טווב ככה - זה נקרא קטע או מונולוג ? או אולי בכלל סיפור קצר ?

רעיונות לשיפור ? שיפוץ ? מה אתם אומרים על זה בכללי ?

ועוד משו - אם ישלכם רעיון לשם אחר , אני אשמח

רוח.

העץ שלי הוא עץ מיוחד. שתלו אותו כשסבא שלי נולד. כשמלאו לעץ 27 אבא נולד, וכשמלאו לו 56 נולדתי אני. התאריך הוא אותו תאריך, העץ הוא אותו עץ, רק השנה משתנה. העץ הזה בן 70 עכשיו. סבא תמיד אומר שזה גיל מכובד וגדול, העץ זקן כמעט כמוהו! והעיניים הכחולות שלו מחייכות וגם הקמטים מחייכים בשובבות. והענפים של העץ זזים ומרשרשים ברוח. לפעמים הם צוחקים יחד עם סבא ולפעמים העלים הירוקים והרעננים מתרעמים: אנחנו לא זקנים! אבל סבא צוחק ואבא צוחק ואני צוחקת גם, כי כולנו בעצם באותו גיל, רק השנה שונה. סבא אומר שהגיל בכלל לא משנה, העיקר זו הרוח שנושבת בנשמה. וכשהענפים זזים והעלים מתרעמים העיניים הכחולות של סבא צוחקות יחד עם הקמטים שלו והוא מתקן את עצמו ואומר שהרוח יכולה לנשוב גם בענפים ובעלים. "תראי," הוא אומר לי. "הרוח הכי חשובה, לא הגיל. תראי איך העץ שלנו חזק אפילו שהוא כזה זקן כמוני." וכשהעלים זזים הקמטים שלו מחייכים והוא מתקן: "נכון, הגיל לא משנה. שומעת ילדונת? הגיל לא משנה. רק הרוח שבתוכנו." סבא צובט לי את הלחי עם הגומה ואת הלחי בלי הגומה והעלים נרגעים. אבא מלטף את העץ ונכנס פנימה לתוך הבית ואני נשארת בחוץ עם סבא והעץ, עם הענפים שזזים והעלים הירוקים. והרוח שנושבת בתוכם ובנשמות שלנו.

***

סבא, אבא ואני בחוץ. אבל בחוץ אחר, לא בחוץ עם העץ. דווקא יש פה הרבה עצים אבל הם לא שלי, לא של סבא ולא של אבא. הם של אנשים אחרים. אני יודעת שהם של אנשים חלשים וקטנים כי הם דקים כאלו, אבל אולי הם סתם לא שייכים לאף אחד.

לסבא כואב פתאום באמצע הדיבור. אבא רץ מהר וחוזר עם איש אחד גבוה כמעט כמו העץ שלי אבל לא זקן כמוהו. אבל הגיל לא משנה אז אני מפסיקה לחשוב על זה. האיש מסדר את החלוק הלבן שלו, מגלגל את הכיסא שסבא יושב עליו ונכנס איתו לבניין המכוער שאין בו עציצים בכלל. אבא אומר לי להישאר במקום ואני באה אחריו ואחרי האיש עם החלוק המתנפנף שלוקח את סבא על הכיסא המתגלגל. הוא נכנס לתוך חדר מוזר עם המון דברים מוזרים ואבא נכנס איתו והם סוגרים את הדלת. אני נשארת לבד ומחפשת עציצים בעיניים הכחולות שלי שהן כמו של סבא רק בלי קמטים. פתאום אבא יוצא מהחדר המוזר והעיניים שלו אדומות. הוא תופס לי חזק בכתפיים. "תשמעי." אני שומעת. "מעכשיו העץ בגינה הוא רק שלי ושלך. את מבינה?" לא. ואבא ממשיך. "העץ כבר לא של סבא, סבא כבר לא של העץ. את מבינה?" אבא בוכה ואני שותקת. אני רוצה להגיד לו שהוא גדול אז שלא יבכה אבל הגיל לא משנה אז אני ממשיכה לשתוק. אבא עוזב אותי והולך משם. וכשאנחנו חוזרים הביתה אני נשארת בחוץ עם העץ. הענפים והעלים והרוח שבתוכנו.

***

יש הרבה גשם בחוץ והמון רוח שאני כבר יכולה לעוף. אבל בתוך הבית בכלל אין רוח ויש רק דמעות ואבא ודוד ישראל ודודה מיכל יושבים על שרפרפים ובוכים ומדברים עם הרבה אנשים ולא איתי, אז אני יוצאת החוצה. העץ נראה עצוב כי העלים שלו מטפטפים המון גשם - כמעט כמו הדמעות של אבא. אז אני מטפסת ויושבת עליו עד שכולי רטובה ואני נכנסת בחזרה אל הבית. פתאום יש ברק ומיד אחריו רעם. ויש רוח נורא חזקה ורועשת ופתאום עוד רעם. בלי ברק. אני יודעת שזה לא הגיוני אז אני מסתובבת ורואה את העץ על האדמה, מתגלגל כמו הכיסא של סבא.

ומיד אני שוב בחוץ והרוח שהיא יותר חשובה מהגיל נושבת בנשמה שלי. חזק-חזק.

עם המפגשים בארגון @פסיפס 

מי יכול לספר?

מי יקום ויעלה את הדברים באוב?

אולי אנחנו דור אחר?

CureTypes serves as your one-stop shop for all-encompassing health care answers. It offers a broad selection of pharmaceutical goods, and CureTypes aims to back your path to good health by supplying medicines designed to address various health requirements. CureTypes concentrates on providing top-notch dependable choices for patients ranging from antibiotics to antiviral drugs and treatments for long-term conditions. CureTypes has a user-friendly platform that makes ordering medicines simple and hassle-free guaranteeing prompt deliveries to meet all your healthcare demands.
 

זה היה יום שבת קייצי, ואני, כהרגלי זה קצת יותר משנה, הלכתי לבקר את זקן בית הכנסת הבודד בביתו. בדרך הקצרה שהיתה לי הפשלתי את שרוולי חולצת השבת הארוכה, שקבלתי על עצמי לכבד בה את השבת כדמותו של אבי, תוך שאני מנסה לסדר את הרעיונות שאומר לר' מאיר הזקן, לפשטן קמעא מהעופפות המופשטת המאפיינת את דברי התורה של בחורי הישיבות הגבוהות בציבור.

כשהגעתי הוא כבר המתין לי בחוץ, רכון, בעל כורחו, על ספר התהילים הישן בתוך כסא הגלגלים שלו. "שבת שלום ר' מאיר! מה שלומך?" אמרתי סקול רם, בעודי כופף אליו את קומתי כדי שיוכל להביט בפני ולזהות אותי. "או! או! שבת שלום!" קרא בשמחה, "מה שלומך? בא שב.." 

"כן כן, מיד" השבתי ושלפתי כיסא מערמת הכסאות שניצבה ליד. "תקרא למטפל שיביא כמה עוגיות וקולה, יש במקרר" הוא אמר לי, מניח באיטיות את ספר התהילים על השולחן שלידו והחל לסובב את כסאו אל עבר כיסא הפלסטיק שהצבתי בסמיכות. "זה בסדר, אין צורך", השבתי לו, "אולי אתה רוצה שאביא לך קצת קולה? או סודה?" 

"לא, זה בסדר, לי יש מים", הוא הורה לי בידו הגרומה אל הבקבוק עם הקשית שניצב על השולחן לא רחוק ממנו. "מה שלומך?" הוא שב ושאל, "מה שלום ההורים? ב"ה אבא שלך אדם טוב, כל שבת  הוא אומר לי שבת שלום ושואל איך אני מרגיש.."

"ב"ה" אני משיב, "השבח לאל, הכל בסדר, כולם בריאים". הוא מהנהן קלות בראשו כאומר 'ב"ה'. "באו לבקר אותך השבת?" אני שואל, "אולי הבנות? או שלום?"

"כן, כולם הגיעו בערב שבת, היה יפה מאוד" הוא משיב בשמחה, "שרו, והיה אוכל טוב..."

"איזה יופי" אמרתי בהקלה, "כל הכבוד להם שהם כולם באים". "כן כן" אמר, ואז נזכר ושאל "איפה היית שבוע שעבר? בישיבה?"

"כן ר' מאיר, צריך ללמוד.." עניתי כמתנצל. "כמובן", אמר, "אבל זה בסדר, יש בחורה חכמה שבאה לבקר אותי, יעל. איזה חכמה היא, לומדת, משקיעה, וגם אומרת לי דברי תורה על פרשת השבוע..."

מעניין, אני חושב לעצמי, זה חדש... מי כבר מכיר את ר' מאיר בשכונה ובא לבקר אותו? בטח מדובר על מישהי מבוגרת שבאה לדבר איתו. כבר יצא לי, בזמן ששהיתי במחיצתו של ר' מאיר, להפגש עם אחת מן השכנות לשעבר שגרו לידו ובאה לשוחח עימו קצת ולהפיג את בדידותו.

"איזה יופי" אמרתי לו בקול מעודד, והתחלתי לדבר על מעלת החסד מן הדברים שלמדנו לאחרונה בנושא מן הגמרא במסכת שבת. במהלך הדברים, כהרגלו, ר' מאיר הפסיק אותי בסיפורים על העבר ועל משפחתו, כשהוא מידי פעם מזכיר את אותה 'יעל' שבאה לבקר אותו מידי פעם, ומאבד את ההקשר של דברי הקודמים.

ולפתע, מאחורי גבי נשמעת חריקת שער הברזל, ואז קול צעיר קורא "סבא מאיר! מה שלומך? התגעגעתי אליך!" וכבת בית, בחורה צעירה שנראית קרוב לגילי, שולפת כיסא פלסטיק נוסף וממקמת אותו מצידו הנוסף של ר' מאיר הזקן. "או! יעל! מה שלומך? מה שלום ההורים?" פתח ר' מאיר בשמחה ופנה אלי "זו יעל שסיפרתי לך עליה".

"נעים מאוד.." אני מסביר לה פנים, והפנים שהוסברו אלי חזרה מוכרות לי מאיזה שהוא מקום. "אתם מכירים?" שואל ר' מאיר. "כן," מיד משיבה יעל, "היינו יחד בסניף, אתה עומר נכון?"

ואני מתפלא. לא הייתי דמות שאמורים להכיר אותה משם. "אמת". "היית באמצע לומר כמה דברי תורה נכון? תמשיכו בבקשה" אמרה בנימה קצת מתנצלת. "ר' מאיר סיפר לי שאת גם אומרת לו דברים על הפרשה מידי שבוע, אז בכבוד", די מיציתי את מה שהיה לי להגיד, הרהרתי.

"לא לא, תמשיך, זה באמת לא משהו רציני, אני רק קוראת לסבא מאיר קצת מהחומש ומסבירה.." היא משיבה. דליתי עוד איזה רעיון במחשבתי והתחלתי לומר אותו, ולאחר כמה רגעים ר' מאיר הפסיק אותי ובאופן מפתיע אמר "אתה יודע, יש לה משפחה ממש טובה, אנשים טובים, וגם חכמה – אולי תצאו יחד?"

באותו רגע נאלמתי דומיה, ולפני שהספקתי להיות מובך כדבעי, היא הזדרזה ואמר "תודה סבא מאיר, אבל אני כבר נפגשת עם מישהו.." התעשתי וקצת שחקתי על הסיטואציה, מנסה לחזור אל הנושא הקודם עליו דברתי לפני רגע. בינתיים ר' מאיר מפשיל את שרוולו ומביט אל שעונו המיוחד, שסימניו באותיות עברית חילוף המספרים "כבר צריך לצאת לבית הכנסת" הוא אומר וקורא למטפל, תוך שהוא מגדף אותו קמעא.

ליווינו את ר' מאיר לבית הכנסת, ולפני שנכנסתי אחריו גם אני, פניתי אל יעל וחזקתי אותה על ההשתדלות לבוא לשוחח עם ר' מאיר, תוך שאני מתפלא איך ומניין היא מכירה אותו. היא סיפרה לי שלא מזמן סבתא נפטרה ממגפת הקורונה שפקדה את העולם, וכשעברה ליד ביתו כאשר באה לבקר חברה שגרה בשכנות, ראתה אותו כשישב בחוץ והחלה לשוחח עימו. כשסבתא היתה בחיים היא היתה דואגת לה ובאה לבקר ולשוחח בקביעות, ועתה השיח הזה חסר לה, כך שהיא שמחה שפגשה את 'סבא מאיר'.

הנהנתי ונפרדתי ממנה לשלום, נכנס לתפילת מנחה של שבת בבית הכנסת הספרדי, מהרהר בסיטואציה המוזרה. ומאז, על אף כל הבחורות שיצאתי איתן לפניה ואחריה – היא לא יוצאת לי מהראש.

היה פורום של שירים נכון? אני לא טועה..

אממ מחפשת בלי קשר צילצול של השיר אם תבנה של בית ,של איתי דוד אם למישהו יש

תודה

בס"ד

חודש המודעות הגיע ככה אומרים,

לידות שקטות בלי קול, ככה באוקטובר פתאום,

אני רושמת לך תינוקות שלי, שככה תישארי לעד,

על חיים שהגיעו בשקט, בתוך סערה גועשת,

בחדר לידה במקום שבו יש כל הזמן חיים,

פתאום את המוות פוגשים,

עברו 5 שנים מאז,

רציתי להגיד לך שאני זוכרת אותך, בדיוק כמו שהיית,

יפת תואר שקשה לתאר,

זכיתי בך ל9 חודשים קסומים, להרגיש אותך עמוק בפנים,

בלב שלי תהיי תמיד, מחכה לך כבר שתחזרי,

אומרים שתקומו ראשונים בתחיית המתים, כי אתם טהורים,

לא חטאתם בכלל ככה אומרים,

אחרי קבורתך קברתי גם את אבי, את בטח יודעת הוא לידך,

הרי הוא סבך,

הרגשתי שהעצב גובר עליי, לקחתי את התהילים ביד,

והלכתי להדליק נרות לשבת,

אמרתי לחוקר ליבות וכליות שלח לי נחמה בקרוב,

ופתאום הם הגיעו בלי שהתכוונתי, אוליי ככה כיוונתי,

שתי נשמות חדשות הופיעו, תאומים מבלי שציפינו,

אמרתי תודה רבה לבורא עולם, תודה שהראת לי שאני יכולה,

לאסוף את השברים ולקום, להתמודד עם לב שבור,

לחבק את האמונה בבכי של שמחה,

את , את התיקון שלך סיימת, הוא היה שלם ומיוחד,

אנחנו פה למטה מנסים לתקן את עצמנו, לחבר את החלקים שנותרו בחיינו,

ולהאמין שאת שלמה, ומתפללת עלינו,

אני אוהבת אותך בדיוק כמו שהיית, זכיתי בך לעולמים,

מחכה לך שתחזרי , עד שיבוא משיח יקירי בקרוב,

תודה שלמרות הכל בחרת לרדת בשבילי,

ותודה אבא, תודה שבחרת בי .

אנחנו מנסים להקים לתחייה את פורום "צלילים ומוסיקה" - נגנים ויוצרי מוסיקה יקרים וחביבים! נשמח שתצטרפו אלינו!!

מוזמנים להתחיל בשרשור הכירות החדש שהכנו לכם, שם תתודעו לעוד כמה דברים אנחנו מכינים לכם!

🎵🎶 שרשור היכרות תשפ"ד + עדכון! 📢📣 - צלילים ומוסיקה

בברכת "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" - המנהלים החדשדשים!

האם את חושבת עליי כמו שאני חושב עלייך?

האם מה שאמרתי לך מסיח דעתך בתפילותייך?

האם את האחת? האם זו אהבה עיוורת? 

איך בכלל אדע, אם לא חוויתי מעולם אחרת?

איך אעבור את המסע הזה בלי שום חרטות?

איך אהיה שלם עם אלקים על אף ההסתרות?

תם, ועוד אשלים עם זה.

מתעניינת איך לדעתכם נוצר יוצר מעולה?