1. אתה יכול לנסות לפעול במישור הרומנטי: לקנות לאשתך פרחים, להשאיר לה פתקים עם מילות אהבה, להזמין סופ"ש במלון ולעשות מחוות נוספות כדי להתחבב עליה מחדש.

2. במישור הרציונלי אפשר להסביר לה שחייה של אם חד-הורית הם לא משהו. הילדה תסבול, ל"ע, הפרנסה לא תספיק. גרושה פלוס 1 תוכל להתחתן רק עם מישהו במעמדה, שזה אומר לטפל בילד/ילדים נוספים. מי צריך את כל כאב הראש הזה?

אני חושבת ומאמינה שצריך לפנות ליועץ זוגי/ איש מקצוע, ולא לאנשים בפורום.

בע"ה אתה אכן תקבל תמיכה מאנשים, ואפילו מכאלו שעבר4ו חוויות דומות,

אך לדעתי בשביל להציל את הנישואין- וגם לבנות משהו בריא וטוב לטווח הארוך אני חושבת שצריך מישהו שמתעסק עם הדברים, יודע מה לשאול ומה להציע ע"מ שבע"ה זה באמת יצליח.

המון בהצלחה! הרבה חיזוקים, ובע"ה שתראו ישועות ותצליחו לצאת מהמצב הקשה.

אני מכירה מטפל זוגי אחד (לא מטיפול אלא היכרות אישית), אשלח לך פרטים באישי. אם נראה לך לא מתאים- תבקש פה מאנשים- יש כמה שמכירים יותר ממני.

בהצלחה גדולה.

ממש נשמח לעזור לך בפרגון, תמיכה וכו'...

אך אם חשוב לך להגיע לפתרון אמיתי (וכך אכן נשמע מדבריך),

חשוב מאד לפנות לטיפול מקצועי!!!

למפרע השיטה של ללכת לעבוד בלילה אחרי לידה - מתי שהאשה חלשה וצריכה יותר סיוע הוא לא היה נכון - ורואים לפי התוצאות

ןפעם הבאה לפני כאלו צעדים צריך להתייעץ עם מישהו שמבין, 

תלכו יחד למלון וכדו' ליום  רק בשביל לדבר ולהקשיב אחד לשני ולדבר על זה

ופשוט תקשיב לה.

אחרי שהקשבת לה תסביר לה בעדינות שאתה ממש מבין אותה ושהיא די צודקת במה שהיא אמרה, ואתה אוהב אותה ומעריך אותה על כל הקשיים שהיא עברה והנפילות שלה מובנות לך ולמפרע אתה מבין שהיית חסר לה ולא היית צריך לעזוב אותה והייתם צריכים להסתדר באופן אחר וזה מה שגרם את כל התקרים, ומכיון שהמצב נהיה כ"כ קשה עדין ושביר תבקש ממנה על מנת להמשיך את הקשר וכו' שתלכו יחד לייעוץ זוגי כי לשבור את הכלים זה יכול יותר להרוס מאשר לבנות.

בינתים תתמסר למעלה מיכולתך עבודה לתת הרגשה הכי טובה לתקן את מה שצריך בבית וכו' - לא לפנק,לתת את ההרגשה שאתה דואג לה כמה שיותר ואכפת לך ממנה.

אוכל לתת באישי ריעון ליועצת זוגית

לדעתי, אל תסכים "לעזוב את הבית"..

מה פתאום שאתה תעזוב?

מה זה "התאהבה במישהו" כשהיא נשואה.

מבחינה הלכתית ומשפטית, כרגע היא במצב גרוע יותר. אתה לא אמור "לעזוב בית" אחרי שאשה מתכתבת עם מישהו אחר.

אם תעזוב - מי אומר שיהיה יותר טוב? כמו שיכול להיות כך, יכול גם להיות ההיפך.

לכן לענ"ד, אתה קודם כל צריך להפסיק להיות מבוהל. אל תפגין "תלות" בקשר איתה, זה יכול לגרום לה להרגיש "עושה טובה" ושאינה צריכה את זה. תתנהל בנחת, בנעימות, ללא שמץ הרמת קול, אך לא בתלות. אל תקבל "אולטימאטום" של שבוע.. אין דבר כזה.

תגיד לה, שהצעד היחידי שאתה מוכן לעשות - הוא התייעצות אמיתית, מקצועית, עם מישהו מבין ענין ומוסמך, כדי לנסות להחיות מחדש.

אתם אכן, עשיתם קצת "שטויות" לפי תיאורך, בתקופה שעברה, אך הכל מרצון טוב ומאחריות לפרנסה וכו' - בוודאי לא דברים שאתה היית "לא בסדר" ביודעין.

זה רק מחזק את הצורך בעזרה, מתונה ויציבה, לשיקום.

אדם שאינו נוהג באלימות, חלילה, בביתו - אף אשה אינה יכולה "לפנותו" משם. ואם חלילה דברים יגיעו לבי"ד, הרי שהניסיון שלה לקשר עם מישהו אחר, יהיה בעוכריה.

את זה אני כותב לא כדי שתרצה "לסיים" אלא הפוך: כדי שתרגיש רגוע יותר, וכך יהיה סיכוי לניסיון שיקום בעזרת ייעוץ.

בס"ד

קודם כל ברור שצריכים ייעוץ אובייקטיבי מגורם מוסמך.

גם אם אשתך לא מוכנה אתה יכול לפנות לייעוץ ראשוני כדי להבין את המצב בצורה אמיתית ומציאותית יותר.

זה מאד אצילי לקחת אחריות על הכל, אבל ממה שכתבת לא היה נראה שעשית את הדברים בניגוד לרצונה.

ככה התנהלתם, ככה החלטתם ביחד, וכעת שניכם אמורים לשאת בתוצאות, וביחד לתקן את הדברים.

גם אם היו דברים שגויים בהתנהלות שלך, על פניו, זה לא מצדיק את ההיסטריה הזאת.

ו....

סליחה שאני אומרת את זה, אבל החיים הם לא סרט רומנטי, אז אל תיקח על עצמך תפקיד של גיבור טרגי.

"אם אתה באמת אוהב אותה, תן לה ללכת..."

מה שנראה לי הכי הכרחי כרגע זה שתעשה חושבים, תנסה להירגע מכל הרגש הזה,

ולחשוב בהיגיון. עם השכל. זה מאד לא פשוט, אבל הכרחי.

איך בדיוק עזיבה שלך את הבית אמורה לעזור לזוגיות??

יש היגיון מאחורי הדברים? מהו?

מה זה להתחיל מחדש מ0?

ובעניין הפגיעה החמורה באמון שלך,

לא כתבת מה הייתה התכתובת שלהם, אבל מובן למה קשה לך שוב לתת בה אמון.

(וכדאי לחשוב ברצינות אם זה באמת מה שאתה צריך לעשות)

עם זאת במידה ואתה מחליט כן לתת את האמון הזה, זה חייב להיות עד הסוף.

כי אחרת זה מאד מאד קשה.

תחשוב על הדברים ברצינות, תהייה אמיתי עם עצמך.

והרבה תפילה.

בהצלחה רבה.

וזה מה שמוביל אותה למעשים קיצוניים.

ייעוץ? לא יודעת אם אפשר "לגרור" מישהו לייעוץ. אני חושבת שזה הצעד הכי נכון אבל האם היא תסכים לזה? נשמע שלא.

נשמע שהיא צריכה קודם כל איש מקצוע ש-היא תדבר איתו, שיעזור לה להבין לאן היא מנתבת את התחושות שלה שאחרי הלידה, איך היא יוצאת מהבלבול והסחרור הזה?

לדעתי רק אחרי צעד שכזה היא תהיה בשלה לייעוץ זוגי.

ואתה? תפקידך בזמן שהיא מטפלת בעצמה לתמוך בה. להיות איתה ולעודד. לא להסכים/לקבל את כל מה שהיא עושה!!! מה פתאום?!?! מה זה תמונות עירום למחצה או התכתבות עם גבר אחר?? זה לא לעניין.

אתה צריך להיות שם, אבל להיות משענת איתנה! לא להיות קנה רצוץ... אתה צריך להוות בשבילה משענת, קיר חזק שהיא יכולה לסמוך עליו שיוביל אותה לדרך הנכונה.

נשמע שאתה בעל מקסים, אבל קצת-סליחה-נכנע... איך סלחת לה מהר כ"כ על ה"בגידה"? היא ביקשה סליחה? היא חזרה בתשובה?

נשמע שהיא בעצמה מבולבלת...

אל תעשה בשבילה את העבודה. נכון שתפקידך לסלוח אבל חלק חשוב מהתהליך זה שהיא תבקש א תהסליחה הזו. היא צריכה לרצות להמשיך לחיות איתך.

אגב, כתבת שהיא צריכה הפסקה. למה? לאן ההפסקה תוביל אותה?

היא צריכה מישהו שיעורר אותה, לא שיאפשר לה... שיחזיר אותה לתלם. אחרת היא רק תיכנס לתוך החור השחור הזה...

לא כתבת איפה המשפחות. המשפחות מעורבות?

אמא שלה יודעת מה קורה איתה?

יש לה קשר טוב עם ההורים שלה?

האם עירוב ההורים יזיק או יעזור?

כשאני הייתי בדכאון עירוב המשפחה שלי רק סייע... וב"ה עכשיו המצב הרבה יותר טוב!

אחד הדבריר הבסיסים בזוגיות בריאה היא לישון כמה שפחות לילות מחוץ לבית, לא חיים בשביל העבודה והיא לא מקדשת שום דבר.

כמו שכולם אומרים צריך ללכת ליעוץ זוגי ומהר

מה עושים אנשי קבע?

אבא שלי היה מגיע פעם ב.. הביתה וגדלנו כמו שצריך ולהורים שלי יש את הזוגיות הכי בריאה שאני מכירה.

הוא עובד לילות, בבקרים הוא בבית. מה הבעיה?

הבנאדם מפרנס. העבודה אכן לא מקדשת שום דבר אבל ידוע לכל שקשיים כלכליים וחובות שתופחים הם מכשול בזוגיות.

האישה צריכה לדעת איך היא מנתבת את הרגשות שלה למקום טוב, מבלי קשה לאם בעלה עובד לילות או בקרים.

(מניסיון של בעל שעובד לילות).

מצטרף לדן לעוד מישהי. כדאי לכם מאוד מאוד מאוד ללכת ליעוץ זוגי.

נראה שאשתך נמצאת במשבר. היא צריכה תמיכה נפשית. אל תעזוב את הבית ותתן לה לקבל את העזרה ממישהו אחר......

גם אם אשתך חושבת שהכי טוב בשבילה עכשיו זה הפסקה, זה לא אומר שהיא צודקת. ואם אתה חושב שצריך לחזק דווקא את הזוגיות את תעשה את מה שאתה חושב.

לגבי האולטימטום. אל תפחד ממנו!!!! זה לא יהיה כ"כ פשוט להתגרש גם אם היא רצינית בקשר לזה (זה תהליך שדורש המון זמן ולא פשוט בכלל לבצע אותו במיוחד בגלל המיילים שתיארת). יהיה לך מליון אפשרויות להשקיע בזוגיות ולתקן אותה.

רק כדי להכנס לפרופורציות: בדר"כ הרעיון של להתגרש לא מגיע בבום כזה כמו שתיארת. זה דברים שהבעל והאשה מדברים עליהם המון לפני כן (לא שבועיים) ובוודאי שהתנאי להמשיך את חיי הנישואים הוא לא ריחוק לכמה זמן... נראה לי שאין פה כוונה רצינית בכיוון הזה.

מה זה "אין לי לאן לפנות"??? לעזרה מקצועית דבר ראשון!

יש המון יועצים גם במגזר הדתי (בטח במכון פועה יוכלו להפנות אותך אם גוגל לא עוזר).

לפעמים צריך לנסות כמה, עד שמגיעים ליועץ שהכי מתאים לשניכם, וחשוב לא לוותר.

אם היית צריך כיליה, חלילה, היית מוצא את הכסף. זו כיליה - תמצא את הכסף.

הסיבה צריכה להיות-כי אני נלחם על הזוגיות שלי...

יש מישהי/מישהו שאשתך כן מעריכה ומוכנה לשמוע את דעתו?

בס"ד

האמת שהזדעזתי לקרוא את הדברים.

שיהיה לך בהצלחה רבה בדרך שבחרת.

אם אשתך לא מוכנה לבוא למייעץ זוגי אז תלך אליו לבד.

המקרה הזה לדעתי צריך עזרה מבחוץ ופורום כמו זה יכול לעזור אבל זה לא מספיק!

אתה צריך לדבר עם איש מקצוע שישמע בצורה ברורה מה קורה.

נראה שנפלו עליך פתאום דברים בבת אחת. גם מה שאמרת "תוך כשבועיים גילתי עוד המון פרטים קטנים שהצטברו אצלה עם הזמן" , וכל מה שסיפרת אח"כ. לדעתי כדאי לך מאוד ללכת ליעוץ אפילו בעצמך ולא משנה כמה כסף זה יעלה לך.

ובהחלט מצטרף ל"אביוס" בדעתו שיש לך סיבה הרבה יותר טובה להשאר בבית מאשר כסף - הנישואים שלכם.

ברגע ש"התהפך הענין" ואתה הפסקת להיות תלוי בה, זאת התקוה היחידה.

זיהום זה עוד לא אומר המצב אבוד.

וזה שבינתיים תרגעו בלי ויכוחים - גם טוב מאד.

אבל אתה צריך להסביר בהזדמנות קרובה, שהעובדה היא שאתם לא הייתם בתקשורת סבירה לגבי הדברים הבסיסיים ביותר.

ותקשורת - זה הבסיס להכל.

אשר על כן - אתם צריכים הדרכה, איך לתקשר בצורה נכונה. היא צריכה הדרכה מה מספרים, איך מספרים, מה עושים ומה לא. זה מה שנקרא "יעוץ". הדרכה.  היא צריכה להבין שזה לטובתה. כמו שבזיהום אינה מטפלת "לבד". גם ב"זיהום" הזה היא צריכה עזרה, כדי שהתקשורת התקינה תוכל לעלות על דרך המלך.

שתלכו להכוונה מקצועית!! 

אני רוצה לספר לך שאני מכירה אישית זוג שמה שאתה מתאר היה קורה באותם עוצמות כמו אצלכם (כך זה נשמע

לפחות..) והבעל בהתחלה חשב שהוא יודע הכל ולא רצה ללכת לטיפול (גם כי המשפחה שלו דחפה אותו לחתוך)

והסכים בסוף רק בגלל שזה היה או זה או לחתוך והוא קיבל כזה ניעור שהוא הולך לאבד את הבית שהקים..

וגם אישתו היתה מתפרצת בזעם ומרימה עליו ידיים

ואני מכירה אותה מאד מקרוב היא חברה מאד טובה שלי, וכיום אחרי תהליך של שנתיים הם מקסימים וטוב להם, יש

מעידות לפעמים (לא ברמה של אלימות כי בכל אופן יש דברים שזה קו אדום...) 

בקיצור כיום הם זוג מקסים שטוב להם ביחד ולא מפסיקים לעבוד על עצמם לרגע..

כי נישואים זה עבודה...לכולם.

בהצלחה, זה באמת לא פשוט מה שאתם עוברים..

אבל תדע שזה אפשרי, כי אם הם יצאו מיזה אני מאמינה שכל אחד יכול...

אתה עדיין יכול ללכת למייעץ זוגי לבד. קרא את התגובה הקודמת שלי... נראה שאתה מאוד מבולבל עם כל המידע החדש.

אתה כותב:

"היום כבר החלטתי שדיי אני יותר לא רוצה ......ואם אשתי לא רוצה לשנות ולתקן את הקשר אז אין יותר מה לעשות".

ומצד שני:

"אני שוב מבולבל לא יודע מה לעשות

מבחינתי לעזוב עכשיו זה בכלל לא משהו שהוא אופציה".

נראה לי שאתה חייב דחוף ללכת לבד למייעץ.

גם אם אשתך לא רוצה ללכת!

אולי גם ייעץ לך איך להביא אותה גם כן... (אבל לך למישהו מומלץ .לא סתם..)

קודם כל לגבי יעוץ - תלך אתה להתיעץ עם איש מקצוע גם בלעדיה.

לדעתי נוצרה בינכם דינמיקה מסוימת של כעסים\מריבות וצריך לצאת ממנה (צד אחד נפגע -> מגיב -> השני מגיב ... וכך מגיעים למקומות שלא רוצים ).

לדעתי אתה צריך לנסות לשבור את מעגל הקסמים הזה לא ע"י ויתור אלא ע"י יצירת דינמיקה חיובית.

לפי מה שאני מבין יש אצל שניכם הרבה פחד (אני קלטתי חתונה אחרי פרדה של שניכם\ אקסית שמטרידה, הסתרות של מצב רפואי ועוד). לדעתי אתה עשית צעד גדול כמו שדן אמר והפסקת להיות תלוי. 

לדעתי אם תצליח קצת להרגיע את הפחדים שלה זה יכול לעזור לשבור את מעגל הקסמים - למשל לשבת איתה ולהגיד לה שאתה תומך בה ותהיה איתה בלי קשר לאם יהיה לכם עוד ילדים.

ועם זה היא מסתובבת בבטן... לבד... כבר חודשים....

קח אתה את עצמך בידיים

אתה כרגע הצד החזק בבית שלכם- יש לך כוח כדי לבוא לשאול פה, כדי לרצות לעשות משהו

לך ליועץ זוגי- אתה, לבד, עם עצמך

ספר לו מה שכתבת פה- ועוד

תשאל אותו- מה עושים?

אני אצטט אותך- כדי שתראה שוב את האמת

"אני מאוד מודאג
ולמרות כל ה***שקורה וכל מה שנאמר אני עדיין מאוד אוהב אותה
היא קשה אבל משלימה אותי
ואנחנו מבינים אחד תשני
מה הפתרון הכי טוב כרגע???"

אשתך בתקופה של קושי עצום

היא לא מבינה איפה לשים את עצמה- לא כל שכן איפה לשים את הקשר איתך...

היא צריכה אותך

שיהיה רפואה שלמה מן השמיים

אם אתה רוצה להילחם על הנישואים האלו אתה לא יכול לקום וללכת כשקשה.

היא צריכה להיות בטוחה שלא תלך. שאתה נשאר. נלחם.

אם פחדת שהיא פשוט תתמוטט הדבר היחיד שהיית צריך לעשות זה לקום ולחבק אותה חזק חזק. להגיד לה שאתה פה ושתעברו את זה ביחד-מה שזה לא יהיה.

האריזה עושה את האפקט ההפוך.

השאלה איפה תחיה לא צריכה לעלות. אתם חיים יחד. נקודה.

עכשיו-מה הלאה??

אם אתם באמת רוצים להתקדם אתם חייבים להשאיר את "איפה אני אחיה" מאחוריכם כשההחלטה הזו סגורה ושלמה.

ובמקום לצאת ולהמשיך לריב הוא פשוט בא ומחבק ומנשק ואומר לי כמה הוא אוהב אותי וכמה אני חשובה לו וככה לאט לאט אני נרגעת ואנחנו מדברים...

אני יודעת שאני לא בסדר שלא צריך להשפיל ולדבר מילים לא יפות ולצעות על הבעל..

לפעמים ההשפלה הזאת אומרת קום תתייחס אליי, תאהב אותי..

לדעתי תקבעו לכם שאתם נפגשים X זמן ביום וישנים ביחד וככה תתחילו לבנות חוויות טובות ביחד ומיזה תתקדמו!

את צריכה להפסיק עם "להשפיל" לגמרי.

מוטב תאמרי לו במילים שישים אלייך לב, שזה חשוב לך.  וגם אם כבר קרה - טוב שתסבירי אח"כ שזה כנראה היה "אמצעי" לתשומת הלב.  גבר שמצטברות אצלו חוויות משפילות מאשתו - זה גרוע מאד.  וטוב שהוא פיקח וסבלן.

[אגב, המקרה שלך ושל הכותב שונים לגמרי. ואין להסיק מזה לזה לדעתי]

אבל כנראה שלעולם לא אצליח באמת..

זה מאד קשה להפסיק!

לפעמים מהדיבורים שלי הוא יותר מידיי בשוק שהוא לא מצליח להגיב. אז הוא פשוט שותק וזה עוד יותר מעצבן.

אפשרי ומחויב לשנות,יש דרכים יותר מכבדות לבקש יחס,לכי ליעוץ.

ותדעי שהמצב הזה שהוא "בשוק" מצורת דיבורים (ויתכן שהוא לא ב"שוק" מצורת הדיבור' כפי שאת חושבת, אלא מאד נפגע ולוקח לו זמן להשתחרר מזה) - זה כבר מצב מאד לא טוב.

וזה שאת עוד אומרת ש"זה עוד יותר מעצבן" שהוא שותק - מראה שאת פשוט "לא תופסת" היכן את עם זה... לעשות דבר כזה נורא - שגורם ל"תגובה" כ"כ קשה אצל הזולת, ובמקום לומר "כמה נורא", את חושבת על כך שאותך "עוד יותר מעצבן" שהוא לא מצליח להגיב על עלבונותייך?! רק אַת ואַת?!...

תתפסי את עצמך, זה לגמרי אפשרי. ענין של החלטה, קביעת התנהגויות ודרכי תגובה, גבולות, ותירגול של יישום ההחלטות, בעקביות.

"נחשדת על אשת איש נאסרה על בעלה".

לפסוק הלכה בצורה כזאת.

אל תבוא לפה עם אמירות של "לפי ההלכה" צריך לפרק לבני אדם את החיים!

זה לא מועיל לאף אחד

זה שקר גס ומגעיל- על דעת ההלכה

כל מה שאתה עושה זה לייאש, להרפות ידיים,

להשניא את ההלכה

לפרק בית שיש לו עוד תקווה לקום

אם אתה רוצה לדעת באמת מה ההלכה בנדון-

אתה חייב לדעת המון פרטים על המציאות- שאף אחד מהם אתה לא יודע מהפורום

אתה חייב לדעת המון דברים בהלכה- שרק רבנים מומחים יודעים

ואתה חייב לדעת להסתכל בעיניים לאדם שאתה אומר לו את זה- ולהתקפל מכאב על אמירה כזו חריפה

ואתה לא כל אלו- אז תסתום

(נכתב אמנם בעצבנות גדולה- אך גם בשיקול דעת זהיר)

(אנונימית שכתבה עכשיו-

כדאי לך מאוד מאוד ללכת לייעוץ

שילמדו אותך איך לשבור את המסכה של כוח- כדי לומר לבעלך- אני זקוקה לך, להיות כנה איתו ולא להלחם איתו כדי לקבל יחס)

ולפי מה שכרגע ראיתי שכותב השואל בהמשך, אכן הענין כלל אינו פשוט.

כמובן, אני לא "פוסק" כאן - לא מכיר מספיק לא את המציאות ולא את ההלכה.

 בלי להתייחס להלכה שלא עיינתי בה -

בגלל שהגבת על תגובתי לאשה אחרת (לא לפותח השירשור), ששם אין הענין הזה בכלל, אלא סתם של דיבור לא ראוי מצידה..

והבנתי כאילו על זה אמרת ש"חייבים להתגרש"...  טעות בהבנה, כתוצאה מטעות בשירשור.

גם אם ייתכן שאפשר למצוא איזה רב שמתיר, מה שברור שעל פי התורה לא ראוי לעזור לנישואין כאלו, ואם הקב"ה אומר שזה לא מתאים הוא כנראה יודע יותר מאיתנו, וברור שאם על פי ההלכה זה לא מתאים הרי שכ פעם שנמצאים ביחד זה רק יאמלל את שניכם יותר ויותר.

ולדן אני מסתכל הרבה על התגובות שלך שתמיד משקפות הבנה עמוקה בנפש האדם עם המון פקחות ישרות ובגרות ורצינות, תודה על כל התגובות.

שהבאת אינו מדבר על המציאות כפי שהוצגה כאן.. ואינו אומר שכאן זה כבר "אסור".

אבל הוצגה כאן - וביחוד בהמשך - מציאות כעורה מאד, מצד הנהגתה של האשה. ולא בטוח שאחרי שדברים הגיעו לידי כך - ניתן לומר לגבר: תתייעץ..  קודם כל, לגיטימי שינהג כהבנתו. אם היה מאד רוצה - היה יכול להתחיל לשאול שאלות-חכם ו"שאלות יועץ".

נדמה לך שכל פעם "לא נורא" אבל עלבונות לעיתים נבנים מצטברים וגורמים לעוינות פנימית שכשהיא מתפרצת קשה מאוד להתמודד איתה! את אט-אט ובשיטתיות הורסת את היחסים שלכם. בסלחנות שלך כלפי עצמך וההתנהגות שלך את מביאה על עצמך צרות צרורות.

זה לא "מתימטיקה"....

אם הוא לא היה אורז, באמת, היא גם לא היתה מתקשרת ולא היה קורה כלום..

מה שאת אומרת, זה נכון אחרי שהיא מפנימה שהוא אינו תלוי בה - מה שעד עתה היה נראה לה כנראה הפוך והוזיל את ערכו בעיניה עד כדי שאינו "משען" באמת.

התהליך הזה, מברר לה בהרגשה שהיא צריכה אותו, אחרי שפעל באופן נורמלי ובריא ובכל זאת נשאר עם כל הרצון הטוב לתמוך ולעזור. וגם מברר לעצמו את הדברים.

נקוה שאף אחד לא יזקק לכך..

ברגע שהיא מרגישה שאתה לא תלוי בה, ומצד שני אתה מוכן לעזור לה - חזרתם במידה רבה לנורמליות.

אתה צריך להיו כאן הגבר. במובן החיובי.

לא להיות "סמרטוט", כן להיות נדיב. כשהיא מבקשת, כשהיא תופסת שזה מחייב גם אותה לנאמנות.

אולי יכול להיבנות מתוך החושך הזה אור גדול. בתאני שזה יהיה עקבי: לא מתקפל בפני השפלות, גם לא יורד לרמה הזאת. כן מוכן לקבל "תשובה", להבין את מצבה. לתמוך. תן לה לחזר אחריך.. ותיענה ברצון ובאיפוק.

אני יודע זה קצת מהפך מכל מה שכתבתי
היום (שישי) החלטתי לעזור קצת לאשתי לקחתי אותה מהצהרים ונסעתי להורים שלי
היא טענה שהיא מאוד עיפה תנקה ותלך לנוח
חוץ מזה בשבמת מתחילה לעבוד ב6 בבוקר
הכל היה בסדר עד בערך לפני שעה
אני והבת שלי נרדמהו יחד ואני לפתע התעוררתי עם תחושה מאוד לא טובה
בבטן
האינטואיציה שלי מאוד חזקה ולא טובה בדברים האלה יותר מידי
ראיתי שאשתי שלחה לי הודעה אם אני ישן בערך שעתיים לפני זה וכמובן שישנתי אז לא הגבתי
ברגע שכמתי כתבתי לה ישנתי עם הקטנה
לא היתה תשובה
נסתי עוד המה הודעות
עד שהקטנה קמה לקח בערת חצי שעה להרגיע להאכיל ולהחזיר לישון
פה התעצבנתי כי אשתי אמרה לי במפורש כל דבר דבר איתי אני זמינה
כתבתי לה המון תודה על העזרה
ואפילו ניסיתי לחייג
אך ללא מענה
לקח לה חצי שעה לענות לי
והיא רושמת לא ראיתי תהודעות הכל בסדר
אמרתי שכן
שאלתי איפה היא למה לקח לה המון זמן לענות
היא כותבת שיצאה לתל אביב עם כמה חברים
כמובן שבשלב הזה זה אומר עם גבר זר סביר להניח מנסיון קודם
זה שבר אותי לא אוצה איתה שלום בית
לא רוצה אותה יותר נקודה .
שרשמתי לה שזה לא בסדר שלפחות יהיה לה את האומץ לומר לי שהיא בדייט
ולא לתת לי תחושה של תקווה אפילו מינימלית
היא ענתה לי שהיא לא נותנת לי תקווה היא דואגת ללימודים שלי ולי ויש לנו מינוס משותף שצריך לסגור וכאדם לא מעבר

טוב כך המצב לא יכול חהמשיך
אני כל יום מרגיש חולה בגללה פיזית חולה הכל מתהפך לי
אני כבר לא מכיר את האדם שמולו אני מנסה להתנהל
הוא נראה כמו אשתי אבל מבפנים אדם זר.
אני עדיין צעיר 27
אני חושב שהגיע הזמן להתחיל לחשוב גם קצת על עצמי
הבת שלי תמיד תשאר הבת שלי וממה שאני רואה הקשר שלי איתה בעקבות כל מה שקרה רק התחזק
אני כתבתי לה שמחר שאני מחזיר את הקטנה נשב כמו בוגרים ונסגור את הפינות הקריטיות התנהלות חשבון בנק נשב על הגט כדי שנעשה אותו כמה שפחות כואב לשנינו
אני לא רוצה לפתוח איתה מלחמה כי בסוף לא תתן לי להתקרב לבת שלי
ובשלב הזה היא כל מה שמעניין אותי


הרגיז אותי שהיא הפכה אותי לבייבי סיטר שלה 

(בשולי הדברים- אל תתרגז שהיא עשתה ממך בייביסיטר- תשמח שהיא נתנה לך זמן איכות על הילדה שלך.)

ההחלטה לשבת ביחד כמו בוגרים לדבר- נכונה

תעשו את זה בשום שכל

לא באמוציות

חשוב ביותר מאוד מאוד!!

תלכו ביחד ליעוץ או גישור

הדברים שיעלו להם מאוד חריפים, מאוד טעונים- יהיה לכם קשה לשמוע אחד את השניה\ אחת את השני

שיחה כזו תהיה קשה לכם. כדי לעשות אותה בצורה מיטבית- אתם צריכים גורם שלישי מקצועי

מצטער מאד לראות שכתבת בשבת. ה' יחזיר את כולנו בתשובה שלמה.

ב. בכל זאת - בגלל חומרת הענין: אני חושב שאתה צודק. צריך רק לוודא שמה שהנחת נכון. אבל אם היא אכן בגדה בך עם גבר זר, זה גועל נפש ושיפלות - יש גבול למה שאתה צריך לקחת על עצמך. תעמוד על קשר חזק עם ביתך, היום זה גם מקובל יותר לרצות שהאיש יהיה שותף כמה שיותר מלא בגידול ילדיו.

תתעודד ותתחזק - אתה כנראה הרבה למעלה ממנה.

שלום לך,

הסיטואציה נשמעת ממש קשה.

כל הכותבים בפורום יכולים להציע עצות שונות אבל אנחנו לא רואים את כל התמונה ולכן הכי חשוב זה ללכת לייעוץ זוגי. אם יש קשיים כלכליים אני בטוחה שיש למי לפנות בתשלום לא גבוה מדי [אולי מקופת החולים/ מכון ינ"ר וכו'].

הייעוץ יבהיר את הכל ויוציא את אשתך מהחלומות ש'בחוץ יותר טוב'. כל שקל שווה בניה של בית

בהצלחה.

תעבוד עליה שאתה מתאה במישהי אחרת אולי זה ינער אותה...

ההתנהגות שלה למטה ממגעילה ומבחילה - ותשתמש בתובנה הזו כדי להשתחרר ממנה ומ"אהבתה" כמה שיותר מהר. בצורה מכובדת ויעילה.

לפי מה שאתה מספר - איננה ראויה לחלוטין ל"אהבתך". אשה מסכנה מבולבלת עם התנהגות מושחתת. כדי לא להתפוצץ - אתה יכול קצת לרחם עליה שהגיעה לכזו שיפלות. יש להניח שגם הענין ה"חדש" אין לו סיכוי להחזיק הרבה.

אכן, היית "עיוור". טוב שנפקחו עיניך. יש לי רושם שזה גם עזר לך להיות יותר "בן אדם", לא תלותי בכל מיני הבלים. חשוב מאד להמשך.

נראה לי שמה שקרה לך זה לא בדיוק שהיית מאוהב לא דוקא בגלל זה

אלא שפשוט כושר השיפוט שלך מתערער כשאתה נמצא בתוך הסיטואציה. זה קורה כשאדם היה לו חבר טוב או קרוב משפחה שפתאום הוא צריך לשנות עליו את כל דעותיו מהקצה לקצה.

למרות שכל העולם אומרים לו שרגשותיו היו מוטעים והנK הוא פושע וכו' הוא לא מסוגל להפנים את זה ללב וקבל את זה.

גם אני עברתי תהליך דומה אמנם במישור אחר לגמרי.

אתה חייב לדעת שכל מי שמסתכל על האשכול הוא מרגיש בדיוק כמו שתיאר ד. בתגובה הקודמת. ומה שאתה מתנהג עכשיו זה בדיוק מה שכל אחד אחר ייעץ לך לעשות.

אמרת שזה סופי מבחינתך, אז תחשוב טוב על ההשלכות:

אשתך תהיה מפורקת!!! אחרי ניתוח, גירושין, קשר שנפלה לתוכו (עושה רושם שהיא לא היתה מעוניינת בו אלא עשתה זאת מתוך קושי נפשי מטורף)

מצב רפואי על הפנים, תת תזונה-

אתה באמת חושב שהיא תצליח לגדל את הילדה ממקום בריא??? תחשוב מה הכי טוב לילדה!

אשתך נשמעת כמו שבר כלי, שמצבה הדרדר כ"כ ואתה לא היית שם לעזור לה,

כמה קריאות זעקת הצילו, וזה רק מהתיאורים שלך ולא שלה...

בא לי לבכות!

זה נקרא לאהוב?

אתה כועס על שבירת כלים כשהיא עברה דברים כ"כ קשים לבד? אין מצב שהייתי הולכת לרופאת נשים בלי שבעלי ידע על כך ויבוא ללוות, ויהיה שם לשמוע את הבשורה הנוראה ולתמוך!! ולהקשיב ולתמוך!! למה הבאת אותה למצב שהיא זקוקה נואשות למישהו זר שיקשיב לה??

ועוד אין לה הורים תומכים, מה???

אולי קריאות המצוקה שלה עברו את הקו האדום כך שא"א להציל את הזוגיות שלכם, אבל תחשוב על העתיד שלך!

תשאל את עצמך איפה טעית וזה ממש לא מסתכם רק בעבודה בלילות וחוסר עזרה עם הילדה.

מצד שני, עצם זה שאחרי טעויות נוראיות של שנים הייתה לך מחשבה לתקן, מראה שבכל זאת נשאר בך ניצוץ של אנושיות, אז בשביל העתיד שלך ושל הילדה, אתה צריך בדחיפות להבין מה כ"כ חמור בהתנהלות שלכם שגרמה למדרון כ"כ חלקלק, איך אתה משנה את עצמך, מה זה חיי נישואים, מתי פונים לייעוץ מקצועי (לא כשמגיעים לתחתית התהום) וכו'.

שב עם מישהו שמבין בדברים כדי לדעת איך לתקן והצליח בהמשך החיים.

בהצלחה לך!

בהצלחה לאשה המסכנה!

בהצלחה לילדה! מתפללת שתזכה לגדול בבית של אהבה, וכשהיא תהיה גדולה, תוכל להתייעץ עם מבוגרים מכילים ואוהבים.

קבלת ההחלטה מבלי ללכת לייעוץ אינה חכמה. הכל רגשי עכשיו אצלך ואצלה. אתם תתחרטו על זה אם לא תגיעו להחלטה ממקום שכלי, כי רגש הכעס יעבור ובדייטים בחיפוש אחר האהבה השנייה תתגעגעו זה לזה. בגידה זה דבר נוראי אבל אפשר לעבוד עליו ולא 'לשבור את הכלים' ולהתגרש. זה הכי קל... תחשוב על זה עוד קצת...כואב הלב עליכם ועל הילדה.

יכול להיות שאת צודקת, ולאשה המסכנה (שלא שמענו את דעתה בכל הסיפור הזה) היה משבר, ולא היתה לה אוזן קשבת, ...

אבל זה לא מצדיק כלום מבחינתה. יש קווים אדומים שלא חוצים. אשה שמוסרת תמונות בעירום חלקי שלה לגבר זר, ונפגשת איתו ללא ידיעת בעלה, ומזמינה אותו לביתה (ומסלקת את בעלה מהבית לצורך כך), עברה כל גבול!!! זה צריך להיות ברור לה ולכל המעורבים בסיפור.

בכל אופן כדאי לכותב לברר עם עצמו איך לבנות זוגיות בריאה בפעם הבאה.

ולך יגאל - שיהיה הרבה בהצלחה, נגעת בלב של כולנו.

בס"ד

זעקות הצילו והוא לא היה שם כדי לעזור לה??

"למה הבאת אותה למצב שהא זקוקה נואשות למישהו זר?"?

"קשר שהיא נפלה לתוכו?"- מה זה נפלה?

גם לאדם הכי חולה בעולם יש בחירה חופשית, כמו ששהיא ידעה לבקש עזרה מגבר זר יכולה הייתה לבקש את זה מבעלה.

להאשים אותו בבחירות ההזויות זאת פשוט אכזריות.

אין שום דבר בעולם שמצדיק בגידה.

אין שום סיבה בעולם שבן אדם יקשור את עצמו לאישדה כזאת לכל חייו.

יש לו ילדה ב"ה. זה לא אומר שמגיע לו להיענש עד סוף חייו עם אישה כזאת.

אני באעמת לא מבינה מאיפה יש לאנשים את העוז לכתוב דברים כאלה,

ולהאשים אדם בצורה הזויה כזאת.

טוב. התחרטתי.

בטח יאכלו אותי פה

רציתי להעיר,

לפי התיאור של 'יגאל', אשתו נכללת בהגדרת חז"ל "משבר כלים בחמתו" 

הוא כותב כך:

אשתי אחרי עוד מריבה מטורפת שעברה לפן דיי אלים מבחינתה של זריקת חפצים עלי ושבירת כלי מטבח והרביצה לי קצת 

שימו לב. מתאים לגמרי להגדרת חז"ל.

חז"ל אומרים על אדם כזה שהוא פטור מן המצוות.

כלומר, חז"ל ירדו לסוף דעתו, שיכולת הבחירה שלו מוגבלת.

ככלל, עם קצת רגישות - שלפעמים איננו מוכנים לחלוק לאדם שממיט אסון על אחרים ועליו, ניתן להבחין שאיננה לחלוטין אחראית למעשיה.

נקודת הבחירה שלה נמוכה יותר משל האדם הממוצע. עד כמה? אינני יודע, אך יש לי כן רחמים כלפי אדם כזה. גם כשהוא שבר כלים, אינני מאשים אותו לגמרי. וכשהוא עושה מעשים נוראים יותר, עדיין אני תופס פרופורציות.

אינני מצדיק ח"ו את מעשיה. אך יש לקחת פרופורציות ופשוט לרחם, כן, על שניהם. על יגאל בגלל הסיוט הנורא שהוא עובר בגללה. ועליה, בגלל מעשיה שמראים חוסר שליטה והרס -  עצמי , ולמשפחתה.

זה לא סותר.

קשה לשים את עצמך במקומו של יגאל, אך כן שווה בדיקת הנושא אצל פסיכולוג, לפני שהורסים כמה נפשות.

יגאל,

אתה עובר תקופה נוראה. אין הרבה מה לומר.

רק לומר לך שכולנו משתתפים וחשים לפחות קצת את כאבך.

וגם לומר לך, שכולנו מחזקים את ידיך.

כרגע אתה הבריא בכל הסיפור.

אם תוכל להבריא את כל המשפחה, ע"י ייעוץ וטיפול למי שזקוק, אין לך אושר גדול מזה!!! לפום צערא אגרא.

אך עדיין, שמור על נפשך,

זכור שחייך קודמים. אסור לך לשלם באושרך ושלימות נפשך. 

בתקווה ואמונה שיבואו ימים טובים יותר.

וכמו שציינת, יפה, בסוף. יש דברים שלא יכולים "להשלים" איתם ולהמשיך, הגם שאדם לכשלעצמו יכול תמיד לחזור בתשובה, באופן אישי.

גם אינני בטוח שזה מתחיל אצלה רק מ"מְשַבֵּר בחמתו", יש כאן כנראה גם עולם ערכי מעוות מאד עוד מקודם.

וכל אשה, "בחמתה", יודעת שיש גבולות מסויימים, קריטיים.

וגם אינני בטוח שאכן מותר "לנסות" אחרי מה שכנראה כבר היה כאן.

בכל מקרה, גם אם תחזור, חייבים יעוץ כדי לבנות נכון את הבית.

בס"ד

ברור ומובן שאין מקום טוב ומתוקן בנפש כמו המקום שמסוגל לסלוח.

אף אחד פה לא יאמר לך תשמור טינה לנצח, תיקום ותיטור וכ'.

השאלה מהי משמעות הסליחה הזאת.

נאמרו פה דברים על רחמים, ורגישות וכ'.

אפשר ונכון לרחם ולסלוח, אבל אם זה אומר להציב את עצמך שוב במצב פגיע-

לא מדובר על סליחה.

מדובר על קריאה נכונה של המציאות.

אתה באמת חושב שפרפרים שחזרו לה לבטן זה בסיס לשלום בית?

ואם מחר הם שוב יעופו, או יפרפרו להם כלפי מישהו אחר?

אין עניין בכעס, טינה וכ', אבל חייבים להתסכל על המציאות כמו שהיא.

על האישה שניצבת מולך כמו שהיא.

לעיתים כדי לראות את הדברים האלו בצורה נכונה חייבים מישהו מבחוץ.

מישהו שיכיר את שניכם, ויוכל לראות את המציאות מתוך נקודת מבט אובייקטיבית.

הדבר הכי טוב שתוכל לעשות למענך ולמען כל הנוגעים בדבר זה לפנות לעזרה מקצועית.

בהצלחה רבה.

שמחים לראות שהפורום הזה עוזר לך בכללי אבל זה פשוט לחטוא לאמת להשאיר את מה שאתה/ אתם עוברים רק ברמת הפורום הזה. יש אנשים שלמדו את הנושאים האלו לעומק וברצינות וכדאי מאוד שתתייעצו איתם ( גם אם זה רק אתה בנפרד ואנחנו מכירים זוגות שרק צד אחד הולך ועדיין זה עוזר וממזער נזקים) גם אם זה יעלה כסף!!! זה באמת חשוב לעתיד שלך/ שלכם!!! 

שיהיה בהצלחה!!!

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.

שאתה מתגורר בה. יש בייעוץ לפעמים במחירים מוזלים. יש גם דרך קופות החולים ייעוץ אישי של פסיכותרפיסט בחינם (מאוחדת) ופסיכולוג (166 שח). לפעמים ייעוץ אישי גם יכול לעזור. בהצלחה