וכל ילד נולד כשפיתו בסלו.

כשמאמינים שהכול מגיע מאיתו יתברך - לא צריך לדאוג, צריך לבחור על פי התאמה נכונה

היום הוא במקצוע אחר ומרוויח שליש ממה שהרוויח למרות שיש לנו פי 3 ילדים ממה שהיו לנו אז וכולנו הרבה יותר מאושרים.

אין לנו את כל מה שהיה לנו אבל יש לנו הרבה יותר אושר ושמחה זה בכלל לא קשור.

אין קשר בין אושר לפרנסה, אמירה נכונה שעמה אני מסכימה בהחלט.

אבל אני לא דיברתי על זה...

דיון פילוסופי מעניין

איך בוחרים מקצוע לעסוק בו?

לפי כסף, מעמד וכבוד?? או לפי כשרונו של האדם?

כתבתי על זה בכמה מילים לאנונימית נוספת ממש כאן:

/Forum/Forum.aspx/t483443#5579030

לפעמים אנחנו מפספסים קצת את הציך המרכזי שלנו בחיים - קידוש ד'.

אתן לך דוגמה (קצת מוקצנת אבל שתביני לאן אני חותרת),

נגיד והיית רוצה לעוף.. מאוד רוצה לעוף.. מאוד מאוד רוצה לעוף..

החלטת שאת יום שלם עכשיו מנפנפת בידיים שלך לראות אם תצליחי לעוף..

קופצת מהכסא ומנפנפת בידיים.

כלום גורנישט.. את לא עפה..

למה את לא עפה, כי זה לא בטבע שלך זה לא חלק מהיכולות שלך.

אותו הדבר בבחירת מקצוע, אדם צריך ללכת לפי הכשרונות שלו, מה שטבוע בו משנולד, מה שהקב"ה נתן לו.

יש אדם שיהיה טוב בכספים וילך ללמוד ראיית חשבון, יש אדם שהחינוך יהיה בדם שלו והוא ילמד הוראה וכן על זו הדרך..

ככה האדם יהיה טוב במה שהוא עושה, יהיה מרוצה, וכך יוכל להתקדם במקצוע שלו, תלוי לאן האדם לוקח את זה, כשזה בטבע של האדם זה די יהיה טבעי.

כשאדם טוב במשהו אז גם הסביבה מעריכה אותו, ככה הוא יכול להשיג משרה טובה יותר, וכנראה שגם משכורת טובה יותר (אע"פ שאסור!! לשכוח שפרנסה היא מהקב"ה).

כשאדם הולך למשהו שהוא לא באמת הוא גם התוצאות באות בדר"כ בהתאם, אם לא בשנים הראשונות אז אחרי תקופה.. אני עובדת באתר לחיפוש עבודה אני רואה כמה אנשים מחליטים אחרי 7/10 שנים במקצוע שזה לא בשבילם והולכים למה שהם תמיד חלמו..

זה בקשר לבחירת מקצוע של האדם.. 

אני חושבת שכשאת בוחרת בן זוג את לא צריכה להסתכל אם הוא מהנדס או מורה אלא להסתכל אם הבחירה שלו במקצוע היא מתוך הרצון לעשות קידוש ד' או מתוך הרצון לכסף מעמד וכבוד..

ובאופן כללי,

שוב סיפור..

נגיד והיה לך תקציב 100,000ש"ח לקנות מכונית.

ונגיד שאת קצת מבינה במכוניות.

איזה מכונית היית קונה?

זו שעולה כל ה100,000 ש"ח?, זו שהצבע שלה מוצא חן בענייך? זו שיש לכולם?

אני משערת שהיית עושה בדיקות מאוד קפדניות

בודקת את הפרמטרים שחשובים לך שיהיה במכונית, בודקת את הדגמים שמתאימים לתקציב.

ורק אחרי התלבטויות ובדיקה מכנית של המכונית היית הולכת לקנות אותה..

אפילו שזה לא חתונה לכל החיים ועוד כמה שנים תחליפי אותה..

אותו הדבר גם בבעלך, או יותר נכון קל וחומר בבעלך שנישואים זה לכל החיים (או לפחות ככה אנחנו מתפללים).

לדעתי צריך לבדוק את המידות של הבחור, את רמת קיום המצוות שלו בהתאם לשלך ולמה שאת מחפשת, את הכימיה, את הרמה האינטלקטואלית והשיח שיש בנינו.

ופחות לבדוק כמה הוא בערך ילך וישתכר בעוד X שנים.

כי יכול מאוד להיות שאומנם בעלך יהיה מהנדס /עו"ד / רו"ח וכו' שאמור להרוויח Y כסף בחודש.

אבל הוא יהיה מובטל וירוויח 0 ש"ח בחודש.

ושוב בתור אחת שמתעסקת עם אנשים שמחפשים עבודה יש גם לא מעט כאלה שמובטלים..

אז יש דברים שצריכים להשליך על הקב"ה ולעבוד יותר על האמונה שלנו בו.

לא סתם אמר דוד המלך בתהילים:

"השלך על ד' יהבך והוא יכלכלך" 

ופרנסה היא מהקב"ה, לא משנה אם אתה מורה, מהנדס, רו"ח, חקלאי ועל זו הדרך..

-----

אני מקווה שנתתי לך עוד זווית ונקודה למחשבה.

גילוי נאות, אני לא נשואה..

שיהיה ב"הצלחה  

ועדיין...

מצטערת על הבוטות..

לדעתי תתחילי לעבוד על האמונה שלך בקב"ה.

ולצאת מהפחדים.

תתחילי לקלוט שהדברים תלויים בו..

ופרנסה היא ממנו יתברך!!

לכי, צאי עם מישהו שסיים עכשיו חשבונאות..

תנסי..

תבואי תספרי לי אח"כ כמה מהר הוא מצא סטאז'

יש כאלה שלוקח להם שנה למצוא סטאז'

ואז הם מצאו והרוויחו בשנתיים הראשונות של ההתמחות 4500 ש" ועבדו 12 שעות ביום (כי זה מה שמותר ע"פ חוק)

והופ הם שוב במעגל המחפשים..

אותו הדבר עם עו"ד.. שגם אמור לקבל משכורת יותר משל מורה..

את אפילו לא מתארת לעצמך כמה עו"ד יש שמחפשים עבודה.

מה את חושבת שמי שלומד מקצוע "יוקרתי" (במרכאות כפולות ומכופלות) הכל ורוד וזוהר שם..

מצטערת אז לא!!

ועכשיו כרווקה אני אומרת את זה..

ללכת לחפש בעל לפי המקצוע שיש לו כמדד לכסף בעתיד

זה דבר מעוות מיסודו!!

תבדקי כמה הבחור אחראי, שידאג לכלכלת הבית ושלא יחסר בו כלום.

תבדקי כמה הוא רציני.. 

כי את יודעת את יכולה לצאת עם מהנדס / רופא /עו"ד וכו'.. שיהיה חסר אחריות כלכלית..

יש לבעלך מחוייבות לזון ולפרנס אותך בכתובה..

תבדקי שיש לו את המידות כדי לעמוד בזה!

ולא את התואר ה"נחשב".. כי תואר יכול להוות בסופו של דבר רק דף נייר

ודעי לך שקיימים לא מעט אנשים שמרוויחים ב"ה גם בלי תואר כזה או אחר!!  

קודם כל- סליחה על הכנות, אבל ממש העליב אותי מה שכתבת על האמונה.

יכול להיות שיש לי בעות באמונה - את זה אני אפתור עם הקב"ה, כי רק הוא יודע מה מצבי כלפיו.

מבחינתי לחיות בלי לתכנן, לשקול ולבחון את הדברים (בגבול מסוים. האדם לא יכול הרי לחשב חשבונות של מעלה) זה חוסר אמונה גדול יותר...

באתי ושאלתי כאן שאלה לא מתוך חוסר אמונה, אלא מתוך רצון לברר את הדברים ביני לבין עצמי.

לשמוע ממי שכבר מנוסה בחיי הנשואין כדי לברר האם זה אכן שיקול "קריטי" ועד כמה, אם בכלל, כדאי לשים לב אליו.

וכמו שאדם פוסל על גובה או על מטען גנטי ושאר דברים חיצוניים אחרים, חשבתי שיש טעם לבדוק גם בדבר כזה. לברר, ללמוד, לשמוע דעות...

לא כל מי שלומד מקצוע "יוקרתי" הכל ורוד וזוהר אצלו. יש לי קרוב משפחה שהוא טייקון ידוע וביום אחד - נכנס לחובות. אני מכירה את זה. את לא צריכה לספר לי.

אבל מלכתחילה אולי עדיף למצוא מישהו שהסיכויים שלו לפרנס גדולים יותר (ושוב, אני לא מדברת על חיי יוקרה, רק חיים רגילים ופשוטים)

הרי לדבר אין סוף, שום דבר לא בטוח בעולם, אבל אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו.

הרי כדי שה' יפתח לנו פתח אולם צריכים אנו לפתוח פתח כחודה של מחט. השאלה היא מהי אותה חוד מחט?

האם דבר כזה רצוי שאקח בחשבון כחלק מתפקידי "לפתוח פתח כחודה של מחט" או לא?

בסה"כ שאלתי בתמימות ומתוך רצון לעשות את הטוב בעיני ה'.

אז סליחה ששאלתי.

אני רואה שלא רק את - כולם כאן חושבים שהעיקר אצלי זה הכסף. וזה ממש לא מה שבאתי להגיד ולהביע בשאלתי.

בחורה פשוטה אני. רק רציתי לרצות טוב.

אני מתנצלת שנפגעת זו לא הייתה המטרה שלי.

וכבר הרגשתי ביני לבין עצמי שזו היתה תגובה אולי קצת "מוגזמת".

לכן אם תשימי לך גם ערכתי את ההודעה הראשונית.

ואני באמת מתנצלת שאני קשה אבל אולי זה יעזור לך להסתכל על הדברים בזווית קצת שונה.

את טוענת "אני לא מדברת על חיי יוקרה, רק חיים רגילים ופשוטים"

את זה את יכולה לקבל עם בחור שיהיה בחור אחראי, שידאג לכלכת הבית שלא יחסר לכם בו כלום.

את זה את יכולה לקבל עם בחור רציני שיש לו שיקול דעת.

כשתבדקי את המידות שלו ותדעי שמולך עומד בחור שגם אם תהיה תקופה קשה הוא ילך לעבוד בכ-ל עבודה כדי להביא פרנסה הביתה, זה יהיה סוג של "ביטחון כלכלי"..

וזו לדעתי הדרך שלנו "לפתוח פתח כחודה של מחט"

ושוב אני לא מנסה לפגוע חו"ח!! באמת שלא! 

אולי גם אני טועה אין לדעת...

ואני יכולה לטעון את הטענה שטענת קודם גם כלפי מה שאת כתבת:

כתבת לי קודם שגם מי שיש לו תואר "יוקרתי" - לא בטוח שהכל ורוד וזוהר. לא תמד מוצאים עבודה וכו'.

אנ יכולה לטעון לגבי מה שאת כתבת - לחפש בחור רציני, עם שיקול דעת וכו' שאנשים מטבעם משתנים, במיוחד אחרי החתונה...

כמו שאמרתי, אין לדבר סוף. אולי באמת הכי פשוט שאלך עם הלב שלי. אפסיק "להתפחד" כפי שר' נחמן מברסלב אומר

ואעבוד ואעשה את ההשתדלות שלי עד כמה שידי מגעת, בתקווה שההשתדלות תעשה על הדרך הראויה והנכונה ביותר.

שלא אהיה מונעת משיקולים זרים. שאדע מה למעלה ממני, וכמו כן גם אדע מה למעלה - ממני (ע"פ הפירוש הידוע באבות)

נו, בשביל זה צריך הרבה תפילות.

ושוב אני באמת מצטערת שנפגעת!!

ואני לא מאמינה בהשתנות קיצונית של אנשים.. אלה בהסתכלות שלנו לפני החתונה ולאחריה..

הגדיר את זה הרב שמחה כהן בצורה מעולה בספר שלו "הבית היהודי": ההבדל בין תושב לתייר.

לכן קשה לי לקבל את ההשוואה הזו..

בין אופי וטבע האדם לבין תנאי שוק, אבטלה ופיטורים.

בכל אופן המון המון בהצלחה!!

שתמצאי אותו בקרוב בקלות בנחת ובשמחה!!

מתוך בהירות וישוב הדעת

לילה טוב

כי אני מאמינה שזה מה שאני צריכה לעשות, שזה התפקיד שלי בעולם.

אין לי שום בעיה עם מי שגם כן כזה, ואני לא מעריכה פחות אדם שעוסק במקצוע זה, להיפך!!

(מבחינתי כל עבודה מכבדת את בעליה. העיקר זה מידות טובות ויראת שמים...)

אני לא מבינה מה זה קשור? איפה השאלה שלך ביחס לשאלה שלי?

אנשי חינוך הם אנשים נפלאים (אני ממשששש אובייקטיבית ), ובכלל מה שמגדיר את האדם זה לא המקצוע שלו.

מצידי הוא יכול להיות נהג אוטובוס, מנקה רחובות, ירקן ובאותה מידה ח"כ, רה"מ, רו"ח או איש עסקים מצליח. זה לא משנה.

כל עוד הוא בעל מידות טובות, מקדש שם שמים בעבודתו,

עושה אותה כי הוא מאמין שזה הכשרון שהקב"ה חנן אותו כדי להשפיע טוב על העולם - מה  טוב.

הבעיה היא לא במקצוע, אלא ב"שילוב" בין שני מקצועות שעלולים להביא לקשיים מסוימים...

אם הייתי מוכשרת כדי להיות רו"ח, אשת עסקים וכו' - הייתי יכולה "להרשות לעצמי" להתחתן עם אדם העובד במקצוע "לא רווחי".

אבל אני לא. זו לא אני, ולא שם השליחות שלי (לפחות עד כמה שאני מצליחה להבין ע"פ כשרנות, יכולות ונטיות שהקב"ה נתן לי).

ועכשיו לאנונימית-

אם מצידך הוא יכול להיות נהג אוטובוס, מנקה רחובות או ירקן, והעיקר שיהיה בעל מידות טובות אז יופי, אל תתחילי להתחשבן מעכשיו על קשיים מסויימים שיכולים לנבוע מהשילוב..

תאמיני לי שגם אנשים מאוד חכמים שלמדו מקצועות נחשבים מאוד או אנשי הייטק יכולים ברגע לאבד הכל, או מההתחלה שלא יהיה משו..

באמת שהכל מהקב"ה, תעשי תהשתלדות שלך, וגם בעלך יעשה וה' יעשה גם הוא את שלו,

ובקשר לעכשיו- אם את רוצה להתחתן, ואני מבינה שאת כן- אז תעשי גם פה את ההשתלדות שלך ואל תסנני על דברים כאלה..

בהצלחה!!

ועם הרבה אמונה!!

"פחדי שווא".

גם שני מורים יכולים להסתדר יפה כלכלית.

ומה ש"תרוויחי" ע"י מישהו ש"מרוויח" אולי תפסידי כי ויתרת על איכות יותר טובה בגלל "מקצוע"..  אין לדבר סוף.

אבל כן חשוב שתפסיקי עם הפחדים הללו לגמרי. כי אחרת הם "יִצרו" את עצמם..  כשחוששים יותר מידי, אז כל דבר מייחסים לזה, ומרגישים לחץ רק בגלל החשש המוקדם..

על כן, עלייך להחליט אם את מסוגלת להשתחרר מהפחד הזה, על מנת שתוכלי בלב שלם להינשא למי שמתאים לך באמת, לכבדו כמו שהוא, לרואת את מעלתו ושגם הוא ישמח.

ואם את רוצה ילדים "יראי שמיים" - דבר ראשון תחפשי בעל כזה. לא מקבלים בעל "באריזה לפי הזמנה"...

לו יצויר שיש לך שתי הצעות על הפרק ושניהם שווים בכל הנתונים גיל גובה בריאות השכלה מידות חינוך וכו...אז יש מקום לבחור ע"פ מקצוע שזה אמנם שיקול צדדי אבל מטה את כף המאזניים

אבל בעולם המעשה זה לא עובד ככה. ! 

אם תשמעי על בחור שעונה לדרישותייך אבל בחר בהוראה כי הוא מאמין שזה מה שהוא צריך לעשות וזה התפקיד שלו בעולם, פשוט כי הוא מוכשר לזה .

ואם הוא היה מוכשר למקצוע רו"ח או איש עסקים אז הוא היה יכול "להרשות לעצמו" להתחתן עם אחת שעובדת במקצוע לא ריווחי ולכן הוא מסרב לפגוש אותך אז מה תהיה תגובתך? 

אני עצמי לא יודעת מה עמדתי בעניין (בשביל זה פתחתי כאן דיון...)

אבל אם אשמע שזה היה השיקול - אכבד את ההחלטה. זכותו.

נראה שהוא חשב על השאלה שפתחתי כאן והגיע למסקנה שהגיע.

הרבה יותר מתסכל שמישהו לא רוצה לשמוע בגלל איזה הבדל של ס"מ בגובה...

(אבל גם זה - זכותו של מי שמסרב. יש לו את השיקולים שלו. אולי הוא מרגיש ככה פחות ביטחון... לא יודעת מה...)

הרעיון היה שאם את מרגישה שהבחור עונה לדרישותייך חוץ מזו המדוברת אז כנראה תחושת ההחמצה תהיה יותר עזה ועוצמתית מתחושת ההזדהות.

זה הכל וכנראה שלא הבהרתי היטב (סליחה אם הסבתי עגמת נפש)

ואנסה לענות בצורה יותר יבשה וישירה

אם הבחור עובד בהוראה אז כנראה שההכנסה שלכם לא תהיה בשמיים אבל נראה לי שלא כדאי על דבר כזה לפפסול הצעה טובה, 

ראשית בגלל שיש לו מקצוע וזה כבר דבר חשוב, גם מי שיש לו מקצוע יכול לעבוד בעבודות שלא דורשות תעודה מה שאין כן להיפך

ב. אם הוא עובד במקצוע של שליחות יש סיכוי סביר שרמת החיים הערכיים שלו יותר גבוהה מהממוצע וזה דבר שמסב שמחה וסיפוק בבית ובית של נתינה (הבהרה לשאר הקוראים המדובר הוא לפני ההיכירות וזו נק' פתיחה חיובית, אחרי שמכירים כל בחורי ישראל זהב אחד אחד)

ג. עם כל הרפורמות בחינוך השכר עולה אט אט ואפשר להוסיף גמולים ותארים עד בלי די שזה משפר את השכר

ד. כמו שכתבו קודמי אם יש לו את מידת האחריות כדי לרכוש מקצוע אז תהיי סמוכה שבשעת מבחן לא יהסס לקחת עבודה צדדית להשלמה או כל צעד אחר שדורש אחריות כלפי המשפחה או כל התחייבות שלקח

** הערה

אנשים השיבו בענייני כספים כי זו הייתה השאלה ואם היית שואלת בפן האמוני או כל פן אחר  יתכן שהתשובות היו שונות

הרבה הצלחה   

יש בי צד שמאוד הזדהה עם ההרגשה שלך, כי לפני החתונה עברו לי מחשבות כאלו בראש- על פרנסה, וילדים, משפחה וכו'...

ועכשיו, אני יכולה להגיד שיש מס' דברים שפשוט לא חשבתי עליהם, ולדעתי הם יותר קריטיים וחשובים- (סליחה, שכחתי לציין שבעלי מורה, וכרגע גם אברך, וכשלא יהיה אברך, המקצוע בידו- זה ההוראה..)

אז ככה:

1. היום נראה לי הרבה יותר משמעותי עצם העניין שהוא יוכל להיות עם הילדים בבית אחה"צ (עכשיו הוא חוזר ב19:00-20:00, כמו שאמרתי- אברך). עצם זה שאני יודעת שיהיה פה מישהו בשעות האלו, בחופשים, זה משהו שממש מעודד ומחזק אותי להמשך, וכמובן- משמח מאוד ומרגיע!

2. המשכורת של מורה היא לא הכי נמוכה בעולם (כן אפשר תמיד להשוות את זה להיי-טק, אבל זה לא מינימום, אלא יותר!)

3. העיסוק שלו בהוראה נראה לי נכון וחשוב לבית, לחינוך הילדים (ולא משנה שגם ה"אמא" מורה..) 

וחוצמזה, והכי חשוב- כתבו לך על אחריות כלכלית, וזה כ"כ נכון. כי אדם שיש לו אחריות כלפי משפחתו ואשתו, יזון ויפרנס אותם בכבוד- בכל עבודה שתהיה לו. ואם יצטרך- יקח על עצמו עוד עבודה ע"מ שתהיה יציבות כלכלית בבית.

השאלה איך אתם מתנהלים מבחינה כלכלית, ואם ההתנהלות נכונה- משכורת של שני מורים מספיקה לדעתי.

והעיקר- לא לפחד כלל, ולזכור שמידותיו של בעלך ואישיותו משמעותיות יותר מזה. את תראי בע"ה אחרי שתתחתני שהאדם משמעותי יותר. וגובה המשכורת שלו לא משנה לכם את שמחת החיים ואיכות החיים.

בהצלחה רבה!!

זכורה לי הערה כזו שלו, אבל אפשר להקשות עליו: מה זה מסתדרים?

"נופלים" על ההורים? על המדינה?

נקרעים בין עבודות מזדמנות ולימודים מה שלעיתים משפיע על שלום בית?

*חשוב לי לציין שאני לא שואלת מתוך "התקפה",

גם אם היית עונה תשובה הפוכה (שכן צריך לקחת את המקצוע בחשבון) הייתי שואלת.

אני רוצה לברר לעומק דעות שונות ומתוך כך להבין יותר.

ולהמשיך לפרנס גם בחופשות ולהתקדם במשכורת בהתאם לגמולים וכד' הרבה יותר גבוה ממקצועות אחרים.

וחוצמזה על ציפור בכלוב זהב שמעת? פרנסה גבוהה יותר עולה בקנה מידה יחד עם שעות מחוץ לבית, ללא חופשות, חגים חול המועד וכו' (ורק על עצמי לספר ידעתי...)

למשל, יתכן שהבעל משתכר פי 3 או 4 ממשכורת של מורה, אבל עובד בשעות הזויות מבחינתך. זה בהכרח אומר שחלק גדול מההכנסה היפה שלו הולכת לעוזרת בייביסיטר ועוד כל מיני דברים שיאפשרו לכם את העבודה הזו. בסיכומו של דבר אתם חיים בסדר כלכלית אבל יש הרבה פחות אבא ובעל בבית. לעומת המורה, שעוזר לך יותר שעות ויש פחות צורך בעזרה חיצונית - אבל גם הרבה יותר נוכח בבית.

אי אפשר להתחמק מהעניין של האמונה. התנהלות כלכלית לא ניתנת לתכנון מלא מראש. פתאום נופל עלייך נזק של 10000 שח לאוטו, מחלה ל"ע, פיטורין. יוקר המחיה שיש היום הוא דבר שלפני 5 שנים לא הייתי מאמינה שאני יצליח לשרוד איתו, אם הייתי יודעת לאן זה יילך. ובכל זאת אנחנו סוגרים חודש בלי לדעת איך, כי בהחלט יש הוצאות עד בלי די (8 ילדים). באמת אין הסבר טבעי איך ללדת ולגדל ילדים ממשכורות לא גדולות, אם לא האמונה בה' הזן ומפרנס כל בשר.

(כמובן שאין בכך הטפה ללא לעבוד בכלל. בכל זאת חסדי ה' צריכים "להתלבש" בדרכי הטבע).

ראשית כל באמת ראוי לציין לשבח את ההתנהלות שלך בתור בחורה שמסתפקת במועט (זה לא מובן מאליו במיוחד אצל נשים) וגם נקודה חשובה בד"כ הנשים דואגות פחות לפרנסה וחובת הפרנסה מוטלת ברובה על הגבר (קצת פחות בעולם המודרני של היום) אבל בכל זאת מי שדואג לזה יותר זה הגבר ולא האישה ולכן ראוי לציין לשבח את הדאגה שלך.. לילדים שושלא יחסר להם וכו'..

אבל בתור ילד לשני הורים מורים (אמנם וותיקים) אני לא חושב שיש לך מה לדאוג כי ב"ה אנו גרים בבית פרטי משלנו (קרקע עם חצר) ומעולם לא זוכר שהיה חסר משהו בבית וחוץ מזה אנו משפחה מרובת ילדים כשכולם לומדים במוסדות הציונות הדתית ללא שום תמיכה כלכלית מגורם חיצוני  (ישיבות ,אולפנות) ובמיוחד היום עם הרפורמה של האופק חדש אני חושב שמשכורת של מורה מתחיל לא תבייש שום רואה חשבון או משפטן ולדעתי זה ממש פלוס ששני ההורים מורים משום שבכל החופשים מהיותי ילד לא זוכר שהיתי בבית לבד וזה תורם רבות לחינוך הילדים בכל המובנים וגם אל תשכחי שמורה יכול להשלים הכנסה (לא חושב שצריך אבל ב"ז) בחופשים הרבים שיש לו או אפילו ביום יום (שיעורים פרטיים וכו')..

והדבר הכי חשוב זה להאמין שיש מי שמשגיח עלינו ומזונתיו של האדם קצובים לא מר"ה לר"ה ועצם העובדה שעושים השתדלות ויוצאים לעבוד זה הדבר שאנו יכולים לעשות והשאר נשאיר לקב"ה!!

נ.ב- יש אנשים שמשתכרים ב30000 אלף לחודש ולא מספיק להם ויש אנשים ש3000 מספיק להם (ראי את הציבור החרדי שיש לנו הרבה מה ללמוד ממנו !!בסוף הכל זה בגישה)

הרפורמה של ה"אופק חדש" היא נקודה רגישה במקצת.

כשהייתי קטנה תמיד חלמתי לעבוד כמורה חצי משרה+להתנדב באיזה בית תמחוי+להיות כל יום בבית כדי להכין ארוחה חמה ולבלות זמן איכות עם משפחתי הצנועה...

כנראה שאיך שלא מסתכלים על זה - תמיד יהיו קשיים מכאן ומכאן.

כסף בא על חשבון זמן, זמן בא על חשבון כסף. צריך לעשות ויתורים... א"א להחזיק בכל יחד.

תודה.

נניח בצד את כל "שחות המוסר", שהם חשובות מאוד, והובאו כאן בהרחבה.

את שואלת, האם זה נכון לפסול הצעה בגלל שהבחור מתכנן לעסוק במקצוע שהוא פחות רווחי מה שהיית רוצה.

ברור שכן.

כמו שיש נשים שרוצות שהבעל ילמד תורה כל היום והם יפרנסו.

ויש נשים שמוכנות שהבעל ילמד חצי יום והם ישלימו הכנסה,

ויש נשים שלא מוכנות שהבעל ילמד תורה כל עוד הוא לא מביא

את סכום הכסף שהוא מחוייב להביא,

כל אחת והרמה הרוחנית שלה, והכל לגיטימי. 

אבל זה כאשר מבודדים את השאלה שלך.

אולם באמת, אני מרגיש שאת שואלת לא רק האם זה לגיטימי, אלא גם האם זה נכון לכתחילה,

האם זה רצוי וראוי לפני ה' יתברך, 

אז מעבר לזה שהשאלה שלך מבוססת על ההנחה שמקצוע הוראה הוא פחות רווחי, מה שלא בהכרח נכון,

את גם צריכה לחשוב מה המחיר שאת משלמת, הרי אם מדובר בהצעה של בחור

ירא שמים, עם מידות טובות, לומד תורה בשמחה וכו', אם תוותרי עליו,

את יכולה לקבל הצעה על בחור קצת פחות ירא שמים, עם מידות קצת פחות טובות, 

אבל קרייריסט שאפתן שיעשה הרבה כסף.

האם זה מה שאת רוצה?

כמובן כמובן, יכול להיות בחור, שלומד מיקצוע שנחשב לרציני וריווחי,

והוא גם קובע עיתים לתורה, והוא ירא שמים עם מידות נפלאות,

אבל זה כבר נכנס לסוגיא של על מה ועד כמה להתפשר בחירת בן זוג. 

פשוט תחשבי עד כמה זה חשוב לך לעומת דברים אחרים, 

ועד כמה ההנחת יסוד שלך נכונה.

בהצלחה רבה!!

שהעניין של המקצוע לא חשוב לי יותר מאשר מידות וכו'. ברור שמקצוע זה לא דבר מהותי. אני לא מתווכחת על זה בכלל.

אנסה לתת דוגמה כדי לחדד את השאלה:

נגיד שיש מישהו יר"ש, בעל מידות, הגון וכו' - אבל עושים "דור ישרים" והשילוב של המטען הגנטי בעייתי.

זאת אומרת: יש סיכויים גדולים שאם נתחתן יוולד לנו ילד עם נכויות כאלו ואחרות.

האם לפסול לכתחילה או שמא לסמוך על הקב"ה שיעשה נס

ואם לא, אז כנראה שזה ניסיון שהקב"ה רצה שנתמודד עמו. זה רצונו...

ואותו ילד שיהיה עם נכויות יהיה בעל נשמה שבאה לעולם הזה לצורך תיקון וגכו', וגם זה רצונו של ה'...

ותמיד אפשר להגיד שאף פעם אי אפשר לדעת. שהיו כאלו שציפו מהם שיפרדו ובסוף כל הילדים שלהם נולדו בריאים ושלמים

והיו כאלו שהנתונים שלהם הראו שהכל בסדר - ובכ"ז נולד להם ילד עם נכות מסוימת...

אין לדבר סוף. לא הכל בשליטתנו. יש מי שמשגיח שם למעלה וקובע הכל. אבל יש לנו אחריות לעשות את ההשתדלות שלנו.

האם ה"מטען הגנטי" של האדם חשוב יותר מהמידות ומהיר"ש שלו? ודאי לא. אבל יש לו השלכות...

גם במקרה שאני שואלת עליו - אין לו חשיבות מהותית מצד עצמו, ואין בו שום דבר כדי להעלות/ להוריד במעלתו של אדם, אבל יש לו השלכות...

אז נכון שהחתן לא יגיע לי באריזה ולפי הזמנה (כמו שכתב ד.) - אבל מה ה"הזמנה" הזו שונה מ"הזמנות" אחרות?

ממישהי שמחפשת אדם עם תכונות מסוימות, גובה מסוים, מנטליות מסוימת וכו' וכו'? ושוב, כאן נכנסת השאלה של הלגיטימיות.

בוודאי שצריך לכתחילה להשתדל שיהיה מתאים וכו'.

בנידון שלך, זה לא "תכונות" ולא כל חסר-עצמי.

ולעיתים - אדרבה, קשה יותר למצוא מישהו עם תכונות כאלה, שהוא גם עם מקצוע "עשיר" מבחינה כספית.

אז זה לגיטימי לחפש מישהו עם מקצוע שמרוויח הרבה, אבל צריך לדעת שקודם כל יתכן שע"י כך מפסידים מישהו עם מעלות חשובות בהרבה. כמו כן, שלמי שאינה מחפשת דווקא עשירות מופלגת, יתכן שאין השלכה רצינית גם ל"מקצוע" כזה, וזה יותר פחדים דימיוניים.

עם זאת, גם מישהי שמחפשת "גובה מסוים" - יכולה אכן להפסיד אדם קצת פחות גבוה בגשמיות ויותר ברוחניות... אבל אם זה מאד מפריע לה - לגיטימי שלא תתחתן איתו ולא יסבול בגלל שזה חשוב לה.

והוא הדין כאן, כפי שכבר הזכרתי: אם אחרי כל הדיונים, לך סובייקטיבית זה כן יפריע - בוודאי שאין אדם שבחר מקצוע כ"כ איכותי כמו חינוך, צריך לסבול מאי שביעות רצון של אשתו רק כי אינו מרוויח המון. ומוטב שלא תתחתן איתו ולא תצערו..

"אי שביעות רצון כי אינו מרוויח המון" - זה חשש של שילוב בין שניים שלא מרוויחים המון

(ביניהם אני. להזכירך - גם אני רואה עצמי בתחום החינוך ואין לי דבר וחצי דבר עם שכמותי, בפרט עם הגברים ביניהם.

אני מאדדדד מעריכה גברים שהולכים לחינוך, בפרט שזה לא "יוקרתי" כ"כ בעיני החברה.

ולגבי ה"המון" - לא צריך המון כסף, רק כמה שצריך כדי להתקיים. בכ"ז אני לא אדם של מותרות)

אבל אתה אומר שאפשר לחיות חיים סבירים ופשוטים גם אם שניים עובדים במקצוע "לא רווחי שכזה"...

אז צריך לעבוד על הפחדים הדימיוניים ולהפסיק עם כל החששות, ועכשיו זה גםיהיה יותר קל

מה שאמרתי היה, שאם ב"שורה האחרונה", מאיזו סיבה שתהיה, אשה איננה מרוצה להתחתן עם מישהו שאינו "מרוויח" יותר ממורה, אפילו אם היא צדיקה וערכית, אז הוא לא צריך "לסבול" בגלל זה.

ואכן צדקת, אישית אני חושב שאפשר לחיות בצורה סבירה לגמרי, גם כלכלית, אם שניים עובדים במקצוע רווחי שכזה מבחינה מהותית וקצת פחות, לפעמים, מבחינה כספית.

ובאמת לענ"ד, הנושא העיקרי הוא העבודה העצמית, להשתחרר לגמרי מכל החששות הללו. אבל גם עבודה כזו צריכה לבוא מתוך ששלמים איתה, ולהיות אמיתיים עם תוצאותיה המקוות.

נשמע שאת מוטרדת מקשיים כלכליים בלי קשר ישיר דווקא למקצוע של הבחור,

רצית לשמוע את דעת הנשואים כאן.

עפ"י רוב התגובות שענו לך כאן וגם אני מסכימה בהחלט, נק' ההנחה שאת יוצאת ממנה מוטעית!

אני כמובן לא באה למתוח ביקורת ח"ו אלא רק לחדד את הדברים.

את כרגע בתור אחת שעוד לא חוותה את היציאה לשוק העבודה, מניחה שרמת ההכנסה תלויה במקצוע אותו לומדים.

והנחה זו מוטעית.

רמת ההכנסה תלויה בכ"כ הרבה דברים אחרים, אם את יוצאת עם אחד שיש לו קביעות בחברה נחשבת ומקבל משכורת יפה, אני מבינה על מה את מסתמכת.

אבל על לימודי המקצוע? זה ממש לא אומר כלום!

יש כאלה עם דוקטורט בתחום נחשב שעדיין מסתובבים מובטלים או עובדים בעבודה במשכורת מינימום, ויש כאלה שאין להם בכלל תואר ומרוויחים יפה מאוד.

אם נעזוב רגע את העניין האמוני שפרנסה בידי שמיים (שמנסיון אישי אני יכולה להעיד עד כמה זה 100% נכון)

לדעתי, "מתכון" לבעל מפרנס זה בחור עם מוסר עבודה גבוה שמוכן לעבוד בכל עבודה שנקרית לדרכו במיוחד אם יש לו מס' תארים. ברור שאם יש כמהעבודות הוא יכול לבחור את הטובה מבינהם, אבל עד שימצא שלא ישב רגע אחד בבית. דיברת על הרס הזוגיות בגלל קשיים כלכליים- אני יכולה להגיד לך על כמה זוגות מאוד קרובים אלי במצב הזה, שלא חוסר הכסף גרם למתיחות אלא העובדה שהגבר יושב מתוסכל בבית ולא מוצא עבודה, גם אם זה כמה חודשים בודדים.

זה גורם לו לרגשי נחיתות שהוא לא עובר מבחני מיון לעבודה ותחושת כישלון שהוא לא מצליח לפרנס את המשפחה שלו.

ככל שהבחור למד מקצוע "מכניס" יותר, ככה הנפילה קשה יותר! כמובן תלוי גם באופי שלו.

אנחנו בדיוק עכשיו עומדים בצומת הדרכים הזאת ואני מנסה לחזק ולעודד את בעלי שיעבוד בכל עבודה עד שימצא עבודה בתחום שלו, רק שלא ישב בבית!

לגבי הסתדרות במצב ששניכם עובדים משרה מלאה (וממש לא משנה במה!) אני ממש מסכימה עם שאר התגובות כאן שבהחלט זה לא מעט ואפשר להסתדר יפה מאוד!

את שואלת איך?

זה קצת קשה להפריך פחד שמבוסס על תיאוריה.. כשתהיי שם תביני איך! (כמובן בתנאי ששניכם מחושבים כלכלית)

רק לשם פרופורציה- אנחנו נשואים שנתיים עם ילד וההכנסה המשותפת שלנו- פחות מ4000.

מקווה שדברי הועילו לך, בהצלחה רבה!

לא סתפ בחרתי לשאול כאן את השאלה.

ידעתי שמי שחי כנשוי יודע יותר את המציאות הכלכלית של זוג,

ושמן הסתם יש כאן כאלה שמכירים את שוק העבודה יותר מקרוב.

תודה.

אפשר לדבר שעות על "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה", על ביטחון בה' וכו' וכו', אבל העובדות מדברות בעד עצמן: מורה + אברך, מורה + מורה, עו"ס + עו"ס מגרדים את התחתית. בהצלחה במציאת עורך דין או הייטקיסט

אח"כ נדבר על שאר הפרמטרים 

לא הייתי אומרת שזה פסגת העושר

ואני אומרת את זה בתור אחת שעובדת 4 שנים עם אנשים מובטלים או שמחפשים עבודה אחרת, מכירה את השוק לאורכו ולרוחבו..

ד"א היידעתם שלדוגמה עם תואר ראשון באלקטרואופטיקה שזה ממש ממש הנדסה קשה למצוא עבודה בלי תואר שני??

מקצוע נחשב, כן, מתפתח התחום כן, הנדסה כן, כסף.. קודם שתמצא עבודה בתחום...

כאילו לא קראתי את מה שקראתי, כאילו לא התבהרו והתחדדו לי כמה נקודות למחשבה,

רק כדי להסביר את ההוה אמינא של שאלתי בה פתחתי את השרשור:

נראה לי שהבנת מדברי שאני בחורה שטחית שמחפשת כסף.

אז זהו - שלא!!!

אם הייתי בחורה שטחית, היה מתאים לי אדם שטחי שחושב גם הוא על כסף,

ממילא אדם כזה לא ירצה אותי גם כן (רוב הסיכויים).

ייתכן מאד שאדם כזה אף בחר במקצוע שלו לא מתוך אידאלים

לא מתוך רצון לתרום לאומה בכשרונות שהקב"ה חנן אותו,

אלא כמו החכם בסיפורו של ר' נחמן מברסלב על החכם והתם, הרוצה בעבודתו משום ש:

"טוב לי ללמוד להיות רופא שהוא דבר הצריך וחשוב תמיד"

כלומר - עובד בשביל עצמו. בשביל הכסף המובטח לו שיהיה תמיד (כי תמיד יהיו אנשים חולים),

לא בשביל לעזור לאחרים.

אדם כזה גם אני לא ארצה.

אבל אדם אידיאליסט, שגם כן איננו רוצה בחיי עושר ועושר, אלא בחר בחר במקצועו מתוך תחושת שליחות

מן הסתם לא יהיה לו אכפת.

גם הוא כמוני ירצה לחיות חיים פשוטים וטובים.

לבנות בית פשוט, כשר ונאמן בישראל, בו נוכל לגדל ילדים יראי שמים באהבה ובשמחה.

עם מעט האנשים עמם נפגשתי - היה אחד או שניים שלומדים מקצוע שנחשב "רווחי"-

ולא הפריע להם שאני הולכת להיות מורה. הם אפילו העריכו את זה.

ואכן, יש גברים שמובן להם מאליו שאינם עושים "השוואה" בין רמת ההכנסה של האשה לשלהם; הם מרוויחים יותר ורואים בכך דבר טבעי שהאיש מפרנס יותר. גם האשה יולדת יותר....

ואת גם צודקת, שלא-מעט אנשים מהכיוון הערכי שאת רוצה - אינם בדווקא בעלי מקצועות שמרוויחים הון-עתק, כי מי שעוסק בחינוך וכד', לא תמיד מיליונר..

והעיקר - אל תחששי "מה חשבו" לגבייך.. חושבני שלרוב האנשים שקראו כאן, היה ברור מההתחלה שאת בחורה מצוינת וערכית, לא חשבו שהמקום הראשון אצלך הוא הכסף. את שאלת שאלה לגיטימית של מישהי שיש לה מטרות טהורות ומודעת גם לצורך ה"כלכלי" ורצית לברר פרופורציות מעשיות. וזה בסדר גמור. ברור שאת בחורה מעולה. בהצלחה רבה.

מה שהם רוצים לחשוב עלי.

אבל תסכים שכאן המחשבה אם אני שואלת ממקום ערכי או ממקום חומרי משנה את התשובה.

אם חושבים כאן שאני שואלת כי אני בחורה שטחית -

התשובה מן הסתם תהיה שונה אם יחשבו שאני שואלת כי אני מודעת לצורך הכלכלי.

ותשובה כזו היוצאת מנק' הנה שאני שטחית לא תהיה רלוונטית, כמובן...

הסיבה שחשוב לי להבהיר את עמדתי ואת המקום ממנו מגיעה השאלה היא כדי שיענו לי תשובות מתאימות,

בבחינת "שואל כעניין ומשיב כהלכה".

לכן עניתי מה שעניתי ל"שורש וגרביים"

(ולעוד אנשים שהיה נראה לי שלא הבינו את המקום ממנו אני שואלת)

שבת שלום ותודה רבה לכולכם על ההשקעה בתגובות, הרצון להבין ולעזור,

על שהרגעתם ונתתפ תשובות מחכימות שהוסיפו לי המון נק' למחשבה.

אתם ממש צדיקים אתם.

ולא רק למקצועות הייטק. גם בשיווק לסוגיו רואים את זה, בבתי חולים, ובכל מיני מקומות אחרים יש דרישה לשעות עבודה מטורפות, או שמחלקים לעובדים לצ'ופרים נחמדים ויקרים שמטרתם להשאיר את הבעל בעבודה גם כשהוא בבית (מחשב, מודם סלולארי, סמארטפון).

אני נהנה מכל שניה. אודה על האמת - שהיא הרבה פחות.

וב"ה לא הרגשתי שהיתה בעיה כלכלית כלשהיא. להיפך- תמיד התחושה היתה של ביטחון כלכלי מוצק (יחד עם זה שבאופן כללי לא מבזבזים כסף על שטויות- אלא חיים יחסית בפשטות). השאלה כמובן היא למה את מתכוונת כשאת כותבת לחיות "בצמצום". ההגדרה של מה זה צמצום מאוד משתנה מאדם לאדם. אבל סה"כ הוראה זה מקצוע שאפשר להרוויח ממנו לא רע. ובמיוחד כשמוסיפים את הבטחון היחסי במקום העבודה- מפיטורים וכדו'. חבל לפסול על זה. 

לא קראתי את כל התגובות...

אבל-

כשאני חיפשתי בעל אמרתי שלא אכפת לי כלום רק שלא יהיה עובד הייטק...

התחתנתי עם בחור צדיק לומד תואר בהוראה (גם אני מורה-שדרך אגב אני שנה שלישית במערכת ומרוויחה בערך 7000, זה בהחלט סכום מכובד)

אחרי שנה החליט שלא מתאים לו- ומה כן? הייטק....

והיה לי ממש אבל ממש קשה עם ההחלטה- ממש עד עכשיו...

השעות, הלחץ, התחרותיות....לא שווה אף אגורה....אין יום שבעלי חוזר לפני 8...(ותוסיפי לזה לימודי ערב-נגיד עכשיו עדין לא יצא לכיוון הבית)...

תאמיני לי הייתי מעדיפה שיהיה מורה (כמובן רק בתיאוריה, בחיים לא הייתי רוצה שיהיה מתוסכל שהוא במקום הלא נכון)

לכל מקצוע יש יתרונות וחסרונות....

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.

שאתה מתגורר בה. יש בייעוץ לפעמים במחירים מוזלים. יש גם דרך קופות החולים ייעוץ אישי של פסיכותרפיסט בחינם (מאוחדת) ופסיכולוג (166 שח). לפעמים ייעוץ אישי גם יכול לעזור. בהצלחה