אפשר להעיר גם בצורה אחרת. מה אתה יודע עליי? על אורח חיי? ועל כל מיני דברים אחרים שאתה אומר ככה? לא. אתה לא צריך לדעת, זה גם לא יעניין אותך, אבל לפחות אל תצא באמירות פוגעות לפני שאתה מכיר ויודע במה מדובר. הכי קל להגיד שאני צבועה, שאני חיה בסרט, שאני נגררת אחרי העדר... להטיל פצצה וללכת.

ואני מבין שבאמת הגזמתי עם הניסוח. אני מצטער.

מעבר לזה, אני עומד מאחורי הנקודות העיקריות של מה שאמרתי. 

אמרת "בסה"כ ציפיתי שההתמודדות שלי תהיה עם אנשים אחרים". 

זה בדיוק העניין.

אנחנו חושבים יותר מדי, בלי להכיר את המציאות כמו שהיא. את חשבת שההתמודדות שלך תהיה עם חילונים, מפני שזה מה שהתרגלת לחשוב, ללא שום סיבה מוצדקת. 

לצורך העניין, זה דבר שדווקא בנים דתיים מורגלים בו יותר. במסגרת הצבאית, אתה נמצא יום יום עם אנשים, דתיים וחילונים כאחד (לעומת שירות לאומי, שבו המפגש עם חילונים הוא לא על בסיס קבוע וגם כשכן, האנשים בדרך כלל לא באותה קבוצת גיל שלך, בשונה מבצבא). ההתמודדות הגדולה שלי בצבא היתה איך אני ממשיך להתנהג לפי החינוך שקיבלתי בבית ומצד שני מייצג את הדת בכבוד. זה דבר קשה, כשיש מסביבך חבר'ה דתיים שמתנהגים אחרת מאיך שהתנהגו בישיבה. 

דווקא עם החילונים ההתמודדות הייתה מאד פשוטה. ידעתי לקראת מה אני הולך והתכוננתי בהתאם.

וזאת בדיוק הנקודה שלי. בואו נפסיק לצפות מאחרים להתנהג לפי מה שחשבנו (את בעצמך אמרת "מה אתה יודע עליי? על אורח חיי? ועל כל מיני דברים אחרים שאתה אומר ככה?" גם את לא מכירה את החילונים), שסיפרו לנו ונתחיל להתנהג ולהתייחס לכל אחד כאדם בפני עצמו.

מדהים, בעצם, כשאנחנו מבקשים את אותו הדבר מהחילונים כבר שישים וארבע שנים.

(בעצם, אני כן מכירה כמה, אבל לא לעומק ולא הרבה)

אבל היה לי טבעי לחשוב שמן הסתם להם תהיה פחות מודעות לדברים, וממילא יווצרו מצבים שהם ישבו לידי/ ינסו לפתח שיחה לא לעניין, מה שאכן קרה. נכון, אני לא מכירה את החילונים, אבל אני יודעת שיש הרבה חילונים שמודעים ויש גם הרבה שלא, ולכן הסיכוי שזה יקרה לי איתם יהיה גדול יותר. אבל לא חשבתי על זה בצורה שיפוטית-בקורתית. וזה ההבדל. כשאתה כתבת את ההודעה, שמעתי המון שיפוט ובקורתיות, ולכן אמרתי את מה שאמרתי. אולי לא התכוונת לזה, אבל זה מה שהרגשתי כשקראתי את הודעתך. זה מה ששמעתי מבין השורות.

צודק, אסור לנו לצפות מאחרים להתנהג לפי מה שחשבנו, אנחנו צריכים להתיחס לכל אדם כאל אדם בפני עצמו, וכאן גם הייתה הטעות שלי.

אז סליחה אם פגעתי, ותודה על שנתת לי נקודה חשובה למחשבה.

שהם מעדיפים לשבת לידך כי יודעים שלא יהיו בעיות נגיעה? אבל יושבים לידך להראות שהם לא מייצגים דת כמו כת סגורה אלא מכבדים את השאר.זה הגיוני?

או שמעדיפים שאם כבר חברה אז דתיה?!

מכל צד פוליטי (בין אם מדובר באחים לנשק או רבנים חרדים),

רק אנשים שמעריכים את חיינו פה יותר מכך שערכיהם ישלטו הם שותפים אפשריים לדעתי.

שיש כאן דו שיח בין חרשים. מכיוון שהתשתית, היסוד, כל כך שונה מהותית,

שאי אפשר לבנות עליו דיון, מבלי לדבר על הדבר החשוב ביותר:

מה פירוש להיות יהודי

מה זו אמונה (במקום התשובה: יש דבר חשוב יותר, אמונה,

הייתי אולי משנה ל: יש דבר יותר חשוב מהחיים;  א י ך  לחיות אותם

נכון כפי שעם ישראל צריך להחיות ו ה ת ח י י ב  לחיות.)

יש כאן ניגודים חריפים מאוד בין המראיינים

החילונים מאוד (אולי זה דבר טכני, אבל לפחות להניח כיפה

כדי לכבד את הרב והמקום; האם, להבדיל אלפי הבדלות,

בכנסיה, אם היו מבקשים לעשות משהו שמנוגד לאיך

שנכנסים לכנסיה - לא היו עושים זאת?) 

לבין רב שמטיח את הדברים חד וחלק.

מבינה למה הם הלכו לרב, אבל למשל אם

היו משוחחים עם הרב נויגרשל או כל אדם

עם סבלנות רבה ויכולת להביא את הדברים

כך שיסברו את האוזן לאדם הרחוק כל כך

מהיהדות - זה היה עדיף.

זה לא בדיוק נכון, כך הבנתי ושמעתי,

שהיחידות ה"נפרדות" - באמת נפרדות כל כך.

כדי לתת ליהודי שלא היה חשוף כלל לעולם

החילוני, את צרכיו בצבא, צריך להיות כך

שהממונה יבין ויסכים  ל ע ו מ ק, עם דרך

החיים שלו. עם הזהירות שלו. על הנשמה שלו.

הם, לענ"ד, לא הלכו לרב הנכון. אי אפשר לבוא

עם אפס ידיעה והבנה להשקפה היהודית הצרופה

לרב שחכם ככל שיהיה, ל א  אמון להסביר 

עם יהודים רחוקים כל כך.

אין ספק, שהם יצאו מתוסכלים, מאוכזבים

ואנטי, יותר מאשר היו קודם לכן.

הם מביאים את השביעי באוקטובר, כמו שיהודים חילונים רואים זאת;

היתה "פשלה" של הצבא, המחבלים המפלצתיים ניצלו זאת ועשו

ככל העולה על ליבם, כישמעאלים ועמלקים "גלות ישמעאל"

הרב נויגרשל. מומלץ.)

וזו כבר מקור לדו שיח של חרשים. כי אנחנו, כדתיים,

יודעים ומבינים שיד השם היתה כאן.

אז אם מלכתחילה מביאים את הנקודה החשובה כל כך

הזו, אולי קל יותר להבין את לעומק את ההתנגדות.

יש למשל דיעה שאומרת שעצם קיום המדינה הוא נס.

מדינה קטנטונת המקופת ברבבות שונאים שכל שאיפתם

היא להשמיד אותם  - ועדיין עומדת על תילה?!!

(ברור שזה לא רק הצבא שהצליח ומצליח לשמור על קויומה).

ובשביל נס צריך...זכויות.  המון זכויות.

אם כך, הוקמה כאן מדינה המושתתת על... נס,

אבל לא מכירה בנס הזה, עובדה, כמה הרבה

יהודים שאינם שומרי מצוות, חיים בה ואפילו

מתנגדים לכל המושג נס ולכל מה שכרוך בכך?

אז מבקשים מיהודים שכן שומרי מצוות ושאינם חשופים

ולא רוצים להיות חשופים לעולם החילוני וכל מה שכרוך

בו,  להתגייס לצבא שכולו מושתת על טבע? על כוחי ועוצם

ידי עשו לי את החיל הזה?

גם כך נלחמים בציפורניים לשמור איכשהו

על טוהר יהודי בתוך כל הכאוס הזה והטומאה

הזו..... אז עוד להיזרק למקום של כל היצרים

הרעים?   זה מאוד מורכב ולא פשוט.

הם לא יכולים ל הבין מה פירוש שיש

דבר שיותר חשוב מהמוות. בקושי אני

מבינה את זה. למרות שרואים זאת

בכל ההיסטוריה היהודית; שיהודים

העדיפו להקריב את נפשם ולא להיטמא.

אני די מרחמת על שני היהודים

האלה עם הרב, הם לא אשמים;הם לחלוטין

לא הבינו אותו ואת השקפת עולמו.

זה כמו להפגיש X עם Y. לא הולך. פשוט, לא שייך.

ולא הייתה שום אפשרות חוץ מזה שהם יצאו מאוכזבים

(בסוף הרב אמר שאין *לו* אמון שיכולות להיות יחידות נפררדות. *שהוא* חושב שכולם יתחלנו אם ילכו לצבא. וגם שבעיניו אין משמעות לעם ישראל מעבר לשמירת תורה ומצוות. הוא בכלל לא דיבר על זכויות שמגינות על עם ישראל וכאלו, כי הוא באמת חד וישר.

באמת מול גישה כזאת האפשרות היחידה היא להגיד 'אוקיי אז אנחנו לא מוכנים לתת לכם תקציבים לכלום' או 'אז תרדו מהארץ'.

או להכנס לדיון עם מקורות שמראים שליהדות כן אכפת מעם ישראל, אפילו כשהוא לא שומר מצוות.

אבל אני חושב שרוב הציבור החרדי לא יכול להגיד מול עצמו שהוא מאמין בדברים שאומר הרב - שהוא *באמת* מאמין שכולם יתחלנו, שלא יכולות להיות יחידות נפרדות, ושהביטחון הזה כל כך מוחלט שהוא מוכן למות על ידי הערבים כפשוטו ולא להתגייס)

(לאיזה מעגלים את חשופה ובנו בך את ההערכה הזאת? איך היא מסתדרת עם זה שהרב פרידמן נחשב למנהיג של הקבוצה היותר קיצונית בפלג עצמו?)

את צודקת לגבי העבר, אבל היום יש את חטיבת חשמונאים שהיא חרדית למהדרין.

את לא צריכה להאמין לי, פשוט תראי עדויות של חיילים משם.

ובחרו ברטוריקה עניינית, מכבדת מההתחלה ועד הסוף, עם חתירה לדיבור ענייני ורצון להימנע מהתנגשות, עם עשרות התגמשויות, פנייה לשכל הישר הפשוט ביותר, גם מול הכפשות ושיח מאוד קיצוני מזלזל ונוקשה מצד הרב

או לרב ש:

- מזהה את מדינת ישראל כרעה מיסודה ומעדיף את הבריטים על פניה

- שמעדיף שילדיו ימותו ע"י ערבי ולא יהיו חילונים

- שאוטם את השכל שלו מלחשוב על כל היתכנות לגיוס חרדים לצבא ואומר שזה לעולם לא יעבוד בשום אפשרות

- שאדיש לגורלם של המגינים בפועל על המדינה ולא מתרגש ממשל האלונקה

- וכל זאת תוך כדי שהוא נתמך על ידי המדינה, נתרם ולא תורם, משעבד ולא משועבד?

מה אומר ומה אגיד, אמנם אחים לנזק הם מגמתיים ובעייתיים ואולי אפילו זדוניים, אבל כוונתם רצויה, גם אם הדרך שלהם בולשביקית....

הרב לעומת זאת מגלם עמדה שקשה מאוד מאוד לסנגר עליה. 

אבל הסיקריקים החילונים באו לדבר עם הסיקריקים החרדים באצטלה שלא מצליחה לכסות את הערווה של עצמה. "נשק לאחים" באו לנסות לנהל "הסכם חודייביה", הא ותו לא. הם לא רוצים חרדים, הם לא רוצים דמוקרטיה, והם לא רוצים דת או לאום. הם רוצים כלים שיאפשרו להם לשלוט ולהשליט את המחשבה הקומוניסטית מחדש על מדינת ישראל.

הדיון היה מכובד רק מצידם ולא מצד הרב... זה מורכב, גם הרב דיבר בצורה "מכובדת" אבל אטומה ואדישה (=בלתי מכבדת)

אני מודע היטב לטהרת הכוונות של מוטיבצית האחדות של המחנה הליברלי הפרו גיוס, ויודע שהם לא רוצים את החרדים בצבא אלא רוצים את החרדים בלתי חרדיים בצבא. ואני גם מכבד את החשדנות הצינית החשדנית החרדית

ויחד עם זאת אחים לנשק כשרים יותר מאשר הרב בדיבייט הנ"ל (*הוא יותר צדיק ומקיים הלכה מהם והם באים הוגנים יותר ממנו בדיון)

רק בהעמדת פנים ורק להשיג את מבוקשם, הרב הסביר את עצמו. זהו יקבלו טוב לא יקבלו גם טוב.

מה שווה כל העמדת פנים אם באמת הם לא מתכוונים לזה?

אני לא קונה את זה שבגלל שבן אדם מדבר יפה אז לא משנה מה הכוונות האמיתיות שלו.

איך הם הוגנים? אני לא מבינה. 

או אנשים שחושבים שהם היחידים שצודקים ולכן דורסים על הדרך אנשים אחרים?

ליבם מלא כוונות זדון, או שכוונתם רצויה ודעותיהם אוויליות?

ועדיין, למה הרב (שמייצג בצורה די קלאסית את התודעה של הציבור החרדי) לא מוכן לפתח דיפלומטיה פתוחה או ישרה יותר. הבונקריות הזאת לא קלה לעיכול

איך הם יכולים לדבר על האמונה בשביל החרדים אם הם לא מבינים מה זה אומר?

שמעת מה אמר התלמיד לקראת סוף הסרטון? ה7 לאוקטובר והצורך הצבאי אינו מה שגרם להם לדרוש את החרדים בצבא, גם כשלא היה צריך חיילים עדיין הם נלחמו על זה. זה לא בגלל צורך אמיתי.

טוב אין מה לומר אני משוחדת קצת כי אני בדעה כמו הרב ויש לי סלידה מהחברה שבאו לפניו, אם הייתי במקומו הייתי מדברת יותר חמור.

בסוף הוא אמר את האמת, הוא ענה לשאלות שלהם, הם רוצים להגיע להסכמה אבל אין אפשרות כזאת, הרב לא ימציא אפשרות רק כדי להיות נחמד בעיניהם, אם אין אז אין. זאת התשובה שלו, הוא חזר על זה כמה פעמים והסביר כמו שביקשו, הם בחוצפתם אומרו שהם לא מוכנים לקבל את זה בתור תשובה, ועוד באים אליו בטענה שהוא לא אחראי שלא אומר לציבור שלו לפעול, אין מה לעשות יש כאן שתי תפיסות שונות לחלוטין, אין נקודת השקה.

לא הבנתי איפה ראית שהרב היה לא מכובד, בגלל שאמר שחילוניות זה תת רמה אצלם? הם שאלו למה חילוניות יותר גרוע ממוות והוא ענה. וזה נכון גם מה שאמר שאצל החילונים הדתיים הם מפגרים, ומרגישים התנשאות וכאילו רק הם צודקים, והאמת אצלם. 

אני לא מזוהה עם תנועת אחים לנשק אבל במהלך השיחה צודדתי בהם בעיקר בגלל ההוגנות בשיח. הרגשתי שהמוטיבציה להידברות היתה יותר כנה מהצד שלהם ושהעמדה המתגוננת של הרב שאומרת: "לא תהיה שום צורה של שיתוף פעולה ואין לכם מה לטרוח" היא עמדה מרגיזה / מתישה / מבאסת... הוא עושה הורדת ערך מטורפת לחילונים (* חצי קשור לכאן - תהיתי האם הוא עוצם עיניים/ משפיל מבט בגלל שאסור להביט בפניו של עז פנים, כלומר בפניהם).

אני מסכים עם זה שאחים לנשק בעייתיים וגם מסכים שהתקשורת בישראל עשתה דה-הומניזציה מטורף לחרדים ושיש שמחה לאיד על הצרות שלהם בקרב תומכי המדינה (ציונות דתית, חילונית) והשמאל...

אבל הסרטון הזה דווקא מתקף את הסיבה המוצדקת לקושי בציבור מול המנטליות החרדית, העקשנית, המתחפרת, הבלתי מוכנה לשיח בוגר, הבלתי מוכנה לשום צורה של חשיבה מחודשת.

אגיד יותר מזה - לדעתי אילו הרב היה מוכן להידברות על תנאים מגוחכים של צבא: "רמטכ"ל חרדי ירא שמיים, בסיסים נפרדים, הכשרות נפרדות, רובים נפרדים, הכל נפרד" - זה היה יותר טוב מאשר העקשנות: אי אפשר, לא יכול, בשום מצב, אין סיכוי. *העמדה* האדישה מרגיזה, לא הטענה...

- השאלה שהכי מציקה לי היא טענה שאמר הגרי"ז סולובייצ'יק לנטורי קרתא:

"האם ברוסיה הייתם מעיזים להפגין נגד השלטון? הלא הייתם חוששים לחייכם! מדוע אם כן כאן, בארץ ישראל, אתם מפגינים נגד הציונים?... אם כן, בסתר לבכם גם אתם נתפסתם לציונות!"

(זו טענה רדיקלית)

הכל מתחיל ונגמר בכך שנוח להיות חרדי. אמנן כועסים עליך בציבוריות ההמונית, אבל אתה יכול לחיות את חייך ויש לך הקלות כי אתה לא משתתף. להפך - אתה תפגין ותיאבק על זכויותיך כמה שצריך... אבל אתה לא צריך לעשות שום דבר, נוח לך שדברים ילכו וישתבשו, לא אכפת לך מיהודים שנהרגים בשדה הקרב, להכל יש לך תשובות, אתה משלב ידיים מסתגר ושולח נציגי ציבור להשיג קומבינות עבורך מממשלה שתתן ותתן. זו התנהגות צינית...

אני לא טוען שלא טוב להיות חרדי ולא יודע מי צודק. אולי באמת כל מי שלא חרדי הוא טועה. אבל הרגשתי בשיחה שהיתה שם עמדה לא ישרה... והרגשתי שההימנעות מהידברות היא לא מכבדת. ואני חושב שחרדי עם יושרה פנימית צריך לבקש אישור להתנתק מהמדינה ומשירותיה לגמרי, בלי שום עזרה או מימון. אם את זה הם היו צועקים יחד עם "נמות ולא נתגייס" אז ניחא, זה היה ישר...

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום