אם זה יעבוד, סבבה (בד"כ זה עובד)

אם לא... 

לק"י

בתקווה שהוא יפסיק למשוך את הוילון בלי קשר..

אני פשוט הייתי אומרת לו משו שנשמע ממש מגוחך: "רק להסתכל על הוילון"...

<צ>

לק"י

אבל ביום שהתחלתי ללמד שם- חטפתי ממנו מכה..

ואם אני אעיף עליו שולחן- יש סיכוי שאני אחטוף כבר.. אמא'לה!!

ואם לא אכפת לך להיות קצת שפלה.... פשוט תספרי לו שיש חיה נושכת בוילון |שטן|

לק"י

לא חושבת שחיה בוילון תטריד אותו..

ובכל מקרה, לא הייתי משקרת עליו.

<גמני ציני>

לק"י

על הלב

אני פשוט לא אוהבת צרחות וצעקות..

רואים שלא שיחקת הרבה כן לא שחור לבן

לק"י

רק בכיתה שלי אפשר לראות מגוון רחב: מילדים שמדברים הרבה ולעניין לילדים שלא מדברים או שחוזרים על מה שהם שומעים ("אקולליה")...

אני עשיתי קצת סטאז' ב"תשמע" בירושלים,

זה היה ממש קשה.

לא הצלחתי לתפקד בכלל,

ויש מקרים שמפרקים אותך לגורמים...

עיצה כללית בחיים -

לא לומר לאדם מה לא לעשות

לתת לו הדרכה- מה כן לעשות

לא תמיד אדם יודע מעצמו- צריך לכוון אותו

ממילא הוא יפסיק לעשות את השלילי

לא מומלץ בכלל לומר לתלמידים (כל שכן לתלמידי חנ"מ) הוראות על דרך השלילה..

כמו שאמרת- במקום לומר "לא לקום" מומלץ לומר "לשבת במקום (כמו ילד טוב)".

ניסית לבדוק להנחיל לו את המילה 'לא' בכל זאת? צריך לדעת לומר אותה.... (תלוי מתי ובמה..).

הצלחות! (תהני מהחופש!)

לק"י

לפעמים הוא בעצמו אומר לי "לא לא לא לא, יעל, לא לא לא..."

אפשר לתת לו משימה שתדרוש שימוש בידיים, כדי שהן לא יהיו פנויות למשיכת הוילון..

אני הייתי אומרת שנראה לי שהוא אוהב לשחק עם הוילון ולכן יש לו תפקיד

למשל, לפתוח כל בוקר את הוילון

ולסגור אותו בסוף כל יום

וכשהוא לא נוגע בוילון במשך כל היום

הייתי משבחת אותו על כך שהוא עושה דברים טובים

ושאני מאוד שמחה על זה

לק"י

בתקווה שהוא לא יגע בוילון, כי ממש לא מתחשק לי שהוא יצנח עליו או משו

לק"י

ככה שנרשמנו כל אחד מתי הוא רוצה לעבוד בחנוכה, למרות שלא חייבים (אבל אני החלטתי להיות נחמדה ולהירשם ליומיים).

"תגע בוילון ואני מורידה לך את היד" 

לק"י

נגיד כשאחד התלמידים כמעט הורג לי במכות תלמיד אחר, אין לי ברירה אלא להיות הכי ברורה שאפשר: "אני לא מרשה להרביץ!!!!"

אני לא אגיד לו: "רק להסתכל על החבר"..

אם זה רק מכות בקטנה, או שאני מספיקה לעצור את זה שניה לפני, אז אני יכולה לומר: "אני מרשה ללטף אותו" או משו בסגנון.

ת'אמת שלכל תלמיד צריך לדבר בצורה אחרת..

לק"י

אבל עדיין אני חושבת שלפעמים המילה "לא" היא יותר ברורה ונחרצת: שזה יהיה ברור שזה אסור, ושאנחנו לא מרשים לעשות את זה.

מה גם שזה לפעמים מסוכן המכות האלה..

אני כן מעודדת את ההתנהגות הטובה, נגיד" "איזה נעים לנו שאתה רגוע".

ואת יכולה לבטא את הנחרצות בטון שבו את אומרת את המשפט...

אפשר להגיד את זה ברוגע

ואפשר להגיד את זה בנחרצות, עם מלא סימני קריאה

לשמור את הידים אצלך!!!

(חוצמזה שאני לא יודעת עד כמה אוטיסטים קולטים את ההבדלים הדקים במלל.. אם אומרים לא או לא....)

לק"י

במילה אחרת.

לגבי שאר התלמידים- זה ממש תלוי: עקרונית, עדיף תמיד להשתמש בביטויים חיוביים, אבל לפעמים ה"לא" הוא חזק וברור יותר.

ואני בטוחה שהם קולטים את הנחרצות של טון הדיבור..

לפי דעתי זה בסדר להגיד לפעמים לא,

אבל העיקר שבדר"כ תגידו את הכללים בחיוב

(במיוחד אם הם תלויים על איזה לוח או משהו כזה)

זה יתפוס או שמבחינתו זה היינו אך?

לק"י

זה ילד שקשה לנהל איתו שיחה נורמלית: הוא חוזר על הרבה משפטים שאומרים לו.

לא חושבת שאני אצליח לנהל איתו שיחה נורמלית.

אבל תודה על הרעיון!

זה יכול להיות לי שימושי למקרים אחרים..

זה אכן כך?

לק"י

בעיקר כשמגיעים לשם בהתחלה.

בשנה שעברה עשיתי שם עבודה מעשית, וכשהייתי חוזרת הביתה- הייתי ממש מודה לה' שאנחנו לא אוטיסטים..

אבל יש גם קטעים ממש מצחיקים

כמו הבקשה של אחד התלמידים ללכת לראות את החיות: "אפשר בָּקֵש רשות לראות את החיות?".. ׁ(איזה תחביר יש לו..).

ובתורנות חצר- הסתובב לו תלמיד מכיתה אחרת בחצר, ופשוט דקלם משפטים מאיזה סרט שהוא אוהב (יש לאוטיסטים קטע כזה לחזור על דברים), ואז הוא ניגש אלי ואומר לי:"אני אוהב לצפות בטלווויזיה", ומתחיל לספר לי על התוכנית.

לק"י

שמעת על אוטיסטים?

ההתנהגות שלהם שונה מבני האדם ה"רגילים"..

ונראה לי שזה שומר על איזו תמימות אצלם...

זה שזו הבעיה שלהם לא סותר. זאת עדיין תמימות חמודה.

לק"י

הם לפעמים עושים דברים, שהם יודעים שזה לא בסדר (אני יודעת את זה לפי החיוך שלהם ).

לבא ולספר ככה על זה ש"אני אני אוהב לצפות בטלויזיה..."

לא יודע .. נשמע חמוד.

לא שאני בטוח שהייתי נהנה שם... אבל מרחוק זה נשמע מתוק.

לק"י

כמה ילדים מדברים ככה..

זה כנראה חלק מהאוטיזם שלו (יש סוג כזה של אוטיזם- שבו הילדים גם מדברים בשפה גבוהה).

יש לי חשד שיש לי אוטיזם ברמה מסויימת! (אמרתי את זה לאמא שלי והיא צחקה עליי שאם זה ככה אז כנראה שאני אוטיסטית מפותחת ברמה יוצאת מן הכלל. הא! לא מצחיק!)

לק"י

נגיד אם אני פתאום מחייכת לעצמי על משו

ותגידי לאמא שלך- שיש אוטיסטים גאונים..

אבל, בלי לפגוע באף אחד, את האוטיסטים קל לי לזהות בגלל המוזרות שלהם- יש בהם משו מוזר, משו מוזר בהתנהגות שלהם..

סגור אני אוטיסטית

הוילון הוא קישוט,

הוילוןהוא ליופי ורק המורה / סייעת מסיתים אותו

(מסיתים גבוהה, אולי מוזיזים...)

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה