וכל ילד נולד כשפיתו בסלו.

כשמאמינים שהכול מגיע מאיתו יתברך - לא צריך לדאוג, צריך לבחור על פי התאמה נכונה

היום הוא במקצוע אחר ומרוויח שליש ממה שהרוויח למרות שיש לנו פי 3 ילדים ממה שהיו לנו אז וכולנו הרבה יותר מאושרים.

אין לנו את כל מה שהיה לנו אבל יש לנו הרבה יותר אושר ושמחה זה בכלל לא קשור.

אין קשר בין אושר לפרנסה, אמירה נכונה שעמה אני מסכימה בהחלט.

אבל אני לא דיברתי על זה...

דיון פילוסופי מעניין

איך בוחרים מקצוע לעסוק בו?

לפי כסף, מעמד וכבוד?? או לפי כשרונו של האדם?

כתבתי על זה בכמה מילים לאנונימית נוספת ממש כאן:

/Forum/Forum.aspx/t483443#5579030

לפעמים אנחנו מפספסים קצת את הציך המרכזי שלנו בחיים - קידוש ד'.

אתן לך דוגמה (קצת מוקצנת אבל שתביני לאן אני חותרת),

נגיד והיית רוצה לעוף.. מאוד רוצה לעוף.. מאוד מאוד רוצה לעוף..

החלטת שאת יום שלם עכשיו מנפנפת בידיים שלך לראות אם תצליחי לעוף..

קופצת מהכסא ומנפנפת בידיים.

כלום גורנישט.. את לא עפה..

למה את לא עפה, כי זה לא בטבע שלך זה לא חלק מהיכולות שלך.

אותו הדבר בבחירת מקצוע, אדם צריך ללכת לפי הכשרונות שלו, מה שטבוע בו משנולד, מה שהקב"ה נתן לו.

יש אדם שיהיה טוב בכספים וילך ללמוד ראיית חשבון, יש אדם שהחינוך יהיה בדם שלו והוא ילמד הוראה וכן על זו הדרך..

ככה האדם יהיה טוב במה שהוא עושה, יהיה מרוצה, וכך יוכל להתקדם במקצוע שלו, תלוי לאן האדם לוקח את זה, כשזה בטבע של האדם זה די יהיה טבעי.

כשאדם טוב במשהו אז גם הסביבה מעריכה אותו, ככה הוא יכול להשיג משרה טובה יותר, וכנראה שגם משכורת טובה יותר (אע"פ שאסור!! לשכוח שפרנסה היא מהקב"ה).

כשאדם הולך למשהו שהוא לא באמת הוא גם התוצאות באות בדר"כ בהתאם, אם לא בשנים הראשונות אז אחרי תקופה.. אני עובדת באתר לחיפוש עבודה אני רואה כמה אנשים מחליטים אחרי 7/10 שנים במקצוע שזה לא בשבילם והולכים למה שהם תמיד חלמו..

זה בקשר לבחירת מקצוע של האדם.. 

אני חושבת שכשאת בוחרת בן זוג את לא צריכה להסתכל אם הוא מהנדס או מורה אלא להסתכל אם הבחירה שלו במקצוע היא מתוך הרצון לעשות קידוש ד' או מתוך הרצון לכסף מעמד וכבוד..

ובאופן כללי,

שוב סיפור..

נגיד והיה לך תקציב 100,000ש"ח לקנות מכונית.

ונגיד שאת קצת מבינה במכוניות.

איזה מכונית היית קונה?

זו שעולה כל ה100,000 ש"ח?, זו שהצבע שלה מוצא חן בענייך? זו שיש לכולם?

אני משערת שהיית עושה בדיקות מאוד קפדניות

בודקת את הפרמטרים שחשובים לך שיהיה במכונית, בודקת את הדגמים שמתאימים לתקציב.

ורק אחרי התלבטויות ובדיקה מכנית של המכונית היית הולכת לקנות אותה..

אפילו שזה לא חתונה לכל החיים ועוד כמה שנים תחליפי אותה..

אותו הדבר גם בבעלך, או יותר נכון קל וחומר בבעלך שנישואים זה לכל החיים (או לפחות ככה אנחנו מתפללים).

לדעתי צריך לבדוק את המידות של הבחור, את רמת קיום המצוות שלו בהתאם לשלך ולמה שאת מחפשת, את הכימיה, את הרמה האינטלקטואלית והשיח שיש בנינו.

ופחות לבדוק כמה הוא בערך ילך וישתכר בעוד X שנים.

כי יכול מאוד להיות שאומנם בעלך יהיה מהנדס /עו"ד / רו"ח וכו' שאמור להרוויח Y כסף בחודש.

אבל הוא יהיה מובטל וירוויח 0 ש"ח בחודש.

ושוב בתור אחת שמתעסקת עם אנשים שמחפשים עבודה יש גם לא מעט כאלה שמובטלים..

אז יש דברים שצריכים להשליך על הקב"ה ולעבוד יותר על האמונה שלנו בו.

לא סתם אמר דוד המלך בתהילים:

"השלך על ד' יהבך והוא יכלכלך" 

ופרנסה היא מהקב"ה, לא משנה אם אתה מורה, מהנדס, רו"ח, חקלאי ועל זו הדרך..

-----

אני מקווה שנתתי לך עוד זווית ונקודה למחשבה.

גילוי נאות, אני לא נשואה..

שיהיה ב"הצלחה  

ועדיין...

מצטערת על הבוטות..

לדעתי תתחילי לעבוד על האמונה שלך בקב"ה.

ולצאת מהפחדים.

תתחילי לקלוט שהדברים תלויים בו..

ופרנסה היא ממנו יתברך!!

לכי, צאי עם מישהו שסיים עכשיו חשבונאות..

תנסי..

תבואי תספרי לי אח"כ כמה מהר הוא מצא סטאז'

יש כאלה שלוקח להם שנה למצוא סטאז'

ואז הם מצאו והרוויחו בשנתיים הראשונות של ההתמחות 4500 ש" ועבדו 12 שעות ביום (כי זה מה שמותר ע"פ חוק)

והופ הם שוב במעגל המחפשים..

אותו הדבר עם עו"ד.. שגם אמור לקבל משכורת יותר משל מורה..

את אפילו לא מתארת לעצמך כמה עו"ד יש שמחפשים עבודה.

מה את חושבת שמי שלומד מקצוע "יוקרתי" (במרכאות כפולות ומכופלות) הכל ורוד וזוהר שם..

מצטערת אז לא!!

ועכשיו כרווקה אני אומרת את זה..

ללכת לחפש בעל לפי המקצוע שיש לו כמדד לכסף בעתיד

זה דבר מעוות מיסודו!!

תבדקי כמה הבחור אחראי, שידאג לכלכלת הבית ושלא יחסר בו כלום.

תבדקי כמה הוא רציני.. 

כי את יודעת את יכולה לצאת עם מהנדס / רופא /עו"ד וכו'.. שיהיה חסר אחריות כלכלית..

יש לבעלך מחוייבות לזון ולפרנס אותך בכתובה..

תבדקי שיש לו את המידות כדי לעמוד בזה!

ולא את התואר ה"נחשב".. כי תואר יכול להוות בסופו של דבר רק דף נייר

ודעי לך שקיימים לא מעט אנשים שמרוויחים ב"ה גם בלי תואר כזה או אחר!!  

קודם כל- סליחה על הכנות, אבל ממש העליב אותי מה שכתבת על האמונה.

יכול להיות שיש לי בעות באמונה - את זה אני אפתור עם הקב"ה, כי רק הוא יודע מה מצבי כלפיו.

מבחינתי לחיות בלי לתכנן, לשקול ולבחון את הדברים (בגבול מסוים. האדם לא יכול הרי לחשב חשבונות של מעלה) זה חוסר אמונה גדול יותר...

באתי ושאלתי כאן שאלה לא מתוך חוסר אמונה, אלא מתוך רצון לברר את הדברים ביני לבין עצמי.

לשמוע ממי שכבר מנוסה בחיי הנשואין כדי לברר האם זה אכן שיקול "קריטי" ועד כמה, אם בכלל, כדאי לשים לב אליו.

וכמו שאדם פוסל על גובה או על מטען גנטי ושאר דברים חיצוניים אחרים, חשבתי שיש טעם לבדוק גם בדבר כזה. לברר, ללמוד, לשמוע דעות...

לא כל מי שלומד מקצוע "יוקרתי" הכל ורוד וזוהר אצלו. יש לי קרוב משפחה שהוא טייקון ידוע וביום אחד - נכנס לחובות. אני מכירה את זה. את לא צריכה לספר לי.

אבל מלכתחילה אולי עדיף למצוא מישהו שהסיכויים שלו לפרנס גדולים יותר (ושוב, אני לא מדברת על חיי יוקרה, רק חיים רגילים ופשוטים)

הרי לדבר אין סוף, שום דבר לא בטוח בעולם, אבל אנחנו עושים את ההשתדלות שלנו.

הרי כדי שה' יפתח לנו פתח אולם צריכים אנו לפתוח פתח כחודה של מחט. השאלה היא מהי אותה חוד מחט?

האם דבר כזה רצוי שאקח בחשבון כחלק מתפקידי "לפתוח פתח כחודה של מחט" או לא?

בסה"כ שאלתי בתמימות ומתוך רצון לעשות את הטוב בעיני ה'.

אז סליחה ששאלתי.

אני רואה שלא רק את - כולם כאן חושבים שהעיקר אצלי זה הכסף. וזה ממש לא מה שבאתי להגיד ולהביע בשאלתי.

בחורה פשוטה אני. רק רציתי לרצות טוב.

אני מתנצלת שנפגעת זו לא הייתה המטרה שלי.

וכבר הרגשתי ביני לבין עצמי שזו היתה תגובה אולי קצת "מוגזמת".

לכן אם תשימי לך גם ערכתי את ההודעה הראשונית.

ואני באמת מתנצלת שאני קשה אבל אולי זה יעזור לך להסתכל על הדברים בזווית קצת שונה.

את טוענת "אני לא מדברת על חיי יוקרה, רק חיים רגילים ופשוטים"

את זה את יכולה לקבל עם בחור שיהיה בחור אחראי, שידאג לכלכת הבית שלא יחסר לכם בו כלום.

את זה את יכולה לקבל עם בחור רציני שיש לו שיקול דעת.

כשתבדקי את המידות שלו ותדעי שמולך עומד בחור שגם אם תהיה תקופה קשה הוא ילך לעבוד בכ-ל עבודה כדי להביא פרנסה הביתה, זה יהיה סוג של "ביטחון כלכלי"..

וזו לדעתי הדרך שלנו "לפתוח פתח כחודה של מחט"

ושוב אני לא מנסה לפגוע חו"ח!! באמת שלא! 

אולי גם אני טועה אין לדעת...

ואני יכולה לטעון את הטענה שטענת קודם גם כלפי מה שאת כתבת:

כתבת לי קודם שגם מי שיש לו תואר "יוקרתי" - לא בטוח שהכל ורוד וזוהר. לא תמד מוצאים עבודה וכו'.

אנ יכולה לטעון לגבי מה שאת כתבת - לחפש בחור רציני, עם שיקול דעת וכו' שאנשים מטבעם משתנים, במיוחד אחרי החתונה...

כמו שאמרתי, אין לדבר סוף. אולי באמת הכי פשוט שאלך עם הלב שלי. אפסיק "להתפחד" כפי שר' נחמן מברסלב אומר

ואעבוד ואעשה את ההשתדלות שלי עד כמה שידי מגעת, בתקווה שההשתדלות תעשה על הדרך הראויה והנכונה ביותר.

שלא אהיה מונעת משיקולים זרים. שאדע מה למעלה ממני, וכמו כן גם אדע מה למעלה - ממני (ע"פ הפירוש הידוע באבות)

נו, בשביל זה צריך הרבה תפילות.

ושוב אני באמת מצטערת שנפגעת!!

ואני לא מאמינה בהשתנות קיצונית של אנשים.. אלה בהסתכלות שלנו לפני החתונה ולאחריה..

הגדיר את זה הרב שמחה כהן בצורה מעולה בספר שלו "הבית היהודי": ההבדל בין תושב לתייר.

לכן קשה לי לקבל את ההשוואה הזו..

בין אופי וטבע האדם לבין תנאי שוק, אבטלה ופיטורים.

בכל אופן המון המון בהצלחה!!

שתמצאי אותו בקרוב בקלות בנחת ובשמחה!!

מתוך בהירות וישוב הדעת

לילה טוב

ועכשיו לאנונימית-

אם מצידך הוא יכול להיות נהג אוטובוס, מנקה רחובות או ירקן, והעיקר שיהיה בעל מידות טובות אז יופי, אל תתחילי להתחשבן מעכשיו על קשיים מסויימים שיכולים לנבוע מהשילוב..

תאמיני לי שגם אנשים מאוד חכמים שלמדו מקצועות נחשבים מאוד או אנשי הייטק יכולים ברגע לאבד הכל, או מההתחלה שלא יהיה משו..

באמת שהכל מהקב"ה, תעשי תהשתלדות שלך, וגם בעלך יעשה וה' יעשה גם הוא את שלו,

ובקשר לעכשיו- אם את רוצה להתחתן, ואני מבינה שאת כן- אז תעשי גם פה את ההשתלדות שלך ואל תסנני על דברים כאלה..

בהצלחה!!

ועם הרבה אמונה!!

"פחדי שווא".

גם שני מורים יכולים להסתדר יפה כלכלית.

ומה ש"תרוויחי" ע"י מישהו ש"מרוויח" אולי תפסידי כי ויתרת על איכות יותר טובה בגלל "מקצוע"..  אין לדבר סוף.

אבל כן חשוב שתפסיקי עם הפחדים הללו לגמרי. כי אחרת הם "יִצרו" את עצמם..  כשחוששים יותר מידי, אז כל דבר מייחסים לזה, ומרגישים לחץ רק בגלל החשש המוקדם..

על כן, עלייך להחליט אם את מסוגלת להשתחרר מהפחד הזה, על מנת שתוכלי בלב שלם להינשא למי שמתאים לך באמת, לכבדו כמו שהוא, לרואת את מעלתו ושגם הוא ישמח.

ואם את רוצה ילדים "יראי שמיים" - דבר ראשון תחפשי בעל כזה. לא מקבלים בעל "באריזה לפי הזמנה"...

לו יצויר שיש לך שתי הצעות על הפרק ושניהם שווים בכל הנתונים גיל גובה בריאות השכלה מידות חינוך וכו...אז יש מקום לבחור ע"פ מקצוע שזה אמנם שיקול צדדי אבל מטה את כף המאזניים

אבל בעולם המעשה זה לא עובד ככה. ! 

אם תשמעי על בחור שעונה לדרישותייך אבל בחר בהוראה כי הוא מאמין שזה מה שהוא צריך לעשות וזה התפקיד שלו בעולם, פשוט כי הוא מוכשר לזה .

ואם הוא היה מוכשר למקצוע רו"ח או איש עסקים אז הוא היה יכול "להרשות לעצמו" להתחתן עם אחת שעובדת במקצוע לא ריווחי ולכן הוא מסרב לפגוש אותך אז מה תהיה תגובתך? 

אני עצמי לא יודעת מה עמדתי בעניין (בשביל זה פתחתי כאן דיון...)

אבל אם אשמע שזה היה השיקול - אכבד את ההחלטה. זכותו.

נראה שהוא חשב על השאלה שפתחתי כאן והגיע למסקנה שהגיע.

הרבה יותר מתסכל שמישהו לא רוצה לשמוע בגלל איזה הבדל של ס"מ בגובה...

(אבל גם זה - זכותו של מי שמסרב. יש לו את השיקולים שלו. אולי הוא מרגיש ככה פחות ביטחון... לא יודעת מה...)

הרעיון היה שאם את מרגישה שהבחור עונה לדרישותייך חוץ מזו המדוברת אז כנראה תחושת ההחמצה תהיה יותר עזה ועוצמתית מתחושת ההזדהות.

זה הכל וכנראה שלא הבהרתי היטב (סליחה אם הסבתי עגמת נפש)

ואנסה לענות בצורה יותר יבשה וישירה

אם הבחור עובד בהוראה אז כנראה שההכנסה שלכם לא תהיה בשמיים אבל נראה לי שלא כדאי על דבר כזה לפפסול הצעה טובה, 

ראשית בגלל שיש לו מקצוע וזה כבר דבר חשוב, גם מי שיש לו מקצוע יכול לעבוד בעבודות שלא דורשות תעודה מה שאין כן להיפך

ב. אם הוא עובד במקצוע של שליחות יש סיכוי סביר שרמת החיים הערכיים שלו יותר גבוהה מהממוצע וזה דבר שמסב שמחה וסיפוק בבית ובית של נתינה (הבהרה לשאר הקוראים המדובר הוא לפני ההיכירות וזו נק' פתיחה חיובית, אחרי שמכירים כל בחורי ישראל זהב אחד אחד)

ג. עם כל הרפורמות בחינוך השכר עולה אט אט ואפשר להוסיף גמולים ותארים עד בלי די שזה משפר את השכר

ד. כמו שכתבו קודמי אם יש לו את מידת האחריות כדי לרכוש מקצוע אז תהיי סמוכה שבשעת מבחן לא יהסס לקחת עבודה צדדית להשלמה או כל צעד אחר שדורש אחריות כלפי המשפחה או כל התחייבות שלקח

** הערה

אנשים השיבו בענייני כספים כי זו הייתה השאלה ואם היית שואלת בפן האמוני או כל פן אחר  יתכן שהתשובות היו שונות

הרבה הצלחה   

יש בי צד שמאוד הזדהה עם ההרגשה שלך, כי לפני החתונה עברו לי מחשבות כאלו בראש- על פרנסה, וילדים, משפחה וכו'...

ועכשיו, אני יכולה להגיד שיש מס' דברים שפשוט לא חשבתי עליהם, ולדעתי הם יותר קריטיים וחשובים- (סליחה, שכחתי לציין שבעלי מורה, וכרגע גם אברך, וכשלא יהיה אברך, המקצוע בידו- זה ההוראה..)

אז ככה:

1. היום נראה לי הרבה יותר משמעותי עצם העניין שהוא יוכל להיות עם הילדים בבית אחה"צ (עכשיו הוא חוזר ב19:00-20:00, כמו שאמרתי- אברך). עצם זה שאני יודעת שיהיה פה מישהו בשעות האלו, בחופשים, זה משהו שממש מעודד ומחזק אותי להמשך, וכמובן- משמח מאוד ומרגיע!

2. המשכורת של מורה היא לא הכי נמוכה בעולם (כן אפשר תמיד להשוות את זה להיי-טק, אבל זה לא מינימום, אלא יותר!)

3. העיסוק שלו בהוראה נראה לי נכון וחשוב לבית, לחינוך הילדים (ולא משנה שגם ה"אמא" מורה..) 

וחוצמזה, והכי חשוב- כתבו לך על אחריות כלכלית, וזה כ"כ נכון. כי אדם שיש לו אחריות כלפי משפחתו ואשתו, יזון ויפרנס אותם בכבוד- בכל עבודה שתהיה לו. ואם יצטרך- יקח על עצמו עוד עבודה ע"מ שתהיה יציבות כלכלית בבית.

השאלה איך אתם מתנהלים מבחינה כלכלית, ואם ההתנהלות נכונה- משכורת של שני מורים מספיקה לדעתי.

והעיקר- לא לפחד כלל, ולזכור שמידותיו של בעלך ואישיותו משמעותיות יותר מזה. את תראי בע"ה אחרי שתתחתני שהאדם משמעותי יותר. וגובה המשכורת שלו לא משנה לכם את שמחת החיים ואיכות החיים.

בהצלחה רבה!!

זכורה לי הערה כזו שלו, אבל אפשר להקשות עליו: מה זה מסתדרים?

"נופלים" על ההורים? על המדינה?

נקרעים בין עבודות מזדמנות ולימודים מה שלעיתים משפיע על שלום בית?

*חשוב לי לציין שאני לא שואלת מתוך "התקפה",

גם אם היית עונה תשובה הפוכה (שכן צריך לקחת את המקצוע בחשבון) הייתי שואלת.

אני רוצה לברר לעומק דעות שונות ומתוך כך להבין יותר.

ולהמשיך לפרנס גם בחופשות ולהתקדם במשכורת בהתאם לגמולים וכד' הרבה יותר גבוה ממקצועות אחרים.

וחוצמזה על ציפור בכלוב זהב שמעת? פרנסה גבוהה יותר עולה בקנה מידה יחד עם שעות מחוץ לבית, ללא חופשות, חגים חול המועד וכו' (ורק על עצמי לספר ידעתי...)

למשל, יתכן שהבעל משתכר פי 3 או 4 ממשכורת של מורה, אבל עובד בשעות הזויות מבחינתך. זה בהכרח אומר שחלק גדול מההכנסה היפה שלו הולכת לעוזרת בייביסיטר ועוד כל מיני דברים שיאפשרו לכם את העבודה הזו. בסיכומו של דבר אתם חיים בסדר כלכלית אבל יש הרבה פחות אבא ובעל בבית. לעומת המורה, שעוזר לך יותר שעות ויש פחות צורך בעזרה חיצונית - אבל גם הרבה יותר נוכח בבית.

אי אפשר להתחמק מהעניין של האמונה. התנהלות כלכלית לא ניתנת לתכנון מלא מראש. פתאום נופל עלייך נזק של 10000 שח לאוטו, מחלה ל"ע, פיטורין. יוקר המחיה שיש היום הוא דבר שלפני 5 שנים לא הייתי מאמינה שאני יצליח לשרוד איתו, אם הייתי יודעת לאן זה יילך. ובכל זאת אנחנו סוגרים חודש בלי לדעת איך, כי בהחלט יש הוצאות עד בלי די (8 ילדים). באמת אין הסבר טבעי איך ללדת ולגדל ילדים ממשכורות לא גדולות, אם לא האמונה בה' הזן ומפרנס כל בשר.

(כמובן שאין בכך הטפה ללא לעבוד בכלל. בכל זאת חסדי ה' צריכים "להתלבש" בדרכי הטבע).

ראשית כל באמת ראוי לציין לשבח את ההתנהלות שלך בתור בחורה שמסתפקת במועט (זה לא מובן מאליו במיוחד אצל נשים) וגם נקודה חשובה בד"כ הנשים דואגות פחות לפרנסה וחובת הפרנסה מוטלת ברובה על הגבר (קצת פחות בעולם המודרני של היום) אבל בכל זאת מי שדואג לזה יותר זה הגבר ולא האישה ולכן ראוי לציין לשבח את הדאגה שלך.. לילדים שושלא יחסר להם וכו'..

אבל בתור ילד לשני הורים מורים (אמנם וותיקים) אני לא חושב שיש לך מה לדאוג כי ב"ה אנו גרים בבית פרטי משלנו (קרקע עם חצר) ומעולם לא זוכר שהיה חסר משהו בבית וחוץ מזה אנו משפחה מרובת ילדים כשכולם לומדים במוסדות הציונות הדתית ללא שום תמיכה כלכלית מגורם חיצוני  (ישיבות ,אולפנות) ובמיוחד היום עם הרפורמה של האופק חדש אני חושב שמשכורת של מורה מתחיל לא תבייש שום רואה חשבון או משפטן ולדעתי זה ממש פלוס ששני ההורים מורים משום שבכל החופשים מהיותי ילד לא זוכר שהיתי בבית לבד וזה תורם רבות לחינוך הילדים בכל המובנים וגם אל תשכחי שמורה יכול להשלים הכנסה (לא חושב שצריך אבל ב"ז) בחופשים הרבים שיש לו או אפילו ביום יום (שיעורים פרטיים וכו')..

והדבר הכי חשוב זה להאמין שיש מי שמשגיח עלינו ומזונתיו של האדם קצובים לא מר"ה לר"ה ועצם העובדה שעושים השתדלות ויוצאים לעבוד זה הדבר שאנו יכולים לעשות והשאר נשאיר לקב"ה!!

נ.ב- יש אנשים שמשתכרים ב30000 אלף לחודש ולא מספיק להם ויש אנשים ש3000 מספיק להם (ראי את הציבור החרדי שיש לנו הרבה מה ללמוד ממנו !!בסוף הכל זה בגישה)

הרפורמה של ה"אופק חדש" היא נקודה רגישה במקצת.

כשהייתי קטנה תמיד חלמתי לעבוד כמורה חצי משרה+להתנדב באיזה בית תמחוי+להיות כל יום בבית כדי להכין ארוחה חמה ולבלות זמן איכות עם משפחתי הצנועה...

כנראה שאיך שלא מסתכלים על זה - תמיד יהיו קשיים מכאן ומכאן.

כסף בא על חשבון זמן, זמן בא על חשבון כסף. צריך לעשות ויתורים... א"א להחזיק בכל יחד.

תודה.

נניח בצד את כל "שחות המוסר", שהם חשובות מאוד, והובאו כאן בהרחבה.

את שואלת, האם זה נכון לפסול הצעה בגלל שהבחור מתכנן לעסוק במקצוע שהוא פחות רווחי מה שהיית רוצה.

ברור שכן.

כמו שיש נשים שרוצות שהבעל ילמד תורה כל היום והם יפרנסו.

ויש נשים שמוכנות שהבעל ילמד חצי יום והם ישלימו הכנסה,

ויש נשים שלא מוכנות שהבעל ילמד תורה כל עוד הוא לא מביא

את סכום הכסף שהוא מחוייב להביא,

כל אחת והרמה הרוחנית שלה, והכל לגיטימי. 

אבל זה כאשר מבודדים את השאלה שלך.

אולם באמת, אני מרגיש שאת שואלת לא רק האם זה לגיטימי, אלא גם האם זה נכון לכתחילה,

האם זה רצוי וראוי לפני ה' יתברך, 

אז מעבר לזה שהשאלה שלך מבוססת על ההנחה שמקצוע הוראה הוא פחות רווחי, מה שלא בהכרח נכון,

את גם צריכה לחשוב מה המחיר שאת משלמת, הרי אם מדובר בהצעה של בחור

ירא שמים, עם מידות טובות, לומד תורה בשמחה וכו', אם תוותרי עליו,

את יכולה לקבל הצעה על בחור קצת פחות ירא שמים, עם מידות קצת פחות טובות, 

אבל קרייריסט שאפתן שיעשה הרבה כסף.

האם זה מה שאת רוצה?

כמובן כמובן, יכול להיות בחור, שלומד מיקצוע שנחשב לרציני וריווחי,

והוא גם קובע עיתים לתורה, והוא ירא שמים עם מידות נפלאות,

אבל זה כבר נכנס לסוגיא של על מה ועד כמה להתפשר בחירת בן זוג. 

פשוט תחשבי עד כמה זה חשוב לך לעומת דברים אחרים, 

ועד כמה ההנחת יסוד שלך נכונה.

בהצלחה רבה!!

שהעניין של המקצוע לא חשוב לי יותר מאשר מידות וכו'. ברור שמקצוע זה לא דבר מהותי. אני לא מתווכחת על זה בכלל.

אנסה לתת דוגמה כדי לחדד את השאלה:

נגיד שיש מישהו יר"ש, בעל מידות, הגון וכו' - אבל עושים "דור ישרים" והשילוב של המטען הגנטי בעייתי.

זאת אומרת: יש סיכויים גדולים שאם נתחתן יוולד לנו ילד עם נכויות כאלו ואחרות.

האם לפסול לכתחילה או שמא לסמוך על הקב"ה שיעשה נס

ואם לא, אז כנראה שזה ניסיון שהקב"ה רצה שנתמודד עמו. זה רצונו...

ואותו ילד שיהיה עם נכויות יהיה בעל נשמה שבאה לעולם הזה לצורך תיקון וגכו', וגם זה רצונו של ה'...

ותמיד אפשר להגיד שאף פעם אי אפשר לדעת. שהיו כאלו שציפו מהם שיפרדו ובסוף כל הילדים שלהם נולדו בריאים ושלמים

והיו כאלו שהנתונים שלהם הראו שהכל בסדר - ובכ"ז נולד להם ילד עם נכות מסוימת...

אין לדבר סוף. לא הכל בשליטתנו. יש מי שמשגיח שם למעלה וקובע הכל. אבל יש לנו אחריות לעשות את ההשתדלות שלנו.

האם ה"מטען הגנטי" של האדם חשוב יותר מהמידות ומהיר"ש שלו? ודאי לא. אבל יש לו השלכות...

גם במקרה שאני שואלת עליו - אין לו חשיבות מהותית מצד עצמו, ואין בו שום דבר כדי להעלות/ להוריד במעלתו של אדם, אבל יש לו השלכות...

אז נכון שהחתן לא יגיע לי באריזה ולפי הזמנה (כמו שכתב ד.) - אבל מה ה"הזמנה" הזו שונה מ"הזמנות" אחרות?

ממישהי שמחפשת אדם עם תכונות מסוימות, גובה מסוים, מנטליות מסוימת וכו' וכו'? ושוב, כאן נכנסת השאלה של הלגיטימיות.

בוודאי שצריך לכתחילה להשתדל שיהיה מתאים וכו'.

בנידון שלך, זה לא "תכונות" ולא כל חסר-עצמי.

ולעיתים - אדרבה, קשה יותר למצוא מישהו עם תכונות כאלה, שהוא גם עם מקצוע "עשיר" מבחינה כספית.

אז זה לגיטימי לחפש מישהו עם מקצוע שמרוויח הרבה, אבל צריך לדעת שקודם כל יתכן שע"י כך מפסידים מישהו עם מעלות חשובות בהרבה. כמו כן, שלמי שאינה מחפשת דווקא עשירות מופלגת, יתכן שאין השלכה רצינית גם ל"מקצוע" כזה, וזה יותר פחדים דימיוניים.

עם זאת, גם מישהי שמחפשת "גובה מסוים" - יכולה אכן להפסיד אדם קצת פחות גבוה בגשמיות ויותר ברוחניות... אבל אם זה מאד מפריע לה - לגיטימי שלא תתחתן איתו ולא יסבול בגלל שזה חשוב לה.

והוא הדין כאן, כפי שכבר הזכרתי: אם אחרי כל הדיונים, לך סובייקטיבית זה כן יפריע - בוודאי שאין אדם שבחר מקצוע כ"כ איכותי כמו חינוך, צריך לסבול מאי שביעות רצון של אשתו רק כי אינו מרוויח המון. ומוטב שלא תתחתן איתו ולא תצערו..

"אי שביעות רצון כי אינו מרוויח המון" - זה חשש של שילוב בין שניים שלא מרוויחים המון

(ביניהם אני. להזכירך - גם אני רואה עצמי בתחום החינוך ואין לי דבר וחצי דבר עם שכמותי, בפרט עם הגברים ביניהם.

אני מאדדדד מעריכה גברים שהולכים לחינוך, בפרט שזה לא "יוקרתי" כ"כ בעיני החברה.

ולגבי ה"המון" - לא צריך המון כסף, רק כמה שצריך כדי להתקיים. בכ"ז אני לא אדם של מותרות)

אבל אתה אומר שאפשר לחיות חיים סבירים ופשוטים גם אם שניים עובדים במקצוע "לא רווחי שכזה"...

אז צריך לעבוד על הפחדים הדימיוניים ולהפסיק עם כל החששות, ועכשיו זה גםיהיה יותר קל

מה שאמרתי היה, שאם ב"שורה האחרונה", מאיזו סיבה שתהיה, אשה איננה מרוצה להתחתן עם מישהו שאינו "מרוויח" יותר ממורה, אפילו אם היא צדיקה וערכית, אז הוא לא צריך "לסבול" בגלל זה.

ואכן צדקת, אישית אני חושב שאפשר לחיות בצורה סבירה לגמרי, גם כלכלית, אם שניים עובדים במקצוע רווחי שכזה מבחינה מהותית וקצת פחות, לפעמים, מבחינה כספית.

ובאמת לענ"ד, הנושא העיקרי הוא העבודה העצמית, להשתחרר לגמרי מכל החששות הללו. אבל גם עבודה כזו צריכה לבוא מתוך ששלמים איתה, ולהיות אמיתיים עם תוצאותיה המקוות.

נשמע שאת מוטרדת מקשיים כלכליים בלי קשר ישיר דווקא למקצוע של הבחור,

רצית לשמוע את דעת הנשואים כאן.

עפ"י רוב התגובות שענו לך כאן וגם אני מסכימה בהחלט, נק' ההנחה שאת יוצאת ממנה מוטעית!

אני כמובן לא באה למתוח ביקורת ח"ו אלא רק לחדד את הדברים.

את כרגע בתור אחת שעוד לא חוותה את היציאה לשוק העבודה, מניחה שרמת ההכנסה תלויה במקצוע אותו לומדים.

והנחה זו מוטעית.

רמת ההכנסה תלויה בכ"כ הרבה דברים אחרים, אם את יוצאת עם אחד שיש לו קביעות בחברה נחשבת ומקבל משכורת יפה, אני מבינה על מה את מסתמכת.

אבל על לימודי המקצוע? זה ממש לא אומר כלום!

יש כאלה עם דוקטורט בתחום נחשב שעדיין מסתובבים מובטלים או עובדים בעבודה במשכורת מינימום, ויש כאלה שאין להם בכלל תואר ומרוויחים יפה מאוד.

אם נעזוב רגע את העניין האמוני שפרנסה בידי שמיים (שמנסיון אישי אני יכולה להעיד עד כמה זה 100% נכון)

לדעתי, "מתכון" לבעל מפרנס זה בחור עם מוסר עבודה גבוה שמוכן לעבוד בכל עבודה שנקרית לדרכו במיוחד אם יש לו מס' תארים. ברור שאם יש כמהעבודות הוא יכול לבחור את הטובה מבינהם, אבל עד שימצא שלא ישב רגע אחד בבית. דיברת על הרס הזוגיות בגלל קשיים כלכליים- אני יכולה להגיד לך על כמה זוגות מאוד קרובים אלי במצב הזה, שלא חוסר הכסף גרם למתיחות אלא העובדה שהגבר יושב מתוסכל בבית ולא מוצא עבודה, גם אם זה כמה חודשים בודדים.

זה גורם לו לרגשי נחיתות שהוא לא עובר מבחני מיון לעבודה ותחושת כישלון שהוא לא מצליח לפרנס את המשפחה שלו.

ככל שהבחור למד מקצוע "מכניס" יותר, ככה הנפילה קשה יותר! כמובן תלוי גם באופי שלו.

אנחנו בדיוק עכשיו עומדים בצומת הדרכים הזאת ואני מנסה לחזק ולעודד את בעלי שיעבוד בכל עבודה עד שימצא עבודה בתחום שלו, רק שלא ישב בבית!

לגבי הסתדרות במצב ששניכם עובדים משרה מלאה (וממש לא משנה במה!) אני ממש מסכימה עם שאר התגובות כאן שבהחלט זה לא מעט ואפשר להסתדר יפה מאוד!

את שואלת איך?

זה קצת קשה להפריך פחד שמבוסס על תיאוריה.. כשתהיי שם תביני איך! (כמובן בתנאי ששניכם מחושבים כלכלית)

רק לשם פרופורציה- אנחנו נשואים שנתיים עם ילד וההכנסה המשותפת שלנו- פחות מ4000.

מקווה שדברי הועילו לך, בהצלחה רבה!

לא סתפ בחרתי לשאול כאן את השאלה.

ידעתי שמי שחי כנשוי יודע יותר את המציאות הכלכלית של זוג,

ושמן הסתם יש כאן כאלה שמכירים את שוק העבודה יותר מקרוב.

תודה.

אפשר לדבר שעות על "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה", על ביטחון בה' וכו' וכו', אבל העובדות מדברות בעד עצמן: מורה + אברך, מורה + מורה, עו"ס + עו"ס מגרדים את התחתית. בהצלחה במציאת עורך דין או הייטקיסט

לא הייתי אומרת שזה פסגת העושר

ואני אומרת את זה בתור אחת שעובדת 4 שנים עם אנשים מובטלים או שמחפשים עבודה אחרת, מכירה את השוק לאורכו ולרוחבו..

ד"א היידעתם שלדוגמה עם תואר ראשון באלקטרואופטיקה שזה ממש ממש הנדסה קשה למצוא עבודה בלי תואר שני??

מקצוע נחשב, כן, מתפתח התחום כן, הנדסה כן, כסף.. קודם שתמצא עבודה בתחום...

כאילו לא קראתי את מה שקראתי, כאילו לא התבהרו והתחדדו לי כמה נקודות למחשבה,

רק כדי להסביר את ההוה אמינא של שאלתי בה פתחתי את השרשור:

נראה לי שהבנת מדברי שאני בחורה שטחית שמחפשת כסף.

אז זהו - שלא!!!

אם הייתי בחורה שטחית, היה מתאים לי אדם שטחי שחושב גם הוא על כסף,

ממילא אדם כזה לא ירצה אותי גם כן (רוב הסיכויים).

ייתכן מאד שאדם כזה אף בחר במקצוע שלו לא מתוך אידאלים

לא מתוך רצון לתרום לאומה בכשרונות שהקב"ה חנן אותו,

אלא כמו החכם בסיפורו של ר' נחמן מברסלב על החכם והתם, הרוצה בעבודתו משום ש:

"טוב לי ללמוד להיות רופא שהוא דבר הצריך וחשוב תמיד"

כלומר - עובד בשביל עצמו. בשביל הכסף המובטח לו שיהיה תמיד (כי תמיד יהיו אנשים חולים),

לא בשביל לעזור לאחרים.

אדם כזה גם אני לא ארצה.

אבל אדם אידיאליסט, שגם כן איננו רוצה בחיי עושר ועושר, אלא בחר בחר במקצועו מתוך תחושת שליחות

מן הסתם לא יהיה לו אכפת.

גם הוא כמוני ירצה לחיות חיים פשוטים וטובים.

לבנות בית פשוט, כשר ונאמן בישראל, בו נוכל לגדל ילדים יראי שמים באהבה ובשמחה.

עם מעט האנשים עמם נפגשתי - היה אחד או שניים שלומדים מקצוע שנחשב "רווחי"-

ולא הפריע להם שאני הולכת להיות מורה. הם אפילו העריכו את זה.

ואכן, יש גברים שמובן להם מאליו שאינם עושים "השוואה" בין רמת ההכנסה של האשה לשלהם; הם מרוויחים יותר ורואים בכך דבר טבעי שהאיש מפרנס יותר. גם האשה יולדת יותר....

ואת גם צודקת, שלא-מעט אנשים מהכיוון הערכי שאת רוצה - אינם בדווקא בעלי מקצועות שמרוויחים הון-עתק, כי מי שעוסק בחינוך וכד', לא תמיד מיליונר..

והעיקר - אל תחששי "מה חשבו" לגבייך.. חושבני שלרוב האנשים שקראו כאן, היה ברור מההתחלה שאת בחורה מצוינת וערכית, לא חשבו שהמקום הראשון אצלך הוא הכסף. את שאלת שאלה לגיטימית של מישהי שיש לה מטרות טהורות ומודעת גם לצורך ה"כלכלי" ורצית לברר פרופורציות מעשיות. וזה בסדר גמור. ברור שאת בחורה מעולה. בהצלחה רבה.

ולא רק למקצועות הייטק. גם בשיווק לסוגיו רואים את זה, בבתי חולים, ובכל מיני מקומות אחרים יש דרישה לשעות עבודה מטורפות, או שמחלקים לעובדים לצ'ופרים נחמדים ויקרים שמטרתם להשאיר את הבעל בעבודה גם כשהוא בבית (מחשב, מודם סלולארי, סמארטפון).

אני נהנה מכל שניה. אודה על האמת - שהיא הרבה פחות.

וב"ה לא הרגשתי שהיתה בעיה כלכלית כלשהיא. להיפך- תמיד התחושה היתה של ביטחון כלכלי מוצק (יחד עם זה שבאופן כללי לא מבזבזים כסף על שטויות- אלא חיים יחסית בפשטות). השאלה כמובן היא למה את מתכוונת כשאת כותבת לחיות "בצמצום". ההגדרה של מה זה צמצום מאוד משתנה מאדם לאדם. אבל סה"כ הוראה זה מקצוע שאפשר להרוויח ממנו לא רע. ובמיוחד כשמוסיפים את הבטחון היחסי במקום העבודה- מפיטורים וכדו'. חבל לפסול על זה. 

לא קראתי את כל התגובות...

אבל-

כשאני חיפשתי בעל אמרתי שלא אכפת לי כלום רק שלא יהיה עובד הייטק...

התחתנתי עם בחור צדיק לומד תואר בהוראה (גם אני מורה-שדרך אגב אני שנה שלישית במערכת ומרוויחה בערך 7000, זה בהחלט סכום מכובד)

אחרי שנה החליט שלא מתאים לו- ומה כן? הייטק....

והיה לי ממש אבל ממש קשה עם ההחלטה- ממש עד עכשיו...

השעות, הלחץ, התחרותיות....לא שווה אף אגורה....אין יום שבעלי חוזר לפני 8...(ותוסיפי לזה לימודי ערב-נגיד עכשיו עדין לא יצא לכיוון הבית)...

תאמיני לי הייתי מעדיפה שיהיה מורה (כמובן רק בתיאוריה, בחיים לא הייתי רוצה שיהיה מתוסכל שהוא במקום הלא נכון)

לכל מקצוע יש יתרונות וחסרונות....

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר