אני חושב שאם תקראי ותפנימי את מה שכתבת,
התשובה הזאת תוכל לעזור לך, ולכל מי שיש לה את הבעיה הזאת.
את כותבת שבעלך אדם נפלא ושטוב לך בזכותו.
את כותבת שאת מסדרת את הבית ומשתדלת בשבילו.
זה נשמע שאת מאוד אוהבת אותו ולא ברור מה הבעיה,
להיפך זה נמשע שיש לכם זוגיות נפלאה. ובכל זאת את מרגישה רע. למה?
את התשובה את כותבת בהמשך – "זה לא פועל לי על הרגש". אז אני מבין שחסר לך הרגש. את רוצה להרגיש שאת אוהבת אותו וזה לא קורה. זה באמת כואב, אולי הדבר הכי כואב.
ישנם שני כיוונים שאפשר וכדאי ללכת בהם, בשניהם.
א. שימי לב שאת מתארת את הקשר איתו כקשר של תמיכה.
טוב לך בזכותו, ואת משקיעה בו.
וכשאת רחוקה ממנו זה בגלל שאת מרגישה עצמאית.
אבל באמת את יכולה להרגיש עצמאית ועדיין להיות קשורה אליו מאוד.
האם את מחפשת משיהו "להתבטל אליו" או שהוא אלייך?
האם את מסתכלת עליו רק מההביט של מה הוא מעניק לך?
ההסתכלות הנכונה על בן/בת הזוג צריכה להיות כאל אדם שונה,
עצמאי, שאת לעולם לא תביני אותו עד הסוף,
והאדם הזה חי את החיים שלו, שהם שונים משלך כמעט בכל צורה שהיא.
ועכשיו הוא רוצה ואת רוצה שאת החיים העצמאיים שלכם תחיו ביחד.
מה זה ביחד? שכל אחד מבטא את המקסימום מה"אני" שלו
וגם נותן מרחב ומכיל את המקסימום של ה"אני" של השני.
כדי לאהוב את השני צריך להכיר אותו בלי טיפת רצון לשנות אותו.
ב. להשקיע זמן.
הקשר נוצר באמצעות דיבורים שאתם מדברים ביחד,
ככל שתדברו יותר, ובדיבור הזה תרצו ותשדלו להיות כנים ופתוחים
לדבר מהנקודה הכי עמוקה שלכם
(לא לחפור ולחפש את זה, פשוט בטבעיות להיות זורמים וכנים
והעומק יבוא לבד, רק לא לחסום אותו) ככה הקשר בניכם יעמיק והאהבה תגדל.
כמובן שמכתיבה בלבד אי אפשר לאבחן את הבעיה במדויק, ויכול להיות שהדברים לא מדויקים למצבך, אבל אני מניח שאם הם כן, אז את כבר תרגישי בעצמך.
.
)
