מזכיר לי את הסיפור שדרשנים  אוהבים לספר על אריסטו,

שלפעמים היה מתנהג בחוסר דרך ארץ מופגן, ולשאלת התמהים ענה "עכשיו אני לא אריסטו".

יש מקורות מאוד ברורים בחז"ל בחיוב לימוד פנימיות התורה...

ידוע שר' ישראל מסלנט רצה לחזק את יראת העונש אצל בני אדם.

זה לא אומר שהוא לא ידע/עסק בקבלה. רק שבכתבים (הלא רבים שלו) ובדרשותיו, הוא בעיקר התמקד בתיקון המידות.

הוא כן עסק בסוף?

האם באמת נכון לומר "מה נפק"מ לי על איזה רקיע יושב הקב"ה"?

יראת העונש היא רק רכיב אחד מהמסר הכולל כאן.

כמסקנא מוסרית (כלשונה)

סתם משונה לי שהעמיס מי שהעמיס דברים כאלה על ר' ישראל...

באמת לא תמצא קבלה ברוב דבריו.

לבין הגישה שלו ללימוד פנימיות התורה בכלל.

שתלמיד חכם אמיתי הוא מי שלמד ויש לו ידע בחיצוניות ופנימיות התורה

כראייה כוללת וכהעצמת מסר אחד על אחרים, על רקע תקופתו.

לענ"ד הוא רצה להחדיר את תחום המוסר ויראת העונש, כתרופה לאותו הדור.

לפעמים צריך ללכת עד הסוף על מסר מסוים, כדי להעביר אותו בצורה הטובה ביותר.

כלומר האם השמועה מהימנה עובדתית.

אני בהחלט מתחבר בעד לרדת מידי פעם מהפסגות של האידיאלים.

יש לנו צדדים נמוכים, שגם להם אנחנו חייבים תשובות.

התורה לא ניתנה למלאכי השרת...

ישראל לא התנגד לקבלה אלא הוא בא להגיד לאנשים שיפסקו לרדוף אחרי דברים גבוהים כשהם מקולקלים במידות, ובעלי תאוות.

עכ"פ, בחז"ל למשל (נפש החיים בשם מדרש משלי) אנחנו מוצאים:

"בא מי שיש בידו הגדה הקב"ה א"ל בני תלמוד למה לא למדת כו'.

בא מי שיש בידו תלמוד הקב"ה א"ל בני הואיל ונתעסקת בתלמוד צפית במרכבה כו'.

כסא כבודי האיך הוא עומד כו'. חשמל האיך הוא עומד. ובכמה פנים הוא מתהפך כו'  "

לרב משה צוריאל יש למשל קונטרס שלם על החיוב בלימוד פנימיות התורה.

לגבי הרמב"ם - זה דיון שלם וחשוב בפני עצמו.

לא פשוט אם הזוהר היה לפני הרמב"ם ועוד ועוד...

אם תמצא מי שכתב בנוגע לרמב"ם אשמח שתאיר עיניי.

הזוהר לא היה לפני הרמב"ם ובכל זאת בגמרא כבר כתוב ללמוד בו?

שהיה רב-רבו של ר' ישראל (תלמיד ר' זונדל מסלנט).

[אני לא טוען דבר ביחס לרמב"ם - רק אומר שיש מה לעיין בנושא.]

כעת אני רואה שיש מי שטוען שאכן בתורת ר' ישראל הקבלה לא תופסת מקום נכבד.

(אות ו' "קוים של תמורה וחידוש" וכו')

הנפש החיים רק הביא אותו, לא כתב אותו.

כץ שהוא היה הרבה יותר מוקדם מהרמב"ם...

ואני מניח שהרמב"ם פירש אותו אחרת.... וממילא אין שאלה על הרב סלנטר.

בס"ד

א'. הרמב"ם כנראה לא הכיר את הזוהר שבידינו, שכן מה שאנו קוראים כיום, כנראה שייך לרבי משה די ליאון ואכמ"ל.

ב'. אתה באמת מאמין שכואב בגיהנום במובן הפיזי ?

קרא שוב תגובותי...

ו... למה נראה לך שאי חושב שכואב במובן הפיזי? אשמח אם תציין מהיכן בדיוק הסקת שכך אני חושב....

בתודה.

מוטיז היקר

הכנסת את עצמך בלשון כ"כ פסקנית להכריע במחלוקת עתיקה ונושנת שגבהו בה הררים...

לא היה ידוע לפני ר' משה די ליאון.

בלי קשר לויכוח אם הוא כתב אותו או לא,

ברור שהוא הראשון שגילה אותו.

השאלה אם הכוונה ב"שייך לרמד"ל" - חיבר / ערך / גילה...

הדבר כמו שנאמר, נתון במחלוקת.

מה שברור לכל בר הכי, שלא כתוב בשום מקום בגמרא שצריך ללמוד זוהר.

וגם לא בחגיגה י"א ע"ב "אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו כל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם":

מעשה בראשית ומעשה מרכבה, זה לאו דווקא הזוהר הקדוש !

א. החיוב ללימוד זוהר דווקא (אני מסכים שלמעשה היום מי שילמד פנימיות התורה

ילמד גם זוהר, אבל זה לא רכיב חשוב מדי בטיעון שלי למעלה).

ב. שהמקור הוא בגמרא.

הבאנו מקור ממשלי רבתי, שלמעשה איננו אלא חלק ממדרש "שוחר טוב",

אותו יש המזהים עם ר' אושעיא בעל המדרש רבות, והביאו ה"נפש החיים" בספרו.

משמעות המקור: כל מי שיכול ולמד מספיק נגלה, צריך ללמוד נסתר.

ולמסקנא הנאתי אותו מהס"ד הזו, והסכים על ידי.

מעניין לבדוק את זה.

אני גם לא יודע אם היה פוסק כמדרש הזה או מפרש כפי שפירש לגבי מעשה מרכבה וכו'.

ב. הנפש החיים, רב-רבו של ר' ישראל, מביא את המדרש כמחייב.

לא מסתבר לי שר' ישראל לא החזיק מהמדרש הזה, ובפרט מפרשנותו של נפש החיים.

אלא מאי - לימוד פנימיות התורה הוא מדרגה שלא כל אחד יכול להגיע אליה כמובן

(ואם הוא יכול אז הוא מחוייב), ממילא זה לא רלוונטי לתנועת המוסר שפונה להמונים.

קיצור, קשה להאמין שדווקא מי שיצא מבית מדרשם של תלמידי הגר"א שהיו מניפי הדגל

של לימוד פנימיות התורה, יתנסח בלשון כה בוטה של מאי נפק"מ וכו'. תינח אם זה היה

מבית מדרשו של הרש"ר הירש למשל.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.