כששואלים אותי מה אני מחפש אני לא עונה "לא נכה", עם זאת- אני אברר יותר טוב אם אני אכן רוצה להיכנס איתה לקשר כי בניגוד לאדם בריא (=הולך) אני חושב שיש לנהוג ביתר רגישות אם וכאשר לא יצא מזה חתונה.

זה לא שכאילו אחרי דייט או שנים לא הלך אז ניפרד וזהו, אולי הפרידה הזו תהיה הרבה יותר משמעותית בשבילה.

הווא אומר- לא פוסל אבל אחשוב פעמיים.

האם הייתם מתחתנים עם אדם נכה, זה לא שאלה של "בעד" או "נגד".

גם מי שהחליט באופן אישי שזה לא מתאים לו, יכול להיות בעד באופן עקרוני, ולהעריך מאוד את מי שעושה את הצעד הזה.

בעיקרו של דבר זו החלטה אישית, של סדרי עדיפויות, ושל היכולת להתמודד עם הקשיים. 

יש לי אחות עם כסא גלגלים, בחורה מתוקה ומהממת, יפייפיה שכובשת לבבות, שהבעיה היחידה שלה זה ברגליים, כלומר למעט זה היא ילדה רגילה לחלוטין. היא תמיד מצהירה שהיא רוצה להתחתן עם אדם בריא ולא עם נכה, אבל זה תמיד מעסיק אותי במחשבה האם באמת יש אנשים שילכו על קשר כזה...ב"ה אני מגלה שיש כאלה! אבל זה לא מובן מאליו, זה מאוד קשה וזאת החלטה שצריך לקחת מתוך שיקול דעת רציני.

בכל מקרה, מי שבסוף יתחתן איתה, יזכה...

אני  חושבת שכפתרון צריך שיהיו אנשים שיתעסקו בנושא הזה, שדכנים שיתמחו בדברים האלה.

זכור לי שפעם ראיתי כתבה בעיתון על מישהו כזה, לא זוכרת את שמו...

קראתי בעיתון משפחה לא מזמן על אישה "רגילה"ף שהתחתנה עם עיוור ואצל החרדים זה לא נראה לי הכי מקובל. אני חושבת שמה שברגע שהיא ראתה שהוא עצמאי שמח מסתדר ולא מרחם על עצמו אלא לומד ועובד היא השתכנעה שזה אפשרי

<יוצא לי פתאום לכתוב פה הרבה. זה הסימן שהגעתי לגיל? >

[נכתב בלשון זכר אך גם לנקבות שביננו ]

אני לא יודעת אם הייתי יוצאת מלכתחילה עם בחור נכה. וברור ברור ברור שחייבים פה הרבה יותר רגישות בדייטים עצמם. כי אם יוצאים, ומחליטים שזה לא זה- גם אם זה לא בגלל הנכות אלא בגלל משו שהפריע באופי של הבנאדם- הוא עלול לחשוב שזה בגלל הנכות ויתבאס מזה ויכנס לדיכ...

וגם תכלס- לחשוב על החיים עצמם. מניסיון, זה לא פשוט לחיות עם נכה בבית. וב"ה לא מניסיון- אבל מנהסתם להקים משפחה זה יותר קשה.

ונכות יכולה להיות החל מקביים/כסא גלגלים, עובר דרך מחלות למינהן ויכול להיות גם עיוורון או חרשות. כל דבר כזה נקרא "נכות".

א-בל- מצד שני-

אתם לא מבינים כמה יכול להשתנות אחרי החתונה.

ח"ו נפצע בעבודה, חוטף אירוע מוחי..

ואז זה אפילו יותר קשה.. כי זה כבר אמצע החיים ואוהבים כבר וא"א לזרוק אותו למוסד שיקומי ושיחפש ת'חברים שלו. הוא באחריותכם! 

ככה שאולי לא נכנסים לזה מרצוננו החופשי, אבל תמיד יש סיכוי כלשהו למצוא ת'צמך באותו מקום רק יותר קשה..

סליחה על הפסימיות באמצע הלילה. הארה קטנה שנראית לי חשובה

ת'אמת שכן כבר יצא לי לצאת עם מישהו נכה לא הלך בגלל סיבות אחרות לא בגלל הנכות.

אני מבינה את האנשים שאומרים שלא.

ות'אמת גם יש לי כמה חברות נכות שלא רוצות לצאת עם אדם רגיל.

אז לפעמים זה הדדי

יש גם שבתות של נכים ונכות להכרות יחד עם שדכנים שמגיעים להכיר (לציבור דת"ל).

אני חושבת שאם מכירים זה משהו אחד, ולי לא היתה בעיה עקרונית להכיר אם כבר הייתי מכירה, אך להכנס לקשר כזה על ידי שידוך זה משהו שרוב האנשים לא יסכימו.

לכן מציעים נכויות קלות אחד לשני ונכויות יותר קשות אחד לשני.

מטבע הדברים זה "לא הוגן" כי בראש, כל האנשים הנכים מרגישים בריאים ושהנכות שלהם לא כל כך נוראית כי אליה התרגלו, אבל בפועל, לא רבים הם שיסכימו להכנס לקשר שכזה

** ואמרה לי חברה לקוית שמיעה שהיא מעדיפה לצאת עם מישהו בעל נכות דומה, כי אם מציעים לה מישהו בריא היא לא יודעת מה הוא מסתיר שלכן הסכים לשידוך... 

הוא נהיה נכה מטקס ההשבעה שעשו בישיבה. הם הדריכו יחד בבני עקיבא . הוא על כיסא גלגלים ויש להם שני ילדים מקסימים...

אי נוחות וכאלה לא בגלל משהו עקרוני.

ומעריכה מאוד מי שכן היה עושה צעד כזה

"נהיה נכה מטקס ההשבעה שעשו בישיבה" ???

אנשים נהיים נכים מזה?

לפרק במכות עד כדי נכות ילד בכיתה ט' , זו התנהגות של של שמיניסט דתי בישיבה?

זה המקרה היחיד שקרה אי פעם, או שהיו עוד מקרים שילד בריא הפך להיות נכה

בגלל פוטנציאל-הרג כזה בטקס השבעה?

מישהו העניש אותם?

אני הייתי שמה את הילדים האלה,שהרסו לו את הרגליים,  לגור במוסד לנכים ולעשות שם את העבודות הכי קשות

בלי שכר מעבר למחייה בסיסית, ל7  שנים הבאות מינימום, ואחרי זה לעשות צבא.

אני בשוק מלקרוא את זה. 

אני למדתי בתיכון חילוני 7 כיתות של 40 ילד במחזור, מלא בבנים מופרעים, אלכוהול וסיגריות, ממש לא מוסד אליטיסטי בלשון המעטה, ולא ידוע לי שב70 שנה שהוא קיים, פירקו מישהו במכות עד שהוא נהיה נכה על כיסא גלגלים.

ובקשר לשאלה שנשאלה,

לי בעצמי יש סעיף רפואי קליל מאוד, אבל גם מגביל, גורם לי לצורך בשעות שינה רבות מהרגיל , ולבעיות בהתארגנות,  אז לא הייתי מסוגלת להתמודד עם ניהול משק בית ומשפחה עם אדם שאיננו הולך עצמאית.

בשביל זה האישה צריכה להיות סופר-וומאן וזריזה מאוד, לעשות הכל בבית בלי עזרה של הבעל , ועוד לטפל בו במקרים מסויימים.

ואני לא הייתי מסוגלת לעשות את זה כמו שצריך. אני צריכה המון עזרה מבעלי, ואני לא הייתי מסוגלת להתפשר על בית לא נקי. אני עושה הכל לאט, אבל צריכה שהבית יהיה נקי ומסודר כי אחרת אני לא שלווה.

לא הייתי מסוגלת גם להתפשר על התשומת לב לילדים, שקשה לתת אותה בכמות מספקת אם עסוקים כל הזמן בטיפול בבית כי אין עזרה מהבעל, ואני חייבת שהילדים שלי יהיו נקיים ולבושים נקי. בעל על קביים לא יכול להחזיק תינוק, להכין בקבוק או לקחת את הילד לגינה בעגלה ועוד דברים ... ובגלל המגבלות שלי, אני אחת שחייבת את זה.

לא הייתי מסוגלת לעשות זאת לבד.

לעומת זאת אם הייתי רווקה והיו מציעים לי לא הייתי  מתנגדת לצאת עם לקוי שמיעה עם מכשיר שמיעה ,לקוי ראייה שאינו עיוור לגמרי, בחור שצולע, בעל לקויות שפה שונות

או מחלות כרוניות שניתן לחיות איתן והן אינן פוגעות כל כך בתפקוד הפיזי כמו נכות שגורמת לאדם להיות על קביים או על כיסא גלגלים.

דבר מזעזע.

אני מניח שאף אחד לא נתן לו מכות.. אלא עשו איזה משהו לא אחראי והוא נפל או משהו דומה. מזהירים מאד מדברים בלתי אחראים באירועים כאלה. ילדים חושבים שעושים "חוכמה" ואח"כ - ה' ירחם.

ובלי להתייחס לגופו של נושא - אני מעריך שבאמת הקושי שתיארת אצלך - מקשה מאד לדמיין נישואין כאלה. אבל דומני - בלי להתייחס כרגע לנושא עצמו - שזה מאד תלוי באדם. יש גם אנשים עם קביים או כסא גלגלים שמסוגלים להחזיק תינוק וכו', בצורה מצויינת. תלוי מה יש לו ומה יכולותיו האישיות.

אבל אפשר מאד להבין, שמי שמרגישה כמוך שצריכה עזרה מרובה, ומאידך שמאד חשוב לה הסדר וכד', תחשוב היטב אם היא יכולה. 

יש מין טקס השבעה שהשמיניסטים עושים לחמשושים הוא היה צריך לקפוץ על מזרן מגובה ופספס...

ברצינות. בחור נהיה נכה בגלל השבעה מטופשת בישיבה? נכה???  

והשמיניסטים שלו? הם בטח המשיכו לצבא ושכחו מהכל. 

הסיפור הזה עכשיו ממש כאב לי, צריך לפרסם את זה עם שם הישיבה ועם העונש שהם חטפו או לא חטפו. 

"לפרסם את שם הישיבה".. יתכן שאיש לא ידע מראש, מן הסתם קבעו נהלים מאז.

אבל יש ענין מאד להזהיר מה יכול לקרות מדברים נוראים כאלה. "משחקים". והורים צריכים לברר היטב, בלי חשבונות, לפני כל "השבעה" או משהו דומה - בין בביה"ס, בין בתנועת הנוער. לנוער יש מקדם-מרץ גבוה, אבל בהתאם גם מקדם-שטויות לא קטן לפעמים. ומספיק בחור או שניים לא אחראיים כדי להביא לתוצאות איומות. זה לא המקרה היחיד. פשוט מחריד. לדעת להבחין בין דברים ש"עזוב, הם ילדים", לבין דברים שיש בהם סיכון פיזי או נפשי - ואותם להגביל ללא פשרות.

כי זה חוסר אחריות פושע בעיני. 

אני מכירה באופן אישי בחורה שחטפה היפותרמיה ב"השבעה" שכזאת ואף פונתה למיון, והבנות שהיו אחראיות לכך חטפו חזק מאד.

נהלים הם לרוב בגדר המלצה, בטח בפנימיות...

ואזהרה חמורה מראש על תוצאות של כל עבירה על הנהלים. וגם בירור נוקב עם מוסד שהגיעו בו לכך.

זו שאלה מורכבת ומאוד אישית לכל אדם,

אני חושבת שבאופן כללי יש רתיעה לצאת עם משהוא לא מוכר ועוד יותר כאשר חושבים על העתיד ויש מגבלות שנראה מבחוץ שהם מקשות על התפקוד, נראה לי גם שחלק גדול מהחששות מגיע בגלל מהתגובה של הסביבה וההורים לקשר.

עם זאת חברה שהתחתנה עם לקוי ראיה אמרה לי משפט "חשבתי על זה טוב ואני יודעת שאת הלקות שלו אני מכירה ויכולה להתמודד וגם את הכוחות הטובים שהיא הצמיחה בו אז אני יודעת מה יש לי ביד, יש לו לקות בראיה אבל אין לו לקות במידות!"

היא אישה מאוד מיוחדת וגם בעלה ואני חושבת שהם זכו אחד בשני בגלל שהם כאלו מיוחדים.

אז אני יודעת שזה אפשרי ואישית אני לא רואה במגבלה פיזית סיבה לפסול הצעה, ויותר מזה נק' פלוס לבחון קשר. 

בנות [ובמיוחד בנים] שמוכנות להכיר לכתחילה אדם "מוגבל" פיזית.. [מוגבלות נפשית- לפעמים נכרת ר-ק אחרי החתונה. וד"ל].

עם כמה שזה נכון...

שאני מכירה זוגות כאלה (זוג אחד שהוא חולה פוליו שזו נכות קלה יחסית, וזוג שני שהוא בעל ניוון שרירים מלידה והיא בריאה)

היה דיון ארוך (וחם...)בפורום בנושא עוורים לא מזמן,שם רשמתי יותר באריכות את דעתי..

( /Forum/Forum.aspx/t396821 )

מה הפתרון לנכים רווקים? למקד את החיפוש שלהם באוכלוסיית הנכים,כמה שזה לא נשמע יפה.

(לא שאין סיכוי שהם יתחתנו עם בריאים,אבל בכל זאת נראה לי יותר נכון לא להתמקד באופציה הזאת..)

נ.ב-שימו לב שבמקביל נידונים פה 2 נושאים-האם לצאת עם נכה, והאם לצאת עם נמוך/גבוהה ממני.

ומה שמעניין הוא שלאנשים יותר נח להגיד "לא אצא עם נמוך/גבוהה ממני" מאשר "לא אצא עם נכה"

גם אני הייתי ממליצה לנכים לחפש את החצי הנכה שלהם עד שנולד לי ילד מדהים,יפה תואר, חכם מצחיקן ו...נכה.

אני לא חיה באשליות אך מתפללת שתהיה האחת המיוחדת שתבחר בליבו ותראה מעל לרגליים שלו.

אני בטוחה שבשמים יזקפו זאת רק לזכותה ובוודאי הזכות תעמוד לה ויתכן ויחסך ממנה צער אחר בחייה.

מכירה זוג מדהים שכזה. והם ממש נוטעים בי אופטימיות.

עוד הערה-  יש נכויות בלתי נראות של אנשים הנראים חיצונית מצויין אך האופי והמידות- ה' ישמור.

בס"ד

בתור מי שמכירה את ההתמודדות -

עם מה הבחורה הזו תאלץ להתמודד?

גם מה הקשיים

וגם מה הרווחים

[לפחות עם עצם ההתמודדות עם נכות, גם אם לא באופן ספציפי על הבן שלך]

בס"ד

חלק פה ענו לי ישירות וחלק עם תוספת 'נופת'..

הבנתי שחלק מפה יצאו עם נכים וזה לא הסתדר מסיבות אלו ואחרות, חלק נרתעים וחלק מכירים "מקרוב" את הנושא.

אני חושב שהרבה אנשים מפספסים פה איזה קטש.. ולמה אני אומר את זה?! כי כמו שכתבה אחת המגיבות פה, לא רק העניין הגופני צריך בירור עמוק, כי אם גם [ובעיקר] - המידות.

תסכימו/תחלקו עלי שזה כמו שאדם לא ירצה להפגש עם בחורה כי היא לא נראית לו נאה מספיק בתמונה. ואולי אפילו בדייט הראשון-שני, אבל שמענו כבר אין ספור סיפורים שבהתחלה נראה/נראית לא נאה, ואחכ הזמן עושה את שלו ונקשרים בעבותות האהבה.

אז אולי זו לא ממש השוואה נכונה, אבל הנק' שלי כאן היא זו: האם הייתי מוכן/ה להכיר מלכתחילה אדם בעל מוגבלות - 'נכה', ומקסימום לא ילך כמו שלא הלך עם הקודמים ואולי גם חלק מהבאים? קרי, לתת לי ולזולתי 'צ'אנס' לראות אם זה מתאים.. וקוראי/כותבי התגובות פה יעידו על הסיפורים הנפלאים שמכירים נכה+בריא שנישאו וההפך..

כי אולי יש פה פספוס קטן ו"חוסר הגינות" עד כמה שזה נשמע נורא - מצד הבריאים, כי לא נותנים לזה שאך לפני שנים מספר היה בריא כמו שור, לצורך העניין, ורק מפציעה וכד' השתתק- לצאת עם מישהי בריאה. תנסה/י, תראה/י, לא הלך - הבא/ה בתור...

אז פוחדים שזה "ממש לא שייך!"?! אוקיי, אז תיפרדו יפה ותאחלו בהצלחה זה לזו וזו לזה.. מה, כל דייט אנו יודעים מראש אם "זה-זה"?? ב-30 דייטים הקודמים - עם בריאים - לא הלך, מה יש לנסות "משהו אחר"? לא עם תנזים, עם אדם בדיוק כמוני רק שיש דברים שאינו יכול לעשות לבד.. לא אמרתי לרוץ לחופה, אבל אולי בכז לבדוק??

ניכר היה לפי התגובות מי מכיר "מקרוב" ומי רק מביע דעה- בלי שנקלע למצב זה.. את שני הסוגים אני רגיל לשמוע... וכמובן שמכירם היטב..

וכמה הערות קטנות:

1. "בעד ונגד" הכוונה אם מצד עצמך היית מוכן=לא מתנגד להכיר נכה או שהיית נרתע. ברור שאין כוונתי אם בעד/נגד באופן גורף.
2. יש לי חדשות לזו שכתבה שמי שעם קביים לא יכול להחזיק תינוק ביד וכו וכו.. עם קביים- לא, אכן. ועם כסא גלגלים?! ברור לך שכסא גלגלים עקרונית חמור יותר, ואני מכיר כאלה על כסא שגם מקלחים את התינוק [גם כשהידיים עצמן פגועות!], מכינים אוכל, מנקים וכמעט הכל לבד. אז אם זה ככ מפריע שמישהו על קביים לא יכול להחזיק תינוק - שישב! ;) וההודעה אחריה הצדיקה אותי במקצת.

תכלס עוד שאלות, חלק כלליות יותר וחלק אישיות יותר.. אבל לאט לאט עד שאשתף עם מה אני, למשל, מתמודד...

תודה רבה עם התגובות,

ואשמח לתגובות - אישיות או כלליות - שיגיעו גם למייל האישי.

בשורות טובות ושלא נתנסה.

כתבת שכמו שבחור לפעמים חושב שלא יילך לו עם בחורה,כי היא לא כ"כ נאה,

אבל הוא זורם ופשוט נקשרים בעבותות של אהבה..

זה נכון.אותו הדבר ניתן למצוא דוגמאות לזוג עם 10 שנים הפרש גילאים שהתחתנו וטוב להם,

של בני זוג שהבחור מטר שישים והבחורה מטר שמונים וחמש שטוב להם,שהבחור לא למד בישיבה והבחורה דוסית

על שעשה 4 שנים במדרשה וטוב להם וכן על זה הדרך..

אז למה בכ"ז מבררים ופוסלים הצעות לפני שנפגשים?כי מה לעשות, הבדר"כ הוא לא המקרים האלו,

וכשאנשים מנסים להתחתן הם מנסים להיפגש עם אנשים כמה שיותר מתאימים,שיהיה כמה שיותר סיכוי שיצליח.

שאדם נפגש לדוג' עם נכה מראש הסיכויים שירצה להתחתן איתו נמוכים יחסית,אין מה לעשות.

זו פשוט נקודת פתיחה נמוכה יותר לחיים.

רק כמה תוספות לדברים.

אני חושב שעוד אנשים חושבים בסגנון שלי,פשוט זה לא כ"כ פוליטיקלי קורקט לכתוב כככה..

אבל אלה הדברים, ואני חושב שמי שחושב ככה צריך להגיד את זה.

ורק הבהרה.אני חושב שאין פה הרבה אנשים שאחוז הנכים מהחברים שלהם גבוהה כמו אצלי.

אני מכיר הרבה נכים מהרבה מקומות,ובאמת שאין לי איזו סטיגמה שגויה עליהם,אני חושב.

(ובאמת,ממי שאני מכיר רובם אכן מנסים להתחתן (מי שיכול) עם נכים בדווקא,מתוך הבנה למצבם.

ח"ו לא בא לפגוע או להטיל דופי באנשים..

כמה שאתה צודק שאפשר להסתדר כמעט עם כל מצב רק שפוחדים להכנס אליו מלכתחילה ובאמת צר לי שהברירה ככ גדולה.. ולא רק לגבי נכים..

מה פלא שיש ככ הרבה דתיים רווקים?! :-/

ואשרייך שיש לך ילד עם מעלות כמו שתיארת.

גיסי צולע קצת שבגלל זה הלך לו קשה בשידוכים, וב"ה כשפנינו לקהלים אחרים שהם לא בדיוק הקהילה שלנו קיבלו אותו בשלימות כאילו לא קורה כלום והוא התארס והולך להתחתן בעז"ה. אז יש ויש. תלוי בבן אדם ותלוי בנכות.

אילו היית רווקה, ש"לא היה חסר לה כלום", האם היית אומרת מראש(!!) "כן!" להצעה לנכה?!

איזה מוזר זה שרוב ככל הנשואים/רווקים אומרים כך, אבל זה או רווקים/ות ש'לא מתאים להם קשר עכשיו'.. או נשואים- שזו ממש חכמה לומר "אילו..."

לא חלילה עלייך ספציפי, נתקל בזה הרבה מאז הועלה הנושא...

ואפילו שאלתי את בעלי והוא אמר שכל עוד הוא לא צריך להיות המטפל שלה 24 שעות ביממה, וגם-שהיא תוכל להביא ילדים (מבחינת הנכות, בעיות פוריות יש מבלי קשר) אז לא הייתה לו בעיה.

וכן, בתקופת רווקותי יצאתי עם אנשים לא קונבנציונלים.

נכות יכולה להיות קרש קפיצה אדיר לנפש הנכה,

כח הרצון, ההתמודדות, עבודת המידות של אנשים לא "רגילים" היא מדהימה בעיניי ויש לנו הרבה מה ללמוד ממנה...

אין הרבה כמוך לצערי..

ונכון מאד מה שאמרת, לפחות לפי מה שאני מכיר.. הנכות היאקרש קפיצה וכנל...

כל מילה בסלע =]

אנשים בעלי נכות פיזית משמעותית שמצליחים לנהל חיי יומיום בסבלנות והתמדה- לרוב יהיו אנשים מדהימים באישיותם.

כמה מלחמה צריך בשביל להגיע לביצועים "נורמאליים"!

ואת זה אני מכירה באופן אישי- מהמשפחה ומההוא איתו יצאתי.

[אני חושבת ש"נכות כקרש" קפיצה" נכונה יותר כשאדם נעשה נכה במהלך חייו.]

= = =

וממש לא מזמן נחשפתי בכתבה בעיתון נשים של מקור ראשון על עמותת "ענבר", שתומכת בציבור הרווקים הנכים, ועוסקת בשידוכים. אנשים מדהימים!

זו תגובת המשפחה.

גם אם מדובר באדם שמסוגל לקבלת את האדם עם נכותו (וממש לא כולם מסוגלים), בלי להרתע (והרבה נרתעים) וכו' וכו',

המשפחה והסביבה עושות אמבוש!

ויש סיפורים... על נידויים וקרעים, בגלל הילד המשוגע שהתחתן עם....

כך שהענין הרבה הרבה יותר מורכב מאשר אם אני הייתי מוכנה... כי יש אנשים שיוותרו משום "שלום בית".

עצוב, אך כך המצב בד"כ.

אדם אכן צריך להקשיב בכובד ראש לנימוקי "המשפחה",

אך בסופו-של-דבר, להחליט בכובד ראש בעצמו.

ענ"ד.

קודם כל האדם צריך להקשיב בכובד ראש למה שאומר לו השכל/רגש של עצמו. אחרי שמחליט ש"הולך על זה", אז להתייעץ עם המשפחה, ואם שוללים- מה הסיבה האמיתית.

תקראו בשרשור הזה עצמו כמה מספרים על זוגות של נכה+בריא/ה שחיים באושר שאין כמוהו.. אז למה למנוע זאת מאנשים אחרים?! שבמקרה דנן, זה הילד/ה שלך..

אין מצוה ובטח לא חובה לשמוע להורים אם הסיבות הן לא משום מידותיו הלא טובות חלילה, חוסר יראת שמים וכו.. כל השאר תשאלו את הנשואים כבר, אלה עם התנגדות ההורים ואלה בלי..

צר וכואב לי על הורים שמונעים מילדיהם להנשא לאנשים מוגבלים מסיבות לא מספיק טובות כנל "משום שלום בית". לא שמעתי על מצוה או הלכה שמותר להורים לריב עם ילדיהם ולהגיע לפעמים ל"כסח" גדול רק כי הם רוצים להנשא להנל.

הורים, תבדקו את אופיו של האדם, מידותיו, יכולותיו ואל תסתכלו בקנקן, כי לפעמים אחרי החתונה מגיעים למצב הזה בלי תכנון מראש. ושלא תדעו מ[המקרים]מה שאני יודע.. עצוב...

ושלא נדבר שכמעט מאה אחוז מהמקרים זה רק מ"מה יגידו" איך יסתכלו על זה וכו.. "למה שהבן שלי יהיה נשוי לנכה בעוד שכל חבריו נשואים לבריאות?!"

זה לא שיקול.

לענ"ד

לסיכום, מצבו הפיזי של האדם לא בהכרח אומר על מהותו. לפעמים דוקא מצב 'ביש' לגוף, גורם לנפש לזרוח.

כי הם רוצים עבורו, באופן טבעי- את ה"טוב ביותר", רוצים שיהיו לו החיים הנוחים והנורמטיבים עד כמה שאפשר. ואדם עם מוגבלות פיזית, טוב לב ומקסים ככל שיהיה- מרתיע אותם. זאת כי הם רוצים לבן/בת שלהם אדם מתפקד בגופו- מעבר למתפקד בנפשו.

אני מבינה את הצד הזה, עם כל המחלוקת שלי על כך.

קל מאוד לדקלם: "בענייני שידוכים האדם פטור מלשמוע להוריו". רוב החבר'ה שעומדים/רוצים להתחתן, חפצים לעשות זאת בשלום ותוך שיתו"פ עם המשפחה.

וזה עצוב מאוד ולא רצוי לעשות זאת תוך עימותים...

snake-

אני מצטרפת לקריאתך.

מי יתן וכל המועמדים להתחתן עם אדם בעל מגבלה פיזית כלשהי- יזכו בהורים גדולי נפש ונבונים, שיראו את האדם כאדם, יבינו מהן יכולותיו, עם מה הוא מסוגל להתמודד,

ושזה יצטרף להם באופן הרמוני עם הגוף שלו,

והם יאהבו אותו כך והכל יבוא על מקומו בשלום...

כמה שזה מצער לומר,

מלכתחילה לא אצא עם מישהו שסובל מנכות כל שהיא.

אני רואה את ההתמודדות היומיומית שלי עם הורה לא בריא אז קל וחומר שאכנס לקשר מלכתחילה עם אדם לא בריא,

במידה ולא תיהיה התאמה בלי קשר לנכותו איך אז מתמודדים עם העיניין?

שוב כל מקרה לגופו,

כהצעה לא הייתי מסכימה.

מקוה שהשאלה היתה רמז מספיק גס..

לפחות ה"למדנים" הבינו אותי..

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות