מכתב מאת האמא שהבריחה את בנה חולה הסרטן משניידריוקטנה

תעזרו לי בבקשה להציל את החיים של הבן שלי(מחר זה ח"ו יכול להיות גם הבן שלכם)
אני ש' אמא של מ' המתוק שלי בן השש שנתגלה אצלו גידול סרטני במוח. הוא עבר ניתוח מוצלח מאד להסרת הגידול בשלמותו, בשניידר. אני מודה לרופא המומחה מנתח היקר, שהציל את הבן שלי ונתן לנו אותו בחזרה במתנה. אם לא הוא, הוא היה ח"ו כבר לא בחיים.

למיטב ידיעתי, הנסמכת על מאמרים רבים, הנזק שטיפול כימותרפי עלול לגרום כרגע לבן שלי עולה בהרבה על התועלת. למרבה חרדתי, למרות בדיקת אם אר איי שהצביעה כי אין כל שארית סרטנית

במוח ובעמוד השדרה, מה שמצביע כי אין כל סכנה מיידית לחייו, האונקולוגים מתעקשים לתת לו טיפול כימותרפי דחוף.

שני מומחים בעלי שם עולמי מארה"ב, שקיבלו את תוצאות הממצא הפתולוגי ציינו כי יש צורך בחוות דעת נוספת, כיוון שעל פי הדוח הפתולוגי של שניידר לא ניתן לקבוע מהו הטיפול המתאים. רופאי בית חולים שניידר עדיין מתעקשים, בניגוד לדעתי ולדעת האבא של הילד, לתת לילד באופן בהול טיפול מונע שהסיכונים בו רבים. למרות שהרופאים בבי"ח שניידר מדברים על שמונים אחוזים שהבן שלי ישרוד את הטיפולים אני רואה את הסיכון של עשרים אחוז שהטיפולים הללו יהרגו את הבן שלי.
לצערי כל אדם שלישי (אין כאן דיוק במספרים אלא רצון להבהיר שמדובר בכמות) שאני פוגשת ברחוב מספר על מוות שנגרם כתוצאה מהכימותרפיה ולא מהסרטן, או מרשלנות רפואית כזאת או אחרת.עליי לציין שאין לי שום אמון ברופאים בשניידר שמלבד זה שהם ידועים בשתלטנות שלהם, הם מעולם לא הציגו את תוצאות הטיפול שלהם בילדים עם גידול כמו שהיה לבני. אני יודעת שהטיפולים שבית החולים מבצע הם גם למטרות מחקר. אני לא רוצה שיעשו על הבן שלי ניסויים!!!! הבן שלי הוא לא עכבר מעבדה!
לא רק שהם החליטו שהם יודעים מה הדבר הטוב ביותר בשביל הילד שלי הם גם העזו להכניס את רשות הרווחה ואת המשטרה לעניין.אני לא נאבקת כאן רק במאבק עבור הבן שלי. אני נאבקת גם עבור כל הילדים שמונעים מהם חופש בחירה רפואי, כי זה יכול לקרות ח"ו לכל אחד!לא יתכן שאנחנו האזרחים נהפוך לשפני ניסוי של הרופאים, כשאלה לא משלמים שום מחיר על הניסויים שהם מבצעים בנו, על רשלנות, או על טיפול שאיננו חפצים בו שהנזק שהוא גורם עולה פעמים רבות על התועלת.
ועכשיו הם דחפו אותי לפינה לעשות לו ניתוח של התקנת צינור בווריד מרכזי בגופו, שהוא אולי מיותר והתוצאות עלולות להיות קשות לבן שלי.

אני מאד דואגת לבן שלי. הבן שלי ילד יפה ומתוק וטוב מזג. כששואלים אותו מה שלומו, הוא תמיד אומר בחיוך באנגלית: "Good!" הוא ילד גיבור שמאפשר לצוות לדקור את ידיו ללא התנגדות ונושא את סבלו בדממה.הסיוט הגדול שלי זה לראות אותו שוכב במיטה, גוסס, קרח רזה וחיוור, וכאשר ישאלו אותו מה שלומו, הוא יענה בלחש גווע "Good!".

ידוע לי שבין הנזקים הקשים שעלולים ח"ו להיגרם מההקרנות יש פגיעה קוגנטיבית. מה יהיה על הילד החכם שלי? אני לא רוצה שיהפכו אותו לפגוע מוח!ואני לא רוצה שייגרם לגופו נזק שיעוות את צורתו בגלל ההקרנות האגרסיביות שהם רוצים להקרין על ראשו ועל עמוד השדרה שלו.וכל הפגיעה שעלולה לפגוע במערכת הראיה, ביכולת להביא ילדים לעולם, בבלוטת התריס, בשמיעה, בלב, בכליות, בכבד ולפגוע ביכולתו לגדול, ולכל האיברים שבגופו. ולהפכו לתלוי בתרופות על כל נזק שעלול להיגרם ח"ו.

מה בסך הכל אני מבקשת? לתת לבן שלי לפחות כמה ימים כדי לקבל חוות דעת נוספת של המומחים מארה"ב, ובזמן הזה לא לשקול להעביר אותו טיפול מסוכן שעלול להתברר אחר כך כמיותר וללא צורך. אל תפריעו לי להיות אמא של הבן שלי. אין עוד אף אחד בעולם שהילד הזה חשוב לו כמו שהוא חשוב לי!

תיכנסו לקבוצה שפתחתי למאבק ותעזרו לי להציל את הבן שלי https://www.facebook.com/groups/RescuersMoyse/?bookmark_t=group
וסיפורם של הורים שהבריחו את התינוקת שלהם בזמןיוקטנה
היום יומהולדת עשר לילדה שלי. בדיוק לפני עשר שנים היא נולדה למציאות של אורות נאון מאבקים וניכור. הרופאים חשבו שהיא לא תשרוד את הלידה. אח"כ אמרו שאם לא יכניסו חומרים כימיים לגוף שלה היא תמות תוך כמה ימים. כשניסינו לשאול אם יש משהו אחר שאפשר לעשות הרופאים בבי"ח שניידר, שם היא הייתה מאושפזת היו תמימי דעים עם הרופאים בהדסה וברמב"ם: "רק כימותרפיה זה הסיכוי היחידי שלה".

הרופא שלה אמר שיתנו לה טיפול קל שאולי היא בכלל לא תרגיש אותו. אבל לא רק שהיא הרגישה אותו, היא הייתה זקוקה לכל הכוח שהיה לה כדי לצאת ממנו בחיים. כשהרופאים שלה שהיום הם כבר נושאים בתואר פרופסור הודיעו לנו שעכשיו זה הזמן להתחיל בשנה של טיפולים "חטפנו" את התינוקת שהייתה בת חודש מביה"ח.

רגע תעצרו רגע. איך הורים יכולים לחטוף את התינוקת מבי"ח. מה התינוקת היא רכוש של בי"ח? היא שייכת לרופאים וההורים הם פיראטים סתומי עין שבאים לחטוף אותה מרשותם?

אז יותר נכון ברחנו איתה מביה"ח למקום אותוו אף אחד מהמשפחות והמלווים אותנו שהיו בטוחים שהרופאים יודעים תמיד הכי טוב לא הכיר. ואז, אחרי שהגיעה פקידת הסעד כדי לפגוש אותנו, ואחרי שהגענו לבית-משפט, גילינו שהדרישה שלנו לעמוד על זכותנו לקבוע איך לטפל בתינוקת שלנו היא לא כ"כ מופרעת.

אחרי שניתחנו את התינוקת שלנו בארה"ב אצל אותו מנתח שבארץ אמרו ש"רק פושע ינתח את התינוקת הזו". גם בארה"ב ניסו להתעקש ש"ליתר ביטחון" ניתן לתינוקת שלנו כימותרפיה "קלה". שהסיכוי לשרוד אחריה הוא תשעים אחוזים. (זאת אומרת שהסיכון למות כתוצאה ממנה הוא עשרה אחוזים- זה ברור נכון?) אבל אנחנו פשוט חזרנו לארץ ישראל כדי להחלים מהטראומה. ספק חוגגים את רגעי החופש ספק מתחבאים מפני הרופאים שעלולים לצוץ בכל רגע מעבר לפינה ולדרוש שנציית לנוהלים שלהם כמו כולם.

אז כאמור עברו כבר עשר שנים. לתינוקת שלנו שהפכה לנסיכה סמוקת לחיים ואסרטיבית נולדו עוד שלושה אחים, ובין לבין מדי פעם היו פונים אלינו הורים לילדים חולים שהגיעו אלינו דרך האתר שלנו או דרך הספר שפרסמנו. דרכם גילינו שהרופאים בשניידר לא שמעו עלינו או על האפשרות שגילינו להרפא ללא כימותרפיה.

מדי פעם הם כן היו זוכרים להכניס את התינוקת שלנו לסטטיסטיקות של המקרים שנרפאו בזכות הכימותרפיה שלהם. כאשר הורים לילדים עם אותה המחלה ברחו מהארץ אל אותו המנתח שאליו אנחנו פנינו, והוא ניתח את הילדה שלהם שהבריאה גם היא מהמחלה, הרופאים בשניידר שכחו גם מקיומם והמשיכו לספר שאפשר רק כימותרפיה......

ועכשיו אני מתפנק לי במיטה קצת תשוש, לא מרגיש כ"כ טוב. מתגעגע לילדים שיבואו עוד מעט ויחבקו אותי חיבוק גדול. ובאותו הזמן הילד מ' שוכב במחלקה בשניידר לאחר ששוטרים באו ולקחו אותו בכוח בגלל שההורים שלו החליטו שהם לא רוצים הקרנות למוח וכימותרפיה של שנה "ליתר ביטחון" למרות שלא מצאו שום שאריות של תאים סרטניים בגידול שהוצא לו מהראש ובבדיקת ה MRI.

בא לי לבכות בשבילו ובא לי לצרוח לברוח לעשות מה שצריך כדי שאותם אלים מודרניים חורצי גורלות יעזבו אותו ואת ההורים שלו בשקט ויתנו להם להחליט בלי אקדח שמכוון לרקותיהם. כי אתמול זה הייתי אני היום זה הם אבל די ברור שאם זה יימשך ככה מחר אלה יהיו אתם.

אז בואו תשתפו תשתתפו. תעשו מה שאתם יכולים כדי להראות לילד מ' ולהורים שלו שהם לא לבד. בואו נחזיר את הכוח לידינו. נאפשר לרופאים לחזור לעסוק בריפוי במקום בפוליטיקה ורדיפות. ואז אולי גם חברות התרופות ייזכרו שתפקידם הוא לעזור בריפוי ולא להנפיק את עצמם בבורסה, כשבדרך הם רומסים גופות של מי שהיו פעם בני אדם חיים ושמחים.
יוקטנה-יש מצב לאיזה תימצות למי שאין לו פייסבוק?חילזון 123

 

הנה הכתבה מערוץ 7יוקטנה

/News/News.aspx/247566

מצחיקהחילזון 123

הלינק לא עובד אבל מן הסתם זה אותה הכתבה הגרועה מהשירשור הזה-

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t492413#5637201

 

התכוונתי ש- נתת לינק לדף בפייסבוק, השאלה אם יש שם משהו פרודוקטיבי נוסף חוץ מהסיפור (איך לעזור וכו')

אה הבנתי יוקטנה

בדף פייסבוק היא לפעמים כותבת כשהיא צריכה עזרה מסויימת (למשל, פעם חיפשו מידע על אחוזי הצלחה בבתי חולים בארה"ב, לפעמים מזכירים שהיא תשמח לקבל מבקרים עם ארוחה ביתית טבעונית...). אם את לא מחוברת לפייסבוק, אז לא נורא גם פשוט להפיץ את הסיפור זה טוב.

ליוקטנה - אני מכירה מישהיאמא אצבעונית

שהיא מטפלת בשיטות רפואה אלטרנטיבית.

היא טוענת שתזונה בריאה יכולה לעזור גם במקרה של מחלות כה קשות

אם את חושבת שהאם תהיה מעוניינת להתייעץ איתה, אשמח לתת לה את הפרטים שלה באישי.

 

לגבי הסיפור העצוב: רופאים לפעמים מצליחים להציל חיים, אך לפעמים הם גם מאבדים את האנושיות, והפרוטוקולים מחשיכים להם את עיניים

התחום של התזונה כבר מכוסה אצלה היטב - תודה!יוקטנה

ותודה על המילים הטובות...

צריך מאוד להיזהראנונימי (פותח)

כשמפרסמים דבר כזה שנוי במחלוקת.

יכול להיות שבמקרה הזה הרופאים טעו, ובעוד מקרים רבים אחרים צדקו וילדים לא שרדו.

השערה מושכלת, לא בדקתי סטטיסטיקות.

 

שלא יקרה מצב של תופעת העדר בגלל הדברים האלה ח"ו.

 

מאז שהתקדמה הרפואה, תוחלת החיים עלתה לאין ערוך, ואנשים ניצלים בזכות טיפולים רפואיים

ממחלות שלא ניצלו בהם כשנתנו עשבים.

 

האנטי הזה של האימהות ה"טבעיות" כלפי הממסד הרפואי, כאילו הוא עושה ניסויים על ילדים

וכאילו הוא מושחת ומרושע, הוא עוול לאנשים שעושים ימים כלילות על מנת לרפא חולים בע"ה.

רובם היו יכולים להרוויח הרבה יותר כסף עם הנתונים שלהם, ולעבוד הרבה פחות קשה.

אחוז קטן נהיה מיליונר מרפואה פרטית, רוב הרופאים הם רופאים במערכת הציבורית,

ובתחומים לא "זוהרים" שאפשר לעשות איתם הון ב"פרטי".

דיי כבר עם הדה-לגיטימציה לבתי חולים. נכון שלא תמיד הכל 100%, אבל זה רחוק מלהיות כל כך רע.

 

רפואה שלימה.אנונימי (פותח)

מעטים האנשים שנרפאו מסרטן בדרך "טבעית".

ולא כדאי לפרסם סיפור כזה ולעודד הברחות ילדים חולי סרטן מבית החולים.

במיוחד שלא ברור האמנזה הרפואית.

צריך לתת אמון ברופאים שעושים עבודת קודש

עוד דבר מוזר שהאמא דואגת על פגיעה קוגנטיבית , בעוד היא צריכה לדאוג על חייו.

מחלת הסרטן, היא מסוכנת ופה עומדים חיי הילד על כף המאזנים.

האמא אינטיליגנטית ביותר ולמדה היטב את הנושאיוקטנה

אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל יש אנשים שחושבים אחרת, ויש אנשים שמגדלים ילדיהם אחרת.

זכותו הטבעית של האדם לגדל את ילדיו לפי ראות עיניו, ואם היא החליטה שהסיכוי הטוב לחייו הוא במקום אחר, צריך לאפשר לה לנהוג לפי החלטתה.

 

 

מה שכתבת לא קשור לסיפור הזהטוב בבית

א. הם עשו ניתוח והגידול הוסר, ובבדיקה אף התברר שלא הושארו שאריות

ב. לטיפול כימוטרפי יש תופעות לוואי קשות, ההורה אף חותם על כך שהוא מודע לזה. (קשות זה לא רק קוגנטיביות, זה שלל של דברים, וגם מוות).

ג. הבקשה שלה הוא להמשך הטיפול, לאחר שלא נשארו בניתוח שאריות - זוהי בקשה כל כך הגיונית - למה לסכן את הגוף בטיפול שבאחוזים מסויימים אף יכול להרוג, כאשר אין שאריות, ויש טיפול אחר בעל הוכחות בשטח??

ד. לגבי אמון ברופאים - מניסיוני האישי, לאחר שהרגשתי שפן ניסויים, לאחר 3 ניתוחים שלא הצליחו - אני מעריכה מאוד את הרופאים, יודעת שרובם ככולם עושים עבודת קודש מבחינתם, אך גם הם לא יודעים הכל, טועים, מוטים לכיוון אחד ולא משתמשים ברפואה אלטרנטיבית שלפעמים היא זו שיכולה להציל את המצב, ולעיתים גם שיקולים זרים מנחים אותם. 

על כן המסקנה שלי היא תמיד לברר, לשאול בעצמי את השאלות, ללמוד ולהתעניין, לקבל חוות דעת נוספת. זה גם מה שהאמא הזאת עשתה והתשובות לא עודדו אותה (הודו בפניה על אחוז סיכויים שילדה לא ישרוד בגלל הטיפולים).

 

כל מה שכתבתי אינו בסתירה למה שכתבת - אלא מתוך ידע על מה שקורה במקרה זה. חבל לי שאנשים משתמשים בסיסמאות במקום להקשיב בצורה פתוחה. כמו כן אני תמהה על ערוץ 7 שבחר לא להזכיר שעברו ניתוח. בכך לדעתי נקטו גישה מסויימת של הצגת הדברים. העניין הזה מעורר בי מחשבה מדוע הציבור הדתי כה ממושמע למערכת, גם כשנכון לעשות ההיפך ולהוקיע אי מוסריות לדוגמא. 

אני חושבת שהדיון הוא לא האם ההחלטה נכונה או לאחילזון 123

ומה השיקולים לכאן ולכאן - אלא מי מחליט.

אין שום סיבה שמישהו יחליט בישבילי (או לאלו שבאחריותי) האם לקבל טיפול או לא. בישביל זה מבקשים הסכמה וחתימה לפני כל פרוצדורה רפואית.

בטח שיש סיבהאלעד

ע"פ ההלכה ולהבדיל ע"פ החוק

אסור לאדם להזיק לעצמו או למי שתחת אחריותו

 

לכן, לעיתים קרובות החתימה בתחילת ההתערבות הרפואית אינה נצרכת אלא נועדה לשם "כיסוי" נוסף בלבד, מה גם שלא כל פעולה מחייבת את החתמת המטופל/הוריו

"מכאן שניתנה רשות לרפא"מאמע צאדיקה

לא, זה לא מובן מאליו שיש לנו רשות משמיים לרפא

וזה לא מובן מאליו שיש לרופאים רשות לעשות הליכי טיפול רפואי- למי שמתנגד

 

כפי הפרטים שנראים פה (שהוצגו בהודעה הפותחת בשירשור) נראה שהרופאים מועלים בתפקידם להיות שליחים, וחושבים שהם בעלי הבית

 

 

 

 

יוקטנה- שם הילד בשביל תפילות- יש לך אולי?

אם לילד חולה סרטןמכל הלבאחרונה

כאם לילד חולה סרטן ממליצה בחום לפנות לרב פירר לקבלת חוות דעת מקצועית.

רפואה שלימה ומהירה מן השמים!

מחפשת בכל הארץ בית ספר טוב לבת שלי בכיתה ח'צמאה

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

לפני שאת רצה לחפש לה מסגרתמשה

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

גם אני אציע לבדוק קודם לעומק מה הילדה צריכהמתואמת

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

מצטרפת לנאמרמתיכון ועד מעון

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

אני רק חיבוק גדול, שולחת כוחות ותפילות ❤️!!!קמה ש.

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

אל תמהרי לקבוע מסמרות. יש לי ניסיון עם זה.די שרוט

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

אנחנו מטופלים גם עם פסיכאטרית וגם פסיכולוגיתצמאה

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

לא קל. מצב מוכר. אנו מתייחסים לזה ככפרת עוונותאורין

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

מה הצוות החינוכי והטיפולי ממליץ?מתיכון ועד מעון

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינויaibrainora

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

מסגרת חדשה מהשנה מעולה בדולב.very emportant

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

תיכון גלvery emportantאחרונה

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונaibrainora

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

עשיתי את הסגולה של רבי מתיא בן חרש ונושעתישאלונת קטנטונת

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

ואואוריןאחרונה

מה עושים בשמחת תורהוהוא ישמיענו

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

תעתיק את השאלה לפורום נשואים טרייםזמירות

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תודה שהגבתוהוא ישמיענואחרונה

מחפש המלצה לפסיכולוגית דתיה למבוגרים טובה ומוכשרתמעל ההר

איזה אזור?אריק מהדרוםאחרונה

ילדה שמפחדת לקרואזאת שלצידך

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

אם יש לה נפש רגישהמשה

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

תביאי לה ספרים אחריםxmasterxאחרונה

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

לא יודע אם זה קשור לפה אבל ננסה מה יש להפסידראובן255

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

ייעוץ אי זוגי - פריקה והתייעצותדון מנואל

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.

 

ממליצה לך לכתוב את זה בפורום נשואים טרייםיעל מהדרום
לק"י

הוא יותר פעיל.


בהצלחה!!

לגיטימי לגמרי...ד.אחרונה
ייעוץ אמור לגרום לשני הצדדים להרגיש בנוח.

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.


יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.


כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.


אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.


לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.


אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...