בס"ד
אין לי ככ עם מי להתייעץ, אשמח לעזרה מכם.
ב"ה אני נשואה כמה חודשים, יש לנו בית חמוד, הבעל שלי איש טוב,
אבל לפעמים אני שואלת את עצמי, למה היה כדאי להתחתן?
יותר נכון, למה ה' רצה שילדים יוולדו בצורה הזו?
למה ה' ציוה אותנו להתחתן?
לפעמים אני מרגישה שאני מלאה,כך
שאני לא זקוקה למישהו, טוב לי עם עצמי.
מה הערך של חיי נישואין?
אודה לכם אם גם תביאו מקורות ומדרשי חז"ל.
בתודה , אלמונית.
לשניכם. כי סיפרת רק על החוויה הכואבת שלך, ולפי זה, גם בעלך מרגיש רע, ברור, וזה בטח גם כואב לך.
אני לא בטוח שתשובות לשאלות שהעלית באמת ירפאו את השבר.
אני מאמין שאם היה לך אהבה לבעלך ברמה שצריכה להיות, היית מקבלת תשובות לשאלות שהעלית, ע"י החוויה האישית ומעצמך.
תחושתי (וזו תחושה בלבד, גם מפני שמדובר בכלה טרייה) שהכל מתחיל ונגמר בשאלה האחרונה שלך :
לפעמים אני מרגישה שאני מלאה,כך
שאני לא זקוקה למישהו, טוב לי עם עצמי.
מה הערך של חיי נישואין?
(אגב, חשבי עם עצמך, מדוע התחתנת? למה ציפית? זה יעזור לך להבהיר את ריגשותייך, ויכווין לתשובות)
מקורות מחז"ל יש המון, ואפילו פסוקים בפרשת בראשית ועוד, אך לדעתי, זה לא העניין כלל, זה לא משהו שצריך להבין בשכל, זה קודם כל רגש. אם יש אותו, הכל מובן, והפוך. תן לעיוור הסבר כמה חשוב רמזור, הוא לעולם לא יחווה אותו בחוש, ויעבור כביש כעיוור למרות חשיבותו. לכן בדווקא אינני מביא חז"ל.
זה נשמע כמו בעיה שורשית. כמה שיתנו לך כאן חיזוק והסברים, זה אקמול, לא טיפול שורש.
אגב, אני מאמין (ויודע ?) שאת לא היחידה שעוברת את זה, זה קיים אצל זוגות צעירים, וזה ממש פתיר.
אני חושב שככל שתגיעי לייעוץ מוקדם יותר, כך ייטב.
הברירה האחרת היא שהחיים יעשו את שלהם בדרך הקשה, ואולי ישתנו דברים בהמשך, זה כמו להרגיש חולה ולא ללכת לרופא . יש סיכוי שיעבור, ואולי בעוד הרבה זמן, אך יש גם סיכוי שלא.
איזרי כוח, היי חזקה, ואל תחששי ללכת לייעוץ,
החיים האמיתיים והנכונים, יפים במידה שאינך מתארת לעצמך.זה שווה.
לפעמים פחד מסויים (מאוד מצוי וסביר) גורם לטישטוש הרגש בזוגיות, כי הפחד והרתיעה כ"כ גדולים, עד שחשים ש"כל זה איננו שווה לי".
אני חושב שזה משתקף בדברייך, ולכן יתכן ששם הכל מתחיל, ואם זה יפתר, הכל יהיה פשוט ומובן. לכן לדעתי עדיף יועצת אישה.
ב"ה
אני חושב שהשאלה הראשונה היא לא למה להתחתן,
כי במיוחד אצל נשים הסיבה משתנה מאחת לאחת,
לכן יותר חשוב כמו שכבר אמר אנונימי, לענות על השאלה,
למה התחתנת?
אם יש לך בית חמוד ובעל טוב, אז מה בעצם הבעיה?
בין השורות אפשר להרגיש מצוקה וקושי, אבל האם זה נכון? האם יש לך מצוקה?
אם כן מה היא? מה הקושי?
כתבת אמנם שיש לך קושי באישות
אבל לא כתבת שזו הבעיה שאת רוצה לדבר עליה.
אז שוב, מה מבחינתך הבעיה העיקרית? מה קשה לך שהביא אותך לפנות אלינו לייעוץ?
לך ממה להיבהל. השאלות שאת מעלה הן שאלות לגיטימיות וחשובות ורק מוכיחות שאת לא חיה כמו רובוט מתוכנת מבלי לדעת מה ולמה. אבל, את צריכה לשאול את עצמך האם גם בקשר לדברים אחרים את מעלה את אותן השאלות. נגיד, שאלת את עצמך פעם מדוע אנו בכלל מביאים ילדים? מדוע אנו טורחים בעולם הזה בכלל? ועוד מגוון רחב של שאלות שהתהליך לבירור התשובה כבר עושה חצי עבודה בניתוח המציאות. לכן, אני חושב שאת ובעלך צריכים לנסות ללבן את הסוגייה הזאת ביחד. לשבת על כוס קפה ולשאול את עצמכם למה? אם את שואלת אותי רק הישיבה ביחד והפתיחות תעשינה את מירב העבודה. ומי יודע, אולי בכלל עצם הישיבה "ולימוד" הנושא יזכירו לך למה החלטת להתחתן עם איש טוב כבעלך ולגור איתו בבית חמוד...
בהצלחה...
הרבה פעמים עוברות לי בראש השאלות ששאלת...
למה?
גם אני הרגשתי ככה..
אבל אז הגיעה הילדה..
והבנתי..
הבית החמוד שלך..המקום שהוא רק שלך!!
הבן אדם שהוא רק בעלך!
המשפחה..שהיא רק של שתיכם יחד...
התחתנו כדי להתמודד, כדי להשתנות,
כדי לחוות את הרגעים של הביחד..
כדי לתת את כל כולך לקשר שהוא הקדוש החשוב ביותר בתורה!
ד"א האם אתם מקפידים כראוי על ההלכה בשעת טומאה??!!
פשוט (לא זוכרת מי אמר) שכשיש קירוב בזמן ריחוק..יש ריחוק בזמן קירוב..
מאחלת לך שתצליחי להרגיש את הקירוב האמיתי..
ואז..יפתרו לך כל השאלות
'פשוט (לא זוכרת מי אמר) שכשיש קירוב בזמן ריחוק..יש ריחוק בזמן קירוב..'
לא מדובר פה במשהו הזוי..
כבני אדם אנחנו שוכחים מהר כמה היה לנו קשה בלי מה שיש לנו כרגע.
אני לא יודעת מתוך איזו גישה התחתנת
אבל אני בטוחה שהיה בך איזשהוא דחף וחוסר, שבעלך מילא אותו בזמנו.
כרגע -
את מרגישה מלאה, כיון שאת לא זוכרת את החסר, וכביכול - יש לך הכל.
ברגע - שחס ושלום לא יהיה לך בעל פתאום, הבדידות הנוראית הזו שלפני תחזור לקנן בך..
בנוסף - אמרת בפירוש שיש לך קושי עם הצד הפיזי והצורך בהתחברות דווקא כך.
לדעתי זה שורש הבעיה!
אנשי מקצוע אומרים הרבה - שיחסי אישות משפיעים ב-80% על טיב היחסים הבינאישיים בין בני זוג.
כלפי התחום הזה, שאת מתקשה לקבל - צריך לבוא בפתיחות!
אני מאוד ממליצה, ללכת למדריכת כלות טובה, גם אם זה כרוך בלשלם הרבה כסף, ואפילו שאת כבר נשואה!
מישהי שתראה לך את הצד הנכון של הדברים, ותעזור לך להתמלא מהעולם הזה!
שתגרום לך להבין "למה ה' רצה שילדים יוולדו בצורה הזו?"
זה עולם רחב ומדהים!
והצורה הזו שבה הקב"ה בחר עבורנו -היא לא משהו טכני,
אלא עולם קסום של עונג והתמסרות לבעל ולקב"ה!
זה מה שאני הצלחתי להבין..
בכל אופן - יהי רצון שה' יראה לך את הדרך הנכונה לשוב ולהרגיש את הצורך בבעלך, בנישואין ובחיי אישות..
ויכוון אתכם בכל שלב בחיים - לבניין עדי עד מלא שמחה ועבודת ה'!
[אגב, חשוב גם לדבר בפתיחות עם בעלך על הכל!,
אני בטוחה שהוא לא מרגיש בטוב, בדיוק כמוך עם הזוגיות כרגע.
באינסטינקט הוא ודאי מרגיש כרגע שאינך זקוקה לו,
יחס שמאוד קשה לגבר לקבל מאשתו, שהוא תמיד מרגיש צורך להיות האביר שלה..]
בס"ד
אורות התורה פרק ו' פיסקה י':
כְּשֵׁם שֶׁהָאָדָם הַבָּרִיא הוּא חָפֵץ חַיִּים, וְאֵינוֹ מֵחַפֵּשׂ עַל זֶה טְעָמִים וְהוֹכָחוֹת, א בָל הַחוֹלֶה בְּמַח לַת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוּא קָרוֹב לְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת, הוּא מוּטָל בִּסְפֵקוֹת עַל תַּכְלִית הַחַיִּים, כֵּן בַּעַל נֶפֶשׁ בְּרִיאָה הוּא אוֹהֵב אֶת הַתּוֹרָה וּמֶחְקָרֶיהָ מִלֵּב וָנֶפֶשׁ וְדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, א פִלּוּ מִדִּקְדּוּקֵי סוֹפְרִים, יָקָר לוֹ מִכָּל הוֹן , וְרַק כְּשֶׁנֶּחֱלֶה הַיְסוֹד הַנַּפְשִׁי יַגִּיעַ לוֹמַר שְׁמוּעָה זוֹ נָאָה וְזוֹ אֵינָהּ נָאָה .
עקרונית די בזה ובכל זאת לתוספת ביאור
הראתי את הפיסקה הזאת לאשתי וישר היא אמרה לי "מה?! זה לא קשור היא לא חולת נפש!!"
טוב, ברור שיש כאן הפרש בין המשל לנמשל. אני, ונ"ל שעוד כמה אנשים בעולם, לא מוצא לפעמים בעצמי חשק לתורה לכל חלקיה ואעפ"כ אינני נחשב "חוֹלֶה בְּמַח לַת הַנֶּפֶשׁ" אלא, הרב קוק מלמד אותנו דרך המשל הזה עיקרון נפשי חשוב- שלפעמים כל מיני דברים שאמורים להיות פשוטים נראים לנו פתאום מסופקים ולא ברורים ואיננו מבינים פתאום מה הקשר שלנו אליהם ואיפה האהבה שלנו אליהם- וכל זה נובע מאיזשהו חוסר בריאות נפשי או רוחני (יש משל דומה שמובא בראשונים נ"ל שהרמב"ם מביאו בתחילת שמונה פרקים - שמי שחולה - טעים לו לאכול כל מיני דברים מרים וחמוצים והוא מואס במאכלים הטובים לא יודע בדיוק איך זה מסתדר עם המציאות בימינו, מן הסתם הרמב"ם ראה קצת חולים בחייו, אבל המשל ברור) אני עצמי חושב שאני די מכיר את זה מנסיוני בכל מיני תחומים ונ"ל שלמדתי עם השנים קודם להתייחס למחשבות האלה בעצמם בביטול (המילה ביטול לא עושה לי טוב כי יש בה משמעות של זלזול. כוונתי שכשאני יודע מאיפה הם באות אני מבין שאין צורך להילחץ מהם ושהם לא מגיעות ממקום אמיתי בנפש אלא ממשהו שחסר בה ולחסר הזה כן צריך להתייחס ברצינות) ויותר מזה למדתי להתייחס למחשבות האלה בתור אוצר של טוב כי רק מתוך חסר שכזה אני יכול לברר דברים באמת ושיקלטו בנפש באופן עמוק (עיין צדקת הצדיק לר' צדוק הכהן מלובלין בהרבה מקומות וביניהם באות קלג "אבל העיקר הוא ד"ת שנכנס ללב ואיזה נכנס ללב כאשר הוא צמא ומשתוקק מאוד")
בקיצור, ברור שבסוף להתחתן זה הדבר הנכון בחיים גם לך באןפן אישי (תחשבי על עצמך רווקה ערירית בת חמישים...) וגם באופן כלל עולמי. רק השאלה למה זה לא מתיישב לך על הנפש? הו, הנה דחיפה מה'! תחיה חיים עמוקים! מלאים! לא רדודים ושטחיים! לא להתחתן כי ככה כולם ומלחץ חברתי. תהיה עצמי, מקורי, לא נגרר ונסחב אחרי החיים!
לעצם השאלה : למה להתחתן? לא התייחסתי כי היא ארוכה מידי לכאן. רק אני מחזק לא לפחד מהשאלות לשמוח בהם לראות כמה דווקא הם כלים להכיל את הטוב (עיין גם צדקת הצדיק פסקה רכ"ה בעיקר בהתחלה) "דרוש אותם ויימצאו לך"
נ.ב מישהו יכול להסביר לי בעניין הקו הזה שיש מימין להודעות איך עושים שהוא יהיה בקו של ההודעה הראשונה?
זאת אומרת - אתה לוחץ על כפתור תגובה בהודעה שפותחת את השרשור..
לא בתגובות של אחרים..
האמת ? לא מסרת מספיק פרטים בשביל לעזור לך. קצת קשה להאמין שלא ידעת לתוך מה את נכנסת כשעמדת להתחתן אך אם זה באמת מה שקרה לך.... זה הזמן להתעשת. ומהר. את כבר וגדולה ולידך יש עוד מישהו ממין זכר. יחד אתם יכולים לעשות דברים נפלאים.... או להרוס לעצמכם את החיים. הכל תלוי רק בכם. ולזה צריך תקשורת. לדבר. ובעיקר להקשיב. הרבה.
הזכרת שיש לך בית חמוד. ושאת מלאה. לא שמעתי שאת עובדת לפרנסתך. אשריך. שיש מישהו שמפרנס אותך. וכך יש לך זמן ל.... בעצם למה ? מה השאיפות שלך ? מה המטרות שלך ? איך את רואה עצמך בעוד... שנה ?
הרבה שאלות. קודם לעצמך. התבוננות פנימה. מי את ? ואז לבן זוגך.... ואז הלאה.
בהצלחה...
ואני חייבת להגיד, שאנחנו נשואים גם קצת זמן. (כמעט חצי שנה..) ובהדרכת כלות הכינו אותי מראש, שזה טבעי ביותר ? להרגיש ככה אחרי חתונה. זאת אומרת, שלפעמים (לא אצל כולם..) עולות כל מיני שאלות אחרי החתונה. כמו: האם עשיתי צעד נכון? האם התחתנתי בזמן הנכון וכ"ו..
א-ב-ל-!!!
צריך לדעת איך להתייחס אל השאלות האלה ומה לענות להם..
ולגבי מה הטעם של חיי הנישואים- היופי בנישואים זה שאת התחתנת עם הבנאדם שאת בחרת! וביחד אתם בונים משו משותף של שניכם!!
מאחלת המון בהצלחה! ואם את רוצה עוד פנינים ממדריכת הכלות שלי- אשמח בכיף לתת!
אנחנו נשואים חמש שנים.
ככל שעובר הזמן אני מגלה לאט לאט כמה שאני חסרה. זה אולי נשמע מבאס אבל אותי זה מאוד משמח. פעם התפיסה שלי את עצמי הייתה שאני מעולה. אין לי בעיות, אין משקעים מהילדות, תמיד הצלחתי בכל מה שעשיתי.
וב"ה שחיי הנישואין מגלים לי שאני חסרה. ועוד יותר ב"ה שהחיים מגלים לי שמי שיכול להשלים אותי הכי טוב זה בעלי. זה יוצר יותר ויותר צורך בקשר עמוק כנה ואמיתי וגם אינטנסיבי. וזה גם יוצר געגוע לקשר הזה ולבעלי, כמובן.
נשמע לי שיש לך משהו חסר- חסר לך הגעגוע. וגעגוע זה דבר מאוד חשוב בקשר. ע"ע הלכות טהרת המשפחה שיוצרות געגוע.
את יכולה לדמיין את עצמך בבית לבד במשך שבוע כשהוא במילואים, למשל? זה ישמח אותך או יבאס אותך?
אני מבינה באיזשהוא מקום את תחושת המלאות, אבל לדעתי את צריכה לעשות הפרדה בין החוויה למציאות. כלומר: תחושת המלאות וחוסר הצורך בבן זוג זו חוויה שלך, אבל זו לאו דווקא המציאות האמיתית שלך.שהרי תסכימי שאין אדם שלם ומושלם, ובכל אחד יש משהו חסר. וגם מצד האמונה- אם התחתנתם אז כך רצה ה' וזה המקום שלך עכשיו לעבודה.
אגב, לגבי הקשר הפיזי, הוא תמיד משקף את הקשר הנפשי. וכמו הקשר הנפשי שהולך ומעמיק כך הקשר הזה גם.
בהצלחה, ואל יאוש. מותר גם להתפלל על זה. "ה', תראה לי שאני חסרה"...
אני אישה בת 73 מהמגזר דתי לאומי.
ראשית: אני מקווה שאת אוהבת את אישך ולפחות רואה בו מעלות.
בהיותי צעירה עם מספר מועט של ילדים, (היום אני אם ל-6 סבתא ל-39 וסבתא רבה ל-18) שמעתי אישה אומר שחבל שנזכרה מאוחר להביא ילדים. מסקנה עבורי: לכל גיל יש את התרגיל המתאים .שלא יבוא יום, בעזרת ה', תהיי מבוגרת , וחס ושלום לא בנית את הקן שלך.
כדאי לך ללכת לקבוצת תמיכה. בתי בת ה-43 הולכת ומקבלת גיבויים וחיזוקים בקבוצה כזאת. אף על פי שלדעתי היא "אחלה", הן בחינוך ילדים והן ביחסים עם האיש שלה וכן עמנו - ההורים שלה. בכל זאת צריך לשמוע בקבוצה, את הבעיות הצפות.
אם תרשמי את מספר הטל שלך אומר לך היכן בירושלים בתי מקבלת עוד עוצמות.
שבת שלום והיי ברוכה
עכשו אני נזכרת בעוד אלמנט: האם היית יכולה להעלות על דעתך, שלאחר לידה, יקחו את הילוד מהוריו, הוא לכאורה לא זקוק לזולת.....אנחנו תוצר של הורינו, והם תוצר של סבא וסבתא שלנו וכך אנו ממשיכים את השרשרת. ואיך עושים זאת ללא משפחה? האם את יכולה לתאר את מי מהמשפחה שלך שיהיה ,חס וחלילה, ערירי............
"אני אוהבת אותו בגלל מעלותיו ומסייעת לו בחסרונותיו" זה כלל על פיו משפחתי חיה ונוהגת.
היום, בגילי ותודה לאל כלכלית ובריאותית אני "מסודרת" האהבה מקבלת עומקים שלא ייאמנו....!!!!!!!!!! אם היו מתארים לי בצעירותי שכך יהיה.....אי אפשר להאמין. והאמיני לי:עברנו חיים קשים מבחינה כלכלית, אבל הבטחון שהכל הוא נסיון, הצלחנו לתגבר את אהבתנו.
חזקי ואמצי, עמדי מול הראי ושאלי את עצמך מה יתרונותיך, ואח"כ שאלי עצמך מה יתרונות אישך.
היי ברוכה
את באמת בת 73??
וואו!!!! בלע"ר!!! כל הכבוד על הפתיחות והיוזמה להכנס לפורומים ולהשכיל צעירים מניסיונך!!!
זה כ"כ נצרך, בפרט בדורנו שהיחסים בין הדורות לא כמו שהיו פעם.. ויש ריחוק מסוים, וחבל.
רציתי גם לומר לך, שיש פורום רק לנשואות בלבד. זה פורום סגור. רק למי שיש הרשאה ממנהלות הפורום, יש גישה אליו. כל השאר לא יכולים להכנס (והוא לא מופיע להם ברשימת הפורומים, בניגוד למי שיש הרשאה).
אנחנו יות רמנשמח אם תצטרפי אלינו!!! זה יועליל לרבות מאיתנו!! באמת!
(הייתי פעם מנהלת בפורום הזה, ועדיין יש לי יחס אמהי אליו...)
אם את רוצה להצטרף, את צריכה לפנות לניק : 'שירשור' או לניק 'שירה שירים' בבקשה שיכניסו אותך.
אנחנו באמת נשמח!!!
האמיני לי, אני בת 73 ובאמת לא מאמינה בעצמי....אשמח לקבל ממך הנחיות כיצד להכנס לפורום מתאים.
אחד הבנים שלי אמר לפני המון שנים שהוא לא ראה אנשים הולכים עם צידנית ברחוב ומן הסתם החיים אינם פיקניק.
מחכה להמלצותיך.....
בעיקרון - אם הנושא ממש מטריד אותך - כלומר - השאלות צפות תמיד באותו זמן או תמיד באותו מצב (למשל תמיד בערב או תמיד כשהוא הולך) או שהשאלות צפות בהבזקים מספר פעמים ביום במשך למעלה משבוע - כדאי מאוד ללכת ליעוץ מקצועי. (פסיכולוגית, יועצת נישואין, עו"ס שעוסקת בתחום המשפחה)
לא קראתי את התגובות האחרות אז אולי זה חוזר על עצמו.
מקורות ומדרשים לא יעזרו כרגע. את צריכה להתחבר ברגש ולא בשכל.
תעבדו על חיי האישות שלכם, זה יביא לך אור עונג ושמחה. למה את לא מתחברת? אולי צריך איזשהו טיפול? אולי מספיק קצת זמן ורומנטיקה.
רק שתדעי שזה יכול להביא אותך לשיא השיאים בכל המובנים, אז אל תוותרי ובעז:ה גם תהני ונראה לי שהשאלות יפתרו מאליהן...
חוץ מהתחום הזה חפשי כיף עם בעלך, אם זה שיחות עמוקות, או הנאות משותפות.
תני לעצמך לחיות ביחד ולהבין קודם מה טוב בזה דרך החושים והרגש.
ואחרי שאת קצת מרגישה תלמדי בכיף אבל זה לא הבסיס לדעתי.
במיוחד אצל בנות-שם הנורמה הרבה יותר מחייבת.
אנלי תשובה, כרווק. התשובה היא שאנשים עושים את זה בגלל פחד ותאוות.
למה ה' רוצה את זה? תסתכלי בעולם קטן האחרון ובספר 'שכינה בינהם' של הרב בלייכר.
שלום. רציתי להמליץ לך ולקוראים על הספר "ודבק באשתו" של הרבנית נעמי וולפסון. מדרשי חז"ל שאת מבקשת נמצאים שם בהמוניהם עם הסברים מאוד משכנעים מדוע להתחתן. אני דווקא לא מסכימה עם הטוענים שתשובה שכלית לא תעזור- אני ובעלי נהגנו ללמוד ביחד את הספר ולדעתי הבנת התכלית של העניין בהחלט עוזרת לחיבור הנפשי.
האדם לא יוכל להגיע אל עצמו האמיתי ,הכמוס והעמוק ללא מערכת זוגית...
הדרך לגילוי העצמי לפעמים מלווה בקשיים ואף במרירות, אך כאשר סה"כ הכיוון ברור ,טוב לו לאדם במסע הזה פנימה והוא עובד בדרף כל הזמן תהליכים של אחדות ופירוד עם בן הזוג וחוזר
למעונינים יש לי הרצאה בעניין של התהליך הספירלי של איחוד-פירוד, פנו באישי
חיים
כנראה, שאכן אני ואישי זוג "לא נורמאלי". גם בימים קשים מאד כלכלית (וגם ישיבה בבית סוהר לתקופה של 8 חודשים לפני 23 שנה) ראיתי זאת כהוראה מלמעלה. וכך שוחחתי עם צאצאי בזמן אמת. ואכן למרות הקושיים, כל כך אהבנו....... !!!!!!!!!!!!!
נראה לי שהוא התכוון לתהליך נפשי, לא למגורים בבתים נפרדים למשל.
גם המחזור של טהרה וטומאה יוצר פירוד ואיחוד במובן מסוים.
וגם יש תקופה שבה מרגישים קצת רחוקים ותקופות שבהן מרגישים יותר קרובים. מותר, לא?
מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.
מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.
הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...
בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.
נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם אף אחד לא ישן.
למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.
באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.
סבל
חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח
אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..
הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.
ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.
למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.
רע לי.
איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?
איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.
למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.
לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?
בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?
ומורכב
אי אפשר להסביר להם?
למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?
לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?
וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?
באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג
הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?
אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?
לך אין בכלל קשר עם גיסתך?
והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?
מאוד חשוב שהוא איתך
אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?
על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס
חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה
מאוד מורכב
וכנראה מצב רגיש ביותר
אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי?
אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.
למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.
מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.
אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.
''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.
בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.
אין מיטות, לא מגיעים.
שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.
ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.
והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.
ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.
אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.
ומאז זה לא חזר על עצמו.
ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.
רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.
זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.
עשינו את זה לא מעט שנים,
כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.
אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר
ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.
אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.
אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.
ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה 
בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.
לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.
מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.
מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".
זה מה יש...
למרות שלא נראה לי.
ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.
על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.
וגם הוא מבואס מהמצב.
קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...
לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...
וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב
הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.
מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).
מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).
וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.
זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
בהצלחה יקרה ♡
שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.
אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.
הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
ואכמ"ל.
ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.
ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.
זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.
יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.
יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.
אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.
את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,
אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.
אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.
אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.
זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.
שולחת חיבוק
זה בדיוק הסיפור.
וזה נורמלי.
זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.
אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.
קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.
להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.
בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..
הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.
גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס.
את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,
זה שלהם.
אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.
אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.
זה לא מובן מאליו.
צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.
יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.
צריך זמן וסבלנות.
❤️
ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש. זו כן חוויה שזוכרים הילדים. מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.
אצלנו זה 3 ילדים: 7,5 ושנה וחצי.
קומה שלישית, מקלט בכניסה. אין ממד.
האמת שבהתחלה המקלט היה דוחה, אבל ב"ה טיפלנו בזה. הבאנו מנקה רצינית, קניתי דשה סינטטי לרצפה (כי הרצפה מבטון חשוף) ועם הזמן שדרגנו שם ועכשיו זה מקום סך הכל נחמד.
אני מרגישה כבר מותשת, מוצפת
אשמח לשמוע מה נותן לכם כח בתקופה הזו?
איך ליצור נפרדות וזמן גם לעבודה ופנאי אישי בצוך כל התובענות של המצב...
ואיך לעלות תמורל...
האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר
מאמינה בחוסן מנטלי
אז מנסה לשאןב רעיונות🙂
אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.
חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.
רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.
כל החג מה עושים??
אוכלים אוכל טעים
פוגשים חברים
לומדים
מדברים איתם בטלפון
בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...
מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות
מה החובה להגיד?
תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.
אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן..
כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.
אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.
(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).
נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')
מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.
עשרת המכות מאוד חשוב
כל השאר פחות מהותי
מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה
הלל כ3-4 דקות
לא רואה לחץ להשלים כלום.
תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.
ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.
או שלשם שינוי אל תתזזי.
ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?
אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣
פסח שמח
מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:
ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:
נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)
צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.
אם תרצי אבדוק במדויק
בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים
וציינתי את המקורות.
העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.
ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:
גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל
אז ככה:
פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.
עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.
אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי.
אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.
בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...
עצות מישהו?
בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,
לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.
גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,
גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,
גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר
וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.
כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.
שהוא כן מנסה וניסה לסדר.
שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...
וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.
אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אז מה אוכל לעשות?
אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?
שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?
אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,
שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,
שכן אשתי שמחה ומאושרת,
שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?
וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.
ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.
אחרי ראיית עומק שלך
ראיית עומק שלו
ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא
השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.
שולחת עוד חיבוק וחיזוק
ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!
ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️
וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו
(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)
אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר
צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד
אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן
וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.
לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).
בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.
אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.
גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.
המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.
נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.
את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.
אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.
בקשר לילדה-
ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.
היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.
היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.
אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.
זה יעשה המון הבדל.
שולחת חיבוק❤️🧘🏽♀️🙏
שלום לכם
קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)
רציתי לשאול ולשאוב השראה
אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?
פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…
בתודה מראש לכל העונים
פרחים מידי יום שישי,
לקום בלילה לילדים הקטנים
לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור
אחריות לניקיון הבית
אחריות לקניות השבועיות
מתנה שווה ליום הולדת
ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה
ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון
לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר
חופשות שוות בארץ או בחו"ל
בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך
מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...
לי היו תקופות בתחילת ההנקה
שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי
אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.
אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית
יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.
ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.
הוא כתב שהוא קם במקומה...
זה לא רלוונטי
לקום יחד איתה כן
רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,
זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.
ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.
ויש גם אמהות מניקות שעובדות.
ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.
נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
תגובה נפלאהנגמרו לי השמותמה שהשני אוהב
אני אוהבת קפה
כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד
הוא אוהב אוכל טוב
כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה
פתקים זה תמיד טוב
פרחים אני פחות בקטע
דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת
לצאת ביחד לטייל
הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין
אני אוהבת לבתי קפה
שמשתנה מאדם לאדם.
כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"
אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.
סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?
כלב מתנפל על חתול
אריה מתנפל על הטרף שלו
וכו
הורים לא מתנפלים על ילדים...
הורים מחנכים
הורים מקשיבים
הורים יכולים להחליט שתהייה תוצאה מסוימת
אבל לא התנפלות.
וסתם בנימה אישית
ילדה בת 11 לא צריכה להחזיר אח מהגן
אלא אם-
היא מסכימה לאחר שנשאלה (ולא הכריחו אותה )
היא בוחרת בכך או מציעה
מצב קשה של אחרי לידה וכו...שאז מסבירים לילדה שאין ברירה וממש נצרכים לעזרתה.
אי אפשר לצפות מילדה בת 11 שתבצע זאת באופן קבוע, אלא אם זה מרצונה, כדי שיהיחה רצון כזה- אפשר לדבר, להסביר, לחנך. היא לא חייבת.
