1. אתה יכול לנסות לפעול במישור הרומנטי: לקנות לאשתך פרחים, להשאיר לה פתקים עם מילות אהבה, להזמין סופ"ש במלון ולעשות מחוות נוספות כדי להתחבב עליה מחדש.

2. במישור הרציונלי אפשר להסביר לה שחייה של אם חד-הורית הם לא משהו. הילדה תסבול, ל"ע, הפרנסה לא תספיק. גרושה פלוס 1 תוכל להתחתן רק עם מישהו במעמדה, שזה אומר לטפל בילד/ילדים נוספים. מי צריך את כל כאב הראש הזה?

אני חושבת ומאמינה שצריך לפנות ליועץ זוגי/ איש מקצוע, ולא לאנשים בפורום.

בע"ה אתה אכן תקבל תמיכה מאנשים, ואפילו מכאלו שעבר4ו חוויות דומות,

אך לדעתי בשביל להציל את הנישואין- וגם לבנות משהו בריא וטוב לטווח הארוך אני חושבת שצריך מישהו שמתעסק עם הדברים, יודע מה לשאול ומה להציע ע"מ שבע"ה זה באמת יצליח.

המון בהצלחה! הרבה חיזוקים, ובע"ה שתראו ישועות ותצליחו לצאת מהמצב הקשה.

אני מכירה מטפל זוגי אחד (לא מטיפול אלא היכרות אישית), אשלח לך פרטים באישי. אם נראה לך לא מתאים- תבקש פה מאנשים- יש כמה שמכירים יותר ממני.

בהצלחה גדולה.

ממש נשמח לעזור לך בפרגון, תמיכה וכו'...

אך אם חשוב לך להגיע לפתרון אמיתי (וכך אכן נשמע מדבריך),

חשוב מאד לפנות לטיפול מקצועי!!!

למפרע השיטה של ללכת לעבוד בלילה אחרי לידה - מתי שהאשה חלשה וצריכה יותר סיוע הוא לא היה נכון - ורואים לפי התוצאות

ןפעם הבאה לפני כאלו צעדים צריך להתייעץ עם מישהו שמבין, 

תלכו יחד למלון וכדו' ליום  רק בשביל לדבר ולהקשיב אחד לשני ולדבר על זה

ופשוט תקשיב לה.

אחרי שהקשבת לה תסביר לה בעדינות שאתה ממש מבין אותה ושהיא די צודקת במה שהיא אמרה, ואתה אוהב אותה ומעריך אותה על כל הקשיים שהיא עברה והנפילות שלה מובנות לך ולמפרע אתה מבין שהיית חסר לה ולא היית צריך לעזוב אותה והייתם צריכים להסתדר באופן אחר וזה מה שגרם את כל התקרים, ומכיון שהמצב נהיה כ"כ קשה עדין ושביר תבקש ממנה על מנת להמשיך את הקשר וכו' שתלכו יחד לייעוץ זוגי כי לשבור את הכלים זה יכול יותר להרוס מאשר לבנות.

בינתים תתמסר למעלה מיכולתך עבודה לתת הרגשה הכי טובה לתקן את מה שצריך בבית וכו' - לא לפנק,לתת את ההרגשה שאתה דואג לה כמה שיותר ואכפת לך ממנה.

אוכל לתת באישי ריעון ליועצת זוגית

לדעתי, אל תסכים "לעזוב את הבית"..

מה פתאום שאתה תעזוב?

מה זה "התאהבה במישהו" כשהיא נשואה.

מבחינה הלכתית ומשפטית, כרגע היא במצב גרוע יותר. אתה לא אמור "לעזוב בית" אחרי שאשה מתכתבת עם מישהו אחר.

אם תעזוב - מי אומר שיהיה יותר טוב? כמו שיכול להיות כך, יכול גם להיות ההיפך.

לכן לענ"ד, אתה קודם כל צריך להפסיק להיות מבוהל. אל תפגין "תלות" בקשר איתה, זה יכול לגרום לה להרגיש "עושה טובה" ושאינה צריכה את זה. תתנהל בנחת, בנעימות, ללא שמץ הרמת קול, אך לא בתלות. אל תקבל "אולטימאטום" של שבוע.. אין דבר כזה.

תגיד לה, שהצעד היחידי שאתה מוכן לעשות - הוא התייעצות אמיתית, מקצועית, עם מישהו מבין ענין ומוסמך, כדי לנסות להחיות מחדש.

אתם אכן, עשיתם קצת "שטויות" לפי תיאורך, בתקופה שעברה, אך הכל מרצון טוב ומאחריות לפרנסה וכו' - בוודאי לא דברים שאתה היית "לא בסדר" ביודעין.

זה רק מחזק את הצורך בעזרה, מתונה ויציבה, לשיקום.

אדם שאינו נוהג באלימות, חלילה, בביתו - אף אשה אינה יכולה "לפנותו" משם. ואם חלילה דברים יגיעו לבי"ד, הרי שהניסיון שלה לקשר עם מישהו אחר, יהיה בעוכריה.

את זה אני כותב לא כדי שתרצה "לסיים" אלא הפוך: כדי שתרגיש רגוע יותר, וכך יהיה סיכוי לניסיון שיקום בעזרת ייעוץ.

בס"ד

קודם כל ברור שצריכים ייעוץ אובייקטיבי מגורם מוסמך.

גם אם אשתך לא מוכנה אתה יכול לפנות לייעוץ ראשוני כדי להבין את המצב בצורה אמיתית ומציאותית יותר.

זה מאד אצילי לקחת אחריות על הכל, אבל ממה שכתבת לא היה נראה שעשית את הדברים בניגוד לרצונה.

ככה התנהלתם, ככה החלטתם ביחד, וכעת שניכם אמורים לשאת בתוצאות, וביחד לתקן את הדברים.

גם אם היו דברים שגויים בהתנהלות שלך, על פניו, זה לא מצדיק את ההיסטריה הזאת.

ו....

סליחה שאני אומרת את זה, אבל החיים הם לא סרט רומנטי, אז אל תיקח על עצמך תפקיד של גיבור טרגי.

"אם אתה באמת אוהב אותה, תן לה ללכת..."

מה שנראה לי הכי הכרחי כרגע זה שתעשה חושבים, תנסה להירגע מכל הרגש הזה,

ולחשוב בהיגיון. עם השכל. זה מאד לא פשוט, אבל הכרחי.

איך בדיוק עזיבה שלך את הבית אמורה לעזור לזוגיות??

יש היגיון מאחורי הדברים? מהו?

מה זה להתחיל מחדש מ0?

ובעניין הפגיעה החמורה באמון שלך,

לא כתבת מה הייתה התכתובת שלהם, אבל מובן למה קשה לך שוב לתת בה אמון.

(וכדאי לחשוב ברצינות אם זה באמת מה שאתה צריך לעשות)

עם זאת במידה ואתה מחליט כן לתת את האמון הזה, זה חייב להיות עד הסוף.

כי אחרת זה מאד מאד קשה.

תחשוב על הדברים ברצינות, תהייה אמיתי עם עצמך.

והרבה תפילה.

בהצלחה רבה.

וזה מה שמוביל אותה למעשים קיצוניים.

ייעוץ? לא יודעת אם אפשר "לגרור" מישהו לייעוץ. אני חושבת שזה הצעד הכי נכון אבל האם היא תסכים לזה? נשמע שלא.

נשמע שהיא צריכה קודם כל איש מקצוע ש-היא תדבר איתו, שיעזור לה להבין לאן היא מנתבת את התחושות שלה שאחרי הלידה, איך היא יוצאת מהבלבול והסחרור הזה?

לדעתי רק אחרי צעד שכזה היא תהיה בשלה לייעוץ זוגי.

ואתה? תפקידך בזמן שהיא מטפלת בעצמה לתמוך בה. להיות איתה ולעודד. לא להסכים/לקבל את כל מה שהיא עושה!!! מה פתאום?!?! מה זה תמונות עירום למחצה או התכתבות עם גבר אחר?? זה לא לעניין.

אתה צריך להיות שם, אבל להיות משענת איתנה! לא להיות קנה רצוץ... אתה צריך להוות בשבילה משענת, קיר חזק שהיא יכולה לסמוך עליו שיוביל אותה לדרך הנכונה.

נשמע שאתה בעל מקסים, אבל קצת-סליחה-נכנע... איך סלחת לה מהר כ"כ על ה"בגידה"? היא ביקשה סליחה? היא חזרה בתשובה?

נשמע שהיא בעצמה מבולבלת...

אל תעשה בשבילה את העבודה. נכון שתפקידך לסלוח אבל חלק חשוב מהתהליך זה שהיא תבקש א תהסליחה הזו. היא צריכה לרצות להמשיך לחיות איתך.

אגב, כתבת שהיא צריכה הפסקה. למה? לאן ההפסקה תוביל אותה?

היא צריכה מישהו שיעורר אותה, לא שיאפשר לה... שיחזיר אותה לתלם. אחרת היא רק תיכנס לתוך החור השחור הזה...

לא כתבת איפה המשפחות. המשפחות מעורבות?

אמא שלה יודעת מה קורה איתה?

יש לה קשר טוב עם ההורים שלה?

האם עירוב ההורים יזיק או יעזור?

כשאני הייתי בדכאון עירוב המשפחה שלי רק סייע... וב"ה עכשיו המצב הרבה יותר טוב!

אחד הדבריר הבסיסים בזוגיות בריאה היא לישון כמה שפחות לילות מחוץ לבית, לא חיים בשביל העבודה והיא לא מקדשת שום דבר.

כמו שכולם אומרים צריך ללכת ליעוץ זוגי ומהר

מה עושים אנשי קבע?

אבא שלי היה מגיע פעם ב.. הביתה וגדלנו כמו שצריך ולהורים שלי יש את הזוגיות הכי בריאה שאני מכירה.

הוא עובד לילות, בבקרים הוא בבית. מה הבעיה?

הבנאדם מפרנס. העבודה אכן לא מקדשת שום דבר אבל ידוע לכל שקשיים כלכליים וחובות שתופחים הם מכשול בזוגיות.

האישה צריכה לדעת איך היא מנתבת את הרגשות שלה למקום טוב, מבלי קשה לאם בעלה עובד לילות או בקרים.

(מניסיון של בעל שעובד לילות).

מצטרף לדן לעוד מישהי. כדאי לכם מאוד מאוד מאוד ללכת ליעוץ זוגי.

נראה שאשתך נמצאת במשבר. היא צריכה תמיכה נפשית. אל תעזוב את הבית ותתן לה לקבל את העזרה ממישהו אחר......

גם אם אשתך חושבת שהכי טוב בשבילה עכשיו זה הפסקה, זה לא אומר שהיא צודקת. ואם אתה חושב שצריך לחזק דווקא את הזוגיות את תעשה את מה שאתה חושב.

לגבי האולטימטום. אל תפחד ממנו!!!! זה לא יהיה כ"כ פשוט להתגרש גם אם היא רצינית בקשר לזה (זה תהליך שדורש המון זמן ולא פשוט בכלל לבצע אותו במיוחד בגלל המיילים שתיארת). יהיה לך מליון אפשרויות להשקיע בזוגיות ולתקן אותה.

רק כדי להכנס לפרופורציות: בדר"כ הרעיון של להתגרש לא מגיע בבום כזה כמו שתיארת. זה דברים שהבעל והאשה מדברים עליהם המון לפני כן (לא שבועיים) ובוודאי שהתנאי להמשיך את חיי הנישואים הוא לא ריחוק לכמה זמן... נראה לי שאין פה כוונה רצינית בכיוון הזה.

מה זה "אין לי לאן לפנות"??? לעזרה מקצועית דבר ראשון!

יש המון יועצים גם במגזר הדתי (בטח במכון פועה יוכלו להפנות אותך אם גוגל לא עוזר).

לפעמים צריך לנסות כמה, עד שמגיעים ליועץ שהכי מתאים לשניכם, וחשוב לא לוותר.

אם היית צריך כיליה, חלילה, היית מוצא את הכסף. זו כיליה - תמצא את הכסף.

הסיבה צריכה להיות-כי אני נלחם על הזוגיות שלי...

יש מישהי/מישהו שאשתך כן מעריכה ומוכנה לשמוע את דעתו?

בס"ד

האמת שהזדעזתי לקרוא את הדברים.

שיהיה לך בהצלחה רבה בדרך שבחרת.

אם אשתך לא מוכנה לבוא למייעץ זוגי אז תלך אליו לבד.

המקרה הזה לדעתי צריך עזרה מבחוץ ופורום כמו זה יכול לעזור אבל זה לא מספיק!

אתה צריך לדבר עם איש מקצוע שישמע בצורה ברורה מה קורה.

נראה שנפלו עליך פתאום דברים בבת אחת. גם מה שאמרת "תוך כשבועיים גילתי עוד המון פרטים קטנים שהצטברו אצלה עם הזמן" , וכל מה שסיפרת אח"כ. לדעתי כדאי לך מאוד ללכת ליעוץ אפילו בעצמך ולא משנה כמה כסף זה יעלה לך.

ובהחלט מצטרף ל"אביוס" בדעתו שיש לך סיבה הרבה יותר טובה להשאר בבית מאשר כסף - הנישואים שלכם.

ברגע ש"התהפך הענין" ואתה הפסקת להיות תלוי בה, זאת התקוה היחידה.

זיהום זה עוד לא אומר המצב אבוד.

וזה שבינתיים תרגעו בלי ויכוחים - גם טוב מאד.

אבל אתה צריך להסביר בהזדמנות קרובה, שהעובדה היא שאתם לא הייתם בתקשורת סבירה לגבי הדברים הבסיסיים ביותר.

ותקשורת - זה הבסיס להכל.

אשר על כן - אתם צריכים הדרכה, איך לתקשר בצורה נכונה. היא צריכה הדרכה מה מספרים, איך מספרים, מה עושים ומה לא. זה מה שנקרא "יעוץ". הדרכה.  היא צריכה להבין שזה לטובתה. כמו שבזיהום אינה מטפלת "לבד". גם ב"זיהום" הזה היא צריכה עזרה, כדי שהתקשורת התקינה תוכל לעלות על דרך המלך.

שתלכו להכוונה מקצועית!! 

אני רוצה לספר לך שאני מכירה אישית זוג שמה שאתה מתאר היה קורה באותם עוצמות כמו אצלכם (כך זה נשמע

לפחות..) והבעל בהתחלה חשב שהוא יודע הכל ולא רצה ללכת לטיפול (גם כי המשפחה שלו דחפה אותו לחתוך)

והסכים בסוף רק בגלל שזה היה או זה או לחתוך והוא קיבל כזה ניעור שהוא הולך לאבד את הבית שהקים..

וגם אישתו היתה מתפרצת בזעם ומרימה עליו ידיים

ואני מכירה אותה מאד מקרוב היא חברה מאד טובה שלי, וכיום אחרי תהליך של שנתיים הם מקסימים וטוב להם, יש

מעידות לפעמים (לא ברמה של אלימות כי בכל אופן יש דברים שזה קו אדום...) 

בקיצור כיום הם זוג מקסים שטוב להם ביחד ולא מפסיקים לעבוד על עצמם לרגע..

כי נישואים זה עבודה...לכולם.

בהצלחה, זה באמת לא פשוט מה שאתם עוברים..

אבל תדע שזה אפשרי, כי אם הם יצאו מיזה אני מאמינה שכל אחד יכול...

אתה עדיין יכול ללכת למייעץ זוגי לבד. קרא את התגובה הקודמת שלי... נראה שאתה מאוד מבולבל עם כל המידע החדש.

אתה כותב:

"היום כבר החלטתי שדיי אני יותר לא רוצה ......ואם אשתי לא רוצה לשנות ולתקן את הקשר אז אין יותר מה לעשות".

ומצד שני:

"אני שוב מבולבל לא יודע מה לעשות

מבחינתי לעזוב עכשיו זה בכלל לא משהו שהוא אופציה".

נראה לי שאתה חייב דחוף ללכת לבד למייעץ.

גם אם אשתך לא רוצה ללכת!

אולי גם ייעץ לך איך להביא אותה גם כן... (אבל לך למישהו מומלץ .לא סתם..)

קודם כל לגבי יעוץ - תלך אתה להתיעץ עם איש מקצוע גם בלעדיה.

לדעתי נוצרה בינכם דינמיקה מסוימת של כעסים\מריבות וצריך לצאת ממנה (צד אחד נפגע -> מגיב -> השני מגיב ... וכך מגיעים למקומות שלא רוצים ).

לדעתי אתה צריך לנסות לשבור את מעגל הקסמים הזה לא ע"י ויתור אלא ע"י יצירת דינמיקה חיובית.

לפי מה שאני מבין יש אצל שניכם הרבה פחד (אני קלטתי חתונה אחרי פרדה של שניכם\ אקסית שמטרידה, הסתרות של מצב רפואי ועוד). לדעתי אתה עשית צעד גדול כמו שדן אמר והפסקת להיות תלוי. 

לדעתי אם תצליח קצת להרגיע את הפחדים שלה זה יכול לעזור לשבור את מעגל הקסמים - למשל לשבת איתה ולהגיד לה שאתה תומך בה ותהיה איתה בלי קשר לאם יהיה לכם עוד ילדים.

ועם זה היא מסתובבת בבטן... לבד... כבר חודשים....

קח אתה את עצמך בידיים

אתה כרגע הצד החזק בבית שלכם- יש לך כוח כדי לבוא לשאול פה, כדי לרצות לעשות משהו

לך ליועץ זוגי- אתה, לבד, עם עצמך

ספר לו מה שכתבת פה- ועוד

תשאל אותו- מה עושים?

אני אצטט אותך- כדי שתראה שוב את האמת

"אני מאוד מודאג
ולמרות כל ה***שקורה וכל מה שנאמר אני עדיין מאוד אוהב אותה
היא קשה אבל משלימה אותי
ואנחנו מבינים אחד תשני
מה הפתרון הכי טוב כרגע???"

אשתך בתקופה של קושי עצום

היא לא מבינה איפה לשים את עצמה- לא כל שכן איפה לשים את הקשר איתך...

היא צריכה אותך

שיהיה רפואה שלמה מן השמיים

אם אתה רוצה להילחם על הנישואים האלו אתה לא יכול לקום וללכת כשקשה.

היא צריכה להיות בטוחה שלא תלך. שאתה נשאר. נלחם.

אם פחדת שהיא פשוט תתמוטט הדבר היחיד שהיית צריך לעשות זה לקום ולחבק אותה חזק חזק. להגיד לה שאתה פה ושתעברו את זה ביחד-מה שזה לא יהיה.

האריזה עושה את האפקט ההפוך.

השאלה איפה תחיה לא צריכה לעלות. אתם חיים יחד. נקודה.

עכשיו-מה הלאה??

אם אתם באמת רוצים להתקדם אתם חייבים להשאיר את "איפה אני אחיה" מאחוריכם כשההחלטה הזו סגורה ושלמה.

ובמקום לצאת ולהמשיך לריב הוא פשוט בא ומחבק ומנשק ואומר לי כמה הוא אוהב אותי וכמה אני חשובה לו וככה לאט לאט אני נרגעת ואנחנו מדברים...

אני יודעת שאני לא בסדר שלא צריך להשפיל ולדבר מילים לא יפות ולצעות על הבעל..

לפעמים ההשפלה הזאת אומרת קום תתייחס אליי, תאהב אותי..

לדעתי תקבעו לכם שאתם נפגשים X זמן ביום וישנים ביחד וככה תתחילו לבנות חוויות טובות ביחד ומיזה תתקדמו!

את צריכה להפסיק עם "להשפיל" לגמרי.

מוטב תאמרי לו במילים שישים אלייך לב, שזה חשוב לך.  וגם אם כבר קרה - טוב שתסבירי אח"כ שזה כנראה היה "אמצעי" לתשומת הלב.  גבר שמצטברות אצלו חוויות משפילות מאשתו - זה גרוע מאד.  וטוב שהוא פיקח וסבלן.

[אגב, המקרה שלך ושל הכותב שונים לגמרי. ואין להסיק מזה לזה לדעתי]

אבל כנראה שלעולם לא אצליח באמת..

זה מאד קשה להפסיק!

לפעמים מהדיבורים שלי הוא יותר מידיי בשוק שהוא לא מצליח להגיב. אז הוא פשוט שותק וזה עוד יותר מעצבן.

אפשרי ומחויב לשנות,יש דרכים יותר מכבדות לבקש יחס,לכי ליעוץ.

ותדעי שהמצב הזה שהוא "בשוק" מצורת דיבורים (ויתכן שהוא לא ב"שוק" מצורת הדיבור' כפי שאת חושבת, אלא מאד נפגע ולוקח לו זמן להשתחרר מזה) - זה כבר מצב מאד לא טוב.

וזה שאת עוד אומרת ש"זה עוד יותר מעצבן" שהוא שותק - מראה שאת פשוט "לא תופסת" היכן את עם זה... לעשות דבר כזה נורא - שגורם ל"תגובה" כ"כ קשה אצל הזולת, ובמקום לומר "כמה נורא", את חושבת על כך שאותך "עוד יותר מעצבן" שהוא לא מצליח להגיב על עלבונותייך?! רק אַת ואַת?!...

תתפסי את עצמך, זה לגמרי אפשרי. ענין של החלטה, קביעת התנהגויות ודרכי תגובה, גבולות, ותירגול של יישום ההחלטות, בעקביות.

"נחשדת על אשת איש נאסרה על בעלה".

לפסוק הלכה בצורה כזאת.

אל תבוא לפה עם אמירות של "לפי ההלכה" צריך לפרק לבני אדם את החיים!

זה לא מועיל לאף אחד

זה שקר גס ומגעיל- על דעת ההלכה

כל מה שאתה עושה זה לייאש, להרפות ידיים,

להשניא את ההלכה

לפרק בית שיש לו עוד תקווה לקום

אם אתה רוצה לדעת באמת מה ההלכה בנדון-

אתה חייב לדעת המון פרטים על המציאות- שאף אחד מהם אתה לא יודע מהפורום

אתה חייב לדעת המון דברים בהלכה- שרק רבנים מומחים יודעים

ואתה חייב לדעת להסתכל בעיניים לאדם שאתה אומר לו את זה- ולהתקפל מכאב על אמירה כזו חריפה

ואתה לא כל אלו- אז תסתום

(נכתב אמנם בעצבנות גדולה- אך גם בשיקול דעת זהיר)

(אנונימית שכתבה עכשיו-

כדאי לך מאוד מאוד ללכת לייעוץ

שילמדו אותך איך לשבור את המסכה של כוח- כדי לומר לבעלך- אני זקוקה לך, להיות כנה איתו ולא להלחם איתו כדי לקבל יחס)

ולפי מה שכרגע ראיתי שכותב השואל בהמשך, אכן הענין כלל אינו פשוט.

כמובן, אני לא "פוסק" כאן - לא מכיר מספיק לא את המציאות ולא את ההלכה.

 בלי להתייחס להלכה שלא עיינתי בה -

בגלל שהגבת על תגובתי לאשה אחרת (לא לפותח השירשור), ששם אין הענין הזה בכלל, אלא סתם של דיבור לא ראוי מצידה..

והבנתי כאילו על זה אמרת ש"חייבים להתגרש"...  טעות בהבנה, כתוצאה מטעות בשירשור.

גם אם ייתכן שאפשר למצוא איזה רב שמתיר, מה שברור שעל פי התורה לא ראוי לעזור לנישואין כאלו, ואם הקב"ה אומר שזה לא מתאים הוא כנראה יודע יותר מאיתנו, וברור שאם על פי ההלכה זה לא מתאים הרי שכ פעם שנמצאים ביחד זה רק יאמלל את שניכם יותר ויותר.

ולדן אני מסתכל הרבה על התגובות שלך שתמיד משקפות הבנה עמוקה בנפש האדם עם המון פקחות ישרות ובגרות ורצינות, תודה על כל התגובות.

שהבאת אינו מדבר על המציאות כפי שהוצגה כאן.. ואינו אומר שכאן זה כבר "אסור".

אבל הוצגה כאן - וביחוד בהמשך - מציאות כעורה מאד, מצד הנהגתה של האשה. ולא בטוח שאחרי שדברים הגיעו לידי כך - ניתן לומר לגבר: תתייעץ..  קודם כל, לגיטימי שינהג כהבנתו. אם היה מאד רוצה - היה יכול להתחיל לשאול שאלות-חכם ו"שאלות יועץ".

נדמה לך שכל פעם "לא נורא" אבל עלבונות לעיתים נבנים מצטברים וגורמים לעוינות פנימית שכשהיא מתפרצת קשה מאוד להתמודד איתה! את אט-אט ובשיטתיות הורסת את היחסים שלכם. בסלחנות שלך כלפי עצמך וההתנהגות שלך את מביאה על עצמך צרות צרורות.

זה לא "מתימטיקה"....

אם הוא לא היה אורז, באמת, היא גם לא היתה מתקשרת ולא היה קורה כלום..

מה שאת אומרת, זה נכון אחרי שהיא מפנימה שהוא אינו תלוי בה - מה שעד עתה היה נראה לה כנראה הפוך והוזיל את ערכו בעיניה עד כדי שאינו "משען" באמת.

התהליך הזה, מברר לה בהרגשה שהיא צריכה אותו, אחרי שפעל באופן נורמלי ובריא ובכל זאת נשאר עם כל הרצון הטוב לתמוך ולעזור. וגם מברר לעצמו את הדברים.

נקוה שאף אחד לא יזקק לכך..

ברגע שהיא מרגישה שאתה לא תלוי בה, ומצד שני אתה מוכן לעזור לה - חזרתם במידה רבה לנורמליות.

אתה צריך להיו כאן הגבר. במובן החיובי.

לא להיות "סמרטוט", כן להיות נדיב. כשהיא מבקשת, כשהיא תופסת שזה מחייב גם אותה לנאמנות.

אולי יכול להיבנות מתוך החושך הזה אור גדול. בתאני שזה יהיה עקבי: לא מתקפל בפני השפלות, גם לא יורד לרמה הזאת. כן מוכן לקבל "תשובה", להבין את מצבה. לתמוך. תן לה לחזר אחריך.. ותיענה ברצון ובאיפוק.

אני יודע זה קצת מהפך מכל מה שכתבתי
היום (שישי) החלטתי לעזור קצת לאשתי לקחתי אותה מהצהרים ונסעתי להורים שלי
היא טענה שהיא מאוד עיפה תנקה ותלך לנוח
חוץ מזה בשבמת מתחילה לעבוד ב6 בבוקר
הכל היה בסדר עד בערך לפני שעה
אני והבת שלי נרדמהו יחד ואני לפתע התעוררתי עם תחושה מאוד לא טובה
בבטן
האינטואיציה שלי מאוד חזקה ולא טובה בדברים האלה יותר מידי
ראיתי שאשתי שלחה לי הודעה אם אני ישן בערך שעתיים לפני זה וכמובן שישנתי אז לא הגבתי
ברגע שכמתי כתבתי לה ישנתי עם הקטנה
לא היתה תשובה
נסתי עוד המה הודעות
עד שהקטנה קמה לקח בערת חצי שעה להרגיע להאכיל ולהחזיר לישון
פה התעצבנתי כי אשתי אמרה לי במפורש כל דבר דבר איתי אני זמינה
כתבתי לה המון תודה על העזרה
ואפילו ניסיתי לחייג
אך ללא מענה
לקח לה חצי שעה לענות לי
והיא רושמת לא ראיתי תהודעות הכל בסדר
אמרתי שכן
שאלתי איפה היא למה לקח לה המון זמן לענות
היא כותבת שיצאה לתל אביב עם כמה חברים
כמובן שבשלב הזה זה אומר עם גבר זר סביר להניח מנסיון קודם
זה שבר אותי לא אוצה איתה שלום בית
לא רוצה אותה יותר נקודה .
שרשמתי לה שזה לא בסדר שלפחות יהיה לה את האומץ לומר לי שהיא בדייט
ולא לתת לי תחושה של תקווה אפילו מינימלית
היא ענתה לי שהיא לא נותנת לי תקווה היא דואגת ללימודים שלי ולי ויש לנו מינוס משותף שצריך לסגור וכאדם לא מעבר

טוב כך המצב לא יכול חהמשיך
אני כל יום מרגיש חולה בגללה פיזית חולה הכל מתהפך לי
אני כבר לא מכיר את האדם שמולו אני מנסה להתנהל
הוא נראה כמו אשתי אבל מבפנים אדם זר.
אני עדיין צעיר 27
אני חושב שהגיע הזמן להתחיל לחשוב גם קצת על עצמי
הבת שלי תמיד תשאר הבת שלי וממה שאני רואה הקשר שלי איתה בעקבות כל מה שקרה רק התחזק
אני כתבתי לה שמחר שאני מחזיר את הקטנה נשב כמו בוגרים ונסגור את הפינות הקריטיות התנהלות חשבון בנק נשב על הגט כדי שנעשה אותו כמה שפחות כואב לשנינו
אני לא רוצה לפתוח איתה מלחמה כי בסוף לא תתן לי להתקרב לבת שלי
ובשלב הזה היא כל מה שמעניין אותי


הרגיז אותי שהיא הפכה אותי לבייבי סיטר שלה 

(בשולי הדברים- אל תתרגז שהיא עשתה ממך בייביסיטר- תשמח שהיא נתנה לך זמן איכות על הילדה שלך.)

ההחלטה לשבת ביחד כמו בוגרים לדבר- נכונה

תעשו את זה בשום שכל

לא באמוציות

חשוב ביותר מאוד מאוד!!

תלכו ביחד ליעוץ או גישור

הדברים שיעלו להם מאוד חריפים, מאוד טעונים- יהיה לכם קשה לשמוע אחד את השניה\ אחת את השני

שיחה כזו תהיה קשה לכם. כדי לעשות אותה בצורה מיטבית- אתם צריכים גורם שלישי מקצועי

מצטער מאד לראות שכתבת בשבת. ה' יחזיר את כולנו בתשובה שלמה.

ב. בכל זאת - בגלל חומרת הענין: אני חושב שאתה צודק. צריך רק לוודא שמה שהנחת נכון. אבל אם היא אכן בגדה בך עם גבר זר, זה גועל נפש ושיפלות - יש גבול למה שאתה צריך לקחת על עצמך. תעמוד על קשר חזק עם ביתך, היום זה גם מקובל יותר לרצות שהאיש יהיה שותף כמה שיותר מלא בגידול ילדיו.

תתעודד ותתחזק - אתה כנראה הרבה למעלה ממנה.

שלום לך,

הסיטואציה נשמעת ממש קשה.

כל הכותבים בפורום יכולים להציע עצות שונות אבל אנחנו לא רואים את כל התמונה ולכן הכי חשוב זה ללכת לייעוץ זוגי. אם יש קשיים כלכליים אני בטוחה שיש למי לפנות בתשלום לא גבוה מדי [אולי מקופת החולים/ מכון ינ"ר וכו'].

הייעוץ יבהיר את הכל ויוציא את אשתך מהחלומות ש'בחוץ יותר טוב'. כל שקל שווה בניה של בית

בהצלחה.

תעבוד עליה שאתה מתאה במישהי אחרת אולי זה ינער אותה...

ההתנהגות שלה למטה ממגעילה ומבחילה - ותשתמש בתובנה הזו כדי להשתחרר ממנה ומ"אהבתה" כמה שיותר מהר. בצורה מכובדת ויעילה.

לפי מה שאתה מספר - איננה ראויה לחלוטין ל"אהבתך". אשה מסכנה מבולבלת עם התנהגות מושחתת. כדי לא להתפוצץ - אתה יכול קצת לרחם עליה שהגיעה לכזו שיפלות. יש להניח שגם הענין ה"חדש" אין לו סיכוי להחזיק הרבה.

אכן, היית "עיוור". טוב שנפקחו עיניך. יש לי רושם שזה גם עזר לך להיות יותר "בן אדם", לא תלותי בכל מיני הבלים. חשוב מאד להמשך.

נראה לי שמה שקרה לך זה לא בדיוק שהיית מאוהב לא דוקא בגלל זה

אלא שפשוט כושר השיפוט שלך מתערער כשאתה נמצא בתוך הסיטואציה. זה קורה כשאדם היה לו חבר טוב או קרוב משפחה שפתאום הוא צריך לשנות עליו את כל דעותיו מהקצה לקצה.

למרות שכל העולם אומרים לו שרגשותיו היו מוטעים והנK הוא פושע וכו' הוא לא מסוגל להפנים את זה ללב וקבל את זה.

גם אני עברתי תהליך דומה אמנם במישור אחר לגמרי.

אתה חייב לדעת שכל מי שמסתכל על האשכול הוא מרגיש בדיוק כמו שתיאר ד. בתגובה הקודמת. ומה שאתה מתנהג עכשיו זה בדיוק מה שכל אחד אחר ייעץ לך לעשות.

אמרת שזה סופי מבחינתך, אז תחשוב טוב על ההשלכות:

אשתך תהיה מפורקת!!! אחרי ניתוח, גירושין, קשר שנפלה לתוכו (עושה רושם שהיא לא היתה מעוניינת בו אלא עשתה זאת מתוך קושי נפשי מטורף)

מצב רפואי על הפנים, תת תזונה-

אתה באמת חושב שהיא תצליח לגדל את הילדה ממקום בריא??? תחשוב מה הכי טוב לילדה!

אשתך נשמעת כמו שבר כלי, שמצבה הדרדר כ"כ ואתה לא היית שם לעזור לה,

כמה קריאות זעקת הצילו, וזה רק מהתיאורים שלך ולא שלה...

בא לי לבכות!

זה נקרא לאהוב?

אתה כועס על שבירת כלים כשהיא עברה דברים כ"כ קשים לבד? אין מצב שהייתי הולכת לרופאת נשים בלי שבעלי ידע על כך ויבוא ללוות, ויהיה שם לשמוע את הבשורה הנוראה ולתמוך!! ולהקשיב ולתמוך!! למה הבאת אותה למצב שהיא זקוקה נואשות למישהו זר שיקשיב לה??

ועוד אין לה הורים תומכים, מה???

אולי קריאות המצוקה שלה עברו את הקו האדום כך שא"א להציל את הזוגיות שלכם, אבל תחשוב על העתיד שלך!

תשאל את עצמך איפה טעית וזה ממש לא מסתכם רק בעבודה בלילות וחוסר עזרה עם הילדה.

מצד שני, עצם זה שאחרי טעויות נוראיות של שנים הייתה לך מחשבה לתקן, מראה שבכל זאת נשאר בך ניצוץ של אנושיות, אז בשביל העתיד שלך ושל הילדה, אתה צריך בדחיפות להבין מה כ"כ חמור בהתנהלות שלכם שגרמה למדרון כ"כ חלקלק, איך אתה משנה את עצמך, מה זה חיי נישואים, מתי פונים לייעוץ מקצועי (לא כשמגיעים לתחתית התהום) וכו'.

שב עם מישהו שמבין בדברים כדי לדעת איך לתקן והצליח בהמשך החיים.

בהצלחה לך!

בהצלחה לאשה המסכנה!

בהצלחה לילדה! מתפללת שתזכה לגדול בבית של אהבה, וכשהיא תהיה גדולה, תוכל להתייעץ עם מבוגרים מכילים ואוהבים.

קבלת ההחלטה מבלי ללכת לייעוץ אינה חכמה. הכל רגשי עכשיו אצלך ואצלה. אתם תתחרטו על זה אם לא תגיעו להחלטה ממקום שכלי, כי רגש הכעס יעבור ובדייטים בחיפוש אחר האהבה השנייה תתגעגעו זה לזה. בגידה זה דבר נוראי אבל אפשר לעבוד עליו ולא 'לשבור את הכלים' ולהתגרש. זה הכי קל... תחשוב על זה עוד קצת...כואב הלב עליכם ועל הילדה.

יכול להיות שאת צודקת, ולאשה המסכנה (שלא שמענו את דעתה בכל הסיפור הזה) היה משבר, ולא היתה לה אוזן קשבת, ...

אבל זה לא מצדיק כלום מבחינתה. יש קווים אדומים שלא חוצים. אשה שמוסרת תמונות בעירום חלקי שלה לגבר זר, ונפגשת איתו ללא ידיעת בעלה, ומזמינה אותו לביתה (ומסלקת את בעלה מהבית לצורך כך), עברה כל גבול!!! זה צריך להיות ברור לה ולכל המעורבים בסיפור.

בכל אופן כדאי לכותב לברר עם עצמו איך לבנות זוגיות בריאה בפעם הבאה.

ולך יגאל - שיהיה הרבה בהצלחה, נגעת בלב של כולנו.

בס"ד

זעקות הצילו והוא לא היה שם כדי לעזור לה??

"למה הבאת אותה למצב שהא זקוקה נואשות למישהו זר?"?

"קשר שהיא נפלה לתוכו?"- מה זה נפלה?

גם לאדם הכי חולה בעולם יש בחירה חופשית, כמו ששהיא ידעה לבקש עזרה מגבר זר יכולה הייתה לבקש את זה מבעלה.

להאשים אותו בבחירות ההזויות זאת פשוט אכזריות.

אין שום דבר בעולם שמצדיק בגידה.

אין שום סיבה בעולם שבן אדם יקשור את עצמו לאישדה כזאת לכל חייו.

יש לו ילדה ב"ה. זה לא אומר שמגיע לו להיענש עד סוף חייו עם אישה כזאת.

אני באעמת לא מבינה מאיפה יש לאנשים את העוז לכתוב דברים כאלה,

ולהאשים אדם בצורה הזויה כזאת.

טוב. התחרטתי.

בטח יאכלו אותי פה

רציתי להעיר,

לפי התיאור של 'יגאל', אשתו נכללת בהגדרת חז"ל "משבר כלים בחמתו" 

הוא כותב כך:

אשתי אחרי עוד מריבה מטורפת שעברה לפן דיי אלים מבחינתה של זריקת חפצים עלי ושבירת כלי מטבח והרביצה לי קצת 

שימו לב. מתאים לגמרי להגדרת חז"ל.

חז"ל אומרים על אדם כזה שהוא פטור מן המצוות.

כלומר, חז"ל ירדו לסוף דעתו, שיכולת הבחירה שלו מוגבלת.

ככלל, עם קצת רגישות - שלפעמים איננו מוכנים לחלוק לאדם שממיט אסון על אחרים ועליו, ניתן להבחין שאיננה לחלוטין אחראית למעשיה.

נקודת הבחירה שלה נמוכה יותר משל האדם הממוצע. עד כמה? אינני יודע, אך יש לי כן רחמים כלפי אדם כזה. גם כשהוא שבר כלים, אינני מאשים אותו לגמרי. וכשהוא עושה מעשים נוראים יותר, עדיין אני תופס פרופורציות.

אינני מצדיק ח"ו את מעשיה. אך יש לקחת פרופורציות ופשוט לרחם, כן, על שניהם. על יגאל בגלל הסיוט הנורא שהוא עובר בגללה. ועליה, בגלל מעשיה שמראים חוסר שליטה והרס -  עצמי , ולמשפחתה.

זה לא סותר.

קשה לשים את עצמך במקומו של יגאל, אך כן שווה בדיקת הנושא אצל פסיכולוג, לפני שהורסים כמה נפשות.

יגאל,

אתה עובר תקופה נוראה. אין הרבה מה לומר.

רק לומר לך שכולנו משתתפים וחשים לפחות קצת את כאבך.

וגם לומר לך, שכולנו מחזקים את ידיך.

כרגע אתה הבריא בכל הסיפור.

אם תוכל להבריא את כל המשפחה, ע"י ייעוץ וטיפול למי שזקוק, אין לך אושר גדול מזה!!! לפום צערא אגרא.

אך עדיין, שמור על נפשך,

זכור שחייך קודמים. אסור לך לשלם באושרך ושלימות נפשך. 

בתקווה ואמונה שיבואו ימים טובים יותר.

וכמו שציינת, יפה, בסוף. יש דברים שלא יכולים "להשלים" איתם ולהמשיך, הגם שאדם לכשלעצמו יכול תמיד לחזור בתשובה, באופן אישי.

גם אינני בטוח שזה מתחיל אצלה רק מ"מְשַבֵּר בחמתו", יש כאן כנראה גם עולם ערכי מעוות מאד עוד מקודם.

וכל אשה, "בחמתה", יודעת שיש גבולות מסויימים, קריטיים.

וגם אינני בטוח שאכן מותר "לנסות" אחרי מה שכנראה כבר היה כאן.

בכל מקרה, גם אם תחזור, חייבים יעוץ כדי לבנות נכון את הבית.

בס"ד

ברור ומובן שאין מקום טוב ומתוקן בנפש כמו המקום שמסוגל לסלוח.

אף אחד פה לא יאמר לך תשמור טינה לנצח, תיקום ותיטור וכ'.

השאלה מהי משמעות הסליחה הזאת.

נאמרו פה דברים על רחמים, ורגישות וכ'.

אפשר ונכון לרחם ולסלוח, אבל אם זה אומר להציב את עצמך שוב במצב פגיע-

לא מדובר על סליחה.

מדובר על קריאה נכונה של המציאות.

אתה באמת חושב שפרפרים שחזרו לה לבטן זה בסיס לשלום בית?

ואם מחר הם שוב יעופו, או יפרפרו להם כלפי מישהו אחר?

אין עניין בכעס, טינה וכ', אבל חייבים להתסכל על המציאות כמו שהיא.

על האישה שניצבת מולך כמו שהיא.

לעיתים כדי לראות את הדברים האלו בצורה נכונה חייבים מישהו מבחוץ.

מישהו שיכיר את שניכם, ויוכל לראות את המציאות מתוך נקודת מבט אובייקטיבית.

הדבר הכי טוב שתוכל לעשות למענך ולמען כל הנוגעים בדבר זה לפנות לעזרה מקצועית.

בהצלחה רבה.

שמחים לראות שהפורום הזה עוזר לך בכללי אבל זה פשוט לחטוא לאמת להשאיר את מה שאתה/ אתם עוברים רק ברמת הפורום הזה. יש אנשים שלמדו את הנושאים האלו לעומק וברצינות וכדאי מאוד שתתייעצו איתם ( גם אם זה רק אתה בנפרד ואנחנו מכירים זוגות שרק צד אחד הולך ועדיין זה עוזר וממזער נזקים) גם אם זה יעלה כסף!!! זה באמת חשוב לעתיד שלך/ שלכם!!! 

שיהיה בהצלחה!!!

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 9:11

עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 23:22

1.לכל אדם בעולם יש drive שונה לתקשורת שיכול להשתנות גם מתקופה לתקופה ולפעמים מיום ליום. יש אנשים שככל שהם עמוסים, אין להם כח לדבר, ויש אנשים שדווקא הפוך, ככל שהם עמוסים הם רוצים לדבר ולפרוק וזה מעניק להם נחת וכן הלאה. אגב זה לאו דווקא אומר שהם לא נהנים מהתקשורת פשוט הם לאו דווקא ייזמו אותה (מסתבר שאלה שני חלקים שונים במוח: מוטיבציה והנאה).

עכשיו אפשר לגשת לסוגיה הזאת בשתי דרכים, אפשר להציף את העניין ולהגיע לכל־מיני פשרות וכו' כו' ויש כאלה שזה עובד להם. לעניות דעתי... אין בדיוק עניין "להכריח" מישהו לדבר איתך אם הוא לא כזה רוצה. עכשיו השאלה היא אם פשוט היא בן־אדם שפחות יוזם (או בתקופה שהמוח שלה לא משדר לה אותות ליזום, אם תרצה להגדיר זאת כך) ואז פשוט תתרגל לעובדה שאתה יוזם, או שאין לה ראש לדיבורים ואז לעניות דעתי הקטנה אין עניין "להכריח" מישהו שלא במוּד... כמו בכל־דבר. ופשוט לקבל את זה כמו שזה, זה לאו דווקא אישי. סתם לגבי עצמי, אני מסוג האנשים שממש לא אוהבים לדבר כל יום, אולי פעם בשבוע, אבל זה עדיין הרבה ביחס למישהי שהכרתי שאוהבת לדבר פעם בכמה שבועות, יש בזה משהו קצת מבאס אמנם, אבל תמיד ידעתי שהיא מאוד מחזיקה מהידידות שלנו פשוט זה הקצב החברתי שלה ואין לנו מה לעשות אלא להעריך אחד את השני.

ועוד משהו קטן, עם כל הכבוד לנו בסופו־של־דבר חיי היום־יום לא כאלה מעניינים... היום נסעתי לעבודה בדרך חזור קפצתי לסופר נשרף לי המוח מהתור חזרתי הכנתי חביתה עם פפריקה למדתי קצת הלכות והלכתי לישון. מחר... אותו דבר בדיוק. מחרתיים... אותו דבר רק בלי הסופר. יש אנשים שנהנים מעצם השיח ומעצם זה שמדברים יש כאלה שאוהבים לדבר על דברים מעניינים בלבד (אני שייך לקבוצה ב' ואם אין לי משהו מעניין לדבר עליו אני מסוגל לשתוק גם חודשים). זה לא משהו אישי אלא קשור למבנים מסוימים במוח (רמת גירוי והפרשות של כל־מיני הורמונים כתוצאה מאינטרקציה חברתית).

עריכה: וגם כמו שהזכירו כאן יש אנשים שתקשורת טלפונית / התכתבות זה פשוט לא בשבילם. ויש כאלה שמתים על זה. אין מה לעשות בעניין.

2. ראשית להיות מאובחן עם דיכאון זה לא נדיר מחד וגם לא בהכרח מלמד על העתיד מאידך, דיכאון מז'ורי זאת אפיזודה אקוטית שברוב המוחלט של המקרים תחומה בזמן, בשונה מהפרעות אישיות או מחלות כרוניות כמו סכיזופרניה / ביפולר / כו'. מה שאתה מתאר זה יותר בפן האישיותי + סף גירוי רגשי או משהו כזה, שזה שונה.

זאת הערה צדדית אבל עכשיו לגופו של עניין. המקרה שאתה מתאר הוא מאוד מאוד בעייתי כי א' עצם ה"עצימות" של הסיטואציה מספיקה כדי לערער את היציבות ולסחוט רגשות רעים. ב' לא די בכך אלא יש לה ציפייה מאוד עמוקה למשהו שאינך מסוגל לעשות (וגם רוב האנשים הרגילים אינם מסוגלים אליו).

עכשיו כמובן הפתרון האופטימלי שאליו מגיעים זוגות מאוד מוצלחים הוא שכל צד עושה את כל מה שהוא יכול כדי לשמור על יציבות. מצדה למשל זה יכול להיות טיפול מקצועי (פסיכולוגי או פסיכיאטרי), ללמוד לא לצפות ממך לעשות את מה שאינך יכול, ללמוד וויסות רגשי וכן הלאה וכן הלאה. ומצדך להיות מודע לקשיים שלה ומניין הם נובעים ומהי הדרך הסבירה (לא נמנעת מחד ולא "התאבדות המונית" מאידך) להתמודד איתם כשהם צפים. כמובן מצריך המון מודעות ונכונות אולי טיפול זוגי אבל עד שמגיעים לשם והמכשולים בדרך...

עכשיו תראה לדעתי אם אתה "תיכנע" לבלגן שלה גם אם זה ימצא חן בעיניה לטווח קצר זה הולך ליצור המון, המון, המון מרירות אצלך לטווח ארוך (יכול להיות גם ברמה של התניה פבלובית...) וחוץ מזה שזה ממוסס את יסודות הקשר אני מאמין שבסופו־של־דבר ככל שאתה תרגיש שמח ובטוח תוכל להקרין את זה וככל שתרגיש גרוע ככה גם האווירה הכללית תהיה גרועה יותר ויותר.

נו אז מה בכל־זאת אפשר לעשות? אני חושב שגם אם לא נפתור לה ברגע זה את כל הבעיות, לפחות כסעד זמני כדאי להציף את הנושא ולא למרוח אותו לנצח. להגיד מה אתה מסוגל לעשות ומה אתה לא מסוגל לעשות, אילו דרכים של תמיכה רגשית (ולא טיפול או פתרון בעיות! אינך אביר על סוס לבן) אתה כן יכול לתת ואילו סוחטות אותך, אילו דרכים חלופיות יכולות לעזור לה לפרוק קיטור (שזה כבר שייך יותר לפן טיפולי, אבל יש כל־מיני כישורים שאפשר ללמוד, מיינדפולנס / CBT / טיפול באומנות / סביבה תומכת רחבה יותר ולא רק אתה כו' כו' וכו'). ומהצד השני איך לגרום לה להרגיש חשובה אהובה מוערכת נתמכת וכן הלאה ולשמור על התחושה שהקשר אכן מספק לה את הביטחון וההגנה שבנות כל־כך אוהבות מבלי שאתה תאבד את השפיות. תוספת: ואולי גם במקביל להבין את המקום של ההתמודדות שלה ולבנות איזושהי דרך שבה אתה תומך בה באופן שמטיב לשניכם.

עכשיו איך מנהלים שיחה כזאת... יכול להיות שכדאי ייעוץ זוגי רק בשביל שהדיון יהיה בסביבה נייטרלית שמעודדת שיח פתוח, אני מתאר לעצמי שזה לא יהיה הכי נעים אם תתנפל עליה ותגיד לה "שמעי מתוקונת וואלק אין לי כח יותר ליללות האלה פעם הבאה שאת מרגישה רע אני אציע לך כוס מים ושבי ציירי ציור" (אלה לא המילים אבל התחושה שיכולה להגיע בצד השני אולי כן קצת נטישה או זלזול או וואטאבר צריך להתגבר איכשהו על השלב הראשוני הזה).

אמנם אתם חצי שנה ביחד אבל יש לכם כנראה עוד איזה 100 שנה אז כן צריך להתחיל לחשוב איך אתם מנעימים את הזמן הזה.

רציתי להציע גם שהיא תלך לטיפול רגשי

השאלה איך אומרים לה את זה בלי שהיא תיפגע.

המטרה בטיפול רגשי זה להעצים אותה.

לתת לה כלים לגדול.

בתור עזרה ראשונה -

האם יש לה תחביבים?

מה היא אוהבת לעשות?

אני חושבת שזה יעזור לה

לעשות יותר את מה שהיא אוהבת.

אני לא יודעת למה היא סטודנטית, אבל יש מקצועות דורשים ממש. במיוחד אם היא עובדת גם… גם ימים חופשיים, יש המון מה לעשות בהם בלא מעט מקצועות…

ויש אנשים שגם לא מתחברים לתקשורת בטלפון.

אלו שני דברים שיכול מאוד להיות שמשפיעים על חוסר התקשורת שלה איתך ועל העובדה שאתה זה שיוזם.

ובאמת גם יש פעמים שלא חושבים על זה אפילו מרוב עומס… גם אם לא עשו משהו חשוב אלא אפילו ראו סרט, לא תמיד יש את זה בראש.

ויש בנות יותר רגשיות. אני לא אומרת שזה לא יותר מהרגיל, וכמובן שלא אומרת כלום על הדיכאון, אבל תדע שזה תקין על גבול מסויים. כלומר גם אם תטפלו בזה, והמצב ישתפר, סיכוי גבוה שחלק מזה יישאר.

אני לא אומרת בשביל לייאש או משהו, אלא בשביל שתהיה מודע לזה.

וכן נשמע שכדאי לטפל בדיכאון שלה.

ובעיקר לדבר איתה ולשתף מה אתה מרגיש. לא להאשים ולא להתגונן. לתקשר ולדבר.

בהצלחה!

לוקח זמן בזוגיות רגילה עד שמוצאים דרך נכונה וטובה לתקשר, ואצלכם יש את המרחק ותקשורת טלפונית שזה מקשה פי כמה, וכל אחד זקוק לתקשורת אחרת, תמצאו ותדברו על הדרך ותדירות שמתאימה לשניכם, ממש טבעי שזה קשה.

בקשר ל2,

יכול להיות שיש נקודות מסוימת שהן טריגריות בשבילה ומפעילות אותה, וכשלוחצים על אותן נקודות רוב האנשים מגיבים בחוסר פרופורציה, ב"ילדותיות" בחוסר איזון,

כי הדבר השטותי שעליו אתה חושב שהיא עושה סרט,

הוא הקצה החשוף של קרחון הטראומה שלה.

מציעה כמה דברים,

דבר ראשון אל תקרא לה ילדותית או שטותית (בינך לבין עצמך) כי אתה עדיין לא מכיר אותה, וגם אם זה תסכול שנראה לך על שטות, כנראה זה יושב על משהו עמוק יותר. לרוב אם תתבונן תמצא חזרתיות במשבר סביב אותו נושא.

נסה להגיע בסקרנות, ולא בשיפוטיות, להבין מה עומד מאחורי זה.

אם אפשר, תנסה לתקשר איתה על זה כשהיא לא בקרייסס, אבל רק אם אתה בא בעיניים טובות, ולא בשיפוטיות שהיא ילדותית.

ותציע לה טיפול.

אף פעם אל תציע תוך כדי משבר, רק אחרי שאתם מלבנים את הדברים, וגם אז מתוך דאגה "אני רואה שקשה לך" ולא מתוך מקום ש"את בעייתית".

לא נשמע ממה שכתבת שזה דיכאון, יכול להיות שהיא מתמודדת עם קשיים אחרים (שאולי גם הובילו לדיכאון)

אנחנו נשואים כמה שנים, וכשאני מסתכלת על השנה הראשונה שלנו, שהייתי מאושרת ומאוהבת, אבל הייתי שמחה לשנות הרבה מהתנהלות שהיתה לי כלפי בעלי.

תחילת הנישואים עדיין יתכן והיא מחפשת ביטחון שאתה אוהב אותה ולכן מחכה לחיזוק שלך-יוזמה שלך לשיחות. תנסה לומר לה בצורה עניינית אוהבת שאתה ממש רוצה להרגיש שהיא מתגעגעת ואן תוכל לפעמים להפתיע עם טלפון או הודעה זה יחזק אותך.

לגבי ילדותיות- זה סובייקטיבי,אבל גן כאן אולי עדיין לא נוצר קשר זוגי שהוא חדש אז נח לה לקבל את האופציה שלך דרך זה. נשמע שההתנהלות שלה לא ילדותית-היא לומדת, מתפרנסת, מעודדת אותך ללכת בדרך שלך. אז זה המקום הקטן שלה לדרוש תשומת לב שחסרה כשאתה רחוק. אולי אם מלכתחילה תנסה לפרגן על מה שעושה היא לא תצטרך להתבכיין ואתה לא תצליח להוביל שיחה למקום גבוה יותר? שוב, זה מזוית של מה שעברתי. ואני מחשבת מחוץ לבית לבוגרת מאוד, אבל יש מקום מול בעלי שאהבתי מאוד להתרפק, וזו הדרך אולי להתרפק עליך מרחוק.

חצי שנה זה כלום, ואם אתם לא יחד יום יום אז בכלל. אבל זה לא מוקדם מידי ללמוד ולנסות לשפר את הראיה מהתקשורת.

מזל טוב והרבה הצלחה! 

שנית - מזל טוב גדול לחתונה. לשירות צבאי קרבי יש מחירים משמעותיים. מחירים אישיים ומחירים זוגיים ומשפחתיים. אני ממש לא אומא זאת כדי להחליש אותך, אבל צריך להיות מודעים לזה.

חלק מהותי מיצירת היחד הזוגי ותחזוקו - זה הנוכחות הרצופה ביחד. כמובן אנשים גם לומדים/עובדים/מתפללים/הולכים לאירועים וכד', אבל הסדר הרגיל הוא שלפחות נפגשים כל ערב, אוכלים ביחד, ישנים אחד ליד השני, כל שבת נמצאים ביחד וכו'. זה נכון כל החיים, זה נכון גם אצל זוגות וותיקים, בלי תחזוקה היחד הזוגי מתייבש. אבל, זה נכון שבעתיים אצל זוג צעיר, שעוד צריך לייצר את היחד הזה. לא סתם במלחמת רשות התורה פטרה חתן בשנתו הראשונה - השנה הזאת, הנוכחות היום-יומית בה חשובה מאוד.

אנחנו לא במלחמת רשות, אנחנו במלחמת מצווה, באמת אין אפשרות לפטור את החתנים, גם ככה יש חוסר מטורף בקרביים. אני לא מעודד אותך להפסיק, להפך, לך בכחך זה והושעת את ישראל. אבל צריך מודעות למצב ולמורכבות שבו.

אחרי כל ההקדמה הזאת, לגופם של דבריך:

ההגדרה 'ילדותיות' לא מקדמת אתכם לשום מקום. יש לה התנהלות שאתה לא רגיל אליה ואולי באמת מלמדת על קושי, אבל היא אדם בוגר וכדאי להתאמץ ללמוד את העולם שלה. הרבה פעמים נשים מתתנהלות בצורה קצת ילדותית ליד או באוזני הבעל, כי הם מנסות להרגיש שיש להן על מי לסמוך, מישהו חזק להשען עליו. מעבר לזה - יתכן שזה הדרך שלה למלא את החוסר בנוכחות שלך.

גם לגבי הטלפונים, סביר שדווקא המרחק, מעצים את הצורך שלה, כנראה שאפילו באופן לא מודע, שאתה תחזר אחריה. מעבר לזה, מסתבר שאתה הרבה לא זמין. סביר שהיא מתגוננת מהאכזבה שבנסיון ליצור קשר שוב ושוב ומשאירה את הצפיה לזה שאתה תתקשר.

בהצלחה רבה

אתה זמין בטלפון כל היום? כי אם לא אין שום טעם שהיא תתקשר אליך כשהיא יכולה ותנסה להשיג אותך, ועדיף שאתה תתקשר אליה שאתה יכול. בעלי גם עכשיו בצבא ואני לא מתקשרת אליו בכלל, אני יודעת שאין טעם כי הוא כנראה לא יענה וכשהוא יוכל הוא יתקשר.

לגבי 2, אני גם חושבת שטיפול יעזור, אבל לא בהכרח כי משהו לא תקין אצלה, אלא כי נשמע שהיא בתקופה מאוד מאוד מציפה בחיים. היא עובדת ולומדת במקביל, שזה קשוח מאוד, והיא גם התחתנה לא מזמן והיא כלה טרייה עם כל ההצפה שבזה, ובעלה לא בבית רוב הזמן שזה קשוח בטירוף. האמת שביחס לכל זה התגובה שלה נשמעת לי ממש נורמלית, והיא פשוט צריכה ללמוד איך לאזן את עצמה ולהתרגל למצב הזה, שהוא קשה מאוד

יכול להיות שהיא הורמונלית?

מניעה הורמונלית יכולה מאוד לגרום לכאלה מצבי רוח

אתה בסדיר צבא, זו שפה שונה דינמיקה אחרת, התנהלות שונה. שים לב לזה

מותר לה לשכוח ממך, זה בסדר.

אין קשר בין תסכול לדכאון אל תחבר ביניהם. זה שאובחנה בדכאון קל כמו רוב אזרחי המדינה לא אומר שהיא דכאונית.

מתןסכלת יש הרבה סיבות וזה גם בסדר לןמדים להתנהל ביחד.

אם אחרי חצי שנה אתה לא מסוגל לא יודע מה לעשות והגעת לקצה ההכלה

תעשה לעצמך ולה טובה לכו לייעוץ זוגי, זה לא לפורום נדרשת עבודה להבין מהות האשה והגבר בתוך הקשר הזוגי ובפרט כשהמציאות היא לא זוגית לרוב כי אתה בצבא ומידי פעם צריך לקפוץ למציאות זוגית

הייתי שולחת אותך לחקור ולהבין מהו המהות של הגבר

אחרי שיח של קושי / אתגר/ רגש/ בכי שלה

לא תקין שמה שאתה חושב עליו זה לעזאזל למה אני צריך להתמודד עם זה . ?

( שאלה שצריכה להישאל למה זה כזה מפריע לך ? גילוי של רגש מצידך ?מה אתה מכחיש בך שמעורר את זה? בילדות ?)

אלא

איזה כיף שאשתי סומכת עלי מתייעצת איתי אני משנה לה את המצב רוח לטובה

ואם אתה בהכחשה לזה משהו לא תקין .

תוסיף את זה שאין דבר יותר קשה מלצאת עם גבר קרבי בסדיר .

וכל הכבוד לה שהיא שורדת את זה בכלל

(אולי היא לא כזו ילדותית כמו שציינת?)

בנוגע לזה שהיא לא יוזמת .. יכול מאוד להיות ששידרת לה שאתה עסוק/ עמוס.

( תגיד לה כיף לי לשמוע אותך תתקשרי גם את ..)

נשים אוהבות יחס (בלשון הרחוב צומי ..) אתה מביא לה את זה?

(שאלה שעולה : למה היא צריכה להגיע לבכי כדי שתתיחס ?)

מעבר לזה שבכי אצל האישה זה חלק מהחיים שלה

ואתה צריך ללמוד לקבל את זה ..

כמה פעמים אתה אומר לה שאתה מעריך אותה?

כמה פעמים אתה פונה אליה לא כדי להשיג משהו? לא כדי לסמן וי על אמרתי לה לילה טוב ?

אלא אני באמת רוצה לשמוע מה שלומך ?

בלתי נסבל בעייני שהיא משתפת אותך סומכת עליך 

ואתה קורא לה ילדותית . 

אתה חייב הכוונה הייתי ממליצה על יהונתן קליין

מגיב פה אבל זה להרבה תגובות שהיו.

אתם מציגים את זה כאילו אני לא מכיל בכלל אבל זה לא מה שכתבתי, אנסה לדייק.

גם אחרי כל ההכלה יש פעמים שכל מה שקורה היא צורחת ומגיבה כמו ילדה- משפטים "לא באלי את זה" "די הכל באשמתך" (על זה שהיא לא הצליחה איזה נשהו במטבח "לא יודעת מה אני מרגישה" "לא רוצה לא רוצה לא רוצה" ובסוף בשעת המעשה אני מכיל מאוד ומנסה לעודד ולהרים אבל הגעתי למצב שכל מקרה כזה כבר מצטרף לקודמים ואני לא יודע אם אוכל להכיל עוד מקרים כאלה בלי להיגמר מהם ולפנצר אותי

מרגיש וויתור על עצמי.

מנסה להבין איך ממשיכים הלאה אחרי שזה קורה ולהתמלא כוחות כדי להיות שם בשבילה

הרי התחתנתי איתה ברור לי שהיא החזקה והמושלמת באדם- סתם נק' שקשה לי איתה ואשמח לעצות

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"א בניסן תשפ"ו 10:08

"נקי יהיה לביתו" - הנקיות הנפשית מאפשרת להתמקד יותר בבן הזוג וזה גם טבעי בהתחלה

(יש בזה משהו מאד משחרר! זהו, אני לא צריך לחפש יותר, התחתנתי! עכשיו אנחנו מכירים אחד את השני כדי שנוכל לבנות לאט לאט את החיים שלנו כזוג)

כדאי לזכור שהשנה הראשונה

היא שנה לא תמיד פשוטה

היא הבסיס לשנים הבאות בע"ה

וזאת שנה שלומדים בה הרבה אחד על עצמו ואחד על השני

אז בהצלחה גדולה בע" ה!

דבר שני

לפעמים ממבט ראשון על הבנאדם

הרושם ראשוני אולי יותר מאופק/ סבלני

לאט לאט  כשנמצאים בסביבה שבה מרגישים נוח וחופשי להתבטא או להגיב לסיטואציות, התגובה הופכת אמוציונאלית יותר וממילא נחשף רובד/ פן נוסף באישיות מולנו, שלא התגלה קודם (בנישואין ההתבטאויות/התנהגויות יכולות להיות שונות מאשר בדייטים. אפשר להסתכל על זה גם חיובי- מהצד השני זאת יכולה להיות קלילות - ואז כשמשהו לא מסתדר התגובה בהתאם)

לפעמים זה עניין של מודעות לניהול רגשות/ ניהול כעסים

ולכן לא הייתי ממהרת לשלוח אותה לטיפול חיצוני.

יצירת תנאים לשיחה פתוחה וכנה איתה, בלי לפגוע, לחסום או לשפוט אותה, יכולה לתת לך עוד הבנה והיכרות עם העולם הפנימי של אשתך.

ואז תוכל להציג גם מה שנראה מהצד שלך ואת המחשבות שלך בנושא

וביחד תראו איך מגיעים לעמק השווה.

אתם רק התחלתם את החיים כזוג ,

ההיכרות/ הבנייה של הזוגיות לוקחת זמן ומתפתחת לעומקים ורבדים נוספים ככל שהשנים עוברות.

לכן מאחלים שיהיה בניין עדי עד- בניין שהולך ונבנֶה כל הזמן, עדי עד.

אם בכל זאת יש קושי בתקשורת-

אפשר לפנות לייעוץ (אולי משם ייתנו המלצה לטיפול קצר בנושא הרגשי, אבל בעיניי זה מוקדם מידיי לעשות צעד כזה)

דבר שלישי שחשבתי עליו ממש עכשיו

לפעמים בחורה לא צריכה פיתרון לבעיה. היא חכמה ויודעת לפתור את הבעיות שלה ולהסתדר. 

היא פשוט רוצה להרגיש ש"יש לה על מי להישען" ולבדוק את הגבול - שיש לה מרחב ביטחון, שאוהבים ומקבלים אותה בכל מצב, שהיא יכולה "להשליך" את הלב שלה על בעלה (והוא יקבל אותה וישדר לה ביטחון) התגובות ה "ילדותיות" מבטאות בצורה קצת מוקצנת קושי מסויים באופן כדי להבליט ולהדגיש את הצורך הנפשי "תראה אותי, תראה את המאמצים שלי ואת ההשקעה" 

אז אולי הסמנטיקה/ התנהלות שלה מופיעה קצת לא כמו שהיית מצפה ממנה לאור ההיכרות שלכם

וזאת דווקא ההזדמנות ליצור שיח או תגובה לסיטואציה בצורה בוגרת ומכבדת.  

יכול להיות שהיא תקלוט טוב את היחס המכבד והבוגר שלך-  אליה שלא תלוי בשום תגובה שלה, וממילא השיח שלה יישתנה גם.

להחזיר לה באותה מטבע של ילדותיות לא כדאי, כי יכול לדרדר את ההרגשה של שניכם.

בהצלחה רבה

מזל טוב!

תזכו לבניין עדי עד

בשמחה ובבריאות

מתוך אהבה ואחווה, שלום ורעות. 

בעיות קשות מדי לפתרון באמצעי הזה. בהצלחה. יתכן שאם היית משתחרר או לפחות משרת במקום יותר קרוב. חלק מהבעיה הייתה נפתרת. במצב הנוכחי כמעט בלתי אפשרי, שתצליחו לצאת מזה לבד. דבר ראשון תבקש העברה. ככה יהיה יותר קל לטפל. גם המצב ביניכם יש מקום להניח שישתפר. חצי שנה זה כלום בשביל נישואין. במצב שאתם נמצאים בו, קשה לבנות משהו שאפשר יהיה להתייחס אליו. בקש העברה. הבית בעדיפות עליונה. 

לגבי 2, משתנה. תשאל אותה איך היתה פותרת את הבעיה אם לא היית יוצר קשר כרגע....

 רוצה להגיב דווקא בתור נשואה ותיקה
יש מצב שגם אשתך כבר הגיעה לכאן וגם כבר קוראת. 
השנתיים שלוש הראשונות שלנו היו ממש קשות אפילו שאנחנו ממש מתאימים והיה לנו ברור מהרגע הראשון שמצאנו אחד את השני ואפילו שלא היה לנו אתגר של צבא. 

אז למה היה קשה?
כי היינו צריכים ללמוד לדבר על מה שקשה לנו. כי לא התרגלנו לחיות בזוג ואני הייתי ממש בראש שאני לא מבקשת טובות ומצד שני, גם כשהייתי צריכה ממש, לא ביקשתי וציפיתי שהוא יבין. 
ולאט לאט למדנו לדבר אחד עם השני ולהגיד מה קשה לכל אחד ואיך אפשר לעזור לזה. 
אצלנו זה כבר היה תוך כדי ילדים. 

אצלכם, אתה בצבא והיא לבד. הלבד יכול להיות ממש קשה ולפתח איזה שריון כזה כדי להתמודד ואולי לכן היא לא מתקשרת ומצד שני אתה בודד ורחוק וצריך את הקשר הזה. 
וגם בקושי- אתה תופס את זה כילדותיות אבל היא בסף השבירה שלה, במצב לא הגיוני ומגיבה באופן לא הגיוני. 
בשני המקרים כדאי לדבר. 
בענייין של הקשר- להגיד לה שאתה רוצה וצריך גם לשמוע ממנה. 

בעניין של הקושי שלך, אשתו- תמיד כדאי לא להגיע למצבי שבירה. להקדים תרופה למכה. תחשבו ביחד איפה המקומות הללו ותנסו למנוע אותם ואז יהיה הרבה פחות להכיל. אבל גם כשיהיה, אתה צריך להכיל. כי היא לבד ומתמודדת. 

כמובן שהשיחה חייבת להיות פנים אל פנים ולא בטלפון. 

ודבר אחרון- אני לא יודעת כמה זמן נשאר לך בסדיר אבל יכול להיות ששווה לקצר או לעבור דירה קרוב להורים או כל מיני דברים שיכולים לעזור. 
בסוף זה הבית שלכם. 
ותזכרו שהשנים הראשונות קשות גם כשאין צבא והיא האשה המושלמת שלך ואני בטוחה שאתה האיש המושלם שלך. 

בהצלחה! 

א. קודם כל מזל טוב גדול לנישואיכם, אתם ממש נשואים טריים בשנתכם הראשונה, השנה בה התורה מנחה אותנו "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשק לקח".

עצם המציאות של השנה הראשונה לנישואים, ללא כל שאר האתגרים שמסביב - מביאה עימה אתגר והתמודדויות רבות.

על כן הפניות הזו לעבוד ולעבד יחד את היחד שלנו כזוג חשובה מאוד.

ב. מעבר לכך, ציינת שאתה גם חייל קרבי בסדיר.

רק הנתון הזה לכשעצמו מוסיף עוד אתגר קשה שבעתיים.

גם לך. כמובן. ותודה עצומה מכל עם ישראל על המסירות והנתינה הזו שלך!

גם לאשתך היקרה. שמתמודדת כאישה של חייל קרבי בסדיר. עם המון התמודדיות, המון לבד, המון חששות, המון שינויים.

וגם לכם כזוג נשוי. 

רק לפני חצי שנה עוד הייתם רווקים

כל אחד גר בבית אחר, אולי אם גרתם אצל ההורים לא הייתם צריכים לנהל בית מבחינת ניקיונות, בישולים, כביסות, קניות, משכנתא, חשמל, גז וכל השאר,

ובעיקר - השינוי הזה מרווקות לנישואים שהוא שינוי בפני עצמו ומצריך הסתגלות לאט לאט ובהדרגה וקבלת כלים שם

וכמובן בצבא הכל שוב מתעצם ונהיה קשה שבעתיים.

ג. לא זאת בלבד,

ציינת שאשתך גם לומדת כעת

וגם עובדת במקביל

נשמע שיש על שניכם עומס עצום

גם פיזי וגם מנטלי וגם רגשי, נפשי.

ד. השיח העיקרי שלכם הוא בטלפון - שכמובן לא ניתן להגיע לאותה אפקטיביות ואותם עומקים כמו פנים מול פנים. זה משנה המון.

(כמובן שכדאי בזמן שכן מתאפשר כן לקיים שיחות טובות ועמוקות ביניכם פנים מול פנים

ולקבוע שמתי שלא ניתן ונאלצים להסתפק בטלפון יודעים יחד שזו באמת פלטפורמה מוגבלת ולוקחים זאת בחשבון).

ה. ציינת שאתה מרגיש שרק אתה מחפש אותה או יוצר את הקשר הראשוני -

כדאי לשאול אותה ישירות ולשמוע ממנה את הלמה שלה (ל' בקמץ).

אולי היא לא רוצה להתאכזב שאתה לא זמין וזה סוג של מנגנון הגנה?

אולי היא לא רוצה להפריע לך ולא יודעת מתי אתה פנוי ומעדיפה שאתה תתקשר כדי לא להפריע?

אולי יש לה המון חוזקות אחרות אבל ליזום שיחה היא לא אחת מהן, אבל יש לה עוד המון אחרות?

אולי אם היא תדע עד כמה זה משמעותי עבורך ומה זה גורם לך להרגיש היא תוכל לחשוב על דרכי שינוי מטיבים עבור שניכם? שתחשבו יחד כמובן...

ואולי עוד הרבה מאוד הנחות.

חשוב לשמוע ממנה ישירות

ולפי התשובה לעבוד.

ו. כדאי לעשות הפרדה בין דבר לדבר כדי לא ליצור כאוס ועומס יתר עם בלאגן בראש ובלב.

כלומר:

לגבי הדיכאון שהיה בעבר - זה לא אומר שום דבר רע מלבד זה שאשתך גיבורה ואלופה שהתמודדה בגבורה עם מכת הדור, דיכאון, ויכלה לו!

שיש לה תעצומות נפש ובטוח גם למדה וגדלה מכך מאוד.

לגבי ההווה - אם יש כרגע דיכאון או כל דבר אחר שמקשה כדאי לאבחן בצורה מסודרת ומקצועית ולטפל בכך.

גם אמצעי מניעה הורמונליים כגון גלולות עלולים מאוד להגביר את עוצמות התנודות במצבי הרוח ואת הדכדוך, לכן חשוב לברר לעומק גם את הנקודה הזו.

לגבי זה שהיא מתוסכלת מדברים ביום יום - בפני עצמו זה כמובן לגיטימי. בטח לאור כל הסעיפים הקודמים שהיא אישה נשואה טרייה, עם המון המון שינויים בבת אחת בחצי שנה הזו,

בעלה בסדיר חייל קרבי,

היא עובדת

היא לומדת

היא מחזיקה בית

היא לומדת את הגוף שלה וכל הלכות טהרת המשפחה שגם לוקחים משאבים לכך

יש מלחמה (בתוך מלחמה בתוך מלחמה...)

אזעקות

חדשות

דאגות

ומה לא...

ובתוך כל זה ממש מותר ואנושי שהיא תהיה מתוסכלת מדי פעם.

אם זה באופן חריג או פוגע בהתנהלות או יושב על משהו עמוק - אז כנזכר קודם, כדאי לאבחן ולטפל בצורה מיטבית כדי להגיע לרווחה נפשית.

ז. המשפט אולי הכי חשוב בכל ההודעה - הייתי ממליצה לך לשנות את המשוואה שנוצרה לך בראש שאומרת "אשתי ילדותית"

ולהפוך אותה ל: "אשתי *אנושית*".

כי היא באמת אנושית. רק בשר ודם.

היא לא ילדה קטנה, היא אישה שמתמודדת עם הרבה מאוד מאוד מאוד.

יכולה להעיד על עצמי (נשואים עוד רגע 19 שנים ב"ה) שאם היה לי רק דבר אחד מכל מה שהיא מתמודדת איתו בשנה הראשונה (או בכלל) - הייתי בהחלט מתוסכלת ואף מגיבה בתסכול עמוק לא פעם ולא פעמיים.

בשנה הראשונה שלנו, והרבה אח"כ, למדתי את עצמי לאט לאט, את בעלי לאט לאט, את היחד שלנו לאט לאט,

ובדרך היו לי המון המון המון פיקשושים.

הכל בסדר.

זה לימוד.

זוגיות היא לימוד.

נישואים הם לימוד.

ללמוד את עבודת השמחה שלי ומי אני ואיך אני עובדת ומהם הצרכים שלי, הקשיים שלי, מנגוני ההגנה שלי וכן הלאה - הכל הכל זה לימוד

לימוד של שנים

ואפשר להתחיל בלימוד הזה

מתוך מקום מעצים ולא מחליש

מתוך מקום שבאמת רואה את האנושיות שבכל אחד ואחת מאיתנו.

ללמוד - מה היא רוצה מעצמה? רגע להעמיק בכך באמת.

ומה אתה?

ומה היא מרגישה עכשיו? רגע לעצור ולהיות נוכחת וקשובה פנימה, קשובה לגוף ולנפש.

ומה גורם לבכי? או עלבון? ומדוע? מה היה שם בעומק שהפעיל את זה? ומה עוד הטריגרים שלי?

ח. כמובן שאתה לא המטפל שלה אלא בעלה האוהב. וחשוב לשים את הדברים במקומם.

מצד אחד להעניק תמיכה, אוזן קשבת, אהבה, הכלה, עידוד וכו'

ומצד שני - במקומות בהם יש צורך טיפולי או צורך אחר מעבר ללהיות בן הזוג - חשוב לפנות לגורם מקצועי.

אתה לא אמור לפתור לאשתך את הבעיות הרגשיות שלה וגם היא לא את שלך.

וזה גם לימוד.

למצוא את האיזון הנכון

ללמוד איפה הנפרדות בתוך הביחד

איפה המקום להתייעץ עם אנשי מקצוע

איפה הביחד בתוך הנפרדות

איפה אני כן יכול/ה להיות שם עבור אשתי / בעלי.

אז צעד צעד

לימוד אחר לימוד

התקדמות אחר התקדמות

תהיו בתוך הלימוד הנפלא הזה ששמו זוגיות

ותמצאו בתוכו גם לימוד מפעים כל אחד כלפי עצמו

ובעיקר - צמיחה אישית וצמיחה זוגית מתוך כל זה.

המון ברכה והצלחה ב"ה

ופסח כשר ושמח

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

תהילים פרק לב

א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל    אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן    וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה׃
ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י    בְּ֝שַֽׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃
ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮    תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ
נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י    בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃
ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡    וַֽעֲ֘וֺנִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי
אָמַ֗רְתִּי    אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַֽיהוָ֑ה
וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י    סֶֽלָה׃
ו עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮    לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א
רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים    אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃
ז אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮    מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי
רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט    תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃
ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ    אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃
ט אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮    אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין
בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם    בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃
י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע    וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסֽוֹבְבֶֽנּוּ׃
יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים    וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃

יש המון הסחות שמונעות מאיתנו לשים לב לכל הטוב העצום שעוטף אותנו, ובעיקר מאמץ מטורף של איראן ושלוחות הרשע לזרוע בכולנו פחד, תבהלה, דכדוך, יאוש.

אבל אנחנו ה-ר-ב-ה יותר חזקים וחכמים מהם! ולא ניתן להם!

וממש מזמור לתודה!

זה פלא אלוקי מה שקורה כאן.

אני יודעת שכולנו בתוך תוככי הקושי והאתגר וה"קוצר רוח ועבודה קשה"

אבל ממש כך היא גאולתן של ישראל

בתחילה קמעא קמעא וכל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת (ירושלמי, ברכות)

ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל

יש לנו כוח על

כל אחת ואיפה שהיא

כל אחד ואיפה שהוא

ונתחיל ממש בנו פנימה.

כי אם יש לי את עצמי -

אז יש לי את עצמי.

ויש לאחרים את עצמי.

וכל אחד ואחת מאיתנו הוא אור אינסוף

רק להביט רגע פנימה ולזכור זאת, להתחזק מכך, להאיר בתוכנו מכוח כך.

"כי יש שכר לפעולתך"

יש שכר לכל פעולה ופעולה שלנו

תחזיקו מעמד

אתם הגאולה עצמה!

וב"ה נזכה לראות בחוש ממש את הישועה השלמה שלנו במהרה, בשלמות, במתיקות ובטוב גלוי!!! ❤️

כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!

אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִהקונספציה וְלֹא עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְלֹא הָרַג אֶת־אייתוללותיהם, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הָרַג אֶת־אייתוללותיהם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוך לימוד אמונה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שָׁנָה וְלֹא סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ  סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הביטחון והתורה. דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הביטחון והַתּוֹרָה וְלֹא שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵּנוּ.

אִלּוּ שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָּנוּ אחדות העם דַּיֵּנוּ.

עַל אַחַת, כַּמָה וְכַמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמהקונספציה, וְעָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְהָרַג אֶת־אייתוללותיהם, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הגנתו האלוקית, וְקָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה, וְסיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' גם במלחמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה שלמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַביטחון והתּוֹרָה, וְשמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָּנוּ אֶת־אחדות העם.

המצב מתיש, אבל להחזיק ראש מעל המים. אנחנו מכים באוייב מכות נוראיות. אנחנו ב'נהפוך הוא' על מלא.

אויבי היהודים ביקשו להשמיד להרוג ולאבד (ואם למדנו משהו משמחת תורה, אז כשאויב אומר שהוא מתכוון להשמיד אותנו - כדאי להתייחס לזה ברצינות) וכיום אנו מכים בהם מכה אחר מכה, הרג וחרב ואובדן.

לא להיות קצרי רוח, לא להחזיק עיניים על הסטופר, להתמקד בהצלחות הלאומיות ובהצלחות האישיות של כל אחד ואחד.

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

האסכולה הקירנאית – ויקיפדיה

מה זה אומר כשאנשים סובלים?"

"אתה מרגיש בסדר, לין?"

"אני בסדר גמור," צחקתי.

"שתית דארו הלילה, כמו השיכור הזה ג'וזף?"

"לא, אני באמת בסדר. בחייך, אתה תמיד מגדיר כל דבר בשבילי. דיברנו הלילה על סבל, ואני רוצה לדעת מה דעתך על העניין הזה."

"זה קל. סבל זה להיות רעב, לא? רעב, בשביל כל דבר, פירושו סבל. בשביל כל דבר, לא להיות רעב זה לא לסבול. אבל כולם יודעים את זה."

אה בעצם חכה יש גם שם ציטוט אחר

"אושר זאת המצאה כדי לגרום לנו לקנות דברים"

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

בai אתה יכול ליצור כל מה שתרצה

הנתינה נותמת לאדם המשמעות

ותן בראש ובראשונה לאישתך

"שנתן לי כל צורכי"

בדיוק מה שאני צריך לשליחות שלי