המשמעות של דבריו או ההיפך הגמור?

מזכיר לי את הסיפור שדרשנים  אוהבים לספר על אריסטו,

שלפעמים היה מתנהג בחוסר דרך ארץ מופגן, ולשאלת התמהים ענה "עכשיו אני לא אריסטו".

יש מקורות מאוד ברורים בחז"ל בחיוב לימוד פנימיות התורה...

ידוע שר' ישראל מסלנט רצה לחזק את יראת העונש אצל בני אדם.

זה לא אומר שהוא לא ידע/עסק בקבלה. רק שבכתבים (הלא רבים שלו) ובדרשותיו, הוא בעיקר התמקד בתיקון המידות.

הוא כן עסק בסוף?

האם באמת נכון לומר "מה נפק"מ לי על איזה רקיע יושב הקב"ה"?

יראת העונש היא רק רכיב אחד מהמסר הכולל כאן.

כמסקנא מוסרית (כלשונה)

סתם משונה לי שהעמיס מי שהעמיס דברים כאלה על ר' ישראל...

באמת לא תמצא קבלה ברוב דבריו.

לבין הגישה שלו ללימוד פנימיות התורה בכלל.

שתלמיד חכם אמיתי הוא מי שלמד ויש לו ידע בחיצוניות ופנימיות התורה

כראייה כוללת וכהעצמת מסר אחד על אחרים, על רקע תקופתו.

לענ"ד הוא רצה להחדיר את תחום המוסר ויראת העונש, כתרופה לאותו הדור.

לפעמים צריך ללכת עד הסוף על מסר מסוים, כדי להעביר אותו בצורה הטובה ביותר.

כלומר האם השמועה מהימנה עובדתית.

אני בהחלט מתחבר בעד לרדת מידי פעם מהפסגות של האידיאלים.

יש לנו צדדים נמוכים, שגם להם אנחנו חייבים תשובות.

התורה לא ניתנה למלאכי השרת...

ישראל לא התנגד לקבלה אלא הוא בא להגיד לאנשים שיפסקו לרדוף אחרי דברים גבוהים כשהם מקולקלים במידות, ובעלי תאוות.

עכ"פ, בחז"ל למשל (נפש החיים בשם מדרש משלי) אנחנו מוצאים:

"בא מי שיש בידו הגדה הקב"ה א"ל בני תלמוד למה לא למדת כו'.

בא מי שיש בידו תלמוד הקב"ה א"ל בני הואיל ונתעסקת בתלמוד צפית במרכבה כו'.

כסא כבודי האיך הוא עומד כו'. חשמל האיך הוא עומד. ובכמה פנים הוא מתהפך כו'  "

לרב משה צוריאל יש למשל קונטרס שלם על החיוב בלימוד פנימיות התורה.

לגבי הרמב"ם - זה דיון שלם וחשוב בפני עצמו.

לא פשוט אם הזוהר היה לפני הרמב"ם ועוד ועוד...

אם תמצא מי שכתב בנוגע לרמב"ם אשמח שתאיר עיניי.

הזוהר לא היה לפני הרמב"ם ובכל זאת בגמרא כבר כתוב ללמוד בו?

שהיה רב-רבו של ר' ישראל (תלמיד ר' זונדל מסלנט).

[אני לא טוען דבר ביחס לרמב"ם - רק אומר שיש מה לעיין בנושא.]

כעת אני רואה שיש מי שטוען שאכן בתורת ר' ישראל הקבלה לא תופסת מקום נכבד.

(אות ו' "קוים של תמורה וחידוש" וכו')

הנפש החיים רק הביא אותו, לא כתב אותו.

כץ שהוא היה הרבה יותר מוקדם מהרמב"ם...

ואני מניח שהרמב"ם פירש אותו אחרת.... וממילא אין שאלה על הרב סלנטר.

בס"ד

א'. הרמב"ם כנראה לא הכיר את הזוהר שבידינו, שכן מה שאנו קוראים כיום, כנראה שייך לרבי משה די ליאון ואכמ"ל.

ב'. אתה באמת מאמין שכואב בגיהנום במובן הפיזי ?

קרא שוב תגובותי...

ו... למה נראה לך שאי חושב שכואב במובן הפיזי? אשמח אם תציין מהיכן בדיוק הסקת שכך אני חושב....

בתודה.

מוטיז היקר

בס"ד

קראתי, וכנראה התבלבלתי.

הכנסת את עצמך בלשון כ"כ פסקנית להכריע במחלוקת עתיקה ונושנת שגבהו בה הררים...

לא היה ידוע לפני ר' משה די ליאון.

בלי קשר לויכוח אם הוא כתב אותו או לא,

ברור שהוא הראשון שגילה אותו.

השאלה אם הכוונה ב"שייך לרמד"ל" - חיבר / ערך / גילה...

הדבר כמו שנאמר, נתון במחלוקת.

מה שברור לכל בר הכי, שלא כתוב בשום מקום בגמרא שצריך ללמוד זוהר.

וגם לא בחגיגה י"א ע"ב "אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו כל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם":

מעשה בראשית ומעשה מרכבה, זה לאו דווקא הזוהר הקדוש !

א. החיוב ללימוד זוהר דווקא (אני מסכים שלמעשה היום מי שילמד פנימיות התורה

ילמד גם זוהר, אבל זה לא רכיב חשוב מדי בטיעון שלי למעלה).

ב. שהמקור הוא בגמרא.

הבאנו מקור ממשלי רבתי, שלמעשה איננו אלא חלק ממדרש "שוחר טוב",

אותו יש המזהים עם ר' אושעיא בעל המדרש רבות, והביאו ה"נפש החיים" בספרו.

משמעות המקור: כל מי שיכול ולמד מספיק נגלה, צריך ללמוד נסתר.

ולמסקנא הנאתי אותו מהס"ד הזו, והסכים על ידי.

מעניין לבדוק את זה.

אני גם לא יודע אם היה פוסק כמדרש הזה או מפרש כפי שפירש לגבי מעשה מרכבה וכו'.

ב. הנפש החיים, רב-רבו של ר' ישראל, מביא את המדרש כמחייב.

לא מסתבר לי שר' ישראל לא החזיק מהמדרש הזה, ובפרט מפרשנותו של נפש החיים.

אלא מאי - לימוד פנימיות התורה הוא מדרגה שלא כל אחד יכול להגיע אליה כמובן

(ואם הוא יכול אז הוא מחוייב), ממילא זה לא רלוונטי לתנועת המוסר שפונה להמונים.

קיצור, קשה להאמין שדווקא מי שיצא מבית מדרשם של תלמידי הגר"א שהיו מניפי הדגל

של לימוד פנימיות התורה, יתנסח בלשון כה בוטה של מאי נפק"מ וכו'. תינח אם זה היה

מבית מדרשו של הרש"ר הירש למשל.

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה