כששואלים אותי מה אני מחפש אני לא עונה "לא נכה", עם זאת- אני אברר יותר טוב אם אני אכן רוצה להיכנס איתה לקשר כי בניגוד לאדם בריא (=הולך) אני חושב שיש לנהוג ביתר רגישות אם וכאשר לא יצא מזה חתונה.

זה לא שכאילו אחרי דייט או שנים לא הלך אז ניפרד וזהו, אולי הפרידה הזו תהיה הרבה יותר משמעותית בשבילה.

הווא אומר- לא פוסל אבל אחשוב פעמיים.

האם הייתם מתחתנים עם אדם נכה, זה לא שאלה של "בעד" או "נגד".

גם מי שהחליט באופן אישי שזה לא מתאים לו, יכול להיות בעד באופן עקרוני, ולהעריך מאוד את מי שעושה את הצעד הזה.

בעיקרו של דבר זו החלטה אישית, של סדרי עדיפויות, ושל היכולת להתמודד עם הקשיים. 

יש לי אחות עם כסא גלגלים, בחורה מתוקה ומהממת, יפייפיה שכובשת לבבות, שהבעיה היחידה שלה זה ברגליים, כלומר למעט זה היא ילדה רגילה לחלוטין. היא תמיד מצהירה שהיא רוצה להתחתן עם אדם בריא ולא עם נכה, אבל זה תמיד מעסיק אותי במחשבה האם באמת יש אנשים שילכו על קשר כזה...ב"ה אני מגלה שיש כאלה! אבל זה לא מובן מאליו, זה מאוד קשה וזאת החלטה שצריך לקחת מתוך שיקול דעת רציני.

בכל מקרה, מי שבסוף יתחתן איתה, יזכה...

אני  חושבת שכפתרון צריך שיהיו אנשים שיתעסקו בנושא הזה, שדכנים שיתמחו בדברים האלה.

זכור לי שפעם ראיתי כתבה בעיתון על מישהו כזה, לא זוכרת את שמו...

קראתי בעיתון משפחה לא מזמן על אישה "רגילה"ף שהתחתנה עם עיוור ואצל החרדים זה לא נראה לי הכי מקובל. אני חושבת שמה שברגע שהיא ראתה שהוא עצמאי שמח מסתדר ולא מרחם על עצמו אלא לומד ועובד היא השתכנעה שזה אפשרי

<יוצא לי פתאום לכתוב פה הרבה. זה הסימן שהגעתי לגיל? >

[נכתב בלשון זכר אך גם לנקבות שביננו ]

אני לא יודעת אם הייתי יוצאת מלכתחילה עם בחור נכה. וברור ברור ברור שחייבים פה הרבה יותר רגישות בדייטים עצמם. כי אם יוצאים, ומחליטים שזה לא זה- גם אם זה לא בגלל הנכות אלא בגלל משו שהפריע באופי של הבנאדם- הוא עלול לחשוב שזה בגלל הנכות ויתבאס מזה ויכנס לדיכ...

וגם תכלס- לחשוב על החיים עצמם. מניסיון, זה לא פשוט לחיות עם נכה בבית. וב"ה לא מניסיון- אבל מנהסתם להקים משפחה זה יותר קשה.

ונכות יכולה להיות החל מקביים/כסא גלגלים, עובר דרך מחלות למינהן ויכול להיות גם עיוורון או חרשות. כל דבר כזה נקרא "נכות".

א-בל- מצד שני-

אתם לא מבינים כמה יכול להשתנות אחרי החתונה.

ח"ו נפצע בעבודה, חוטף אירוע מוחי..

ואז זה אפילו יותר קשה.. כי זה כבר אמצע החיים ואוהבים כבר וא"א לזרוק אותו למוסד שיקומי ושיחפש ת'חברים שלו. הוא באחריותכם! 

ככה שאולי לא נכנסים לזה מרצוננו החופשי, אבל תמיד יש סיכוי כלשהו למצוא ת'צמך באותו מקום רק יותר קשה..

סליחה על הפסימיות באמצע הלילה. הארה קטנה שנראית לי חשובה

ת'אמת שכן כבר יצא לי לצאת עם מישהו נכה לא הלך בגלל סיבות אחרות לא בגלל הנכות.

אני מבינה את האנשים שאומרים שלא.

ות'אמת גם יש לי כמה חברות נכות שלא רוצות לצאת עם אדם רגיל.

אז לפעמים זה הדדי

יש גם שבתות של נכים ונכות להכרות יחד עם שדכנים שמגיעים להכיר (לציבור דת"ל).

אני חושבת שאם מכירים זה משהו אחד, ולי לא היתה בעיה עקרונית להכיר אם כבר הייתי מכירה, אך להכנס לקשר כזה על ידי שידוך זה משהו שרוב האנשים לא יסכימו.

לכן מציעים נכויות קלות אחד לשני ונכויות יותר קשות אחד לשני.

מטבע הדברים זה "לא הוגן" כי בראש, כל האנשים הנכים מרגישים בריאים ושהנכות שלהם לא כל כך נוראית כי אליה התרגלו, אבל בפועל, לא רבים הם שיסכימו להכנס לקשר שכזה

** ואמרה לי חברה לקוית שמיעה שהיא מעדיפה לצאת עם מישהו בעל נכות דומה, כי אם מציעים לה מישהו בריא היא לא יודעת מה הוא מסתיר שלכן הסכים לשידוך... 

הוא נהיה נכה מטקס ההשבעה שעשו בישיבה. הם הדריכו יחד בבני עקיבא . הוא על כיסא גלגלים ויש להם שני ילדים מקסימים...

אי נוחות וכאלה לא בגלל משהו עקרוני.

ומעריכה מאוד מי שכן היה עושה צעד כזה

"נהיה נכה מטקס ההשבעה שעשו בישיבה" ???

אנשים נהיים נכים מזה?

לפרק במכות עד כדי נכות ילד בכיתה ט' , זו התנהגות של של שמיניסט דתי בישיבה?

זה המקרה היחיד שקרה אי פעם, או שהיו עוד מקרים שילד בריא הפך להיות נכה

בגלל פוטנציאל-הרג כזה בטקס השבעה?

מישהו העניש אותם?

אני הייתי שמה את הילדים האלה,שהרסו לו את הרגליים,  לגור במוסד לנכים ולעשות שם את העבודות הכי קשות

בלי שכר מעבר למחייה בסיסית, ל7  שנים הבאות מינימום, ואחרי זה לעשות צבא.

אני בשוק מלקרוא את זה. 

אני למדתי בתיכון חילוני 7 כיתות של 40 ילד במחזור, מלא בבנים מופרעים, אלכוהול וסיגריות, ממש לא מוסד אליטיסטי בלשון המעטה, ולא ידוע לי שב70 שנה שהוא קיים, פירקו מישהו במכות עד שהוא נהיה נכה על כיסא גלגלים.

ובקשר לשאלה שנשאלה,

לי בעצמי יש סעיף רפואי קליל מאוד, אבל גם מגביל, גורם לי לצורך בשעות שינה רבות מהרגיל , ולבעיות בהתארגנות,  אז לא הייתי מסוגלת להתמודד עם ניהול משק בית ומשפחה עם אדם שאיננו הולך עצמאית.

בשביל זה האישה צריכה להיות סופר-וומאן וזריזה מאוד, לעשות הכל בבית בלי עזרה של הבעל , ועוד לטפל בו במקרים מסויימים.

ואני לא הייתי מסוגלת לעשות את זה כמו שצריך. אני צריכה המון עזרה מבעלי, ואני לא הייתי מסוגלת להתפשר על בית לא נקי. אני עושה הכל לאט, אבל צריכה שהבית יהיה נקי ומסודר כי אחרת אני לא שלווה.

לא הייתי מסוגלת גם להתפשר על התשומת לב לילדים, שקשה לתת אותה בכמות מספקת אם עסוקים כל הזמן בטיפול בבית כי אין עזרה מהבעל, ואני חייבת שהילדים שלי יהיו נקיים ולבושים נקי. בעל על קביים לא יכול להחזיק תינוק, להכין בקבוק או לקחת את הילד לגינה בעגלה ועוד דברים ... ובגלל המגבלות שלי, אני אחת שחייבת את זה.

לא הייתי מסוגלת לעשות זאת לבד.

לעומת זאת אם הייתי רווקה והיו מציעים לי לא הייתי  מתנגדת לצאת עם לקוי שמיעה עם מכשיר שמיעה ,לקוי ראייה שאינו עיוור לגמרי, בחור שצולע, בעל לקויות שפה שונות

או מחלות כרוניות שניתן לחיות איתן והן אינן פוגעות כל כך בתפקוד הפיזי כמו נכות שגורמת לאדם להיות על קביים או על כיסא גלגלים.

דבר מזעזע.

אני מניח שאף אחד לא נתן לו מכות.. אלא עשו איזה משהו לא אחראי והוא נפל או משהו דומה. מזהירים מאד מדברים בלתי אחראים באירועים כאלה. ילדים חושבים שעושים "חוכמה" ואח"כ - ה' ירחם.

ובלי להתייחס לגופו של נושא - אני מעריך שבאמת הקושי שתיארת אצלך - מקשה מאד לדמיין נישואין כאלה. אבל דומני - בלי להתייחס כרגע לנושא עצמו - שזה מאד תלוי באדם. יש גם אנשים עם קביים או כסא גלגלים שמסוגלים להחזיק תינוק וכו', בצורה מצויינת. תלוי מה יש לו ומה יכולותיו האישיות.

אבל אפשר מאד להבין, שמי שמרגישה כמוך שצריכה עזרה מרובה, ומאידך שמאד חשוב לה הסדר וכד', תחשוב היטב אם היא יכולה. 

יש מין טקס השבעה שהשמיניסטים עושים לחמשושים הוא היה צריך לקפוץ על מזרן מגובה ופספס...

ברצינות. בחור נהיה נכה בגלל השבעה מטופשת בישיבה? נכה???  

והשמיניסטים שלו? הם בטח המשיכו לצבא ושכחו מהכל. 

הסיפור הזה עכשיו ממש כאב לי, צריך לפרסם את זה עם שם הישיבה ועם העונש שהם חטפו או לא חטפו. 

"לפרסם את שם הישיבה".. יתכן שאיש לא ידע מראש, מן הסתם קבעו נהלים מאז.

אבל יש ענין מאד להזהיר מה יכול לקרות מדברים נוראים כאלה. "משחקים". והורים צריכים לברר היטב, בלי חשבונות, לפני כל "השבעה" או משהו דומה - בין בביה"ס, בין בתנועת הנוער. לנוער יש מקדם-מרץ גבוה, אבל בהתאם גם מקדם-שטויות לא קטן לפעמים. ומספיק בחור או שניים לא אחראיים כדי להביא לתוצאות איומות. זה לא המקרה היחיד. פשוט מחריד. לדעת להבחין בין דברים ש"עזוב, הם ילדים", לבין דברים שיש בהם סיכון פיזי או נפשי - ואותם להגביל ללא פשרות.

כי זה חוסר אחריות פושע בעיני. 

אני מכירה באופן אישי בחורה שחטפה היפותרמיה ב"השבעה" שכזאת ואף פונתה למיון, והבנות שהיו אחראיות לכך חטפו חזק מאד.

נהלים הם לרוב בגדר המלצה, בטח בפנימיות...

ואזהרה חמורה מראש על תוצאות של כל עבירה על הנהלים. וגם בירור נוקב עם מוסד שהגיעו בו לכך.

זו שאלה מורכבת ומאוד אישית לכל אדם,

אני חושבת שבאופן כללי יש רתיעה לצאת עם משהוא לא מוכר ועוד יותר כאשר חושבים על העתיד ויש מגבלות שנראה מבחוץ שהם מקשות על התפקוד, נראה לי גם שחלק גדול מהחששות מגיע בגלל מהתגובה של הסביבה וההורים לקשר.

עם זאת חברה שהתחתנה עם לקוי ראיה אמרה לי משפט "חשבתי על זה טוב ואני יודעת שאת הלקות שלו אני מכירה ויכולה להתמודד וגם את הכוחות הטובים שהיא הצמיחה בו אז אני יודעת מה יש לי ביד, יש לו לקות בראיה אבל אין לו לקות במידות!"

היא אישה מאוד מיוחדת וגם בעלה ואני חושבת שהם זכו אחד בשני בגלל שהם כאלו מיוחדים.

אז אני יודעת שזה אפשרי ואישית אני לא רואה במגבלה פיזית סיבה לפסול הצעה, ויותר מזה נק' פלוס לבחון קשר. 

בנות [ובמיוחד בנים] שמוכנות להכיר לכתחילה אדם "מוגבל" פיזית.. [מוגבלות נפשית- לפעמים נכרת ר-ק אחרי החתונה. וד"ל].

עם כמה שזה נכון...

שאני מכירה זוגות כאלה (זוג אחד שהוא חולה פוליו שזו נכות קלה יחסית, וזוג שני שהוא בעל ניוון שרירים מלידה והיא בריאה)

היה דיון ארוך (וחם...)בפורום בנושא עוורים לא מזמן,שם רשמתי יותר באריכות את דעתי..

( /Forum/Forum.aspx/t396821 )

מה הפתרון לנכים רווקים? למקד את החיפוש שלהם באוכלוסיית הנכים,כמה שזה לא נשמע יפה.

(לא שאין סיכוי שהם יתחתנו עם בריאים,אבל בכל זאת נראה לי יותר נכון לא להתמקד באופציה הזאת..)

נ.ב-שימו לב שבמקביל נידונים פה 2 נושאים-האם לצאת עם נכה, והאם לצאת עם נמוך/גבוהה ממני.

ומה שמעניין הוא שלאנשים יותר נח להגיד "לא אצא עם נמוך/גבוהה ממני" מאשר "לא אצא עם נכה"

גם אני הייתי ממליצה לנכים לחפש את החצי הנכה שלהם עד שנולד לי ילד מדהים,יפה תואר, חכם מצחיקן ו...נכה.

אני לא חיה באשליות אך מתפללת שתהיה האחת המיוחדת שתבחר בליבו ותראה מעל לרגליים שלו.

אני בטוחה שבשמים יזקפו זאת רק לזכותה ובוודאי הזכות תעמוד לה ויתכן ויחסך ממנה צער אחר בחייה.

מכירה זוג מדהים שכזה. והם ממש נוטעים בי אופטימיות.

עוד הערה-  יש נכויות בלתי נראות של אנשים הנראים חיצונית מצויין אך האופי והמידות- ה' ישמור.

בס"ד

בתור מי שמכירה את ההתמודדות -

עם מה הבחורה הזו תאלץ להתמודד?

גם מה הקשיים

וגם מה הרווחים

[לפחות עם עצם ההתמודדות עם נכות, גם אם לא באופן ספציפי על הבן שלך]

בס"ד

חלק פה ענו לי ישירות וחלק עם תוספת 'נופת'..

הבנתי שחלק מפה יצאו עם נכים וזה לא הסתדר מסיבות אלו ואחרות, חלק נרתעים וחלק מכירים "מקרוב" את הנושא.

אני חושב שהרבה אנשים מפספסים פה איזה קטש.. ולמה אני אומר את זה?! כי כמו שכתבה אחת המגיבות פה, לא רק העניין הגופני צריך בירור עמוק, כי אם גם [ובעיקר] - המידות.

תסכימו/תחלקו עלי שזה כמו שאדם לא ירצה להפגש עם בחורה כי היא לא נראית לו נאה מספיק בתמונה. ואולי אפילו בדייט הראשון-שני, אבל שמענו כבר אין ספור סיפורים שבהתחלה נראה/נראית לא נאה, ואחכ הזמן עושה את שלו ונקשרים בעבותות האהבה.

אז אולי זו לא ממש השוואה נכונה, אבל הנק' שלי כאן היא זו: האם הייתי מוכן/ה להכיר מלכתחילה אדם בעל מוגבלות - 'נכה', ומקסימום לא ילך כמו שלא הלך עם הקודמים ואולי גם חלק מהבאים? קרי, לתת לי ולזולתי 'צ'אנס' לראות אם זה מתאים.. וקוראי/כותבי התגובות פה יעידו על הסיפורים הנפלאים שמכירים נכה+בריא שנישאו וההפך..

כי אולי יש פה פספוס קטן ו"חוסר הגינות" עד כמה שזה נשמע נורא - מצד הבריאים, כי לא נותנים לזה שאך לפני שנים מספר היה בריא כמו שור, לצורך העניין, ורק מפציעה וכד' השתתק- לצאת עם מישהי בריאה. תנסה/י, תראה/י, לא הלך - הבא/ה בתור...

אז פוחדים שזה "ממש לא שייך!"?! אוקיי, אז תיפרדו יפה ותאחלו בהצלחה זה לזו וזו לזה.. מה, כל דייט אנו יודעים מראש אם "זה-זה"?? ב-30 דייטים הקודמים - עם בריאים - לא הלך, מה יש לנסות "משהו אחר"? לא עם תנזים, עם אדם בדיוק כמוני רק שיש דברים שאינו יכול לעשות לבד.. לא אמרתי לרוץ לחופה, אבל אולי בכז לבדוק??

ניכר היה לפי התגובות מי מכיר "מקרוב" ומי רק מביע דעה- בלי שנקלע למצב זה.. את שני הסוגים אני רגיל לשמוע... וכמובן שמכירם היטב..

וכמה הערות קטנות:

1. "בעד ונגד" הכוונה אם מצד עצמך היית מוכן=לא מתנגד להכיר נכה או שהיית נרתע. ברור שאין כוונתי אם בעד/נגד באופן גורף.
2. יש לי חדשות לזו שכתבה שמי שעם קביים לא יכול להחזיק תינוק ביד וכו וכו.. עם קביים- לא, אכן. ועם כסא גלגלים?! ברור לך שכסא גלגלים עקרונית חמור יותר, ואני מכיר כאלה על כסא שגם מקלחים את התינוק [גם כשהידיים עצמן פגועות!], מכינים אוכל, מנקים וכמעט הכל לבד. אז אם זה ככ מפריע שמישהו על קביים לא יכול להחזיק תינוק - שישב! ;) וההודעה אחריה הצדיקה אותי במקצת.

תכלס עוד שאלות, חלק כלליות יותר וחלק אישיות יותר.. אבל לאט לאט עד שאשתף עם מה אני, למשל, מתמודד...

תודה רבה עם התגובות,

ואשמח לתגובות - אישיות או כלליות - שיגיעו גם למייל האישי.

בשורות טובות ושלא נתנסה.

כתבת שכמו שבחור לפעמים חושב שלא יילך לו עם בחורה,כי היא לא כ"כ נאה,

אבל הוא זורם ופשוט נקשרים בעבותות של אהבה..

זה נכון.אותו הדבר ניתן למצוא דוגמאות לזוג עם 10 שנים הפרש גילאים שהתחתנו וטוב להם,

של בני זוג שהבחור מטר שישים והבחורה מטר שמונים וחמש שטוב להם,שהבחור לא למד בישיבה והבחורה דוסית

על שעשה 4 שנים במדרשה וטוב להם וכן על זה הדרך..

אז למה בכ"ז מבררים ופוסלים הצעות לפני שנפגשים?כי מה לעשות, הבדר"כ הוא לא המקרים האלו,

וכשאנשים מנסים להתחתן הם מנסים להיפגש עם אנשים כמה שיותר מתאימים,שיהיה כמה שיותר סיכוי שיצליח.

שאדם נפגש לדוג' עם נכה מראש הסיכויים שירצה להתחתן איתו נמוכים יחסית,אין מה לעשות.

זו פשוט נקודת פתיחה נמוכה יותר לחיים.

רק כמה תוספות לדברים.

אני חושב שעוד אנשים חושבים בסגנון שלי,פשוט זה לא כ"כ פוליטיקלי קורקט לכתוב כככה..

אבל אלה הדברים, ואני חושב שמי שחושב ככה צריך להגיד את זה.

ורק הבהרה.אני חושב שאין פה הרבה אנשים שאחוז הנכים מהחברים שלהם גבוהה כמו אצלי.

אני מכיר הרבה נכים מהרבה מקומות,ובאמת שאין לי איזו סטיגמה שגויה עליהם,אני חושב.

(ובאמת,ממי שאני מכיר רובם אכן מנסים להתחתן (מי שיכול) עם נכים בדווקא,מתוך הבנה למצבם.

ח"ו לא בא לפגוע או להטיל דופי באנשים..

כמה שאתה צודק שאפשר להסתדר כמעט עם כל מצב רק שפוחדים להכנס אליו מלכתחילה ובאמת צר לי שהברירה ככ גדולה.. ולא רק לגבי נכים..

מה פלא שיש ככ הרבה דתיים רווקים?! :-/

ואשרייך שיש לך ילד עם מעלות כמו שתיארת.

גיסי צולע קצת שבגלל זה הלך לו קשה בשידוכים, וב"ה כשפנינו לקהלים אחרים שהם לא בדיוק הקהילה שלנו קיבלו אותו בשלימות כאילו לא קורה כלום והוא התארס והולך להתחתן בעז"ה. אז יש ויש. תלוי בבן אדם ותלוי בנכות.

אילו היית רווקה, ש"לא היה חסר לה כלום", האם היית אומרת מראש(!!) "כן!" להצעה לנכה?!

איזה מוזר זה שרוב ככל הנשואים/רווקים אומרים כך, אבל זה או רווקים/ות ש'לא מתאים להם קשר עכשיו'.. או נשואים- שזו ממש חכמה לומר "אילו..."

לא חלילה עלייך ספציפי, נתקל בזה הרבה מאז הועלה הנושא...

ואפילו שאלתי את בעלי והוא אמר שכל עוד הוא לא צריך להיות המטפל שלה 24 שעות ביממה, וגם-שהיא תוכל להביא ילדים (מבחינת הנכות, בעיות פוריות יש מבלי קשר) אז לא הייתה לו בעיה.

וכן, בתקופת רווקותי יצאתי עם אנשים לא קונבנציונלים.

נכות יכולה להיות קרש קפיצה אדיר לנפש הנכה,

כח הרצון, ההתמודדות, עבודת המידות של אנשים לא "רגילים" היא מדהימה בעיניי ויש לנו הרבה מה ללמוד ממנה...

אין הרבה כמוך לצערי..

ונכון מאד מה שאמרת, לפחות לפי מה שאני מכיר.. הנכות היאקרש קפיצה וכנל...

כל מילה בסלע =]

אנשים בעלי נכות פיזית משמעותית שמצליחים לנהל חיי יומיום בסבלנות והתמדה- לרוב יהיו אנשים מדהימים באישיותם.

כמה מלחמה צריך בשביל להגיע לביצועים "נורמאליים"!

ואת זה אני מכירה באופן אישי- מהמשפחה ומההוא איתו יצאתי.

[אני חושבת ש"נכות כקרש" קפיצה" נכונה יותר כשאדם נעשה נכה במהלך חייו.]

= = =

וממש לא מזמן נחשפתי בכתבה בעיתון נשים של מקור ראשון על עמותת "ענבר", שתומכת בציבור הרווקים הנכים, ועוסקת בשידוכים. אנשים מדהימים!

זו תגובת המשפחה.

גם אם מדובר באדם שמסוגל לקבלת את האדם עם נכותו (וממש לא כולם מסוגלים), בלי להרתע (והרבה נרתעים) וכו' וכו',

המשפחה והסביבה עושות אמבוש!

ויש סיפורים... על נידויים וקרעים, בגלל הילד המשוגע שהתחתן עם....

כך שהענין הרבה הרבה יותר מורכב מאשר אם אני הייתי מוכנה... כי יש אנשים שיוותרו משום "שלום בית".

עצוב, אך כך המצב בד"כ.

אדם אכן צריך להקשיב בכובד ראש לנימוקי "המשפחה",

אך בסופו-של-דבר, להחליט בכובד ראש בעצמו.

ענ"ד.

קודם כל האדם צריך להקשיב בכובד ראש למה שאומר לו השכל/רגש של עצמו. אחרי שמחליט ש"הולך על זה", אז להתייעץ עם המשפחה, ואם שוללים- מה הסיבה האמיתית.

תקראו בשרשור הזה עצמו כמה מספרים על זוגות של נכה+בריא/ה שחיים באושר שאין כמוהו.. אז למה למנוע זאת מאנשים אחרים?! שבמקרה דנן, זה הילד/ה שלך..

אין מצוה ובטח לא חובה לשמוע להורים אם הסיבות הן לא משום מידותיו הלא טובות חלילה, חוסר יראת שמים וכו.. כל השאר תשאלו את הנשואים כבר, אלה עם התנגדות ההורים ואלה בלי..

צר וכואב לי על הורים שמונעים מילדיהם להנשא לאנשים מוגבלים מסיבות לא מספיק טובות כנל "משום שלום בית". לא שמעתי על מצוה או הלכה שמותר להורים לריב עם ילדיהם ולהגיע לפעמים ל"כסח" גדול רק כי הם רוצים להנשא להנל.

הורים, תבדקו את אופיו של האדם, מידותיו, יכולותיו ואל תסתכלו בקנקן, כי לפעמים אחרי החתונה מגיעים למצב הזה בלי תכנון מראש. ושלא תדעו מ[המקרים]מה שאני יודע.. עצוב...

ושלא נדבר שכמעט מאה אחוז מהמקרים זה רק מ"מה יגידו" איך יסתכלו על זה וכו.. "למה שהבן שלי יהיה נשוי לנכה בעוד שכל חבריו נשואים לבריאות?!"

זה לא שיקול.

לענ"ד

לסיכום, מצבו הפיזי של האדם לא בהכרח אומר על מהותו. לפעמים דוקא מצב 'ביש' לגוף, גורם לנפש לזרוח.

כי הם רוצים עבורו, באופן טבעי- את ה"טוב ביותר", רוצים שיהיו לו החיים הנוחים והנורמטיבים עד כמה שאפשר. ואדם עם מוגבלות פיזית, טוב לב ומקסים ככל שיהיה- מרתיע אותם. זאת כי הם רוצים לבן/בת שלהם אדם מתפקד בגופו- מעבר למתפקד בנפשו.

אני מבינה את הצד הזה, עם כל המחלוקת שלי על כך.

קל מאוד לדקלם: "בענייני שידוכים האדם פטור מלשמוע להוריו". רוב החבר'ה שעומדים/רוצים להתחתן, חפצים לעשות זאת בשלום ותוך שיתו"פ עם המשפחה.

וזה עצוב מאוד ולא רצוי לעשות זאת תוך עימותים...

snake-

אני מצטרפת לקריאתך.

מי יתן וכל המועמדים להתחתן עם אדם בעל מגבלה פיזית כלשהי- יזכו בהורים גדולי נפש ונבונים, שיראו את האדם כאדם, יבינו מהן יכולותיו, עם מה הוא מסוגל להתמודד,

ושזה יצטרף להם באופן הרמוני עם הגוף שלו,

והם יאהבו אותו כך והכל יבוא על מקומו בשלום...

כמה שזה מצער לומר,

מלכתחילה לא אצא עם מישהו שסובל מנכות כל שהיא.

אני רואה את ההתמודדות היומיומית שלי עם הורה לא בריא אז קל וחומר שאכנס לקשר מלכתחילה עם אדם לא בריא,

במידה ולא תיהיה התאמה בלי קשר לנכותו איך אז מתמודדים עם העיניין?

שוב כל מקרה לגופו,

כהצעה לא הייתי מסכימה.

מקוה שהשאלה היתה רמז מספיק גס..

לפחות ה"למדנים" הבינו אותי..

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).