כל הכבוד לך.. אם את מבינה שהשאלה היא: "מה הייתם מציעים שאני אעשה כדי לגרום לו הרגשה יותר טובה ורצויה? " - כבר עשית חלק חשוב מהעבודה. לפעמים, לוקח זמן עד שאנשים בכלל מבינים שזה מה שצריך לשאול במקום "לתרץ" שזה בכלל לא נכון וכו'...

היייתי מציע, דבר ראשון - בתוכך: תקבעי זמן ביום ("התבודדות" כזאת) שבו תתבונני, כמה יקר בעלך, כמה שהוא טוב, שזה חשוב לך. תתאהבי בו...    כלומר: בהיות שאת "שקועה בעניינים טכניים" את צריכה לתת מירווח להתפתחות ההרגשה מבפנים, בנחת. גם תתבונני איך שאהבה איננה בהכרח תוצר של "תלותיות" בלבד, אלא של יחס חם, עמוק ונעים, מתחשב.

אחרי זה (שיהיה אמיתי), תגידי לו את הדברים. תגידי לו שהתבוננת וחשבת, ושאת באמת אוהבת ומעריכה אותו, ואת תשתדלי גם לנהוג באופן שהדברים יהיו ניכרים.

בדרך כלל, איש מקבל די בקלות "הצהרות" כאלה של אשתו, ומוכן לתת להם צ'אנס. סה"כ, הוא רוצה שיהיה יותר טוב.

אחר כך, כמה "שיפורים" למעשה:

כשהוא מגיע הביתה - תשתחררי מכל ענין אחר, מעשית ו"בראש". תתעסקי בלקבל אותו. חיוך רחב, מה שלומך, התענינות במה שעבר, מעומק הלב.

כמו כן, להתענין מפעם לפעם הענייניו, בכנות. להקשיב, להשתתף בהרגשות.

וגם - לשתף. דברים שקורים אצלך, מה הייתָ מציע. לשמוע לו. איש אוהב לחוש שאשתו זקוקה לעצתו ומחשיבה אותה. זה דבר טוב - חלק מרצונו לתת לה ולתמוך בה.    

ואם קורית, חלילה, תקלה - להתבונן רגע, כדי שיהיה אמיתי, ולתקן. לבקש סליחה, להגיד שאיכפת לך ממנו, שאת שמחה בו.

ואידך - פירושא...

כך נראה לענ"ד.                                                               

דן תודה רבה!!!

אני חושבת שכל אחת צריכה להפנים ולעשות את זה..

לא רק מי שבעלה מרגיש ממנה רגשות כאלה..

זה עבודה לכולם ואני מתכוונת לאמץ אותה..

ואני חושב שהדבר שהכי היה עוזר זה הקשבה.

שהיא היתה משקיעה זמן בלהקשיב לי, בלי להביע דעה, בלי לשפוט, רק להקשיב ולעודד 

אותי במה שאני עושה, גם כשהיא חושבת אחרת. 

הקשבה ותמיכה. 

אם הוא לא נפתח, תנסי לשאול אותו (על היום שלו, הרגשות שלו וכו'), שישתף אותך. 

ומצד שני לתת לו מקום לתמוך בך בחיים, תחשבי במה בחיים שלך 

הוא יכול לעזור לך. 

אגב, לא רק אהבה, גם כבוד זה מאוד מאוד חשוב. 

אני מבינה מכך שכתבת בשמך ולא כאנונימי שאשתך לא יודעת מה הכינוי שלך בערוץ 7 (כלומר אתה נכסף ממנה)

אני חושבת שזה כבר מעיד על משהו לא בריא אצלך, לכן אני קצת יכולה להבין את אשתך בכל מקרה שיהיה לכם בהצלחה

מה זה משהו "לא בריא אצלו". מחילה, משהו לא בריא בשיפוטיות הזאת.

ואם הוא לא מעונין שאשתו - שגורמת לו לעיתים לדבריו, העדינים מאד, תחושת  חוסר-חשיבות-מספקת - תדע שהוא זה שכתב כאן, זה מראה על משהו כזה? מה פתאום? ההיפך הגמור. זה מראה שהוא אדם עם עדינות ודרך ארץ ואולי זה גם מראה שהיא אכן קצת "הגזימה" אם קשה לו לומר לה את זה ישירות או קשה לה "לקבל" את זה.

אז את כבר "יכולה להבין" את אשתו שאינה נוהגת אליו ביחס מספיק מכבד? וכי ראית פה משהו לא טוב שהוא עשה? ככה עונים את המעוקות?

סליחה. לדעתי טעית בתוכן התגובה ובצורתה. קורה.

את באמת חושבת שאם אשתו לו יודעת את הכינוי שלו

זה מעיד על משהו לא בריא אצלו?!

אולי זה מעיד שהיא לא נוהגת להכנס לאתר של ערוץ 7?

או שסתם הוא לא רוצה שהיא תיעלב?!

אולי אשתו בכלל לא פה?

או שזה ניק אנונימי שלו?

או שזה לא מעניין אותה?

מותר שיהיו דברים אישיים שהם רק שלי

מותר שלא בהכל הבנזוג יהיה מעורב.

מותר אפילו שיהיו סודות שלא קשורים ישירות לבנזוג.

ומותר שתהיה פרטיות

איזה הסתכלות יפה ואמיתית!

במקום לשאול מה הוא רוצה ממני, לשאול איך אני יכול/ה להשתפר..

לקחתי לתשומת ליבי.

תוך כדי קריאת השאלה עלתה לי לראש ההשוואה המתבקשת (מבחינתי) לילד.

ילד לכאורה הוא ה-מטרד שיכול להיות לנו בחיים... יש לו צרכים פיזיים ונפשיים מכאן ועד לירח,

הוא משגע את השכל בדיוק בזמן שאין לנו זמן אליו. ("יום שישי היום")

ובכל זאת הם ממלאים אותנו בכ"כ הרבה אושר ואהבה כלפיהם!!

אז מה הסוד?

נ-ת-י-נ-ה. כמה שזה נדוש לשמוע את זה אני באמת חושבת שזה המפתח לאהבה והרגשת האכפתיות. כשמשקיעים במשהו הוא לא "מטרד", הוא "אתגר" הוא מלהיב...

אז איך להשליך זאת על הבעל:

קודם כל, לצאת מהשגרה כמו שכתבו פה הצעות מעניינות מה לעשות. תקחי על עצמך בתדירות שמתאימה לך (פעם-פעמיים בשבוע) להפתיע אותו עם משהו מושקע ומעניין.

לקראת הביצוע את תרגישי מן התרגשות כזאת, הנה זה הולך לצאת לפועל...

בשלב השני זה ליצור "שגרת" התעניינות.

נניח כל בוקר/ערב, לכתוב פתק קטן מה היה בו מיוחד/ משמח ביממה שחלפה.

לגבי חזרה הביתה, שימי לב במה את עסוקה כשהוא חוזר (האם יש שעה קבועה שהוא חוזר בה?)

והאם זה סובל דיחוי לשעה אחרת ביממה. אם לא, תתאמו ציפיות. בהחלט ייתכן שתהיי עסוקה ולא יהיה לך פנאי להתייחס אליו כשהוא חוזר. (אצלנו למשל הוא חוזר כשאני בשיא ההתארגנות עם הקטנים לארוחת ערב/ מקלחות ואז הוא מתחיל לספר לי סיפורים על איך היה היום וזה ממש לא מתאים)

כשהוא לא יצפה לזה הוא לא ירגיש דחוי, אלא יעזור לך לסיים את המטלות "הדחופות" או יסיים את המטלות שלו, ככה שאחרי הסערה שניכם תהיו פנויים זה לזו ותרגישו רצויים ואהובים. (צריך לבחון האם כשאת פנויה, את שמחה בנוכחות שלו?)

בהצלחה!

יש לך פה מספיק כלים לקבל ולתהחיל לעבוד עליהם.

אני רק הייתי מוסיפה שגם לי זה היה מאד קשה בהתחלה, במידה מסויימת באמת הרגשתי שאני לפעמים מעדיפה שהוא נשאר בישיבה כדי שיהיה לי יותר זמן עם חברות וכדדו', אבל מה שעזר לי לשנות לגמרי זה שיעורים והבנה מהו

סדר העדיפויות שלי.

לקח לי זמן, אבל בסוף הבנתי שבסופו של דבר, לפני הכל הכל הכל, הכי חשוב לי זה בעלי, זה הקשר שלי איתו, זה הבית שאנחנו בונים. התחתנתי, וזה החיים שלי עכשיו!! וגם אם בהתחלה הרגש לא היה "שלם" עם זה, השכל היה שלם לגמרי ולכן פשוט התחלתי לפעול דברים. כמו שאמרו פה- לקבל את פניו בחיוך, להגיד דברים גם אם בלב לא הייתי לגמרי שלמה- ידעתי שאני רוצה את זה ורוצה להרגיש ככה, ובאמת שב"ה תוך זמן לא רב זה פשוט השתנה...

אז בהצלחה..

כשמגיע הבייתה לנשק ולחבק אותו .

לומר לו שאת אוהבת אותו לפחות פעם ביום .

ליזום פעילות משותפת לפחות פעם בשבוע .

לחייך אלייו ולדבר עמו ברכות .

להבין מה הוא אוהב ולפנק אותו .

בהצלחה !!

הספר "לדעת להיכנע" של לורה דויל.  מניסיון שלי ושל עוד הרבה שקראו ועובדות עם הספר- השיפור מדהים.

(היה זמן שאי אפשר היה להשיג אותו בחנויות- הוא אזל. אני לא יודעת מה קורה עכשיו...)

בהצלחה רבה!!!

לאחרונה כה המליצו על הספר.

מהו תוכנו? למי מיועד? - סתם לדעת לשמוע ולקבל מהאחר, או ממוקד ליחס אישה לבעלה?

ואם ממוקד לאישה כלפי בעלה, למישהו יש רעיון כיצד ניתן לגרום לאישה לקרוא? (ודאי שלפני קריאת הספר, יקשה עליה לקבל שיש צורך בשינוי...)

תודה.

כך גם לא תצטרך לשכנע אותה לקרוא לבד ספר עם שם שלא ממש מזמין אישה
("לדעת להכנע".. אגב אני מכירה את הספר)

וגם תקבלו מזה הרבה צ'ופרים לחיים משותפים.

אני מוצאת אותו מדהים ומתאים, מניח כל אחד במקומו ותפקידיו, ויודע להסביר מה גורם לשני להרגיש טוב.

גברים ממאדים. היא 'עשתה טובה' וקראה קצת פה ושם. לא יצא כלום.

לא סיפרתי כאן, וזה לא העניין, אך עברתי כבר הרבה, וניסיתי הרבה.

על השאלה הנ"ל לא קיבלתי תשובה.

אולי, מישהו?

היא יודעת יותר טוב מכולם...

האמת שכבר התייאשתי מהכל

אני מציע שתיקח אותה לשיחה רצינית,

תסביר לה בנחת, אבל באופן ברור, שזה מצב שלא יכול להימשך. תסביר בצורה ממוקדת מה לדעתך הבעיה, תהיה מוכן גם לשמוע מה יש לה לומר ואם יש בזה משהו.

אם תגיעו להבנה על דרך של שינוי, אפילו בהדרגה, מה טוב, ולעודד כל התקדמות.

אם לא - אז אפשר להגיד לה שהמינימום זה להתייעץ ביחד עם אדם אובייקטבי מה עושים במצב כזה, איך מתקדמים.

וגם אם היא לא תרצה - תלך לבד לת"ח מבין ענין או יועץ מבין ענין, תסביר ותבקש סיוע איך להתקדם.

היעד, כמובן, שהדברים יזרמו ביניכם בטוב, ללא צורך בהתערבות אחרת. אבל לפעמים צריך קצת סיוע בדרך.

בהצלחה רבה.

כל מה שהיצעת, ויותר מכך, כבר נעשה!

המון כוחות נפש השקעתי משך שנים.

אני במסקנה שזה מקרה אבוד.

אם לא הילדים, הייתי מתגרש מזמן.

אינני מפרט כרגע את כל ריגשותי, אני חושב שזה מובן, בכלל המקרה שלי צריך שירשור בפני עצמו, ויש לי קצת צורך בשיתוף ותמיכה, אבל אין לי כרגע כח לכך, וגם אינני רוצה לחשוף יותר מדאי.

את המצב המאד לא נעים, ובמה מדובר.

לכן גם הגבתי כך.

אם אוכל לעזור/להשתתף באישי - ברצון.

ה' יחזקך וישמחך.

אבל אינני רואה יתרון בכך.

ישנם מצבים בהם אסור לחפור יותר מדאי בצער,

ישנם מצבים שהצער לא שואל אותך והוא פשוט מופיע.

במקרה שלי, כרגע, אני הולך בין שני המצבים, ומנסה לפתח חסינות,

ע"י פיתוח הסיפוק העצמי מעצמי.

זו עבודה עצומה, (הדורשת הכרת עצמך, ובניית חלופה חכמה ונכונה, וכוחות נפש עצומים)

אנו כבני אדם נולדנו עם "לא טוב היות האדם לבדו" וכו',

לאדם בריא, לעולם אין תחליף מוחלט.

זה כמו לאכול סויה - תחליף לבשר.

אבל כרגע, יש רק סויה...

דן, כפי שאני מכיר אותך מפי כתביך, אתה משער נכון מי אני.

אז שישאר כך, לא גיליתי איזה ניק אני, אבל אתה משער נכון.(משהו כמו מדיניות הגרעין העמומה של ישראל...)

אם אתה חושב שיש לך מה לתרום לי, אתה יכול לכתוב כאן, אני אשמח.

על "פיתוח הסיפוק העצמי מעצמי" הוא נכון לענ"ד. 

כעת - יש להבחין בין שני מצבים שההתייחסות אליהם שונה:

לפעמים לאדם יש מה לומר/להעיר/לבקש מאשתו, והיא "יודעת יותר טוב מכולם" כלשונך, ואינה מוכנה לקבל. זה מצב אחד. יוצא, שמה שהיה רוצה לשפר - לא "זז".

אבל לפעמים, יש משהו - שהוא באמת אחר לגמרי: שאשה נוהגת ב"התנשאות", נותנת פקודות והוראות, והיא יודעת יותר מכולם.. דהיינו: מנסה להשפיל את בעלה, ח"ו.

ההבדל בין שני המקרים הוא ממש שמיים וארץ. גם אם הראשון יכול לכאוב לו אף הוא.

כי באופן הראשון, יכול להיות שהיא מאד אוהבת את בעלה, ואולי סבורה אחרת ממנו בכמה עניינים, או שפשוט אינה מסוגלת לשמוע בכל מיני תחומים. היא יכולה להיות ב"כללי" גם מאד ענוה כלפיו. אבל יש דברים שלא רוצה/מוכנה/יכולה/חושבת לזוז.

אבל באופן השני, זה ניסיון - מודע או לא - לעשות מהבעל "סמרטוט"..

וחשוב להבחין במה מדובר, כי יש הבדל גדול בגישה אליהם.

כל טוב.

בגדול דבריך נכונים.

אבל

לא מדובר באפשרות השניה שהצגת.

גם לא בראשונה.

אדם יכול להיות אדם מאוד טוב, עם חיסרון אחד(שאינו מרוע) ששומט את כל הטוב.

ואם חסרה היכולת להשתנות, זה אבוד.

אני יודע שאני כותב בחידות, אינני רוצה לפתח.

שישאר כך.

זה מה שרציתי לדעת.

לדעתי זה לא אבוד. בכלל.

רק "לשקף", כדי לוודא:

אני מבין שאתה מתכוין שבחיסרון הספציפי המסוים, שאינו בא מ"רוע" אינה מוכנה לקבל ולעשות צעדים שיכולים להביא לשינוי.  אבל סה"כ - היא מצהירה שהיא מאד אוהבת ומסורה וכו'.

וכמובן - לא התכוונתי "להסיק" מהמעט שכתבת כאן - 

אלא לראות אם הבנתי נכון במי מדובר, על סמך דברים שנכתבו בעבר.

בס"ד

יש מצבים בזוגיות (ובחיים בכלל) שעליינו לזכור אך דבר אחד,

וזה שהקב"ה הוא ששם אותנו במקום הזה.

הוא נתן לנו את הניסיון, ואת הכוח לעמוד בו.

ההתמודדות עם הניסיון בכלים שיש לנו, אלו שכבר חשפנו בנפש, ואלו שאנו עוד עתידים לחשוף,

היא המפתח לאושר האמיתי שלנו.

היא מקלפת מעליינו את הקליפות מכל המסכות שיש לנו אל העצם האמיתי שבנו.

בסופו של דבר ההתמודדות הזאת מביאה אותנו להיות מחוברים יותר לעצמינו, אוהבים יותר,

שמחים יותר. כל הרגשות זכים טהורים יותר.

החל מהרגשות הכי בסיסיים של אהבת ה' ויראת ה', ומשם זה מסתעף לכל תחומי החיים.

לא תמיד אנו יודעים מהי הדרך הנכונה להתמודד במצבים שהקב"ה שם אותנו.

לא תמיד גם אנשי מקצוע יודעים את התשובות האבסולוטיות.

אבל תפילה כנה ואמיתית לבורא עולם שינחה אותנו בדרך הנכונה היא המחברת אותנו לקב"ה, ולאמת הפנימית שבנו, חלק אלוקא ממעל ממש.

גם אם נראה שהמאמצים עד כה לא נשאו פרי בכיוון שאליו אנו מייחלים, עצם העבודה הפנימית הזאת מקרבת

אותנו אל היעד החיצוני והפנימי שלנו.

האדמור הזקן כותב על זריעת קרקע, שאמנם אחוז גבוה מהזרעים לא צומחים, אבל הם מכשירים את הקרקע לאלו שכן מתפתחים.

גם כאן -יכול להיות שנראה כי חלק מהמאמצים הלכו לשווא, אבל בעומק הם כן משפיעים.

ובס"ד אתה עוד תקצור את הפרות של עבודתך.

הכי חשוב לא לאבד את האמונה שכל ההתעסקות והמאמצים להביא לשלום בית, הם עבודת ה' הכי גדולה של הדור הזה שלנו, (דור בו מצפים לחתונה של הקב"ה עם כנסת ישראל- הגאולה האמיתית והשלמה)

ובסופו של דבר כך או כך, המאמצים האלו והעבודה הזאת הם שמביאים לגאולה הפנימית שלנו.

(גם אם לא תמיד אנו משערים איך היא ניראת)

כי מה שקורה בחוץ זאת השתקפות של המצב הנפשי שלנו.

אמנם צריך לדעת איך להבין את זה- אבל התבוננות בעניין יכולה בהחלט לעזור.

לזכור תמיד את השותף השלישי והכי חשוב בקשר, ולפעול מתוך חיבור אליו, יביא בע"ה את החיבור למקום האמיתי שלך. בהצלחה.

אצל פסיכיאטר (זה כמובן לא אומר עליך כלום)

אבל יש תרופות שעוזרות להרגע כמו משפחת הציפרלקס

ואז אם את פחות עצבנית ויותר רגועה

החיים חוזרים למסלולם

זה כמובן יכול להיות בדיסקרטיות ולא

צריך להתרגש מזה יותר מידי

כי

ספרים ועצות זה טוב

אבל

לעיתים הנפש רק מדחיקה את התופעה

ואז זה כבר לא טוב

לא הייתי ממליצה למישהו על פסיכיאטר

בלי לדעת אם זה שייך באמת, כי לרוב זה לא.

ולא הייתי חושבת שאישה שהיא טיפה לחוצה או עצבנית

יותר מהרגיל צריכה לשקול אם לדחוף לעצמה ציפרלקס.

תרופות הן יכולות להיות פיתרון במקרים מסויימים,

לא נראה לי שזה קשור במקרה הזה...

גם לי מזה קשה עם זה...

אבל בעלי הוא יותר מסכן, כי באמת לפעמים אני זוכרת רק שאני מעריכה אותו, ולא שאני אוהבת אותו.

וזה כל כך מעצבן, כי אני כבר לא כזה מתלהבת מכל הקירבה הגופנית, וזה מבעס אותו (ואותי)...

אני קצת נהיית עדישה לזוגיות, במיוחד כי כל כך טוב לי(והרבה מאוד זה בזכותו).

אני יודעת שאין אף אחד אחר בעולם שיכול להגיע לטוב לב שלו, ולאכפתיות שלו כלפי,

הבעיה שאני בדיוק ההיפך ממנו, אומנם אני בנ"א מאוד אוהב, אבל אני ממש צריכה לעבוד על האכפתיות...

האמת, שכבר השתניתי המון, בעבר לא הייתי מסדרת את הבית שזה מאודחשוב לו, והיום אני ממש משתדלת,

אבל זה לא עובד לי על הרגש, ההיפך, ככל שאני מסתדרת יותר בבית אני רק מרגישה יותר עצמאית ופחות צריכה חום ואהבה... או פחות מעריכה דברים שבעבר הערכתי, כמו עצמאות וכו...

איך משתנים??

במיוחד עכשיו, כשלבעלי יש סבלנות שאשתנה...

תודה לכם מראש...

אלא שאני מהצד השני.

זה מזכיר את אשתי.

את לפחות מודעת לצורך בשינוי.

באמת, מה עושים?

הרבה סבלנות,

יכול להיות שזה קצת חלק מהחוסר יציבות של האישה...

השמחות קראו מהר מדי, ולא הספקתי בכלל לעכל, 

היום אני נשואה שנתיים וכמה חודשים, ויש לי בת אחת, ואני מתחילה לקלוט שהתחתנתי...

הסבלנות כבר יותר מ10 שנים...

בעיה קשה.

מזלך שאת מתעוררת כרגע. ביזה שהוא שלב, הסבלנות שלו תגמר.

אני חושב שאם תקראי ותפנימי את מה שכתבת,

התשובה הזאת תוכל לעזור לך, ולכל מי שיש לה את הבעיה הזאת.

את כותבת שבעלך אדם נפלא ושטוב לך בזכותו.

את כותבת שאת מסדרת את הבית ומשתדלת בשבילו.

זה נשמע שאת מאוד אוהבת אותו ולא ברור מה הבעיה,

להיפך זה נמשע שיש לכם זוגיות נפלאה. ובכל זאת את מרגישה רע. למה?

את התשובה את כותבת בהמשך – "זה לא פועל לי על הרגש". אז אני מבין שחסר לך הרגש. את רוצה להרגיש שאת אוהבת אותו וזה לא קורה. זה באמת כואב, אולי הדבר הכי כואב.

ישנם שני כיוונים שאפשר וכדאי ללכת בהם, בשניהם.

א.      שימי לב שאת מתארת את הקשר איתו כקשר של תמיכה.

טוב לך בזכותו, ואת משקיעה בו.

וכשאת רחוקה ממנו זה בגלל שאת מרגישה עצמאית.

אבל באמת את יכולה להרגיש עצמאית ועדיין להיות קשורה אליו מאוד.

האם את מחפשת משיהו "להתבטל אליו" או שהוא אלייך?

האם את מסתכלת עליו רק מההביט של מה הוא מעניק לך?

ההסתכלות הנכונה על בן/בת הזוג צריכה להיות כאל אדם שונה,

עצמאי, שאת לעולם לא תביני אותו עד הסוף,

והאדם הזה חי את החיים שלו, שהם שונים משלך כמעט בכל צורה שהיא.

ועכשיו הוא רוצה ואת רוצה שאת החיים העצמאיים שלכם תחיו ביחד.

מה זה ביחד? שכל אחד מבטא את המקסימום מה"אני" שלו

וגם נותן מרחב ומכיל את המקסימום של ה"אני" של השני.

כדי לאהוב את השני צריך להכיר אותו בלי טיפת רצון לשנות אותו.

ב.       להשקיע זמן.

הקשר נוצר באמצעות דיבורים שאתם מדברים ביחד,

ככל שתדברו יותר, ובדיבור הזה תרצו ותשדלו להיות כנים ופתוחים

לדבר מהנקודה הכי עמוקה שלכם

(לא לחפור ולחפש את זה, פשוט בטבעיות להיות זורמים וכנים

והעומק יבוא לבד, רק לא לחסום אותו) ככה הקשר בניכם יעמיק והאהבה תגדל.

כמובן שמכתיבה בלבד אי אפשר לאבחן את הבעיה במדויק, ויכול להיות שהדברים לא מדויקים למצבך, אבל אני מניח שאם הם כן, אז את כבר תרגישי בעצמך. 

זה נשמע נכון, אבל צריך לעבוד קשה,

אני חושבת שאחת הסיבות שממש רציתי אותו, זה בגלל שהוא מהגברים הבודדים שלא הסתנוורו ממני בדייטים. 

ושאני זאת שנשענתי עליו, ורציתי אותו (בלי שהוא ידע כמובן...) 

כן, חסר לי ממש הקטע שלהשען עליו, לתת לעצמי את האפשרות להשבר עליו, ולא כל פעם שאני נשברת לשמוע מוזיקה שהוא אוכל את עצמו שאני שומעת אותה, אבל מנסה להבליג...וללכת לישון ב04:00 בבוקר, לא לאכול כלום ופתאום לאכול הכול... כל אלה, תופעות שאני בורחת אליהם כשאני מתעצבנת.

והכי גרוע... לא סופרת אף אחד שמסביבי...

אולי תגידי לו כמה שזה מפריע לך.

זה ש"תישעני עליו" בכך שאת מספרת לו שחסרה לך ההישענות הזאת ומרגיזה אותך הבריחה שלך לדברים אחרים - זה עצמו, יתכן, יכול להיות התחלה טובה..

אולי בעלך יעזור לך. בדיוק מה שאת רוצה..

צרם לי קצת משפט אחד..

" ההסתכלות הנכונה על בן/בת הזוג צריכה להיות כאל אדם שונה,

עצמאי, שאת לעולם לא תביני אותו עד הסוף.."

גם אם לא נבין את בן הזוג שלנו עד הסוף - זו השאיפה שלנו - לא?

לדבר ולספר ולחוש אחד את השני, עד כדי מצב שלא נצטרך אפילו לדבר כדי להבין אחד את השני

(ואני לא מדברת רק בדברים טכנים, כמו גבות מכווצות ועיניים כועסות כשמגיעים אורחים לא מתוכננים )

זו השאיפה שלי, בזוגיות שלי..

ויש לי תחושה שגם התורה מכוונת אותנו לשם.

"אל תרבה שיחה עם האישה, באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו"

יש עניין להגיע לכדי מצב הבנה בין בני זוג שהוא עמוק מכל.

ככה שמעתי מגדולים ממני, וגם הרגיש לי נכון ורצוי מלפני ה'.

אולי כדאי שתסתכלי במה שהגבתי למעלה, בהתחלה. ותעשי כל יום "התבוננות" כזו, בנחת, לבין עצמך.

וכמו כן, להתענין אחד בשני, כשמדברים, בכנות. מה עבר, מה חושב, אמפתיה.

שתאהבי זה לא רק שתקבלי חום וכו'. זה צריך להתחיל מבפנים, הלב מתעורר מבפנים. מהתקשרות, התענינות ותחושת ההערכה.

ובאמת טוב שיש לך הערכה, זה מבוא טוב. גם בזה צריך להתבונן בנחת.

ב"ה

כשנכנסים מאנונימי זה ממש עושה בלאגן בשירשור,

וגם אי אפשר לפנות לאישי

הפתרון הוא לפתוח ניק חדש,

שנועד במיוחד להודעות כאלה שאת לא רוצה שיזהו אותך

אבל האנונימי לא נעים...

תודה

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!