לעניות דעתי - יש לכם דווקא סיכוי טוב, אבל אתם צריכים קודם כל להכיר את מקום-הטעות שלכם, אח"כ ממה באות התחושות הלא-נעימות (עלבונות וכו'), אח"כ - לקבוע סדר מעשי קבוע. אחרי זה - כבר היחס הטוב יוכל לפרוח, לענ"ד.
את מתלוננת על "תפיסת מקומך" במטבח ובסידור הבית. על כך שהסידור הזה אינו סידור ויש בלאגן גדול, ועל כך שכתוצאה מדחיקתך הדי-מעליבה, מגיעות תביעות ש"תהיי" היכן שהורחקת, כשצריך. הוא התלונן על "איכות האוכל" כביכול ועל שיטת הסידור, עשה מה שעשה - וכעת מרגיש לא נוח עם היחס שנוצר. ואת מרגישה עוד יותר לא נוח - היחס הזה זה בכלל לא "אני". נכון.
א. הטעות הראשונית של שניכם, לענ"ד (הבלתי-מכירה אתכם אישית. תראו אם זה "מתאים" לכם..): "היפוך פרופורציות", מתוך כוונות טובות. אתם באים מבתים מסודרים - יש תביעה לסֵדר בבית (אולי גם "תחרות יוקרה סמויה" - מי מסדר יותר טוב, שהרי לפי זה אתם אולי מרגישים קצת "נבחנים"); הבעל יודע לבשל ואוהב אוכל "ברמה" - יש תביעה לאוכל כזה גם ע"ח הערות וכו' וכו'.
קחו פרופורציות: שאלת בהמשך "עם מי הוא התחתן", "למה התחתנו".. אתם התחתנתם אחד עם השני. לא פועל ניקיון/טבח עם פועלת ניקיון/טבחית. ואתם התחתנתם כדי להשרות שכינה ביניכם ע"י היחס הנעים אחד אל השני, ההתענינות, ההתחשבות, המידות הטובות שיתגלו מתוך הקשר ביניכם וכו'. שם נמצא שמו של הקב"ה. לא במטבח ולא בארונות.
נכון, שלמי שמסודר - בלאגן יכול להיות נורא ואיום. ומי שאוהב דווקא אוכל מסוים, יכול להיות שמפריע לו אחרת.
אבל צריך להיות מובן לגמרי לשניכם, שיש סדר עדיפויות. הכי חשוב זה היחס הנעים ביניכם, גם אם הכל יהיה הפוך, ותאכלו סנדביץ'...
ברור שמי שחשובים לו הדברים הנ"ל - הם יכולים להוסיף לאוירה הטובה. אבל אם הם "במקומה" - קם הגולם על יוצרו.
נראה מתוך הדברים - שהמצב קצת העצים כמה עניינים: אם מראש היה הסדר חשוב לך - הרי שכעת התווסף לכך הצורך (המובן - גם מעבר למצב העובדתי) להראות שאכן בלי שאת מסדרת, זה בלאגן אמיתי. את לא "מיותרת" במובן הזה. הוא לא יודע למלא את מקומך באמת.. את נעלַבת מ"דחיקתך", ואפשר להבין.
ואולי גם אצלו: צריך להראות שהוא מסדר יותר טוב, בשיטה נכונה יותר.. הרי זה כביכול "מדד". הכל מהתפיסה הלא-נכונה של עיקר וטפל ובמה "נמדדים".
אני חושב שאת צריכה קודם כל לשבת עם עצמך (בלי להתעלם מכל תחושותייך הצודקות - זה יעזור לכך), להתבונן ולהחליט ממש בהסכמה פנימית חזקה שהכי חשוב זה היחס ביניכם. יותר מהסדר, יותר מהאוכל. עם זה, לגיטימי רצונך להרגיש את "מקומך" בבית - ושהמקום הזה יזכה לכבוד ולהערכה.
אחרי הישיבה הזאת עם עצמך - תבקשי את בעלך (שסה"כ הוא אדם טוב כפי שאמרת) שתשבו ביחד, בנחת ותשוחחו. תגידי לו שיש לך דברים חשובים שאת רוצה לדבר איתו ואת גם רוצה את עזרתו. תשימי לב שלא יישמע "מאיים". הכל בכוונה להוסיף טוב.
תדברי איתו על זה שהכי חשוב הרי בנין היחס ביניכם - ושאת שמה לב שהדקדקנות של שניכם בענייני הסדרים ואיך וכו', מקלקלת את היחס. מה שווה הסדר מול היחס הטוב. תגיעו למסקנה משותפת שאכן טוב שיהיה מסודר, אבל הכי חשוב היחס הנעים.
אח"כ תסבירי לו את הרגשתך ביחס לאוכל. תגידי לו שאת מאד מתפעלת מכשרון הבישול שלו, אבל הוא צריך להבין שאשה שבעלה "לוקח" לה טוטאלית את המטבח, או מעיר הערות לא נעימות על איכות האוכל שהיא מבשלת - זה פוגע בלי להתכוין באחד הדברים הכי בסיסיים של אשה, וגם "מוריד לה את הביטחון" במידת-מה. ברור שזה גם יכול להביא אח"כ לשיח לא נעים, ככל מי שמרגיש כך (הרב שלום ארוש אומר לבעלים שלא ייכנסו בכלל למטבח - כדי לא להוריד לאשה את הביטחון העצמי. אז לא חייבים כך - אבל אפשר לראות שזו בעיה מוכרת..). תבקשי שיבין את הרגשתך מההערות על "איכות האוכל". בווודאי גם הוא מבין שה"בין אדם לחבירו" ביחס לאשה, יותר חשוב מהטעם המדויק. את יכולה להוסיף שאין בעיה עם "בקשות מיוחדות" לגבי מה להכין. אבל שיסתכל בעין טובה על מה שכבר הוכן, שיעריך את ההשקעה, שיתן מילה טובה.
כמו כן, ביחס לסידור הבית: הרבה נשים נוהגות בשיטה שלך. זורקות הכל על הריצפה ומתחילות לסדר. ויש גברים שקצת "נבהלים" מהשלב הזה של הבלאגן.. זה לא בא משום תכונה של בלאגניסטיות אצלך... תגידי לו: מה איכפת לך? כשאני מסדרת, אל תהיה על-יד, תבוא בסוף ותראה שהכל בסדר... כך גם נרוויח שנישאר חברים טובים, וגם לא תרגיש לא נעים בשלב שהכל על הריצפה. אל תתקפי את הכלאגן שהוא עושה. זה רק יגרום ל"התגוננות" אצל אנשים כמותכם. תעריכי את רצונו לסדר/לנקות בעצמו, כל הכבוד. הרבה גברים משאירים הכל לאשה.. אבל תגידי לו: מה איכפת לך? אתה עושה ממילא כ"כ הרבה - כל הכבוד - תשאיר לי להרגיש "בלבוסטע" קצת. בטוח שגם אתה תשמח בסוף איך שייראה.. הכל ללא שמץ של האשמה שתגרור נוגדנים.
ותגיעו אולי לסיכומים מעשיים: הוא מבשל לשבת - את בשאר השבוע. את שמחה במה שהוא מכין. הוא שמח במה שאת. הכל מתוך היסוד הראשי: הבין-אדם -לחבירו קודם לאוכל.
ומתוך אותו יסוד - גם כשמכין את האוכל לשבת, לזכור שאת - אשתו - יותר חשובה. אז את לא מתכוונת "להפריע", אבל בבקשה - דבר אלי בצורה נעימה. הרי אני יותר חשובה מהאוכל...
גם בקשר לסידור הבית: תקבעו ברור "תחומי גיזרה". תגידי לו שבשביל נעימות היחס ביניכם, שלא יהיה רוגז על "שטויות", נקבע מה כל אחד עושה. ולא מעירים אחד לשני. "תתנדבי" לסדר את כל מה שאת רוצה. ושם - זה בשיטה שלך. והוא יקח מה שהוא רוצה - נניח שטיפה לקראת שבת וכד', ואת תקבלי את האופן בו הוא עושה את זה. יותר חשוב מעוד ס"מ ניקיון.
את יכולה גם לבקש אותו, שישתדל מאד להחזיר למקום כל דבר שמוציא - כדי שהבית יישאר מסודר.
אבל זהו - לא יותר מזה.
יש לי חשש שחלק מהענין נובע מיחסך לנושא הזה:
אם הבעל מרגיש את הביקורת המוֹחצנִית שלך ביחס לבלאגניסטיות שלו (אם כי לא ברור לי אם הביקורת הזו בעצמה לא באה בגלל הביקורת שלו עלייך.. לא יודע מה קדם למה...), הרי שכהתגוננות הוא עלול לחוש צורך להראות במה הוא "יותר ממך".
את צריכה בענין הזה להחליט בהחלטה פנימית חזקה, שאת מקבל אותו כמו שהוא. את יכולה לבקש, בנעימות, אם אפשר להחזיר למקום וכו'. לא יותר מזה. לזכור שהבנין היחס ביניכם חשוב יותר מכל "סדר". יש אנשים שאינם מסודרים, זה לא אסון. הרי הוא עושה הרבה דברים אחרים. אולי יותר מידי לטעמך. אז תסתכלי בעין טובה ותקבלי שבנושא הזה הוא כך. קחי את הבלאגן בחיוך.
לענ"ד, אם שניכם תבינו את הפרופורציות. מה עיקר ומה טפל; תפסיקו לבקר - אפילו בלב - האחד את השני על נקודות "אי הצטיינות" הבלתי חשובות בעליל הללו (גם אם מפריעות); תתנו כל אחד לשני את ה"מקום" המיוחד לו בהסכמה מראש -
יהיה לכם פנאי זה לזה, תתמעטנה מאד נקודות החיכוך; ושוב תוכלו באמת להרגיש את המשמעות האמיתית של היותכם נשואים.
בהצלחה רבה.
חנוכה שמח!
תגובה נפלאה