מה בעצם השאלה?

איך מעמקים את הקשר או איך מתגברים על הפגישה עם ההורים של הצד השני? 

מה את מחפשת ייעוץ או תמיכה?

בס"ד

כשאני אעמיק את הקשר אז אני אדע בצורה בהירה יותר מה היחס שלי לפגישה עם ההורים...

כי בכל זאת, אי אפשר להגיד שזו לא עליית מדרגה/שלב בקשר, ואני עדיין קצת בשלב של לסגור לעצמי דברים

ולהבהיר קצת יותר את התמונה.

אני מחפשת בעיקר ייעוץ, תמיכה ב"ה לא צריך יש לי "קו פתוח" לשמיים

ואם כבר אז אוסיף עוד שאלה, איך אומרים את זה לבחורציק בצורה שהוא לא יפגע / יחשוב שאני נסוגה?

תודה רבה רבה.

אהבתי!

נצלי את זה. תאמרי לי: אני את שלי עשיתי! עכשיו זה בידיים שלך, ואל תשאלי יותר מדי שאלות..

אחרי שהבחור יחזור מהמילואים (בשלום בע"ה!!)

תוכלי לומר לו שהזמן הזה בו הוא היה מגויס, גרם לך קצת לחשוב והגעת למסקנה שפגישה עם ההורים נשמעת לך קצת מוקדמת. תשמחי לעוד קצת זמן.

ולעניין איך להעמיק?

פעם ראיתי תגובה, מהפורום דווקא שהתייחסה לנקודה הזו ואמרה שהדרך להעמיק את הקשר

היא לשתף ברגשות ובדברים אישיים שחווינו. לקחת את עניין הפגישות למקום יותר אישי (חלילה לא במובן הלא טוב)

בהצלחה

זו לא עיצה, זו ברכה: שה' יצליח דרככם.

ד"א, תמיד ישארו נק' לא סגורות. בשאלה איך להתייחס לנק' האלו, יש להתחשב בעיתוי של הופעתם.

עם זה - אני לא חושב שצריך לנסות לראות אותו "בסיטואציות שונות/קיצוניות"..

בס"ד

תמיד יהיו נק' לא סגורות? כנראה שזה נכון. אבל תלוי בעומק הנק'. בכמה בירור יש עד שהם כן יתכווננו למקום קצת יותר בגור

מובן ונכון.

אני עוד לא במקום של החלטה, אבל צריכה להתגבש לאט לאט איזושהיא עמדה/שחלק מהנק כבר יתחברו לקו יותר ברור.

תקנו אותי אם אני טועה.... אבל צריך להיות איזה שהוא ישוב הדעת בקשר לא?!  גם אם לא ברמה של ודאות מוחלטת...

תמיד אומרים שמה שחשוב זה שתיהיה מציאת חן וחיבה ואח"כ בעזהי"ת נבנית האהבה, על בסיס הרובד של הנתינה שאינה תלויה

בדבר שמתגלית בשיא עוצמתה רק לאחר החתונה.

מה זה אומר לגבי התקדמות? מה צריך שיהיה על מנת להתקדם לשלב הבא? ומתי מרגישים יותר מוכנים לראות את ההורים?

(מבחינתו זה עוד שלב בהיכרות איתי, וזה ממש לא מחייב כלום)

סליחה על החפירה...  אבל רק אם מעמיקים מגיעים לתשובות אמת.

תודה לעונים.  יבורכו הידיים!  ושנתבשר רק בשורות טובות.

לכן את יכולה להגיד שאת מבקשת בכ"ז לחכות עוד קצת, שיהיה ברור לך יותר, כי מבחינתך זה בכ"ז משמעותי.

בנחת, בלי לחץ, אם כי לא ב"בטלנות", ותרגישי מתוך עצמך כבר אפשרי וסביר.

מה זה אומר?

לדעתי הקשר מתקדם מאליו. לא צריך לקדם אותו. הפגישות, השיחות, הבילוי המשותף, יקדמו את הקשר.

לכשיגיע הזמן הנכון בשבילך לפגוש את ההורים, אז תפגשי. לא מתאים לך עדיין? אז תבקשי לחכות קצת.

לא יפה לדעתי לעשות בחינות לבחור כיצד הוא מתנהג במצבים מסויימים. אם את רוצה לדעת כיצד הוא מתנהג

כשהוא לא איתך, בקשי ממנו שמות של חברים/ שותפים לדירה שאת יכולה לדבר איתם עליו. בדרך כלל נהוג לעשות את זה לפני שמתחילים את הקשר, אבל עדיין אפשר. (אולי בלי ליידע אותו).

אבל תקחי את כל מה שאומרים לך בעירבון מוגבל, אנשים משתנים בזוגיות לטוב ולרע. ויש ריבונו של עולם, שצריך להתפלל אליו שיוביל אתכם בדרך הנכונה והקלה...

בהצלחה

כלומר, הסכמה פנימית שלה, ברמת הסביר, שזה-זה;

ובוודאי שצריך...

לך זה נראה כ"כ מובן, שאת לא מבינה כנראה שזה מה שהיא שאלה. אבל זו שאלה לא נדירה אצל רווקות, שלא בטוחות איך "מחליטים"..

ואכן, כתבת כמו שגם אני כתבתי, שהיא יכולה לבקש לחכות עוד קצת. פשוט ביותר..

אני חושבת שברגע שאת מרגישה יחסית סגורה על עצמך ולא מבולבלת. סגורה על עצמך לאו דווקא להתחתן איתו, מספיק סגורה על עצמך בהמשך הקשר וראיה שהוא הולך למקום חיובי.....

דברים שחשוב לך מאנשים אמינים ,כמובן (חוץ מהפגישת שבהן אפשר להכיר ..אך מי שמכירו מקוב יספר לך על הבחור למשל: אם הוא רגוע, נדיב וכו'... זהלא לשון הרע חלילה אלא לתועלת חשובה)מובן שריך למצוא אדם שהוא גם ידיד אך אכפת לו גם מהמוצע לחברו..

אולי ברור(בהנחה שלא עשית..) יסיר ספקות..לדןג' חבר מפנימייה..

אם הקשר הולך לכיוון חיובי, בסה"כ טוב לך אבל את עוד לא סגורה ומנסה לברר עוד דברים, ובשלב הזה פגישה עם ההורים מלחיצה אותך מעט - 

אפשר להתחיל בקטן. לבקר יחד אח/ות נשואים, או לקפוץ לזוג חברים לארוחת ערב. זה לא רשמי כמו להגיע הביתה ולפגוש את ההורים, ויתן לך פרספקטיבה רחבה יותר על האישיות שלו - כמו שרצית "לראות אותו בסיטואציות שונות". יתכן שהשיחה בדייט מיצתה את עצמה, ובנוכחות אנשים אחרים (עדיפות לכאלה שאת מעריכה)/ילדים - תבאנה תכונות אופי נוספות לידי ביטוי וכך תוכלו להעמיק את ההיכרות ביניכם.

בס"ד

תודה רבה רבה לעונים, זה ממש עוזר. ב"ה שיש עם מי לשתף

ב"ה הבחורציק חזר מהמילואים, והייתה פגישה ממש טובה, ורק אז הבנתי שבאמת שבוע לא ראיתי אותו, ובאמת שדאגתי

לו, והיה לי חשוב שהוא אוכל/ישן/נח/חי טוב. שזה מבחינתי עוד נ.צ בקשר. הוא חשוב לי באמת. לא רק כי נחמד לנו ביחד.

לגבי בירורים עליו, ב"ה בררתי. תמיד אני מבררת מראש. אחרת איך יודעים אם רוצים להיפגש?!?!

שמעתי ב"ה רק דברים טובים, וגם קיבלתי עליהם הוכחות בשטח.

כרגע הפגישה נדחתה קצת מכל מיני סיבות וגורמים (דווקא לא ביוזמתינו... ), ועל זה נאמר "כל עכבה- לטובה".

אני ממש לוקחת את הדברים בנחת, ומנסה מאוד להכניס את הקב"ה לקשר, ולדעת שהוא מכוון, מייעץ ובלעדיו אנה אני באה?

וכן, לקשר יש קצת משלו, וכל שיחה וכל פגישה מקדמת עוד, אבל לא יצא לכם להרגיש שכאילו "על הדף" עבר כבר חודש וחצי

וממכלול האישיות שנחשפתם אליה נהניתם מאוד, התרשמתם לטובה אבל עדיין אתם מרגישים שיש עוד רבדים להיחשף

אליהם? איך יודעים מתי הקשר הוא ברמה כזו שהצלחתם/ן לגעת ברובד הכי עמוק?

אם יהיו לך נישואין מאד מוצלחים -

יתכן שעם השנים תצליחי להתקרב לרובד הכי עמוק...

בעניין הקודם.

לי תמיד היה חשוב שהמשפחה שלי תכיר ותחווה דעת. יראו דברים שאינני רואה או יחזקו את בחירתי המוצלחת. וגם לראות איך הוא משתלב.

מה שקרה זה שרציתי לראות את הורי בעלי בטרם אחליט ובאתי אליהם לשבת, תוך הבהרה ברורה שזה לא מחייב בכלל!

היה לי מאד חשוב לראות מאיזה בית בא. הביקור מאד הרגיע אותי.

קודם כל ההתרגשות והשמחה שלו כ"כ רוממו אותי.

ב. היתה לי נקודת שליטה: אני לא מחוייבת! אני אורחת לכל דבר!

ג. האוירה והסגנון מיקמו אותי.

אח"כ הוא בא אלינו ביום שישי אחרי זה, בדרך לשבת משותפת במקום אחר. ההורים שלי ישר מכרו אותי בלי לשאול. השמחה שלהם ושביעות רצונם היו עוד אבן דרך.

במוצאי שבת, אחרי שכבר נפרדנו, אמרתי לו שיצא החוצה. בלעתי טונות של אויר ופירפרתי כמו לא יודעת מה.

והשבתי לו חיובית.

והוא בכה...

ושתקנו.

וכל זה היה אחרי שבחנתי טוב טוב מכל הזויות וראיתי שאין לאן להתחמק. זהו זה. כאן ועכשיו.

הרובד הכי עמוק?- אני מייחלת לו!!!!

סגרתי את עסקת חיי. הייתי על האברסט, אבל אז התחיל הטיפוס והחיפוש האמיתי, אבל!!!!- מתוך מנוחת הנפש!!!! - "נחלת אשה בית אישה."כבר בלי דייטים ופגישות ותהיות. זה כאן! זו האמת שלי! זה האיש שלי! אין שאלות ובירורים וכן ולא. זה תמיד כן. תמיד כאן. על השולחן. מוכן ומזומן. לעלות ולצמוח מכל עניין ולחזק ולטפח את זה הבניין.

זה מה שעושה הקניין.

וככה חי זוג נאמן.

יותר משזה עזר לי להבין אם הוא מתאים לי או לא זה עזר לרוגע. כשאמרתי לו "כן" הרשתי הרבה יותר רגועה ופחות לחוצה.

הרגשתי שאני הרבה יותר "סגורה" על עצמי ושלמה עם עצמי (ןאני אחת שממש אבל ממש לא יודעת לקבל החלטות).

חוץ מזה שזה עזר לי לראות אותו הרבה זמן ובהרבה מצבים.

אנחנו עשינו שבת במקום שגרים בו כמה חברים שלו ואצלם ישנתי ואכלנו.

חברים זה אידיאלי בגלל שהם לא משרים אוירה לחוצה כמו משפחה והם בגיל שלכם וסה"כ גם הם היו בסירה שלכם לא מזמן....

אני הרגשתי עם חברים שזה הרבה יותר טבעי.

קודם כל התחברתי כי היה לי חשוב להגיד לך שאת נשמעת בחורה מעולה ממש!

את נשמעת מודעת לקשר, מודעת לעבודה שלך ולא שוקעת בדמיונות, את נשמעת לי מסתכלת על כל התהליך הזה מכיוון מאד נכון ועל כך קבלי ח"ח! אשרייך!

דבר שני, לא קראתי את כל התגובות כאן אבל כן חשוב לי להגיד שאת צודקת מאד שאת רוצה להגיע לשלב הזה ממקום שלו יותר. גם מבחינתי זה היה שלב משמעותי שנחשב אצלי ממש מדרגה ורציתי להגיע אליו מוכנה.

אני לא יודעת בדיוק בדיוק מה את מרגישה אבל לפי מה שאת כותבת זה נשמע שאת כן בכיוון החיובי, ואת לא מתכוונת עכשיו לחכות כדי "לבדוק אותו במצבי קצה" כדי "להחליט" אלא את בעיקר רוצה את זה בשביל שקט נפשי, ושתדעי לך שאני מבינה אותך מאד. גם לי היה ברור שאני מגיעה לשלב הזה מתוך מוכנות, אחרת נורא פחדתי שהקשר יתקדם ואני ארגיש שהוא התקדם בלי "הסכמה" שלי, וכמו שקרה לחברה שלי- פתאום אחרי האירוסין התחילו מחשבות של- עשיתי את זה מתוך לחץ ולא באמת רציתי  וכל מיני כאלה.

[חשוב לדעת שהמחשבות האלה בדר"כ יגיעו בכ"מ, ואל לך להיבהל מהם, ואני ממליצה לך גם לשמור לעצמך את מה שכתבת כדי לקרוא את זה בעיתות ספק ולהזכיר לעצמך איך היית נשמעת ואיך הרגשת כלפיו...]

אבל מעבר לזה, אני חושבת שאת במודעות מספיק טובה כדי להגיד לבחור שאמרת כן אבל את מרגישה שאת צריכה קצת זמן לעכל, כי זה עדיין מעבר (מבחינתך..) משמעותי, וזה לא כי את מתלבטת אלא כי את רוצה להרגיש יותר שלמה.

איך להרגיש יותר שלמה?

לדעתי- עוד מעט בע"ה יגיע השלב שאת כבר תרצי לפגוש את ההורים שלו... את תרצי להתקדם לשלב הזה.. זה עדיין  יהיה קצת עם חשש אבל את תרגישי שאת רוצה לקדם, רוצה לפגוש את המשפחה שלו, להכיר צדדים אחרים שעדין לא הכרת בו..

אני מאמינה שעפ"י מה שאת נשמעת (ושוב, בעירבון מוגבל..) את תגיעי לשלב הזה מהר מאד, ברגע שהוא הציע את זה זה יתבשל לך שבוע שבועיים ואז זה יתיישב אצלך במקום יותר שלם עד שכבר תרצי שהוא יבקש שוב...

בכללי ה"שלוות נפש" זה דבר שמגיע עם הזמן, ולאו דווקא עם בדיקות וחקירות כי זה שלב שכבר עברת, ולכל אחד הזמן הזה הוא שונה.. צריך להיות מודעים לא למרוח את זה יותר מדי עד שמגיעים ל"וודאות מוחלטת", אבל כן צריך שיהיה שמחה, שיהיה רצון!... רצון להיפתח ולספר דברים, רצון לעבור חוויות ביחד, רצון לבנות משהו משותף... והרצון הזה- עוזר להתגבר על הכל...

אז בע"ה שה' יהיה בעזרך. ואשריך על הבירור והרצון לעשות את זה הכי נכון שיש...

בהצלחה!

בס"ד

אשריכם ישראל שיש בין אנשיו ונשיו אנשים כמוכם.

תודה על הח"ח ^^^, זה ממש משמח לדעת איך זה נשמע בחוץ... באמת שאולי זה קצת שאלה עמוקה,

אבל באמת שזה חשוב לי לכוון למקום הכי נכון. 

ממש עזרתם לי, עשיתם לי סדר במחשבות, ברצונות, ברגשות, בתובנות ובעזהי"ת שיבוא רק לידי ביטוי

חיובי בקשר ובקידומו למקום הכי טהור ונכון בעבור שנינו.

אתם מקסימים, אשריי שזכיתי. 

בשמחות אצל כולם 

הייתה אצלינו שבת משפחתית של כל האחים וההורים,

אחי היה בקשר עם מישהי כמה חודשים, והזמין אותה לבוא.

הם התחתנו ב"ה ויש להם ילדים

לא מזמן נזכרתי בשבת, שאלתי את גיסתי אם היא זוכרת אותה,

היא אמרה לי ברור, זו הייתה שבת מכריעה, אחי הציע לה באותה שבת נישואין. הוא כבר ראה אותה חלק מאיתנו

אם מרגישים טוב יחד, יש משהו במפגש עם המשפחה שעושה את הקשר שלם יותר. ונינוח

בהצלחה,

ולא להחליט שום דבר מתוך לחץ,

אם מוקדם לך מדי לבוא להורים, אל תבואי.

שנינו פגשנו את ההורים לפני שהחלטנו, היה לנו חשוב שהם יראו .

יקירתי, זה מצויין שהבחור מעוניין לעבור לשלב הבא, וזה מצויין שגם לך נעים וטוב,

לעניות דעתי, אם תדחקי את עצמך לשלב הבא שאת עוד לא מוכנה אליו הדבר עלול להרוס מהקשר שאולי עוד כמה זמן יהיה בשל ונהדר!

אמרי לו בעדינות ובחביבות שטוב לך מאוד ושאת מעוניינת להעמיק ולהתקדם בקשר, אך המפגש עם ההורים מוקדם לך מדי ואת רוצה לחכות עד שתרגישי מוכנה.

כמו כן, אני ממליצה לכם לטייל ולעשות דברים כיפיים יחד, דברים הדורשים תכנון, נסיעה, חוויה משותפת כך שתוכלו להכיר טוב יותר ובכיף.

בהצלחה גדולה יקרה!

הדר

אני סבתא רבה , אישה קשישה (הכל מלעיל) .לדעתי זה טוב מאד להיפגש עם ההורים. תראי את הבחור (לא את ההורים!!!!) מזוית חדשה ולא מוכרת. כגון : כיבוד הורים, ג'נטלמן כלפיך....אצלי היה מקרה של אחד מבני הביא את המיועדת (בסוף לא נישאו) אלינו הביתה כדי שהיא תראה אותנו במקום הטבעי שלנו. האיש היקר מאד שלי , עמד לפני כניסה למאסר של 8 חודשים, והיה חשוב לבני להראות את משפחתו במקום הכי נורמלי. לא במקום חגיגי ופורמאלי. דווקא הטבעיות שבהכרות, היא לדעתי מצויינת.

לא נורא, אם את עדיין מהססת. כנראה שאת  ע ד י י ן    ל א  ה ת א ה ב ת !!!

אם תמצאי את עצמך חושבת עליו כ ל  ה י ו ם   ובגישה של ג ע ג ו ע י ם,  אז זהו זה!

בכל מקרה לא תמצאי בחור כליל השלמות וכן הוא לא ימצא בחורה כלילת השלמות.

לכי לראי ודברי עם המשתקפת ממנו.

אני חיה עם האיש שלי כבר 51 שנה. והמוטו שלנו הוא:

א נ י   א ו ה ב ת   א ו ת ו  ב ג ל ל   מ ע ל ו  ת י ו     ו מ ס י  י ע ת   ל ו   ב ח ס ר ו נ ו ת י ו

אל תתיאשי, החיים זה לא פיקניק. לא ראיתי אנשים צועדים ברחוב עם צידנית.

צריך  ריאות רחבות ובריאות ולראות במעלת חברינו.......

בס"ד

כל הזמן אומרים שלא צריך לחפש את ההתאהבות, אלא להרגיש טוב ביחד, להרגיש שנעים, שיש לו מידות טובות, שהוא

יהיה שם כשתצטרכי וכו'.... וזה ב"ה יש.

ובעז"ה עם הנתינה (שחלקה המכריע ביותר הוא רק לאחר החתונה) תבוא ההתאהבות... לא שלא צריכה להיות מציאת חן וחיבה כי ללא הבסיס הזה לא מתחתנים...אז איך זה מסתדר?

אל תתפלפלי ואל תתבלבלי, עם כל ההגדרות האלה..

וגם האשה היקרה הזאת שכתבה לך, לא ברור מדבריה שהיא חושבת מה שהבנת ושהיא בעצמה עברה משהו כזה.

מה שאמרו לך זה נכון במובן הזה שכאלה שמחפשים "להרגיש" משהו בעננים, הרי שמלבד שהם מחפשים פחות את השני ויותר את הרגשת-עצמם, זה עלול להימוג [ואנו רואים גם כאלה שלצערנו "בזבזו" את הרגש הזה יותר מידי ועל יותר מידי..].

בוודאי שאדם שהולכים להינשא לו, על סמך היכרות אישית, ראוי שיהיה יחס של אהבה כלפיו, לא משנה אם מגדירים את זה "חיבה" או שם אחר.

ובוודאי שעם הנתינה ואחרי החתונה - זה אמור להתעצם לסוג שונה. לפני כן - זה "סה"כ" בדיקה של היכולת שיהיה אח"כ..

תלכי בראש בריא, שכל ישר, הרגשה טבעית וישרה. תחשבי ותרגישי שאת רוצה להתחתן איתו, וגם הוא - אז יופי. תתחתנו ושיהיה במז"ט...

ובעזהי"ת שנזכה לבשר בקרוב ממש רק בשורות טובות

ובזכות העזרה הזו תזכו אתם לשלום בית, ילדים צדיקים וכל מילי דמיטב 

בעלי הציע נישואין לאחר 4/5 פגישות שנפרסו על טווח ארוך של זמן כי הוא היה בצבא.

אז זה התבסס בעיקר על שיחות.

בעצת רב שלי יצאנו 10 פעמים ורק אז התחלנו לערב הורים בעניין. הרב שלי הסביר את זה כך שצריך לראות את הבחור בכל מיני מצבים אפילו שאני הייתי שלמה לגמרי כבר בהתחלה בניגוד למה שאת מציגה כאן, עשיתי עוד פגישות.

בהצלחה ותבשרי לנו בשורות טובות בע"ה.

שלום,

רציתי רק להוסיף משהו שלא ראיתי שאמרו לך.

כשאני הגעתי לשלב בדיוק כמו שאת מתארת הרגשתי בדיוק את אותן הרגשות

של חוסר וודאות ושל רצון שמישהו ייתן לי להרגיש שזה זה וזהו.

ואז באחת הפגישות ה' פשוט הראה לי שזה, כמו פתח את העיינים והלב שלי

ונתן לי בראש תובנה שאיתו אני רוצה לחיות ושהוא טוב לי!

כ"כ שמחתי שזה הגיע ב"ה ופחדתי שהתובנה תתפוגג בטעות..

שמיד שנגמרה הפגישה כתבתי את כל הדברים הטובים שה' הכניס לי לראש באותה פגישה ואת כל היתרונות שאני ראוה בו...

וב"ה שלושה ימים אח"כ הוא הציע לי נישואין וכבר יכולתי לומר בלב שלם- כן.

בטחי בה'!

בהצלחה!

בע"ה שתמשיכי להתייעץ עם הקב"ה גם בעתיד!!! 

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לא טיפול.

טיפול זה בחסרי ישע.

פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.

שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.

שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.

אם מישהו רואה בן הזוג שלו

שכל הבעיה רק אצלו.

והוא צריך "טיפול"

מתברר שאותו אחד

לא מחזיק בחשיבה זוגית.

(אלא סוליסט)

ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.

והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.

שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא

התחתן הוא אמר לשני אני איתך

בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר

המיוחד שלנו ועל האהבה.

כמו כן צריך אותו מהפנט

להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה

אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים

אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"

אתה שותף בין שני שותפים

שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.

אין פה צד אחד שמנסה לבנות

ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה

מבחינתי שיתפרק

אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.

רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.

אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.

יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.

כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.

(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)

למה לקרוא לזה טיפול.

מה שאני מכיר את המילה הזו

לטפל בגינה, ברכב,

או במי שלא מסוגל

לעזור לעצמו תינוק, קשיש.

/ בחפצים דוממים

כמו לקחת רכב לטיפול.

כאן אתה מאמין שהם יכולים

להסתדר בכוחות עצמם רק

צריכים הכוונה.

אני בודק את זה..

קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.

ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.

בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).

איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?

תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).

​מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.

​מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?

היא דרך לברוח מהמהות.

איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.

הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...

ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.

אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.

בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.

לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.

אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').

(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.

וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)

ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.

שאתה מתגורר בה. יש בייעוץ לפעמים במחירים מוזלים. יש גם דרך קופות החולים ייעוץ אישי של פסיכותרפיסט בחינם (מאוחדת) ופסיכולוג (166 שח). לפעמים ייעוץ אישי גם יכול לעזור. בהצלחה