כששואלים אותי מה אני מחפש אני לא עונה "לא נכה", עם זאת- אני אברר יותר טוב אם אני אכן רוצה להיכנס איתה לקשר כי בניגוד לאדם בריא (=הולך) אני חושב שיש לנהוג ביתר רגישות אם וכאשר לא יצא מזה חתונה.

זה לא שכאילו אחרי דייט או שנים לא הלך אז ניפרד וזהו, אולי הפרידה הזו תהיה הרבה יותר משמעותית בשבילה.

הווא אומר- לא פוסל אבל אחשוב פעמיים.

האם הייתם מתחתנים עם אדם נכה, זה לא שאלה של "בעד" או "נגד".

גם מי שהחליט באופן אישי שזה לא מתאים לו, יכול להיות בעד באופן עקרוני, ולהעריך מאוד את מי שעושה את הצעד הזה.

בעיקרו של דבר זו החלטה אישית, של סדרי עדיפויות, ושל היכולת להתמודד עם הקשיים. 

יש לי אחות עם כסא גלגלים, בחורה מתוקה ומהממת, יפייפיה שכובשת לבבות, שהבעיה היחידה שלה זה ברגליים, כלומר למעט זה היא ילדה רגילה לחלוטין. היא תמיד מצהירה שהיא רוצה להתחתן עם אדם בריא ולא עם נכה, אבל זה תמיד מעסיק אותי במחשבה האם באמת יש אנשים שילכו על קשר כזה...ב"ה אני מגלה שיש כאלה! אבל זה לא מובן מאליו, זה מאוד קשה וזאת החלטה שצריך לקחת מתוך שיקול דעת רציני.

בכל מקרה, מי שבסוף יתחתן איתה, יזכה...

אני  חושבת שכפתרון צריך שיהיו אנשים שיתעסקו בנושא הזה, שדכנים שיתמחו בדברים האלה.

זכור לי שפעם ראיתי כתבה בעיתון על מישהו כזה, לא זוכרת את שמו...

קראתי בעיתון משפחה לא מזמן על אישה "רגילה"ף שהתחתנה עם עיוור ואצל החרדים זה לא נראה לי הכי מקובל. אני חושבת שמה שברגע שהיא ראתה שהוא עצמאי שמח מסתדר ולא מרחם על עצמו אלא לומד ועובד היא השתכנעה שזה אפשרי

<יוצא לי פתאום לכתוב פה הרבה. זה הסימן שהגעתי לגיל? >

[נכתב בלשון זכר אך גם לנקבות שביננו ]

אני לא יודעת אם הייתי יוצאת מלכתחילה עם בחור נכה. וברור ברור ברור שחייבים פה הרבה יותר רגישות בדייטים עצמם. כי אם יוצאים, ומחליטים שזה לא זה- גם אם זה לא בגלל הנכות אלא בגלל משו שהפריע באופי של הבנאדם- הוא עלול לחשוב שזה בגלל הנכות ויתבאס מזה ויכנס לדיכ...

וגם תכלס- לחשוב על החיים עצמם. מניסיון, זה לא פשוט לחיות עם נכה בבית. וב"ה לא מניסיון- אבל מנהסתם להקים משפחה זה יותר קשה.

ונכות יכולה להיות החל מקביים/כסא גלגלים, עובר דרך מחלות למינהן ויכול להיות גם עיוורון או חרשות. כל דבר כזה נקרא "נכות".

א-בל- מצד שני-

אתם לא מבינים כמה יכול להשתנות אחרי החתונה.

ח"ו נפצע בעבודה, חוטף אירוע מוחי..

ואז זה אפילו יותר קשה.. כי זה כבר אמצע החיים ואוהבים כבר וא"א לזרוק אותו למוסד שיקומי ושיחפש ת'חברים שלו. הוא באחריותכם! 

ככה שאולי לא נכנסים לזה מרצוננו החופשי, אבל תמיד יש סיכוי כלשהו למצוא ת'צמך באותו מקום רק יותר קשה..

סליחה על הפסימיות באמצע הלילה. הארה קטנה שנראית לי חשובה

ת'אמת שכן כבר יצא לי לצאת עם מישהו נכה לא הלך בגלל סיבות אחרות לא בגלל הנכות.

אני מבינה את האנשים שאומרים שלא.

ות'אמת גם יש לי כמה חברות נכות שלא רוצות לצאת עם אדם רגיל.

אז לפעמים זה הדדי

יש גם שבתות של נכים ונכות להכרות יחד עם שדכנים שמגיעים להכיר (לציבור דת"ל).

אני חושבת שאם מכירים זה משהו אחד, ולי לא היתה בעיה עקרונית להכיר אם כבר הייתי מכירה, אך להכנס לקשר כזה על ידי שידוך זה משהו שרוב האנשים לא יסכימו.

לכן מציעים נכויות קלות אחד לשני ונכויות יותר קשות אחד לשני.

מטבע הדברים זה "לא הוגן" כי בראש, כל האנשים הנכים מרגישים בריאים ושהנכות שלהם לא כל כך נוראית כי אליה התרגלו, אבל בפועל, לא רבים הם שיסכימו להכנס לקשר שכזה

** ואמרה לי חברה לקוית שמיעה שהיא מעדיפה לצאת עם מישהו בעל נכות דומה, כי אם מציעים לה מישהו בריא היא לא יודעת מה הוא מסתיר שלכן הסכים לשידוך... 

הוא נהיה נכה מטקס ההשבעה שעשו בישיבה. הם הדריכו יחד בבני עקיבא . הוא על כיסא גלגלים ויש להם שני ילדים מקסימים...

אי נוחות וכאלה לא בגלל משהו עקרוני.

ומעריכה מאוד מי שכן היה עושה צעד כזה

"נהיה נכה מטקס ההשבעה שעשו בישיבה" ???

אנשים נהיים נכים מזה?

לפרק במכות עד כדי נכות ילד בכיתה ט' , זו התנהגות של של שמיניסט דתי בישיבה?

זה המקרה היחיד שקרה אי פעם, או שהיו עוד מקרים שילד בריא הפך להיות נכה

בגלל פוטנציאל-הרג כזה בטקס השבעה?

מישהו העניש אותם?

אני הייתי שמה את הילדים האלה,שהרסו לו את הרגליים,  לגור במוסד לנכים ולעשות שם את העבודות הכי קשות

בלי שכר מעבר למחייה בסיסית, ל7  שנים הבאות מינימום, ואחרי זה לעשות צבא.

אני בשוק מלקרוא את זה. 

אני למדתי בתיכון חילוני 7 כיתות של 40 ילד במחזור, מלא בבנים מופרעים, אלכוהול וסיגריות, ממש לא מוסד אליטיסטי בלשון המעטה, ולא ידוע לי שב70 שנה שהוא קיים, פירקו מישהו במכות עד שהוא נהיה נכה על כיסא גלגלים.

ובקשר לשאלה שנשאלה,

לי בעצמי יש סעיף רפואי קליל מאוד, אבל גם מגביל, גורם לי לצורך בשעות שינה רבות מהרגיל , ולבעיות בהתארגנות,  אז לא הייתי מסוגלת להתמודד עם ניהול משק בית ומשפחה עם אדם שאיננו הולך עצמאית.

בשביל זה האישה צריכה להיות סופר-וומאן וזריזה מאוד, לעשות הכל בבית בלי עזרה של הבעל , ועוד לטפל בו במקרים מסויימים.

ואני לא הייתי מסוגלת לעשות את זה כמו שצריך. אני צריכה המון עזרה מבעלי, ואני לא הייתי מסוגלת להתפשר על בית לא נקי. אני עושה הכל לאט, אבל צריכה שהבית יהיה נקי ומסודר כי אחרת אני לא שלווה.

לא הייתי מסוגלת גם להתפשר על התשומת לב לילדים, שקשה לתת אותה בכמות מספקת אם עסוקים כל הזמן בטיפול בבית כי אין עזרה מהבעל, ואני חייבת שהילדים שלי יהיו נקיים ולבושים נקי. בעל על קביים לא יכול להחזיק תינוק, להכין בקבוק או לקחת את הילד לגינה בעגלה ועוד דברים ... ובגלל המגבלות שלי, אני אחת שחייבת את זה.

לא הייתי מסוגלת לעשות זאת לבד.

לעומת זאת אם הייתי רווקה והיו מציעים לי לא הייתי  מתנגדת לצאת עם לקוי שמיעה עם מכשיר שמיעה ,לקוי ראייה שאינו עיוור לגמרי, בחור שצולע, בעל לקויות שפה שונות

או מחלות כרוניות שניתן לחיות איתן והן אינן פוגעות כל כך בתפקוד הפיזי כמו נכות שגורמת לאדם להיות על קביים או על כיסא גלגלים.

דבר מזעזע.

אני מניח שאף אחד לא נתן לו מכות.. אלא עשו איזה משהו לא אחראי והוא נפל או משהו דומה. מזהירים מאד מדברים בלתי אחראים באירועים כאלה. ילדים חושבים שעושים "חוכמה" ואח"כ - ה' ירחם.

ובלי להתייחס לגופו של נושא - אני מעריך שבאמת הקושי שתיארת אצלך - מקשה מאד לדמיין נישואין כאלה. אבל דומני - בלי להתייחס כרגע לנושא עצמו - שזה מאד תלוי באדם. יש גם אנשים עם קביים או כסא גלגלים שמסוגלים להחזיק תינוק וכו', בצורה מצויינת. תלוי מה יש לו ומה יכולותיו האישיות.

אבל אפשר מאד להבין, שמי שמרגישה כמוך שצריכה עזרה מרובה, ומאידך שמאד חשוב לה הסדר וכד', תחשוב היטב אם היא יכולה. 

יש מין טקס השבעה שהשמיניסטים עושים לחמשושים הוא היה צריך לקפוץ על מזרן מגובה ופספס...

ברצינות. בחור נהיה נכה בגלל השבעה מטופשת בישיבה? נכה???  

והשמיניסטים שלו? הם בטח המשיכו לצבא ושכחו מהכל. 

הסיפור הזה עכשיו ממש כאב לי, צריך לפרסם את זה עם שם הישיבה ועם העונש שהם חטפו או לא חטפו. 

"לפרסם את שם הישיבה".. יתכן שאיש לא ידע מראש, מן הסתם קבעו נהלים מאז.

אבל יש ענין מאד להזהיר מה יכול לקרות מדברים נוראים כאלה. "משחקים". והורים צריכים לברר היטב, בלי חשבונות, לפני כל "השבעה" או משהו דומה - בין בביה"ס, בין בתנועת הנוער. לנוער יש מקדם-מרץ גבוה, אבל בהתאם גם מקדם-שטויות לא קטן לפעמים. ומספיק בחור או שניים לא אחראיים כדי להביא לתוצאות איומות. זה לא המקרה היחיד. פשוט מחריד. לדעת להבחין בין דברים ש"עזוב, הם ילדים", לבין דברים שיש בהם סיכון פיזי או נפשי - ואותם להגביל ללא פשרות.

כי זה חוסר אחריות פושע בעיני. 

אני מכירה באופן אישי בחורה שחטפה היפותרמיה ב"השבעה" שכזאת ואף פונתה למיון, והבנות שהיו אחראיות לכך חטפו חזק מאד.

נהלים הם לרוב בגדר המלצה, בטח בפנימיות...

ואזהרה חמורה מראש על תוצאות של כל עבירה על הנהלים. וגם בירור נוקב עם מוסד שהגיעו בו לכך.

זו שאלה מורכבת ומאוד אישית לכל אדם,

אני חושבת שבאופן כללי יש רתיעה לצאת עם משהוא לא מוכר ועוד יותר כאשר חושבים על העתיד ויש מגבלות שנראה מבחוץ שהם מקשות על התפקוד, נראה לי גם שחלק גדול מהחששות מגיע בגלל מהתגובה של הסביבה וההורים לקשר.

עם זאת חברה שהתחתנה עם לקוי ראיה אמרה לי משפט "חשבתי על זה טוב ואני יודעת שאת הלקות שלו אני מכירה ויכולה להתמודד וגם את הכוחות הטובים שהיא הצמיחה בו אז אני יודעת מה יש לי ביד, יש לו לקות בראיה אבל אין לו לקות במידות!"

היא אישה מאוד מיוחדת וגם בעלה ואני חושבת שהם זכו אחד בשני בגלל שהם כאלו מיוחדים.

אז אני יודעת שזה אפשרי ואישית אני לא רואה במגבלה פיזית סיבה לפסול הצעה, ויותר מזה נק' פלוס לבחון קשר. 

בנות [ובמיוחד בנים] שמוכנות להכיר לכתחילה אדם "מוגבל" פיזית.. [מוגבלות נפשית- לפעמים נכרת ר-ק אחרי החתונה. וד"ל].

עם כמה שזה נכון...

שאני מכירה זוגות כאלה (זוג אחד שהוא חולה פוליו שזו נכות קלה יחסית, וזוג שני שהוא בעל ניוון שרירים מלידה והיא בריאה)

היה דיון ארוך (וחם...)בפורום בנושא עוורים לא מזמן,שם רשמתי יותר באריכות את דעתי..

( /Forum/Forum.aspx/t396821 )

מה הפתרון לנכים רווקים? למקד את החיפוש שלהם באוכלוסיית הנכים,כמה שזה לא נשמע יפה.

(לא שאין סיכוי שהם יתחתנו עם בריאים,אבל בכל זאת נראה לי יותר נכון לא להתמקד באופציה הזאת..)

נ.ב-שימו לב שבמקביל נידונים פה 2 נושאים-האם לצאת עם נכה, והאם לצאת עם נמוך/גבוהה ממני.

ומה שמעניין הוא שלאנשים יותר נח להגיד "לא אצא עם נמוך/גבוהה ממני" מאשר "לא אצא עם נכה"

גם אני הייתי ממליצה לנכים לחפש את החצי הנכה שלהם עד שנולד לי ילד מדהים,יפה תואר, חכם מצחיקן ו...נכה.

אני לא חיה באשליות אך מתפללת שתהיה האחת המיוחדת שתבחר בליבו ותראה מעל לרגליים שלו.

אני בטוחה שבשמים יזקפו זאת רק לזכותה ובוודאי הזכות תעמוד לה ויתכן ויחסך ממנה צער אחר בחייה.

מכירה זוג מדהים שכזה. והם ממש נוטעים בי אופטימיות.

עוד הערה-  יש נכויות בלתי נראות של אנשים הנראים חיצונית מצויין אך האופי והמידות- ה' ישמור.

בס"ד

בתור מי שמכירה את ההתמודדות -

עם מה הבחורה הזו תאלץ להתמודד?

גם מה הקשיים

וגם מה הרווחים

[לפחות עם עצם ההתמודדות עם נכות, גם אם לא באופן ספציפי על הבן שלך]

בס"ד

חלק פה ענו לי ישירות וחלק עם תוספת 'נופת'..

הבנתי שחלק מפה יצאו עם נכים וזה לא הסתדר מסיבות אלו ואחרות, חלק נרתעים וחלק מכירים "מקרוב" את הנושא.

אני חושב שהרבה אנשים מפספסים פה איזה קטש.. ולמה אני אומר את זה?! כי כמו שכתבה אחת המגיבות פה, לא רק העניין הגופני צריך בירור עמוק, כי אם גם [ובעיקר] - המידות.

תסכימו/תחלקו עלי שזה כמו שאדם לא ירצה להפגש עם בחורה כי היא לא נראית לו נאה מספיק בתמונה. ואולי אפילו בדייט הראשון-שני, אבל שמענו כבר אין ספור סיפורים שבהתחלה נראה/נראית לא נאה, ואחכ הזמן עושה את שלו ונקשרים בעבותות האהבה.

אז אולי זו לא ממש השוואה נכונה, אבל הנק' שלי כאן היא זו: האם הייתי מוכן/ה להכיר מלכתחילה אדם בעל מוגבלות - 'נכה', ומקסימום לא ילך כמו שלא הלך עם הקודמים ואולי גם חלק מהבאים? קרי, לתת לי ולזולתי 'צ'אנס' לראות אם זה מתאים.. וקוראי/כותבי התגובות פה יעידו על הסיפורים הנפלאים שמכירים נכה+בריא שנישאו וההפך..

כי אולי יש פה פספוס קטן ו"חוסר הגינות" עד כמה שזה נשמע נורא - מצד הבריאים, כי לא נותנים לזה שאך לפני שנים מספר היה בריא כמו שור, לצורך העניין, ורק מפציעה וכד' השתתק- לצאת עם מישהי בריאה. תנסה/י, תראה/י, לא הלך - הבא/ה בתור...

אז פוחדים שזה "ממש לא שייך!"?! אוקיי, אז תיפרדו יפה ותאחלו בהצלחה זה לזו וזו לזה.. מה, כל דייט אנו יודעים מראש אם "זה-זה"?? ב-30 דייטים הקודמים - עם בריאים - לא הלך, מה יש לנסות "משהו אחר"? לא עם תנזים, עם אדם בדיוק כמוני רק שיש דברים שאינו יכול לעשות לבד.. לא אמרתי לרוץ לחופה, אבל אולי בכז לבדוק??

ניכר היה לפי התגובות מי מכיר "מקרוב" ומי רק מביע דעה- בלי שנקלע למצב זה.. את שני הסוגים אני רגיל לשמוע... וכמובן שמכירם היטב..

וכמה הערות קטנות:

1. "בעד ונגד" הכוונה אם מצד עצמך היית מוכן=לא מתנגד להכיר נכה או שהיית נרתע. ברור שאין כוונתי אם בעד/נגד באופן גורף.
2. יש לי חדשות לזו שכתבה שמי שעם קביים לא יכול להחזיק תינוק ביד וכו וכו.. עם קביים- לא, אכן. ועם כסא גלגלים?! ברור לך שכסא גלגלים עקרונית חמור יותר, ואני מכיר כאלה על כסא שגם מקלחים את התינוק [גם כשהידיים עצמן פגועות!], מכינים אוכל, מנקים וכמעט הכל לבד. אז אם זה ככ מפריע שמישהו על קביים לא יכול להחזיק תינוק - שישב! ;) וההודעה אחריה הצדיקה אותי במקצת.

תכלס עוד שאלות, חלק כלליות יותר וחלק אישיות יותר.. אבל לאט לאט עד שאשתף עם מה אני, למשל, מתמודד...

תודה רבה עם התגובות,

ואשמח לתגובות - אישיות או כלליות - שיגיעו גם למייל האישי.

בשורות טובות ושלא נתנסה.

כתבת שכמו שבחור לפעמים חושב שלא יילך לו עם בחורה,כי היא לא כ"כ נאה,

אבל הוא זורם ופשוט נקשרים בעבותות של אהבה..

זה נכון.אותו הדבר ניתן למצוא דוגמאות לזוג עם 10 שנים הפרש גילאים שהתחתנו וטוב להם,

של בני זוג שהבחור מטר שישים והבחורה מטר שמונים וחמש שטוב להם,שהבחור לא למד בישיבה והבחורה דוסית

על שעשה 4 שנים במדרשה וטוב להם וכן על זה הדרך..

אז למה בכ"ז מבררים ופוסלים הצעות לפני שנפגשים?כי מה לעשות, הבדר"כ הוא לא המקרים האלו,

וכשאנשים מנסים להתחתן הם מנסים להיפגש עם אנשים כמה שיותר מתאימים,שיהיה כמה שיותר סיכוי שיצליח.

שאדם נפגש לדוג' עם נכה מראש הסיכויים שירצה להתחתן איתו נמוכים יחסית,אין מה לעשות.

זו פשוט נקודת פתיחה נמוכה יותר לחיים.

רק כמה תוספות לדברים.

אני חושב שעוד אנשים חושבים בסגנון שלי,פשוט זה לא כ"כ פוליטיקלי קורקט לכתוב כככה..

אבל אלה הדברים, ואני חושב שמי שחושב ככה צריך להגיד את זה.

ורק הבהרה.אני חושב שאין פה הרבה אנשים שאחוז הנכים מהחברים שלהם גבוהה כמו אצלי.

אני מכיר הרבה נכים מהרבה מקומות,ובאמת שאין לי איזו סטיגמה שגויה עליהם,אני חושב.

(ובאמת,ממי שאני מכיר רובם אכן מנסים להתחתן (מי שיכול) עם נכים בדווקא,מתוך הבנה למצבם.

ח"ו לא בא לפגוע או להטיל דופי באנשים..

כמה שאתה צודק שאפשר להסתדר כמעט עם כל מצב רק שפוחדים להכנס אליו מלכתחילה ובאמת צר לי שהברירה ככ גדולה.. ולא רק לגבי נכים..

מה פלא שיש ככ הרבה דתיים רווקים?! :-/

ואשרייך שיש לך ילד עם מעלות כמו שתיארת.

גיסי צולע קצת שבגלל זה הלך לו קשה בשידוכים, וב"ה כשפנינו לקהלים אחרים שהם לא בדיוק הקהילה שלנו קיבלו אותו בשלימות כאילו לא קורה כלום והוא התארס והולך להתחתן בעז"ה. אז יש ויש. תלוי בבן אדם ותלוי בנכות.

אילו היית רווקה, ש"לא היה חסר לה כלום", האם היית אומרת מראש(!!) "כן!" להצעה לנכה?!

איזה מוזר זה שרוב ככל הנשואים/רווקים אומרים כך, אבל זה או רווקים/ות ש'לא מתאים להם קשר עכשיו'.. או נשואים- שזו ממש חכמה לומר "אילו..."

לא חלילה עלייך ספציפי, נתקל בזה הרבה מאז הועלה הנושא...

ואפילו שאלתי את בעלי והוא אמר שכל עוד הוא לא צריך להיות המטפל שלה 24 שעות ביממה, וגם-שהיא תוכל להביא ילדים (מבחינת הנכות, בעיות פוריות יש מבלי קשר) אז לא הייתה לו בעיה.

וכן, בתקופת רווקותי יצאתי עם אנשים לא קונבנציונלים.

נכות יכולה להיות קרש קפיצה אדיר לנפש הנכה,

כח הרצון, ההתמודדות, עבודת המידות של אנשים לא "רגילים" היא מדהימה בעיניי ויש לנו הרבה מה ללמוד ממנה...

אין הרבה כמוך לצערי..

ונכון מאד מה שאמרת, לפחות לפי מה שאני מכיר.. הנכות היאקרש קפיצה וכנל...

כל מילה בסלע =]

אנשים בעלי נכות פיזית משמעותית שמצליחים לנהל חיי יומיום בסבלנות והתמדה- לרוב יהיו אנשים מדהימים באישיותם.

כמה מלחמה צריך בשביל להגיע לביצועים "נורמאליים"!

ואת זה אני מכירה באופן אישי- מהמשפחה ומההוא איתו יצאתי.

[אני חושבת ש"נכות כקרש" קפיצה" נכונה יותר כשאדם נעשה נכה במהלך חייו.]

= = =

וממש לא מזמן נחשפתי בכתבה בעיתון נשים של מקור ראשון על עמותת "ענבר", שתומכת בציבור הרווקים הנכים, ועוסקת בשידוכים. אנשים מדהימים!

זו תגובת המשפחה.

גם אם מדובר באדם שמסוגל לקבלת את האדם עם נכותו (וממש לא כולם מסוגלים), בלי להרתע (והרבה נרתעים) וכו' וכו',

המשפחה והסביבה עושות אמבוש!

ויש סיפורים... על נידויים וקרעים, בגלל הילד המשוגע שהתחתן עם....

כך שהענין הרבה הרבה יותר מורכב מאשר אם אני הייתי מוכנה... כי יש אנשים שיוותרו משום "שלום בית".

עצוב, אך כך המצב בד"כ.

אדם אכן צריך להקשיב בכובד ראש לנימוקי "המשפחה",

אך בסופו-של-דבר, להחליט בכובד ראש בעצמו.

ענ"ד.

קודם כל האדם צריך להקשיב בכובד ראש למה שאומר לו השכל/רגש של עצמו. אחרי שמחליט ש"הולך על זה", אז להתייעץ עם המשפחה, ואם שוללים- מה הסיבה האמיתית.

תקראו בשרשור הזה עצמו כמה מספרים על זוגות של נכה+בריא/ה שחיים באושר שאין כמוהו.. אז למה למנוע זאת מאנשים אחרים?! שבמקרה דנן, זה הילד/ה שלך..

אין מצוה ובטח לא חובה לשמוע להורים אם הסיבות הן לא משום מידותיו הלא טובות חלילה, חוסר יראת שמים וכו.. כל השאר תשאלו את הנשואים כבר, אלה עם התנגדות ההורים ואלה בלי..

צר וכואב לי על הורים שמונעים מילדיהם להנשא לאנשים מוגבלים מסיבות לא מספיק טובות כנל "משום שלום בית". לא שמעתי על מצוה או הלכה שמותר להורים לריב עם ילדיהם ולהגיע לפעמים ל"כסח" גדול רק כי הם רוצים להנשא להנל.

הורים, תבדקו את אופיו של האדם, מידותיו, יכולותיו ואל תסתכלו בקנקן, כי לפעמים אחרי החתונה מגיעים למצב הזה בלי תכנון מראש. ושלא תדעו מ[המקרים]מה שאני יודע.. עצוב...

ושלא נדבר שכמעט מאה אחוז מהמקרים זה רק מ"מה יגידו" איך יסתכלו על זה וכו.. "למה שהבן שלי יהיה נשוי לנכה בעוד שכל חבריו נשואים לבריאות?!"

זה לא שיקול.

לענ"ד

לסיכום, מצבו הפיזי של האדם לא בהכרח אומר על מהותו. לפעמים דוקא מצב 'ביש' לגוף, גורם לנפש לזרוח.

כי הם רוצים עבורו, באופן טבעי- את ה"טוב ביותר", רוצים שיהיו לו החיים הנוחים והנורמטיבים עד כמה שאפשר. ואדם עם מוגבלות פיזית, טוב לב ומקסים ככל שיהיה- מרתיע אותם. זאת כי הם רוצים לבן/בת שלהם אדם מתפקד בגופו- מעבר למתפקד בנפשו.

אני מבינה את הצד הזה, עם כל המחלוקת שלי על כך.

קל מאוד לדקלם: "בענייני שידוכים האדם פטור מלשמוע להוריו". רוב החבר'ה שעומדים/רוצים להתחתן, חפצים לעשות זאת בשלום ותוך שיתו"פ עם המשפחה.

וזה עצוב מאוד ולא רצוי לעשות זאת תוך עימותים...

snake-

אני מצטרפת לקריאתך.

מי יתן וכל המועמדים להתחתן עם אדם בעל מגבלה פיזית כלשהי- יזכו בהורים גדולי נפש ונבונים, שיראו את האדם כאדם, יבינו מהן יכולותיו, עם מה הוא מסוגל להתמודד,

ושזה יצטרף להם באופן הרמוני עם הגוף שלו,

והם יאהבו אותו כך והכל יבוא על מקומו בשלום...

כמה שזה מצער לומר,

מלכתחילה לא אצא עם מישהו שסובל מנכות כל שהיא.

אני רואה את ההתמודדות היומיומית שלי עם הורה לא בריא אז קל וחומר שאכנס לקשר מלכתחילה עם אדם לא בריא,

במידה ולא תיהיה התאמה בלי קשר לנכותו איך אז מתמודדים עם העיניין?

שוב כל מקרה לגופו,

כהצעה לא הייתי מסכימה.

מקוה שהשאלה היתה רמז מספיק גס..

לפחות ה"למדנים" הבינו אותי..

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)