שלום חבר'ה!
לצורך עבודה על הגירוש מגוש קטיף אני זקוקה לחבר'ה מהגוש שהיו מתבגרים בעת הגירוש,
למענה על שאלון טלפונית או במייל.
מצווה עוד יותר גדולה- חסרים לי במיוחד בנים ולכן על מנת להרכיב את השאלון אני צריכה מישהו שיכתוב לי בפירוט רב מה שעבר עליו בעת הגירוש ולאחריו, עד עכשיו. נכון זה נשמע ממש מייגע אבל זו מצווה ממש גדולה ואין לכם מושג כמה זה יעזור לי!
השאלון כמובן לגמרי אנונימי ומי שיש לו בעיה לכתוב כאן הרבה יותר ממוזמן לכתוב לי למייל- milioved@walla.com
באמת שאשמח לכל עזרה שהיא! תודה רבה לכן!
אבל לחברה מהגוש נמאס לענות על שאלונים כאלה..
(ק"ו לכתוב בפירוט). בהצלחה בכלופן!
אבל אני לא מכירה אדם שפוי שיסכים לחטט בפצע הזה רק כדי לעשות "מצווה גדולה" -
לעזור ללסטודנטית אלמונית בכתיבת עבודה ללימודים
אם היית מינימום פסיכולוגית סוציולוגית מקצועית שחוקרת את הנושא באופן איכותני ומתעתדת להוציא ספר משמעותי
אולי הייתי עושה את המאמץ
וגם זה- לא בטוח שהייתי נכנסת לפירוט רב
ככה שאו שתמצאי משיהוא נדיב במיוחד, או שרוצה במיוחד שתצליחי במחקר שלך בנושא הכואב-מידי-חרוש מידי
או שתלכי לאנשים שכבר עשו מחקרים בנושא ותקחי מהם חומרים (אני ממליצה עלמוזיאון גוש קטיף בתור קצה חוט להתחיל לחקור ממנו. אבל גם אתר מלמ"ד יכול להועיל לך מן הסתם)
ותעברי לפורום סטודנטים
אה, והייתי בזמנו "רק" שב"חית בגוש, לא תושבת.
ותארי כמה אמוציות שליליות הצלחת להוציא ממני....
אבל אולי אני תמימה שמאמינה שגם בשביל סמינריון אנשים טובי לב יסכימו לעזור לי, ואכן שפויים.
נו באמת, אני חיה בעידן שאין כבר היום עזרה לזולת?! סתם מתוך טוב לב?!
בבקשה! מי שלא גר בגוש בזמנו, וצדיקה אחותך בפרט, אין צורך לענות לי בצורה כזאת מתנשאת במקומם של אחרים, קל וחומר שבכל אופן לא היית יכולה לענות לי.
גם אני מאוד כואבת את כל הנושא- איך כינית אותו? "כואב מידי חרוש מידי" ואכן נעשו המון מחקרים בנושא, אבל דווקא בגלל שאני כל כך כואבת אותו אני רוצה לחקור אותו.
מי שמך לשפוט אותי?
שלמיטב הבנתי מתוך דבריה של מילקי, כמה חבר'ה מהגוש כבר ענו לשאלון שלה (היא כתבה: "חסרים לי במיוחד בנים", כלומר כמה כבר ענו לה, במיוחד בנות). מילקי אני צודק?
חוץ מזה, היא ביקשה עזרה מציבור מסויים. אם הייתם שייכים לציבור הזה עוד הייתם מבין למה אתם מייבשים אותה או נכנסים בה. כיוון שאתם לא, לא מובן לי למה אתם צריכים להתערב ולפגוע בה או לייאש אותה.
שכן, יש כאן אנשים טובי לב, שאוהבים לעזור לזולת..
קחו למשל את כמו צמח בר שהקלידה לי כמה עמודים, כך סתם. כי יהודי ביקש חסד.
כפיים!!!!!
תמשיכי..
[הרבה כאן היו עוזרים לך.. בכללי יש פה אנשים מקסימים!!
]
זה די נכון, אבל למה בכזו התעללות...?
חברה פה ממש עצבניים. וחבל, כי אני בעיקרון מסכימה עם זה שזה כבר
כואב לפתוח בכל פעם מחדש את הפלסטר על הפצע שעוד בכלל לא הגליד,
אבל לא לכתוב בכזו צור בוטה..
לא נשמה, אף אחד לא התכוון להתעלל, וגם לא לכעוס.
אני הסברתי לה גם באישי-
מבחינתי זה ממש לא קשור ללפתוח את הפצעים, אתה גם ככה חי את זה כל הזמן, לא מאמינה שזה יגרום לי לבכות או להיכנס לבאסה. ואמרתי לה גם שאני מוכנה לנסות לעזור..
זה פשוט מעניין כ"כ הרבה אנשים שזה כבר מגיע לרמה של חפירה בנושא.. וזה נמאס..
להיכנס לורידים ולענות שוב ושוב על אותם שאלות- מה היחס שלך לצבא, ולמדינה, ולרבנים ולדת, והאם את רגישה היום יותר או פחות, וזה חיזק את הקשר שלך למשפחה, והרס את האמון בבני אדם?.... ועוד ועוד..
[לצורך העניין, דיברתי עכשיו עם חברה ושאלתי אותה אם היתה מוכנה לענות על שאלון כזה והיא ישר אמרה: נו מה, לא נמאס לאנשים לחקור את הנושא הזה??.. ממש לא.]
אז זהו, בכ"מ זו החלטה שלה, רק כדי שלא תהיה מופתעת/ מבואסת אח"כ מחוסר שיתוף פעולה. סבבה?
פייגליניזיתסתם כך- נראה לך שהאפשרות של, פשוט לתת לאנשים לדבר שבלי כל השאלות החופרות שציינית...
זה לענין? או שבכללי כלל לא לדבר על זה, כי אולי היא יכולה שמישהי סתם תספר על עצמה, מה שהיא כן -כן, והמ שלא לא, אולי זה יקל על החפירות
יכול להיות, לא יודעת, נראה לי שזה מאוד אישי.
כמו כל דבר את יכולה לראות שיש כאלה שאוהבים לדבר על זה, יש כאלה שמדחיקים, יש כאלה שצוחקים, ויש כאלה שהכל ביחד.. ויש פה מלא חבר'ה מהגוש, אולי הם יוכלו להגיד, אני דעת יחיד
(אם סתם מישהו שאני לא מכירה יגיד לי לספר על זה- אני יבהה בו בחוסר הבנה..
בשירות מורה אחת שאלה אותי אם ביום גוש קטיף אני יכולה לספר על הגירוש 'שלי' לילדים בכיתה ה',
אז לא.. אבל לחברות- חופשי.. קיצור- תלוי! בהחלט נוסטלגיות, לטוב ולרע..)
ובזאת סיימנו
לילה טוב!
מי שלא היה לא יבין את הכאב שבזה
אבל לא ברור לי מי המרצה ה~~~ שאישר לך לעשות את העבודה הזו
זה לא נושא למחקר לסמניריונית של סטודנטית לתואר ראשון
זה נושא לעבודה רגישה של פסיכולוגים מנוסים
והתשובה שלך פה הראתה כמה את לא מבינה בכלל מאיפה מתחיל בכלל היחס הנפשי של האנשים שאת כאבם שמת לך לחקור
אולי אני אתן לך משל כדי לעזור לך להבין
בחורה שעברה אונס- לא עלינו
תבוא אליה איזה סטודנטית צעירה ותגיד לה- היי- את מסכימה לספר לי את הסיפור של האונס שעשו לך? כי אני צריכה קצת עזרה לעבודה הסמינריונית שלי... מה את לא מסכימה? קצת טוב לב אין לך? רק תעני לי על שאלון קטן על האונס שעברת...
זה מזעזע- נכון?
עכשיו תביני שמה שאת מבקשת מאנשים זה -טוב נאי לא מתיימרת לומר "בדיוק אותו דבר" כי אי אפשר להשוות כאב ועושק הכבוד האנושי- אבל זה יושב על אותה סקלה...
יש מנגנון טבעי בנפש שנקרא "הדחקה"
מאפשר לנו לא לזכור כל הזמן דברים קשים, מאפשר לשכוח
מאפשר להשאר שפוי גם אחרי חוויות קשות
(וכן- יש מגורשי הגוש שאיבדו א השפיות שלהם מהטראומה... לצערנו ולכאבנו)
כשאת מבקשת ממגורשים למלא שאלון מבחינתך "תמים"- את פורצת את המנגנון הדחקה הטבעי והבריא שלהם
את עושה להם סלט עצום בחיים
אז אני מאחלת לאנשים טובי לב- שידעו למקם את הטוב לב שלהם במקום שלא מפרק להם את החיים בטעות....
אני חושבת שיצאה לך טעות בעיבוד הכאב שלך-
כואב לך- אז את הולכת להציק לאנשים אחרים ולהכאיב להם...
במקום לעשות את מה שכל סטודנטית אחרת עושה בעבודה סמינריונית- וככה הסדר הטוב של העולם- עושה עבודה משנית עם חומרי מחקר ראשוניים שעשו קודמים לה
(אני שבה ומפנה אותך לבירור אצל מוזיאון גוש קטיף בירושלים. לא עולה לי כרגע שמות של חוקרים אחרים כדי להמליץ לך)
אמנם לא גרתי בגוש ולכן אולי יש לך טענה של "מה אכפת לך?" -אז כן- אכפת לי. אכפת לי היום מהאנשים האלו כמו שהיה לי אכפת מהם כשהייתי... אי אז קיצר.
קוריוז-
אתמול בערב בעלי עזר לי לסדר את הבגדי חורף\קיץ\הכל בארון
מצא למעלה למעלה מאחורה בפינה חולצה כתומה- מה זה? הוא שואל אותי, -זה שלי או שלך?
אמרתי לו- תסתכל מקדימה של החולצה, ואז תחזיר אותה למקום שמצאת.
(החולצה קרוע מקדימה, אם לא ניחשתם...)
שיהיה לך בהצלחה במה שתעשי
ואם את עדיין הולכת על זה- הלוואי שתצליחי והעולם יפיק תועלת מהמחקר שלך
ואשרייך שהתמימות שלך על הטוב לב של אנשים לא נסדקה בעקבות המגרשים.
כולל חומר שגורם למבוגרים שבינינו להצטמרר מכל רגע - דבר שלצעירים נראה סתם היסטוריה...
גם לטעמים הם חופרים, אבל מה לעשות? זו דרישה של הקורס, וכך או כך אני רוצה להצליח בו.
כשתהיי/היית/את עכשיו סטודנטית תביני למה אני מתכוונת.
צדיקה אחותך- קצת פרספקטיבה. הרי ברור לך שהגירוש ובחורה שעברה אונס זה לא אותו דבר. מבלי לזלזל באף אחד מהצדדים ומבלי לומר מה יותר/פחות חמור.
את המנגנון הדחקה אני מכירה ונבחנתי עליו טו מאץ', ואני רוצה להסביר משהו: אם כואב לי אני לא הולכת להציק לאנשים אחרים בכאבם. אני לא מכריחה אף אחד להשתתף בשאלון ולעזור לי- מי שרוצה יותר ממוזמן ומי שלא וכואב לו באמת לא מוזמן כי זו לא המטרה שלי.
ואם כבר- לכל עבודה סמינריונית דרושה שיטת מחקר. זה הסדר הטוב של העולם. עבודה משנית עם חומרי מחקר ראשונים זו רק ההתחלה..
ובסה"כ השורה התחתונה של מה שהפריע לי יותר מכל- אין לך עניין בשאלון? מצויין. אבל בבקשה לא לפנות אלי ולהאשים אותי בדברים לא שייכים. עם כל התחשבותך בנוער הגוש, יוצא שלבסוף את כן פוגעת, לא בהם.
תודה.
צדיקה אחותך לא התכוונה לתקוף אותך לשם התקיפה.
היא התכוונה להאיר לך (כן,עם א') נק' שאולי לא חשבת עליה.
"זו דרישה של הקורס,וכך או כך אני רוצה להצליח בו"
כל הכבוד לך על השאפתנות והחתירה למטרה!! הלוואי על כולנו..
אבל אולי באמת, לפני שניגשים לנושא כ''כ טעון ומורכב כדי לחשוב פעמיים מה יעבור על הבנאדם שיענה על השאלון..
נכון, הגירוש זה לא כמו אונס. אבל יש לזה הרבה צדדים דומים.
בשניהם פוגעים בדברים יקרים לך ונכנסים לך לפרטיות.
"את המנגנון הדחקה אני מכירה ונבחנתי עליו טו מאטץ"
אם את מכירה,על אחת כמה וכמה שאת צריכה להיזהר בזה.
המנגנון הזה לא נבנה סתם. הוא נועד להגן על הנפש של האדם ולשמור אותו מאוזן ובתפקוד.
את לא צריכה א-ו-ת-י בשביל לדעת על זה. נבחנת על זה.
החוכמה היא שהידע לא ישאר בתיאוריה אלא יעבור למעשי.
"עם כל התחשבותך בנוער הגוש יוצא שאת כ-ן פוגעת. לא בהם."
כמו שאמרתי קודם. הדברים שכולם פה כתבו לך לא נועדו לפגוע בך. וחבל שאת לוקחת את זה ככה.
הם נועדו להאיר את עינך. אם הייתי מישהי מהגוש, לא הייתי רוצה לפתוח ככה את כאבי בסתם שאלון.. תאמיני לי, מנסיון רב שנים עם חברות טובות שלי. עם הרבה מהן לא דיברתי על זה בכלל ועם חלק אולי פעם אחת. וגם היא היתה כואבת וקשה. ואנחנו חברות טובות.
אני יודעת שכבר התחלת ומבאס להפסיק באמצע. אבל רק תשקלי את כל מה שאמרו פה. גם אם בגלל זה תצטרכי להגיש את העבודה מאוחר יותר,אולי שווה לך לעשות את בשביל שעוד מישהו לא יחשוב על הכאב שלו..או יבכה ויפתח פצעים ישנים בגלל עבודה סמינריונית.
כאב של יהודי זה לא דבר פשוט..
שיהיה בהצלחה בכל אופן.
ושוב- לא התכוונו לתקוף אותך פה..
כולם לשם שמיים..
כמה אפשר לחשוב שאתם מחנכים אותי? כל הידע שצברתי במסגרת קורסי פסיכולוגיה ב"ה נשארו גם במעשי.
וכמו שאמרתי אחזור על עצמי שוב- אני יודעת שזה קשה! אני ממש לא מכריחה אף אחד! מי שרוצה מוזמן מי שלא מה טוב.
כמו שאמרת "יבכה ויפתח פצעים ישנים בגלל עבודה סמינריונית" זה נשמע כאילו אני לוקחת בחורה ומאיימת עליה בסכין.
אני מאמינה שאם למישהו קשה הוא לא יתנדב ואני לא מכריחה.
לסיכומו של יום- אני את השרשור הזה סיימתי בזאת. אין לי כוונה לעזוב את הנושא כיוון שב"ה כבר יש לי מס' מתנדבים, מה שמראה שכן יש כאלו שמתנדבים ואפילו בשמחה, ודווקא טוב להם לשתף. אם למישהו קשה לא בהכרח אומר שלכולם קשה, זה מאוד אינדיווידואלי ואת זה כן צריך לזכור.
הלוואי ויהיו כל מעשינו לשם שמיים.
!
רוצים, תעזרו...
לא רוצים, לא חייבים....
**שיטת הונאה חדשה!**
**30 דקות יכולות להרוס לכם את החיים.**
זו לא הונאת טלפון רגילה — היא מסוכנת הרבה יותר.
הם לא צריכים את הכסף שלכם, לא את הסיסמה שלכם ולא את האמון שלכם.
הם צריכים רק את *הטוב לב שלכם*.
לאחרונה הופיעה במרכזי קניות, בתחנות מטרו, בשווקים ובמקומות ציבוריים “הונאת בקשת עזרה” חדשה.
המבצעים הם בדרך כלל אנשים לבושים היטב, בגיל בינוני או מבוגר.
הם עשויים לומר שאינם יודעים להשתמש בטלפון, שהם צריכים לבדוק את גובה הפנסיה או הסבסוד, או שהם נכנסו בטעות לעמוד הלא נכון — ולבקש מכם לעזור להם עם הטלפון.
**החלק המסוכן:**
כאשר אתם לוקחים את הטלפון ליד, לעיתים קרובות כבר פועל בו שיחת וידאו, הקלטת מסך או זיהוי פנים.
מישהו בצד השני צופה בכם. אתם חושבים שאתם עוזרים — אבל למעשה אוספים את הנתונים הביומטריים שלכם.
זו לא הונאה רגילה.
זו הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית.
הם לא רוצים את הכסף שלכם — הם רוצים *אתכם*.
אם תיגעו בטלפון (טביעת אצבע), תקראו מספרים או קודים (קול), או תביטו במסך בזמן השיחה (פנים), שלושת המזהים הביומטריים העיקריים שלכם — טביעת אצבע, קול ופנים — עלולים להיגנב.
בינה מלאכותית מודרנית יכולה ליצור “שיבוט דיגיטלי” שלכם — כמעט מושלם.
**ומה שקורה אחר כך מפחיד:**
הם יכולים להשתמש בשיבוט הדיגיטלי שלכם כדי לקחת הלוואות אונליין, מימון צרכני, משיכת כספים, ואימות אוטומטי באמצעות פנים וקול.
תוך 30 דקות כל מסגרת האשראי שלכם עלולה להיגמר.
כשתקבלו הודעות מהבנק, תגלו שהכסף שלכם לא נעלם — אלא להפך, אתם שקועים בחובות של אלפים או אפילו מיליונים.
---
### **זכרו את 3 הכללים:**
1. **לעולם אל תעזרו לאנשים זרים עם הטלפון שלהם.**
אל תיגעו, אל תלחצו, אל תצפו ואל תקראו שום דבר בקול — גם אם יגידו “רק לחיצה אחת”.
2. **שיחות וידאו לא מוכרות:**
נתקו מיד.
לעולם אל תיענו לבקשה “להסתכל למצלמה” או “לדבר רגע”.
3. **שתפו את ההודעה הזו עם מבוגרים, ילדים וחברים טובי לב.**
המתחזים מכוונים עכשיו לאנשים טובים.
---
### **תזכורת אחרונה:**
לעולם אל תחשבו: “לי זה לא יקרה” או “אני מספיק חכם כדי לא ליפול”.
בדיוק על הביטחון הזה ועל טוב הלב הזה הם בונים.
**אנא שתפו. כל שיתוף נוסף עשוי להציל קורבן אחד פחות.**
(https://m.youtube.com/shorts/B6zquFqOrSk)
כאילו, אי אפשר כבר לעזור לאנשים? צריך לחשוד בכולם שכולם רמאים? מה נסגר?!?!
המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי
(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)
בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף
א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.
ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.
ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.
ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...
ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.
הרמוניהאני מחפשת!
מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט
של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...
בלי אינטרנט!
הכי פשוט שאפשר.
וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...
פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל
לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....
כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;
היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות
ויותר חשוב - מי ישלח לי?...
וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....
קשה.
אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי
ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)
תודה!
גם אוגרים סיבריים, תוכונים, תוכים בינוניים על כל סוגיהם, תוכים גדולים, מדברים וגם אם לא,
וכל שאר חיות השדה - הלא מפחידות.
גם לטאות בסדר. במיוחד כשהן עדיין גורים. יש להם עיניים מלאות תום. באמת.
וכמובן, זיקיות - כל כך מעניינות.
ואפשר גם תיקנים (ג'וקים בלעז), אבל לא מדי הרבה. וגם חלזונות ושבלולים וזחלים נחמדים עם המון רגליים
ההופכים לפרפרים...
הרמוניהוואי הלוואי...
אבל בתכלס זו בריחה מהתמודדות, כי אם ככה ה' רצה שמשהו יופיע בעולם אז יש לזה סיבה... צריך להתמודד עם זה, להכחיש ולהתעלם זו לא אפשרות
אולי בני אדם קבעו שזה ככה?
גם ממחנות ריכוז ניסו לברוח, ושם, באמת הקב"ה הוא ששם אותם שם....
אל תזדעזעי. סתם מצב רוח של: אוף. לא יכולה יותר!
זה קשה, אני מזדהה עם התחושות האלה של באלי שקטט
חיים פשוטים, אבל חיים ולא טרפת
אבל יש לזה יתרונות ובסוף נתחשל ונמצא פתרונות, ואז נעריך את החיים שלנו אפילו יותר מלפני זה...
הזמן עובר וכמה אפשר לחלום על מקום כזה ולא להגשים?
הלוואי והיה לי אי קטן משלי. ממשי. עם בקתת אבן פשוטה על צוק גבוה
למעלה למעלה מהים. ולמטה, במקום שאף אחד לא יראה ולא ידע,
תנדנד לה סירה קטנה על פני המים, קשורה לזיז נסתר.
לא אכפת לי שיהיו אי אילו אנשים על האי שלי, אבל רחוק
לא מרחק של הליכה רגלית. הם יוכלו לבקר לפעמים,
כשאזמין, ואם ארגיש בודדה, אלך אליהם, לפעמים.
גם עיזה תהיה לי. מאוד חשוב. וגן קטן עם ירקות
ועצים שאשתול. המון ספרים בחדר ספון עץ
פשוט, ספה נוחה ומהוהה (לא מעור או פלסטיק
חס ושלום), שטיח קטן, מהוה וקצת דהוי
ונעלי בית וזהו.
* קראתי ספרים רבים בימי חלדי, ואת התוצאה -
אתם רואים.....
לחיים!
ארץ ישראל?
זה בדיוק העניין. עד כמה שהיא אהובה ויקרה, היא כל כך ...לא פשוטה.
כל כך מבלבלת. כל כך לא נינוחה. כל כך לא (לפעמים והרבה פעמים)
מס
יודעת שהכל מהשם, בגללנו, ובכל זאת....
מכירים את "שי ארץ" של נתן יונתן?
בדיוק מכאן אני רוצה לברוח. הרי לא אמרתי שאני חולמת על צפת,
נכון?
רוצה קצת שקט מכל הבאלאגן הזה. מרגישה כמו ספר היסטוריה
מהלך, שבכל שני עמודים, תיאור של מלחמה/התשה/תקריות/
הפוגה קלה וחוזר חלילה. וכשלא, אז מתכוננים למשהו כזה...
אני כמהה לשקט. בלי התרעות, ללא אזעקות, ללא ריבים,
ללא הפגנות, ללא יסורי מצפון בלתי נלאים שלא תמיד
מצליחה להיות ראויה.
מקום בלי יומרות של קדושה. לא טומאה חס וחלילה - סתם
מקום פשוט כזה, עובד בשדה כזה, חקלאי כזה, ניטרלי.
ונא לא לכתוב לי שאם אין קדושה, אז יש טומאה.
אדמת העמים . אני יודעת.
שבת, אין בעיה לשמור, יהיה לי לוח שנה גדול.
מעניין שאתה מזכיר גידול ילדים, כי דווקא אז החלום על
האי שלי, היה מוחשי ועז צבעים יותר מהרגיל.....
לגבי יום כיפור - מה הבעיה לצום?
ולגבי הוידוי - יהיו לי הרבה פחות יסורי מצפון;ת
כמה עבירות כבר אפשר לעשות כשבן אדם לבד?
את מי אשנא? עם מי אריב? ממי אעלב?
על מי ועם מי אדבר לשון הרע?
להיפך, ליבי יהיה מלא ידידות ואהבה לכולם...
רבותי. אל תתרגשו ותזדעזעו ממני, אתם עדיין
צעירים, רעננים, וכל החיים לפניכם. אני,
איך אומרים, כבר הרבה זמן על כדור הארץ
הזה;
נחליאלים בסתיו? מקסים!
הסביונים הצנועים הצהובים האלה? איזה יופי
הגשם המתדפק על שמשת החלון בחורף, וואו!
הנכד המחבק (לא תמיד...) ואומר: סבתולה, את מצחיקה
(כשאני לא חופרת לו ומטיפה) - מרגש...
לא באמת. יש המון על מה להודות. אבל
לפעמים, כמו היום, איך לאמר - ובכן, רוצה את
האי שלי.
מקווה שהקב"ה לא משתתף בפורום הזה ולא קורא את זה. נכון?
4000 שבועות. אוליבר ברקמן - איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן.
האיים הקריביים - מוכנים לחופשה בגן עדן? אנחנו כן! | אל על
לפעמים צריך חופש מהשגרה השוחקת, מהעומס הנפשי של החיים ובפרט במדינה שבעת מלחמות כמו שלנו.
ולפעמים גם שינה טובה כוס קפה והליכה בטיילת מספיקים(:
שולחת לך הרבה כוחות, שתהני מכל היופי והשפע שה' נתן לך💝
אי אפשר. באי שלי אסור שיהיו כרישים בים שמסביב. ובאיים הקריבים, יש. בשפע.
מלבד זאת, נורא חם שם ואני לא אוהבת שמש חזקה.
מלבד זאת, אני אוהבת עצים עבותים עם המון עלווה, ירוקים, סבוכים, שמנים כאלה
ולפי מיטב ידיעתי, הרוב שם זה עצי דקל כאלה. חוץ מלסכך בסוכות, הם לא במיוחד
לרוחי..
אבל תודה רבה רבה.
עוד בעיה קטנטנה: נורא יקר להגיע לשם...
יש עוד משהו שהייתי רוצה (אם ארצה אחת להרבה זמן לצאת מהאי שלי):
לראות לוויתנים במקום הטבעי שלהם. צפון קנדה נדמה לי, או דרום
ארגנטינה, משהו כזה.
יש להם זנבות אדירים. מאפילים בלי ספק על השמש (שאיננה....)
תבורכי!
אבל אז תמצאי עוד כמה בעיות חדשות.
אז אולי יותר פשוט שתיצרי לבד את האי הקסום?
תזמיני אותנו לביקור כשתרצי לראות קצת אנשים נחמדים בנוף
יצירת אי מלאכותי היא פרויקט הנדסי מורכב ועצום, המשלב טכנולוגיות ימיות מתקדמות, גיאו-טכניקה והגנת סביבה. השיטות העיקריות כוללות ייבוש ים, הקמת מבנים צפים, או הרחבת שוניות קיימות.
Wikipedia
להלן השלבים והשיטות העיקריות ליצירת אי מלאכותי:
1. תכנון ובדיקת היתכנות
2. שיטות בנייה עיקריות
3. התעצמות ובנייה על האי
דוגמאות בולטות
בניית איים מלאכותיים דורשת השקעה כספית אדירה ומשמשת לרוב למגורים, תיירות, או צרכים אסטרטגיים.
לכן לעולם (מן הסתם), לא אהיה בדובאי; משהו ענק, מלאכותי, מנקר עיניים...
הכי רחוק מהטבע שיש.
כן, חושבת שאזמין אתכם מדי פעם. אוהבים עוגות גבינה (מחלב עיזים?....)
בתנאי שאתם חוזרים לפני שקיעת החמה ולא משאירים שום עטיפות חטיפים
על אדמת האי שלי!
באותה הזדמנות אולי אבקש מכם להביא קפה, כי אין לי אפשרות לגדל
אותו, אם לא אכפת לכם. אני אומרת את זה כבר עכשיו מראש, כי
שכחתי לציין שאין לי כאן פלאפונים ושום אמצעי תקשורת כלשהם.
אני לא רוצה.
איך נתאם?
בשיטה הישנה נושנה - שמים פתק בבקבוק , ממתינים לזרם
מתאים ושולחים אותו על פני המים....
פשוט וקל.
איך אפשר להכיל את זה שכל כמה זמן נפטר חייל שהגן עלינו בנופלו לפעמים בני 19 כל החיים לפניהם ...
איך אפשר????
אתם קולטים בכלל כמה אנשים הקריבו את עצמם למעננו
משהו שבטח חשבו אותו אלף פעם אלף אנשים לפניי עדיין זה היה עצוב. מכירים את הגלופה של "חברים לא מתים הם רק מתחתנים"? כמה תמימות הייתה לנו לפני המלחמה... חברים מתים.
למה זה נהיה שגרה?
למה זה מרגיש שאנשים גם לא מבינים כמה הם נותנים וכמה יש משפחה ועוד מעגלי אובדן
זה ממש חורבן
בשידור חי.
היא דיברה על הבחורים המתים. כדאי להקשיב לאיך שהיא מציגה את הדברים.
היא היתה קשורה לר' אושר, זצוק"ל. כדאי להקשיב לה.
לא פשוט בהתחלה, לוקח זמן להבין, אבל כדאי.
כמה מהחברות הכי חכמות, רגישות, אמיתיות ורוחניות
שלי - דובקות בה. בדרך של ר' אושר, למרות שהיו לגמרי
בסגנון אחר.
את מכירה את הרבנית שולמית שחור?
אי אפשר להכיל את זה
אני:)))))כל יום זיכרון אני חושב על זה, שאח של סבא שלי נהרג במלחמת השחרור, והיה בחור צעיר שהחיים לפניו.
האחים שלו חיו והקימו משפחות ענקיות. כמה מצער לחשוב שיכל להיות עוד ענף בגוגל בגודל הזה, והכל נגמר בגלל איזה טיל או רימון קטן שבדיוק נזרק על אדם שמסר את נפשו בשבילנו...
פשוט לא יאומן.
(בעקבות השרשור של @הרמוניה)
תשתפו - איך את מוודאים או מאמתים מידע שרץ באינטרנט?
אני מכיר שתי שיטות: לשאול מישהי מומחה בתחום (למשל רופאה) שאת סומכת עליה, והצלבת מידע בין מקורות אמינים
תעזרו ליצור רשימה של מקורות אמינים בעיניכם?
חוץ מנושאים פוליטיים
אחזקת בית אני שואל בטמבוריה
חדשות אני בודק מכמה אתרי חדשות בעולם (אני אוהב את החדשות הגרמניות) + מקורות מקומיים
בדברים סתמיים אני שואל את ג'פטו
טיפות של אור(בעיניי ai לא טוב להשגת מידע. הוא טוב להנחיות שאפשר לבצע ולבדוק האם הן עובדות - איך לתקן תקלה במחשב, איך להשתמש בתוכנה כלשהי וכד')
אבל הרבה הרבה עם הצ'אט ופשוט מבקשת ממנו קישורים להוכיח את הדברים שלו.
בזכות השרשור תגלי דרכים טובות לבדוק איזה מהדברים שאת שומעת נכון 🥳
למה, כדי להגיע לדיון של היום או אתמול או שלשום, עלי לעבור על כל חודש ניסן, ולפעמים אולי גם על אדר?
למה זה לא מופיע מייד בתחילת השרשור?
מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?
"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה. יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)
האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?
או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?
אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים. 'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.
אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.
אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.
וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.
וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.
איך ראית אם לא פתחת?
האלגוריתם פה אמור להיות מתוחכם? כמה באמת מושקע פה? בלי לזלזל סתם מתעניין
ואתה חושב שהאלגוריתם עושה ניטור ברמה כזאת שרושם בנפרד (לא רק מה לא פתחת אלא גם) מה ראית ולא פתחת וזה כדי להקפיץ לך את השרשור ב"עדכני"?
כי לא מעניינים אותי. ורק אם אני פותח אני מצליח להעלים אותם מה -"עדכני"
סתם שרשורים שלא פתחת? איך הבנת שאלו שראית ולא פתחת מוקפצים באופן שונה מסתם לא פתחת?
כן, הבנת אותיהבדידותאבל איך מסמנים את הפורום המועדף?
אצלי כשאני פותחת את גוגול, מופיע למשל: צעירים מעל 20
אנשים רגישים מאוד
וכו'.
מניחה שב"סימון" הכוונה היא למשהו אחר, נכון?
כן?
פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח
כה "רענן" כה כן כה אמיתי?
החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים
וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.
אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.
כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.
אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין
צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים
אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה
או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות
או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.
וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.
אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.
לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.
אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.
ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.
מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?
כי אצלנו הכל מסודר וקבוע ו...שגור.
אבל זה לא חייב להיות כך. אפשר וצריך ליצוק חיות ורעננות לתוך התפילות
המסודרות (והמוסדרות), כדי שהקשר עם הקב"ה יהיה תמיד חי ורענן
וזורם ופתוח.....זו עבודה לא פשוטה, מן הסתם.
"אל תקרא חרות אלא חירות".
המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.
עוד משהו שפיספסתי?
בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר
אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר
אני לא מצליח לזהות חילונים.
זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד
כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז
מעניין אותי אם גם הנופלים עומדים במתיבתא דרקיעא בשעת הצפירה ומצדיעים...
מעניין אותי גם אם הם צופים במטחי היריות ובזרי הפרחים לרוב...
מישהו יודע?
בבי אני כתבתי על עמידה שקיימת בהרבה מדינות.
הצפירה שעוצרת את כל המדינה זה כבר פיתוח והרחבה ישראלי.
מישו יכול להסביר לי למה חאבייר מיליי ביקר דווקא בישיבת חברון ולא במרכז הרב?
גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.
למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.
ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.
ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.
ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.
שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים
בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית
פולו זה סוג של חולצה לא?
קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..
אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...
לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.
תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!
איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?
אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:
– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)
– שיעורי תורה בספרדית
– שיעורי תורה באנגלית
מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)
באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)
ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים
מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"
(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)
זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.
וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא
מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?
אתה מציף תאים רדומים...
ומה הנפק"מ העצומה.
באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה
אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!
לק"י
ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.
מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.
(והציונות היא חלק מהתורה....).
זה נשמע שנקודת ההנחה שלך היא שזה "רע" שהוא הלך לשם. "לו הוא יודע" הוא לא היה הולך. אבל - לו הוא היה יודע... מה בדיוק?
(שהתורה בלבד חשובה לו).
אלא למה הוא כן שם לב!
הוא שם לב למקום שמחשיב תורה! למקום שהיא אוהלה של תורה!
לק"י
את התורה או מחשיבים פחות?
אם ככה, את טועה...
(ובכל מקרה, קשה לי להאמין שהוא מבין את ההבדלים בין ישיבות).
כי הוא באמת לא ממש מבין בהבדלים ובמה שלנו כל כך חשוב.
זה בעברית, וזה תורה.
את זה היא מעריכה.
שהוא הלך למקום של תורה.
ואת זה גם את מעריכה.
עוד לפני שבודקים אם זה תורה שמשלבת ציונות או לא... מבינה?
ישיבת חברון פשוט מאוד גדולה, הרבה תלמידים, מקום מרשים, אז לקחו לשם.
הוא הרי לא מבדיל ביניהם.
פשוט הגבתי ל"פרצוף העקום" שעשו פה בשירשור הזה, כאילו יש משהו פסול בלבוא ל"חברון"
זהו.
מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.
