בס"ד
אין לי ככ עם מי להתייעץ, אשמח לעזרה מכם.
ב"ה אני נשואה כמה חודשים, יש לנו בית חמוד, הבעל שלי איש טוב,
אבל לפעמים אני שואלת את עצמי, למה היה כדאי להתחתן?
יותר נכון, למה ה' רצה שילדים יוולדו בצורה הזו?
למה ה' ציוה אותנו להתחתן?
לפעמים אני מרגישה שאני מלאה,כך
שאני לא זקוקה למישהו, טוב לי עם עצמי.
מה הערך של חיי נישואין?
אודה לכם אם גם תביאו מקורות ומדרשי חז"ל.
בתודה , אלמונית.
לשניכם. כי סיפרת רק על החוויה הכואבת שלך, ולפי זה, גם בעלך מרגיש רע, ברור, וזה בטח גם כואב לך.
אני לא בטוח שתשובות לשאלות שהעלית באמת ירפאו את השבר.
אני מאמין שאם היה לך אהבה לבעלך ברמה שצריכה להיות, היית מקבלת תשובות לשאלות שהעלית, ע"י החוויה האישית ומעצמך.
תחושתי (וזו תחושה בלבד, גם מפני שמדובר בכלה טרייה) שהכל מתחיל ונגמר בשאלה האחרונה שלך :
לפעמים אני מרגישה שאני מלאה,כך
שאני לא זקוקה למישהו, טוב לי עם עצמי.
מה הערך של חיי נישואין?
(אגב, חשבי עם עצמך, מדוע התחתנת? למה ציפית? זה יעזור לך להבהיר את ריגשותייך, ויכווין לתשובות)
מקורות מחז"ל יש המון, ואפילו פסוקים בפרשת בראשית ועוד, אך לדעתי, זה לא העניין כלל, זה לא משהו שצריך להבין בשכל, זה קודם כל רגש. אם יש אותו, הכל מובן, והפוך. תן לעיוור הסבר כמה חשוב רמזור, הוא לעולם לא יחווה אותו בחוש, ויעבור כביש כעיוור למרות חשיבותו. לכן בדווקא אינני מביא חז"ל.
זה נשמע כמו בעיה שורשית. כמה שיתנו לך כאן חיזוק והסברים, זה אקמול, לא טיפול שורש.
אגב, אני מאמין (ויודע ?) שאת לא היחידה שעוברת את זה, זה קיים אצל זוגות צעירים, וזה ממש פתיר.
אני חושב שככל שתגיעי לייעוץ מוקדם יותר, כך ייטב.
הברירה האחרת היא שהחיים יעשו את שלהם בדרך הקשה, ואולי ישתנו דברים בהמשך, זה כמו להרגיש חולה ולא ללכת לרופא . יש סיכוי שיעבור, ואולי בעוד הרבה זמן, אך יש גם סיכוי שלא.
איזרי כוח, היי חזקה, ואל תחששי ללכת לייעוץ,
החיים האמיתיים והנכונים, יפים במידה שאינך מתארת לעצמך.זה שווה.
לפעמים פחד מסויים (מאוד מצוי וסביר) גורם לטישטוש הרגש בזוגיות, כי הפחד והרתיעה כ"כ גדולים, עד שחשים ש"כל זה איננו שווה לי".
אני חושב שזה משתקף בדברייך, ולכן יתכן ששם הכל מתחיל, ואם זה יפתר, הכל יהיה פשוט ומובן. לכן לדעתי עדיף יועצת אישה.
ב"ה
אני חושב שהשאלה הראשונה היא לא למה להתחתן,
כי במיוחד אצל נשים הסיבה משתנה מאחת לאחת,
לכן יותר חשוב כמו שכבר אמר אנונימי, לענות על השאלה,
למה התחתנת?
אם יש לך בית חמוד ובעל טוב, אז מה בעצם הבעיה?
בין השורות אפשר להרגיש מצוקה וקושי, אבל האם זה נכון? האם יש לך מצוקה?
אם כן מה היא? מה הקושי?
כתבת אמנם שיש לך קושי באישות
אבל לא כתבת שזו הבעיה שאת רוצה לדבר עליה.
אז שוב, מה מבחינתך הבעיה העיקרית? מה קשה לך שהביא אותך לפנות אלינו לייעוץ?
לך ממה להיבהל. השאלות שאת מעלה הן שאלות לגיטימיות וחשובות ורק מוכיחות שאת לא חיה כמו רובוט מתוכנת מבלי לדעת מה ולמה. אבל, את צריכה לשאול את עצמך האם גם בקשר לדברים אחרים את מעלה את אותן השאלות. נגיד, שאלת את עצמך פעם מדוע אנו בכלל מביאים ילדים? מדוע אנו טורחים בעולם הזה בכלל? ועוד מגוון רחב של שאלות שהתהליך לבירור התשובה כבר עושה חצי עבודה בניתוח המציאות. לכן, אני חושב שאת ובעלך צריכים לנסות ללבן את הסוגייה הזאת ביחד. לשבת על כוס קפה ולשאול את עצמכם למה? אם את שואלת אותי רק הישיבה ביחד והפתיחות תעשינה את מירב העבודה. ומי יודע, אולי בכלל עצם הישיבה "ולימוד" הנושא יזכירו לך למה החלטת להתחתן עם איש טוב כבעלך ולגור איתו בבית חמוד...
בהצלחה...
הרבה פעמים עוברות לי בראש השאלות ששאלת...
למה?
גם אני הרגשתי ככה..
אבל אז הגיעה הילדה..
והבנתי..
הבית החמוד שלך..המקום שהוא רק שלך!!
הבן אדם שהוא רק בעלך!
המשפחה..שהיא רק של שתיכם יחד...
התחתנו כדי להתמודד, כדי להשתנות,
כדי לחוות את הרגעים של הביחד..
כדי לתת את כל כולך לקשר שהוא הקדוש החשוב ביותר בתורה!
ד"א האם אתם מקפידים כראוי על ההלכה בשעת טומאה??!!
פשוט (לא זוכרת מי אמר) שכשיש קירוב בזמן ריחוק..יש ריחוק בזמן קירוב..
מאחלת לך שתצליחי להרגיש את הקירוב האמיתי..
ואז..יפתרו לך כל השאלות
'פשוט (לא זוכרת מי אמר) שכשיש קירוב בזמן ריחוק..יש ריחוק בזמן קירוב..'
לא מדובר פה במשהו הזוי..
כבני אדם אנחנו שוכחים מהר כמה היה לנו קשה בלי מה שיש לנו כרגע.
אני לא יודעת מתוך איזו גישה התחתנת
אבל אני בטוחה שהיה בך איזשהוא דחף וחוסר, שבעלך מילא אותו בזמנו.
כרגע -
את מרגישה מלאה, כיון שאת לא זוכרת את החסר, וכביכול - יש לך הכל.
ברגע - שחס ושלום לא יהיה לך בעל פתאום, הבדידות הנוראית הזו שלפני תחזור לקנן בך..
בנוסף - אמרת בפירוש שיש לך קושי עם הצד הפיזי והצורך בהתחברות דווקא כך.
לדעתי זה שורש הבעיה!
אנשי מקצוע אומרים הרבה - שיחסי אישות משפיעים ב-80% על טיב היחסים הבינאישיים בין בני זוג.
כלפי התחום הזה, שאת מתקשה לקבל - צריך לבוא בפתיחות!
אני מאוד ממליצה, ללכת למדריכת כלות טובה, גם אם זה כרוך בלשלם הרבה כסף, ואפילו שאת כבר נשואה!
מישהי שתראה לך את הצד הנכון של הדברים, ותעזור לך להתמלא מהעולם הזה!
שתגרום לך להבין "למה ה' רצה שילדים יוולדו בצורה הזו?"
זה עולם רחב ומדהים!
והצורה הזו שבה הקב"ה בחר עבורנו -היא לא משהו טכני,
אלא עולם קסום של עונג והתמסרות לבעל ולקב"ה!
זה מה שאני הצלחתי להבין..
בכל אופן - יהי רצון שה' יראה לך את הדרך הנכונה לשוב ולהרגיש את הצורך בבעלך, בנישואין ובחיי אישות..
ויכוון אתכם בכל שלב בחיים - לבניין עדי עד מלא שמחה ועבודת ה'!
[אגב, חשוב גם לדבר בפתיחות עם בעלך על הכל!,
אני בטוחה שהוא לא מרגיש בטוב, בדיוק כמוך עם הזוגיות כרגע.
באינסטינקט הוא ודאי מרגיש כרגע שאינך זקוקה לו,
יחס שמאוד קשה לגבר לקבל מאשתו, שהוא תמיד מרגיש צורך להיות האביר שלה..]
בס"ד
אורות התורה פרק ו' פיסקה י':
כְּשֵׁם שֶׁהָאָדָם הַבָּרִיא הוּא חָפֵץ חַיִּים, וְאֵינוֹ מֵחַפֵּשׂ עַל זֶה טְעָמִים וְהוֹכָחוֹת, א בָל הַחוֹלֶה בְּמַח לַת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוּא קָרוֹב לְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת, הוּא מוּטָל בִּסְפֵקוֹת עַל תַּכְלִית הַחַיִּים, כֵּן בַּעַל נֶפֶשׁ בְּרִיאָה הוּא אוֹהֵב אֶת הַתּוֹרָה וּמֶחְקָרֶיהָ מִלֵּב וָנֶפֶשׁ וְדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, א פִלּוּ מִדִּקְדּוּקֵי סוֹפְרִים, יָקָר לוֹ מִכָּל הוֹן , וְרַק כְּשֶׁנֶּחֱלֶה הַיְסוֹד הַנַּפְשִׁי יַגִּיעַ לוֹמַר שְׁמוּעָה זוֹ נָאָה וְזוֹ אֵינָהּ נָאָה .
עקרונית די בזה ובכל זאת לתוספת ביאור
הראתי את הפיסקה הזאת לאשתי וישר היא אמרה לי "מה?! זה לא קשור היא לא חולת נפש!!"
טוב, ברור שיש כאן הפרש בין המשל לנמשל. אני, ונ"ל שעוד כמה אנשים בעולם, לא מוצא לפעמים בעצמי חשק לתורה לכל חלקיה ואעפ"כ אינני נחשב "חוֹלֶה בְּמַח לַת הַנֶּפֶשׁ" אלא, הרב קוק מלמד אותנו דרך המשל הזה עיקרון נפשי חשוב- שלפעמים כל מיני דברים שאמורים להיות פשוטים נראים לנו פתאום מסופקים ולא ברורים ואיננו מבינים פתאום מה הקשר שלנו אליהם ואיפה האהבה שלנו אליהם- וכל זה נובע מאיזשהו חוסר בריאות נפשי או רוחני (יש משל דומה שמובא בראשונים נ"ל שהרמב"ם מביאו בתחילת שמונה פרקים - שמי שחולה - טעים לו לאכול כל מיני דברים מרים וחמוצים והוא מואס במאכלים הטובים לא יודע בדיוק איך זה מסתדר עם המציאות בימינו, מן הסתם הרמב"ם ראה קצת חולים בחייו, אבל המשל ברור) אני עצמי חושב שאני די מכיר את זה מנסיוני בכל מיני תחומים ונ"ל שלמדתי עם השנים קודם להתייחס למחשבות האלה בעצמם בביטול (המילה ביטול לא עושה לי טוב כי יש בה משמעות של זלזול. כוונתי שכשאני יודע מאיפה הם באות אני מבין שאין צורך להילחץ מהם ושהם לא מגיעות ממקום אמיתי בנפש אלא ממשהו שחסר בה ולחסר הזה כן צריך להתייחס ברצינות) ויותר מזה למדתי להתייחס למחשבות האלה בתור אוצר של טוב כי רק מתוך חסר שכזה אני יכול לברר דברים באמת ושיקלטו בנפש באופן עמוק (עיין צדקת הצדיק לר' צדוק הכהן מלובלין בהרבה מקומות וביניהם באות קלג "אבל העיקר הוא ד"ת שנכנס ללב ואיזה נכנס ללב כאשר הוא צמא ומשתוקק מאוד")
בקיצור, ברור שבסוף להתחתן זה הדבר הנכון בחיים גם לך באןפן אישי (תחשבי על עצמך רווקה ערירית בת חמישים...) וגם באופן כלל עולמי. רק השאלה למה זה לא מתיישב לך על הנפש? הו, הנה דחיפה מה'! תחיה חיים עמוקים! מלאים! לא רדודים ושטחיים! לא להתחתן כי ככה כולם ומלחץ חברתי. תהיה עצמי, מקורי, לא נגרר ונסחב אחרי החיים!
לעצם השאלה : למה להתחתן? לא התייחסתי כי היא ארוכה מידי לכאן. רק אני מחזק לא לפחד מהשאלות לשמוח בהם לראות כמה דווקא הם כלים להכיל את הטוב (עיין גם צדקת הצדיק פסקה רכ"ה בעיקר בהתחלה) "דרוש אותם ויימצאו לך"
נ.ב מישהו יכול להסביר לי בעניין הקו הזה שיש מימין להודעות איך עושים שהוא יהיה בקו של ההודעה הראשונה?
זאת אומרת - אתה לוחץ על כפתור תגובה בהודעה שפותחת את השרשור..
לא בתגובות של אחרים..
האמת ? לא מסרת מספיק פרטים בשביל לעזור לך. קצת קשה להאמין שלא ידעת לתוך מה את נכנסת כשעמדת להתחתן אך אם זה באמת מה שקרה לך.... זה הזמן להתעשת. ומהר. את כבר וגדולה ולידך יש עוד מישהו ממין זכר. יחד אתם יכולים לעשות דברים נפלאים.... או להרוס לעצמכם את החיים. הכל תלוי רק בכם. ולזה צריך תקשורת. לדבר. ובעיקר להקשיב. הרבה.
הזכרת שיש לך בית חמוד. ושאת מלאה. לא שמעתי שאת עובדת לפרנסתך. אשריך. שיש מישהו שמפרנס אותך. וכך יש לך זמן ל.... בעצם למה ? מה השאיפות שלך ? מה המטרות שלך ? איך את רואה עצמך בעוד... שנה ?
הרבה שאלות. קודם לעצמך. התבוננות פנימה. מי את ? ואז לבן זוגך.... ואז הלאה.
בהצלחה...
ואני חייבת להגיד, שאנחנו נשואים גם קצת זמן. (כמעט חצי שנה..) ובהדרכת כלות הכינו אותי מראש, שזה טבעי ביותר ? להרגיש ככה אחרי חתונה. זאת אומרת, שלפעמים (לא אצל כולם..) עולות כל מיני שאלות אחרי החתונה. כמו: האם עשיתי צעד נכון? האם התחתנתי בזמן הנכון וכ"ו..
א-ב-ל-!!!
צריך לדעת איך להתייחס אל השאלות האלה ומה לענות להם..
ולגבי מה הטעם של חיי הנישואים- היופי בנישואים זה שאת התחתנת עם הבנאדם שאת בחרת! וביחד אתם בונים משו משותף של שניכם!!
מאחלת המון בהצלחה! ואם את רוצה עוד פנינים ממדריכת הכלות שלי- אשמח בכיף לתת!
אנחנו נשואים חמש שנים.
ככל שעובר הזמן אני מגלה לאט לאט כמה שאני חסרה. זה אולי נשמע מבאס אבל אותי זה מאוד משמח. פעם התפיסה שלי את עצמי הייתה שאני מעולה. אין לי בעיות, אין משקעים מהילדות, תמיד הצלחתי בכל מה שעשיתי.
וב"ה שחיי הנישואין מגלים לי שאני חסרה. ועוד יותר ב"ה שהחיים מגלים לי שמי שיכול להשלים אותי הכי טוב זה בעלי. זה יוצר יותר ויותר צורך בקשר עמוק כנה ואמיתי וגם אינטנסיבי. וזה גם יוצר געגוע לקשר הזה ולבעלי, כמובן.
נשמע לי שיש לך משהו חסר- חסר לך הגעגוע. וגעגוע זה דבר מאוד חשוב בקשר. ע"ע הלכות טהרת המשפחה שיוצרות געגוע.
את יכולה לדמיין את עצמך בבית לבד במשך שבוע כשהוא במילואים, למשל? זה ישמח אותך או יבאס אותך?
אני מבינה באיזשהוא מקום את תחושת המלאות, אבל לדעתי את צריכה לעשות הפרדה בין החוויה למציאות. כלומר: תחושת המלאות וחוסר הצורך בבן זוג זו חוויה שלך, אבל זו לאו דווקא המציאות האמיתית שלך.שהרי תסכימי שאין אדם שלם ומושלם, ובכל אחד יש משהו חסר. וגם מצד האמונה- אם התחתנתם אז כך רצה ה' וזה המקום שלך עכשיו לעבודה.
אגב, לגבי הקשר הפיזי, הוא תמיד משקף את הקשר הנפשי. וכמו הקשר הנפשי שהולך ומעמיק כך הקשר הזה גם.
בהצלחה, ואל יאוש. מותר גם להתפלל על זה. "ה', תראה לי שאני חסרה"...
אני אישה בת 73 מהמגזר דתי לאומי.
ראשית: אני מקווה שאת אוהבת את אישך ולפחות רואה בו מעלות.
בהיותי צעירה עם מספר מועט של ילדים, (היום אני אם ל-6 סבתא ל-39 וסבתא רבה ל-18) שמעתי אישה אומר שחבל שנזכרה מאוחר להביא ילדים. מסקנה עבורי: לכל גיל יש את התרגיל המתאים .שלא יבוא יום, בעזרת ה', תהיי מבוגרת , וחס ושלום לא בנית את הקן שלך.
כדאי לך ללכת לקבוצת תמיכה. בתי בת ה-43 הולכת ומקבלת גיבויים וחיזוקים בקבוצה כזאת. אף על פי שלדעתי היא "אחלה", הן בחינוך ילדים והן ביחסים עם האיש שלה וכן עמנו - ההורים שלה. בכל זאת צריך לשמוע בקבוצה, את הבעיות הצפות.
אם תרשמי את מספר הטל שלך אומר לך היכן בירושלים בתי מקבלת עוד עוצמות.
שבת שלום והיי ברוכה
עכשו אני נזכרת בעוד אלמנט: האם היית יכולה להעלות על דעתך, שלאחר לידה, יקחו את הילוד מהוריו, הוא לכאורה לא זקוק לזולת.....אנחנו תוצר של הורינו, והם תוצר של סבא וסבתא שלנו וכך אנו ממשיכים את השרשרת. ואיך עושים זאת ללא משפחה? האם את יכולה לתאר את מי מהמשפחה שלך שיהיה ,חס וחלילה, ערירי............
"אני אוהבת אותו בגלל מעלותיו ומסייעת לו בחסרונותיו" זה כלל על פיו משפחתי חיה ונוהגת.
היום, בגילי ותודה לאל כלכלית ובריאותית אני "מסודרת" האהבה מקבלת עומקים שלא ייאמנו....!!!!!!!!!! אם היו מתארים לי בצעירותי שכך יהיה.....אי אפשר להאמין. והאמיני לי:עברנו חיים קשים מבחינה כלכלית, אבל הבטחון שהכל הוא נסיון, הצלחנו לתגבר את אהבתנו.
חזקי ואמצי, עמדי מול הראי ושאלי את עצמך מה יתרונותיך, ואח"כ שאלי עצמך מה יתרונות אישך.
היי ברוכה
את באמת בת 73??
וואו!!!! בלע"ר!!! כל הכבוד על הפתיחות והיוזמה להכנס לפורומים ולהשכיל צעירים מניסיונך!!!
זה כ"כ נצרך, בפרט בדורנו שהיחסים בין הדורות לא כמו שהיו פעם.. ויש ריחוק מסוים, וחבל.
רציתי גם לומר לך, שיש פורום רק לנשואות בלבד. זה פורום סגור. רק למי שיש הרשאה ממנהלות הפורום, יש גישה אליו. כל השאר לא יכולים להכנס (והוא לא מופיע להם ברשימת הפורומים, בניגוד למי שיש הרשאה).
אנחנו יות רמנשמח אם תצטרפי אלינו!!! זה יועליל לרבות מאיתנו!! באמת!
(הייתי פעם מנהלת בפורום הזה, ועדיין יש לי יחס אמהי אליו...)
אם את רוצה להצטרף, את צריכה לפנות לניק : 'שירשור' או לניק 'שירה שירים' בבקשה שיכניסו אותך.
אנחנו באמת נשמח!!!
האמיני לי, אני בת 73 ובאמת לא מאמינה בעצמי....אשמח לקבל ממך הנחיות כיצד להכנס לפורום מתאים.
אחד הבנים שלי אמר לפני המון שנים שהוא לא ראה אנשים הולכים עם צידנית ברחוב ומן הסתם החיים אינם פיקניק.
מחכה להמלצותיך.....
בעיקרון - אם הנושא ממש מטריד אותך - כלומר - השאלות צפות תמיד באותו זמן או תמיד באותו מצב (למשל תמיד בערב או תמיד כשהוא הולך) או שהשאלות צפות בהבזקים מספר פעמים ביום במשך למעלה משבוע - כדאי מאוד ללכת ליעוץ מקצועי. (פסיכולוגית, יועצת נישואין, עו"ס שעוסקת בתחום המשפחה)
לא קראתי את התגובות האחרות אז אולי זה חוזר על עצמו.
מקורות ומדרשים לא יעזרו כרגע. את צריכה להתחבר ברגש ולא בשכל.
תעבדו על חיי האישות שלכם, זה יביא לך אור עונג ושמחה. למה את לא מתחברת? אולי צריך איזשהו טיפול? אולי מספיק קצת זמן ורומנטיקה.
רק שתדעי שזה יכול להביא אותך לשיא השיאים בכל המובנים, אז אל תוותרי ובעז:ה גם תהני ונראה לי שהשאלות יפתרו מאליהן...
חוץ מהתחום הזה חפשי כיף עם בעלך, אם זה שיחות עמוקות, או הנאות משותפות.
תני לעצמך לחיות ביחד ולהבין קודם מה טוב בזה דרך החושים והרגש.
ואחרי שאת קצת מרגישה תלמדי בכיף אבל זה לא הבסיס לדעתי.
במיוחד אצל בנות-שם הנורמה הרבה יותר מחייבת.
אנלי תשובה, כרווק. התשובה היא שאנשים עושים את זה בגלל פחד ותאוות.
למה ה' רוצה את זה? תסתכלי בעולם קטן האחרון ובספר 'שכינה בינהם' של הרב בלייכר.
שלום. רציתי להמליץ לך ולקוראים על הספר "ודבק באשתו" של הרבנית נעמי וולפסון. מדרשי חז"ל שאת מבקשת נמצאים שם בהמוניהם עם הסברים מאוד משכנעים מדוע להתחתן. אני דווקא לא מסכימה עם הטוענים שתשובה שכלית לא תעזור- אני ובעלי נהגנו ללמוד ביחד את הספר ולדעתי הבנת התכלית של העניין בהחלט עוזרת לחיבור הנפשי.
האדם לא יוכל להגיע אל עצמו האמיתי ,הכמוס והעמוק ללא מערכת זוגית...
הדרך לגילוי העצמי לפעמים מלווה בקשיים ואף במרירות, אך כאשר סה"כ הכיוון ברור ,טוב לו לאדם במסע הזה פנימה והוא עובד בדרף כל הזמן תהליכים של אחדות ופירוד עם בן הזוג וחוזר
למעונינים יש לי הרצאה בעניין של התהליך הספירלי של איחוד-פירוד, פנו באישי
חיים
כנראה, שאכן אני ואישי זוג "לא נורמאלי". גם בימים קשים מאד כלכלית (וגם ישיבה בבית סוהר לתקופה של 8 חודשים לפני 23 שנה) ראיתי זאת כהוראה מלמעלה. וכך שוחחתי עם צאצאי בזמן אמת. ואכן למרות הקושיים, כל כך אהבנו....... !!!!!!!!!!!!!
נראה לי שהוא התכוון לתהליך נפשי, לא למגורים בבתים נפרדים למשל.
גם המחזור של טהרה וטומאה יוצר פירוד ואיחוד במובן מסוים.
וגם יש תקופה שבה מרגישים קצת רחוקים ותקופות שבהן מרגישים יותר קרובים. מותר, לא?
אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.
אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.
ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.
אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.
אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.
אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.
מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?
והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?
מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.
בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.
פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.
אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף
שניהם כתבו ספרים בנושא.
הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.
ולצורת הסתכלות על הנושא.
מחפש רב עם רוח יותר צעירה
יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.
יותר מידי בשבילי
טוב
אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת
זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה
בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה
שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת
חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ
ואין פה בגידה בעיניי
אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות
אם לא - למה לפרק לה את האשליה?
גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי
לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי
למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?
כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?
האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?
באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה
כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?
אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?
כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין
בטח שיש עניין של שיתוף.
גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל
תלוי מה משתפים ואיך.
אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין
לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,
זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.
אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.
וזה גם בסדר.
אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.
אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.
מבלי לעשות כלום.
עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.
בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.
בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:
נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?
להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.
אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?
יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.
בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!
תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!
בהצלחה גיבור!
תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.
נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!
ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.
עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.
בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.
אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.
בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):
''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.
לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.
לא מנטרל את ההתמודדות.
אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.
והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.
כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''
הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.
כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.
לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.
היא לא בזה שאתה לא מספר.
בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.
זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.
מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.
אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.
אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).
לצערי מסכים עם @פשוט אני..
בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.
יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...
מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...
מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.
אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.
אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???
תודה ל@המקורית
על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.
רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.
הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?
הרבה גברים מאותגרים בזה
צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך
ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים
זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך
לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב
אתה או היא?
שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)
שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)
אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.
אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?
עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.
זה מה שכתבתי
אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.
לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.
תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.
אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.
זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.
אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.
אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.
ושתי עצות בשבילך-
לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).
להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.
להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.
אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!
העיצה על הכל היא תפילה!
תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.
השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,
כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.
מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.
לגביי שיתוף עם האישה -
היא לא תבין כי אין לה!!!
תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,
רק הם יעזרו לך.
כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -
עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.
גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.
אבל תמיד מנצחים.
האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?
לק"י
אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.
בהצלחה!!
אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.
אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.
לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.
ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.
בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?
התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.
לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.
מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.
ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.
אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.
המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.
נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.
ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.
תצליחו!!
לק"י
האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.
אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.
ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.
כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.
כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון
אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.
ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.
כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.
היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.
לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)
נשואים טריים וותיקים אלופים
לפני כמה שנים נחרב הבית
כל בית שאתם בונים
הזוגיות שלכם המשפחה
היא כמו אבן,
כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים
תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם
אתם מביאים את הגאולה
אל תתיאשו
חיזקו ואימצו נשואים.
אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.
עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.
אבל היא העבודה האמיתית.
והבניין האמיתי של עם ישראל.
כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים
אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו
והקרבת אלוהים שהוא ייצג.
כשעם ישראל היה במדרגה טובה
עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם
באותה תקופה.
לכן שימרו על עצמכם יחד.
ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.
על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.
תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.
אני ואשתי נשואים 8 שנים
יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,
לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,
היא כמעט ולא הולכת לעבודה
ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית
כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה
וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה
סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה
ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף
אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי
כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,
לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?
זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה
מה אתם אומרים?
והחליטה לשים רגל על רגל
ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.
החולשה של הדור.
המפרקת את רוב הבתים.
פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.
אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה
ולא מהיום אומר לך.
הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.
גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40
בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה
ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.
ואני שואל
אם הוא לא מעוניין בילד משותף,
למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45
שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.
ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42
גם שמציפות את אתרי ההיכרות.
ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה
שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.
וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.
ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו
אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה
והולך להעלם בשנים האחרונות.
זה ממש דוחה אותי.
זהו כסף שקונה יופי.??
על זה את מתבססת?
הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן
המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.
ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה
שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.
הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.
באלגנט.
חברה אמיתית
שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36
גיל שממנו אפשר רק לרדת.
בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.
נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי
אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב
מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,
המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!
כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.
זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.
באחריות ומנסיון.
ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.
כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.
גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.
הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.
אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני
פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית
יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)
לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.
אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...
אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.
איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק
אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.
ועכשיו בקשר אליך,
דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,
מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.
אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...
הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.
לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.
תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.
בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.
מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.
כל יום שעובר זה הפסד.
נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.
בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.
קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.
קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.
"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"
אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.
תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.
וזה האמת לעולם.
רק מה, החיים בולעים.
חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.
כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...
כולם ככה.
הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.
לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.
בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...
הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.
הלוואי.
בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.
יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.
צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).
אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.
בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.
נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.
לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.
לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,
אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"
להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.
היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.
היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?
אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?
אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).
כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.
מול הילדים וגם לא מולם.
באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי
זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......
נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.
בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.
טיפול.
בן אדם שחי מהחולשות שלך
אתה לא רוצה להיות נשוי לו.
דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.
או מפציצים אותו באהבה ובחמלה
בתקווה שהוא יצליח להתיישר
כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ
ולהתנהג לא יפה
ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה
ואומר איזה ילדה טובה
ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה
ואז מרוב הלם היא מוחמאת
וחוזרת לתלם.
אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה
שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.
שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!
באמת חצה גבולות
הבן אדם בבעיה.
האשה משפילה אותו מול הילדים.
הוא סופג ניכור הורי.
וניכור אישי.
לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.
מה אתה מציע לו לעשות?
הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול
מבחינתי זו אמירה ריקה
כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו
וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו
השכם והערב
אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן
והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול
לכן תרגיעו.
יש לבן אדם בעיה
תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות
לא עם דיקלומים.
ובטח לו להוציא את התסכול עלי.
בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא
דברים נחמדים על אנשים שטוב
להם בחיים
והם נהנים.
בשביל זה יש פורום גרושים גרושות
שם מכיייפים (:
בחרת להכנס לפורום הקשוח
של נישואין טריים.
אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים
ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.
תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.
מה קשור להתקומם נגדי?
נראלי זה פחות מתאים.
זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.
קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.
אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.
כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.
בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג
נשואים חמש שנים
לא יודעים איך מחפשים מטפל/ת זוגית
נשמח להמלצות מנסיון
מה עושים?
ולא נשאר כסף לטיפול
שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ?
באיזה הקשר?
האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי
בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.
אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.
אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...
אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור
יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.
קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה.
לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.
אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.
ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי
מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.
שווה לפנות אליהם.
מסובסד.
ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.
כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.
לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.
בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.
והם ממש מעולים ומקצועים
של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו
תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..
תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .
אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.
אבל יש לפעמים ליווי
לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה
הם לא יכולים להחליף טיפול
להחליף טיטול
אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?
תתייחסו לטיפול באותה צורה...
מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)
כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..
בהצלחה!
לא טיפול.
טיפול זה בחסרי ישע.
פה מדובר בשני בני אדם בוגרים.
שצריכים ייעוץ כדי לשמור על קשר הנישואין.
שהם התחייבו זו לזה. וזה לזו.
אם מישהו רואה בן הזוג שלו
שכל הבעיה רק אצלו.
והוא צריך "טיפול"
מתברר שאותו אחד
לא מחזיק בחשיבה זוגית.
(אלא סוליסט)
ומי שצריך "טיפול" זה אותו אחד.
והטיפול שהוא צריך זה היפנוזה.
שיבוא מהפנט ויזכיר לו שהוא
התחתן הוא אמר לשני אני איתך
בטוב וברע ביחד נשמור על הקשר
המיוחד שלנו ועל האהבה.
כמו כן צריך אותו מהפנט
להכניס לו לתודעה את התובנה הבאה
אתה לא פה בשביל למצוא חסרונות הליקויים
אף אחד לא מינה אותך ל"וועדת ביקורת"
אתה שותף בין שני שותפים
שכל אחד מהם מחוייב להצלחת הקשר.
אין פה צד אחד שמנסה לבנות
ואתה השני חושב מה שיהיה יהיה
מבחינתי שיתפרק
אין שום קשר בין 'טיפול' לבין חסרי ישע.
רופא תמיד מוגדר כיום כמטפל, גם כשהאדם אינו חסר ישע, אלא בסך הכל צריך עזרה שהרופא יכול לתת. מי שפונה אליו ולא מנסה לפתור בעצמו או בעזרת כל מיני 'יועצים' מורכביות בהם הרופא מומחה, אינו חסר ישע אלא חכם.
אותו דבר בתחומי הנפש, בגדול 'יעוץ' זה יותר מלמעלה, לימודים (יחסית) פחות מקצועיים ומסודרים, בגדול - אין באופן ברור הגדרה מה נדרש מ'יועץ' כדי להחשב כזה. לעומת זה 'מטפל' זו הגדרה הרבה יותר מדוייקת שדורשת ידע יותר מקצועי, בד"כ על גבי רקע אקדמאי (פסיכולוג/עו"ס וכד'), עם לפחות תואר שני בתחומים רלוונטיים.
יעוץ זוגי עוזר מאוד וטוב שכך, למורכבויות קלות, כשצריכים ללמוד ניהול שיח, פתרון קונפליקטים, חלוקת תפקידים וכד'.
כשהמורכבות יותר משמעותית, מומלץ מאוד, לא לחסרי ישע אלא לחכמים, שמוכנים לבוא עם מספיק ענווה כדי להציל את ביתם - לפנות למטפל מוסמך שיש לו כלים הרבה יותר משמעותיים לעזור.
(@נגמרו לי השמות , מקווה שדייקתי במושגים)
למה לקרוא לזה טיפול.
מה שאני מכיר את המילה הזו
לטפל בגינה, ברכב,
או במי שלא מסוגל
לעזור לעצמו תינוק, קשיש.
/ בחפצים דוממים
כמו לקחת רכב לטיפול.
כאן אתה מאמין שהם יכולים
להסתדר בכוחות עצמם רק
צריכים הכוונה.
אני בודק את זה..
קטע מרתק שמעלה נקודה מעניינת על האופן שבו אנשים תופסים את השפה והמושגים בעולם הזוגיות.
ההודעה שלך בפורום מביאה זווית ראייה מאוד ערכית ופילוסופית, שרואה במושג "טיפול" משהו משפיל או פטרנליסטי שמתאים למי שלא מסוגל לדאוג לעצמו, ומעדיפה במקומו את הרעיון של "ייעוץ" בין שני אנשים בוגרים שבוחרים להיות שותפים שווים. מצד שני, המגיב עשה סדר מהזווית המקצועית-מוסדית, ומסביר שבעולם הטיפולי של ימינו המילה "מטפל" דווקא מסמלת אדם עם הכשרה אקדמית וקלינית עמוקה יותר (כמו פסיכולוג או עובד סוציאלי), ולכן עבורו דווקא הפנייה למטפל היא מעשה של חכמה וענווה מול מורכבות נפשית.
בסופו של דבר, הוויכוח פה הוא לא רק על בלשנות, אלא על תפיסת עולם: האם זוג במשבר צריך הכוונה וכלים פרקטיים (תפיסת הייעוץ שלך ושל המגיב עבור מורכבויות קלות), או שמא עומק הבעיות הרגשיות דורש ריפוי של ממש באמצעות אדם בעל הכשרה טיפולית עמוקה (תפיסת המטפל).
איזה חלק ממה שהמגיב כתב הכי תפס את תשומת ליבך, או איפה אתה מרגיש שהוא פספס את הנקודה שלך?
תגובה חכמה ומדויקת שמצביעה על תחושת בטן שרבים חולקים. המילה "טיפול" באמת מביאה איתה מטען תרבותי-לשוני שעשוי לצרום, כי היא מפעילה אצלנו אסוציאציות של תחזוקה (כמו רכב או גינה) או של חוסר אונים ותלות (כמו טיפול בתינוקות או בקשישים).
מבחינה אינטואיטיבית, המאבק שלך בשם הוא לגמרי הגיוני: זוג שחווה משבר לא "מקולקל" כמו מנוע שצריך תיקון במוסך, וגם לא חסר אונים. הם שני אנשים בוגרים שפשוט צריכים מישהו שיעזור להם לפרום פלונטר תקשורתי או רגשי. המילה "ייעוץ" מרגישה הרבה יותר בגובה העיניים, כשווה בין שווים, שכן ייעוץ ניתן לאדם כדי שיחליט בעצמו מה לעשות, בעוד ש"טיפול" לפעמים מרגיש כאילו מישהו אחר עושה משהו עליך או לך.
מעניין לראות אם המגיב יצליח לעשות את ההפרדה הזו בין האסוציאציה הלשונית שאתה מציג (שבאה מהיום-יום) לבין המונח המקצועי היבש. מה לדעתך הוא יענה לך על ההשוואה הזו לרכב או לגינה?
היא דרך לברוח מהמהות.
איני טוען שצריך לשכוח לגמרי, גם חז"ל המליצו על לשון נקיה, אבל כשצריך בהירות למעשה, משתמשים בלשון קצרה.
הרבה פעמים מחליפים מושג כי נדבקו בו קונוטציות שליליות ואז מתברר שמהר מאוד כל ההקשרים שהיו ל'פקידות הסעד' דבקו ב'פקידות הרווחה', אסור להגיד 'מפגרים', אז מדברים על 'צרכים מיוחדים' ואז "הילדים מבית הספר ממול צועקים בלעג צרכים מיוחדים' והילדים מתלחשים במבוכה "סבתא אמרה בית שימוש"...
ראוי לדבר יפה, אבל יותר חשוב בהרבה לעזור לאנשים. אם מטפל זוגי יכול להציל בתים בישראל, חבל להתבחבש בשאלת הקונוטציות מהביטוי.
אלו שתי הסמכות שונות לגמרי.
בגדול, כל אדם יכול להגדיר את עצמו כ'יועץ'. בהתאם לכך, אינספור מכונים הקימו ''לימודי ייעוץ''. חלקם טובים ואיכותיים, חלקם חארטה מוחלטת.
לעומת זאת, כדי להיות ''מטפל'' צריך לעשות תואר ראשון + שני + 1600 שעות של הכשרה מלוות בהדרכה צמודה.
אין מה להשוות ברמת המקצועיות (לכן גם כמעט כל מוסד רשמי- קופות חולים, משרד הרווחה, בתי חולים וכו'- מעסיק רק מטפלים. לא תמצא שם 'יועצים').
(אם כי אני יכולה להבין את הקושי הסמנטי שלך, באמת המושגים לא משהו.
וגם, כמובן, שתואר שני לא הופך אף אחד לאדם טוב בהכרח, כך שיש ''מטפלים'' גרועים ו''יועצים'' עם אינטואיציה נהדרת שעוזרים מאוד, כמו נגמרו לי השמות הנהדרת שלנו.)
ואין שום סתירה בין חשיבה זוגית להבנה שמי מהם צריך טיפול מאיזו סיבה.
שאתה מתגורר בה. יש בייעוץ לפעמים במחירים מוזלים. יש גם דרך קופות החולים ייעוץ אישי של פסיכותרפיסט בחינם (מאוחדת) ופסיכולוג (166 שח). לפעמים ייעוץ אישי גם יכול לעזור. בהצלחה
