לא בחברה

והתכוונתי יותר ברוח ההלכה..

בלי קשר להלכה- נראה לי זה מגיע ברגע שהזוג מגיע לפתיחות מסויימת..
כל זוג ורמת הפתיחות שלו.

לגמרי.

אפשר להחמיא מהלב, במתינות - על מידות וכד' - גם בלי זה, בונה יותר באמיתיות, ולא "משכר" בדבר שגם עלול להכשיל (ואולי בעצמו מכשול) וגם להימוג לפתע..

להשאיר דברים לאחרי החתונה - השלב ה"נורמלי" שגם מבטא דברים יותר בעומק ובאמיתיות, מעבר ל"להרגיש".

רובנו לא היו רוצים להגיע למצב של כמה "מקסימות שלי" בהיסטוריה שלהם.

אם אתה בשל לומר כזה דבר למישהי - למה להציע לה נישואין אתה עדיין לא בשל?

לדעתי קשר עמוק ואמיתי לא צריך להתבטא בהכרח במחמאות,אלא להפך זה משהו הרבה,הרבה יותר חזק... ומחמאות רק יורידו אותו לרמה של רדידות...יש דברים שכדאי להשאיר אותם לאחרי החתונה.

לפני ההחלטה זה ודאי לא סביר...

איזה סיבה יש להעיר?

אישית הייתי משתדל להיות מאופק,

לא להיסחף מדי עם הזרם, לא לספוג עמוק מדי -

אבל גם לא להיות אטום למה שהיא הביעה, שכנראה נובע ממקום מסויים.

חשוב שנעצור ונדמיין לעצמנו איך היינו מרגישים,

כשהצד השני (מתוך כוונה טובה לקדם את הקשר!) היה מגלה רגשות חיבה כנים (אפילו משקיע ויוזם מעשית),

ולאחר לא הרבה זמן היה מחליט שזה לא זה, חותך והולך לדרכו...

באמת שקשה מאוד לראות את הבעיה כשזה מזווית הראיה שלך, אין טבעי מזה.

הייתי מעיר בעדינות, ומשתדל להקרין שסה"כ כן הוחמאתי ובהחלט כיף לי עם היחס הכללי.

אם זה לא מרגיש לך מעיק ומלאכותי אלא טבעי,

וכל הבעיה היא שזה ביטוי שבמקומו היית נזהרת לומר -

לא הייתי מעיר...

יש כאלה שעושים את זה ממש בתמימות, פשוט כי הם ממשפחות מאוד חמות ורגילים לצורות ביטוי שכאלה.

אולי הייתי מדברת איתו על זה, שזה מאוד מחמיא, אבל אני מעדיפה לשמור ביטויים כאלה לאחרי החתונה.

אבל יש כאלה שזה מחליק להם מהלשון בלי לשים לב, פשוט "מרוב אהבה" (מכירה אחד כזה אישית.. שלא רצה כמעט להפגש עם ארוסתו, לא רצה שתבוא אליו הביתה לפני החתונה, אך מצד שני, "החליק" לו חמודה ומקסימה על הדרך כי כך היה רגיל לדבר עם אנשים שהוא אוהב... הוא אפילו לא שם לב לזה, אך ארוסתו כן...)

את יכולה להעיר עם זה מפריע לך, אך ממש בעדינות (כמו שכתבתי בהמשך שבעלי העיר לי על זה ואני דווקא שמחתי... אך כל אחד והרקע שלו וממה שזה נובע אצלו)

צריך להבחין שיש דברים שבאים מ"יצר". ההרגשה הרגעית הנעימה לעיתים היא בבחינת "שיכרון", שהופך להיות "צורך את עצמו", לצורך ההרגשה..  ואילו אחרי החתונה, במינון ובזמן הנכון - הם יכולים להיות ביטוי של מציאות. ככלל, הערך של "קשר" לפני הנישואין הוא כדי לוודא אפשרות של נישואין, ולא כדבר בעל ערך-עצמי.

[ואם הצד השני "מגזים", לפעמים אי התגובה מספיקה. לפעמים אפשר להגיד בעדינות ובחיוך, בוא נשאיר משהו לאחרי החתונה..]

גדולים יותר, יותר קשה אח"כ...

ובמיוחד עם המילה "שלי"... את זה באמת כדאי לשמור לאח"כ.....

אני מכירה מקרה מצער מקרוב, של זוג שיצאו תקופה ארוכה עם המון גילויי חיבה מופרזים, והרבה "שלי", והבחור פרש,

וממש ממש שבר את ליבה של הבחורה...היא הרגישה משומשת.....

אז קיצר- את המילה שלי תשאיר למצב שבו אתה בטוח לגמרי שהיא שלך.....

אני מטבעי משתמשת במילים כמו נשמה שלי ומאמי כל יום כמעט אז קורה  שאני אומרת למי שאני יוצאת איתו......... זה לא בצורה ממשית של גילוי האהבה (לפעמים לפי הנימה מבינים שנשמה שלי =תרגיע .........} אבל כן אני מבינה את בעייתית בנושא הזה ,פשוט מרוב הרגל זה יוצא טבעי......ולא כ"כ מוגזם...........הוא לא אומר לי מעבר לחמודה ומקסימה ...........אז אצלנו זה זה שונה ואנחנו די בהתחלה {אבל ממש טוב לנו ביחד.....}תלוי מה את חושבת ומרגישה - שלא יהיה מוגזם ומצד שני קצת להראות שכן טוב לך איתו ומראה את רגש בצורה יפה כלפיו.........בעיני יש מילים לא יותר מדי חושפניות ומוגזמות שיכולות לתת ביטוי לרגש שלך שצריך לראות ...וגם הוא בעיני יכול לבחור מילים כאלה .........בהצלחה לך .........

בעזהי"ת.

כמובן שרק אחרי החלטה, כי לפני כן זה הכי לא נכון ואפילו לא אמיתי. אם היא שלך- למה אתם לא מחליטים?!

בכל אופן, לי קשה לצייר מצב של נישואין בלי גילויי חיבה כלשהם. החתן והכלה חייבים לדעת ולהרגיש שהם אהובים ורצויים אחד על השני, אחרת אין סיכוי להחזיק מעמד בתקופה המטורפת שנקראת "אירוסין".

גם בלי להשתמש בגילויי חיבה ישירים.

אני יכולה להעיד על עצמינו שמאוד הקפדנו על זה (ומעולם לא דיברנו על זה. זה פשוט היה ברור שלא אומרים דברים כאלה..), וב"ה הדברים האלה נשמרו לאחרי החתונה.

וביחד עם זה, מעולם לא היה לנו ספק שאנחנו אוהבים אחד את השני.

הדברים שמשדרים לא פחות חזקים מאמירות ממשיות, ואויל אפילו להיפך.

יש הבדל גדול בין "לדעת ולהרגיש שהם רצויים ואהובים אחד על השני" - שזה בוודאי נכון שצריך - לבין צורות הביטוי שנשאלו פה.

גם ב"אירוסין" הם עוד לא נשואים.

זה לא נראה כך..

(בלי להיכנס לצורה בה אתה תופס את שיר השירים בעצם השאלה)

אם התורה, דעת א-להים, מראה אחרת, אז אולי אנחנו הטועים איפשהו בהבנתנו\דעתנו.. (ויוצרים בעיות)

די ברור שבשיר השירים מדובר על אוהבים באהבה מאוד מאוד מבוססת וחזקה.

לא כזו שמאפיינת שניים שהתוודעו לראשונה לפני חודש וחצי בקושי.

זו אהבה קיומית, נוקבת, שכל ההויה של הרעים האהובים חדורה בה.

שיש כינויים ויש גילויי לב כנים שזה משו אחר וכו וכו

ויש גם רבדים ורמות. לא מגיעים תוך יום לשיר השירים..

חשוב להיות מחובר לעצמך ולאמת שלך ולבטא אותה ובנחת

האמת תמיד תמיד טובה. הכי טובה!

שלומר מילות חיבה בקשר לפני החלטה על נישואין -

זה חוסר אחריות.

אני מאוד מאוד מחובר לאמת הזאת...

(אתה צודק. לא תוך יום ולא תוך חודש...

לכן שיר השירים לא קשור לכאן בכלל)

ובהחלט תוך חודש אפשר לראות תמונה ברורה..

יש כאלו שכבר תוך שבוע

שיר השירים הוא אליגוריה.

עי' בהקדמת הרב קוק לשה"ש.

לא צריך להשתמש במילים הללו בשלב מוקדם, ואפשר להסתפק באחרות.

[להגיד לך שעמדתי בזה אחרי שהתארסתי.. לא.. זה היה קשה מדי]

זה יכול להוסיף ולקדם תקשר בצורה משמעותית.

לשחרר מחסומים.

בריא להביא את מה שאתה חושב.

ועושה טוב

בס"ד

אצלנו כן היה מילות חיבה בין האירוסין לחתונה .

בעיני זה מתבקש הכרחי ובסדר גמור.

בכל אופן - כבר כתבתי שזה לא בדיוק הצליח לי.

אז כמובן אני רואה זאת ברמת האידיאל, אבל אין לי כ"כ את הזכות להגיד לאחרים.

אסור להזכיר שורש א.ה.....

"אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ"

העיקר שיש שורש ושיהיה בניין עדי עד!

יכול להיות שישנם אנשים שיכולים להתארס ולהתחתן בלי משפטי קירבה, אבל לדעתי זוג רגיל צריך להחמיא אחד לשני, ולהפגין רגש. זה מאד בריא, זה טבעי, ואני באמת לא חושבת שזה נגד ההלכה או משהו כזה.

זוג שיוצא זה זוג שמנסה לגלות האם הם רוצים להתחתן- צריך לבדוק לא רק התאמה שכלית אלא גם את הרגש! כיצד רגש אמור להתפתח רק משיחות שהיו יכולות להיות שיחות גם בין שני חברים או שתי חברות? חייב להיות בקשר דברים שמבהירים שמדובר על שני בני אדם שאוהבים אחד את השני! (גם אם לא אומרים מפורשות את השורש א.ה.ב, צריך למצוא דרכים אחרות להראות את זה).

זה נכון שצריך להיזהר ולא ליצור לעצמינו הרבה "מקסימות שלי" כמו שמישו כתב פה, במקום שתהיה רק "מקסימה שלי" אחת ויחידה, אך מה לעשות- קשר צריך להתקדם.

בתור בת, אני יכולה להגיד על עצמי שנראה לי שיהיה לי מאד קשה להתארס עם מישהו אם הוא לא יראה לי גילויי חיבה מפורשים, אחרת- זה כאילו שאנחנו לא מפתחים רגשות כלל אחד לשני. כאילו אנחנו שני "משודכים" שרק יוצאים אחד עם השני בשביל לשאול שאלות, ואני אקצין ויאמר- יוצאים בשביל לעשות "ראיונות עבודה" אחד לשני.

איך אפשר להתחתן ככה? באמת שקשה לי להבין...

אם הוא יתנהג אלייך בנחת,

יכבד אותך,

יראה כיוון כללי חיובי ביחס לקשר וישקיע בהתאם

זה עדיין יראה לך כאילו הוא חסר רגש?

"ישקיע בהתאם"! או, זו בדיוק הנקודה! אז הוא לא רוצה להחמיא בגלוי?  אז שימצא דרך אחרת להראות את זה. שישקיע! שיביא פרחים ושוקולד עם פתק "שיהיה לך יום מדהים" (בשלב מתקדם כמובן, וזה לא מוגזם לדעתי בכלל לצפות לזה...), שיזמין למסעדה יוקרתית, שיקנה עגילים יפות, או אפילו שיקטוף פרח בגינה ויביא. אבל שיראה רגש! שיראה השקעה! שיראה שאנחנו לא בקשר של איזה שני דתיים שנפגשים בשביל להעביר שיחות על הא ועל דא, אלא שרוצים להתחתן, שרוצים להקים משפחה ביחד.

אז אנחנו רגילים כל הזמן לרדת על הסרטים ההוליוודיים ולהגיד שהם הכל שטויות, וזה נכון לרוב, אבל לא הכל שטויות.

רגש בין בני זוג לפני החתונה- אולי זו סתם התאהבות ולא האהבה האמיתית שמגיעה לאחר בנייה ועבודה קשה בחיי הנישואין, אבל זה לא רגש שצריך לזלזל בו. זה רגש הכרחי, על מנת להרגיש כמה שיותר שלמים מתחת לחופה.

אלא שאלתי, למה רגש נמדד רק במילים לדעתך?

הוא לא נמדד גם בעוד צורות?

צריך להראות השקעה, לא משנה באיזה צורה- במילים, במעשים, בהבעות פנים...

ורק מבלבלות..

ואפילו הייתי אומרת מעלות תהייה:  כיצד כל כך קל ללחוץ על ההדק ולאומרן בעוד שעדיין אין מציאות של "שלי"?

אני חושבת שרובנו, לא אומרים אותן בכזו קלות, מטבע הדברים

ולכן זה מעורר תהייה.

אצלי זה היה יכול לעורר אפילו חשש. וחשד

אך זו אני..

אפשר כמובן לומר דברים שהם כללים,

אך בעקיפין מעידים על טיב הרגש, ועל התחושות הכלליות..

למשל: טוב לי בקשר, אני שמח/ה בו וכו'.

לגבי מה הייתי עושה: אני לא חושבת שחייבים להגיב.

לפעמים הבעות הפנים או טון הדיבור כבר מעביריםתחושה לגבי מה עובר בצד השני..

ומרבית הפעמים- בתקווה , גם לצד שאומרם..

המון דברים יכולים לקרות (ולא אפרט), אבל צריך לדעת אם ואיך להתכונן אליהם, כיצד להתמודד...

ולענ"ד- כדאי להתאמץ להשאיר את זה לאחר החתונה.. (במיוחד לאור תגובות הנשואות כאן..)

זה הענין! כשלא מוכנים, כשלא אוחזים בדבר מוצק ויציב, דברים יכולים לקרות מבלי שנעשה כלום. יקרו מאליהם....

אז נכון. זה לא כתוב בעשרת הדיברות... אבל אולי זה בתוך כל המחשבה וההכנה לקשר?

אני חושבת שלפעמים מרוב רצון להיות צדיקים ודוסים שוכחים שנמצא מולינו בנאדם...

אני לא באה לומר שלומר מילות חיבה זה תנאי הכרחי לקשר. ושאם מישהו לא אומר את זה יש פה פגם בקשר. ממש לא!!

אבל אני כן אומרת בפירוש שלא נשכח שאנחנו בני אדם.

יש לי חברות מדהימות ומתוקות וחמודות ואני גם אומרת להם את זה!!!

אז למה למי שהולך להיות בעלי אני לא אומר?

לא על הדייט הראשון. ולא כשזה לא קשור בגרוש.

אבל יש שלב כזה, שכבר מרגישים בטוחים בקשר, ואולי אפילו מתארסים שזה פשוט זורם..

כן.. הבחור מולי חמוד. למה שאני לא אגיד לו את זה? כמובן,יש דרך לומר כל דבר. ואני בטוחה שכל אחד עם האינטואציה שלו ידע איך לומר את זה.

לא צריך לשאול כל דבר, אפשר להיות קצת עצמאים בשטח, לא על כל דבר פותחים קצשו''ע. יש דברים שאפשר להרגיש. תסמכו על עצמיכם. אם אתם מרגישים שזה עובר לכם גבול- אל תעשו את זה.

אם אתם מרגישים שזה טוב לכם ושזה מקדם את הקשר- תפאדל.

אנחנו לא מדברים פה על איסור תורה.

אנחנו מדברים על רגש.

ואי אפשר לשאול על רגש באופן כללי: מה אתם הייתם עושים.

כי רגש הוא אינדיוודואלי.

חברה שלי שכמעט התארסה וביטלה, סיפרה שהוא התחיל לומר לה מילים שהן יפות רק לאחרי חתונה, לרגעים אינטימיים ביותר-לא לשלב הדייטים.

חברה שלך היא מקרה קיצון.

לא קובעים על פיה כלל.

בכל הסיטואציה של פגישות צריך מאוד להיזהר. וכל בנאדם יודע את הגבולות שלו. ושיעשה עם עצמו חשבון נפש מה הם.

לא רואה סיבה למה לא לומר מילות חיבה אחד לשני.

הרי כמו שלא תשבי סתם ככה עם בן ,(ובדייט את עושה את זה). ככה לא תגידי לסתם בן מילות חיבה.

נכון?

ההבדל הוא שאת רוצה לבנות פה משהו.

והמשהו הזה לא יכול להיבנות אם ישימו לו מעצורים בדברים שלא צריכים לשים!!

אני מצטטת רב חשוב שאמר פעם:

"מרוב שאנשים מנסים להיות צדיקים ובסדר --> הם מאבדים את הדרך ארץ הבסיסית שלהם ואת האינואציה הבסיסית שלהם"

לא צריך לחפש איסורים מתחת לאדמה.

אם זה אסור- פשיטא שלא עושים.

אבל אם זה לא אסור למה להוסיף ולהקשות? גם ככה למצוא את בת/בן הזוג זה קשה. אל תערימו על עצמכם עוד קשיים.

ושכל אחד יעשה את החשבון נפש האישי שלו למה הם הגבולות שלו. אין פה עניין לשאול אחרים למצב האישי שלך. כל מצב ועניין לגופו.

אבל זה יהיה מוזר אם בדייט שני הוא יגיד לך "הי, יפיופה/בובה", לא? אני מתכוונת לביטויים שהם לא בקטע של חיבה, אלא יותר מייצגים תאווה...הם לדעתי לא לעניין.

אולי אני כזאת..

אבל אני מפחדת מאוד ממקרי קיצון.

א. את לא יודעת מה עבר/עובר לכל אחד מהאנשים שקראו את השירשור הזה. אולי יש אפילו רק אחד שאמר לעצמו: "וואלה, באמת היה לי קשה ברגעים האלו והאלו..." (וזה יכול להיות נכון לגבי כל שירשור שעולה כאן).

ב. אנשים שלא הגיעו לסיטוציה- יכולים ללמוד מזה.

ג. אנשים שהיו בסיטואציה והתגברו עליה איך שהתגברו- יכולים לשתף והכלל יכול להחליט אם ללמוד מזה.

ד. מקרי קיצון, שוב, קורים! הם קיצון רק כי הם לא קורים לרוב האוכלוסיה, אבל הם אכן קורים לא מעט.

יש חובה לדעתי להיות מודע אליהם (לא אמרתי דוקדורט!) ולנסות לחשוב עליהם קצת. כמובן שרק שמגיעים לשם אפשר להבין מה קורה ולפי זה להחליט איך אני רוצה לנהוג..

אולי לא מתאים לך.. אבל דווקא בגלל שזה קורה לכולם (ספציפית כאן- רמות גילויי חיבה בקשר ובאיזה שלב), וזה מקום (יחסית) אנונימי, אפשר לדון על זה ואנשים יכולים לקבל פרספקטיבה...

אני לא אכחיש שלפעמים הדיונים עוברים את הגבול, אם זה בעניינים שבצניעות ואם זה שאלות של אנשים כדי להרגיש ב"סקלה", ב"נורמה".. (שלדעתי זה לא כדאי....).

וגם לא אמרתי שאסור בכלל, רק לא להידרדר..

זו לעיתים עצת יצה"ר ו/או תמימות.

אין לכך קשר למה שאמר הרב שאת מצטטת, לגבי "דרך ארץ בסיסית ואינטואיציה". זה ממש לא קשור.

וזה לא "איסורים מתחת לאדמה" אלא איסורים מפורשים של "קירבה יתרה". מה שהותר (הסתכלות בדרך הנכונה וכד'), זה לצורך בדיקת התאמה לנישואין. יש הבדל גדול בין דיבור נעים, שיוצר אוירה שמאפשרת לראות אם יש קירבת הלב ומשיכת הלב זה לזה, לבין ה"מילות חיבה" המוגזמות שהוזכרו.

וזה לא רק "חשבון אישי" של כל אחד. מפני שבנות זה לא בנים. הדיבורים שהיא הזכירה אינם בהכרח לגמרי מקרה-קיצון. אם בנים לא ישימו לעצמם מראש הגבלות בצורת הדיבור ("מחמאות" מהסוג שהוזכר בפתיחת השירשור) אכן עלולים להיסחף, כי זה יכול בקלות "להתחלף" מהבעת הרגש כלפיה, ל"הנאת עצמו" שסוחפת את עצמה. והבחורה אינה מבינה שכאשר ההנאה תיגמר - זה פתאום "איננו"..  לכן, גם מעבר ל"הלכה", האיפוק כאן הוא בונה אמיתיות.

וגם "החשבון האישי של כל אחד" אינו נכון. אם ם אינו קובע מראש "גבולות גיזרה" הוא עלול פתאום למצוא את עצמו היכן שב"חשבונו האישי" כלל לא רצה.

לא צריך "לחסום" מלאכותית, היכן שראוי. ולא פחות, ויותר - יש להיזהר ממה שאננו ראוי, גם אם עלול "לסחוף".

בעזהי"ת.

אני, כמאורסת, לא מרגישה משוחררת-רסן.

מספיק ששומרים נגיעה ב100%, ולא מחליקים גם לא דברים קטנים, ואתה מרגיש קצת מרוחק, כמו שנכון לתקופת האירוסין.

יש דברים ששייך, רצוי, וכדאי לומר אותם, ויש דברים שלא. כל מקרה לגופו.

וגם בדיבור יש "מחסום" של ההלכה (אי אפשר לומר "מספיק ש..").

ואכן, יש דיבורים כאלה ויש דיבורים כאלה, כפי שציינתי גם אני.

בעזהי"ת.

אולי לא לתאר סצנות שלא שייכות עכשיו, אבל לומר "אני אוהב אותך" ו"מותק שלי" וכדומה, זה מאוד לגיטימי ואפילו הייתי אומרת סוג של חובה.

איך אפשר לצעוד לקראת חתונה בלי המילים האלה?! בלי לדעת שבאמת הצד השני מאוד אוהב אותך ויודע להביע את זה?

[כן, חלק מהבדיקות לפני החתונה זה גם ההתנהלות בתקופת האירוסין. והתנהלות מאופקת מדי, בעיני היא בעייתית מאוד! אם חברה שלי היתה מגיעה למצב של אירוסין בלי גילויי חיבה הייתי ממליצה לה לבדוק טוב טוב טוב את הצד הריגשי של הבחור. זאת לא הנורמה וזה לא מה שבריא וטוב.]

של חיבה לא מתבטא דווקא במילים האלו.

ואני הייתי מציע לא להמציא "סוגים של חובות", כל זמן שמערבים בכך את ה"הלכה" (כי מדעתו - כל אחד יכול להגיד איזה סברות שרוצה).

אם רוצים לדעת הלכה - אולי הכי טוב לשאול פוסק הלכה.

ובוודאי נכון שחשוב לדעת שהצד השני אוהב אותך. והיכולת להביע דברים כאלה בעדינות ולא דווקא בכל מיני "מילים" מי-יודע-מה, היא לא פחות יכולֶת...

ואני דווקא לא מקנא כלל במי שבלי להגיד "מותק שלי" אינו יודע לגלות חיבה..

בעזהי"ת.

איך מגלים חיבה ללא מילות חיבה?!?

מבט אוהב? הרי את המבט האוהב מבינים שהוא אכן אוהב רק אחרי שנאמרות מילים כאלה ואחרות... אז מה?

תכתבי בסיגנון שמכבד גם דברים אחרים ממה שאת חושבת, ולא תציגי אותם כאילו אינם שייכים ל"בני תמותה" רגילים, אלא דברייך בלבד?....

ואולי כדאי גם לא לצטט מה שלא נאמר.. הרי אפשר לראות בהודעותי לאלו דברים ולאלו הודעות התייחסתי.

וגם ניתן לראות בהודעה שבהתחלה לאלו "החמאות" התייחסתי דווקא להיפך.

ולעצם שאלתך הקונקרטית הנוכחית - במחילה, יש דברים שלא כ"כ שייך בעיני "להסביר". לפחות לא בבימה כזאת. לא כל דבר הוא "דיון תלמודי". היה מישהו שבאמת התענין - אז שלח לי באישי ושוחחנו על זה.

הכל בראש, יבוא אדם שלא שומר נגיעה,

ויגיד: "איך אפשר לצעוד לקראת חתונה בלי מגע?"

ותוכלי להגיד שיש אמת בדבריו, זה עוד רובד בהיכרות, לא?

[ולא באופן השטחי שלו!]

חוץ מזה, אפשר לגלות חיבה בלי מילים,

יש הרבה מצבים שאפשר להרגיש את החיבה בלי מילים.

וגם אם מגלים אותה ע"י אמירת מילים, יש תווך.

לא חייבים להגיע עד "אני אוהבת אותך" ו- "מותק שלי".

אז ההתרגשות והתכונה והרעד והציפיה והחיכיון יאפילו על כל ביטוי ומילה שהם -

אבל אין בעל ניסיון כמי שנמצא במקומות האלה בפועל...

לפעמים מי ש"נמצא במקומות האלה" עלול להיות קצת שיכור..

לא בדיוק הזמן ל"הדרכות"...

עיין בנסיונה של "שרבוב" - זה ניסיון טוב מאד - ושכרו איתו (אחריו)..

שהיא לא מבינה איך אפשר בלי.

אמרתי שהאינטואיציה שלי מורה ההפך, וסייגתי למען הגילוי הנאות, שהרי אני עדיין לא שם...

לא אמרנו "אני אוהב/ת אותך"

מחמאות רק קצת ובלי המילה "שלי"

(נגיד איזה מקסים אתה כתגובה למשהו בכללי.)

אני מסכימה שצריך להיות גילוי חיבה (זה שאמרנו קצת מחמאות)

אבל לא להגזים עם זה..

תאמיני לי שזה עושה רק טוב

ושאחרי החתונה המילים אני אוהב אותך הרבה יותר משמעותיות....

אבל אם אנחנו כל כך הרב זמן בקשר? אנחנו באופן כללי סגורים וביישנים, ובהתחלה לא אמרנו אחד לשני... אבל כ"F הרבה זמן... וזה פשוט מגיע.........

כ"כ הרבה זמן?..

פשוט תתחתנו...

הם לא חשבו על זה אפעם קודם. 

מי אמר לך שהם יכולים? אולי יש בעיות עם ההרוים ואתה סתם דורך להם על פצעים פתוחים? או כל בעיה אחרת שמונעת מהם להתחתן?

ולגופו של שרשור-

סתם תהיה שעלתה לי, היה לי קשר רגשי עם מישהו, ונפרדנו בסוף.

לא הזכרנו מילות חיבה, דיברנו מעט מאד על רגשות וגם זה בקודים. 

מה לעשות- וזה לא היה נכון להמשיך, ונאלצנו להפרד.

לא חושבת שאם כן היינו מביעים במילים זה היה מציל את הקשר- כי רגש לא היה הבעיה שם.

מצד שני- לא חושבת שאם כן היינו מדברים במילים יותר ברורות היתה לי גישה אחרת כיום לנושא.

קשרים מהעבר, במיוחד רגשיים ועמוקים- הם לא בריאים. אבל מה לעשות- הם חלק מהחיים.

חלק מהחיפוש זה גם לפעמים ליפול למקום שבו אתה חושב שזה שזה- ומגלה בסוף שלא.

כתבו פה שגם אירוסים אפשר לבטל, 

גם אחרי שמתחתנים אפשר להתגרש, אז נחיה כאילו נתגרש בסוף?

לא!! אחרי שמתארסים- צריך להרגיש שאין חזרה. (אלא אם מתגלה משהו רציני וצריך לחשוב אבל אני מדברת על הנורמל) אין סיבה למאורסים לא לעורר ולחזק את הרגש, דווקא מהמקום המיוחד הזה.

זאת התקופה הכי טובה לרגש- כשעוד אין את האינטנסיביות של חיי הנישואין, כשעוד הכל חזק ומיוחד והגעגוע מאדיר את הכל.

אני יכולה להעיד על עצמי שמהר מאד אחרי החתונה נכנסתי להריון, פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו ברכבת הרים של הריון עם התחלה מאד קשה. 

אם לא היינו בונים מצד אחד מקום של תקשורת בריאה ושיח קשוב ומצד שני רגש חזק (ואנחנו השתמשנו במילות חיבה, ב"ה. כמובן שעם גבולות ושכל בריא) לא יודעת איך היינו יוצאים מזה 

תחילת הנישואין זה צנטריפוגה, זה שואב ומסחרר. חייבים לבוא מוכנים. גם אם המחיר של זה הוא סיכון שאולי תתנ\י מילות חיבה לאדם הלא נכון.

טוב שאת מגיבה בצורה שחצנית כזאת... ממש מוסיף לדיון.

מי אומר שאין לה שמץ הומור להבין את הדברים שכתבתי בדיוק ברוח שכתבתי?..

מי אומר שהם לא צריכים עוד טיפה של עידוד כדי לעשות את הצעד הזה, והיא דווקא שמחה לקבל "דחיפה" כזאת ולא מעלה בדעתה לייחס "דריכה על פצעים" למי שברור שרק רוצה לתת לה "חיזוק"?..

מי אומר שכאשר כותבים "למה כ"כ הרבה זמן" לא רוצים לסייע לעוד כמה אנשים שקוראים, כדי להבין שלא כדאי בעיקרון לסחוב הרבה, ושהתופעה שהיא הזכירה זו המחשה טובה לכך (תתפלאי.. לא כולם יודעים)?..

שאלה של הסתכלות ושל "עין טובה".

ול"גופם של דברים", כבר אמרתי שאני חושב שגישתה ונסיונה של "שרבוב" ממש טובים.

ולא שחצנות.

והציניות הזו באה מהכרות עם כ"כ הרבה שהיו להם סיבות טובות לחכות קצת, אבל כל הזמן "נשמות טובות" לא הפסיקו להצייק ולדרוך להם על הפצעים.

אתה רוצה ללמד לקח את כל הקוראים? תפתח שרשור ובו תסביר על חשיבות החתונה תוך פגישה וחצי, ולמה לדעתך זה הכי נכון והכי טוב. 

רוב האנשים לא צריכים "דחיפה"

אם יש סיבה להתחתן- אז הם לא רוצים לדחות.

אלא אם יש להם אידאל בלצאת הרבה זמן, ואז אמירה כמו שלך- תצחיק\תעצבן אותם. לא תגרום להם באמת להתחתן.

אתה בעצם לוקח סיכון שתפגע בבנ"א, זה המחיר.

מה התמורה? האם היא שווה את הסיכון?

ולגופו של ענין- בסדר. אני כתבתי את דעתי מנסיוני, אתה כתבת את דעתך מנסיונך. 

ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.

לא אמרתי שאתה טועה, אלא שלענ"ד גם לשיטה השניה יש יתרונות, והם שווים את הסיכון שבחסרונות שאתה מונה.

כאן, "מכבסת מילים". כל צורת דיבור מעוותת אפשר לכבס בה...

ומה שאני כתבתי נכתב גם מניסיון עם כאלה שמאד שמחו על "עידודים" כאלה (וגם עם הומור לא נדיר כאן בפורום בנוסח של "נו, תתחתנו"..).

ובהקבלה ללשונך: את רוצה ללמד "את כולם" איך במקום להתנצל, מוסיפים חטא על פשע - אולי תפתחי שירשור לעזות פנים (ואולי לא צריך - כבר עשית זאת כאן)... 

את רוצה "ללמד את כולם" איך כדי לתקוף, "מצטטים" בצורה מעוקמת מה שהאחר כותב, תפני אותם לדברייך ("תסביר על חשיבות החתונה תוך פגישה וחצי.. ולמה לדעתך זה הכי טוב". כמובן, בדברי אין זכר לכך; ויש הבדל גדול מאד בין "זמן רב מאד" לפגישה וחצי. איתי אישית מתייעצים כאן לא מעט בגלל בעיות ב"משיכות יתר").

ואנשים כמו זאת שכתבה, אינם נראים לי בעלי "אידיאל למשוך" (גם אם היו - הרי כתבתי מפורש שאני לא כותב דווקא "בשבילם" אלא בשביל מי שקורא מעבר להם), ולמרות זאת - לפעמים זה מעודד, ולא מעטים אנשים שאכן "מושכים" למרות שיש להם "סיבה להתחתן". "מפחדים" קצת. וגם אם לא להם - זה עוזר לאחרים, כמו שכבר ציינתי. לא צריך להתפלפל מתחת לאדמה כדי להצדיק תגובה לא-ראויה על דבר שכל אחד יכול לתפוס את הרוח הטובה בו נכתב.

ואני מציע לך שאחרי הסיגנון הבלתי ראוי בעליל שכתבת, ושלא ידעת להתנצל עליו אלא "לכבסו" ("ציניות...") תקחי קצת ענוה - ואל תטיפי מוסר: "אתה בעצם לוקח סיכון שתפגע בבנ"א... האם.. שווה את הסיכון".. מהסיגנון שכתבתי להם, כמובן אף אחד לא יכול להיפגע כי הוא סגנון נעים וחביב. לכל היותר - חשש רחוק שמישהו יפרש כדברייך, ש"מזרזים" למרות שאין צורך וייפגע מזה - חשש רחוק מאד. לעומת זאת מסגנונך אין "חשש שמישהו ייפגע". הוא סיגנון שכל עניינו לפגוע. זה בוודאי כן "שווה את התמורה"..

ואל תתפלאי שאני גם עניתי לך כעת כך. מי שכותב בצורה כזאת, צריך לדעת שאינו גר בבית זכוכית, ו"התורה לא חייבה להעמיד עצמו כקיר" (ס' החינוך). אני מציע לך פשוט להתנצל במקום להצדיק מה שלא צריך.

ואינני רואה כל ענין לדון "לגופו של ענין", עם צורת כתיבה כזאת. מה גם שכלל לא ברור לי שיש איזושהי מחלוקת עניינית בין הדברים שכתבנו. ואני לא כתבתי רק "מנסיוני", אלא ערכית והלכתית שיש להגביל את ביטויי החיבה, אני כלל לא בטוח שעל כגון-דא נאמר "אלו ואלו דא"ח".. ולגבי להגיע מוכנים ועם יחס טוב לחתונה, זה מובן מאליו.

הייתה לנו תקופת אירוסים ארוכה מאוד שלא באשמתינו.

וכן, כל פעם שמשהו אמר משהו קטן על הנושא זה ממש עשה לנו רע,

וממש דרך על פצעים.

גם ככה היה לנו מאוד קשה שכל מי שהתארס אחרינו התחתן לפנינו וכו'...

אז לא כדאי לכתוב תגובות כאלה לאנשים.

וכל אחד יודע שכדאי להתחתן כמה שיותר מהר, אפחד לא דוחה את זה  סתם.

(וקולה-

היה לנו תקשורת בריאה, שיח קשוב ורגש חזק גם בלי הרבה מחמאות.

ואולי אפשר להשתמש במחמאות במידה,

אבל אני חושבת שזו רכבת שעלולה מהר מאוד להדרדר...

ואם לא מספיק חזקים אפשר להזגים, והמחמאות כבר לא יהיו במידה.

חוצמזה, שאנחנו הרגשנו שאנחנו חייבים לשמור על עצמינו, במיוחד לאור תקופת האירוסים הארוכה)

מהכותבת, היה ששם זה לא כך.

כמובן, יתכנו טעויות.

אבל כבר הסברתי, שמהתגובה המחוייכת (שאינה כמו אצלכם - שדיברו איתכם אישית), "אז תתחתנו.." בפורום, לא בדיוק נפגעים.

ולאידך - בפורום כותבים לא רק למי שעליו מגיבים אלא מעבר לכך. וחשוב לדעת שלא כדאי לסחוב "סתם", כשלא נדרש.

וכבר אמרתי - טעות לדעתי לחשוב ש"אף אחד לא דוחה סתם". לא מעט מושכים גם כשאין בכך צורך. 

לבעלי ולי היה ברור שאין לומר מילות חיבה לפני שאנו נשואים.

אז נכון שתקופת האירוסין הייתה קצת קשה,

ונכון שלא תמיד הבנתי עד הסוף את הצורך ב"קרירות" הזו (הרי אני לא גבר),

אך אין ספק שידעתי על האהבה בינינו,

ותאמיני לי, היה שווה לשמור את המילים האלו לרגע המתאים, אחרי שהטבעת כבר הייתה על אצבעי...

ואנחנו נשואים באושר!

יש מקום למילות חיבה לפני הנישואין.

כן, גם "אני אוהב/ת אותך".

זה מחזק את הקשר בין בני הזוג ומעלה אותו שלב.

אני לא רואה את עצמי מתארסת לפני שהוא אומר לי שהוא אוהב אותי ולא לפני שהוא מביע את האהבה במילים נוספות.

כן, יש מקום לאינטימיות במילים גם לפני הנישואין.

אולי אני מושפעת מתרבות המערב הקלוקלת, אבל זו דעתי ותחושותיי.

(אני כותבת את זה על אף הניסיון המר שלי.)

אני יכולה לומר מניסיון, שיצאתי עם כמה בחורים בקשרים רציניים, ברמות דתיות שונות, גם בחור שלמד באחת מישיבות הקו לרבנות וכן אמר לי מילים כמו "מישהו אמר לך פעם שאת יפה?" או "את חמודה" וכו'. אני כתבתי מכתבים עם "___(השם)י שלי".

ועם בעלי הכל היה שונה, הוא לא אמר לי שום מילת חיבה, אבל היה לי ברור מההתנהגות שלו שהוא אוהב אותי באמת, מכבד אותי, רוצה שיהיה לי טוב. פעם אחת, לפני שהחלטנו הוא אמר לי שהוא אוהב אותי וכנל הפוך וזהו.

פעם אחת שלחתי לו הודעה "בוקר טוב חמוד שלי", רציתי לראות את התגובה שלו... הוא כל כך כעס על זה (כמובן, שהוציא את זה בעדינות, אבל אמר לי שזה ממש אבל ממש לא שייך לפני החתונה...). אני שלא הייתי רגילה לנורמות האלו, ולא תכננתי להתחתן עם "כזה צדיק", נהנתי מהגישה החדשה הזו, זה היה נראה לי הרבה הרבה יותר אמיתי, פחות מזוייף, משאיר את ביטויי הרגשות לאחר כך, כשבאמת הכל מותר. משאיר הכל נקי, כך שאדני הבית יהיו על בסיס טהור ובלי משקעים לא נעימים ולא שייכים מהעבר. כל כך הצטערתי שאני לא כל כך נקייה כמוהו לפני החתונה, שיש בעברי עוד קשרים ברמות פתיחות גבוהות יותר מאלו שהיו איתו לפני החתונה. ובאמת ראיתי פחות "אורות" של רגש לפני החתונה מאשר בקשר אחר שבו הכל היה הרבה יותר פתוח ומתירני (כן שמרנו נגיעה, אבל עדיין היה הרבה יותר מתירני..), אבל הרגשה של קדושה אפפה את הכל.

ואחרי החתונה - אז ראיתי עד כמה בעלי רומנטי, אבל ממש!! הלואי שכולן תזכנה לבעל עם יכולת ביטוי שכזו... מלא פתקים, מכתבים והפתעות, זרי פרחים ביצירה עצמית ועוד ועוד. וזה היה כל כך כיף ששמרנו את הכל למתי שבאמת הכל מותר, שהכל בא בקדושה ולא בדרך האחורית של היצר הרע. ממליצה לכולם!!! (אני נשואה עוד מעט 9 שנים ועדיין מתרגשת כשאני נזכרת בתקופה הזו של השנה הראשונה לנישואין..) 

כמובן שיש גם סוגי אנשים אחרים, גם תלוי ברקע של הזוג, יש אנשים מאוד מאוד חמים, שבאים ממשפחות לא מאוד דתיות/התחזקו וכדומה, ואז צורת הביטוי הטבעית שלהם היא שונה, וקשה לבן הזוג לומר לשני שזה לא שייך. אצלי בעלי אמר לי שצורת ביטוי כזו לא שיייכת, אבל בתוך תוכי, קיוויתי שהוא יגיד את זה, רציתי לראות את התגובה שלו, למרות שהיה לי מאוד קשה להתאפק ולא לשלוח הודעות/לדבר כמו שהייתי רגילה עם בחורים אחרים.

שיהיה בהצלחה !!!

כי כמו שאמרו רבים לפני כאן..

הקשר שלפני החתונה נועד אך ורק כדי לבדוק אם זה רלוונטי..

ולכן בד''כ הוספת כינויים נובעת מתרבות המערב..

ואולי כדאי שנשים לב(לפחות אני)להתרחק מתרבויות זרות של פריקת עול..

כמובן שזה לא כולל את כולם ויש כאלה שבהחלט עושים זאת בתמימות..

קשר כן צריך להגיע למצבים של אהבה גם לפני החופה,

נראה שיש אנשים שפוחדים "לבזבז" את האהבה שלהם, ומעדיפים לשמור לעת מצוק..

אנשים!..

אתם לא עושים ראיונות עבודה, בקשר הזה האהבה מדברת,

כשאתם תחליטו כי הגיע הזמן להחליט, תדעו שהצד השני אוהב..

אז נכון, אהבה אפשר להביע בכמה דרכים, 

ואחת הדרכים היא מילות חיבה...

הרי אם תיתן לארוסתך פרחים... 

אתה לא מפחד שיירד קצת מהחשק שלך להביא לך גם אחרי החתונה..?...
 

נשמות, מה נסגר.....?...

אני מבין את הבעיותיות בלפזר מילים כאלו ללא הבחנה,

אבל מילים שקולות שעושות טוב ובטח לאחר החלטה,

רק טוב יצא לך מזה....

ושלא תחשוב שלא עברנו כל מני קשיים בחיים, עברנו הרבה. גם מבחינה אובייקטיבית (בעיות פוריות ובעיות שונות ומשונות אחרות), וגם מבחינה סובייקטיבית (שלא נרחיב עליהן, אבל היו קשיים וגם עכשיו מדי פעם מתעוררים).

אבל תמיד, תמיד, אנחנו זוכרים אחד לשני את ההתחלה, את חסד הנעורים, את השנה הראשונה הזו "שהעיפה אותנו לשמיים" גם מבחינה זוגית וגם מבחינה רוחנית. תמיד יש לנו שאיפה לחזור אליה, לקדושה, לתפילות, לרצונות ולשאיפות, גם עם העיסוקים השונים שלנו, וגם עם הילדים, כשזה הרבה יותר קשה.

ואני חושבת שמי שמתחילת הקשר, מתחיל בצורה פחות טהורה, יכול להתקדם הלאה, תמיד אפשר, אבל אם מתחילים בצורה טובה וטהורה, שמרגישים באמת ש"שכינה ביניהם" ולא ש"אש (התאוה) אוכלתם" זה בסיס כל כך טוב ואיתן לקשר, שתמיד יש על מה להתרפק ולמה לשאוף. שיודעים שבבסיס הקשר, הוא טוב וטהור, אמיתי ונכון. וזה משהו שזכיתי לו הרבה בזכות בעלי...

ובקשר ל"אמיתיות" של המילים, כשמישהו אומר למישהי "אמרו לך פעם שאת יפה" ובסוף לא מתחתן איתה - משהו באמון שלה נפגם, באמון שלה בעצמה. כשמישהו אומר לה "מתוקה שלי" ובסוף לא מתחתן איתה, משהו מתחספס אצלה מאוד.

כששומרים הכל לאחר כך - הפעם הראשונה שבאמת האמנתי למשהו שאני יפה בעיניו, היה לבעלי כשאמר לי את זה מיד אחרי החתונה. עד אז לא האמנתי לאף אחד...

אני כותבת את זה, לא כדי להתגאות חלילה, ותאמינו לי, יש לי וגם לנו כזוג הרבה מה לעבוד עליו, אלא כדי שבאמת תבינו מה הרב דן כתב, שקודם כל, זה לא פוגם בשום דבר בקשר אלא להיפך, ושיש לזה כל כך הרבה תרומה לקשר, שרק בגלל שחויתי גם סוגים אחרים של קשר, אני יכולה להשוות ולהגיד לכם בברור ש"החוויה הרומנטית" לפני הנישואין, כשעוברים על הגבולות לא שווה, אבל בפירוש לא שווה בפרספקטיבה של זמן!

להרגיש ולדעת עם הבחור/הבחורה רגישים/קשובים/רומנטיים, אפשר לדעת גם בצורות אחרות ללא צורת ביטוי כזו או אחרת. להרגיש שהלב שלכם יוצא אל עבר השני - אפשר גם ללא מילים...

מפעימים.

הבעל שלך הוא באמת משהו.. 

ישנן גם דעות שמתירות.

לדוג:

תוכן השאלה:

שלום לכבוד הרב!

ברוך ה´ אני יוצאת עם בחור מקסים וטוב כבר כשלושה חודשים, כמובן למטרת נישואין.. ידוע לי שיש בעיה עם גילויי חיבה לפני הישואין. מהם בעצם גדרי ההלכה בזה? לפעמים הוא אומר לי: "מאמי, חמודה שלי וכו´, האם יש בזה בעיה? האם אסור להגיד "אני אוהב אותך"? אם אסור, והוא אמר לי, האם צריך להגיד לו משהו על כך?

הקשר בין בני זוג חייב לבוא לידי ביטוי על די מילות חיבה. בשביל לחזק את הקשר חייבים להחמיא זה לזה ולהגיד מילה טובה. האם יש בזה בעיה? אני רוצה מאוד לשמור על ההלכה, אבל זה קשה. מה עושים?
האם יש הבדל בתקופת האירוסין?

תודה רבה!

תוכן התשובה:
לדעתי פשוט שיש להביע את הרגשות לפני שמחליטים. כמובן שאחר הנישואין זה יגיע בצורה חזקה יותר.

התשובה התקבלה מהרב צבי יניר
בתאריך כ"ח תמוז תש"ע

ישנן דעות בהלכה לכאן ולכאן וכל אחד יעשה לפי רבותיו.

אני מקוה שאני לא חוזרת על מה שכתבו

קראתי חלקית את התגובות עד כאן ונראה לי שמשהו חסר....

לפי מיטב הבנתי בשאלות שכאלה השאלה  הראשונה שצריכה להשאל היא איך את מרגישה עם זה?

אם זה לא נחמד לך - את צריכה להגיד, עם הרבה כבוד וטאקט שזה לא נחמד לך.

אם זה נחמד לך או שלא אכפת לך, אז צריך לשאול את השאלה השניה מה ההלכה אומרת על זה

(כמובן שהבירור צריך להעשות מול גורם הלכתי מוסמך)

אם זה אסור - זה אסור

אם זה לא ראוי - זה לא אסור! וצריך לבדוק לעומק מאיפה זה בא, איפה זה פוגש אותי ואת מי שמולי.

המון ב"הצלחה וסיעתא דשמיא

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?