כששואלים אותי מה אני מחפש אני לא עונה "לא נכה", עם זאת- אני אברר יותר טוב אם אני אכן רוצה להיכנס איתה לקשר כי בניגוד לאדם בריא (=הולך) אני חושב שיש לנהוג ביתר רגישות אם וכאשר לא יצא מזה חתונה.

זה לא שכאילו אחרי דייט או שנים לא הלך אז ניפרד וזהו, אולי הפרידה הזו תהיה הרבה יותר משמעותית בשבילה.

הווא אומר- לא פוסל אבל אחשוב פעמיים.

האם הייתם מתחתנים עם אדם נכה, זה לא שאלה של "בעד" או "נגד".

גם מי שהחליט באופן אישי שזה לא מתאים לו, יכול להיות בעד באופן עקרוני, ולהעריך מאוד את מי שעושה את הצעד הזה.

בעיקרו של דבר זו החלטה אישית, של סדרי עדיפויות, ושל היכולת להתמודד עם הקשיים. 

יש לי אחות עם כסא גלגלים, בחורה מתוקה ומהממת, יפייפיה שכובשת לבבות, שהבעיה היחידה שלה זה ברגליים, כלומר למעט זה היא ילדה רגילה לחלוטין. היא תמיד מצהירה שהיא רוצה להתחתן עם אדם בריא ולא עם נכה, אבל זה תמיד מעסיק אותי במחשבה האם באמת יש אנשים שילכו על קשר כזה...ב"ה אני מגלה שיש כאלה! אבל זה לא מובן מאליו, זה מאוד קשה וזאת החלטה שצריך לקחת מתוך שיקול דעת רציני.

בכל מקרה, מי שבסוף יתחתן איתה, יזכה...

אני  חושבת שכפתרון צריך שיהיו אנשים שיתעסקו בנושא הזה, שדכנים שיתמחו בדברים האלה.

זכור לי שפעם ראיתי כתבה בעיתון על מישהו כזה, לא זוכרת את שמו...

קראתי בעיתון משפחה לא מזמן על אישה "רגילה"ף שהתחתנה עם עיוור ואצל החרדים זה לא נראה לי הכי מקובל. אני חושבת שמה שברגע שהיא ראתה שהוא עצמאי שמח מסתדר ולא מרחם על עצמו אלא לומד ועובד היא השתכנעה שזה אפשרי

<יוצא לי פתאום לכתוב פה הרבה. זה הסימן שהגעתי לגיל? >

[נכתב בלשון זכר אך גם לנקבות שביננו ]

אני לא יודעת אם הייתי יוצאת מלכתחילה עם בחור נכה. וברור ברור ברור שחייבים פה הרבה יותר רגישות בדייטים עצמם. כי אם יוצאים, ומחליטים שזה לא זה- גם אם זה לא בגלל הנכות אלא בגלל משו שהפריע באופי של הבנאדם- הוא עלול לחשוב שזה בגלל הנכות ויתבאס מזה ויכנס לדיכ...

וגם תכלס- לחשוב על החיים עצמם. מניסיון, זה לא פשוט לחיות עם נכה בבית. וב"ה לא מניסיון- אבל מנהסתם להקים משפחה זה יותר קשה.

ונכות יכולה להיות החל מקביים/כסא גלגלים, עובר דרך מחלות למינהן ויכול להיות גם עיוורון או חרשות. כל דבר כזה נקרא "נכות".

א-בל- מצד שני-

אתם לא מבינים כמה יכול להשתנות אחרי החתונה.

ח"ו נפצע בעבודה, חוטף אירוע מוחי..

ואז זה אפילו יותר קשה.. כי זה כבר אמצע החיים ואוהבים כבר וא"א לזרוק אותו למוסד שיקומי ושיחפש ת'חברים שלו. הוא באחריותכם! 

ככה שאולי לא נכנסים לזה מרצוננו החופשי, אבל תמיד יש סיכוי כלשהו למצוא ת'צמך באותו מקום רק יותר קשה..

סליחה על הפסימיות באמצע הלילה. הארה קטנה שנראית לי חשובה

ת'אמת שכן כבר יצא לי לצאת עם מישהו נכה לא הלך בגלל סיבות אחרות לא בגלל הנכות.

אני מבינה את האנשים שאומרים שלא.

ות'אמת גם יש לי כמה חברות נכות שלא רוצות לצאת עם אדם רגיל.

אז לפעמים זה הדדי

יש גם שבתות של נכים ונכות להכרות יחד עם שדכנים שמגיעים להכיר (לציבור דת"ל).

אני חושבת שאם מכירים זה משהו אחד, ולי לא היתה בעיה עקרונית להכיר אם כבר הייתי מכירה, אך להכנס לקשר כזה על ידי שידוך זה משהו שרוב האנשים לא יסכימו.

לכן מציעים נכויות קלות אחד לשני ונכויות יותר קשות אחד לשני.

מטבע הדברים זה "לא הוגן" כי בראש, כל האנשים הנכים מרגישים בריאים ושהנכות שלהם לא כל כך נוראית כי אליה התרגלו, אבל בפועל, לא רבים הם שיסכימו להכנס לקשר שכזה

** ואמרה לי חברה לקוית שמיעה שהיא מעדיפה לצאת עם מישהו בעל נכות דומה, כי אם מציעים לה מישהו בריא היא לא יודעת מה הוא מסתיר שלכן הסכים לשידוך... 

הוא נהיה נכה מטקס ההשבעה שעשו בישיבה. הם הדריכו יחד בבני עקיבא . הוא על כיסא גלגלים ויש להם שני ילדים מקסימים...

אי נוחות וכאלה לא בגלל משהו עקרוני.

ומעריכה מאוד מי שכן היה עושה צעד כזה

"נהיה נכה מטקס ההשבעה שעשו בישיבה" ???

אנשים נהיים נכים מזה?

לפרק במכות עד כדי נכות ילד בכיתה ט' , זו התנהגות של של שמיניסט דתי בישיבה?

זה המקרה היחיד שקרה אי פעם, או שהיו עוד מקרים שילד בריא הפך להיות נכה

בגלל פוטנציאל-הרג כזה בטקס השבעה?

מישהו העניש אותם?

אני הייתי שמה את הילדים האלה,שהרסו לו את הרגליים,  לגור במוסד לנכים ולעשות שם את העבודות הכי קשות

בלי שכר מעבר למחייה בסיסית, ל7  שנים הבאות מינימום, ואחרי זה לעשות צבא.

אני בשוק מלקרוא את זה. 

אני למדתי בתיכון חילוני 7 כיתות של 40 ילד במחזור, מלא בבנים מופרעים, אלכוהול וסיגריות, ממש לא מוסד אליטיסטי בלשון המעטה, ולא ידוע לי שב70 שנה שהוא קיים, פירקו מישהו במכות עד שהוא נהיה נכה על כיסא גלגלים.

ובקשר לשאלה שנשאלה,

לי בעצמי יש סעיף רפואי קליל מאוד, אבל גם מגביל, גורם לי לצורך בשעות שינה רבות מהרגיל , ולבעיות בהתארגנות,  אז לא הייתי מסוגלת להתמודד עם ניהול משק בית ומשפחה עם אדם שאיננו הולך עצמאית.

בשביל זה האישה צריכה להיות סופר-וומאן וזריזה מאוד, לעשות הכל בבית בלי עזרה של הבעל , ועוד לטפל בו במקרים מסויימים.

ואני לא הייתי מסוגלת לעשות את זה כמו שצריך. אני צריכה המון עזרה מבעלי, ואני לא הייתי מסוגלת להתפשר על בית לא נקי. אני עושה הכל לאט, אבל צריכה שהבית יהיה נקי ומסודר כי אחרת אני לא שלווה.

לא הייתי מסוגלת גם להתפשר על התשומת לב לילדים, שקשה לתת אותה בכמות מספקת אם עסוקים כל הזמן בטיפול בבית כי אין עזרה מהבעל, ואני חייבת שהילדים שלי יהיו נקיים ולבושים נקי. בעל על קביים לא יכול להחזיק תינוק, להכין בקבוק או לקחת את הילד לגינה בעגלה ועוד דברים ... ובגלל המגבלות שלי, אני אחת שחייבת את זה.

לא הייתי מסוגלת לעשות זאת לבד.

לעומת זאת אם הייתי רווקה והיו מציעים לי לא הייתי  מתנגדת לצאת עם לקוי שמיעה עם מכשיר שמיעה ,לקוי ראייה שאינו עיוור לגמרי, בחור שצולע, בעל לקויות שפה שונות

או מחלות כרוניות שניתן לחיות איתן והן אינן פוגעות כל כך בתפקוד הפיזי כמו נכות שגורמת לאדם להיות על קביים או על כיסא גלגלים.

דבר מזעזע.

אני מניח שאף אחד לא נתן לו מכות.. אלא עשו איזה משהו לא אחראי והוא נפל או משהו דומה. מזהירים מאד מדברים בלתי אחראים באירועים כאלה. ילדים חושבים שעושים "חוכמה" ואח"כ - ה' ירחם.

ובלי להתייחס לגופו של נושא - אני מעריך שבאמת הקושי שתיארת אצלך - מקשה מאד לדמיין נישואין כאלה. אבל דומני - בלי להתייחס כרגע לנושא עצמו - שזה מאד תלוי באדם. יש גם אנשים עם קביים או כסא גלגלים שמסוגלים להחזיק תינוק וכו', בצורה מצויינת. תלוי מה יש לו ומה יכולותיו האישיות.

אבל אפשר מאד להבין, שמי שמרגישה כמוך שצריכה עזרה מרובה, ומאידך שמאד חשוב לה הסדר וכד', תחשוב היטב אם היא יכולה. 

יש מין טקס השבעה שהשמיניסטים עושים לחמשושים הוא היה צריך לקפוץ על מזרן מגובה ופספס...

ברצינות. בחור נהיה נכה בגלל השבעה מטופשת בישיבה? נכה???  

והשמיניסטים שלו? הם בטח המשיכו לצבא ושכחו מהכל. 

הסיפור הזה עכשיו ממש כאב לי, צריך לפרסם את זה עם שם הישיבה ועם העונש שהם חטפו או לא חטפו. 

"לפרסם את שם הישיבה".. יתכן שאיש לא ידע מראש, מן הסתם קבעו נהלים מאז.

אבל יש ענין מאד להזהיר מה יכול לקרות מדברים נוראים כאלה. "משחקים". והורים צריכים לברר היטב, בלי חשבונות, לפני כל "השבעה" או משהו דומה - בין בביה"ס, בין בתנועת הנוער. לנוער יש מקדם-מרץ גבוה, אבל בהתאם גם מקדם-שטויות לא קטן לפעמים. ומספיק בחור או שניים לא אחראיים כדי להביא לתוצאות איומות. זה לא המקרה היחיד. פשוט מחריד. לדעת להבחין בין דברים ש"עזוב, הם ילדים", לבין דברים שיש בהם סיכון פיזי או נפשי - ואותם להגביל ללא פשרות.

כי זה חוסר אחריות פושע בעיני. 

אני מכירה באופן אישי בחורה שחטפה היפותרמיה ב"השבעה" שכזאת ואף פונתה למיון, והבנות שהיו אחראיות לכך חטפו חזק מאד.

נהלים הם לרוב בגדר המלצה, בטח בפנימיות...

ואזהרה חמורה מראש על תוצאות של כל עבירה על הנהלים. וגם בירור נוקב עם מוסד שהגיעו בו לכך.

זו שאלה מורכבת ומאוד אישית לכל אדם,

אני חושבת שבאופן כללי יש רתיעה לצאת עם משהוא לא מוכר ועוד יותר כאשר חושבים על העתיד ויש מגבלות שנראה מבחוץ שהם מקשות על התפקוד, נראה לי גם שחלק גדול מהחששות מגיע בגלל מהתגובה של הסביבה וההורים לקשר.

עם זאת חברה שהתחתנה עם לקוי ראיה אמרה לי משפט "חשבתי על זה טוב ואני יודעת שאת הלקות שלו אני מכירה ויכולה להתמודד וגם את הכוחות הטובים שהיא הצמיחה בו אז אני יודעת מה יש לי ביד, יש לו לקות בראיה אבל אין לו לקות במידות!"

היא אישה מאוד מיוחדת וגם בעלה ואני חושבת שהם זכו אחד בשני בגלל שהם כאלו מיוחדים.

אז אני יודעת שזה אפשרי ואישית אני לא רואה במגבלה פיזית סיבה לפסול הצעה, ויותר מזה נק' פלוס לבחון קשר. 

בנות [ובמיוחד בנים] שמוכנות להכיר לכתחילה אדם "מוגבל" פיזית.. [מוגבלות נפשית- לפעמים נכרת ר-ק אחרי החתונה. וד"ל].

עם כמה שזה נכון...

שאני מכירה זוגות כאלה (זוג אחד שהוא חולה פוליו שזו נכות קלה יחסית, וזוג שני שהוא בעל ניוון שרירים מלידה והיא בריאה)

היה דיון ארוך (וחם...)בפורום בנושא עוורים לא מזמן,שם רשמתי יותר באריכות את דעתי..

( /Forum/Forum.aspx/t396821 )

מה הפתרון לנכים רווקים? למקד את החיפוש שלהם באוכלוסיית הנכים,כמה שזה לא נשמע יפה.

(לא שאין סיכוי שהם יתחתנו עם בריאים,אבל בכל זאת נראה לי יותר נכון לא להתמקד באופציה הזאת..)

נ.ב-שימו לב שבמקביל נידונים פה 2 נושאים-האם לצאת עם נכה, והאם לצאת עם נמוך/גבוהה ממני.

ומה שמעניין הוא שלאנשים יותר נח להגיד "לא אצא עם נמוך/גבוהה ממני" מאשר "לא אצא עם נכה"

גם אני הייתי ממליצה לנכים לחפש את החצי הנכה שלהם עד שנולד לי ילד מדהים,יפה תואר, חכם מצחיקן ו...נכה.

אני לא חיה באשליות אך מתפללת שתהיה האחת המיוחדת שתבחר בליבו ותראה מעל לרגליים שלו.

אני בטוחה שבשמים יזקפו זאת רק לזכותה ובוודאי הזכות תעמוד לה ויתכן ויחסך ממנה צער אחר בחייה.

מכירה זוג מדהים שכזה. והם ממש נוטעים בי אופטימיות.

עוד הערה-  יש נכויות בלתי נראות של אנשים הנראים חיצונית מצויין אך האופי והמידות- ה' ישמור.

בס"ד

בתור מי שמכירה את ההתמודדות -

עם מה הבחורה הזו תאלץ להתמודד?

גם מה הקשיים

וגם מה הרווחים

[לפחות עם עצם ההתמודדות עם נכות, גם אם לא באופן ספציפי על הבן שלך]

בס"ד

חלק פה ענו לי ישירות וחלק עם תוספת 'נופת'..

הבנתי שחלק מפה יצאו עם נכים וזה לא הסתדר מסיבות אלו ואחרות, חלק נרתעים וחלק מכירים "מקרוב" את הנושא.

אני חושב שהרבה אנשים מפספסים פה איזה קטש.. ולמה אני אומר את זה?! כי כמו שכתבה אחת המגיבות פה, לא רק העניין הגופני צריך בירור עמוק, כי אם גם [ובעיקר] - המידות.

תסכימו/תחלקו עלי שזה כמו שאדם לא ירצה להפגש עם בחורה כי היא לא נראית לו נאה מספיק בתמונה. ואולי אפילו בדייט הראשון-שני, אבל שמענו כבר אין ספור סיפורים שבהתחלה נראה/נראית לא נאה, ואחכ הזמן עושה את שלו ונקשרים בעבותות האהבה.

אז אולי זו לא ממש השוואה נכונה, אבל הנק' שלי כאן היא זו: האם הייתי מוכן/ה להכיר מלכתחילה אדם בעל מוגבלות - 'נכה', ומקסימום לא ילך כמו שלא הלך עם הקודמים ואולי גם חלק מהבאים? קרי, לתת לי ולזולתי 'צ'אנס' לראות אם זה מתאים.. וקוראי/כותבי התגובות פה יעידו על הסיפורים הנפלאים שמכירים נכה+בריא שנישאו וההפך..

כי אולי יש פה פספוס קטן ו"חוסר הגינות" עד כמה שזה נשמע נורא - מצד הבריאים, כי לא נותנים לזה שאך לפני שנים מספר היה בריא כמו שור, לצורך העניין, ורק מפציעה וכד' השתתק- לצאת עם מישהי בריאה. תנסה/י, תראה/י, לא הלך - הבא/ה בתור...

אז פוחדים שזה "ממש לא שייך!"?! אוקיי, אז תיפרדו יפה ותאחלו בהצלחה זה לזו וזו לזה.. מה, כל דייט אנו יודעים מראש אם "זה-זה"?? ב-30 דייטים הקודמים - עם בריאים - לא הלך, מה יש לנסות "משהו אחר"? לא עם תנזים, עם אדם בדיוק כמוני רק שיש דברים שאינו יכול לעשות לבד.. לא אמרתי לרוץ לחופה, אבל אולי בכז לבדוק??

ניכר היה לפי התגובות מי מכיר "מקרוב" ומי רק מביע דעה- בלי שנקלע למצב זה.. את שני הסוגים אני רגיל לשמוע... וכמובן שמכירם היטב..

וכמה הערות קטנות:

1. "בעד ונגד" הכוונה אם מצד עצמך היית מוכן=לא מתנגד להכיר נכה או שהיית נרתע. ברור שאין כוונתי אם בעד/נגד באופן גורף.
2. יש לי חדשות לזו שכתבה שמי שעם קביים לא יכול להחזיק תינוק ביד וכו וכו.. עם קביים- לא, אכן. ועם כסא גלגלים?! ברור לך שכסא גלגלים עקרונית חמור יותר, ואני מכיר כאלה על כסא שגם מקלחים את התינוק [גם כשהידיים עצמן פגועות!], מכינים אוכל, מנקים וכמעט הכל לבד. אז אם זה ככ מפריע שמישהו על קביים לא יכול להחזיק תינוק - שישב! ;) וההודעה אחריה הצדיקה אותי במקצת.

תכלס עוד שאלות, חלק כלליות יותר וחלק אישיות יותר.. אבל לאט לאט עד שאשתף עם מה אני, למשל, מתמודד...

תודה רבה עם התגובות,

ואשמח לתגובות - אישיות או כלליות - שיגיעו גם למייל האישי.

בשורות טובות ושלא נתנסה.

כתבת שכמו שבחור לפעמים חושב שלא יילך לו עם בחורה,כי היא לא כ"כ נאה,

אבל הוא זורם ופשוט נקשרים בעבותות של אהבה..

זה נכון.אותו הדבר ניתן למצוא דוגמאות לזוג עם 10 שנים הפרש גילאים שהתחתנו וטוב להם,

של בני זוג שהבחור מטר שישים והבחורה מטר שמונים וחמש שטוב להם,שהבחור לא למד בישיבה והבחורה דוסית

על שעשה 4 שנים במדרשה וטוב להם וכן על זה הדרך..

אז למה בכ"ז מבררים ופוסלים הצעות לפני שנפגשים?כי מה לעשות, הבדר"כ הוא לא המקרים האלו,

וכשאנשים מנסים להתחתן הם מנסים להיפגש עם אנשים כמה שיותר מתאימים,שיהיה כמה שיותר סיכוי שיצליח.

שאדם נפגש לדוג' עם נכה מראש הסיכויים שירצה להתחתן איתו נמוכים יחסית,אין מה לעשות.

זו פשוט נקודת פתיחה נמוכה יותר לחיים.

רק כמה תוספות לדברים.

אני חושב שעוד אנשים חושבים בסגנון שלי,פשוט זה לא כ"כ פוליטיקלי קורקט לכתוב כככה..

אבל אלה הדברים, ואני חושב שמי שחושב ככה צריך להגיד את זה.

ורק הבהרה.אני חושב שאין פה הרבה אנשים שאחוז הנכים מהחברים שלהם גבוהה כמו אצלי.

אני מכיר הרבה נכים מהרבה מקומות,ובאמת שאין לי איזו סטיגמה שגויה עליהם,אני חושב.

(ובאמת,ממי שאני מכיר רובם אכן מנסים להתחתן (מי שיכול) עם נכים בדווקא,מתוך הבנה למצבם.

ח"ו לא בא לפגוע או להטיל דופי באנשים..

כמה שאתה צודק שאפשר להסתדר כמעט עם כל מצב רק שפוחדים להכנס אליו מלכתחילה ובאמת צר לי שהברירה ככ גדולה.. ולא רק לגבי נכים..

מה פלא שיש ככ הרבה דתיים רווקים?! :-/

ואשרייך שיש לך ילד עם מעלות כמו שתיארת.

גיסי צולע קצת שבגלל זה הלך לו קשה בשידוכים, וב"ה כשפנינו לקהלים אחרים שהם לא בדיוק הקהילה שלנו קיבלו אותו בשלימות כאילו לא קורה כלום והוא התארס והולך להתחתן בעז"ה. אז יש ויש. תלוי בבן אדם ותלוי בנכות.

אילו היית רווקה, ש"לא היה חסר לה כלום", האם היית אומרת מראש(!!) "כן!" להצעה לנכה?!

איזה מוזר זה שרוב ככל הנשואים/רווקים אומרים כך, אבל זה או רווקים/ות ש'לא מתאים להם קשר עכשיו'.. או נשואים- שזו ממש חכמה לומר "אילו..."

לא חלילה עלייך ספציפי, נתקל בזה הרבה מאז הועלה הנושא...

ואפילו שאלתי את בעלי והוא אמר שכל עוד הוא לא צריך להיות המטפל שלה 24 שעות ביממה, וגם-שהיא תוכל להביא ילדים (מבחינת הנכות, בעיות פוריות יש מבלי קשר) אז לא הייתה לו בעיה.

וכן, בתקופת רווקותי יצאתי עם אנשים לא קונבנציונלים.

נכות יכולה להיות קרש קפיצה אדיר לנפש הנכה,

כח הרצון, ההתמודדות, עבודת המידות של אנשים לא "רגילים" היא מדהימה בעיניי ויש לנו הרבה מה ללמוד ממנה...

אין הרבה כמוך לצערי..

ונכון מאד מה שאמרת, לפחות לפי מה שאני מכיר.. הנכות היאקרש קפיצה וכנל...

כל מילה בסלע =]

אנשים בעלי נכות פיזית משמעותית שמצליחים לנהל חיי יומיום בסבלנות והתמדה- לרוב יהיו אנשים מדהימים באישיותם.

כמה מלחמה צריך בשביל להגיע לביצועים "נורמאליים"!

ואת זה אני מכירה באופן אישי- מהמשפחה ומההוא איתו יצאתי.

[אני חושבת ש"נכות כקרש" קפיצה" נכונה יותר כשאדם נעשה נכה במהלך חייו.]

= = =

וממש לא מזמן נחשפתי בכתבה בעיתון נשים של מקור ראשון על עמותת "ענבר", שתומכת בציבור הרווקים הנכים, ועוסקת בשידוכים. אנשים מדהימים!

זו תגובת המשפחה.

גם אם מדובר באדם שמסוגל לקבלת את האדם עם נכותו (וממש לא כולם מסוגלים), בלי להרתע (והרבה נרתעים) וכו' וכו',

המשפחה והסביבה עושות אמבוש!

ויש סיפורים... על נידויים וקרעים, בגלל הילד המשוגע שהתחתן עם....

כך שהענין הרבה הרבה יותר מורכב מאשר אם אני הייתי מוכנה... כי יש אנשים שיוותרו משום "שלום בית".

עצוב, אך כך המצב בד"כ.

אדם אכן צריך להקשיב בכובד ראש לנימוקי "המשפחה",

אך בסופו-של-דבר, להחליט בכובד ראש בעצמו.

ענ"ד.

קודם כל האדם צריך להקשיב בכובד ראש למה שאומר לו השכל/רגש של עצמו. אחרי שמחליט ש"הולך על זה", אז להתייעץ עם המשפחה, ואם שוללים- מה הסיבה האמיתית.

תקראו בשרשור הזה עצמו כמה מספרים על זוגות של נכה+בריא/ה שחיים באושר שאין כמוהו.. אז למה למנוע זאת מאנשים אחרים?! שבמקרה דנן, זה הילד/ה שלך..

אין מצוה ובטח לא חובה לשמוע להורים אם הסיבות הן לא משום מידותיו הלא טובות חלילה, חוסר יראת שמים וכו.. כל השאר תשאלו את הנשואים כבר, אלה עם התנגדות ההורים ואלה בלי..

צר וכואב לי על הורים שמונעים מילדיהם להנשא לאנשים מוגבלים מסיבות לא מספיק טובות כנל "משום שלום בית". לא שמעתי על מצוה או הלכה שמותר להורים לריב עם ילדיהם ולהגיע לפעמים ל"כסח" גדול רק כי הם רוצים להנשא להנל.

הורים, תבדקו את אופיו של האדם, מידותיו, יכולותיו ואל תסתכלו בקנקן, כי לפעמים אחרי החתונה מגיעים למצב הזה בלי תכנון מראש. ושלא תדעו מ[המקרים]מה שאני יודע.. עצוב...

ושלא נדבר שכמעט מאה אחוז מהמקרים זה רק מ"מה יגידו" איך יסתכלו על זה וכו.. "למה שהבן שלי יהיה נשוי לנכה בעוד שכל חבריו נשואים לבריאות?!"

זה לא שיקול.

לענ"ד

לסיכום, מצבו הפיזי של האדם לא בהכרח אומר על מהותו. לפעמים דוקא מצב 'ביש' לגוף, גורם לנפש לזרוח.

כי הם רוצים עבורו, באופן טבעי- את ה"טוב ביותר", רוצים שיהיו לו החיים הנוחים והנורמטיבים עד כמה שאפשר. ואדם עם מוגבלות פיזית, טוב לב ומקסים ככל שיהיה- מרתיע אותם. זאת כי הם רוצים לבן/בת שלהם אדם מתפקד בגופו- מעבר למתפקד בנפשו.

אני מבינה את הצד הזה, עם כל המחלוקת שלי על כך.

קל מאוד לדקלם: "בענייני שידוכים האדם פטור מלשמוע להוריו". רוב החבר'ה שעומדים/רוצים להתחתן, חפצים לעשות זאת בשלום ותוך שיתו"פ עם המשפחה.

וזה עצוב מאוד ולא רצוי לעשות זאת תוך עימותים...

snake-

אני מצטרפת לקריאתך.

מי יתן וכל המועמדים להתחתן עם אדם בעל מגבלה פיזית כלשהי- יזכו בהורים גדולי נפש ונבונים, שיראו את האדם כאדם, יבינו מהן יכולותיו, עם מה הוא מסוגל להתמודד,

ושזה יצטרף להם באופן הרמוני עם הגוף שלו,

והם יאהבו אותו כך והכל יבוא על מקומו בשלום...

כמה שזה מצער לומר,

מלכתחילה לא אצא עם מישהו שסובל מנכות כל שהיא.

אני רואה את ההתמודדות היומיומית שלי עם הורה לא בריא אז קל וחומר שאכנס לקשר מלכתחילה עם אדם לא בריא,

במידה ולא תיהיה התאמה בלי קשר לנכותו איך אז מתמודדים עם העיניין?

שוב כל מקרה לגופו,

כהצעה לא הייתי מסכימה.

מקוה שהשאלה היתה רמז מספיק גס..

לפחות ה"למדנים" הבינו אותי..

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז