מה בעצם השאלה?

איך מעמקים את הקשר או איך מתגברים על הפגישה עם ההורים של הצד השני? 

מה את מחפשת ייעוץ או תמיכה?

אהבתי!

נצלי את זה. תאמרי לי: אני את שלי עשיתי! עכשיו זה בידיים שלך, ואל תשאלי יותר מדי שאלות..

אחרי שהבחור יחזור מהמילואים (בשלום בע"ה!!)

תוכלי לומר לו שהזמן הזה בו הוא היה מגויס, גרם לך קצת לחשוב והגעת למסקנה שפגישה עם ההורים נשמעת לך קצת מוקדמת. תשמחי לעוד קצת זמן.

ולעניין איך להעמיק?

פעם ראיתי תגובה, מהפורום דווקא שהתייחסה לנקודה הזו ואמרה שהדרך להעמיק את הקשר

היא לשתף ברגשות ובדברים אישיים שחווינו. לקחת את עניין הפגישות למקום יותר אישי (חלילה לא במובן הלא טוב)

בהצלחה

זו לא עיצה, זו ברכה: שה' יצליח דרככם.

ד"א, תמיד ישארו נק' לא סגורות. בשאלה איך להתייחס לנק' האלו, יש להתחשב בעיתוי של הופעתם.

עם זה - אני לא חושב שצריך לנסות לראות אותו "בסיטואציות שונות/קיצוניות"..

לכן את יכולה להגיד שאת מבקשת בכ"ז לחכות עוד קצת, שיהיה ברור לך יותר, כי מבחינתך זה בכ"ז משמעותי.

בנחת, בלי לחץ, אם כי לא ב"בטלנות", ותרגישי מתוך עצמך כבר אפשרי וסביר.

מה זה אומר?

לדעתי הקשר מתקדם מאליו. לא צריך לקדם אותו. הפגישות, השיחות, הבילוי המשותף, יקדמו את הקשר.

לכשיגיע הזמן הנכון בשבילך לפגוש את ההורים, אז תפגשי. לא מתאים לך עדיין? אז תבקשי לחכות קצת.

לא יפה לדעתי לעשות בחינות לבחור כיצד הוא מתנהג במצבים מסויימים. אם את רוצה לדעת כיצד הוא מתנהג

כשהוא לא איתך, בקשי ממנו שמות של חברים/ שותפים לדירה שאת יכולה לדבר איתם עליו. בדרך כלל נהוג לעשות את זה לפני שמתחילים את הקשר, אבל עדיין אפשר. (אולי בלי ליידע אותו).

אבל תקחי את כל מה שאומרים לך בעירבון מוגבל, אנשים משתנים בזוגיות לטוב ולרע. ויש ריבונו של עולם, שצריך להתפלל אליו שיוביל אתכם בדרך הנכונה והקלה...

בהצלחה

כלומר, הסכמה פנימית שלה, ברמת הסביר, שזה-זה;

ובוודאי שצריך...

לך זה נראה כ"כ מובן, שאת לא מבינה כנראה שזה מה שהיא שאלה. אבל זו שאלה לא נדירה אצל רווקות, שלא בטוחות איך "מחליטים"..

ואכן, כתבת כמו שגם אני כתבתי, שהיא יכולה לבקש לחכות עוד קצת. פשוט ביותר..

אני חושבת שברגע שאת מרגישה יחסית סגורה על עצמך ולא מבולבלת. סגורה על עצמך לאו דווקא להתחתן איתו, מספיק סגורה על עצמך בהמשך הקשר וראיה שהוא הולך למקום חיובי.....

דברים שחשוב לך מאנשים אמינים ,כמובן (חוץ מהפגישת שבהן אפשר להכיר ..אך מי שמכירו מקוב יספר לך על הבחור למשל: אם הוא רגוע, נדיב וכו'... זהלא לשון הרע חלילה אלא לתועלת חשובה)מובן שריך למצוא אדם שהוא גם ידיד אך אכפת לו גם מהמוצע לחברו..

אולי ברור(בהנחה שלא עשית..) יסיר ספקות..לדןג' חבר מפנימייה..

אם הקשר הולך לכיוון חיובי, בסה"כ טוב לך אבל את עוד לא סגורה ומנסה לברר עוד דברים, ובשלב הזה פגישה עם ההורים מלחיצה אותך מעט - 

אפשר להתחיל בקטן. לבקר יחד אח/ות נשואים, או לקפוץ לזוג חברים לארוחת ערב. זה לא רשמי כמו להגיע הביתה ולפגוש את ההורים, ויתן לך פרספקטיבה רחבה יותר על האישיות שלו - כמו שרצית "לראות אותו בסיטואציות שונות". יתכן שהשיחה בדייט מיצתה את עצמה, ובנוכחות אנשים אחרים (עדיפות לכאלה שאת מעריכה)/ילדים - תבאנה תכונות אופי נוספות לידי ביטוי וכך תוכלו להעמיק את ההיכרות ביניכם.

אם יהיו לך נישואין מאד מוצלחים -

יתכן שעם השנים תצליחי להתקרב לרובד הכי עמוק...

בעניין הקודם.

לי תמיד היה חשוב שהמשפחה שלי תכיר ותחווה דעת. יראו דברים שאינני רואה או יחזקו את בחירתי המוצלחת. וגם לראות איך הוא משתלב.

מה שקרה זה שרציתי לראות את הורי בעלי בטרם אחליט ובאתי אליהם לשבת, תוך הבהרה ברורה שזה לא מחייב בכלל!

היה לי מאד חשוב לראות מאיזה בית בא. הביקור מאד הרגיע אותי.

קודם כל ההתרגשות והשמחה שלו כ"כ רוממו אותי.

ב. היתה לי נקודת שליטה: אני לא מחוייבת! אני אורחת לכל דבר!

ג. האוירה והסגנון מיקמו אותי.

אח"כ הוא בא אלינו ביום שישי אחרי זה, בדרך לשבת משותפת במקום אחר. ההורים שלי ישר מכרו אותי בלי לשאול. השמחה שלהם ושביעות רצונם היו עוד אבן דרך.

במוצאי שבת, אחרי שכבר נפרדנו, אמרתי לו שיצא החוצה. בלעתי טונות של אויר ופירפרתי כמו לא יודעת מה.

והשבתי לו חיובית.

והוא בכה...

ושתקנו.

וכל זה היה אחרי שבחנתי טוב טוב מכל הזויות וראיתי שאין לאן להתחמק. זהו זה. כאן ועכשיו.

הרובד הכי עמוק?- אני מייחלת לו!!!!

סגרתי את עסקת חיי. הייתי על האברסט, אבל אז התחיל הטיפוס והחיפוש האמיתי, אבל!!!!- מתוך מנוחת הנפש!!!! - "נחלת אשה בית אישה."כבר בלי דייטים ופגישות ותהיות. זה כאן! זו האמת שלי! זה האיש שלי! אין שאלות ובירורים וכן ולא. זה תמיד כן. תמיד כאן. על השולחן. מוכן ומזומן. לעלות ולצמוח מכל עניין ולחזק ולטפח את זה הבניין.

זה מה שעושה הקניין.

וככה חי זוג נאמן.

יותר משזה עזר לי להבין אם הוא מתאים לי או לא זה עזר לרוגע. כשאמרתי לו "כן" הרשתי הרבה יותר רגועה ופחות לחוצה.

הרגשתי שאני הרבה יותר "סגורה" על עצמי ושלמה עם עצמי (ןאני אחת שממש אבל ממש לא יודעת לקבל החלטות).

חוץ מזה שזה עזר לי לראות אותו הרבה זמן ובהרבה מצבים.

אנחנו עשינו שבת במקום שגרים בו כמה חברים שלו ואצלם ישנתי ואכלנו.

חברים זה אידיאלי בגלל שהם לא משרים אוירה לחוצה כמו משפחה והם בגיל שלכם וסה"כ גם הם היו בסירה שלכם לא מזמן....

אני הרגשתי עם חברים שזה הרבה יותר טבעי.

קודם כל התחברתי כי היה לי חשוב להגיד לך שאת נשמעת בחורה מעולה ממש!

את נשמעת מודעת לקשר, מודעת לעבודה שלך ולא שוקעת בדמיונות, את נשמעת לי מסתכלת על כל התהליך הזה מכיוון מאד נכון ועל כך קבלי ח"ח! אשרייך!

דבר שני, לא קראתי את כל התגובות כאן אבל כן חשוב לי להגיד שאת צודקת מאד שאת רוצה להגיע לשלב הזה ממקום שלו יותר. גם מבחינתי זה היה שלב משמעותי שנחשב אצלי ממש מדרגה ורציתי להגיע אליו מוכנה.

אני לא יודעת בדיוק בדיוק מה את מרגישה אבל לפי מה שאת כותבת זה נשמע שאת כן בכיוון החיובי, ואת לא מתכוונת עכשיו לחכות כדי "לבדוק אותו במצבי קצה" כדי "להחליט" אלא את בעיקר רוצה את זה בשביל שקט נפשי, ושתדעי לך שאני מבינה אותך מאד. גם לי היה ברור שאני מגיעה לשלב הזה מתוך מוכנות, אחרת נורא פחדתי שהקשר יתקדם ואני ארגיש שהוא התקדם בלי "הסכמה" שלי, וכמו שקרה לחברה שלי- פתאום אחרי האירוסין התחילו מחשבות של- עשיתי את זה מתוך לחץ ולא באמת רציתי  וכל מיני כאלה.

[חשוב לדעת שהמחשבות האלה בדר"כ יגיעו בכ"מ, ואל לך להיבהל מהם, ואני ממליצה לך גם לשמור לעצמך את מה שכתבת כדי לקרוא את זה בעיתות ספק ולהזכיר לעצמך איך היית נשמעת ואיך הרגשת כלפיו...]

אבל מעבר לזה, אני חושבת שאת במודעות מספיק טובה כדי להגיד לבחור שאמרת כן אבל את מרגישה שאת צריכה קצת זמן לעכל, כי זה עדיין מעבר (מבחינתך..) משמעותי, וזה לא כי את מתלבטת אלא כי את רוצה להרגיש יותר שלמה.

איך להרגיש יותר שלמה?

לדעתי- עוד מעט בע"ה יגיע השלב שאת כבר תרצי לפגוש את ההורים שלו... את תרצי להתקדם לשלב הזה.. זה עדיין  יהיה קצת עם חשש אבל את תרגישי שאת רוצה לקדם, רוצה לפגוש את המשפחה שלו, להכיר צדדים אחרים שעדין לא הכרת בו..

אני מאמינה שעפ"י מה שאת נשמעת (ושוב, בעירבון מוגבל..) את תגיעי לשלב הזה מהר מאד, ברגע שהוא הציע את זה זה יתבשל לך שבוע שבועיים ואז זה יתיישב אצלך במקום יותר שלם עד שכבר תרצי שהוא יבקש שוב...

בכללי ה"שלוות נפש" זה דבר שמגיע עם הזמן, ולאו דווקא עם בדיקות וחקירות כי זה שלב שכבר עברת, ולכל אחד הזמן הזה הוא שונה.. צריך להיות מודעים לא למרוח את זה יותר מדי עד שמגיעים ל"וודאות מוחלטת", אבל כן צריך שיהיה שמחה, שיהיה רצון!... רצון להיפתח ולספר דברים, רצון לעבור חוויות ביחד, רצון לבנות משהו משותף... והרצון הזה- עוזר להתגבר על הכל...

אז בע"ה שה' יהיה בעזרך. ואשריך על הבירור והרצון לעשות את זה הכי נכון שיש...

בהצלחה!

הייתה אצלינו שבת משפחתית של כל האחים וההורים,

אחי היה בקשר עם מישהי כמה חודשים, והזמין אותה לבוא.

הם התחתנו ב"ה ויש להם ילדים

לא מזמן נזכרתי בשבת, שאלתי את גיסתי אם היא זוכרת אותה,

היא אמרה לי ברור, זו הייתה שבת מכריעה, אחי הציע לה באותה שבת נישואין. הוא כבר ראה אותה חלק מאיתנו

אם מרגישים טוב יחד, יש משהו במפגש עם המשפחה שעושה את הקשר שלם יותר. ונינוח

בהצלחה,

ולא להחליט שום דבר מתוך לחץ,

אם מוקדם לך מדי לבוא להורים, אל תבואי.

שנינו פגשנו את ההורים לפני שהחלטנו, היה לנו חשוב שהם יראו .

יקירתי, זה מצויין שהבחור מעוניין לעבור לשלב הבא, וזה מצויין שגם לך נעים וטוב,

לעניות דעתי, אם תדחקי את עצמך לשלב הבא שאת עוד לא מוכנה אליו הדבר עלול להרוס מהקשר שאולי עוד כמה זמן יהיה בשל ונהדר!

אמרי לו בעדינות ובחביבות שטוב לך מאוד ושאת מעוניינת להעמיק ולהתקדם בקשר, אך המפגש עם ההורים מוקדם לך מדי ואת רוצה לחכות עד שתרגישי מוכנה.

כמו כן, אני ממליצה לכם לטייל ולעשות דברים כיפיים יחד, דברים הדורשים תכנון, נסיעה, חוויה משותפת כך שתוכלו להכיר טוב יותר ובכיף.

בהצלחה גדולה יקרה!

הדר

אני סבתא רבה , אישה קשישה (הכל מלעיל) .לדעתי זה טוב מאד להיפגש עם ההורים. תראי את הבחור (לא את ההורים!!!!) מזוית חדשה ולא מוכרת. כגון : כיבוד הורים, ג'נטלמן כלפיך....אצלי היה מקרה של אחד מבני הביא את המיועדת (בסוף לא נישאו) אלינו הביתה כדי שהיא תראה אותנו במקום הטבעי שלנו. האיש היקר מאד שלי , עמד לפני כניסה למאסר של 8 חודשים, והיה חשוב לבני להראות את משפחתו במקום הכי נורמלי. לא במקום חגיגי ופורמאלי. דווקא הטבעיות שבהכרות, היא לדעתי מצויינת.

לא נורא, אם את עדיין מהססת. כנראה שאת  ע ד י י ן    ל א  ה ת א ה ב ת !!!

אם תמצאי את עצמך חושבת עליו כ ל  ה י ו ם   ובגישה של ג ע ג ו ע י ם,  אז זהו זה!

בכל מקרה לא תמצאי בחור כליל השלמות וכן הוא לא ימצא בחורה כלילת השלמות.

לכי לראי ודברי עם המשתקפת ממנו.

אני חיה עם האיש שלי כבר 51 שנה. והמוטו שלנו הוא:

א נ י   א ו ה ב ת   א ו ת ו  ב ג ל ל   מ ע ל ו  ת י ו     ו מ ס י  י ע ת   ל ו   ב ח ס ר ו נ ו ת י ו

אל תתיאשי, החיים זה לא פיקניק. לא ראיתי אנשים צועדים ברחוב עם צידנית.

צריך  ריאות רחבות ובריאות ולראות במעלת חברינו.......

בס"ד

כל הזמן אומרים שלא צריך לחפש את ההתאהבות, אלא להרגיש טוב ביחד, להרגיש שנעים, שיש לו מידות טובות, שהוא

יהיה שם כשתצטרכי וכו'.... וזה ב"ה יש.

ובעז"ה עם הנתינה (שחלקה המכריע ביותר הוא רק לאחר החתונה) תבוא ההתאהבות... לא שלא צריכה להיות מציאת חן וחיבה כי ללא הבסיס הזה לא מתחתנים...אז איך זה מסתדר?

אל תתפלפלי ואל תתבלבלי, עם כל ההגדרות האלה..

וגם האשה היקרה הזאת שכתבה לך, לא ברור מדבריה שהיא חושבת מה שהבנת ושהיא בעצמה עברה משהו כזה.

מה שאמרו לך זה נכון במובן הזה שכאלה שמחפשים "להרגיש" משהו בעננים, הרי שמלבד שהם מחפשים פחות את השני ויותר את הרגשת-עצמם, זה עלול להימוג [ואנו רואים גם כאלה שלצערנו "בזבזו" את הרגש הזה יותר מידי ועל יותר מידי..].

בוודאי שאדם שהולכים להינשא לו, על סמך היכרות אישית, ראוי שיהיה יחס של אהבה כלפיו, לא משנה אם מגדירים את זה "חיבה" או שם אחר.

ובוודאי שעם הנתינה ואחרי החתונה - זה אמור להתעצם לסוג שונה. לפני כן - זה "סה"כ" בדיקה של היכולת שיהיה אח"כ..

תלכי בראש בריא, שכל ישר, הרגשה טבעית וישרה. תחשבי ותרגישי שאת רוצה להתחתן איתו, וגם הוא - אז יופי. תתחתנו ושיהיה במז"ט...

בעלי הציע נישואין לאחר 4/5 פגישות שנפרסו על טווח ארוך של זמן כי הוא היה בצבא.

אז זה התבסס בעיקר על שיחות.

בעצת רב שלי יצאנו 10 פעמים ורק אז התחלנו לערב הורים בעניין. הרב שלי הסביר את זה כך שצריך לראות את הבחור בכל מיני מצבים אפילו שאני הייתי שלמה לגמרי כבר בהתחלה בניגוד למה שאת מציגה כאן, עשיתי עוד פגישות.

בהצלחה ותבשרי לנו בשורות טובות בע"ה.

שלום,

רציתי רק להוסיף משהו שלא ראיתי שאמרו לך.

כשאני הגעתי לשלב בדיוק כמו שאת מתארת הרגשתי בדיוק את אותן הרגשות

של חוסר וודאות ושל רצון שמישהו ייתן לי להרגיש שזה זה וזהו.

ואז באחת הפגישות ה' פשוט הראה לי שזה, כמו פתח את העיינים והלב שלי

ונתן לי בראש תובנה שאיתו אני רוצה לחיות ושהוא טוב לי!

כ"כ שמחתי שזה הגיע ב"ה ופחדתי שהתובנה תתפוגג בטעות..

שמיד שנגמרה הפגישה כתבתי את כל הדברים הטובים שה' הכניס לי לראש באותה פגישה ואת כל היתרונות שאני ראוה בו...

וב"ה שלושה ימים אח"כ הוא הציע לי נישואין וכבר יכולתי לומר בלב שלם- כן.

בטחי בה'!

בהצלחה!

בע"ה שתמשיכי להתייעץ עם הקב"ה גם בעתיד!!! 

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.