אין מוסר בלי אמונה?
כלומר האם אדם יכול להיות מוסרי
אם הוא לא מאמין?
אין מוסר בלי אמונה?
כלומר האם אדם יכול להיות מוסרי
אם הוא לא מאמין?
מן הסתם יש חוסר מוסריות בהעדר אמונה...
השאלה היא עד כמה מצופה מגוי למשל, להיות מאמין בדור ללא התגלות.
[כמדומני שיש מחלוקת לגבי מוסר ותורה.
אם הבנתי נכון:
לדעת הרב זצ"ל באורות הקודש (אין בידי מראה מקום), אין קומה מוסרית שלמה בלי תורה (וממילא גם בלי אמונה).
לדעת אחרים - שאפשר וצריך לבנות קומה מוסרית שלמה לפני מדרגת התורה.
מעניין לבדוק לאור זה לשיטת האחרונים שהזכרתי, אם ניתן להיות בעל מוסר שלם ללא אמונה.]
~א.לעכשיו אין לי יותר שאלות 
ובכ"ז אשמח לשמוע עוד..
אז "דעתי" היא שיש מוסר איפשהו בכל מצב... כי האדם הוא חלק אלוה... ומוכרח להיות משהו...
אבל זה מוסר עלוב מאד... אין מה להתפעל ממנו, למאמין יש אותו ברמה אחרת לגמרי.
אפשר לשאול למה את שואלת?
ז"א... השאלה היא בעצם אם יש מה להתפעל ממוסר כזה?
מה השאלה בסופו של דבר... סתם סקרנות?
אם אפשר, תודה
~א.לקשה לי להסביר מאיפה נבעה השאלה
אבל יש לציין שאני אוהבת לשאול ולהקשיב..
אולי זו התשובה 
גם גוי הוא חלק אלוה ממעל?
ומה פירוש מוסר חלקי?
מוסר זה לא מושג שאו יש אותו או שאין?
האם אפשר להגיד על מישהו שהוא מוסרי, אבל לא תמיד?
או שהוא מוסרי מעט?
אשמח להסבר 
(וכפי שיש הרבה מצבים והרבה שיקולים יש גם הרבה הכרעות שונות ונכונות.)
ככל שאדם פועל בהכרעותיו בהתאם ל"מוסר" - הרי שהוא מוסרי באותה מידה.
נראה לי שהמוסריות היא הכנה, מצע נכון, בשביל הנשמתיות - "חלק א-לוה ממעל" שתתגלה.
כמו כלי שאפשר למלא אותו.
בעל התניא משתמש בביטוי "חלק א-לוה ממעל" ביחס ל"נפש השנית שבישראל".
(אני לא בטוח שהמשמעות היא שאין בגוי "חלק א-לוה ממעל", ובכלל - מה המשמעות של זה?)
~א.להרב קוק אומר באורות הקודש: "המוסר לא יעמוד ללא מקורו"
בעיניי זה נשמע, שרק המאמין יכול לדבוק במוסר.
ואין מציאות כזו של מוסר, ללא אמונה.
לגבי מה המשמעות של זה..
אין לי מושג
.
אך לדעתי הפרשנות היא נפש אלוקית.
כמו שיש יצר הרע, ויצר טוב
כך יש נפש בהמית ונפש אלוקית
והנפש השנית היא נפש אלוקית.
השאלה היא אם צריך לפרשן זאת כך:
והנפש השנית, בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש..
או שמא: והנפש השנית בישראל, היא חלק אלוה ממעל ממש..
שהכוונה היא "והנפש השנית בישראל, היא"...
לא היה משהו מוקדם יותר?
כי אני די בטוח שגם גוי הוא דוקא כן חלק אלוה...
גם אם אצל גוי זה פחות ומעורפל יותר - גם הוא חלק. גם הוא נברא בצלם.
בקשר למוסר. גם גוי יכול להיות מוסרי לדעתי. כן. (או שלא הבנתי את שאלתך.)
"חלק א-לוה" הוא ביטוי הרבה יותר חריף, ממשי, שנוגע למקור ממש.
"בצלם" הוא ביטוי של דמיון, דימוי. לא ממש, אבל דומה...
אבל בזמנו התעסקתי קצת בתורת סלבודקא, למי שמכיר.
ודיברו שם הרבה על "חלק אלוק ממעל..." ועל "חביב אדם שנברא בצלם..." וכמדומני שאת החלקים האלה שייכו לאדם בכלל...
בכלל... ה' נפח באדם רוח חיים וכתוב "מדיליה נפח..."
זה מדבר על האדם הראשון. וזה קשור אם כן לכל אדם לכאורה, לא כך?
מוטיזכך היה זכור לי... צריך לבדוק שוב...
מביא את המימרא הזאת ע"מ להסביר איך הנפש האלוקית שבאדם היא חלק אלוקה ממעל.
כמו שאדם מנפח דבר כל שהוא, ולאחר הניפוח חלק ממנו(האויר) הופך להיות חלק מהדבר המנופח, כך ה' ית' "נפח" בנו נשמה, שהיא "חלק" ממנו ית' ממש.
ציטוט: "ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים ואתה נפחת בי וכמ"ש בזוהר מאן דנפח מתוכיה נפח פי' מתוכיותו ומפנימיותו שתוכיות ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכח" (תנייא ליקוטי אמרים פ"ב)
קודם כל כי זכור לי נוסח של "...מדיליה.."
וסתם משום מה זה זכור לי גם ממדרש.
)דינה ל.~ בהחלט, גם גוי הוא חלק אלוה ממעל. הוא רק לא בעל נשמה יהודית.
~ מוסר חלקי- אם הבנתי את דעתו של רב' מוטי- ישנן דרגות במוסר, היהודי מצווה, ע"י המצוות, לרמת מוסר ויחס לאדם/לסביבה/לבורא- שלא כל גוי חייב בהן. לכן רמת מוסריותו המתבקשת גבוהה.
זו ^ השמעת דעה. לאו דווקא שלי. בכל אופן, אין לי בשלוך דוגמא למצווה שמייצגת את זה, מצווה שלא חייב בה גוי.
~ ולא הבנתי את שאלתך השלישית, ברור שיכול להיות מישהו מוסרי אך לא תמיד.
אנחנו אנשים, בעלי מוזות ומצבי רוח. יכול להיות אדם בעל מזג חם וקוצר רוח, שברגעים של הארה אנושית במיחד, יהיה הכי סבלני ונחמד ומיטיב עם הסביבה- בעל מוסר.
זה לא "מוסר מעט", כיוון שהמוסר שלו- הוא מוסר. אין איך לבטלו. הוא פשוט... לא שם תמיד 
לא משנה במה האדם מאמין (כל עוד זה לא ברצחנות), כל עוד שהוא מאמין במשהו שגורם לו לרצות להתקדם בחיים, בעיקר מבחינה חברתית. וכמובן, יש הבדל בין אמונה לאמונה
![]()
![]()
השאלה היא האם מוסריות שלא נובעת מתוך תורה היא נצחית?
גם במצבים קשים המוסריות הזו תחזיק?
בא נלך על הקיצוניות, אוקי?
כולנו שמענו סיפורים מופלאים על נצחון הנפש היהודית את מזימות השטן הגרמני בזמן השואה. כל מיני סיפורי מסירות נפש- ויתור על קמצוץ אוכל בזמן דחוק ונואש, הסתרת ילד עזוב בזמן סכנה...
הידעת? גם הארמנים עברו סוג של שואה, רצח עם ממש, ע"י העות'מאנים הארורים. למה נראה לך ששם לא היו כאלה סיפורים של מסירות נפש למען שמירה על צלם אנוש, על מימוש ערך הרחמים? כי הם לא יהודים?
אז זהו- אני מתנגדת נחרצות לכך שחייבים "ניצוץ יהודי" או קשר לרבש"ע, ע"מ להיות אדם טוב בעל מוסריות איתנה.
וגם מוסריות שנובעת מאתיקה אנושית גרידא ולאו דווקא מהתורה- תחזיק היטב.
האם לדעתך, אם הבנתי נכון,
מוסר אנושי יכול להיות שווה למוסר אלוקי?
שניהם "מחזיקים טוב"
מובן לי (בלב, מעין קבלה, אמונה, איך שתקראי לזה) שמוסר שיונק מהתורה הוא אמיתי ושורשי יותר.
אבל לא מקובל עלי שמוסר של מישהו "סתמי"- אחד האדם- לא יהודי, שנוהג במוסר אנושי פשוט, שיונק... מעצם היות האדם אדם טוב ששואף לטוב ושומר על דרך מוסרית- יהיה פחות, או "לא יחזיק" ושאר אמרות משמיצות.
אם כוונתכם למערכת ערכים שאדם (או חברה) מייצר לעצמו ומתנהג לפיהם - אז כן, יש אנשים שהם מוסריים.
(אף על פי שאני לא בטוחה עד כמה אדם הוא תמיד מוסרי...)
אבל זה לא מוסר אבסולוטי (=מוחלט), אלא מוסר אישי שמתשנה לפי השקפת עולמו הסובייקטיבית של האדם...
ואכן אנו רואים הרבה התנגשויות מוסריות.
למשל - המתת חסד.
מוסרי או לא מוסרי? כל צד יכול לטעון על הצד שכנגדו שהוא לא מוסרי בעליל.
אז מהו מוסר?
ואיך קובעים אותו?
מוסר אבסולוטי הוא הוא אמונה.
עם זאת, בוודאי שאדם מטבעו הוא ישר, ויש לו חוש טבעי ובריא לטוב.
חובה, אבל פשוט חובה: "פלורליזם פנטיזם כלליות" (או בשם אחר שלו - "הקריטריון לאמת הקריטריון למוסר") של הרב יוסף קלנר.
בלי אמונה בה' האחר הוא רק קונסטרוקציה מולקולרית .
בלי אמונה בה' אין כלל ערך לערכים , הכל דיבורים כזה כאילו.
לא רק שאדם עלול להסתאב .
מראש אם יחשוב ללא אמונה אין יכולת שיגיע למסקנה שיש טוב ורע כשלעצמם.
הוא לא יוכל להגיע למסקנה שחובה לא להיגרר אחרי דחפים.
והרגוני על דבר אשתי יהיה פשוט וסביר !
המוסר לא יהיה שלם לענ"ד אפילו באף תחום ,זה לא אומר שלא ניתן לפגוש אנשים נחמדים,אבל זה לא המקום שאנחנו צריכים להגיע אליו.ואשריהם שזכו להגיע לרמתם המוסרית,אך בעז"ה שיזיכו להגדילה ולהרחיבה בכל התחומים בצורה ישרה וכפי המדרגה שראויה להם כיהודים.
(בה' מן הסתם כן?) אנחנו מכירים הרבה מאוד אתאיסטים מאוד מוסריים שידברו אמת שיעזרו לאנשים, ויחזירו אבדה לבעליה או את הדבר שקיבלו שלא בצדק, ויתרמו לארגוני צדקה ולחולים וכו' וכו' לא חסרים אנשים כאלה.
השאלה היא האם אדם יכול לעמוד בפיתוי גדול ככל שיהיה. והרי לכל אחד יש את החולשות שלו אחד לכסף אחד לכבוד אחד להצלחות ועוד. האם האדם המוסרי שעומד לבד עם מצפונו והפיתוי כל כך גדול בדבר הכי חשוב לו, לא יעגל פינות או יתרץ תירוצים כדי לעשות הנחות לעצמו?
ואלו המאמין שאומר "שויתי ה' לנגדי תמיד" וגם מרגיש כך באמת, עשוי להתגבר ולעמוד בפני כל פיתוי כי יש מעליו הציווי האלוקי.
אדם שמחזיר כי הוא מפחד... זה מוסר בעינייך?
(אני מניח שמבחינה מסויימת זה אכן מוסר. אולי אפילו מבחינות רבות וחשובות. אבל הדוגמה לא מוצלחת. לא הייתי מביא את אותו אחד שמחזיר בגלל פחד כדוגמה לעליונות המוסרית של המאמין)
אלא מתוך מחויבות לציווי האלוקי. אכן מי שמקיים מצוות בגלל פחד או כדי לקבל שכר, קיום המצוות שלו נחות יותר.
(את מחזיר האבדה הבאתי כדוגמה לאדם מוסרי גם אם אינו מאמין)
שימו צלב בובא לציון אנו אומרים :
ברוך אלוקינו
שבראנו לכבודו ( בריאת אדם הראשון , שנועד להיות אביהם ל מקבלי התורה אילולא החטא)\
והבדילנו מן התועים ( בחירת אברהם )
וחיי עולם נטע בתוכנו (נתינת התורה) .
במקביל חדברי רבי עקיבא בפרקי אבות :
חביב אדם שנברא בצלם ( אדם , בלשון יחיד , אדם הראשון , לא כתוב "בני אם ")
חביבין ישראל שנקראו בנים למקום ( אנו ולא אחרים בני אברהם , כי ביצחק ייקרא לך זרע)
חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה ( התורה). .
גוי יכול להיות כמובן בדרגא רוחנית גבוהה , וגוי שלומד תורה עדיף על כהן גדול עם הארץ ! וח"כ קרא עדיף על ציפי לבני .
וראה באריכות את שכתב שמואל דה אוזידה תלמיד האר"י בספרו "מדרש שמואל" שזה הפרוש.
~א.לאבל כהמשך
זכור לי איפשהו שגוי לא נקרא אדם..
מוכר?
אם כן, אפשר להסיק שאין בו צלם אלוה..
לא?
גוי הוא אדם כי הוא אדם. נורא פשוט.
אמנם מבחינות מסויימות הוא אולי איבד את המעלה הזאת -
אבל זה רק מבחינות מסויימות.
רק אם הוא מתגייר הוא מטמא.
( זו משמעות הקביעה בחז"ל : אדם כי יצות באוהל : אתם קרויים אדם ואין הגוי קרוי אדם" ).
כלומר אם גוי בתהליך הגיור מועד בירידה אל המקוה מרוצץ את מוחו ומת אינו מטמא אך אך טבע במים ומת הוא מטמא ! ( אני מסיק זאת ללא בדיקה של דיני הגיור, אודה למי שיאשר או יפריך) .
ברור ומובן מאליו שגוי אינו במעמד של חמור. עובדה: מגירים גוי וןאין מגירים חמור !
לענייני מעלה אישית אין להכליל . כבר נאמר "גוי תלמיד חכם עדיף על כהן גדול עם הארץ" .
האם יש מישהו רציני שלא יעדיף את הח"כ איוב קרא הגוי על פני האוסלואיד שמעון פרס היהודי ? .
גם חרבונא הגוי (לפי הפשט) זכור לטווב עדיף על היהודי טיבריוס יוליוס אלכסנדר שהיה היועץ הראשי , ואולי המפקד בשטח, ל של טיטוס, בעת המצור על ירושלים ואף בעת שריפת בית המקדש !
במחיר סיכון נפשם (ולא למען טובת הנאה)- לא מוסריים? לא נבראו בצלם?
אם כי יש פרשנים שהכלילו גם כאלה ( אך לא גויים סתם ובודאי שלא גויים רעים) ,
ויש רישעי ישראל שעל סמך זה מציגים ש "חביב אדם שנברא בצלם" הוא רק ערבי פעיל באש"ף או חמאס ואולו יהודי שמפריע להם - לא ! ויהודי שאוהב את ארצנו -לא !
מוסר כליות.. שאת זה יש לכל אדם!
הבעיה עם המשהו "רחב" הזה שזה יכול להיות הרבה תרבויות.. לצערנו הנאצים היו גם חברה רחבה משהו שסחפה אחריה
מיליונים מה עם המוסר שלהם?
ויש את העניין של "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך" את זה מלמדים לגויים כי הגויים מבינים
אני לא רוצה שיגנבו לי לכן אני לא אגנוב... בשונה מעם ישראל
"ואהבת לרעך כמוך.." תעשה עם רעך טובה! את זה המוסר האלוקי מלמד אותנו...
חוץ מיזה שמובא בגמרא אני לא בדיוק זוכר איפה מחילה
שא' שהלך עם חברו במדבר , והם הלכו לאיבוד אם לא' יש בקבוק מים יחיד וב' כבר מתחיל להתייבש
הם הלכו לאיבוד מסביבם רק דיונות אין שום דבר באופק!
במקרה כזה המוסר האלוקי אומר שאתה צריך להציל את עצמך קודם! שאתה תשרוד "ונשמרתם לנפשותיכם.."
(כמו כל דבר).
אם אתה יהודי דתי תפיסת המוסר היהודית תהיה תפיסתך ותפיסות שונות תיראנה לך "לא מוסריות" או "מעוותות" (וגם בתוך המאפיין הסוציאלי הזה מסתתרים מן הסתם עוד אין ספור תתי-אפיונים).
אם אתה מוסלמי דתי תפיסת המוסר המוסלמית תהיה תפיסתך ותפיסות שונות תיראנה לך "לא מוסריות" או "מעוותות" (וגם בתוך המאפיין הסוציאלי הזה מסתתרים מן הסתם עוד אין ספור תתי-אפיונים).
אם אתה נוצרי דתי תפיסת המוסר הנוצרית תהיה תפיסתך ותפיסות שונות תיראנה לך "לא מוסריות" או "מעוותות" (וגם בתוך המאפיין הסוציאלי הזה מסתתרים מן הסתם עוד אין ספור תתי-אפיונים).
וגם אם אתה אמריקאי-קפיטליסט-אתאיסט תפיסת המוסר המשפחתית/השכונתית/החברתיתההוליוודית/האישית (אם יש דבר כזה) תהיה תפיסתך ותפיסות שונות תיראנה לך "לא מוסריות או "מעוותות".
אני לא חושב שיש הבדל מהותי בין "מחה את זכר עמלק" של היהודים ל"מחה את זכר היהודי" של הנאצים. אלא אם כן "בעל התורה" יודה שזו מצווה דמגוגית.
בתגובתי הקודמת התייחסתי רק לסברה (האישית שלי) שבן אדם הקנאי לאותו שיוך חברתי המתיימר להקרא רוחני יקפיד יותר בשמירה על היסודות המוסריים של חברתו (כי הוא מאמין שיש מישהו שיעשה לו חשבון בסוף, גם אם עבירת המוסר תתרחש בחדר אטום).
(אם תגובה רדיקלית כזאת לא יכולה להתקבל בפורום זה - מחקו אותה ולא אשוב עוד לכתיבת דברי הבל אלה כאן.)
אבל...
בסופו של דבר יש אמת אחת! שכל אחד יאמין במה שהוא רוצה! אבל העולם נברא בדרך אחת!
אני מאמין בבורא עולם אדם אחר יאמין באבולוציה...
לפי שיטתי הדתית
מה זה אומר? שאם גנבו לך חולצה - אז זה לא בסדר! כולם מבינים את זה כולם מסכימים על זה!
לכן מי שגנב יצטרך להחזיר! האמת - היא לך גנבו - הוא גנב!
מכיוון שיש אמת אחת אז בהכרח חייבת להיות דרך אחת שצודקת... מוסר אחד, מוסר אלוקי!
אנחנו מאמינים בבריאת העולם, שיש טוב ורע, שאדם בא לעולם הזה רק בשביל לעבוד את ה' זאת אומרת שחייבים גם ללכת לפי מצוותיו! [תאמין או לא
הבסיס הוא האמונה - הנגזרת מוסר
זה לשיטת כופר [זה מאוד מוקצן לעומת דעתך אבל אם אין בסיס למוסר אז גם אין קיצון ]
אם היינו חיים בעולם של "אכול ושתה כי מחר תמות.." ולא היה בורא לעולם. מה שהיה קובע זה כוחי ועוצם ידי ולא שום תפיסה רחבה
מצווה דמגוגית לא ממש נראה לי בשביל לקיים את המצווה אתה צריך את כל העם ולא יחידים [אסור ליחיד להרוג ]
ואם העמלקי הולך לפי שבע מצות בני נח אסור לגעת בו! מחיית זכר עמלק היא בשביל הקב"ה לא איזה ספורט
אצל הנאצים ימח שמם זה היה לשם רצח! כי הוא יהודי! כל אזרח/ חייל יכל להרוג יהודי וזה
היה בסדר.... אצלם זה נבע מתוך שנאה גרידא...
וחשוב לשמוע את הדעה שלך צדיק!
יש גישות חילוניות (חוץ מככככל הדתיות שאינן היהדות שלך) שלא "מאמינות" ב"אכול ושתה כי מחר נמות" הדוניסטי. רובן, אני מניח.
כמו שיש חזירים למהדרין שקוראים לעצמם יראים וכך אכן נתפסים.
ומה הרווחת (מוסרית) בהשמדת-עם רק ע"י העם כולו ורק בגלל שאותו עם הוא אותו עם?
כמו שאמרתי יש אמת אחת! שהיא נגזרת של הקב"ה ואת קיומו אפשר להוכיח...
אתה צודק יש חברות חילוניות שלא מאמינות בזה
אלא רק באיך להיות עשיר , להתייחס לנשים כחפץ , אלימות כי זה כיף , לשתות אלכוהול , להיות חזק , להיות "מושלם"
בוא תסביר לי איך נתפסה החשיבה שבחורה צריכה להופיע בפרסומת לכל דבר! ממסטיק ועד מטוס
המוסר אצלהם הוא ערך" ממש קדוש אבל ממש " מקווה שאתה מאמין בזה...
[ואני לא מדבר על יחידים! אלא אני מדבר על תפיסה רחבה של כל אותה החברה!!]
יש דברים שאפשר להוכיח, יש עדים , יש "ראיות"
יש דברים שהתחילו ממעמד הר סיני... תבין לבד
למעשה...
מה שגם בחברות הללו עד לפני מאה שנה נחשב זנות של ממש, שפל מוסרי בזוי. - מוצג היום בפומבי. בפרסומות, ובבתי הקולנוע...
קשה להתייחס ברצינות לערכים של חברות שזנות היא עניין לגיטימי ומקובל בעיניהן.
לא סתם זנות. זנות בצוותא באולמות קולנוע... אנשים מכובדים...
קשה להתייחס ברצינות לערכים של זונות וזונים.
אכן. החברות הללו הדרדרו לשפל מוסרי שלא ייאמן. על גבול איבוד צלם אנוש.
היא פשוט שפלות אנושית איומה.
שמעוותת ומחריבה הכל. משהו כמעט טכני.
מה שאמרת על החברות הדתית הוא לא נכון.
מעניין אם כשהפדופילים יערכו מצעדי גאווה משלהם מישהו יתעורר
ויחשוב שוב על התפיסות הפוסט מודרניות ההזויות הללו...
עשה טובה. אל תגיב בשבת. ולו רק מתוך כבוד לאנשים פה.
תגיב במוצ"ש. שבת שלום.
האם זה לא נכון שאשתך תוכל ללכת בחברה דתית ספציפית עם חצאית בגזרה וסגנון מסוימים (שעומדים בכללי ההלכה) ואף אחד לא יסתכל עליה אך כשתלך בחברה דתית ספציפית אחרת יסתכלו עליה בעין עקומה?
ביום שהפדופילים יערכו מצעדי גאווה משלהם אני אתרגש עד עמקי נשמתי.
פדופיליה לכשעצמה אינה חטא. פדופיליה היא המשיכה עצמה. וכל עוד אתה מודע לעצמך ואחראי למעשיך - אשריך ולבי אתך.
וכמובן שיש כאן הרבה מה להאריך אך אכמ"ל.
לא הייתה לי הווא אמינא להגיב בשבת, וזה בלי קשר לעובדה ששמרתי אותה.
אין לזה שום קשר לפריצה המוחלטת של כל הגדרים בחברות הללו... ש"מאמינות בבריאות הנפש..."
אין שום כבוד לערכים של חברות שאין להם שום גבול מוסרי איתן וקבוע.
יש עוד נקודה. בניגוד לחברות שעליהן אתה מדבר - אצלנו הדתיים - הערכים הם בתורה. יש לנו ספר של ערכים.
ולכן אותם חזירים שנחשבים יראים לא מכתימים (מבחינה מסויימת אולי כן..) את הערכים שלנו.
הערכים שלנו הם קבועים ולא משתנים, לא אחרי זמן ולא מבחינת גיאוגרפיה.
אלו ערכים של טוב אמיתי ושל רע אמיתי.
לא של קשקשת חסרת תוכן שאיפשהו בתוכה נוצרה אשליה של ערכים...
האבסורד הזה של לקשקש הבלים מוחלטים ולצאת "נאור" עוד יוציא אותי יום אחד מדעתי...
דעתך זאת גרמה לי חלחלה ולליבי לידום לרגע.
איך אתה מגלה כזה קור רוח לגילוי פדופיליה?!
ואיזה מקום יש למודעות עצמית ו"אחריות למעשיך" (?!) בענין?
אוי, הדברים שלך הסעירו אותי.
מאוד פשוט: פדופיל הוא לא עבריין מין.
פדופיל מעצם הגדרתו הוא לא אנס. פדופיל הוא אדם, שיכול להיות אדם מאוד טוב, שמוצא עצמו נמשך לילדים.
כאן אפשר להוסיף עוד הרבה, אבל: אם הוא לא אנס ופגע באף אחד - הוא לא עבריין ויכול להיות שהוא צדיק גמור.
החברה הפכה את המושג פדופיליה לעבריינות מין.
ומה יועיל או ירגש מצעד גאווה של פדופילים?
שכל ההורים יסמנו אותם וירחיקו מהם את ילדיהם בכל מחיר?
"היציאה מהארון"? מה לעזאזל?!
ירגש אותי זה שקיימת בעולם דעה קצת פתוחה ולא מתלהמת ואנשים שמבינים את הדבר הפשוט שכתבתי בהודעתי הקודמת.
כנראה לא מעטים חוו את התופעה הזאת על בשרם או מבינים את השלכותיה ההרסניות על נפש האדם- כדי להפתח מחשבתית אליה.
גם רוב האנשים שנמשכים לילדים (ולא למבוגרים, "סטרייטים"/כאחד האדם) לא ישאירו את מאוויהם בגדר הפנטזיה בלבד (אני משער) ולכן הבהלה הגדולה סביב הענין.
ולכן- במה תבוא לידי ביטוי ההבנה/קבלה שלהם?
כי כמו בבעיות של חברות: אתה שומע רק על הפושעים.
אני לא יודע מספרים, אבל חשוב על זה, לעזאזל: תאר לך שאתה מגלה שאתה נמשך לילדים. זו אשמתך? זה הופך אותך מיידית לפושע? מאוד פשוט: לא.
קשה לי להאמין שאדם יחיה כנזיר ולא יפרוק איכשהו, מתישהו, על מישהו...
זה שאתה חווית את זה לא אומר כלום על "כולם".
אדם כזה מבחינתי הוא פצצה מתקתקת. מסוכן נורא. אולי יהיה אדם טוב, אבל אני לא אתן לו לשמרטף על ילדי.
ו"כולם" בני אדם.
וככה אני מחזיק מהם. ואני לא סומך במיוחד על יכולת ריסונם (ככה זה בעולמי.)
אף אחד לא ביקש ממך לתת להם לשמרטף על ילדיך.
רק אמרתי שלדון אותם למוות בגלל שהם רק נמשכים זה רצח.
מה היחס אחרי זה זה כבר עניין אחר.
אתה תארת התרגשות ורגשות וגישה חיוביים ביותר כלפי מפגן התארגנות של .... פדופילים.
החברה לא יכולה להכיל, סבורני, רגשות אהדה כלפי סטיה כה חריפה.
כלפי משהו שאם הוא יתפרץ- הלך על נפשו (וגופו) של הילד. פשוט כך.
כמו אדם, שמת על דם ורצח. בסוף הוא עוד עלול להתפרץ לאולם קולנוע ולממש במציאות את מה שספיידרמן מעולל על המסך, למשל...
לא יסמכו על אנשים כאלה. לא יתרועעו בקרבתם, ולא יתנו להם צ'אנס בעולם האמיתי ביננו ובין ילדינו.
תנסה לחשוב שני צעדים הלאה, ולתאר לי אותם, אחרי שתצפה בעדם ה....... מפזזת מתחת לחלון חדרך.
אני תיארתי התרגשות ורגשות וגישה חיוביים ביותר כלפי יכולת הכלה של רצונות (לבדם) של בני אדם שאינם באים מבחירתם.
תאר לעצמך שבא אליך רב חשוב ועובד ה' בכל לבב או חבר טוב, עילוי, ירא שמים ואדם טוב לב באמת ואומרים לך "שמע, אני חייב לגלות לך משהו: אני נמשך לילדים". מה תעשה? תחתוך להם את הגרון? מה תגיד להם? "תתאבדו"?
אם אני זוכר נכון - אומרים שבישראל חיים כ-70,000(!) פדופילים. אני מניח שרובם הגדול לא מממש את תאוותם. ואני בטוח שהרבה יותר מאחד מהם הם אנשים כאלה המתוארים בתחילת הפסקה - צדיקים ומודעים וישרים עם עצמם באמת שנלחמים בגזירה הזאת שנפלה עליהם.
אז כל ההתלהטות על המשיכה עצמה היא פשוט פשע (של החברה; לא של הקורבנות עצמם, כמובן).
האינסטינקט הראשוני שלי הוא אלם, וחיבוק. בעיקר כי אין לי מה לעשות או לומר בפועל...
אבל מעבר לזה- לעולם לא אסתכל עליהם באותה העין!
ולמה נראה לך שהם לא מממשים את תאוותם?
לדעתי- זה מיעוט שלא מעולל דבר.
לי מאוד ברור שקיימים מקרים, בהם הילד לא מדבר. גדל באשמה ואימה שהוא גרם להכל, שהוא אשם איכשהו, שהלך עליו אם הוא יגלה... והוא שותק. וכך לא מתגלה דבר. לך תדע.
תאמין לי, כיף לך שאתה מצליח לראות את הטוב בחברה הזאת. או מאמין בקיומה של תקנה בינהם.
:D
זה לא "החברה הזאת". אלה אנשים.
זה לא מאוד ברור שקיימים מקרים שהתקיפה לא מתגלה, זאת עובדה.
וגם אם תשעים אחוזים מהפדופילים הם עברייני מין (משהו שאני מאמין שרחוק מהמציאות) זה לא משנה לי את הגישה. ולך? (במשל החבר הצדיק, שהוא בעצם לא ממש משל)[זו שאלה רטורית].
לא מבין איך לא משנה לך את הגישה!
נו, אז הסטטיסטיק המדברת עליהם בעצמה. על ה-"אנשים" האלה.
וסלח לי, יש משהו טפשי שלא לשנות גישה מול עובדות איתנות כ"כ, שחובקות בחובן חיי אדם (לא פחות!) חיים של ילדים תמימים.
אבל אני גם... קצת כן מבין. יש בי צד קטן (רודף הצדק וההומאני) שכן רוצה לתת להם צ'אנס, כבוד ויחס הולם ורגיל.
מיד, כנגד, קם בי הצד הטראומטי, הזועם, הסולד והשונא. שרוצה...... (המחשבה נקטעה)
על איזה עובדות אתה מדבר? בינתיים לא שמעתי אף אחת שמלמדת משהו על "כל" אותה "חברה".
הדעה ה"מתירנית" שלי לא פוגעת באף צורה בחיים של ילדים תמימים. אם כבר להיפך: ברדיפת-המכשפות אחר המילה "פדופיליה" אנו לא עוזרים לאנשים טובים אך פדופילים להתמודד עם המצוקה שלהם ("מצוקה שלהם", כי הם מודעים וחרדים מהמסוכנות שבמצבם, ולא רוצים לממשה) ואף דוחפים אותם בצורה מסוימת לפשע. ע"ע אפקט פיגמליון.
סטייה צריכה להישאר במקומה. יש אנשים שנולדו נכים ויסבלו מכך כל חייהם. זה העולם. יש בעולם אנשים שהם עם בעיה. זה אכן מאד כואב. ואכן יש מה לדבר על כבוד ועל הבנה...
אבל לא בצורה של מצעדים. לא בצורה שמהללת את הסטייה.
וכנ"ל לגבי הקהילה הגאה...
זה עולם כל כך הפוך...
רק הזויי הפוסט מודרנה הצליחו ליצור מצב שבו מפארים, מתגאים ומבליטים סטייה.
עד כדי כך שהיום כל "אמן" שמכבד את עצמו - מוכרח לפתח נטיות הומולסביות כדי לכבוש את לב הקהל...
יבוא יום וכדי להתחבב על הקהל האמן ייאלץ לפרסם שהוא בעל נטיות פדופיליות.. (מרוסנות כמובן)
כבר היום משפחות חד הוריות הופכות לנורמה...
מחריבים את העולם, הורסים כל חלקה טובה...
המושג משפחה נהרס לגמרי... כל דבר טוב נחרב.
מישהו מוכרח לצרוח שזהו עיוות וטירוף.
ריבוי מלל לא מרשים אותי. מזמן הבנתי שהחכמה לא נמצאת במלל.
למרבה הצער רוב העולם מאמין במלל. ולכן אמרתי שאתה מסוכן.
מוטי,
[מצטערת. נמחק.]
= = =
[וזה בשרשור על מוסר. אוחח.]
שאין תפיסה...
אין איפה לאחוז??? תענה על השאלה אל תבטל אותה! דיברת על מוסר אז תענה..!!
מה מוסרי בעיניך בדיוק??? מה אתה חושב שהוא נאור ותרבותי?? בוא תשתף אותנו...
תאמין לי שבהינף אצבע על המקלדת אני אקטול במוחלטות גמורה את כל הנאורות שמשתקפת בשום דבר!
אנונימי תדבר תאכלס!
נקודה שמקודה שרצית להעביר!
בוא תיתן לנו לראות את עולמך התרבותי - ערכי ונדבר עליו!
היש בך האומץ?
חחח אחי אני יושב בנחת אני ממש לא מתפתל...
אם אתה באמת שואל שאלות כי אתה רוצה לדעת אתה יכול לפנות אליי בש"א
"וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי..." אנוכי עפר ואפר בתורה יש את כל התשובות...
לא קראתי את כל הדיון, ואני בטוחה שאם אקרא הייתי מגיבה לעניין וסוגרת את זה יפה.
אך בשל התנהגות ודיבור לא מוסרי, מקניט, מלכלך ומזלזל - הוא ננעל.
ננעל.
נבחן את המשפט שלך:
" אני לא חושב שיש הבדל מהותי בין "מחה את זכר עמלק" של היהודים ל"מחה את זכר היהודי" של הנאצים. אלא אם כן "בעל התורה" יודה שזו מצווה דמגוגית. "
ברור שאתה יוצא מהמסקנה המשתמעת שלך " זה בסדר למחות את היהודים" . נקודת המוצא שלך היא שיש סימטריה ערכית מוחלטת בין עם עמלק שפעל למען מחיית היהודים ,לבין העם היהודי שבכל שנותיו בגרמניה לא פעל כלל למחיית הגרמנים !
רק מנקודת מוצא זו אתה יכול להמשיך ולהשוות את התגובה לעמלק שהיו הראשונים לפעול בעד מחייתנו , לבין התגובה הגרמנית לזה שלא עשינו שום דבר להם !
שאר דבריך הם בלבול בין המונח מוסר שהיחינו שיפוט ערכי לגבי התנהגויות כשהערכיות נחשבת לעומדת בפני עצמה , לפחות לא תלוייה במקובלות חברתיות , לבין הפנמה של נורמות חלברתיות.
אתאיסט שנאמן לערכים איננו אתאיסט , הוא רק אומר כך. מה שכתבת שאתאיסט "הוא מאמין שיש מישהו שיעשה לו חשבון בסוף, גם אם עבירת המוסר תתרחש בחדר אטום" אומר שהאתאיסט מאמין במישהו שיעשה חשבון . כשהמישהו הזה איננו חלק מהמערכת הפיזיקלית המוכרת . כלומר הוא מאמין , גם אם לא מצהיר, במטה פיסיקה כל שהיא.
אני מסכיםפאתך רק בנקודה אחת : אתה ( אני לא כך) מייחס ערך לדברים בגלל שאתה אומר אותם.
אם לא היה ערך באמירתם (בעיניי, כמובן) לא הייתי טורח לכתוב אותם, גם אם הייתי ההוגה הנלהב של התפיסה הזאת.
אני בכלל לא נהנה מהתעסקות בנושאים האלה ומהיותי "פרובקטור" בהקשר זה, גם אם ריקני לטעמך.
בקשר לעמלק - קבלתי את ההבדל. רק שאם גזרת עם שלם לכליה בגלל... מוצאו, אז...
בשאר דבריי התייחסתי בנפרד הן למונח מוסר שהינו שיפוט ערכי לגבי התנהגויות (תוך תפיסה שאין דבר העומד בפני עצמו) והן להפנמה של נורמות חברתיות.
כנראה שלא תפסת את ההבדל. גם כי את "הוא מאמין שיש מישהו שיעשה לו חשבון בסוף, גם אם עבירת המוסר תתרחש בחדר אטום" ייחסתי רק לדתי (מאיזו דת שלא תהיה) המאמין. ואמרתי את זה בהקשר להפנמה החברתית.
נ.ב. "השאירו אותה כי היא חושפת כלום" - מעניין, אם כך, מה היה קורה אם היא הייתה חושפת משהו.
לטעמי התגובה לעם תוקפני היא רק לעם בכללותו , ומכאן הדין שאין דין מחיית עמלק חל על מי שפרש מעם עמלק ואינו מכליל עצמו בעם זה.
ואעבור לדמיון פראי במקצת . אני מניח שאתה לומד סוציולוגיה או אנטרופולוגיה לתואר ראשון , מכסימום מתרגל . ואתה עוד מייחס חשיבות לטכסטים של הספרים במקצועות האלה וחושב שאתה צריך להפיץ את ה'אמיתות הגדולות' תוך זלזול (לא מוצהר) באוביקטים של הלימוד. ברור שבעוד שנים מועטות תראה בכל זה אמצעי פרנסה בלבד.
יש מספיק מקום בעולם לכל השטויות והחליים שרק תרצה...
אמור את הדברים האלה שם.
השואלת היא יהודיה מאמינה. בניגוד אליך.
והיא שאלה שאלה ב"ראש יהודי".
אתה כתבת את זה כי אתה אכן פרובוקטור. אני לא אומר שאני לא פרובוקטור.
אבל תכל'ס אין שום טעם לכתוב כאן את דבריך.
הם לא קשורים לשאלה. שנשאלה ע"י יהודיה. שמעוניינת בתשובה ב"ראש יהודי".
לא בתשובות החולניות שכבר הספיקו להחריב לגמרי את העולם...
מה משנה במה הם בטוחים?
מה משנה ש"יש קול שמתנגד לאמירה..."?
אני משוכנע שכולם פה מודעים לכך שבכל העולם ובכל הדתות יש אנשים שמאמינים בלב שלם בדרכם. לא חידשת פה שום דבר לאף אחד.
הוא אתר דתי.
והיא התעניינה (לדעתי) בדעתנו שלנו, הגולשים הדתיים.
אבל אולי אתה לא סתם פרובוקטור. אני חוזר בי.
מדובר כאן בדיון תרבותי שהתפתח.
למרות שעדיף להשתדל להשתמש במילים קצת יותר נאותות.
האחד-התכונה המוסרית-השאיפה להגיע למצב מתוקן.
השני -המעשה המוסרי-לתקן את העולם.
השאיפה להגיע למצב מתוקן אינה תלויה באמונה, אלא שהגדרת המצב המתוקן תלויה באמונה.
מה שכן-ע"פ דעתי אדם שבאמת שם את מגמתו לעולם מתוקן-ה' יביא אותו אל האמונה-שהרי "ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים".
לגבי המעשה המוסרי-הוא כבר כן תלוי באמונה של האדם, כי בפועל אם הוא לא יודע לתקן,לא יעזור כמה שהוא רוצה לתקן, הוא יטעה ויקלקל.
ויעקב חי כי עם ישראל קיים
שמואל ב יב יג
שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.
נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》
צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).
וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,
הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.
הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.
מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.
"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג
בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.
גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל
"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")
על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)
כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.
ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.
(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)
"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"
לצדיקים כלל ישראלים.
לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)
אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.
בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה
לרבנים מהקבוצה של האומר 
זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.
בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.
לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.
גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.
גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.
# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם
דקה 18.50
אחרי חיפוש שעשיתי.
שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני
אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.
הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט
תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..
חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..
אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים
בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.
אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.
'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.
הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.
הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.
כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!
"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'
המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה
אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף
לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'
מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.
גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.
או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.
ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.
ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.
עושה אותו ע"ז.
כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז
קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...
כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.
או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)
ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"
ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל
לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף
אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם
הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.
רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.
למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?
אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?
שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.
אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).
גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.
יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?
בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).
ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.
אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)
שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא
על פי איזו גמרא במנחות?
הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?
לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז
איפה בגאונים?
שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו
"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.
איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?
אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.
'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.
'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"
"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?
כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ
הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז
כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.
זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.
ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).
ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.
הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.
ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש
ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.
ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.
אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש
ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית
ואסור להאריך בדבר פשוט
נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.
ומותר להכנס לבית כפירה
אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.
סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:
יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:
ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.
ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.
ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.
אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.
לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"
ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם
ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?
זה אמנם נתון לדיון
אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)
הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.
בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.
האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?
בוודאי שלא.
ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.
זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות
לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...
מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...
יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...
אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)
אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.
עם זה אני מסכים לגמרי.
אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.
בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.
בקיצור לא מבין את הטענה שלך.
המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.
המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.
קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,
לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.
אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?
(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)
אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל
אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.
השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.
לא אותו תיאור אותה התגלות אל.
אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.
לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.
בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".
אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.
כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן
(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)
איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!
ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.
אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..
הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.
גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.
זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.
זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.
אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.
והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.
ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.
ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?
האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?
לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.
עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.
קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.
לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר
הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם
מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.
אז אשאל כך:
מגילת תענית אל מול ספר מכבים
ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.
ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.
אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים
אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.
כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).
ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?
כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".
כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.
אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי
וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.
שעשית לאבותינו בימים ההם".
להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.
לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.
ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.
ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).
אתה האפיפיור?
תירגע עם הקביעות שלך.
או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?
אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות
האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?
לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.
עבר לאומי בנרטיב.
אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.
גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה
הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר
מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,
או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?
זו דוגמא אחת.
או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?
אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.
אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.
ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.
אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.
משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.
מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.
האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).
לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.
אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.
כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי
נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה
מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..
משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..
אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.
בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.
נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.
אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?
מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.
זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה
עבור מי שחדש כאן
וכבר טחנו את הנושא
הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?
כי גדלתי בבית מזרחי עתיק שהאמונה הייתה לחם חוקינו אבל ברבות השנים מצאתי גם הקשים לוגים לקיומו של הקב"ה.
כמתכנת היה לי חבר מתכנת שלא היה בעל אמונה ויהל איתי ויכוחים בנושא.אבל עדיין היינו חברים.
בשיחה האחרונה שוחחתי איתו כאיש מדע.
הצבעתי על הקו המנחה ברובו בהתרבות , הנמתח לרוב גם בין בני אדם, חיות וצומח. דיברתי איתו שמזרע קטן, מיקרוסקופי לעיתים צומח וגדלה בריאה שיודעת את תנאי המחייה שהיא צריכה. אם זה הצמחים, הם יודעים מה הרכב האדמה הדרוש להם לצמיחה מיטבית, מה הם צריכים לעשות בחורף כדי לשרוד, מה לעשות בכל רגע כאשר השמש משנה את כיוונה, כיצד לנהוג כאשר חסר מים( לסגור עלים לצמצם חשיפה) ועוד ושלא לדבר על גוף האדם והחי על המורכבות המופלאה שלו, ביצירה, בחשיבה, בהתפתחות, ועוד.
ואז אמרתי לו, זה לא הגיוני שזה מונח אמפירי שתכנה "אבולוציה" זה מנגנון וטכנולוגיה ביולוגית ושכך חייב להיות לה יוצר ובורא.
הוא השתתק ואמר "שאתה מציג את זה ככה זה נשמע נכון, אף פעם לא שמעתי איש טכנולוגי מציג את הבריאה".
אני לא מאמין שהוא גידל זקן ופאות אבל נגעתי בו.
מעבר לזה, תסתכלי על הבריאה, הטבע, ההרמוניה,זה לא משאיר לך ברירה אלא להאמין.ועוד