שלום לכם,
הרהרתי ביני לביני לגבי חטאים, מעניינת אותי דעתכם:
האם ביהדות הרהור וכמיהה לבצע חטא (כל-שהוא, גנבה למשל)חמורה כמו ביצועו?
הרי נאמר לנו "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם", בפירוש! אז אם מהרהרים בחטא- זאת עברה בפני עצמה? והאם היא חמורה כמו הוצאה לפועל?
רק טוב...
אם זה הרהורים על תאוות נשים, על זה נאמר "לא תתורו", וזה חטא בפני עצמו, גם ההרהורים והמחשבות עצמם.
להרחבה אפשר לקרוא כאן:
ובמידה רבה הוא יותר חמור ממעשה, כי במעשה פוגמים רק בכח המעשה - שהוא כח חיצוני ובהרהור פוגמים בכח המחשבה שהוא יותר נעלה ורוחני
המעשה מוציא לפועל השלכות מצטברות- למשל- העלבת מישהו, הוא מתמרמר בגללך, נוהג בתוקפנות על מישהו אחר/מכה וכו'... (או הסיפור/משל הידוע על כרית הנוצות ולשון הרע)
מחשבה, זה ביני לביני ובין קוני.
ש"הרהורי עבירה קשו מעבירה" (יומא דף כט'.)
ואולי בגלל שכמו שאמרו כאן מקודם, שפוגמים במשהו יותר עליון.
שבהרהור באשה יש הנאה גם מהרהור עצמו.
אבל אני יכולה להגיד כמה דברים ממה שאני מכירה+ תחושתי האישית
- לדעתי כן. מחשבה יכולה להיות קשה ממעשה, ובמרבית המקרים מעידה על חומרה גדולה יותר. ומדוע?
כי מחשבה לא צומחת על רִיק. היא צומחת על מצע כלשהו..
כלומר אם עלתה במוחנו מחשבה לא ראויה, כנראה שמשהו במעשינו אינו ישר
הרי איך מחשבה צומחת אילולא אנו מכירים אותה?
- עוד דבר: כתוב בבראשית "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום... ויאמר ה' אמחה את האדם.."
כלומר מקור הרע, שגרם להביא את המבול,
למחות את האדם מעל פני האדם הוא יצר המחשבות הרעות.
וזו נקודה שכדאי לעיין בה היטב.
ראי איזו חומרה. המחשבה הרעה גרמה לה' לרצות למחות את האדם מעל פני האדמה.
אלו לא דברים פשוטים..
- קשה מאוד לפרוש ממחשבה רעה, לעומת מעשה.
מחשבה רעה יכולה להשתרש בנו בחזקה לעומת מעשה ועל כן חומרתה גדולה יותר.
- וברמה הפשוטה: מחשבה רעה הרבה פעמים מביאה לידי מעשה. העין רואה והלב חומד ...
ואני חולקת:
מעשה יותר חמור.
מחשבה לא מזיקה לאיש, רק לי.
מעשה- לא מנותק מהמחשבה, אלא רק מוסיף מדרגה- הוצאתי אותה אל הפועל. איך שלא מסתכלים על זה- זה יותר חמור.
כנראה חז"לנו רצו להרתיע אותנו עוד בשלב ראשוני, ולכן אמרו- אפילו אל תחשבו על זה, כי זה יותר חמור מהמעשה. (בהנחה שבין ההגיג למעשה עוד ארוכה הדרך.)
על אותו עקרון- "יותר קשה לפרוש ממחשבה מאשר מעשה"- (כדברי לעולם חסדו)
שוב, המעשה לא תלוש מהמחשבה.
אפשר להסיט מחשבה הצידה ולמלא את החלל במשהו אחר (ככה התיאוריה הידועה גורסת...). מעשה זה יותר קשה. עליך לקטוע מנהג, הרגל, פעולה...
מעשה יכול להזיק לכלל. מחשבה לא.
דמייני לך עולם איום, בו כולם מתנהגים כראוי, אך חושבים רע. העולם ימשיך לתפקד (גם אם הוא רקוב ומגעיל בתוכנו)
אבל אם כולם ינהגו שלא כראוי... הלך עלינו.
א. יותר קשה לשלוט על מחשבות, מאשר לחטוא בפועל. כדי לחטוא בעריות/שמירת העיניים צריך לצאת לרחוב, וכו' או לעשות מעשה, כדי לחטוא ע"י הרהור- מספיק שנייה אחת שדמיינתי משהו אסור,חטא.ושנייה אחר כך,עוד איסור,ועוד איסור..ועוד איסור.בשניה!בשבריר מחשבה!
ב. האדם חושב שהוא בכלל לא חטא, כי מה זה..כולה מחשבה.ולכן גם לא יעשה על תושבה.
כשאדם פוגם בשכלו, במחשבות ובלב שלו, הוא פוגם בצד היותר עליון שלו. במהות שלו. זה הרבה יותר חמור..
נכון שלכאורה נראה שהמעשה בפועל זה העיקר, אבל הולכים אחרי המניע, אחרי הרצון והמחשבה.
ע"י מחשבה בלבד קורבן נהפך לפיגול.
ע"י אי -מחשבה בלבל אדם לא יוצא ידי חובה בחלק מהמצוות.
ע"י מחשבה בלבד מוציאים ידיי חובה.
ע"י מחשבה בלבד אפשר לעשות הרהור תשובה!
המחשבה זה מה שעומד מאחורי המעשה,והיא גם מה שהניעה אותו.היא עיקר המעשה.
ישנם צדיקים יחידי סגולה שמסוגלים לפעול על המציאות ועל ההוויה כולה בלי לנקוף אצבע, באמצעות המחשבה הטהורה והמכוונת שלהם.
בשיחות הרצי"ה מובא שבוקר אחד הרב קוק התעורר נסער.הרב צביודה שאלו לפשר הדבר, הרב ענה לו, שבלילה הוא הרג את השר ניקולאי(לא בטוח שזה השם)..ע"י מחשבה בלבד ללא מעשה.
כשאמרו הרהורי עבירה קשים מעבירה דיברו על גילוי עריות ועבודה זרה שבהם יש משמעות למחשבות כשלעצמם גם בלי מעשה, בשאר עבירות אין למחשבה משמעות אם לא הצטרפה למעשה
וכמו שאמרו חז"ל שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה אך מחשבה רעה אינו מצרפה למעשה
אבל ההגדרה שמה שיש לי בראש זה ביני לבין הקב"ה אמנם נכונה אך לדעתי המסקנה שהסקת ממנה לא מדוייקת
את כולנו חינכו להקפיד בבין אדם לחבירו אבל לפעמים המורים קצת נסחפו ובמקום להעצים את חשיבות של ב"א לחבירו הם פשוט גימדו את בין אדם למקום ודחקו אותו הצידה עד כדי כך ש"ביני ובין ה'.... כבר נסתדר איתו" ח"ו
לגבי ממה יותר קל לפרוש ממעשה או מחשבה זה כבר דיון אחר שלא נוגע בחומרת העניין אלא בדרכי עבודה
אני עדיין מאמינה שקשה יותר לפרוש ממחשבה רעה מאשר מעשה.
מחשבה זה משהו שנחרט פנימה, ומעשה: אם אדם עובד על עצמו מאוד קשה הוא יתנתק ממנו.
לגבי הפיסקה הראשונה: ניסיתי לומר שמחשבה רעה, כוללת בתוכה -בהרבה מהמקרים- גם מעשה.
איך אדם חושב על משהו לא ישר אם הוא לא מכיר מציאות כזו?
כך שלמחשבה ייתכן שקדם מעשה וגם המחשבה עצמה.
ואכן- מעשה הוא עליית דרגה. ולכן בסופו של יום נידונים עליו.
וצריך להבחין: בין מה יותר חמור, לבין הענישה בפועל..
אע"פ שביני לבין עצמי הדברים עדיין לא מאוד מיושבים..
זה פשוט לא.
גם לא מבחינה מוסרית ואף לא מבחינה פסיכולוגית.
אדם שיש לו מחשבות רעות, זה מתבטא. מתבטא בשאלות, מתבטא בצורת חשיבה, מתבטא באיכות חיוו.
אדם שמחשבותיו נקיות, רואים עליו עד כמה הוא זך ונקי. עד כמה חיוו שונים מאשר אדם שמחשבותיו זבל וריק.
העולם שלנו, האנושות כולה בנויה בצורה מורכבת אך פשוטה.
כשאדם חושב מחשבה הוא מזיק לעצמו. ובתורת הכלל, פוגע גם בהוויה הגדולה.
כי כאשר אדם חושב, הוא נותן למחשבה זו טון בעולם, דיבור, גם ללא מעשה.
אני לא אתעכב מה יותר חמור, אלא אגע בנק' זו ספציפית.
לחשוב רע, פוגע בך - נכון.
לחשוב רע, פוגע גם בעולם כולו.
אנשים מאוד גדולים וצדיקים מצליחים אפילו להרגיש את הפגיעה בכלל.
אני טועה?
(וגם "יוסף6" ;) )
מבחינת העונש וחומרה טכנית - כמובן שהמעשה הוא זה שמכריע. אין כמעט פעמים שהמחשבה פוסלת (יש אמנם - בקרבן ובעוד, אבל לא הרבה...).
אבל במהות העניין - המחשבה חמורה הרבה יותר. הנזק שלה הוא פנימי יותר ומושרש יותר, ובסופו של דבר יהיה קשה גם לתקן אותו.
לא סתם אמרו "הרהורי עבירה קשים מעבירה" - אדם שרצח במחשבה של רגע, ואח"כ מתחרט על זה כל החיים- ייענש אמנם אבל תמיד ירגיש רע עם זה וישתדל לתקן ולשפר.
מנגד - אדם שכל חייו עסוק במחשבתו על כך שהוא רוצה לרצוח מישהו, והמוח שלו עסוק בתכנונים ובעניין הרע עצמו - אולי לא ייענש אף פעם, אבל ניתן לראות שעם הזמן הוא ייעשה חייתי יותר, שלו ורגוע פחות, הוא אפילו לא ידע ולא יודה שזה בעייתי שהרי הוא לא עשה כלום! אבל אם נבחן את מצבם של השניים לאחר שנים - אני בטוחה שכולם יוכלו לראות שהנזק שנגרם הוא בלי השוואה אפילו.
זה רק לגבי הרהור בנשים לגבי סתם עבירה. שאדם חשב ולא עשה על זה כתוב שאין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה.
בביאור זאת יש לי פירוש מפתיע מאוד, והוא שכאשר אדם עובר עבירה, הוא חוטא מבחינת המקרים הנספחים לחומר שלו, כמו שהבהרתי. כוונתי שהוא חוטא בבהמיותו. אבל המחשבה היא ממה שמיוחד לאדם ונספח לצורתו [=למהותו]. וכאשר הוא מהרהר במחשבתו בעבירה הוא חוטא בנכבד יותר מבין שני חלקיו (מורה נבוכים חלק ג פרק ח).
וגם אם היית מצטט לי ממשנה תורה זה לא תחליף לשאילת פוסק
שהרי לא פוסקים ישירות מהרמב"ם (מלבד רמבמיסטים, שאין לי שום בעיה עם זה)
יש עוד דעות וצריך להכיר אותם ולהיות עם שיקול דעת להכריע בניהם.
ומותר לפסוק רק על פי הי"ד החזקה (משנה תורה) ולא על פי המורה.
שלום וערב טוב לכולם ...
אז ככה כידוע כל נושא הוא מורכב מהרבה דברים...
ומה שצריך בשביל לפתור אותו זה להכיר את כל הפרטים ואז לפשט אותם ומזה להגיע למסקנה...
יש כן עירבוב של יותר מדי דברים שאני אשתדל לשים כל דבר במקומו ומקווה שמזה תצמח הישועה לכל מי שיעיין כאן.. (וגם לכל העולם - כי כבר הגיע הזמן!!!)
אז ככה אין ספק שיש את עולם המחשבה ועולם המעשה. וכמובן שעולם המחשבה נכבד הרבה יותר מעולם המעשה.. אבל,,, אנחנו נמצאים בעולם המעשה. ויש צדיקים (גם היום) שיכולים לפעול במחשבה.
עכשיו זה שאנחנו עדיין לא שם לא פוטר אותנו משום דבר, כי כל אחד ואחד פועל גם במחשבה.. רק שעוד שהוא לא ממש שם (וכשהוא יהיה שם הוא ידע טוב מאוד שהוא שם) מה שקובע הוא המעשה !!!!!!!
ועכשיו יותר לפרטים ...
אז ככה כידוע כל גדולי העולם נדרשו לשאלה מי יותר טוב מי שרוצה לעשות עברה ומתגבר עליה או מי שלא רוצה לעשות בכלל ???
והרי מצד אחד ודאי שמי שלא מתאווה לעברות הוא עדיף
מצד שני ידוע שהגדול מחברו יצרו גדול ממנו וגם נאמר לפום צערא אגרא (לפי הצער-השכר).
ויש עוד אמרות חז"ל רבות בעניין מה עדיף, שלפעמים נראות כסותרות, וכמובן שאפשר להביא כאן את הפסוק של לא תתורו שבעצם זה איסור, אז ודאי שעדיף מי שלא רוצה בכלל...
אז ככה רוב הדברים שאני אביא כאן לקוחים מתוך "ספר הברית השלם" לרבי פנחס אליהו מווילנא (חלק ב'-דברי אמת, מאמר ה'-הצדיק והחסיד. כל מי שיכול מוזמן לעיין שם בפנים. בכללי לדעתי זה אחד הספרים...)
יש טבע ראשון באדם איתו הוא נולד, וכל אדם נולד עם מידות שונות. וכל אדם מידותיו שונות מזולתו.
במידות,, מהם חזקות יותר ומהם חזקות פחות. (כשמם כן הם - מידות)
אבל,, יש טבע שני והמקום שאדם נמצא והחברה שהוא נמצא בה ומעשים שהוא עושה ומקרים שקורים לו משפיעים עליו ..
וגם אדם שנולד ביישן יכול להפוך את מדתו ולהפסיק להתבייש וכך בכל מידה ומידה... יש דברים קשים יותר ויש קשים פחות..
ויש לפעמים שנראה בלתי אפשרי לשנות ,, אבל עדין אפשר...
וכמובן כמו שכתבתי למעלה שיש השפעות חיצוניות,, וגם זה תלוי כמה האדם מוכן להשקיע.. וגם לעשות את זה נכון כדי שלא יקרו בעיות.
לדוגמא אדם שהוא פחדן ורוצה להפסיק לפחד צריך לעשות את זה בדרך מסויימת (כמובן שתלוי בו איך הוא לוקח דברים) ולא להרוס את עצמו. כלומר הוא מחליט שהוא נלחם בפחד, פנים אל פנים, והולך למקומות שמפחידים, אותו אז יש אנשים שככה יוצאים מהפחד, ויש כאלה שזה דופק להם ת'שכל, והם הופכים להוזיים והזויים- ואצלהם דווקא לאט לאט יעזור.. אז צריך להכיר את הנפשות הפועלות ו"חנוך לנער על פי דרכו"
ונחזור למחשבה ומעשה אז ככה בטבע הראשון מה שקובע זה רק המעשה בפועל !!! חוץ מזנות ומינות שעליהם נאמר "ולא תתורו" אבל עדיין הבעיה היא כשמחשבים בעניין, ולא המחשבה הראשונה... זה שאדם הולך ברחוב ופתאום רואה משו לא בסדר זה בעייה אבל על זה לא יעשו לו כלום. אבל אם הוא ממשיך לחשבן בזה כאן הבעיה, וזאת בדיוק הגמרא שהרהורי עבירה קשים מעבירה (רש"י מסביר שם שזה הרהורי נשים) כי ההרהור הוא הרבה יותר קרוב והמלחמה איתו הרבה יותר קשה וארוכה..
אבל !! אלה בדיוק החיים !!! כשרק המחשבה מגיעה...אז אם משתעשעים בה זה בעיה וזה יכול לפגום לפעמים יותר מהמעשה. אבל אם נלחמים איתה עוד ועוד ומנסים לגרש אותה אז עד שלא עושים מעשה הבן אדם צדיק גמור ולפום צערא אגרא !!!!!! וכמובן שגם אחרי שאדם עשה מעשה אז יש אפשרות לחזור בתשובה !!!
בהצלחה לכולנו...
בברכת גאולה שלימה בקרוב - כי עת לחננה כי בא מועד
חוץ מע"ז וג"ע
החג וכל חול המועד?
מה לגבי חיוב דאוריתא של ברכת המזון בפת הבאה בכיסנין?
קצת קשה להתעכב על סיפורים ולהנות על בטן ריקה...
או להתפזר (פיזית או נפשית)
לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים
מה זתומרת לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין???
הקב"ה נתן לנו מוח ודברים בסיסיים שאנחנו יודעים, אם לא נתייחס למוח שלנו על דברים בסיסיים כאלו-מהר מאוד ניפול במלכודות של שרלטנים למיניהם... ה' יודע שיש כאלו אנשים, איך הוא נותן שיאמרו לזרוק את השכל כשמגיעים לרב???
מכירה את הפירוש שדווקא ימין ושמאל זה דברים שמשתנים ממקומות שונים שהאדם עומד בהם(כי ימין שלי זה שמאל של מי שעומד מולי וכזה) ועדיין, במגזר החרדי נניח ממש עומדים על זה שחייבים לעשות כל מה שהרב אומר בלי קשר למציאות, הרב לא בנאדם? לא יכול לטעות? ואיך זה מסתדר לכם עם אין אפוטרופוס לעריות? זה לא חלק מהתורה שלכם??
מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.
כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.
הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.
אחלה מסכת.
אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן
(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)
~~
אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא
לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'
באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה
בלי לתקף😬
לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר
על אותו משקל
האם באמת יש חובה להחזיר להם?
זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)
@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ
אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:
קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר
אני:)))))לא אמרתי כלום
אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"
בכל מקרה כבר החזרתי חצי.
פתית שלגהבנתי רק בערך
יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי
אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה
מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות
אני לא הבנתי עד הסוף
בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת
שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון
ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום
אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת
פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").
מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.
בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).
הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).
כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...
אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...
אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש
ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.
אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...
ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...
זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון
מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".
ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.
פתית שלגונכון מאוד
אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.
שמע אכיפה מטורפת
כל חמש דקות billeter billeter
הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.
שאלה חשובה
אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים
אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים
1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל
2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק -
3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים
4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור
האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?
תודה
[שמבין ענין
מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.
מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים
אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות? אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון
לא לפגוע?!
הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר
אבל כמובן ללא בקרת תולעים
הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש.
האם זה מספיק?
במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע
מה הדרך לנקות ?
חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?
צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.
אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...
אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע
לנגיעות במזון.
יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.
לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.
אנו נעזרים בה.
צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.
כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.
החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.
לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.
איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?
זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.
מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?
הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.
אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.
ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.
למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים
כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.
לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר
פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.
לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.
לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.
אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם
"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל"
תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י
עם ישראל לא חוטא סתם.
הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)
כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן.
כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה
רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו"
כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם.
כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל.
ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה?
ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן.
הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים
חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל
לא גדשת את הסאה?
כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.
למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)
ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.
אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.
זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).
"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."
"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"
"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"
"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."
כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):
"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"
וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,
גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)
"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת: לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."
וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.
אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.
///
בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.
המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?
מלבי"ם:
"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':
של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם. שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.
ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.
כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה
גם כשיש תופעות תוך מגזריות
גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים
אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...
לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...
ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...
הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.
כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.
כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.
(התחיל כתגובה ל- במה חולק רבי יוחנן בן נורי - בית המדרש )
כידוע רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז זה חמץ ןהאוכלו חייב כרת.
הגמ' מבררת אם כוונתו שזה חמץ ממש או שרק קרוב להיות חמץ (אולי לא דייקתי במשפט הזה)
בכל אופן 1. על הצד שזה חמץ ממש במה חלקו?
מן הסתם לא חלקו במציאות..
2. על הצד שזה רק קרוב להחמיץ ולא חמץ ממש מדוע שיהיה חייב כרת?
מצרף את הגמרא:
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי
כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד
2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')
שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:
'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')
בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'
רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'
שאלה בסוף.
תודה על התשובה 🙂
אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?
מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל
גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.
הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.
מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.
איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.
=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)
=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח
כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה
לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)
לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.
