חבר חביב ומתוק.
מזה שנים, למען האמת: מזה כל חיי, אתה מלווה אותי.
תמיד תמיד, בכל הזמנים הקשים. בכל השעות הכאובות, הזמנים החשוכים
והעיתות האפלות - היית שם למעני.
כל עת שהאכזבה הכתה כברק, שהתסכול האמיר והרקיע שחקים;
שהתקווה ירדה פלאים - ניצבת שם על עומדך.
למעני.
הפכת חשכה לאורה, אפילה לזוהר הרקיע.
אצלך היה המר והמריר - למתוק מדבש.
ברגעי השמחה גם נכחת, הענקת להם צבע, ריח - ובעיקר טעם.
לא הקפדת על כבודך:
בכל מקום שהייתי זקוק לך - הופעת, בין אם זה במגרשך הביתי, בין אם בהופעות אורח.
היית ממלא. היית עוטף. היית אתה...
זמנים חדשים הגיעו.
החלטתי - אני ממשיך הלאה. אינני רוצה בך יותר,
השלמתי עם המגמה להתנהל מכאן והלאה - בלעדיך.
בלב שלם, נקי מרגשות חרטה ואשם, אני מותיר אותך בדד.
להעלות אבק, עזוב וחתום; ערירי, בחושך, בקור.
אף מצאתי לך - חברי היקר - תחליף זול:
צימקאו.
שלום ולא להתראות,
ושבוע מתוק ומעולה -
ידידי השוקולד.
ממני - עוגי.
מכתבים קודמים:
