מוחאים כפיים בנחיתת מטוס (אני צודק?).

מתוך AISH

היהודים בארץ נמצאים בתוך המשפחה. אנחנו משפחה בלתי נשלטת, מלאת מריבות ולעתים אפילו לא מתפקדת, אבל למרות הכל, אנחנו משפחה אחת. ומהתיאורים האמיתיים הבאים, אפשר לקבל תמונה על המשפחה הזאת בפעולה.

רק בישראל:

בל"ג בעומר, כמעט 10% מאוכלוסיית ישראל נוהרים לקברו של התנא רבי שמעון בר יוחאי, שבהר מירון. לפני מספר שנים, הצטרפה לעליה לרגל הזאת חברתי, אוריאלה שגיב. בשעה 9:30 בערב בערך, היא עלתה על אוטובוס לנסיעה של 3-4 שעות חזרה לירושלים. אוריאלה הייתה בטוחה שהתחנה האחרונה של האוטובוס תהיה, כמקובל, בתחנה המרכזית בירושלים, שמשם היא תוכל לעלות על אוטובוס שיוביל אותה לביתה, ולכן הרשתה לעצמה לשקוע בשינה עמוקה.

כמה שעות אחר כך, היא התעוררה מקולו של הנהג, "תחנה אחרונה". היא הרימה עיניים, וגילתה שהיא לא בתחנה המרכזית, אלא בשכונה זרה לחלוטין.

"איפה התחנה המרכזית?" היא שאלה בבהלה.

"אה, זה היה לפני שלוש תחנות", ענה נהג האוטובוס שהתרוקן. "האוטובוס בדרכו לחנייה, וזאת התחנה האחרונה."

מכיוון שהאזור נראה מיושב, אוריאלה שאלה את הנהג אם הוא יכול להוריד אותה ברחוב ראשי שם תוכל לתפוס מונית.

"את לא יכולה לתפוס מונית באזור הזה, גברת, לא בשעה כזאת של הלילה", הייתה התשובה שלו.

"אז מה אני אעשה?" היא שאלה בחשש גובר.

"איפה את גרה?"

"בעיר העתיקה."

"בסדר, אז אני אקח אותך הביתה."

ונהג האוטובוס סובב את האוטובוס הריק והסיע את הנוסעת היחידה שלו עשרים דקות נוספות אל העיר העתיקה.

רק בישראל:

בוקר אחד, זמן קצר אחרי הפיגוע החבלני בישיבת מרכז הרב, שבו נרצחו שמונה תלמידים, עשה אוטובוס עירוני את מסלולו ברחוב שליד הישיבה. האוטובוס הגיע לתחנה שמול הישיבה, והנהג לחץ על הבלמים, נעמד, ופנה אל האוטובוס המלא בנוסעים בדרכם לעבודה. הוא אמר להם שאחד מהנערים שנרצחו היה אחיין שלו, ושאל אם הוא יכול לדבר עליו במשך כמה דקות. כל הנוסעים הנהנו בהסכמה. הנהג דיבר על מעלותיו הנפלאות של הנער, כשדמעות זולגות על לחיי הנוסעים. ואז, אישה שישבה בקדמת האוטובוס נעמדה, פנתה לאחור, ואמרה שאחד ההרוגים היה הבן של השכנים שלה. היא שאלה אם תוכל להגיד עליו כמה מילים. שוב הנהנו הנוסעים בהסכמה, והיא סיפרה על הבחור העדין והאצילי שהכירה. וכאשר סיימה, האוטובוס המשיך במסלולו.

רק בישראל:

רב ומשפחתו שהגיעו מארה"ב לביקור בישראל, לקחו מונית לבית הקברות של הר המנוחות, כדי לעלות לקברו של סב שנפטר לפני שנים רבות. כאשר הגיעו לבית הקברות, הם נדהמו מגודלו ומחסרונה הבולט של הדרכה רשמית כלשהי, שתכוון אותם אל הקבר. נהג המונית חנה ונעל את מוניתו, ובמשך זמן רב עזר להם לחפש את הקבר.

רק בישראל:

לאה רוסטן ערכה קניות בשוק מחנה יהודה. היא קנתה תבנית ביצים, אבל כאשר רצתה לשלם למוכר, היא גילתה שנגמר לה הכסף. "אל תדאגי", אמר לה המוכר שלא הכיר אותה כלל, "בפעם הבאה, תשלמי."

במקרה אחר, היא הביאה המחאה לחלפן כספים, אבל כשכתבה אותה היא עשתה טעות שפסלה את ההמחאה. חלפן הכספים נתן לה את הכסף שהייתה צריכה – אלפי שקלים – ואמר לה להביא המחאה אחרת מחר. כל מה שהוא לקח בתור "משכון" היה מספר הטלפון שלה.

מקרים דומים קרו לי אינספור פעמים, כשמוכרים שלא הכירו אותי, אמרו לי לקחת את המוצרים ולשלם להם אחר כך. אין ספק שלכל אחד מאיתנו יש הרבה סיפורים כאלה.

רק בישראל:

למרות שכל יהודי זכאי לעלות ארצה או להפוך לאזרח ישראלי, לפעמים התהליך עלול להיות סיוט בירוקראטי שדורש שבועות ארוכים של המתנה בתורים רבים ומילוי ערימות טפסים. יום רביעי אחד, לפני הרבה שנים, סוזי פרל חברתי, שחיה בישראל על ויזה של תיירים, קבלה אבחנה מאיימת של סרטן שחלות בשלב השלישי. הרופאים אמרו לה שהיא חייבת להתחיל לקבל טיפולי כימותרפיה מייד, אבל לסוזי לא היה שום ביטוח רפואי. באותם ימים, כל עולה חדש קיבל ביטוח חינם במשך שישה חודשים. ביום חמישי סוזי נגשה אל משרד הקליטה, הגישה בקשה לעשות עלייה והסבירה שם את מצבה. ביום שני, היום בו הייתה אמורה לעבור את הטיפול הראשון, היא כבר הייתה אזרחית ישראלית לכל דבר.

רק בישראל:

זוג שנכנס לקשיים נאלץ למכור את דירתו. הם קבלו $10,000 בשטרות של $100 כמקדמה לרכישה. בדרכם הביתה, הם עצרו לקנות לחם במאפיית אנג'ל. האישה שהחזיקה את מעטפת הנייר החומה, עם ה-$10,000 בתוכה, על ברכיה, שמטה אותה כנראה החוצה, כשיצאה מהרכב אל הלילה הגשום, וכשבני הזוג הגיעו הביתה, הם גילו שהכסף נעלם.

קונה במאפייה מצא על המדרכה מעטפה חומה שמכילה סכום גדול בדולרים. הוא הלך אל הרב שלו ושאל כיצד יוכל לקיים מצוות השבת אבדה לבעליה. כיצד יוכל לאתר את הבעלים? הרב ייעץ לו להתקשר אל אחת מתחנות הרדיו הדתיות ולבקש מהם לספר על המציאה, מבלי, כמובן, למסור את הסימנים המזהים (סכום הכסף, באיזה סוג מטבע, באילו ערכים וכו').

בינתיים, הבעל המבועת מיהר אל רבו כדי לבקש עצה. הוא הצליח להיכנס אל הרב זמן רב אחרי חצות הלילה. ברגע שהוא סיפר שאבדו לו $10,000, אמר המשמש של הרב: "שמעתי ברדיו שמישהו מצא סכום גדול של כסף ליד מאפיית אנג'ל." הם התקשרו אל הרדיו ויצרו קשר עם המוצא.

אבל זה עדיין לא סוף הסיפור. מוצא 10,000 הדולרים, כל כך שמח שזכה במצוות השבת אבדה, עד שהעיר את ילדיו כדי שיתלוו אליו למפגש הלילי המאוחר עם הבעלים, ויחזו במו עיניהם מה רבה השמחה כשיהודי עושה מצווה.

רק בישראל:

משה סלומון, מהישוב יצהר, קנה מכונית מיצובישי ב-₪80,000. שבוע אחר כך, הוא גילה שמספר הרישוי שלה מזויף. זאת הייתה למעשה מכונית גנובה.

כפי שסופר בערוץ 7, משה נהג אל תחנת המשטרה הקרובה באריאל כדי למסור את המכונית, אבל השוטר סירב לטפל בפניה. אז הוא פנה אל תחנות משטרה בערים אחרות בניסיון לאתר את בעליו החוקיים של הרכב, אך לשווא.

"ראיתי שזה לא מוביל לשום מקום", אמר משה, "אז החלטתי לפתור את זה בעצמי. אחרי מאמצים רבים, הצלחתי לאתר סוכן ביטוח שמכר את פוליסת הביטוח של המכונית. לבסוף הוא התקשר לבעלים שבא לקחת אותה".

כשכתב ערוץ 7 שאל אותו כיצד ישיב לעצמו את הכסף ששילם על המכונית, משה ענה, "אני לא יודע אם אצליח. בשלב זה איבדנו את ה-₪80,000, אבל פנינו לבית המשפט [בתביעה נגד מכון בדיקת הרכב שלא עלה על הזיוף] בניסיון להשיב לעצמנו את ההפסד. למרות שאנשים שאמורים להבין בנושא ייעצו לנו להחזיק ברכב עד שמישהו יתפוס אותנו, מה שיכול לא לקרות לעולם, לא ככה חינכו אותנו. הרגשתי שזהו רגע האמת בשבילי. לא מספיק לדבר בקלישאות איך צריכים להתנהג. זה היה מבחן אמיתי. זה מה שהיינו צריכים לעשות, וזה מה שעשינו."

יבואן מכוניות המיצובישי בישראל כל כך התרשם מיושרו של משה סלומון, שהחליט להעניק לו מכונית חדשה.

רק בישראל:

בשעות הערב המוקדמות של אחד מימי מלחמת המפרץ הראשונה, רות שלוסמן עמדה באוטובוס עמוס שעשה את דרכו ממרכז ירושלים אל שכונת המגורים הר נוף. כשהאוטובוס התקרב להר נוף, נשמעה אזעקה המזהירה על התקפת טילים. לנהגי אגד ניתנה הוראה לחנות בצד הדרך כשנשמעת אזעקה, וכל הנוסעים אמורים היו ללבוש מסכות גז.

האוטובוס היה מלא באנשים השבים הביתה מעבודתם. מתוך דאגה לילדיהם הם לא רצו לחכות באוטובוס בצד הדרך. הם השתוקקו להיות כבר בבית עם בני משפחותיהם בזמן ההתקפה. חלק מהנוסעים התחננו לנהג שימשיך בדרכו.

הנהג קם והודיע. "אסור לי להמשיך במסלול ולעצור בתחנות בזמן אזעקת אמת. אז מה שאני מבקש מכל הנוסעים זה לתת לי את הכתובות שלהם, ואני אקח אתכם ישר הביתה." וזה בדיוק מה שהוא עשה!

רק בישראל:

ליאורה, אלמנה צעירה המתגוררת בירושלים, חלתה בשפעת. ידידה שביקרה אצלה הייתה צריכה להגיע לאיזשהו מקום, אז ליאורה התקשרה לנהג המונית הרגיל שלה. כשהנהג הגיע לביתה, הוא הבחין שהיא נראית חולה. הוא הורה לליאורה לשבת במטבח שלה, שאל איפה נמצאים מצרכים שונים, ואז ניגש להכין לה תרופה ביתית שלמד מאמא שלו.

רק בישראל.

במה שהבאתי....

היה לי ממש כיף לקרוא סיפורים טובים ויפים

שבאמת מבטאים 'רק בישראל',

ולא אוסף משפטים סרקסטיים!

אלא "רק בישראל".

מה זה "רק בישראל"?

אם יש הנחה לחיילים גם אם זה 10 שנים אחרי השחרור...

לוקחים אוכל מהחדר אוכל במלון לחדרים.

ומצחיק

(חבר'ס, תזהרו מלשון הרע על העם המדהים שלנו!)

מורחים שוקולד ה'שחר' על המצה.

ועוד יש תחרות במתחם!

(או שמה שקשור רק לדתיים לא נחשב?)

אבל רק בישראל האזרחים חפצים באינטרנט מסונן

איזה צדיקים עמ"י! 

כמו שנפשי אמר... הכוונה היתה שאנחנו רוצים בזה. זה צורך שלנו.

כמו כשקונים מקרר וכו'...

סין, איראן, מצרים, סוריה, צפון קוריאה, קובה, ערב הסעודית וכו'

ומדבר עם הבחורה על השירות הצבאי שלה. 

ורק בישראל..אתה מגלה שהיא הייתה יותר קרבית ממך..

רק בישראל - כשיש פיגוע כל אחד במדינה מספר איך ה-ו-א ניצל בנס מהפיגוע הזה..

כולם אחים ברגעים הקשים. אבל כולם!

(ולא, אל תנסו לומר שלא כולם!!!)

רובם, למעט אחוז קטן של שונאי ישראל מהשמאל הקיצוני...

אתה לא מבין שכולם כולל כולם בניו ובנותיו של הקב"ה? ולא בטעות ה' הציבם בעולם הזה במצב הזה....

הכל מכוון. ולא שמעתי מאף רב שצריך לשנוא את "שונאי ישראל" (רק כופרים וגם- יש לזה כמה וכמה דינים מפורטים...).

מוזמן לתקן אותי

1. רק בישראל תראה בן אדם שקורא לך "אחי" והוא מכיר אותך פחות מדקה

2. רק בישראל תראה אנשים שרים במטוס "הבנו שלום עלכם" - כן כן אני אישית ראיתי ושמעתי  

3. רק בישראל תראה אנשים בני +50 מדברים על הצבא ;) 

4. רק בישראל תראה אנשים ביום העצמאות דופקים לך פטיש בראש, קצף לבן בעניין(מין ספרי לא ברור) ולקישוט ספרי ספגטי על כול הגוף... 

5. רק בישראל תשמע משהו שגר באשקלון ואומר לך שהוא מפחד לנסוע לשטחים... 

6. רק בישראל תשמע ישראלים מתלוננים שהם עוד יטוסו לקנדה לצמיתות, וזה לא קורה  

יש עוד??

אדם ישכור חדר בבית מלון בירושלים

ויתקשר לקבלה להתלונן שלא רואים את הים...

באמריקה קוראים לזה רק באמריקה ......................

רק בישראל שומעים חדשות כל שעה.

ואם לא שמעת חדשות במשך 5 שעות - אתה מרכיש לא בעניינים

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..