מכתב מאת האמא שהבריחה את בנה חולה הסרטן משניידריוקטנה

תעזרו לי בבקשה להציל את החיים של הבן שלי(מחר זה ח"ו יכול להיות גם הבן שלכם)
אני ש' אמא של מ' המתוק שלי בן השש שנתגלה אצלו גידול סרטני במוח. הוא עבר ניתוח מוצלח מאד להסרת הגידול בשלמותו, בשניידר. אני מודה לרופא המומחה מנתח היקר, שהציל את הבן שלי ונתן לנו אותו בחזרה במתנה. אם לא הוא, הוא היה ח"ו כבר לא בחיים.

למיטב ידיעתי, הנסמכת על מאמרים רבים, הנזק שטיפול כימותרפי עלול לגרום כרגע לבן שלי עולה בהרבה על התועלת. למרבה חרדתי, למרות בדיקת אם אר איי שהצביעה כי אין כל שארית סרטנית

במוח ובעמוד השדרה, מה שמצביע כי אין כל סכנה מיידית לחייו, האונקולוגים מתעקשים לתת לו טיפול כימותרפי דחוף.

שני מומחים בעלי שם עולמי מארה"ב, שקיבלו את תוצאות הממצא הפתולוגי ציינו כי יש צורך בחוות דעת נוספת, כיוון שעל פי הדוח הפתולוגי של שניידר לא ניתן לקבוע מהו הטיפול המתאים. רופאי בית חולים שניידר עדיין מתעקשים, בניגוד לדעתי ולדעת האבא של הילד, לתת לילד באופן בהול טיפול מונע שהסיכונים בו רבים. למרות שהרופאים בבי"ח שניידר מדברים על שמונים אחוזים שהבן שלי ישרוד את הטיפולים אני רואה את הסיכון של עשרים אחוז שהטיפולים הללו יהרגו את הבן שלי.
לצערי כל אדם שלישי (אין כאן דיוק במספרים אלא רצון להבהיר שמדובר בכמות) שאני פוגשת ברחוב מספר על מוות שנגרם כתוצאה מהכימותרפיה ולא מהסרטן, או מרשלנות רפואית כזאת או אחרת.עליי לציין שאין לי שום אמון ברופאים בשניידר שמלבד זה שהם ידועים בשתלטנות שלהם, הם מעולם לא הציגו את תוצאות הטיפול שלהם בילדים עם גידול כמו שהיה לבני. אני יודעת שהטיפולים שבית החולים מבצע הם גם למטרות מחקר. אני לא רוצה שיעשו על הבן שלי ניסויים!!!! הבן שלי הוא לא עכבר מעבדה!
לא רק שהם החליטו שהם יודעים מה הדבר הטוב ביותר בשביל הילד שלי הם גם העזו להכניס את רשות הרווחה ואת המשטרה לעניין.אני לא נאבקת כאן רק במאבק עבור הבן שלי. אני נאבקת גם עבור כל הילדים שמונעים מהם חופש בחירה רפואי, כי זה יכול לקרות ח"ו לכל אחד!לא יתכן שאנחנו האזרחים נהפוך לשפני ניסוי של הרופאים, כשאלה לא משלמים שום מחיר על הניסויים שהם מבצעים בנו, על רשלנות, או על טיפול שאיננו חפצים בו שהנזק שהוא גורם עולה פעמים רבות על התועלת.
ועכשיו הם דחפו אותי לפינה לעשות לו ניתוח של התקנת צינור בווריד מרכזי בגופו, שהוא אולי מיותר והתוצאות עלולות להיות קשות לבן שלי.

אני מאד דואגת לבן שלי. הבן שלי ילד יפה ומתוק וטוב מזג. כששואלים אותו מה שלומו, הוא תמיד אומר בחיוך באנגלית: "Good!" הוא ילד גיבור שמאפשר לצוות לדקור את ידיו ללא התנגדות ונושא את סבלו בדממה.הסיוט הגדול שלי זה לראות אותו שוכב במיטה, גוסס, קרח רזה וחיוור, וכאשר ישאלו אותו מה שלומו, הוא יענה בלחש גווע "Good!".

ידוע לי שבין הנזקים הקשים שעלולים ח"ו להיגרם מההקרנות יש פגיעה קוגנטיבית. מה יהיה על הילד החכם שלי? אני לא רוצה שיהפכו אותו לפגוע מוח!ואני לא רוצה שייגרם לגופו נזק שיעוות את צורתו בגלל ההקרנות האגרסיביות שהם רוצים להקרין על ראשו ועל עמוד השדרה שלו.וכל הפגיעה שעלולה לפגוע במערכת הראיה, ביכולת להביא ילדים לעולם, בבלוטת התריס, בשמיעה, בלב, בכליות, בכבד ולפגוע ביכולתו לגדול, ולכל האיברים שבגופו. ולהפכו לתלוי בתרופות על כל נזק שעלול להיגרם ח"ו.

מה בסך הכל אני מבקשת? לתת לבן שלי לפחות כמה ימים כדי לקבל חוות דעת נוספת של המומחים מארה"ב, ובזמן הזה לא לשקול להעביר אותו טיפול מסוכן שעלול להתברר אחר כך כמיותר וללא צורך. אל תפריעו לי להיות אמא של הבן שלי. אין עוד אף אחד בעולם שהילד הזה חשוב לו כמו שהוא חשוב לי!

תיכנסו לקבוצה שפתחתי למאבק ותעזרו לי להציל את הבן שלי https://www.facebook.com/groups/RescuersMoyse/?bookmark_t=group
וסיפורם של הורים שהבריחו את התינוקת שלהם בזמןיוקטנה
היום יומהולדת עשר לילדה שלי. בדיוק לפני עשר שנים היא נולדה למציאות של אורות נאון מאבקים וניכור. הרופאים חשבו שהיא לא תשרוד את הלידה. אח"כ אמרו שאם לא יכניסו חומרים כימיים לגוף שלה היא תמות תוך כמה ימים. כשניסינו לשאול אם יש משהו אחר שאפשר לעשות הרופאים בבי"ח שניידר, שם היא הייתה מאושפזת היו תמימי דעים עם הרופאים בהדסה וברמב"ם: "רק כימותרפיה זה הסיכוי היחידי שלה".

הרופא שלה אמר שיתנו לה טיפול קל שאולי היא בכלל לא תרגיש אותו. אבל לא רק שהיא הרגישה אותו, היא הייתה זקוקה לכל הכוח שהיה לה כדי לצאת ממנו בחיים. כשהרופאים שלה שהיום הם כבר נושאים בתואר פרופסור הודיעו לנו שעכשיו זה הזמן להתחיל בשנה של טיפולים "חטפנו" את התינוקת שהייתה בת חודש מביה"ח.

רגע תעצרו רגע. איך הורים יכולים לחטוף את התינוקת מבי"ח. מה התינוקת היא רכוש של בי"ח? היא שייכת לרופאים וההורים הם פיראטים סתומי עין שבאים לחטוף אותה מרשותם?

אז יותר נכון ברחנו איתה מביה"ח למקום אותוו אף אחד מהמשפחות והמלווים אותנו שהיו בטוחים שהרופאים יודעים תמיד הכי טוב לא הכיר. ואז, אחרי שהגיעה פקידת הסעד כדי לפגוש אותנו, ואחרי שהגענו לבית-משפט, גילינו שהדרישה שלנו לעמוד על זכותנו לקבוע איך לטפל בתינוקת שלנו היא לא כ"כ מופרעת.

אחרי שניתחנו את התינוקת שלנו בארה"ב אצל אותו מנתח שבארץ אמרו ש"רק פושע ינתח את התינוקת הזו". גם בארה"ב ניסו להתעקש ש"ליתר ביטחון" ניתן לתינוקת שלנו כימותרפיה "קלה". שהסיכוי לשרוד אחריה הוא תשעים אחוזים. (זאת אומרת שהסיכון למות כתוצאה ממנה הוא עשרה אחוזים- זה ברור נכון?) אבל אנחנו פשוט חזרנו לארץ ישראל כדי להחלים מהטראומה. ספק חוגגים את רגעי החופש ספק מתחבאים מפני הרופאים שעלולים לצוץ בכל רגע מעבר לפינה ולדרוש שנציית לנוהלים שלהם כמו כולם.

אז כאמור עברו כבר עשר שנים. לתינוקת שלנו שהפכה לנסיכה סמוקת לחיים ואסרטיבית נולדו עוד שלושה אחים, ובין לבין מדי פעם היו פונים אלינו הורים לילדים חולים שהגיעו אלינו דרך האתר שלנו או דרך הספר שפרסמנו. דרכם גילינו שהרופאים בשניידר לא שמעו עלינו או על האפשרות שגילינו להרפא ללא כימותרפיה.

מדי פעם הם כן היו זוכרים להכניס את התינוקת שלנו לסטטיסטיקות של המקרים שנרפאו בזכות הכימותרפיה שלהם. כאשר הורים לילדים עם אותה המחלה ברחו מהארץ אל אותו המנתח שאליו אנחנו פנינו, והוא ניתח את הילדה שלהם שהבריאה גם היא מהמחלה, הרופאים בשניידר שכחו גם מקיומם והמשיכו לספר שאפשר רק כימותרפיה......

ועכשיו אני מתפנק לי במיטה קצת תשוש, לא מרגיש כ"כ טוב. מתגעגע לילדים שיבואו עוד מעט ויחבקו אותי חיבוק גדול. ובאותו הזמן הילד מ' שוכב במחלקה בשניידר לאחר ששוטרים באו ולקחו אותו בכוח בגלל שההורים שלו החליטו שהם לא רוצים הקרנות למוח וכימותרפיה של שנה "ליתר ביטחון" למרות שלא מצאו שום שאריות של תאים סרטניים בגידול שהוצא לו מהראש ובבדיקת ה MRI.

בא לי לבכות בשבילו ובא לי לצרוח לברוח לעשות מה שצריך כדי שאותם אלים מודרניים חורצי גורלות יעזבו אותו ואת ההורים שלו בשקט ויתנו להם להחליט בלי אקדח שמכוון לרקותיהם. כי אתמול זה הייתי אני היום זה הם אבל די ברור שאם זה יימשך ככה מחר אלה יהיו אתם.

אז בואו תשתפו תשתתפו. תעשו מה שאתם יכולים כדי להראות לילד מ' ולהורים שלו שהם לא לבד. בואו נחזיר את הכוח לידינו. נאפשר לרופאים לחזור לעסוק בריפוי במקום בפוליטיקה ורדיפות. ואז אולי גם חברות התרופות ייזכרו שתפקידם הוא לעזור בריפוי ולא להנפיק את עצמם בבורסה, כשבדרך הם רומסים גופות של מי שהיו פעם בני אדם חיים ושמחים.
יוקטנה-יש מצב לאיזה תימצות למי שאין לו פייסבוק?חילזון 123

 

הנה הכתבה מערוץ 7יוקטנה

/News/News.aspx/247566

מצחיקהחילזון 123

הלינק לא עובד אבל מן הסתם זה אותה הכתבה הגרועה מהשירשור הזה-

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t492413#5637201

 

התכוונתי ש- נתת לינק לדף בפייסבוק, השאלה אם יש שם משהו פרודוקטיבי נוסף חוץ מהסיפור (איך לעזור וכו')

אה הבנתי יוקטנה

בדף פייסבוק היא לפעמים כותבת כשהיא צריכה עזרה מסויימת (למשל, פעם חיפשו מידע על אחוזי הצלחה בבתי חולים בארה"ב, לפעמים מזכירים שהיא תשמח לקבל מבקרים עם ארוחה ביתית טבעונית...). אם את לא מחוברת לפייסבוק, אז לא נורא גם פשוט להפיץ את הסיפור זה טוב.

ליוקטנה - אני מכירה מישהיאמא אצבעונית

שהיא מטפלת בשיטות רפואה אלטרנטיבית.

היא טוענת שתזונה בריאה יכולה לעזור גם במקרה של מחלות כה קשות

אם את חושבת שהאם תהיה מעוניינת להתייעץ איתה, אשמח לתת לה את הפרטים שלה באישי.

 

לגבי הסיפור העצוב: רופאים לפעמים מצליחים להציל חיים, אך לפעמים הם גם מאבדים את האנושיות, והפרוטוקולים מחשיכים להם את עיניים

התחום של התזונה כבר מכוסה אצלה היטב - תודה!יוקטנה

ותודה על המילים הטובות...

צריך מאוד להיזהראנונימי (פותח)

כשמפרסמים דבר כזה שנוי במחלוקת.

יכול להיות שבמקרה הזה הרופאים טעו, ובעוד מקרים רבים אחרים צדקו וילדים לא שרדו.

השערה מושכלת, לא בדקתי סטטיסטיקות.

 

שלא יקרה מצב של תופעת העדר בגלל הדברים האלה ח"ו.

 

מאז שהתקדמה הרפואה, תוחלת החיים עלתה לאין ערוך, ואנשים ניצלים בזכות טיפולים רפואיים

ממחלות שלא ניצלו בהם כשנתנו עשבים.

 

האנטי הזה של האימהות ה"טבעיות" כלפי הממסד הרפואי, כאילו הוא עושה ניסויים על ילדים

וכאילו הוא מושחת ומרושע, הוא עוול לאנשים שעושים ימים כלילות על מנת לרפא חולים בע"ה.

רובם היו יכולים להרוויח הרבה יותר כסף עם הנתונים שלהם, ולעבוד הרבה פחות קשה.

אחוז קטן נהיה מיליונר מרפואה פרטית, רוב הרופאים הם רופאים במערכת הציבורית,

ובתחומים לא "זוהרים" שאפשר לעשות איתם הון ב"פרטי".

דיי כבר עם הדה-לגיטימציה לבתי חולים. נכון שלא תמיד הכל 100%, אבל זה רחוק מלהיות כל כך רע.

 

רפואה שלימה.אנונימי (פותח)

מעטים האנשים שנרפאו מסרטן בדרך "טבעית".

ולא כדאי לפרסם סיפור כזה ולעודד הברחות ילדים חולי סרטן מבית החולים.

במיוחד שלא ברור האמנזה הרפואית.

צריך לתת אמון ברופאים שעושים עבודת קודש

עוד דבר מוזר שהאמא דואגת על פגיעה קוגנטיבית , בעוד היא צריכה לדאוג על חייו.

מחלת הסרטן, היא מסוכנת ופה עומדים חיי הילד על כף המאזנים.

האמא אינטיליגנטית ביותר ולמדה היטב את הנושאיוקטנה

אני יודעת שזה נשמע מוזר, אבל יש אנשים שחושבים אחרת, ויש אנשים שמגדלים ילדיהם אחרת.

זכותו הטבעית של האדם לגדל את ילדיו לפי ראות עיניו, ואם היא החליטה שהסיכוי הטוב לחייו הוא במקום אחר, צריך לאפשר לה לנהוג לפי החלטתה.

 

 

מה שכתבת לא קשור לסיפור הזהטוב בבית

א. הם עשו ניתוח והגידול הוסר, ובבדיקה אף התברר שלא הושארו שאריות

ב. לטיפול כימוטרפי יש תופעות לוואי קשות, ההורה אף חותם על כך שהוא מודע לזה. (קשות זה לא רק קוגנטיביות, זה שלל של דברים, וגם מוות).

ג. הבקשה שלה הוא להמשך הטיפול, לאחר שלא נשארו בניתוח שאריות - זוהי בקשה כל כך הגיונית - למה לסכן את הגוף בטיפול שבאחוזים מסויימים אף יכול להרוג, כאשר אין שאריות, ויש טיפול אחר בעל הוכחות בשטח??

ד. לגבי אמון ברופאים - מניסיוני האישי, לאחר שהרגשתי שפן ניסויים, לאחר 3 ניתוחים שלא הצליחו - אני מעריכה מאוד את הרופאים, יודעת שרובם ככולם עושים עבודת קודש מבחינתם, אך גם הם לא יודעים הכל, טועים, מוטים לכיוון אחד ולא משתמשים ברפואה אלטרנטיבית שלפעמים היא זו שיכולה להציל את המצב, ולעיתים גם שיקולים זרים מנחים אותם. 

על כן המסקנה שלי היא תמיד לברר, לשאול בעצמי את השאלות, ללמוד ולהתעניין, לקבל חוות דעת נוספת. זה גם מה שהאמא הזאת עשתה והתשובות לא עודדו אותה (הודו בפניה על אחוז סיכויים שילדה לא ישרוד בגלל הטיפולים).

 

כל מה שכתבתי אינו בסתירה למה שכתבת - אלא מתוך ידע על מה שקורה במקרה זה. חבל לי שאנשים משתמשים בסיסמאות במקום להקשיב בצורה פתוחה. כמו כן אני תמהה על ערוץ 7 שבחר לא להזכיר שעברו ניתוח. בכך לדעתי נקטו גישה מסויימת של הצגת הדברים. העניין הזה מעורר בי מחשבה מדוע הציבור הדתי כה ממושמע למערכת, גם כשנכון לעשות ההיפך ולהוקיע אי מוסריות לדוגמא. 

אני חושבת שהדיון הוא לא האם ההחלטה נכונה או לאחילזון 123

ומה השיקולים לכאן ולכאן - אלא מי מחליט.

אין שום סיבה שמישהו יחליט בישבילי (או לאלו שבאחריותי) האם לקבל טיפול או לא. בישביל זה מבקשים הסכמה וחתימה לפני כל פרוצדורה רפואית.

בטח שיש סיבהאלעד

ע"פ ההלכה ולהבדיל ע"פ החוק

אסור לאדם להזיק לעצמו או למי שתחת אחריותו

 

לכן, לעיתים קרובות החתימה בתחילת ההתערבות הרפואית אינה נצרכת אלא נועדה לשם "כיסוי" נוסף בלבד, מה גם שלא כל פעולה מחייבת את החתמת המטופל/הוריו

"מכאן שניתנה רשות לרפא"מאמע צאדיקה

לא, זה לא מובן מאליו שיש לנו רשות משמיים לרפא

וזה לא מובן מאליו שיש לרופאים רשות לעשות הליכי טיפול רפואי- למי שמתנגד

 

כפי הפרטים שנראים פה (שהוצגו בהודעה הפותחת בשירשור) נראה שהרופאים מועלים בתפקידם להיות שליחים, וחושבים שהם בעלי הבית

 

 

 

 

יוקטנה- שם הילד בשביל תפילות- יש לך אולי?

אם לילד חולה סרטןמכל הלבאחרונה

כאם לילד חולה סרטן ממליצה בחום לפנות לרב פירר לקבלת חוות דעת מקצועית.

רפואה שלימה ומהירה מן השמים!

השבת אבידה - כלבי האסקי סיבירייהודיה מא"י
שני כלבי האסקי סיבירי נמצאו בהר כביר ביום שישי האחרון (חוה"מ פסח)

מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי

אמהות לבנים עם אטופיק- יש תקווה לשרוול קצר בקיץ?שיח סוד

עד היום לבש ארוך בקיץ,

מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.

אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…

עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה

מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)

לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך


בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…

משהו אחד- במזגנים בקיץ לא כזה חם....יעל מהדרום
לק"י

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.


ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

ואפשר לקפל לו את השרוולים ולבדוק איך זהיעל מהדרוםאחרונה
לק"י

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

משפחה תורנית מחפשת יישוב קטן, קהילתיbula

עם קליטה פתוחה ודירות להשכרה

אשמח לרעיונות

באיזה אזור?פתית שלגאחרונה
מעון/משפחתון תורני מומלץ בהדר גניםאושי 9
בננו הבכור יהיה בספטמבר הקרוב בין שנה ותשעה חודשים. אנחנו אמורים לעבור להדר גנים, פ"ת. יש למישהו המלצות על מעון/משפחתון תורני ואיכותי?   הרף המינימלי, שתהיה למקום כשרות בשרית למהדרין. 
יש ברחוב בגין מעון חסידימתיכון ועד מעוןאחרונה
שנראה לי די מוצלח, המינוס העיקרי זה שיש בו המון ילדים, מנהלת ממש משקיענית ואכפתית
איך נותנים לילדים הרגשת יציבות בתקופה כזאת?מתוך סקרנות

אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.

לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...

,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?

אפשר לשתף את הגננתמענין

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

רעיון, תודהמתוך סקרנותאחרונה
סיר בישול איטיטרכיאדה

בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי. 

שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)

לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.

בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו 

שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.

אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)

בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!

אולי תשאלי בפורום מתכוניםיעל מהדרום
נראה שהיה חסר רוטבחילזון 123אחרונה

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

כשהאיש בעבודה בזמן המלחמהעקרת הבית

בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.

מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?

הוא יודענהג ותיק

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

אם יורשה לי (בתור מי שבעבודה, אמנם מהבית)משה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

משתפים מהלבתהילה 3>אחרונה

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה


אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

שלום מחפשת פסיכיאטר לילדים באיזור מרכזממתקית

או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי

בדרך כלל גם לפסיכיאטרים פרטיים יש מזכירהמתואמת

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

לא נכוןאריק מהדרום
יש לי פסיכיאטר שאני מתכתב איתו בווצאפ ובמייל וזמין בטלפון, הןא מקבל גם באזור המרכז ובזום אבל הוא לא לילדים.
תודה אבל צריכה לילדים.ממתקית

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

זה יפה! ומעניין כמה זה נפוץ...מתואמת
בכל אופן, זה רק אחרי הפגישה הראשונה איתו, לא?
אז זה באמת יפה...מתואמתאחרונה
יש את ד''ר מרים פאסקיןמתיכון ועד מעון

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות

אבל מה הטלפונים? אפשר בפרטי? בבקשה...ממתקית
אין לי בשלוףמתיכון ועד מעון
אבל יש בגוגל, בטוחה שיעלה לך שתכתבי את השמות

אולי יעניין אותך