שמעתם על איי שלמה?
באיי שלמה השבטים כשהם רוצים לעקור עץ הם לא באים ועוקרים אותו. הם באים ומקיפים אותו מכל הכיוונים. נעמדים ומתחילי לקלל אותו, ולהכות בו. תוך שבוע, העץ מתחיל למות מעצמו."
"כי האדם עץ השדה"
תקשיבו לי ותקשיבו לי טוב. עכשיו. כולכם. אני לא יודא איך תשיגו - יש בטורנט, ואולי בעוד מקומות.
עכשיו אתם הולכים לחפש את הסרט "כוכבים על פני האדמה" ולראות אותו.
תבינו אני לא אחד שבוכה מסרטים בכל זאת בן, רגשות וכל הבלה בלה הזה. אבל ירדו לי דמעות. בחיי. הסרט מספר ל ילד דסלקט, ועל החברה שמסביבו . עכשיו אל תגידו לי שלא קרה לכם שהסתכלתם על נכות ולא בהיתם באוויר, שלא ראיתם ילד מפגר וצחקתם עליו עם הכיתה. אתם יכולים לא לצחוק לו, ואוולי אפילו אם אתם מיוחדים במיוחד לא לבוז לו בלבכם.
אבל כמה מכם יכולים, לא לרחם עליו - לאהוב אותו? להתאהב בו?
בנצנוץ בעיניים? באור ששוכן שם? ביצירתיות. רבאק ! ביצירתיות.
תבינו זה הסרט המדהים ביותר שראיתי אי פעם ב חיי. ואתם מדברים עם תולעת סרטים.
עד היום לא אהבתי ילדים. הם רעשניים, הם מפריעים, לא שנאתי אותם פשוט לא רציתי להיות בנוכחותם.
אבל...עכשיו. אני רק רוצה למצוא אחד, כוכב קטן. כוכב על פני האדמה.
ולא להתחיל לבדוק האם יש לו נצנוץ בעיניים, האם הוא מאושר, האם טוב לו.
אני רק רוצה לחבק אתו, להחזיק אותו חזק, ולנסות ככל יכולתי, בכל יכולי - לעזור לו לשמור על הנצנוץ הזה.
להרבה גדולים הייתה דיסלקציה - אלברט אינשטיין, אגאתה כריס, ליאונרדו ד'ה ווינצי. כולם. הם ילדים, שהגוף שלהם גדל.
והרוח שמרה על היצוץ - נכון ילדים נודניקים, ומחרפנים- אמרתי כבר שלא ממש חיבבתי אותם.
אבל.. הם ילדים.
