אני לא יכולה עם הסגירות שלו,קיצוניות שלא כתובה בשום מקום.. הוא כל הזמן אומר שאני הולכת לא צנוע וזה לא נכון!!!! ואני לא רוצה לשנות את הלבוש וללכת עם שלים או רכב סמרטוט! נורא חשוב לי המראה החיצוני שלי. ותמיד הייתי כזאת.

קשה לי גם שבזמן שנעלם לי שאנחנו עם משפחתו ואז אני מוצאת אותו מתנהג כמו כל המשפחה שלו, יושב ומעשן איתם, שם את הסיגריה על האוזן כמוהם וזה נוראיי!!! הכי קשה לי גם שהם מתייחסים אליו כאילו הוא אדמור בזמן שהאדמוריות שלו היא על חשבוני!

אני מרגישה רע, הרבה כאב!! הרבה בכי, אני בוכה המון בזמן האחרון ומריגשה את הכאב חזק מאד!

קשה! די אני לא יכולה יותר להמשיך ככה!

אני מבינה שהכדורים משפיעים עליו אבל כמה אני יכולה לספוג?

ובעיקר מה שקשה לי זה התחום של המגע, ממש עריצות, אני לא יכטלה להתקרב אליו, לא ללטף ולא להראות שאני זקוקה למגע הוא ישר מתרחק אבל כמבן שמתי שהוא רוצה או נוגע אני נותנת לו (גם כי אני באמת זקוקה לזה מרגישה כמו מקבצת נדבות של חום ואהבה ומגע אוהב ואני שבורה מזה כבר!)

אבל אני הייתי מתגרשת.

חיים כאלה מבחינתי הם לא חיים.

אני לא מכירה את הסיפור, בטח שלא לעומק, וחסרים פה הרבה מאוד פרטים, אבל כשמו שזה נשמע - אני לא הייתי ממשיכה בזה.

אבל כדי לדעת בדיוק אם זה שייך או לא - הייתי עושה פשוט רשימה של יתרונות וחסרונות. אבל אמיתית. כזאת שתעזור לי לשקף את האמת כמה שאפשר.

בטח יקפצו עלי פה ויגידו שלא נפרדים כ"כ מהר, ובטח ללכת ליעוץ וכו', אבל אני חושבת שזה מה שאני אישית הייתי עושה במצב הזה.

הרבה שמחה וטוב!!

אז הנה. מה נראה לך שאת עושה???

להגיד לאשה "אני במקומך הייתי מתגרשת" על סמך הודעה שהיא כתבה בפורום זה מעשה מאוד לא אחראי.

בטח כשברור שההודעה נכתבה בסערת רגשות.

את מבחינתך כתבת את ההודעה והמשכת לענינייך.

היא קוראת את ההודעה ואולי גם אם עד עכשיו היא בכלל לא חשבה ושקלה גירושין, ב"זכותך" גירושין מתחילים להיות אופציה (גם אם בתת-מודע).

לקרוא תגובה כמו שלך, כביכול מבינה ומשתתפת בצערה, שמציעה לה להתגרש (למרות כל הסתייגויותייך) יכול להשפיע על הלך המחשבה של אישה (שעוברת תקופה קשה) בצורה שלא חלמת אפילו.

מי שם אותך לייעץ לאנשים להתגרש על סמך הודעה בפורום???

אז כן, במקרה כזה התגובה הלגיטימית היחידה בעיניי היא הבעת אמפתיה והמלצה ללכת לייעוץ מקצועי או לפחות אצל אדם חכם שמכיר את הסיפור מקרוב.

ולך, אנונימית יקרה, מאוד הצטערתי לקרוא את הודעתך.

ברור שאת שרויה בכאב גדול וזה לגיטימי.

הלוואי שהייתי יכול לעזור איכשהו.

לדעתי כדאי שתקחי לך כמה ימים שבהם תנסי להרגע ואח"כ תפני לייעוץ.

רצוי מאוד עם בעלך, אבל בלית ברירה גם בלעדיו.

את חייבת את זה לעצמך ולבריאות הנפשית שלך.

בדבר אחד צדקה המגיבה הקודמת. את לא יכולה להמשיך כך.

שיהיה רק בהצלחה!!!

יה"ר שמכאן והלאה המצב ישתפר עוד ועוד ותצאו מהמשבר הזה טובים יותר אחד כלפי השני וכל אחד בפני עצמו.

וגם אם נראה לך שעשיתי מעשה מאוד לא אחראי ומאוד מטופש,

משעשע אותי ביותר שדווקא אתה כותב מאנונימי.  מי שמתבייש ממעשיו או מדיבוריו או מהתגובות או ממשהו - כותב מאנונימי.

אבל כמו שאומרים- נו, שויין.

ובינינו, להשאר בתור זוג כזה לא תמיד יותר טוב מגירושין, למרות שזה נשמע מזעזע ומישיר לכם את השערות.

גירושין לפעמים זה הדרך היחידה לצאת מהבוץ וצריך לדעת את זה.

יכול להיות שיש מקום גדול גם ללכת ליעוץ (אם זה שייך שם מבחינת שניהם, ואם זה ריאלי). אין לי בעיה שילכו ליעוץ, אבל זה די מגוחך. על כל דבר - תלכו ליעוץ ואסור לכתוב פה שום דבר אחר - כי זה לא אחראי. אז תכלס - אפשר לסגור את הפורום ולרשום בכותרת -  אנחנו לא יודעים את כל הפרטים - ולכן אנחנו ממליצים ללכת ליעוץ. וכמה שיותר - יותר טוב. אנחנו רושמים פה כמה טלפונים שאנחנו ממליצים אליהם - אפשר להתקשר אליהם"..

די מגוחך נראה לי.

או להמליץ ללכת ליועץ, או להמליץ להתגרש. אבל כמובן שזה לא נכון,

מעבר לכך שאפשר להביע תמיכה, אפשר לתת גם עצות מסויימות,

ואפשר גם להאיר זוויות מבט שונות על מה שהיא כתבה, וכפי שניתן לראות בשלל השירשורים.

אבל יש עצות שכתיבתן יכולה להזיק, ומי שכותב משהו, צריך לקחת אחריות על מה שהוא כותב.

אם מה שכתבת יכול להזיק אז אל תכתבי, ואם יש לך ספק, אל תכתבי.

איך אפשר לכתוב משהו, כשאת יודעת שאולי זה יפגע או יזיק?

והרי זה ברור כשמש שהיא נמצאת במצב קשה,

וזה ברור שאת לא יכולה לדעת את כל התמונה,

לכן זה לא נכון לתת לה עצה שעלולה להחליש אותה כשאולי היא דווקא מנסה להתחזק,

זה חסר אחריות.

בעניין גירושים, אולי יש כאלה שהשערות נושרות להם מדיבור על גירושים,

אבל לא כולם. אנחנו לא נוצרים קתולים וגרושים לפעמים זה צעד לגיטימי ואפילו הכרחי, ואין מי שיחלוק על זה.

הנקודה היא שכאשר מנסים להציל את הבית, זקוקים להרבה אמונה ותיקווה שיש סיכוי לשיפור המצב,

וכל דיבור על אפשרות של גירושים מאוד מחלישה.

כדי לדעת אם אפשר לדבר על האפשרות הקשה הזאת, צריכים להכיר את המקרה מקרוב

ולדעת שאכן הגיע הזמן לשקול את האפשרות הזאת.

ואגב, אני מסכים שזה תמוה שהתגובה ההיא נכתבה מאנונימי

אך יותר קל לשלוח לייעוץ...

קודם כל אני רוצה לומר לפותחת השירשור, שכולנו כאבנו את כאבה עם כל מילה שכתבה.

זה נורא!!! וזה באמת חריג.

ולכן,

לדעתי טוב מאוד שמישהו העלה אפשרות גירושין, למרות הידיעה שיאכל חי, יישר כוח על האומץ (לא מאנונימי...).

אני חושב שברור אין כאן מקום לייעוץ כלל. אולי יש מקום לטיפול. מסתבר שמי שהציע ייעוץ, התכווין לטיפול פסיכולגי, ואם לא, אז לדעתי, הוא נאיבי ותמים יותר משמעון פרס.

זה לא עוד בעיה קשה בשלום בית. מדובר על אדם עם בעיות נפשיות, ועוד, כמו שתיארה הכותבת. והרבה פעמים אנשים כאלו אינם מודעים לבעייתם. ולכן לא ברור ההצלחה של טיפול. וגם אם הוא עמוס רצון טוב, - מה שלא נשמע מהסיפור, לא בטוח שהטיפול יועיל לטווח יותר גדול מטווח קרוב.

צריך לקחת בחשבון, שגם אם נהיה אופטימיים, זה עלול לקחת המון זמן. ובינתיים הסבל הוא עצום!!! ואם אני מבין נכון, עדיין אין ילדים, ושניהם די צעירים.

עכשיו אני שואל:

איך אפשר לקחת אחריות ולצעוק על אישה טובה ובריאה, שתלך לייעוץ ושלא תחשוב על גירושין???

בעיני, זה הרבה יותר חמור מלומר לה להתגרש.

תמיד נוח לנו להיות נחמדים.

בדיוק כמו בסיפור על בגדי המלך החדשים, אף אחד לא העיז לומר שהמלך הוא עירום,טוב שיש את ה"ילד" שמסוגל לצעוק מה שכולם מתביישים לחשוב - "המלך הוא עירום". במקרה שלנו מי שאמרה את זה , לדעתי, אינה לוקה בילדותיות. וחשוב שתאמר את מה שאמרה.

סיפור עצוב וכואב.

המון כוחות את צריכה כעת. מה שלא תעשי, לא יהיה קל.

אם תחשבי על הסוף היפה, זה יעזור לך וידחף אותך להצליח להגיע אליו. רואים שאת אישה חזקה. אני בטוח שתגיעי ללסוף היפה, ביחד או ביחד עם אחר. נכון מהשכתבו שאת חייבת מישהי שתתמוך ותעודד, ואולי קצת תייעץ.

כולנו רוצים ומצפים להצלחתך.

כשאני כותב תגובה, אני צריך להיות מודע למה שהיא תגרום אצל השני.

כשכותבים על גרושים זה יותר מ"עצה", אלא זה גם מעורר רגשות שמעוררות ומקדמות את האופציה הזאת.

זאת אומרת שזו התערבות פעילה בבעיה שלה שמושכת לכיוון הזה. 

ובאמת, לפעמים זה מה שצריך לעשות, אבל אם לא יודעים אפילו 10 אחוז מהתמונה

אז זה חסר אחריות להתערב באופן פעיל בבעיה של בן אדם. 

להציע (מי צעק?) ללכת לייעוץ זה לא להתערב, אלא עצה "נקיה" שאומרת,

מצבכם מורכב, אני לא מבין אותו מספיק לעומק, כדאי שמישהו חכם ינחה אתכם.

זה חסר אחריות להגיד את זה? זה יותר חמור מלומר לה להתגרש?

נכון שכאשר קוראים את מה שהיא כתבה חושבים מיד על גירושין,

אבל זה שלא אומרים את מה שחושבים

זה לא בגלל שמתביישים, כמו שמשום מה אתה פרשת,

אלא זה מתוך הידיעה שמה שהיא כתבה זה בוודאי רק חלק קטן מהמצב, 

ולכן לא יהיה אחראי לומר את מה שאני חושב, אלא להפנות אותה

למישהו חכם שיראה את כל התמונה, והוא ינחה אותם לכיוון שהוא חושב לנכון. 

אבל עם כל זה שאני לא מסכים עם התגובה, גם אני אומר יישר כח על האומץ 

לומר את מה שאת חושבת שיהיה הכי טוב בשבילה, למרות שידעת שלא יסכימו איתך

(יאכל חי?! קצת הגזמה...)

אני חושב שחשוב ש'פלפלתי הביעה את דעתה, שכלל אינה מוקצית בעיני,

חשוב ששללו את דעתה,

חשוב שאמרתי מה שאמרתי,

וחשוב שחלקת עלי.

הא כיצד?

שלום בית הוא הדבר הכי חשוב. נכון שבד"כ, גם במקרים קשים, אסור לזרוע מחשבה על גירושין.

וחייבים לדעת שאף אחד לא מוסמך לתת עיצה זו, אלא אם הוא איש מקצוע או שהמקרה צועק גירושין.

אבל חייבים לדעת שלפעמים גט זה מצוות עשה ("ונתן בידה").

התגובות הנ"ל, ממחישים זאת. ולכן כולם חשובים

אינני מוסיף יותר. בכוונה.

ופותחת השירשור,

מה שלא תעשי, הילחמי על זכותך ויכולתך לחיות חיים מאושרים ומספקים, 

אני תמיד טענתי שיש תחום שנקרא תרפיה בכתיבה בהודעות בפורום....

לכתוב את הדברים- להוציא את זה למילים כתובות- זה כבר עושה משהוא

יקירתי אנונימית-

לכי לייעוץ!!!!

היום! מייד!

המצב שלך לא יכול להמשך ככה- לא חייב להמשך ככה-

והפיתרון שלך נמצא בללכת לקבל עזרה!

אם את צריכה שמות של יועצים- חיפוש מהיר בפורום משירשורי עבר שהמליצו על יועצים- ייתן לך כמה שמות

או תשאלי פה

ואם חסר לך כסף- או שתעשי סדרי עדיפויות בחיים (כן- תוציאי מחסכונות!) או שיש גמ"חים שיעזרו- רק תבקשי...

ואם את צריכה עידוד לעשות את זה- אנחנו פה.

אני לא הולכת לרשום עיצות ספציפיות על סיטואציות- כי אני לא מכירה את כל המכלול, ובאמת אין לי אחריות על המצב הכולל

פשוט שיהיה שם בשבילך.

באופן טבעי היה צפוי שזה יהיה בעלך או אמא או אחות.

אך כנראה המציאות היא אחרת....

אני ממש מציעה לך לחשוב על קרובת משפחה/ אשה חכמה/ חברה שיכולה למלא את הפונקציה הזאת.

ולדאוג באופן יזום להעמיק את הקשר איתה, ואפילו לשתף אותה בצורך הזה.

ואם אין מישהי כזאת, אני חושבת שכדאי לך לפנות לרווחה, אולי תמצאי שם עו"ס שתוכל להיות לך למשענת.

או הפניה למטפל/ת מתאימה.

אני מאחלת שהקב"ה ימלא במהרה את כל משאלות ליבך לטובה.

וערה קטנה לגבי הצרכים הרגשיים שלך - בכתובה מתחייב כל בעל לספק את כל צרכיה של אישתו, ואם הוא לא רגיש לצרכייך, יש לו בעיה חמורה עם ההלכה.... 

להפסיק להגיב...

היא גם ככה לא תראה..

היא מוסרת תודה לכל המגיבים..

להתקוטט איתה.

וחבל. צדקנות במקום אמפתיה.

כל מי שהתיחס לדבריה היה מלא אמפטיה

אולי התקוטטנו אחד עם השני...

חיבוק גדול לאישה האנונימת אמרי לעצמך ועשי מעשה לא עוד יום נוסף בגהנום הזה אל תתני לאשליות להרדים אותך זה דור שני לחולי ובלי טיפול אין סיכוי לשינוי ולרב גם לאחר טיפולים ארוכי טווח השינוי מזערי במצב כזה עדיף להפרד ולפני שנולדים ילדים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.