שלום לכם,
הרהרתי ביני לביני לגבי חטאים, מעניינת אותי דעתכם:
האם ביהדות הרהור וכמיהה לבצע חטא (כל-שהוא, גנבה למשל)חמורה כמו ביצועו?
הרי נאמר לנו "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם", בפירוש! אז אם מהרהרים בחטא- זאת עברה בפני עצמה? והאם היא חמורה כמו הוצאה לפועל?
רק טוב...
אם זה הרהורים על תאוות נשים, על זה נאמר "לא תתורו", וזה חטא בפני עצמו, גם ההרהורים והמחשבות עצמם.
להרחבה אפשר לקרוא כאן:
ובמידה רבה הוא יותר חמור ממעשה, כי במעשה פוגמים רק בכח המעשה - שהוא כח חיצוני ובהרהור פוגמים בכח המחשבה שהוא יותר נעלה ורוחני
המעשה מוציא לפועל השלכות מצטברות- למשל- העלבת מישהו, הוא מתמרמר בגללך, נוהג בתוקפנות על מישהו אחר/מכה וכו'... (או הסיפור/משל הידוע על כרית הנוצות ולשון הרע)
מחשבה, זה ביני לביני ובין קוני.
ש"הרהורי עבירה קשו מעבירה" (יומא דף כט'.)
ואולי בגלל שכמו שאמרו כאן מקודם, שפוגמים במשהו יותר עליון.
שבהרהור באשה יש הנאה גם מהרהור עצמו.
אבל אני יכולה להגיד כמה דברים ממה שאני מכירה+ תחושתי האישית
- לדעתי כן. מחשבה יכולה להיות קשה ממעשה, ובמרבית המקרים מעידה על חומרה גדולה יותר. ומדוע?
כי מחשבה לא צומחת על רִיק. היא צומחת על מצע כלשהו..
כלומר אם עלתה במוחנו מחשבה לא ראויה, כנראה שמשהו במעשינו אינו ישר
הרי איך מחשבה צומחת אילולא אנו מכירים אותה?
- עוד דבר: כתוב בבראשית "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום... ויאמר ה' אמחה את האדם.."
כלומר מקור הרע, שגרם להביא את המבול,
למחות את האדם מעל פני האדם הוא יצר המחשבות הרעות.
וזו נקודה שכדאי לעיין בה היטב.
ראי איזו חומרה. המחשבה הרעה גרמה לה' לרצות למחות את האדם מעל פני האדמה.
אלו לא דברים פשוטים..
- קשה מאוד לפרוש ממחשבה רעה, לעומת מעשה.
מחשבה רעה יכולה להשתרש בנו בחזקה לעומת מעשה ועל כן חומרתה גדולה יותר.
- וברמה הפשוטה: מחשבה רעה הרבה פעמים מביאה לידי מעשה. העין רואה והלב חומד ...
ואני חולקת:
מעשה יותר חמור.
מחשבה לא מזיקה לאיש, רק לי.
מעשה- לא מנותק מהמחשבה, אלא רק מוסיף מדרגה- הוצאתי אותה אל הפועל. איך שלא מסתכלים על זה- זה יותר חמור.
כנראה חז"לנו רצו להרתיע אותנו עוד בשלב ראשוני, ולכן אמרו- אפילו אל תחשבו על זה, כי זה יותר חמור מהמעשה. (בהנחה שבין ההגיג למעשה עוד ארוכה הדרך.)
על אותו עקרון- "יותר קשה לפרוש ממחשבה מאשר מעשה"- (כדברי לעולם חסדו)
שוב, המעשה לא תלוש מהמחשבה.
אפשר להסיט מחשבה הצידה ולמלא את החלל במשהו אחר (ככה התיאוריה הידועה גורסת...). מעשה זה יותר קשה. עליך לקטוע מנהג, הרגל, פעולה...
מעשה יכול להזיק לכלל. מחשבה לא.
דמייני לך עולם איום, בו כולם מתנהגים כראוי, אך חושבים רע. העולם ימשיך לתפקד (גם אם הוא רקוב ומגעיל בתוכנו)
אבל אם כולם ינהגו שלא כראוי... הלך עלינו.
א. יותר קשה לשלוט על מחשבות, מאשר לחטוא בפועל. כדי לחטוא בעריות/שמירת העיניים צריך לצאת לרחוב, וכו' או לעשות מעשה, כדי לחטוא ע"י הרהור- מספיק שנייה אחת שדמיינתי משהו אסור,חטא.ושנייה אחר כך,עוד איסור,ועוד איסור..ועוד איסור.בשניה!בשבריר מחשבה!
ב. האדם חושב שהוא בכלל לא חטא, כי מה זה..כולה מחשבה.ולכן גם לא יעשה על תושבה.
כשאדם פוגם בשכלו, במחשבות ובלב שלו, הוא פוגם בצד היותר עליון שלו. במהות שלו. זה הרבה יותר חמור..
נכון שלכאורה נראה שהמעשה בפועל זה העיקר, אבל הולכים אחרי המניע, אחרי הרצון והמחשבה.
ע"י מחשבה בלבד קורבן נהפך לפיגול.
ע"י אי -מחשבה בלבל אדם לא יוצא ידי חובה בחלק מהמצוות.
ע"י מחשבה בלבד מוציאים ידיי חובה.
ע"י מחשבה בלבד אפשר לעשות הרהור תשובה!
המחשבה זה מה שעומד מאחורי המעשה,והיא גם מה שהניעה אותו.היא עיקר המעשה.
ישנם צדיקים יחידי סגולה שמסוגלים לפעול על המציאות ועל ההוויה כולה בלי לנקוף אצבע, באמצעות המחשבה הטהורה והמכוונת שלהם.
בשיחות הרצי"ה מובא שבוקר אחד הרב קוק התעורר נסער.הרב צביודה שאלו לפשר הדבר, הרב ענה לו, שבלילה הוא הרג את השר ניקולאי(לא בטוח שזה השם)..ע"י מחשבה בלבד ללא מעשה.
כשאמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה דיברו על גילוי עריות ועבודה זרה שבהם יש משמעות למחשבות כשלעצמם גם בלי מעשה, בשאר עבירות אין למחשבה משמעות אם לא הצטרפה למעשה
וכמו שאמרו חז"ל שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אך מחשבה רעה אינו מצרפה למעשה
אבל ההגדרה שמה שיש לי בראש זה ביני לבין הקב"ה אמנם נכונה אך לדעתי המסקנה שהסקת ממנה לא מדוייקת
את כולנו חינכו להקפיד בבין אדם לחבירו אבל לפעמים המורים קצת נסחפו ובמקום להעצים את חשיבות של ב"א לחבירו הם פשוט גימדו את בין אדם למקום ודחקו אותו הצידה עד כדי כך ש"ביני ובין ה'.... כבר נסתדר איתו" ח"ו
לגבי ממה יותר קל לפרוש ממעשה או מחשבה זה כבר דיון אחר שלא נוגע בחומרת העניין אלא בדרכי עבודה
אני עדיין מאמינה שקשה יותר לפרוש ממחשבה רעה מאשר מעשה.
מחשבה זה משהו שנחרט פנימה, ומעשה: אם אדם עובד על עצמו מאוד קשה הוא יתנתק ממנו.
לגבי הפיסקה הראשונה: ניסיתי לומר שמחשבה רעה, כוללת בתוכה -בהרבה מהמקרים- גם מעשה.
איך אדם חושב על משהו לא ישר אם הוא לא מכיר מציאות כזו?
כך שלמחשבה ייתכן שקדם מעשה וגם המחשבה עצמה.
ואכן- מעשה הוא עליית דרגה. ולכן בסופו של יום נידונים עליו.
וצריך להבחין: בין מה יותר חמור, לבין הענישה בפועל..
אע"פ שביני לבין עצמי הדברים עדיין לא מאוד מיושבים..
זה פשוט לא.
גם לא מבחינה מוסרית ואף לא מבחינה פסיכולוגית.
אדם שיש לו מחשבות רעות, זה מתבטא. מתבטא בשאלות, מתבטא בצורת חשיבה, מתבטא באיכות חיוו.
אדם שמחשבותיו נקיות, רואים עליו עד כמה הוא זך ונקי. עד כמה חיוו שונים מאשר אדם שמחשבותיו זבל וריק.
העולם שלנו, האנושות כולה בנויה בצורה מורכבת אך פשוטה.
כשאדם חושב מחשבה הוא מזיק לעצמו. ובתורת הכלל, פוגע גם בהוויה הגדולה.
כי כאשר אדם חושב, הוא נותן למחשבה זו טון בעולם, דיבור, גם ללא מעשה.
אני לא אתעכב מה יותר חמור, אלא אגע בנק' זו ספציפית.
לחשוב רע, פוגע בך - נכון.
לחשוב רע, פוגע גם בעולם כולו.
אנשים מאוד גדולים וצדיקים מצליחים אפילו להרגיש את הפגיעה בכלל.
אני טועה?
(וגם "יוסף6" ;) )
מבחינת העונש וחומרה טכנית - כמובן שהמעשה הוא זה שמכריע. אין כמעט פעמים שהמחשבה פוסלת (יש אמנם - בקרבן ובעוד, אבל לא הרבה...).
אבל במהות העניין - המחשבה חמורה הרבה יותר. הנזק שלה הוא פנימי יותר ומושרש יותר, ובסופו של דבר יהיה קשה גם לתקן אותו.
לא סתם אמרו "הרהורי עבירה קשים מעבירה" - אדם שרצח במחשבה של רגע, ואח"כ מתחרט על זה כל החיים- ייענש אמנם אבל תמיד ירגיש רע עם זה וישתדל לתקן ולשפר.
מנגד - אדם שכל חייו עסוק במחשבתו על כך שהוא רוצה לרצוח מישהו, והמוח שלו עסוק בתכנונים ובעניין הרע עצמו - אולי לא ייענש אף פעם, אבל ניתן לראות שעם הזמן הוא ייעשה חייתי יותר, שלו ורגוע פחות, הוא אפילו לא ידע ולא יודה שזה בעייתי שהרי הוא לא עשה כלום! אבל אם נבחן את מצבם של השניים לאחר שנים - אני בטוחה שכולם יוכלו לראות שהנזק שנגרם הוא בלי השוואה אפילו.
זה רק לגבי הרהור בנשים לגבי סתם עבירה. שאדם חשב ולא עשה על זה כתוב שאין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה.
בביאור זאת יש לי פירוש מפתיע מאוד, והוא שכאשר אדם עובר עבירה, הוא חוטא מבחינת המקרים הנספחים לחומר שלו, כמו שהבהרתי. כוונתי שהוא חוטא בבהמיותו. אבל המחשבה היא ממה שמיוחד לאדם ונספח לצורתו [=למהותו]. וכאשר הוא מהרהר במחשבתו בעבירה הוא חוטא בנכבד יותר מבין שני חלקיו (מורה נבוכים חלק ג פרק ח).
וגם אם היית מצטט לי ממשנה תורה זה לא תחליף לשאילת פוסק
שהרי לא פוסקים ישירות מהרמב"ם (מלבד רמבמיסטים, שאין לי שום בעיה עם זה)
יש עוד דעות וצריך להכיר אותם ולהיות עם שיקול דעת להכריע בניהם.
ומותר לפסוק רק על פי הי"ד החזקה (משנה תורה) ולא על פי המורה.
שלום וערב טוב לכולם ...
אז ככה כידוע כל נושא הוא מורכב מהרבה דברים...
ומה שצריך בשביל לפתור אותו זה להכיר את כל הפרטים ואז לפשט אותם ומזה להגיע למסקנה...
יש כן עירבוב של יותר מדי דברים שאני אשתדל לשים כל דבר במקומו ומקווה שמזה תצמח הישועה לכל מי שיעיין כאן.. (וגם לכל העולם - כי כבר הגיע הזמן!!!)
אז ככה אין ספק שיש את עולם המחשבה ועולם המעשה. וכמובן שעולם המחשבה נכבד הרבה יותר מעולם המעשה.. אבל,,, אנחנו נמצאים בעולם המעשה. ויש צדיקים (גם היום) שיכולים לפעול במחשבה.
עכשיו זה שאנחנו עדיין לא שם לא פוטר אותנו משום דבר, כי כל אחד ואחד פועל גם במחשבה.. רק שעוד שהוא לא ממש שם (וכשהוא יהיה שם הוא ידע טוב מאוד שהוא שם) מה שקובע הוא המעשה !!!!!!!
ועכשיו יותר לפרטים ...
אז ככה כידוע כל גדולי העולם נדרשו לשאלה מי יותר טוב מי שרוצה לעשות עברה ומתגבר עליה או מי שלא רוצה לעשות בכלל ???
והרי מצד אחד ודאי שמי שלא מתאווה לעברות הוא עדיף
מצד שני ידוע שהגדול מחברו יצרו גדול ממנו וגם נאמר לפום צערא אגרא (לפי הצער-השכר).
ויש עוד אמרות חז"ל רבות בעניין מה עדיף, שלפעמים נראות כסותרות, וכמובן שאפשר להביא כאן את הפסוק של לא תתורו שבעצם זה איסור, אז ודאי שעדיף מי שלא רוצה בכלל...
אז ככה רוב הדברים שאני אביא כאן לקוחים מתוך "ספר הברית השלם" לרבי פנחס אליהו מווילנא (חלק ב'-דברי אמת, מאמר ה'-הצדיק והחסיד. כל מי שיכול מוזמן לעיין שם בפנים. בכללי לדעתי זה אחד הספרים...)
יש טבע ראשון באדם איתו הוא נולד, וכל אדם נולד עם מידות שונות. וכל אדם מידותיו שונות מזולתו.
במידות,, מהם חזקות יותר ומהם חזקות פחות. (כשמם כן הם - מידות)
אבל,, יש טבע שני והמקום שאדם נמצא והחברה שהוא נמצא בה ומעשים שהוא עושה ומקרים שקורים לו משפיעים עליו ..
וגם אדם שנולד ביישן יכול להפוך את מדתו ולהפסיק להתבייש וכך בכל מידה ומידה... יש דברים קשים יותר ויש קשים פחות..
ויש לפעמים שנראה בלתי אפשרי לשנות ,, אבל עדין אפשר...
וכמובן כמו שכתבתי למעלה שיש השפעות חיצוניות,, וגם זה תלוי כמה האדם מוכן להשקיע.. וגם לעשות את זה נכון כדי שלא יקרו בעיות.
לדוגמא אדם שהוא פחדן ורוצה להפסיק לפחד צריך לעשות את זה בדרך מסויימת (כמובן שתלוי בו איך הוא לוקח דברים) ולא להרוס את עצמו. כלומר הוא מחליט שהוא נלחם בפחד, פנים אל פנים, והולך למקומות שמפחידים, אותו אז יש אנשים שככה יוצאים מהפחד, ויש כאלה שזה דופק להם ת'שכל, והם הופכים להוזיים והזויים- ואצלהם דווקא לאט לאט יעזור.. אז צריך להכיר את הנפשות הפועלות ו"חנוך לנער על פי דרכו"
ונחזור למחשבה ומעשה אז ככה בטבע הראשון מה שקובע זה רק המעשה בפועל !!! חוץ מזנות ומינות שעליהם נאמר "ולא תתורו" אבל עדיין הבעיה היא כשמחשבים בעניין, ולא המחשבה הראשונה... זה שאדם הולך ברחוב ופתאום רואה משו לא בסדר זה בעייה אבל על זה לא יעשו לו כלום. אבל אם הוא ממשיך לחשבן בזה כאן הבעיה, וזאת בדיוק הגמרא שהרהורי עבירה קשים מעבירה (רש"י מסביר שם שזה הרהורי נשים) כי ההרהור הוא הרבה יותר קרוב והמלחמה איתו הרבה יותר קשה וארוכה..
אבל !! אלה בדיוק החיים !!! כשרק המחשבה מגיעה...אז אם משתעשעים בה זה בעיה וזה יכול לפגום לפעמים יותר מהמעשה. אבל אם נלחמים איתה עוד ועוד ומנסים לגרש אותה אז עד שלא עושים מעשה הבן אדם צדיק גמור ולפום צערא אגרא !!!!!! וכמובן שגם אחרי שאדם עשה מעשה אז יש אפשרות לחזור בתשובה !!!
בהצלחה לכולנו...
בברכת גאולה שלימה בקרוב - כי עת לחננה כי בא מועד
חוץ מע"ז וג"ע
מישהו יודע מתי ואיפה יערוך הרבי מסטוטשין את הטיש של ט"ו באב?
אבל אתה מכיר את האתר הזה?
https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA
....מי שאוהב את האב אי אפשר שלא יאהב את הבן!!!
מי שאוהב את הקדוש ברוך הוא אי אפשר שלא יאהב את בניו כל יהודי באשר הוא יהודי.
גלינו מארצנו רק כדי לחזק קודם כל את אהבת העם.
גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.
ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.
עיין מהלך האידאות בישראל
...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.
לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.
כל מי שבא ברוך הבא.
שני היו גומלי חסדים.
אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.
שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.
חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.
זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.
ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.
זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.
כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.
הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם
הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.
אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.
כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים
מעשים ודעות זה משהו אחר.
את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.
אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....
ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.
שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".
התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.
גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?
עניתי על זה למעלה.
זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות
שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד
… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.
ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.
בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.
…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.
כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.
אני מחפש מקורות לנושא בכותרת. אשמח לכל הפניה, גם אם זה רק לפרק יחיד בתוך ספר.
אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
תודה
תודה לGEMINI
שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".
שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה
לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא
אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)
(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)
יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה
ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י
סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך
לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.
א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)
ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)
לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים
חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש
"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16
פירוש נוסף-
בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה
[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17
כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)
הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...
לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.
לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?
זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?
@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.
@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.
(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת 
)
רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות
האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו
מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן
וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ
בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.
הכי שיש ביהדות.
בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו
כְּקֶדֶםאחרונה