וכל ילד נולד כשפיתו בסלו.

כשמאמינים שהכול מגיע מאיתו יתברך - לא צריך לדאוג, צריך לבחור על פי התאמה נכונה

היום הוא במקצוע אחר ומרוויח שליש ממה שהרוויח למרות שיש לנו פי 3 ילדים ממה שהיו לנו אז וכולנו הרבה יותר מאושרים.

אין לנו את כל מה שהיה לנו אבל יש לנו הרבה יותר אושר ושמחה זה בכלל לא קשור.

אין קשר בין אושר לפרנסה, אמירה נכונה שעמה אני מסכימה בהחלט.

אבל אני לא דיברתי על זה...

דיון פילוסופי מעניין

איך בוחרים מקצוע לעסוק בו?

לפי כסף, מעמד וכבוד?? או לפי כשרונו של האדם?

כתבתי על זה בכמה מילים לאנונימית נוספת ממש כאן:

/Forum/Forum.aspx/t483443#5579030

לפעמים אנחנו מפספסים קצת את הציך המרכזי שלנו בחיים - קידוש ד'.

אתן לך דוגמה (קצת מוקצנת אבל שתביני לאן אני חותרת),

נגיד והיית רוצה לעוף.. מאוד רוצה לעוף.. מאוד מאוד רוצה לעוף..

החלטת שאת יום שלם עכשיו מנפנפת בידיים שלך לראות אם תצליחי לעוף..

קופצת מהכסא ומנפנפת בידיים.

כלום גורנישט.. את לא עפה..

למה את לא עפה, כי זה לא בטבע שלך זה לא חלק מהיכולות שלך.

אותו הדבר בבחירת מקצוע, אדם צריך ללכת לפי הכשרונות שלו, מה שטבוע בו משנולד, מה שהקב"ה נתן לו.

יש אדם שיהיה טוב בכספים וילך ללמוד ראיית חשבון, יש אדם שהחינוך יהיה בדם שלו והוא ילמד הוראה וכן על זו הדרך..

ככה האדם יהיה טוב במה שהוא עושה, יהיה מרוצה, וכך יוכל להתקדם במקצוע שלו, תלוי לאן האדם לוקח את זה, כשזה בטבע של האדם זה די יהיה טבעי.

כשאדם טוב במשהו אז גם הסביבה מעריכה אותו, ככה הוא יכול להשיג משרה טובה יותר, וכנראה שגם משכורת טובה יותר (אע"פ שאסור!! לשכוח שפרנסה היא מהקב"ה).

כשאדם הולך למשהו שהוא לא באמת הוא גם התוצאות באות בדר"כ בהתאם, אם לא בשנים הראשונות אז אחרי תקופה.. אני עובדת באתר לחיפוש עבודה אני רואה כמה אנשים מחליטים אחרי 7/10 שנים במקצוע שזה לא בשבילם והולכים למה שהם תמיד חלמו..

זה בקשר לבחירת מקצוע של האדם.. 

אני חושבת שכשאת בוחרת בן זוג את לא צריכה להסתכל אם הוא מהנדס או מורה אלא להסתכל אם הבחירה שלו במקצוע היא מתוך הרצון לעשות קידוש ד' או מתוך הרצון לכסף מעמד וכבוד..

ובאופן כללי,

שוב סיפור..

נגיד והיה לך תקציב 100,000ש"ח לקנות מכונית.

ונגיד שאת קצת מבינה במכוניות.

איזה מכונית היית קונה?

זו שעולה כל ה100,000 ש"ח?, זו שהצבע שלה מוצא חן בענייך? זו שיש לכולם?

אני משערת שהיית עושה בדיקות מאוד קפדניות

בודקת את הפרמטרים שחשובים לך שיהיה במכונית, בודקת את הדגמים שמתאימים לתקציב.

ורק אחרי התלבטויות ובדיקה מכנית של המכונית היית הולכת לקנות אותה..

אפילו שזה לא חתונה לכל החיים ועוד כמה שנים תחליפי אותה..

אותו הדבר גם בבעלך, או יותר נכון קל וחומר בבעלך שנישואים זה לכל החיים (או לפחות ככה אנחנו מתפללים).

לדעתי צריך לבדוק את המידות של הבחור, את רמת קיום המצוות שלו בהתאם לשלך ולמה שאת מחפשת, את הכימיה, את הרמה האינטלקטואלית והשיח שיש בנינו.

ופחות לבדוק כמה הוא בערך ילך וישתכר בעוד X שנים.

כי יכול מאוד להיות שאומנם בעלך יהיה מהנדס /עו"ד / רו"ח וכו' שאמור להרוויח Y כסף בחודש.

אבל הוא יהיה מובטל וירוויח 0 ש"ח בחודש.

ושוב בתור אחת שמתעסקת עם אנשים שמחפשים עבודה יש גם לא מעט כאלה שמובטלים..

אז יש דברים שצריכים להשליך על הקב"ה ולעבוד יותר על האמונה שלנו בו.

לא סתם אמר דוד המלך בתהילים:

"השלך על ד' יהבך והוא יכלכלך" 

ופרנסה היא מהקב"ה, לא משנה אם אתה מורה, מהנדס, רו"ח, חקלאי ועל זו הדרך..

-----

אני מקווה שנתתי לך עוד זווית ונקודה למחשבה.

גילוי נאות, אני לא נשואה..

שיהיה ב"הצלחה  

ועדיין...

מצטערת על הבוטות..

לדעתי תתחילי לעבוד על האמונה שלך בקב"ה.

ולצאת מהפחדים.

תתחילי לקלוט שהדברים תלויים בו..

ופרנסה היא ממנו יתברך!!

לכי, צאי עם מישהו שסיים עכשיו חשבונאות..

תנסי..

תבואי תספרי לי אח"כ כמה מהר הוא מצא סטאז'

יש כאלה שלוקח להם שנה למצוא סטאז'

ואז הם מצאו והרוויחו בשנתיים הראשונות של ההתמחות 4500 ש" ועבדו 12 שעות ביום (כי זה מה שמותר ע"פ חוק)

והופ הם שוב במעגל המחפשים..

אותו הדבר עם עו"ד.. שגם אמור לקבל משכורת יותר משל מורה..

את אפילו לא מתארת לעצמך כמה עו"ד יש שמחפשים עבודה.

מה את חושבת שמי שלומד מקצוע "יוקרתי" (במרכאות כפולות ומכופלות) הכל ורוד וזוהר שם..

מצטערת אז לא!!

ועכשיו כרווקה אני אומרת את זה..

ללכת לחפש בעל לפי המקצוע שיש לו כמדד לכסף בעתיד

זה דבר מעוות מיסודו!!

תבדקי כמה הבחור אחראי, שידאג לכלכלת הבית ושלא יחסר בו כלום.

תבדקי כמה הוא רציני.. 

כי את יודעת את יכולה לצאת עם מהנדס / רופא /עו"ד וכו'.. שיהיה חסר אחריות כלכלית..

יש לבעלך מחוייבות לזון ולפרנס אותך בכתובה..

תבדקי שיש לו את המידות כדי לעמוד בזה!

ולא את התואר ה"נחשב".. כי תואר יכול להוות בסופו של דבר רק דף נייר

ודעי לך שקיימים לא מעט אנשים שמרוויחים ב"ה גם בלי תואר כזה או אחר!!  

קודם כל- סליחה על הכנות, אבל ממש העליב אותי מה שכתבת על האמונה.

יכול להיות שיש לי בעות באמונה - את זה אני אפתור עם הקב"ה, כי רק הוא יודע מה מצבי כלפיו.

מבחינתי לחיות בלי לתכנן, לשקול ולבחון את הדברים (בגבול מסוים. האדם לא יכול הרי לחשב חשבונות של מעלה) זה חוסר אמונה גדול יותר...

באתי ושאלתי כאן שאלה לא מתוך חוסר אמונה, אלא מתוך רצון לברר את הדברים ביני לבין עצמי.

לשמוע ממי שכבר מנוסה בחיי הנשואין כדי לברר האם זה אכן שיקול "קריטי" ועד כמה, אם בכלל, כדאי לשים לב אליו.

וכמו שאדם פוסל על גובה או על מטען גנטי ושאר דברים חיצוניים אחרים, חשבתי שיש טעם לבדוק גם בדבר כזה. לברר, ללמוד, לשמוע דעות...

לא כל מי שלומד מקצוע "יוקרתי" הכל ורוד וזוהר אצלו. יש לי קרוב משפחה שהוא טייקון ידוע וביום אחד - נכנס לחובות. אני מכירה את זה. את לא צריכה לספר לי.

אבל מלכתחילה אולי עדיף למצוא מישהו שהסיכויים שלו לפרנס גדולים יותר (ושוב, אני לא מדברת על חיי יוקרה, רק חיים רגילים ופשוטים)

הרי לדבר אין סוף, שום דבר לא בטוח בעולם, אבל אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו.

הרי כדי שה' יפתח לנו פתח אולם צריכים אנו לפתוח פתח כחודה של מחט. השאלה היא מהי אותה חוד מחט?

האם דבר כזה רצוי שאקח בחשבון כחלק מתפקידי "לפתוח פתח כחודה של מחט" או לא?

בסה"כ שאלתי בתמימות ומתוך רצון לעשות את הטוב בעיני ה'.

אז סליחה ששאלתי.

אני רואה שלא רק את - כולם כאן חושבים שהעיקר אצלי זה הכסף. וזה ממש לא מה שבאתי להגיד ולהביע בשאלתי.

בחורה פשוטה אני. רק רציתי לרצות טוב.

אני מתנצלת שנפגעת זו לא הייתה המטרה שלי.

וכבר הרגשתי ביני לבין עצמי שזו היתה תגובה אולי קצת "מוגזמת".

לכן אם תשימי לך גם ערכתי את ההודעה הראשונית.

ואני באמת מתנצלת שאני קשה אבל אולי זה יעזור לך להסתכל על הדברים בזווית קצת שונה.

את טוענת "אני לא מדברת על חיי יוקרה, רק חיים רגילים ופשוטים"

את זה את יכולה לקבל עם בחור שיהיה בחור אחראי, שידאג לכלכת הבית שלא יחסר לכם בו כלום.

את זה את יכולה לקבל עם בחור רציני שיש לו שיקול דעת.

כשתבדקי את המידות שלו ותדעי שמולך עומד בחור שגם אם תהיה תקופה קשה הוא ילך לעבוד בכ-ל עבודה כדי להביא פרנסה הביתה, זה יהיה סוג של "ביטחון כלכלי"..

וזו לדעתי הדרך שלנו "לפתוח פתח כחודה של מחט"

ושוב אני לא מנסה לפגוע חו"ח!! באמת שלא! 

אולי גם אני טועה אין לדעת...

ואני יכולה לטעון את הטענה שטענת קודם גם כלפי מה שאת כתבת:

כתבת לי קודם שגם מי שיש לו תואר "יוקרתי" - לא בטוח שהכל ורוד וזוהר. לא תמד מוצאים עבודה וכו'.

אנ יכולה לטעון לגבי מה שאת כתבת - לחפש בחור רציני, עם שיקול דעת וכו' שאנשים מטבעם משתנים, במיוחד אחרי החתונה...

כמו שאמרתי, אין לדבר סוף. אולי באמת הכי פשוט שאלך עם הלב שלי. אפסיק "להתפחד" כפי שר' נחמן מברסלב אומר

ואעבוד ואעשה את ההשתדלות שלי עד כמה שידי מגעת, בתקווה שההשתדלות תעשה על הדרך הראויה והנכונה ביותר.

שלא אהיה מונעת משיקולים זרים. שאדע מה למעלה ממני, וכמו כן גם אדע מה למעלה - ממני (ע"פ הפירוש הידוע באבות)

נו, בשביל זה צריך הרבה תפילות.

ושוב אני באמת מצטערת שנפגעת!!

ואני לא מאמינה בהשתנות קיצונית של אנשים.. אלה בהסתכלות שלנו לפני החתונה ולאחריה..

הגדיר את זה הרב שמחה כהן בצורה מעולה בספר שלו "הבית היהודי": ההבדל בין תושב לתייר.

לכן קשה לי לקבל את ההשוואה הזו..

בין אופי וטבע האדם לבין תנאי שוק, אבטלה ופיטורים.

בכל אופן המון המון בהצלחה!!

שתמצאי אותו בקרוב בקלות בנחת ובשמחה!!

מתוך בהירות וישוב הדעת

לילה טוב

כי אני מאמינה שזה מה שאני צריכה לעשות, שזה התפקיד שלי בעולם.

אין לי שום בעיה עם מי שגם כן כזה, ואני לא מעריכה פחות אדם שעוסק במקצוע זה, להיפך!!

(מבחינתי כל עבודה מכבדת את בעליה. העיקר זה מידות טובות ויראת שמים...)

אני לא מבינה מה זה קשור? איפה השאלה שלך ביחס לשאלה שלי?

אנשי חינוך הם אנשים נפלאים (אני ממשששש אובייקטיבית ), ובכלל מה שמגדיר את האדם זה לא המקצוע שלו.

מצידי הוא יכול להיות נהג אוטובוס, מנקה רחובות, ירקן ובאותה מידה ח"כ, רה"מ, רו"ח או איש עסקים מצליח. זה לא משנה.

כל עוד הוא בעל מידות טובות, מקדש שם שמים בעבודתו,

עושה אותה כי הוא מאמין שזה הכשרון שהקב"ה חנן אותו כדי להשפיע טוב על העולם - מה  טוב.

הבעיה היא לא במקצוע, אלא ב"שילוב" בין שני מקצועות שעלולים להביא לקשיים מסוימים...

אם הייתי מוכשרת כדי להיות רו"ח, אשת עסקים וכו' - הייתי יכולה "להרשות לעצמי" להתחתן עם אדם העובד במקצוע "לא רווחי".

אבל אני לא. זו לא אני, ולא שם השליחות שלי (לפחות עד כמה שאני מצליחה להבין ע"פ כשרנות, יכולות ונטיות שהקב"ה נתן לי).

ועכשיו לאנונימית-

אם מצידך הוא יכול להיות נהג אוטובוס, מנקה רחובות או ירקן, והעיקר שיהיה בעל מידות טובות אז יופי, אל תתחילי להתחשבן מעכשיו על קשיים מסויימים שיכולים לנבוע מהשילוב..

תאמיני לי שגם אנשים מאוד חכמים שלמדו מקצועות נחשבים מאוד או אנשי הייטק יכולים ברגע לאבד הכל, או מההתחלה שלא יהיה משו..

באמת שהכל מהקב"ה, תעשי תהשתלדות שלך, וגם בעלך יעשה וה' יעשה גם הוא את שלו,

ובקשר לעכשיו- אם את רוצה להתחתן, ואני מבינה שאת כן- אז תעשי גם פה את ההשתלדות שלך ואל תסנני על דברים כאלה..

בהצלחה!!

ועם הרבה אמונה!!

"פחדי שווא".

גם שני מורים יכולים להסתדר יפה כלכלית.

ומה ש"תרוויחי" ע"י מישהו ש"מרוויח" אולי תפסידי כי ויתרת על איכות יותר טובה בגלל "מקצוע"..  אין לדבר סוף.

אבל כן חשוב שתפסיקי עם הפחדים הללו לגמרי. כי אחרת הם "יִצרו" את עצמם..  כשחוששים יותר מידי, אז כל דבר מייחסים לזה, ומרגישים לחץ רק בגלל החשש המוקדם..

על כן, עלייך להחליט אם את מסוגלת להשתחרר מהפחד הזה, על מנת שתוכלי בלב שלם להינשא למי שמתאים לך באמת, לכבדו כמו שהוא, לרואת את מעלתו ושגם הוא ישמח.

ואם את רוצה ילדים "יראי שמיים" - דבר ראשון תחפשי בעל כזה. לא מקבלים בעל "באריזה לפי הזמנה"...

לו יצויר שיש לך שתי הצעות על הפרק ושניהם שווים בכל הנתונים גיל גובה בריאות השכלה מידות חינוך וכו...אז יש מקום לבחור ע"פ מקצוע שזה אמנם שיקול צדדי אבל מטה את כף המאזניים

אבל בעולם המעשה זה לא עובד ככה. ! 

אם תשמעי על בחור שעונה לדרישותייך אבל בחר בהוראה כי הוא מאמין שזה מה שהוא צריך לעשות וזה התפקיד שלו בעולם, פשוט כי הוא מוכשר לזה .

ואם הוא היה מוכשר למקצוע רו"ח או איש עסקים אז הוא היה יכול "להרשות לעצמו" להתחתן עם אחת שעובדת במקצוע לא ריווחי ולכן הוא מסרב לפגוש אותך אז מה תהיה תגובתך? 

אני עצמי לא יודעת מה עמדתי בעניין (בשביל זה פתחתי כאן דיון...)

אבל אם אשמע שזה היה השיקול - אכבד את ההחלטה. זכותו.

נראה שהוא חשב על השאלה שפתחתי כאן והגיע למסקנה שהגיע.

הרבה יותר מתסכל שמישהו לא רוצה לשמוע בגלל איזה הבדל של ס"מ בגובה...

(אבל גם זה - זכותו של מי שמסרב. יש לו את השיקולים שלו. אולי הוא מרגיש ככה פחות ביטחון... לא יודעת מה...)

הרעיון היה שאם את מרגישה שהבחור עונה לדרישותייך חוץ מזו המדוברת אז כנראה תחושת ההחמצה תהיה יותר עזה ועוצמתית מתחושת ההזדהות.

זה הכל וכנראה שלא הבהרתי היטב (סליחה אם הסבתי עגמת נפש)

ואנסה לענות בצורה יותר יבשה וישירה

אם הבחור עובד בהוראה אז כנראה שההכנסה שלכם לא תהיה בשמיים אבל נראה לי שלא כדאי על דבר כזה לפפסול הצעה טובה, 

ראשית בגלל שיש לו מקצוע וזה כבר דבר חשוב, גם מי שיש לו מקצוע יכול לעבוד בעבודות שלא דורשות תעודה מה שאין כן להיפך

ב. אם הוא עובד במקצוע של שליחות יש סיכוי סביר שרמת החיים הערכיים שלו יותר גבוהה מהממוצע וזה דבר שמסב שמחה וסיפוק בבית ובית של נתינה (הבהרה לשאר הקוראים המדובר הוא לפני ההיכירות וזו נק' פתיחה חיובית, אחרי שמכירים כל בחורי ישראל זהב אחד אחד)

ג. עם כל הרפורמות בחינוך השכר עולה אט אט ואפשר להוסיף גמולים ותארים עד בלי די שזה משפר את השכר

ד. כמו שכתבו קודמי אם יש לו את מידת האחריות כדי לרכוש מקצוע אז תהיי סמוכה שבשעת מבחן לא יהסס לקחת עבודה צדדית להשלמה או כל צעד אחר שדורש אחריות כלפי המשפחה או כל התחייבות שלקח

** הערה

אנשים השיבו בענייני כספים כי זו הייתה השאלה ואם היית שואלת בפן האמוני או כל פן אחר  יתכן שהתשובות היו שונות

הרבה הצלחה   

יש בי צד שמאוד הזדהה עם ההרגשה שלך, כי לפני החתונה עברו לי מחשבות כאלו בראש- על פרנסה, וילדים, משפחה וכו'...

ועכשיו, אני יכולה להגיד שיש מס' דברים שפשוט לא חשבתי עליהם, ולדעתי הם יותר קריטיים וחשובים- (סליחה, שכחתי לציין שבעלי מורה, וכרגע גם אברך, וכשלא יהיה אברך, המקצוע בידו- זה ההוראה..)

אז ככה:

1. היום נראה לי הרבה יותר משמעותי עצם העניין שהוא יוכל להיות עם הילדים בבית אחה"צ (עכשיו הוא חוזר ב19:00-20:00, כמו שאמרתי- אברך). עצם זה שאני יודעת שיהיה פה מישהו בשעות האלו, בחופשים, זה משהו שממש מעודד ומחזק אותי להמשך, וכמובן- משמח מאוד ומרגיע!

2. המשכורת של מורה היא לא הכי נמוכה בעולם (כן אפשר תמיד להשוות את זה להיי-טק, אבל זה לא מינימום, אלא יותר!)

3. העיסוק שלו בהוראה נראה לי נכון וחשוב לבית, לחינוך הילדים (ולא משנה שגם ה"אמא" מורה..) 

וחוצמזה, והכי חשוב- כתבו לך על אחריות כלכלית, וזה כ"כ נכון. כי אדם שיש לו אחריות כלפי משפחתו ואשתו, יזון ויפרנס אותם בכבוד- בכל עבודה שתהיה לו. ואם יצטרך- יקח על עצמו עוד עבודה ע"מ שתהיה יציבות כלכלית בבית.

השאלה איך אתם מתנהלים מבחינה כלכלית, ואם ההתנהלות נכונה- משכורת של שני מורים מספיקה לדעתי.

והעיקר- לא לפחד כלל, ולזכור שמידותיו של בעלך ואישיותו משמעותיות יותר מזה. את תראי בע"ה אחרי שתתחתני שהאדם משמעותי יותר. וגובה המשכורת שלו לא משנה לכם את שמחת החיים ואיכות החיים.

בהצלחה רבה!!

זכורה לי הערה כזו שלו, אבל אפשר להקשות עליו: מה זה מסתדרים?

"נופלים" על ההורים? על המדינה?

נקרעים בין עבודות מזדמנות ולימודים מה שלעיתים משפיע על שלום בית?

*חשוב לי לציין שאני לא שואלת מתוך "התקפה",

גם אם היית עונה תשובה הפוכה (שכן צריך לקחת את המקצוע בחשבון) הייתי שואלת.

אני רוצה לברר לעומק דעות שונות ומתוך כך להבין יותר.

ולהמשיך לפרנס גם בחופשות ולהתקדם במשכורת בהתאם לגמולים וכד' הרבה יותר גבוה ממקצועות אחרים.

וחוצמזה על ציפור בכלוב זהב שמעת? פרנסה גבוהה יותר עולה בקנה מידה יחד עם שעות מחוץ לבית, ללא חופשות, חגים חול המועד וכו' (ורק על עצמי לספר ידעתי...)

למשל, יתכן שהבעל משתכר פי 3 או 4 ממשכורת של מורה, אבל עובד בשעות הזויות מבחינתך. זה בהכרח אומר שחלק גדול מההכנסה היפה שלו הולכת לעוזרת בייביסיטר ועוד כל מיני דברים שיאפשרו לכם את העבודה הזו. בסיכומו של דבר אתם חיים בסדר כלכלית אבל יש הרבה פחות אבא ובעל בבית. לעומת המורה, שעוזר לך יותר שעות ויש פחות צורך בעזרה חיצונית - אבל גם הרבה יותר נוכח בבית.

אי אפשר להתחמק מהעניין של האמונה. התנהלות כלכלית לא ניתנת לתכנון מלא מראש. פתאום נופל עלייך נזק של 10000 שח לאוטו, מחלה ל"ע, פיטורין. יוקר המחיה שיש היום הוא דבר שלפני 5 שנים לא הייתי מאמינה שאני יצליח לשרוד איתו, אם הייתי יודעת לאן זה יילך. ובכל זאת אנחנו סוגרים חודש בלי לדעת איך, כי בהחלט יש הוצאות עד בלי די (8 ילדים). באמת אין הסבר טבעי איך ללדת ולגדל ילדים ממשכורות לא גדולות, אם לא האמונה בה' הזן ומפרנס כל בשר.

(כמובן שאין בכך הטפה ללא לעבוד בכלל. בכל זאת חסדי ה' צריכים "להתלבש" בדרכי הטבע).

ראשית כל באמת ראוי לציין לשבח את ההתנהלות שלך בתור בחורה שמסתפקת במועט (זה לא מובן מאליו במיוחד אצל נשים) וגם נקודה חשובה בד"כ הנשים דואגות פחות לפרנסה וחובת הפרנסה מוטלת ברובה על הגבר (קצת פחות בעולם המודרני של היום) אבל בכל זאת מי שדואג לזה יותר זה הגבר ולא האישה ולכן ראוי לציין לשבח את הדאגה שלך.. לילדים שושלא יחסר להם וכו'..

אבל בתור ילד לשני הורים מורים (אמנם וותיקים) אני לא חושב שיש לך מה לדאוג כי ב"ה אנו גרים בבית פרטי משלנו (קרקע עם חצר) ומעולם לא זוכר שהיה חסר משהו בבית וחוץ מזה אנו משפחה מרובת ילדים כשכולם לומדים במוסדות הציונות הדתית ללא שום תמיכה כלכלית מגורם חיצוני  (ישיבות ,אולפנות) ובמיוחד היום עם הרפורמה של האופק חדש אני חושב שמשכורת של מורה מתחיל לא תבייש שום רואה חשבון או משפטן ולדעתי זה ממש פלוס ששני ההורים מורים משום שבכל החופשים מהיותי ילד לא זוכר שהיתי בבית לבד וזה תורם רבות לחינוך הילדים בכל המובנים וגם אל תשכחי שמורה יכול להשלים הכנסה (לא חושב שצריך אבל ב"ז) בחופשים הרבים שיש לו או אפילו ביום יום (שיעורים פרטיים וכו')..

והדבר הכי חשוב זה להאמין שיש מי שמשגיח עלינו ומזונתיו של האדם קצובים לא מר"ה לר"ה ועצם העובדה שעושים השתדלות ויוצאים לעבוד זה הדבר שאנו יכולים לעשות והשאר נשאיר לקב"ה!!

נ.ב- יש אנשים שמשתכרים ב30000 אלף לחודש ולא מספיק להם ויש אנשים ש3000 מספיק להם (ראי את הציבור החרדי שיש לנו הרבה מה ללמוד ממנו !!בסוף הכל זה בגישה)

הרפורמה של ה"אופק חדש" היא נקודה רגישה במקצת.

כשהייתי קטנה תמיד חלמתי לעבוד כמורה חצי משרה+להתנדב באיזה בית תמחוי+להיות כל יום בבית כדי להכין ארוחה חמה ולבלות זמן איכות עם משפחתי הצנועה...

כנראה שאיך שלא מסתכלים על זה - תמיד יהיו קשיים מכאן ומכאן.

כסף בא על חשבון זמן, זמן בא על חשבון כסף. צריך לעשות ויתורים... א"א להחזיק בכל יחד.

תודה.

נניח בצד את כל "שחות המוסר", שהם חשובות מאוד, והובאו כאן בהרחבה.

את שואלת, האם זה נכון לפסול הצעה בגלל שהבחור מתכנן לעסוק במקצוע שהוא פחות רווחי מה שהיית רוצה.

ברור שכן.

כמו שיש נשים שרוצות שהבעל ילמד תורה כל היום והם יפרנסו.

ויש נשים שמוכנות שהבעל ילמד חצי יום והם ישלימו הכנסה,

ויש נשים שלא מוכנות שהבעל ילמד תורה כל עוד הוא לא מביא

את סכום הכסף שהוא מחוייב להביא,

כל אחת והרמה הרוחנית שלה, והכל לגיטימי. 

אבל זה כאשר מבודדים את השאלה שלך.

אולם באמת, אני מרגיש שאת שואלת לא רק האם זה לגיטימי, אלא גם האם זה נכון לכתחילה,

האם זה רצוי וראוי לפני ה' יתברך, 

אז מעבר לזה שהשאלה שלך מבוססת על ההנחה שמקצוע הוראה הוא פחות רווחי, מה שלא בהכרח נכון,

את גם צריכה לחשוב מה המחיר שאת משלמת, הרי אם מדובר בהצעה של בחור

ירא שמים, עם מידות טובות, לומד תורה בשמחה וכו', אם תוותרי עליו,

את יכולה לקבל הצעה על בחור קצת פחות ירא שמים, עם מידות קצת פחות טובות, 

אבל קרייריסט שאפתן שיעשה הרבה כסף.

האם זה מה שאת רוצה?

כמובן כמובן, יכול להיות בחור, שלומד מיקצוע שנחשב לרציני וריווחי,

והוא גם קובע עיתים לתורה, והוא ירא שמים עם מידות נפלאות,

אבל זה כבר נכנס לסוגיא של על מה ועד כמה להתפשר בחירת בן זוג. 

פשוט תחשבי עד כמה זה חשוב לך לעומת דברים אחרים, 

ועד כמה ההנחת יסוד שלך נכונה.

בהצלחה רבה!!

שהעניין של המקצוע לא חשוב לי יותר מאשר מידות וכו'. ברור שמקצוע זה לא דבר מהותי. אני לא מתווכחת על זה בכלל.

אנסה לתת דוגמה כדי לחדד את השאלה:

נגיד שיש מישהו יר"ש, בעל מידות, הגון וכו' - אבל עושים "דור ישרים" והשילוב של המטען הגנטי בעייתי.

זאת אומרת: יש סיכויים גדולים שאם נתחתן יוולד לנו ילד עם נכויות כאלו ואחרות.

האם לפסול לכתחילה או שמא לסמוך על הקב"ה שיעשה נס

ואם לא, אז כנראה שזה ניסיון שהקב"ה רצה שנתמודד עמו. זה רצונו...

ואותו ילד שיהיה עם נכויות יהיה בעל נשמה שבאה לעולם הזה לצורך תיקון וגכו', וגם זה רצונו של ה'...

ותמיד אפשר להגיד שאף פעם אי אפשר לדעת. שהיו כאלו שציפו מהם שיפרדו ובסוף כל הילדים שלהם נולדו בריאים ושלמים

והיו כאלו שהנתונים שלהם הראו שהכל בסדר - ובכ"ז נולד להם ילד עם נכות מסוימת...

אין לדבר סוף. לא הכל בשליטתנו. יש מי שמשגיח שם למעלה וקובע הכל. אבל יש לנו אחריות לעשות את ההשתדלות שלנו.

האם ה"מטען הגנטי" של האדם חשוב יותר מהמידות ומהיר"ש שלו? ודאי לא. אבל יש לו השלכות...

גם במקרה שאני שואלת עליו - אין לו חשיבות מהותית מצד עצמו, ואין בו שום דבר כדי להעלות/ להוריד במעלתו של אדם, אבל יש לו השלכות...

אז נכון שהחתן לא יגיע לי באריזה ולפי הזמנה (כמו שכתב ד.) - אבל מה ה"הזמנה" הזו שונה מ"הזמנות" אחרות?

ממישהי שמחפשת אדם עם תכונות מסוימות, גובה מסוים, מנטליות מסוימת וכו' וכו'? ושוב, כאן נכנסת השאלה של הלגיטימיות.

בוודאי שצריך לכתחילה להשתדל שיהיה מתאים וכו'.

בנידון שלך, זה לא "תכונות" ולא כל חסר-עצמי.

ולעיתים - אדרבה, קשה יותר למצוא מישהו עם תכונות כאלה, שהוא גם עם מקצוע "עשיר" מבחינה כספית.

אז זה לגיטימי לחפש מישהו עם מקצוע שמרוויח הרבה, אבל צריך לדעת שקודם כל יתכן שע"י כך מפסידים מישהו עם מעלות חשובות בהרבה. כמו כן, שלמי שאינה מחפשת דווקא עשירות מופלגת, יתכן שאין השלכה רצינית גם ל"מקצוע" כזה, וזה יותר פחדים דימיוניים.

עם זאת, גם מישהי שמחפשת "גובה מסוים" - יכולה אכן להפסיד אדם קצת פחות גבוה בגשמיות ויותר ברוחניות... אבל אם זה מאד מפריע לה - לגיטימי שלא תתחתן איתו ולא יסבול בגלל שזה חשוב לה.

והוא הדין כאן, כפי שכבר הזכרתי: אם אחרי כל הדיונים, לך סובייקטיבית זה כן יפריע - בוודאי שאין אדם שבחר מקצוע כ"כ איכותי כמו חינוך, צריך לסבול מאי שביעות רצון של אשתו רק כי אינו מרוויח המון. ומוטב שלא תתחתן איתו ולא תצערו..

"אי שביעות רצון כי אינו מרוויח המון" - זה חשש של שילוב בין שניים שלא מרוויחים המון

(ביניהם אני. להזכירך - גם אני רואה עצמי בתחום החינוך ואין לי דבר וחצי דבר עם שכמותי, בפרט עם הגברים ביניהם.

אני מאדדדד מעריכה גברים שהולכים לחינוך, בפרט שזה לא "יוקרתי" כ"כ בעיני החברה.

ולגבי ה"המון" - לא צריך המון כסף, רק כמה שצריך כדי להתקיים. בכ"ז אני לא אדם של מותרות)

אבל אתה אומר שאפשר לחיות חיים סבירים ופשוטים גם אם שניים עובדים במקצוע "לא רווחי שכזה"...

אז צריך לעבוד על הפחדים הדימיוניים ולהפסיק עם כל החששות, ועכשיו זה גםיהיה יותר קל

מה שאמרתי היה, שאם ב"שורה האחרונה", מאיזו סיבה שתהיה, אשה איננה מרוצה להתחתן עם מישהו שאינו "מרוויח" יותר ממורה, אפילו אם היא צדיקה וערכית, אז הוא לא צריך "לסבול" בגלל זה.

ואכן צדקת, אישית אני חושב שאפשר לחיות בצורה סבירה לגמרי, גם כלכלית, אם שניים עובדים במקצוע רווחי שכזה מבחינה מהותית וקצת פחות, לפעמים, מבחינה כספית.

ובאמת לענ"ד, הנושא העיקרי הוא העבודה העצמית, להשתחרר לגמרי מכל החששות הללו. אבל גם עבודה כזו צריכה לבוא מתוך ששלמים איתה, ולהיות אמיתיים עם תוצאותיה המקוות.

נשמע שאת מוטרדת מקשיים כלכליים בלי קשר ישיר דווקא למקצוע של הבחור,

רצית לשמוע את דעת הנשואים כאן.

עפ"י רוב התגובות שענו לך כאן וגם אני מסכימה בהחלט, נק' ההנחה שאת יוצאת ממנה מוטעית!

אני כמובן לא באה למתוח ביקורת ח"ו אלא רק לחדד את הדברים.

את כרגע בתור אחת שעוד לא חוותה את היציאה לשוק העבודה, מניחה שרמת ההכנסה תלויה במקצוע אותו לומדים.

והנחה זו מוטעית.

רמת ההכנסה תלויה בכ"כ הרבה דברים אחרים, אם את יוצאת עם אחד שיש לו קביעות בחברה נחשבת ומקבל משכורת יפה, אני מבינה על מה את מסתמכת.

אבל על לימודי המקצוע? זה ממש לא אומר כלום!

יש כאלה עם דוקטורט בתחום נחשב שעדיין מסתובבים מובטלים או עובדים בעבודה במשכורת מינימום, ויש כאלה שאין להם בכלל תואר ומרוויחים יפה מאוד.

אם נעזוב רגע את העניין האמוני שפרנסה בידי שמיים (שמנסיון אישי אני יכולה להעיד עד כמה זה 100% נכון)

לדעתי, "מתכון" לבעל מפרנס זה בחור עם מוסר עבודה גבוה שמוכן לעבוד בכל עבודה שנקרית לדרכו במיוחד אם יש לו מס' תארים. ברור שאם יש כמהעבודות הוא יכול לבחור את הטובה מבינהם, אבל עד שימצא שלא ישב רגע אחד בבית. דיברת על הרס הזוגיות בגלל קשיים כלכליים- אני יכולה להגיד לך על כמה זוגות מאוד קרובים אלי במצב הזה, שלא חוסר הכסף גרם למתיחות אלא העובדה שהגבר יושב מתוסכל בבית ולא מוצא עבודה, גם אם זה כמה חודשים בודדים.

זה גורם לו לרגשי נחיתות שהוא לא עובר מבחני מיון לעבודה ותחושת כישלון שהוא לא מצליח לפרנס את המשפחה שלו.

ככל שהבחור למד מקצוע "מכניס" יותר, ככה הנפילה קשה יותר! כמובן תלוי גם באופי שלו.

אנחנו בדיוק עכשיו עומדים בצומת הדרכים הזאת ואני מנסה לחזק ולעודד את בעלי שיעבוד בכל עבודה עד שימצא עבודה בתחום שלו, רק שלא ישב בבית!

לגבי הסתדרות במצב ששניכם עובדים משרה מלאה (וממש לא משנה במה!) אני ממש מסכימה עם שאר התגובות כאן שבהחלט זה לא מעט ואפשר להסתדר יפה מאוד!

את שואלת איך?

זה קצת קשה להפריך פחד שמבוסס על תיאוריה.. כשתהיי שם תביני איך! (כמובן בתנאי ששניכם מחושבים כלכלית)

רק לשם פרופורציה- אנחנו נשואים שנתיים עם ילד וההכנסה המשותפת שלנו- פחות מ4000.

מקווה שדברי הועילו לך, בהצלחה רבה!

לא סתפ בחרתי לשאול כאן את השאלה.

ידעתי שמי שחי כנשוי יודע יותר את המציאות הכלכלית של זוג,

ושמן הסתם יש כאן כאלה שמכירים את שוק העבודה יותר מקרוב.

תודה.

אפשר לדבר שעות על "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה", על ביטחון בה' וכו' וכו', אבל העובדות מדברות בעד עצמן: מורה + אברך, מורה + מורה, עו"ס + עו"ס מגרדים את התחתית. בהצלחה במציאת עורך דין או הייטקיסט

אח"כ נדבר על שאר הפרמטרים 

לא הייתי אומרת שזה פסגת העושר

ואני אומרת את זה בתור אחת שעובדת 4 שנים עם אנשים מובטלים או שמחפשים עבודה אחרת, מכירה את השוק לאורכו ולרוחבו..

ד"א היידעתם שלדוגמה עם תואר ראשון באלקטרואופטיקה שזה ממש ממש הנדסה קשה למצוא עבודה בלי תואר שני??

מקצוע נחשב, כן, מתפתח התחום כן, הנדסה כן, כסף.. קודם שתמצא עבודה בתחום...

כאילו לא קראתי את מה שקראתי, כאילו לא התבהרו והתחדדו לי כמה נקודות למחשבה,

רק כדי להסביר את ההוה אמינא של שאלתי בה פתחתי את השרשור:

נראה לי שהבנת מדברי שאני בחורה שטחית שמחפשת כסף.

אז זהו - שלא!!!

אם הייתי בחורה שטחית, היה מתאים לי אדם שטחי שחושב גם הוא על כסף,

ממילא אדם כזה לא ירצה אותי גם כן (רוב הסיכויים).

ייתכן מאד שאדם כזה אף בחר במקצוע שלו לא מתוך אידאלים

לא מתוך רצון לתרום לאומה בכשרונות שהקב"ה חנן אותו,

אלא כמו החכם בסיפורו של ר' נחמן מברסלב על החכם והתם, הרוצה בעבודתו משום ש:

"טוב לי ללמוד להיות רופא שהוא דבר הצריך וחשוב תמיד"

כלומר - עובד בשביל עצמו. בשביל הכסף המובטח לו שיהיה תמיד (כי תמיד יהיו אנשים חולים),

לא בשביל לעזור לאחרים.

אדם כזה גם אני לא ארצה.

אבל אדם אידיאליסט, שגם כן איננו רוצה בחיי עושר ועושר, אלא בחר בחר במקצועו מתוך תחושת שליחות

מן הסתם לא יהיה לו אכפת.

גם הוא כמוני ירצה לחיות חיים פשוטים וטובים.

לבנות בית פשוט, כשר ונאמן בישראל, בו נוכל לגדל ילדים יראי שמים באהבה ובשמחה.

עם מעט האנשים עמם נפגשתי - היה אחד או שניים שלומדים מקצוע שנחשב "רווחי"-

ולא הפריע להם שאני הולכת להיות מורה. הם אפילו העריכו את זה.

ואכן, יש גברים שמובן להם מאליו שאינם עושים "השוואה" בין רמת ההכנסה של האשה לשלהם; הם מרוויחים יותר ורואים בכך דבר טבעי שהאיש מפרנס יותר. גם האשה יולדת יותר....

ואת גם צודקת, שלא-מעט אנשים מהכיוון הערכי שאת רוצה - אינם בדווקא בעלי מקצועות שמרוויחים הון-עתק, כי מי שעוסק בחינוך וכד', לא תמיד מיליונר..

והעיקר - אל תחששי "מה חשבו" לגבייך.. חושבני שלרוב האנשים שקראו כאן, היה ברור מההתחלה שאת בחורה מצוינת וערכית, לא חשבו שהמקום הראשון אצלך הוא הכסף. את שאלת שאלה לגיטימית של מישהי שיש לה מטרות טהורות ומודעת גם לצורך ה"כלכלי" ורצית לברר פרופורציות מעשיות. וזה בסדר גמור. ברור שאת בחורה מעולה. בהצלחה רבה.

מה שהם רוצים לחשוב עלי.

אבל תסכים שכאן המחשבה אם אני שואלת ממקום ערכי או ממקום חומרי משנה את התשובה.

אם חושבים כאן שאני שואלת כי אני בחורה שטחית -

התשובה מן הסתם תהיה שונה אם יחשבו שאני שואלת כי אני מודעת לצורך הכלכלי.

ותשובה כזו היוצאת מנק' הנה שאני שטחית לא תהיה רלוונטית, כמובן...

הסיבה שחשוב לי להבהיר את עמדתי ואת המקום ממנו מגיעה השאלה היא כדי שיענו לי תשובות מתאימות,

בבחינת "שואל כעניין ומשיב כהלכה".

לכן עניתי מה שעניתי ל"שורש וגרביים"

(ולעוד אנשים שהיה נראה לי שלא הבינו את המקום ממנו אני שואלת)

שבת שלום ותודה רבה לכולכם על ההשקעה בתגובות, הרצון להבין ולעזור,

על שהרגעתם ונתתפ תשובות מחכימות שהוסיפו לי המון נק' למחשבה.

אתם ממש צדיקים אתם.

ולא רק למקצועות הייטק. גם בשיווק לסוגיו רואים את זה, בבתי חולים, ובכל מיני מקומות אחרים יש דרישה לשעות עבודה מטורפות, או שמחלקים לעובדים לצ'ופרים נחמדים ויקרים שמטרתם להשאיר את הבעל בעבודה גם כשהוא בבית (מחשב, מודם סלולארי, סמארטפון).

אני נהנה מכל שניה. אודה על האמת - שהיא הרבה פחות.

וב"ה לא הרגשתי שהיתה בעיה כלכלית כלשהיא. להיפך- תמיד התחושה היתה של ביטחון כלכלי מוצק (יחד עם זה שבאופן כללי לא מבזבזים כסף על שטויות- אלא חיים יחסית בפשטות). השאלה כמובן היא למה את מתכוונת כשאת כותבת לחיות "בצמצום". ההגדרה של מה זה צמצום מאוד משתנה מאדם לאדם. אבל סה"כ הוראה זה מקצוע שאפשר להרוויח ממנו לא רע. ובמיוחד כשמוסיפים את הבטחון היחסי במקום העבודה- מפיטורים וכדו'. חבל לפסול על זה. 

לא קראתי את כל התגובות...

אבל-

כשאני חיפשתי בעל אמרתי שלא אכפת לי כלום רק שלא יהיה עובד הייטק...

התחתנתי עם בחור צדיק לומד תואר בהוראה (גם אני מורה-שדרך אגב אני שנה שלישית במערכת ומרוויחה בערך 7000, זה בהחלט סכום מכובד)

אחרי שנה החליט שלא מתאים לו- ומה כן? הייטק....

והיה לי ממש אבל ממש קשה עם ההחלטה- ממש עד עכשיו...

השעות, הלחץ, התחרותיות....לא שווה אף אגורה....אין יום שבעלי חוזר לפני 8...(ותוסיפי לזה לימודי ערב-נגיד עכשיו עדין לא יצא לכיוון הבית)...

תאמיני לי הייתי מעדיפה שיהיה מורה (כמובן רק בתיאוריה, בחיים לא הייתי רוצה שיהיה מתוסכל שהוא במקום הלא נכון)

לכל מקצוע יש יתרונות וחסרונות....

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע