עבר עריכה על ידי מוטי ז בתאריך ב' כסלו תשע"ג 02:21
תארו לעצמכם חייל
ההולך בשדרה בדרך זרועת-אבן המובילה אל סטלינגרד.
הוא עייף,
עיניו נסגרות מאליהן מרוב אבן וזיעה...
אי-שם רחוק, בכפר מולדתו, השאיר אם זקנה,
אשה,
ילדים.
הוא מהרהר בהם ומקווה כי שוב ישוב אליהם.
אך הנה מתקרב הוא אל הוולגה ורואה שמים אדומים מאש;
הוא כבר שומע את רעמי ההתפוצצויות
ושוב נישאות מחשבותיו אל ביתו, אל אשתו וילדיו.
אלא שהפעם מהרהר הוא בהם אחרת: כיצד יחיו בלעדי?"
ואם לא תזכיר לו באותו רגע, על סכנת - המוות המרחפת על המדינה כולה,
על חובתו הקדושה למולדת,
עלול כובד הרהוריו להאט את צעדיו ולעצרו.
אך הוא הולך ואינו עוצר:
בשולי הדרך נראות כרזות, וסיסמאות הקוראות לו במילים לוהטות להתקדם וללכת:
"חבר!
אם אינך עוצר את האויב בסטלינגרד,
דע כי יבוא אל ביתך ויהרוס את כפרך!" (צ'ויקוב, לא שאני יודע מי זה)
טוב, אתם יודעים שאני לא מדבר כחייל,
אבל אני מוכרח לשתף בכמה הרהורים.
קודם כל, כשאני קורא את זה מתחדד לי משהו...
יש רע בעולם, יש איזה רע ששוב ושוב חוזר ומופיע באנשים רעים חדשים.
זה מזכיר לי את דמבלדור שאמר פעם להארי שהרע תמיד יהיה, תמיד ינסה לשוב ולהרע ותמיד נצטרך להילחם בו... (אל תתנו לזה שמדובר בהארי פוטר לגרום לכם לא להתייחס ברצינות)
אז ככה, זה תמיד היה ותמיד יהיה, פעם זה הנאצים, פעם זה המוסלמים, וזה בטח יעבור עוד הרבה תחנות עד שזה יסתלק מהעולם.
זה קודם כל צריך לחדד אצלנו את ההכרה שכל הדיבורים על שלום ועל כך ש"אין רעים" וכולם טובים... הם כל כך עוורים ומטומטמים...
מי שהדרך שלו לשלום היא קודם כל ב"די לאלימות" הוא כבר מנותק מהמציאות. כן, אלימות. רוצים אלימות! - לצד הנכון.
זה רוע שקיים בעולם וצריך להילחם בו ממש,
הרוע הזה יחייב בכל מצב מלחמה. תמיד בסוף הוא יכריח דם.
יש רע! והוא משהו שאיכשהו פשוט קיים. והדרך היחידה היא להילחם בו, באלימות!
עוד דבר. אי אפשר להמשיך ולנסות למצוא את הטוב בכל דבר.
ברגע שאתה מכיר בכך שיש שני צדדים ברורים - רע וטוב. ושהם קיימים ויתקיימו, אתה צריך לדעת שעם כל הנקודות הטובות שאפשר אולי למצוא פה ושם -גם עמוק בתוך הרע - צריך לדעת ולברר מי שייך בעיקרו לצד הרע שבעולם.
ברגע שעם כל המעלות שאמנם כן יש לו - הוא מייצג את הצד הרע, הוא הופך להיות רוע טהור!
אני מדבר בעיקר בזמן מלחמה. בזמן מלחמה לא חושבים על אזרחים חפים מפשע! לא תוקפים סתם אזרחים אבל הם לא אמורים להוות שיקול. וכנ"ל בענייננו, לא חושבים על הנקודות הטובות שאולי ישנן פה ושם אצל כל אחד...
בזמן מלחמה מזהים מי מייצג את הרע, וזה מספיק כדי להילחם בו עד חרמה.
(בינינו, יש זמן שהוא לא זמן מלחמה בין הטוב והרע בעולם?)
ברגע שאתה מייצג את הרע, אתה הרוע בעצמו, אתה רוע טהור, ורוע - צריך להשמיד.
