לא בחברה

והתכוונתי יותר ברוח ההלכה..

בלי קשר להלכה- נראה לי זה מגיע ברגע שהזוג מגיע לפתיחות מסויימת..
כל זוג ורמת הפתיחות שלו.

לגמרי.

אפשר להחמיא מהלב, במתינות - על מידות וכד' - גם בלי זה, בונה יותר באמיתיות, ולא "משכר" בדבר שגם עלול להכשיל (ואולי בעצמו מכשול) וגם להימוג לפתע..

להשאיר דברים לאחרי החתונה - השלב ה"נורמלי" שגם מבטא דברים יותר בעומק ובאמיתיות, מעבר ל"להרגיש".

רובנו לא היו רוצים להגיע למצב של כמה "מקסימות שלי" בהיסטוריה שלהם.

אם אתה בשל לומר כזה דבר למישהי - למה להציע לה נישואין אתה עדיין לא בשל?

לדעתי קשר עמוק ואמיתי לא צריך להתבטא בהכרח במחמאות,אלא להפך זה משהו הרבה,הרבה יותר חזק... ומחמאות רק יורידו אותו לרמה של רדידות...יש דברים שכדאי להשאיר אותם לאחרי החתונה.

לפני ההחלטה זה ודאי לא סביר...

איזה סיבה יש להעיר?

אישית הייתי משתדל להיות מאופק,

לא להיסחף מדי עם הזרם, לא לספוג עמוק מדי -

אבל גם לא להיות אטום למה שהיא הביעה, שכנראה נובע ממקום מסויים.

חשוב שנעצור ונדמיין לעצמנו איך היינו מרגישים,

כשהצד השני (מתוך כוונה טובה לקדם את הקשר!) היה מגלה רגשות חיבה כנים (אפילו משקיע ויוזם מעשית),

ולאחר לא הרבה זמן היה מחליט שזה לא זה, חותך והולך לדרכו...

באמת שקשה מאוד לראות את הבעיה כשזה מזווית הראיה שלך, אין טבעי מזה.

הייתי מעיר בעדינות, ומשתדל להקרין שסה"כ כן הוחמאתי ובהחלט כיף לי עם היחס הכללי.

אם זה לא מרגיש לך מעיק ומלאכותי אלא טבעי,

וכל הבעיה היא שזה ביטוי שבמקומו היית נזהרת לומר -

לא הייתי מעיר...

יש כאלה שעושים את זה ממש בתמימות, פשוט כי הם ממשפחות מאוד חמות ורגילים לצורות ביטוי שכאלה.

אולי הייתי מדברת איתו על זה, שזה מאוד מחמיא, אבל אני מעדיפה לשמור ביטויים כאלה לאחרי החתונה.

אבל יש כאלה שזה מחליק להם מהלשון בלי לשים לב, פשוט "מרוב אהבה" (מכירה אחד כזה אישית.. שלא רצה כמעט להפגש עם ארוסתו, לא רצה שתבוא אליו הביתה לפני החתונה, אך מצד שני, "החליק" לו חמודה ומקסימה על הדרך כי כך היה רגיל לדבר עם אנשים שהוא אוהב... הוא אפילו לא שם לב לזה, אך ארוסתו כן...)

את יכולה להעיר עם זה מפריע לך, אך ממש בעדינות (כמו שכתבתי בהמשך שבעלי העיר לי על זה ואני דווקא שמחתי... אך כל אחד והרקע שלו וממה שזה נובע אצלו)

צריך להבחין שיש דברים שבאים מ"יצר". ההרגשה הרגעית הנעימה לעיתים היא בבחינת "שיכרון", שהופך להיות "צורך את עצמו", לצורך ההרגשה..  ואילו אחרי החתונה, במינון ובזמן הנכון - הם יכולים להיות ביטוי של מציאות. ככלל, הערך של "קשר" לפני הנישואין הוא כדי לוודא אפשרות של נישואין, ולא כדבר בעל ערך-עצמי.

[ואם הצד השני "מגזים", לפעמים אי התגובה מספיקה. לפעמים אפשר להגיד בעדינות ובחיוך, בוא נשאיר משהו לאחרי החתונה..]

גדולים יותר, יותר קשה אח"כ...

ובמיוחד עם המילה "שלי"... את זה באמת כדאי לשמור לאח"כ.....

אני מכירה מקרה מצער מקרוב, של זוג שיצאו תקופה ארוכה עם המון גילויי חיבה מופרזים, והרבה "שלי", והבחור פרש,

וממש ממש שבר את ליבה של הבחורה...היא הרגישה משומשת.....

אז קיצר- את המילה שלי תשאיר למצב שבו אתה בטוח לגמרי שהיא שלך.....

אני מטבעי משתמשת במילים כמו נשמה שלי ומאמי כל יום כמעט אז קורה  שאני אומרת למי שאני יוצאת איתו......... זה לא בצורה ממשית של גילוי האהבה (לפעמים לפי הנימה מבינים שנשמה שלי =תרגיע .........} אבל כן אני מבינה את בעייתית בנושא הזה ,פשוט מרוב הרגל זה יוצא טבעי......ולא כ"כ מוגזם...........הוא לא אומר לי מעבר לחמודה ומקסימה ...........אז אצלנו זה זה שונה ואנחנו די בהתחלה {אבל ממש טוב לנו ביחד.....}תלוי מה את חושבת ומרגישה - שלא יהיה מוגזם ומצד שני קצת להראות שכן טוב לך איתו ומראה את רגש בצורה יפה כלפיו.........בעיני יש מילים לא יותר מדי חושפניות ומוגזמות שיכולות לתת ביטוי לרגש שלך שצריך לראות ...וגם הוא בעיני יכול לבחור מילים כאלה .........בהצלחה לך .........

בעזהי"ת.

כמובן שרק אחרי החלטה, כי לפני כן זה הכי לא נכון ואפילו לא אמיתי. אם היא שלך- למה אתם לא מחליטים?!

בכל אופן, לי קשה לצייר מצב של נישואין בלי גילויי חיבה כלשהם. החתן והכלה חייבים לדעת ולהרגיש שהם אהובים ורצויים אחד על השני, אחרת אין סיכוי להחזיק מעמד בתקופה המטורפת שנקראת "אירוסין".

גם בלי להשתמש בגילויי חיבה ישירים.

אני יכולה להעיד על עצמינו שמאוד הקפדנו על זה (ומעולם לא דיברנו על זה. זה פשוט היה ברור שלא אומרים דברים כאלה..), וב"ה הדברים האלה נשמרו לאחרי החתונה.

וביחד עם זה, מעולם לא היה לנו ספק שאנחנו אוהבים אחד את השני.

הדברים שמשדרים לא פחות חזקים מאמירות ממשיות, ואויל אפילו להיפך.

יש הבדל גדול בין "לדעת ולהרגיש שהם רצויים ואהובים אחד על השני" - שזה בוודאי נכון שצריך - לבין צורות הביטוי שנשאלו פה.

גם ב"אירוסין" הם עוד לא נשואים.

זה לא נראה כך..

(בלי להיכנס לצורה בה אתה תופס את שיר השירים בעצם השאלה)

אם התורה, דעת א-להים, מראה אחרת, אז אולי אנחנו הטועים איפשהו בהבנתנו\דעתנו.. (ויוצרים בעיות)

די ברור שבשיר השירים מדובר על אוהבים באהבה מאוד מאוד מבוססת וחזקה.

לא כזו שמאפיינת שניים שהתוודעו לראשונה לפני חודש וחצי בקושי.

זו אהבה קיומית, נוקבת, שכל ההויה של הרעים האהובים חדורה בה.

שיש כינויים ויש גילויי לב כנים שזה משו אחר וכו וכו

ויש גם רבדים ורמות. לא מגיעים תוך יום לשיר השירים..

חשוב להיות מחובר לעצמך ולאמת שלך ולבטא אותה ובנחת

האמת תמיד תמיד טובה. הכי טובה!

שלומר מילות חיבה בקשר לפני החלטה על נישואין -

זה חוסר אחריות.

אני מאוד מאוד מחובר לאמת הזאת...

(אתה צודק. לא תוך יום ולא תוך חודש...

לכן שיר השירים לא קשור לכאן בכלל)

ובהחלט תוך חודש אפשר לראות תמונה ברורה..

יש כאלו שכבר תוך שבוע

שיר השירים הוא אליגוריה.

עי' בהקדמת הרב קוק לשה"ש.

לא צריך להשתמש במילים הללו בשלב מוקדם, ואפשר להסתפק באחרות.

[להגיד לך שעמדתי בזה אחרי שהתארסתי.. לא.. זה היה קשה מדי]

זה יכול להוסיף ולקדם תקשר בצורה משמעותית.

לשחרר מחסומים.

בריא להביא את מה שאתה חושב.

ועושה טוב

בס"ד

אצלנו כן היה מילות חיבה בין האירוסין לחתונה .

בעיני זה מתבקש הכרחי ובסדר גמור.

בכל אופן - כבר כתבתי שזה לא בדיוק הצליח לי.

אז כמובן אני רואה זאת ברמת האידיאל, אבל אין לי כ"כ את הזכות להגיד לאחרים.

אסור להזכיר שורש א.ה.....

"אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ"

העיקר שיש שורש ושיהיה בניין עדי עד!

יכול להיות שישנם אנשים שיכולים להתארס ולהתחתן בלי משפטי קירבה, אבל לדעתי זוג רגיל צריך להחמיא אחד לשני, ולהפגין רגש. זה מאד בריא, זה טבעי, ואני באמת לא חושבת שזה נגד ההלכה או משהו כזה.

זוג שיוצא זה זוג שמנסה לגלות האם הם רוצים להתחתן- צריך לבדוק לא רק התאמה שכלית אלא גם את הרגש! כיצד רגש אמור להתפתח רק משיחות שהיו יכולות להיות שיחות גם בין שני חברים או שתי חברות? חייב להיות בקשר דברים שמבהירים שמדובר על שני בני אדם שאוהבים אחד את השני! (גם אם לא אומרים מפורשות את השורש א.ה.ב, צריך למצוא דרכים אחרות להראות את זה).

זה נכון שצריך להיזהר ולא ליצור לעצמינו הרבה "מקסימות שלי" כמו שמישו כתב פה, במקום שתהיה רק "מקסימה שלי" אחת ויחידה, אך מה לעשות- קשר צריך להתקדם.

בתור בת, אני יכולה להגיד על עצמי שנראה לי שיהיה לי מאד קשה להתארס עם מישהו אם הוא לא יראה לי גילויי חיבה מפורשים, אחרת- זה כאילו שאנחנו לא מפתחים רגשות כלל אחד לשני. כאילו אנחנו שני "משודכים" שרק יוצאים אחד עם השני בשביל לשאול שאלות, ואני אקצין ויאמר- יוצאים בשביל לעשות "ראיונות עבודה" אחד לשני.

איך אפשר להתחתן ככה? באמת שקשה לי להבין...

אם הוא יתנהג אלייך בנחת,

יכבד אותך,

יראה כיוון כללי חיובי ביחס לקשר וישקיע בהתאם

זה עדיין יראה לך כאילו הוא חסר רגש?

"ישקיע בהתאם"! או, זו בדיוק הנקודה! אז הוא לא רוצה להחמיא בגלוי?  אז שימצא דרך אחרת להראות את זה. שישקיע! שיביא פרחים ושוקולד עם פתק "שיהיה לך יום מדהים" (בשלב מתקדם כמובן, וזה לא מוגזם לדעתי בכלל לצפות לזה...), שיזמין למסעדה יוקרתית, שיקנה עגילים יפות, או אפילו שיקטוף פרח בגינה ויביא. אבל שיראה רגש! שיראה השקעה! שיראה שאנחנו לא בקשר של איזה שני דתיים שנפגשים בשביל להעביר שיחות על הא ועל דא, אלא שרוצים להתחתן, שרוצים להקים משפחה ביחד.

אז אנחנו רגילים כל הזמן לרדת על הסרטים ההוליוודיים ולהגיד שהם הכל שטויות, וזה נכון לרוב, אבל לא הכל שטויות.

רגש בין בני זוג לפני החתונה- אולי זו סתם התאהבות ולא האהבה האמיתית שמגיעה לאחר בנייה ועבודה קשה בחיי הנישואין, אבל זה לא רגש שצריך לזלזל בו. זה רגש הכרחי, על מנת להרגיש כמה שיותר שלמים מתחת לחופה.

אלא שאלתי, למה רגש נמדד רק במילים לדעתך?

הוא לא נמדד גם בעוד צורות?

צריך להראות השקעה, לא משנה באיזה צורה- במילים, במעשים, בהבעות פנים...

ורק מבלבלות..

ואפילו הייתי אומרת מעלות תהייה:  כיצד כל כך קל ללחוץ על ההדק ולאומרן בעוד שעדיין אין מציאות של "שלי"?

אני חושבת שרובנו, לא אומרים אותן בכזו קלות, מטבע הדברים

ולכן זה מעורר תהייה.

אצלי זה היה יכול לעורר אפילו חשש. וחשד

אך זו אני..

אפשר כמובן לומר דברים שהם כללים,

אך בעקיפין מעידים על טיב הרגש, ועל התחושות הכלליות..

למשל: טוב לי בקשר, אני שמח/ה בו וכו'.

לגבי מה הייתי עושה: אני לא חושבת שחייבים להגיב.

לפעמים הבעות הפנים או טון הדיבור כבר מעביריםתחושה לגבי מה עובר בצד השני..

ומרבית הפעמים- בתקווה , גם לצד שאומרם..

המון דברים יכולים לקרות (ולא אפרט), אבל צריך לדעת אם ואיך להתכונן אליהם, כיצד להתמודד...

ולענ"ד- כדאי להתאמץ להשאיר את זה לאחר החתונה.. (במיוחד לאור תגובות הנשואות כאן..)

זה הענין! כשלא מוכנים, כשלא אוחזים בדבר מוצק ויציב, דברים יכולים לקרות מבלי שנעשה כלום. יקרו מאליהם....

אז נכון. זה לא כתוב בעשרת הדיברות... אבל אולי זה בתוך כל המחשבה וההכנה לקשר?

אני חושבת שלפעמים מרוב רצון להיות צדיקים ודוסים שוכחים שנמצא מולינו בנאדם...

אני לא באה לומר שלומר מילות חיבה זה תנאי הכרחי לקשר. ושאם מישהו לא אומר את זה יש פה פגם בקשר. ממש לא!!

אבל אני כן אומרת בפירוש שלא נשכח שאנחנו בני אדם.

יש לי חברות מדהימות ומתוקות וחמודות ואני גם אומרת להם את זה!!!

אז למה למי שהולך להיות בעלי אני לא אומר?

לא על הדייט הראשון. ולא כשזה לא קשור בגרוש.

אבל יש שלב כזה, שכבר מרגישים בטוחים בקשר, ואולי אפילו מתארסים שזה פשוט זורם..

כן.. הבחור מולי חמוד. למה שאני לא אגיד לו את זה? כמובן,יש דרך לומר כל דבר. ואני בטוחה שכל אחד עם האינטואציה שלו ידע איך לומר את זה.

לא צריך לשאול כל דבר, אפשר להיות קצת עצמאים בשטח, לא על כל דבר פותחים קצשו''ע. יש דברים שאפשר להרגיש. תסמכו על עצמיכם. אם אתם מרגישים שזה עובר לכם גבול- אל תעשו את זה.

אם אתם מרגישים שזה טוב לכם ושזה מקדם את הקשר- תפאדל.

אנחנו לא מדברים פה על איסור תורה.

אנחנו מדברים על רגש.

ואי אפשר לשאול על רגש באופן כללי: מה אתם הייתם עושים.

כי רגש הוא אינדיוודואלי.

חברה שלי שכמעט התארסה וביטלה, סיפרה שהוא התחיל לומר לה מילים שהן יפות רק לאחרי חתונה, לרגעים אינטימיים ביותר-לא לשלב הדייטים.

חברה שלך היא מקרה קיצון.

לא קובעים על פיה כלל.

בכל הסיטואציה של פגישות צריך מאוד להיזהר. וכל בנאדם יודע את הגבולות שלו. ושיעשה עם עצמו חשבון נפש מה הם.

לא רואה סיבה למה לא לומר מילות חיבה אחד לשני.

הרי כמו שלא תשבי סתם ככה עם בן ,(ובדייט את עושה את זה). ככה לא תגידי לסתם בן מילות חיבה.

נכון?

ההבדל הוא שאת רוצה לבנות פה משהו.

והמשהו הזה לא יכול להיבנות אם ישימו לו מעצורים בדברים שלא צריכים לשים!!

אני מצטטת רב חשוב שאמר פעם:

"מרוב שאנשים מנסים להיות צדיקים ובסדר --> הם מאבדים את הדרך ארץ הבסיסית שלהם ואת האינואציה הבסיסית שלהם"

לא צריך לחפש איסורים מתחת לאדמה.

אם זה אסור- פשיטא שלא עושים.

אבל אם זה לא אסור למה להוסיף ולהקשות? גם ככה למצוא את בת/בן הזוג זה קשה. אל תערימו על עצמכם עוד קשיים.

ושכל אחד יעשה את החשבון נפש האישי שלו למה הם הגבולות שלו. אין פה עניין לשאול אחרים למצב האישי שלך. כל מצב ועניין לגופו.

אבל זה יהיה מוזר אם בדייט שני הוא יגיד לך "הי, יפיופה/בובה", לא? אני מתכוונת לביטויים שהם לא בקטע של חיבה, אלא יותר מייצגים תאווה...הם לדעתי לא לעניין.

אולי אני כזאת..

אבל אני מפחדת מאוד ממקרי קיצון.

א. את לא יודעת מה עבר/עובר לכל אחד מהאנשים שקראו את השירשור הזה. אולי יש אפילו רק אחד שאמר לעצמו: "וואלה, באמת היה לי קשה ברגעים האלו והאלו..." (וזה יכול להיות נכון לגבי כל שירשור שעולה כאן).

ב. אנשים שלא הגיעו לסיטוציה- יכולים ללמוד מזה.

ג. אנשים שהיו בסיטואציה והתגברו עליה איך שהתגברו- יכולים לשתף והכלל יכול להחליט אם ללמוד מזה.

ד. מקרי קיצון, שוב, קורים! הם קיצון רק כי הם לא קורים לרוב האוכלוסיה, אבל הם אכן קורים לא מעט.

יש חובה לדעתי להיות מודע אליהם (לא אמרתי דוקדורט!) ולנסות לחשוב עליהם קצת. כמובן שרק שמגיעים לשם אפשר להבין מה קורה ולפי זה להחליט איך אני רוצה לנהוג..

אולי לא מתאים לך.. אבל דווקא בגלל שזה קורה לכולם (ספציפית כאן- רמות גילויי חיבה בקשר ובאיזה שלב), וזה מקום (יחסית) אנונימי, אפשר לדון על זה ואנשים יכולים לקבל פרספקטיבה...

אני לא אכחיש שלפעמים הדיונים עוברים את הגבול, אם זה בעניינים שבצניעות ואם זה שאלות של אנשים כדי להרגיש ב"סקלה", ב"נורמה".. (שלדעתי זה לא כדאי....).

וגם לא אמרתי שאסור בכלל, רק לא להידרדר..

זו לעיתים עצת יצה"ר ו/או תמימות.

אין לכך קשר למה שאמר הרב שאת מצטטת, לגבי "דרך ארץ בסיסית ואינטואיציה". זה ממש לא קשור.

וזה לא "איסורים מתחת לאדמה" אלא איסורים מפורשים של "קירבה יתרה". מה שהותר (הסתכלות בדרך הנכונה וכד'), זה לצורך בדיקת התאמה לנישואין. יש הבדל גדול בין דיבור נעים, שיוצר אוירה שמאפשרת לראות אם יש קירבת הלב ומשיכת הלב זה לזה, לבין ה"מילות חיבה" המוגזמות שהוזכרו.

וזה לא רק "חשבון אישי" של כל אחד. מפני שבנות זה לא בנים. הדיבורים שהיא הזכירה אינם בהכרח לגמרי מקרה-קיצון. אם בנים לא ישימו לעצמם מראש הגבלות בצורת הדיבור ("מחמאות" מהסוג שהוזכר בפתיחת השירשור) אכן עלולים להיסחף, כי זה יכול בקלות "להתחלף" מהבעת הרגש כלפיה, ל"הנאת עצמו" שסוחפת את עצמה. והבחורה אינה מבינה שכאשר ההנאה תיגמר - זה פתאום "איננו"..  לכן, גם מעבר ל"הלכה", האיפוק כאן הוא בונה אמיתיות.

וגם "החשבון האישי של כל אחד" אינו נכון. אם ם אינו קובע מראש "גבולות גיזרה" הוא עלול פתאום למצוא את עצמו היכן שב"חשבונו האישי" כלל לא רצה.

לא צריך "לחסום" מלאכותית, היכן שראוי. ולא פחות, ויותר - יש להיזהר ממה שאננו ראוי, גם אם עלול "לסחוף".

בעזהי"ת.

אני, כמאורסת, לא מרגישה משוחררת-רסן.

מספיק ששומרים נגיעה ב100%, ולא מחליקים גם לא דברים קטנים, ואתה מרגיש קצת מרוחק, כמו שנכון לתקופת האירוסין.

יש דברים ששייך, רצוי, וכדאי לומר אותם, ויש דברים שלא. כל מקרה לגופו.

וגם בדיבור יש "מחסום" של ההלכה (אי אפשר לומר "מספיק ש..").

ואכן, יש דיבורים כאלה ויש דיבורים כאלה, כפי שציינתי גם אני.

בעזהי"ת.

אולי לא לתאר סצנות שלא שייכות עכשיו, אבל לומר "אני אוהב אותך" ו"מותק שלי" וכדומה, זה מאוד לגיטימי ואפילו הייתי אומרת סוג של חובה.

איך אפשר לצעוד לקראת חתונה בלי המילים האלה?! בלי לדעת שבאמת הצד השני מאוד אוהב אותך ויודע להביע את זה?

[כן, חלק מהבדיקות לפני החתונה זה גם ההתנהלות בתקופת האירוסין. והתנהלות מאופקת מדי, בעיני היא בעייתית מאוד! אם חברה שלי היתה מגיעה למצב של אירוסין בלי גילויי חיבה הייתי ממליצה לה לבדוק טוב טוב טוב את הצד הריגשי של הבחור. זאת לא הנורמה וזה לא מה שבריא וטוב.]

של חיבה לא מתבטא דווקא במילים האלו.

ואני הייתי מציע לא להמציא "סוגים של חובות", כל זמן שמערבים בכך את ה"הלכה" (כי מדעתו - כל אחד יכול להגיד איזה סברות שרוצה).

אם רוצים לדעת הלכה - אולי הכי טוב לשאול פוסק הלכה.

ובוודאי נכון שחשוב לדעת שהצד השני אוהב אותך. והיכולת להביע דברים כאלה בעדינות ולא דווקא בכל מיני "מילים" מי-יודע-מה, היא לא פחות יכולֶת...

ואני דווקא לא מקנא כלל במי שבלי להגיד "מותק שלי" אינו יודע לגלות חיבה..

בעזהי"ת.

איך מגלים חיבה ללא מילות חיבה?!?

מבט אוהב? הרי את המבט האוהב מבינים שהוא אכן אוהב רק אחרי שנאמרות מילים כאלה ואחרות... אז מה?

תכתבי בסיגנון שמכבד גם דברים אחרים ממה שאת חושבת, ולא תציגי אותם כאילו אינם שייכים ל"בני תמותה" רגילים, אלא דברייך בלבד?....

ואולי כדאי גם לא לצטט מה שלא נאמר.. הרי אפשר לראות בהודעותי לאלו דברים ולאלו הודעות התייחסתי.

וגם ניתן לראות בהודעה שבהתחלה לאלו "החמאות" התייחסתי דווקא להיפך.

ולעצם שאלתך הקונקרטית הנוכחית - במחילה, יש דברים שלא כ"כ שייך בעיני "להסביר". לפחות לא בבימה כזאת. לא כל דבר הוא "דיון תלמודי". היה מישהו שבאמת התענין - אז שלח לי באישי ושוחחנו על זה.

הכל בראש, יבוא אדם שלא שומר נגיעה,

ויגיד: "איך אפשר לצעוד לקראת חתונה בלי מגע?"

ותוכלי להגיד שיש אמת בדבריו, זה עוד רובד בהיכרות, לא?

[ולא באופן השטחי שלו!]

חוץ מזה, אפשר לגלות חיבה בלי מילים,

יש הרבה מצבים שאפשר להרגיש את החיבה בלי מילים.

וגם אם מגלים אותה ע"י אמירת מילים, יש תווך.

לא חייבים להגיע עד "אני אוהבת אותך" ו- "מותק שלי".

אז ההתרגשות והתכונה והרעד והציפיה והחיכיון יאפילו על כל ביטוי ומילה שהם -

אבל אין בעל ניסיון כמי שנמצא במקומות האלה בפועל...

לפעמים מי ש"נמצא במקומות האלה" עלול להיות קצת שיכור..

לא בדיוק הזמן ל"הדרכות"...

עיין בנסיונה של "שרבוב" - זה ניסיון טוב מאד - ושכרו איתו (אחריו)..

שהיא לא מבינה איך אפשר בלי.

אמרתי שהאינטואיציה שלי מורה ההפך, וסייגתי למען הגילוי הנאות, שהרי אני עדיין לא שם...

לא אמרנו "אני אוהב/ת אותך"

מחמאות רק קצת ובלי המילה "שלי"

(נגיד איזה מקסים אתה כתגובה למשהו בכללי.)

אני מסכימה שצריך להיות גילוי חיבה (זה שאמרנו קצת מחמאות)

אבל לא להגזים עם זה..

תאמיני לי שזה עושה רק טוב

ושאחרי החתונה המילים אני אוהב אותך הרבה יותר משמעותיות....

אבל אם אנחנו כל כך הרב זמן בקשר? אנחנו באופן כללי סגורים וביישנים, ובהתחלה לא אמרנו אחד לשני... אבל כ"F הרבה זמן... וזה פשוט מגיע.........

כ"כ הרבה זמן?..

פשוט תתחתנו...

הם לא חשבו על זה אפעם קודם. 

מי אמר לך שהם יכולים? אולי יש בעיות עם ההרוים ואתה סתם דורך להם על פצעים פתוחים? או כל בעיה אחרת שמונעת מהם להתחתן?

ולגופו של שרשור-

סתם תהיה שעלתה לי, היה לי קשר רגשי עם מישהו, ונפרדנו בסוף.

לא הזכרנו מילות חיבה, דיברנו מעט מאד על רגשות וגם זה בקודים. 

מה לעשות- וזה לא היה נכון להמשיך, ונאלצנו להפרד.

לא חושבת שאם כן היינו מביעים במילים זה היה מציל את הקשר- כי רגש לא היה הבעיה שם.

מצד שני- לא חושבת שאם כן היינו מדברים במילים יותר ברורות היתה לי גישה אחרת כיום לנושא.

קשרים מהעבר, במיוחד רגשיים ועמוקים- הם לא בריאים. אבל מה לעשות- הם חלק מהחיים.

חלק מהחיפוש זה גם לפעמים ליפול למקום שבו אתה חושב שזה שזה- ומגלה בסוף שלא.

כתבו פה שגם אירוסים אפשר לבטל, 

גם אחרי שמתחתנים אפשר להתגרש, אז נחיה כאילו נתגרש בסוף?

לא!! אחרי שמתארסים- צריך להרגיש שאין חזרה. (אלא אם מתגלה משהו רציני וצריך לחשוב אבל אני מדברת על הנורמל) אין סיבה למאורסים לא לעורר ולחזק את הרגש, דווקא מהמקום המיוחד הזה.

זאת התקופה הכי טובה לרגש- כשעוד אין את האינטנסיביות של חיי הנישואין, כשעוד הכל חזק ומיוחד והגעגוע מאדיר את הכל.

אני יכולה להעיד על עצמי שמהר מאד אחרי החתונה נכנסתי להריון, פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו ברכבת הרים של הריון עם התחלה מאד קשה. 

אם לא היינו בונים מצד אחד מקום של תקשורת בריאה ושיח קשוב ומצד שני רגש חזק (ואנחנו השתמשנו במילות חיבה, ב"ה. כמובן שעם גבולות ושכל בריא) לא יודעת איך היינו יוצאים מזה 

תחילת הנישואין זה צנטריפוגה, זה שואב ומסחרר. חייבים לבוא מוכנים. גם אם המחיר של זה הוא סיכון שאולי תתנ\י מילות חיבה לאדם הלא נכון.

טוב שאת מגיבה בצורה שחצנית כזאת... ממש מוסיף לדיון.

מי אומר שאין לה שמץ הומור להבין את הדברים שכתבתי בדיוק ברוח שכתבתי?..

מי אומר שהם לא צריכים עוד טיפה של עידוד כדי לעשות את הצעד הזה, והיא דווקא שמחה לקבל "דחיפה" כזאת ולא מעלה בדעתה לייחס "דריכה על פצעים" למי שברור שרק רוצה לתת לה "חיזוק"?..

מי אומר שכאשר כותבים "למה כ"כ הרבה זמן" לא רוצים לסייע לעוד כמה אנשים שקוראים, כדי להבין שלא כדאי בעיקרון לסחוב הרבה, ושהתופעה שהיא הזכירה זו המחשה טובה לכך (תתפלאי.. לא כולם יודעים)?..

שאלה של הסתכלות ושל "עין טובה".

ול"גופם של דברים", כבר אמרתי שאני חושב שגישתה ונסיונה של "שרבוב" ממש טובים.

ולא שחצנות.

והציניות הזו באה מהכרות עם כ"כ הרבה שהיו להם סיבות טובות לחכות קצת, אבל כל הזמן "נשמות טובות" לא הפסיקו להצייק ולדרוך להם על הפצעים.

אתה רוצה ללמד לקח את כל הקוראים? תפתח שרשור ובו תסביר על חשיבות החתונה תוך פגישה וחצי, ולמה לדעתך זה הכי נכון והכי טוב. 

רוב האנשים לא צריכים "דחיפה"

אם יש סיבה להתחתן- אז הם לא רוצים לדחות.

אלא אם יש להם אידאל בלצאת הרבה זמן, ואז אמירה כמו שלך- תצחיק\תעצבן אותם. לא תגרום להם באמת להתחתן.

אתה בעצם לוקח סיכון שתפגע בבנ"א, זה המחיר.

מה התמורה? האם היא שווה את הסיכון?

ולגופו של ענין- בסדר. אני כתבתי את דעתי מנסיוני, אתה כתבת את דעתך מנסיונך. 

ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.

לא אמרתי שאתה טועה, אלא שלענ"ד גם לשיטה השניה יש יתרונות, והם שווים את הסיכון שבחסרונות שאתה מונה.

כאן, "מכבסת מילים". כל צורת דיבור מעוותת אפשר לכבס בה...

ומה שאני כתבתי נכתב גם מניסיון עם כאלה שמאד שמחו על "עידודים" כאלה (וגם עם הומור לא נדיר כאן בפורום בנוסח של "נו, תתחתנו"..).

ובהקבלה ללשונך: את רוצה ללמד "את כולם" איך במקום להתנצל, מוסיפים חטא על פשע - אולי תפתחי שירשור לעזות פנים (ואולי לא צריך - כבר עשית זאת כאן)... 

את רוצה "ללמד את כולם" איך כדי לתקוף, "מצטטים" בצורה מעוקמת מה שהאחר כותב, תפני אותם לדברייך ("תסביר על חשיבות החתונה תוך פגישה וחצי.. ולמה לדעתך זה הכי טוב". כמובן, בדברי אין זכר לכך; ויש הבדל גדול מאד בין "זמן רב מאד" לפגישה וחצי. איתי אישית מתייעצים כאן לא מעט בגלל בעיות ב"משיכות יתר").

ואנשים כמו זאת שכתבה, אינם נראים לי בעלי "אידיאל למשוך" (גם אם היו - הרי כתבתי מפורש שאני לא כותב דווקא "בשבילם" אלא בשביל מי שקורא מעבר להם), ולמרות זאת - לפעמים זה מעודד, ולא מעטים אנשים שאכן "מושכים" למרות שיש להם "סיבה להתחתן". "מפחדים" קצת. וגם אם לא להם - זה עוזר לאחרים, כמו שכבר ציינתי. לא צריך להתפלפל מתחת לאדמה כדי להצדיק תגובה לא-ראויה על דבר שכל אחד יכול לתפוס את הרוח הטובה בו נכתב.

ואני מציע לך שאחרי הסיגנון הבלתי ראוי בעליל שכתבת, ושלא ידעת להתנצל עליו אלא "לכבסו" ("ציניות...") תקחי קצת ענוה - ואל תטיפי מוסר: "אתה בעצם לוקח סיכון שתפגע בבנ"א... האם.. שווה את הסיכון".. מהסיגנון שכתבתי להם, כמובן אף אחד לא יכול להיפגע כי הוא סגנון נעים וחביב. לכל היותר - חשש רחוק שמישהו יפרש כדברייך, ש"מזרזים" למרות שאין צורך וייפגע מזה - חשש רחוק מאד. לעומת זאת מסגנונך אין "חשש שמישהו ייפגע". הוא סיגנון שכל עניינו לפגוע. זה בוודאי כן "שווה את התמורה"..

ואל תתפלאי שאני גם עניתי לך כעת כך. מי שכותב בצורה כזאת, צריך לדעת שאינו גר בבית זכוכית, ו"התורה לא חייבה להעמיד עצמו כקיר" (ס' החינוך). אני מציע לך פשוט להתנצל במקום להצדיק מה שלא צריך.

ואינני רואה כל ענין לדון "לגופו של ענין", עם צורת כתיבה כזאת. מה גם שכלל לא ברור לי שיש איזושהי מחלוקת עניינית בין הדברים שכתבנו. ואני לא כתבתי רק "מנסיוני", אלא ערכית והלכתית שיש להגביל את ביטויי החיבה, אני כלל לא בטוח שעל כגון-דא נאמר "אלו ואלו דא"ח".. ולגבי להגיע מוכנים ועם יחס טוב לחתונה, זה מובן מאליו.

הייתה לנו תקופת אירוסים ארוכה מאוד שלא באשמתינו.

וכן, כל פעם שמשהו אמר משהו קטן על הנושא זה ממש עשה לנו רע,

וממש דרך על פצעים.

גם ככה היה לנו מאוד קשה שכל מי שהתארס אחרינו התחתן לפנינו וכו'...

אז לא כדאי לכתוב תגובות כאלה לאנשים.

וכל אחד יודע שכדאי להתחתן כמה שיותר מהר, אפחד לא דוחה את זה  סתם.

(וקולה-

היה לנו תקשורת בריאה, שיח קשוב ורגש חזק גם בלי הרבה מחמאות.

ואולי אפשר להשתמש במחמאות במידה,

אבל אני חושבת שזו רכבת שעלולה מהר מאוד להדרדר...

ואם לא מספיק חזקים אפשר להזגים, והמחמאות כבר לא יהיו במידה.

חוצמזה, שאנחנו הרגשנו שאנחנו חייבים לשמור על עצמינו, במיוחד לאור תקופת האירוסים הארוכה)

מהכותבת, היה ששם זה לא כך.

כמובן, יתכנו טעויות.

אבל כבר הסברתי, שמהתגובה המחוייכת (שאינה כמו אצלכם - שדיברו איתכם אישית), "אז תתחתנו.." בפורום, לא בדיוק נפגעים.

ולאידך - בפורום כותבים לא רק למי שעליו מגיבים אלא מעבר לכך. וחשוב לדעת שלא כדאי לסחוב "סתם", כשלא נדרש.

וכבר אמרתי - טעות לדעתי לחשוב ש"אף אחד לא דוחה סתם". לא מעט מושכים גם כשאין בכך צורך. 

לבעלי ולי היה ברור שאין לומר מילות חיבה לפני שאנו נשואים.

אז נכון שתקופת האירוסין הייתה קצת קשה,

ונכון שלא תמיד הבנתי עד הסוף את הצורך ב"קרירות" הזו (הרי אני לא גבר),

אך אין ספק שידעתי על האהבה בינינו,

ותאמיני לי, היה שווה לשמור את המילים האלו לרגע המתאים, אחרי שהטבעת כבר הייתה על אצבעי...

ואנחנו נשואים באושר!

יש מקום למילות חיבה לפני הנישואין.

כן, גם "אני אוהב/ת אותך".

זה מחזק את הקשר בין בני הזוג ומעלה אותו שלב.

אני לא רואה את עצמי מתארסת לפני שהוא אומר לי שהוא אוהב אותי ולא לפני שהוא מביע את האהבה במילים נוספות.

כן, יש מקום לאינטימיות במילים גם לפני הנישואין.

אולי אני מושפעת מתרבות המערב הקלוקלת, אבל זו דעתי ותחושותיי.

(אני כותבת את זה על אף הניסיון המר שלי.)

אני יכולה לומר מניסיון, שיצאתי עם כמה בחורים בקשרים רציניים, ברמות דתיות שונות, גם בחור שלמד באחת מישיבות הקו לרבנות וכן אמר לי מילים כמו "מישהו אמר לך פעם שאת יפה?" או "את חמודה" וכו'. אני כתבתי מכתבים עם "___(השם)י שלי".

ועם בעלי הכל היה שונה, הוא לא אמר לי שום מילת חיבה, אבל היה לי ברור מההתנהגות שלו שהוא אוהב אותי באמת, מכבד אותי, רוצה שיהיה לי טוב. פעם אחת, לפני שהחלטנו הוא אמר לי שהוא אוהב אותי וכנל הפוך וזהו.

פעם אחת שלחתי לו הודעה "בוקר טוב חמוד שלי", רציתי לראות את התגובה שלו... הוא כל כך כעס על זה (כמובן, שהוציא את זה בעדינות, אבל אמר לי שזה ממש אבל ממש לא שייך לפני החתונה...). אני שלא הייתי רגילה לנורמות האלו, ולא תכננתי להתחתן עם "כזה צדיק", נהנתי מהגישה החדשה הזו, זה היה נראה לי הרבה הרבה יותר אמיתי, פחות מזוייף, משאיר את ביטויי הרגשות לאחר כך, כשבאמת הכל מותר. משאיר הכל נקי, כך שאדני הבית יהיו על בסיס טהור ובלי משקעים לא נעימים ולא שייכים מהעבר. כל כך הצטערתי שאני לא כל כך נקייה כמוהו לפני החתונה, שיש בעברי עוד קשרים ברמות פתיחות גבוהות יותר מאלו שהיו איתו לפני החתונה. ובאמת ראיתי פחות "אורות" של רגש לפני החתונה מאשר בקשר אחר שבו הכל היה הרבה יותר פתוח ומתירני (כן שמרנו נגיעה, אבל עדיין היה הרבה יותר מתירני..), אבל הרגשה של קדושה אפפה את הכל.

ואחרי החתונה - אז ראיתי עד כמה בעלי רומנטי, אבל ממש!! הלואי שכולן תזכנה לבעל עם יכולת ביטוי שכזו... מלא פתקים, מכתבים והפתעות, זרי פרחים ביצירה עצמית ועוד ועוד. וזה היה כל כך כיף ששמרנו את הכל למתי שבאמת הכל מותר, שהכל בא בקדושה ולא בדרך האחורית של היצר הרע. ממליצה לכולם!!! (אני נשואה עוד מעט 9 שנים ועדיין מתרגשת כשאני נזכרת בתקופה הזו של השנה הראשונה לנישואין..) 

כמובן שיש גם סוגי אנשים אחרים, גם תלוי ברקע של הזוג, יש אנשים מאוד מאוד חמים, שבאים ממשפחות לא מאוד דתיות/התחזקו וכדומה, ואז צורת הביטוי הטבעית שלהם היא שונה, וקשה לבן הזוג לומר לשני שזה לא שייך. אצלי בעלי אמר לי שצורת ביטוי כזו לא שיייכת, אבל בתוך תוכי, קיוויתי שהוא יגיד את זה, רציתי לראות את התגובה שלו, למרות שהיה לי מאוד קשה להתאפק ולא לשלוח הודעות/לדבר כמו שהייתי רגילה עם בחורים אחרים.

שיהיה בהצלחה !!!

כי כמו שאמרו רבים לפני כאן..

הקשר שלפני החתונה נועד אך ורק כדי לבדוק אם זה רלוונטי..

ולכן בד''כ הוספת כינויים נובעת מתרבות המערב..

ואולי כדאי שנשים לב(לפחות אני)להתרחק מתרבויות זרות של פריקת עול..

כמובן שזה לא כולל את כולם ויש כאלה שבהחלט עושים זאת בתמימות..

קשר כן צריך להגיע למצבים של אהבה גם לפני החופה,

נראה שיש אנשים שפוחדים "לבזבז" את האהבה שלהם, ומעדיפים לשמור לעת מצוק..

אנשים!..

אתם לא עושים ראיונות עבודה, בקשר הזה האהבה מדברת,

כשאתם תחליטו כי הגיע הזמן להחליט, תדעו שהצד השני אוהב..

אז נכון, אהבה אפשר להביע בכמה דרכים, 

ואחת הדרכים היא מילות חיבה...

הרי אם תיתן לארוסתך פרחים... 

אתה לא מפחד שיירד קצת מהחשק שלך להביא לך גם אחרי החתונה..?...
 

נשמות, מה נסגר.....?...

אני מבין את הבעיותיות בלפזר מילים כאלו ללא הבחנה,

אבל מילים שקולות שעושות טוב ובטח לאחר החלטה,

רק טוב יצא לך מזה....

ושלא תחשוב שלא עברנו כל מני קשיים בחיים, עברנו הרבה. גם מבחינה אובייקטיבית (בעיות פוריות ובעיות שונות ומשונות אחרות), וגם מבחינה סובייקטיבית (שלא נרחיב עליהן, אבל היו קשיים וגם עכשיו מדי פעם מתעוררים).

אבל תמיד, תמיד, אנחנו זוכרים אחד לשני את ההתחלה, את חסד הנעורים, את השנה הראשונה הזו "שהעיפה אותנו לשמיים" גם מבחינה זוגית וגם מבחינה רוחנית. תמיד יש לנו שאיפה לחזור אליה, לקדושה, לתפילות, לרצונות ולשאיפות, גם עם העיסוקים השונים שלנו, וגם עם הילדים, כשזה הרבה יותר קשה.

ואני חושבת שמי שמתחילת הקשר, מתחיל בצורה פחות טהורה, יכול להתקדם הלאה, תמיד אפשר, אבל אם מתחילים בצורה טובה וטהורה, שמרגישים באמת ש"שכינה ביניהם" ולא ש"אש (התאוה) אוכלתם" זה בסיס כל כך טוב ואיתן לקשר, שתמיד יש על מה להתרפק ולמה לשאוף. שיודעים שבבסיס הקשר, הוא טוב וטהור, אמיתי ונכון. וזה משהו שזכיתי לו הרבה בזכות בעלי...

ובקשר ל"אמיתיות" של המילים, כשמישהו אומר למישהי "אמרו לך פעם שאת יפה" ובסוף לא מתחתן איתה - משהו באמון שלה נפגם, באמון שלה בעצמה. כשמישהו אומר לה "מתוקה שלי" ובסוף לא מתחתן איתה, משהו מתחספס אצלה מאוד.

כששומרים הכל לאחר כך - הפעם הראשונה שבאמת האמנתי למשהו שאני יפה בעיניו, היה לבעלי כשאמר לי את זה מיד אחרי החתונה. עד אז לא האמנתי לאף אחד...

אני כותבת את זה, לא כדי להתגאות חלילה, ותאמינו לי, יש לי וגם לנו כזוג הרבה מה לעבוד עליו, אלא כדי שבאמת תבינו מה הרב דן כתב, שקודם כל, זה לא פוגם בשום דבר בקשר אלא להיפך, ושיש לזה כל כך הרבה תרומה לקשר, שרק בגלל שחויתי גם סוגים אחרים של קשר, אני יכולה להשוות ולהגיד לכם בברור ש"החוויה הרומנטית" לפני הנישואין, כשעוברים על הגבולות לא שווה, אבל בפירוש לא שווה בפרספקטיבה של זמן!

להרגיש ולדעת עם הבחור/הבחורה רגישים/קשובים/רומנטיים, אפשר לדעת גם בצורות אחרות ללא צורת ביטוי כזו או אחרת. להרגיש שהלב שלכם יוצא אל עבר השני - אפשר גם ללא מילים...

מפעימים.

הבעל שלך הוא באמת משהו.. 

ישנן גם דעות שמתירות.

לדוג:

תוכן השאלה:

שלום לכבוד הרב!

ברוך ה´ אני יוצאת עם בחור מקסים וטוב כבר כשלושה חודשים, כמובן למטרת נישואין.. ידוע לי שיש בעיה עם גילויי חיבה לפני הישואין. מהם בעצם גדרי ההלכה בזה? לפעמים הוא אומר לי: "מאמי, חמודה שלי וכו´, האם יש בזה בעיה? האם אסור להגיד "אני אוהב אותך"? אם אסור, והוא אמר לי, האם צריך להגיד לו משהו על כך?

הקשר בין בני זוג חייב לבוא לידי ביטוי על די מילות חיבה. בשביל לחזק את הקשר חייבים להחמיא זה לזה ולהגיד מילה טובה. האם יש בזה בעיה? אני רוצה מאוד לשמור על ההלכה, אבל זה קשה. מה עושים?
האם יש הבדל בתקופת האירוסין?

תודה רבה!

תוכן התשובה:
לדעתי פשוט שיש להביע את הרגשות לפני שמחליטים. כמובן שאחר הנישואין זה יגיע בצורה חזקה יותר.

התשובה התקבלה מהרב צבי יניר
בתאריך כ"ח תמוז תש"ע

ישנן דעות בהלכה לכאן ולכאן וכל אחד יעשה לפי רבותיו.

אני מקוה שאני לא חוזרת על מה שכתבו

קראתי חלקית את התגובות עד כאן ונראה לי שמשהו חסר....

לפי מיטב הבנתי בשאלות שכאלה השאלה  הראשונה שצריכה להשאל היא איך את מרגישה עם זה?

אם זה לא נחמד לך - את צריכה להגיד, עם הרבה כבוד וטאקט שזה לא נחמד לך.

אם זה נחמד לך או שלא אכפת לך, אז צריך לשאול את השאלה השניה מה ההלכה אומרת על זה

(כמובן שהבירור צריך להעשות מול גורם הלכתי מוסמך)

אם זה אסור - זה אסור

אם זה לא ראוי - זה לא אסור! וצריך לבדוק לעומק מאיפה זה בא, איפה זה פוגש אותי ואת מי שמולי.

המון ב"הצלחה וסיעתא דשמיא

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון…