אני לא יכולה עם הסגירות שלו,קיצוניות שלא כתובה בשום מקום.. הוא כל הזמן אומר שאני הולכת לא צנוע וזה לא נכון!!!! ואני לא רוצה לשנות את הלבוש וללכת עם שלים או רכב סמרטוט! נורא חשוב לי המראה החיצוני שלי. ותמיד הייתי כזאת.

קשה לי גם שבזמן שנעלם לי שאנחנו עם משפחתו ואז אני מוצאת אותו מתנהג כמו כל המשפחה שלו, יושב ומעשן איתם, שם את הסיגריה על האוזן כמוהם וזה נוראיי!!! הכי קשה לי גם שהם מתייחסים אליו כאילו הוא אדמור בזמן שהאדמוריות שלו היא על חשבוני!

אני מרגישה רע, הרבה כאב!! הרבה בכי, אני בוכה המון בזמן האחרון ומריגשה את הכאב חזק מאד!

קשה! די אני לא יכולה יותר להמשיך ככה!

אני מבינה שהכדורים משפיעים עליו אבל כמה אני יכולה לספוג?

ובעיקר מה שקשה לי זה התחום של המגע, ממש עריצות, אני לא יכטלה להתקרב אליו, לא ללטף ולא להראות שאני זקוקה למגע הוא ישר מתרחק אבל כמבן שמתי שהוא רוצה או נוגע אני נותנת לו (גם כי אני באמת זקוקה לזה מרגישה כמו מקבצת נדבות של חום ואהבה ומגע אוהב ואני שבורה מזה כבר!)

אבל אני הייתי מתגרשת.

חיים כאלה מבחינתי הם לא חיים.

אני לא מכירה את הסיפור, בטח שלא לעומק, וחסרים פה הרבה מאוד פרטים, אבל כשמו שזה נשמע - אני לא הייתי ממשיכה בזה.

אבל כדי לדעת בדיוק אם זה שייך או לא - הייתי עושה פשוט רשימה של יתרונות וחסרונות. אבל אמיתית. כזאת שתעזור לי לשקף את האמת כמה שאפשר.

בטח יקפצו עלי פה ויגידו שלא נפרדים כ"כ מהר, ובטח ללכת ליעוץ וכו', אבל אני חושבת שזה מה שאני אישית הייתי עושה במצב הזה.

הרבה שמחה וטוב!!

אז הנה. מה נראה לך שאת עושה???

להגיד לאשה "אני במקומך הייתי מתגרשת" על סמך הודעה שהיא כתבה בפורום זה מעשה מאוד לא אחראי.

בטח כשברור שההודעה נכתבה בסערת רגשות.

את מבחינתך כתבת את ההודעה והמשכת לענינייך.

היא קוראת את ההודעה ואולי גם אם עד עכשיו היא בכלל לא חשבה ושקלה גירושין, ב"זכותך" גירושין מתחילים להיות אופציה (גם אם בתת-מודע).

לקרוא תגובה כמו שלך, כביכול מבינה ומשתתפת בצערה, שמציעה לה להתגרש (למרות כל הסתייגויותייך) יכול להשפיע על הלך המחשבה של אישה (שעוברת תקופה קשה) בצורה שלא חלמת אפילו.

מי שם אותך לייעץ לאנשים להתגרש על סמך הודעה בפורום???

אז כן, במקרה כזה התגובה הלגיטימית היחידה בעיניי היא הבעת אמפתיה והמלצה ללכת לייעוץ מקצועי או לפחות אצל אדם חכם שמכיר את הסיפור מקרוב.

ולך, אנונימית יקרה, מאוד הצטערתי לקרוא את הודעתך.

ברור שאת שרויה בכאב גדול וזה לגיטימי.

הלוואי שהייתי יכול לעזור איכשהו.

לדעתי כדאי שתקחי לך כמה ימים שבהם תנסי להרגע ואח"כ תפני לייעוץ.

רצוי מאוד עם בעלך, אבל בלית ברירה גם בלעדיו.

את חייבת את זה לעצמך ולבריאות הנפשית שלך.

בדבר אחד צדקה המגיבה הקודמת. את לא יכולה להמשיך כך.

שיהיה רק בהצלחה!!!

יה"ר שמכאן והלאה המצב ישתפר עוד ועוד ותצאו מהמשבר הזה טובים יותר אחד כלפי השני וכל אחד בפני עצמו.

וגם אם נראה לך שעשיתי מעשה מאוד לא אחראי ומאוד מטופש,

משעשע אותי ביותר שדווקא אתה כותב מאנונימי.  מי שמתבייש ממעשיו או מדיבוריו או מהתגובות או ממשהו - כותב מאנונימי.

אבל כמו שאומרים- נו, שויין.

ובינינו, להשאר בתור זוג כזה לא תמיד יותר טוב מגירושין, למרות שזה נשמע מזעזע ומישיר לכם את השערות.

גירושין לפעמים זה הדרך היחידה לצאת מהבוץ וצריך לדעת את זה.

יכול להיות שיש מקום גדול גם ללכת ליעוץ (אם זה שייך שם מבחינת שניהם, ואם זה ריאלי). אין לי בעיה שילכו ליעוץ, אבל זה די מגוחך. על כל דבר - תלכו ליעוץ ואסור לכתוב פה שום דבר אחר - כי זה לא אחראי. אז תכלס - אפשר לסגור את הפורום ולרשום בכותרת -  אנחנו לא יודעים את כל הפרטים - ולכן אנחנו ממליצים ללכת ליעוץ. וכמה שיותר - יותר טוב. אנחנו רושמים פה כמה טלפונים שאנחנו ממליצים אליהם - אפשר להתקשר אליהם"..

די מגוחך נראה לי.

או להמליץ ללכת ליועץ, או להמליץ להתגרש. אבל כמובן שזה לא נכון,

מעבר לכך שאפשר להביע תמיכה, אפשר לתת גם עצות מסויימות,

ואפשר גם להאיר זוויות מבט שונות על מה שהיא כתבה, וכפי שניתן לראות בשלל השירשורים.

אבל יש עצות שכתיבתן יכולה להזיק, ומי שכותב משהו, צריך לקחת אחריות על מה שהוא כותב.

אם מה שכתבת יכול להזיק אז אל תכתבי, ואם יש לך ספק, אל תכתבי.

איך אפשר לכתוב משהו, כשאת יודעת שאולי זה יפגע או יזיק?

והרי זה ברור כשמש שהיא נמצאת במצב קשה,

וזה ברור שאת לא יכולה לדעת את כל התמונה,

לכן זה לא נכון לתת לה עצה שעלולה להחליש אותה כשאולי היא דווקא מנסה להתחזק,

זה חסר אחריות.

בעניין גירושים, אולי יש כאלה שהשערות נושרות להם מדיבור על גירושים,

אבל לא כולם. אנחנו לא נוצרים קתולים וגרושים לפעמים זה צעד לגיטימי ואפילו הכרחי, ואין מי שיחלוק על זה.

הנקודה היא שכאשר מנסים להציל את הבית, זקוקים להרבה אמונה ותיקווה שיש סיכוי לשיפור המצב,

וכל דיבור על אפשרות של גירושים מאוד מחלישה.

כדי לדעת אם אפשר לדבר על האפשרות הקשה הזאת, צריכים להכיר את המקרה מקרוב

ולדעת שאכן הגיע הזמן לשקול את האפשרות הזאת.

ואגב, אני מסכים שזה תמוה שהתגובה ההיא נכתבה מאנונימי

אך יותר קל לשלוח לייעוץ...

קודם כל אני רוצה לומר לפותחת השירשור, שכולנו כאבנו את כאבה עם כל מילה שכתבה.

זה נורא!!! וזה באמת חריג.

ולכן,

לדעתי טוב מאוד שמישהו העלה אפשרות גירושין, למרות הידיעה שיאכל חי, יישר כוח על האומץ (לא מאנונימי...).

אני חושב שברור אין כאן מקום לייעוץ כלל. אולי יש מקום לטיפול. מסתבר שמי שהציע ייעוץ, התכווין לטיפול פסיכולגי, ואם לא, אז לדעתי, הוא נאיבי ותמים יותר משמעון פרס.

זה לא עוד בעיה קשה בשלום בית. מדובר על אדם עם בעיות נפשיות, ועוד, כמו שתיארה הכותבת. והרבה פעמים אנשים כאלו אינם מודעים לבעייתם. ולכן לא ברור ההצלחה של טיפול. וגם אם הוא עמוס רצון טוב, - מה שלא נשמע מהסיפור, לא בטוח שהטיפול יועיל לטווח יותר גדול מטווח קרוב.

צריך לקחת בחשבון, שגם אם נהיה אופטימיים, זה עלול לקחת המון זמן. ובינתיים הסבל הוא עצום!!! ואם אני מבין נכון, עדיין אין ילדים, ושניהם די צעירים.

עכשיו אני שואל:

איך אפשר לקחת אחריות ולצעוק על אישה טובה ובריאה, שתלך לייעוץ ושלא תחשוב על גירושין???

בעיני, זה הרבה יותר חמור מלומר לה להתגרש.

תמיד נוח לנו להיות נחמדים.

בדיוק כמו בסיפור על בגדי המלך החדשים, אף אחד לא העיז לומר שהמלך הוא עירום,טוב שיש את ה"ילד" שמסוגל לצעוק מה שכולם מתביישים לחשוב - "המלך הוא עירום". במקרה שלנו מי שאמרה את זה , לדעתי, אינה לוקה בילדותיות. וחשוב שתאמר את מה שאמרה.

סיפור עצוב וכואב.

המון כוחות את צריכה כעת. מה שלא תעשי, לא יהיה קל.

אם תחשבי על הסוף היפה, זה יעזור לך וידחף אותך להצליח להגיע אליו. רואים שאת אישה חזקה. אני בטוח שתגיעי ללסוף היפה, ביחד או ביחד עם אחר. נכון מהשכתבו שאת חייבת מישהי שתתמוך ותעודד, ואולי קצת תייעץ.

כולנו רוצים ומצפים להצלחתך.

כשאני כותב תגובה, אני צריך להיות מודע למה שהיא תגרום אצל השני.

כשכותבים על גרושים זה יותר מ"עצה", אלא זה גם מעורר רגשות שמעוררות ומקדמות את האופציה הזאת.

זאת אומרת שזו התערבות פעילה בבעיה שלה שמושכת לכיוון הזה. 

ובאמת, לפעמים זה מה שצריך לעשות, אבל אם לא יודעים אפילו 10 אחוז מהתמונה

אז זה חסר אחריות להתערב באופן פעיל בבעיה של בן אדם. 

להציע (מי צעק?) ללכת לייעוץ זה לא להתערב, אלא עצה "נקיה" שאומרת,

מצבכם מורכב, אני לא מבין אותו מספיק לעומק, כדאי שמישהו חכם ינחה אתכם.

זה חסר אחריות להגיד את זה? זה יותר חמור מלומר לה להתגרש?

נכון שכאשר קוראים את מה שהיא כתבה חושבים מיד על גירושין,

אבל זה שלא אומרים את מה שחושבים

זה לא בגלל שמתביישים, כמו שמשום מה אתה פרשת,

אלא זה מתוך הידיעה שמה שהיא כתבה זה בוודאי רק חלק קטן מהמצב, 

ולכן לא יהיה אחראי לומר את מה שאני חושב, אלא להפנות אותה

למישהו חכם שיראה את כל התמונה, והוא ינחה אותם לכיוון שהוא חושב לנכון. 

אבל עם כל זה שאני לא מסכים עם התגובה, גם אני אומר יישר כח על האומץ 

לומר את מה שאת חושבת שיהיה הכי טוב בשבילה, למרות שידעת שלא יסכימו איתך

(יאכל חי?! קצת הגזמה...)

אני חושב שחשוב ש'פלפלתי הביעה את דעתה, שכלל אינה מוקצית בעיני,

חשוב ששללו את דעתה,

חשוב שאמרתי מה שאמרתי,

וחשוב שחלקת עלי.

הא כיצד?

שלום בית הוא הדבר הכי חשוב. נכון שבד"כ, גם במקרים קשים, אסור לזרוע מחשבה על גירושין.

וחייבים לדעת שאף אחד לא מוסמך לתת עיצה זו, אלא אם הוא איש מקצוע או שהמקרה צועק גירושין.

אבל חייבים לדעת שלפעמים גט זה מצוות עשה ("ונתן בידה").

התגובות הנ"ל, ממחישים זאת. ולכן כולם חשובים

אינני מוסיף יותר. בכוונה.

ופותחת השירשור,

מה שלא תעשי, הילחמי על זכותך ויכולתך לחיות חיים מאושרים ומספקים, 

לשאלתך, מדוע כתבתי מאנונימי, התשובה היא שאני רווק ולצערי יש בפורום הזה אנשים שרגע שרואים שבתגובה נכתבה ע"י רווק מיד מתייחסים אליה בביטול.

בדיונים שקשורים לזוגיות אני לא מגיב אף פעם, כי באמת אין לי ניסיון בזה (עדיין), אבל פה הפריע לי המעשה הלא-אחראי (לדעתי) שלך. "לשלוח" אישה להתגרש בלי להכיר בכלל את הזוג המדובר.

בסה"כ רציתי שיקראו את התגובה שלי כמו שהיא, בלי קשר למי שכתב אותה ("קבל האמת ממי שאמרה" רמב"ם, שם, שם). לצערי זה לא עבד. נו, שויין.

ולגבי המשך דברייך, יהונתן בר הציג את עמדתי בצורה מצויינת (יותר ממני כנראה) אז אני לא רואה צורך להגיב בנוסף.

אני תמיד טענתי שיש תחום שנקרא תרפיה בכתיבה בהודעות בפורום....

לכתוב את הדברים- להוציא את זה למילים כתובות- זה כבר עושה משהוא

יקירתי אנונימית-

לכי לייעוץ!!!!

היום! מייד!

המצב שלך לא יכול להמשך ככה- לא חייב להמשך ככה-

והפיתרון שלך נמצא בללכת לקבל עזרה!

אם את צריכה שמות של יועצים- חיפוש מהיר בפורום משירשורי עבר שהמליצו על יועצים- ייתן לך כמה שמות

או תשאלי פה

ואם חסר לך כסף- או שתעשי סדרי עדיפויות בחיים (כן- תוציאי מחסכונות!) או שיש גמ"חים שיעזרו- רק תבקשי...

ואם את צריכה עידוד לעשות את זה- אנחנו פה.

אני לא הולכת לרשום עיצות ספציפיות על סיטואציות- כי אני לא מכירה את כל המכלול, ובאמת אין לי אחריות על המצב הכולל

פשוט שיהיה שם בשבילך.

באופן טבעי היה צפוי שזה יהיה בעלך או אמא או אחות.

אך כנראה המציאות היא אחרת....

אני ממש מציעה לך לחשוב על קרובת משפחה/ אשה חכמה/ חברה שיכולה למלא את הפונקציה הזאת.

ולדאוג באופן יזום להעמיק את הקשר איתה, ואפילו לשתף אותה בצורך הזה.

ואם אין מישהי כזאת, אני חושבת שכדאי לך לפנות לרווחה, אולי תמצאי שם עו"ס שתוכל להיות לך למשענת.

או הפניה למטפל/ת מתאימה.

אני מאחלת שהקב"ה ימלא במהרה את כל משאלות ליבך לטובה.

וערה קטנה לגבי הצרכים הרגשיים שלך - בכתובה מתחייב כל בעל לספק את כל צרכיה של אישתו, ואם הוא לא רגיש לצרכייך, יש לו בעיה חמורה עם ההלכה.... 

להפסיק להגיב...

היא גם ככה לא תראה..

היא מוסרת תודה לכל המגיבים..

להתקוטט איתה.

וחבל. צדקנות במקום אמפתיה.

כל מי שהתיחס לדבריה היה מלא אמפטיה

אולי התקוטטנו אחד עם השני...

חיבוק גדול לאישה האנונימת אמרי לעצמך ועשי מעשה לא עוד יום נוסף בגהנום הזה אל תתני לאשליות להרדים אותך זה דור שני לחולי ובלי טיפול אין סיכוי לשינוי ולרב גם לאחר טיפולים ארוכי טווח השינוי מזערי במצב כזה עדיף להפרד ולפני שנולדים ילדים

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?